רוק מסביב לשעון - מה קרה ברוק והפופ של פעם ביום אחד - 26 במאי

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-26 במאי בעולם של רוק קלאסי?

ב-26 במאי בשנת 1967 יצא לחנויות תקליטים, לראשונה, התקליט החדש של הביטלס ושמו "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר".

בואו לקרוא עליו בהרחבה בספר השלישי שלי, "ביטלמאניה!". להזמנת הרצאות על הביטלס: 050-5616459

ב-26 במאי בשנת 1967 יצא האלבום השני של פרנק זאפה ולהקת THE MOTHERS OF INVENTION, שנקרא ABSOLUTELY FREE. התהליך ליצירתו לא היה קל.

זה התחיל כשחברת התקליטים, שלא התרשמה לטובה מהמסחריות הקלושה של אלבום הבכורה, FREAK OUT, עליו שפכה המון כסף - החליטה לתקצב את הפקת התקליט השני רק במחצית התקציב שנתנה בעבר. הפעם עמד כל הסיפור, מרגע נגינת התו הראשון באולפן ועד הדפסת העטיפה, ב-11,000 דולר. ללהקה נוסף אז מתופף הקלטות בשם בילי מונדי, שבמקביל ניגן בהקלטות אולפניות רבות של להקת המאנקיז וגם בהקלטות של להקת THE SEEDS. חבר נוסף וחשוב נוסף ללהקה בנובמבר 1966. היה זה הקלידן דונלד וורד פרסטון (או בקיצור - דון פרסטון). יחד עמו הגיע נגן כלי הנשיפה ליאון 'באנק' גארדנר. שני אלו ניגנו עם זאפה שנים לפני כן.

זאפה, שחיפש קלידן, ניגש לביתו של פרסטון וביקש ממנו להגיע ולהיבחן ללהקה. פרסטון הסכים, ניגש לאודישן ונכשל, כי לא ידע לנגן את הקטע 'לואי לואי'. אבל נחישותו הייתה מספיק חזקה כדי להתקבל בכל זאת.

התקליט הזה של הלהקה הוקלט במשך ארבעה סשנים, שארכו שש שעות כל אחד, בנובמבר 1966. חשבון פשוט אומר שלקח זמן רב לתקליט זה לצאת מאז שהוקלט. לקהל המעריצים שעקב באדיקות אחרי הופעות הלהקה, היה זה קשה להסתגל למוצר שנשמע קצת אחורה בזמן. זאת כי היצירתיות של זאפה נעה כל הזמן קדימה ובקצב מסחרר. הזמן כה דחק בזאפה וחבורתו עד שהם נאלצו להקליט את כל תפקידי השיר בתקליט הזה, בסשן אחד בלבד.

זאפה גם כתב אז שיר שנקרא כשם התקליט, אך לא נכנס בו אלא נאלץ לחכות עד להקלטות האלבום השלישי של הלהקה. כמו כן, שום תקליטון לא יצא מהשירים שבתקליט. וגם מיקס המונו שלו היה זהה למיקס הסטריאו - דבר שלא הגביר את מכירותיו לאלו שחשקו בשתי גרסאות שונות. עם זאת, הצליח התקליט להגיע למקום ה-41 במצעד המכירות וכך הפך את הלהקה הזו לפחות מחתרתית בעיני הקהל הרחב. ההצלחה במצעד נבעה מתקציב שיווק נרחב יותר שהעניקה חברת התקליטים, בסך 25,000 דולר - הרבה יותר מהסכום שניתן להפקת התקליט.

זאפה עיצב בעצמו את העטיפה, וכך אמר בזמנו: "אני הוא זה שאחראי הפעם על העטיפה. קניתי ציוד ב-130 דולר, כולל חומרי דבק. עם כל זה הלכתי לחדר הקטן שחברת התקליטים נתנה לי להשתמש בו לעיצוב. אתמול ישבתי שם במשך 13 שעות ברציפות כדי לעבוד על זה. מה שבטוח, העטיפה הזו תהיה פצצה למוח". אבל תכניו המילוליים נתקלו בהתנגדות של חברת התקליטים להדפיס את המילים על העטיפה. עד כדי כך שבהוצאה המקורית צורפה הודעה לקהל רוכשי התקליט, שבמידה וברצונם לקבל מילים - הם יוכלו לעשות זאת עם שליחת כסף במעטפה והוספת כתובת למשלוח דף המילים.

היצירה בתקליט הזה מחולקת לשני חלקים. כל צד הוא יצירה ארוכה שחולקה לתתי פרקים. הקטע הפותח את התקליט נקרא PLASTIC PEOPLE וכבר בפתיחתו נשמע צליל המחקה את הקטע 'לואי לואי'. היה לזאפה מין קטע מוזר עם השיר הזה, שכיכב גם באלבום הכפול UNCLE MEAT, שיצא ב-1969. זאפה הסביר על השיר הזה: "את השיר כתבתי כביקורת חברתית על האנשים בלוס אנג'לס. אבל הקונספט המילולי התרחב מאז והפך לשם כינוי בכל מיני מקומות אחרים. המילה 'פלסטי' נועדה לתאר משהו שאנשים לא אוהבים. אבל במקור הוא הופנה לבחורות שלבשו מגפי פלסטיק עם כובעים תואמים ויצאו עם גברים מצועצעים".

שיר זה מתחבר לקטע DUKE OF PRUNES, שנקרא בזמן העבודה עליו בשם REMEMBER. חבר הלהקה, ריי קולינס, הוא ששר את הקול המוביל פה. זאפה: "זה שיר אהבה סוריאליסטי". ריי קולינס סיפר: "לזאפה הייתה מלודיה יפה ביותר בשיר הזה. וכשהלכנו להקליט אותה באולפן, המצאתי מילים במקום. אחר כך ניגשתי לזאפה והסברתי לו שהמצאתי את המילים במקום וכי מן הראוי שאקבל מזה משהו. כסף לא היה בחשבון אז זאפה הציע לי שאגיד לו מה לכתוב בעטיפה כקרדיט עבורי. אז אמרתי לו שיכתוב שם PRUNE - RAY COLLINS".

על הקטע AMNESIA VIVACE סיפר זאפה: "בקטע הזה פשוט לקחנו מוטיבים מהיצירה RITE OF SPRING של סטרווינסקי וערבבנו את זה עם קטעים מהיצירה THE FIREBIRD SUITE. כך יצרתי הומאז' מעניין לשני יוצרי היצירות, שלא היה להם שום קשר לפני כן".

על השיר CALL ANY VEGETABLES סיפר: "פה כתבתי על אנשים אפאתיים, שאני סבור כי עם קצת עידוד הם עדיין יכולים לתרום משהו לסביבה. אני מאמין שאם תקרא לכל איש-ירק שכזה, הוא יענה לך".

גירסה שונה ועסיסית יותר הגיעה מצידה של לוריין בלצ'ר, שהכירה אז את זאפה: "את השיר הזה הוא כתב על מקרה אחד בו הגיע הביתה מוקדם מהצפוי ומצא את אשתו הראשונה, קיי, כשהיא שרועה על הרצפה מעולפת ולצידה תפוח אדמה אותו שייפה כדי שיידמה לוויברטור. כשהתעוררה מעלפונה, הסבירה לפרנק כי היא ניסתה כמה ירקות אבל תפוחי האדמה היו הטובים ביותר". את התגובה שלה מיהר זאפה להקליט כדי להנציח אצלו.

וכך ממשיך התקליט עם יצירות קטנות רבות שמתמזגות זו בתוך זו, עד שמגיע הקטע לפני האחרון ואחד הבולטים בו - BROWN SHOES DON'T MAKE IT. השיא של קטע זה מגיע כשהמאזין מבין כי הדמות הראשית היא ילדה קטינה שעוסקת בחוויות מיניות. את הקול של אותה ילדה שעונה במשפט 'מה תעשה לי, אבא?', כשהוא מהדהד במשפט 'אם היא הייתה הבת שלי אז...', סיפקה ליסה כהן, בתו של מנהל הלהקה, הרבי כהן.

דון פרסטון סיפר: "נאלצנו להקליט את השיר הזה בחתיכות של שמונה תיבות כל פעם ואז להדביק. זאת כי המתופף והבסיסט שלנו אז לא ידעו כלל לקרוא תווים. גם אני לא הייתי מאלו שידעו לקרוא תווים במבט ראשון".

ב-26 במאי בשנת 1969 הופיעה ג'ניס ג'ופלין על השער של מגזין ניוזוויק עם הכותרת, "גניס ג'ופלין - התחייה של הבלוז".

ב- 26 במאי נולד בשנת 1946 הגיטריסט הבריטי מיק רונסון, שידוע בעיקר כיד ימינו של דייויד בואי בין השנים 1973-1970. רונסון גם ניגן באמצע הסבנטיז עם בוב דילן ואיאן האנטר ובתחילת הניינטיז הפיק אלבום למוריסי. הוא מת ב-29 באפריל 1993.

רונסון על המפגש הראשון בחייו עם דייויד בואי:

"לא הכרתי את דייויד ואת שיריו לפני כן. נפגשנו בדירה שלו. נטלתי לידיי גיטרה וג'ימג'מתי איתו שם. ואז הוא אמר, 'הי, בא לך לבוא איתי לתוכנית רדיו שנקבעה לי בבי.בי.סי? בוא ותנגן איתנו'. הסכמתי ועשינו את זה. עליתי איתו לבמת ההופעה ועקבתי אחרי אצבעות ידיו, כי לא הכרתי את השירים. ניגנתי לפי אינטואיציה. יכול להיות שזה היה האודישן שלי. אחרי התוכנית הוא אמר לי 'מה דעתך לנגן איתי כל הזמן?'. אז הסכמתי. הוא שלח אותי בחזרה ל- HULL, המקום שגרתי בו, כדי לארוז את חפציי ולעבור לגור איתו כדי שנעבוד ביחד. דייויד סידר חדר בשבילי. בשלב מסוים הוא ערך שיפוץ בבית ונאלצתי לישון כמה ימים על הרצפה, אך זה לא ממש הזיז לי".

הזיכרון של רונסון היה צלול אך לא מדויק כל הזמן. אז מה באמת קרה שם? ובכן, זה התחיל ב-3 בפברואר. דייויד בואי הופיע במועדון MARQUEE הלונדוני. לצידו הופיעו באותו ערב חברי להקת JUNIOR'S EYES (ששניים מחבריה - ג'ון קיימברידג' וטים רנוויק - היו גם בלהקת הליווי של בואי, יחד עם הבסיסט טוני ויסקונטי). באותו יום הופיעה שם גם להקת TIMEBOX. בקהל ישב מיק רונסון, שהוזמן לשם על ידי קיימברידג'. אחרי המופע הלכו בואי ולהקתו למועדון LA CHASSE. זה היה מועדון קטן ברחוב WARDOUR מס' 100. יחד איתם הגיע גם רונסון ושם נעשתה ההיכרות בין השניים.

המופע בבי.בי.סי הוקלט, באופן חי, ב-5 בפברואר 1970 ושודר שלושה ימים לאחר מכן. בשעות אחה"צ של אותו 5 בפברואר התאספה החבורה בביתו של בואי כדי לערוך חזרה על השירים המיועדים לביצוע. רונסון ניגן בה גם כן. במהלך ההופעה עצמה ראיין המנחה, ג'ון פיל, את בואי. אחת משאלותיו הייתה: "האם אתה הולך להופיע מעתה עם הלהקה הזו שמנגנת פה?".

בואי ענה: "ובכן, לא... (צוחק)... כן, אנחנו נעשה כמה מופעים ביחד. נכון, מייקל? מייקל לא ממש יודע. הוא הגיע ממש עכשיו מ- HULL ופגשתי אותו לראשונה רק שלשום". אחרי המופע הזה חזר מיק רונסון ל- HULL כדי להודיע על התפטרותו כגנן מטעם העירייה. בראשו היה רק דבר אחד - לעבוד עם בואי.

ב-26 במאי בשנת 1994 התחתן מייקל ג'קסון עם ליסה מארי פרסלי. מה קרה שם?

מייקל ג'קסון התחתן עם ליסה מארי פרסלי, בתו של אלביס פרסלי, בטקס סודי שנערך ברפובליקה הדומיניקנית.

הידיעה על נישואיהם של מייקל ג'קסון וליסה מארי פרסלי היא האחרונה בשורה ארוכה של כותרות מפתיעות סביב מלך הפופ. בעודו מסובך בשערוריית ההתעללות המינית הראשונה שלו שפרצה בשנה הקודמת, בנוגע לג'ורדן צ'נדלר בן ה-13, פנה ג'קסון לליסה מארי לקבל את תמיכתה. לאחר שנפגשו מדי פעם בילדותם, השניים התחברו מחדש כמבוגרים והפכו לחברים במהירות. היא נצמדה לצידו במהלך החוויה הקשה והרומנטיקה פרחה. היא עדיין הייתה אז נשואה כחוק לבעלה הראשון, המוזיקאי דני קיו, כאשר ג'קסון הציע לה להתחתן עמו בטלפון, בסתיו 1993. החתונה נערכה בטקס אזרחי מהיר שנחתם בנשיקה על הלחי.

הצהובונים לא השתכנעו בעניין הנישואים, כשהם טוענים שזה תכסיס פרסומי כדי לנקות את התדמית המוכתמת של ג'קסון ולקדם את האלבום שלו, HISTORY: היא הגישה תביעת גירושין בשנת 1996, תוך ציון הבדלים בלתי ניתנים לגישור.

ב-26 במאי בשנת 1940 נולד בארקנסו המתופף ליבון הלם, מלהקת THE BAND. הוא מת ב-19 באפריל 2012.

מארק ליבון הלם נולד ב-26 במאי 1940 בארקנסו. הוא היה בנו של חקלאי מגדל כותנה. הוא גדל על מוזיקת בלוגראס, דלטה בלוז, קאנטרי וניצני הרוקנ'רול; ממפיס הייתה ממש מעבר לנהר.

אביו נתן לו גיטרה כשהיה בן 9, ועד מהרה החל ליבון להופיע בצמד עם אחותו לינדה ובלהקת רוק'נ'רול בתיכון, ה-JJUNGLE BUSH BEATERS. הוא גם ניגן בתופים בלהקת MARVEL HIGH SCHOOL.

הלם היה בכיתה י"א כאשר זמר הרוקבילי יליד ארקנסו, רוני הוקינס, שכר אותו כמתופף. הוא נסע עם הוקינס לקנדה, שם ההופעות השתלמו יותר. הוקינס התיישב שם והקים להקה, רוני הוקינס ו-THE HAWKS, שניגנה שישה לילות בשבוע באונטריו והיו לה מספר סינגלים מצליחים.

עד 1961 הרכיב הוקינס את ההרכב שיהפוך לבאנד: ליבון הלם בתופים, רובי רוברטסון בגיטרה, ריצ'רד מנואל בפסנתר, ריק דנקו בבס וגארת' הדסון באורגן. "הוא ידע באילו מוזיקאים יש את האש", אמר הלם על הוקינס.

בשנת 1963, כשהם עייפים מהמשמעת של מר הוקינס, חמשת ה-HAWKS החלו בקריירה משלהם בתור ליבון וה-HAWKS. זמר הבלוז, ג'ון האמונד ג'וניור, שמע אותם בטורונטו והביא את רוברטסון, הדסון והלם לאולפן בשנת 1964 כדי לגבות אותו באלבום SO MANY ROADS.

בוב דילן הביא להקה חשמלית לפסטיבל הפולק של ניופורט בשנת 1965, ואחרי שחבריה התחייבו על דברים אחרות, הוא שכר את רוברטסון והלם לסיבוב הופעות קיץ. בחזרות הראשונות שלהם, נזכר הלם, תגובתו למר דילן הייתה: "לא האמנתי כמה מילים יש לבחור הזה במוזיקה שלו, או איך הוא זוכר את כולן". לפני שעשו את ההופעה הראשונה שלהם, באצטדיון הטניס פורסט הילס בקווינס, דילן אמר לנגניו, "פשוט תמשיכו לנגן, לא משנה כמה מוזר זה יהיה".

הקהל נחלק מיד לשניים - אלה שרצו לשמוע רק את מוזיקת ​​הפולק של דילן לעומת אחרים שקיבלו באהבה את הצליל החדש. המופע שלאחר מכן בהוליווד בול התקבל טוב יותר. חבר להקה אחר, הקלידן אל קופר, בחר לעזוב. בשלב זה אמר הלם לאלברט גרוסמן, מנהלו של דילן, "קח את כולנו, או אל תקח אף אחד". ה-HAWKS הפכו ללהקה של דילן.

הם הקליטו איתו וסיירו איתו במהלך חודשי הסתיו, ועדיין קיבלו קריאות בוז. הלם עזב את הלהקה בסוף 1965.

תאונת האופנוע של דילן בשנת 1966 סיימה את סיבוב ההופעות שלו עם ה-HAWKS. בזמן שהוא התאושש בוודסטוק, שכרו ה-HAWKS בית גדול ורוד בעיירה שכנה, ווסט סאוגרטיס, תמורת 125 דולר לחודש. במשך רוב 1967 עבדו ה-HAWKS חמישה ימים בשבוע על מוזיקה: הם כתבו שירים עם ובלי דילן, ניגנו אותם בביתו ובבית שהם קראו לו ביג פינק, והקליטו אותם על רשמקול עם שני ערוצים במרתף. שירים שנשלחו משם למו"ל של דילן טופלו במהרה.

בחורף 1967, הלהקה זימנה את הלם להצטרף אליה. עם מנואל שהיה עד אז בתופים, הלם לקח לידיו מנדולינה, אם כי בקרוב יחזור לתופים.

גרוסמן השיג ל-HAWKS חוזה הקלטות משלה עם חברת קפיטול, בפברואר 1968, ואלבום הבכורה "מוזיקה מהביג פינק", יצא ב-1 ביולי 1968, ללא גימיקים אולפניים. זה המם את סצנת המוזיקה. ההשפעה הייתה עצומה על אמנים כמו אריק קלפטון והגרייטפול דד. עם צאת האלבום השני כבר היה ברור שמדובר בלהקה שאינה גימיק של תקליט אחד אלא גוף מוזיקלי מיוחד במינו.

בספטמבר 1976 החליט רוברטסון להכריז על סיום קריירת ההופעות של הבאנד עם מופע גדול: "הוואלס האחרון", קונצרט כוכבים באולם ווינטרלנד בחג ההודיה של 1976. זה הוקלט לאלבום, וצולם על ידי מרטין סקורסזה לסרט קולנוע מצליח. הלם שנא את הסרט, והאמין שהוא מהלל את רוברטסון ומזלזל בשאר חברי הלהקה.

הלם כבר פתח בקריירת סולו. הוא גם הסתעף למשחק, כשגילם את אביה של לורטה לין בסרט "בתו של כורה הפחם".

ב-26 במאי בשנת 1977 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם האייטם הזה:

רוצים לקרוא עוד על אלביס? יש הרבה חומר לקריאה במאמרים השונים בבלוג מוסיקה זה.

ב-26 במאי בשנת 1967 הופיעה להקת CREAM בנשף קייץ שנערך בקולג' גולדסמית'ס בדרום לונדון. ההופעה איכזבה אנשים. מדוע? בואו לקרוא...