top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-1 באפריל בעולם הרוק


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-1 באפריל (1.4) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "הייתי בדרכים כמעט חמש שנים. זה התיש אותי. הייתי על סמים, הרבה דברים. הרבה דברים רק כדי להמשיך, אתה יודע? ואני לא רוצה לחיות ככה יותר. אני רק מחכה לזמן טוב יותר. אני רוצה להאט מעט את הקצב. המופע הבא יהיה שונה בהרבה מהקודם. בהופעה האחרונה, במהלך המחצית הראשונה, ממנה הייתה כשעה, עשיתי רק שישה שירים. השירים שלי היו שירים ארוכים, ממש ארוכים. אבל בגלל זה הייתי צריך להתחיל להתמודד עם הרבה שיטות שונות לשמור על עצמי ער, כי הייתי צריך לזכור את כל המילים לשירים האלו. עכשיו יש לי תיק שלם של שירים חדשים. כתבתי אותם בשביל הדרך, אתה יודע. אז אני אעשה את כל השירים האלו בדרכים. הם יישמעו הרבה יותר טוב ממה שהם נשמעים בתקליט. השירים שלי תמיד נשמעים הרבה יותר טוב באופן אישי ממה שהם נשמעים בתקליט" (בוב דילן, בשנת 1969)


ב-1 באפריל בשנת 1976 יצא תקליטון חדש לפול מקרטני ולהקת כנפיים, עם השיר SILLY LOVE SONGS.



בספרו, THE LYRICS, הוא כתב: "לפעמים אתה מנסה להימנע משימוש במילה 'אהבה' בשיר, אבל גם אני כתבתי שיר ששואל מה רע בשירי אהבה מטופשים. זה משהו שאני חושב עליו. 'אהבה' היא מילה חשובה להפליא, ותחושה מדהימה וחשובה. היו האשמות באמצע שנות ה-70 - כולל אחת מג'ון - שפשוט כתבתי 'שירי אהבה מטופשים'. אני מניח שהרעיון היה שאני צריך להיות קצת יותר קשוח ועולמי. אבל אז פתאום הבנתי, זו בדיוק מהי אהבה - היא עולמית. 'יש אנשים שרוצים למלא את העולם / עם שירי אהבה מטופשים'. קיבלתי את המוניטין הזה, והייתי חייב לעמוד על זה. במקום לנטוש שירים על אהבה, פשוט תמשיך עם זה,

תיכנס לזה ואל תתבייש, כי למרות שאתה יכול להגיד שזה נושא עמוס, זה בעצם ההפך: הדבר הזה שאנשים יכולים להרגיש אחד לשני שעושה את החיים טובים יותר. אני חושב שזה העיקר של זה, ואם אתה רוצה להיות ציני, זה קל, אתה יכול. 'אהבה לא באה תוך דקה / לפעמים זה לא מגיע בכלל'. אני חושב שהרבה אנשים ציניים על אהבה כי לא היו ברי מזל מספיק כדי להרגיש אותה. קל יותר לקבל אישור ממבקרים אם אתה מתנגד לדברים ומקלל הרבה, כי זה גורם לך להיראות חזק יותר. אם אתה אומר, 'הו, זה יום מקסים;

הכל נחמד; אני אוהב את הגשם', אז אתה סתם רכרוכי. אבל אם אתה תגיד, 'אוי, מזג האוויר המזוין הזה! זה פאקינג לא ייאמן! אני לעזאזל שונא רעם! אני פאקינג שונא ברק! בשביל מה לעזאזל אלוהים עושה את זה?' - אז המבקר עשוי לומר, 'זה נפלא!'... הנקודה היא שרוב האנשים לא נוטים להראות את רגשותיהם אלא אם כן

הם בפרטיות, אבל עמוק בפנים, אנשים הם רגשיים, וכל מה שאני באמת אומר בשיר הזה הוא, 'אהבה היא בכלל לא מטופשת'..."


ב-1 באפריל בשנת 1984 נורה למוות הזמר מארווין גיי והוא בן 44 ויום אחד לפני יום הולדתו ה-45. הסיפור המטלטל, עם פרטי מידע נדירים מאד - נמצא בספר "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום". לפרטים ולרכישה בלחיצה פה.



ב-1 באפריל בשנת 1969 יצא אלבומה הראשון של להקת TASTE, עם הגיטריסט רורי גאלאגהר.



ישנה אגדה אורבנית שבה הנדריקס נשאל כיצד זה להיות הגיטריסט הטוב בעולם והוא השיב: "לא יודע, תצטרכו לשאול את רורי גאלאגהר". ובכן, אין שום הוכחה שזה קרה, ונראה שזו המצאה של מישהו שהתגלגלה ושכנעה רבים כאילו זו אמת. עם זאת, דבר אחד ברור - גאלאגהר בהחלט ידע כיצד לנגן באופן מרשים בגיטרה שלו.


גאלאגהר: "לפני הנדריקס היו אלו ג'ף בק וקית' ריצ'רדס שהביאו דיסטורשן רב לצליל שלהם. אבל היה כמובן דיסטורשן עוד לפניהם, בתקליטי הבלוז משנות החמישים. הם לא השתמשו בדיסטורשן כטכניקה. פשוט היו להם מגברים קטנים שכפתור הווליום שלהם פעל בכיוון העוצמתי. זה הפך לחלק מהתבלין הקבוע בבלוז של שיקגו. הנדריקס לקח את זה והפך את העניין לסוג של אומנות".


רורי גאלאגהר ייזכר תמיד בדפי היסטוריית הרוק כגיטריסט מעולה שלא התפשר מעולם על אומנותו. סימן ההיכר שלו היה גיטרת פנדר סטראטוקאסטר חבוטה, עמה הפך ל'גיטריסט של העם' ולא לכוכב רוק נוצץ. הוא ידע גם לנגן היטב על דוברו, מנדולינה, מפוחית ואף סקסופון.


את גיטרת הפנדר החבוטה הזו הוא קנה באירלנד עוד בשנת 1961 ויש כאלה שחושבים באופן מוטעה כי הגיטרה הזו נחבטה עקב תאונה שגאלאגהר עבר עימה. האגדה אומרת שהגיטרה אבדה במשך כמה ימים בשטח התאונה וכשהיא נמצאה אז היא הייתה חבוטה. גאלאגהר לא רצה לשפצה בגלל שרצה להמחיש כך את החיבור שלה עמו על התאונה שעברו יחד. זה סיפור יפה אך אגדה הוא. גאלאגהר קנה את הגיטרה כשכבר הייתה חבוטה ומשנה לשנה היא נחבטה עוד קצת.


מה שכן, זו גיטרת הפנדר היחידה שהייתה לגאלאגהר. הוא ראה בה את כליל השלמות מבחינת סאונד. לפיכך הוא לא נהג לאסוף גיטרות חשמליות כמו הקולגות שלו, אלא תמיד לתת אמונים לאת והיחידה שנתנה לו את התשובה המלאה לפריטותיו עליה. גאלאגהר היה אחד מכוכבי הרוק הראשונים והאמיתיים שיצאו מאירלנד. להקתו מסוף שנות השישים נקראה TASTE שסומנה כהבטחה אדירה אך התפרקה עקב בעיות אגו ומתחים פנימיים.


בשנת 1966 הוקם הרכב השלישייה המצוין הזה. גאלאגהר התעניין אז מאד במוזיקת בלוז של אמנים כמו מאדי ווטרס, ג'ימי ריד ועוד. בתקופה ההיא הופיעה הלהקה בשירי בלוז לצד קאברים של שירי רוק אנד רול. באותה שנה הגיעה מוזיקת הקצב באופן רציני לעיר CORK האירית. מועדונים החלו להיפתח שם באופן תדיר. וכך מצאה את עצמה להקתו של גאלאגהר מופיעה הרבה. אך הלהקה נתקלה בקשיים מול איגוד המוזיקאים האירי, שהיה לו חוק ברור בנוגע למינימום נגנים שצריכים להיות בהרכב. לפי החוק נדרשו שבעה נגנים. וכך ניסה הארגון לחסום הופעה של השלישייה במועדון בשם ARCADIA. לבסוף הושגה פשרה בעניין. איגוד המוזיקאים האירי דרש מהלהקה לעשות אודישן, שאם הלהקה תעבור אותו אז היא תקבל אישור להופיע כשלישייה. אך שלושת החברים סירבו להשפיל את עצמם לאודישן שכזה. הארגון בלע את הרוק שלו ונסוג מהעניין. בתחילת 1967 מצאה הלהקה עבודה ב- CORK ובדבלין. חברי TASTE עברו להתגורר בבלפאסט ומצאו שם עבודה במלון בשם MARITIME. שלוש שנים קודם לכן היו וואן מוריסון ולהקת THEM להקת הבית של המקום לפני שעברו ללונדון. להקת TASTE עשתה כמה הקלטות במלון הזה, שיצאו בשנת 1974 באלבום בשם IN THE BEGINNING 1967.


להקת TASTE חיממה אמנים ולהקות שהגיעו מלונדון להופיע באירלנד. ביניהם ג'ון מאייאל ולהקת CREAM. השמועה על הלהקה האירית חזרה ללונדון וכך מצאה את עצמה השלישייה מופיעה במועדון MARQUEE הלונדוני. בתקופה ההיא הייתה לונדון מקום פורה למוזיקת בלוז. וחברי TASTE החליטו לעבור לשם. אך מיד לאחר המעבר לשם התפרקה הלהקה וגאלאגהר מצא שני נגנים חדשים להרכב : ריצ'ארד מקרייקן על הבס וג'ון ווילסון בתופים. שניהם היו אירים.


ההרכב החדש החל לצבור שבחים בכל מקום בו הופיע. הביקורות סימנו את הלהקה כדבר חדש ומרענן שיש לו סיכוי להצליח בענק. ב-26 בנובמבר 1968 הופיעה הלהקה (ביחד עם להקת YES) כלהקת חימום למופע הפרידה של להקת CREAM ברויאל אלברט הול הלונדוני. אך ההופעה שם קיבלה ביקורת פושרת בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי והנחשב. בביקורת ההיא (שנכתבה על ידי כריס וולש) נאמר שגיטריסט הלהקה ניגן יותר מדי אקורדים משעממים ושהביצוע לשיר SUMMERTIME לא שכנע אותו.


ללהקה ניתנו יומיים בלבד להשלים את כל האלבום. לא נערכו לקראת זה חזרות מוזיקליות. זה היה עניין של להיכנס לאולפן, לנגן ולהקליט. הלחץ היה רב. גאלאגהר ניסה להגיע לסאונד גיטרה טוב אך לפני שהספיק לעשות משהו - הוא כבר ראה את המוצר עם עטיפה. הוא לא אהב את התוצאה. חברת התקליטים פולידור מיהרה להוציא את האלבום במהירות הרבה ביותר.


האלבום, שנקרא על שם הלהקה, הכיל לא מעט רגעים נהדרים. אך הביקורות לא היו נלהבות. באנגליה ובארה"ב האלבום צלל אל השכחה. להקת TASTE החלה להופיע כלהקה ראשית בהופעות. החשיפה גדלה כשהלהקה הופיעה כלהקת חימום בארה"ב עבור בליינד פיית'. גאלאגהר החל להכניס מוטיבים של ג'אז למוזיקה שלו ושאר חברי הלהקה קיבלו מקום על הבמה לאלתורים.


מיד לאחר מכן יצאה הלהקה לדרכים כדי לקדם את התקליט. הקהל לא ידע כיצד 'לאכול' את רורי, שלא התלבש אז כמיטב האופנה. הוא לא היה מוחצן כג'ימי הנדריקס. הוא ראה את עצמו כנגן ג'אז שמנגן את מה שבא לו עד הסוף. הוא ראה בכוכבי רוק דבר שנגמר בראה ששיערם נושר. גאלאגהר היה משהו אחר לגמרי.


ב-1 באפריל בשנת 1975 יצא תקליט הבכורה של להקת סופרגרופ ושמה JOURNEY.



הגיטריסט, ניל שון, עזב את הבית בגיל 15 כדי להצטרף ללהקת סנטנה. בתחילת 1973 העלה וולטר הרברט, טכנאי גיטרה שעבר עבור סנטנה, את הרעיון להקים להקה חדשה סביב שון, שאותו כינה "אקספרסיוניסט הגיטרה המובהק של אותה תקופה".


ניל שון הסכים ואליו הצטרפו שני חברים מלהקת FRUMIOUS BANDERSNATCH - הבסיסט רוס ואלורי (שעבר בעברו עם סטיב מילר) והגיטריסט ג'ורג' טיקנר. את ההרכ השלים המתופף פריירי פרינס. הם החלו להופיע בשם GOLDEN GATE RHYTHM SECTION.


הרביעייה זכתה לאוהדים מקומיים, מספיק כדי שתחנת הרדיו KSAN של סן פרנסיסקו תקיים תחרות כדי לראות אם ניתן לתת שם טוב יותר ללהקה. התחרות הניבה את הכינוי JOURNEY והקלידן המקורי של סנטנה, גרג רולי שעזב את הלהקה בשנת 1972, הצטרף למסע בקיץ 1973. הרכב ראשון זה של JOURNEY פיתח צליל רוק פרוגרסיבי אינסטרומנטלי ברובו. כשפרינס עזב כדי להמשיך בקריירה עם להקת THE TUBES, בתחילת 1974, גייסה הלהקה את המתופף הבריטי איינסלי דנבאר, שהופיע בעבר עם ג'ף בק, פרנק זאפה וג'ון מאייאל. מאוחר יותר באותה שנה, טיקנר עזב את הלהקה כדי ללמוד בבית ספר לרפואה, והשאיר את כל תפקידי הגיטרה בידיו של שון.


ב-5 בפברואר 1975 הופיעה הלהקה עם דנבאר בפעם הראשונה, מול בכירים מקולומביה רקורדס. אלו התלהבו מספיק כדי להחתים את הלהקה בחברה, בחושבה כי מדובר ב"גרסת רוקנ'רול של תזמורת מהאווישנו". עם המפיק רוי היילי, שידוע בשיתופי הפעולה שלו עם סיימון וגרפונקל, הלהקה נכנסה לאולפן A באולפני CBS בסן פרנסיסקו, בנובמבר 1974, כדי להקליט את מה שיהפוך לאלבום בכורה. אבל המכירות של תקליט הבכורה לא היו חזקות והאכזבה הייתה רבה. מבקרים רבים שמו לב לדמיון עם סנטנה ולהשפעות מפינק פלויד ופרנק זאפה, אבל היו שטענו כי האלבום היה קיצוני מדי עבור קהלי רוק המיינסטרים, אך עדיין לא מספיק יצירתי עבור הקהל של הרוק המתקדם. התקליט נפל בין הכיסאות. עד מהרה החלו ההשוואות עם סנטנה לעצבן את גרג רולי שאמר: "הדיבור על סנטנה מקלקל את כל הרעיון בלהקה הזו. הרבה אנשים באו לראות אותנו וציפו לתופי קונגאס, כשהדבר האחרון שאני רוצה לראות בשארית חיי הם תופי קונגאס!"


ברולינג סטון נכתב בביקורת על תקליט זה בזמנו: "זו הלהקה השלישית והטובה ביותר שצמחה מתוך להקת סנטנה המקורית. בניגוד ללהקות AZTECA ו-MALO, זה לא רק ספין-אוף. הקלידן והזמר, גרג רולי, והגיטריסט הראשי, ניל שון - שניהם בעבר עם סנטנה - הגיעו למוזיקה יותר אנרגטית ופחות מהורהרת ממה שקרלוס סנטנה עשה לאחרונה. את הקצב מוביל התיפוף המורכב והמנוסה של איינסלי דנבאר, בעוד המפיק רוי היילי תרם לסאונד המקורי של הלהקה על ידי הצבת הפסנתר של רולי בתוך הקצב והשארת הגיטרה של שון ככלי מוביל. זו בהחלט התחלה חזקה".


בעיתון לוס אנג'לס טיימס נכתב אז בביקורת: "בלי האנרגיה המטורפת וההעזה בתיפוף של איינסלי דנבאר, סביר להניח שלהקת JOURNEY תחליק לתחום הרגיל. בשלב זה נראה שהחמישייה נלחמת במאבק על רהיטות בביצועה שתתאים לרעיונותיה, ולמרות שהיא מציעה כמה רגעים חסרי ברק לחלוטין בתהליך, צצים כמה קטעים מרגשים עם הבטחה לדברים טובים יותר.


הגישה של הלהקה היא בעיקר אינסטרומנטלית, השירים שלה משמשים כנקודות המראה לסולואים של גרג רולי (קלידים) וניל שון (גיטרה), שניהם חברים לשעבר בסנטנה. האיזון בין האוורירי לאדמה נשמר יפה, והקשר הקיים בנגינת האנסמבל מרשים יותר מהמאמצים האישיים המבודדים. זה דנבאר, שמזכיר קית' מון עם טעם של ג'אז, שמונע מהלהקה, באופן עקבי, להתבשל במיצים של עצמה. התופים שלו נמצאים בקו החזית, ככלי מוביל שלישי ולא כתמיכה ברקע. ללהקה יש ללא ספק את חומר הגלם וצריך עכשיו להמציא כמה שירים שיש להם קצת אישיות ולהיפטר מהכבלים המוזיקליים שכנראה פוגעים בביצוע שלה".


אז נכון, זה אינו אלבום מושלם גם לדעתי, אבל כל נגן ממלא את תפקידו פה כהלכה. למרות שזה בעיקר אלבום אינסטרומנטלי, גרג רולי עושה יותר מעבודה חצי הגונה בשירה. עם זאת, ברור שהקולות - בדיוק כפי שהיו בסנטנה - הם משניים לנגינה בפועל. כמו הרבה מקרים בעולם הרוק, התקליט הזה צבר תאוצה והפך לאהוב בקרב רבים רק בהמשך הדרך.


גם זה קרה ב-1 באפריל:



- בשנת 1946 נולד רוני ליין, שהיה הבסיסט בלהקות THE SMALL FACES ואחרי כן ב- THE FACES. ליין הספיק גם להקליט לאחר מכן כמה אלבומים תחת שמו עד שחלה בטרשת נפוצה. הוא נכנע למחלה ב-1997.


- בשנת 1969 הופיעה להקת SLADE הבריטית את הופעת הבכורה שלה ב- WALSALL שבאנגליה. השם של הלהקה אז היה AMBROSE SLADE. שנים ספורות לאחר מכן הפכה הלהקה הזו לאחת ההצלחות הגדולות של אנגליה, עם שרשרת להיטים קליטה, רוקיסטית, קצבית, מלאת אנרגיה ושגיאות כתיב. זאת כי חבריה נהגו בכוונה לקרוא לשיריהם בשמות עם שיבוש אותיות.


- ב-1970 נכנס רינגו סטאר לאולפני אבי רואד בפעם האחרונה כחבר הביטלס בכדי להקליט תופים ותוספות כלי הקשה לשירים I ME MINE, THE LONG AND WINDING ROAD ו- ACROSS THE UNIVERSE.


- בשנת 1971 הופיעה להקת הקצב הישראלית, האריות, במועדון 'בר מינן' שבתל אביב. בואו לרקוד!


- ב-1970 שיחררו ג'ון לנון ויוקו אונו, כמתיחה של האחד באפריל, מסר לעיתונות ובו אמרו כי הם הולכים לעבור ניתוח לשינוי מין.


- בשנת 2015 מתה סינת'יה לנון, אשתו הראשונה של ג'ון לנון ואם בנו הראשון, ג'וליאן. היא הייתה בת 75 כשנכנעה לסרטן.


- בשנת 1971 זכה תקליטו של ג'ימי הנדריקס, THE CRY OF LOVE, לקבל פרס של תקליט זהב. הנדריקס עצמו לא יכל לקבלו כי כבר מת חצי שנה לפני כן.


- בשנת 2004 מת בגיל 58 גיטריסט להקת הזומביס, פול אטקינסון. מותו נגרם עקב בעיות בכבד ובכליות.


- בשנת 1949 נולד גיל סקוט הרון, שהיה מוזיקאי ומשורר בתחום הג'אז ומוזיקת הנשמה. הוא מת ב-27 במאי 2011.


- בשנת 1970 הקליטה להקת לד זפלין הופעה לבי.בי.סי ב- PARIS THEATRE שבלונדון, מול קהל של 400 איש. מנחה התוכנית היה ג'ון פיל, שגם דיבר בין הקטעים. ההופעה הזו יצאה באופן ערוך וללא דברי הקישור בדיסק הכפול של זפלין בבי.בי.סי.


- בשנת 2008 הוציאו הרולינג סטונס אלבום-פסקול חדש, SHINE A LIGHT. ובאותו יום פרש הזמר סקוט וויילנד מלהקת VELVET REVOLVER.


- בשנת 1991 ביקש רוד סטיוארט להעלות את אשתו, רייצ'ל האנטר, לבמה של הוומבלי ארינה כדי לשיר לה מול כולם את השיר YOU'RE IN MY HEART. האנטר החליטה לנהוג לפי תאריך מתיחות זה ושלחה לבמה את אלטון ג'ון כשהוא לבוש בבגדי נשים. סטיוארט זרם עם המתיחה ושר את השיר לאלטון, מול הקהל שלא הפסיק להתלהב מהאורח.


- בשנת 1983 קיבל גיטריסט להקת EXODUS, קירק האמט, שיחת טלפון ממנהל להקת רוק אחרת שביקש ממנו לבוא לאודישן. האמט מסכים וכמה ימים לאחר מכן הוא כבר טס לניו יורק כדי להיבחן ללהקה ושמה מטאליקה.


- בשנת 1957 הופיע אלביס פרסלי שתיים מתוך ארבע הופעות בלבד שעשה בחייו מחוץ לארה"ב. שתי ההופעות של היום היו בטורונטו. הסיבה לכך שפרסלי לא יצא להופיע מחוץ לארה"ב היא כי מנהלו, קולונל טום פארקר, היה מהגר לא חוקי בארה"ב והוא פחד שאם ייאלץ לצאת את הגבול כדי ללוות את פרסלי בהופעות, אז לא ירשו לו להיכנס בחזרה פנימה.


- בשנת 1966 נכנסה להקת THE TROGGS לאולפני REGENT SOUND על מנת להקליט שם שני שירים. הראשון היה WILD THING והשני WITH A GIRL LIKE YOU. רג' פרסלי, זמר הלהקה, ניגן את סולו חליל ה- OCARINA, שבשיר WILD THING.


- בשנת 1976 פרצו גנבים לביתו של דייויד גילמור, גיטריסט להקת פינק פלויד, וגנבו משם גיטרות בשווי כולל של 7000 ליש"ט (של אז).


- בשנת 1942 נולד אלן בלייקלי, מלהקת הטרמלוס. הוא מת מסרטן ב-1 ביוני 1996.


- בשנת 1969 עזבה להקת הביץ' בויז את חברת התקליטים CAPITOL עם תביעה לקבלת תמלוגים שעוד לא שולמו לה מהחברה. באותו מעמד הכריזה הלהקה שהיא פותחת לייבל תקליטים משלה בשם BROTHER.


- בשנת 1964 התחשמל הבסיסט ג'ק ברוס על הבמה של מועדון 100 CLUB שבלונדון בעת הופעה עם להקתו של גרהאם בונד האורגניסט. זה קרה כשברוס ניסה לפני כן לחבר חוטי חשמל במגבר הבס שלו באופן לא מקצועי. פיצוץ חזק נשמע וברוס הועף למרחק רב כשהציפוי של גיטרת הבס שלו נמס לגמרי. שאר חברי הלהקה לא ממש התרגשו לנוכח הבסיסט המחושמל. לאחר זמן קצר ניגשו שניים מהם והשכיבו אותו על פסנתר שהיה בצד הבמה. גופו היה קשיח ומתוח לגמרי ממכת החשמל. עד כה היה הבסיסט נגד גיטרת בס. הוא היה איש של קונטרבס. אך המחשבה של נשיאת גיטרה ברכבת התחתית לעומת קונטרבס קסמה לו. מה גם שהוא הבין שיוכל להגביר את הווליום בהופעות יותר. אך התגלית החדשה הביאה עמה גם את התקרית הזו שכמעט עלתה לו בחייו.


- בשנת 2015 מת הגיטריסט דייב בול, שהיה חבר בלהקת פרוקול הארום בשנים 1972-1971.


- בשנת 1985 עזב הזמר דייויד לי רות' את להקת ואן היילן.


ב-1 באפריל בשנת 1973 יצא תקליט ההופעה הראשון של לאונרד כהן ושמו LIVE SONGS.



תקליט זה הכיל הקלטות שבוצעו בהופעותיו מהשנים 1972-1970 ובהן כהן ולהקתו מראים את הכוח המהפנט שהיה להם על הקהל שבא לראותם. שני שירים נלקחו משנת 1970 - אחד מהם מהקלטה בפסטיבל האי ווייט (שיצאה במלואה לפני מספר שנים).


בשנת 1975 סיפר לאונרד כהן על תקליט זה: "התקליט LIVE SONGS מייצג תקופה מאד מבולבלת וחסרת כיוון בחיי. מה שאני אוהב בתקליט הזה הוא שהוא משקף את העניין באופן חד וברור. אני מתעניין מאד בתיעודם של דברים". עטיפת התקליט, עם הצבעים הקודרים ומבטו המקפיא של האמן, מעניקים תחושה של אי נינוחות - וזה עוד לפני שמתחילים להקשיב למה שבפנים, עם פרשנות מחודשת של כהן את שיריו.


לאונרד כהן המבולבל חש בשנת 1973 כי לא יהיה עוד אלבום מתוצרתו. הוא הרגיש שניסיונות כתיבתו לא הולכים לכיוון רצוי. הוא הודיע לתקשורת המוזיקה שבכוונתו לפרוש מעולם הרוק. במצב מבולבל שכזה הגיע באוקטובר לישראל, כדי להיפגש עם מכרים (ביניהם חברתו הדיילת, רחל טרי). עלילותיו של לאונרד במלחמה נמצאות בהרחבה בספר "רוק הישראלי 1973-1967".


ב-1 באפריל בשנת 1968 הוקלט בגלזגו אלבום ההופעה של להקת קינקס, שייקרא LIVE AT KELVIN HALL. חברי הלהקה בחרו שלא לקדם בכלי התקשורת את האלבום הזה.



הם כבר היו עסוקים ביצירת אלבום חדש ובו חשו שהמוזיקה שלהם משקפת הרבה יותר את מצבם כלהקה שהתבגרה יצירתית. עבורם, אלבום בהופעה חיה עם המון צרחות וצליל הקלטה לא טוב אינו מתאים לתקופה בה כבר יש את סרג'נט פפר של הביטלס.


חברי הלהקה וצוות ההקלטה נסעו למקום ההופעה במכונית מסחרית ובה כלי נגינה וגם ציוד הקלטה נייד עם שלושה ערוצים בו כמו גם עשרה מיקרופונים בלבד. מאז צלל המוצר הזה בתוך הקטלוג העשיר של הקינקס ורבים אף שכחו כי הוא קיים, למרות שמה שיש בו הוא דוקומנט מדויק של הקינקס התוססים והמיוזעים על הבמה, באותו חודש אפריל של שנה כה משמעותית. ריי דייוויס אף מצליח לגרום לקהל לשיר ביחד את SUNNY AFTERNOON ברגע אחד קסום.


משם חזרו הקינקס לאנגליה וניגשו להקליט את אחד משיריהם החשובים יותר והוא WATERLOO SUNSET.

עיתון NME פרסם בביקורתו: "הנערות הסקוטיות יודעות לצרוח היטב באולם הזה שבגלזגו. לקינקס היה שם את העידוד הטוב ביותר כדי להעניק הופעה משובחת. מה חבל שבהקלטה זו הרעש המרכזי הוא של קהל משתגע כשברקע נשמע ליווי של הקינקס".


ב-1 באפריל בשנת 1976 יצא אלבומה הרביעי של להקת RUSH ושמו 2112.



להקת RUSH פרצה לראשונה לתודעה בשנת 1974 עם אלבום נהדר. זה היה האלבום היחיד בו המתופף לא היה ניל פירת הווירטואוז האגדי אלא המתופף המקורי, ג'ון ראטסי. זה גם האלבום של הלהקה שהכי מתקרב לניחוחות של להקות רוק כבד כמו לד זפלין, שוודאי השפיעה על שלושת הבחורים מקנדה.


קנדה יצרה אמנים מקוריים כמו ניל יאנג וג'וני מיטשל, המגדירים ביטויים מוזיקליים משלהם; או רוק כבד כמו באקמן-טרנר אוברדרייב וצלילי הפופ הישרים של אן מאריי וטרי ג'קס. אך עד שראש יצאה החוצה מהשממות הקפואות של אונטריו, הרוק הכבד היה עיסוק אנגלו-אמריקני באופן בלעדי. הבסיסט-זמר גדי לי והגיטריסט אלכס לייפסון הקימו את ראש כמיזם בבית הספר התיכון שלהם, בסוף שנות השישים.


הלהקה החלה להופיע בשנת 1968 בקנדה, במרתף של כנסיה. שני חברים באותה כיתה בבית הספר נפגשו לנגן בשעות הפנאי. אלו היו הגיטריסט אלכס ליפסון (שם אמיתי - אלכס זיבוז'ינוביק) והבסיסט גדי לי (שם אמיתי - גרי לי וויינריב). עד שהחליטו להפוך את ראש למפעל חייהם, הם עבדו בכל מיני עבודות כדי לתמוך במעורבותם המוזיקלית; גדי בילה זמן כאינסטלטור, בעוד אלכס עבד בתחנת דלק ותיקן צמיגי מכוניות. איתם בלהקה החדשה הלם בתופים ג'ון ראטסי.


בשנת 1971 חתמו שניהם על חוזה ניהול. המזל שיחק להם אז כשהחוק בטורונטו, המקום בו גרו, הוריד את גיל השתייה ל-18. כך יכלו החברים להופיע בפאבים ללא בעיה ומצאו את עצמם החברים מופיעים שישה ערבים בשבוע ובין לבין גם כותבים חומר מקורי.

בשלב הזה החלו החברים להקליט את אלבומם הראשון בשעות הלילה המאוחרות בהן תקציב לשעת אולפן היה נמוך יותר.


ההקלטה הראשונה הייתה דווקא קאבר לשיר בשם NOT FADE AWAY, שיצאה על גבי תקליטון בשנת 1973. בצד ב' של התקליטון היה שיר מקורי בשם YOU CAN'T FIGHT IT. אך חברי הלהקה לא היו מרוצים מסאונד ההקלטה, שהופק על ידי בחור בשם דייב סטוק, והחליטו להפיק את אלבום הבכורה שלהם בעצמם.

הקטע הפותח של התקליט נקרא FINDING MY WAY ואכן חברי הלהקה מצאו פה דרך טובה להצבת הרוק האנרגטי שלהם. מכאן המאזין מגיע לשירים שחלקם נשמע פשטני מדי לאלבומים של להקת RUSH. העסק חוזר לעניינים עם הקטע שמסיים את צד א', שנקרא HERE AGAIN. צד ב' נפתח עם שיר בסגנון זפלין בשם WHAT YOU'RE DOING. השיר הבא, IN THE MOOD, יצא כסינגל ואף קיבל השמעה יומית בתחנת רדיו מקומית בשעה רבע לשמונה בערב, בגלל השורה HEY BABY IT'S QUARTER TO EIGHT, I FEEL I'M IN THE MOOD.


אך עם כל הכבוד לשירי האלבום, יש קטע אחד שבולט מעל כולם והוא זה שסוגר את התקליט. הוא נקרא WORKING MAN. השיר הזה מדליק אנרגטית כמו כל שיר טוב של להקת בלאק סאבאת'. השיר הפך להיות מושמע היטב גם בארה"ב בזכות שדרנית רדיו בשם דונה הלפר, מקליבלנד, שהשמיעה אותו ללא הרף.

ההוצאה הראשונה של התקליט הודפסה רק ב-3,500 עותקים אך ההשמעה התכופה של WORKING MAN גרמה לחברת התקליטים האמריקאית, מרקיורי, להתעניין בלהקה ולמהר להחתימה בה.


השורשים הפרוגרסיביים של להקת הרוק הקנדית RUSH החלו לצמוח בשנת 1974. זה היה כשעמדת התופים אוישה במתופף שהפך להיות גדול מהחיים. ג'ון ראטסי, המתופף המקורי של הלהקה הועזב ממנה בתירוץ שהוא לא יוכל לנהל חיי מוזיקת רוק עם סכרת שהייתה בגופו. הבסיסט גדי לי והגיטריסט אלכס לייפסון ערכו אודישנים אליהם הגיע בחור עם תספורת קצרה שנראה להם לא מתאים לסגנון הרוק אותו הם רוצים לנגן.


אותו מתופף בשם ניל פירת הגיע מלהקה אחרת שהיה חבר בה בשם המקרי HUSH. פירת הגיע לאודישן עם מערכת תופים קטנטנה. אך כשהוא החל לנגן עליה נפערו הלסתות של שני החברים המוזיקאים שעמדו מולו. פירת תופף על התופים כאיש אחוז דיבוק.


ללהקה המחודשת הייתה משימה לא קלה. שלושת החברים ידעו שיהיה קשה להם להתברג בתעשייה כל עוד הלהקות שהשפיעו עליהם עדיין פועלות בשטח ובהצלחה. להקות רוק מתקדם מובילות לצד להקות רוק כבד כלד זפלין עדיין שלטו בכיפה.


אך הבאתו של פירת ללהקה הביאה לא רק מתופף מעולה אלא בחור אינטליגנטי בטירוף שידע גם לכתוב תמלילים לא שגרתיים. לפיכך הוחלט באותו רגע שפירת יהיה אחראי על המילים ולייפסון ולי יהיו אחראים על הלחנים.


התקליט הראשון שצמח מהשלישייה יצא ב-1975 תחת השם FLY BY NIGHT. קטע הפתיחה ANTHEM, שמבוסס על סיפור מד"ב שנכתב על ידי איין ראנד בשנת 1938, הכניס את המאזין להפגזת רוק שלא נשמעה כמותה לפני כן. עם תיפוף מופלא, נגינת בס וגיטרה מהוקצעת וסולן (גדי לי) שנשמע כהכלאה בין רוברט פלאנט לדונלד דק. המורכבות בחלק מהקטעים בתקליט הזה הפכו לסימן היכר של הלהקה. השיר שחתם את צד א' של התקליט הזה, BY TOR AND THE SNOW DOG, היה הפעם הראשונה בה הלהקה כתבה יצירה ארוכה יחסית מלאת דרמה ודינמיקה.


השם ליצירה הזו הגיע ממנהל ההופעות של הלהקה, הווארד אנגרליידר, שראה שני כלבים במסיבה בה נכח. הם היו שייכים למנהל הלהקה. אחד מהם היה כלב רועים גרמני והשני היה כלב קטן, לבן ועצבני. אנגרליידר קרא לכלב הראשון BY-TOR כי הוא נהג לנשוך כל מי שנכנס לבית. השני נקרא SNOW DOG בגלל צבעו.

דרך אגב, בעטיפה האחורית של התקליט נקרא לייפסון הגיטריסט בשם BY-TOR וגדי לי הבסיסט בשם SNOW DOG.


התקליט FLY BY NIGHT היה מנת הפתיחה לקראת המנה הבאה, שנקראה CARESS OF STEEL, שיצא ב- 24 בספטמבר 1975. התקליט הזה, עם עטיפתו המיוחדת, הביא לחברת התקליטים כאב ראש אדיר ולמאזינים הרבה מוזיקה משובחת. אף שיר מהתקליט הזה סומן כלהיט. צד ב' של התקליט הוקדש כולו ליצירה אחת ארוכה בשם THE FOUNTAIN OF LAMNETH, בה מדובר על מסע חיים שעובר בנאדם מלידתו ועד מותו. בשיר אחר, I THINK I'M GOING BALD, נתנו חברי הלהקה קריצה הומוריסטית ללהקת 'קיס' עמה הופיעו אז. לקיס היה שיר בשם I THINK I'M GOING BLIND וחברי ראש לקחו את המשפט והפכו אותו לרעיון משלהם. גדי לי סיפר שהרעיון של הקרחת הגיע מהחשש של לייפסון הגיטריסט לאבד את השיער שלו. חברי הלהקה השאפתניים רצו ליצור את המוזיקה שלהם הכי טוב שיש אך מצד שני שלושתם היו רעבים ללחם.


כיום התקליט הזה נחשב לקלאסיקה בקרב מעריצי הלהקה. אצלי הוא אחד האהובים ביותר מהשלישייה (אף יותר מ- MOVING PICTURES, אם אתם שואלים...). יש כאן להקה אמיצה ש'העזה' לעשות רוק מתקדם כשמסביבה החלו לנשוב רוחות אחרות לגמרי.


גדי לי: "חברת התקליטים שלנו, מרקיורי, אמרה לנו במפורש שאנחנו אכזבה עצומה. החברה הזו החתימה אותנו בזגלל סוג החומר שעשינו באלבום הראשון שלנו, שהיה בסגנון הרוק הישיר יותר. אבל אנחנו אהבנו מאד את להקות הרוק המתקדם הבריטיות - כמו יס וג'נסיס - ורצינו לעשות משהו דומה. באלבום השלישי שלנו, CARESS OF STEEL, התחילו לשאוג בחברת התקליטים נגדנו. משפטים כמו 'מי לעזאזל האנשים האלו?'. התקליט השלישי הזה נכשל ומצאנו את עצמנו מופיעים מול אולמות חצי ריקים. אפילו התבדחנו בינינו שהמתופף שלנו, ניל פירת, הולך לחזור לעסקי מכירת ציוד החקלאות וכי אלכס ליפסון, הגיטריסט, יחזור לצבוע בנייני קולנוע. כשהגענו לעשות את 2112 - היינו בטוחים שזה האלבום האחרון שלנו. לכן באנו בגישה של 'בואו נעשה מה שבא לנו וקיבינימט עם חברת התקליטים'. את כל האלבום עשינו במשך כחודש. בכל פעם שסיימנו קטע - שלפנו ג'וינט, עישנו אותו והקשבנו למה שעשינו.


ניל הגיע עם קונספט ועבדנו עליו די מהר. האמת היא שפחדנו מהפידבק שנקבל מחברת התקליטים. המנהל שלנו לא הבין את מה שהקלטנו פה ובחברת התקליטים רתחו עלינו. רק איש אחד שם, קליף ברנשטיין, אהב את זה. בהמשך הוא הפך למנהל של להקת מטאליקה.


המכירות של התקליט באנגליה היו נמוכות ואז הגיע הדבר הנורא הזה עם עיתון NME, שקרא לנו פאשיסטים. זאת למרות שהתקליט שעשינו פה דיבר בדיוק נגד כל העניין הזה. ההורים שלי היו באושוויץ ולכן אני מאד נפגעתי מהפרסום הנורא הזה. אני לא איש אלים אבל מאד רציתי להרביץ חזק למי שכתב עלינו ככה. ההופעות שעשינו החלו לצבור פופולאריות. התקליט החל להימכר בהתאם וחברת התקליטים הבינה שמעתה והלאה כדאי לה לאפשר לנו לעשות מה שבא לנו באולפן".


התקליט יצא באחד באפריל 1976. וזו ממש לא מתיחה אלא הפגזה שהניבה הצלחה. התקליט 2112 מחולק לשני חלקים. צד א' הוא יצירה ארוכה ועתידנית, בהשראת איין ראנד, ויצירתה ANTHEM (עליה ביסס גם שיר שפתח את אלבומה השני של הלהקה).


מדובר ביצירה ב-2112 על עולם עתידני שהשתנה, בשנת 2062, כשמלחמה בגלקסיה מסתיימת בכך שכל כוכבי הלכת הם בשליטת חוק הכוכב האדום של הפדרציה הסולארית. בשנת 2112 הוחלט על ידי שליטי סירינקס שבעולם כדור הארץ לא יהיו תכנים של סיפורים, תמונות ומוזיקה.


בשנה זו מוצא אחד התושבים, שהוא הגיבור המרכזי בסיפור, בתוך מערה גיטרה עם מיתרים. הוא מתחיל לפרוט בה ולהוציא צלילים חשמליים שמביאים אותו לרצון עז לפרוץ את גבולות החוק. אך כשהוא בא להציג את שמצא לכמרים של סירינקס, הם שוברים לו אותה, נלחמים בו ומנסים להשתיקו. אותו בחור, שמבין כי אין לו סיכוי מולם, בורח למחבוא וחולם על עולם שהיה לפני אותו חוק הפדרציה הסולארית.


אבל כשהוא מתעורר מחלומו ומגלה את המציאות הקשה, הוא מחליט להתאבד כי אין לו עניין לחיות בעולם שלא מקבל דברים מהסוג אותו הוא מצא. כשהוא מת, פורצת מלחמה חדשה נגד הפדרציה הסולארית, כשבסוף הצד נשמע קול שאומר - "שימו לב, כל כוכבי הפדרציה הסולארית. השגנו שליטה". עטיפת התקליט מגלה גם את עמידתו של האדם, כשהוא עירום וחף מכל אלמנת מתעתע, מול הכוכב האדום וחוקיו הנוקשים.

יש ביצירה הזו גם ביקורת אישית נוקבת של הלהקה מול תעשיית המוזיקה שדורשת ממנה להיות משהו שהיא לא חפצה בו.


צד ב' של התקליט הוגש עם חמישה שירים קצרים אך אפקטיביים לא פחות. השיר הפותח, A PASSAGE TO BANGKOK, מדבר על האופיום והמריחואנה שגידלו באזור בכמויות רבות.


השיר השני הוא THE TWILIGHT ZONE ובו פירת מביא את אהבתו הגדולה לסדרה 'אזור הדמדומים' כשהוא מתבסס על שני פרקים ששודרו בה. פרק אחד שודר בעונה השנייה ב-26 במאי 1961 ובו יש מסעדה ובה קופאי עם שלוש עיניים. הפרק השני הוא מהעונה החמישית, ששודר ב-24 באפריל 1964. פה מדובר בזוג שמשתכר במסיבה ומתעורר בבית ריק לגמרי בעיירה ריקה מאנשים. כל האנשים מסביבם בנויים מקרטונים והכל נראה כתפאורה להצגה. לפתע הם נתקלים בילד ענק ומגלים לחרדתם שהם שתי דמויות בתוך משחק ילדים. השיר שמסיים את התקליט נקרא SOMETHING FOR NOTHING ואת הרעיון לו יצר פירת מגרפיטי שראה בלוס אנג'לס בו נכתב FREEDOM ISN'T FOR FREE.


חברי הלהקה נלחמו חזק עם הכנת התקליט הזה ויצאו מנצחים. הקהל החל לאהוב אותם והתקליט הזה נמכר בהתאם. השלישייה מקנדה החלה בשנה הזו לכבוש את העולם.


אני זוכר אז, בשנות השמונים, כשנהגתי לחזור מביה"ס התיכון ברמה"ש דרך חנות תקליטים ברחוב אוסישקין שנקראה 'קולית'. זו הייתה החנות הראשונה בה הועמדו פינות הקשבה קבועות למגוון תקליטים. שם גיליתי לראשונה את התקליט 2112. העטיפה קרצה לי. ביקשתי להקשיב לתקליט ומהשניות הראשונות, עם פתיחת הסינטיסייזר החללית, הרגשתי שמדובר במשהו שלא שמעתי כמותו לפני כן. עמדתי שם, עם תיק בית הספר, ופי פעור. ואז, מבלי שהייתי מוכן לבאות, הגיחה לפתע הפגזה חסרת רחמים של בס-תופים-גיטרה ששבתה אותי. לא הייתי צריך יותר מהאוברטורה של היצירה הזו כדי להבין שאני חייב לרכוש את התקליט הזה ומיד. הלהקה הזו הצליחה באותו רגע לפגוע הכי קרוב ללב שלי.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Комментарии


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page