top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-9 ביוני בעולם הרוק

עודכן: 3 בינו׳



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-9 ביוני בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "עכשיו יש לנו אומה עם ילדים שלא קוראים. המידע מגיע אליהם מטלוויזיה ותקליטים. אז הנה הממשל מצא אפשרות לשלוט על מקורות המידע האלו..." (פרנק זאפה בעיתון NME, בשנת 1985)


ב-9 ביוני בשנת 1958 ניסה סאם פיליפס, הבעלים של חברת התקליטים SUN, בה היה חתום ג'רי לי לואיס, להסביר במודעה גדולה בעיתון את מניעיו של פסנתרן הרוק'נ'רול השערורייתי להתחתן עם בת דודתו הקטינה, מיירה. המודעה לא עזרה, כי באמת היה קשה להסביר את מעשה החתונה. הקריירה של לואיס המשיכה, בגלל זה, להחליק לכיוון מטה.



ב-9 ביוני בשנת 1978 יצא תקליט ה'קאמבק' של להקת מודי בלוז, אחרי שהפסיקה את פעילותה בשנת 1973. שמו הוא OCTAVE.



SIDE 1

1. Steppin' in a Slide Zone

2. Under Moonshine

3. Had to Fall in Love

4. I'll Be Level With You

5. Driftwood


SIDE 2

1. Top Rank Suite

2. I'm Your Man

3. Survival

4. One Step Into the Light

5. The Day We Meet Again


המודי בלוז יצאה להקפאה מפעילות בשנת 1973 ומאז השתנה נוף המוזיקה וגם הלהקה עצמה שינתה את הצליל שלה, כשהזניחה הפעם את סימן ההיכר שלה, המלוטרון, לטובת סינטיסייזרים ושאר מקלדות.


עיתון רולינג סטון השחיז את הסכין היטב לפני שנעץ אותה בביקורתו: "האיחוד של המודי בלוז משחזר כאן את מהות הלהקה - שירים פשוטים שמרופדים בעיבודים מפוצצי אוזניים בסגנון קלאסי מנופח. ההפקה המושקעת מנסה להסתיר עיבודים מרושלים, נגינה לא טובה, שירה גרועה ומילים בנאליות להחריד. יש כנות רבה אצל חמשת חברי הלהקה, כחמישה היפים מזדקנים שמנסים להיאחז באידיאלים של עשור שחלף. היומרנות שהצליחה להם אז כבר לא עובדת. יש בתקליט שני שירים שעוברים איכשהו: HAD TO FALL IN LOVE ו- DRIFTWOOD, שנכתבו על ידי ג'סטין הייוארד, אבל רחוקים מיצירות העבר שהפליא להביא. התקליט הזה נשמע כמו קתדרלה שנבנתה על עמודים דקיקים בשלולית בוץ".


בעיתון דיילי אוקלהומה נכתב אז בביקורת: "אחרי הפסקה של חמש שנים, אפשר להבין שאלבום האיחוד של המודי בלוז היה אירוע מוזיקלי שציפו לו כל כך. אבל התוצאות בקושי עומדות בציפיות. למרות שיש פה רגעים של קסם המודיז הישן, לרוב מדובר בהקלטה לא אחידה וחסרת חושים שכמעט ולא מאתגרת או מגדילה את ההקלטות הקודמות של הלהקה. המפיק הוותיק, טוני קלארק, שוב אחראי פה ומשחזר בנאמנות את המיזוג הקודם של אלמנטים קלאסיים ורוק חלומי, אבל צליל המודיז לבדו לא מספיק. החולשה הבסיסית כאן היא ביצירות, שהן ברובן שגרתיות וחסרות השראה, עם סמליות לירית שלפעמים יומרנית בצורה מביכה.


כל חבר כתב לפחות שיר אחד ועקבות של סגנונות אישיים חדשים צצים בהתאם לעבודת הלהקה במהלך פירוקה. אבל זה רק מזכיר לנו ששבעת אלבומי הסולו של המודיז היו עם כמה גישות מרשימות ורגעים יצירתיים נוצצים. בעודם מפוצלים, חברי הלהקה הראו כמה התפתחויות מבטיחות. עם זאת, מעטים מהם מנוצלים באלבום האיחוד הזה שעומד פחות כהמשך ויותר כרגרסיה. אולי זו הבעיה של הלהקה כאן בניסיון לעבד מחדש גישות מוזיקליות שהחברים נטשו לפני שנים. מה שהיה צריך פה זה מודי בלוז חדשה, להקה שצמחה ושגשגה ממאמציה האישיים בשנים האחרונות".


אלה ביקורת קשות בהחלט, שלא עשו חסד עם להקה שיצרה בעבר שרשרת מצליחה של אלבומים. הקלידן, מייק פינדר, החליט כי נמאס לו ופרש, כשבמקומו הובא הקלידן פטריק מוראז (לשעבר מלהקת יס). הרכב זה, עם מוראז, יצא בנובמבר של אותה שנה לסיבוב הופעות לקידום האלבום, אבל שנת 1978 לא הייתה שנה בה הלילות היו של משי לבן.



ב-9 ביוני בשנת 2017 רשם באופן חוקי ג'ין סימונס, הבסיסט של להקת קיס, את תנועת אצבעות קרני השטן, שאוהדי מטאל מציגים לרוב. לטענתו הוא המציא זאת בשנת 1974 ואפשר לראות אותו עם זה בעטיפת תקליט הלהקה, LOVE GUN, שיצא בשנת 1977. אבל...



...מעניין מה היה אומר על כך זמר הרוק, רוני ג'יימס דיו, שמת שבע שנים לפני כן והספיק להכריז שהוא בעצם זה שהביא את אותן אצבעות למטאל בהשפעת סבתו הסיציליאנית. "היא נהגה לעשות כך מעל ראשה לפני שהלכה לישון, כדי להסיר ממנה את עין הרע", הוא הסביר בספרו.


עם זאת, בסיסט להקת בלאק סאבאת', גיזר באטלר, כתב בספרו: "בהופעות הראשונות שלנו עם דיו, בשנת 1980, הקהל סימן בידיו את סימן השלום (וי) כי אוזי אוסבורן נהג לעשות כך. דיו, שהחליף אותו, לא רצה להיות כמוהו, אז הוא ביקש ממני אישור לעשות סימן שנהגתי לעשות בהופעות עוד מסוף שנות השישים. נתתי לו אישור באהבה".


עכשיו, עם הגירסאות השונות, לכו תדעו למי להאמין פה...


ב-9 ביוני בשנת 1941 נולד ג'ון לורד, האורגניסט של להקת דיפ פרפל. בואו לגלות דברים נדירים שהוא אמר בשנת 1971.



בשנת 1971 אמר לורד לכתב עיתון NME: "הפער בין מוזיקאים קלאסיים למוזיקאי הרוק מתרחב מדי יום. מבחינתי, מוזיקה תמיד צריכה להיות כיף, זה לא צריך להיות מאמץ - לא למוזיקאים ולא לקהל. המטרה שלה היא תקשורת, בידור, וככל שהענפים השונים מתרחקים זה מזה, כך יש פחות סיכוי שהמוזיקה תציל את העולם. אני מאמין שיש צורך במדיה מעורבת כי אם כל המוזיקאים יתאחדו ויפסיקו לצעוק אחד על השני, יש סיכוי שהם יהיו מסוגלים לתקשר ואולי אנשים אחרים יצליחו גם כן בהשפעה זו. רוק'נ'רול מכסה ספקטרום שלם של מוזיקת ​​פופ.


ספגתי מכות מאנשים שונים על כך שניסיתי לשים מוזיקת ​​רוק בעולם הקלאסי שלהם, אבל לא ניסיתי לרומם את הפופ בשום צורה. רק ניסיתי ליצור רמה חדשה למטרת הנאה. כל מה שצריך לעשות זה ללכת ולפתוח את האוזניים. גם אם חבר אחד מקהל של 12,000 איש קולט את זה, אז השגתי בזה משהו. המטרה הראשונה של מוזיקה היא לבדר. ואז, בסדר, לך ותכתוב את החיבורים שלך על איך וודסטוק הפך לקול של הצעירים. אסור למוזיקאים לעלות לבמה ולחשוב על עצמם כחיה פוליטית. שירי המחאה המוקדמים של דילן היו בסדר כי הם היו קודם כל אמנות טובה".


לורד מת מסרטן ביולי 2012.


הרצאה על דיפ פרפל ("עשן על המים") והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-9 ביוני בשנת 1978 יצא האלבום SOME GIRLS של הרולינג סטונס.



SIDE 1

1. Miss You

2. When the Whip Comes Down

3. Imagination

4. Some Girls

5. Lies


SIDE 2

1. Far Away Eyes

2. Respectable

3. Before They Make Me Run

4. Beast of Burden

5. Shattered


אלמנט המין היה משהו שדבוק ללהקה עוד משחר קיומה ובשנת 1978 הוא כבר געש ללא שליטה. מיק ג'אגר: "הרעיון היה לעשות עטיפה שכשאתם מושכים ממנה את העטיפה הפנימית, תקבלו דברים שונים בחלונות החתוכים. אבל לא דאגנו לקבל אישורים מכל הכוכבים ששמנו שם וזה הכניס אותנו לצרות עם תביעות. נאלצנו לשנות הכל וזה היה עבורנו סוג של סיוט. לכן העבודה שנעשתה בחיפזון רב כדי לתקן את המצב הינה פחות טובה לטעמי. מעצב העטיפה גזר את הדמויות ממגזינים וחשב כי זה רכוש הציבור. רצינו שתהיה עטיפה עם הומור אבל לצערי אין לעורכי דין חוש הומור. אני תמיד אעדיף את הגירסה הראשונה, עם תמונות של כוכבים כמו ג'ואן קרופורד". בין הכוכבים שהוצבו בעטיפה הפנימית היו מרילין מונרו, ג'יין מנספילד, אליזבת' טיילור, ליזה מינלי, בריז'יט בארדו, לוסיל בול ואפילו ג'ורג' האריסון כיכב שם.


האלבום החדש הזה של הרולינג סטונס הכניס את הלהקה גם למקום חדש ושמו דיסקוטק. באותה תקופה נהג ג'אגר לבלות הרבה בדיסקוטקים שבניו יורק. המוזיקה שבתקליט זה הפכה את הלהקה לפתע למודרנית. מספיק שיר אחד פותח בשם MISS YOU כדי לגרום לאנשים לרקוד. שירי הלהקה היו רקידים גם בעבר אך זו הפעם הראשונה בה שיר שלה הותאם לאווירת הדיסקו הלוהטת, עם גלגל המראות המסתובב מלמעלה. כאילו מדובר פה בלהקת דיסקו אמיתית שהחליטה להתבדח ולחקות את הרולינג סטונס. והטריק עבד היטב! עם ג'אגר שלמד כיצד ליילל כחתול. לא משעמם אצל הרולינג סטונס.


בסיסט הלהקה, ביל ווימן: "הרעיון לתפקיד הבס בשיר MISS YOU הגיע מבילי פרסטון. הקלטנו דמו של השיר הזה שנה לפני כן והלכתי הביתה. אז בילי לקח את הבס שלי וג'ימג'ם עם השאר על השיר. כשחזרנו להקליט את זה אמרו לי החבר'ה 'מדוע שלא תעשה את הרעיון של בילי?'. הקשבתי להקלטה איתו, שיפצתי את הרעיון שלו ויצאתי לדרך". והבס הזה הפך לתבלין חשוב ביותר בשיר זה.


ברולינג סטון נכתב בביקורת על תקליט זה בזמנו: "כשבוב דילן כבר לא מחזיר את הכל הביתה, אלביס פרסלי מת והביטלס כבר משובטים ללא פגע בנוסטלגיה של מוזיאון השעווה של מחזמר בברודווי, אין פלא שהרולינג סטונס החליטו לעשות תקליט רציני. לא שאפתני במיוחד, שימו לב, אבל רציני. החבר'ה האלה לא מטומטמים. כשטענה עתיקת היומין 'להקת הרוק'נ'רול הגדולה בעולם', נשמע פתאום פחות משבחת ויותר מצחיקה - ובכן, אם אתה רוצה לשרוד את הסבנטיז ולהיכנס לאייטיז עם משהו יותר מחשבון בנק טוב, עדיף שתקדיש את שאריות הגאווה שלך, תיקח סיכון ותנסה לעזאזל להזיע קצת עם מוזיקה טובה. וזה בדיוק מה שעשו הסטונס. למרות שה'זמן אולי לא בדיוק בצד שלהם', עם התקליט הזה הם לפחות הצליחו לעצור את השעון לזמן מה וזה הישג לא קטן".


האלבום SOME GIRLS הפך רב מכר בארה"ב וסיבוב ההופעות שנבנה לקידומו היה מוצלח לא פחות.


ב-9 ביוני בשנת 1957 הגיעו ג'ון לנון וחברי להקת QUARRYMEN (אנשי המחצבות) להופיע בתוכנית הכישרונות הטלוויזיונית שהפיק "מר מגלה הכוכבים", קארול ליווייס. מה קרה שם? זאת תגלו בספר שכתבתי על הביטלס, "ביטלמאניה!"



ב-9 ביוני בשנת 1972 חתם כביכול ברוס ספרינגסטין על חוזה מול חברת התקליטים קולומביה. אך מי שחתמה בפועל מול חברת התקליטים הייתה חברה עסקית בבעלות מנהלו מייק אפל ושותפו ג'ימי קריטקוס, שהקימו חברת מו"לות ואמרגנות בשם LAUREL CANYON. זו הייתה טעות!



החתימה של החברה הזו מול חברת קולומביה נעשתה בתנאי שחברת LAUREL CANYON תשמור בידה את הבעלות על כל השירים של ברוס, שנתן אמון מלא באמרגנו ולא היה מודע לניואנסים המשפטיים שבהמשך יעשו לו צרות איומות, כשיתבע את אפל. תביעה זו תשבית אותו מפעילות בין השנים 1978-1975.


ב-9 ביוני בשנת 1950 נולד טרבור בולדר, שבתחילת הסבנטיז היה הבסיסט של דייויד בואי, בשנים 1973-1971, ובהמשך הפך חבר לשנים רבות בלהקת אוריה היפ. הוא מת מסרטן במאי 2013.



ב-9 ביוני בשנת 1974 החתים ג'ורג' האריסון להקה שניה לחברת התקליטים העצמאית שהקים, DARK HORSE. שם הלהקה הוא JIVA והיא רביעייה אמריקאית. שיהיה בהצלחה!



כמו כן, ב-9 ביוני בשנת 1977 התגרש ג'ורג' האריסון מפאטי בויד לאחר 11 שנות נישואים. האריסון התחתן באותה שנה עם אשתו השנייה, אוליביה. פאטי כבר הייתה אז צמודה לחברו הקרוב, אריק קלפטון. מי אמר שעולם הרוק אינו אופרת סבון עם בועות חשמליות?


ב-9 ביוני בשנת 2015 מת ג'יימס לאסט (שם אמיתי – האנס לאסט), המוזיקאי הגרמני שהביא את עולם הנעימות הקלילות לדרגת פופולריות חדשה (כולל הנעימה BISCAYA, שהושמעה בכל אולם אירועים ישראלי, בשנים 1983-1982). בן 86 במותו.



ב-9 ביוני בשנת 1978 יצא באנגליה תקליט הבכורה של להקת דייר סטרייטס.



SIDE 1

1. Down to the Waterline

2. Water of Love

3. Setting Me Up

4. Six Blade Knife

5. Southbound Again


SIDE 2

1. Sultans of Swing

2. In the Gallery

3. Wild West End

4. Lions


הכל החל ממארק נופפלר (או קנופלר, כפי שקראו לו בארץ בטעות), שרצה מאד להקים, בחודשי הקיץ של 1977, להקה שתשרת את השירים שכתב. באותו זמן עסק בהוראת השפה האנגלית. לאחר ניסיון קצר בהופעות פאבים, החליט להקים את הלהקה. הוא הביא את אחיו, דייב, כדי שינגן את גיטרת הליווי הכה חשובה לצליל הלהקה. דייב הביא עימו את הבסיסט ג'ון אילזלי,


מאחר והשניים התגוררו אז באותה דירה. לדייב וג'ון לא היה ניסיון בימתי רב אך ההתלהבות והנחישות חיפו על כך ובענק. את ההרכב השלים המתופף פיק ווית'רס, שהובא בהמלצתו של מארק. בתחילת הסבנטיז היה חבר בלהקת הרוק המתקדם SPRING ולאחר מכן עסק כמתופף בהקלטות של אחרים. הוא היה מתופף הבית של אולפני ROCKFIELD, שהיו בבעלותו של הגיטריסט דייב אדמונדס.


הרביעיה פצחה בחזרות מוזיקליות אינטנסיביות והצליחה לגרד 160 ליש"ט כדי להקליט הקלטת דמו ובה חמישה שירים. את ההקלטה שלחו לשדרן הרדיו, צ'רלי גילט, ששידר ברדיו לונדון תוכנית שבועית קבועה, בימי ראשון. גילט, שכבר הרכיב את רשימת השירים לשידור הקרוב, התלהב כל כך מההקלטה עד ששינה במקום את סדר השירים כדי להשחיל את שקיבל. זה היה אירוע משמעותי כי אנשי חברות תקליטים נהגו להקשיב לתוכניותיו של גילט כדי לצוד כישרונות. חברת 'פונוגראם' זכתה בלהקה והחתימה אותה בסוף 1977.


מארק, שבלט מאד עם גיטרת הפנדר סטראטוקאסטר האדומה שלו, סיפר באותה תקופה, לעיתון מלודי מייקר, את דעתו על סצנת הרוק שמסביב: "אין טעם לשאול אותי מה דעתי על הסקס פיסטולס. זה ממש לא רלוונטי. באנגליה יש כרגע מצב מוטעה בו אנשים חושבים שאם מישהו ניצב עם פסנתר על הבמה אז הוא ודאי מבצע מוזיקה רגישה. כך חושבים על גילברט אוסאליבן או אלטון ג'ון. הכל נעשה מעוות ואנשים מקבלים תמונה לא נכונה על המוזיקה. כמו שמכונות עשן על הבמה יוצרות ישר תדמית של רוק כבד. אנגליה לא מעכלת בקלות מוזיקה שהיא נטו. חייבים שם לקשר מוזיקה עם חפצים מסוימים".


בזמן שהלהקה עסקה בסיבוב הופעות לצד להקה אחרת ושמה 'ראשים מדברים', נערך חיפוש אחר מפיק מתאים לתקליט הבכורה. זו לא הייתה משימה קלה עבור להקה חדשה שניגנה מוזיקה לא אופנתית שכזו. מאף וינווד, אחיו של סטיבי, קיבל את המשימה ונכנס עם הלהקה לאולפני ההקלטה של חברת ISLAND, בה עבד, ברחוב BASING הלונדוני. הסשנים החלו ב-14 בפברואר, כשהשירים היו כבר ברפרטואר ההופעות החיות.


היו גם שירים שלא נכללו בתקליט, כמו SACRED LOVE, REAL GIRL ו- EASTBOUND TRAIN, שיצא בהמשך כצד ב' של התקליטון SULTANS OF SWING.


ג'ון אילזלי: "נתנו לנו שלושה שבועות לסיים את כל התקליט. בתחילה חשבנו שזה המון זמן אבל לקראת הסוף הבנו כי אנו צריכים שיוסיפו לנו עוד שבוע. אחרי ויכוחים רבים ניאותו לתת לנו את זה. הכרנו את כל השירים היטב, כי ביצענו אותם בהופעות, אבל באולפן נאלצנו לבנות אותם מההתחלה". וינווד ביקש כל הזמן מפיק ווית'רס המתופף להימנע ממעברי תופים ולשמור על הקצב. ווית'רס לא אהב את זה. עם זאת, לא נעשה ניסיון לעבות את צליל הלהקה עם הפקה מנופחת יותר. זה חלק מהקסם הגדול של התקליט הזה, כשמבינים באיזו תקופה הוקלט.


עד היום הוא נשמע כאחד הדברים הרעננים ביותר שיצאו מהלהקה הזו. השירים עצמם בעלי מלודיות ברורות וגישה מוזיקלית חכמה ביותר. שירי התקליט הושמו לפי סדר האירועים שהתרחשו בחייו של מארק. השיר הפותח, DOWN TO THE WATERLINE, הולך לימי ילדותו וזיכרונותיו על נהר הטיין. לאחר מכן באים ארבעה שירים שמנציחים אהבות נכזבות שלו, שקשורות כנראה בהתפוררות נישואיו.


בשיר השני, WATER OF LOVE, הוא שר: "פעם הייתה לי אישה שיכולתי לומר שהיא שלי / פעם הייתה לי אישה אבל היא הלכה". בשיר SETTING ME UP הוא שר: "כל מה שרצית זה חלק מהאקשן / ועכשיו את מדברת איתי על גבר אחר". בשיר SIX BLADE KNIFE הוא שר: "לכל אחד יש סכין שנועד להיות מה שירצו - מחט מזרק, אישה או משהו שאינך יכול לראות". ובשיר שחותם את הצד הראשון, SOUTHBOUND TRAIN, הוא שר: "האישה הזו עכשיו עם המאהב שלה / לא רוצה לראותה לעולם".


הצד השני של התקליט נפתח בלהיט הגדול על הרכב ושמו 'המושלים בסווינג'. למי שתהה מי אלו 'גיטר ג'ורג' ו'הארי' שמוזכרים בשיר הזה, רבים חודשים כי הם הגיטריסטים ג'ורג' יאנג (אח של שני הפרחחים הקטנים שהקימו את איי.סי.די.סי*) והארי וואנדר. שניהם היו בלהקת הפופ EASYBEATS, שהייתה פופולארית מאד בסוף שנות השישים. מארק עבד בסוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז ככתב מוזיקה לעיתון והכיר את הסצנה של עולם הרוק.


השיר IN THE GALLERY נכתב לאחר ביקור שערך מארק בתערוכת פיסול של חבר קרוב. ג'ון אילזלי, שנכח עימו שם, סיפר: "שנינו הסתובבנו שם ולא האמנו לכמות הזבל שהוצג שם כאומנות. זה היה נוראי. בדרך חזרה ראיתי את מארק כותב במחברתו בעצבנות. אחרי שעה כבר היו לו המילים לשיר הזה". שני השירים החותמים, WILD WEST END ו- LIONS, נכתבו ממש בסמוך לתחילת ההקלטות.


עם סיום ההקלטות נערכה מסיבה חגיגית, במסעדה בדרך פורטובלו שבלונדון, בה נכחו חברי הלהקה ונציגים מחברת התקליטים. היה להם בהחלט מה לחגוג אבל הצרות לא הסתיימו פה. ויכוחים רבים ניצתו בעניין עיצוב העטיפה. כשחברי הלהקה ראו את הציור שחברת התקליטים הציעה, הם פתחו בצעקות, אבל נאלצו להיכנע. התמונות של הארבעה, בצד האחורי של העטיפה, צולמו ביום קר מאד במחסן בדרום לונדון, בשעת שחר. הארבעה לא רצו כלל להצטלם אז והיו במצב רוח זועף מאד.


במאי 1978 יצא התקליטון עם השיר SULTANS OF SWING, כשבצידו השני שיר שלא נכלל בתקליט ושמו EASTBOUND TRAIN. ההצלחה לא הייתה גדולה והמוצר דשדש בעוד הלהקה עסקה בסיבוב הופעות באנגליה, שאחריו יצאה לסיבוב הופעות בשאר אירופה, כחימום ללהקת סטיקס. ג'ון אילזלי: "חברי סטיקס לא היו מוכנים לקבל את העובדה שהם היו גדולים בארה"ב אבל שום כלום במקומות אחרים. הופענו איתם שלוש פעמים לפני שהם החליטו לחתוך מהעניין ולחזור הביתה. חברי הלהקה ההיא היו ממש לא נגישים כבני אדם.

הם אפילו לא אמרו שלום בלובי של המלון. זה היה פאתטי ואני חשתי מאוכזב מכך שהדביקו אותנו לחבורה שכזו".


אבל כשהתקליט יצא - ההצלחה הגדולה החלה להתגלגל עם ארבעה מוזיקאים מוכשרים מאד על גבה. והתקליטון, SULTANS OF SWING החל להימכר ואף להגיע, באפריל 1979, למקום השמיני במצעד הבריטי. נראה כי, לעת עתה, הצרות הצרורות נשארו מאחור.


ב-9 ביוני בשנת 1970 קיבל בוב דילן תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת פרינסטון.




ב-9 ביוני בשנת 1972 יצא תקליט ההופעה החיה הראשון של להקת הרוק המתקדם הבריטית, קינג קרימזון, שנקרא EARTHBOUND.



SIDE 1

1. 21st Century Schizoid Man

2. Peoria

3. Sailor's Tale


SIDE 2

1. Earthbound

2. Groon


היה זה תקליט של הרכב שכבר חדל מלפעול זמן מה לפני כן. אלו היו הגיטריסט רוברט פריפ, הבסיסט בוז בורל, המתופף איאן וואלאס, החלילן מל קולינס והתמלילן פיט סינפילד. כעת נותר רוברט פריפ לבדו. הוא חזר לאנגליה והחל לבחון הקלטות שונות שנעשו במהלך סיבוב ההופעות האחרון של הרכב זה. בתחילה חשב לקרוא לתקליט בשם LIVE IN THE USA ובחר, משום מה, הקלטה שנעשתה על קסטה ונשמעה באיכות בינונית למדי. לא הייתה אפשרות לתקן את מה שהיה בה כדי להביא את העניין לרמת הפקה ראויה. אולי פריפ לא חשק בכך ורצה להגיד משהו באמצעות צעד שכזה.


התקליט EARTHBOUND יצא במקור בלייבל המוזל של חברת 'איילנד', שנקרא HELP. היה זה סיום עגמומי מאד ללהקה שידעה להביא שיאי ריגוש רבים בתקליטיה. יש בתקליט הזה אווירה של 'התחייבות חוזית'. נראה היה שפריפ היה חייב לספק עוד תקליט אחד לחברה בה היה חתום ומיהר לעשות זאת, מבלי להתאמץ יותר מדי. חברת התקליטים האמריקאית של הלהקה, אטלנטיק, סירבה להוציא את התקליט אצלה.


עיתון מלודי מייקר התלהב, משום מה, וציין כי 'הלהקה הנהדרת הזו מושכת לכיוונים מוזיקליים שונים ומפתיעים'. עיתון רקורד מירור, מצד שני, פרסם כי בתקליט זה נופלת הלהקה מכל תואר מלוכה שהוא. הלייבל האמריקאי, 'אטלנטיק', שהוציא עד אז את תקליטי הלהקה, סירב לעשות זאת עם תקליט זה. חששו שם כי צליל ההפקה הרע של התקליט יגרום להחזרות רבות של עותקיו מהלקוחות שם.


מאז יציאת התקליט דאג פריפ לשלול את הוצאתו מחדש. כנראה הבין כי עשה טעות עם זה. אבל מעריצי קרימזון לא ויתרו. הם דרשו את ההוצאה מחדש והיא הגיעה במהדורת שלושים שנה ללהקה.


וואלאס ובורל לא ליקקו דבש כשהיו בקרימזון ולכן התקליט הזה בפרט ותקופתם בקרימזון בכלל, נתפסו בראשם כאפיזודה רעה שטוב כי חלפה. השניים ראו ברוברט פריפ דמות קשה לשהות עמה בלהקה. תקליט זה מומלץ מבחינתי רק למי שממש אוהב את הלהקה הזו מ-א-ד. כל השאר - שיילכו להקלטות הטובות יותר.


ב-9 ביוני בשנת 1949 נולד פרנסיס מונקמן, שהיה הקלידן ואחד המוחות היוצרים של להקת הרוק המתקדם הבריטית, CURVED AIR.



לאחר פירוק הלהקה הזו הוא פנה לעבוד, בשנת 1972, עם רוברט וויאט ואף נשקלה האפשרות שהוא יהיה קלידן בלהקת MATCHING MOLE בהרכבה החדש. בשלב יותר מאוחר הוא הקים את להקת SKY שהצליחה. מונקמן, שהפך עם השנים לאיש רוחני ונגן עוגבים בכנסיות, מת בשנת 2023.


אז הנה מאמר שכתבתי על CURVED AIR - למי שמכיר ולמי שרוצים להכיר...


להקת CURVED AIR הבריטית (או 'אוויר חטוב' כפי שנקראה אצלנו בימים ההם) הוקמה במרץ 1970, כשהכנר (ובוגר הקולג' המלכותי למוזיקה) דאריל וואי ומונקמן החליטו שהם לוקחים את להקתם SISYPHUS צעד קדימה.


הם צירפו אליהם זמרת, שכיכבה באותה תקופה בגירסה הבריטית של המחזמר "שיער". קראו לה סוניה קריסטינה ואחרי שנתיים רצופות במחזמר היא מאסה בו לחלוטין והחליטה על שינוי כיוון.


היא קיבלה הצעה להקליט אלבום סולו באותה התקופה אך ביטחונה העצמי לא היה חזק מדי מכדי לקחת את ההצעה קדימה. אז הגיעה ההצעה להצטרף לוואי ומונקמן. קריסטינה, שהיה לה רקע אקדמי בדרמה ואף הייתה זמרת פולק עסוקה במועדוני הפולק, ניחנה בקול אוורירי ונעים שהשתלב נהדר במוזיקה שהשניים יצקו מסביבה. התכנון של שלהם היה לשלב מוזיקה קלאסית, רוק, פולק מלודי ומוזיקה אלקטרונית עם השפעות אוונגרדיות.


השם של הלהקה הובא בהשראת אלבומו של המלחין טרי ריילי, A RAINBOW IN CURVED AIR. באותה השנה יצא אלבומה הראשון, AIR CONDITIONING, ובו מוזיקה מעניינת וגימיק שיווקי בצורת ויניל צבעוני, שהיה דבר די מהפכני לזמנו. עד אז התקליטים שווקו רק בצבע השחור הסטנדרטי, וזה (לפי מה שנטען) הוא אלבום הרוק הראשון שנצבע.


שיר נוסף שלא נכלל באלבום ויצא רק כצד ב' של תקליטון נקרא WHAT HAPPENS WHEN YOU BLOW YOURSELF UP.


עיתון 'מלודי מייקר' פרסם ביקורת על התקליט בנובמבר 1970: "בתקליט הזה נמצאת התקווה להתקדמות ניכרת מבחינה מוזיקלית. סוף סוף מצאנו משהו שהוא בגדר התגלות. אין כאן רגע אחד משעמם".


עיתון DISC AND MUSIC ECHO פרסם בביקורתו: "כל השירים בתקליט הזה ראויים וכל נגן בלהקה הזו הוא בעל סגנון מיוחד משלו וביחד יש להרכב הזה כבוד ליצירת מוזיקה איכותית".


השיר הידוע ביותר בתקליט הזה הוא הקטע הפותח שנקרא IT HAPPENED TODAY. כמו כן יש פה את הקטע VIVALDI שהפך מאז לאחד מסימני ההיכר של הלהקה.


האלבום השני, שיצא שנה לאחר מכן בשם הפשוט SECOND ALBUM, כבר היווה שיפור משמעותי ביותר הן מבחינת לחנים ועיבודים והן מבחינת הפקה. אף יצא מהתקליט להיט גדול בשם BACK STREET LUV. זו לא הייתה הפתעה ללהקה שהשיר הצליח מפני שחבריה תכננו אותו מראש כסינגל שייצא באופן עצמאי לפני האלבום השני.


השירים ללהקה הולחנו בעיקר על ידי וואי ומונקמן, אך לא כשהם כותבים יחדיו ולכן ניכר הבדל מהותי בצורת סגנון ההלחנה השונה בין שניהם.


צד א' של האלבום הוקדש ללחניו של וואי בעוד צד ב' ללחניו של מונקמן. שני המלחינים לא הסכימו ביניהם על לחנים ולמעשה כבר כאן החל להיפער הסדק לקראת התפרקותה המוקדמת של הלהקה, שנה לאחר מכן.


דאריל וואי היה מוזיקאי פרפקציוניסט וקלאסי שעמד מול פרנסיס מונקמן, המוזיקאי חובב הניסויים הדיס-הרמוניים והג'אמים המוזיקלים החלליים. היה זה כמו שמן ומים. כוחות נפרדים.


עיתון NME פרסם ביקורת על התקליט באוקטובר 1971: "לאחרונה שמתי לב שעל הבמה נוטה הלהקה לכיוון מוזיקה חשמלית והתקליט הזה משקף זאת היטב. הדגש הוא על שילוב הכינור החשמלי עם מגוון הקלידים. התוצאה היא שהגיטרה והבס בקושי מצליחים למצוא את דרכם החוצה. גם קולה של סוניה קריסטינה סובל בגלל זה. באופן כללי אהבתי את התקליט אך רכיבים אלקטרוניים לא אמורים להוות תחליף למוזיקה טובה".


עיתון 'מלודי מייקר' פרסם ביקורת משלו באותו חודש: "המוזיקליות בין חברי הלהקה היא טובה אך התוכן המוזיקלי לא מאוזן בתקליט הזה עד כדי אי נוחות. הדגש על הטכניקה גרם ללהקה להקריב את הנשמה".


האלבום השלישי שסוגר מבחינתי את טרילוגיית התקופה המעניינת באמת של הלהקה הוא PHANTASMAGORIA, שיצא בשנת 1972. תהליך יצירתו היה קשה מנשוא. חברי הלהקה היו מותשים ממריבות ביניהם ומחוסר שביעות רצון של חברת התקליטים שלהם. בעיות בריאותיות החלו לתקוף אותם באופן משמעותי. יש המחשיבים אותו ליצירת המופת של הלהקה.


עיתון BEAT INSTRUMENTAL פרסם ביקורת ביוני 1972: "התקליט הזה מציג בגרות מוזיקלית אחרי שני תקליטים בעייתיים שהדגישו וירטואוזיות והסתירו אומץ יצירתי. התקליט הזה בא לתקן את כל זה".


בתקופת האלבום השלישי הוקלט גם שיר שיצא בסינגל בלבד אך ללא הצלחה. לשיר הזה קוראים SARAH'S CONCERN.


זה היה סופה של הלהקה המקורית הזו, שהותירה יצירה מופלאה ביותר. המותג המשיך בעוד מספר אלבומים שיצאו לאחר מכן, אך זה כבר לא היה אותו הדבר...


ב-9 ביוני בשנת 1964 בשעה 19:05, נכנס בוב דילן לסטודיו A של קולומביה רקורדס, עם תיק הנשיאה של הגיטרה בידו. הוא עמד להקליט את האלבום החדש שלו.



טום ווילסון, המפיק שלו, לא ידע ממש למה לצפות. הוא אמר זאת לעיתונאי הניו יורקר, נט הנטוף, שישב לידו יחד עם חצי תריסר חברים, כולל זמר הפולק, ראמבלין ג'ק אליוט. "אין לי מושג מה הוא הולך להקליט הלילה... זה חומר שהוא כתב בחודשיים האחרונים". תפקידו של ווילסון היה להתאים את סביבת האולפן לדילן ולא בדרך האחרת. "הקושי העיקרי שלי היה ללמד אותו טכניקת שירה למיקרופון באולפן... הוא נהג להתרגש ולהסתובב הרבה ואז נשען פנימה יותר מדי". תפקידו של ווילסון כמפיק היה לחסוך מדילן כל מגבלה טכנית.


אז באותו יום גם דילן וחבריו תרמו לאווירה הכללית עם הבאת שני בקבוקים של יין בוז'ולה. "אנחנו הולכים לעשות אלבום טוב הלילה", אמר דילן לווילסון ועד 1:30 לפנות בוקר, הוא הצליח להקליט אחד עשר שירים מהאלבום בשלושים וחמישה טייקים, כמו גם ארבעה שירים שלא נכללו בסוף בתקליט ANOTHER SIDE OF BOB DYLAN.


דילן אמר באותה שנה: "אין כאן שירים להפניית אצבעות. את השירים האלו שעשיתי, אני אעמוד מאחוריהם, אבל חלק מזה קפץ לתוך הסצנה כדי להישמע והרבה מזה היה בגלל שלא ראיתי אף אחד אחר עושה דברים מהסוג הזה - מצביע על כל הדברים שלא בסדר. אני לא רוצה לכתוב לאנשים יותר. לא רוצה להיות דובר... מעתה ואילך, אני רוצה לכתוב מתוכי, וכדי לעשות את זה אני אצטרך לחזור לכתוב כמו פעם, כשהייתי בן עשר - שהכל יצא טבעי. הדרך שאני אוהב לכתוב היא שזה ייצא החוצה בדרך שבה אני הולך או מדבר"


ב-9 ביוני בשנת 1964 הופיעו הביטלס בהונג קונג. מה קרה שם? בואו לקרוא...



ביום זה העניקו הביטלס שני קונצרטים בתיאטרון הנסיכה, באזור קאולון בהונג קונג. להקת החימום הייתה THE MAORI HI-FIVE. דרק טיילור, יחצ"ן הלהקה, היה עמה שם וסיפר: "שני הקונצרטים בהונג קונג נערכו בתיאטרון הנסיכה, מקום מיושן באופן מוזר. הוא לא היה מלא - מחירי הכרטיסים היו גבוהים - אבל מי שכן הגיעו היו מעריצים מסורים ורועשים. הלכתי להופעה הראשונה בתור המלווה של דודתו של ג'ון, מימי, שהייתה איתנו. לא היה לי מה לעשות מאחורי הקלעים; העיתונות כאן הייתה מינימלית. בהונג קונג נאמר בעיתון, 'הביטלס נלחמו בקרב אבוד נגד הצרחות'. בהשוואה לקהלים אחרים, הם היו שקטים".


המקום הכיל 1,700 מושבים, אם כי אף אחד מהקונצרטים לא היה סולד-אאוט. הביטלמניה הגיעה להונג קונג, אבל ההחלטה של האמרגן לגבות 75 דולר הונג קונגי - שווה ערך לשכר ממוצע של שבוע באותה תקופה - פירושה שרבים ממעריצי הביטלס לא יכלו לראות אותם מופיעים.


פול מקרטני: "בהונג קונג הייתה הופעה די בינונית במקום קטן. אני לא חושב שנהנינו יותר מדי מהתוכנית - למרות שלפחות אפשר היה לשמוע אותנו, לשם שינוי".


הרצאת בוטיק על הביטלס והרצאות מוסיקה נוספות, להזמנה: 050-5616459


ב-9 ביוני בשנת 1970 נכנס הגיטריסט, פיטר גרין, לאולפני DE LANE LEA בלונדון. המטרה - להקליט קטעים לאלבום חדש. גרין כבר לא היה אז בלהקת פליטווד מאק אותה יסד וממנה פרש.



גרין אסף סביבו כמה חברים כדי לג'מ'גם באולפן - הפסנתרן האמריקאי ניק באק, הפסנתרן הבריטי זוט מאני, הבסיסט אלכס דמוצ'ובסקי ונגן כלי ההקשה גודפרי מקלין. האווירה באולפן הייתה חופשית, ללא שירים מוכנים. כשהסתיים הסשן, זוט מאני שם עליו את מעילו, אמר לגרין "נתראה בתקליט" - ויצא משם. גרין לקח את סליל ההקלטה הביתה וערך אותו כרצונו. בהמשך זה ייצא כתקליט הסולו הראשון שלו ייקרא END OF THE GAME.


ב-9 ביוני בשנת 1972 פורסם בלהיטון ראיון עם ג'וזי כץ, שנעדרה מזה זמן מה מהבמות. גם את זה היא אמרה שם:



"אינני זוכרת כמה זמן נעדרתי אבל יותר מדי. ההרכב האחרון בו שרתי היה 'כיף התקווה הטובה', אבל למעשה הלהקה לא הופיעה אף פעם. רק הקליטה. הופעתי בסרט שבלול ובתוכנית הטלוויזיה 'לול' אבל אי אפשר לכנות את זה הופעות במה. אני עדיין חיה בתוך חלום מעורפל. העיקר שאני עובדת, אני אוהבת את זה וזה מה שחשוב. עם השלישייה (הטוב, הרע והנערה) אני לא בדיוק עושה את כל מה שהייתי רוצה לעשות – אבל אני שרה, רוקדת, משחקת וזה מספק יותר.


מה עוד שזו הפעם הראשונה שאני ממש משחקת על הבמה, לעומת ההרכבים הקודמים שבהם רק שרתי. בתקופת ההיעדרות מהבמה, היו ימים בהם התעניינתי בנעשה בעולם הבידור והיו תקופות בהן הייתי מנותקת לגמרי. אפילו לרדיו לא הקשבתי. הייתי יושבת בבית ומאזינה לתקליטים. אני חושבת שהחלונות הגבוהים היה הדבר הטוב ביותר שעשיתי. זה היה בבחינת חידוש קיצוני בנוף הזמר בארץ, אבל אני לא יכולה להיות אובייקטיבית".


ההרצאה המיוחדת על החלונות הגבוהים, להזמנות: 050-5616459


ב-9 ביוני בשנת 1977 יצא גיליון להיטון והנה כמה תופינים שאספתי משם:





ב-9 ביוני בשנת 1915 נולד לס פול, הגיטריסט האמריקני שהמציא את גיטרת הגיבסון לס פול, טכניקת הקלטה רב ערוצית (מולטי-טראק) ועוד אפקטים הקשורים בעולם המוסיקה. הוא מת באוגוסט 2009.



ב-9 ביוני בשנת 1971 נערכה ההופעה הראשונה של להקת ג'ת'רו טול עם המתופף החדש שלה, בארימור בארלו. זה היה באולם גדול בסולט לייק סיטי.



והופעתו השנייה של בארלו עם הלהקה לוותה בכאוס מצד הקהל, כשלמקום שהכיל 10,000 איש ניסו להידחק 12,000 איש. זה קרה בדנבר. אנשים בקהל החלו להתעמת באופן אלים עם השוטרים שנכחו במקום. שוטר אחד נזרק מסוסו ושוטר אחר הוכה בראשו עם סלע ונזקק לחמישה תפרים. המשטרה הגיבה בהתזת גז מדמיע, שהגיע גם לעיניהם של חברי הלהקה שניגנו בזמן ההוא על הבמה. לאחר ששדה הקרב נדם היה נראה כי המקום עבר פוגרום. מנהל האולם החליט להטיל חרם על הופעות רוק עתידיות במקום שלו. החרם הזה נמשך כעשרים שנה.


ב-9 ביוני בשנת 1952 נולד הזמר-יוצר הישראלי, עוזי חיטמן. את עוזי לא יצא לי לפגוש אך אני זוכר היטב כשהוא התקשר אליי לבדוק אם אני פנוי להופיע איתו כקלידן בארה"ב. אמרתי לו, "עוזי, אני עסוק בתאריכים שהבאת, אך אשמח ביותר לנגן עבורך מתי שתצטרך בהמשך". זמן קצר לאחר מכן, בשנת 2004, הוא לפתע מת ואני חש מאז שפיספסתי. אז הנה, לזכרו - מאמר שלי על להקתו מהסבנטיז, הפופולים.



להקת הפופולים החלה לפעול בשנת 1974 כשנקראה על שם חבר של עוזי חיטמן, ז'אן פול. חיטמן, בעבר חבר בלהקת פיקוד מרכז, סיפר אז לעיתון שהוא מצטער על בחירת שם זה ללהקתו.


מתופף הלהקה היה יהודה תמיר (שהפך אחר כך לקול הבס של להקת חלב ודבש). חיטמן שמע אותו שר את "אדון עולם" והרגיש שיהיה פה חיבור טוב. כשהשתחררו מהצבא צירפו אליהם את איזי גדאל הבסיסט (לשעבר מלהקת הקצב 'המדרגות הנעות'), שהביא ללהקה את בן דודו, שמוליק קובלסקי, שניגן בגיטרה וסקסופון. יהודה הביא ללהקה את הפסנתרן קובי קלמנוביץ'.


באותה שנה (1974) עסק חיטמן גם בכתיבת שירים לאחרים - כמו 'מי ידע שכך יהיה' (בועז שרעבי), 'למה הגדולים לא לומדים מהקטנים' (דודו זכאי) ועוד.


הפופולים החלו לצבור קהל אוהדים וביוני 1975 הגיבו חברי הלהקה על ההשוואה שעשו בין להקתם לבין להקת כוורת, עם טענות על חיקוי ובמיוחד עם השיר "אני יודע אבותי", שידע הצלחה במצעדים. חיטמן סיפר כי למעשה כתב את השיר ארבע שנים לפני צאתה של להקת כוורת לאור.


עוזי חיטמן: "אני לא מבין מה פתאום משווים בינינו. חברי כוורת עושים דברים אחרים לגמרי. יש להם מוסיקה חשמלית. הם נעים על הבמה. יש להם גם סגנון שונה. אני חושב שאין שום דבר דומה בין הלהקות".


יהודה תמיר: "פרט לעובדה ששתי הלהקות הן על טהרת הגברים. זה המכנה המשותף היחידי. אני חושב שכל להקה אחרת, המורכבת מגברים בלבד - הייתה מקבלת את התווית הזו".


עוזי חיטמן: "עבורי זו מחמאה. אני אוהב מאד את המוסיקה של כוורת. אני חושב שהם מצוינים ואני בעדם אפילו בעיניים עצומות. הלוואי והיו עוד כמה להקות כמו כוורת בישראל".


הפופולים היו בטוחים שעתידם ורוד. בתחושה זו הם יצאו עם תוכנית בימתית בשם 'נער והתנער' אך מצאו את עצמם שקועים בעניינים מנהלתיים שטופלו לא כהלכה, הסתכסכו עם המפיק והתוכנית הוקפאה. טרם פירוקם הספיקו הפופולים להשלים את ההקלטות של תקליטם.


התקליט יצא, כאמור, בשנת 1976, אחרי שהלהקה התפרקה, כשהתופים בו הוקלטו עם מאיר ישראל, אז חבר להקת תמוז, ובעטיפה האחורית נכתב כך, באופן טיפה יומרני: "החומר כולו, פרט לשני תמלילים, נכתב ע"י עוזי חיטמן. כעד לכל מה שמתרחש בחברה הישראלית והעולמית כתב עוזי חיטמן שירים הנוגעים לבעיותיהם של ארץ ישראל והעולם... ריבוי כלבים, מכוני עיסוי, ירידה מהארץ, העיתונות הישראלית, אנדרלמוסיה חברתית, הנרי קיסינג'ר ועוד.


כשראה שמצוי בידו חומר שיכול להוות גרעין להעלאת הצגה מוסיקלית, החליט לאסוף עוד ארבעה אנשים שגם מנגנים ושרים. איסוף האנשים נעשה כשנה. כשהחלו החזרות מצאו כל החמישה שפה משותפת. עבדו ימים ולילות עד שהתוכנית קרמה עור וגידים והועלתה על קרשי הבמה הישראלית. בהופעות הרצה שנעשו עד היום התקבלה הלהקה בהתלהבות וצופים לה חלק בלתי נפרד מהנוף המוסיקלי הישראלי למשך זמן רב.


הקו המוסיקלי הוא ניסיון להגיע לפשטות מקסימלית עם הרמוניות לא מורכבות כשהגוון הכלי הנותן את הטון הוא הצליל האקוסטי, פרט לגיטרה בס חשמלית כל יתר הכלים בהצגה הם אקוסטים שהבולטים בהם הן שתי גיטרות 12 מיתרים שנותנות גוון מיוחד שלא נשמע עד היום בארץ.


חלוקת הקולות נעשתה על מנת שיהיה דיאפוזון (מינער) רחב. יהודה עם קול בס נמוך ואיזי ועוזי שמשתמשים בפלצטים (קול ראש) נותנים שני קצוות רחוקים זה מזה וזה נותן עומק ומרחב שירה כאילו מקהלה גדולה שרה".


כל שנותר מהלהקה הוא תקליט, כשבזמן צאתו כבר עסק עוזי חיטמן בהופעות צמד עם איזי גדאל וכאמן סולו שמתחיל את דרכו לקראת ההצלחה הגדולה באמת.


הרצאות הרוק הישראלי הטובות ביותר, להזמנה: 050-5616459


ב-9 ביוני בשנת 1972 הופיע אלביס פרסלי בפעם הראשונה בניו יורק, מאז שנת 1957.



זה היה באולם מדיסון סקוור גארדן וממש לפני ההופעה הראשונה מארבע ההופעות שנקבעו שם, נערכה מסיבת עיתונאים, בה נשאל וענה.


ש: אלביס, מה לקח לך כל כך הרבה זמן להופיע בניו יורק?

אלביס: אני חושב שהיינו צריכים לחכות לתורנו כדי להשיג את המקום הזה. אני רק מקווה שנעשה הופעה טובה לכולם.


ש: מר פרסלי, מדוע לדעתך עברת את כל הבדרנים האחרים כדי לזכות בפופולריות עצומה?

אלביס: אני לוקח ויטמין E! לא, אני רק צוחק. אני פשוט נהנה מהעסק. אני אוהב את מה שאני עושה.


ש: אני שומע מהרבה דיווחים בעיתונות שאתה באמת בן אדם ביישן, צנוע, נפלא. האם תסכים עם זה?

אלביס: אה, אני לא יודע מה גורם להם לחשוב על זה, קיבלתי, אתה יודע, את חגורת הזהב הזו ו...

(אלביס נעמד, פותח את כפתור חליפתו ומראה את חגורת הזהב שקיבל במתנה)


ש: האם אתה חושב שהקהל או המעריצים שלך משתנים במידה רבה כלשהי?

אלביס: זה על פי מה שאתה מדבר, אני לא יודע. לא, אני לא יודע, הייתי רוצה לחשוב כך.


ש: מה שאני מתכוון הוא, איזה סוג של קהלים אתה מושך עכשיו?

אלביס: ובכן, גיליתי שבקהל שיש לנו זה מעורב. זה אנשים מבוגרים, אנשים צעירים יותר וצעירים מאוד וכל סוגי האנשים שאתה מכיר, וזה טוב.


ש: האם יש לך פרויקטים חדשים? מה אתה מתכוון עכשיו אלביס?

אלביס: היה לי בדיוק סרט של סיבוב ההופעות האחרון שעשיתי. זה הקונצרט החי הראשון שצילמנו אי פעם, אז זה הפרויקט הבא שלי שיצא.


ש: אלביס, מה גרם לך סוף סוף לצאת מבידוד ולהחליט להופיע שוב בהופעות אישיות?

אלביס: פשוט התגעגעתי לזה. התגעגעתי לקרבה של קהל, של קהל חי. אז ברגע שיצאתי מחוזי הסרטים התחלתי לעשות שוב קונצרטים חיים.


ש: האם תמשיך לעשות יותר עבודה חיה בעתיד?

אלביס: אני חושב שכן. יש כל כך הרבה מקומות שעוד לא הייתי בהם. כמו שמעולם לא הופעתי בניו יורק. אף פעם לא הייתי בבריטניה.


ש: האם אתה רוצה ללכת לשם אז?

אלביס: הייתי רוצה, כן אדוני. הייתי רוצה מאוד. הייתי רוצה לנסוע לאירופה, אני רוצה לנסוע ליפן ולכל המקומות האלו. מעולם לא יצאתי מהארץ אלא בשירות צבאי.


ש: מר פרסלי, כפי שציינת את זמנך בשירות, מה דעתך על מפגני מלחמה והאם היית מסרב להתגייס?

אלביס: מותק, אני רק אשמור לעצמי את דעותיי האישיות על כך, כי אני רק בדרן ואני מעדיף שלא לומר.


ש: האם אתה חושב שבדרנים אחרים צריכים לסרב לגייס אותם?

אלביס: לא, אני אפילו לא יכול להגיד את זה!


ש: אלביס, אתה חושב שתשנה אי פעם את הסגנון שלך לגמרי?

אלביס: אני פשוט לא מרגיש שעדיין הגיע הזמן, אתה יודע? אולי אעשה זאת מתישהו אבל לא כרגע.


ש: אלביס, האם שקלת פעם להמשיך בקריירה פוליטית?

אלביס: לא אדוני. אין לי שאיפות אחרות בפוליטיקה או משהו כזה.


ש: האם אי פעם תשקול לעשות תפקיד קולנוע תובעני יותר?

אלביס: כן. הייתי רוצה לעשות משהו בדרך של תסריט לסרט אם אוכל למצוא את התסריט הנכון. למעשה, אנחנו מחפשים את זה עכשיו. אתה מדבר על דבר מסוג משחק ללא שירה? כן, הייתי רוצה לעשות את זה.


ש: אלביס, נראה שאתה נרתע ממוסיקת הרוקנרול בתקופה האחרונה. האם יש לך סיבה לכך?

אלביס: קשה מאוד למצוא סוג כזה של שיר. קשה למצוא חומר טוב בימינו.


ש: אבל נראה שאתה בכלל לא מקליט שום שירי רוקנרול.

אלביס: קשה מאוד למצוא שירי רוק טובים. אם הייתי יכול למצוא אותם הייתי עושה אותם.


ש: אלביס, הזכרת קודם שאתה רוצה לנסוע ליפן. האם אי פעם תשקול לצאת למסע הופעות שם?

אלביס: כן, אשמח ללכת לשם.


ש: מה ההקלטה המועדפת עליך שעשית אי פעם?

אלביס: זה השיר IT'S NOW OR NEVER. אתה מכיר את O SOLE MIO?


ש: אלביס, באיזו שעה הגעת לניו יורק?

אלביס: הגעתי אתמול בלילה מאוחר מאוד והייתי צריך ללכת לישון, כי יש לנו חזרה עכשיו ואני צריך לחזור לחזרה אחרי מסיבת העיתונאים הזו, אלא אם כן יש לך משהו טוב יותר עבורי.

(הצלמים בחזית צילמו תמונות במשך כחמש עשרה דקות כאשר מנהלו של אלביס, קולונל טום פארקר, הבחין כי אלו שבגב האולם לא הצליחו לצלם תמונות טובות)


קולונל פארקר: אני מבקש שחלק מהאנשים האלו שיש להם תמונות יעזבו הצידה וייתנו לחלק מהאנשים האחרים לקבל את התמונות שלהם. אנא זוזו הצידה.


ש: אלביס, אתה מדבר עם אביך?

אלביס: האם אני מדבר עם אבי? אני חייב, הוא מטפל בכל ענייני האישיים.


ש: האם נוכל לשאול את אביך שאלה או שתיים אז?

אלביס: בטח.


ש: מר פרסלי, באיזה שלב הבנת שבנך באמת הופך לאדם מאוד מאוד מפורסם?

ורנון פרסלי: טוב, קשה לומר. אתה יודע, הכל קרה כל כך מהר שקשה לעמוד בזה. זה פשוט פרץ בלילה, והנה זה! אז הייתי אומר אולי 1956 אחרי תוכנית הטלוויזיה הראשונה.


ש: יש לך חרטות?

ורנון פרסלי: לא, אני לא מתחרט על זה. למעשה, נהניתי מזה, באמת.


ש: מר פרסלי, האם אתה חושב שבאותה תקופה אלביס השתנה בכלל?

ורנון פרסלי: לא, לא ממש. אני לא יכול לספר על שינוי.

אלביס: אני מזיע יותר!


ש: אלביס, אתה רואה את עצמך פורש?

אלביס: לא, לא ממש. יש לי יותר מדי אנרגיה. אני לא חושב כל עוד אני יכול.


ש: מה דעתך לעשות אז סיור עולמי?

אלביס: אני חושב שהם מתכננים עכשיו, הם מדברים על זה עכשיו.


ש: אלביס, האם יש להקות חדשות שאתה אוהב במיוחד?

אלביס: יש הרבה. אני לא יכול לחשוב על אחת.

קולונל פרקר: זהו זה אנשים!


אלביס: אני צריך לחזור לאנשים שמחכים לי בחזרה. תודה רבה.


חלק מהשירים שבוצעו בערב הזה יצאו לאחר מכן בתקליט בשם ELVIS AS RECORDED AT MADISON SQUARE GARDEN. אלביס שבר שיא כשמכר את כל הכרטיסים לארבע הופעותיו הרצופות באולם הזה.


ב-9 ביוני בשנת 1974 שודר ברדיו האמריקאי מופע של להקת פרוקול הארום (שוב) עם תזמורת. המופע שודר בסאונד קוואדרפוני (סראונד של ארבעה רמקולים)


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.



Σχόλια


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page