top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-27 ביוני בעולם הרוק

עודכן: 5 בדצמ׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-27 ביוני (27.6) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "להפיק לאנשים אחרים זו משימה לא מהנה. פעם הפקתי להקה בשם UNICORN, אבל ידעתי שהיא ממש לא תצליח. כשרון גולמי אינו דבר מספיק בשביל הצלחה. חייבים דרייב אדיר כדי להצליח. יש מאות דוגמאות של דרייב מאסיבי - כמו, למשל, מארק בולאן, למרות שאולי לא כדאי לי להגיד את זה. בצד השני של הספקטרום נמצא רוי הארפר. אמן מוכשר ביותר שהוא האויב הגרוע ביותר של עצמו". (דייויד גילמור, מלהקת פינק פלויד, לעיתון MOJO, בשנת 2008)


ב-27 ביוני בשנת 1970 הופיעו לראשונה על הבמה, בסיטי הול ב-TRURO, הגיטריסט בריאן מאי, המתופף רוג'ר מדואוז טיילור והזמר פרד בולסארה - ולראשונה תחת השם קווין. יחד איתם היה בסיסט חדש ושמו מייק גרוס.


הבסיסט, מייק גרוס, סיפר על ההכנות של הלהקה, גם לקראת הופעת הבכורה הזו: "אני זוכר שעשינו הרבה חזרות על שיר בשם FATHER TO SON, שכתב בריאן אך לא הצליח להחליט מה לעשות בו. הוא המשיך לשנות את העיבוד ותהיתי למה אני לא מצליח להשתלב איתו! אני גם זוכר שעשינו חזרות על השיר STONE COLD CRAZY, בהחלט, שיגיע בסוף לתקליט השלישי של להקת קווין. עבדנו גם על שירים שהגיעו בסוף לתקליטה הראשון של הלהקה". והשיר FATHER TO SON ימצא את מקומו בסוף בתקליטה השני של להקת קווין.


גרוס: "היו הרבה שירים שנכתבו כשהייתי שם. ברור שהכותבים הדומיננטיים היו פרדי ובריאן. פרדי פשוט היה בא ואומר לך מה הוא רוצה, והיה אומר שנשיר מנגינה, או שנכתוב את המילים, ונהגנו לחבר את זה יחד. פשוט כך. יכול להיות שהוא בא עם אקורדים או עיבוד פה ושם. אז שלושתנו עבדנו על האקורדים, ורוג'ר היה שם ברקע, ומקיש על קופסאות או מה שלא יהיה".


המופע, שנקבע בעזרת חברים של אם המתופף, ווינפרד, למען גיוס כספים לצלב האדום, היה מתוכנן הרבה לפני כן. לכן הפוסטרים עדיין הבטיחו שהלהקה שתופיע תהיה SMILE, אבל זו כבר הייתה להקת קווין שעלתה לבמה באותו ערב. "אנחנו מזמינים אתכם להגיע ולרקוד", נכתב בהודעות.


עדיין, הלהקה עדיין הייתה בעיצומה של החלטה על שמה. לאחר שנטשו את השם SMILE, פרדי ורוג'ר החליטו על קווין, אבל בריאן עדיין שקל אפשרויות אחרות: בסלון הקטן בבית הוריו היה מדף ספרים והיה שם ספר שנקרא 'בנה סירה משלך'. "זה מה שאבא שלי אהב לעשות. זה היה סוג של אסקפיזם בשבילוֹ", אמר הגיטריסט. הוא ישב בכורסה, הסתכל על מדף הספרים וראה את זה ואמר 'בואו נקרא כך ללהקה' ופרדי מיד השיב לו, "אין מצב! אנחנו להקת קווין". אבל בריאן עדיין חשב ש"זה יהיה נהדר - זה יהיה שם נהדר

בשבילנו".


להקת קווין קיבלה 50 ליש"ט עבור הופעתה כשכרטיס כניסה עלה שבעה שילינג. לצדה תיקלט ג'ף ספנס וההופעה נפתחה עם השיר STONE COLD CRAZY. זה היה ביצוע מוקדם למה שיוקלט בהמשך לאלבומה השלישי של הלהקה (SHEER HEART ATTACK). שאר המופע הורכב בעיקר מגרסאות כיסוי, כשהשיר המקורי הנוסף היה LIAR.


פרדי עיצב את כרטיסי הכניסה עם שם הלהקה החדש שצויר באופן דומה למה שבא בשני תקליטיה הראשונים של קווין. עם זאת, האולם היה מלא למחצה ולמרות שחברי הלהקה נראו בולטים עם תלבושתם התואמת, גם אמו של טיילור הודתה שעדיין יש פה מה ללטש. רוג'ר טיילור: "אני זוכר את זה מעט. קיבלנו סכום שבזמנו

נראה ענק. חשבנו שאנחנו עשירים! זו הייתה הופעה אמיתית ראשונה של פרדי בפועל איתנו. אמא שלי הייתה די בהלם. לא הייתה לו באמת את הטכניקה שפיתח מאוחר יותר. הוא נשמע כמו כבשה חזקה מאוד! היו לנו בערך שני פנסי תאורה למופע. זה היה מופע עם יותר עצמות מאשר בשר".


מייק גרוס: "ההופעה שם הייתה די מרושלת. שום דבר לא נכתב והכל היה מבוסס על זיכרון. לנגן שירים של לד זפלין היה קל. פשוט ניגנו את זה כמו שזכרנו מהתקליט. אבל עם השירים שלנו זה היה שונה כי העיבודים המשיכו להשתנות. כולנו היינו לבושים בשחור, כי פרדי התעקש על זה. לבשנו מכנסי קטיפה שחורים וחולצות טי שחורות ומגפיים עם עקבים. פרדי דאג שלא נלבש מכנסי ג'ינס. זה היה בהחלט המראה השחור".


מוקדם יותר, בולסארה לקח את מייק גרוס לקניות בקינג'ס רואד, בלונדון. גרוס, שהיה מלא יותר משלושת חבריו הרזים בלהקה, נאבק ללכת במכנסיים החדשים שפרדי הכריח אותו ללבוש ואלו נקרעו כשהם התיישבו ברכבת. למרות זאת, המכנסיים תוקנו מספיק טוב כדי לעמוד בהופעת הבכורה של קווין.


זה היה אחרי ההופעה הראשונה הזו שפרדי בולסארה התחיל להשתמש בשם שני - מרקיורי. שינוי השם איפשר לאדם שהיה שקט מחוץ לבמה, להמציא את עצמו מחדש בתור שחקן. בריאן מאי אמר לאחר מכן שהרעיון לשינו השם הגיע משיר שפרדי התחיל לעבוד עליו אז בשם MY FAIRY KING (עם המשפט MOTHER MERCURY, LOOK WHAT THEY'VE DONE FOR ME). השיר ימצא את מקומו בסוף הצד הראשון בתקליט הבכורה של להקת קווין.


ההרצאה "לילה באופרה - סיפורה של להקת קווין" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-27 ביוני בשנת 1980 הופיעה להקת לד זפלין בנירנברג, גרמניה, וזה הפך לאחד האסונות היותר בימתיים בקריירה שלה. מה בדיוק קרה שם?


להקת לד זפלין פתחה את ההופעה עם השיר TRAIN KEPT A ROLLIN וממנו המשיכה ל- NOBODY'S FAULT BUT MINE. אז ניגש ג'ימי פייג' למיקרופון ובישר לקהל: "יש שניים מאיתנו שלא מרגישים טוב היום. יש לנו צרות בענייני בטן אבל נעשה את המיטב". בונהאם, שתופף באופן מינימליסטי יותר מבדרך כלל, הצליח לתופף בשיר הבא, BLACK DOG שאחריו אמר פלאנט לקהל שהם תיכף ישמעו את השיר IN THE EVENING. אבל מיד אחריו נשמע קול שאמר NO WAY. זה היה קולו של בונהאם שלא יכל יותר והתמוטט.


רוברט פלאנט מיהר לבשר לקהל שיש להם תקלה טכנית קלה שתיכף תסודר. אבל המופע לא המשיך והקהל יצא מאוכזב.


התקשורת מיהרה לשער שהבעיה של בונהאם נוצרה בגלל עודף של שתיית אלכוהול וצריכת סמים לפני המופע. אבל הסיבה האמיתית הייתה שבונהאם אכל יותר מדי בננות.


מנהל הלהקה, פיטר גראנט: "הם גילגלו אותו בתוך שטיח אדום ומשם היישר לאמבולנס. את השטיח הם קשרו עם חגורה שחורה ובונהאם היה משועשע מזה ושאל אותי איך הוא נראה. עניתי לו שהוא נראה כמו סנטה קלאוס מזורגג. הוא התחנן שלא אצחיק אותו כי זה כואב. הוא אכל 27 בננות, כך שזה לא מפתיע שזה קרה".


ההרצאה "מדרגות לגן עדן - סיפורה של לד זפלין" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459



ב-27 ביוני בשנת 1980 יצא פסקול הסרט XANADU, ובו שירים חדשים של אי.אל.או ואוליביה ניוטון ג'ון.


ELO SIDE:

1. I'm Alive

2. The Fall

3. Don't Walk Away

4. All Over The World

5. Xanadu


OLIVIA NEWTON JOHN SIDE

1. Magic

2. Suddenly

3. Dancin'

4. Suspended In Time

5. Whenever You're Away From Me


הנה הביקורת שנכתבה על אלבום זה בזמנו ברולינג סטון: "זו המילה האחרונה בתחום המוזיקה לצעצועים. מסוג הצלילים שלהקת אבבא הפכה אותם להצלחה פנומנלית. המוזיקה של ג'ף לין מתהדרת פה בהומוגניות הברורה ביותר. מלהקת רוק מתקדם הפכה הלהקה הזו לגימיק פופ-חללי שנראה כקריקטורה. הלחנים של לין מכילים דיקציות ממוחשבות ופרודיה על סנטימנטים בפופ. 'אני חי והעולם זורח עבורי היום' הוא שר בקול רובוטי והאירוניה היא שהוא ממש נשמע כזומבי שחוק והכי רחוק מישות חיה.


אוליביה ניוטון ג'ון היא ממש הצד הנשי של כל הדבר הזה. אצלה הכל חלב ועוגיות. היא שרה דואטים עם קליף ריצ'רד, ג'ין קלי, הטיובס ואי.אל.או. וקולה שנשפכים ממנו מפלי קצפת ווניל, מתאים לכל אחד מהם. היא שרה כבובה תעשייתית לפי הנחיה של המפיק שלה, ג'ון פאראר, שההפקה שלו נשמעת כחיקוי להפקות של בארי גיב מהבי ג'יז. עם הנסיכה אוליביה והמכשף ג'ף, ארץ הצעצועים תהיה ודאי מאד פופולרית בחודשים הקרובים".


השנה היא 1980 ואני תלמיד כיתה ב' בבית ספר ברמת השרון. רק לפני זמן קצר הביאו לאחותי, כמתנת יום הולדת, את אלבום המתנה האולטימטיבי של אז, DISCOVERY של אי.אל.או. ואני נפלתי שדוד. וכשיצא פסקול הסרט הזה, רצתי מיד להוריי ודרשתי שיקנו לי אותו כמתנה.


כשקיבלתי אותו מהם, היה זה כאילו קיבלתי את הדבר הטוב ביותר בחיי. תקליט בהדפסה ישראלית, עם עטיפה נפתחת, דף מילים ותקליט שצד אחד בו מוקדש לשירים של אי.אל.או וצד שני מוקדש לשירים של כוכבת הסרט (הגרוע, אני חייב לציין) הזה, אוליביה ניוטון ג'ון, עם שירים שכתב לה המלחין ג'ון פאראר.


הקו של אי.אל.או המשיך באופן קסום את מה שכבר שחקתי בתקליט DISCOVERY. עם השיר הפותח I'M ALIVE, ידעתי שאני במקום הנכון. עם הצליל המנופח והאהוב עליי כל כך. ועם שירתו הנהדרת של לין והקולות ההרמוניים המושלמים שלו עם הבסיסט, קלי גרוקאט. וכל זה עם סאונד התופים האדיר של בב בוואן ומפלי הקלידים של ריצ'רד טאנדי. אפילו משפטים ילדותיים כמו "אני חי, והעולם זורח עבורי היום" נשמעים טוב בהפקה הזו, שאני מקשיב לה בהנאה עד עצם היום הזה.


אז נכון, ג'ף לין ודאי אינו מחשיב את אלבום הפסקול הזה כאחת מפסגות יצירתו, אך השירים שהוא הביא לפה כובשים. יש את הלהיט ALL OVER THE WORLD, שנועד בדיוק למטרה הזו - להקפיץ ברחבות הריקודים. אבל הדוז פואה של לין פה הוא, לדעתי, שיר הנושא של הסרט. דואט מושלם של אי.אל.או ואוליביה. שיר פופ שמופק ומבוצע לעילא ולעילא. אפילו שהמילים בנאליות להחריד - זה משום מה עובד כאן.


מתופף הלהקה, בב בוואן, על אוליביה ניוטון ג'ון: "העבודה עם אוליביה הייתה חוויה נהדרת כי היא אישה מקסימה ותענוג אמיתי היה לעבוד איתה. אז החלק הזה היה נהדר. היא הגיעה עם העוזרת, בחורה בשם פלו. באופן מצחיק, פלו עיצבה את בגדי הבמה שלנו שנים לפני כן... אישה אוסטרלית זקנה. אז שתיהן טסו למינכן להקליט את השיר".


כשהייתי בכיתה ב', טרם הכרתי את האלבומים OUT OF THE BLUE ו- A NEW WORLD RECORD ואלו שיצאו לפניהם. לא ידעתי אז איזה עולם מטריף מצפה לי. ולכן האלבום קסנאדו מילא את עולמי.


אלבום זה הוא האחרון בו אי.אל.או הציגה את הצליל הסימפוני העשיר שלה. שנה לאחר מכן, כבר הגיע לין עם אלבום במעטפת סאונד שונה לחלוטין ושמו TIME.


מתופף הלהקה, בב בוואן, אמר על התקליט XANADU, שנים לאחר מכן: "לא, לא באמת ציפיתי ש-XANADU יגיע למקום 1, למעשה, מעולם לא הייתי מעריץ גדול של התקליט, אני לא יכול לומר שזה אחד האהובים עליי בשום אופן, אבל ברור שזה תפס את דמיונו של הציבור. למעשה לא הייתי מתייחס אליו כאחד האהובים עלי, למרות שהוא אחד המוצלחים ביותר.


שיר הנושא, עם אוליביה, היה שיר ממש קשה להקלטה כי ג'ף שלח את הקלטת ההדגמה של השיר לאולפן בהוליווד, והם למעשה צילמו את רצף הריקודים לפיו. אז כשבאנו להקליט את זה באמת, היינו צריכים לשמור על הקצב לפי ההדגמה, וזה לא היה קל. למעשה, זה היה די סיוט להקליט את הדבר. לקח לנו ימים על גבי ימים להקליט את תפקידי הליווי, לשיר פשוט מאוד להקלטה, באמת, בגלל כל הבעיות הטכניות.


היינו באותו זמן במינכן, במערב גרמניה, ועשינו את זה, וזה הפך לחוויה מאוד מתסכלת. מה שהיה צריך לקחת כמה שעות לקח בערך שלושה או ארבעה ימים, כפי שאני זוכר".



ההרצאה "התזמורת המחשמלת - סיפורה של אי.אל.או" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-27 ביוני בשנת 2000 נמצאו חברי הרולינג סטונס אשמים בהפרת זכויות היוצרים של אמן הבלוז רוברט ג'ונסון בשיריו LOVE IN VAIN ו- STOP BREAKING DOWN. הסטונס שמו על השירים האלה לאורך השנים את הקרדיט "עממי" ללא ציון שם המלחין.


ב-27 ביוני בשנת 2000 מת הבסיסט של להקת המי, ג'ון אנטוויסל. בן 57 בלבד.


ג'ון אלק אנטוויסל נמצא ללא רוח חיים בחדרו במלון 'הארד רוק' שבקזינו בלאס וגאס, כשיום למחרת הייתה אמורה הלהקה לפתוח סיבוב הופעות קייצי. אנטוויסל היה אמור להיות במעקב רפואי עקב בעיות לב, אבל בחר באותו לילה לבלות עם החשפנית אליסן ראוס. היא התעוררה בעשר בבוקר וגילתה שהשותף שלה למיטה אינו עונה וגופו קר באופן מטריד. למחרת מותו מיהר הגיטריסט שבלהקה, פיט טאונסנד, לפרסם מסר באתר שלו: "אנחנו ממשיכים. הופעה ראשונה תהיה בהוליווד בול. תתפלל למעננו, ג'ון, היכן שלא תהיה". את מקומו של אנטוויסל תפס מיד הבסיסט פינו פאלאדינו, אבל רבים יודעים שאי אפשר להחליף את "השור" (הכינוי של אנטוויסל בפי רבים).


מיד עם היוודע דבר מותו גדשו את המלון בלאס וגאס מאות מעריצים כדי להניח שם פרחים. דגל אנגליה גדול הונף בכניסה למלון.


לאנטוויסל הודבקו שני כינויים בחייו. הראשון היה THE OX (השור) והשני THUNDERFINGERS (אצבעות הרעם). שני אלו נוצרו לשקף את הצליל האימתני שהוציא מגיטרת הבס שלו. צלילי הבס שלו סיפקו את הבסיס היצוק לאקורדים הכוחניים של פיט טאונסנד בגיטרה, לשירתו עתירת העוצמה של רוג'ר דאלטרי ולתיפוף הנפץ של קית' מון.


כלי הבס החשמלי היה עדיין דבר חדש בעולם המוזיקה, כשאנטוויסל נטל אותו לידו בתחילת הסיקסטיז. הוא החל לחקור את הנושא בהתלהבות, תוך שהוא מגלה דברים חדשים ומסעירים, שהסעירו בהמשך את אוהבי להקת המי. ביל ווימן, הבסיסט של הרולינג סטון, כינה אותו כג'ימי הנדריקס של הבס. ואכן צליל הבס של אנטוויסל היה כלי מוביל מאד בלהקה. "רק רציתי להיות חזק יותר מהאחרים", סיפר. "זה ממש עיצבן שאנשים הגבירו את מגברי הגיטרה שלהם וחשבו שהם יכולים לנגן חזק יותר ממני".


הוא לא נתן לזה לקרות ובכל שנה הלך וגדל מערך המגברים שלו, על הבמה ומחוצה לה. במחנה הלהקה קראו לזה כ'מנהטן הקטנה'. סולן הלהקה, רוג'ר דאלטרי, התחנן פעמים רבות שמגבר הבס יונמך בעוצמתו, אנטוויסל הביט בו, הינהן בראשו והלך להגביר את המגבר שלו עוד קצת. כי ככה זה בעולם הרוק; לא אומרים לגיטריסטים ובסיסטים להנמיך.


הוא היחיד מהלהקה שקיבל הכשרה מוזיקלית רשמית. הוא ידע לנגן גם בכלי נשיפה ולבצע עיבודים. חוש הציור המפותח שלו הביא אותו לצייר, בשנת 1975, את עטיפת התקליט THE WHO BY NUMBERS. בהמשך ציין בגאווה שעלות העטיפה הזו עמדה על 30 ליש"ט בלבד, לעומת עטיפת אלבומה הכפול הקודם, בשם QUADROPHENIA, שעמד על 16,000 ליש"ט.


על הבמה נראה אנטוויסל קפוא. הוא בקושי הזיז את גופו מעבר לאצבעותיו והביט בשלווה מהולה באדישות בעוד שלושת חבריו ללהקה השתוללו מסביב. עם זאת, הוא ניחן בחוש הומור שחור ומפותח שמצא את דרכו פעמים רבות לשירים שכתב, כמו למשל BORIS THE SPIDER, או MY WIFE.


אנטוויסל נולד בצ'יזוויק שבאנגליה וגדל בשפרדס בוש. הוא למד לנגן בחצוצרה, בפלוגלהורן, בפסנתר וכן בבס. בשנת 1959 ניגן בחצוצרה בלהקת ג'אז שכללה גם את טאונסנד שפרט במיתרי הבנג'ו. דאלטרי גייס את אנטוויסל בשנת 1962 ללהקתו, THE DETOURS. בין הצלילים שניגן עבד אנטוויסל בסוכנות גביית מס הכנסה. עד 1964 הצטרפו גם טאונסנד ומון שבתחילה פעלו תחת השם THE HIGH NUMBERS ולאחר מכן שינו זאת ל- THE WHO. הלהקה זכתה במהירות למוניטין של הופעות משתלחות ורועשות.


ביולי 1967 הוא סיפר לעיתון 'ביט אינסטרומנטל' על כלי הנגינה שלו: "אני משתמש בגיטרת בס פנדר טלקאסטר, למרות שיש לי גם גיטרת בס עם שישה מיתרים וגם גיטרת בס פנדר ג'ז פרסיז'ן. המגבר שאני משתמש בו הוא של חברת 'סאונד סיטי'. אני אוהב צליל שיש בו הרבה מהתדרים הנמוכים והגבוהים, עם מעט תדרי אמצע. לקח לי שש שנים להגיע לצליל שאני אוהב".


בנובמבר 1976, התפרסם ראיון עמו בעיתון רקורד מירור. בחרתי לכם משם כמה הגיגים:

"אני הייתי הראשון בלהקה שנטל אל.אס.די. שמעתי על מסיבות שבהן נהגו לטפטף מהחומר למשקאות ורציתי להיות מוכן מראש עם הידיעה בתחום, במקרה ומישהו יביא לי משקה שכזה ואלגום. אז נטלתי את זה והטריפ היה איום. מסוג החוויות הגרועות בחיי. אז נשבעתי שלא אעשה זאת שוב, כשכמה שבועות לאחר מכן שתיתי משקה ומישהו דאג לטפטף בו מהחומר. לא רציתי לחזור על החוויה האיומה. אז לקחתי עמי בקבוק ויסקי, נעלתי את עצמי בשירותים, שתיתי את כולו וקיוויתי להתעלף כדי להתעורר כשההשפעה תפוג. אבל באמצע שתיית הבקבוק נכנסתי לפאניקה כי פחדתי להתעלף ולהיחנק מהקיא של עצמי, כפי שקרה להנדריקס. הייתי נתון בדילמה איומה. אז שמתי את ראשי על אדן החלון וידעתי כי כך לפחות אתעלף מבלי לשכב ולהיחנק. עם הפתרון הזה המשכתי לגמוע את כל הבקבוק. אבל בבוקר התעוררתי כשראשי מלא חרא של יונים".


ב-27 ביוני בשנת 1991 ביצעה התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול את יצירתו הקלאסית הראשונה של פול מקרטני, שנקראת LIVERPOOL ORATORIO.


2,500 איש היו בקתדרלה האנגליקנית בליברפול והקשיבו לקונצרט שבוצע על ידי הפילהרמונית המלכותית של ליברפול, בניצוחו של קארל דייויס, שותפו של מקרטני לכתיבת היצירה.


פול: "במשך שנים היה לי פלירטוט עם מוזיקה קלאסית. בשיר YESTERDAY הייתה לנו רביעיית כלי מיתר וב-ELEANOR RIGBY השתמשנו בשמונה נגני מיתר אז אני תמיד נהניתי מהחוויה. תמיד הייתה לי המחשבה הזאת שאם אי פעם אקבל הצעה מצוינת לעשות משהו גדול בתחום העולם הקלאסי, אזנק עליה. אז, אנשי ליברפול התקשרו (ב-1989) וביקשו ממני לעשות זאת לרגל יום השנה ה-150 שלהם. זה היה אמור להתבצע בקתדרלה, שנמצאת ממש בסמוך לבית הספר שבו עשיתי את כל הלימודים שלי וזה היה באזור של מיליון

זיכרונות נהדרים עבורי".


הרצאות בוטיק על הביטלס והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה פה: 050-5616459


ב-27 ביוני בשנת 1970 פורסם במלודי מייקר על ההחתמה של להקת הדלתות לפסטיבל האי ווייט.


"הדלתות, הלהקה המתקדמת והשערורייתית ביותר מאמריקה, חתמה בוודאות להופיע בפסטיבל האי ווייט. זאת לאחר משא ומתן שארך כחצי שנה. אמנים נוספים שנערכו עמם מגעים לפסטיבל היו ג'וני מיטשל, ג'ימי הנדריקס, הביץ' בויז, ג'יימס טיילור וג'ון סבסטיאן.


פיטר האריגן, ממפיקי הפסטיבל, אמר למלודי מייקר: 'זה היה קשה להשיג את הדלתות לפסטיבל השנה כמו שהיה קשה להשיג את בוב דילן לפסטיבל אשתקד. אבל העסקה נחתמה'. מפיק נוסף, ריי פולק, טס לארה"ב כדי לסגור סופית את העניין, לאחר שיחות טלפון רבות ויקרות מאד.


האריגן: 'זו החתמה מיוחדת מאד לפסטיבל וזו תהיה ההופעה היחידה של הדלתות באנגליה, מאז שהופיעה פה בשנת 1968 באולם הראונדהאוס שבלונדון'. בדיוק פורסם, כטריילר להגעת הלהקה לפה, תקליטון חדש עם השיר ROADHOUSE BLUES. הבסיסט לוני באק הוא שמנגן בו ביחד עם הלהקה ועם ג'ון סבסטיאן במפוחית".


ההרצאה "הרוכבים בסערה - סיפורה של להקת הדלתות" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-27 ביוני בשנת 1944 נולד ברוס ג'ונסטון, שהיה חבר בלהקת הביץ' בויז.


זה היה ב-9 באפריל בשנת 1965 כשברוס ג'ונסטון נכנס ללהקה כמחליף של בריאן וילסון, שהתמוטט. אז מה היו לנו ביומו הראשון של ג'ונסטון כחבר להקה?


ובכן, הביץ' בויז הופיעו באודיטוריום "מוניציפל" שבניו אורלינס. לצדם הופיעה גם להקת "סאם שאם והפרעונים". הביץ' בויז חשבו באותו יום יותר על המוזיקה ולא על ביגוד. לכן אולץ ג'ונסטון המסכן להיכנס למכנסיים רזרביים של הגיטריסט אל ג'רדין, שהיו קטנים עליו.


ג'ונסטון, שגם ניגן על הבמה בפסנתר חשמלי, היה אחראי על שירת הקול הגבוה שבריאן וילסון נהג לעשות, בעוד שג'רדין (שניגן עד אז בגיטרה) נאלץ לעבור לנגינת בס במקום בריאן. ג'ונסטון ימשיך להופיע עם הלהקה גם בהופעותיה הבאות וסיפר לעיתון הנוער TEEN BEAT:


"בריאן היה עדיין חולה והשאר ביקשו ממני להישאר ולמלא את מקומו. מצאתי את עצמי ממשיך איתם את שאר סיבוב ההופעות. מעולם לא הייתי בסיבוב הופעות עד אז ולא ידעתי כיצד לנגן בבס. אז נעלתי את עצמי בחדר במלון במיאמי ולימדתי את עצמי לנגן את כל השירים. לימדתי את עצמי גם כיצד לחייך ולהירגע. ממש פחדתי. בהופעה הראשונה שלי עם הביץ' בויז, צעקו מהקהל 'איפה בריאן?' והייתי בטוח שירגמו אותי באבנים.


מה שכן, כמות הצרחות כלפי הלהקה בהופעות הממה אותי. האוזניים שלי עדיין מצלצלות מזה. אמא שלי לא מאמינה שאני מנגן בלהקה מצליחה. היא חשבה שאני נמצא בדרכים עם עוד להקה עלובה, עד שהיא ראתה אותנו בשידור ישיר בטלוויזיה ונרגעה".


ב-27 ביוני בשנת 1970 החל מסע הופעות מיוחד של כמה הרכבים שעלו על רכבת בקנדה והחלו לנוע בה מבמה לבמה כשבמהלך הנסיעה נהגו חברי הלהקות ליהנות יחדיו ולנגן כל הזמן. שם הפסטיבל הנייד היה FESTIVAL EXPRESS והופיעו בו ג'ניס ג'ופלין, גרייטפול דד, דלייני ובוני, להקת מאשמאקאן, להקת SEATRAIN, להקת THE BAND, באדי גאי ועוד...


פסטיבל אקספרס היה חוויה מוזיקלית אליה הגיעו כוכבי הרוק, הבלוז והפולק הגדולים ביותר של אותה תקופה, הם עלו על רכבת (עם הרבה מוזיקה וחומרים ממסטלים) וניגנו בפני קהלים שנערכו לפסטיבל כוכבים, במקום זה או אחר אליו הגיעו גלגלי הרכבת.


היזם היה אמרגן צעיר בן 20 ומשהו בשם קן ווקר, ולמרבה המזל, למרות המהומות, הופעות שבוטלו ועימותים פיזיים עם נבחרי ציבור, צוות צילום היה שם כדי לתעד את כל ההליכים.


מופע פתיחה תוכנן במונטריאול ב-24 ביוני, אך עיריית מונטריאול ביטלה את האירוע מכיוון שהוא התנגש עם התוכניות לחגיגות השנתיות של סנט ז'אן בפטיסט. אז, פסטיבל אקספרס פתח את המופע הראשון שלו בטורונטו ב-27 ביוני. האירועים בקנט סטייט (שם נהרגו בקמפוס ארבעה סטודנטים מירי אנשי הממשל) כמה חודשים קודם לכן הובילו לאלימות ומחאה בתחנה הראשונה של סיבוב ההופעות של פסטיבל אקספרס בטורונטו. קבוצת מחאה דרשה שהמופע יהיה בחינם; המחיר לכרטיס היה בזמנו 14 דולר שערורייתי. זה היה יקר. המפגינים ניסו לפלס את דרכם דרך השערים, מה שהוביל למספר פציעות של מפגינים ושוטרים. כדי להרגיע את הקהל, ג'רי גרסיה מהגרייטפול דד עבד עם משטרת טורונטו כדי להעלות קונצרט חינמי של להקתו על גבה של משאית בפארק סמוך. עם הפצת המחאה, הן הקונצרט החינמי והן המופע הרשמי נמשכו. על פי ההערכות 37,000 השתתפו במופע ועוד 6,000 השתתפו בקונצרט החינמי.


בהתחשב בסצנה בהופעה בטורונטו, המשטרה, האמרגנים והאמנים חיכו בקוצר רוח להרגיש את האווירה של צופי הקונצרטים בתחנת ויניפג. בסופו של דבר, האירוע התנהל ללא תקלות. הנוכחות, עם 4,600 בלבד, הייתה נמוכה בהרבה מהצפוי, אבל נראה היה שכולם נהנו.


הפסטיבל אקספרס תוכנן במקור להסתיים בהופעה בוונקובר, אבל סכסוכים באצטדיון הביאו, ברגע האחרון, לחיפוש אחר מקום חדש בעיר. אבל הכל היה לשווא מכיוון שעיריית ונקובר סירבה לתת היתר בגלל חששות לגבי מתקני תברואה וביטחון לקויים. עם ונקובר מחוץ לתמונה, ברגע האחרון, קלגרי נוספה כתחנה האחרונה בסיור עם מופעים ב-4 וב-5 ביולי באצטדיון הכדורגל מקמהון, שהיה ממוקם בקמפוס של אוניברסיטת קלגרי בקצה הצפוני של העיר. המשטרה המקומית ביקשה לבטל שם את האירוע מחשש להתלקחויות אך נתקלה בסירוב.


שנים רבות לאחר מכן יצא DVD ובו צילומי וידאו רבים מהפסטיבל. לדעתי, זה דוקומנט חשוב ביותר בעולם הרוק של אז.


ב-27 ביוני בשנת 1969 יצא התקליטון עם השיר השערורייתי והאירוטי JE T'AIME - MOI NON PLUS של סרז' גיינסבורג וג'יין בירקין. השיר הזה הוקלט לפני כן על ידי גיינסבורג עם בריג'יט בארדו. כמו כן, השיר אף הוצע בזמנו למריאן פיית'פול שתבצע אותו אך זה לא יצא לפועל.


כפי ששם השיר עתיר הגניחות ציין, זה היה שיר אהבה שהכחיש שהוא שיר אהבה; או שהיה ציני או חסר ביטחון מכדי לעמוד במה שהוא באמת. גיינסבורג הסביר על אהבותיו נשים: "כל הנשים המרכזיות בחיי אמרו לי שהן אוהבות אותי. אבל אני? לעולם לא. אני מרגיש את זה, אבל אני לא יודע איך להגיד את זה - למרות שאני אוהב לשמוע את זה נאמר". עם זאת, המסר של השיר הלך לאיבוד עם העיבוד המוחצן שלו.


בפעם הראשונה שאנשים רבים הקשיבו לשיר זה, כמוני, הם ודאי נכנסו להלם מהול בהתרגשות. עבורי זה היה

נהדר, עם אורגן ההאמונד סטייל פרוקול הארום וההגשה הווקאלית חסרת הפשרות. זה היה מדהים שמישהו העז לעשות את זה. מיד לאחר מכן ניסה צביקה פיק לשחזר את התעוזה המינית, בגירסה המקורית שהקליט לשיר "אין מדינה לאהבה" ובה גם צלילי גניחות, אך אם שירו של גיינסבורג הצליח במצעדים - שירו של פיק, בגירסה זו, הוחרם מהשמעות ברדיו.


העיתונות, כמובן, העלתה השערות שגיינסבורג ובירקין הקליטו סשן סקס במכשיר הקלטה שהוסתר

מתחת למיטה או שמא הקליטו את עצמם באולפן בעת משגל. בירקין הסבירה אחרת: "הקלטנו את זה בסשן הקלטה משעמם באולפני פיליפס במארבל ארץ', בלונדון. כל אחד מאיתנו שר בתא שירה משלו באולפן. סרז' כל הזמן נופף לי כמשוגע מהתא שלו כדי להנחות אותי כיצד לשיר".


ברגע שסיימו להקליט את השיר, השניים מיהרו חזרה איתו לפריס. "המלון שבו גרנו באותה תקופה - איפה

שאוסקר ווילד מת; סרז' אהב את זה בגלל האנקדוטה ההיא - הייתה שם מסעדה במרתף היין שבה אנשים יכלו לשבת בתאים הקטנים ולקבל ארוחת ערב. היה אדם שנהג לנגן תקליטים די איטיים ודיסקרטים למוזיקת רקע. סרז' לא יכולנו להתאפק, שמנו בידו תקליטון עם השיר וברחנו לאחור כדי לצפות במתרחש. במהרה הסכינים והמזלגות של כולם היו באוויר. אף אחד לא המשיך לאכול. סר'' אמר 'אני חושב שיש לנו להיט'..."


כך חשב גם ראש חברת התקליטים. בירקין: "הוא כבר הכיר את השיר כי הוא שמע את זה בגירסה שסרז' עשה עם בריז'יט בארדו, אבל הוא הקשיב לגירסה החדשה ואמר, 'ובכן סרז', אני מוכן ללכת לכלא אבל אני מעדיף ללכת על זה עם תקליט ארוך, אז תחזור אחורה ללונדון ותקליט עוד 10 שירים, ואני אוציא את זה בעטיפה ללא כותרת. אז חזרנו לאנגליה - סרז' המציא כמה שירים חדשים על המעבורת והקלטנו מהם. כשהתקליט יצא, דאגנו שיהיה כתוב שהוא נועד מגיל 21 ומעלה. מה שכמובן הבטיח שהמכירות זינקו.


בינתיים, באיטליה, 'השיר נאסר לשידור לאחר שהוקע כ"גסות" בעיתון הוותיקן. בירקין: "ראש חברת התקליטים, פונוגרם, באיטליה קיבל מאסר על תנאי ונדרש לשלם קנס גבוה. סרז' אמר לי שזה היח"צ הכי גדול שהוא יכל להשיג אי פעם. אז אנשים שמע על השיר בדרום אמריקה דרך העיתון הזה של הוותיקן. אז כל העניין מאז ואילך היה מאוד מגרה ומרגש, כי אף אחד לא עשה דבר כזה מעולם". איסורים הגיעו גם בספרד ובשוודיה. גם בארה"ב הוגבלה השמעתו.


בבריטניה, זמן קצר לאחר יציאתו, הבי.בי.סי, כצפוי, החרים אותו, והודיע שהשיר "לא נחשב מתאים להשמעה". באופן לא פחות צפוי, ההצהרה הבטיחה שהשיא יהיה להיט.


בשלב זה ניצל נגן הקלידים הבריטי, טים מייקרופט, שפעל תחת שם הלהקה SOUNDS NICE, את ההזדמנות כדי להיכנס עם גרסה אינסטרומנטלית, ששמה שונה ל'אהבה ממבט ראשון'. הנימוק שלו היה

מובן: מאז האיסור של הבי.בי.סי (אשר, עם המונופול הכמעט שלהם על גלי שידור באותה תקופה, פירושו למעשה אפס השמעת אוויר, מחוץ לקומץ תחנות פיראטיות ודיסקוטקים) לא הייתה יכולה להיות התנגדות אפשרית ברגע שהמילים והגניחות הוסרו. מייקרופט הגיע עם הביצוע שלו למקום ה-18, במצעד הבריטי, ב-6 בספטמבר. ואז פתאום הגרסה המקורית חזרה לחנויות ואף כבשה את המקום הראשון. אצלנו, בישראל, השיר חגג היטב במצעד הפזמונים אז.



ב-27 ביוני בשנת 1974 יצא האלבום FROM MARS HOTEL של הגרייטפול דד.

SIDE 1

1. U.S. Blues

2. China Doll

3. Unbroken Chain

4. Loose Lucy


SIDE 2

1. Scarlet Begonias

2. Pride Of Cucamonga

3. Money Money

4. Ship Of Fools


כשחברי הלהקה נכנסו לאולפני סי.בי.אס, שבסן פרנסיסקו, כדי להקליט את תקליטם השני שאמור לצאת בלייבל הפרטי שהקימו, הם היו על סף סגירת עשור פעילות תובעני וחסר מנוחה. הם היו תשושים ונראה היה כי מנוחה לא תזיק להם, אבל היה צריך לעשות תקליט, שנקרא על שם מלון אמיתי ששכן לא הרחק מהאולפן. "ערכנו המון חזרות לקראת הקלטת התקליט הזה", סיפר הגיטריסט ג'רי גרסיה. "התהליך ארך כחודש כך שהיינו מוכנים לחלוטין כשהגענו להקליט".


בהמשך הסגיר גרסיה לעיתון המוסיקה CIRCUS כי 'זה היה תקליט שנוצר באופן בו מרכיבים מודלים של מטוסים'. משפט שמסביר כי התקליט נעשה באופן שונה ממה שסיפר לפני כן. בכל אופן, זה תקליט מהנה מאד להקשבה כי יש בו גם קטעים חשובים מרפרטואר הלהקה, כמו למשל הקטע הפותח - U.S BLUES (שמפקפק בחשיבותה של אמריקה כאומה כה גדולה בעולם, גם בגלל פרשת ווטרגייט) וגם זה שבא אחריו, CHINA DOLL, שבו דיאלוג בין אדם שהתאבד למי שנותר עם הכאב על מעשה זה ("יריית אקדח בשעה חמש / פעמוני גן עדן מצלצלים / תגיד לי מדוע עשית זאת / לא, אני לא אגיד דבר").


אפילו הביוגרף של הלהקה, דניס מקנלי, הצהיר בספרו הנהדר LONG STRANGE TRIP כי זה "אלבום חלקלק עם שירים עצמאיים ללא קשר ביניהם. הוא היה מקצועי ביותר, אך לא נתן השראה לגרייטפול דד".

לאחר מכן יצאה הלהקה לסיבוב הופעות שבו קיבצה סביבה קהל חדש של דד-הדס. אלו הם הדד-הדס של הסבנטיז, שרק שמעו מאחרים על מבחני האסיד של הסיקסטיז ולא חוו מעולם את התחושה המקורית של הייט-אשבורי. הגעה להופעות הלהקה הייתה מבחינתם המשך ישיר למה שהיה כשימור אווירת המשפחתיות הגדולה. אבל במחנה הלהקה החלו להיפער סדקים והיה צורך בהפסקת הפעילות המשותפת. לא היה ברור אז אם הלהקה תתפרק או תמשיך לפעול.


במלודי מייקר נכתב בביקורת על התקליט: "זו אבן דרך חשובה בקריירת הלהקה. זו הפעם הראשונה בה הלהקה שמה ביצירתה את כל ההשפעות שספגה. התוצאה באה עם התקליט האמריקני הטוב ביותר של השנה. הוא נשמע כשילוב בין האחים אולמן לסטילי דן, או מהאווישנו אורקסטרה עם האחים דובי".


ב-27 ביוני בשנת 1975 יצא גיליון של עיתון להיטון. הנה כמה תופינים שאספתי לכם משם:





ב-27 ביוני בשנת 1969 יצא תקליטון הסולו הראשון של רובין גיב, עם השיר SAVED BY THE BELL. רובין אז היה מחוץ ללהקת הבי ג'יס, ממנה פרש בכעס.


הצד השני המקורי של התקליטון היה אמור להיות עם השיר ALEXANDER GOODTIME אבל בנובמבר 1969 דווח על ידי עיתון מלודי מייקר שהתגלתה תקלה במאסטר. הצד השני אוכלס בסוף עם השיר MOTHER AND JACK.


ב-27 ביוני בשנת 1965 הופיעו הביטלס, שתי הופעות, בתיאטרון אדריאנו, ברומא, איטליה. הופעה ראשונה הייתה בשעת אחר הצהריים והשנייה בערב.


לאחר ההופעה השנייה פול מקרטני פגש את המחזאי נואל קווארד, שהשתתף באירוע.


קווארד סיפר: "הרעש היה מחריש אוזניים לאורך כל הדרך ולא יכולתי לשמוע מילה שהם שרו או תו שהם ניגנו. הלכתי מאחורי הקלעים ופגש אותי בריאן אפשטיין, שאמר לי שהם חזרו למלון והאם ברצוני ללכת לשם. אמרו לי שהביטלס מסרבים לראות אותי. חשבתי שזה חסר חן בצורה קיצונית, אבל החלטתי לטפל בזה בתקיפות ובכבוד. אמרתי לוונדי, העוזרת של אפשטיין, ללכת למלון ולהביא לי אחד מהם, והיא לבסוף הופיעה שוב עם פול מקרטני. הבחור המסכן היה די חביב ושלחתי איתו הודעות ברכה לעמיתיו, אם כי ההודעה שהייתי רוצה לשלוח להם הייתה שהם אנשים קטנים, רעים ומחורבנים".


בדיוק שנה לפני מכן, ב-1964, היו הביטלס בניו זילנד...


כ-5,000 מעריצים בירכו את הביטלס כשהמטוס שלהם נחת בקרייסטצ'רץ', ניו זילנד. המעריצים גם עמדו בתור לאורך המסלול שעברה הלימוזינה של הלהקה למלון קלרנדון בקרייסטצ'רץ', שם שהתה. בשלב מסוים ילדה בת 13 השליכה את עצמה לפני המכונית, פגעה במכסה המנוע ונפלה על הכביש. הביטלס לקחו אותה למלון שלהם, נתנו לה קפה ודאגו שהיא לא תיפגע.


במלון התחבאו כמה מעריצים גברים בארון, בכוונה לחתוך את שיערם של הביטלס בניסיון להרשים את החברות שלהם. הם התגלו לפני שהספיקו להיתקל בארבעת חברי הלהקה, אך הצליחו להימלט דרך מדרגות החירום.


הרצאות בוטיק על הביטלס והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה פה: 050-5616459



ב-27 ביוני בשנת 1970 פורסם גיליון נוסף של עיתון מלודי מייקר ובו התופינים הבאים שבחרתי לכם:


להקת בלאק סאבאת' נפגעה מהבלגאנים של סטודנטים בארה"ב.


כך נכתב שם: "להקת בלאק סאבאת' היא הלהקה האחרונה שנפגעה מהמצב הגועש של הסטודנטים בארה"ב. סיבוב ההופעות שלה שם, במשך ארבעה שבועות, היה אמור להתחיל באוגוסט אך בוטל. סיבוב זה היה אמור לקדם את תקליטה החדש. הסיבה לביטול היא סגירת אולם פילמור ווסט בקיץ כי בעל המקום, ביל גרהאם, חושש מכאוס שייגרם למקום אם הרבה סטודנטים יגיעו לשם. אולם זה היה משמעותי בסיבוב ההופעות של סאבאת' וארבעת חברי הלהקה מאוכזבים מאד מההחלטה".


האם דילן יכתוב שירים למחזה בברודוויי?


להקת פינק פלויד מדווחת מהשטח...


הנה כמה ציטוטים שבחרתי: "ראינו בארה"ב את הלהקה של פאטס דומינו. הייתה לו חטיבת כלי נשיפה מעולה - עד הרגע בו כל החברים ניגנו ביחד. גילינו שהמוסיקה מניו אורלינס היא הסצנה המוסיקלית הגרועה בעולם. זה פשוט מלא במועדונים מעופשים כשכל אנשי הג'אז האמיתיים עזבו ונותרו שם רק השיכורים. היינו כשבעה שבועות בארה"ב וזה היה מסע טוב מבחינה שיווקית. אנשים אמרו לנו שלא ראו משהו דומה לנו. קיבלנו ביקורות טובות בכל מקום. חזרנו הביתה מרוצים. לא מזמן נגנב לנו כל הציוד וזה היה אסון. ישבנו במלון וחשבנו שאכלנו אותה וזהו זה. שפכנו את הצרות שלנו לבחורה שעבדה במלון והיא אמרה שאביה עבד עבור ה-FBI. אחרי ארבע שעות של עבודה מצדו נמצא הציוד שלנו, בשווי 15,000 ליש"ט".


הרצאה על פינק פלויד, "הצד האפל של הירח" והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה 050-5616459)


יש גם כתבה על להקת הרוק הבריטית BLACK WIDOW...


לפי הכתבה, הקללה הוטלה על להקת BLACK WIDOW הבריטית שבאה לשלב בין הרוק לטקסים של מאגיה שחורה. השילוב של הרוק והמאגיה השחורה גרם למנהלי אולמות רבים לברוח הרחק ולא לרצות להזמין את הלהקה. גם מבקרי מוזיקה לא היו מוכנים לקבל זאת.


חברי הלהקה ניסו להתגונן באומרם "אנחנו לא שטניים, אלא פשוט באנו לבדר". לכתב העיתון הם אמרו: "רוב התגובות השליליות באות ממבקרי מוזיקה שלא מבינים מה היא מאגיה שחורה. הם ישר חושבים שמדובר בדבר שטני. אבל אנחנו לא עוסקים בזה אישית אלא זה משהו שאנחנו רק קוראים עליו. עכשיו שופטים אותנו לרעה ולא משמיעים את התקליט שלנו ברדיו. באולמות הגדולים גם לא מרשים לנו להעלות לבמה את הבחורה שמופיעה איתנו. ברור שאנחנו לא רוצים להיתקע בתדמית המאגיה הזו. בהמשך כנראה נמשיך להביא תכנים מהתחום הזה, אך באופן פחות ברור. לקח לנו שישה חודשים להכין את המופע ואירגנו אותו עוד לפני שהטרנד של המאגיה השחורה הגיע לפה. מה שבטוח, הענקנו הרבה חשיפה, בגלל מה שאנחנו עוברים, ללהקה אחרת שמשתמשת בתכנים כאלה". (הכוונה הייתה לבלאק סאבאת' - נ.ר).



מודעות בגיליון זה על תקליטים ותקליטונים חדשים:



והפעם בפינת בליינד דייט במלודי מייקר, בה משמיעים למוסיקאי כלשהו את השירים החדשים בסצנה מבלי שיידע במה מדובר - זה אריק קלפטון.



כך הוא הגיב לתקליט BITCHES BREW, של מיילס דייויס: "זה נשמע לי כמו מיילס דייויס או דוקטור ג'ון. האם זה החדש של מיילס דייויס? לא שמעתי אותו מעולם לפני כן. מי המתופף פה? טוני ויליאמס? אפשר לראות את העטיפה? אני מאד רוצה לנגן עם מיילס דייויס. זה יכול להיות אתגר מדהים. אבל התחמקתי כמה פעמים מאפשרות שכזו. אני לא יודע אם אני ברמה של לנגן לצד מוזיקאי שכזה. יש לו מוזיקה שנמנעת מהמובן מאליו".


ב-27 ביוני בשנת 1971 ערך ביל גרהאם את מופע הסגירה של אולם הפילמור איסט שבניו יורק שאותו יסד וניהל.


בערב הנעילה הופיעה להקת 'האחים אולמן', גיטריסט הבלוז אלברט קינג ואורחים כמו להקת הביץ' בויז, אדגר ווינטר וקאנטרי ג'ו מקדונלד. הערב שודר ישירות לתחנת הרדיו WPLJ.


ב-27 ביוני בשנת 1995 יצא אלבום לניל יאנג. שמו הוא MIRROR BALL ולהקת הליווי היא פרל ג'אם.


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "זה לא סוד שניל יאנג אוהב את פרל ג'אם ולהיפך. זה שההערצה ההדדית הזו תביא בסופו של דבר לאלבום היה כנראה בלתי נמנע, אבל למרות זאת, קשה שלא להיות מופתע מהספין ש'מירור בול' עושה למערכת היחסים. למרות שיאנג הוא ללא ספק השותף הדומיננטי - זה הקונספט שלו, אחרי הכל, השירים שלו והאלבום שלו - זו פרל ג'אם שבסופו של דבר קובעת את הצורה והתחושה של המוזיקה, ומספקת רמת קלט ואנרגיה החורגת הרבה מעבר לתחום הרגיל של להקת ליווי. במקום להיאבק נגד מהלך האירועים, ניל יאנג ופרל ג'אם בוחרים לרכוב על הגל. זה כמו התאונה הממשמשת ובאה שמתאר יאנג בתחילת השיר I`M THE OCEAN שבה הגיבור מחליט 'לתת לרגע להימשך' במקום ללחוץ על הבלמים".


ב-27 ביוני בשנת 1970 פורסם במלודי מייקר אייטם על הקלידן החדש של להקת ג'ת'רו טול, ג'ון אוון.



ג'ון אוון (שם אמיתי - ג'ון אוונס), שלמד לפני כן באותה כיתה עם מנהיג הלהקה (יאן אנדרסון) סיפר: "אני זוכר שבכיתה ההיא יאן ישב מקדימה ואני הייתי מאחור. הוא נהג לקרוא כתבים לטיניים וחשבתי שהוא בהחלט שונה משאר תלמידי הכיתה.


קיבלתי פטיפון במתנה ליום הולדתי ה-15 וקניתי תקליט של הביטלס. יאן קנה אז גיטרה ספרדית והחלטתי שמי שיש לו גיטרה ספרדית, יש לו גישה מוזיקלית טובה דיה שאזמין אותו להקשיב לתקליט בביתי. זמן קצר לאחר מכן החלטנו להקים להקת פופ ואני בחרתי להיות המתופף בה, כי זה נראה לי הכי קל. הוא היה בגיטרה ואני בתופים ובמהרה היה ברור שחסרים דברים. אז ביקשנו מחבר נוסף בבית הספר שינגן בס איתנו. כך הצלחנו להשיג הופעות במועדוני הנוער המקומיים.


כשהתמקצענו קצת, עזבנו את בית הורינו ויצאנו לרעוב קצת. אז החלטתי לעזוב את העניין וללכת ללמוד בקולג'. לא הייתי לי האישיות הנכונה להקים להקה ולהנהיג אותה. חשתי מאושר בלימודים בקולג' בצ'לסי. אז חשבתי שכימיה היא הדבר העיקרי בחיי.


גרתי לא הרחק מיאן והוא בינתיים החל להצליח עם ג'ת'רו טול ויצא להופעות באמריקה. אז הוא ביקש ממני להצטרף אליו ללהקה. אבל חשתי שאין צורך בי בלהקה. בחג המולד קיבלתי ממנו גלויה שהוא שלח מאמריקה. הוא ביקש בה שאנגן בהקלטה של השיר THE WITCH'S PROMISE. הסכמתי ומשם זה גדל לנגינתי באלבום BENEFIT.


הם הקליטו את תפקידיהם ואז קראו לי להוסיף פסנתר על זה. לא ניגנתי פסנתר מזה שנתיים והייתי קצת חלוד. יאן אמר לי מה לנגן ונתן לי מקום להוסיף משלי. לא חשבתי על זה כמקצוע קבוע אלא כעוד מקור להכנסה. אז טסתי לגרמניה ויאן התקשר אליי ואמר לי שאין עתיד ללהקה שלו ללא פסנתרן. הוא אמר לי שאם לא אצטרף, זה יהיה סוף הלהקה. הוא הוסיף שהאישיות שלי חשובה בהרבה מאשר שאהיה וירטואוז. חשבתי על זה קצת והצטרפתי. האמת שאני פסנתרן ולא אורגניסט, למרות שאני מנגן לא מעט באורגן בלהקה. יש לי המון הערכה למוזיקאים כמו קית' אמרסון, שיכולים לכתוב את המוזיקה שלהם. אני פשוט מנגן את מה שאומרים לי. כיום אני לא ממש מקשיב למוזיקה ואין לי פטיפון או רדיו בביתי".



ב-27 ביוני בשנת 1966 יצא אלבום הבכורה הכפול של להקת MOTHERS OF INVENTION, בהנהגתו של פרנק זאפה. שמו הוא FREAK OUT.

SIDE 1

1. Hungry Freaks, Daddy

2. I Ain't Got No Heart

3. Who Are The Brain Police?

4. Go Cry On Somebody Else's Shoulder

5. Motherly Love

6. How Could I Be Such A Fool


SIDE 2

1. Wowie Zowie

2. You Didn't Try To Call Me

3. Any Way The Wind Blows

4. I'm Not Satisfied

5. You're Probably Wondering Why I'm Here


SIDE 3

1. Trouble Every Day

2. Help I'm A Rock

3. It Can't Happen Here


SIDE 4

1. The Return Of The Son Of Monster Magnet (Unfinished Ballet In Two Tableaus)


כל התקליט הזה הוקלט במשך חמישה סשנים בלבד, באולפני TTG שבלוס אנג'לס. חברי הלהקה אז היו פרנק זאפה (גיטרות, שירה), ג'ימי קארל בלאק (תופים), ריי קולינס (שירה), רוי איסטרדה (בס, שירה) ואליוט אינגבר (גיטרה). עם זאת, התקליט הכיל גם את נגינתם של נגני אולפן מיומנים יותר, ששמם לא צויין על גבי העטיפה.

יש הטוענים כי זה האלבום הכפול הראשון בעולם הרוק. אין הדבר נכון. בוב דילן הוציא את תקליטו BLONDE ON BLONDE אחרי תקליט זה, כך שלא מדובר בדילן כראשון שעשה את המהפכה הזו. הראשון שעשה זאת היה זמר הפופ, ג'ימי קלאנטון, שהוציא בשנת 1960 אלבום בשם JIMMY HAPPY / JIMMY BLUE. אבל התקליט של זאפה וחבורתו עדיין היה אלבום כפול ראשון מסוגו. מדוע? כי זה אלבום הבכורה הכפול הראשון בעולם הרוק.


הצילומים על גבי עטיפת התקליט נעשו על ידי חשיפת התשלילים לאור יום, באמצע תהליך פיתוחם. בתמונה, שבעטיפה הקדמית, ניצבים חברי הלהקה, משמאל לימין: אליוט אינגבר, פרנק זאפה, ג'ימי קארל בלאק, ריי קולינס ורוי איסטרדה. בעטיפה האחורית יש מסר שנכתב בלשונה של הדמות הפיקטיבית, אך גם האפקטיבית ביותר, סוזי קרימצ'יז. הטקסט נכתב, כמובן, על ידי זאפה. את דמותה של סוזי בתקליט גילמה ג'יני ואסאר.

זאפה הסביר על סוזי: "הדמות של סוזי הייתה תרמית שבניתי באופן דקדקני. המטרה שלי הייתה ליצור דמות שכל אחד יכול לקחת אותה לאן שהוא רוצה".


בעטיפה הפנימית של התקליט מצוינים 179 שמות, כשזאפה הוסיף בתיאור: 'האנשים האלו עזרו לנו במוזיקה שלנו. אל תבואו נגדם בגלל עובדה זו'. בהמשך תיאר זאפה את הרשימה הזו כ'אנשים שהשפיעו עליי מאד - בעיקר באופן שלילי'. הרשימה כללה חברי עבר בלהקה, חברים קרובים של זאפה בחייו האישיים, מלחינים, שחקנים, נגני רית'ם אנד בלוז ושאר ידוענים. אבל זאפה לא אהב את התוצאה הגראפית של עטיפת התקליט הזה ובשנת 1968 הוא תיאר אותה כ'פיסת גרפיקה מכוערת להחריד'. מי שקנה את האלבום כשיצא, יכל לשלוח דולר אחד לחברת התקליטים MGM ולקבל FREAK MAP. זו הייתה מפה שהכילה 36 מקומות בעלי עניין בהוליווד. אותה מפה שוחזרה בשנת 1995, עם הוצאת האלבום בדיסק.


שרשרת השירים בתקליט הזה הייתה כדבר שלא נשמע כמותו לפני כן בעולם הרוק. הייתה זו הצצה ראשונה לראשו של פרנק זאפה, כשהצד הרביעי בתקליט הגיע ל'פריק אאוט' האמיתי, עם קטע, באורך 12 דקות ועשרים שניות, ששמו THE RETURN OF THE SON OF MONSTER MAGNET. בהקלטת הקטע הזה השתתפו רבים אחרים לצד חברי הלהקה. זאפה לא אהב את התוצאה הסופית ובנובמבר 1967 סיפר: "אני עדיין כועס על חברת התקליטים שלא אפשרה לי לסיים את היצירה הזו. מה שאתם שומעים בתקליט זה ערוצי הנגינה הבסיסיים. זה הכל. רק בסיסי ליצירה שתיכננתי בראשי. אני לא מבין כיצד חברת תקליטים לוקחת על עצמה את האחריות להוציא מוצר לא מוגמר שכזה. אבל הם עשו את זה שם ואנשים באו אליי ואמרו לי כמה נפלא הקטע הזה. אבל אני חושב שהוא מחורבן".


פרנק זאפה סיפר בשנת 1968 על תקופת הקלטת האלבום הראשון...


"בשלב מסוים הבנו כי אנחנו מתקדמים היטב כלהקה והחלטנו שאנחנו צריכים מישהו שינהל אותנו. אז מה עושים בדרך כלל במצב שכזה? מחפשים חבר קרוב שמבוגר מאיתנו בכמה שנים. כך השגנו את מרק צ'יקה, שגילה במהרה כי לא יוכל לעשות זאת לבדו וכך הביא אלינו את הרב כהן. זה היה כשמרק השיג לנו הופעה במסיבה של הבחור שצילם את הסרט 'מונדו הוליווד'. הרב היה שם וכך נוצר הקשר. הרב לא ממש ידע מה אנחנו עושים שם על הבמה אבל, באופן ביזארי, חש שיש לנו משהו מסחרי למכור. הוא ניגש למשימה והשיג לנו אודישן במועדון ACTION שבהוליווד. זה המועדון שהעיף אותנו החוצה, כמה חודשים לפני כן, בגלל שהיה לנו שיער קצר מדי.


בשלב האודישן עדיין לא היה לנו שיער מספיק ארוך, אז דאגנו לשים כובעים על הראשים שלנו. נראינו כמו חברי מאפיה שיוצאים למסע הרג. ההנהלה התרשמה ושכרה אותנו להופעות שם במשך חודש. זו הייתה התחלת ההצלחה. השלב הבא בסולם היה להיכנס למועדון ויסקי א גו גו. אחר כך הגיע שלב נוסף עם קבלת הופעות במועדון TRIP. אבל לא פעם היו הופעות שלנו, שהמנהלים של המועדונים לא פרסמו אותן כראוי. לא פעם ניצבנו במצב בו לא היו כלל שלטי פרסום להופעותינו. הקהל מיעט לרקוד בהופעות שלנו. הוא הקשיב.


אבל זה לא התאים לבעל המועדון TRIP. הוא רצה שאנשים, שעברו בחוץ והציצו פנימה, יראו ריקודים על הרחבה. לא ידענו לבצע שירי ריקודים אז המשכנו בהופעה שלנו. יום אחד נכנסו למועדון ויסקי א גו גו אנשים מחברת MGM, שהחליטו כי יתנו לנו להקליט תקליט אצלם. ביום הראשון של ההקלטות לא היה לנו כל כסף לאכול. מישהו שם הואיל בטובו לתת לנו עשרה דולר כדי לאכול, לפני שנתעלף. ביום הזה הקלטנו שישה קטעים ומשם הלך העסק והשתפר".


בשנת 1970 הוסיף זאפה לסיפור: "נראה כי הלהקה שלנו הוחתמה ב-MGM כסוג של מחווה להרב כהן, שהכיר את מפיק הבית שם, טום וילסון. חברת MGM הייתה הישועה שלנו, כי שאר החברות ששלחנו להן הקלטות דמו - דחו אותנו על הסף. וילסון הגיע לשמוע אותנו בהופעה, כדי להתרשם, וכנראה הוא חשב שאנחנו להקת בלוז. ובידיעה הזו הוא דאג להחתמתנו בחברה תמורת מקדמה בסך 2500 דולר, שהיה אז סכום גדול.


ניגשנו לדיונים בעניין האלבום והסברתי לוילסון שאני רוצה לבצע גם תזמורים בחלק מהשירים. למזלי הוא הסכים. השיר הראשון שהקלטנו היה ANYWAY THE WIND BLOWS והשני היה WHO ARE THE BRAIN POLICE. לאחר הקלטת השיר השני החלו לחשושים בחברת התקליטים. אנשים שם נכנסו לפאניקה והחלו להבין כי קנו את הדבר שלא פיללו לו. הטלפונים מהחברה לאולפן ההקלטות היו רבים ומלחיצים. לכן מיהרנו להקליט כמה שיותר קטעים בכל יום, מחשש שיבואו ופשוט יעיפו אותנו. אני לא רציתי כלל שזו תהיה להקת בלוז. אבל מצד שני עמדה חברת MGM שהבינה, מאוחר מדי, כי השקיעה כבר 20000 דולר בהפקת התקליט. כך שהייתה בידיה כעת כמות גדולה מאד של הקלטות. יותר ממה שהיה אפשר לשים בתקליט בודד.


אז הצעתי להם שיקצצו מאחוזי הזכויות שלי בשירים שכתבתי וכך יוציאו את העניין כתקליט כפול. זה היה צעד ראשון, בתחום התקליטים הכפולים בעולם הרוק. כמו כן, הענקנו לחברת התקליטים המבוהלת הזו טיפים בנוגע לשיווק המוזיקה הזו לקהל הנכון. לאט הם החלו להבין שם כי יש הגיון בסיפור. חשבתי באותו רגע שעלינו על הגל הנכון, עד שהבנתי במהרה כי כל הצעותיי לשיווק האלבום הזה נפלו על אזניים ערלות. הם החליטו להשתמש רק ברעיונות שלהם לקידום העניין. היו אלו רעיונות נוראיים שעשו נזק. הייתה להם סוכנות פרסום שכנראה נתקעה במכונת זמן בשנות הארבעים. אחת השיטות המטופשות שלהם הייתה לשלוח פאזלים עם עטיפת התקליט לשדרני רדיו. כל יום נשלחה חתיכה נוספת משבע חתיכות שהרכיבו את העטיפה. מישהו גאון חשב שם שהשדרנים יתלהבו וירכיבו את הפאזל הזה. ממש אסון. התקליט הזה היה כישלון מסחרי, יחסית לכמות הכסף שהושקעה בהקלטתו ופרסומו. זה פגע בנו מאד כשניגשנו לעשות את התקליט השני שלנו, ABSOLUTELY FREE, כי החברה החליטה הפעם להעניק לנו תקציב זעום ביותר להכנתו".


ומה נכתב בביקורת על התקליט הזה, בעיתוני העבר? עיתון HIT PARADER פרסם בנובמבר 1966: "התקליט הזה מכופף כל הגיון אפשרי. חלק מהתקליט מכיל מוזיקה וחלק רק דיבור וצרחות. אם אתם מחפשים את מה שקורה היום באמת, לכו ותשיגו את התקליט הזה".


עיתון AMERICAN RECORD GUIDE פרסם בספטמבר 1967 כי האלבום הזה מתיש לפרקים. מה שבטוח, אי אפשר להתעלם מאלבום בכורה פריקי שכזה ולמי שמעונין בכל ההקלטות מהסשנים לתקליט - רוצו להשיג קופסה נהדרת שנקראת MOFO, שזה ראשי התיבות של MAKING OF FREAK OU. שם תיכנסו לקרביים של ההקלטות.


ב-27 ביוני בשנת 2015 מת מסרטן בסיסט להקת יס האגדי, כריס סקווייר, בגיל 67. למזלי הרב, יצא לי לפגוש אותו, אחד על אחד, בלונדון, בשנת 2005.


כריס סקווייר היה בסיסט כה בולט בימים ההם שאנשים רבים קראו לצליל הבס שהפיק בשם 'הצליל של כריס סקווייר' וזה מראה כמה תרומתו הייתה חשובה. הוא השתמש לא מעט בגיטרה בס מתוצרת חברת ריקנבקר.

"נראה שגיטרות הריקנבקר יותר פופולריות עכשיו מאי פעם", הוא אמר לעיתון SOUNDS בשנת 1976. "אז כמעט ולא היו כאלה בסביבה, אבל עכשיו אתה רק צריך להדליק את הטלוויזיה, לצפות בתכנית 'טופ אוף דה פופס' ותראה תריסר מהן".


סקווייר נתקל לראשונה בכלי זה כשהיה בן 17 ועבד בחנות המוזיקה 'בוסי והוקס' ברחוב ריג'נט שבלונדון. הוא למד לנגן בס בגיטרה זולה, אך הייתה לו הזדמנות לקנות בס טובה יותר דרך הסניף, עם כלי הנגינה החשמליים של החברה, שפעל אז בכיכר פיקדילי. בזמנו, בוסי והוקס היו הסוכנים העיקריים של ריקנבקר, ולדבריו של כריס, "זה פשוט נראה כמו הכלי הטוב ביותר שיש. ראיתי את להקת המי ואת ג'ון אנטוויסל שהופיע עם זה ונדלקתי. אז קניתי אחד, ואני חייב להודות שמעולם לא נתקלתי מאז בבס שנשמעת כמו זו. אני עדיין משתמש בגיטרה הראשונה ההיא, ולמרות שקניתי אחרות מאז, מעולם לא ממש מצאתי אחת שתשיג את אותו צליל"


יכול להיות שזה היה בגלל פס הייצור שהפך המוני?


סקווייר: "אם כל מה שהיצרנים הגדולים מעוניינים זה לנפח את הרווחים הרבעוניים שלהם, על חשבון האיכות, אז בטווח הארוך אני חושב שהם יפסידו. כלומר, תסתכלו על תעשיית הרכב שלנו... פנו אליי מספר פעמים מאלמביק, שהבטיחו שהם יכולים לעשות טוב יותר ממה שיש לי עכשיו, אבל למעשה עדיין לא הזמנתי מהם כלום. יש לי כבר מבחר די גדול של גיטרות בס. גיבסון, פנדר, בס עם שישה מיתרים של דנאלקטרו, שהיא גיטרה טובה מאוד זה עלה לי רק מאה דולר בארצות הברית לפני שלוש שנים, אבל זה נשמע מצוין".


"רוב הזמן אני משתמש במגבר של 100 וואט מתוצרת מארשאל, שזה משהו שהיה לי הרבה זמן. הפסקתי להשתמש בו לזמן מה כאשר יס נסעה לראשונה לאמריקה והתחלתי להשתמש במגברי הטרנזיסטור של סאן שקיבלתי מהם צליל טוב מאוד. אבל עדיין משהו היה חסר לי בהם".


ההרצאה "קרוב לקצה - סיפורה של להקת יס" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-27 ביוני בשנת 1968 העניק אלביס פרסלי מופע אינטימי מול מצלמות הטלוויזיה, שהפך למופע הקאמבק מהגדולים בחייו.


כל פרטי הקאמבק הזה מחכים לכם בלחיצה פה.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page