Search
  • Noam Rapaport

רוק מסביב לשעון - חודש ינואר בעולם המוזיקה חלק 2

Updated: Feb 26



ב-16 בינואר בשנת 1970 הורדה תצוגה של ג'ון לנון בגלריה בלונדון, שנקראה BAG ONE. הציורים בתצוגה נתפסו בעיני רבים כפורנוגרפיה והסקוטלנד יארד התערב.

עיתון הטיימס שבלונדון דיווח: "הסקוטלנד יארד פרץ בפתאומיות, בשעת בוקר, לגלריה והוריד את הציורים הגסים, שבאו לתאר את חיי הזוג ג'ון ויוקו. חמושים בצו חיפוש, השתלטו השוטרים על התערוכה שהועלתה ברחוב ניו בונד שבלונדון והחרימו שמונה ציורים שהיו תלויים על הקיר במסגרות. כ-6,000 איש כבר הספיקו לצפות בתערוכה וכמה ציורים כבר נמכרו. ג'ון נמצא כעת בדנמרק עם אשתו ובתה והגיב שכל זה הוא בדיחה".


ב-16 בינואר בשנת 1968 יצא אחד האלבומים הראשונים בתולדות הרוק הכבד. שמו הוא VINCEBUS ERUPTION וללהקה שעשתה אותו קראו BLUE CHEER. את שם האלבום הגה חבר של הלהקה שהסביר לה שמשמעותו "אנו שולטים בכאוס".

עיתון בילבורד פרסם ביקורת על האלבום במרץ 1968: "הנה אלבום שמשקף את הרוק הפסיכדלי. הצליל החי של הלהקה הזו נקלט פה היטב. זה אלבום מלהיב שצריך להימכר היטב".


בעיתון האמריקני KRLA פורסמה ביקורת במרץ 1968: "הם מנגנים חזק וחורקים היטב. אבל אי אפשר להשוותם להנדריקס וללהקת CREAM, שטובים מהם. זה לא אומר שהם גרועים לחלוטין. בכל זאת 'סאמרטיים בלוז' יצא כתקליטון ומושמע לא מעט".


ברולינג סטון נכתב בביקורת על האלבום באפריל 1968: "החברים של הלהקה הזו לא מבינים עדיין שצריך להפריד בין צליל חי לצליל של אלבום. ההפקה של האלבום לא ממש טובה ונחוץ עוד כלי נגינה אחד כדי להשלים את הצליל של הלהקה, כי הם לא נגנים טובים כשלישיה".


בעיתון CHEETAH נכתב בביקורת במאי 1968: "הנדריקס ולהקת CREAM הצמיחו המון חקיינים אמריקנים שלא מצליחים להבין את הסגנון היטב. להקת בלו צ'יר היא הרועשת מכולן. הפעם היחידה בה הם מצליחים לייצר קצב, גם הוא משלומפר וזה בשיר OUT OF FOCUS".


בעיתון HULLABALOO האמריקני נכתב ביולי 1968: "זה הפסקול המושלם לכנופיית מלאכי הגיהנום".


ב-16 בינואר בשנת 2021 מת המפיק המוכשר והמעורער פיל ספקטור מקורונה, לאחר שהועבר מבית הכלא לבית חולים. בן 81 במותו.

קצת לפני עלות השחר, ב-3 בפברואר 2003, הוזעקו כוחות משטרה לאחוזתו של ספקטור. בפנים הם מצאו את גופתה של השחקנית הבלונדינית לנה קלארקסון בת ה-41 והיה ברור שהיא נורתה בפניה. ספקטור נעצר מיד ושוחרר יממה לאחר מכן ובערבות בסך מיליון דולר.


ספקטור וקלארקסון נפגשו לפני כן, באותו יום, במועדון HOUSE OF BLUES בו עבדה כמארחת באגף הידוענים, מאחר ומפיקים כבר לא תרו אחריה כשחקנית. היא עזבה את המועדון עם ספקטור בשעה שתיים וחצי בלילה, במכונית המרצדס המפוארת. קצת לאחר חמש לפנות בוקר שמע לפתע הנהג המסור יריה מבהילה והתקשר למשטרה. השוטרים הגיעו במהרה, כי הכירו את הכתובת היטב. הם טיפסו את המדרגות הרבות שהובילו לדלת האחוזה ונכנסו.


אז הם נתקלו בספקטור המבולבל ועל רצפת השיש בלובי הגדול שכבה גופת אישה גבוהה ובלונדינית בתוך בריכת דם. היה ברור שהיא נורתה בפיה. השוטרים מיהרו לנטרל את ספקטור עם אקדח הלם והכריזו בקשר כי הם זקוקים לאנשים ממחלק הרצח. קצת אחרי שש בבוקר הושם פיל ספקטור במעצר בחשד להפרת סעיף 187 לפי חוק העונשין בקליפורניה - רצח מדרגה שניה (שהוא רצח ללא כוונה תחילה). משם הועבר ספקטור למשטרת אלהמברה, שם הוזעק עורך דינו, שמיהר לתכנן את השחרור בערבות. בעקבות כתב האישום של ספקטור, משפטו חווה שורה של עיכובים לפני שהחל סוף סוף ב-25 באפריל 2007. אז טען המפיק ש"היא ביקשה להתאבד ונישקה את האקדח".


ב-17 בינואר יצא בשנת 1974 התקליט PLANET WAVES, של בוב דילן. במקור רצה דילן לקרוא לתקליט זה בשם 'טקסים של אנשי הסוסים', אך שינוי השם גרם לדחייה בצאת התקליט, שמלווה אותו בנגינה להקת הבאנד.


ב-17 בינואר חוגג הגיטריסט לשעבר של הרולינג סטונס, מיק טיילור, יום הולדת. הוא נולד בשנת 1949. אז מדוע הוא עזב את הסטונס, בשנת 1974? בגלל חילוקי דעות על קרדיטים בכתיבת שירים ובגלל שהיה מכור להרואין וביקש להתנקות.


ב-17 בינואר בשנת 1969 יצא התקליט SOUL 69 של ארית'ה פרנקלין.

השם של האלבום קצת מתעתע כי הוא הוקלט בשנת 1968 ואולי היה צריך להיקרא בכלל "ג'אז 69". תיכף תבינו מדוע; השירה העוצמתית והסמכותית של ארית'ה עולה בקנה אחד עם יצירותיה הטובות ביותר משנות ה-60 ותחילת שנות ה-70, כשכאן היא מיישמת אותה בשילוב מעניין של פופ משנות ה-50 וה-60, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז וסטנדרטים של ג'אז. הקצב נוטה לסווינג במקום להקפיץ, כלי הנשיפה עשירים ומלאי קצב ויש תחושה ג'אזית.


הרולינג סטון קבע בביקורתו אז: "לאלבום הזה יכולה להיות השפעה אדירה על מוזיקה פופולרית עכשווית. האפקטים באלבום כמו סרג'נט פפר, של הביטלס, ניתנים לחיקוי בקלות, אבל מוזיקליות ששילמה את חובה במשך עשרות שנים לא יכולה להיות מועתקת בקלות".


ב-17 בינואר בשנת 1966 נערכה הופעה מבולגנת למדי עבור ג'ון מאייאל ולהקת הבלוז ברייקרז שלו (עם אריק קלפטון בשורותיה).

זאת כי ג'ון מקווי הבסיסט (הימני בתמונה) עלה לבמה כשהוא שיכור לגמרי ובשלב מסוים הוא נשען על מגבר הבס הגדול שלו. ההישענות שלו הייתה חזקה מדי והמגבר הגדול נפל לאחור וגרר עמו את מקווי שהיה מחובר אליו בכבל עם הגיטרה שלו. קלפטון, שהיה באמצע סולו ולא היה מודע למה שקרה, הסתובב לאחור רק כששמע כי הבס לפתע נפסק. מאייאל רתח מזעם מאחורי הקלידים שלו ודאג מיד לפטר את הבסיסט מההרכב.


ב-17 בינואר 1969 החלו ההקלטות של תקליט רוק מתקדם עלום יחסית עם להקה בריטית ושמה CZAR. האלבום ייצא בשנת 1970 ויהפוך עם השנים לפנינה פרוגרסיבית נחשקת.

לפני כמה שנים התכתבתי עם אורגניסט הלהקה, בוב הוג'ס, שסיפר לי כי המלוטרון איתו הם הקליטו באולפן היה מדגם MARK2 (מהדגמים הגדולים מבחינה פיזית) שהיה שייך אז לאורגניסט האגדי גרהאם בונד. המלוטרון נח באולפן והלהקה השתלטה עליו כשהיא מוציאה ממנו את המיטב. הוג'ס טען שזה היה לא קל לכוון את המלוטרון הזה כדי שיתאים בגובה הצלילים שלו בדיוק לשאר הכלים. אבל חוסר הדיוק בכיוון שלו הוא מה שנותן לו גם אופי אפל ומעניין בהקלטה. אפשר לשמוע זאת היטב בקטע שפותח את האלבום, TREAD SOFTLY ON MY DREAMS.


ב-17 בינואר בשנת 1970, הופיעה ג'וני מיטשל ברויאל פסטיבל הול שבלונדון.

הופעתה של מיטשל ברויאל פסטיבל הול קיבלה דיווח במלודי מייקר, בהמשך אותו חודש: "ג'וני מיטשל בטח אוהבת את אנגליה באותה המידה שאנגליה אוהבת את ג'וני מיטשל. עובדה זו הייתה מרומזת לאורך כל הדרך בקונצרט שלה בן השעתיים ביום שבת, ברויאל פסטיבל הול. הקירות עדיין רעדו למשך עשר דקות אחרי שג'וני סיימה ההדרן השני שלה. איש לא עזב את האולם וכולם דרשו עוד. היא הופיעה מולנו בשמלה אדומה וארוכה. קולה היה ברור והיא עברה מהגיטרה לפסנתר. היא סגרה את המחצית הראשונה של המופע עם שירה המפורסם, "שני הצדדים עכשיו". לאחר ההפסקה עלתה ג'וני לבמה בשמלה כחולה ויצאה לדרך כשהיא מושכת את הקהל להיות שבוי שלה".


ב-17 בינואר בשנת 1967 עלעל ג'ון לנון בעיתון דיילי מייל והכתבה שנגלתה לעיניו, על טארה בראון, הביאה אותו לכתוב על זה שיר.

השם טארה בראון לא מוכר להרבה חובבי מוזיקת רוק קלאסי אך הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה של הביטלס. בייחוד בשיר A DAY IN THE LIFE. טארה בראון היה הנכד של איש תעשיית השיכר הבכיר אדוארד ססיל גינס. משפחתו הייתה שייכת למשפחת האצולה האירית ORANMORE AND BROWNE. כסף לא היה חסר לו. הוא היה חבר קרוב של פול מקרטני.


בראון וחברתו הדוגמנית בת ה-19, סוקי פוטייר, יצאו ממסיבה באחת בלילה. הוא כנראה נטל קצת אל אס די לפני כן.בעודם נוסעים במכוניתו, חתכה לפתע את נתיבו מכונית חיפושית. בראון, שניסה להימנע מלהתנגש בה, נכנס לצומת דרכים ב-110 קמ"ש והתנגש באחורי מכונית מסחרית שחנתה שם. אחד מעדי הראייה סיפר שראה את בראון משופד במכונית המעוכה כמו בובה. הגה המכונית היה עקום כולו. בראון הובהל לבית החולים אך הוכרז שם כמת מיד בהגעתו. המוות נגרם כתוצאה ממעיכת גולגלתו. באופן פלא, חברתו הדוגמנית יצאה מהתאונה בפגיעות קלות והלם.



ב-18 בינואר 2016 מת הגיטריסט / זמר גלן פריי (מלהקת איגלס) בגיל 67. בהודעה באתר הלהקה נאמר כי הסיבה למותו הייתה סיבוכים של דלקת מפרקים שגרונית ודלקת ריאות.

הזמר / מתופף, דון הנלי, כתב על חברו פריי בהספדו: "הוא היה כמו אח עבורי. היינו משפחה, וכמו רוב המשפחות, היה חוסר תפקוד מסוים. אבל הקשר שרקמנו לפני 45 שנה מעולם לא נשבר, אפילו במהלך 14 השנים שבהן נדמו האיגלס. היינו שני צעירים שעלו לרגל ללוס אנג'לס עם אותו חלום: להטביע את חותמנו בתעשיית המוזיקה - ועם התמדה, אהבה עמוקה למוזיקה, הברית שלנו עם מוזיקאים גדולים אחרים והמנהל שלנו, אירווינג אזוף, בנינו משהו שנמשך זמן רב יותר ממה שכל אחד יכול היה לחלום. אבל, גלן היה זה שהתחיל את הכל. הוא היה המצת, האיש עם התוכנית. היה לו ידע אנציקלופדי במוזיקה פופולרית ומוסר עבודה שלא נח לרגע. הוא היה מצחיק, מטורף, תזזיתי, נדיב, מוכשר עמוק ומונע. כולנו נמצאים במצב של הלם, חוסר אמון וצער עמוק. אני לא בטוח שאני מאמין בגורל, אבל אני יודע שהצלבת דרכי עם גלן לואיס פריי ב-1970 שינתה את חיי לנצח, ובסופו של דבר הייתה לזה השפעה על חייהם של מיליוני אנשים אחרים בכל רחבי כדור הארץ. זה יהיה מאוד מוזר ללכת קדימה בעולם בלעדיו. אבל, אהיה אסיר תודה, כל יום, שהוא היה בחיי. נוח על משכבך בשלום אחי. עשית מה שהתכוונת לעשות, ואחר כך עשית עוד קצת".


ב-18 בינואר בשנת 1969 יצא אלבום חשוב ביותר בקריירה של זמרת הנשמה הלבנה, דאסטי ספרינגפילד. שם התקליט - DUSTY IN MEMPHIS, שהוקלט ב.. ניחשתם נכון.

זה אלבום עם חוכמה וסקסיות. יש בו מיזוג מושלם של זמרת בריטית לבנה וצוות הפקה מיומן להפליא שהביא עמו את צליל הנשמה האמריקני שהפך קלאסי. על עטיפת התקליט מאחור כתב סטאנלי בות', "הרבה אנשים היו בטוחים שהרעיון לעשות את התקליט הזה אינו טוב". כמה שהם טעו.


למרבית ההפתעה, האלבום לא נמכר היטב עם צאתו. זאת למרות שהשיר SON OF A PREACHER MAN הפך ללהיט גדול. כישלון האלבום סימן אז תחילת נפילתה המסחרית של הזמרת המצליחה. מאז קם האלבום לתחיה והפך לאחד החשובים יותר של אותה תקופה.

איך אלבום כל כך מבטיח נפל כל כך מהר - ומה גרם לו לבסוף להתאושש? יש המשערים שאסטרטגיית שיווק שגויה הטביעה את התקליט - שבקידום האלבום, חברת אטלנטיק ניסתה לטשטש את השפעת המוזיקה האפרו-אמריקאית על הסאונד של ספרינגפילד.


"בהתחשב באקלים הגזעי השונא של 1968 והחרפת הקיטוב של זה בשנת 1969, אין זה מפתיע ש'דאסטי בממפיס' היה כישלון מסחרי", כתבה אנני רנדל בספרה משנת 2008, על דאסטי.


המכירות הרעות עצרו את הקריירה של ספרינגפילד לזמן רב, עד שאנשים החלו לגלות את היופי האמיתי שטמון בתקליט הזה.


ב-18 בינואר בשנת 1977 יצא אלבום ההופעה הראשון והכפול של להקת הרוק המתקדם הבריטית, ג'נטל ג'יאנט, ושמו PLAYING THE FOOL. המצב לא היה טוב...

חברי הלהקה הבינו אז שהם בבעיה, כשהביטו בקנאה בלהקת רוק מתקדם אחרת, ג'נסיס, שהצליחה להתרומם לאחר עזיבתו של הזמר שלה, פיטר גבריאל, ומשכה לכיוונה קהל רב יותר, כשהציגה מוזיקה מסחרית יותר (שעדיין נשארה גם פרוגרסיבית). חברי ג'נטל ג'יאנט רצו מאד להגיע למעמד שכזה וזה השלב בו הם החליטו לנטוש את הרוק המתקדם לטובת יצירה קליטה יותר. בניגוד לג'נסיס, שהחלו מבראשית והתקדמו הלאה בבטחה - הענק העדין לא הצליח לקום על רגליו ויתרסק במהרה.


ב-18 בינואר בשנת 1975 נפגע בריאן אינו קשה ממכונית ואושפז בבית חולים. זה הדבר שגרם אצלו את הניצוץ למוזיקת אמביינט. הכיצד? בואו לקרוא..

זה היה בשעת לילה לילה כשאינו יצא מהאולפן, אחרי סשן הקלטה עם הגיטריסט פיל מנזנארה (שנשאר בלהקת רוקסי מיוזיק בה היו פעם שניהם). תוך כדי הליכה לביתו מצא את עצמו אינו נבלע על ידי מחשבות של חושך ומוות פתאומי.


"במשך כשבוע הרגשתי שאני עומד לעבור תאונה. זו הייתה אותה תחושה שהייתה לי לפני שחטפתי דלקת בתוספתן כשהייתי בן 16, או לפני שהריאה שלי קרסה כשעשיתי סיבוב הופעות בשנת 1974. כנראה שאני תמיד מרגיש את זה כשאני דוחף חזק מדי. בדיוק סיימנו להקליט באולפן את השיר שנקרא 'מיס שפירו' ומצאתי את עצמי חושב 'מעניין אם זה הדבר האחרון שאקליט אי פעם?'. מיד לאחר מכן השבתי לעצמי 'טוב, לא אכפת לי כל כך אם זה יהיה כך'... ואז חשבתי 'על מה לעזאזל אתה מדבר?'. כמאה מטרים בהמשך הדרך הלכתי מול מונית שנסעה בערך 40 קמ"ש. נסוגתי לאחור אינסטינקטיבית, ברגע האחרון, אך היה זה מאוחר מדי". הרכב פגע בו, עלה על רגליו והשליך את ראשו לאחור על מכונית חונה.


אנשים ששהו בפאב סמוך מיהרו לרוץ אליו בזמן שמישהו הזמין אמבולנס. "אין סיכוי שהוא ייצא מזה", נשמע בינתיים קול אומר.


אינו נותר בהכרה והבין שהחומר החם הזה שנוזל בין עיניו חייב להיות דם. הוא נגע בראשו והרגיש כאילו הראש התבקע. הוא נחרד מהמחשבה שמוחו ייצא משם ולחץ בידיו על הגולגולת עד שהאמבולנס הגיע. כעבור כמה דקות הוא הונע במסדרון בבית החולים, עדיין נאחז במוחו.


"כל העניין היה נורא. הייתי בהכרה לאורך כל הדרך. וחשבתי, 'איזה טיפש שאתה, שהבאת את זה על עצמך'. ידעתי לחלוטין שאני אחראי לזה. זו לא הייתה תאונה בכלל. זו הייתה מחשבה שהבאתי על עצמי".


בעודו שוכב בבית החולים ללא יכולת תזוזה, כי הוא הוצמד למיטה, הגיעה לבקרו חברתו, ג'ודי ניילן. "היא הביאה איתה תקליט עם מוזיקה לנבל שנכתבה במאה ה-18. לאחר שהיא הלכה, ועם המון קושי מצדי, הצלחתי לשים את התקליט, אבל כשכבר נשכבתי בחזרה הבנתי שהמגבר של הפטיפון מכוון לווליום נמוך ביותר ושאחד מצדדי הסטריאו היה דפוק. לא היה לי את הכוח להתאמץ שוב ולסדר את העניין. שכבתי במיטה והקשבתי לתקליט כמו שזה יצא. המוזיקה בקושי נשמעה וזה גרם לי לניצוץ מוזיקלי. לדרך שונה בהקשבה למוזיקה. הבנתי שמוזיקה יכולה להיות חלק מהסביבה, ממש כמו צבע של אור או צליל של גשם. אז התחלתי לרקוח בראשי מוזיקת אמביינט. זה היה הרגע שפתח לי את ההבנה הזו".


ב-18 בינואר בשנת 1991 קרתה טרגדיה איומה בהופעה של להקת הרוק איי.סי.די.סי.

בעת הופעה של הלהקה בסולט לייק סיטי, נמחצו למוות שלושה צעירים בקהל; ג'ימי בויד וקרטיס צ'יילד בני ה-14 כמו גם אליזבת' גאלוסי נרמסו על ידי אלפים שרצו אל הבמה מיד עם תחילת ההופעה. חברי הלהקה גילו מה קרה רק לאחר כמה שירים, והמופע הופסק לרבע שעה. הגופות והפצועים נלקחו החוצה ואז חזרו חברי הלהקה לנגן, כשלאחר מכן ספגו על כך ביקורת קשה, בעודם מנסים להסביר כי היה זה לפי דרישת מאבטחי המקום, כדי לא ליצור תסיסה בקרב אלפים אחרים שלא היו מודעים בקהל למה שקרה.

עבור צ'יילד היה זה מופע הרוק הראשון אליו הלך בחייו...


ב-19 בינואר בשנת 1972 ערך דייויד בואי חזרות לקראת סיבוב ההופעות שלו כזיגי סטארדאסט.

החזרות נערכו בתאטרון סטראטפורד שבמזרח לונדון. אנג'י, אשתו של בואי, עסוקה בינתיים בשכירת רכיבי התאורה למופע. העיתונאי, ג'ורג' טרמלט, הגיע ביום זה לראיין את בואי אבל הוא לא קיבל רמזים על מה שיהיה במופע עצמו. "הוא אמר שהוא לא יודע אם הוא וחבריו הנגנים ילבשו תחפושות או רק ג'ינס וטי שירט", אמר טרמלט בשנת 1996.


ב-19 בינואר בשנת 1976 יצא האלבום CONEY ISLAND BABY, של לו ריד.

באותו זמן נחשב לו ריד לאחת החיות המוזרות יותר של עולם המוזיקה, אחרי ששחרר אלבום כפול עם רעשים מונוטוניים בשם METAL MACHINE MUSIC, שבלבל לחלוטין את הקהל שלו.


אלבומו הבא הפך להיות קליט יותר, בין השאר בזכות טכנאי הקלטות צעיר אותו פגש ריד במועדון ניו יורקי. לטכנאי קראו גודפרי דיימונד שלא היה ממעריציו של ריד עד אותו רגע. השניים חזרו מהמועדון לדירתו של ריד ושם ביצע הזמר את שיריו החדשים. דיימונד הבין שיש מולו בחור ששווה ביותר להפיק אותו.


עם תום ההקלטות לקח ריד את דיימונד לביתו של בחור אחר, שריד החשיב מאד את דעתו המוזיקלית. היה זה דני פילדס שאירח אותם ושם את ההקלטה במערכת הסלון שלו. דיימונד לא האמין למראה עיניו כשמיד לאחר מכן נטל פילדס לידיו עיתון ונראה קורא בו כאחד שמתעלם לחלוטין מהמוזיקה שבקעה מהרמקולים. ריד הרגיע אותו שכך פילדס תמיד עושה ושאין מה להתרגש מזה. "דני תמיד עושה כך כדי שלא יראו את הבעות פניו בזמן שהוא מקשיב", לחש ריד לפילדס.


לאחר כארבעים וחמש דקות של האזנה זרק פילדס את העיתון מידיו וצעק "זה נהדר! אין פה אף שיר רע אחד!".


ב-19 בינואר בשנת 1981 יצא התקליט PARADISE THEATRE של להקת סטיקס. התקליט היה הצלחה מסחררת, אבל הכוחות היצירתיים בלהקה כבר קרעו את ליבה וזה הגיע בעיקר לסכסוכים מרים ולמוזיקה פחות משמעותית. מה שמסמן את האלבום הזה אולי כטוב האחרון בקטלוג הלהקה עד כה.


ב-19 בינואר בשנת 1980 הגיע אלבום הבכורה של להקת הפריטנדרס היישר למקום הראשון במצעד המכירות הבריטי. הלהיט הגדול בו היה BRASS IN POCKET, שבאותו יום היה בצמרת מצעד המכירות הבריטי גם כתקליטון. בארצנו תורגם שם השיר הזה ל"מטבעות בכיס".

הנה מה שהיה להיינד להגיד על הלהיט, שנים לאחר מכן: "לא אהבתי את זה בהתחלה. אמרתי שהשיר ייצא על גופתי המתה. זה היה הציטוט המפורסם שלי. לא אהבתי את זה כי לא חשבתי שזה שיר טוב. חשבתי שזה נשמע כנסיון לחקות שיר של מוטאון וללא הצלחה. לג'יימס היה הריף הקטן הזה בגיטרה שחשבתי שהוא מדהים, אבל את השיר שיצא מזה לא אהבתי בהתחלה. אבל עכשיו אני אוהבת את השיר הזה כי הוא אחד מהשירים ששירתו אותי היטב. לא אהבתי את האופן ששרתי בו. הייתי סוג של זמרת חדשה והאזנה לקולי גרמה לי להתכווץ ממבוכה. אנשים אכן חשבו שאני הדמות בשיר אבל לא הייתי באמת. למרות שאהבתי את האופי האנטי-ממסדי של הרוקנרול ובגלל זה נכנסתי לזה, כי לא רציתי להיות חלק מהממסד. עדיין יש לי את הדבר הזה".


ב-19 בינואר בשנת 1974 גרמה הופעה של בוב דילן במיאמי לפקקי תנועה שדווחו כעמוסים ביותר מאז פסטיבל וודסטוק, בשנת 1969. הרבה רוכשי כרטיסים לא הצליחו להגיע ליעדם הנכסף.


ב-19 בינואר בשנת 1977 ערכה חברת התקליטים EMI מסיבת עיתונאים לכבוד צאת התקליט ANIMALS, של להקת פינק פלויד, ב- BATTERSEA POWER STATION, תחנת הכוח בלונדון בה צולמה עטיפת התקליט.

באירוע, בו הושמע למוזמנים האלבום החדש (פעמיים), לא נכחו ארבעת חברי פינק פלויד. הקלידן ריק רייט היה אז בשווייץ ולדייויד גילמור היו בעיות בייביסיטר. מנהל הלהקה, סטיב אורורק, דאג להיות נוכח. למרבה האכזבה, מערכת הסאונד שהוקמה לכבוד האירוע, לא הצליחה להעביר כראוי את הצלילים החדשים.


ב-19 בינואר בשנת 1971 נוגן האלבום הלבן של הביטלס בבית המשפט שדן בפרשת הרצח של השחקנית שרון טייט על ידי צ'ארלס מנסון וחבורתו. המטרה הייתה לבדוק האם אכן יש רמיזות בשירים שם לעידוד רצח מחריד שכזה. מה בדיוק היה שם? כל הסיפור המחריד נמצא בספר "ביטלמאניה!"



ה-20 בינואר בשנת 1968 היה תאריך חשוב ביותר למעריציו של בוב דילן. ביום זה חזר דילן לבמה לאחר היעדרות בת 18 חודשים בעקבות תאונת אופנוע. האירוע שהחזיר אותו לבמה היה מופע מחווה שנערך באולם קרנגי הול היוקרתי, שבניו יורק, לזכרו של זמר הפולק וודי גאת'רי, שמת ב-3 באוקטובר 1967. אמנים נוספים הופיעו שם כמו ג'ודי קולינס, ארלו גאת'רי (הבן של וודי), ריצ'י הייבנס, טום פאקסטון, פיט סיגר והזמרת אודטה. אך היה שם מישהו אחד שכולם הגיעו במיוחד על מנת לראות אותו...


ב-20 בינואר בשנת 1967 יצא תקליט זה של הרולינג סטונס ששמו BETWEEN THE BUTTONS. אמנם בעיני מיק ג'אגר זהו אחד האלבומים הפחות טובים של הלהקה אך בעיני מעריצים רבים זהו אחד האלבומים הטובים שיצאו ללהקה בשנות השישים.

"אני לא אוהב את האלבום הזה", אמר מיק ג'אגר לרולינג סטון בשנת 1968. "זה פשוט אלבום לא טוב ואולי BACK STREET GIRL זה השיר היחיד האהוב עליי בו".


ב-20 בינואר בשנת 1965 מת שדרן הרדיו האמריקני המשפיע, אלן פריד בן ה-43, שבסגנון חייו ובמותו שיקף את מחיר הגאווה והתאווה. הקריירה שלו הסתיימה כשהמילה שוחד נצמדה לשמו - זאת למרות ששדרנים רבים אחרים נהגו כמותו.


ב-20 בינואר בשנת 1972 ניסתה להקת פינק פלויד לבצע פרמיירה בימתית ליצירתה החדשה, 'הצד האפל של הירח', באולם THE DOME שבברייטון. אך הרצוי התנגש עם המצוי...

עיתון NME דיווח: "הפלויד פתחו את החלק הראשון של המופע עם יצירה חדשה שנקראה 'הצד האפל של הירח' והוכיחה שהכתיבה שלה מטפסת למעלה. הלמות לב, בהקלטה מוכנה מראש, פתחו את המופע והדהדו בין קירות האולם. הכל נבנה לאט לאט ולפתע זה המריא למעלה כמטוס ג'מבו. האורות המרהיבים והצלילים הממו את הנוכחים. אבל היצירה נקטעה בדרמטיות בתחילת השיר MONEY, בגלל תקלה טכנית. הייתה הפסקה קלה ואחריה החליטה הלהקה לנגן קטעים ישנים יותר. בהמשך קבעה הלהקה הופעה באולם זה, לחודש יוני, כדי לפצות את הקהל". בעיתון מלודי מייקר לא התרשמו מהמופע ובדיווח עליו נכתב ש"זה לא היה מיוחד. המוזיקה הייתה חסרת בסיס וקונספציה".


בראיון שנערך עם רוג'ר ווטרס, זמן קצר מאד לאחר המופע לעיתון SOUNDS, הוא אמר: "במופע הראשון שלנו בסיבוב קרתה תקלה איומה. לא יכולנו לסיים את היצירה החדשה שלנו. מכשיר הטייפ שהפעלנו עם האפקטים הפסיק לעבוד, אבל נראה לי שהצלחנו לסדר אותו להופעות הבאות".


ב-20 בינואר בשנת 1975 יצא תקליט חשוב מאד בקטלוג של בוב דילן - BLOOD ON THE TRACKS. אפשר לתרגם זאת "דם על הפסים" או "דם על הערוצים" (שזה ערוצי ההקלטה של השירים פה).


ב-20 בינואר בשנת 1982 נערכה הופעה של הזמר אוזי אוסבורן בדה מוין, אייווה, ארה"ב. בקהל היה גם מארק ניל בן ה-17 שהביא מתנה בצורת עטלף, אותו זרק לעבר הבמה.


"זה נחת מול רודי סרזו, נגן הבס", אמר ניל בשנת 2018. "הוא השפיל את מבטו אליו וסימן לאוזי לקחת את זה. השאר, כפי שאומרים, זה היסטוריה".


אוזי הרים את המתנה של ניל והכניס ראשה לפיו. אוסבורן: "הייתי בטוח שזה מגומי אבל באופן מיידי הרגשתי שמשהו פה לא בסדר. הפה שלי התמלא בנוזל החם הזה, עם טעם הלוואי הגרוע ביותר שניתן לדמיין. יכולתי להרגיש שזה מכתים את השיניים שליי ומטפטף לאורך הסנטר. אז הבנתי את הטעות".ניל אמר שהעטלף כבר היה מת והחל להתפורר, אך אוזי התעקש שהוא היה חי. כך או כך, אוזי הובהל מיד מהבמה לבית החולים כדי לקבל זריקה נגד כלבת.


ב-20 בינואר בשנת 1978 יצא התקליט CITY TO CITY של ג'רי ראפרטי ובתוכו הלהיט הענק BAKER STREET.

הנה מהביקורת שפורסמה אז על התקליט ברולינג סטון: "ג'רי ראפרטי עדיין כותב בלחן המתוק של פול מקרטני ושר בצרידות העייפה של ג'ון לנון, והסינתזה שלו של מוזיקת ​​קאנטרי אמריקאית, פולק בריטי ורוק טרנס-אטלנטי חלקה כתמיד. אבל התזמורים שלו זכו לריפוד ממלכתי. למרות כל המגוון הקצבי שלהם, אלו הם שירים מלכותיים באופן אחיד. הפזמון האינסטרומנטלי באחד הטובים שבהם, BAKER STREET, עוצר נשימה: בין בתים המתארים הונאה עצמית של חולם, בלוני הסקסופון של רפאל רייבנסקרופט נעים כלפי מעלה רק כדי שראפרטי יחזיר אותנו ארצה במשיכה כמעט דרסטית. אם התקליט עולה לראש המצעדים, הכישלון המסחרי שלו יהיה מזעזע באותה מידה. וההפסד שלנו יהיה גדול אפילו מזה של ראפרטי. אחרי הכל, מתי בפעם האחרונה קניתם אלבום שמתהדר ביותר מחמישים דקות של מוזיקה? ומוזיקה מעולה".


ב-21 בינואר בשנת 1977 יצא התקליט ANIMALS שרבים רואים בו כתקליט האחרון של פינק פלויד לפני שהחומה כיסתה הכל.


ב-21 בינואר בשנת 1971 יצא לאור גיליון של הרולינג סטון ובו גם ראיון חשוב מאד עם ג'ון לנון, שבאותו זמן היה די מריר כלפי הביטלס. הנה ציטוט מהראיון:


"אני חושב שהתקליט PLASTIC ONO BAND הוא הדבר הטוב ביותר שעשיתי. הוא ריאליסטי. אני תמיד מעדיף לכתוב על עצמי ולא על אנשים אחרים. והנה בתקליט הזה אני כותב אך ורק על עצמי בעוד שבעבר לא תמיד עשיתי זאת. השירים המעטים הטובים באמת שכתבתי בביטלס היו HELP ו'שדות תות לנצח'. תמיד החשבתי אותם כשירים הטובים שלי. אלה שירים שכתבתי ללא צורך לדמיין סיטואציה כלשהי. הפעם לא נזקקתי להזיות מלאכותיות כדי ליצור".


המראיין, ג'אן וונר, שואל את לנון: "אז אין פה כל מיני NEWSPAPER TAXIS למיניהם?". ג'ון עונה לו, "למעשה, זו השורה שפול המציא בשיר על לוסי. בתקליט הנוכחי שלי אין בולשיט. יש פה הפקת רוק פשוטה. כמו שירים שאהבתי לשמוע לאחרונה כמו I HEAR YOU KNOCKIN של דייב אדמונדס או SPIRITS IN THE SKY של נורמאן גרינבאום. תמיד העדפתי רוק פשוט. נכון, בעבר עסקתי בפסיכדליה והזיות, כמו כל הדור ההוא, אבל שיריי הטובים ביותר הם הפשוטים".


ב-21 בינואר בשנת 1966 התחתן ג'ורג' האריסון מהביטלס עם בחירת ליבו, פאטי בויד.


ב-21 בינואר בשנת 1982, תרם גיטריסט הבלוז, בי.בי. קינג, את כל אוסף התקליטים שלו לאוניברסיטה במיסיסיפי, שעסקה בחקר המוזיקה המודרנית המערבית. האוסף כלל כ-20,000 תקליטים וביניהם אלפים מהם שהשמיע, עת עסק כשדרן רדיו בממפיס בשנות החמישים.


ב-21 בינואר בשנת 1965 נאלצה להקת האנימלס לבטל הופעה במועדון APOLLO שבניו יורק אחרי ששלטונות ההגירה שם גילו שאין לחברי הלהקה אישורי עבודה בארה"ב. הם אולצו לעזוב משם מיד.


ב-21 בינואר בשנת 1972 הופיעה להקת פינק פלויד ב- GUILDHALL שבפורתסמות'. זו הייתה הפעם הראשונה שבוצעה מול קהל היצירה 'הצד האפל של הירח' במלואה ובהצלחה.

ב-21 בינואר בשנת 1972 עלה קית ריצ'ארדס מהרולינג סטונס, באופן ספונטני וללא הזמנה מוקדמת, לבמה בעת הופעה של צ'אק ברי באולם פאלאדיום שבהוליווד. ברי, שלא זיהה את ריצ'ארדס, וחשב כי איש זר השתלט על בימתו, חטף עצבים וזרק אותו בברוטליות משם.


ב-21 בינואר בשנת 1984 הגיע השיר 'בעליו של הלב הבודד', של להקת יס, למקום הראשון במצעד האמריקני. רבים ראו בלהקה זו כחבורת דינוזאורים מנופחי-פרוג והשיר הזה הוא שהציל את הקריירה של חברי הלהקה, כמו המותג יס, עם הפקה רעננה של זמר הלהקה בעבר, טרבור הורן.


ב-21 בינואר בשנת 2003 שינה הקלידן / מעבד לשעבר של ג'טרו טול, דייויד פאלמר, את שמו לדי פאלמר והחל לחיות כאישה, אחרי שעבר בהצלחה ניתוח לשינוי מין. פאלמר היה זה שעיבד ותיזמר את הקלאסיקות הידועות של ג'טרו טול בשנות השבעים והוא היה גם חבר להקה משנת 1977 ועד 1980. בתמונה: די פאלמר עם הספר שלי, בו היא גם חתמה.


ב-22 בינואר בשנת 1968 יצא אלבום הבכורה של להקת IRON BUTTERFLY. שם האלבום הוא HEAVY. בעיתון בילבורד נכתב בביקורת על אלבום זה, בפברואר 1968: "זו להקה שמודעת היטב למה שקורה היום במוזיקה. יש לה את היכולת לבנות נושאים מעניינים בשיריה. זה אלבום מומלץ". ואני מצטרף בחום להמלצה זו.



ב-22 בינואר בשנת 1981 יצא גליון של הרולינג סטון שרובו מחווה לג'ון לנון שנרצח.

בפינת המכתבים למערכת בתוך הגליון פורסם גם מכתב שיוקו ניסחה: "סיפרתי לשון מה קרה, הראיתי לו את תמונת אביו על שער העיתון היומי והסברתי את המצב. לקחתי את שון למקום בו ג'ון שכב לאחר שנורה. שון רצה לדעת מדוע האדם ירה בג'ון אם הוא אוהב אותו. הסברתי שהוא כנראה אדם מבולבל. שון אמר שעלינו לברר אם הוא מבולבל או שהוא באמת התכוון להרוג את ג'ון. השבתי שזה תלוי בבית המשפט (COURT). הוא שאל איזה מגרש (COURT) -מגרש טניס או מגרש כדורסל? כך נהג שון לשוחח עם אביו. הם היו חברים. ג'ון היה גאה בשון אם היה שומע זאת. שון בכה אחר כך. הוא גם אמר 'עכשיו אבא הוא חלק מאלוהים. אני מניח שכשאתה מת אתה נהיה הרבה יותר גדול כי אתה חלק מהכל'. אין לי עוד הרבה מה להוסיף להצהרה של שון. הדומייה לזכרו תתקיים ב -14 בדצמבר בשעה 14:00 למשך 10 דקות. אהבה, יוקו ושון".


ב-22 בינואר בשנת 1971 נערכה בלונדון פרמיירה לסרט MAD DOGS AND ENGLISHMEN בכיכובם של ג'ו קוקר, ליאון ראסל ושלל מוזיקאים נוספים. הסרט הנהדר הזה נערך מערימה גדולה של סלילי צילום באורך כולל של 62 שעות.


ב-22 בינואר בשנת 1959 ישב זמר הרוק'נ'רול, באדי הולי, בביתו שבניו יורק עם גיטרה אקוסטית ומכשיר הקלטה קטן ויצר את הקלטתו האחרונה. אותה הקלטה קיבלה לאחר מותו (מהתרסקות מטוס) 'טיפול אולפני' עם העלאת כלי נגינה נוספים ויצאה באופן רשמי.


ב-22 בינואר בשנת 1969 יצא תקליט הבכורה של ניל יאנג, בהדפסה מחודשת עם מיקס חדש ושונה מזה שיצא לתקליט בהדפסתו הראשונה מה-12 בנובמבר 1968, שניל יאנג מיהר לגנוז בשל אי שביעות רצון.

יאנג: "את ההקלטות מסרתי לחברת התקליטים שערכה להן מאסטרינג. אבל כשהתקליט יצא, הקשבתי לו ולחרדתי הבנתי שזה לא הצליל שרציתי שיהיה בו. משהו נשמע ממש לא בסדר באלבום הזה שלי! חקרתי את העניין לעומק וגיליתי לצערי שבאותה חברה בחרו להעביר את ההקלטות שלי בתהליך שנקרא CSG, שנועד לאפשר לאלבומי סטריאו להיות מנוגנים בפטיפונים של מונו ללא בעיה. זה היה בתקופה בה עולם המוזיקה עבר ממונו לסטריאו, אך החברה לא רצתה לאבד את הקהל שעדיין הקשיב רק במערכות מונו. התעצבנתי מהצליל שנותר באלבום שלי ודרשתי בתוקף לגנוז את התוצאה ולהוציא מחדש את האלבום עם הסאונד האמיתי שלי".


הרולינג סטון פרסם בביקורתו אז על האלבום הזה: "האלבום הזה של ניל יאנג (לשעבר מבופאלו ספרינגפילד) הוא יובל זורם מהנהר הכללי של ספרינגפילד. בולטת במיוחד היא תחושת המלנכוליה של יאנג ואשכולות התמונות הגאוניים בהם הוא משתמש למילים שלו (שמודפסות במלואן). אפשר בקלות לראות את התקליט הזה כהרחבה של עבודתו של יאנג עם להקתו המפורקת, במיוחד עם יצירות כמו EXPECTING TO FLY. יש לו את המגע הספרינגפילדי המובהק הזה כמו רוח בין סלעים או האנשים שאתה רואה בחלומות".


ב--22 בינואר בשנת 1977 פורסם ברקורד מירור כי שלושת חברי להקת סטטוס קוו (פרנסיס רוסי, ריק פארפיט ואלן לאנקסטר) נקנסו בוינה ב-3,600 ליש"ט כי נקלעו לתגרה עם אנשי משטרה בשדה התעופה שם.

כשחזרו חברי הלהקה ללונדון, לאחר משפטם, הודיע מנהלם כי בכוונתם לערער. "הזדעזענו מאי יכולתו או רצונו של השגריר הבריטי להגיע לבית המשפט והמסר שנשלח אלינו מהשגרירות הוא שהוא לא יגיע כי המשפט נערך בשעה מוקדמת בבוקר". לאנקסטר נקנס ב-1,800 ליש"ט כי העליב שוטרים ושני האחרים נקנסו ב-900 ליש"ט, כל אחד, כי הפריעו במהלך עבודת אנשי החוק. התגרה החלה כשהשלושה עברו חיפוש לפני עלייתם למטוס ואולצו להתפשט, אחרי סיבוב הופעות באוסטריה. הם נעצרו ובילו את הלילה בכלא. פרנסיס רוסי: "הם כנראה חיפשו סמים אך אנו לא עד כדי כך טיפשים. הבנתי שהמשפט לרעתנו כשראיתי את השופט מוציא מחשבון כיס ומחשב את הקנסות שלנו עוד לפני שההגנה סיימה את דבריה".


ב-22 בינואר בשנת 1970 הופיעה להקת STEEL MILL (עם ברוס ספרינגסטין) כלהקת החימום של הגיטריסט אלווין בישופ, במועדון MATRIX שבלוס אנג'לס.

להקתו של ספרינגסטין קיבלה חמישה דולר בעוד שלהקתו של אלווין בישופ קיבלה תשעים דולרים על אותו ערב.


ב-22 בינואר בשנת 1968 יצא אלבום הבכורה המעולה של להקת SPIRIT מלוס אנג'לס. אלבום זה הפך מצליח בקרב חובבי מוזיקת המחתרת. הדבר מיצב את הלהקה כשם חם ומבטיח מאד, אך כל העסק התפרק שנתיים לאחר מכן עקב סכסוכים פנימיים ותסכול מחוסר מכירות. נו, אז לד זפלין גנבו מפה את היצירה "מדרגות לגן עדן"?


ב-23 בינואר בשנת 1966 נעצר ג'ים מוריסון (מלהקת הדלתות).

זה היה במהלך טיול שמוריסון עשה במדבר, עם חברו פיל אולנו. במהלכו הוא נישק בחורה שבהמשך תהיה דמות מרכזית בהסגרתו.


בעודם מטיילים, מוריסון ואולנו התווכחו קשות, מה שגרם לאולנו לעזוב את חברו ולנסוע למקום אחר מבלי להודיע לו לאן מועדות פניו. מסיבה שרק מוריסון ידע, הוא החל לספר לאנשים שהוא הרג את אולנו וקבר אותו במדבר. אביו של אולנו, עורך דין במקצועו, לא התייחס בחביבות לדברים ששמע ויצא לחפש את בנו כשבמהלך חיפושו מצא האב את הבחורה שמוריסון נישק אותה ושכנע אותה להגיש תביעה. אביו של אולנו קיווה שהמעצר יאלץ את מוריסון להודות בכל מה שקרה ולהסביר איפה קבור בנו. הנערה הסכימה להצטרף לתביעה, ולאחר מעצרו של מוריסון התבררה האמת; אולנו חי ופשוט נסע לאריזונה.


ב-23 בינואר בשנת 1978 ירה בעצמו באקדח גיטריסט להקת שיקגו, טרי קאת'. הוא מת במקום.

הקול מלא הנשמה ונגינת הגיטרה הייחודית של טרי קאת' העניקו ללהקת הרוק, שיקגו, חותם מיוחד, בנוסף לצליל כלי הנשיפה בו התמחתה. הלהקה, שהוקמה בשנת 1969, נחלה הצלחה אדירה אך בשנת 1974 כבר נראו הסדקים. אז צולם הספיישל הטלוויזיוני BACK AT THE RANCH ובו נראה קאת' עם מבטים שהסגירו כי לא ישן במשך מספר ימים. סמים לא היו אז התחביב היחיד שלו, כי אם גם כלי נשק. הוא החל לאסוף אקדחים ולשאת אותם לכל מקום ובאופן מדאיג. הוא לא צד חיות עם נשקיו אלא אהב לנסוע למדבר ולירות איתם בפחיות. עדיין, סובביו דאגו מאד.


קאת' הפך להיות מתוסכל בלהקתו. הוא רצה להישאר בסגנון הג'אז-רוק בעוד הבסיסט, פיטר סטרה, משך בכוח לכיוון שירי פופ קצרצרים וקליטים. סטרה אף הביא שיר שכתב בשם IF YOU LEAVE ME NOW, שהפך בשנת 1976 ללהיט ענק והצדיק את טענתו. הלחץ להפיק שירי פופ נוספים לא הוסיף נחת לגיטריסט, שחש כי הבסיסט הפך ליריבו ושאור הזרקורים עליו, שהיה כה חזק בשנותיה הראשונות של הלהקה, עומעם. בלהקה בה צליל כלי הנשיפה בולט, היו אלו קולו וצליל הגיטרה שלו שנתנו, מצד שני, את רובד הרוק, שמאמצע הסבנטיז פחות היה בו צורך. טרי קאת' נקרע בין רצונו להיות איש טוב, להיות מוזיקאי טוב והצורך לספק את צרכי התהילה. עדיין, איש משבעת חברי הלהקה לא העז לעזוב אותה וכשנשאל קאת' כיצד היא מחזיקה מעמד, הוא ענה, "אנחנו החברים היחידים של עצמנו".


באותם ימים הופיעה להקת שיקגו לצד להקת הביץ' בויז ובמסיבה שנכחו בה חברי שתי הלהקות נחרד נער החוף, קארל ווילסון, לראות את קאת' משתעשע ברולטה רוסית. הוא רץ לכיוונו, העיף ממנו את האקדח וזכה באגרוף לפניו. השאר שיקשקו מפחד.


לא פעם הוא נהג לשלוף מול אשתו את אחד מאקדחיו, להצמידו לראשו וללחוץ על ההדק. זה הפחיד אותה כהוגן. "מאיפה הגיעה המשיכה שלו לאקדחים? אני לא יודעת, אבל היו לו המון מהם בבית שלנו. באותו זמן הייתה הבת שלנו בת שנתיים, קנינו בית במאליבו ודברים יצאו משליטה בחייו עם הלהקה. הוא ממש מת בפנים. הייתה לי תחושה שהוא ימות צעיר והוא אף אמר לי את זה. אולי בגלל זה הוא חי את חייו בכזו מהירות". קאת' נהג לא לישון במשך כמה ימים ברציפות והדבר השפיע עליו קשות.


המתופף דני סראפין: "הוא כל הזמן היה עם נשק וגם השתמש ביותר מדי סמים. הוא בא לבקר אותי ואמר לי שהוא דאג מעצמו ומתצרוכת הסמים שלו. הוא מאד רצה להפסיק אבל לא יכל – ואז היכתה הטרגדיה".


את הלילה האחרון לחייו בילה קאת' במסיבה בביתו של דון ג'ונסון, איש הצוות הטכני של הלהקה ושותפו לצריכת הסמים. כשהמסיבה הסתיימה, קאת' נשאר. הם ישבו ושוחחו כשלפתע לקח קאת' את אקדחו וכיוון את לראשו. צליל נקישה חלול נשמע וקאת' נראה משועשע. 'תפסיק עם זה', ביקש ג'ונסון המבועת אך קאת' מיהר להשיב, "היי, אל תדאג. זה לא טעון. הוצאתי את הנקר". אז כיוון את האקדח שוב לראשו וסחט את ההדק. צליל קצר ומטריד נשמע...


סראפין קיבל שיחת טלפון עם הבשורה הקשה, התקשה להאמין ונסע מיד לביתו של ג'ונסון כדי לוודא אם זה נכון. שם הוא מצא את ג'ונסון ממרר בבכי בפינה וממלמל, "אמרתי לו לא לשחק באקדח".


סראפין: "נכנסתי ומצאתי את גופתו של טרי נחה על הספה. פניו היו לכיוון רצפה ובצד ראשו היה פצע יריה. התיישבתי לצדו ואמרתי לו שאני מקווה שעכשיו הוא מצא שלווה. זה שבר לגמרי את לבי. אני מאשים את הסמים במות טרי. הוא היה במסע הרסני והוא ידע את זה".


במשך זמן רב הסתובבה שמועה כי קאת' ביקש להתאבד וחברי הלהקה דאגו להכחיש זאת. בתחילה הם חשבו לפרק את העסק שלהם, אך הוחלט להמשיך עם המחליף דוני דאקוס (שישחק בסרט הקולנועי המצליח, 'שיער'). עדיין, מעריצי להקה רבים רואים בלהקת שיקגו את הדבר האמיתי רק' עם טרי קאת' בתוכה.


ב-23 בינואר בשנת 1969 פורסם בעיתון NME ראיון עם אריק קלפטון ולראשונה לאחר פירוק להקת CREAM. בראיון זה רומז קלפטון לגבי העתיד.

"אני מאזין מקצועי. אני אוהב להאזין לתקליטים באותה מידה בה אני אוהב לנגן. אבל עכשיו באמת הגיע הזמן שאעשה משהו מוזיקלית. אני מנסה לקבוע תאריך להקלטה בשבוע הבא. כך שיש לי דד-ליין בעניין. מי שרוצה לבוא לנגן איתי - מוזמן. ברור שזה יהיה סטיב ווינווד, אבל לא ברור לי אם זה יהיה אלבום סולו שלי או אלבום שלי עם סטיב. זה יסתדר מעצמו. ווינווד הוא איש מוכשר באופן מפחיד, שאני די חושש להיות הנגן שילווה אותו. אני לא יודע אם אקים איתו להקה". בהמשך השנה יקימו ווינווד וקלפטון את להקת BLIND FAITH.


ב-23 בינואר בשנת 1976 יצא תקליטו של דייויד בואי, STATION TO STATION. המוזיקה לתקליט הוקלטה מיד אחרי שבואי סיים לצלם את תפקידו בסרט 'האיש שנפל מכוכב אחר', של ניקולס רואג. עטיפת התקליט STATION TO STATION היא תמונה שלקוחה מהסרט הזה.

הביקורת על האלבום הזה בעיתון להיטון הישראלי: "אין ספק שזהו הגרוע ביותר שבין אריכי הנגן של הזמר האנגלי דייויד בואי ואחד הגרועים באלבומי הפופ שהופיעו בשנים האחרונות. מי שנחשב עד לפני שנתיים לסופר סטאר של הפופ המערבי, הפך את עצמו לבדיחה תפלה ולזמר שמנסה לעבוד על קהל מעריציו בעזרת שמו המפורסם והפופולריות שלו. כשדייויד בואי החליט לפני שנתיים להפוך לזמר נשמה, סברו כולם כי הוא רק יתרום מכשרונו לפיתוח סגנון פופולרי זה. בואי נתגלה כזמר נשמה גרוע ואיכזב רבים ממעריציו. אבל אלבומו הנוכחי, 'תחנה לתחנה', הוא בבחינת סטירת לחי לכל מי שנתן בבואי אמון עד היום. הוא כולל שישה פזמונים בלבד (בהם 'שנות הזוהר', אחד מלהיטיו האחרונים) וקטעים ארוכים ביותר ומשעממים של מוזיקה כלית, קצבית ומונוטונית, שדומה כי הוכנסה לאלבום בגלל שלא היה במשהו אחר למלא אותו. אלבום המהווה ביזיון עבור זמר שאפשר לצפות ממנו למשהו הרבה יותר איכותי ומעולה. חבל מאד". שם המבקר נותר עלום...



ב-24 בינואר בשנת 1980 החל שיווק מחוכם של להקת פינק פלויד להופעותיה, עם שלט גדול שהוצב מטעמה בלוס אנג'לס. זה החל כחומת לבנים שלמה, כשבכל יום הוסרה ממנו לבנה כדי לחשוף עוד קצת מהתמונה שמסתתרת בפנים.


ב-24 בינואר בשנת 1969 הופיעה להקת הדלתות במדיסון סקוור גארדן, בניו יורק.

כל הכרטיסים נמכרוו יחד עם חברי הלהקה ניצבו, על הבמה, הבסיסט הארווי ברוקס ותזמורת כלי נשיפה. היה זה מופע מיוחד וברוקס היה אחד היחידים שהופיעו עם הדלתות במשך מופע שלם.

באותם ימים נחשב המדיסון סקוור גארדן כמקום שלא קל להופיע בו. הייתה בו במה מסתובבת שלא התאימה לאקוסטיקה הלא טובה של המקום. אבל למרות זאת, המופע של הדלתות הוכתר כהצלחה. נוכחותו של מוריסון על הבמה הייתה לא פחות ממחשמלת וסוחפת. שלושת השירים הראשונים בהופעה היו חדשים לגמרי לקהל. אבל אחרי כן קיבלו האנשים מנה מפנקת של צלילים מוכרים (שביניהם הושחלו עוד כמה צלילים לא מוכרים). חברי הלהקה ירדו מהבמה כמנצחים.


מבקר הבית של הניו יורק טיימס פרסם ב-25 בינואר: "היה קשה להבין את המילים שיצאו מפיו של מוריסון. הבעיה היא שנתח רב מלהקת הדלתות תלוי במילים שלו. עם זאת, מעט להקות יכולות ליצור קסם כה מיוחד ואף מטריד באופן מיוחד שכזה כמו הדלתות. מעטים יכולים ליצור דימויי מילים מפחידים ואפקטיביים כמו מוריסון. להקת הדלתות הייתה נהדרת למרות הבעייתיות של המקום".


גם עיתון VARIETY דיווח, ב-29 בינואר 1969: "להקת הדלתות ביצעה חזרה מרהיבה לניו יורק. זאת אחרי כמה חודשים של היעדרות".


עיתון 'קאש בוקס' דיווח, ב-8 בפברואר 1969: "לא היה מישהו אחד שהתאכזב מההופעה הזו. מוריסון שלט בקהל באופן מושלם. זה היה הקהל שלו. עד שבשלב מסויים נדרשו כוחות משטרה להתערב ולהפרידם ממנו".


ב-24 בינואר בשנת 2017 התאבד המתופף המקורי של האחים אולמן, בוץ' טראקס.

טראקס ירה בראשו בביתו בפלורידה, בגיל 69. את הירי הוא ביצע מול אשתו, שמיהרה להתקשר בהיסטריה למשטרה. השוטרים מיהר להגיע לזירה ושם גילו את המתופף, שהיה מוטרד מבעיות כלכליות חמורות, כשהוא נושם את נשימותיו האחרונות.


"כואב לי הלב", אמר גרג אולמן. "איבדתי אח נוסף וזה כואב מעבר למילים. בוץ' ואני הכרנו מאז שהיינו נערים והיינו חברים בלהקה למעלה מ-45 שנה. הוא היה איש נהדר ומתופף נהדר ואני אתגעגע אליו לנצח. נוח בשלום, אחי בוץ'."


לצד המתופף ונגן כלי ההקשה ג'אי "ג'איימו" ג'וני ג'והנסון, טראקס עזר להניח את הבסיס הריתמי לתיפוף בזרם הרוק הדרומי. ג'איימו שאל פעם את דוואן אולמן מדוע הוא רוצה שני מתופפים בקבוצה, והגיטריסט התייחס ללהקות של אוטיס רדינג וג'יימס בראון ובהן שני מתופפים.


"ג'איימו היה מתופף ממש טוב, אבל יותר בשביל הריפוד. הוא לא באמת היה מסוגל להתמודד עם הכוח של הדבר", אמר הגיטריסט של האחים אולמן, דיקי בטס בספרו. "היינו צריכים את בוץ', שהיה לו הכוח הזה, כרכבת משא. זה סידר את ג'איימו בצורה מושלמת". למרות שג'איימו עזב וחזר ללהקה באייטיז, טראקס סיפק קצב קבוע לאורך כל חייה של הלהקה.


ב-24 בינואר בשנת 1970 הופיעו להקת ג'נסיס, להקת אטומיק רוסטר והזמר ניק דרייק ביחד.

בשנת 1970 הייתה להקת ATOMIC ROOSTER הידועה והפופולרית ביותר משלושת השמות שמצוינים פה - זאת למרות שהיא היחידה מהשלוש שטרם הוציאה תקליט, אך כך זה נראה מהבלטת שמה לעומת ג'נסיס וניק דרייק. להקת ג'נסיס הייתה רחוקה עשרה חודשים מהוצאת תקליטה השני, TRESPASS וניק דרייק היה חודשיים לפני הוצאת תקליטו השני, BRYTER LYTER.


למי שתהה כיצד ניק דרייק וג'נסיס הגיעו להופיע ביחד, הם עבדו תחת אותו משרד אמרגנות. דרייק היה רחוק מלתקשר עם סביבתו. מה גם שהופעתו האקוסטית לא התקבלה בהתלהבות על ידי הקהל, שרצה מוזיקה עם ווליום. אנת'וני פיליפס, הגיטריסט של להקת ג'נסיס, סיפר שהמשכורת להופעה הזו הייתה 50 ליש"ט. ניק דרייק קיבל את הסכום הזה לבדו ואילו חברי ג'נסיס נאלצו לחלק את הסכום הזהה בין חמישה אנשים.


ב-24 בינואר בשנת 1970 הציג לראשונה ד"ר רוברט מוג את ההמצאה החדשה שלו - סינטיסייזר מיני מוג, שהיה אחד הסינטיסייזרים הראשונים שהיה קל לניידם ומחירו עמד על 2,000 דולרים. במהרה יהיו להקות רוק רבות שיאמצו את הכלי הזה לחיקן.

בתמונה: קית' אמרסון מנגן במיני מוג.


ב-24 בינואר בשנת 1962 התכונן בריאן אשפטיין במשרדו למעמד חתימת חוזה מול הביטלס.

לפני הפגישה ניסה אפשטיין לשכנע את עוזרו, אליסטר טיילור, להיות מעורב עמו בניהול הלהקה תמורת שני אחוזים וחצי שיקבל במסגרת החוזה שייחתם. טיילור המופתע השיב מיד: "אינני יכול לקבל זאת, למרות שזו הצעה נדיבה ביותר. אין לי כסף משלי להשקיע בביטלס ואני יודע שזה יעלה הרבה כסף כדי להרים את העסק הזה." על כך השיב לו אפשטיין: "אני לא מעוניין בכספך אלא רק בנאמנותך." טיילור בחזרה: "יש לך כבר את נאמנותי השלמה. מה שאני צריך זה שכר הוגן ואהיה שמח בחלקי". שנים לאחר מכן הודה טיילור כי היה צריך להשיב אחרת.


ב-24 בינואר בשנת 1974 יצא תקליטון חדש ללהקת ההוליס, עם גרסתה לשיר הבלדה THE AIR THAT I BREATHE, של אלברט המונד ומייק הייזלווד. השיר היה הלהיט הגדול האחרון ללהקה זו.

אלברט המונד על כתיבת השיר: "פשוט התאהבתי בבחורה. היה לנו איזשהו רומן קצר ופשוט התאהבתי מעל הראש, אני מניח שהייתי צריך להיות עם המשפחה שלי והייתי כל כך בודד בלוס אנג'לס. השיר הוא לא על הבחורה אלא יותר בהשראת הבדידות, בלוס אנג'לס. לכולם שם יש מכונית והם לא נפגשים ברחובות כמו בניו יורק. ואז יש את הערפיח... מבחינה לירית, אפשר לחשוב שכתבתי אותו כנראה לאישה הכי יפה שקיימת בעולם. ולמעשה, השיר נכתב לאדם מכוער מאד מבחינה פיזית היא לא הייתה בחורה נאה למדי, אבל היא הייתה אדם נהדר בפנים. היא העניקה לי מחסה בלוס אנג'לס כאשר לא היה לי בכלל מקום ללון בו. לא היה לי כסף, לא היה לי גרין קארד, לא יכולתי לעבוד, יכולתי להיות חסר בית. והאוויר שהייתי זקוק לו לנשימה בא מהערפיח שהיה שם. בכל פעם שהתעוררנו, היינו מסתכלים על גבעות הוליווד וזה היה כמו מפלצת צהובה שם למעלה".


ב-25 בינואר בשנת 1975 נערכה מריבה לא נעימה בין אנשי הצוות הטכני של להקת דיפ פרפל לאלו של ACDC.

זה קרה בפסטיבל סאנברי באוסטרליה. מפיקי האירוע ידעו שהם מתמודדים מול חורבן כלכלי לפני שהתקיימו ההופעות האחרונות. הלחצים המשולבים של מזג אוויר רע ומכירת כרטיסים דלה בגלל מחירם הגבוה, העלו את מד הלחץ.


גם בקרב דיפ פרפל היה לחץ גדול. ההרכב הזה כבר היה בשלב של שבר. הגיטריסט, ריצ'י בלאקמור, כבר פרש ובמקומו היה זה הגיטריסט טומי בולין. המפיקים שילמו ללהקה 60,000 דולר על מנת להופיע בסאנברי, והעובדה שהכסף הובטח ללהקה במזומן גרם לכך שהרכבים רבים אחרים יעזבו את הפסטיבל מבלי לקבל תשלום.


לעומת דיפ פרפל, הגיעה לפסטיבל להקה צעירה ורעבה אחרת ששמה איי.סי.די.סי. "הופענו בפאב הזה בשבת", הסביר הגיטריסט אנגוס יאנג, "והמנהל הזה תפס אותנו ואמר, 'שמעו, האם אתם יכולים להגיע למקום הזה בסאנברי?' הבחור שהפיק את האירוע היה קצת מודאג. ... הוא אמר, 'דיפ פרפל כנראה לא יעלו על הבמה'. הוא היה מודאג ולא רצה שהקהל יתפרע ... אז הוא חשב, 'טוב, אני אקבל את איי.סי.די.סי והם ישמרו על המקום עם המוזיקה'.. אז הגענו למקום, העפנו מבט על כל האנשים האלה בבוץ ונאלצנו ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לבמה. בדיוק כשהגענו לשם, כל מכוניות הרולס רויס ​​האלו נסעו גם הן לכיוון. זה היה דיפ פרפל והם החליטו שהם יופיעו בכל זאת. עדיין, הכל הלך כשורה אבל אז, ברגע האחרון, קרה משהו ... מישהו אמר לנו שמישהו הרביץ למנהל שלנו והיה אחד מאנשי הצוות של דיפ פרפל...".


איי.סי.די.סי לא נותרו חייבים ונהג מלגזה מטעמם "הפיל ציוד" על כמה מאנשי הביטחון של דיפ פרפל, בעוד הזמר בון סקוט הצטרף לאקט האלימות.


כשכל התוהו ובוהו פרץ ,טיפס יאנג לבמה. "ניגשתי למיקרופון ואמרתי לקהל שאנחנו צריכים קצת עזרה פה למעלה. איכשהו, המארגנים הצליחו להרגיע קצת את העניינים והוחלט שדיפ פרפל ינגנו ראשונים ואנחנו אחריהם. הסכמנו עם זה. דיפ פרפל עלו, ניגנו את הסט שלהם ואני חושב שהם קיצרו את ההופעה והלכו, ואז הצוות שלהם התחיל לקפל את הציוד. פה פרצה שוב מהומה".


גם דייויד קוברדייל, הזמר של דיפ פרפל, נזכר: "הגענו לפסטיבל שמזג האוויר בו היה רע. היזמים החליטו בגבורה להמשיך עם הפסטיבל הרוח יללה, היא ממש הקפיאה ובשטח זה נראה כאמבטיית בוץ ענקית. הקהל כולו היה בשדה בוץ. הם התעטפו בפלסטיק כך שזה דמה לכינוס קונדום אחד עצום! אחרי הופעה לא טובה שלנו, יצאנו מהבמה, נכנסנו למכוניות שלנו והתחלנו לנסוע משם. לפתע שמענו מוזיקה מגיעה מהבמה. ככל הנראה, להקה אוסטרלית צעירה קפצה על הבמה, התחברה לציוד שלנו והתחילה לנגן! ובכן, כל הגיהנום השתחרר, ממה שאמרו לי אחר כך. אנשי הצוות שלנו נאבקו עם הלהקה הצעירה כדי להוריד אותה מהציוד שלנו ומהבמה".


"בסוף לא יצא לנו להופיע כמו שצריך בפסטיבל הזה", אמר אנגוס יאנג. "אבל למחרת היו המון כותרות בעיתון על הקטטה. זה היה שווה את הפרסום".


ב-26 בינואר בשנת 1957 הופיעו באדי הולי ולהקת 'THE CRICKETS' בפעם השניה בתוכנית הטלוויזיה של אד סאליבן. אבל זו הייתה הופעה עם נקמה בצידה.

הולי והקריקטס שלו היו אמורים לבצע את הלהיט שלהם OH BOY, אך סאליבן אמר להם להחליף אותו מכיוון שהוא קצבי מדי. הולי לא הסכים. בחזרה שלפני המופע הגיע סאליבן לחדר ההלבשה ומצא שם רק את הולי. כשנשאל איפה האחרים, הולי אמר, "אני לא יודע". סאליבן השיב, "ובכן, אני מניח שהצרצרים לא מתרגשים להיות בתוכנית". הולי ענה: "אני מקווה שהם נרגשים יותר ממני".


סאליבן לא עצר פה והחליט ששירו הקצבי מדי של הולי לא יהיה בתוכנית ולכן הוא איפשר להולי והקריקטס לבצע שיר אחד במקום שניים. הוא גם ביטא בכוונה באופן שגוי את שמו של הולי כשהציג אותם כ"באדי הולט והצרצרים שלו". באדי הולי נצמד לשיר OH BOY וזכה לתאורה חשוכה מדי שהסתירה לחלוטין את להקת הליווי, לפי הוראתו הנקמנית של סאליבן. בנוסף, המיקרופון שהיה מיועד לגיטרה החשמלית של הולי כובה, והוא ניסה לפצות על כך בשירה בקול רם ככל האפשר ובניסיון נואש להגביר את הווליום בגיטרה.


בסופו של דבר, באדי הולי והצרצרים התקבלו כה טוב שסאליבן הזמין אותם להופיע אצלו בפעם השלישית, אך הולי הגיב: "אין למר סאליבן את הכסף לממן את התענוג הזה".


ב-26 בינואר בשנת 1984 נוצרה בהלה גדולה בעת צילומי פרסומת למשקה פפסי קולה, עם הכוכב הנערץ, מייקל ג'קסון, שאותה חברה תוססת הייתה הספונסרית של סיבוב הופעותיו.

במהלך הצילומים הדליק ניצוץ מהתאורה את ספריי השיער שבדיוק רוסס על ראשו של ג'קסון. התוצאה באה עם כוויות מדרגה שניה על ראשו וצווארו. הזמר אושפז והמעריצים כמעט חטפו התקף לב מהדיווחים.


ב-26 בינואר בשנת 1970 יצא אלבומה השני והכפול (גם בשנית) של להקת שיקגו.

יש בו להיטים כמו MAKE ME SMILE ו- COLOUR MY WORLD, אך הלהיט הגדול ביותר הוא "25 או 6 לארבע", שקיבל לא מעט פירושים שגויים. ובכן, המילים מדבר על ניסיון שלו לכתוב שיר, כאשר הכותרת מתייחסת לשעה ביום: או 3:35 או 3:34 לפנות בוקר. קלידן הלהקה וכותב השיר, רוברט לאם הסביר: "גרתי עם חבורה של היפים מעל סאנסט סטריפ. אחד היתרונות של הבית הספציפי הזה היה שהוא שכן בהרי הוליווד ויכולתי להשקיף על העיר בשעת לילה מאוחרת. רציתי לנסות לתאר את תהליך נסיון כתיבת השיר. אז התחלתי לכתוב - 'מחכה לתחילת היום, חיפשתי מה לומר, אורות מהבהבים לשמיים' - כי היו שלטי ניאון ברחבי העיר. וכשהסתכלתי בשעון היד שלי וראיתי מה השעה, הכל הסתדר. אז הבאתי את זה ללהקה ושם זה באמת הסתדר, כשכל אחד הכניס בו משלו". בראיון אחר אמר שהביט בשעון עתיק שהיה על הקיר. נו, בסדר...


ב-27 בינואר בשנת 1964 יצרה להקת הרולינג סטונס שערורייה קטנה בתקשורת הבריטית כשהופיעה בעמדת השיפוט על תקליטונים חדשים בתוכנית JUKE BOX JURY.

הפרק עם הסטונס שבר את הכללים על ידי הגדלת מספר הכיסאות הרגיל מארבעה לחמישה, כדי לאפשר ללהקה לשבת בעמדה הנחשקת - הפעם היחידה שנעשה כך בתוכנית זו. הלהקה, לעומת זאת, לא נראתה מרוצה ובילתה את רוב האירוע בלעג ברור.


היה ברור שהסטונס רצו להשיג חשיפה בהשתתפותם שם - והיא הגיעה ובגדול. למחרת היו העיתונים מלאים בכותרות שגינו את הלהקה ואת יחסה לאמנים אחרים. זה היה מספיק כדי לגרום למעריצים שלה להתאהב בה עוד יותר.


חברי הלהקה הצליחו להכעיס גם כשקראו לתקליטון חדש של אלביס פרסלי במילה הלא-מחמיאה DATED. המילה הזו (שיש בה נימה לגלגנית) פירושה הוא תקליטון שאופיו לא מעודכן מוזיקלית ונשמע אנכרוניסטי.


ב-27 בינואר בשנת 1971 הגיע דייויד בואי בשעות הבוקר לניו יורק, כשחברת התקליטים בה היה חתום ארגנה לו חדר במלון הולידיי אין

שעות ספורות לאחר נחיתתו כבר נראה הבחור (שלבש שמלה) כשהוא מחטט בחנויות התקליטים המקומיות שבטיימס סקוור במטרה למצוא תקליטים שטרם הגיעו לאנגליה. בשעת ערב, ולמרות הקור העז ששרר אז בעיר, יצא בואי (עם יחצ"ן חברת התקליטים שלו, מרקיורי) לבית קפה בגריניץ' וילג' כדי לצפות בהופעתו של טים הרדין. בואי לא הצליח לגשת להרדין ולשוחח איתו אך התרשם מההופעה. לאותו יחצ"ן אמר לאחר מכן כי ברצונו להופיע במועדון שכזה, למרות שאין עמו אישור עבודה לכך. לאחר מכן השמיע לו מישהו את התקליט של מחתרת הקטיפה ושמו LOADED. המוסיקה הממה את בואי והוא ביקש לצפות בהופעה של הלהקה. הוא הצליח לעשות זאת בהמשך שהייתו שם, אך לא ידע כי האיש המרכזי בלהקה, לו ריד, כבר איננו ובמקומו נמצא מישהו, שדומה לו פיזית ועונה לשם דאג יול. בואי שוחח עם יון דקות ארוכות עד שהאחרון תיקן אותו כי אינו מיסטר ריד וגרם לו למבוכה גדולה. אמן נוסף שהרשים אותו מאד היה MOONDOG, שנהג להופיע ברחוב. מונדוג סיפר לבואי קצת על חייו ורק לאחר פגישתם נפלה על בואי ההבנה כי מונדוג, שנהג להתלבש כוויקינג, הינו עיוור.


במהלך השהיה יצר בואי קשר עם בת דודתו, כריסטינה פאולסן, אותה לא ראה מזה 13 שנים.


(שנת 1976)


ב-27 בינואר בשנת 1984 יצא התקליט MILK AND HONEY, תחת השמות ג'ון לנון ויוקו אונו.

עטיפת התקליט לא הותירה מקום לטעויות - מדובר בתקליט המשך ל'פנטזיה כפולה', התקליט שהשניים הוציאו בשנת 1980 וזמן קצר לפני רציחתו של לנון. אבל החלב והדבש הזה לא היו מתוקים לחלוטין. קרדיט מפיק ההקלטות, ג'ק דאגלס, נעדר הפעם כי הוא הסתכסך עם יוקו לפני כן והחליט לתבוע אותה בטענה שלא קיבל את התמלוגים שהגיעו לו. במלודי מייקר נכתב בביקורת לתקליט: "זו קינה עצובה והיא עשויה מפירורי לנון ומה שנותר לנו הוא לנסות וליהנות מהם".


ב-27 בינואר בשנת 1975, נאלצה להקת לד זפלין לבטל הופעה בסנט לואיס בגלל שזמר הלהקה, רוברט פלאנט, חטף שפעת.

הזמר נשאר לנוח בשיקגו בעוד שלושת חברי הלהקה האחרים עלו על המטוס הפרטי וטסו ללוס אנג'לס, לכמה ימי חופשה. העיתונאי כריס צ'ארלסוורת' היה שם ודיווח: ,הייתה פגישת להקה, להיכן לנסוע. זאת כי הם שילמו מדי יום להשכרת המטוס הפרטי הזה. איש מהם לא רצה להישאר בשיקגו שהייתה קרה מאד. הבסיסט ג'ון פול ג'ונס רצה לטוס לאיי בהאמה. המתופף ג'ון בונהאם העדיף את ג'מייקה והגיטריסט ג'ימי פייג' השתוקק לראות איזו בחורה בלוס אנג'לס. לפתע נכנס הטייס לדיון והסביר שהמטוס לא רשום לפעילות מחוץ לארה"ב., כך שג'ימי ניצח. כל הדרך ללוס אנג'לס השתכרנו ושרנו שירי עם בריטיים ישנים, עם ג'ון פול ג'ונס שניגן באורגן שהיה במטוס. זו הייתה חגיגה".


ב-27 בינואר בשנת 1956 יצא התקליטון HEARTBREAK HOTEK, של אלביס פרסלי.

תקליטון זה יצא רק 17 ימים לאחר שהוקלט. התוצאה באה עם מוצר שלא נשמע כמותו לפני כן במצעדים. עם זאת, יקח זמן מה עד שהקהל הרחב יבין ויתאהב בדבר.

ב-27 בינואר בשנת 1976 תבע דייויד בואי את עורך דינו ויעצו לשעבר, מייקל ליפמן, בסך 2 מיליון דולר.


בין הדברים שנטענו בכתב התביעה הוזכרה גם הפרת חוזה. בתביעה הזו טען הזמר שלליפמן הייתה שליטה מלאה ברווחים משיריו, הרשה לעצמו לקחת 15 אחוזים מהם, במקום עשרת האחוזים שנקבעו בחוזה. כמו כן, בואי ביקש להחזיר אליו 475,000 דולרים שליפמן הקפיא אצלו לאחר פיטוריו. בפירוט נטען שיש שני חשבונות בנק, כשבכל אחד מהם 40,000 דולרים. בנוסף, יש שלושה חשבונות נוספים עם 100,000 דולר בכל אחד מהם, כמו גם חשבון פנסיה.


בואי היה זקוק לכסף הזה ובלעדיו הוא נאלץ לגשת לחברת התקליטים שלו כדי לקבל הלוואה למימון סיבוב ההופעות הבא שלו, כשבינתיים הוא עורך חזרות באחוזתו של קית' ריצ'רדס. ליפמן מיהר להגיב שהתביעה הזו חסרת בסיס.


ב-28 בינואר בשנת 1969 יצא תקליטון חדש לסטיבי וונדר, עם השיר MY CHERIE AMOUR. וונדר כתב את השיר הזה בשנת 1967 כשהיה תלמיד בבית הספר לעיוורים במישיגן. זה היה עבור חברתו דאז, מרסיה, והשיר נקרא במקור "אוי מרסיה". בשנת 1969 כבר לא הייתה היא בתמונה ומילות השיר שונו.


ב-28 בינואר בשנת 1995, ואחרי שנים ארוכות של מרירות וכעס, החליטו פול ויוקו להקליט משהו ביחד. "ההקלטה לא הייתה מתוכננת", גילה אז שון לנון. "זה היה יותר סוג של תוצאת הפיוס אחרי עשרים שנים של מריבות".

ההקלטה המדוברת קרתה באולפן הפרטי של פול, שנמצא בדרום לונדון. בהקלטה נכחו פול, יוקו, שון לנון, לינדה מקרטני וארבעת ילדי משפחת מקרטני (הת'ר, מארי, סטלה וג'יימס). הקטע שהקליטו נקרא "השמיים של הירושימה תמיד כחולים" (או תמיד עצובים, תלוי איך בא לכם לתרגם את זה).


הקטע המאולתר הוא באורך שבע דקות בלבד. אונו: "זה היה ממש תהליך מרפא לשתי המשפחות. התחושה הייתה ממש מיוחדת שם באולפן". פול גילה שהיה לו קצת מוזר במצב הזה. זה החל כשיוקו ושון הגיעו לבקרו והוא הראה להם את האולפן שלו. הדבר הוביל להקלטה ספונטנית.


יוקו, שתמיד מוכנה לגשת ליצירה חדשה, הציעה להקליט את הקטע שהכינה לציון חמישים שנה להטלת פצצת האטום על הירושימה. לינדה הצטרפה בשמחה, כשהיא מנגנת אקורד ארוך באורגן ההאמונד. ג'יימס מקרטני ניגן בגיטרה בעוד אחיותיו דאגו לכלי הקשה בידיים שלהן. פול לקח לידיו את הקונטרבס, שפעם היה שייך לביל בלאק כשניגן עם אלביס פרסלי.


שון לנון: "זה היה נהדר לעבוד עם פול. למרות הייחוס המשפחתי שלי, אני מעריץ שרוף של הביטלס". לאחר ההקלטה נתן פול ליוקו את סליל ההקלטה ואמר לה שהיא יכולה לעשות עמו את מה שבא לה.


ב-30 בינואר בשנת 1968 יצא תקליטה השני של להקת מחתרת הקטיפה ושמו הוא WHITE LIGHT WHITE HEAT.

עיתון 'בילבורד' פרסם ביקורת על התקליט בפברואר 1968: "דילרים של סמים קשים במחתרת ימצאו את האלבום הזה לטעמם".


עיתון 'קרודאדי' פרסם ביקורת משלו באוגוסט 1968: "זה מאד פשוט - הלהקה הזו היא החשובה ביותר כיום בעולם המוזיקה. השיר 'סיסטר ריי' הוא ההישג הנעלה ביותר בתרבות המהפכה והוא ההפך הגמור מעבודת ההדבקה שהביטלס עשו בסרג'נט פפר. הוא ישיר בגישתו. השיר I HEARD HER CALL MY NAME מכיל את תפקיד הגיטרה המתקדם ביותר ששמעתי עד כה. שיר הנושא גורם לי לחשוב כי ג'ון קייל הוא נגן הבס הכבד ביותר בארצנו. אני מציע לכם לקנות את התקליט. תשכחו מלשמוע אותו ברדיו כי גם השדרנים המחתרתיים ביותר נמצאים עכשיו עם הראש בתוך התחת שלהם. תיקנו עכשיו עותק כי בעוד כמה שנים ייחשב התקליט הזה כמהפכני וחשוב ביותר".


ב-30 בינואר בשנת 1971ביצע ניל יאנג שיר חדש ושמו THE NEEDLE AND THE DAMAGE DONE. הביצוע, שהיה בהופעה באולם ROYCE שבאוניברסיטת לוס אנג'לס, הוקלט ויצא לאחר מכן בתקליטו HARVEST.

בתמונה: ניל יאנג מאחורי הקלעים לפני ההופעה הזו בלוס אנג'לס.

השיר הזה עוסק בשימוש בהרואין ומה שזה עושה בסופו של דבר. יאנג כתב את זה על דני וויטן, אחד החברים בלהקת הליווי שלו, קרייזי הורס. וויטן היה אחד החברים המייסדים של קרייזי הורס והיה בעל השפעה רבה על חלק ניכר מעבודתו של יאנג שקדמה להתמכרותו להרואין. למרות האזהרה הזו של יאנג, וויטן מת זמן מה לאחר מכן ומיד לאחר שיאנג פיטר אותו מלהקת הליווי שלו.


ניל יאנג על מותו הטרגי של וויטן: "הרגשתי אחראי, אבל באמת שלא יכולתי לעשות דבר. כלומר, הוא היה אחראי. אבל חשבתי למשך זמן רב שאני אחראי במותו. דני פשוט לא היה מאושר. הכל בסך הכל נפל עליו. הוא נבלע בסם הזה וזה היה חבל, כי לדני היה הרבה מה לתת. הוא היה ממש טוב".


בינואר 1976 דיווח להיטון: "קארן קארפנטר הודיעה כי תפרוש בקרוב מפעילות בעולם הפופ. קארן חלתה בתחילת 1975 במחלה שהוגדרה כאנושה. היא נראית כשלד. בעת ההופעה האחרונה של הצמד בלוס אנג'לס התמוטטה קארן על הבמה והתעלפה לעיני הצופים".


בסוף ינואר 1978 אמר מנהלו לשעבר בן ה-37 של מייק בראנט המנוח, סימון וינטראוב, לאשתו שהוא יוצא לשאוף מעט אוויר ביער. הוא נתגלה לאחר מכן בין העצים, ללא רוח חיים, עם פצע ירי בראשו ואקדח לצדו.


ב-30 בינואר בשנת 1967, צילמו הביטלס את הסרטון לשיר STRAWBERRY FIELDS FOREVER בפארק KNOLE. מה סיפר הבמאי של הקליפ, פיטר גולדמן, על מאחורי הקלעים? מי בכלל המליץ עליו לפרויקט? גם זה בספר "ביטלמאניה!" - ספר חובה לכל מי שאוהב את הביטלס.


(שנת 1977)


ב-30 בינואר בשנת 1972 הפכה מחאה באירלנד לטבח, כשחיילי צבא בריטניה ירו על נערים ובחורים קתוליים לא חמושים שהשתתפו במצעד למען זכויות האדם בשכונת העוני בוגסייד שבצפון אירלנד. היריות הרגו 14 מהם.

האירוע הפך להיקרא BLOODY SUNDAY וגרר בעקבותיו הקלטות מחאה של אמנים ידועים נגד המקרה. בין אלו שמחו בזמנו היו פול מקרטני ולהקת כנפיים (עם השיר GIVE IRELAND BACK TO THE IRISH) וג'ון לנון עם השיר THE LUCK OF THE IRISH. שני חברי הביטלס בעלי שורשים איריים.


מקרטני אמר בזמנו על השיר: "אני משלם מיסים ולכן מגיעה לי הזכות להביע את דעתי. אני חי במערב אז מותר לנו פה לדבר, נכון? כשחיילים בריטים, שהם הצבא שלי שאני משלם לו מהמיסים שלי, נכנס לאירלנד ויורה על חפים מפשע, לראשונה בחיי אני עוצר את הכל ומבקש לצעוק. הרי אנחנו אמורים להיות הטובים בסיפור הזה, לא? לכן החלטתי למחות נגד זה והשיר מיד הוחרם באנגליה. אבל בספרד הוא הגיע למקום הראשון. אולי לא הבינו שם את המילים ופשוט אהבו את המנגינה".


לנון: "אני רבע אירי או חצי אירי או משהו כזה, והרבה, הרבה לפני שהצרות התחילו, אמרתי ליוקו שלשם אנחנו הולכים לפרוש ולקחתי אותה לביקור באירלנד. הסתובבנו קצת שם והיה לנו סוג של ירח דבש שני. אז הייתי מעורב לחלוטין באירלנד".