כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-15 ביולי (15.7) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "השירים WOMAN FROM TOKYO ו- PAINTED HORSE נכתבו ברומא. אחרי החוויה של הקלטה במסדרון בבית מלון בשווייץ (מה שהביא את התקליט MACHINE HEAD), החלטנו הפעם להקליט באופן קל יותר. אז הגענו לווילה ששכנה ליד רומא. היו בה בריכת שחיה, שף ומרתף מלא ביינות. ברור שעם תנאים כאלו לא נעשתה עבודה. ביום הראשון שלנו שם הגיע אולפן ההקלטות הנייד, אך ציוד הנגינה שלנו לא הגיע. אז היה לנו שם חדר גדול מלא במיקרופונים ורק פסנתר אחד ישן. הקלטנו אז כמה קטעים קומיים שהם נפלאים לטעמי. בסוף עשינו רק שני שירים שם". (רוג'ר גלובר, הבסיסט של להקת דיפ פרפל)
ב-15 ביולי בשנת 1973 עשה ריי דייויס, מלהקת הקינקס, בושות על הבמה.
הלוקיישן: אצטדיון WHITE CITY שבלונדון.
המצב: ריי דייוויס, מנהיג הלהקה, במצב איום.
הפסטיבל היה גדול והלהקה המובילה בו הייתה סליי ומשפחת סטון. כמו כן הופיעו שם אדגר וינטר ולהקתו - WHITE TRASH, להקת CANNED HEAT (שמי שלא קלט עדיין - מתורגמת בספר הראשון שלי, כפי שתירגמו אותה אז, בשם 'חום משומר'), לינדיספארן ובארקליי ג'יימס הארבסט. גם הקינקס הופיעו שם. זה היה אחד מרגעי השפל של להקת הקינקס, בעודם עומדים מול קהל רב, שהגיע לראותם. היה משהו מוזר בדרך בה נראה מנהיג הלהקה, ריי דייויס. אך המוזר יותר עמד לקרות בהמשך.
הקינקס סיימו מחרוזת שירי עבר, כולל הלהיטים YOU REALLY GOT ME ו- ALL DAY AND ALL OF THE NIGHT ופנו לרדת מהבמה. יחד עימם היה פיל פאלמר, האחיין של האחים דייויס שהצטרף לבמה לקטע האחרון. בעודם יורדים מול קהל שהריע, נעמד לפתע ריי, הציב פחית של בירה על ראשו והודיע על פרישתו מעולם המוזיקה. מעטים שמעו את מילותיו המבולבלות, שנבלעו בצלילים המוקלטים מראש, שהלהקה השמיעה במערכת ההגברה כחלק מסיום ההופעה. אנשים ששמעו את מילותיו המבולבלות חשבו כי זה חלק מההצגה ולא ידעו שריי היה באותו רגע במצב של מנת יתר.
דייב דייויס, אחיו הצעיר ונגן הגיטרה בלהקה, חש כי משהו לא בסדר עם אחיו הגדול וכי הוא מתפרק נפשית מולו. הוא ידע שזה קשור בפרידתו מאשתו, ראסה, שברחה מהבית ולקחה עימה את שני ילדיהם המשותפים. המתופף, מיק אבורי, הגיב: "ריי הוא כנראה לא איש המשפחה האידיאלי לחיות עימו, אך ככה זה רוב המוזיקאים. אך כשאשתו עזבה אותו עם שני ילדיהם זה היכה בו חזק מאד הוא איש רגיש מאד וחש דחוי ביותר". דייב ואחיותיו ניסו ככל האפשר להחזיר את שני ילדיו של ריי לחזקתו אך ללא הצלחה. הם ראו את ריי נשבר מול עיניהם ולא יכלו לעשות מעבר לכך.
מיק אבורי: "הוא לא יצא מביתו במשך זמן רב. הוא היה קרוע. ואז הגיע המופע הזה. בזמן ההוא ניסה ריי גם להתאבד".
ריי דייויס הסביר את העניין מהזווית שלו: "הרופא נתן לי כדורים ואמר לי לקחת אחד או שניים אם ארגיש ירוד מדי. ידעתי בתוכי שההופעה הזו תהיה האחרונה וחשתי ירוד ביותר, אז לקחתי כדור כל עשר שניות. הדבר הבא שזכור לי זה שהתעוררתי בבית חולים, אחרי שנטלתי בקבוק שלם של כדורים. יכולתי למות מזה. חלק ממני אכן מת באותו זמן, רק חבל שזה היה על הבמה מול 30,000 איש. שם הבנתי את הטעויות שעשיתי - כמו להתחתן. אך אז לא היו נולדים לי שני ילדים מקסימים שכאלה". ריי עבר שאיבת קיבה בבית החולים ושוחרר להירגע בביתו של דייב. הקינקס חדלו מפעילות לגמרי בשבועיים הבאים.
כשבוע לאחר שחרורו מביה"ח הבין ריי את הטעות שלו והתחרט על פרישתו. הוא מיהר לשחרר הודעה לעיתונות: "ההופעה בלונדון לא הייתה מקום שמח לומר בו להתראות. השמש לא זרחה, החולצה שלי לא הייתה נקיה ופסטיבלי רוק לא היו מעולם המקום הטבעי בשבילי".
ב-15 ביולי בשנת 1948 נולד המתופף של להקת לינירד סקינירד, ארטימוס פייל. הוא היה אחד מברי המזל השורדים מהתרסקות המטוס של הלהקה, בשנת 1977.
ב-15 ביולי בשנת 1958 נהרגה אמו של ג'ון לנון, ג'וליה, בתאונה בליברפול. ג'ון לא היה אותו אדם מרגע זה והלאה. הסיפור השלם, עם כל הפרטים, נמצא בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!"
הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-15 ביולי בשנת 1947 נולד רוקי אריקסון. חייו לא יהיו קערה של דבש.
אריקסון נודע בעיקר בהשתייכותו ללהקת "מעליות הקומה ה-13". להקה אמריקנית זו, שהגיחה מאוסטין, נודעה לא רק במוזיקה שלה כי אם גם בשימוש מאסיבי בסמי הזיה. באוקטובר 1966 יצא תקליטה הראשון שהוקלט באולפן הקלטות קטן בטקסס, ונחשב לאחד מיסודות הרוק הפסיכדלי לצד מוזיקת הגראז'-רוק. חברי הלהקה היו מהודקים בנגינתם וזה ניכר רבות בחטיבת הבס-תופים שלה, שסיפקה קצב ברור.
הדבר איפשר למנהיג, רוקי אריקסון, להשפריץ צלילי גיטרה מרהיבים ולשיר באפקטיביות רבה. צליל נוסף שסיפק ייחודיות ללהקה הגיע מקנקן אלומיניום חשמלי, שהופעל בידיו של טומי הול ונשמע כמד דופק אלקטרוני שבא מממד אחר. באמצע הקלטות התקליט השני השתנה הרכב הלהקה. ההגשה הפסיכדלית נשארה כשהייתה בתקליט הראשון, אך הגישה הפכה מעודנת יותר. יש המכתירים תקליט זה כמעלית הטובה ביותר של החבורה, עם הפקה מתקדמת יותר.
אבל התקליט הזה, EASTER EVERYWHERE, הפך גם לאחרון בו אריקסון תיפקד כאיש המעלית האולטימטיבי. כפי שהוא וחברי הלהקה האחרים גילו, אתה גם מתחיל למשוך את תשומת לב הרשויות עם ההצלחה. הוא נעצר בטקסס באשמת סמים וזו הייתה רק ההתחלה.
בגלל שאותה מדינה שפטה בחומרה רבים שעשו כמותו, מיהר אריקסון להקדים תרופה למכה והכריז כי אינו שפוי, במטרה להימלט מעונש. כמה מקרוביו סיפרו בהמשך כי היה זה אחת הטעויות הקשות שעשה בחייו. אריקסון רותק בבית חולים למשוגעים והורחק מעולם המוזיקה. הזרמים החשמליים שהועברו שם לגופו גבו מחיר כבד ממנו לא הצליח להשתקם לחלוטין.
חברת התקליטים הבינה כי עליה לעשות מעשה כדי לשמור את שם הלהקה בשוק ומיהרה להוציא, באוגוסט 1968, תקליט בהופעה חיה, שהיה אכן תקליט אך נטול הופעה חיה אלא הורכב מקטעי אולפן גנוזים שהודבקו בהם מחיאות כפיים ממקור אחר. תקליט שלישי ואחרון יצא במרץ 1969, BULL OF THE WOODS. מאז נחשב רוקי אריקסון לדמות הבולטת בלהקה ואחד מקורבנות האל.אס.די הידועים יותר שהגיחו מהסצנה המוזיקלית האמריקנית.
סטייסי סאת'רלנד היה גיטריסט באותה להקה אך תמיד נאלץ לעמוד בצילו של אריקסון. בשנת 1977 הוא הצטרף לאיחוד של אותה להקה, ללא אריקסון שלא היה כשיר מבחינה בריאותית, וחלם על חזרה למסלול מוזיקלי ראוי. אשתו הפרודה חשבה אחרת ושמה קץ לחייו ביריה, ב-24 באוגוסט 1978, לאחר מריבה שפרצה ביניהם. בן 32 במותו.
אף על פי שאריקסון עשה כמה נסיונות קאמבק לאורך השנים, הוא מעולם לא נראה נינוח לגמרי על הבמה. הוא מת במאי 2019.
ב-15 ביולי בשנת 1966 יצא האלבום ROGER THE ENGINEER של להקת היארדבירדס.
הנה מה שכתבו על התקליט בעיתונות של אז:
העיתון 'מלודי מייקר' הבריטי פרסם ביולי 1966: "הרבה מחשבה הוכנסה לאלבום הזה. לא כל הרעיונות פה מוצלחים, אולי בגלל המאמץ הגדול מדי. אך זה לא פשע. התוצאה הסופית היא תקליט מעניין ואף מהנה".
העיתון DISC AND MUSIC ECHO פרסם באוגוסט 1966: "בדרכם השקטה הצליחו חברי הלהקה להביא לנו אלבום שנשמע כמו הביטלס. כל הקטעים כאן כתובים היטב. החברים כאן מוכיחים לנו שהם מהדרג העליון בשוק המוזיקה. זה תקליט מקצועי מאד מלהקה שלא מוערכת מספיק פה באנגליה".
התקליט הזה הוא היחיד בכל קריירת הלהקה שאפשר לקרוא לו 'אלבום אמיתי' שמייצג את מהותה. חברי הלהקה לא היו אז בכלל בקטע של לעשות אלבומים שלמים. מספיק השיר OVER UNDER SIDEWAYS DOWN כדי להביא מכה ניצחת בראש המאזין. לא סתם התקליט נחשב היום לסוג של קלאסיקה. גם הקטע הפותח, LOST WOMAN, הוא סוג של פצצת אנרגיה אמיתית.
הסשנים לאלבום הזה, שארכו חמישה ימים, היו חוויה כייפית, כפי שהצהיר ג'ים מקארטי המתופף. הגיטריסט כריס דרג'ה אייר את עטיפת האלבום ומקארטי כתב את המילים על גב העטיפה.
ב-15 ביולי בשנת 1966 נולד ג'ייסון בונהאם, בנו של המתופף ג'ון בונהאם מלד זפלין. הבן, כמו אביו, יהיה מתופף מקצועי.
ב-15 ביולי בשנת 1969 ראה אור תקליטה הראשון של שולה חן, שנקרא 'שלכם, שולה חן'.
שולה, ילידת נהלל וכוכבת להקת הנח"ל הצהירה אז כי תקליט זה היה עבורה ניסיון למצוא את הסגנון המתאים לה. היא ביררה את הסגנונות שהמאזינים אוהבים להקשיב להם ובחרה את שיריה בהתאם. ובכן, הניסיון הצליח לה, כי בכך זכתה בלהיטים נפלאים כמו 'אוריה' ו'איזידור'. עם זאת, היא התאכזבה כשהקהל לא אימץ גם את השירים שכתב לה דני ליטני. היא הייתה בטוחה ששיריו, כמו 'אל תספר' ו'אל תשיר לאף אחת אחרת', יהפכו גם הם ללהיטים. אבל תרגומו של אבי קורן לשירה של מרגו גוריאן (SUNDAY MORNING) הפך ללהיט נפלא בשם 'בוא הביתה', שנמצא גם הוא בתקליט - עם קולות הרקע של חנן יובל ושלום חנוך.
תחילת ההקלטות לתקליט זה נעשו מיד עם התחלת עבודה של שולה כחקנית במחזה 'איי לייק מייק'. כלומר אי שם בתחילת 1968. שולה אספה אליה כארבעים שירים, מתוכם בחרה את התריסר האהובים עליה.
ב-15 ביולי בשנת 1977 יצא התקליט GOING FOR THE ONE של להקת יס.
SIDE 1
1. Going For The One
2. Turn Of The Century
3. Parallels
SIDE 2
1. Wonderous Stories
2. Awaken
העבודה על תקליט זה החלה באוקטובר 1976, באולפן ששכן בהר מושלג בשווייץ. כשחברי יס הגיעו לשם, בדיוק עזבה את האולפן להקת אמרסון, לייק ופאלמר, שהקליטה שם את האלבום WORKS.
בתחילה היה אמור האלבום להסתיים לאחר חודש בלבד שם, אך התהליך נמתח לשבעה חודשים! חודש לאחר כניסתם לאולפן גילה פתאום קלידן הלהקה, פטריק מוראז, שהוא מפוטר. השאר החליטו שהוא לא מתאים להם יותר וביקשו להביא את קלידן העבר של הלהקה, ריק ווייקמן, כנגן שכיר. במהרה הבין ריק שהמוזיקה החדשה בעלת ניצוץ מיוחד וששווה לו להסכים להזמנה להצטרף מחדש כחבר מן המניין.
פטריק מוראז: "כתבנו ביחד די הרבה חומר שמצא את דרכו לתקליט GOING FOR THE ONE. שירים כמו AWAKEN, WONEROUS STORIES וגם PARALLELS, שהייתי שותף מלא ביצירתם. העובדה שלא קיבלתי קרדיט מעוותת את המציאות. כחבר להקה, הלחנתי כמה שיכולתי, או כמה שהשאר הרשו לי להלחין.
לצערי, אולצתי לצאת משם ואחר כך סבלתי לא מעט מזה. הייתי נסער ומבולבל. הם נטשו אותי ברחוב עם ילדה קטנה שהייתה רק בת חודש ועם אמה. ללא כסף, בחורף הקר ההוא, הייתי צריך להילחם כדי לשרוד ולהישאר בחיים. זה היה סוריאליסטי". בינואר 1977 הוא החל לעבוד על אלבום סולו שני.
סקווייר סיפר על האלבום החדש לרקורד מירור: "התקליט הזה משדר אווירה משפחתית יותר מתקליטינו הקודמים. יצרנו אותו באווירה מגובשת יותר כששהינו יחדיו זמן רב בהרים המושלגים של שווייץ. העטיפה הפעם אינה של רוג'ר דין. נראה לי שנמאס לו מאיתנו. שלחנו לו הזמנה לבוא אלינו לשווייץ אך הוא לא הגיע.
הוא לא יעצב את הבמה לסיבוב ההופעות הבא שלנו. הבמה תהיה הפעם ברורה יותר עם פחות אובייקטים שיצופו עליה. עם זאת, עדיין מדובר בסיבוב שיעלה לנו הרבה כסף. אנחנו משקיעים בזה כי המעריצים שלנו רוצים ליהנות ממופע טוב. אנשים אוהבים סוג של תאטרליות אצלנו. לא אכפת לי שאנשים יבקרו אותנו על זה, עד שזה מגיע לעניין המוזיקליות שלנו. עכשיו ריק ווייקמן חזר אלינו אחרי שעזב אותנו בעבר בגלל שחש כי הלהקה לא מתקדמת לשביעות רצונו. הבאנו את פטריק מוראז, שלא התאים לנו באופי שלו. בסופו של דבר נערכה פגישה בה הודענו לו שעדיף לו לא להיות איתנו. כרגע ריק בכושר טוב, למרות בעיות הלב שהיו לו. אנשים חשבו לפני שנתיים שאנחנו מתפרקים, בגלל שעשינו אלבומי סולו. דווקא זו הייתה אחת התקופות החזקות יותר בקריירה של יס".
האלבום יצא וזכה להצלחה אדירה, עם עטיפה מרהיבה שנפתחת לשלוש ומוזיקה שנשמעה מאד ממוקדת. לטעמי, השיר TURN OF THE CENTURY, הוא אחד הדברים הכי יפים שלהקת יס יצרה אי פעם. וכמובן יש את הלהיט WONDROUS STORIES, שנשמע קליט ביותר, אך גם בעל עיבוד מוזיקלי חכם ביותר (שימו לב לנגיעות המצילות של אלן ווייט).
בולט מאד הוא גם הקטע שחותם את האלבום - יצירה ארוכה ורוחנית ששמה AWAKEN, שמשלבת בהצלחה גדולה את המזרח והמערב. ריק ווייקמן: "זה אחד מהשיאים לדעתי. זה מין המנון של יס. אם מישהו שואל אותי על מה כל הסיפור של יס, אני עונה שמספיק להקשיב ליצירה הזו כדי לקבל מושג".
סטיב האו: "השיר AWAKEN הוא יצירה שלי ושל ג'ון אנדרסון, אבל בגלל ששאר החברים עשו עבודה נהדרת, שיתפנו אותם בקרדיט העיבוד".
להקת יס סימנה תקופה חדשה בקריירה שלה עם התקליט הזה. לראשונה מזה זמן רב, אין עטיפה עם ציור של רוג'ר דין. במקום זה עיצבה חברת HIPGNOSIS עטיפה מודרנית יותר. האיש העירום בעטיפה גרם גם לבילבול בקרב כמה מעריצים שלא הבינו את הקונספט. עם זאת, להקת יס נשארה פה עדיין במחוזות הרוק המתקדם ועשתה את זה נהדר.
ג'ון אנדרסון: "האלבום הזה הוא מין חגיגה. אני שמח שיצא לנו להתנסות פה בכל מיני דברים חדשים לנו. יש באלבום הזה המון רגיעה, שהייתה חסרה בעבר".
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על האלבום: "התלות של הרוק בטכנולוגיה והרחבתו הדמיונית הופכת אותו למדיום מדע בדיוני מטבעו. אפילו צ'אק ברי הצליח להציע ממד אחר על ידי אידיאליזציה של מכונות השיוט שלו לספינות טילים וירטואליות. השיר שלו, YOU CAN'T CATCH ME, הוא מזמור מדע בדיוני.
בסוף שנות השישים, פסטיבלי הרוק הפכו לנופי מדע בדיוני מפורשים, ולהקות החלו לייצר מוזיקת תכנית לפנטזיות עתידניות בהשראת סמים. אך רק בעשור הנוכחי החלו להקות לעשות מדע בדיוני כשהאידיאליזם האוטופי של ג'פרסון איירפליין הוחלף בטכנולוגיה הלא נלהבת של לד זפלין ויס.
תעשיית תקליטים עשתה מוטציה לפסיכולוגיה שלה והפכה בעצמה למערך מדע בדיוני כמעט מוחלט. פסטיבלים בוטלו לטובת הופעות זירה מבוקרות שבהן טכניקות אינסטרומנטליות וירטואוזיות (ג'ימי פייג', סטיב האו, ג'ון פול ג'ונס, ריק ווייקמן) ומילים פנטזיות בהשראת מדע בדיוני (רוברט פלאנט / ג'ון אנדרסון) שהפכו ליסודות בסיסיים.
התקליט הזה קושר את הלהקה בקשר הדוק עם זפלין. רצועת הכותרת היא קטע המוזיקה החיוני ביותר שהוקלטה על ידי יס מאז אלבום הבכורה שלה, ונפתח עם נגינת הגיטרה העזה ביותר של סטיב האו מזה שנים, ביחד עם תיפוף הרוק הישיר של אלן ווייט. הטון של האו כהה יותר מבעבר. ריק ווייקמן, שזה עתה חזר, נמנע מלזרוק צלילים של באך לעניין, והוא משתמש במקלדות שלו למילוי בטוב טעם ולהוספת מרקם. אפילו הקול החורק של אנדרסון נשמע ממש חלק מהלהקה. הוא אפילו שר פה ושם כמה משפטי ביקורת עצמית משעשעים וחוש הומור הוא הדבר האחרון שציפיתי מהלהקה הזו".
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: "התלות של הרוק'נ'רול בטכנולוגיה והרחבת הדמיון שלה הופכת אותו למדיום מדע בדיוני מטבעו. אפילו צ'אק ברי הצליח להציע ממד של עולם אחר על ידי אידיאליזציה של מכונות השיוט שלו לספינות רקטות וירטואליות. השיר שלו, YOU CAN'T CATCH ME, הוא מזמור מדע בדיוני. עד סוף הסיקסטיז, פסטיבלי רוק הפכו לנופי מדע בדיוני מפורשים, ולהקות החלו להפיק מוזיקת תוכנית לפנטזיות עתידניות בהשראת סמים. אבל רק בעשור הנוכחי החלו להקות רוק למסד את המדע הבדיוני - האידיאליזם האוטופי של אמני מדע בדיוני כמו מטוס ג'פרסון הוחלפו בטכנולוגיה חסרת התשוקה של לד זפלין ולהקת יס. הלהקות הללו ראו את עצמן כיחידות מרכיבות של תעשיית התקליטים ששינתה מוטציה בפסיכולוגיה שלה והפכה למסגרת מדע בדיוני כמעט טוטליטרית. פסטיבלים בוטלו לטובת הופעות זירה פנימיות מבוקרות שבהן טכניקה אינסטרומנטלית וירטואוזית (ג'ימי פייג'/סטיב האו, ג'ון פול ג'ונס/ריק ווייקמן) ומילות פנטזיה בהשראת מדע בדיוני (רוברט פלאנט/ג'ון אנדרסון) הפכו ליסודות.
יס תמיד ייצגה את הצד הקל יותר של התהליך הזה, חבריה מנסים להקרין את עצמם כקוסמים טובים אורגניים ומאשרי חיים בניגוד לדמוניזם של זפלין. זה היה נכון במיוחד לגבי המוזיקה שלהם, שהייתה אוורירית (במיוחד בקולו של אנדרסון והגיטרות של האו) ובמורכבות העיבודים שלה לעתים קרובות בהשראה קלאסית. אבל ככל שהלהקה המשיכה לרוץ, פחות ופחות אנרגיה יצירתית הפכה זמינה והיא שקעה בסערה קוסמית.
התקליט החדש הופך את התהליך הזה בצעד מרתק שקושר את הלהקה עוד יותר לזפלין. שיר הנושא הוא היצירה החיונית ביותר של יס שהקליטה מאז THE YES ALBUM, ונפתח בנגינת הגיטרה החריפה ביותר של האו מזה שנים, שהוצמדה לתיפוף הרוק הישיר של אלן ווייט. אפילו הקול המצפצף בדרך כלל של אנדרסון הוא הרבה פחות מסוגנן מהרגיל - הוא למעשה נשמע כמו חלק מהלהקה. הוא אפילו כולל כמה שורות ביקורתיות עצמיות: 'עכשיו הפסוקים ששרתי לא מוסיפים משקל רב לסיפור בראשי, אז אני חושב שכדאי לי ללכת ולכתוב פאנץ' ליין, אבל כל כך קשה למצוא אותם במוחי הקוסמי'. חוש הומור הוא הדבר האחרון שציפיתי מהלהקה הזו".
אוהבים רוק מתקדם? אם כן, סדרת הרצאותיי על הפרוג רוק של הסבנטיז ניתנת גם היא להזמנה. לפרטים והזמנות: 050-5616459
ב-15 ביולי בשנת 1956 נולד איאן קרטיס, הסולן המעורער של להקת ג'וי דיוויז'ן. הוא התאבד ב-18 במאי 1980.
ב-15 ביולי בשנת 1972 הופיע דייויד בואי את הופעתו החשובה ביותר עד אז.
זה קרה במועדון 'פרייארס' (FRIARS) באיילסברי. חברת התקליטים שלו, RCA, שילמה 25,000 דולר כדי להטיס לשם את כל כתבי המוסיקה הבכירים מארה"ב. התוכנית הייתה להביא את שמו של בואי לתוך השוק האמריקני. אותה שמנת העיתונות הגיעה לאנגליה יום אחד קודם לכן. המטרה הייתה שהכתבים יוכלו לנוח יום שלם ולהתאושש מהבדלי השעות לפני שיקבלו את ההופעה של בואי. המועדון עצמו, שהכיל אלפיים איש, היה מפוצץ עד אפס מקום. לפתע נשמעה התשיעית של בטהובן ברמקולים ומיד אחריה זינק לבמה בואי עם חליפה צמודה ירוקה ושיער כתום עומד.
בשלב מסוים ירד בואי על ברכיו וניגן בפיו בגיטרה של הגיטריסט מיק רונסון, דבר שנראה לקהל כאקט מיני. ההופעה עברה בהצלחה מושלמת והיוותה כרטיס הכניסה של בואי לשוק האמריקני המיוחל. למחרת ההופעה הייתה מסיבה לכבוד אותם כתבי המוסיקה. בואי נכח שם יחד עם איגי פופ (בשיער כסוף) ולו ריד, כשהאחרון לא מתאפק ומעניק נשיקה עסיסית בפיו של בואי בעת שהאחרון היה עסוק שם בראיון לאחד הכתבים.
ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-15 ביולי בשנת 1973 הייתה להקת סנטנה ביפן והופיעה בתיאטרון LEE בהונג קונג.
עוזרי הלהקה, רון קוסקלי ופטריק סטנספילד: "במהלך שהותנו בהונג קונג מזג האוויר הידרדר לטייפון מלא. רכבות חשמליות הפסיקו לפעול. תריסי סערה כבדים חסמו את כל חלונות הראווה ואפילו מלון לי גארדן סגר את כל הפתחים. הכל בעצם היה סגור למשך יומיים שלמים. לא היה לנו מה לעשות מלבד להסתובב במלון ולשתות עד ההופעה.
הופענו בתיאטרון לי גארדן הישן והקהל כזכור היה כל כך לא רגיל לתרבות הפופ המערבית, שכשהסט הסתיים וקרלוס (סנטנה) ירד מהבמה הייתה רק דממה. קרלוס קצת תמה ושאל את האמרגן האם הם אוהבים את ההופעה? האמרגן, ארתור אוה, גרם לכמה מהחברים שלו 'להתחיל' את מחיאות הכפיים באולם, והן התפזרו כמו אש בשדה קוצים בקהל. הבעיה לא חזרה על עצמה בהופעה השנייה מכיוון שהקהל כבר קיבל תדרוך ומוחאי הכפיים השתולים היו במקום כדי לרמוז כבר בהתחלה לשאר למחוא כפיים".
סופת הטייפון גרמה לביטול הופעה של הלהקה, שלושה ימים לאחר מכן בג'קארטה, בירת אינדונזיה.
ב-15 ביולי בשנת 1983 יצא תקליט הסולו השני של רוברט פלאנט (לשעבר סולן להקת לד זפלין). שם האלבום הוא THE PRINCIPLE OF MOMENTS. הלהיט הגדול בו נקרא BIG LOG (שבתרגום נכון זה "יומן מסע" אך בארצנו המתרגמת זה נקרא בזמנו בשם "בול עץ")
SIDE 1
1. Other Arms
2. In The Mood
3. Messin' With The Mekon
4. Wreckless Love
SIDE 2
1. Thru' With The Two Step
2. Horizontal Departure
3. Stranger Here...Than Over There
4. Big Log
עם אלבום הסולו הראשון שלו, PICTURES AT ELEVEN שיצא בשנת 1982, החל רוברט פלאנט להתבסס בהצלחה כאמן סולו מלבד להקתו לשעבר, לד זפלין. הוא לא בזבז זמן במסע החדש הזה שלו ומיהר להוציא את אלבום הסולו השני, כדי להראות לקהל שהוא בא לתת את עצמו ולאורך זמן.
האלבום הזה מעסיק את אותם מוזיקאים וצוות הפקה שהיו באלבום הסולו הראשון שלו. ההפקה מלוטשת ונקיה תוך שמירה על תבליני רוק שיספיקו כדי לשמור עליה מקורית ומעניינת. פלאנט סירב לצאת לסיבוב הופעות בעקבות הופעת אלבום הבכורה שלו מכיוון שלא רצה לבצע שירים של לד זפלין יותר ועדיין לא היה לו מספיק חומר סולו מקורי כדי להצדיק סיבוב הופעות. עם צאתו של אלבום שני זה, פלאנט כבר יכל לצאת לדרכים כאמן סולו.
באלבום יש מיזוג בין רוק הגל החדש לכמה אלמנטים של רגאיי ומוטיבים מופשטים עם גיטרות חדות וגבוהות, בהובלת הגיטריסט רובי בלאנט והמתופף פיל קולינס. אמנם פלאנט לא דינמי כמו בשנותיו עם זפלין, אך השירה שלו מלודית ומעודנת. הוא מצא את קולו מחדש.
אבל בעיתון "ווליום" הישראלי קבע שמעון פרנס נחרצות בביקורת: "הרבה אין מה לבחור להציע. הוא היה ונשאר סולן גדול אבל המוזיקה שלו כיום נשמעת מיושנת וארכאית. האמריקנים יאהבו את זה. הבריטים הרבה פחות. אקס לד זפלין, רוברט פלאנט, מי שהיה סולן הלהקה ומנהיגה יחד עם ג'ימי פייג', אינו מצליח לקצור איכות מוזיקלית בקריירת הסולו שלו. זהו אלבום שיכול היה להיכתב באמצע שנות השבעים וגם אז להיחשב בינוני ביותר. יוצא דופן באיכותו הוא הקטע הסוגר את התקליט, הנקרא 'בול עץ'. הוא יוצא הדופן היחיד בתקליט. לי הוא מזכיר קצת את הרולינג סטונס בתקליטם 'לקעקע אותך'. רוברט פלאנט מנסה להיחלץ מאחיזת הצבת של התדמית הלד זפלינית אבל גם אם התוצאה אינה רוק כבד, הוא לא מצליח ליצור משהו שונה לגמרי או לפחות להגיע לאיכויות אליהן הגיע בלהקת האם שלו. תהליך ההתבגרות של רוברט פלאנט יעלה לו ולנו, ככל הנראה, בעוד כמה אלבומי סולו בינוניים".
ברולינג סטון נכתב בביקורת בזמנו: "הבעיה בקריירת הסולו של רוברט פלאנט היא שהוא לא הצליח להשאיר את הצליל הרועם של לד זפלין לגמרי מאחוריו. גם מבלי שסאונד המחץ של ג'ון בונהאם המנוח דוחף אותו או צלילי השדים של ג'ימי פייג' רודפים אחר זנבו, פלאנט לפעמים לא יכול שלא לנקוט בתיאטרון של הסימן המסחרי הווקאלי שלו, עם יללות ירח מלא. למרבה המזל, חלק גדול מהאלבום מוצא את הזמר מנסה לעקוף את הדילמה הזו על ידי משחק באלטרנטיבות מוזרות, מאופקות, אם כי עוצמתיות.
אחד הבילויים הטובים ביותר של פלאנט באלבום הסולו השני שלו הוא BIG LOG, בלדה הכוללת ניחוח לטיני מעורפל ומבריק של סינתיסייזר דיסקרטי המשלים את האלסטיות הסקסית בגיטרה של רובי בלאנט. כנגד מיטב האינסטינקטים הכבדים-מתכתיים שלו, פלאנט מתנגד להם פה ובוחר במתח שקט יעיל בהרבה מהיללות שלו. מבחינה מוזיקלית יש כאן כמה התייחסויות למורשת של זפלין - תבנית הקצב דמויית BLACK DOG בשיר MESSIN' WITH THE MEKON, ניחוח KASHMIR מזרח תיכוני בשיר LOVE WRECKLESS - אך בסך הכל , פלאנט מעז לצאת החוצה.
המחצית הניסיונית של האלבום היא למעשה ההודאה של רוברט פלאנט כי בכוחות עצמו הוא לעולם לא יכול לשפר את הפנטזיות האישיות של זפלין. זו גם הצהרת העצמאות שלו מהעבר - לא הכחשה לכך, אלא רק דרך אחת להראות שיש יותר בחיים מאשר WHOLE LOTTA LOVE".
ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוסיקה אחרות,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-15 ביולי בשנת 1947 נולד פיטר בנקס, הגיטריסט המקורי של להקת יס. הוא הקליט עם הלהקה שני אלבומים ופוטר לטובת סטיב האו. הוא הקים את להקת FLASH בשנת 1972 והוציא במסגרתה שלושה אלבומים. כמו כן הוא הוציא ב-1973 אלבום סולו עם אורחים כמו יאן אקרמן (מלהקת פוקוס) ופיל קולינס וסטיב האקט מלהקת ג'נסיס. בנקס מת ב-7 במרץ 2013.
אז לזכרו, הנה על הלהקה שהקים אחרי פיטוריו מיס. חברות וחברים, קבלו את להקת FLASH הנהדרת.
פיטר בנקס, מוזיקאי מעולה אך מעונה, היה הגיטריסט שיסד את להקת יס, הגה את שמה (מהשפעה של שם קצר של להקה אחרת שהוא העריץ - THE WHO) ופוטר ממנה בבושת פנים אחרי שני אלבומים. לאחר מכן הוא הצטרף לתקופה קצרה מאד ללהקת BLODWYN PIG. למרות שהוא נהנה בה לזמן קצר (והיא אף קיצרה עמו את שמה ל-BLODWYN), בנקס מצא את עצמו מהר מאד ללא להקה וללא כסף לחיות. מצבו הנואש חלחל גם לכתבה שנעשתה עליו בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי, בה נאמר בפירוש: "כיצד גיטריסט כה מוכשר נותר מובטל'?
את הכתבה ראה זמר בשם קולין קארטר, שהחליט להתקשר לבנקס. הגיטריסט המופתע רתח מזעם שאיש זר התקשר אליו בגלל כתבה רחמנית בעיתון אך עקשנותו של קארטר הובילה במהרה לפגישה בין שניהם בביתו של בנקס. החיבור ביניהם היה מושלם. הם יכלו לדבר במשך שעות ולהקשיב למוזיקה ביחד. עד שבשלב מסויים הציע קארטר ששניהם יתחילו לכתוב מוזיקה ביחד. השיר הראשון שכתבו נקרא SMALL BEGINNINGS. זה השיר שיפתח את תקליט הבכורה של הלהקה.
בנקס וקארטר לקחו את הקלטת הדמו של שירם הראשון והחלו לחפש מפיק. הגיטריסט רצה מאד שדרק לורנס, האיש שהפיק את ווישבון אש ודיפ פרפל, יהיה המפיק של להקתו העתידית. והוא הצליח לעניין את לורנס בדמו שהוקלט. לאחר זמן קצר החתים לורנס את בנקס וקארטר על חוזה. עכשיו הגיע הזמן למצוא נגנים להקמת הלהקה האמיתית. בשלב הזה החלו להיערך אודישנים. כחמישים קלידנים ניסו את מזלם. כי אחרי הכל, לבנקס היה קרדיט כגיטריסט העבר של להקת יס, שבתקופה ההיא כבר צברה הצלחה גדולה עם THE YES ALBUM.
בנקס רצה מאד שטוני קיי, האורגניסט של יס, יהיה הקלידן שלו. בשלב הזה כבר הועף גם קיי מלהקת יס והיה צעד אחד לפני הקמת להקה משלו בשם BADGER. קיי ניגן בכל זאת באלבום הבכורה של FLASH, אם כי הקליט את תפקידיו אחרי ששאר הכלים כבר הוקלטו. הוא נכנס לאולפן ללא חזרות עם ההרכב לפני כן כשמטרתו רק לעזור לחבר שלו ולא להצטרף כחבר להקה קבוע.
בנקס ניסה בכל זאת למצוא קלידן קבוע ללהקה. איאן מקדונלד, לשעבר החלילן-נגן המלוטרון מקינג קרימזון, ניסה את מזלו אך הוא לא עבר את האודישן כי רצה להתרכז בנגינת סקסופון וחליל במקום באורגן האמונד.
במהלך האודישנים נמצא בסיסט קבוע בדמות ריי בנט, שהיה חבר קרוב של ביל ברופורד, המתופף של יס. בנט נהג לבקר את ברופורד, כשגר ביחד עם בנקס בימיהם יחד בלהקת יס. יום אחד מצא בנקס את בנט ישן בחדר האמבטיה שלו. בשלב מאוחר יותר הגיע בנקס לביתו כשמצא לפתע בחור במיטתו עם בחורה במהלך משגל. זה היה שוב ריי בנט.
בנקס אף שאל את פיל קולינס, שנהג להתארח בדירתו, אם מתחשק לו להצטרף ללהקתו. קולינס השיב שהוא רוצה להתמקד בלהקה החדשה שהצטרף אליה ושמה ג'נסיס. הרבה מתופפים ניסו את מזלם באודישן, עד שנמצא מייקל הו. הרביעייה שנקראה FLASH החלה לעבוד, ללא קלידן קבוע, והוחתמה לחברת התקליטים SOVEREIGN באנגליה. הקלטות אלבום הבכורה ארכו כשבועיים באולפני DE LANE LEA. מעבר לדלת באולפן היו חברי להקת קווין העתידית, שהקליטו דמואים. פרדי מרקיורי (אז עוד היה שמו פרדי בולסארה) נהג לבקר את FLASH במהלך ההקלטות ואהב להקשיב למוזיקה שהלהקה ניגנה.
בנקס ניגן בהקלטות בגיטרת גיבסון 335, שלא ניגן עליה מעולם לפני כן. הוא היה רגיל לנגן לפני כן על גיטרת ריקנבקר. השיר SMALL BEGINNINGS הוקלט במטרה ברורה להיות השיר הפותח של האלבום. זה גם היה השיר שפתח את הופעות הלהקה. בנקס מנגן כאן תפקידי גיטרה מהירים ומרשימים למדי. לעיתים העסק נשמע לא רחוק מהאופי של להקת יס בשני אלבומיה הראשונים. השיר השני, MORNING HAZE, נכתב על ידי בנט הבסיסט. זה שיר שהלהקה לא ניגנה מעולם בהופעה. השיר הזה מציג את הצד האקוסטי של הלהקה.
אחרי כן מגיע הקטע הנהדר לטעמי, שנקרא CHILDREN OF THE UNIVERSE. גם השיר הזה נכתב על ידי בנט וקיבל עיבוד פרוגרסיבי של כל הלהקה. יש בשיר הזה את כל הסממנים הנכונים להפוך אותו ליצירת רוק מתקדם ראויה. הקטע DREAMS OF HEAVEN הוא קטע שנוצר מג'אם סשן של הלהקה. השיר נוצר במטרה לסיים הופעות חיות.
עטיפת התקליט עוצבה ללא התייעצות כלל עם בנקס, שנחרד לגלות שהוא שונא את התמונה. הוא פחד שהתקליט לא יימכר בגלל הציור עם התחתונים, אך פה הוא טעה. אוברי פאוואל, מיוצרי העטיפה, סיפר: "מדהים מה שגיחה למארקס אנד ספנסר עושה כדי לרומם את מצב הרוח של שעת אחה"צ באמצע השבוע. שמלה פרחונית אחת וזוג תחתונים נרכשו שם על ידי. דוגמנית לבנים הושכרה על ידנו. הבאנו אותה לסטודיו והצבנו אותה ליד מאוורר גדול. שם הלהקה, FLASH, הצית בנו את הפירוש של 'להיחשף באופן מיני' וזה מה שבאנו להציג בעיצוב שלנו".
התקליט יצא בינואר 1972. הביקורות עליו היו חלוקות בדעתן באנגליה. בארה"ב המצב היה טוב יותר. עיתון 'ביט אינסטרומנטל' הבריטי פירסם ביקורת במרץ 1972: "יש כאן שתי חמישיות מלהקת יס המקורית. לכן אין זה פלא שהמוזיקה פה נשמעת כמו הלהקה ההיא. המוזיקה מורכבת מאד ויש פה ריגושים רבים. הזמר קולין קארטר שר היטב והגיטרה של פיטר בנקס תמיד נמצאת בסטנדרט גבוה".
רוברט פריפ, שהיה אז חבר קרוב של בנקס, הקשיב לאלבום והשיב בחיוך מסתורי: "המממ... מעניין, אם כי טיפה ארוך מדי". בנקס ראה בהערתו של פריפ דבר אירוני כי ראה בכל עבודותיו של פריפ בקינג קרימזון דבר ארוך מדי.
הרושם שפריפ הותיר בבנקס היה כמו של מורה קפדן. הפרופסור המוזיקלי המטורף הזה נהג לספר לבנקס על התנהלות החזרות של להקתו. אך מה שמשך את בנקס להתחבר אליו היה חוש ההומור הקיצוני שלו. בנקס לא ראה את פריפ הרבה בזמן ששניהם היו שותפים לדירה כי כל אחד מהם היה עסוק בענייניו.
כשבנקס היה מוכן בשנת 1972 לטוס לארה"ב עם להקת FLASH היה זה פריפ שיעץ לו מה כן ומה לא לעשות שם, בתור אחד שכבר הגיע לשם בשנת 1969 עם קינג קרימזון. בזמנים ההם נהג פריפ לשבת בחדרו הקטן בדירה ולערוך מדיטציות עם נרות. הוא לא פעם ביקש מבנקס להנמיך את רעש המוזיקה על מנת שיוכל להתרכז. פריפ אף הזמין את בנקס לבוא לראות בהופעה את ההרכב החדש של קרימזון, עם ברופורד בתופים. בנקס נדהם ממה שראה ושמע.
יום אחד בשנת 1972 הצליח פריפ להדהים את בנקס עוד יותר. זה היה כששניהם חזרו מבילוי משותף במועדון המוזיקה הלונדוני SPEAKEASY. השעה הייתה מאד מאוחרת והם היו עייפים. לפתע פריפ הנהג אמר: "טוב, שנינו עייפים אז מעכשיו כל הרמזורים עד הבית שלנו יהיו ירוקים". הנסיעה לדירתם הייתה אמורה לקחת כחצי שעה.
ממרכז לונדון ועד FULHAM היו המון רמזורים. בנקס השיב לפריפ שאין מצב שכל הרמזורים יהיו ירוקים. כ-25 רמזורים היו בדרך ובנקס נדהם לגלות שאכן כולם היו בצבע ירוק כשפריפ נהג לכיוונם. לא משנה באיזו מהירות הוא נסע, כשהגיע לידם הם חיכו לו תמיד בצבע ירוק. בנקס לא האמין שזה קורה לו. פריפ הכריז בגאווה שיש לו דיבור טוב עם הכביש. אך יום אחד, כשבנקס חזר מסיבוב ההופעות עם FLASH בארה"ב, הוא גילה להפתעתו שפריפ עזב את הדירה מבלי לשלם את שכר הדירה. מלך הארגמן התאייד משם.
במהלך ההכנות לתקליט השני של FLASH נרשם משבר, כשמפיק התקליט, דרק לורנס, יעץ לשאר חברי הלהקה להיפטר מבנקס ולהביא גיטריסט שיהיה יותר בסטייל של אריק קלפטון או ריצ'י בלאקמור. שני השמות הגדולים ההם היו מקורבים לאותו מפיק. חברי הלהקה סירבו להצעתו. אבל בנקס עצמו לא היה חף מחוסר נאמנות, כשזמם להחליף את קארטר הזמר בזמרת (ואשתו לעתיד) ושמה סידוני ג'ורדאן. המתחים ביעבעו עד לפירוק הלהקה, אחרי השלמת האלבום השלישי.
בשנת 1973 קיבל בנקס הצעה מחברת תקליטים להקליט אלבום סולו משלו. זה היה בעת שהיה עסוק בהקלטות האלבום השלישי של להקתו FLASH. הוא השיב לחיוב כשבראשו התרוצץ רעיון לעשות תקליט רגוע וחופשי יותר מהגישה המוזיקלית המהודקת והמתקדמת של FLASH. החוזה המדובר לא כלל בתוכו מקדמה. לבנקס לא היה איכפת מזה. העיקר שיש לו הזדמנות להקליט תקליט משלו. הוא ידע שהקלטת התקליט לא תהיה קלה בגלל שלהקת FLASH עבדה אז במרץ רב בסיבובי הופעות צפופים.
בתקופה ההיא פגש בנקס גיטריסט הולנדי ידוע בשם יאן אקרמן, שהיה אז גיטריסט ידוע וחבר בלהקת FOCUS המצליחה. הפגישה ביניהם נערכה באולם הופעות בהולנד, כש- FLASH ניגנה לפני פוקוס. באותו יום הקהל היה לא נעים כלפי הלהקות וציוד ההגברה חרק. אך כשבנקס עמד בצד הבמה וראה את אקרמן, הוא נדהם מנגינתו. השניים יצרו קשרי ידידות ואקרמן אף לימד את בנקס כמה טריקים בגיטרה.
לאחר זמן מה קבע בנקס סשן הקלטה באולפני ADVISION בלונדון, בשעה אחת בלילה. זה היה אחרי ערב בו הופיעה פוקוס באנגליה. חדר ההקלטה היה קטן ואקרמן, שהגיע לסשן, סידר את ציוד הנגינה שלו באחת מפינותיו. בנקס התייצב בפינה אחרת והשניים הקליטו ג'אם ארוך, שנערך לאחר מכן לתקליט הסולו הזה. הגישה המוזיקלית הייתה חופשית לגמרי וההקלטה הזו נקלטה על ידי מכשיר הקלטה דו-ערוצי. ההקלטה הערוכה הזו תפסה את הצד השני של התקליט של בנקס, שיצא בהמשך.
אורח נוסף וחשוב בתקליט הזה היה פיל קולינס (ההוא מלהקת ג'נסיס). בנקס התקשר לקולינס ושאל אותו אם בא לו לבוא ולנגן תופים עבורו בהקלטה. קולינס השיב לחיוב והביא עימו את חברו ללהקה, סטיב האקט. אורח פרוגרסיבי נוסף היה הבסיסט ג'ון ווטון, שהיה אז חבר בלהקת קינג קרימזון. לצידם התארחו בתקליט גם חברים מלהקת 'פלאש'. חברת התקליטים החלה לנשוף בעורפו של בנקס כדי שיסיים במהירות את אלבומו. וכך יצא התקליט שנקרא THE TWO SIDES OF PETER BANKS. זאת כי צד אחד של האלבום היה גמור וצד אחר הוכנס במהרה למסגרת התקליט, כשהוא במצב לא אפוי לגמרי.
עטיפת התקליט הזה הייתה רעיון של חברת התקליטים. בנקס עצמו כלל לא רצה תמונה שלו על העטיפה. הוא שנא את התמונה שבעטיפה והוא גם לא אהב את שם האלבום שהחברה החליטה בשבילו. הוא רצה לקרוא לתקליט על שמו בלבד וללא תוספות - אך ללא הואיל.
יאן אקרמן היה רחוק מלהיות מרוצה מהתקליט הזה שיצא. כשבנקס השמיע לו את הקלטת הג'אם שלהם, הגיטריסט ההולנדי אמר שזה פשוט נוראי ושהוא לא מוכן שהדבר הזה ייצא כך בתקליט. בנקס נאלץ לתת לאקרמן חצי מהתמלוגים שלו לתקליט על מנת לאפשר את הוצאת ההקלטה הזו.
הביקורות בעיתונים לתקליט הזה היו חיוביות ברובן. הדבר הפתיע מאד את בנקס שהיה בטוח שישחטו אותו. עיתון רולינג סטון פרסם בביקורתו על תקליט זה (25 באוקטובר 1973): "הנגינה של בנקס ואקרמן פה אינה בסגנון רוק אמנותי אלא אמנות בפני עצמה. זה נשמע כאילו השניים בישלו אופרטה משל עצמם. אנחנו נשמח לעוד אלבום שכזה עם שני הגיטריסטים האלה. הם מוזיקאים שיש להם הרבה מה להציע ושיתוף הפעולה מוציא מהם את המיטב".
ועוד אחד מלהקת יס שנולד ב-15 ביולי, בשנת 1949, הוא טרבור הורן, שבשנות השבעים היה סולן הצמד BUGGLES (עם הלהיט VIDEO KILLED THE RADIO STAR). הורן הצטרף ב-1980, ביחד עם חברו לצמד הבאגלס, הקלידן ג'ף דאונס, ללהקת יס.
ההרכב הזה הקליט את האלבום המצויין DRAMA. הורן, שנבהל מהיחס העוין שקיבל מצד מעריצי יס שרצו את ג'ון אנדרסון, נטש את מרכז הבמה ופתח בקריירה של מפיק על (כולל הפקות מוצלחות ללהקת יס ופרנקי הולך להוליווד).
ב-15 ביולי בשנת 1982 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים הבאים:
יש בגיליון זה גם ביקורת לא מחמיאה על התקליט של הלהקה הישראלית, כרומוזום, כמו גם פסקול של דייויד בואי לסרט, אני כריסטיאנה פ."
ב-15 ביולי בשנת 1986 העיפה חברת התקליטים COLUMBIA את הזמר ג'וני קאש ממנה. זאת לאחר 28 שנים בהן הוא הקליט באופן עקבי בחברה. הסיבה - הוא כבר לא מכר תקליטים רבים אז.
רוברט ק. אורמן, בעל הטור המכובד של מוזיקת הקאנטרי בעיתון נאשוויל טנסי, הופתע ביותר כשריק בלאקברן, ראש חברת התקליטים, דיבר איתו בכנות על התקופה הקשה שעבר בעיצוב מחדש של הסגל כדי לענות על השינוי בטעם הקהל במוזיקת קאנטרי. כשהוא מנה את אמני חברת קולומביה הוותיקים שהחוזים שלהם לא צפויים להתחדש, הוא הזכיר את קאש. בהמשך השיחה, הוא כינה את זה כ"ההחלטה הקשה ביותר שהייתי צריך לקבל בחיי".
כשאורמן חזר למשרד העיתון, הוא המשיך לחשוב על מה שהיה ללא ספק סיפור חשוב. אבל ההערה ששמע על קאש הייתה אוף דה רקורד, אז הוא התקשר למשרדו של בלאקורן, בתקווה לקבל הרשאה להדפיס את הסקופ. אבל בלאקברן היה בדרכו לקליפורניה ולא ניתן היה להשיגו. אז אורמן התקשר למנהל של קאש, לו רובין, שאישר לו שהחוזה של קאש עם קולומביה הגיע לסיומו.
הטנסי פרסם את הסיפור תחת הכותרת MAN IN BLACK AND WITHOUT LABEL. נכתב בחלקו: "ג'וני קאש הוא כרגע ללא חברת תקליטים. חבר היכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי, שהוא ללא ספק הכוכב הכי אגדי במוזיקת קאנטרי, נמצא בקולומביה רקורדס מאז 1958, אבל מקורות בחברה אומרים שהחוזה שלו לא יחודש. ראש החברה, ריק בלאקברן, אמר רק כי, 'זו ההחלטה הכי קשה שהייתי צריך לקבל בחיי'. אחרים שם אומרים שהחוזה של קאש הורשה לפוג כי לקאש לא היה להיט סולו בטופ 10 מאז THE BARON משנת 1981. 'אנחנו לא יודעים לאן נלך', אמר המנהל של קאש, לו רובין במהלך שיחת טלפון. 'אנשים אחרים מדברים איתנו. יש הרבה מקומות שבהם מתעניינים במישהו כמו ג'וני קאש'...".
החדשות הפכו לשיחת התעשייה, מה שגרם לגל של סלידה כלפי בלאקברן. איך יכלה קולומביה להפיל את האיש שלמעשה היה שם נרדף לה במשך שלושה עשורים? האיש שהכניס לחברה מיליונים? דווייט יואקם, מכוכבי הקאנטרי החדשים והמבטיחים באותה תקופה, הוביל את הטענה: "האיש היה שם 30 שנים מזוינות והביא להם המון כסף. הוא בנה את הבניין".
אף אחד לא נפגע מהכתבה יותר מאשר בלאקברן, שכעס, וקאש, שהושפל. בלאקברן האשים את אורמן על כך ש"ארב" לו, וקאש התעצבן מכך שבלאקברן פרסם את ההחלטה לפני שסיפר לו. אורמן כתב טור, ב-21 ביולי, שבו התנצל בפני שניהם על שלא טיפל בסיפור אחרת. בכותרת נכתב "מטרת הכתב הייתה בכיוון שגוי".
אורמן הסביר שהוא מתחרט על השימוש במשפט שאינו לציטוט של בלאקברן ועל כך שלא התאפק מלפרסם את הסקופ ולו יום אחד נוסף. "ריק וג'וני היו / הם חברים שלי", הוא כתב, "ובפזיזותי פגעתי בחברות הזו. עכשיו מגיע החלק האירוני: לריק בלאקברן תמיד יש דיבור ישיר איתי. הוא מעולם לא הסתיר דברים ממני. הוא בחור שבולט עם הרבה יושרה. אני חושב שהסיפור גרם לו להיראות כאילו אין לו יושרה שכזו. למרבה המזל, לכתבים יש עוד יום לסדר את העניינים והיום זה היום הזה בשבילי. אני מצטער על הדרך בה נכתב הסיפור, מצטער על הנזק שנגרם לידידות בין ריק וג'וני. אני לא יכול להצטער על הדיווח על חדשות. זאת העבודה שלי. אני בהחלט מאחל לג'וני קאש בהצלחה במה שעשוי להיות פרק חדש ומרגש בקריירת ההקלטה המפוארת שלו. הוא יהיה ללא ספק הצלחה מתמשכת, עם להיטים נוספים והרבה פרסום בלייבל החדש שלו. במהלך הקריירה המוזיקלית שלו, הוא היה מודל של אתיקה, של כנות".
אורמן לא ידע שבלאקברן עדיין קיווה להחתים מחדש את קאש; הוא ידע כמו גם כל אחד מה קאש היה עבור חברת התקליטים, אבל הוא שמע שהוצע לקאש סכום של מיליון דולר כדי לחתום בחברת התקליטים מרקיורי. "קיבלתי את הרושם שכל דבר פחות ממיליון דולר יהיה מעליב, וידעתי שאין סיכוי שנוכל להתקרב לנתון הזה", אמר בלאקברן שנים מאוחר יותר. "אבל לא ויתרתי, תכננתי להיפגש עם ג'ון ברגע שחזר לנאשוויל. אם עדיין לא יכולנו לעבוד יחד יותר, לפחות הייתי נותן לג'ון לפרסם את ההכרזה, מה שהיה לו יותר קל. אבל ברגע שהסיפור הזה התחיל עם הכתבה בעיתון, לא הייתה דרך חזרה".
אבל האמת שלא הייתה הצעה של מיליון דולר, שום דבר אפילו לא קרוב לזה. זו הייתה שמועה שבלאקברן שמע. העסקה שהציעה חברת מרקיורי הייתה כה צנוע שזה היה בלתי מתקבל על הדעת במהלך התהילה של קאש בשנים בחברת קולומביה, אבל קאש ומנהלו לא היו בעמדה לדרוש יותר. למעשה, הם חשו ברי מזל למצוא מישהו שיחתים בכלל את הזמר. במהלך חיפוש אחר חברת תקליטים חדשה, קאש הגיע חברה גדולה אחת ולמעשה נבחן מולה, כמו שעשה לסם פיליפס, בסאן רקורדס, לפני הרבה זמן. הוא ניגן בגיטרה ושר כמה משיריו החדשים. ראש אותה חברת תקליטים אפילו לא טרח לחזור אליו.
חמישה שבועות אחרי פצצת קולומביה שהטיל אורמן, עיתון טנסי דיווח על המעבר של קאש למרקיורי. "אני מרגיש מצוין," אמר קאש לאורמן. "אני כה שמח. זה עשה פלאים לאגו הקטן שלי". קאש הוסיף שהוא בילה את הלילה הקודם בחווה שלו, חושב על המהלך. "ואז ביום חמישי בבוקר הלכתי לקולומביה וסיפרתי לאנשים שם על ההחלטה שלי. היה לנו חיבוק גדול ומעט דמעות". אחר כך הוא חצה את הרחוב כדי להצטלם עם ראש חברת מרקיורי, שאמר: "זה כבוד גדול לעבוד שוב עם ג'וני. אני אוהב אותו. העולם מחכה לעוד מוזיקת ג'וני קאש נהדרת". שנים לאחר מכן הוא הוסיף: "אני לא יכול להדגיש יתר על המידה את הסיכויים שהיו נגדו. הייתי בפאנל בכנס מוזיקת קאנטרי, זמן קצר אחרי שהחתמנו את ג'ון, ומישהו בקהל שאל, 'למה החתמת את ג'וני קאש? אתה לא חושב שהיו לו ימים טובים יותר?' הסתכלתי עליו ואמרתי, 'יש לי חדשות בשבילך, בחור צעיר. כשג'וני קאש ייגמר, מוזיקת הקאנטרי תיגמר".
ב-15 ביולי בשנת 1972, במוצ"ש, הוקלטה הופעה של מתי כספי ושלמה גרוניך, "מאחורי הצלילים" בצוותא, תל אביב.
בעיתון להיטון נמסר כי מטרת המופע הייתה להקליטו לאלבום כפול. איתן גפני סיפר לי שכספי וגרוניך רצו שבתקליט יופיעו רק שירים מקוריים שלהם. גלי צה"ל הקליטו את המופע ומסרו לו את המאסטר ללא תמורה. "מטרת התקליט הייתה אחת בלבד - לשווק את ההופעות. בימים ההם היו חברות התקליטים מדפיסות תקליטים רבים בידיעה שהרוב לא יימכר. כך היה גם עם 'הד ארצי', שהדפיסה את התקליט הזה, שאכן נמכר במספר עותקים זעום.
הסיפור השלם של מתי כספי ושלמה גרוניך בתקופה ההיא, אך ורק בספר "רוק ישראלי 1973-1969".
להזמנות: 050-5616459
ב-15 ביולי בשנת 1973 יצא התקליט WE'RE AN AMERICAN BAND של להקת גראנד פ'אנק ריילרואד.
בשנת 1973 היה אפשר לתאר את להקה זו, בכיוונה המוזיקלי החדש, במילה אחת בלבד - 'התמסחרות'. ולא סתם. בתקופה ההיא החלו לצוץ ברחבי ארה"ב תחנות רדיו FM שהציפו את האנשים במיטב התוצרת החדשה והמופקת היטב. להקות רוק רבות, שלא הושמעו עד אז בתחנות רדיו, החלו לקבל השמעה רציפה.
הדבר הוסיף פלפל להצלחתן בהופעות ובמכירות תקליטים. גראנד פאנק, שידעה הצלחה גדולה מאד אך נשחטה תמיד בביקורות והושמעה רק בתחנות רדיו מחתרתיות, רצתה להביא לעצמה חלון פרסומי חדש - הרדיו של המיינסטרים. אחרי שנת 1972 לא קלה, בה חוותה הלהקה מכירות לא טובות של אלבומה PHOENIX וגם התכתשות מכוערת עם מנהלה לשעבר, טרי נייט, הוחלט בלהקה לשנות כיוון, אחרת לא יהיה מנוס מלהתפרק.
הוחלט בתוך מחנה הלהקה, שעם הפיכתה לרביעייה (עם הוספת הקלידן קרייג פורסט כחבר מן המניין) היא חייבת לחשוב באופן מסחרי יותר - מבחינת הפקה ונגינה. נגמרו הימים בהם מעריצי הלהקה ראו את השלישייה המיוזעת לוקחת את המילה 'ג'אם' לגבהים מרשימים ומפתיעים. מעכשיו הכל הופך להיות מתוזמן ומסודר יותר. רבים טוענים כי שינוי זה הוציא את העוקץ מגוף הלהקה.
המתופף בעל האפרו הגדול, דון בראוואר, החל לכתוב שירים ללהקה באלבום PHOENIX. הוא ראה כי טוב ורצה עוד מזה. עד אז הוא בעיקר חבט בתופים, שר קולות רקע ותרם בקטנה רעיונות לשירים בודדים. עכשיו, עם שינוי כיוונה של הלהקה הוא החליט שהוא נכנס פנימה לעולם היצירה. הנושא העיקרי עליו אהב לכתוב מעתה היה חוויות שלו עם המין הנשי. פארנר מצידו המשיך לעסוק ביצירותיו בעניינים פוליטיים וחברתיים שכל הזמן העסיקו אותו.
סיבוב ההופעות שקדם לתקליט זה סיפק נושאים רבים ללהקה לכתוב עליהם. עכשיו, כשלא היה ללהקה מנהל שאסר עליה לכתוב על דברים שכאלה, היו חברי הלהקה חופשיים לספר לקהל הרחב על חוויות המין, הגרופיות שנעמדו מולם בשורה ארוכה ועוד מפגשים מהסוג האישי. כך רקח בראוואר את השיר שהפך ללהיטה הגדול של הלהקה אז וגם לשיר הנושא שפותח את תקליטה - WE'RE AN AMERICAN BAND.
חבטותיו ב'פעמון הפרה' (COW BELL) מבשרות את בואו של השיר, שאני חייב תמיד לשים אותו בווליום רצחני - אם בבית או במכונית. זה שיר שנועד להקשבה בדציבלים גבוהים בלבד. יש בו גרוב שקשה לעמוד ניצב לידו מבלי לעשות תנועות של תיפוף באוויר.
יש דמויות בשיר הזה שהגיעו מהעולם האמיתי של הלהקה.
'קוני המתוקה' (SWEET CONNIE) הייתה גרופית מפורסמת בארקנסו, עוד לפני שחברי הלהקה הגיעו לשם. היא פינקה את החברים באופן שהותיר בהם זיכרון מתוק. 'ארבע הבחורות מאומהה' לא חסכו דבר כשניגשו למלאכת עינוג הלהקה. אחת מהן עקבה אחרי הלהקה במעלית המלון בו התאכסנו - כדי לברר באיזה חדרים הם מתגוררים ואז דאגו הבנות לשכן את עצמן בחדר קרוב. עם כניסתן לחדר שלהן - הן דאגו להשאיר את דלתן פתוחה ולרמוז לחברי הלהקה שיש שמפניה רבה בחדר ואווירה של מסיבה מסביב. ארבעת הרוקרים לא היססו. המנהל החדש של הלהקה, שהחליף את טרי נייט שעסק אז בתביעות נגדיות לתביעה שהלהקה הגישה נגדו, אמר ללהקתו כי כדאי שיכתבו שיר שיספר על חוויות סיבוב ההופעות הזה. הטריק הצליח.
השיר הזה הוקלט ביוני 1973 ובחודש שלאחר מכן הוא כבר הגיע למקום הראשון במצעד האמריקאי. הפעם היה ברור שהלהקה זקוקה למפיק חיצוני. חבריה ניסו להפיק את עצמם בתקליט PHOENIX והם חשו שמשימתם לא צלחה היטב. הם מצאו מפיק. לא סתם מפיק, אלא גאון אולפני ויצירתי בשם טוד ראנדגרן, שהייתה לו אז קריירה מזהירה משל עצמו. ראנדגרן החל אז להתברג בתעשייה כאיש שהפקותיו מיוחדות ויצירתיות. גראנד פאנק החליטו שהוא האיש בשבילם וכי הם מוכנים לשלם עבורו כמה שירצה בשביל לקבל את הצליל שלו.
ראנדגרן עצמו סיפר על כך שנים לאחר מכן: "כשהמנהל שלי אז, אלברט גרוסמן, בישר לי שאני הולך להיות המפיק המתוגמל ביותר בעולם הרוק - חשבתי שזו בשורה נהדרת אך לא הגיונית. ובכל זאת - הוא הצליח להביא לי 50,000 דולר על ההפקה הזו של גראנד פאנק. זה סכום שלא נשמע כמותו בשנת 1973". המפגש בין גראנד פאנק לראנדגרן נוצר על ידי חברים משותפים לשני המחנות. למפגש הזה, שנערך בניו יורק, הגיעו ארבעת חברי הלהקה כשהם לבושים במכנסי ג'ינס. טוד, מצדו, הגיע כשהוא נועל מגפי פלטפורמות נוצצים ונשיים ושיערו הארוך צבוע בחלקו בצבע ורוד. חברי הלהקה ראו אותו והלסת שלהם נשמטה לאדמה. חזותו גרמה להם להיסוסים רבים בנוגע להעסקתו.
הלהקה לא הייתה משוכנעת עד אותו יום, ב-31 במאי 1973, כשראנדגרן טס למישיגן כדי להקשיב לחומר החדש שהלהקה כתבה לאלבום המיועד. בשלב הזה היה לה חדר חזרות מפואר, שהפך בהמשך לאולפן הקלטות לכל דבר. חדר זה היה חבוי בתוך יער אחד גדול. הלהקה החלה לנגן בחדר את השירים כשראנדגרן נשכב בין שני רמקולים גדולים והקשיב. עם סיום הצגת התכלית ניגש הגיטריסט / סולן, מארק פארנר, לראנדגרן ושאל אותו בקול מבויש לדעתו. ראנדגרן השיב לו בחזרה שיש להם דבר נהדר ביד.
ב-10 ביוני התייצבה החבורה כולה במלון במיאמי ביץ'. ביום שלמחרת החלו להקליט את האלבום באולפני CRITERIA, כשראנדגרן מעצב מחדש את הצליל של הלהקה. ההקלטות הושלמו תוך שבועיים.
ראנדגרן נהג לקחת את הפקותיו, לאחר ביצוע מיקס, למכונית שלו - בה היה מכשיר טייפ קטן. שם נהג להקשיב ולוודא שהמוזיקה שבהפקתו נשמעת נהדר ברמקולים ההם. התקליט השביעי הזה של הלהקה יצא ב-15 ביולי 1973 וקיבל את הביקורות הטובות ביותר שהלהקה ידעה עד אז. התקליט הצליח מאד ועימו גם הקרדיט של ראנדגרן כמפיק שמטיל ביצי זהב. ההפקה שלו הייתה מתעתעת. מצד אחד זו הפקה נוצצת ונקיה ומצד שני לא שבלונית כלל וכלל.
אפילו המנהל לשעבר והנתבע בהווה, טרי נייט, הודה כי להקתו לשעבר עלתה פה על משהו, אך הוא לא היה חף מביקורת. כפי שסיפר אז: "גראנד פאנק תמיד הייתה מוגבלת מבחינה מוזיקלית. הם מעולם לא ניסו לחפות על מגבלה זו. אני חושב שטוד עשה בדיוק את מה שהם צריכים בשלב הזה - להגיע לקהל הרחב. הוא שם על המגבלה של הלהקה שמיכה גדולה של הדהוד, דבר שאני בחיים לא הייתי עושה כמפיק. אפשר להחביא עיר שלמה בשמיכת ערפל ולעולם לא לראות את הכלב שמחרבן על המדרכה מתחת לשמיכה הזו".
נייט לא עצר פה וניסה לחסום את מכירות התקליט והתקליטון עם שיר הנושא, על ידי שליחת צווים משפטיים לחברת התקליטים בה הייתה חתומה אז הלהקה - 'קפיטול'. החברה הגדולה הזו לא התרגשה מנייט העקשן והציבה מולו תביעה משלה - דבר שהוביל להוצאת המוזיקה החדשה של הלהקה במועד שנקבע מראש.
התקליט הגיע למקום השני במצעד המכירות בארה"ב - המקום הטוב ביותר אליו הגיע אלבום של הלהקה עד אז. עטיפתו הייתה מיוחדת בעצמה והפעם הוחלט להוציא את העטיפה בצבע זהב, כדי לרמוז על הסטטוס אליו שואפת הלהקה להגיע עמו. לא רק העטיפה הייתה מוזהבת. הדפסה ראשונה של התקליט הכילה גם את הוויניל בצבע מוזהב כדי לשוות לו מעמד של 'תקליט זהב'. הוויניל עליו הוטבע היה 'ויניל בתולי' - כלומר כזה שלא מוחזר מעודפים של תקליטים קודמים, כפי שהיה נהוג אז לעשות. 100,000 עותקים הודפסו לראשונה עם אותו ויניל בתולי, שהעניק צליל טוב יותר.
לוגו חדש פותח עבור הלהקה, עם אצבע שמצביעה לכיוונו של המתבונן בלוגו. העטיפה הפנימית של התקליט הביאה תמונה, עם שלושה מחברי הלהקה בעירום מלא, כשהם מדגמנים עם ערמות חציר ודגלים קטנים של ארה"ב. מארק פארנר הודה מאוחר יותר שהוא לא הוריד את מכנסי הג'ינס שלו בצילום הזה. הכיוון המסחרי הזה כיבה לא מעט מעריצים שהיו ללהקה עד אז, אך עם כל מעריץ שכבה נדלקו מעריצים חדשים. חברי הלהקה הפכו לסופר סטארים - עם מטוס משלהם, מסיבות פרועות וגרופיות ללא הפסקה, אספקת סמים סדירה ואפילו תקשורת שכבר לא הייתה כה עוינת כבעבר.
ב-15 ביולי בשנת 1944 נולד קובי אשרת, מגדולי המלחינים והמעבדים בפסקול הישראלי.
בונוס: להקת הרוק המתקדם, ג'נטל ג'יאנט, מודל יולי 1972 -
זו היא להקה שנראה שהפופולריות שלה הייתה קיים כמעט לגמרי מחוץ למולדת שלה. בתקופה ההיא היא הופיעה בארה"ב עם ג'תרו טול וזה עבר בהצלחה, אך לא הגיע לעיתונות הבריטית, דבר שהטריד את חברי הלהקה, שהצביעו על היחס הלא הוגן שהם קיבלו כאשר עיתון מסוים נתן ביקורת גרועה על האלבום שלהם, מהסוג שהם חשבו שהיה לגמרי לא הוגן והראה כי המבקר אף פעם לא הקשיב לזה.
בגלל זה הם שלחו מכתב מחאה חזק למערכת העיתון זכו באייטם התנצלות שבו הכותב -מבקר הודה שרק שמע פעם אחת את התקליט. הם גם הדגישו שאנשי עיתונות בריטים לא מבינים את אחריותם כלפי האמנים בפומבי. מילת שבח אחת בשבועונים למוזיקה הייתה יכולה להשפיע על אלפי קוראים בכל רחבי בריטניה לשמוע את הלהקה המדוברת והדבר היה גורם גם לקהל בארצות אחרות באירופה לשים לב.
"הזניחו אותנו ללא הרף במקום שבו נוצרנו". אמר אחד מהם בעצבנות. "אנחנו במצעדי האלבומים כעת באיטליה ובהופעה אחת ברומא הופענו מול 20,000 איש וזו רק ההזדמנות אותה אנו צריכים באנגליה. מה שאנחנו צריכים זה קהל טוב להופעות. הוכחנו שניתן לעשות זאת. אנחנו לא סוג של להקה למועדונים. אנו צריכים לקבל הזדמנות להישמע. התקליט האחרון שלנו, THREE FRIENDS, כנראה יעשה את זה באירופה ואנחנו מקווים שזה יקרה גם באנגליה".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
