רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-28 במאי בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-28 במאי בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

ב-28 במאי בשנת 1971 יצא אלבום הסולו הראשון של גרהאם נאש, SONGS FOR BEGINNERS.

כתיבת האלבום לא באה בקלות לנאש. היו רגעים בהם הוא רצה לסגת מכל זה. ביטחונו האישי לא היה גבוה והכאבים שבנפשו היו גדולים ומעיקים. הוא גר אז עם הזמרת ריטה קולידג' והקשר לא היה מפרה. הוא פרש משם להתגורר בחדר במלון SUNSET STRIP. נאש נשאר ספון בחדרו וכתב מוזיקה כל היום כשהוא יוצא רק בלילות. אך התהליך הפך משעמם עבורו. הוא לא אהב להיות לבדו. הוא החליט שבאלבום הסולו הראשון שלו הוא רוצה שינגנו הרבה חברים. לכן הזמין מוזיקאים כמו הבסיסט פאזי סאמואלס, ריטה קולידג', דייויד קרוסבי, פיל לש וג'רי גרסיה מהגרייטפול דד, ניל יאנג (שניגן בפסנתר באלבום), דייב מייסון ועוד.

הסשנים לאלבום לא היו קלים. יום אחד אמר טכנאי ההקלטה, ביל האלוורסון, לנאש שאלבומו יוכל להיות תרופה מעולה לאינסומניה. נאש הנסער יצא מהאולפן בזעם רב. האלוורסן הפסיק את עבודתו עמו ויצא לאנגליה לעבוד עם סטיבן סטילס. במקום האלוורסן הגיע לאולפן הטכנאי לארי קוקס, שהיה טכנאי ההקלטות של הג'פרסון איירפליין. רק כשנאש סיים את ההקלטות והקשיב לכל ההקלטות הוא הבין שהשילוב של שיריו עם האלוורסון וקוקס הוא מנצח.

עם שם האלבום התכוון נאש לשני דברים: העובדה שהוא עצמו מתחיל דרך חדשה כסולן וגם על אנשים שמהרהרים במשהו שהם מאד רוצים לעשות אך לבסוף נשארים על קו הזינוק ללא תנועה קדימה.

הלהיט הגדול של האלבום היה השיר CHICAGO, שנכתב כבר ב-1968 בעקבות ועידה דמוקרטית בשיקגו שהפכה לסצנת אלימות קשה. ראש העיר של שיקגו, ריצ'ארד דיילי, הורה למשטרה להשתמש בכל אמצעי אפשרי לשמור על הסדר. המשטרה לקחה את דבריו ברצינות רבה ואנשיה פעלו באלימות רבה כלפי מפגינים.

הבית הפותח של השיר מדבר באופן ברור על משפט שבעת הנאשמים בבית הדין, שהואשמו בגרימת התפרעויות במהלך הועידה. הנאשם השמיני, בובי סיל, שהיה שחום עור, נכבל על ידי המשטרה באופן משפיל לכסא בבית המשפט ובשלב מסוים הוצא משם.

כך שר נאש בשיר: "למרות שהאח שלכם מרותק ושבור, והם כבלוהו לכסא, התואילו לבוא לשיקגו רק כדי לשיר?". שנים לאחר מכן הודה נאש שיש משפט אחד בשיר שהוא מתחרט שכתב ושר אז - "תקנות? מי צריך אותן?". לדבריו, ברור שצריך לחיות לפי תקנות ולכן מאז הוא שר שלא צריך חלק מהתקנות.

בעיתון NME נכתב בביקורת על תקליט זה: "התקליט כולו מוצף באהבה. לפעמים היא נמצאת פה ולפעמים היא אבודה. אבל אין רגע אחד באלבום בו נאש נכנס לרחמים עצמיים או פתוס כשהוא שר עליה. מקבץ השירים שלו פה הוא פשוט וישיר. ללא הפקה יומרנית או סוללה של שמות ידועים שתרפד אותו. אין סיבה שהתקליט הזה לא ימכר כמו AFTER THE GOLDRUSH של ניל יאנג. כל 11 השירים בתקליט קצרים ומדויקים. יש פה שליטה עצמית ברורה וכיוון שונה מזה שהוא עשה עם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג. שימו לב שמדי פעם אימץ לעצמו פה נאש את סגנון השירה של לנון. אולי זה טבעי בשל העובדה שהשניים גדול באותו זמן ובאותו אזור צפון-מערבי שבאנגליה. אבל זה לא משהו שבא בעוכריו של נאש. להיפך, זה מוסיף עוד רובד מעניין לשירים פה".

ב- 28 במאי בשנת 1970, יצא בארה"ב התקליטון של ניל דיימונד עם הלהיט הנהדר, SWEET CAROLINE.

פרט טריוויה: בשנת 2019 נבחר השיר על ידי ספריית הקונגרס לשימור במרשם ההקלטות הלאומי בשל היותו "משמעותי מבחינה תרבותית, היסטורית או אסתטית".

בראיון שנערך בשנת 2007 הצהיר דיימונד כי ההשראה לשיר הייתה בתו של ג'ון פ. קנדי, קרוליין, שהייתה בת אחת עשרה בעת צאת התקליטון. דיימונד שר לה את השיר בחגיגת יום ההולדת ה-50 שלה בשנת 2007.

הוא גילה שתמונת שער במגזין של קרוליין קנדי, ​​כילדה צעירה הרוכבת על סוס עם הוריה, היא שיצרה תמונה במוחו, ושאר השיר התגבש כחמש שנים לאחר שראה את התמונה הזו לראשונה. עם זאת, בשנת 2014 אמר דיימונד כי השיר עוסק בכלל באשתו השניה מארשה, אך הוא היה זקוק לשם בעל שלוש הברות כדי להתאים למנגינה. נו טוב, ניל דיימונד לא פעם תעתע במדיה.

בזמן שהשיר על קרוליין צעד במצעד הבריטי, אצלנו צעד שיר אחר שלו, "רוזי המתנפצת", שאף הגיע למקום הראשון במצעד של שידורי ישראל.

ב-28 במאי בשנת 1968 - תאריך הולדתו של הזמר/גיטריסט ג'ון פוגרטי (הוא נולד בשנת 1945) - יצא תקליט הבכורה של להקתו, קרידנס קלירווטר רווייבל.

זה אלבום מלא בחשמל וסאונד של בוץ במגפיים. אז קודם כל, הנה מה שכתבו עליו אז בעיתונים:

בעיתון 'רולינג סטון' פרסמו ב-20.7.1968 את זה: "הנקודה הטובה היחידה בלהקה הזו היא ג'ון פוגרטי, שמנגן בגיטרה ושר. הוא זמר טוב יותר מהממוצע וגם גיטריסט מעניין. אך חוץ מזה אין כאן משהו מעניין. נגינת הבס פה חוזרת על עצמה והמתופף מונוטוני. כמו כן, גיטרת הליווי בקושי נשמעת. כל התקליט הזה חסר דמיון ובעל הפקה עלובה. זהו ביזבוז גדול מכישרונו של ג'ון פוגרטי, שנקבר פה מתחת לחוסר כישרונם של חבריו ללהקה".

בעיתון HIT PARADE פירסמו במאי 1969: "יופי של להקה. יש כאן רק ארבעה חברים אך הם נשמעים גדולים יותר מהרבה להקות שמונות יותר חברים. הלהקה הזו בהחלט נהגה להקשיב לאמנים כמו ווילסון פיקט ולהביא את היופי של יצירתו דרכם. ג'ון פוגרטי הוא בעל קול רועם ונהדר. האלבום הזה הוא כיף אחד גדול".

והנה כמה מילים שלי בעניין:

להקת CREEDENCE CLEARWATER REVIVAL הרוויחה את הצלחתה אחרי עבודה קשה של שנים תחת השם GOLLIWOGS. כשהלהקה הוחתמה לחברת FANTASY, היא קיבלה עם החתמתה גם בוס חדש לחברת התקליטים - סול זנץ. זנץ היה זה שדאג בתחילת הדרך ללהקה תוך עזרה בקניית ציוד נגינה ואף שינוי שמם. הוא שנא את השם GOLLIWOGS בטענה שזה שם מגוחך ומטופש. חברי הלהקה ניגנו בתקופה ההיא עם כובעים לבנים גדולים ותדמית לא הולמת.

הרבה שמות עברו כרעיונות: DEEP BOTTLE BLUE, MUDDY RABBIT, GROSSAMER WIMP ו- CREDENCE NUBALL AND THE RUBY. אך כשחברי הלהקה הציעו לו את השם 'קרידנס קלירווטר רווייבל', הוא התלהב בשנייה הראשונה ששמע את זה.

השם קרידנס היה למעשה שמו הפרטי של חבר קרוב ללהקה. את המילה קלירווטר לקח ג'ון פוגרטי, מנהיג הלהקה, מפרסומת לבירה שהשתמשה במונח הזה, CLEARWATER. המילה התאימה לשקיפות שחברי הלהקה חשו אז זה מול זה. שקיפות זו נעלמה זמן לא רב לאחר מכן, כשההצלחה הגדולה התממשה.

דבר נוסף שעזר ללהקה להתקדם היה הימצאותה במקום הנכון ובזמן הנכון - סאן פרנסיסקו של 1968. קרידנס לא הייתה להקה טיפוסית לסאן פרנסיסקו של התקופה ההיא. למעשה היא נשמעה כאילו היא הגיעה מדרום ארה"ב. לא יאומן שמסביבה התרוצצו להקות כמו גרייטפול דד, ג'פרסון איירפליין או מובי גרייפ.

מה גם שחברי הלהקה נמנעו מאווירת הסמים ששטפה אז את הייט אשבורי. היה חוק פנימי בלהקה שאסר על חבריה לקחת סמים או לשתות אלכוהול כשמנגנים. הדבר השתלם להם היטב. המוזיקה תפסה היטב בתחנות הרדיו. למרות, או אולי בגלל, שהיא הייתה רחוקה מהמוזיקה הפסיכדלית של התקופה.

הגירסה שלהם ללהיט של דייל הוקינס משנת 1957 בשם 'SUZIE Q' הפכה ללהיט שנטחן היטב בתחנות הרדיו המחתרתיות. שמונה דקות של מוזיקה קצבית וטעונה בגיטרות חשמליות סקסיות. השיר הזה יצא כסינגל באוגוסט 1968 וצבר תאוצה רבה. גם השיר שפותח את האלבום, I PUT A PELL ON YOU, הפך ללהיט ענק. קרידנס לקחו את השיר הזה של "ג'יי הוקינס הצורח" והפכו אותו למשהו שלהם. לטעמי, פוגרטי וחבריו אף התעלו ללא מאמץ על המקור מבחינת בניית דרמה בתוך השיר הזה. קשה ודאי לספור כמה ריקודי סלואו נערכו עם השיר הזה, במסיבות הסלון הביתיות או במועדוני הקצב השונים בישראל, על בלטות של עשרים על עשרים.

את ההשראה לשיר THE WORKING MAN לקח ג'ון פוגרטי מכל העבודות שחברי הלהקה ביצעו מחוץ למסגרת הלהקה. שניים מהם עבדו בתחנת דלק. דאג קליפורד המתופף היה שרת נקיון. והם גם עבדו כנהגי משאיות.

הסוד להצלחה של הלהקה היה ללא ספק ג'ון פוגרטי. הקול המחוספס שלו, נגינת הגיטרה המחשמלת והכישרון בכתיבת שירים והפקה היו הנשק הסודי. אך הנשק הסודי הזה הפך מהר מאד לאוייב מול חבריו ללהקה. פוגרטי נהג לאסור עליהם להיות נוכחים בזמן שהוא עושה מיקסים. הם גם נאלצו לבצע בדיוק את מה שביקש מבחינה מוזיקלית.

פוגרטי ידע כי אם יוציא על גבי תקליט את מה שהתרוצץ במוחו - זה יישמע מעולה.

בנוסף ללהיטים יש באלבום הזה פנינים נהדרות כמו PORTERVILLE או WALK ON THE WATER הפסיכדלי שמסיים את האלבום. ובכלל, אלבום הבכורה הזה הוא נהדר וחשוב כי בזכותו יש בתרבות שלנו כיום את קרידנס. וההפקה כאן היא פשוט מלאכת מחשבת... אלבום פצצה!

ב-28 במאי בשנת 1977 יצא תקליטון שהוא קלאסיקת רוק אמיתית ללהקת HEART האמריקנית ובו השיר BARRACUDA.

קודם כל, יש פה ריף גיטרה רצחני והפקת רוק מגניבה אש, שלא מותירה לי ברירה אלא להגביר את הווליום ביג טיים.

את השיר כתבו אן וננסי ווילסון יחד עם הגיטריסט רוג'ר פישר והמתופף מייקל דרוזייר. הוא שוחרר כסינגל ראשון מתוך אלבומה השני של הלהקה, LITTLE QUEEN. מאז זה הוא מכרטיסי הביקור הבולטים של HEART ולא סתם.

זמרת הלהקה, אן ווילסון, חשפה בראיונות כי השיר עוסק בכעס שהיה לה ולאחותה, הגיטריסטית ננסי ווילסון, כלפי חברת התקליטים MUSHROOM, שבדתה רומן בין השתיים, כדי לפלפל את המכירות. השיר מתמקד במיוחד בזעם של אן כלפי המקרה בו גבר ניגש אליה לאחר הופעה ושאל מה שלום "המאהבת שלה". בתחילה חשבה שהוא מדבר על החבר שלה, מנהל הלהקה מייקל פישר. לאחר שגילתה שהוא מדבר על אחותה, היא זעמה, חזרה לחדר המלון שלה, וכתבה את מילות השיר המקוריות.

שנים לאחר מכן גילתה ננסי שריף הגיטרה המוחץ הזה הושפע מהריף שעשתה להקת NAZARETH כשכיסתה את השיר THE FLIGHT TONIGHT, של ג'וני מיטשל. להקת HEART חיממה את אותה להקה. ננסי ווילסון: "כשפגשנו את חברי אותה להקה, לאחר שהשיר יצא, הם ממש כעסו עלינו וטענו שגנבנו מהם את הריף. מה לעשות וכולם לוקחים מכולם? אתה לוקח משהו שאתה אוהב והופך אותו לשלך".

ב-28 במאי בשנת 1969 ורק יומיים לפני צאת הביץ' בויז לעוד סיבוב הופעות, הטיל בריאן ווילסון את הפצצה הגדולה ביותר בשמונה שנות קריירת הלהקה עד אז.

במסיבת עיתונאים שאורגנה במהירות בביתו הוא אמר: "האימפריה של הביץ' בויז קורסת והיא במצב פיננסי איום ונורא. זה כה רע שנשקלת פה אפשרות של פשיטת רגל. חסר לנו כסף. אנחנו חייבים כסף לכולם ואם לא נצליח לעשות בקרוב מאד שיר שיהיה להיט, הצרות יהיו גרועות בהרבה. המנהל שלנו, ניק גרילו, אמר שאם לא נתחיל לטפס מהבור הזה, לא תהיה לו ברירה אלא להגיש בקשה לשפיטת רגל בסוף השנה".

בריאן לא עצר פה והמשיך לתאר את המצב לאוזני אנשי התקשורת המופתעים: "הדברים החלו להתפורר לפני 18 חודשים. אלפי דולרים התנדפו מאיתנו כשבוזבזו על דברים מטופשים. השקענו המון כסף על חברת התקליטים העצמאית שהקמנו, BROTHER RECORDS. כסף נוסף בוזבז בנסיון לקדם אמנים אחרים שלא הצליחו להביא להיטים. כשהתקליטים שלנו החלו לדשדש, חיפשנו מקור מימון שיציל אותנו. היה לנו להיט עם I CAN HEAR MUSIC, אבל להיט אחד שכזה לא יכל להציל אותנו. ואז בא ניק וגילה לנו כמה רע הוא מצבנו.

זה היה הלם לכולנו. כולנו ידענו שאם לא נעשה שינוי דרסטי, לא תיוותר אגורה שחוקה שלנו בבנק. תמיד אמרתי שאנחנו צריכים להיות כנים מול מעריצינו ואני לא רואה סיבה לשקר להם ולהגיד שהכל אצלנו ורדים ושושנים, כשהמצב הפוך מזה. ברור שכשעשינו מיליונים, אז אמרתי שזה המצב. אבל עכשיו המצב בכי רע.

הבעיה הייתה שכשהרווחנו כסף טוב, הרבה בלהקה החלו לבזבז אותו על מכוניות, בתים ושאר פינוקים.

במהרה החל המזומן להתאייד ולא היה כסף לתחזק את הרכישות היקרות. התחושה הייתה שהספינה שוקעת. דניס (ווילסון) גר עכשיו במרתף ובו חדר שינה אחד, בבית של חבר שלו בבוורלי הילס. המכונית שלו רוסקה בתאונת דרכים, לאחר שנתן אותה לשימוש חבר אחר. בחדר שלו עכשיו יש מיטה ופסנתר ושום דבר אחר, אפילו לא אמבטיה.

ניק רצה לבדוק את התנהלות הכספים מול כל חבר להקה, באופן נפרד. מכל אחד מהם הוא קיבל תשובה שונה. ניק לא היה איתנו זמן רב והנה הוא כבר אחרי שני אולקוסים והשלישי בדרך. אתמול הוא נקלע לריב מילולי עם מייק (לאב), אבל אין ברירה. חייבים להתקדם ואנחנו שוקלים אפילו לעשות פרסומת למשקאות קלים - דבר שלא חשבנו כלל לעשות עד כה. ברור שסיבוב ההופעות הבריטי של הביץ' בויז חייב להצליח כדי להכניס כסף לחשבון שלנו".

גם זה קרה ב- 28 במאי

- זה יום ההולדת של הזמרת גלדיס נייט (מהרכב המוסיקה השחורה של הסיקסטיז GLADYS KNIGHT AND THE PIPS). היא נולדה ב-1944.

- בשנת 2001 מת הקלידן הבריטי טוני אשטון, שניגן בלהקות כמו פאמילי, אשטון גארדנר ודייק וגם היה חבר נפש של ג'ון לורד (מדיפ פרפל) והשתתף גם בפרויקטים שלו.

- בשנת 1969 נעצרו מיק ג'אגר ומריאן פיית'פול בדירתם בלונדון לאחר פשיטה של המשטרה שמצאה שם מריחואנה. הזוג התייצב למחרת בבית המשפט ושוחרר בערבות. המשפט נדחה ל-27 ביוני ולאחר מכן ל-27 בספטמבר. משם הוא נדחה ל-18 בדצמבר ובסוף התקיים ב-26 בינואר 1970. ג'אגר חטף 200 ליש"ט קנס ופיית'פול זוכתה.

- בשנת 1973 עזב הבסיסט רוני ליין את להקת THE FACES. לליין נמאס לראות כיצד חברו ללהקה, רוד סטיוארט, נהנה מקריירת סולו משגשגת במקביל לחברותו בלהקה.

- בשנת 1955 נולד הקלידן / כנר אדי ג'ובסון, שניגן בשנות השבעים עם להקות CURVED AIR, רוקסי מיזיק, קינג קרימזון (רק בתיקוני אולפן לאלבום הופעה חיה מ-1975), ג'ת'רו טול ולהקת UK. הוא גם ניגן בהרכב של פרנק זאפה בסבנטיז.

- בשנת 1969 הודיע מפיק פסטיבל וודסטוק, מייקל לאנג, באופן רשמי שראווי שנקאר, אמן הסיטאר ההודי, יופיע גם הוא בפסטיבל.

- בשנת 2007 יצאה להקת פוליס המאוחדת לסיבוב הופעות, ראשון מאז שנת 1986. קהל המעריצים הרב לא האמין שזכה לרגע זה, בו השלושה הסכימו לא לריב ולצאת יחדיו שוב לדרך.

- בשנת 1966 יצא התקליטון RIVER DEEP MOUNTAIN HIGH של אייק וטינה טרנר. השיר הזה, בהפקתו של פיל ספקטור, הוקלט כשאייק אולץ לצאת מהאולפן. ספקטור שילם לו תוספת כסף על מנת שייצא מהאולפן ולא יפריע לו בעבודתו עם טינה.

- בשנת 1976 יצא אלבום לפיטר פרמפטון ושמו I'M IN YOU. הקהל שציפה למשהו מלהיב כמו אלבום ההופעה הכפול, FRAMPTON COMES ALIVE, התאכזב לרוב. פרמפטון הודה מאז שהיה זה תקליט לא טוב ופרנק זאפה גיחך משם האלבום הזה וכתב בתגובה שיר בשם I HAVE BEEN IN YOU, שיצא בסוף הסבנטיז באלבומו "שייק יארבוטי".

- בשנת 1996 נטל דייב גאהן (הסולן של להקת דפש מוד) שילוב מסוכן מאד של קוקאין והרואין, חודשים ספורים לאחר ניסיון התאבדות כושל בביתו. הוא יצא, זמן קצר לפני נטילה מסוכנת זו, ממכון גמילה, היה פגיע ביותר ונכנס לבולמוס הסמים במלון "סאנסט מרקיז" בלוס אנג'לס. רופאים שהוזעקו למקום הצליחו להחיותו לאחר כמה דקות בהן הוא כבר היה מת. הוא התעורר אזוק מול שוטר, שעוצר אותו באשמת סמים. גאהן בילה שני לילות בכלא, אבל ידע שיצטרך לשבת עוד הרבה זמן אם ייכשל בבדיקות הסמים, פעמיים בשבוע, שנקבעו כחלק מתוכנית הטיפול שלו. הפעם, תוכנית הגמילה שלו הצליחה. בין התייצבויות בבית המשפט הוא הקליט בצורה מפוכחת את האלבום המצליח ULTRA עם להקתו, שייצא בשנת 1997, ללא סיבוב הופעות לקדם אותו. "נאבקתי רק כדי לשיר", הוא אמר. "לא יכולתי לעמוד מול מיקרופון יותר מ-10 דקות".

- בשנת 1977 קיבל ברוס ספרינגסטין את הבשורה המשמחת שהוא יכול לחזור ולהקליט מוסיקה. זאת אחרי שנתיים של התכתשות משפטית מול מנהלו לשעבר, מייק אפל, שמנעה ממנו להיכנס לאולפן הקלטות ולהקליט. ספרינגסטין למד שיעור חשוב - לא לחתום יותר על חוזים מבלי לקרוא אותם היטב.

- בשנת 1965 הצהיר עיתון DAILY TELEGRAPH הבריטי שרחוב קארנבי הוא המקום התוסס ביותר בלונדון מבחינת אופנה. העיתון הוסיף שברחוב הזה אפשר לראות הרבה כוכבי להקות רוק כשהם עוברים מחנות לחנות על מנת לקנות בגדים מגניבים.

- בשנת 1968 הקליטו ג'ניס ג'ופלין ולהקת BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY את העיבוד שלהם לשיר SUMMERTIME. ההקלטה הזו יצאה בתקליט CHEAP THRILLS.

ב-28 במאי בשנת 1976 התפרקה להקת האחים אולמן. באותו יום התפטר מנהל הלהקה הקבוע, וילי פרקינס, ובאותו יום הגיעו שוטרים לביתו של מנהל ההופעות, ג'ון 'סקוטר' הרינג, במטרה לעצור אותו, באשמת הפצת סמים אסורים.

זה קרה לאחר שקלידן הלהקה והזמר הראשי בה, גרג אולמן, הלשין על הרינג, במשפט סמים שבגללו הוא נזרק ל-75 שנה בכלא. גיטריסט הלהקה, דיקי בטס, אמר אז לרולינג סטון: "אין שום דרך שנוכל לעבוד שוב עם גרג, לעולם".

גרג אולמן סיפר לתקשורת כי פירוק הלהקה נבע מדברים שקרו בסיבוב האחרון באותה שנה, שהשאיר בכיסם, אחרי סיבוב שארך חמישה חודשים, רק מאה אלף דולר. ההוצאות היו עצומות ובמקרים רבים לא נחוצות. חברי הלהקה גם התרחקו זה מזה, אישית ומוזיקלית. הייתה זו להקה חנוקה ורחוקה שנות אור מהרגשת המשפחתיות ששררה בה בשנותיה הראשונות. גרג אולמן: "כשהקלטנו את התקליט WIN LOSE OR DRAW, כמעט ולא היינו באולפן ביחד כלהקה. את רוב השירה שלי הקלטתי מלוס אנג'לס". זה היה תקליט לא מהנה לעשייה, כפי שהעידו בהמשך הנוגעים בעבר.

כשישה חודשים לפני כן עלה גרג אולמן לדוכן העדים, העיד נגד הרינג ונקרא להעיד נגדו שוב ביוני 1976, בעת שנפתח שוב משפטו. במעשה זה הובטחה לגרג חסינות בתקרית זו, אך הייתה זו סיטואציה בלתי נסבלת עבורו. הרינג לא היה היחיד שהואשם. היה לו שותף, רוקח ממייקון בשם ג'ו פוקס, שהודה בהאשמות ונידון לעשר שנים בכלא. על פי הדיווחים, ג'רי גרסיה, הגיטריסט של להקת גרייטפול דד, כינה את גרג חוצפן, ותידלק את מה שהפך לפיצול קבוע בין האחים אולמן והגרייטפול דד.

גרג לכלי התקשורת באותם ימים: "אני עייף מאד. ברצוני לחזור ולעשות מוזיקה במקום להיות שחקן באופרת הסבון המגעילה הזו. אני לא מכחיש את העובדה שהיו לי עניינים רבים עם סמים, אבל זה מאחוריי. אני אבא עכשיו. יש לי משפחה (עם הזמרת שר). המוטו שלי בחיים הוא שכל אחד יעשה מה שבא לו כל עוד זה לא פוגע באחרים. אני לא מאמין שפגעתי במישהו". על סקוטר הרינג הוא סיפר: "פגשתי אותו לראשונה בשנת 1973 וזמן קצר לאחר מכן הוא החל לעבוד בשבילי, בסיבוב ההופעות הראשון שלי כאמן סולו. לקחתי אותו כי הוא רצה ללמוד על עסקי המוזיקה והיה לו ראש מתמטי מדהים. הוא איש גדול וחזק מאד. הוא עזר לי בהרבה מקרים לא נעימים בהופעות.

למרות מה שנכתב בכתבות, סקוטר לא עסק באספקת סמים עבורי. הוא התחיל לעבוד אצלי כשנה אחרי שהיכרנו. החיבור הראשון שלנו היה בגלל הסמים. הלוויתי לו ולאשתו 4,700 דולר שלא ביקשתי מעולם בחזרה, כדי שירכוש בית. אפילו דאגתי לכך שהמשכנתא של הבית תהיה רשומה על שמי. זה היה נורא עבורי להעיד נגדו, אבל לחצו אותי לקיר. זה התחיל בינואר, כשערכתי חזרות עם האחים אולמן לקראת אלבום. לפתע התקשר אליי עורך הדין שלי, שבישר לי כי נבחר ראש עיר חדש למייקון, המקום בו אנו גרים, שמנסה לעשות לעצמו שם גדול בתקשורת ולכן הוא רוצה לטפל ומיד בענייני סמים. הוא חשד שאני הוא הבוס בדבר הזה, כנראה בגלל פירסומים עליי בעיתונים ככוכב רוק. האצבע הופנתה כלפיי.

התקשרו לעורך הדין שלי ודרשו שאגיע להעיד. עורך הדין שלי סירב. אבל יומיים לאחר מכן התקשר אליי עורך הדין ואמר לי שהם לא מקבלים את הסירוב שלנו. ידעתי שבאותו רגע אני נכנס למצב מחורבן. הם אמרו שאם לא אגיע להעיד, אז יש להם מספיק ראיות, כולל מה שסיפרה להם אשתי הקודמת, כדי להכניס אותי לכמה שנים לכלא. אז עורך הדין שלי דרש שאגיע רק בהבטחה שאקבל חסינות. כשהגעתי להעיד, לא ערכו לי חקירה של שאלות ותשובות, אלא הציבו בפניי דף נייר עם סיכום שהם גיבשו על העניין ושאלו אותי אם זה נכון.

בינתיים גם דאגו להזכיר לי שאם אשקר, אז הם יסירו את החסינות שלי. הייתי מפוחד לחלוטין. ידעתי שצפוי לי כלא. ניגשתי לסקוטר ושאלתי אותו, מה אני אמור לעשות עכשיו? הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג כי הוא כיסה את הכל עבורי וכי הוא יילך בשביל זה לכלא. אני כבר לא בענייני סמים. פעם הייתי וזה החל להידרדר כשאחי דוואן מת. זה אף החריף כשהבסיסט, בארי אוקלי, מת גם כן מיד לאחר מכן. הזרקתי פה ושם אבל לא אהבתי את עניין המחטים. שפכתי המון כסף על סמים. דילרים נדבקו אליי, עם ההצגה הזו של 'בנאדם, אני מת על המוזיקה שלך. הנה שלושה או ארבעה גרם של קוקאין. על חשבוני'. וכך הם גוררים אותך בפיתוי הזה למטה.

לקח לי זמן לצאת מהסמים. מה שהיה הכי קשה עבורי בתהליך הוא הצורך לדבר על זה בקליניקה. זה ממש הכאיב לי. אבל כואב לי גם ששאר חברי הלהקה מציגים את זה, שרק אני הייתי מכור. כולם שם היו מכורים לסמים! הגיטריסט דיקי בטס התחיל להראות סימנים שליליים נגדי מהרגע בו דוואן מת. זאת כי עד אז תמיד הוא עמד בצל של דוואן והוא כעס שכולם דיברו רק על דוואן. לפתע, כשדוואן מת, הסתכלו על דיקי בטס כאילו הוא הגיטריסט החדש שלנו. זה ממש הרג אותו. הוא ממש התחרפן מזה. כל הסיפורים ששמעתם על הכסף הרב שיצא מהאחים אולמן על שטויות, היפנו את האצבע נגדי.

אין אחד שכתב על סכומי הכסף האדירים שנאלצנו לשלם בגלל שדיקי בטס נהג להרוס חדרים בבתי מלון, עם נשים ואלכוהול. פעם אחת שמעתי אותו שואל את איש הצוות הטכני שלנו, למה לעזאזל הוא לא נחשב גיטריסט גדול כמו אריק קלפטון".

דיקי בטס הגיב: "אני מאשים את גרג במה שקרה. יכולנו לעזור לסקוטר. לא ציפינו שגרג ייכנס לכלא. גרג יכל לעזור לסקוטר. אבל גרג הגן על עצמו תוך סיפורי שקרים נגד סקוטר. גרג שכח לספר כי סקוטר הוא זה שהוציא אותו מהסמים. הרושם שנוצר הוא שסקוטר הוא שגרם לגרג להיות מכור. זה נכון שסקוטר היה בהתחלה מכור, אבל הוא השתנה ולטובה. לא סתם שכרנו אותו לעזור לנו בלהקה. אנחנו לא שוכרים סתם נרקומנים. מעצבן אותי לקרוא בכל מיני עיתונים שגרג מספר בהם שהוא וסקוטר היו החברים הכי טובים ושהפירוק של האחים אולמן נבע מדברים אחרים ומכוערים שהיו בינינו. הוא למעשה זרק את סקוטר כי לא היה זקוק לו יותר. כל החברים בלהקה חושבים כך על גרג. אין סיכוי שנחזור לעבוד איתו. גרג נכנס לבית המשפט ודיבר למיקרופון כאילו זו עוד הופעה בשבילו, כשמולו יושב סקוטר שחייו מוטלים על כף המאזניים".

מתופף הלהקה, בוץ' טראקס: "סקוטר הוא האיש הכי טוב שאני מכיר. הוא יעשה הכל בשבילך. זה מה שגמר אותו, כי הוא עשה הכל בשביל גרג אבל גרג יצא נגדו. סקוטר אמר לי, שאם גרג מחשיב את החברות ביניהם ככזו קרובה - שיבוא לכלא ויחלק איתו את 75 השנים שנגזרו עליו. אבל זה, מן הסתם, משהו שלא יקרה".

שנים לאחר מכן הודה טראקס: "אמרו לנו שגרג מכר את סקוטר. לא טרחנו לדבר עם גרג, כי לא ממש דיברנו אחד עם השני באותו זמן. גרג היה בלוס אנג'לס עם זוגתו, הזמרת שר, וקיבלנו את החדשות עליו ועלינו מהעיתונים. קיבלנו את ההחלטות שלנו על סמך מה שקראנו ואני חושב שכולם מצטערים שכך זה נעשה ושכל ההערות הללו נכתבו מבלי לבדוק את הנתונים. גרג למעשה הלך סקוטר ואמר, 'לא אכפת לי אם אני הולך לכלא. אני לא אמכור אותך...' וסקוטר אמר, 'לא, אני אעשה את זה והם, נותני החסינות, לא מציעים לך שום אפשרויות אחרות'. בכל מקרה, החלטנו להתפרק אז גם כי הרגשנו שאנחנו לא עושים צדק לשם שבנינו בעמל כה רב".

ובכן, התחושה המרירה בלהקה התפוגגה עם שחרורו של הרינג על ידי שופט שהכריז על "משפט שגוי". בטס מיהר להודיע, בשנת 1978, כי "גרג סבל מספיק". אלבום האיחוד ושמועות על סיבוב ההופעות אושרו כאשר חברי האחים אולמן ניגנו הופעה מפתיעה מול 500 מוזמנים באחוזה פרטית בפארק במייקון. כולם נראו מאושרים ובריאים וביצעו הופעה של 90 דקות עם החומר הידוע ביותר של האחים אולמן.

היה זה אירוע ברביקיו שנתי ומפואר וככל שהתקדם התחזקה התחושה שמשהו היסטורי עומד לקרות, ובשעה 19:35 נדהמו האורחים לגלות את המוזיקאים הידועים כשהם עולים יחדיו לבמה. ההופעה נפתחה עם השיר ONE WAY OUT. הייתה זו פתיחה קצת רעועה וגרג מיהר להתנצל לקהל שהם לא הספיקו להתאמן יחדיו הרבה לפני ההופעה. הקהל בהחלט סלח להם והם המשיכו כלפי מעלה, כשהם עומדים על הבמה הגבוהה מאד.

ב-28 במאי בשנת 1947 נולד בועז שרעבי. בואו לגלות עוד כמה פרטים עליו, מתוך עיתון עולם הקולנוע.

ב-28 במאי בשנת 1971 יצא תקליטו השלישי של רוד סטיוארט, EVERY PICTURE TELLS A STORY.

הקיץ של 1971 היה קיץ מבטיח ללהקת THE FACES כלהקה ולרוד סטיוארט כאמן סולו. אחרי מאבק עיקש באדישות הבריטית, החלה הלהקה להרגיש שהיא על סף פריצה אמיתית. השם רוד סטיוארט הפך כבר לשם דבר גדול בעולם המוזיקה. אך האלבום השלישי והמצוין של סטיוארט כסולן הפך את הבטחת ההצלחה של THE FACES למשהו קצר מועד. האלבום השלישי הזה נקרא EVERY PICTURE TELLS A STORY. הוא יצא ביולי 1971. ההקלטות לאלבום הזה נערכו לפרקים בין ינואר למאי 1971. טכנאי ההקלטה היה מייק בובאק. הרכב הנגנים היה דומה לזה שבאלבום הקודם שלו, GASOLINE ALLEY. רון ווד בגיטרות, מיקי וולר בתופים, איאן מקלייגן בקלידים ורון קוויטנטון בגיטרות.

קווינטנטון ורון ווד נהגו ללכת לביתו של סטיוארט עם גיטרות אקוסטיות. שם הם ישבו מסביב לפסנתר והקשיבו לרעיונות שסטיוארט רצה שהם יעזרו לו להביאם לתקליט. לאחר מכן הם היו קופצים לאולפני MORGAN ויורדים קודם לכן למרתף האולפן, שם היה באר משקאות. לאחר מכן הם היו עולים להקליט. מה שהיה חשוב מבחינתם זה לשמר את הספונטניות של הרגע בהקלטה. לאלבום הזה כתב סטיוארט שלושה שירים. אחד מהם היה MAGGIE MAY, שהפך ללהיט ענק ומפתיע עבור היוצר שלו.

שיר הנושא שפותח את האלבום הביא עמו אורחת מצוינת - הזמרת מאגי בל מלהקת STONE THE CROWS. סטיוארט העריץ את שירתה של בל. הוא ראה בה משהו ווקאלי שדומה לזה שלו. מבחינתו היא הייתה טובה יותר מג'ניס ג'ופלין (לפי ראיון שבו אמר בדיוק כך). זמרות נוספות שהתארחו באלבום היו זמרות הסשנים, דוריס טרוי ומדלין בל.

את הקטע AMAZING GRACE מצא סטיוארט לראשונה באלבום של דוק ווטסון. הוא התאהב בגרסה ההיא ואף שקל לקרוא לאלבום הזה AMAZING GRACE. אך מה רבה הייתה אכזבתו כשגילה שהזמרת ג'ודי קולינס כבר הקליטה גרסה משלה ב-1970 לאלבומה WHALES AND NIGHTINGALES. קולינס אף הוציאה את ביצועה על סינגל.

סטיוארט ירד מהרעיון של ביצוע שיר שלם והקליט קטע קצרצר בן שתי דקות מזה על מנת לחבר שני שירים אחרים. שם השיר אף לא צויין בזמנו על גבי עטיפת האלבום. שירים נוספים שנשקלו להקלטה לאלבום היו THE SEEKER של THE WHO ו- BOB DYLAN'S DREAM של דילן. גם השיר OUT OF TIME ששר כריס פארלו היה מועמד אך סטיוארט חש שהוא לא יוכל להתעלות על שירתו של פארלו בשיר הזה.

יש באלבום שלושה קטעי מעבר קצרצרים ואינסטרומנטלים שקווינטנטון הגיטריסט היה אחראי להם.

אה כן... ובאלבום הזה יש שיר אחד שהפך ללהיט לא נורמלי. קוראים לו MAGGIE MAY. "אתה לא באמת יכול לדעת כמה שיר הוא טוב עד שאתה חוזר אליו כמה שנים לאחר מכן", אמר רוד סטיוארט בשנת 1988. השם 'מאגי מיי' היה שם של שיר עממי שמקורו בנמל ליברפול. השיר ההוא סיפר על זונה ששודדת מלח ונענשת קשות. גם הביטלס שרו שיר עם זה לרוב וגרסה קצרה ממנו נכללת באלבום 'לט איט בי'. הגיטריסט של סטיוארט אז, מרטין קוויטנטון, התחיל לנגן אותו יום אחד באולפן. סטיוארט ניצת ומשם החל השיר להיכתב. שימו לב שבשיר מופיע רק השם הפרטי של אותה גיבורה. רון ווד, חברו של סטיוארט אז ללהקת THE FACES, ניגן בהקלטה את הבס והגיטרה החשמלית. ריי ג'קסון (אז בלהקת הפולק-רוק 'לינדיספארן') ניגן במנדולינה ובשנת 2003 איים בתביעה על סטיוארט.

זאת בטענה שנגינת המנדולינה שלו בשיר MAGGIE MAY שווה קרדיט הלחנה ותמלוגים לפי זה. ג'קסון נעלב בזמנו גם כשבעטיפת האלבום של סטיוארט נכתב בקרדיט לשיר זה: "המנדולינה נוגנה בידי חבר מלהקת לינדיספארן. שכחתי את שמו". האיום של ג'קסון לא הגיע לכתלי בית המשפט.

מיק וולר היה האיש שחבט בתופים. "מיקי וולר היה המתופף הכי לא מקצועי אך היה בו מגע גאוני שכזה", אמר סטיוארט שנים לאחר מכן. וולר הגיע להקלטה רק עם חלק ממערכת התופים שלו. היה זה תוף בס, תוף סנר ומצילת היי-האט. "זה כל מה שהיה לו", צחק סטיוארט.

סטיוארט הרגיש שהשיר 'מאגי מיי' שלו הוא סתם לחן ממוצע ואף שקל לא להכניסו לאלבום. הוא לא ציפה שהשיר הזה יהפוך אותו לכוכב ענק. "חבריי עודדו אותי להוציא שיר זה מהאלבום שלי כי הוא לא היה ממש מלודי. הסכמתי איתם, אך זה כבר היה מאוחר מדי לסלקו משם".

כשיצא התקליטון שלו עם השיר REASON TO BELIEVE, הושחל השיר על מאגי מיי בצדו השני. בתקליטונים היה הצד השני מקום לשירים זניחים יותר. אבל שדרני רדיו נדלקו דווקא על הצד השני והחלו לשדרו ללא הרף. חברת התקליטים הבינה כי אין ברירה והדפיסה מחדש את התקליטון כשהיא משנה את סדר חשיבות שני השירים שבו. השיר הפך להיט היסטרי שהפתיע מאד את בעליו. זאת למרות שבשיר זה אין פזמון אלא רק בתים וסולואי גיטרה חשמלית ביניהם.

סטיוארט סיפר כי יש בשיר אמיתות על יחסים שהיו לו כבן 16 עם אישה מבוגרת בפסטיבל ג'אז בו נכח, ביולי 1961. לפי עדותו היא הייתה גדולה גם במימדיה וכפתה עצמה עליו באוהל ממכר הבירות שבמתחם. שם, לדבריו, הוא איבד את בתוליו. תקרית זו זיכתה אותו, כאמור, בשלאגר אדיר שהפך לקלאסיקה.

השיר MANDOLIN WIND עורר מחלוקת קשה בנוגע לקרדיט הכתיבה. בסיסט להקת THE FACES, רוני ליין, טען בנחרצות כי הוא זה שהלחין את השיר הזה וסטיוארט גנב את זה ממנו לאלבומו ללא רשות.

סטיוארט היה ידוע כמעריץ מושבע של מוזיקת נשמה. הוא העריץ מאד את להקת THE TEMPTATIONS וסולנה, דייויד ראפין. ולכן החליט להקליט גרסה משלו לשיר I'M LOSING YOU שלהם.

אף היה דיבור בסוף שנת 1970 על פרויקט משותף לסטיוארט וראפין, אך זה לא יצא לפועל. הביקורות היו נלהבות מאד. תוך חודש נמכרו כבר חצי מיליון עותקים. הדבר הפך את סטיוארט לזמר מצליח בזכות עצמו ולסוג של אוייב עבור הלהקה שעזר להקים, THE FACES. הסדקים של הקינאה החלו להיפער בראשו של רוני ליין הבסיסט ושל איאן מקלייגן הקלידן. הם הרגישו שסטיוארט שומר לעצמו את השירים הטובים ומשאיר להם את הפירורים. נו טוב... איך אפשר להאשים את שניהם אחרי ש'מאגי מיי' הפך ללהיט היסטרי?

התקליט הזה שלו זינק מיד לצמרת המצעדים באנגליה ובארה"ב, כי אנשים אהבו מאד את אלבומו הקודם ("כל תמונה מספרת סיפור") ואת להיטו הגדול "מאגי מאי".

"מאד דאגתי מהאלבום הזה", הודה סטיוארט בעיתון NME. "כי האלבום הקודם שלי היה כטיפוס על הר. הצלחתי ועכשיו נאלצתי לחזור על אותה הצלחה, ועוד עם תקליט מצליח שהוצאתי במקביל עם להקת THE FACES. ההקלטות לאלבום הזה היו באווירה רגועות, עד שהגיע השבוע בו נלחצה חברת התקליטים והתקשרה אליי כל הזמן כדי לשאול בחוסר סבלנות היכן האלבום. אז פרצה פאניקה ונאלצנו להפסיק לשתות ולהתרכז בסיום ההקלטה".

ב-28 במאי בשנת 1977 הופיע אלביס פרסלי מול כ-20,000 איש בפילדלפיה, הוא בקושי זכר את מילות השירים. הקהל החל לשרוק בוז.

כשהוא החל לשיר את השיר I CAN HELP, ידעו רבים שם שדווקא הוא זה שזקוק לעזרה. למחרת הגיעה חברתו ג'ינג'ר להמשך סיבוב ההופעות ונחרדה לגלות שאלביס נוטל כמות כפולה מהתרופות שלו. זה גרם לעייפות יתר שהותירה אותה לבדה במהלך היום בעודו ישן. זה החל להימאס עליה והיא אמרה לו זאת. בתגובה, הוא הרים את קולו והורה לה לעוף מהמלון בבלטימור ולחזור הביתה.

בהופעה, באותו ערב, הוא היה רחוק ממיטבו. עמוד המיקרופון שלו נפל ועוזר הבמה נאלץ להרימו בחזרה. קולו של אלביס לא היה קול של מלך רוק אלא קול חלש שמילמל את המילים. מיכלי חמצן הוצבו מראש, מאחורי הקלעים, כדי לעזור לנשימתו המאומצת.

לפתע הוא ירד מהבמה ולא חזר. אלפי האנשים תהו שמא יחזור ואחרי כחצי שעה מורטת עצבים מצדם, שבמהלכה ניסתה להקת הליווי לחפות על העניין ולהמשיך לנגן, חזר אלביס לבמה, חיוור מהרגיל. הוא הודה לקהל על סבלנותו והסביר שנפצע בעקב וש"הייתי צריך לענות לקריאת הטבע – ולא מתעסקים עם קריאת הטבע". אנשים הביטו זה בזה לא האמינו כי המלך מדבר איתם על צרכיו. בסוף המופע לא נרשמו תשואות כפיים סוערות והקהל יצא משם מאוכזב ומניד ראשו בצער.

ב-28 במאי בשנת 1982 יצא התקליט AVALON של רוקסי מיוזיק.

הנה שירת הברבור של להקת רוקסי מיוזיק לזמן מה... עם תקליט מופק למשעי. מי שחיפש את חתרנות העבר ביצירת הלהקה, לא מצא אותה פה. זו כבר רוקסי מיוזיק שהתאימה את עצמה לאייטיז, אך עצרה שם.

אבלון היה האי המיתולוגי של האגדה הארתוריאנית שבו חושלה חרבו של המלך ארתור, אקסקליבר. זה היה גם מקום מנוחתו האחרון לאחר שנפצע אנושות בקרב קמלן. "אבאלון הוא האי של הקסם", אמר זמר הלהקה, בריאן פרי, בשנת 1982. "זה מקום פנטזיה, מקום מאוד רומנטי... חשבתי שזה האלבום הכי רומנטי וחלומי שעשיתי אי פעם. התחלתי לעבוד על השירים לתקליט בחוף המערבי של אירלנד, על האגם עצמו שנמצא בתצלום שעל עטיפת התקליט. אני אוהב לחשוב שחלק מהמלנכוליה האפלה של התקליט מגיעה מהמקום הזה".

המצע הרך והחלומי של תקליט זה היה רחוק מהבעיטה החזקה של אלבומי הסבנטיז של הלהקה. אבל "אבלון" היה הרחבה הגיונית של הסגנון שרוקסי מיוזיק החלה להתעסק בו בתקליטה הקודם, FLESH AND BLOOD שיצא שיצא בשנת 1980. "אם אתה רוצה להמציא משהו חדש, אתה חייב לשנות שיטות העבודה שלך", אמר הגיטריסט של רוקסי, פיל מנזנרה.

הלהקה שקעה בסטודיו החדש של מנזנרה בלונדון והחלה להתנסות. "בנינו הרבה שירים מאלתורים", הוא אמר. "באולפן אפשר לצאת לטריטוריות מוזרות מאוד באמצעים מלאכותיים. במקרה, אתה יכול לחבר משהו למקום הלא נכון במכשיר ההקלטה ומשהו מדהים קורה שלא יכולת לחלום עליו. השילוב של כתיבה בסטודיו תוך שימוש באולפן ככלי התפתח באמצע הדרך של התקליט FLESH AND BLOOD והמשיך הלאה לתוך 'אבלון'. זה היה הנוף הזה שאליו בריאן (פרי) כיוון את כתיבת את המילים החלומיות שלו. אני חושב שבריאן החליט שהוא רוצה טקסט מבוגר יותר. עשינו מוזיקה קצת יותר רוקית, אבל אז החלטנו - לאור הדרך שבה בריאן חשב מבחינה לירית - שעלינו להנמיך את זה, אז בסופו של דבר נוצרה אווירה אחרת".

ההקלטות נערכו גם באולפן באיי בהאמה, כשקולו העדין ועתיר הנוכחות של בריאן פרי מגביר את הרומנטיקה עד הסוף, בעוד הלהקה מנגנת בגרוב חלק וקל של ג'אז-פאנק עם צלילי גיטרה שמנצנצים כמו השמש על המים.

מילות שיר הנושא של פרי ביטאו פתיחות ופגיעות ניכרת. "זה היה ​לפני שהוא התחתן", אמר מנזנרה. "זו הייתה תקופה שבה הוא חיפש שיר נושא עם מקצב רגאיי עדין. כשהקלטנו פעם את האלבום השלישי או הרביעי בלונדון. לעיתים קרובות היינו עובדים באותו אולפן לצד בוב מארלי, שהיה למטה והקליט את כל התקליטים המפורסמים האלו. זה פשוט היה צריך להשפיע עלינו איפשהו".

בשיר מופיעה הזמרת יאניק אטיין. בריאן פרי: "הייתי באולפן בניו יורק כששמעתי את הקול הכי מדהים במורד המסדרון. זו הייתה יאניק אטיין, זמרת מהאיטי, שעשתה הקלטת הדגמה. ביקשתי ממנה לשיר בתקליט שלנו, והיא עשתה זאת בטייק אחד".

שיר הפתיחה, MORE THAN THIS, היה בהתחלה פופי יותר, לפי מנזנרה. "במחצית הדרך, בריאן התמרד, והכל נמחק. אני חייב לומר שדאגתי שלא יהיה לנו להיט מהאלבום הזה וברור שרצינו להצליח באמריקה, היינו צריכים שיהיה לנו להיט שיביא את הפריצה. אבל בהקשר של כל האלבום, ברור שהייתה לבריאן השקפה רחבה יותר בחלק האחורי של מוחו. עד שזה נעשה, זה השתלב הרבה יותר טוב עם הכל".

האווירה באולפן הייתה טעונה, כפי שהיה בדרך כלל בהקלטות של רוקסי. "רוקסי מיוזיק הייתה חבורה של אישים מורכבים, ובאופן בלתי נמנע היו עליות ומורדות", אמר מנזנרה. "כל סוג של כוח יצירתי, ששווה את הזמן שלו, חייב להתקיים במעין מצב של קונפליקט - אז זה מדהים לחלוטין שהצלחנו לעשות שבעה או שמונה אלבומים. היום הכי זכור לי מההקלטות של 'אבלון' הוא היום בו סיימנו להקליט את זה". הצליל הנקי של תקליט זה המשיך גם לפאר את תקליטי הסולו של בריאן פרי, עד כדי כך שאפשר לטעות ולהחשיב גם את התקליט "אבלון" כתקליט סולו שלו.

עטיפת התקליט באה עם חברתו של בריאן פרי (ועוד מעט אשתו) לוסי הלמור כשהיא חובשת קסדה מימי הביניים ונושאת בז, וכך מזכירה את מסעו האחרון של המלך ארתור לארץ המסתורית של אבלון. העטיפה המשיכה את המסורת של אלבומי רוקסי מיוזיק לכלול תמונות של נשים על העטיפה.

ברולינג סטון נכתב בביקורת: "לוקח הרבה זמן לאלבום הזה לחלחל פנימה, אבל זה קורה, וזה טוב. בריאן פרי מככב בתור נגן קלידים וזמר אקספרסיבי להפליא שגינוניו המוכרים באים בביטחון עצמי עשיר ומיטיב. איש כלי הנשיפה, אנדי מקאי, זורח במיוחד. עשר שנים אחרי הופעת הבכורה שלה, להקת רוקסי מיוזיק התרככה. הצליל רך יותר, חלומי ופחות דרמטי. לעומת זאת, כתיבת השירים של פרי חזקה יותר.

הגיטריסט, פיל מנזנרה, מנוצל בצורה גרועה באלבום כשלפעמים הוא נשמע כעובר אורח. אולי הוא שומר את ההשראה שלו לאלבום משלו".

בעיתון רקורד מירור נכתב בביקורת: "הנה באה הצלע השלישית בטרילוגיה של רוקסי, שהחלה בתקליט MANIFESTO. בריאן פרי הביא לידי שלמות את נוסחת המוזיקה הפשוטה שנועדה להוציא משהו משום דבר. התקליט הזה הוא אוורירי ללא בשר. השירים של פרי מרחפים וממשיכים הלאה. זה סוג של תקליט לשעת ערב. אבל עכשיו פרי חייב להחליט האם באלבום הבא הוא ישתנה או שמא יעדיף להתאייד לגמרי. כי התקליט הזה הוא הקרוב ביותר לכלום".

ב-28 במאי בשנת 1974 יצא אלבומה השני של להקת 10CC. שמו הוא SHEET MUSIC.

להקת 10CC המקורית הכילה ארבעה חברים. גרהאם גולדמן בבס, אריק סטיוארט ולול קרים בגיטרות וקלידים וקווין גודלי בתופים. כל חברי הלהקה שרו כסולנים ובהרמוניות. וכך יצרה הרביעייה הזו ארבעה אלבומים נהדרים בין השנים 1973-1976. לאחר מכן פרשו גודלי וקרים מהלהקה והותירה אותה להמשך דרכה המצליחה עד סוף הסבנטיז.

הלהקה הזו הייתה מיוחדת מאד בנוף המוזיקה הבריטית של הסבנטיז. מצד אחד היה לה כישרון-על לכתוב להיטי פופ מושלמים. מצד שני, חבריה לא היססו גם לכתוב מוזיקה מאתגרת ומתוזמרת להפליא שדווקא נופלת טוב באוזן של מעריצי אמנם כמו פרנק זאפה. ההומור של הלהקה בשיריה היה תמיד עוקצני, מצחיק ואף מפתיע לא פעם. אין ספק שארבעת החברים התייחסו לתהליך יצירתם כמעבדת ניסוי שבה בדקו כיצד אפשר למתוח את הגבולות של יצירת מוזיקת פופ תוך התעלמות מרצונות של הקהל. הלהקה עשתה פשוט את מה שהתחשק לה. ובמקרה חלק משיריה הפכו בתקופה ההיא ללהיטים. השילוב הטוב של חברי הלהקה ניכר גם בהרמוניות הקוליות שהם טוו. השיטה שלהם לבחירת הסולן בכל שיר הייתה להכין שלט עליו נכתבה המילה NEXT. בכל פעם שאחד החברים ניסה את כולו ולא הצליח - שאר החברים היו מרימים את השלט - כמו במין אודישן הומוריסטי - והבא בתור היה ניגש למיקרופון לנסות את מזלו.

והשילוב של שני הניגודים האלה (פופ וביזאריות) הוא מה שיצר את הקסם הייחודי של 10CC, ששמה הומצא על ידי מנהל הלהקה, ג'ונתן קינג, שגילה אותה והפך את שמה מ- HOTLEGS לשם, שלטענתו משקף כמות שהיא קצת מעבר לכמות הזרע הממוצעת שנשפכת מאיבר מין גברי בעת קיום אקט מיני. כשארבעת חברי הלהקה הגיעו לעבוד על אלבומם השני, כבר היו מאחוריהם כמה להיטים שהתנגנו היטב ברדיו. אלה הם DONNA, RUBBER BULLETS ו- THE DEAN AND I. למעשה, הלהקה הזו הייתה מלכתחילה סוג של סופר-גרופ. גרהאם גולדמן הבסיסט היה ידוע לפני כן ככותב להיטי פופ מושחז. הוא כתב הרבה להיטים בשנות השישים. למשל: BUS STOP של ההוליס, NO MILK TODAY של מתבודדי הרמן ו- FOR YOUR LOVE של היארדבירדס.

גיטריסט הלהקה, אריק סטיוארט, הגיע מלהקת סיקסטיז בשם THE MINDBENDERS, שלהיטה הגדול היה GROOVY KIND OF LOVE. סטיוארט שנא את שהותו בלהקה. הוא חש כי אינו מצליח ליצור בה את מה שרצה. כשפרש, החליט להקים בעירו, מנצ'סטר, אולפן הקלטות - שקיבל את השם STRAWBERRY.

שני חבריו של סטיוארט, גודלי וקרים, נהגו לבקרו באולפן שפתח. השלושה הקליטו שם קטע מקורי בשם 'אדם ניאנדרטלי', תחת השם HOT LEGS. למרבה הפתעתם הגיע השיר למקום השני במצעד הבריטי. גם במצעד האמריקאי הוא עשה חייל. בינתיים חזר גרהאם גולדמן מניו יורק, שם עבד ככותב שירי פופ לעיסים לשני מנהלי מוזיקה. גולדמן היה ממורמר מהעסקה וחש כי השניים דופקים אותו. הוא החליט לחזור לאנגליה. החיבור בינו לבין השלושה קרה כשהמודי בלוז ביקשו מהשלישייה להצטרף אליהם למסע הופעות. גולדמן התבקש להצטרף כנגן בס והרביעייה הושלמה והחלה לעבוד כצוות הפקה באולפן שלה.

אחד האמנים שהשתמשו בשירותיהם היה הזמר ניל סדאקה, שהדהים אותם במקצועיות המוזיקלית שלו ובחוסר רצונו לשלם להם על שירותיהם. לבסוף תבעו הארבעה את הזמר הקמצן. ניל סדאקה הגיב לרולינג סטון: "המנהל שלהם התחנן שאעבוד איתם, אז שכרתי אותם כנגני אולפן. אחרי שסיימנו את ההקלטות הם דרשו לפתע גם אחוזים כמפיקים. בגלל שהם עשו עבודה טובה, סיכמתי עימם בעל פה שאשלם להם. הם יקבלו בהמשך את שמגיע להם".

בזמן הזה החלו הרביעייה קשר עסקי עם מנהל חדש בשם ג'ונתן קינג, שכאמור המציא את שמה. אחרי תקליט אחד ושני תקליטונים מצליחים החליטו הארבעה להיפרד מקינג ולעבור לחברת התקליטים 'פונוגראם'. אז הם החלו לעבוד על תקליטם השני. שם התקליט הבא הוא גאוני לכשעצמו. מין בדיחה על המושג SHIT MUSIC (מוזיקה מחורבנת). ובכן, פה זה הפך אצל 10CC ל'מוזיקת סדין' (SHEET MUSIC) או מוזיקה שכתובה בדף תווים. תלוי איך שבא לכם לתרגם את זה.

התקליט הנהדר הזה יצא באמצע שנת 1974. תחכומה של הלהקה לא תמיד בא לטובתה בשנת 1974 וזה הומחש כשיצא תקליטון מקדים לתקליט SHEET MUSIC עם השיר THE WORST BAND IN THE WORLD. יכול להיות שיש כאלה שלקחו את שם השיר ברצינות רבה מדי. אך העניין תוקן עם סינגל נוסף בשם THE WALL STREET SHUFFLE, שנשמע כמו שיר מבית היוצר של פול מקרטני מדגם הסבנטיז. השיר נוצר כשיום אחד נסעו חברי הלהקה במונית דרך רחוב WALL STREET. מישהו מהם התחיל לפזם באילתור את המשפט הראשון ומכאן זה התחיל לקרום אור וצלילים. המילים של השיר נכתבו בהשפעת נפילת ערך הפאונד באותה תקופה, שהיווה צל על הכלכלה הבריטית. באופן מקרי, כשהלהקה הקליטה באולפני STRAWBERRY שלה עבד מקרטני באותו אולפן בשעות הערב על מנת להפיק את תקליט הסולו של אחיו, מייק מגיר.

הסינגל השלישי שיצא והצליח כקודמו היה SILLY LOVE, שיר רוקי עם מסך גיטרות נהדר וגרוב בלתי ניתן לעצירה. זה שיר מושלם לפתיחת צד ב' של תקליט, וזה אכן מה שקרה כאן. ויש באן שיר בשם CLOCKWORK CREEP שמביא לראשונה את זווית הראיה של פצצה עצמה שהוטמנה במטוס. דרך אגב, חתיכה מהשיר הזה הופיעה בשנת 1976 בפתיחה של להיט של הלהקה שנקרא I'M MANDY FLY ME.

התקליט הפך להיות רב מכר אך חברי הלהקה גילו שלמרות ההצלחה הם נותרו ללא פרוטה בכיס שלהם. בייאוש רב הם התקשרו למנהל שלהם, ג'ונתן קינג, והתלוננו בפניו שהחוזה שהם חתמו עימו לא מאפשר להם להתקיים. אך קינג לא היה מוכן כלל לזוז מעמדתו וכך ניסו חברי הלהקה לנסות ולמצוא בעצמם חברת תקליטים אחרת. ואז הפכה הלהקה לסוג של תעשיית בשר בשוק כשמכל עבר מגיעות אליה הצעות שונות מכל מיני חברות תקליטים, ששמעו על העניין ורצו את סיפור ההצלחה הזה בשבילן.

לבסוף הגיעה הצעה מאד מפתה מריצ'ארד ברנסון, שהיה הבעלים של חברת התקליטים VIRGIN. חברי הלהקה התלהבו מאד ממה שברנסון הציע להם וכבר תיכננו לחתום על החוזה עימו אך ממש לקראת מועד החתימה התקבל טלפון ללהקה מטעמו של ברנסון שבישר להם כי מצא שההנהלה של הלהקה (בראשותו של ג'ונתן קינג) החתימה אותה בחברת התקליטים 'פיליפס'. חברי הלהקה נדהמו ממה שקרה והרגישו שהאדמה נשמטה להם מתחת לרגליהם.

בביקורת ברולינג סטון נכתב בזמנו כך על התקליט: "זו היא להקה מוכשרת באופן מיוחד שמשתמשת ברוק האנגלי של אמצע שנות השישים כמצע לסגנון הדמיוני המוזר שלה, אך עם זאת מצליחה להישאר בגבולות המוגבלים כביכול של הרוק שמכוון לתחנות הרדיו. זו לא חוכמה מכיוון שכל אחד מהארבעה, אף על פי שלא היו ידועים יחסית, היו חלק מהפלישה הבריטית לפני עשר שנים".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.