כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-18 ביוני (18.6) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אני כמו דינוזאור עם זנב ענקי - אני כה גדול שאני חייב לאכול כל הזמן. אני מביט מסביב ולא נותרו כמעט דינוזאורים, רק חיות קטנות שזזות ממש מהר. וזו האנרגיה החיונית שלהן שאני זקוק לה כדי להישאר בחיים" (ניל יאנג בעיתון NME, שנת 1982)
ב-18 ביוני בשנת 1942 נולד פול מקרטני, אחד האנשים החשובים ביותר בהיסטוריית המוזיקה של המאה העשרים. אז מה היה לו בימי הולדת בעברו? בואו נראה...
בשנת 1956 קנה ג'ים מקרטני חצוצרה כמתנה לפול, שהחל לגלות עניין במוזיקה. פול: "אבא שלי קנה לי חצוצרה בחנות כלי נגינה שהייתה בעיר. בתקופה ההיא היה חצוצרן בשם הארי ג'יימס, שהיה סוג של גיבור בעיניי. חצוצרן נוסף שפקח את עיניי אז היה אדי קאלוורט. בשוק התקליטים הסתובבו המון תקליטי נעימות של חצוצרות, כך שכולנו רצינו להיות חצוצרנים. התאמנתי הרבה על הכלי הזה עד שהבנתי יום אחד כי לא אוכל לנגן ולשיר בו זמנית. אז ניגשתי לאבא שלי וביקשתי ממנו שיחליף את החצוצרה בחנות בגיטרה. הוא לא הסכים, אז עשיתי מעשה והחלפתי בעצמי את החצוצרה בגיטרה מסוג ZENITH, שאני שומר עליה מאז".
בשנת 1960, כשהיה פול בן 18, הופיע עם להקת SILVER BEETLES (כך הם נקראו אז) ב-GROSSVENOR BALLROOM שב-WALLASEY.
שנה לאחר מכן, בשנת 1961, הופיע הם הביטלס במועדון TOP TENשבהמבורג. הלהקה קיבלה שלושה ליש"ט (בכסף מקומי) ונדרשה לנגן משבע בערב ועד שתיים בלילה, כשכל הופעה ארכה 45, עם רבע שעה הפסקה בלבד.
ביום הולדתו ה-21 של פול, בשנת 1963, קרה מקרה אלים. פול חגג את יום הולדתו בבית דודתו ג'ין בליברפול. המסיבה נערכה בגינה האחורית בשעות הערב. להקה בשם THE FOURMOST הוזמנה לנגן באירוע, לפי בקשתו של פול, שהציע לשלם להם את שכרם הקבוע. חברי הלהקה, לאות נדיבות, הציעו לו שישלם להם מחצית הסכום. בסוף, הכסף לא שולם כלל.
אורחים אחרים במסיבה היו הזמר בילי ג'יי קריימר וחברי להקת הצלליות. האווירה השמחה נעכרה כשג'ון לנון נכנס לעימות עם הדי ג'יי של מועדון CAVERN, בוב וולר, שעקץ את לנון על חופשה שערך עם מנהלו, בריאן אפשטיין, בספרד. וולר תיאר לנוכחים את החופשה כירח דבש ובכך רמז על משהו שקרה שם בין השניים.
אשתו של ג'ון, סינת'יה, סיפרה: "בוב וולר ירה במסיבה הערה כלפי ג'ון, ששתה שם יותר מדי והתפוצץ. הוא התנפל על בוב ושבר לו כמה צלעות וגם גרם לו לפנס בעין. לקחתי את ג'ון במהרה הביתה ובוב הובל על ידי בריאן אפשטיין לבית החולים. אני התאכזבתי מג'ון שהתנפל כך באלימות. חשבתי שימי האלימות שלו נגמרו. ג'ון המשיך לכעוס על בוב ולמלמל שהוא קרא לו מתרומם. יומיים לאחר מכן הבין ג'ון את מעשהו והתבייש בו.
הוא כתב מברק עם דברי חרטה ושלח את זה לבוב. אבל, לצערנו, העיתון המקומי תפס את הסיפור הזה והביא אותו לדפוס. ג'ון התבאס ונשבע שזה יותר לא יקרה לו, ואכן הוא לא עשה דבר שכזה כל עוד אני הייתי איתו".
ג'ון סיפר על התקרית בראיון משנת 1971: "הייתי אז מחוק לגמרי מרוב אלכוהול ובוב לגלג עליי. כנראה שההערה שלו גרמה לי לפחד. יכול להיות שבוב הוציא ממני באותו רגע את הצד הנשי שלי. הייתי אז בגיל בו רציתי רק להיות גבר. אז הרבצתי לו עם מקל. יכולתי ממש להרוג אותו שם. עוד מכה אחת והייתי הופך לרוצח". בילי ג'יי קריימר סיפר בהמשך כי ג'ון גם ניסה להרביץ במסיבה לבחורה שהייתה שם.
בשנת 1964 חגג פול את יום הולדתו עם הביטלס בסידני, אוסטרליה. הארבעה הגיעו לשם כבר ב-11 ביוני אך רק שבוע לאחר מכן הופיעו שם בפעם הראשונה. אחרי המופע, בו נזרקו לעבר הלהקה סוכריות רבות ומכאיבות, נערכה מסיבה לכבוד פול במלון שרתון. במסיבה נכחו גם 17 מעריצות צעירות שזכו בכרטיס כניסה למסיבה מטעם עיתון 'דיילי מירור'.
בשנת 1965 שהה פול מקרטני, ביום הולדתו, באולפן ההקלטה מס' 2 של אולפני EMI, באבי רואד. באותו יום העניקו הביטלס ראיון לתוכנית רדיו איטלקית, מטעם הבי.בי.סי, לקראת הופעת הלהקה במילנו, ב-24 בחודש.
בשנת 1968 חגג פול את יום הולדתו ה-26, במשרדים של 'אפל' שבלונדון. שאר חברי הלהקה לא היו נוכחים שם ביום זה. פול הזמין כמה מהמעריצות הקבועות, ששהו מחוץ לבניין (וקיבלו את הכינוי APPLE SCRUFFS) להצטרף אליו בפנים לארוחת צהרים. בערב הלך לצפות במחזה חדש ששיחקה בו בת זוגו, ג'יין אשר.
בשנת 1976 הייתה להקת כנפיים בטוסון, אריזונה, כשלינדה ושאר חברי הלהקה ועוזריה ערכו מסיבת יום הולדת 34 הפתעה לפול.
ההרצאות "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450
ב-18 ביוני בשנת 1974 נעצר פיטר ריברה, המתופף / זמר של להקת RARE EARTH, לאחר שזרק את מקלות התיפוף שלו לקהל בסוף ההופעה.
ב-18 ביוני בשנת 1984 יצא התקליט GOODBYE CRUEL WORLD של אלביס קוסטלו ולהקת האטרקשנס. היה זה כבעיטה בפנים של המעריצים.
SIDE 1
1. The Only Flame In Town
2. Home Truth
3. Room With No Number
4. Inch By Inch
5. Worthless Thing
6. Love Field
SIDE 2
1. I Wanna Be Loved
2. The Comedians
3. Joe Porterhouse
4. Sour Milk Cow Blues
5. The Great Unknown
6. The Deportees Club
7. Peace In Our Time
בספר WORST ROCK'N'ROLL RECORDS נכתב כך: "אלביס קוסטלו נכנס לאולפן הקלטות בריטי וקורא לישיבה את חברי הלהקה שלו, האטרקציות. 'יש לי כמה שירים חדשים ומעולים', הוא אומר לחבריו הנלהבים. 'הם בין החזקים שכתבתי אי פעם, והם הרבה יותר ישירים ופתוחים מהעבודה האחרונה שלי. אם לא אכפת לכם, אני רוצה לעשות סיבוב הופעות אקוסטי באמריקה ולהשמיע גרסאות נהדרות של השירים האלו'.
'נשמע מעניין', אומרת אטרקציה אחת. 'ספר לנו עוד'.
'יש לי שיר בשם PEACE IN OUR TIME וזה המנון אנטי-גרעיני כמו ההמנון של פרינס, 1999. ואז יש שיר אחד שנקרא WORTHLESS THING. זה מכתב אהבה לרוק'נ'רול ומסר ארסי ל-MTV. אתם תאהבו את זה, בנים'.
קוסטלו עוצר לרגע כדי להסדיר את נשימתו ומסכם, 'אלו שירים מאוד מאוד מיוחדים בשבילי ואני די גאה בהם'.
'נהדר', אומרים האטרקציות כאחד. 'בוא ניגש לעבודה. מה נעשה?'
קוסטלו מושך את משקפיו עד קצה אפו ומגרד את צד ראשו לפני שהוא עונה, 'אתם לא מבינים, חברים. אני צריך את עזרתכם'.
'המשאלה שלך היא הפקודה שלנו'.
'ובכן, אתם תעזרו לי למסגר את השירים הנהדרים האלו עם העיבודים הכי מעורפלים, הכי לא רלוונטיים והכי שטוחים שאנחנו יכולים למצוא. ובכן, תעבדו עם המפיקים קלייב לנגר ואלן ווינסטנלי, שהוכיחו באלבום האחרון שלנו שאין להם מושג איך לגרום לנו להישמע כמו היחידה האכזרית שאנחנו באמת. בבקשה, עליכם להתקרב ככל האפשר לעיבוד השירים הללו באופן רע. אם נתעצל מספיק, נוכל להפוך את השירים החזקים האלו לחסרי אונים'..."
עד כאן לפי הספר ההוא. אלבומו הקודם של קוסטלו, PUNCH THE CLOCK, היה מהנגישים יותר שלו ואף הניב להיט אהוב בשם EVERYDY I WRITE THE BOOK. תקליט זה וסיבוב ההופעות שבא לקידומו הוסיף לו קהל מעריצים חדש. וכך, המעריצים החדשים וגם הישנים ציפו לתקליט המשך שיענג אותם עונג צרוף. הם ממש ספרו את הימים לקראת בוא המוצר החדש - וכשהוא יצא, היה זה כמו לתת מלפפון חמוץ בפיו של ילד קטנטן המשתוקק לגלידה מתוקה.
למרות יכולתו העצומה של אלביס קוסטלו לאירוניה, אפילו הוא לא התכוון שהכותרת של אלבומו התשיעי תהיה נבואה אישית כל כך. אף על פי כן, סדרת האירועים המרושעת שהסתחררה סביבו עם קיץ 1984 - ההתפוררות הסופית של נישואיו לאחר 10 השנים וסכסוכים פיננסיים על גבול פשיטת רגל - הביאו לשחרור התקליט הזה, שהוא בעצם הסוף המר של תור הזהב הראשון של קוסטלו. פה הוא כמעט קבר את המותג 'אלביס קוסטלו'.
בתקליט הזה ניסה קוסטלו להביא ליצירתו גם צלילים אלקטרוניים והניסיון היה כתאונה חזיתית. "זה באמת היה אלבום דפוק! זה כנראה האלבום הכי גרוע עם השירים הכי טובים שכתבתי. בחרתי את המפיקים הלא נכונים", אמר היוצר לאחר מכן. עם זאת, מבקר המלודי מייקר כתב בביקורתו ש"זה האלבום הנגיש ביותר שלו מאז TRUTH ויש בו גם מידה של ספונטניות".
אבל ברולינג סטון ממש לא אהבו את התוצאה. גם ב-NME קוננו על התוצאה: "מדוע, אחרי שבע שנים של גאונות, עשה אלביס קוסטלו אלבום מאכזב? וזאת למרות שהנגינה פה יפהפייה".
קוסטלו, במאי 1985 לעיתון NME: "אולי אחד הכישלונות בתקליט האחרון הזה שלי היה כי היו סיפורים ממש טובים בשיריי אבל המוזיקה לא הצליחה לשקפם כהלכה".
ב-18 ביוני בשנת 1948 החלה חברת התקליטים קולומביה לייצר פורמט חדש של תקליטים... במהירות 33 סיבובים ושליש לדקה.
ב-18 ביוני בשנת 1999 דחה שופט תיק שהוגש נגד פרינס בשנת 1994 בטענה שהוא גנב את הרעיון לעיצוב הגיטרה שלו בצורת סמל. בחוות הדעת כותב השופט: "גם הנאשם יכול היה לחשוב על ההתדיינות הממושכת הזו כששאל לירית: 'למה אנחנו צועקים אחד על השני. ככה זה נשמע. כשיונים בוכות'...".
ב-18 ביוני בשנת 1950 נולד המתופף רוד דת' (אני חייב לאיית את זה לכם באנגלית – DE`ATH), שתופף בסבנטיז עם הגיטריסט רורי גאלאגהר.
דת' נעלם במשך שנים רבות מעולם המוזיקה. הוא עבר תאונה קשה שגרמה לו פגיעה קשה בזיכרונו ורבים חשבו שהוא מת, במשך שנים. הוא הפתיע רבים כשלפתע התייצב בטקס ההלוויה של גאלאגהר. "הייתם צריכים לראות את הפרצופים של הנוכחים כשלפתע הם ראו אותי", הוא סיפר.
רוד דת' מת ב-1 באוגוסט 2014.
ב-18 ביוני בשנת 2011 הגיעה הזמרת איימי ווינהאוס, זמן קצר לאחר צאתה ממכון הגמילה, באיחור של שעה להופעה בבלגרד, סרביה. זה היה מופע שפתח סיבוב הופעות חדש אך היה לא פחות מאסון.
לפני ההופעה תקף אותה פחד במה והיא ביקשה ממנהל ההופעה רק כוס יין אחת כדי להירגע. היא קיבלה את מבוקשה. היא עלתה לבמה והחלה להתנועע באופן לא ברור והיה ברור שכוס היין הזו הייתה צריכה להיות גדולה כדלי כדי להביאה למצב כזה, או שמא חומרים אחרים סייעו לה. נגני הליווי שלה חייכו כי חשבו שכניסתה המוזרה זה חלק מהשואו שלה.
קהל של 20 אלף איש הריע בעודה מתנועעת על הבמה בחוסר יציבות וזורקת את אחת מנעליה. הלהקה החלה לנגן בציפייה שהיא תיגש למיקרופון, אבל חיוכי הנגנים החלו להימחק מפניהם כשהיא ניגשה למיקרופון והחלה למלמל את מילות השיר באופן לא ברור. עיניה הלא ממוקדות וחיוכה הממוסטל גילו כי היא לא נמצאת על הבמה.
הקהל, ששילם מחיר יקר עבור כל כרטיס, עדיין מחא לה כפיים בסיום השיר הראשון, בעודה מלטפת את זרועות ידיה באופן שנראה לא רצוני. בהמשך ההופעה היא לא פעם עמדה על הבמה, לא תיפקדה כלל ולהקת הליווי האומללה נאלצה להמשיך לנגן ולספק את קולות הרקע המקצועיים, שנשמעו אומללים ביותר באותו רגע. לאחר עשרים דקות, הקהל עדיין ניסה לעודדה בקריאות "איימי! איימי! איימי!".
ובדיוק כשנראה שהיא חזרה לעצמה, החלה הלהקה לנגן אך וויינהאוס שוב צנחה לעולם משלה, קראה לזמר הליווי שלה, זלון תומפסון, שניגש בצייתנות לשמוע מה יש בפיה, רק לגלות שהיא הודפת אותו ממנה. הלהקה הפסיקה לנגן והקהל כבר הבין שיש פה בעיה והחל לשרוק בוז בקול. השיר BACK TO BLACK החל להתנגן והקהל קיווה שהשחור יתבהר הפעם אך תקוותו התנפצה למשמע הגשתה הנוראית של וויינהאוס. הקהל שר טוב יותר ממי שעמדה מולו על הבמה. בסוף השיר הקהל שוב שרק בוז.
זמר הליווי ניגש אליה ונראה לוחש משהו באוזנה. היא בשלה והוא נראה חסר אונים. הצלילי היחיד שנשמע זה קול הקהל וזה לא נעים. הנגנים על הבמה מתדיינים ביניהם מה לעשות. וויינהאוס נראית מנופפת להם בכעס בידה שיירדו מהבמה. הם לא יורדים ובקהל צועקים SHAMY, SHAMY, SHAMY.
לאחר הפסקה מורטת עצבים היא ניגשה למיקרופון ונגניה החלו לנגן את השיר בתקווה שיירדו מהבמה כמקצוענים. הקהל לא אהב את הביצוע ושריקות הבוז שוב קולניות ושוב הפסקה בה נראית וויינהאוס מתווכחת עם מלוויה. השיר הבא מתחיל להתנגן ובאמצעו היא שלחה ידיה לתסרוקתה המעוצבת והרסה אותה. היא גם הרסה את השיר הבא, "ואלרי", כשהפסיקה אותו מיד בהתחלה וגערה בלהקתה. נסיון נוסף נעשה לבצעו ושוב וויינהאוס, שהיה ברור כי היא במצוקה, חזרה לתנועותיה הממוסטלות.
בין לבין היא נעלמה מהבמה והשאירה את להקתה לחפות עליה. ההופעה בבלגרד הפכה למופע הגרוע ביותר שהתקיים בעיר. אפילו שר ההגנה הסרבי, דראגן סוטנובץ, כינה את האירוע בפייסבוק, "בושה עצומה ואכזבה".
מארגני המופע, שדאגו לנקות את סביבתה של וויינהאוס מחומרים בעייתיים, לא הצליחו להבין מהיכן היא השיגה חומר שהביא אותה למצב הזה. לא היה הדרן והקריירה של וויינהאוס הסתיימה ביום זה.
ב-18 ביוני בשנת 1971 יצא באנגליה התקליט השני של להקת הצ'רצ'ילים שנקרא JUNKIES MONKEYS AND DONKEYS. בשלב הזה שינתה הלהקה את שמה לג'ריקו ג'ונס.
SIDE 1
1. Mare Tranquilitatas
2. Man In The Crowd
3. There Is Always A Train
4. Yellow And Blue
5. Freedom
SIDE 2
1. Triangulum
2. No School To Day
3. Junkies, Monkeys & Donkeys
4. Time Is Now
5. What Have We Got To Lose
באותו יום הופיעה הלהקה במועדון "טו ג'ייז" במלון הורן, באסקס. יחד עמה הופיעה שם להקת TIMBRE.
בעיתון NME נכתב אז בביקורת על תקליט זה: "האם זו אותה להקה שראיתי בעבר בהופעה? זה לא יכול להיות! כי בהופעה ראיתי להקה עם רוק חזק ופה יש להקה שנשענת על הרמוניות ווקאליות חסרות משמעות. השיר הטוב ביותר פה הוא זה שריי דורסט כתב ללהקה, גם אם הוא רק מביא בריחה מתחושת השעמום של שאר השירים. התקליט הזה ממחיש היטב את ההבדל בין הלחנה בריטית להלחנה מעבר לים".
הסיפור השלם של הצ'רצ'ילים, עם פרטי מידע נדירים, נמצא בספרי השני, "רוק ישראלי 1973-1967".
להזמנת הרצאה על הצ'רצ'ילים והרצאות מוסיקה אחרות: 050-5616459
ב-18 ביוני בשנת 1977 התחתנו המתופף כריס פרנץ והבסיסטית טינה ווימות' - שניהם אז בלהקה חדשה ושמה ראשים מדברים.
פרנץ בספרו: "הטקס בכנסיה היה קצר אך מסורתי מאוד. טינה ואני היינו בסדר עם מסורות חתונה בדוקות ואמיתיות. חיינו היו יצירתיים מספיק ככל שהיה, ולא רצינו חתונה חלופית. ברגע זה, בחרנו להיות רגועים ולא רשמיים, אך בו זמנית, מחויבים לחלוטין. רצינו שאנשים יידעו שאנחנו רציניים בזוגיות שלנו.
אביה של טינה הלך איתה בגאווה לאורך השביל בזמן שהמתנתי ליד המזבח בכנסייה הקטנה. טינה הגיעה למזבח ונראתה מקסימה לחלוטין. בלי רעלה. היא באמת הייתה חזון של יופי עם כתר של פרחי בר וזר של שושנים. הייתי צעיר ושמח מאוד. החלפנו את הנדרים שלנו בביטחון, אבל כשטינה הגיעה לרגע של 'נשואה כדין לבעל', היא התמוססה לתוך התקף צחוק! יכולתי להרגיש טיפת זיעה גדולה נופלת מהמצח שלי ונוחתת עם התזה על דש חולצתי בהילוך איטי מוגזם. מי יכול להאשים אותה? צחקתי מכל הלב והיא נישקה אותי על הפה.
כל השאר הלך לפי התוכנית ואחרי שהפכנו לבעל ואישה, הלכנו חזרה במעבר אל המדשאה מחוץ לכנסיה. היה קריר יותר בחוץ וטינה ואני היינו במצב של אושר. כולם הוקלו לצאת החוצה לאוויר הקריר יותר. הלכנו מרחק קצר במורד הכביש לטברנה ברודריק, שם חגגנו עם שמפניה ועוגת חתונה לבנה קלאסית. המוזיקה סופקה על ידי נגן תקליטים נייד שניגן את האלבום החדש של פליטווד מאק, RUMOURS, שנבחר כי זה היה פופולרי ולא פוגעני. לא היה לנו צלם רשמי בחתונה אבל אמה של טינה, לור, צילמה כמה תמונות נהדרות של
מסיבת החתונה".
ב-18 ביוני בשנת 1967 נערך היום השלישי של פסטיבל מונטריי. אז מי הופיעו שם? בואו לגלות...
את היום הזה פתח ראבי שנקאר, בשעה אחת וחצי בצהריים, עם מוסיקה הודית, אחרי שבמשך זמן רב כיוון את הסיטאר שלו. הקהל הקשיב קשב רב ואף זרק פרחים לעבר הבמה. איש הרולינג סטונס, בריאן ג'ונס, ישב בקהל וחייך בהנאה מרובה. עבור רבים בקהל, שנהגו אז להקשיב לתקליטיו עם מקל קטורת בוער ומפיץ ריח נעים, היה זה הגיבור האמיתי שהופיע מולם.
בערב זה כבר היה סיפור אחר; הראשונה לעלות הייתה להקת BLUES PROJECT ואחריה עלתה (שוב) להקת BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY עם מטרה אחת ברורה - להצטלם בהופעה לסר הפסטיבל, אחרי שיום קודם לכן סירב מנהלה לאפשר לצלם אותה. ג'ניס ג'ופלין עמדה בפרונט והממה את הקהל. כמה מזל שזה תועד הפעם.
אחרי ג'ופלין ולהקתה עלתה לבמה להקה בשם GROUP WITH NO NAME. היא ירדה מהבמה ביודעה ששם הסיפור שלה הסתיים. הגיע תורה של להקת בופאלו ספרינגפילד. אבל לפני כן נקלעה הלהקה לריב עם אחד מאנשיה המרכזיים, ניל יאנג שפרש ממנה. לכן, בפסטיבל היה זה איש הבירדס, דייויד קרוסבי, שהתנדב לעלות לבמה ולעזור לה. אבל קרוסבי היה מנופח מסמים ומחשיבות עצמית והרס את ההופעה, כמו גם את המצב רוח של חבריו ללהקת הבירדס שראו בזה בגידה בהם.
הגיע הזמן של להקת THE WHO (המי). לפני כן, מאחורי הקלעים, נערכה הגרלה בין להקה זו לג'ימי הנדריקס - מי מהם יעלה ראשון לבמה? להקת המי ניצחה ובשמחה עלתה ראשונה, בחושבה שהנדריקס לא יצליח לגבור עליה. על הבמה השתמשו ארבעת חברי הלהקה בכל טריק אפשרי לזכות בתשומת לב הקהל - עם רוק מרעיש, שבירת כלי נגינה ושימוש בפצצות עשן.
הגיטריסט, פיט טאונסנד, הוא היה בטוח שאם יעלה לפני הנדריקס וישבור את הגיטרה שלו, בזמן שקית' מון יבעט בתופים שלו ויפעיל פצצות עשן, הוא לא יאפשר להנדריקס להתעלות על זה. מה שהוא לא ידע זה שלהנדריקס הייתה תוכנית אחרת לאותו ערב.
אבל רגע... לפני עלייתו של הנדריקס עלתה לבמה להקת גרייטפול דד שלמרבה ההפתעה לא הותירה רושם כה רב בפסטיבל.
הגיע התור של להקת ג'ימי הנדריקס אקספריינס. השיר הפותח היה KILLING FLOOR ושיר הסיום היה WILD THING, כשבאמצע השיר החל לנגן ציטוט מוזיקלי מהשיר STRANGERS IN THE NIGHT של פרנק סינטרה.
לפני שהקהל הבין מה באמת קורה - ירד הנדריקס על ברכיו, התיז חומר על הגיטרה ששכבה על הבמה והצית אותה באש. זה היה רגע בו אנשים רבים היו צריכים לבוא לבושים בחיתול מהבית. רבים מהם לא היו מוכנים למפגן אש שכזה. דרך אגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה שהנדריקס שרף גיטרה על הבמה. הפעם הראשונה הייתה באנגליה. הנדריקס אף נכווה בידיו בפעם הראשונה ההיא.
את הפסטיבל חתם סקוט מקנזי עם השיר שנכתב עבורו על ידי ג'ון פיליפס - "אם אתם הולכים לסאן פרנסיסקו / אז כדי לשים פרחים בשיער". האמהות והאבות סיפקו את הצלילים האחרונים. הפסטיבל הוכתר כהצלחה אדירה וסימן נקודת מפנה חשובה למוזיקה והסצנה של שנת 1967.
לאחר כמה חודשים נודע שיש תלונות בעניין עריכת סרט הפסטיבל. הטענה הייתה שעריכת הסרט התמקדה בעיקר בפעילויות וההופעה של להקת THE MAMAS AND THE PAPAS, שהייתה מעורבת בהפקת הפסטיבל. אל קופר, שהופיע בפסטיבל אך הוצא מהסרט, טען שיש לקרוא לסרט זה, "הפסטיבל של ג'ון פיליפס ולו אדלר", השמות של מנהיג הלהקה ומנהלה.
הקטע שפתח את הסרט היה השיר SAN FRANCISCO בביצועו של סקוט מקנזי. גם את השיר הזה כתב ג'ון פיליפס.
השיר השני בסרט הוא CREAQUE ALLEY בביצוע 'האמהות והאבות'. ומכאן ואילך רואים בסרט כיצד הרביעייה הווקאלית הזו מנהלת את העניינים - על הבמה ומחוצה לה.
מצד שני, חלק מהאמנים שכן הופיעו בפסטיבל לא נכנסו לסרט בגלל שלא הסכימו לחתום על מסמכי צילום, שהוצגו להם רגע לפני שעלו לבמה. האמנים האלו לא רצו להיתפס עם סאונד רע או תאורה לא טובה. בין אלו שלא חתמו היו גרייטפול דד וסטיב מילר בנד.
אל קופר, שהרגיש מאוכזב ביותר מהסרט, החליט לעשות מעשה וכתב עליו ביקורת מפורטת ביותר במגזין הרולינג סטון, שיצא ב-10 בפברואר 1968. הרבה אמנים לא יוצאים בכבוד מביקורת זו ונראה שהעריכה בה הוא צפה היא לא זו שיצאה מאוחר יותר וידועה לקהל.
ב-18 ביוני בשנת 1976 הוזמנה להקת אבבא להופיע במופע גאלה ששודר בטלוויזיה עם חגיגת חתונתו של מלך שוודיה, קרל השישה עשר גוסטב, לסילביה. חברי אבבא היו מופע הפופ היחיד בתוכנית
ולמרות שהשיר לא נכתב לרגל האירוע, הם בחרו לבצע, בהשמעת בכורה, את השיר המובן מאליו, DANCING QUEEN, כשהם לבושים בתלבושות בארוק המתאימות לגאלה ששודרה מאולם ה- ROYAL SWEDISH OPERA בשטוקהולם.
ב-18 ביוני בשנת 1942 נולד הבסיסט קארל ריידל, שניגן עם אריק קלפטון בלהקת דרק והדומינוס, שהקליטה ביום זה, בשנת 1970, באולפני טריידנט בלונדון, את תקליטון הבכורה שלה. ריידל מת בסוף מאי 1980 בעקבות בעיות עם סמים ואלכוהול.
ב-18 ביוני בשנת 1976 יצא אלבום הבכורה של להקת הג'אז-רוק, BRAND X, שנקרא UNORTHODOX BEHAVIOUR.
SIDE 1
1. Nuclear Burn
2. Euthanasia Waltz
3. Born Ugly
SIDE 2
1. Smacks of Euphoric Hysteria
2. Unorthodox Behaviour
3. Running On Three
4. Touch Wood
רבים מכירים את פיל קולינס כמתופף והזמר בלהקת ג'נסיס. אבל מעטים יותר יודעים שכשפיטר גבריאל פרש מלהקת ג'נסיס, שקל קולינס ברצינות להפוך את להקתו השנייה, BRAND X, ללהקתו העיקרית. זאת עד שג'נסיס עלתה שוב על דרך המלך וגילתה אותו מחדש כזמר מוביל.
בזמן שלהקת זו הקליטה את אלבום הבכורה שלה, בשנת 1976, לא היססו העיתונים לכתוב ששאר הנגנים הם פשוט נגני הליווי של קולינס. זה לא היה נעים להם לקרוא את זה. קולינס אמר אז: "הם כולם שם חברים שלי ואנחנו מנגנים ביחד מוזיקה שנשמעת כמו מה שהיה בלהקת LIFETIME של המתופף טוני וויליאמס".
אותם חברים היו הקלידן רובין לומלי, הבסיסט פרסי ג'ונס והגיטריסט ג'ון גודסאל. קולינס לא הקים את ההרכב הזה אלא הצטרף אליו בינואר 1975, לאחר שהשלים הקלטות לאלבומו של בריאן אינו, TAKING TIGER MOUNTAIN. שאר החברים כבר התגבשו יחדיו לקראת הקלטת אלבום בכורה כשהמתופף שלהם החליט לפרוש. אז הם ביקשו מקולינס שיבוא לעזור והוא הסכים.
קולינס סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "הרומן החוזר ונשנה שלי עם בראנד איקס החל בסוף 1974 כשקיבלתי טלפון מכתב מלודי מייקר, ריצ'רד ויליאמס, שסיפר לי כי הוא עובד כעת כצייד כישרונות בחברת התקליטים איילנד. אז סיפר לי שיש לו להקה מעניינת שהחתימה לא מזמן וחבריה מחפשים מתופף. הצטרפתי לחזרות ועשינו כיף גדול ביחד. בזמן ההוא ניגנו החברים בה פ'אנק יותר מג'אז. היה עימם זמר אך רוב הזמן לא היה לו מה לעשות שם, אז הוא תופף לרוב הקונגס.
כך ג'מג'מנו שעות סביב אקורד אחד. אהבתי את הבחורים האלו ואת החירות המוסיקלית שהציעו לי, אז הסכמתי להצטרף אליהם בתנאי שיהיה זה בתקופות שיתאימו לי. זאת למרות שלא ידעתי כלל למה אני מצטרף. לא נרשמו הופעות והיו רק שמועות רחוקות על הכנת תקליט. בסוף הזמר, ביחד עם גיטריסט שהיה שם, החליטו להגיד שלום ונשארנו ארבעה. אז הפכה הלהקה למשהו אחר לגמרי"
לאחר חיפוש אחר שם מתאים החליטה חברת התקליטים שאין יותר זמן לחיפושים וקבעה ששם הלהקה יהיה BRAND X.
עיתון רולינג סטון פרסם בביקורתו על תקליט הבכורה: "הלהקה הזו מנגנת ג'אז דומה ללהקות כמו תזמורת מהאווישנו או RETURN TO FOREVER, רק עם טון עשיר יותר ופחות תזזיתיות. הדבר המעניין ביותר בהרכב הזה נמצא בחטיבת הקצב שבו. בתופים נמצא פיל קולינס העדין להפליא (שהוא עדיין הזמר והמתופף בג'נסיס). לא פחות מדהים ממנו פה הוא הבסיסט פרסי ג'ונס, עם בס הפרטלס שלו. השניים עושים נכון כשאינם יוצקים דרמטיות יותר בווירטואוזיות שלהם. משלימים אותם הגיטריסט ג'ון גודסאל והקלידן רובין לומלי.
הארבעה מתמקדים בנגינת אנסמבל ולא בפריצה תכופה מדי לסולואים, עם זאת צריכים החברים לשפר את יכולות ההלחנה. למרות, זאת מדובר בהתחלה מרשימה מאד".
להזמנת הרצאה על להקת ג'נסיס כמו גם הרצאות מוסיקה אחרות: 050-5616459
ב-18 ביוני בשנת 1983 יצא אוסף שירים ללהקת פינק פלויד ושמו WORKS. למעריצים הייתה סיבה טובה לרכוש אותו, בגלל הקטע שחותם אותו ולא יצא לפני כן. זה הוא EMBRYO שהוקלט בנובמבר 1968 ובוצע לאחר מכן פעמים רבות בהופעות הלהקה.
ב-18 ביוני בשנת 1971 פורסם בעיתון להיטון שלהקת "סינג סינג" משנה שם וסגנון.
כך נכתב: "להקת הסינג סינג עומדת עתה בפני שינוי יסודי בתדמיתה. בין השאר תתווסף להרכב זמרת.
שמה החדש של הלהקה הוא ברנדי ג'יימס ותחת שם זה היא תקליט שירים אנגליים בלבד, בהרכב הקיים. בהרכב אחר, בו תצטרף אליהם גם זמרת, הם יקליטו רק שירים בעברית. הצעירה שתצטרף ללהקה היא אורנה גרוניך, ועתה מחפשת הלהקה שם חדש שישמש אותה לצורך הקלטות השירים בעברית בלבד. הצעת שם הנשקלת כיום היא 'כחול לבן' – אולם קרוב לוודאי שיועלו הצעות אחרות".
בין חברי הלהקה אז היו הזמר דייב קרול, הבסיסט דודו רג'ואן ושני חברי להקת הסגנונות בעבר – המתופף מאיר ישראל והאורגניסט אייב אורצ'וור. מתוך הספר "רוק ישראלי 1973-1967: "רביעיית ברנדי ג׳יימס התייצבה כל יום באולפני ההקלטה גארט, ברחוב הירקון, כדי לבצע חזרות מוסיקליות. במהלך אותן חזרות, הולחנה גם אופרת רוק מקורית.
מאיר ישראל: 'זו הייתה אופרת רוק מדהימה ומורכבת. בכל יום שעבדנו עליה הבטחנו לעצמנו להקליטה ממש בקרוב. כמובן שההקלטה הזו לא יצאה לפועל וכל האופרה הזו התאיידה באוויר ללא תיעוד'.
בתחילת 1972 הופיעה להקת ברנדי ג׳יימס במועדוני הקצב השונים והקליטה שני שירים שכתב אורצ׳וור: ׳ברנדה׳ ו׳זריחת השמש׳. דייב קרול, שראה את זריחת השמש בכיוון שונה מחבריו ללהקה, פרש וטס לניו יורק כדי להשתתף בהפקה של יונתן כרמון בשם ׳לחיות קיץ נוסף׳...".
הרצאות הרוק הישראלי שלי, להזמנות: 050-5616459
גם האייטם הזה פורסם באותו גיליון להיטון:
ב-18 ביוני בשנת 1982 יצא תקליט חדש ללהקת קינג קרימזון ושמו BEAT. זה הוא אלבום האולפן התשיעי של המותג הזה והשני מתוך טרילוגיית אלבומי הלהקה באייטיז.
SIDE 1
1. Neal and Jack and Me
2. Heartbeat
3. Sartori in Tangier
4. Waiting Man
SIDE 2
1. Neurotica
2. Two Hands
3. The Howler
4. Requiem
לאחר שבילה את המחצית השנייה של שנות ה-70 בפרויקטים שונים, החליט הגיטריסט, רוברט פריפ, להקים הרכב חדש שבתחילה ניתן לו השם DISCIPLINE, אך במהרה הוחלט לשנותו למותג עמו פריפ מזוהה - קינג קרימזון. עם זה גם בא הקונספט של המצאת הלהקה מחדש.
במקום לבנות על מורשת הלהקה מסוף הסיקסטיז והמחצית הראשונה של הסבנטיז, החליט פריפ להתחיל מאפס. לצידו היו אלו המתופף ביל ברופורד (שהיה חבר בלהקה בשנים 1974-1973), הבסיסט טוני לווין והגיטריסט / זמר אדריאן בילו.
הקרימזון החדשה הושפעה גם מזרמים שלא היו קיימים ברפרטואר הלהקה בשנים הקודמות, כמו למשל עם מוזיקת עולם. התקליט השני הזה של ההרכב יצא רק שמונה חודשים לאחר צאת אלבום הבכורה, DISCIPLINE. זה היה גם האלבום הראשון של הלהקה שהעסיק מפיק חיצוני - רט דייויס, שלפני כן היה טכנאי הקלטה והועלה בדרגה. אבל זה לא היה חיבור טוב, לפי פריפ: "אני חושב שהחיבור שלנו עם דייויס נכשל. אני אישית מעדיף את השיפוט השגוי של מישהו בלהקה מאשר את השיפוט הנכון של מישהו חיצוני".
אדריאן בילו, שנכנס ללהקה בהתלהבות, חש במהרה שהופעל עליו לחץ רב לייצר עוד חומר לביצוע. לא היה לו קל לספק את הסחורה והוא מצא את עצמו מסוחרר. ברופורד: "הצורך של הלהקה לייצר מוזיקה מורכבת, באלבום הראשון שעשינו עם בילו, הפך לאבן ריחיים סביב הצוואר שלנו כשהיה צורך להרכיב חומרים לאלבום השני. אני לא בטוח אם אדריאן ידע כיצד באמת להתנהל עם זה". הדברים הובילו באולפן לצעקות, בעת הכנת הקטע REQUIEM. בילו ופריפ החלו לפתע לצעוק זה על זה עד שבילו לא יכל יותר וציווה על פריפ לעוף מהאולפן. פריפ יצא משם ולא נשמע ממנו למשך שלושה ימים.
כשהיה צריך לערוך מיקסים לתקליט, פריפ בחר שלא להיות נוכח שם כלל. זו הייתה הפעם הראשונה בתולדות קרימזון בה הגיטריסט לא היה בשלב כה חשוב זה לקראת צאת תקליט. למעשה, הלהקה התפרקה מיד לאחר ההקלטות ופריפ, שעדיין היה פגוע מהיחס לו זכה מבילו, לא רצה לקדם את המוצר החדש.
בילו: "התקליט BEAT היה החוויה הגרועה ביותר שלי בהכנת תקליט. זה מהרגעים בחיי שאני ממש לא רוצה לחזור עליהם". אבל, עם כל הבלגאן והלחץ, יצא תקליט שדווקא כיף להאזין לו.
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על תקליט זה: "בהתנהגותו הפרופסורית והתיאוריה הבלתי פוסקת ממנו, רוברט פריפ תמיד נראה כמו מיסטר ספוק של עולם הרוק. וככזה, הוא נוטה להתרחק מהתוכן הרגשי של המוזיקה שלו - ולכן אלבומיו נשמעו מחושבים ובאופן מוזר גם לא אדישים. אבל 'ביט' משנה את כל זה; בתקליט זה, פריפ וקינג ארגמן מפתחים תפיסה קבוצתית חדשה המתקדמת בכל מובן המילה.
'בתוך הביט' היה עשוי להיות שם טוב עוד יותר. המתופף ביל ברופורד והבסיסט טוני לוין מייצרים מקצבים מדהימים, ואילו פריפ ובילו משיגים תנועה סיבובית מושלמת המרמזת על אחדות תוך כדי יצירת קונטרפונקט. משיר הפתיחה, "ניל וג'ק ואני", אנו מגיעים למעין מוזיקת גלישה גרגוריאנית. האפילוג של האלבום, 'רקוויאם', מוצא את קרימזון מפרקת את הקצב לחלוטין כשברופורד מתגלגל וזורם בזעם בעוד בילו מנגן כפרעה סנדרס ופריפ מנגן כג'ון קולטריין.
בין לבין יוצרת קרימזון סוג חדש של מוזיקת מיתרים אלקטרונית שמשיגה צפיפות תזמורתית מבלי לנקוט בהפעלת פצצת הפרוגרסיב-רוק. קינג קרימזון אולי אף פעם לא תגיע לקהל פופ כמו שיש ללהקות פוליס או לאסיה, אבל יש לה סיכוי טוב למשוך מאזינים שרוצים יותר מרוק ומסיבה".
להזמנת הרצאה על להקת קינג קרימזון כמו גם הרצאות מוסיקה אחרות: 050-5616459
ב-18 ביוני בשנת 1971 הופיעה קרול קינג באולם קרניגי הול היוקרתי שבניו יורק. במהלך הופעתה עלה כאמן אורח הזמר ג'יימס טיילור. ההופעה המלאה של קינג (עם טיילור) יצאה שנים רבות לאחר מכן על דיסק.
ב-18 ביוני בשנת 1979 יצא תקליטון חדש ללהקת THE KNACK עם השיר MY SHARONA.
סולן הלהקה, דאג פיגר, כתב את המילים לשיר הזה, שעוסק בבחורה שהוא חיבב. דאג היה במערכת יחסים ארוכת טווח כשנכנס לחנות הבגדים שבה עבדה תלמידת תיכון בשם שרונה אלפרין (שהיה לה חבר). הפרש הגילאים (הוא היה מבוגר בערך בשמונה שנים) וסטטוס מערכת היחסים לא הרתיע את פיגר, שהוכה מיד באהבה.
כשנה לאחר שנפגשו לראשונה, שרונה נכנעה והם התחילו לצאת. היא הצטרפה ללהקה בסיבוב הופעות וצפתה בשיר שכתב עליה. בני הזוג היו ביחד כארבע שנים (ומאורסים בשלב מסוים) לפני שסגנון החיים של הרוק'נ'רול והאלכוהוליזם של פיגר הפכו ליותר מדי עבורה, והם ביטלו את זה. לאחר תקופת צינון, אלפרין ופיגר התיידדו. אלפרין היה עם פיגר בשבוע האחרון לחייו; הוא מת מסרטן ב-14 בפברואר 2010.
שרונה אלפרין הפכה לסוכנת נדל"ן ברמה גבוהה בקליפורניה, המתמחה בקהל לקוחות סלבריטאים. לאחר מותו של פיגר, כתבה אלפרין באתר האינטרנט שלה: "מהרגע שדאג ואני נפגשנו לראשונה, חיינו השתנו לנצח. זה מאוד נדיר שלשני אנשים יש השפעה זו על זה. הקשר שחלקנו הוא משהו שאני אוצרת כל עוד אני חיה, תמיד יהיה לו מקום מיוחד בלב שלי". כן, זאת שרונה אלפרין על עטיפת התקליטון שמחזיקה את האלבום של הלהקה. בראיון לוושינגטון פוסט אמר דאג פיגר: "הייתי בן 25 כשכתבתי את השיר. אבל השיר נכתב מנקודת מבטו של ילד בן 14. זה רק שיר עם הרבה כנות על בן 14- ילד זקן".
ב-18 ביוני בשנת 1982 יצא אלבום חדש ללהקת פליטווד מאק ושמו MIRAGE. זה האלבום האולפני הראשון של להקה זו בעשור האייטיז. כולל בתוכו להיט מינורי ושמו HOLD ME.
SIDE 1
1. Love in Store
2. Can't Go Back
3. That's Alright
4. Book of Love
5. Gypsy
6. Only Over You
SIDE 2
1. Empire State
2. Straight Back
3. Hold Me
4. Oh Diane
5. Eyes of the World
6. Wish You Were Here
המתופף, מיק פליטווד, בספרו: "חזרנו מוכנים לשחזר את הגרוב של התקליט RUMOURS, מה שעשינו
בסגנון מודרני באלבום שזכה להיקרא MIRAGE. כותבי השירים בלהקה שלנו הופיעו בצרפת בשנת 1981 עם חומר נהדר. לכריסטין (מקווי הקלידנית) כבר היה את השיר HOLD ME, שהפך לתקליטון הראשון שלנו. היא כתבה את השיר על מערכת היחסים שלה עם דניס ווילסון מהביץ' בויז, שהסתיימה כמה חודשים קודם לכן.
כריס אהבה אותו בכל ליבה, אבל היא לא יכלה לעמוד בקצב שלו ולא הצליחה לגרום לזה לעבוד והיא נאלצה להיפרד ממנו.
לסטיבי (ניקס) היה השיר GYPAY, שיר שהיא שמרה לנו במהלך ההקלטה של אלבום הסולו שלה, BELLADONNA, שבשלב זה מכר עשרה מיליון תקליטים. זה שיר-דיוקן מושלם של האנשים שהיינו בשחר שנות השמונים. יש לזה מלנכוליה עייפה מהעולם.
הקלטנו הכל כלהקה, חלק גדול מזה בלייב, ואז בילינו שבעה חודשים בהוספות. מיראז' זכה להצלחה מסחרית, ביקורתית ואמנותית; היו לנו שני להיטים ענקיים ממנו ומכרנו במהירות חמישה מיליון אלבומים. הצלחת קריירת הסולו של סטיבי עשתה רבות כדי להגביר את המכירות שלנו והלידה של MTV בשנת 1981 לא פגעה בנו בכלל. אם המעריצים האמריקאים שכחו אותנו, או שדור חדש מעולם לא שמע עלינו, הערוץ
שידר את הסרטונים שלנו באופן קבוע עשרים וארבע שעות ביממה ופיצה על זמן אבוד. האלבום שלנו הגיע למקום הראשון והיה טוב לחזור.
זו הייתה הפעם הראשונה שהלהקה לא יצאה לסיבוב הופעות נרחב לקידום תקליט ואני לא יכול לומר ששמחתי על זה. קריירת הסולו של סטיבי הייתה בעיצומה והיא לא רצתה להתחייב למרתון סיבוב הופעות של הלהקה בזמן שהכוכב שלה התקרב לשיא שלו. בתור פשרה, עשינו כמה הופעות ואחריהן הרגשתי כמו דג מחוץ למים. פשוט היה לי מאוד קשה לקבל את זה שהאלבום של הלהקה היה בראש המצעדים ונמכר היטב אבל לא היינו
בסיבוב הופעות. בלי המאמץ הזה מצידנו, מיראז' דעך במהרה".
עבור סטיבי ניקס, ההופעות שנעשו לקידום התקליט היו סיוט. היא אובחנה עם אסתמה של הסימפונות. היא סיפרה למגזין פלייבוי אז: "אני חייבת לקחת את הכדורים האומללים האלו שעושים לך טעם רע". השירה שלה נקרעה ובינתיים גססה חברתה הטובה (מגיל 14) והמאמנת הווקאלית שלה, רובין, בביתה. סטיבי השתמשה על הבמה בטווח התחתון של קולה כדי לשיר וקיבלה ביקורות עלובות בעיתונות.
עיתון רולינג סטון סיכם אז בביקורתו על התקליט: "פליטווד מאק מעולם לא התיימרו להיות הוגים כבדים. אבל כמו הסרט אי.טי או מרוץ הדגלונים של בייסבול, התקליט מיראז' הוא עוד אחד מבידורי השמש של 1982; זה נשמע נהדר בבוקר ומשובח על שקיעה עם יין". בעיתון NME נכתב בביקורת: "להקת פליטווד מאק יכולה רק לעשות תקליטי נונסנס כמו זה".
ב-18 ביוני בשנת 2011 קטעו רופאים את רגלו הימנית של הגיטריסט לזלי ווסט (לשעבר מלהקת MOUNTAIN) מתחת לברך, בבית חולים בילוקסי, מיסיסיפי, זאת לאחר סיבוכי מחלת סוכרת. ווסט הסביר בראיונות עמו, לאחר מכן, שזה דווקא עשה לו טוב והוא הרבה יותר מודע לעצמו. הוא מת בדצמבר 2020.
ב-18 ביוני בשנת 2011 מת משבץ קלארנס קלמונס, הסקסופוניסט בלהקת "אי סטריט באנד" שליוותה בנאמנות את ברוס ספרינגסטין. בן 69 במותו.
מראשיתה של להקת אי סטריט באנד, בשנת 1972, מילא קלמונס חלק מרכזי במוזיקה של ספרינגסטין. היה נדמה שהשניים בלתי נפרדים.
עבור מעריצים רבים, הקשר בין ספרינגסטין לקלמונס מקבל שיקוף נאמן בעטיפת התקליט BORN TO RUN, שיצא בשנת 1975. ספרינגסטין: "כשאתם מסתכלים רק על העטיפה, אתם רואים תמונה מקסימה, עטיפת אלבום טובה, אבל כשאתם פותחים את זה ורואים את קלארנס ואותי ביחד, אז האלבום מתחיל לחולל את הקסם שלו".
המפגש הראשון של קלמונס עם ספרינגסטין הפך לסיפור פולקלור עם סערת ברקים שהתחוללה בפארק אשבורי, לילה אחד בשנת 1971, בזמן שספרינגסטין הופיע שם בפאב. קלמונס נכנס פנימה והרוח העיפה את הדלת מציריה. ספרינגסטין נבהל מהצל המתנשא ליד הדלת ואז קלמונס עלה לבמה וניגן אותו.
"אני נשבע שלעולם לא אשכח את הרגע הזה",אמר קלמונס בראיון. "הרגשתי שאני אמור להיות שם. זה היה רגע קסום. הוא הביט בי, ואני הסתכלתי עליו, והתאהבנו. וזה עדיין שם".
הנה דברים שהוא אמר בראיון האחרון שלו לרולינג סטון: "לאחרונה עברתי ניתוח בעמוד השדרה. החליפו לי את שתי הברכיים והיה לי איחוי עמוד שדרה. שניהם התרחשו בשנה האחרונה. החליפו לי ירכיים. הכל קורה בזמן הנכון והתזמון היה מושלם. זה לא הפריע להרבה דברים שהתרחשו בחיי. כאשר עברתי את הניתוח האחרון, ידעתי שאני חייב לעשות את זה, כי הסיבוב האחרון (בשנת 2009) היה גיהנום. זה היה גיהנום טהור. יחד עם זאת, זה היה נפלא. זה היה יפה בעיני. זה לא משהו?
ניגנתי עם שניים מהאנשים הכי גדולים, המוזיקאים הכי גדולים, האמנים הכי גדולים, כנראה בחיים. זה דבר יפה. למרות שהיו לי את כל הבעיות האלה, זה לא הפריע לי. זה חיזק אותי וגרם לי לעבוד קשה יותר. הייתי בפיזיותרפיה בשנה האחרונה, כמה ימים בשבוע, קורע את התחת שלי כדי לחזור לכושר. והמוזיקה שאני עוסק בה ממש עזרה לי להחזיק את זה ביחד. זה עזר לי להיות חזק יותר בגלל האהבה שלי למה שאני עושה.
אני הולך יותר טוב. אני עדיין משתמש במקל ועכשיו יש לי שוב כמה בעיות בירך. אני לא יודע למה. אבל זה לא מנע ממני לנגן מוזיקה. כל עוד הפה שלי והידיים שלי והמוח שלי עדיין עובדים, אני אהיה שם.
תמיד יש שמועות על דברים סביב ברוס וזה תמיד די נכון. כשזה מגיע למוזיקה ולמה שהלהקה עושה, כן, אנחנו הולכים לעשות את זה שוב. אני תמיד אומר שאני חושב שנעשה את זה שוב. אבל אחרי זה, האם ליידי גאגא תחליט לצאת להופעות איתי? אני לא יודע. אם שניהם יתקיימו באותה שנה, באותן שנתיים או כל דבר אחר, זה פשוט יהיה... אני אפילו לא יכול לחשוב ככה. זה כל כך מטורף. הדבר היחיד שאשמח לעשות הוא לקבל את ההזדמנות לצאת עם שניהם.
אני אמשיך עד שלא אהיה שם יותר. זה מה שמחזיק אותי בחיים ולהרגיש צעיר ומלא השראה. המורה הרוחני שלי, סרי צ'ינמוי, אמר לי שהמטרה שלי בחיים היא להביא שמחה ואור לעולם. ואני לא מכיר דרך טובה יותר לעשות את זה ממה שאני עושה עכשיו. אני מעריץ של ברוס וכל מה שהוא עושה זה בסדר מבחינתי".
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.