top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-21 במאי בעולם הרוק

עודכן: 21 במאי


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.



אז מה קרה ב-21 במאי (21.5) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "רק אחרי ארבעה מרכזי גמילה מסמים, הצלחתי לבחון את ההתנהגות שלי" (סטיבן טיילר, מלהקת אירוסמית')


ב-21 במאי בשנת 1976 יצא אוסף של דייויד בואי ושמו CHANGESONEBOWIE.



זה מתחיל עם הלהיט הראשון שלו משנת 1969, SPACE ODDITY. אותו שיר שהפך לשלאגר היסטרי (גם כי יצא בסמיכות לנחיתה על הירח) אך זמן קצר לאחר מכן הונח כאבן ריחיים על צווארו. זאת כי בואי לא הצליח להמשיך את קו ההצלחה ההיא ובשנת 1970 הוא כבר סומן כ-ONE HIT WONDER. זאת למרות שהוא הוציא באותה שנה אלבום מרשים ששמו 'האיש שמכר את העולם'. זה היה אלבום נהדר אך נטול להיטים.


בואי ממשיך לענג את מאזיניו באוסף זה בשירים שערך בסדר כרונולוגי. יש את CHANGES (מהאלבום האנקי דורי) ויש כמובן את 'זיגי סטארדאסט' ואת הג'ין ג'יני. כל שיר בתקליט הזה הוא פגז, למרות שיהיו שיתהו היכן נעלמו קלאסיקות אדירות, כמו למשל LIFE ON MARS. אבל מצד שני הכניס פה בואי שיר שיצא כתקליטון בשנת 1972 ונכלל באוסף בגרסה קצת שונה. לשיר קוראים JOHN I'M ONLY DANCING.


ולמרות שהאוסף הזה נועד לחתום את התקופה הנוצצת שלו, בחר בואי להצטלם לעטיפתו באופן נוצץ למדי. הוא ביקש מהצלם טום קלי, שבעבר צילם את תמונות העירום של מרילין מונרו למגזין פלייבוי בשנת 1954, לצלמו. בואי, בניגוד למונרו, בחר להישאר לבוש.


אוסף זה הגיע למקום העשירי במצעד האמריקני ובמלאות ארבעים שנים לצאתו יצאה מהדורת ויניל מחודשת.

בשנת 1981 יצא אוסף משלים ושמו CHANGESTWOBOWIE ובו קטעים נוספים, שרובם מהתקופה המאוחרת יותר. ועדיין תהו רבים מדוע לא נכלל גם LIFE ON MARS.


ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-21 במאי בשנת 1964 הופיעו הרולינג סטונס בסקוטלנד עם להקת הפופ 'פרדי והחולמים'. סכסוך פרץ בין שתי הלהקות אחרי ההופעה. מה קרה שם? בואו לקרוא.



פרדי גאריטי, הסולן של פרדי והחולמים, אמר אז: "לא הייתי מרוצה מהאופן בו מיקמו אותנו מול הסטונס בהופעה הזו. נתנו לקהל להאמין שהם באים להופעה של הרולינג סטונס ואמני החימום שלהם. זה ממש לא כך. אנחנו המובילים ולא הסטונס!".


בינתיים נשמעו 2,700 הצופים בקהל כשהם שרים בשאגה "אנחנו רוצים את הסטונס!" וקולם הרעיד את הבניין.


ב-21 במאי בשנת 1971 יצא מאסטרפיס לזמר הנשמה, מרווין גאי, ושמו WHAT'S GOING ON. מדוע הוא לא התקבל באהדה אז בקרב חברת התקליטים של הזמר? בואו לקרוא...





במשך עשור הסיקסטיז פעל גאי ללא הרף, אך הדברים נסבו בעיקר סביב הקול שלו. היה זה קול שידע ללטף ולהביע נשמה, אך מי שאחז בו ידע שיש לו להביא הרבה יותר מזה לעולם המוזיקה. היו לו תחושות ורגשות שהוא טרם השתמש בהם, להגדרתו.


מצב העולם באופן כללי ומצב אחיו ואחיותיו, בקהילה השחורה, שהצטופפו בגטאות, הטריד את מחשבתו. הוא לא רצה יותר להתפשר אלא להביא את הקול החברתי הנוקב בתקליטו הבא.


התקליט הזה הפך לרב המכר הגדול ביותר של מוטאון עד אז.


ההשראה לשיר הנושא בו הגיעה מרנאלדו "אובי" בנסון, חבר בלהקת "ארבע הפסגות", שגם הייתה חתומה במוטאון. זה היה לאחר שבנסון הגיע עם להקתו באוטובוס להופעה בברקלי, ב-15 במאי 1969. בעודו שם, בנסון היה עד לאכזריות המשטרה והאלימות בעיר ובהמשך סיפר: "ראיתי את זה והתחלתי לתהות, 'מה לעזאזל קורה כאן?'... שאלה אחת הובילה לשאלה אחרת. מדוע הם שולחים ילדים כל כך רחוק ממשפחותיהם מעבר לים? מדוע הם תוקפים את ילדיהם ברחובות?".


בנסון סיפר זאת בזמנו גם לאל קליבלנד, שכתב והלחין שיר כדי לשקף את דאגותיו של חברו. בנסון רצה לתת את השיר ללהקתו אך הם דחו את הבקשה. "השותפים שלי אמרו לי שזה שיר מחאה", אמר בנסון מאוחר יותר, "אמרתי 'לא, זה שיר אהבה, על אהבה והבנה. אני לא מוחה, אני רוצה לדעת מה קורה'. אבל הם לא הסכימו". השיר אף הוצע לזמרת ג'ואן באאז אך נדחה.


בשנת 1970 הציג בנסון את השיר למרווין גאי, שהוסיף מנגינה חדשה ושינה את השיר לטעמו, עם הוספת מילים משלו. מאוחר יותר אמר בנסון שגאי עיבד והעשיר את השיר: "הוא הוסיף כמה דברים שהיו מתאימים יותר לתחושת הגטו, דברים טבעיים יותר, שגרמו לזה להיראות כמו סיפור יותר מאשר שיר". לאחר שגאי ניסה להעביר את השיר ללהקה עלומה ושמה THE ORIGINALS, הוא החליט שעדיף כי יהיה שלו. בין השאר כי בנסון הציע לו שותפות ברורה ביצירת השיר אם יעשה כך.


גאי, בעצמו, קיבל השראה ממחלות חברתיות שבוצעו בארצות הברית, וציין את פרעות ווטס ב-1965 כנקודת מפנה בחייו בה שאל את עצמו, 'כשהעולם מתפוצץ סביבי, איך אני אמור להמשיך ולשיר שירי אהבה?'. גאי הושפע גם משיחות רגשיות בינו לבין אחיו פרנקי, שחזר משלוש שנות שירות במלחמת וייטנאם וממותו של בן דודו שם בעת שירותו הצבאי. במהלך שיחות טלפון עם ברי גורדי, שהיה באותה עת בחופשה, גאי אמר לו שהוא רוצה להקליט תקליט מחאה, עליו אמר גורדי בתגובה, "מרווין, אל תהיה מגוחך". גאי לא ויתר ודרש לקבל שליטה מוחלטת ביצירתו הבאה. גורדי נאלץ להתקפל, ולשמחתו בדיעבד.


כשהמעבד התזמורתי, דייויד ואן דפיט, גויס למשימת הכנת העיבודים לתקליט הזה, הוא הופתע לגלות שהוא היה אחד הנלהבים היחידים לקראת העבודה עליו. שאר מפיקי חברת מוטאון הביעו בפניו את תנחומיהם על השתתפותו בזה.


גאי לא ויתר והביא לאולפן את חברי קבוצת הכדורגל "דטרויט ליונס" כדי לייצר קולות של אווירת רחוב, בשיר הנושא. ואן דפיט: "בתחילה חששתי שזה לא יעבוד, אבל ברגע שהשלכנו מעלינו את החשש מחברת התקליטים ועשינו את מה שרצינו, הכל עבד באופן חלק".


גורדי הקשיב לתוצאה המוקלטת עם שיר הנושא ורתח מזעם. הוא צעק שזה הדבר הכי גרוע שיוציא עם שם החברה שלו מוטבע עליו. גם סטיבי וונדר, ששמע את התוצאה, מיהר להגיב לבכיר החברה שזה נשמע נורא, "כאילו כמה תחנות רדיו מנגנות בו זמנית". מרווין גאי לא ויתר והורה לגורדי - "תוציא את זה לאור או שתראה אותי יוצא מהחברה הזו שלך". גורדי הוציא בחריקת שיניים את התקליטון, שנמכר במהרה למעלה ממאה אלף עותקים. אז הובן שכדאי לתת לגאי לעשות את שלו.


אבל אז גם החל כאב הראש הגדול של ואן דפיט, שראה כי גאי לא מגיע לאולפן בזמנים שנקבעו וכשהגיע, לא היו באמתחתו שירים גמורים. באולפן הפכו הסשנים מתוחים ומייגעים. גורדי נכנס לעניינים והתערב עם גאי שהוא מוכן להיפרד מסכום כסף משמעותי, אם הזמר יצליח לסיים את האלבום תוך שלושים יום. גאי, שלא בחל בסכומי כסף גדולים, שינס את מותניו ונכנס לפעולה.


הסאונד של התקליט הפך מיוחד במינו, שרבים ניסו לחקותו מאז. עם זאת, שנה לאחר צאתו החליט גורדי להעתיק את האולפנים מדטרויט ללוס אנג'לס, ובצעד זה גרם למוזיקה של החברה שלו להישמע מעתה והלאה, מבחינה הפקתית, שונה ונוצצת יותר. הצליל הזה שרקח מרווין גאי לא הושג יותר.


ברולינג סטון נכתב בביקורת על התקליט בזמנו: "אלבומים שאפתניים ואישיים עשויים להיות רבים בשוק אחר, אבל במוטאון הם משהו חדש. אלה מייצגים שם תפיסה חתרנית, שמתאפשרת רק לכוכבי-העל של התאגיד של מוטאון. גם גאי וגם סטיבי וונדר היו עצמאיים יחסית במוטאון ועדיין האלבומים האחרונים האלו שלהם הם יציאות אפילו עבורם.


שניהם הפיקו לבדם את אלבומיהם האחרונים ובהם "הצהרות" אישיות. יש בהם מילים מודפסות ולראשונה החלה מוטאון לתת קרדיט למוזיקאי האולפנים שלה, ורשמה 39 מהם באלבום של גאי והעניקה להם קיום.

עבודתו של גאי הרבה יותר גמישה מעבודתו של וונדר ומתקבלת בתקליט משובח מאוד. בהתחלה, הדמיון הזה בצליל משיר לשיר נראה משעמם, אך בהדרגה מתעצב האלבום ושלמותו הופכת למשפיעה מאוד. מבלי להתאמץ יתר על המידה, השירים לוכדים אי שביעות רצון כואבת שהיא חלק ממצב הרוח של האלבום.


יש מעט מאוד מבצעים שיכולים לבצע פרויקט כזה. תמיד הערצתי את מרווין גאי, אבל לא ציפיתי שהוא יהיה אחד מהם. אני מניח שהמעטתי בערכו וזה לא יקרה שוב



ב-21 במאי בשנת 1966 הופיעו פרנק זאפה ולהקתו, MOTHERS OF INVENTION, במקום בשם FRENCHY'S ב- HAYWARD, קליפורניה. לא תאמינו עם מי הם ניגנו שם...



במהלך הערב הזה סיפקו זאפה וחבורתו גם מוסיקה כנגני הליווי לאמן נוסף שהופיע שם, ניל דיאמונד. בפרסומת להופעה נכתב שמו של דיאמונד עם שגיאת כתיב...



ב-21 במאי בשנת 1968 פשטה משטרה על ביתו הלונדוני של חבר הרולינג סטונס, בריאן ג'ונס. מה היא מצאה שם?



השוטרים מצאו שם מריחואנה, שג'ונס טען שהושארה בביתו על ידי חבר ושלא היה לו מושג שזה נמצא אצלו. שופט חביב, שריחם עליו, למרות היותו כבר על תנאי מאשמת סמים קודמת, פסק לו קנס בסך 150 ליש"ט.


ב-21 במאי בשנת 1997 יצא אלבומה השלישי של להקת רדיוהד ושמו OK COMPUTER.



זמן קצר לפני שהחל סיבוב ההופעות של אלאניס מוריסט, בו נקבעו לחמם אותה חברי רדיוהד, הם החלו להקליט שירים לאלבומם השלישי בחלל החזרות שלהם באוקספורדשייר. זה היה מחסן תפוחים בשטח כפרי ליד שדה ובו כמה פרות, ותחנת כוח שנראתה במרחק. הבידוד הזה משך אותם.הם לא רצו להיכנס לאולפני הקלטות קונבנציונליים. אחרי זמן מה הם החליט לחזור, בכל זאת, לתהליך הקלטה קונבנציונלי יותר. אז ההקלטות עברו לבית אחוזה ענק בבאת', אנגליה, שהיה בבעלות השחקנית ג'יין סימור שלא הייתה תושבת אנגליה ולכן לא יכלה לשהות שם יותר מ-90 יום בשנה. אז כל חברי הלהקה והמפיק נייג'ל אולדריץ' גרו שם. הרבה כבלים התפתלו במסדרונות העץ היפים, הישנים והכהים, מסביב לאולם הנשפים הישן שבו היה חדר המגורים. זה היה מקום יפה ושלו עד שרדיוהד פתחו מבערים מוסיקליים. הם לא היו צריכים לחשוב על שום דבר מלבד לאכול ולעשות מוזיקה.


ההקלטות נעשו באולם האירועים, שהייתה לו רצפת עץ יפה ולוחות עץ עם שטיח גדול מימי הביניים על הקיר. היה מעין מסדרון באמצע, והצד השני היה חלל ספרייה ששימש להם חדר בקרה. בחלק העליון היה חדר ילדים שהדהד ממש טוב והיו חדרי אבן שסיפקו עוד אפשרויות להשגת צלילים מעניינים. עם היופי הזה, ת'ום יורק, זמר הלהקה, לא הצליח לישון שם הרבה וסבר שהמקום רדוף רוחות רפאים. ג'יין סימור: "אנשים טענו שהם ראו את מה שהם חשבו שהוא אמי המתה בשמלה כחולה גדולה עוברת דרך קירות כדי להיכנס לשירותים. ברור שזה היה מוזר".


ת'ום יורק: "הרוחות היו מדברות איתי בזמן שישנתי. כמה רוחות דיברו איתי בו זמנית. ממש נבהלתי בזמן שהקלטתי את השירה של EXIT MUSIC. זה הרגיש כאילו מישהו עומד לידי".


אז מי נולדו ומי מתו בתאריך 21 במאי? בואו נגלה...


- בשנת 1940 נולד הזמר-גיטריסט, טוני שרידן. הוא ידוע בעיקר בחברותו והקלטותיו המוקדמות בהמבורג עם להקת הביטלס, לפני פריצתה הגדולה. שרידן לא זכה להצלחה אדירה בהמשך הדרך, כשבשנת 1981 הגיע לביקור בישראל ואף ניגן פה על הבמה בתל אביב עם הבסיסט יוסי פיין, הגיטריסט יצחק קלפטר והמתופף טל ברגמן. שרידן מת בפברואר 2013.


- בשנת 1943 נולד הקלידן הבריטי ווינסנט קריין, שהיה בלהקתו של ארתור בראון (עם הלהיט FIRE) ואחר מכן הקים את להקת ATOMIC ROOSTER. קריין היה קלידן מחונן אך גם לא יציב בנפשו. בשנות השמונים הוא היה חבר בלהקת "רצי החצות של דיקסי". הוא התאבד ב-14 בפברואר 1989.


- בשנת 1943 נולד הבסיסט של הקינקס, ג'ון דלטון, שהחליף בשנת 1969 את הבסיסט המקורי של הלהקה פיט קוואיף.


- בשנת 1943 נולד הילטון ואלנטיין, הגיטריסט המקורי של להקת האנימלס. הוא מת בינואר 2021.


- בשנת 1948 נולד הזמר ליאו סאייר, זה שזכה ללהיטי סבנטיז כגון WHEN I NEED YOU ו- YOU MAKE ME FEEL LIKE DANCING.


- בשנת 2013 מת, בגיל 62, הבסיסט טרבור בולדור, שהחל את דרכו המקצועית כחבר בלהקת הליווי של דייויד בואי (החל משנת 1971). בשנת 1973 פוטר בולדר מהמחנה של בואי ובהמשך מצא את מקומו למשך שנים ארוכות בלהקת אוריה היפ.


- בשנת 2016 מת ניק מנזה, המתופף לשעבר של להקת הרוק הכבדה, מגאדת'. ניק (ניקולס) מנזה היה מתופף אנרגטי ביותר שמצא את תהילתו כשהצטרף ללהקת המטאל-רוק, מגאדת', בשנת 1989. עם הלהקה הוא הקליט קלאסיקות כבדות, כשתופיו רועמים במיליוני רמקולים, ברחבי העולם, כשאנשים הקשיבו לאלבומים כמו RUST IN PEACE ו- COUNTDOWN TO EXTINCTION.


מנזה המשיך להצליח עם הלהקה, עד שבשנת 1998, בזמן שהלהקה הייתה בסיבוב הופעות, הוא סבל מבעיות ברכיים ופנה לייעוץ רפואי. אז הודיעו שיש לו גידול, שהתגלה מאוחר יותר כשפיר והוסר. במקום לבטל הופעות, מגאדת' שכרה מחליף זמני אך בזמן שמנזה החלים בבית החולים מהניתוח, הוא קיבל שיחת טלפון ממנהיג הלהקה, הגיטריסט-זמר דייב מוסטיין, שאמר לו בפשטות, "אין צורך בשירותיך יותר". מנזה יצא, בעל כורחו, לדרך חדשה. "הרגשתי שאין לי לאן ללכת, אין לי מה לעשות ואף אחד שרציתי לעשות עמו משהו. הייתי כל כך אומלל וכעסתי שלא ניגנתי בתופים ולא הקשבתי למוזיקה. רציתי לתבוע את מוסטיין; דבר שיגרום לי להרגיש כאילו יש לי קצת שליטה על החיים והקריירה שלי. פשוט לא היה לי כוח. זה לקח חודשים לפני שהתייצבתי על הקרקע. אז, לפתע, הרגשתי נהדר. קיבלתי המון טלפונים עם בקשות להצטרף ללהקות מטאל שונות - זה היה טבעי, אבל כבר לא רציתי להיות בלהקת מטאל. זה הספיק לי".


בשנת 2016 הוא הופיע עם להקת OHM במועדון THE BAKED POTATO בקליפורניה. זה היה קצת לפני חצות. הנגנים נהנו ביחד וחייכו זה לזה, אבל לפני פתיחת השיר הרביעי מנזה לפתע התמוטט ונפל אחורה. אמבולנס הגיע תוך דקות וניסה החייאה, במשך ארבעים ומשהו דקות מייסרות אבל המתופף היה קפוא ולא בעולם הזה, בדרכו להופעה הגדולה הבאה שלו, במקום אחר. אמו של מנזה, רוז, גרה קרוב למועדון והצליחה להגיע לשם בזמן לגעת בידו של בנה היחיד לפני שהוא הועלה לאמבולנס. היא חשה שהוא קר ביותר וידעה את האמת המרה. ניק מנזה הובהל לבית החולים אך מותו נקבע עם הגעתו, בגיל 51.



ב-21 במאי בשנת 1980 שיחרר ג'ון לנון הצהרה מפתיעה...



הצהרתו של לנון חשפה את תוכניותיו לנתק את הקשרים האחרונים שלו עם הביטלס על ידי מכירת החלק שלו בחברה העסקית של הלהקה, אפל. ההצהרה שלו באה עם התבדחות מצדו: "אני מוצף בשיחות ממשקיעים שרוצים לקנות את הרבעון שלי. הטלפון לא מפסיק לצלצל". יוקו אונו הדגישה את הסיבה להחלטתו של בעלה: "שנינו אמנים ואנחנו ממש בעניין של להיות משפחה. אלו הדברים שאכפת לנו מהם. קנינו סירה בגודל טוב ונחיה בנוחות על זה". ג'ון סיים את ההצהרה באומרו שהוא רוצה, "להפליג אל השקיעה עם יוקו ושון".


הסירה שלהם הייתה למעשה יאכטה בשם רויאל אייזיס שאורכה 63 רגל ועגנה בלונג איילנד, ניו יורק.


ב-21 במאי בשנת 1980 ביטל בוב דילן את הופעתו השנייה באוהיו עקב מכירת כרטיסים דלה.



ההופעה שנערכה לפני הביטול הזה הייתה הופעת "הגוספל" האחרונה שלו מהתקופה בה הוא החליט שהוא נוצרי והופעותיו התנהלו בהתאם. דרך אגב, מקורבים לזמר טענו שבוב דילן הפך להיות אז נוצרי בגלל בחורה שהתאהב בה שהחליטה להתמסר לנצרות.


אפרופו דילן וה-21 במאי; בשנת 1964 פגש בוב דילן בצרפת את הדוגמנית הגרמניה ניקו (זו ששנתיים לאחר מכן שרה עם 'מחתרת הקטיפה'). הוא חיבר עליה שיר שנקרא I'LL KEEP IT WITH MINE.


ב-21 במאי בשנת 1996, ולאחר ציפייה ארוכה, יצא אלבום חדש ללהקת סאונדגארדן ששמו DOWN ON THE UPSIDE. האם הוא הצליח כאלבום רב-המכר הקודם, SUPERUNKNOWN? ומה קרה שהביא לאחר מכן לפירוק הלהקה? בואו נגלה...


1. Pretty Noose

2. Rhinosaur

3. Zero Chance

4. Dusty

5. Ty Cobb

6. Blow Up The Outside World

7. Burden In My Hand

8. Never Named

9. Applebite

10. Never The Machine Forever

11. Tighter & Tighter

12. No Attention

13. Switch Opens

14. Overfloater

15. An Unkind

16. Boot Camp


עד שנת 1995 בילו חברי להקת הרוק מסיאטל, סאונדגארדן, כמעט עשור בסיבובי הופעות ובאולפן יחד, עוברים ללא הפסקה מאלבום לסיבוב הופעות ומיד חוזרים להכנת האלבום הבא ושוב סיבוב הופעות - כמעגל קסם ללא מוצא. העבודה השתלמה מבחינה כלכלית, אבל התהליך הזה גבה מחיר. זמר הלהקה, כריס קורנל, נמתח עד דק במיוחד והיו רגעים שבהם התהליך הפך כה מייסר רגשית שהוא חזר הביתה אחרי יום ארוך באולפן רק כדי לשכב על הרצפה ולהתייפח ללא נחמה. הוא ניהל את השילוב שלו של תשישות, לחץ, חרדה ודיכאון על ידי פנייה לאלכוהול, שהיווה השפעה שלילית על מצבו הנפשי.


ההשפעה המוחשית ביותר שהייתה לחוסר התקשורת של סאונדגארדן, בעת הכנת האלבום הזה, הייתה מחסור בחומרים טריים שהציע הגיטריסט הראשי, קים ת'אייל. בעוד ת'אייל הוסיף טעם משלו כמעט בכל שיר באלבום, התפוקה המופחתת שלו הותירה נקודה כואבת. "זה הציק לי, אבל לא יכולתי להחליף את השירים שיש לנו שם עם משהו טוב יותר", הוא הסביר. "זה יכול להיות קצת מייאש אם אין יצירתיות מספקת, אבל מצד שני, אני כותב את כל קטעי הסולו ואין לי מגבלות בתחום הזה". לעומתו, הבסיסט, בן שפרד, נהנה מכתיבת שירים פורה לאלבום.


אבל בסופו של דבר, מצב הרוח לאורך רוב השירים באלבום היה עגום בהחלט, אפילו בסטנדרטים של סאונדגארדן. השיר הראשון באלבום היה PRETTY NOOSE. במהלך חייו, קורנל השתמש בחבל תלייה כאלגוריה. "זה רעיון רע ארוז בצורה מושכת", הוא אמר. "משהו שנראה נהדר בהתחלה ואז חוזר להכיש אותך". כידוע, קורנל סיים את חייו בתלייה. בתקליטון השני שיצא מהאלבום, BURDEN IN MY HAND, שר קורנל במלוא הכוח - "יריתי באהובתי היום / האם תבכו בשבילי היום?". זה בהחלט לא חומר קל לעיכול, אך מחשמל באותה מידה.


אוהבי הלהקה (כמוני...) מיהרו לחנויות הדיסקים (אז בקושי היו תקליטים חדשים...) לשים את ידינו על היצירה האחרונה שלה. עדיין, האלבום הזה לא נמכר היטב כקודמו. קורנל אמר שנים לאחר מכן: "אני חושב שזה ההישג הגדול של מחזור החיים של סאונדגארדן. זה האהוב עליי מבין האלבומים שלנו. לא ממש הייתי מודע לזה באותו זמן - מה שאומר שלא הייתה לי אובייקטיביות - אבל זה היה אלבום שבו כל הלהקה הייתה מעורבת וכל הלהקה הייתה שם לכל דבר. התמודדנו יחד עם האתגר הגדול ביותר שלנו - לעשות אלבום אחרי אלבום מצליח באופן מפלצתי".


סיבוב ההופעות שבא לאחר צאת האלבום היה רחוק מלהיות קל עבור הלהקה. הקש ששבר את גב הזמר היה בגלל הופעה בהונלולו. ב-9 בפברואר 1997. זו הייתה הופעה הרסנית. בן שפרד רתח מזעם ויצא מהבמה בסערה, כפי שעשה כמה פעמים לפני כן. ת'אייל והמתופף מאט קמרון ניסו לנגן עוד כמה שירים עם קורנל וללא בס, עד שגם הם ירדו מיואשים. קורנל ההמום והפגוע יצא החוצה כדי לנסות לתת למעריצים את הכסף שלהם בחזרה. כך הסתיים סיבוב ההופעות והזמר אפילו לא הצליח להביא את עצמו לדבר עם אשתו על כמה שהוא כועס, מתוסכל ופגוע.


בן שפרד: "המופע האחרון שעשינו בהוואי היה הלילה שבו גיליתי שזו הייתה ההופעה האחרונה שלנו. טכנאי הגיטרות שלי לפתע אמר לפני שעלינו לבמה, 'מה זה החרא הזה שאני שומע - זו ההופעה האחרונה שלכם כלהקה?'. האחרים לא הפריכו את זה, הם פשוט ישבו שם. הייתי כמו, 'מה לעזאזל?' ובוודאי שהציוד שלי לא פעל כהלכה באותו לילה. הלהקה המחממת כבר עזבה, אז לא היה ציוד אחר שם לנחמה. התעצבנתי וריסקתי את הבס שלי. יצאתי כועס ומעוצבן ושיכור. והייתי עצוב, כי זה היה סוף הסיבוב וזה היה הרסני".


חודשיים לאחר מכן, מאט קמרון הלך הביתה עם הכלב שלו כשראה את המכונית של קורנל בחניה שלו. בהתחלה המתופף היה נרגש. עבר הרבה זמן מאז שהחבר שלו ביקר אותו בביתו. קמרון עבר דרך דלת הכניסה ואמר שלום. אשתו אמרה לו שכריס מחכה לדבר איתו למטה. קמרון עשה את דרכו למרתף שבו קורנל, מסריח מאלכוהול וסיגריות, ונראה כאילו היה ער במשך ימים, קיבל את פניו.


בתחילה, קמרון הניח שקורנל היה שם כדי לדבר על האלבום הבא שלהם. קמרון אפילו השמיע לחברו כמה שירים שעבד עליהם. לאחר שהאזין בנימוס למוזיקה של חברו, קורנל הודיע לו שהוא עוזב את הלהקה. קמרון היה המום מהתגלות, אבל במהרה ההלם פינה את מקומו להקלה. הוא גם היה חבוט מסיבוב ההופעות האחרון ולא ידע כיצד להחזיר את הלהקה למסלול. משם פנה קורנל אל הבתים של בן שפרד וקים ת'אייל כדי להעביר להם את החדשות שלו. שפרד העמיד פנים שהכל בסדר אך בתוכו היה שבור. שהוא תמיד היה אוהד סאונדגארדן בראש ובראשונה. עולם בלי הלהקה היה כמעט יותר מדי עבורו מכדי להבין לגמרי.


שפרד: "כריס קורנל הופיע לפתע אצלי ובידו בקבוק אלכוהול. כולנו עומדים בסלון שלי, וחבר שלי אמר,

'היום זה היום שבו הביטלס נפרדו', וכריס אמר, 'הנה גבר', והושיט לי את הבקבוק. לקחתי לגימה, ירדנו למכונית שלי, והוא אמר, 'אני מפסיק. אני מפרק את הלהקה. איך אתה מרגיש לגבי זה?'. הסתכלתי על הקרקע, ירקתי על הקרקע ואמרתי, 'בסדר'. ככה הרי הצטרפתי ללהקה - כששאלו אותי 'אתה רוצה להצטרף ללהקה?' - אני הסתכלתי למטה על האדמה, ירקתי, הרמתי את מבטי ואמרתי, 'פאק, כן!'. כך שהיה פה עניין של סגירת מעגל עבורי.


ת'אייל: "בסיבוב ההופעות האחרון שלנו אז, כריס עשה את העבודה הטובה ביותר של כל אחד מאיתנו בניסיון

לתקשר. הוא היה ממש לא מספיק במחלקה הזו במצבים קודמים - אבל אני חושב שהוא באמת לקח תפקיד מנהיגותי בסיבוב האחרון שלנו ואני מפרגן לו על כך. אולי זה היה מעט מדי, מאוחר מדי. לא ראיתי את

הלהקה מתפרקת - פשוט ראיתי את עצמי ואת בן כאומללים. מאט היה גם לא מאושר. כנראה הסיבה שכריס לקח תפקיד מנהיגותי זה בגלל שהוא ראה שיש הרבה חוסר שביעות רצון. הוא בהחלט היה אמיץ בניסיון. אבל

כמו שאמרתי - זה היה מעט מדי, מאוחר מדי. ההרגשה העזה ביותר שלי עם פירוק הלהקה הייתה הקלה. יש נקודת זמן שבה אתה רק רוצה לצאת מהתיכון. אתה נוהג במכונית שלך, אבל היא לא נוצצת כבעבר ולא נוסעת מהר כמו פעם מבלי שתשמיע צלילים מוזרים בכביש המהיר. זו הסיבה היחידה".


מעריצי הלהקה לא האמינו כששמעו את החדשות על סיום דרכה.





ב-21 במאי, ויום לאחר הפרמיירה של הסרט LET IT BE, עם הביטלס, פרסם העיתונאי טום האצ'ינסון ביקורת בעיתון הליברפולי, דיילי פוסט. האם הוא אהב את הסרט? האם לא? בואו לקרוא...



הנה מהביקורת: "זה אירוע על עצב. צפיתי ב-81 דקות של הביטלס יוצרים את התקליט האחרון שלהם, והרגשתי שאני יושב על ערש דווי של אחת הלהקות הגדולות ביותר עם כישרונות כה רחוקים מההליכון הטריוויאלי של מוזיקת הפופ. אז אני מצטער על לכתו של מוסד. חבל שצריך לשפוט את הסרט הזה כמכונית הנושאת את המתים לקבורה".


ב-21 במאי בשנת 1976 יצא תקליט חדש ללהקת הרוק BLUE OYSTER CULT. שמו הוא AGENTS OF FORTUNE ומתוכו יצא להיט ענק. בואו לקרוא כמה פרטים מפתיעים על זה...



SIDE 1

1. This Ain't the Summer of Love

2. True Confessions

3. (Don't Fear) The Reaper

4. E.T.I. (Extra Terrestrial Intelligence)

5. The Revenge of Vera Gemini


SIDE 2

1. Sinful Love

2. Tattoo Vampire

3. Morning Final

4. Tenderloin

5. Debbie Denise


כשמזכירים כיום את להקת "פולחן הצדפה הכחולה", מיד עולה, כסוג של התנייה, המערכון הגאוני שהיה בתוכנית הטלוויזיה האמריקאית הקומית-מוזיקלית, 'סאטרדיי נייט לייב', עם השחקן הנהדר, כריסטופר הוקן, בתפקיד המפיק של הלהקה, ברוס דיקנסון, שדורש מהם דבר אחד וברור בהקלטת הלהיט הגדול:



כשהלהקה הניו יורקית הזו החלה לצעוד את צעדיה הראשונים, היו רבים שצקצקו בלשונם שמדובר פה בחבורת נגנים שמנגנת 'ריפים' ולא יותר מזה. בהתאם לכך, ספגו חבריה ביקורות רעות על תקליטיהם - דבר שהכניס את להקתם למועדון מכובד עם להקות כמו בלאק סאבאת', גראנד פאנק ואוריה היפ. כלומר, להקות שהמבקרים אהבו לשנוא והקהל נמשך אליהן בכמויות רבות.


רוב הלהקות בסבנטיז היו צריכות לצדן מנהל נחוש כדי להתקדם. גם לפולחן הצדפה הכחולה היה כזה וקראו לו סנדי פרלמן, שעסק לפני כן כמבקר מוזיקה בניו יורק. הוא זה שגילה את הלהקה ומיתג אותה כהכלאה בין רוק בסיסי לפלירטוטים עם הקסם השחור. הוא גם זה שכתב את רוב מילות שירי הלהקה והפיק את אלבומיה. הוא האמין בלב שלם ברוק הכבד ולמלודי מייקר סיפר, בשנת 1974, כי הלהקה האהובה עליו היא בלאק סאבאת'. אחרים שכתבו אז מילים לשירי הלהקה היו ריצ'ארד מלצר ופאטי סמית', לפני שהפכה לאושיית רוק בעצמה.


חברי הלהקה, באותה שנה, הורכבו מהגיטריסט דונלד רוזנר, הזמר אריק בלום, הקלידן אלן לנייר והאחים אלברט בוצ'ארד (תופים) וג'ו בוצ'ארד (בס). בתחילה הם קראו לעצמם SOFT WHITE UNDERBELLY. מדוע? כי כך החליט בשנת 1967 פרלמן כשנסע להנאתו בברוקלין וחשב כי כך יקרא ללהקה שיקים. לאחר מכן ניגש למשימת מציאת נגנים. פרלמן הינדס את הלהקה לפי רצונו. שלושה נגנים, שהמשיכו עמו גם לאחר מכן, היו רוזנר, אלברט בוצ'ארד ולנייר, שחתמו על חוזה עם חברת התקליטים ELEKTRA.


במסגרת חוזה זו, ותחת שם פסיכדלי זה, הקליטו אלבום שלא יצא בזמנו לאור. לאחר מכן הוחלף הזמר בלהקה וגם האלבום השני, שהוקלט עבור אותה חברה, לא יצא. בינתיים שינתה הלהקה את שמה ל- STALK FOREST. בשנת 1970 נפרדו דרכי הלהקה וחברת התקליטים. בשלב הזה הצטרף אליהם אריק בלום עם ג'ו בוצ'ארד. ההרכב החדש חתם על חוזה עם חברת CBS, תוך שינוי שמם ל'פולחן הצדפה הכחולה' (או העצובה - תלוי את מי שואלים). במקור היה זה שם של שיר שכתב פרלמן אך לא הוקלט. השיר הזה הפך, באלבומה השלישי של הלהקה (SECRET TREATIES) לרצועה השנייה בצד הראשון ושמה SUBHUMAN.


משנת 1970 החלה הלהקה להופיע בנחישות ולצבור לעצמה קהל אוהדים. הם השתמשו בתדמית של רוקרים בביגוד עור. כל אלבום שהוציאו זכה לקיתונות של בוז. אבל הלהקה לא ויתרה. נכון לשנת 1974 מכרו אלבומי הלהקה כמאתיים אלף יחידות, אך בגלל שהמכירה הייתה איטית, לא ניצבו אלו במצעדי המכירות. פרלמן והלהקה השתדלו גם לא לבזבז כסף מיותר על הוצאות של אולפני הקלטה. לכן האלבומים הוקלטו באווירה חיה באולפן, עם הוספת כלי נגינה פה ושם, לאחר מכן.


זריקות עידוד קיבלו מהלהקות אותן חיממו, כמו האחים אולמן או בלאק סאבאת'. צעירים רבים נמשכו להופעות הלהקה בגלל האנרגיה שקיבלו מהבמה.


מה רבה הייתה הפתעת רבים, שחשבו כי הלהקה תחזור על עצמה, לקבל אליהם את התקליט AGENTS OF FORTUNE. במיוחד הופתעו הם מהלהיט על מלאך המוות. כן, זה עם פעמון הפרה. ברולינג סטון נכתב עליו אז: "זה הוא אלבום מצוין; הוא מבהיל כי אי אפשר לצפות מהלהקה להישמע כך: רועשת אך רגועה, מאנית אבל בטוחה בעצמה, מלודית אבל רוקית. כל שיר בצד הראשון נגיש מסחרית מבלי לפגוע בעמדה הכבדה של הלהקה.


תחום אחד של שיפור ברור הוא בעניין מילות השיר; לראשונה יש פחות דגש על השתוללות אבסורדית, קריפטו-אינטלקטואלית ויותר התקפה קוהרנטית על מגוון נושאים.


הכת הזו עדיין רועשת, עדיין עצבנית, עדיין אובססיבית אבל מתפנה לבגרות ביושרה. זה אפילו משפר את התדמית האפלה שלה. הלהקה בנתה את הקריירה שלה כשבתחילה לבשו חבריה צורה של תמונה קבוצתית פשיסטית ומוזיקה 'מכוערת'. הפעם, נוכחותה של פטי סמית', ככותבת שותפה, היא זו שמספקת את המוטיבציה התרופתית לחפש הצלחה במסחריות המתפתחת. השפעה מרכזית נוספת היא חשיבותו ההולכת וגוברת של אלן לנייר.


למעשה, נראה שסנדי פרלמן ומארי קרוגמן, עם דיוויד לואיס, זוכים להפקת תקליט שעובד וזו היא הפתעה נעימה מאוד, כשהצד הראשון מכיל כמה מקטעי הרוק הטובים ביותר שיצאו עד כה השנה".


ב-21 במאי בשנת 1975 ברח נחש שהיה שייך לאליס קופר...



זה היה לאחר הופעה בנוקסוויל, טנסי, כשהזמר אליס קופר השאיר את אחד מאביזרי הבמה שלו, נחש גדול, בחדר האמבטיה של חדרו במלון, שם הוא ברח דרך האסלה. הנחש הופיע שבועיים לאחר מכן בחדר בו השתכן זמר הקאנטרי, צ'רלי פרייד; אליס קופר למד מאז להניח את המכסה של האסלה.


ב-21 במאי בשנת 1965 יצא באנגליה תקליטון של להקת THE WHO עם השיר ANYWAY ANYHOW ANYWHERE.



כמו שירים מוקדמים רבים של הלהקה, גם שיר זה לוכד אותה מדגישה את חשיבות החופש הבלתי מוגבל של בני הנוער: הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, מתי שהם רוצים, איפה שהם רוצים. פיט טאונסנד, שכתב את השיר, תיאר אותו כ"שיר-אנטי גיל הביניים, מעמד נגד בוס ונישואין בגיל צעיר".


טאונסנד חשב על שם השיר תוך כדי האזנה לתקליט של חצוצרן הג'אז, צ'רלי פארקר. פרקר, המכונה "ציפור", נשמע חופשי בנגינתו וזה השפיע על כתיבת השיר.


זה היה התקליטון השני של להקת המי בעקבות I CAN'T EXPLAIN. המפיק של הלהקה בזמנו היה של טלמי, שיכל לקחת הרבה רעש ולהפכו באולפן למשהו קוהרנטי. זמר הלהקה, רוג'ר דאלטרי: "זה היה השיר הראשון כשניסינו להעביר את הרעש הזה שלנו לתקליט וזה היה הרבה זמן לפני שג'ימי הנדריקס בכלל הגיע לאנגליה. אבל מהמפעל של התקליטים באמריקה שלחו אותו בחזרה במחשבה שזו הייתה טעות בהקלטה. אמרנו, 'לא, זה הרעש שאנחנו רוצים. תדפיסו את התקליטון עם רעש חזק!'...".


שיר זה מכיל קרדיט כתיבה נדיר של טאונסנד עם דאלטרי ואם תהיתם מי זה הפסנתרן שמנגן בהקלטה - זה הוא נגן ההקלטות, ניקי הופקינס.


ב-21 במאי בשנת 1969 הצטלמה להקת הרולינג סטונס בפעם האחרונה עם הגיטריסט-מייסד שלה, בריאן ג'ונס. הוא פוטר לאחר מכן מהלהקה ומצא במהרה את מותו, בגיל 27, בתחתית הבריכה באחוזתו.



קצת לפני כן, באותו חודש של מאי 1969, ג'ונס התנגש עם האופנוע שלו בחלון ראווה ונלקח בחשאי לבית חולים בשם בדוי. מנקודה זו ואילך, למרות שהשתתף בכמה הקלטות, ג'ונס כבר לא היה תורם מרכזי ללהקה שהייתה במקור שלו.


מיק ג'אגר איים על ג'ונס שהוא יפוטר מהלהקה אם לא יופיע לצילום מתוכנן. בסופו של דבר הוא הופיע, אבל הוא נראה שברירי. התמונות האחרונות שלו בתור רולינג סטון רשמי צולמו על ידי אית'ן ראסל, ליד טאואר ברידג' ובסטודיו של ג'ורג' ניקול בלונדון ושימשו לעטיפת אלבום האוסף, THROUGH THE PAST DARKLY.


ב-21 במאי בשנת 1988 היה שמח בצמח...




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.



Комментарии


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page