רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-1 ביולי בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-1 ביולי (1.7) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "כתבתי את השיר JULY MORNING במהלך סיבוב הופעות של אוריה היפ עם להקת SHA NA NA. חיכינו באוטובוס ההסעות שלנו ולקחתי גיטרה כדי להפיג את השיעמום. זה היה בבוקר של חודש יולי, אך שאר השיר הובא מהדמיון. כשהשיר הובא לראשונה לחדר החזרות של הלהקה, הוא היה בנוי כשיר אקוסטי לגמרי. הלהקה לקחה את מה שהבאתי וביחד הרמנו את השיר למקום אחר. זה אחד הרגעים הטובים ביותר של דייויד ביירון בשירה. מאז הפך השיר לסוג של המנון. בבולגריה זה מין המנון לאומי, כשאנשים הולכים לים ב-1 ביולי ושרים את זה ביחד כשהשמש מתחילה לזרוח" (קן הנסלי, הקלידן של להקת אוריה היפ)

ב-1 ביולי בשנת 1972 יצא אלבומה השני של להקת THE DOOBIE BROTHERS. שמו הוא TOULOUSE STREET. עם שירים כמו LISTEN TO THE MUSIC ו- JESUS IS JUST ALRIGHT - איך אפשר ללכת לאיבוד?

בתקליט זה יש גם כמה גירסאות כיסוי. צד א' נחתם עם גירסה לשיר של סילס וקרופטס, בשם COTTON MOUTH. צד ב' של התקליט ממשיך עם שתי גרסאות כיסוי תוססות. הראשונה היא של שיר מאת איש הבלוז, סוני בוי ויליאמסון, והשניה בצד זה, שאהובה עליי ביותר, היא JESUS IS JUST ALRIGHT. שיר זה נכתב במקור על ידי ארתור ריד ריינולדס והוקלט על ידי חברי הבירדס, לאלבומם THE BALLAD OF EASY RIDER.

בימים הקדומים, לפני כניסתו של הזמר-פסנתרן, מייקל מקדונלד, הייתה להקת 'האחים דובי' להקה של רוק בשרני עם זיעה בריאה. והתקליט הזה משקף היטב את מה שחבריה באו לייצג אז והשתנה רבות מאז. בעיתון CIRCUS האמריקאי פרסמו בביקורת על תקליט זה: "יש המון מוזיקה משובחת בתקליט הזה. האחים דובי מעניקים לנו זריקת מרץ אדירה לזרוע של גוף נוחר שממולא ברוק שנשען רבות על גיטרות אקוסטיות. יש פה מוזיקה מלודית ומקורית. הלהקה הזו מביאה לנו פה את אחת מתקליטי הרוק המהנים יותר לשנה הזו".

ברולינג סטון נכתב בביקורת בזמנו: "עם אלבומם השני, האחים דובי עשו את הקפיצה הגדולה. הלהקה הזו מנגנת שם באותה הליגה כמו, למשל, האחים אולמן. בניגוד לחברות המקורית בארגון האחווה האחרון, הדובי הם אחים בשם וברוח בלבד. כמו האולמנים, הם פולטים מנגינות רכות אך מקפיצות, שנשענות על יחסי הגומלין בין כלים אקוסטיים וחשמליים, כמו גם כמה הרמוניות קוליות שארוגות ללא דופי.

ההייפ הלא מקורי לפיו הם היו הלהקה המועדפת על כנופיית מלאכי הגיהנום (למישהו באמת אכפת?) והתגובה המוחלטת של המבקרים, נתנו לדובי את הפרסום להמשיך לצמוח כלהקה המרקידה ביותר באזור סן חוזה. הם החליפו את הבסיסט המקורי שלהם (נראה כי הפרידה הייתה חביבה, מכיוון שהוא מנגן בשני שירים בתקליט החדש) והוסיפו מתופף שני כדי להגביר את הצליל שלהם עם אלמנט סימטרי נוסף.

הדובי פותחים את התקליט בהזמנה להאזין למוזיקה שלהם (LISTEN TO THE MUSIC). אין צורך בכך, כפי שעולה מהפופולריות של השיר במצעד הסינגלים. השיר מציין עד כמה רחוק הגיעו האחים דובי מאז תקליטם הראשון. הם השתמשו באותו ריף פתיחה של שיר שכותרתו "FEELIN DOWN FURTHER - רוקר חסר השראה שמלא בהתייחסויות סטנדרטיות. ב'האזינו למוזיקה', הם העבירו את הריף מגיטרה חשמלית בוצית לאקוסטית ושיפרו את המילים.

במדיום בו מילים מאבדות מערכן במהירות כמו שטרות דולר עם דיוקן של ניקסון, קשה להעביר את הטוב בדובי, מבלי לנקוט בהגזמה. החל מהקריטריונים האולטימטיביים לשאלה אם תקליט זה שווה שלושה, ארבעה או חמישה שטרות מכיסכם. ובכן, זהו אחד מתריסר האלבומים של השנה שעוברים את המבחן ללא סייג. עם אישורים כאלו, אין צורך להגזים".

בעיתון STEREO REVIEW האמריקני נכתב עליו בזמנו: "לאחים דובי יש סגנון דומה לזה של להקת ליל שלושת הכלבים. הם כותבים את רוב הדברים שלהם, וכולם מנגנים על כלי נגינה. שיר הנושא של התקליט אינו שיר רע. אבל מדוע הם רוכבים על ההנחה שהתיאבון הרב שלנו לדברים רדודים הוא חסר גבולות? לפחות מאזיני תחנות רדיו AM יזכו לשמוע נגינת גיטרה טובה מהממוצע. זה לא סוג המוזיקה שאני רוצה שתישפך מהרמקולים האהובים עליי".

ב-1 ביולי בשנת 1981 נהרג הבסיסט המקורי של להקת STEPPENWOLF, ראשטון מוריב.

להקת זו לא הייתה ממש להקת HEAVY METAL, אך היא בהחלט הטביעה את הביטוי הזה בשיר הידוע ביותר שלה, BORN TO BE WILD, אותו כתב מארס בונפייר (דניס אדמונטון), אחיו של מתופף הלהקה, ג'ואי אדמונטון. קולו המיוחד והמחוספס של הזמר, ג'ון קיי, השתלב נהדר עם שאר כלי הנגינה הרועמים. הביצועים של הלהקה התרכזו ביצירת תבנית מוזיקלית מגובשת. לא היה כאן רצון להבליט אנשים בצורה ווירטואוזית עם סולואים מנצנצים.

המטרה כאן הייתה ליצור שירים עם מעטפת צליל חמה, משומנת ומהודקת. לאף אחד מחברי הלהקה לא עלתה המחשבה שהשיר BORN TO BE WILD יהיה להיט. לאחר שני תקליטונים שלא הצליחו ערך מנהל הלהקה, רד פוקסטר, שהיה בעצמו די ג'יי בתחנת רדיו בלוס אנג'לס, סקר בקרב חבריו השדרנים בנוגע לבחירת השיר לתקליטון הבא. כולם הצביעו על "נולד להיות פראי". אלבום הבכורה יצא בינואר 1968 והפך לרב מכר.

עיתון רולינג סטון פרסם בביקורתו: 'החומר והנגינה בתקליט זה לא ממש מקוריים. אבל באופן מפתיע זה עובד". האלבום הפך לפסקול ברור עבור הרוכבים על אופנועים כבדים. אחד הכותבים העיקריים ללהקה היה הבסיסט שלה, ראשטון מוריב (ג'ון ראסל מורגן) ולכן הייתה זו הפתעה כשהוא הוצא ממנה, בהמשך השנה, לאחר הקלטת אלבומה השני, שהניב גם את הלהיט MAGIC CARPET RIDE. כשהלהקה יצאה מלוס אנג'לס להופעות, פחד מוריב לחזור לאחר מכן.

חברתו שיכנעה אותו שעדיף לו להישאר הרחק משם, לאחר שרעידת אדמה גדולה מאד היכתה בדרום קליפורניה וגבתה את חייהם של המונים. שאר החברים לא הביעו סימפטיה למצב, מיהרו לפטרו ולהציב במקומו את ניק סיינט ניקולס. בשנת 1978 הצטרף מוריב לאחד ההרכבים המאוחרים של זאב הערבות, אך היה זה לזמן קצר בלבד והוא עזב, לאחר מריבה עם הגיטריסט בה. ב-1 ביולי 1981 הוא נכנס למכוניתו וסחט את דוושת הגז בעוד הגלגלים מתגלגלים לכיוון האוטוסטרדה שבסאן ואלי, לוס אנג'לס. שם הוא נקלע לתאונה חזיתית ומצא בה את מותו בגיל 32.

ב-1 ביולי בשנת 1945 נולדה הזמרת דבי הארי, הזכורה בעיקר כסולנית להקת בלונדי. אז הנה על השיר HEART OF GLASS, שיצא לאור בשנת 1978.

חברי הלהקה, הזמרת דבי הארי והגיטריסט כריס שטיין (שהיו אז זוג), כתבו את הגרסה הראשונה לשיר זה בתחילת 1974, זמן קצר לאחר פגישתם הראשונה. לא היה להם שם ראוי, והם התייחסו אליו כ"שיר הדיסקו". הארי הסבירה: "מבחינה לירית, זה היה על מטרידן שעקב אחריי וכריס הציל אותי ממנו".

רק לאחר שהקליטו את השיר הזה בשנת 1978, בא שטיין עם השם "לב זכוכית". הוא לא ידע שזה גם הכותרת של סרט גרמני משנת 1976 בבימויו של ורנר הרצוג.

הקלידן ג'ימי דסטרי סיפק את צליל הסינתיסייזר והתוצאה הפגישה פאנק ודיסקו על רחבת הריקודים. דסטרי: "כריס תמיד רצה לעשות דיסקו והיינו עושים את השיר הזה כדי להרגיז אנשים".

הארי: "כשעשינו את השיר, זה לא היה מגניב מדי במערך החברתי שלנו לנגן דיסקו. אבל עשינו את זה כי רצינו להיות לא מגניבים. זה היה מבוסס על מכונת תופים מתוצרת רולנד".

שטיין: "לא ציפינו שהשיר יהיה גדול כל כך. עשינו זאת רק כדי להכניס יותר גיוון לאלבום השלם".

הקליפ לשיר זה הראה את הלהקה מבצעת אותו בדיסקוטק ריק. זה הפך למבוקש בזכות הקלוז-אפ הרבים על דבי הארי. בלונדי הייתה אחת הלהקות האמריקאיות הבודדות שהעלו סרטונים בשנים שלפני MTV. חבריה עשו זאת מכיוון שהם היו מאוד פופולריים באוסטרליה ובאירופה, ועל ידי הפקת סרטונים, הם יכלו להיות מוצגים בתכניות ביבשות הרחוקות.

הצליל של מכונת התופים CR-78 מתמזג בשיר עם צליל התופים האמיתיים של המתופף קלם בורק, דבר שלא היה משימה אולפנית קלה בעידן האנלוגי ההוא. בורק לקח את השראתו לתיפוף שיר זה מאחד השירים האהובים עליו, והוא STAYIN' ALIVE של הבי ג'יז. רק שתבינו, אחד המתופפים הנערצים על בורק היה דווקא קית' מון.

ג'ון לנון כתב פעם לרינגו סטאר גלויה ובה יעץ לו לו לכתוב שירים כמו "לב זכוכית". דבי הארי אמרה לעיתון GUARDIAN: "זה היה נפלא לדעת שכך הוא כתב לו".

ההצלחה של "לב הזכוכית" הזניקה את האלבום השלם ("קווים מקבילים") לרמת רב מכר גדול ובלונדי זכתה להצלחה במיינסטרים, אך הדבר גרם לחיכוכים רבים עם כמה מהמעריצים המקוריים שלה, שהרגישו שבלונדי המסחרה. מעריצים רבים שלה החלו ללבוש חולצות טי ובהן הודפס "מוות לדיסקו".

הקלידן ג'ימי דסטרי: "ילדי הגל החדש האלו חושבים שהם יודעים הכל על רוק'נ'רול, אבל הם לא יקבלו שום דבר שחורג מהתבנית שבראשם. הם צריכים להאזין לאלבום ולהבין שלא שינינו את הכיוון שלנו בצורה קיצונית. לא הפכנו לבי ג'יז".

ב-1 ביולי בשנת 1968 יצא תקליט הבכורה של להקת THE BAND ושמו MUSIC FROM BIG PINK.

זו מהפכה מוזיקלית אמיתית בתקליט אחד. להקת THE BAND הגיעה להקלטת אלבומה הראשון כשמאחוריה כבר יש כמה שנים של מקצוענות אמיתית. הרי זו הייתה הלהקה שהפכה את בוב דילן מזמר פולק נערץ לזמר עם גיטרה חשמלית ותואר של בוגד. תואר שקיבל ממעריציו שלא קיבלו את המעבר שלו מזמר פולק לזמר רוק. מדובר בלהקה שהיא לא פחות מאגדה תרבותית. רובי רוברטסון בגיטרה. ליבון הלם בתופים ושירה. ריק דאנקו בבס, כינור ושירה. גארת' הדסון בנגינת אורגן להטוטנית ווירטואוזית וגם סקסופונים. ריצ'ארד מנואל בפסנתר, שירה וגם תופים.

הסיפור של THE BAND מתחיל כבר בראשית שנות השישים כלהקת ליווי לזמר הרוקבילי, רוני הוקינס. הם ליוו אותו עד שנת 1964, כשאחריה דרכיהם נפרדו. הלהקה המשיכה להופיע לבדה וגם עם בוב דילן, שהזמין אותה להיות ההרכב שלו. בתקופה הזו הם קראו לעצמם THE HAWKS. בשנת 1966 קרתה לבוב דילן תאונת אופנוע ששיתקה אותו מפעילות לשלוש שנים. בתקופה הזו הוא התגורר בוודסטוק (ניו יורק). הוא הזמין את הלהקה לנגן איתו בביתו, וכך נוצרו ההקלטות הידועות של דילן בשם THE BASEMENT TAPES. הקלטות אלה שוחררו בבוטלגים עוד בשנות השישים אך ראו אור רשמי רק ב-1975. המתופף ליבון הלם נעדר מההקלטות האלה אך הוא חזר לפני תחילת ההקלטות של האלבום הראשון.

בשנת 1968 שוחרר אלבומה הראשון של הלהקה, שנקרא MUSIC FROM BIG PINK. 'ביג פינק' היה שמו של הבית, בניו יורק, בו הלהקה ניגנה עם בוב דילן בסשנים ל- BASEMENT TAPES. הבית היה צבוע מבחוץ בצבע וורוד. אלבום הבכורה שלה הוקלט באולפנים בלוס אנג'לס וניו יורק. המוזיקה באלבום הייתה מהפכנית. למעשה שום דבר לא נשמע כמותה לפני כן בעולם הרוק. העובדה שהמוזיקה השורשית הזו יצאה בשיא תקופת הפסיכדליה הפכה את האלבום לעוד יותר מיוחד ובולט. יש כאן ניחוחות של פולק, רוק, קאנטרי, רית'ם אנד בלוז ואף גוספל. כל זה התבשל יחדיו לתבשיל דליקטס שנקרא THE BAND.

חברי הלהקה היו בתקופה הזו ממובילי הנגנים בעולם הרוק. הגיטריסט רובי רוברטסון, למרות היותו נגן גיטרה וירטואוז, בחר לספק באלבום הראשון תפקידים צנועים אך חכמים שהתאימו כמו קסם למוזיקה. האורגניסט גארת' האדסון הוא ללא ספק הקוסם האמיתי כאן. נגינתו על אורגן LOWRY (במקום אורגן האמונד) היא כל כך ייחודית שאין דומה לה בעולם הרוק. האדסון פיתח סיגנון מיוחד שמיד קל לזהותו כמשהו שלו. השילוב של פסנתרן ואורגניסט באותו הרכב היה משהו חדשני כמו גם העובדה שהגיטריסט בלהקה נותן למעשה ליווי לקלידים במקום ההיפך.

למעשה, השם THE BAND משקף היטב את המוזיקליות של הלהקה. המוזיקה נשענה על עיבודי אנסמבל מעניינים. ולא על ווירטואוזיות שמבליטה כל חבר להקה בנפרד. הלהקה לקחה את עצמה ואת האמנות שלה ברצינות תהומית. במוזיקה שלה אין חוש הומור וקריצות. יש המון רצינות מעניינת ומושכת. וזו סיבה לכך שהמוזיקה שלה מחזיקה מעמד נהדר עד עצם היום הזה. האלבום הראשון הזה נשמע למעשה כאילו הוקלט על ידי להקה של נגנים מבוגרים, משופשפים, מנוסים ובוגרים מאד. השירים בתקליט נכתבו על ידי רוברטסון, מנואל וגם בוב דילן.

הלחנים של בוב דילן היו שירים שהוקלטו במהלך הסשנים של הלהקה עם דילן בביתו בוודסטוק. הקטע הפותח, TEARS OF RAGE, הוא גם צעד מהפכני לכשעצמו. פתיחת האלבום היא כה איטית ומהפנטת. דבר מאד חדשני לאור העובדה שרוב האלבומים עד אז נפתחו עם שירים מהירים וקצביים יחסית. השיר הכי ידוע באלבום נקרא THE WEIGHT. הוא יצא על תקליטון ואף נכלל בסרט EASY RIDER. נקודה נוספת לציון, את עטיפת התקליט היפהפיה צייר לא אחר מאשר בוב דילן.

הביקורות על האלבום היו נלהבות ברובן. ההשפעה של המוזיקה על נגנים ולהקות אחרים הייתה מיידית. יש ביקורות בזמנו שלא קלטו את היופי האמיתי שגלום פה. לעומת זאת, עיתון 'רולינג סטון' הכתיב את האלבום כאירוע מיוחד ומשמעותי. אריק קלפטון נדהם בפעם הראשונה ששמע את התקליט. זו הייתה אחת הסיבות להתפרקות להקתו CREAM. הוא רצה לנגן מוזיקה כמו THE BAND ואף טס להתארח אצלהם ולג'מג'ם עימם. קלפטון הבין שאין טעם להבלטת ווירטואוזיות. הוא רצה לנגן מוזיקה טהורה. וזה מה ש- THE BAND סיפקו לו כהשראה עצומה.

רובי רוברטסון סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "התקליט הזה יצא כמה ימים לפני יום הולדתי והיינו נרגשים מאד לראות כיצד המוזיקה שלנו תתקבל בעולם. בייחוד כשהצליל שיצרנו לא הזכיר דבר שעשינו לפני כן. כפי שכבר ברור, התקליט הזה התקבל היטב והפכנו להיות להקה שנותנת השארה למוזיקאים אחרים. ג'ורג' האריסון לא הפסיק לשבח את התקליט. זמן קצר לאחר מכן קיבלנו דיווחים שאריק קלפטון משכנע את כל מי שסביבו להקשיב לתקליט. חשתי כה טוב, עד שכל דבר נוסף היה עבורי בונוס". התקליט הזה היה גם אחד הדברים שגרמו לאריק קלפטון לפרק את להקת CREAM, בה היה חבר אז. אלוהי הגיטרה הבין כי יש סוג אחר של עליונות מוזיקלית ונטולת אגו.

המוזיקה פה היא פשוט קסם ובאמת נשמע כי אלוהים בכבודו ובעצמו פיזר אבקת קסם על חמישה נגנים שנאספו יחדיו. בבית אחד גדול שצבוע בוורוד. ממש כמו באגדות.

ב-1 ביולי בשנת 1943 נולד המלחין ג'ף וויין, שיצירתו הגדולה ביותר היא "מלחמת העולמות".

אף אחד לא היה מאמין, בשנים האחרונות של המאה ה -19, כי העניינים האנושיים נצפו מעולמות נצחיים בחלל. אף אחד לא יכול היה לחלום שאנו נבחנים, כשמישהו עם מיקרוסקופ חוקר יצורים שמתנחלים ומתרבים בטיפת מים. אנשים מעטים אפילו התייחסו לאפשרות של חיים על כוכבי לכת אחרים. ובכל זאת, מעבר למרחבי החלל, המוחות הטובים מאלו שלנו התייחסו לכדור הארץ הזה בעיניים מקנאות. ובאיטיות ובוודאות - הם תכננו את תכניותיהם נגדנו..."

כך, בקריינותו הדרמטית של השחקן ריצ'רד ברטן, נפתח אחד התקליטים המרשימים יותר שיצאו בשנת 1978. זה אלבום כפול, עם עטיפה מרהיבה ומצמררת, חוברת מושקעת וצוות מיומן של זמרים ונגנים שנקרא בשם WAR OF THE WORLDS (מלחמת העולמות).

אז נכון, רבים מאיתנו זוכרים איך באייטיז כיכבה המוסיקה באלבום זה כצלילי רקע בפרסומות בקולנוע או באולמות אירועים עתירי בורקס ורבע עוף. אבל מדובר באלבום מדהים ומרשים. לא פחות מזה.

בגדול, מדובר בהפקה מוסיקלית תסכית רדיופוני ששודר כארבעים שנה לפני כן והבהיל רבים. התסכית התבסס על סיפור שכתב הסופר הבריטי ה. ג'. וולס ויצא לאור בשנת 1898. זה היה בליל כל הקדושים כשהתסכית, בקריינותו של אורסון וולס, סיפר על השתלטות חוצנים על ניו יורק. התסכית עורר בהלה גדולה ונטע את המחשבה שאיננו לבד ביקום הזה. ועדיין, בהקשבה לאלבום כפול זה, קשה שלא לחוש בפחד של כוח שעלול להשתלט מרחוק.

היה זה ג'ף וויין, מוסיקאי מניו יורק שהגיע לאנגליה בשנת 1966, שרקח את הדבר. וויין עסק לפני כן בנגינה ועיבודים להרכבים שונים כמו גם כתיבת מוסיקה לפרסומות. עד שבשנת 1975 ניגש עם אביו (כותב ומפיק תאטרון ושמו הארי וויין) לכתוב את הבסיס ליצירה נרחבת זו. במשך כשנתיים וחצי לקח להם לכתוב את הכל וגם לגייס את צוות הנגנים והזמרים שהתאים להם. בינתיים גם היו הם צריכים להשיג את כל האישורים מבעלי זכויות למיניהם. את המילים ליצירה כתב גארי אוסבורן, שכשהאלבום ייצא הוא יהיה למספר שנים התמלילן של אלטון ג'ון (במקום ברני טאופין).

ריצ'רד ברטן הוא הקריין שמספר את הסיפור מזווית ראייתו. ג'סטין הייוארד (מהמודי בלוז) הוא הזמר ששר את מחשבותיו של הקריין. פיל לינוט (הזמר / בסיסט בלהקת ליזי הרזה) מגלם את נת'ניאל שכוחות הרשע השתלטו עליו. הזמרת / שחקנית ג'ולי קובינגטון מגלמת את אשתו, בת'. דייויד אסקס, שהיה אז כוכב גדול כזמר, מגלם את איש הארטילריה שבא להילחם נגד החוצנים. הזמר כריס ת'ומפסון (אז בלהקת MANFRED MANN'S EARTH BAND) ביצע באלבום את סיפורה של ספינת THUNDER CHILD שבאה להילחם נגד העב"מים אך הובסה. ג'ף וויין הסביר בהמשך שהוא דאג שכל צוות המשתתפים יהיה בריטי למהדרין (עם ניחוח אירי מקולו של לינוט).

הנגנים בהפקה משומנת זו מעוטרים גם בצלילי אפקטים שממחישים היטב את הסיפור של הטוב מול הרשע. קרני הלייזר המאיימות של החוצנים משתקפות בצלילי סינטיסייזרים משוכללים וצלילי גיטרה מדויקים. וקולו של ברטן בוקע שוב ושוב כקולו של קריין חדשות הבא לדווח לנו מהשטח.

בתקליט הראשון מהשניים מספרים לנו על בואם של היצורים המאיימים ונסיונות האנושות להילחם בהם, עד שבסוף הצד השני ברור לנו שהם השתלטו על כדור הארץ. התקליט השני מספר על כדור הארץ שנשלט בידי המאיימים. המין האנושי מנסה למצוא דרך לברוח מהמצב האיום הזה. עד שהם מוצאים מקלט מתחת לפני האדמה. המין האנושי בונה שם את מקומו. במחתרת. המצב נראה גמור.

ברטן הקריין מגלה בסוף הסיפור (ברצועה ששמה DEAD LONDON): "בפתאומיות נפסק הצליל. לפתע, השממה, הבדידות, הפכו בלתי נסבלים. בזמן שהקול הזה נשמע, לונדון עדיין נראתה חיה. עכשיו פתאום כל מה שנשאר זה שקט. הרמתי את עיני וראיתי מכונה שלישית שהיא זקופה וחסרת תנועה, כמו האחרות. החלטה מטורפת החזיקה אותי, הייתי נותן את חיי למאדים. כאן ועכשיו צעדתי בפזיזות לעבר הטיטאן וראיתי שהמון ציפורים שחורות הסתובבו והתגודדו סביב מכסה המנוע. התחלתי לרוץ לאורך הכביש. לא הרגשתי שום פחד, אלא התרוממות רוח פרועה ורועדת, כשרצתי במעלה הגבעה לעבר המפלצת חסרת התנועה.

מתוך מכסה המנוע היו תלויים קרעים אדומים מהם ניזונו הציפורים הרעבות והמנקרות. התקרבתי עד לפסגת גבעת פרימרוז, מחנה המאדים היה מתחתי. במכונות ההפוכות שלהם היו אנשי המאדים - הרוגים. הם נהרגו, לאחר שכל המכשירים של האדם כשלו להכניעם. הם נהרגו על ידי הדבר הצנוע שעל כדור הארץ, חיידקים. חיידקים דקים, בלתי נראים! מאותו הרגע - הם נידונו למיתה. הסבל הסתיים. האנשים הפזורים ברחבי הארץ, מיואשים, ללא מנהיגים, מורעבים... האלפים שברחו בים כולל זו היקרה לי ביותר, כולם יחזרו. הדופק של החיים, שמתעצם ומתעצם, יכה שוב.

כמו החיים שחוזרים לשגרה, שאלת ההתקפה הנוספת ממאדים גורמת לדאגה אוניברסלית. האם הכוכב שלנו מוגן? או שזמן השלום הינו על זמן שאול? יכול להיות שהכוחות הרחוקים למדו את שיעוריהם ואפילו מחכים להזדמנות שלהם. אולי העתיד לא שייך לנו - אלא למאדים?".

האלבום מסתיים ברצועה ושמה EPILOGUE, שבה נשמעים קולות כאילו הבאים מסוכנות החלל נאס"א החוקרת את המאדים.

הקונטרול שבפסדינה: "זה נראה טוב. זה הולך טוב. אנחנו מקבלים תמונות נהדרות כאן בנאס"א קונטרול פסדינה. כלי הנחיתה נגע במאדים 28 קילומטרים מנקודת המטרה. אנו מסתכלים על נוף מדהים, זרוע עם סוגים שונים של סלעים - אדום, סגול .... איך זה לדעתכם, ברמודה?"

קונטרול ברמודה: "פנטסטי! תסתכלו על החולית".

קונטרול פסדינה: "היי, חכו! אני מקבל איתות. עכשיו אני מאבד את אחד הכלים. הי ברמודה, אתם מקבלים את זה?"

קונטרול ברמודה: "לא. איבדתי קשר. יש המון אבק שם".

קונטרול פסדינה: "עכשיו איבדתי את הכלי השני. יש לנו בעיה כאן".

קונטרול ברמודה: "כל הקשר אבד. פסדינה, אולי האנטנה שלכם...."

קונטרול פסדינה: "מה זו ההתלקחות הזו? רואים את זה? התלקחות ירוקה, שמגיעה ממאדים. סוג של ערפל ירוק מאחוריו. זה הולך ומתקרב. אתה מבין את זה, ברמודה? היכנס, ברמודה! יוסטון, כנסו! מה קורה? מנסה להשיג את תחנת 43, קנברה, תעני קנברה! מנסה להשיג את תחנת 63, אתה שומע אותי, מדריד? מישהו יכול לשמוע אותי? תענו לי - תענו לי!...".

וכך, עם קולותיהם המחודשים של החוצנים מסתיים האלבום ואנו מבינים שהמין האנושי עדיין בסכנה גדולה.

בתחילת יוני וכשבוע לפני צאת התקליט יצא תקליטון ובו גירסה ערוכה את השיר FOREVER AUTUMN, בביצועו של ג'סטין הייוארד. רבים לא יודעים שהלחן של שיר זה שימש שנים לפני כן את וויין, כשהגיש מוסיקה לפרסומת לחברת לגו. בהמשך, וגם לפני כניסתו למלחמת העולמות, הוא הוקלט על ידי ההרכב ויגראס אוסבורן (שכלל בתוכו את אוסבורן התמלילן) לאלבומם QUEUES.

וויין: "לא יכולתי למצוא מלודיה טובה מזו, אז בחרתי להשתמש בלחן שוב". הייוארד סיפר שהתאהב בלחן כשהוצע לו והקלטת שירתו נעשתה בלילה אחד באולפן. לאחר ההקלטה סיפר לו וויין את מהות כל הפרויקט. הייוארד התלהב ושובץ בעוד מקומות באלבום. הייוארד: "לא פגשתי את שאר משתתפי האלבום עד שנערכה מסיבה חגיגית לכבוד צאתו".

במקור היה אמור זה להיות אלבום בודד אך ההפקה תפחה וחברת התקליטים (סי.בי.אס) החלה להערים קשיים. וויין הבין שאין מנוס וגייס את שאר הכסף בידיעה שאם הפרויקט לא יצליח, הוא יאבד את ביתו. ההקלטות לא היו חפות רגעים מסמרי שיער. וויין: "האסון הבלתי צפוי היחיד היה יום אחד, זמן קצר לאחר השלמת המיקסים, נכנסתי למשרדי ומנהל אולפני ההקלטה ADVISION, רוג'ר קמרון, התקשר אלי ואמר 'ג'ף, אתה יושב?'. אני אמרתי 'לא'. הוא אמר, 'שב!'. כך גם ידעתי לפי הטון שלו שמשהו חמור מאוד קרה. חשבתי שהוא עומד לומר לי שג'ף יאנג טכנאי ההקלטה שלנו עבר התקף לב ומת.

הוא אמר, 'אני לא יודע איך לספר לך את זה, אבל צד ארבע נחתך בטעות על ידי מכשיר ההקלטה שלנו זמן קצר אחרי שיצאת מהאולפן. יאנג חשב שמדובר בסליל ובו הקלטות לא נחוצות מהסשנים. כל מה שאנחנו יכולים לעשות זה להציע לך זמן אולפן בחינם לעשות מיקס חדש לצד הרביעי'. הייתי בשילוב של הלם והקלה, והכי חשוב שאיש לא מת, אבל עמדתי בפני משימה קשה".

ב-1 ביולי, בשנת 1935, הוא תאריך הולדתו של שמוליק קראוס. רבים מפיסות חייו בסיקסטיז ובסבנטיז מפורסמות לראשונה בספר השני שכתבתי, "רוק ישראלי 1973-1969".

הידעתם למשל ש... הטלוויזיה הלימודית תכננה, בנובמבר 1974, להפיק תכנית מיוחדת לשמוליק קראוס.

לכבוד מה? לכבוד יצירתו? לא ולא. רוב התכנית אמור היה להיות מוקדש להסתבכויותיו של קראוס עם החוק.

אנשי הטלוויזיה קבעו עם שמוליק, שיספר, לבני הנוער הצופים, על חייו כאסיר. הוא גם היה אמור לעטר שם את סיפוריו עם שירים שכתב במהלך הכליאה, שחלקם יצא ב-1977 כתקליט בשם "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל".

ומה עם אותה תכנית פלילית? לא נראה שהיא יצאה לפועל.

החל מה-1 ביולי, בשנת 1971, יש סדרת הופעות עם הלהקות אוריה היפ, פאלאדין ושא נה נה

ב-1 ביולי סיפר פול מקרטני לכתבים כיצד רדף אחרי בחורה שפלשה לשטח חוותו שבסקוטלנד. עם זאת, הוא הכחיש את טענותיה שהוא היכה אותה.

"כל שעשיתי הוא להבריח אותה. מעולם לא נגעתי בה. אם היא פצועה, היא בטח נפלה בדרך במורד הגבעה. עברתי לכאן בשביל שלום ושקט, שלא יהיו בסביבה כל מיני מבקרים. אם לא אנסה לעצור בנות שפולשות לפרטיות הבית שלי כאן, לעולם לא אפטר מהן".

הבחורה המדוברת היא קרוליין מיטשל, בת ה-24, שעזבה את ביתה בסולט לייק סיטי לפני שנתיים כדי לרדוף אחרי הביטלס ברחבי בריטניה. היא טענה כי, "הייתי חבולה כשפול הרחיק אותי מהחווה שלו. ראיתי את פול בדירה שלו בלונדון כמה פעמים שחיכיתי שם ואז חשבתי שהוא נחמד. הגעתי לסקוטלנד בשנה שעברה לאחר שהוא קנה את החווה הזו וראיתי אותו שוב. בסוף השבוע שעבר, הזמנתי חדר בפנסיון, בתקווה להציץ בפול ומשפחתו בעיר. התיידדתי עם שכן שלו והלכתי לבקר אותו. פול בא בנסיעה בג'יפ שלו, פגע בי וצעק לי לשמור

מרחק ממנו. התלוננתי במשטרה המקומית לאחר האירוע. אני לא אחזור. אני חושבת שהוא איש מגעיל".

הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459

להקת אוריה היפ בהופעה במועדון RESURRECTION. ב-1 ביולי 1970:

לפי המודעה יהיו גם אורות, צלילים, אנשים, תנודות טובות ואלכוהול.

ב-1 ביולי בשנת 1970 יצא אלבום חדש ללהקת "טראפיק" הבריטית שהתאחדה. שמו הוא JOHN BARLEYCORN MUST DIE.

באותה שנה סיפר סטיב וינווד לעיתון רקורד מירור: "כשלהקת טראפיק נוסדה, היה בתוכה אלמנט של קינאה ונראה לי שזה מה שגרם לפירוק שלנו. היינו קנאים מאד למוזיקה שלנו ולא הרשינו זה לזה לנגן עם אחרים. זמן מה אחרי שהתפרקנו הבנתי את מה שקרה. למדנו מאז לנגן שוב ביחד. אחרי שטראפיק התפרקה, הלכתי לנגן עם אריק קלפטון וג'ינג'ר בייקר בלהקה ושמה בליינד פיית'.

כל שרצינו זה לנגן מוזיקה ביחד. אבל אנשים לקחו אותנו, ניהלו אותנו לא כפי שרצינו ותייגו אותנו לציבור כמוצר. לא הבנתי מה קורה בלהקה הזו כשזה קרה. הכל הסתחרר לפתע. ניסיתי להחזיק את הלהקה הזו אך היא חמקה בין אצבעותיי. מבחינתי, הלהקה הזו נעלמה ללא שוב. אם מישהו יגיד שהלהקה הזו חוזרת - זה ודאי יהיה כשאהיה בחופשה. ג'ינג'ר אירגן לאחר מכן להקה גדולה ושמה 'חיל האוויר', בה השתתפתי קצת. רק מישהו חזק כמו ג'ינג'ר יכול להרים דבר שכזה. מלכתחילה ידעתי שאהיה בהרכב הזה של ג'ינג'ר לזמן קצר. אחרי שבליינד פיית' התפרקה, נותרתי חייב עוד שני תקליטים לחברת תקליטים בארה"ב, לפי חוזה שחתמתי.

אז התחלתי להקליט עם ג'ים קפאלדי, המתופף של טראפיק. הוא עזר לי וכתבנו כמה שירים. לפתע הצטרף אלינו כריס ווד ואז החלטנו להקים מחדש את טראפיק. כי בכל מקרה כולנו היינו בלהקה ההיא, אז זה היה טבעי להחיותה מחדש".

החייאתה של להקת טראפיק החלה כשוינווד ניגש להקליט את אלבום הסולו הראשון שלו, שהיה אמור להיקרא MAD SHADOWS. השמועות טוענות שהסשנים לאלבום הזה כללו גם גירסה בת 20 דקות לשיר VISIONS OF JOHANNA של בוב דילן. וינווד תיכנן להקליט לאלבומו את כל כלי הנגינה בעצמו. ואכן שירים כמו STRANGER TO HIMSELF ו- EVERY MOTHER'S SON הוקלטו עם וינווד עצמו על כל הכלים.

ההקלטות האלו נעשו באולפני OLYMPIC בלונדון.

בינתיים עבדו חברי להקתו לשעבר בהרכב הופעות עם דייב מייסון (שהיה לפני כן בטראפיק ופרש ממנה פעמיים במשך שנה אחת) ואורגניסט בשם מיק וויבר. במהרה מצא את עצמו המתופף ג'ים קאפאלדי חוזר למקום מגוריו של וינווד כדי לכתוב מילים ללחניו החדשים. נגן כלי הנשיפה, כריס ווד, סיים סיבוב הופעות עם דוקטור ג'ון ומצא את עצמו גם כן נשאב בחזרה לחבריו לשעבר בלהקה.

וינווד התייאש מהתהליך של הרכבת אלבום כשהוא לבדו והחליט שהוא רוצה שיהיו באלבומו מוזיקאים נוספים. וכך אלבום הסולו הזה, שהיה אמור להיות מופק על ידי גאי סטיבנס, הפך לאיחוד ואלבום נוסף של להקת טראפיק. השם המקורי של האלבום (MAD SHADOWS) נגנז ולפיכך הפך להיות רעיון פנוי שעבר לככב כשם אלבומה השני של להקת MOTT THE HOOPLE (שגם הייתה חתונה בחברת ISLAND וגם אותה הפיק סטיבנס).

כריס בלאקוול (הנשיא של חברת ISLAND) החליף את סטיבנס בהמשך הפקת האלבום הזה. ביחד עם כריס ווד וג'ים קפאלדי, רקח וינווד אלבום נהדר עם שישה קטעים מעולים. תקליט זה הוא תקליט האולפן המלא השלישי של הלהקה. הוא הגיע למקום הראשון במצעד התקליטים הבריטי.

הקטע הג'אזי-האינסטרומנטלי GLAD, שפותח את האלבום, נותן למאזין אווירה שמחה ממש כמו שמו. הסקסופון של כריס ווד והתיפוף של קפאלדי נותנים לתקליט מתחילתו חותמת של סאונד ייחודי שנקרא טראפיק. אחריו מגיעים באותו צד של האלבום שני שירים נהדרים - FREEDOM RIDER ו- EMPTY PAGES - בהם וינווד מפליא על אורגן ההאמונד ושירתו מלאת הנשמה והייחודיות.

אחד משיאי האלבום הוא עיבוד של השלישייה הזו לקטע פולק עתיק בשם JOHN BARLEYCORN עם שירתו מלאת הנשמה של ג'ים קפאלדי, השיר הזה מקבל חיים והופך לקטע שמתאים מאד באווירתו לשאר האלבום. רק בשביל הקטע הזה שווה לקנות את הדיסק. זה כל כך יפה עד צמרמורת.

היה זה כריס ווד ששמע את השיר העתיק הזה והציע לחבריו להקליטו.

האלבום יצא זכה לביקורות אוהדות ביותר (חוץ מכמה בודדים שטענו נגדו. אחד אף הגדיל וטען שהחבר הכי מוכשר בלהקה - דייב מייסון - איננו כאן ולכן האלבום גרוע). לטעמי, זה אלבום משובח ביותר עם המון יופי וריגושים.

עיתון BEAT INSTRUMENTAL פירסם בספטמבר 1970: "הלהקה שינתה את הכיוון שלה והיא נשמעת מלודית וקלילה יותר. אם כי הצליל הידוע של הלהקה עדיין נשאר גם בתמהיל החדש הזה. אולי זה לא מדהים כמו אלבומיה הקודמים של הלהקה אך הוא מראה כי יש לחבורה המוכשרת הזו עתיד טוב".

עיתון 'רולינג סטון' מתוך הביקורת שלו: "קחו, למשל, את השיר GLAD. עבודת הפסנתר של וינווד היא מצויינת. עבודת כלי הנשיפה של כריס ווד נהדרת. ולמרות זאת - הקטע כה משעמם. גם הקטע השני בדיוק אותו דבר. נגינה נהדרת אבל תוכן מוזיקלי משעמם. ממש כמו רכבת דוהרת שהנוף שנשקף ממנה לא משתנה כלל. הקטע הכי טוב בתקליט הוא שיר הנושא וסטיב וינווד שר את השיר באופן משכנע". מה שמבקר המוזיקה הזה של הרולינג סטון לא ידע זה שג'ים קפלדי המתופף הוא סולן השיר הזה. אז אם כבר קוטלים משהו - כדאי לדעת את מה קוטלים. עם זאת, אין על ביקורות התקליטים מאז כדי להבין את התקופה.

חברי הלהקה יצאו למסע הופעות בארה"ב ואף הקליטו הופעה חיה בפילמור איסט (בתאריכים 18-19 בנובמבר 1970) במטרה לשחרר אלבום הופעה בשם LIVE NOVEMBER 70 אך האלבום כמובן לא יצא לבסוף. מוזיקאי נוסף שניגן איתם בהקלטה הזו היה הבסיסט ריק גרץ' (שהיה לפני כן חבר עם וינווד בלהקת אמונה עיוורת).

בשנה הזו הקליטו חברי טראפיק מוזיקה שלא יצאה לבסוף לאור, שהייתה לפסקול סרט בשם NEVERTHELESS. הם נסעו לכפר קטן בגבול של מדבר סהרה על מנת להקליט שם מוזיקה לסרט הזה של הבמאי ההולנדי אנטואן קויאס. הרעיון של טראפיק היה ליצור מוזיקה בצמוד למה שמצולם באותו זמן לסרט שצולם באותו לוקיישן. הסרט עצמו לא הושלם מעולם וגם ההקלטות של טראפיק ממנו עדיין לא צצו מאז.

במגזין הרולינג סטון אף נכתב בזמנו כי להקת טראפיק שוקלת לצרף אליה את הגיטריסט ריצ'ארד תומפסון (מלהקת FAIRPORT CONVENTION). זה כמובן לא קרה בסוף ונשאר רק בגדר רעיון.

מכאן המשיכה הלהקה להוציא עוד כמה אלבומים נהדרים עד שהתפרקה סופית בשנת 1974.

בהצלחה לצ'רצ'ילים שלנו, בהופעה ב-1 ביולי בשנת 1971.

ב-1 ביולי בשנת 1982 הגיעו אמני ישראל (ביניהם גם להקות תיסלם והקליק) לתמוך בילדי הצפון, בתקופה מלחמתית לא פשוטה.

ב-1 ביולי בשנת 1963 הקליטו הביטלס את שני הצדדים של תקליטונם הרביעי, שייצא ב- 23 באוגוסט 1963.

חברי הלהקה החלו להקליט בשעה 17:00 באולפן מס' 2 של אולפני EMI וסיימו בשעה 22:00. שני השירים עליהם עבדו היו SHE LOVES YOU ו- I'LL GET YOU, שנקרא בשלב העבודה עליו בשם GET YOU IN THE END. לא ידוע כמה טייקים נדרשו לכל שיר.

המפיק, ג'ורג' מרטין: "ישבתי במקומי הרגיל על שרפרף גבוה באולפן כשג'ון ופול ניגנו לראשונה את השיר בגיטרות האקוסטיות שלהם. ג'ורג 'הצטרף לשירתם. חשבתי שזה נהדר אבל סיקרן אותי האקורד האחרון בשיר, כשג'ורג' הוסיף את הצליל השישי בסולם שלו. הם אמרו, 'זה אקורד נהדר! אף אחד מעולם לא שמע את זה קודם!'. ברור שידעתי שזה לא ממש נכון".

ביום זה גם הצטלמה הלהקה באולפן ומסביב לבניין.

ב-1 ביולי בשנת 1975 יצא אלבום כפול ללו ריד. שמו הוא METAL MACHINE MUSIC והמוזיקה שבו לא קלה כלל וכלל לאוזניים רבות.

בשנת 1975 היה לו ריד בגדר כוכב. להקת 'מחתרת הקטיפה' אותה יסד הייתה כבר בגדר קלאסיקה. השיר WALK ON THE WILD SIDE הושמע ללא הרף בתחנות הרדיו. אלבומו האחרון הגיע לעשרת הראשונים במצעד התקליטים האמריקאי. ואז הגיעה הדרישה הברורה מחברת התקליטים לאספקת מוצר נוסף תחת המותג 'לו ריד'. הזמר לא הניד עפעף וניגש למשימה. הוא שלף קסטה ישנה, הביט עליה ואמר שהנה משהו שרצה כבר מזמן לעשות ועכשיו כנראה הגיע הזמן. הוא התקשר לאחד מבכירי חברת התקליטים שלו ושאל אותו אם ברצונו לשמוע את תקליטו החדש. מעבר לקו נשמע קול נלהב ביותר שהשיב בחיוב לשאלה. לו ריד חייך ולחץ על כפתור ה- PLAY של מכשיר הטייפ שלו.

בתחילה היה שקט כשלפתע פילח את האוויר רעש בלתי פוסק של פידבקים מגיטרות. כשהגיע הזמן שלו להשמיע את צד ב' של התקליט שרקח כבר לא היה מי שישמע את זה מעבר לקו הטלפון. זו הייתה יריית הפתיחה של אחד מתקליטיו השנויים ביותר במחלוקת של לו ריד. לתקליט הכפול הזה קראו METAL MACHINE MUSIC. הוא הורכב מארבעה צידי וויניל עם חריקות פידבקים קשות. מבחינת לו ריד היה זה תקליט סולו הגיטרה האולטימטיבי והוא התעקש במשך שנים לפאר אותו. הוא אף הוסיף שהקהל הרחב צריך להיות אסיר תודה על כך שהוא בכלל עשה דבר שכזה.

אך הרבה אנשים לא הבינו את הדבר הזה. רובם רץ בחזרה לחנות התקליטים על מנת להחזיר את העותק שקנו. וזאת עוד לפני שסיימו להקשיב לצד הראשון של התקליט. מאז התקליט קיבל לא מעט ביקורות שוחטות. רוב אנציקלופדיות הרוק המודפסות נתנו לו כוכב אחד מתוך חמישה. עטיפת התקליט הייתה מטעה. לא היה כתוב עליה במפורש שהמוזיקה היא פשוט רצף של צלילים חורקים, ללא כל שירה או מלודיה. לו ריד נראה על גבי העטיפה כסוג של כוכב רוק, בסגנון אלבום ההופעה שיצא לו לפני כן, שנקרא ROCK 'N'ROLL ANIMAL. ריד האשים את חברת התקליטים תאבת הבצע על כך שלא טרחה לשים על העטיפה מדבקת אזהרה בנוגע לתוכנו. אנשים ציפו פה לתקליט רוק וקיבלו אגרוף לפרצוף.

חברת התקליטים הייתה כה תאבה עד שאפילו רקחה לתקליט הזה מיקס קוואדרופוני והדפיסה אותו לקהל של אז שאהב את המוזיקה שלו בסראונד של ארבעה רמקולים. מבחינת לו ריד לא היה על מה להתנצל. הרבה חשבו שהוא עשה את האלבום כסוג של 'אצבע משולשת' לחברת התקליטים שדרשה ממנו מוצרים מסחריים. אך ריד עצמו טען שאין כך הדבר ושהוא עשה את התקליט כדבר אומנותי לגמרי. ריד אף הוסיף שמי שלא מתאים לו האלבום הזה יכול מבחינתו ללכת לאכול חרא של חולדות. בראיון אחר טען ריד שזה האלבום האהוב עליו יותר מכל הקטלוג שלו.

עיתון רולינג סטון פירסם בביקורתו בזמנו: "הסט החדש של לו ריד, מיצג אלקטרוני בן שני תקליטים, הוא מעשה פרובוקציה ונגיחה של בוז, אך התזמון שלו שגוי. באדישותו המזלזלת וחסרת הצורה, מוזיקה זו היא מיושנת ללא תקנה. אחרי עשור של התעלמויות אסתטיות, ארבעה צדדים של מה שנשמע כמו אנחת צינורות של מקרר גלקטי פשוט לא הולכים להבעיר את הבורגנות (מי שלא יהיו) או להדוף את מעריציו (מכיוון שהם פשוט ימשכו בכתפיים). לו ריד חושף בבוז את החור השחור ביקומו האישי, אך השאלה היא מי אמור להירתע מזה?

טוב, השמעתי את זה פעם אחת, שזה אחד ממעשי הסיבולת הגדולים בחיי. עם זאת, כאשר הפטיפון שלי השתיק בחמלה את הגריטות הקוסמיות של לו ריד, לא חשתי שום כעס, שום זעם, אפילו לא תחושת בזבוז זמן, רק חרטה קלה. אמני האוונגרד (מרס קנינגהאם, ג'ון קייג', אנדי וורהול) התנסו בקונספט כל כך הרבה זמן. אם האלבום הזה הוא הדיוקן העצמי של ריד, ייתכן שנצטרך לסבול הרבה בוצה ממנו לפני שהוא יחזור למסלול. מה שמטריד ביותר הוא האפשרות שהאלבום הזה הוא להב סכין המופנה פנימה".

במרץ 2002 בוצעה כל היצירה הזו בהופעה חיה בברלין. להקת אוואנגארד גרמנית בשם ZEITKRATZER עלתה לבמה ביחד עם לו ריד וביחד בוצעו ארבעת הצדדים של התקליט ללא פשרות. האמת היא שאין לי מושג כיצד יצא לו ריד ללא פגע מול חברת התקליטים עם שיחרור התקליט הזה. מה שבטוח, הוא בהחלט יצר מוזיקה שמשקפת את שם התקליט.

בונוס: גם תקליט זה יצא ביולי (אם כי לא ידוע בדיוק מתי) - והפעם אקח אתכם אל אלבום הסולו הראשון של פיטר האמיל, שיצא ביולי 1971 ונקרא FOOL'S MATE. האם זה אלבום הפופ שלו?

אחד הדברים שמיוחדים באלבום הזה הוא השוני הגדול שלו מהיצירה האפלה והמאתגרת של להקתו. באלבום הסולו הזה יש 12 שירים קצרים וקלים להאזנה. האמיל ניצל ארבעה ימי חופש, באפריל 1971, להקלטת האלבום באולפני TRIDENT בלונדון. השירים שנבחרו להקלטה היו כאלו שכתב עוד בשנים 1967-1966. השיר HAPPY, שהוא השלישי באלבום, נכתב בשנת 1969.

שותפו של האמיל לכתיבת חלק מהשירים פה הוא כריס ג'אדג' סמית' והם מהקרובים ביותר למוזיקת פופ. חלקם שירי אהבה או שירים ששייכים בכלל לרוח תקופת ההיפים של שנות השישים. כל תריסר השירים שכאן לא תוכננו להיות מוקלטים תחת המותג של ואן דר גראף, למרות שחברי הלהקה הקליטו אותם כדמואים לקראת ההקלטות הרשמיות. חלק מהדמואים האלה מופיעים כקטעי בונוס בגירסת הדיסק רימסטר של האלבום. האמיל הביא להקלטות את כל חברי ואן דר גראף. בנוסף הוא הביא גם את הבסיסט לשעבר של הלהקה, ניק פוטר. מוסיקאים נוספים שהגיעו להקלטות היו רוד קלמנס וריי ג'קסון מלהקת לינדיספארן ורוברט פריפ.

עטיפת האלבום הנהדרת עוצבה על ידי פול ווייטהד, כשההשראה לעיצוב העטיפה הזו באה לו מהאנימציות של תכניות הטלוויזיה בהפקת חבורת מונטי פייטון ('ועכשיו למשהו שונה לגמרי'). חלק מהדמויות שעל העטיפה משקפות את שמות השירים. יש כאן צפלין (מהשיר IMPERIAL ZEPPELIN) ויש גם ציור של ויקינג (משיר ששמו הוא VIKING) ועוד.

הרעיון לאיור השחמט על העטיפה הגיע משיחה שהייתה בין האמיל לווייטהד בה הזמר ציין שהאלבום הזה הוא מבחינתו סיום ניצחון של משחק שחמט בשלושה מהלכים בלבד. כלומר, מבחינתו האלבום הזה הוא המהיר ביותר שעשה עד כה. האלבום התקבל בשבחים לצד קטילות בקרב עיתונות המוזיקה הבריטית. עיתון המלודי מייקר הנחשב אף כינה אותו אחד האלבומים החשובים של השנה. עיתון רקורד מירור פרסם עם יציאת התקליט: "זה אלבום יומרני אך קליל. הליווי של הנגנים טוב מאד אך השירים חלשים ולא עומדים בזכות עצמם. זה בעיקר גיטרה אקוסטית עם עזרה חשמלית מחברים. פיטר האמיל הוא לא זמר גדול".

עיתון SOUNDS פרסם באוגוסט 1971: "חלק מהשירים פה נשמעים כבר ישנים מאד אך ההפקה נשמעת חדשה מאד. אני אישית מעדיף את השירים בהם קולו של האמיל נמצא מקדימה והליווי ממוקם מאחוריו".

בעיתון רקורד מירור נכתב בביקורת: "חלק מהאלבום הזה מביא את התחושה שמדובר בחומר ישן, אבל הטיפול בו, הנגינה וגם ההפקה (למרות שזו אינה נקודת החוזק של האלבום) נטועה היטב בשנת 1971. אני מעדיף את השירים בהם קולו של האמיל ניצב מקדימה והליווי נמצא יותר מאחור".

בעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו נכתב אז: "במובנים מסוימים זה דומה ללהקת ואן דר גראף ג'נרייטור, אם כי בדרך כלל החומר פה שקט יותר. כפי שפיטר אומר על העטיפה, זה יותר אוסף של שירים מאשר אקסטרווגנזה מוזיקלית. הוא תמיד היה יותר איש של מילים אבל המוזיקה מסקרנת ומושמעת היטב, כששאר חברי הלהקה מעורבים, פלוס רוברט פריפ מקינג. קרימזון ורוד קלמנטס וריי ג'קסון מלינדיספרן. יש פה תריסר שירים, חלקם רוק, חלקם מרגיעים; חלקם מוזרים ואתה מקבל השפעה מרובם, וזה כמו שצריך".

הוצאת האלבום גרמה לרבים לחשוב שמא להקת ואן דר גראף מתפרקת. האמיל הכחיש זאת בראיונות עמו מהתקופה ההיא. הוא הוסיף וציין כי הקליט את האלבום בכדי לשחרר את השירים האלה לפני שהם יהיו ישנים מדי מבחינתו. הוא פחד שלא יוכל להזדהות איתם יותר, במידה ויחלוף עוד זמן ללא הקלטתם.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.