top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-11 ביולי בעולם הרוק

עודכן: 8 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-11 ביולי (11.7) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אני לא מקשיב לשירים של להקת הדלתות. יש שירים שעשינו בלהקה שאני ממש לא אוהב לשיר. אני אוהב לשיר את הבלוז. את הטריפים החופשיים האלה של הבלוז שאין בהם התחלה או סיום ברורים. זה פשוט נכנס למסלול מסוים בו אני יכול להמציא דברים על המקום. וכולם עושים סולואים מסביבי. אני אוהב סגנון כזה של שירים ולא את השירים בעלי המבנה הברור מדי. אני אוהב להתחיל קטע בלוז מאולתר ולראות לאן זה ילך משם. לא מזמן עשינו ג'אם סשן שכזה בדלתות. היינו זקוקים לשיר נוסף לתקליט הרביעי שלנו. אימצנו את המוחות שלנו חזק מאד אבל לא הצלחנו להביא אותו. היינו באולפן ולפתע התחלנו לזרוק לאוויר כל מיני שירים ישנים. הדבר הוביל לג'אם אולפני שנמשך כשעה. בג'אם הזה סקרנו את היסטוריית מוסיקת הרוק. התחלנו עם הבלוז, עברנו לרוק'נ'רול, מוסיקת SURF, מוסיקה לטינית - כל הסיפור. לקטע הזה שהקלטנו אני קורא ROCK IS DEAD. אני בספק אם מישהו ישמע את זה אי פעם". (ג'ים מוריסון ברולינג סטון, שנת 1969).


ב-11 ביולי בשנת 1969 יצא באנגליה תקליטון לדייויד בואי עם השיר SPACE ODDITY.


צדו השני של התקליטון בא עם השיר WILD EYED BOY FROM FREECLOUD. עותקי פרומו נשלחו לכלי התקשורת השונים ובהם מיקס סטריאופוני. בחנויות, משום מה, נמכרו התקליטונים כשהם במיקס מונו. הביקורות מיהרו לשבח.


עיתון מלודי מייקר בביקורתו אז: "דייויד הוא בחור צעיר ומוכשר שכתב שירים טובים רבים ומתרכז כיום במופעי פנטומימה. הוא הפיק פעם אלבום מעניין שאיבדתי במסיבה בה הייתי בארלס קורט, ומאז לא זכיתי לראותו. מאז, בואי לא הצליח לצוף מבריכת המחתרת האישית שלו. פיסת המוזיקה החדשה הזו שלו, שמזכירה את הבי ג'יז, כתובה ומבוצעת באופן יפהפה. באופן מוזר, זה עוד יכול להיות להיט ולהזניק את בואי לפסגה".


גם בעיתון "דיסק" נעשתה השוואה עם שיר זה לסגנון להקת הבי ג'יז ונכתב שם גם ש"יש לי התערבות במשרד שזה הולך להיות להיט גדול מאד שיפיל את כולם".



ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459



ב-11 ביולי בשנת 1971 חיממו ברוס ספרינגסטין ולהקתו את להקת HUMBLE PIE בניו ג'רזי. פיטר פרמפטון, שהיה אז הגיטריסט של 'האמבל פיי', התרשם מאד מהופעת החימום ואמר לספרינגסטין הצעיר שהוא רוצה אותו כאמן חימום גם למשך שאר סיבוב ההופעות באזור.


ב-11 ביולי בשנת 1975 יצא אלבום הסולו של ריי ת'ומאס, איש כלי הנשיפה של המודי בלוז. שם התקליט הוא FROM MIGHTY OAKS.


הנה מה שעיתון רולינג סטון חשב עליו: "עוד ספין-אוף מבית היוצר של המודי בלוז ותקליט הסולו הראשון של ריי ת'ומאס הוא מטופש כמו שמו וגם העטיפה הרומנטית המזויפת מוסיפה מוסיפה טיפשות שכזו. התקליט מכיל תשעה שירים שנעים בין בינוניות לאומללות אמיתית, שהרזון בלחנים שבהם לא מצליח להרים על כתפיו את העיבודים התזמורתיים. הקול הכאילו-אופראי של ת'ומאס בורח מהר מדי לתנודות וחוסר כשרון בשמירה על הצליל הנכון. לסיכום - זו פשוט דייסה של צלילים ותו לא".


ב-11 ביולי בשנת 1968 התחתן אלכס מרדאס ( MAGIC ALEX), אחד האנשים הידועים לשימצה בחבורה שסבבה את להקת הביטלס. כלתו בת ה-22 הייתה יופרוסין דוקסיאדס, שהייתה הבת של ארכיטקט יווני ידוע.


ג'ון לנון הגיע לחתונה בתור השושבין. האירוע נערך בכנסייה יוונית אורתודוכסית בלונדון. נוכחים נוספים בחתונה היו יוקו אונו, דונובן וגם ג'ורג' האריסון עם אשתו פאטי בויד.


על מעלליו הרבים (והמוזרים) של מרדאס תקראו בספר על הביטלס שכתבתי, "ביטלמאניה!".


ב-11 ביולי בשנת 1990 פוטר סטיבן אדלר, מתופף להקת הרוק, גאנס אנד רוזס, בגלל התמכרותו הקשה לסמים.


אדלר הסביר בספרו האוטוביוגרפי: "כשחזרנו ללוס אנג'לס, שוב הלכנו כל אחד לדרכו. הגעתי לעוד צומת כשהגוף שלי הזהיר אותי לעצור מלחגוג ללא הכרה. לחצתי על הברקס במשך כשבוע, ואז פתאום חליתי מאוד.

לא היה לי מושג מה לא בסדר איתי. עישנתי הרואין באופן קבוע ונתתי לזה הפסקה בלתי מוגבלת. עכשיו, רעדתי כולי, הרגשתי מאוד חלול וקר. חוויתי את הכוח הבוטה המלא של גמילה שכזו, שכן הגוף שלי כאב כמו שלא כאב מעולם.


גרתי בחדר אמבטיה, כל הזמן צריך להקיא. התקשרתי לדאגי וסיפרתי לו מה עובר עלי. הוא אמר לי שהוא

רוצה לקחת אותי מיד לרופא, ומיד נרגעתי, חושב, 'טוב, דאגי, תשמור עליי'. אז הלכנו למתקן רפואי באולימפיק ובפיירפקס. הרופא שם בידי רבע כדור קטן והורה לי לקחת את זה עם מים. הוא אמר לי, 'זה יגרום לך להרגיש טוב יותר, כי גם אם תנסה לרמות ולקחת הרואין, לא תרגיש כלום'. מה שהוא לא אמר לי (ומה שהרופא המזוין לא טרח לבדוק קודם) זה שאתה צריך להיות נקי לחלוטין מסמים כדי לקחת את זה. מטופלים היו צריכים

גמילה מלאה על מנת שהתרופה תפעל כראוי. אם היו לך אופיאטים במערכת הגוף כשלקחת את זה, היא תרסק אותך. אלוהים, גיליתי את זה בדרך קשה.


תוך שעות לאחר שחזרתי הביתה, חליתי אף יותר גרוע ממה שהיה לפני. התקשרתי לדאגי ואמרתי לו, 'מה לעזאזל הוא נתן לי? זה לא עובד. אני חולה יותר ממה שהייתי אי פעם בחיי!' הוא שלח אחות לבדוק אותי. אחרי שהיא עזבה, אני זוכר שהתיישבתי, הוקל לי לרגע שעכשיו אני בסדר. אבל הזיעה התחילה לרדת על הפנים שלי, פתאום נבהלתי בצורה מדהימה ובכנות חשבתי שאני הולך למות. התחושה הזו נמשכה נצח, כי

כפי שאמרתי, לא נגמלתי לחלוטין. הרופא היה צריך לשאול מה מצבי לפני שנתן לי את זה. הייתי חולה נורא במשך שבועות.


ואז הגיעה מכת המוות: סלאש (הגיטריסט של הלהקה) התקשר אליי ואמר לי שאנחנו הולכים להיכנס לאולפן כדי להקליט את השיר CIVIL WAR. 'אחי, לא דיברת עם דאגי? אני חולה לעזאזל'. סלאש לא רצה לשמוע את זה. קולו היה מנותק באופן מוזר, אפס רגש. 'אנחנו לא יכולים לבזבז עוד כסף', הוא ענה. האם באמת שמעתי את החרא הזה? מהחבר הכי יקר שלי, הבחור שעזרתי לו להיכנס ללהקה? לעזאזל! איפה הייתה הנאמנות?

איפה החמלה? 'לעזאזל עם זה, סלאש. תקשיב לי. שנינו מכירים מישהו בלהקה שבזבז הרבה יותר זמן וכסף ממה שהיה עולה לדחות את סשן ההקלטה המחורבן הזה. זה יהיה רק עוד שבוע או יותר שייקח לי להשתפר'. לא הקלטנו יותר משנה ועכשיו הם רצו להקליט שיר אחד ארור, והם לא יכלו לחכות שארגיש טוב יותר. זה היה כזה שטותי, ואני יכולתי רק לקוות שזה היה מישהו אחר שלחץ על הכפתורים שלו. לא רציתי להאמין שסלאש באמת הרגיש כך בשבילי.


בלי שום ברירה, ניסיתי לעשות את העבודה שלי. ממש משכתי את ראשי מהשירותים, התקלחתי והגעתי בזמן לאולפן. ישבתי על השרפרף, בוהה בתופים שלי, אבל עוד גל של בחילה פגע בי ופתאום הייתי חולה לחלוטין ומוכה כאב. החבר'ה הסתכלו עליי, ולא היו רחמים על פניהם. שום דבר. במקום זאת, הם התעצבנו עליי, ואף אחד לא אמר דבר. ניסיתי לתופף אבל התזמון שלי לא היה טוב. החבר'ה בתא הסאונד ביקשו לעשות עוד טייק, ולבסוף לא יכולתי לשאת את המתח. 'חבר'ה, אני דפוק. אבל אני חולה, לא מסטול. אני פשוט חולה וזה הכל. דאגי, תגיד להם. ספר להם כמה התרופה הזאת גורמת לי להיות חולה'.


אבל כמו סיוט בזמן שקורה בזמן שאני ער, דאגי הפנה את מבטו. התחננתי בפניו: 'אתה חייב להגיד להם שגם אם הייתי חוגג עם סמים, התרופה שהרופא נתן לי הייתה חוסמת את זה'. דאגי לא אמר מילה. החבר האחרון שלי נטש אותי. לא הייתה אהבה; הוא פשוט הסתובב ויצא מהחדר. נפלתי למלכודת, דרך המעשים המטופשים שלי, והם רצו את הגרוע מכל עבורי. אף פעם לא חשבתי שזה יכול לקרות לי. זה תמיד היינו חמישתנו מאוחדים, צוות בלתי נפרד. אבל מכונת גאנס אנד רוזס הפכה להיות מסיבית, ויכולתי להרגיש אותה דוחפת אותי הצידה. לא יכולתי לסבול את הרעיון של להיבעט מהלהקה. מאוד לא רציתי שזה ייגמר, ואני באמת חשבתי שלא עשיתי שום דבר שמגיע לי שייקחו ממני את זה. פשוט עשיתי את מה שכולנו עשינו, חייתי את חיי כוכבי הרוק.


נהגו בי שלא כשורה. לעזאזל, אנחנו חיממנו את הרולינג סטונס, ואקסל רוז נפל מהבמה המזוינת תוך כדי

שהוא שר OUT TA GET ME וכל החברים התייחסו לכל העניין כאילו זה לא ביג דיל. אבל אני מעדתי על במת התוף במהלך הופעה בפארם אייד והתגובה הייתה זעם מוחלט; 'תראו את סטיבי, המסומם הזה חסר האחריות'. כולנו עבדנו כל כך קשה כדי להגיע לפסגת ההר ורק התחלנו לקצור את הפירות. בסיוטים הכי גרועים שלי, לא תיארתי לעצמי שזה יילקח ממני. סמכתי על דאגי שישמור עליי. הוא גרם לי להאמין שהוא

הגב שלי, שהוא דואג לי ואוהב אותי. ובכן, הוא השתגע לעזאזל. פיתו אותי לתת בו אמון מוחלט ולא רציתי להאמין לקונספירציה שהייתה נגדי.


יום לאחר סשן ההקלטה של CIVIL WAR, דאגי התקשר אליי וביקש ממני לרדת למשרד לחתום על כמה מסמכים. הוא לא הציע הסבר להתנהגותו ביום הקודם. רק אמרתי לו שאני עדיין מאוד חולה. הייתה שתיקה ארוכה בטלפון, ואז דאגי אמר לי שהעניין חשוב מאוד ושזה לא ייקח הרבה זמן. הוא אמר לי שהוא קיבל הוראה מעורכי דין שיגידו לי שנוכחותי נחוצה לחלוטין שם. למרות מה שקרה, עדיין רציתי להאמין שדאגי הוא השומר שלי, וכשהוא הבטיח שאכנס ואצא משם במהירות, החלטתי להגיע. דאגתי יותר למצב שלו מאשר שלי. יכולתי לשמוע לחץ בקולו. אז אספתי את עצמי ושריל הסיעה אותי. כשנכנסתי, הייתה ערימה של ניירות בשבילי לקרוא.


לקרוא!? אפילו לא יכולתי לראות. הם אמרו לי שכל מה שאני צריך לעשות זה לחתום בחלק התחתון של כל הדפים שאלתי מה זה היה בערך. דאגי אמר לי, קאין מה לדאוגק. במצבי, לא יכולתי לקרוא את כל החרא הזה, אבל הייתי קצת מבוהל והלסת שלי פשוט נשמטה. בעצם, חשבתי שבמסמך זה אני מתחייב לא לחגוג ולא לפשל בשום פעילות הקשורה ללהקה בארבעת השבועות הקרובים. אחרת הם יקנסו אותי ב-2,000 דולר. חשבתי, 'נו, זו לא בעיה. ללהקה אפילו אין שום דבר מתוכנן במהלך החודש הבא, ולמרות זאת, מה זה אלפיים?' חתמתי על הכל. רק רציתי לצאת משם, ללכת הביתה ולשכב.


גיליתי מאוחר יותר שמה שחתמתי למעשה זה ויתור על החיים שלי. המסמכים המשפטיים למעשה ציינו שהם הולכים לתת לי 2,000 דולר על התרומה שלי ללהקה. כל השאר, התמלוגים שלי, השותפות שלי בלהקה, הזכויות שלי, נעלמו! כמובן, לא ידעתי את זה בזמן. אני בטוח שעם כל הניירות האלו שחתמתי בתמימות, הם ידעו שהם חורצים את גורלי. הייתה להם עסקה חתומה נגדי. למחרת אחר הצהריים, קיבלתי שיחה נוספת מדאגי. 'החבר'ה לא רוצים שתהיה בתקליט הבא. הם הולכים להשתמש במישהו אחר'. עדיין הרגשתי חרא, ובשלב הזה אני מניח שראיתי את זה מגיע.


'שיהיה'. פשוט ניתקתי את הטלפון והתחלתי לבכות. היה לי די מזה, אבל לא יכולתי שלא להיות מדוכא. אפילו לא טרחתי להתקשר לסלאש. מה היה הטעם? כדי להקהות את הכאב, יצאתי לבולמוס מסיבה, עישנתי גראס, שתיתי יגרמייסטר, ובלעתי את כל הכדורים שמצאתי. פשוט נעלתי את עצמי רחוק בחדר שלי. הרגשתי שמכרתי את נשמתי לרוק'נ'רול, והשטן פשוט עצר להחתים אותי על מסמכים. כמה ימים של מסיבה רק הכניסו אותי למצב גרוע יותר שניסיתי להרוג את עצמי. חתכתי את פרקי הידיים שלי והתמוטטתי על הרצפה הקשה. הפנים שלי כנראה פגעו בכיסא או בשולחן קפה כשנפלתי כי שריל מיהרה פנימה ומצאה אותי חבול קשות, כשהשפה שלי פתוחה לרווחה. החתכים בפרקי הידיים שלי לא היו כמעט מה שנדרש לעשות את העבודה כמו שצריך, אבל הם השאירו צלקות מכוערות שעדיין מזכירות לי את החושך הזה. אני מאמין שזעקתי לעזרה יותר מאשר בעצם ניסיתי למות".


המחליף של אדלר בלהקה היה המתופף מאט סורום.


ב-11 ביולי בשנת 1971 התראיין רינגו סטאר באלמריה, ספרד, בעת הפסקה מצילומי הסרט BLINDMAN, למלודי מייקר. הנה כמה ציטוטים...


"אני אהיה בלהקה עם ג'ון וג'ורג' וקלאוס פורמן ואקרא לזה LADDERS או איך שלא תרצו לקרוא לזה, אבל אני לא חושב שזה יוכל להיקרא הביטלס".


שאלה: "למי יש את כל החומרים האלו של הביטלס שלא שוחררו?"

רינגו: "זה בסביבה. לחברת אפל יש את הרוב. הם לא יכולים לשחרר את זה אלא אם כן נסכים. הם לא יכולים פשוט לדחוף את זה החוצה".


שאלה: "כמה דברים היית אומר שיש? כמה שירים? חמישים או פחות?"

רינגו: "לא, לא, לא קרוב לזה. הייתי אומר שיש 20 או 30 שירים לכל היותר. שמעתי שיש מספיק חומר ל-25 שנה וכל זה, אבל אסור להאמין לזבל הזה".


שאלה: "מה אתה חושב על האלבום האחרון של ג'ון?"

רינגו: "חלק מהשירים פשוט מדהימים".


שאלה: "מה לגבי האלבום המשולש של ג'ורג'?"

רינגו: "ובכן, ג'ורג' סנסציוני. יש כל כך הרבה שירים נהדרים שם"


שאלה: "מה עם התקליט של פול?"

רינגו: "אני מרגיש עצוב עם האלבומים של פול כי אני מאמין שהוא אמן גדול, יצירתי להפליא, חכם להפליא אבל הוא מאכזב אותי באלבומים שלו. אני לא חושב שיש מנגינה אחת טובה באלבום RAM שלו. אני פשוט מרגיש שהוא בזבז את זמנו, זה פשוט איך שאני מרגיש... נראה שהוא אוהב להיות מוזר".


שאלה: "אתה יכול לומר מתי הופיעו הסדקים הראשונים בביטלס?"

רינגו: "אני חושב שזה היה באלבום הלבן. עזבתי את הלהקה באלבום הלבן; נאלצתי לעזוב. חשבתי ששלושת האחרים ביחד ואני נפרד מהם".


ב-11 ביולי בשנת 1975 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:






ב-11 ביולי בשנת 1994 יצא תקליט חדש לרולינג סטונס ושמו VOODOO LOUNGE.


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "נעלמו המהלכים החלקים, ההנהונים הטרנדיים והשירים חסרי הברק של האלבומים DIRTY WORK ו- STEEL WHEELS. האלבום החדש של הלהקה מרופט ומפואר, מתענג על הרוק'נ'רול המובהק שהסטונס סומנו כשולטים בו לפני כ-30 שנה, כשהמפיק דון ווז עובד כדי לעדכן הכל. יחד, הם שומרים על הגרובים קצרים ומרושעים, מה שיוצר אלבום מהודק בלי לעבור עיבוד יתר, מסודר בלי להיות נחמד.


התיפוף של צ'רלי ווטס מאפשר לבסיסט החדש, דאריל ג'ונס, לנוע בקלות למקומו. השירה של מיק ג'אגר היא עונג צרוף. הסטונס לא השתנו הרבה בתוצאה הזו. הם שומרים על הגישה שלהם מתקופת האבן לגבי נשים ומין גם כשהם עוברים את גיל העמידה. לפני כמה ימים חבר ביטל את החוצפה המינית של שורה אחת מהאלבום כשהוא רוטן, 'למה הם לא שרים על דברים שבאמת מעסיקים אותם, כמו כאבי גב כרוניים או התחמקות ממס?' נושאים ראויים, מה שבטוח, אבל אני טוען שמיק הסבא הזה עדיין עשיר בהורמונים ושמח יותר בגלל זה".


ב-11 ביולי בשנת 1975 יצא תקליט ללהקת פליטווד מאק, שהציל אותה מאבדון. היה זה התקליט שהציג לקהל הרחב שני חברי להקה חדשים ומשמעותיים מאד - הגיטריסט / זמר לינדסי באקינגהאם והזמרת סטיבי ניקס.


כבר משיר הפתיחה MONDAY MORNING ברור כי מדובר בלהקה שלקחה את ההפקה שלה צעד אחד קדימה, כזה שהביא לה את המקום הראשון במצעד המכירות בארה"ב, כשבאנגליה, משום מה, התקליט הגיע רק למקום ה-23. השינוי המופלא של פליטווד מאק הושלם לכיוון עולם הפופ. מעט המעריצים ה'רציניים' שעדיין נותרו ללהקה כנראה התאדו לאוויר, אבל לחבריה לא היה אכפת: עם האלבום ה'חדש' הראשון שלהם, הם בהחלט הבטיחו לעצמם פי אלף מעריצים ממה שהם איבדו. כמובן, כדי לעשות זאת, גם הבסיסט ג'ון מקווי וגם המתופף מיק פליטווד היו צריכים לבגוד בשורשי הבלוז שלהם. השאלה היא, האם הם היו כה נואשים בחיפוש אחר הצלחה מסחרית? או שמא הם כה מאסו בנגינת בלוז ומנגינות מתקדמות?


הגיטריסט-זמר, לינדסי באקינגהאם, והזמרת סטיבי ניקס היו צמד במוזיקה וגם בחיים. הם הוציאו אלבום משלהם, בשנת 1973 (תחת השם "באקינגהאם ניקס"), לאחר שלהקתם FRITZ התפרקה. הם חיו מהיד לפה בדירה עם חדר אחד. באקינגהאם התאמן בגיטרה והקליט פה ושם בעוד ניקס עבדה כמלצרית ומנקה. התקליט שלהם , עם עטיפה ובה השניים עירומים (בתקווה למכור עוד עותקים?), נתקל בשיווק עלוב של חברת התקליטים ונפח את נשמתו. בסוף שנת 1974 נמאס לניקס לחיות בעוני והיא חשבה לחזור וללמוד בקולג'.


אבל בדצמבר קרה דבר ששינה את גורלה לנצח. היה זה כשגיטריסט הלהקה, בוב וולש, החליט לפרוש מהלהקה. בעת חיפושים שערך מתופף הלהקה, מיק פליטווד, למציאת אולפן הקלטות חדש, הוא הגיע לאולפני SOUND CITY שבלוס אנג'לס. שם השמיע לו המפיק המקומי, קית' אולסן הקלטה של הצמד. פליטווד הקשיב, נדלק על באקינגהאם ודאג מיד לזמנו להצטרף. באקינגהאם התעקש להכניס ללהקה גם את חברתו.


לאחר שבועיים של חזרות מוזיקליות, שבמהלכן למדו חמשת חברי הלהקה להכיר זה את זה, נכנסו הם לאולפן כדי להקליט את האלבום שיישא את שמם. שם-מותג זה, שנדמה היה כי הוא גווע משנה לשנה, התעורר לפתע לחיים והפך באותה שנה לשם דבר בשוק האמריקני, עם להיט חדש, שהושמע ללא הרף בתחנות הרדיו שם, ושמו RHIANNON. את השיר כתבה ניקס עוד לפני כניסתה ללהקה. להיט נוסף נרשם בשיר OVER MY HEAD, שכתבה קלידנית הלהקה, כריסטין מקווי.


מה שלא יהיה, הלהקה בהחלט הייתה מודעת לעובדה שפה מתחיל כיוון חדש לגמרי. זו כנראה הסיבה שהתקליט נקראת בשם הלהקה (למרות שכבר יצא אחד שכזה בעבר בדיסקוגרפיה שלה). זה תקליט כתוב היטב אבל (בניגוד לזה שיבוא אחריו) הוא לא חף מפגמים ואחוז מסוים של קטעי מילוי. כתיבת השירים מחולקת, פחות או יותר באופן שווה, בין כריסטין מקווי, באקינגהאם וניקס, והסגנונות הכלליים מבוססים היטב וללא פגמים.


הגעתו של באקינגהאם מסמנת שיפור ברור בהפקה, מה שאומר שגם אם המנגינה לא מהמשובחות, תחבולות העיבוד הקטנות יצליחו כמו גם השיפור בצליל ההקלטה. למרבה האירוניה, סטיבי ניקס התקבלה כחברת להקה רק תחת האיום שבאקינגהאם לא יצטרף בכלל ("זו חבילה של שנינו", הוא הודיע לפליטווד) ודווקא היא סיפקה את הלהיט הגדול ביותר מהתקליט, RHIANNON, שכבר מציג את כל הסמלים המסחריים שלה - מילים מיסטיות, קול מעט סדוק ומנגינת פופ קליטה (למעשה, הריף של השיר הזה הוא הטוב ביותר בתקליט הזה - האם סטיבי באמת חשבה עליו בעצמה?). זה בהחלט שיר אהוב עליי, אם כי היא תשתכלל בהרבה בתקליט RUMOURS, שיבוא לאחר מכן.


הכבוד לפתוח ולחתום את התקליט ניתן לבאקינגהאם והוא בטוח לא איכזב. הפתיחה באה עם MONDAY MORNING המקפיץ ואילו I'M SO AFRAID אולי לא באמת יוצא מן הכלל במובן המלודי, אבל זה נותן לאלבום הזה אווירה מעט אפלה ומאיימת כניגוד לסנטימנטליות (שובת הלב, אני מודה) של כריסטין מקווי.


בעיתון NME הבריטי נכתב ש"הלהקה החליטה, אחרי איבוד גיטריסטים נחשבים ביותר בתוכה, לוותר על סינדרום גיבור הגיטרה ולצעוד מהר יותר מאי פעם לכיוון פופ המיינסטרים". מה שאותו מבקר (ששמו רוי קאר) פספס הוא שבאקינגהאם ידע היטב לנגן בגיטרה ואף ליצוק עמה סגנון וסאונד ייחודיים לו.


להקת פליטווד מאק החלה להסתובב בדרכים ולהופיע בכל מקום אפשרי. סיבוב ההופעות הארוך, האינטנסיבי והמתיש הזה גרם לפירוק הנישואים של מקווי עם בעלה הבסיסט, ג'ון מקווי. גם באקינגהאם וניקס נשברו. כל אופרת הסבון הזו חלחלה היטב לאלבומה הבא של הלהקה, שייקרא RUMOURS ויצליח, באופן מדהים, להביא את כל השברים לחטיבה מוזיקלית אחת מהודקת. אבל זה כבר סיפור שונה.


בעיתון רקורד מירור נכתב בביקורת על האלבום בזמנו: "זה היה צריך להיות האלבום הכי טוב שלהם אבל זה לא ממש מצליח, להגיע למרות הגעתם של האמריקנים לינדזי באקינגהאם וסטיבי ניקס. העובדה שהלהקה מבוססת בלוס אנג'לס, צליל הגיטרה המרגיע עדיין שם אבל יותר מדי מהשירים חסרים חומר אמיתי עם תוכן להקתי כדי לעבד מחדש את העבר. האיכות שקיבלו עם האלבום FUTURE GAMES חמקה מהם. עם זאת, הם עדיין הפסד לבריטניה".


ברולינג סטון נכתב בביקורת: "לא רק שפליטווד מאק כבר לא מכוונת לבלוז, היא אפילו כבר לא ממש בריטית; שני החברים החדשים ביותר, לינדזי באקינגהאם (גיטרה ושירה) וסטיבי ניקס (שירה, גיטרה אקוסטית) הם אמריקנים, וכל חמשת החברים מבוססים כעת. בלוס אנג'לס. הלהקה החלה את דרכה הרוחנית בלוס אנג'לס, באלבום FUTURE GAMES, כשהוא הובל על ידי הגיטריסט / הזמר המסנוור לעיתים קרובות, דני קירוואן. ובכן, קירוואן כבר מזמן איננו, אך ההשראה שלו נותרת בשיריה ובשירתה של כריסטין מקווי (שהתפתחה גם כקלידנית יעילה) ובנגינת הגיטרה החשמלית של באקינגהאם. הודות למאמציהם, פליטווד מאק הוא בקלות האלבום הטוב והעקבי ביותר של הלהקה מאז האלבום BARE TREES.


ארבעת השירים שכתבה ושרה כריסטין מקווי מבהירים מתמיד שהיא אחת הסולניות הטובות ביותר בפופ, וגם כותבת שירים מיומנת. השירים שלה הופכים מבנים של פופ קונבנציונאלי ליצירות אטרקטיביות ואמינות לאורך זמן. כל אחד מהם נשמע כמו שיר רדיו אידיאלי. השירה שלה מעט צרודה, לא יפה אבל לא מושפעת - פשוט כובשת; היא עושה הכל נכון.


אך תרומותיה היוו נקודה חזקה מאז הופיעה לראשונה עם הלהקה באלבום KILN HOUSE. מה שהופך את האלבום הזה לשיפור ניכר לעומת האחרונים הם המאמצים של באקינגהאם, שמעניק לפליטווד מאק נוכחות גיטרה וקול מכובדת ומתאימה, דבר שחסר ללהקה מאז עזיבתו של קירוואן. מבין ארבעת הרצועות שהוא שולט בהן, לשיר MONDAY MORNING הפותח יש את המשיכה הראשונית הטובה ביותר, אך שיר הגיטרה הקשיח, WORLD TURNING (שיתוף פעולה של מקווי / באקינגהאם) והשיר I'M SO AFRAID הקודר להפליא, בולטים יותר עם כל השמעה.


לעומת זאת, ניקס עדיין לא השתלבה היטב בתוך הלהקה. בהשוואה להשתלבות של מקווי, השירה של ניקס נשמעת קשוחה ומנומסת, במיוחד ב- LANDSLIDE, שם היא נשמעת אבודה ולא במקומה. RHIANNON שלה עובד קצת יותר טוב.


הודות לזוגיות המוזיקלית הניכרת בין מקווי לבאקינגהאם, האלבום החדש של פליטווד מאק הופך להיות אלבום מרשים בעוד תקופת מעבר ללהקה".



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page