top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-10 בינואר בעולם הרוק

עודכן: 22 בינו׳


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-10 בינואר (10.1) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "התקליט הטוב ביותר, כחטיבה אחת, היה לדעתי A PASSION PLAY. יש אלבומים אחרים שלנו שיש בהם חומר יפה שכבר לא מחזיק מעמד. יש כמה רגעים טובים בתקליט AQUALUNG וכך גם בתקליטים WAR CHILD ו- MINSTREL IN THE GALLERY. אבל אין אחד מהם שעומד כחטיבה אחת כמו A PASSION PLAY. זה היה תקליט שנכתב באופן רגשני מאד ממני, מתחילתו ועד סופו. זה תקליט שמרגש אותי. הקשבתי לו כמה פעמים ובכל פעם מצאתי את עצמי נרגש. כי שכחתי את העיבודים והמוזיקה שעשינו שם. יש שם מוזיקה עם המון אנרגיה ואני ממש מרוצה מזה"


(איאן אנדרסון, מלהקת ג'ת'רו טול)



ב-10 בינואר בשנת 2016, איבד העולם את דייויד בואי בן ה-69, שסרטן בכבד הכריע אותו. העולם הגדול הזיל דמעות והקשיב ללא הרף לאלבומו החדש והאחרון, BLACKSTAR.



בחשבונותיו ברשתות החברתיות פורסמה הצהרה רשמית כי "הוא מת בשלווה, מוקף במשפחתו, לאחר מאבק של 18 חודשים בסרטן". בנו של בואי, במאי הקולנוע דאנקן ג'ונס, כתב בטוויטר: "מצטער מאוד ועצוב לומר שזה נכון. אני אהיה לא זמין ברשת לזמן מה. אהבה לכולם".


בואי נפרד מהעולם כשהוא ברגעיו האחרונים בדירתו הניו יורקית. את עניין מחלתו, סרטן בכבד שנודע לו עליו בשנת 2014, הוא שמר באופן פרטי כשרק קרובים אליו ידעו כמה שזה חמור. מותו היכה את מיליונים רבים (וביניהם אני) בתדהמה. אמנים רבים מיהרו לחלוק לו כבוד אחרון:


פול מקרטני מיהר לתארו לתקשורת כ"כוכב גדול פול מקרטני שמילא חלק חזק מאוד בהיסטוריה המוזיקלית הבריטית".


המפיק טוני ויסקוני, שעבד לא מעט עם בואי (כולל באלבומו האחרון), כתב: "הוא תמיד עשה את מה שרצה לעשות. והוא רצה לעשות זאת בדרכו והוא רצה לעשות זאת בצורה הטובה ביותר. מותו לא היה שונה מחייו - יצירת אמנות. הוא הכין עבורנו את "בלאקסטאר", וזאת מתנת הפרידה שלו. ידעתי במשך שנה שככה זה יהיה. לא הייתי, עם זאת, מוכן לזה. הוא היה אדם יוצא דופן, מלא אהבה וחיים. הוא תמיד יהיה איתנו".


מיק ג'אגר: "דייוויד היה תמיד מקור השראה עבורי. הוא היה חסר בושה להפליא בעבודתו. היו לנו כל כך הרבה תקופות טובות ביחד והוא היה חבר שלי. לעולם לא אשכח אותו". איגי פופ תיאר אותו כ"אור של חיי". חברי להקת קווין הנותרים (בריאן מאי ורוג'ר טיילור) ציטטו מהלהיט המשותף שלהם עם בואי ("תחת לחץ"), "זה הריקוד האחרון שלנו".


אלטון ג'ון: "כולנו יודעים כמה דייויד מעורר השראה. כולנו יודעים שהמוזיקה שלו עומדת גאה. אנחנו לא צריכים להגיד שום דבר על המוזיקה: היא מדברת בעד עצמה. הוא היה חדשני, הוא שינה גבולות". קייט בוש:" לדיוויד בואי היה הכל. הוא היה אינטליגנטי, בעל דמיון, אמיץ, כריזמטי, מגניב, סקסי ומעורר השראה אמיתית מבחינה חזותית ומוזיקלית. הוא יצר עבודה כה מרהיבה להפליא. יש אנשים גדולים שעושים עבודה נהדרת אבל מי עוד הותיר חותם כמו שלו? אף אחד כמוהו".


ברוס ספרינגסטין, שבואי הקליט משיריו עוד כשהיה רק בתחילת דרכו וטרם כונה בשם "הבוס": "כאן ברחוב E, אנו מרגישים את האובדן הגדול של דייוויד בואי. דיוויד היה אמן בעל חזון ומראשוני התומכים במוזיקה שלנו. הוא תמיד השתנה והקדים את הדברים".


בואי התעקש שלא תהיה הלוויה בשבילו, ובמקום זאת ביקש מהקרובים לו לפזר את אפרו בבאלי, כחלק מטקס אינטימי ובודהיסטי. בינתיים זינקו יצירות העבר שלו במכירותיהם ושמו ניצב בגאווה במצעדים השונים. שני הקליפים האחרונים, שעשה לאלבומו האחרון, שברו שיאי צפייה.


ב-10 בינואר בשנת 1971 החל פול מקרטני להקליט את אלבום הסולו השני שלו, שייקרא RAM.

ההקלטות ביום זה (ובאלו שאחריו) נערכו באולפני "איי אנד אר" שבניו יורק. הסשן החל בשעה תשע והסתיים בשעה ארבע לפנות בוקר.



פול: "הגעתי לניו יורק כדי למצוא את אולפן ההקלטה הטוב ביותר שיש בעולם. ובכן, ניסיתי את כולם ובסוף הגעתי למסקנה שאולפן מס' 2 באבי רואד הוא הטוב מכולם. בארה"ב, למשל, אם אתה זקוק ברגע זה להרמוניום בשיר שלך - עליך להתקשר במיוחד לחברה שאחראית על כלים מהסוג הזה. ואז אתה צריך לדון עם אותה חברה גם על תשלום הובלת הכלי לאולפן ומשם בחזרה אליה. באבי רואד יש את הכל. בכל אופן, מאד נהניתי אז בניו יורק. נסעתי עם לינדה ברכבת התחתית להארלם ושם ראינו הופעה באולם אפולו הידוע. וגם טיילנו אחר כך בלילה בסנטרל פארק. יכולנו למצוא שם את מותנו. היה אז מושלג מאד".


לינדה: ,בזמן שעשינו את RAM, היו שם בניו יורק כעשרים ילדים שרדפו אחרינו לכל מקום. לאחר זמן מה ביקשתי מהם להניח לנו ואז אחד מהם פנה אליי ושאל 'ובכן, למה בדיוק ציפית?'. לא הייתה לי תשובה לזה".


באולפן היו עם פול נגנים כמו המתופף דני סייוול, שנבחן שלושה ימים לפני כן וקיבל את העבודה. פול: "זו הייתה הפעם הראשונה בה בחנתי מתופפים וזה היה מביך. מעולם לא בחנתי מתופף עד אז. שכרתי מרתף מדכא שהייתה בו מערכת תופים רעועה. דני (סייוול) הרשים אותי במיוחד".


הגיטריסט בסשן היה דייויד שפינוזה, שסיפר: "אני זוכר שקיבלתי טלפון מלינדה שהציגה את עצמה כגברת מקרטני. שאלתי, מי זאת? אז היא ענתה שבעלה מעוניין לפגוש אותי. אז השבתי לה 'האם עבדתי פעם עם בעלך?'. היא השיבה שבעלה זה פול מקרטני אבל היא לא הייתה ברורה בקשר למה שהיא רוצה ממני. חשבתי שהוא רוצה לנגן איתי אבל התברר לי כי זה אודישן. לקחתי את פרטי הכתובת והגעתי למקום ברחוב 43. זה היה מקום מטונף. ברור שהיה מוזר לפול לבוא לניו יורק ולבחון שם את הנגנים המובילים בהקלטות. אנשים שהביטלס לא יכלו להשוות את עצמם אליהם כנגנים. הרי לא צריך לבחון את נגני ניו יורק המקצוענים. הם יכולים לנגן כל דבר. כשהגעתי לאודישן, חיכו שם עוד שלושה גיטריסטים. פול היה עם זקן וניגש להדגים לי את מה שהוא רוצה ממני. אז הוא ניגן קצת בלוז וקצת פולק. אז ניגנתי קצת והוא מיד קטע אותי ואמר 'אני מצטער, אך יש לי עוד אנשים לראות אחריך'.


כשהגעתי הביתה קיבלתי את הטלפון שבישר שאגיע להקלטות. אבל הבעיות הגיעו במהרה כשהזוג מקרטני כל הזמן לא היה ברור בעניין התאריכים להקלטות. הם ציפו שאשמור את היומן שלי נקי מהקלטות ורק עבורם. זה היה בללתי אפשרי מבחינתי. אז אמרתי ללינדה שאוכל לעשות יומיים של הקלטות וזהו. אז לינדה נשמעה מעבר לקו עם תחושה לא נעימה כלפיי ועם משפטים כמו 'אבל זה סשן של פול מקרטני!'. אז עשיתי יומיים של הקלטות ואחר כך המשכתי לדרכי. בכל אופן, העבודה עם פול הייתה טובה כי הוא ידע בדיוק מה שהוא רוצה. למרות שהצעתי לא מעט רעיונות שהוא לקח, בסוף זה יצא, מן הסתם, בקרדיט שלו לבד. כי ככה זה עם פול מקרטני. לינדה הייתה באולפן ובעיקר דאגה לילדיהם שהיו איתם שם. הסשן איתו היה ממש ארוך וזה החל להתיש בשלב מסוים".


ב-10 בינואר בשנת 1964 יצא בארה"ב התקליט הראשון של הביטלס ושמו INTRODUCING THE BEATLES. רגע, אז במה מדובר?



ובכן, זה תקליט שרקחה חברת התקליטים VEE JAY, שקיבלה לפני חברת התקליטים קפיטול, את האישור להפיץ תקליטונים ותקליטים של הביטלס. התקליט תוכנן במקור לצאת ביולי 1963, אך בסוף יצא עשרה ימים לפני התקליט MEET THE BEATLES, שהוא הראשון שהוציאה חברת התקליטים קפיטול. כתוצאה מכך, כאשר MEET THE BEATLES הגיע למקום הראשון, במשך אחד עשר שבועות רצופים, התקליט INTRODUCING THE BEATLES נעצר במקום השני, שם נשאר במשך תשעה שבועות רצופים. זה היה הנושא של התלבטויות משפטיות רבות, אבל בסופו של דבר, חברת VEE JAY הורשתה למכור את האלבום עד סוף 1964, עד אז הוא מכר יותר מ-1.3 מיליון עותקים.


ב-10 בינואר בשנת 1976 מת מסרטן אמן הבלוז HOWLIN WOLF, ששמו האמיתי היה צ'סטר ארתור ברנט. הנה על אחד מאלבומי הבלוז המיוחדים יותר שלו שיצאו בלונדון בתחילת הסבנטיז. שם האלבום הוא THE LONDON SESSIONS.



כל הסיפור התחיל באוגוסט 1968 בסאן פרנסיסקו, כשלהקות CREAN ו- ELECTRIC FLAG עמדו לעלות ולהופיע על בימת אולם הפילמור. מאחורי הקלעים עמד בחור בשם נורמן דיירון, שעבד אז בחברת התקליטים CHESS. הוא ניגש אל אריק קלפטון ומייק בלומפילד ששוחחו ביניהם והציג את עצמו. השאלה הבאה שלו להם הייתה האם הם היו מוכנים לעשות אלבום עם האולין וולף?


קלפטון, שקצת חשד בבחור שעמד מולו, היה הססן. רק כשהיה בטוח שהאיש שעומד מולו אכן מדבר אמת - הוא הסכים בהתלהבות. כל שנשאר זה רק לתאם את העניין מבחינת זמנים ולבדוק אם האולין וולף, שלא ידע אז על רעיון שכזה, יסכים.


אך הזמן עבר. להקת CREAM התפרקה וקלפטון עבר להקמת להקת BLIND FAITH.


רק במאי 1970, אחרי שגם הלהקה הזו של קלפטון התפרקה, נוצר זמן אפשרי לחיבור הזה. וביום הראשון לחודש זה טס האולין וולף, שהיה אז בן 59, ללונדון. נורמן דיירון: "כשהצגתי בפעם הראשונה את הרעיון הזה להאוולין וולף, הוא השיב שזה רעיון גרוע. הוא לא ידע מי אלה אותם נגנים בריטים שהצעתי לו. אבל הוא סמך עליי ולכן הסכים בסוף להגיע". קלפטון לקח על עצמו להביא נגנים נוספים שהוא מכיר לסשן הזה.


בתחילה פנה קלפטון לרינגו סטאר ולבסיסט קלאוס פורמן. הוא קבע עימם סשן הקלטה באולפני OLYMPIC. גם איאן סטיוארט, הפסנתרן ומנהל ההופעות של הרולינג סטונס, הובא לסשן.


קלפטון היה מתוח ודרש אף ממנהל חברת CHESS לממן כרטיס טיסה לגיטריסט הקבוע של האולין וולף, יוברט סאמלין. מנהל החברה סירב וקלפטון אמר לו בפשטות: "אם אין סאמלין אז אין גם קלפטון".


מנהל חברת התקליטים הבין את הרמז העבה ולפיכך הוטס טאמלין לסשנים שבלונדון מארה"ב. קלפטון: "בחברת התקליטים דרשו שאני אנגן את כל התפקידים הראשיים. מבחינתי זה היה דבר שגוי כי יוברט הכיר את כל תפקידי הנגינה. אבל היה מי שחשב אחרת שם למעלה".


נורמן דיירון: "כשהגעתי לאולפני 'אולימפיק', הבנתי מיד שיש בעיה באולפן הזה, שהיה טוב להקלטות מוזיקה הקלאסית אך לא להקלטות בלוז. השתמשו שם במיקרופונים הלא נכונים להקלטה. מה גם שהטכנאי שם, גלין ג'ונס, לא רצה שאתערב. הוא טען שהוא יודע איזה סאונד הוא רוצה שם. אני לא חושב שהוא ידע שאני טכנאי הקלטה באולפני CHESS כבר מאמצע הסיקסטיז".


גלין ג'ונס: "נכון. זרקתי אותו מחדר הבקרה כבר ביום הראשון של ההקלטה. הוא כל הזמן בא לומר לנו מה השיר הבא שננגן. ותוך כדי כך הוא שם על הפטיפון את התקליט עם השיר הבא, אבל הוא לא שם לב שהתקליט נוגן במהירות הלא נכונה. הייתם מאמינים לזה ? אז החלטתי להעיף אותו משם".


נורמן דיירון: "כבר ביום הראשון נרשמה בעיה, כשצ'ארלי ווטס לא הגיע לאולפן. ביל ווימאן הגיע אך לא היה נלהב לנגן עם צ'ארלי. לכן מיהרנו להזעיק את רינגו סטאר וגם את קלאוס פורמן, שמספר: "האולין וולף ישב על כסא באמצע האולפן אך לא הייתה שום שליטה ממנו. בכל טייק שסיימנו הוא פשוט הביט לרצפה ולא זז. ממש כמו פסל. רינגו ניסה לומר משהו למיקרופון כדי לעודד אותו. הוא שאל האם כדאי שננגן שוב פעם את השיר, אבל נתקל בהרמת אצבע מצדו של איש הבלוז שהופנתה לכיוון חדר הבקרה ופיו אומר כי מי שיושב מאחורי הזכוכית הוא המפיק של ההקלטה".


פורמן: "כשהאולין וולף שר את השירים, הוא לקח את המיקרופון ובא אלינו. הוא ממש הביט לעיניי עם העיניים הכהות שלו. בזמן הזה הוא שר באופן לא נורמלי. איזה ביצועים! כמה כוח וקסם היה לו שם".


רינגו סטאר: "עצמתי את העיניים שלי במהלך ההקלטה כשלפתע הרגשתי בחום אדיר. פקחתי את עיניי וראיתי שהוא עומד צמוד אליי ושר".


קלפטון: "בימי הסשן הראשונים ממש פחדתי ממנו. הוא לא אמר כמעט דבר. זה היה מוזר ביותר לראות אותו יושב שם ונותן לכל הבחורים הלבנים שמסביבו לנהל את ההצגה".


גלין ג'ונס: "אריק קלפטון לא היה אז הגיבור שהפך להיות בהמשך. הוא כל הזמן שאל מה לעזאזל הוא עושה שם. ראו שהוא חש במבוכה גדולה ממה שקורה שם".


ב-3 במאי התקשר קלפטון לצ'ארלי ווטס וביל ווימאן שיבואו. האווירה באולפן לא הייתה קלה תמיד. קלפטון לא חש בנוח לנגן עם האולין וולף ולא פעם הרגיש שהוא לא מספק את הסחורה.


דיירון: "האולין וולף לא חש בנוח לעבוד עם אנשים שאינו מכיר. עשינו כמה טייקים אבל לא הייתה כימיה. לא הייתה את הקסם של אנשים שנהנים לנגן יחדיו. רק בהמשך גיליתי שהוא שתה בכבדות ולא נטל את התרופות שלו, כחולה לב".


הקרח נשבר כשהגיעו להקליט את השיר LITTLE RED ROOSTER. קלפטון טען כי אינו יכול לנגן את השיר הזה. האולין וולף הביט בו בתמהון ואמר לו כי הוא מסוגל. קלפטון השיב בשלילה אך איש הבלוז הותיק לא ויתר, נטל לידיו גיטרה אקוסטית ואמר: "בוא אלמד אותך כיצד מנגנים את זה. מישהו צריך לדעת את זה אחרי שאמות". קלפטון: "זה היה רגע מסמר שיער. הוא ניגש אליי, הרים את המרפק שלי ואמר לי היכן להניח את אצבעותיי".


גלין ג'ונס: "האולין וולף סיפר לנו סיפורים במשך כשעתיים. זה היה באחד הלילות. קית' ריצ'רדס ישב לידי בחדר הבקרה ובלע בשקיקה כל סיפור. אני ממש לא הבנתי מה הוא אומר בגלל המבטא שלו. צחקתי במקומות הנכונים, מבלי להבין, רק כדי לעודד אותו להמשיך ולספר".


ב-4 במאי הגיע לסשן גם מיק ג'אגר, שנטל לידיו כלי הקשה והוסיף משלו להקלטה. דיירון: "כשהסתיימו ההקלטות כולם הלכו ולפתע שמתי לב שהאולין וולף איננו. התחלתי לחפש אחריו באולפן עד שהגעתי לשירותים. שם הצצתי מתחת לדלתות התאים עד שהגעתי לתא וזיהיתי את הנעליים הגדולות שלו. קראתי לו אך הוא לא ענה. דפקתי על הדלת והוא לא הגיב. הבנתי שהוא מחוסר הכרה. פרצתי את הדלת וגיליתי אותו כך, יושב על האסלה עם המכנסיים למטה. פחדתי שקיבל התקף לב ועכשיו יחקרו אותי כאיש שהרג אותו. למזלי הוא התעורר במהרה וכעס מאד כי לא הבין מה אני עושה איתו בשירותים. לקחתי אותו משם לבית החולים, שם בילינו שמונה שעות של בדיקות".


המאסטרים של ההקלטה הועברו עם דיירון לארה"ב, שם נמשכה סדרת העלאות על הערוצים הקיימים. אחד הנגנים שהוסיפו להקלטה היה נגן מפוחית צעיר בשם ג'ף קארפ. עם סיום ההקלטות פרצה מריבה בין דיירון לקארפ על ענייני קרדיט. לפיכך דיירון לקח את המאסטרים ונעלם.


אחרי חג המולד של 1970 לקח קארפ חופשת הפלגה עם חברתו. שם נקלע למצב בו קפטיין הסירה החל להשתגע לאחר שלקח סמי הזיה והחל לרדוף אחרי הנוכחים עם סכין קצבים בידו. קארפ נאלץ לקפוץ למים וטבע, כי לא ידע לשחות.


הדבר הזה סיים את מחלוקת הקרדיט על ההפקה וחברת CHESS הוציאה את האלבום הנהדר הזה ב-21 באוגוסט 1971. זו הייתה הצלחתו המסחרית הגדולה ביותר של האולין וולף עד אז. עם זאת, באנגליה לא הצליח התקליט כמצופה - למרות שילוב חברים מהביטלס והסטונס בו. וכמובן גם קלפטון. חובבי הבלוז הטהור הרימו גבה לנוכח הפרויקט הזה כי ראו בו משהו שאינו טהור. עיתון המוזיקה DISC הצהיר בביקורתו כי אין מה לצפות בתקליט הזה. גם עיתון 'רקורד מירור' הבריטי בחר להביע דעה שלילית.


ב-1974 יצא אלבום נוסף מההקלטות, שנקרא LONDON REVISITED.


בשנת 2003 יצאה גרסת דלוקס של האלבום בצורת שני דיסקים עם הרבה בונוסים.


ב-10 בינואר בשנת 1970. 'סינימה בלש' - עורך ומגיש אורי זוהר. בהשתתפות: אריק איינשטיין והצ'רצ'ילים, יוסי בנאי, סטו הכהן ותזמורתו, הגשש החיוור, רבקה זוהר, בומבה צור, להקת צץ וצצה (טליה שפירא, עזרא דגן ומנחם זילברמן), גדי יגיל, אריק לביא, אילי גורליצקי ויונה עטרי- ואהבתי את 'האחראים למיקרופונים'...


באולם הסינרמה, תל אביב, בשעה 24:00 כל הכנסות המופע קודש לקרן השיקום לנפגעי צה"ל.



ב-10 בינואר בשנת 1969 פרש ג'ורג' האריסון מהביטלס!



מה בדיוק קרה שם - לפני, בזמן הריב ואחריו? (כולל פרטי מידע שלא תמצאו בסרט של פיטר ג'קסון). זאת תקבלו בהרחבה רבה בספר היחיד על הביטלס בעברית, שמביא את הסיפור השלם. בלי אגדות אורבניות, בלי סילופים ובלי התפלספויות. כל האמת ורק האמת!


והנה דף מיומנו היומי של האריסון עם איך שהוא כתב על פרישתו מהלהקה...



ב-10 בינואר בשנת 1970, יצא גליון של המלודי מייקר. אז אספתי ממנו כמה פרטים וחדשות נדירים עבורכם:



  • תקליטון חדש של להקת ג'ת'רו טול ייצא בשבוע הבא. הוא יהיה בצליל סטריאופוני ועם עטיפה מעוצבת. השירים בו הם THE WITCHS' PROMISE ו- TEACHER. התקליט השלישי של הלהקה יוקלט בהמשך חודש זה.

  • פיטר פרמפטון מגיב למבקרים נגד להקתו, האמבל פיי: "אנשים שיחררו הערות ממש ארסיות בזמן שהיינו עסוקים בהופעות מחוץ לאנגליה. הם אמרו בעיתונים השונים שלא הצלחנו בהופעותינו וזה ממש ביאס אותנו, כי אנחנו הצלחנו והיטב וגם זכינו להדרנים. חזרנו לאנגליה ואנו מתכוונים להקליט תקליט ותקליטון חדשים".

  • הופעת הבכורה של המתופף ג'ינג'ר בייקר וללהקת חיל האוויר החדשה שלו, ברויאל אלברט הול ב-15 בינואר, תוקלט לאלבום. מנהלו, רוברט סטיגווד, מסר: "אנו כעת במשא ומתן מתקדם לאפשר לאמנים, שחתומים בחברות תקליטים שונות, להשתתף בזה. ברגע שזה יושלם, נחליט אם זה יהיה אלבום יחיד או כפול".

  • המתופף קית' מון ואשתו קים נמצאים כרגע בטיפול רפואי בהלם שלהם, כתוצאה ממות נהגם, ניל בולאנד.

  • מייק סמית', מלהקת דייב קלארק פייב, שבר את ידו בעת ששיחק כדורגל בהייד פארק, ביום ראשון האחרון.

  • הזמר-אורגניסט, גארי רייט, פרש מלהקת SPOOKY TOOTH.

  • אמנים שונים הביעו את תקוותיהם וחששותיהם לקראת השנה החדשה. ריי תומאס (מהמודי בלוז): "אני רוצה לראות השנה פחות הישענות על תקליטונים. גם מחיר של תקליטון צריך לרדת. אני רוצה שמלודיה תחזור להיות מרכיב חשוב במוזיקה ולא הקצב". רוברט פריפ (מלהקת קינג קרימזון שבדיוק התפרקה): "אני מקווה שלהקות יציגו דברים שווים לקהל ולא יפעלו באופן בינוני, עם המון תמיכה מהעיתונים".

  • רוג'ר ווטרס היה זה שהביע הפעם את דעתו על שירים שונים, שהושמעו לו ללא ידיעתו את המבצעים, בפינת "בליינד דייט":

1. להקת CANNED HEAT עם השיר LET'S WORK TOGETHER: "יש לזה נגינת גיטרת סלייד טובה. זה נשמע לי קצת כמו LEADBELLY. אני יודע שזו להקת CANNED HEAT כי ראיתי את הלייבל כשניסינו מקודם לחבר את הפטיפון. אך אני מודה שלא הייתי מגלה זאת לבד. אני אוהב את הסוג הזה של הבלוז. אך אני מרגיש שזה כבר נעשה טוב יותר בעבר".


2. להקת THE RASCALS עם השיר HOLD ON: "כשאני שומע שירים כמו זה ולא מכיר את הלהקה, אני מיד מתחיל לחשוב אם הם קבוצה של לבנים, שחורים או אפורים. יש פה את סגנון הפסנתר של ריי צ'ארלס. ההפקה נשמעת כמו דלייני ובוני. באופן כללי זה לא סוג המוסיקה שאני אוהב".


3. להקת FLAMING YOUTH עם השיר GUIDE ME ORION: "אלוהים אדירים! מה זה הדבר המגוחך הזה. אני לא אוהב את הקולות ההרמוניים או את השירה. קשה לי להאמין שהמילים נכתבו ברצינות".


4. להקת NEW YORK ROCK AND ROLL ENSEMBLE עם השיר I'M TOO BUSY: "האם זה מנוגן במהירות הנכונה? בכלל, נראה לי שהם גנבו את תפקיד הבס מ- RIGHTOUS BROTHERS. המילים נשמעות כמו משהו שפיט טאונסנד כתב כשהיה בן ארבע".


5. להקת THE ART MOVEMENT עם השיר FOR AS LONG AS YOU NEED ME: "אין לי מושג מי זה. זה נשמע כמו משהו שנרקח על ידי טובי האנשים במוסיקה. הכל עורבב יחדיו ומה קיבלנו? זבל".


6. קני קלארק/ פראנסי בולאנד ביג באנד עם השיר SATISFACTION: "הקטע הזה נשמע מאד בסגנון של דיוק אלינגטון. אני אוהב את הסגנון הזה אם כי אין לי ממש מה לומר עליו".


7. סיד בארט עם השיר TERRAPIN: "זה שיר שלא אני הפקתי כי לא היה לזה צורך בהפקה. זה השיר שמגמד את כל שאר השירים שהשמעת לי עד כה. השיר הזה של בארט יפהפה. אל תפסיק להשמיע את זה.אני רוצה להקשיב לזה עד הסוף. למעשה, כל השירים בתקליט שלו ממש טובים. חלק מהם אפילו יותר מזה. סיד הוא גאון".


8. להקת בלאק סאבאת' עם השיר EVIL WOMAN: "השיר הזה מתחיל טוב ואז אתה מבין מיד שאחרי ההתחלה הזו אין כלום".


ב-10 בינואר בשנת 2023 מת הגיטריסט ג'ף בק מדלקת קרום המוח. בן 78 במותו.



בק מתואר לעתים קרובות כאחד הגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. אצבעותיו ואגודליו היו מבוטחים ב-7 מיליון פאונד והוא נודע כחדשן נלהב. הוא היה חלוץ בג'אז-רוק, התנסה באפקטים של פאז ודיסטורשן וסלל את הדרך לתת-ז'אנרים כבדים יותר כמו רוק פסיכדלי והבי מטאל, במהלך הקריירה שלו. הוא זכה בגראמי שמונה פעמים, זכה בפרס אייבור נובלו על תרומה יוצאת דופן למוזיקה הבריטית ונכנס להיכל התהילה של הרוק'נ'רול הן כאמן סולו והן כחבר ביארדבירדס.


מוזיקאים החלו לחלוק כבוד דקות לאחר פרסום החדשות. ג'ין סימונס, מללהקת קיס, כתב - "חדשות קורעות לב... אף אחד לא ניגן בגיטרה כמו ג'ף. אנא תשיגו את שני האלבומים הראשונים של 'ג'ף בק גרופ'...".

גיטריסט בלאק סאבאת', טוני איומי, כתב שהוא "בהלם לגמרי" - "ג'ף היה אדם כל כך נחמד ונגן גיטרה איקוני וגאוני יוצא מן הכלל - לעולם לא יהיה עוד ג'ף בק. הנגינה שלו הייתה מאוד מיוחדת ומבריקה באופן מובהק! הוא יחסר מאד".


ג'ימי פייג' כתב: "הלוחם בעל שישה המיתרים כבר לא כאן כדי להטיל את הכישוף שהוא יכול לטוות סביב רגשותינו כבני תמותה. ג'ף יכול לתעל מוזיקה מהשמיים. הטכניקה שלו ייחודית. הדמיון שלו כנראה בלתי מוגבל. ג'ף, אני אתגעגע אליך יחד עם מיליוני המעריצים שלך. נוח על משכבך בשלום".


רוד סטיוארט כתב: "ג'ף בק היה מכוכב אחר. הוא לקח אותי ואת רוני ווד לארה"ב בסוף שנות ה-60 בלהקתו, ג'ף בק גרופ, ומאז לא הסתכלנו אחורה. הוא היה אחד הגיטריסטים הבודדים שבהופעה היה מקשיב לי שר ומגיב. ג'ף, אתה היית הגדול ביותר, גבר שלי. תודה על הכל".


פול מקרטני כתב: "כל כך עצוב לי לשמוע שג'ף בק מת. ג'ף בק היה איש מקסים עם חוש הומור מרושע, שניגן כמה ממוזיקת הגיטרה הטובה ביותר שיצאה אי פעם מבריטניה הגדולה. הוא היה טכנאי מעולה ויכול היה להפשיט את הגיטרה שלו ולהרכיב אותה שוב בזמן להופעה. סגנון הנגינה הייחודי שלו היה משהו שאף אחד לא יכול היה להשתוות אליו, ואני תמיד אזכור את הזמנים הגדולים שהיו לנו יחד. הוא היה מגיע לארוחת ערב אצלנו או שהוא ואשתו, סנדרה, היו מארחים לארוחת ערב בביתם. לג'ף היה טעם ללא רבב ברוב הדברים והיה מומחה בבנייה מחדש של אוסף המכוניות שלו. היחס הבלתי מופרך שלו לעסקי המוזיקה תמיד היה כל כך מרענן ואני אוקיר לנצח את הרגעים שבילינו יחד. ג'ף בק עזב את הבניין וזה מקום בודד יותר בלעדיו. אלוהים יברך את ג'ף ומשפחתו. באהבה, פול".


קים ת'אייל מסאונדגרדן הוסיף: "ג'ף בק תמיד עולה בראש. הוא גיטריסט מיומן להפליא, אבל הוא לא מר פדנט. סוף שנות השבעים עד סוף האייטיז היו מלאים בגיטריסטים שהיו עסוקים בטכניקה, כאילו הגיטרה לא הייתה קול אלא כלי שיש לשלוט בו. ג'ף בק לא היה כזה - הוא השתמש בגיטרה כמיקרופון. הוא היה בטוח בעצמו".


דייב דייויס מהקינקס כתב שהוא "המום ומבולבל" ממותו של בק. "כואב לי הלב. הוא נראה לי במצב טוב. ג'ף בק, זה לא הגיוני אני לא מבין את זה. הוא היה חבר טוב ונגן גיטרה נהדר".


מיק ג'אגר: "עם מותו של ג'ף בק איבדנו אדם נפלא ואחד מנגני הגיטרות הגדולים בעולם. כולנו נתגעגע אליו כל כך".


אזי אוסבורן: "אני לא יכול להביע כמה אני עצוב לשמוע על מותו של ג'ף בק. איזה אובדן נורא למשפחתו, לחבריו ולמעריציו הרבים. זה היה כבוד אדיר להכיר את ג'ף וכבוד מדהים שהיה לי שהוא ניגן באלבום האחרון שלי".


רוני ווד: "עכשיו ג'ף הלך, אני מרגיש שאחד מהאחים שלי עזב את העולם הזה, ואני אתגעגע אליו מאוד. אני רוצה להודות לו על כל הימים הראשונים שלנו יחד ב'ג'ף בק גרופ', שכבשה את אמריקה".


גיזר באטלר מבלאק סאבאת': "המום לשמוע על מותו הפתאומי של ג'ף בק. באמת אחד הגדולים. הפעם הראשונה שראיתי אותו הייתה ב-1966 עם היארדבירדס.. גיטריסט מבריק וייחודי".


דייויד גילמור: "אני הרוס לשמוע את החדשות על מותו של חברי וגיבורי, ג'ף בק, שהמוזיקה שלו ריגשה אותי ונתנה השראה לאינספור אחרים במשך כל כך הרבה שנים. הוא יהיה לנצח בליבנו".


בילי גיבונס (מזי זי טופ): "פגשתי את ג'ף בק כשהייתי בן 17 ושמחתי להכיר בחור כזה, בחור שהצליח להראות לי איך צריך לגשת לעניין של נגינה בגיטרה. ג'ף היה נשמה מופלאה ואנחנו כבר מתגעגעים אליו מאוד".


בריאן וילסון: "אני כל כך עצוב לשמוע על מותו של ג'ף בק. ג'ף היה נגן גיטרה גאון, ואני והלהקה שלי זכינו לראות את זה מקרוב כשהופענו איתו ב-2013. אחד מרגעי השיא שעשינו היה DANNY BOY - שנינו אהבנו את השיר הזה".


סטיב האקט: "חדשות הרסניות על אובדנו של אגדת הגיטרה האהובה והמשפיעה ג'ף בק. הוא גרם לגיטרה החשמלית לשיר... השפעה חזקה על עצמי ועל רבים אחרים".


בק גם ביקר בארצנו והלהיב את הקהל המקומי עם נגינה טכנית מופלאה ועמה המון רגש ונשמה.


ב-10 בינואר בשנת 1948 נולד דונלד פייגן, מלהקת סטילי דן. מאמר נרחב עליו ועל להקתו תמצאו בלחיצה פה.



ב-10 בינואר בשנת 1945 נולד רוד סטיוארט.



בשנת 1969 החל מנכ"ל חברת התקליטים MERCURY, לו רייזנר, לאבד את סבלנותו. תשעה חודשים עברו מאז שהחתים את רוד סטיוארט על חוזה לחברה שלו כסולן ולא הוקלט דבר. מה גם שסטיוארט קיבל על החתמתו מקדמה של 1000 ליש"ט - סכום לא מבוטל בתקופה ההיא.


סטיוארט מצידו התלונן מיד לאחר החתימה שחברת מרקיורי לא שילמה לו מספיק כסף ושהוא לא רוצה לעזוב את להקתו של ג'ף בק על מנת להיות אמן סולו. מה גם שפיטר גרנט, המנהל של להקת לד זפלין, לחש באוזנו של סטיוארט שהוא יכל להשיג לו חוזה הרבה יותר טוב מול חברת ATLANTIC. מכאן המצב של רייזנר הלך ונהייה לא טוב מול סטיוארט, שרצה סכומי כסף גבוהים יותר. לבסוף הסכימה חברת מרקיורי לשלם לסטיוארט סכום כסף נוסף כי רייזנר הצליח לשכנע את נשיא החברה (אירווינג גרין) שסטיוארט שווה את ההשקעה הנוספת. רוד סטיוארט נתן גירסה שונה לסיפור תוך ציון שהוא פשוט לא רצה להקליט אלבום סולו כדי לא לפגוע בג'ף בק, שעדיין העסיק אותו בלהקתו.


למעשה, אלבום הסולו הראשון של סטיוארט הוקלט עוד לפני סיבוב ההופעות האחרון של ג'ף בק ולהקתו. הסשנים לאלבום נעשו באולפני LANSDOWNE ובאולפני OLYMPIC. כל ההקלטות נמשכו שבוע וחצי בלבד, כי סטיוארט הבין שזמן הקלטה ממושך ויקר יבוא אחר כך על חשבון רווחיו בלבד. סטיוארט הביא עימו לאולפן את רון ווד (שהיה אז עימו בלהקתו של ג'ף בק). כמו כן הובא לסשנים הקלידן איאן מקלייגן (מלהקת SMALL FACES), שלא רצה כלל לעשות את הסשן הזה. המתופף היה מיקי וולר, שגם ניגן זמן מה בלהקתו של ג'ף בק. בתקופה ההיא ניגן וולר בלהקת STEAMHAMMER. סטיוארט ראה הופעה של הלהקה והתלהב גם מהגיטריסט מרטין קוויטנטון, שהובא גם הוא לסשנים. אלבום הסולו הראשון של סטיוארט הוא בוסרי בגישתו, אבל זה אחד הדברים שדווקא פועלים חזק לטובתו. יש כאן חיספוס ופשטות כובשים. הקטע הפותח הוא קאבר יפהפה לשיר STREET FIGHTING MAN של הרולינג סטונס. יש בסולו של השיר הזה אף איזכור ללהקתו של ג'ף בק. זה נעשה בכוונה. כמו כן יש כאן איזכור לסולו הפסנתר שניקי הופקינס ניגן בפתיחה לשיר WE LOVE YOU של הסטונס. סטיוארט בחר לשיר את השיר הזה כי הוא הרגיש שבגירסה של הסטונס קשה להבין את המילים.


השיר הבא נקרא MAN OF CONSTANT SORROW. זהו שיר עממי אמריקני, שבוב דילן הקליט גירסה משלו באלבומו הראשון ב-1962. האווירה הפשוטה אך האפקטיבית שכאן מעצימה את השיר. סטיוארט מנגן כאן בגיטרה אקוסטית. השיר השלישי - BLIND PRAYER - הוא סיפור עצוב על בן יחיד שהתייתם משני הוריו בגיל ארבע או חמש.לאחר מכן אותו בן התעוור ממחלה שתקפה אותו בגיל עשר. הקטע הרביעי, שחותם את צד א' של הוויניל, הוא אחד השירים היפים יותר שנכתבו בשנות השישים. בעיניי הוא באותה רמת כתיבה מוזיקלית של A WHITER SHADE OF PALE או NIGHTS IN WHITE SATIN. הוא אחד השירים שממש מרגשים אותי בכל פעם שאני מקשיב לו.


שם השיר הוא HANDBAGS AND GLADRAGS. היוצר של השיר הוא מייק ד'אבו, שהיה אז הסולן של להקת הפופ 'מנפרד מאן'. השיר הזה כבר הוקלט כמה פעמים, על ידי אמנים אחרים, לפני שסטיוארט העניק לו את הביצוע שלו. כריס פארלו אף זכה בזכות השיר ללהיט מינורי בביצועו. ד'אבו כתב את השיר על נערה בגיל העשרה שראתה את דרכה להגשמה אישית לא דרך התעסקות באופנה פופולרית או צביעות. ד'אבו אף מנגן בפסנתר בגירסה הזו של סטיוארט כאן. הוא גם זה שעיבד את הגירסה הזו. מה שכן, סטיוארט שינה פה ושם את המילים - דבר שעיצבן בזמנו את ד'אבו.


צד ב' נפתח בשיר AN OLD RAINCOAT WON'T EVER LET YOU DOWN. זהו קטע רוקי שמזכיר מאד את המוזיקה שסטיוארט יעשה במסגרת להקת THE FACES. בשיר הזה ניסה סטיוארט להקליט שתי גיטרות בס ביחד, אך רון ווד היה כה שיכור עד שהוא נפל על גיטרת הבס שלו. השיר הבא נקרא I WOULDN'T CHANGE A THING. בשיר הזה מסתכל סטיוארט לאחור על ימיו הרומנטיים כנער ביטניק. העיבוד של השיר הזה מזכיר לא מעט את המוזיקה של להקת THE NICE - ולא סתם. האורגניסט בשיר הזה הוא קית' אמרסון שהגיע לאולפן כנגן סשנים וקיבל 50 ליש"ט על השתתפותו. הוא ג'ימג'ם באולפן ביחד עם שאר הנגנים והם הקליטו את הפלייבק לשיר הזה. סטיוארט, שהגיע מאוחר לסשן הזה, הקשיב מחוץ לחדר, אהב את התוצאה וכתב עליה מילים לשיר לאחר מכן.


השיר CINDY'S LAMENT מספר על יומן של מטריד בחורות אובססיבי שעוקב אחריהן. יש כאן את הקצב והעיבוד שמתאימים לתקופה ההיא של מוזיקת הרוק הבריטית. לי אישית השיר הזה מזכיר מאד דברים שהקליטה להקת FREE. האלבום נחתם עם גרסת קאבר לשיר עממי בשם DIRTY OLD TOWN והעיבוד של סטיוארט לשיר הזה מזכיר יצירות של טים הארדין. הרבה שוכחים את שורשיו המוזיקליים של סטיוארט בגלל תדמיתו הפרועה וחיבתו לבלונדיניות אבל כשמקלפים את כל זה, מגלים מוזיקאי אמיתי בעל טעם משובח במוזיקת הבלוז והפולק. למרות הקרדיט של לו רייזנר כמפיק האלבום, סטיוארט טרח לציין בכל מקום אפשרי שההפקה של האלבום היא למעשה שלו.


האלבום יצא בארה"ב בדצמבר 1969 תחת השם THE ROD STEWART ALBUM. הסיבה שהוא יצא קודם בארה"ב היא כי חברת התקליטים חשבה שסיבוב ההופעות של ג'ף בק עם סטיוארט בארה"ב קודם לכן היה מוצלח. השם המקורי שסטיוארט רצה לקרוא לאלבום הוא בכלל THIN. זוהי מילה שסטיוארט אהב לומר בתקופה ההיא הרבה. כמו כן, סטיוארט ציפה למכירות דלות מהאלבום (כלומר THIN SALES). המילה THIN צצה בעטיפת האלבום האמריקני בכיתוב קטן בצד האחורי שלה.


בשל שיוכו ללהקתו של ג'ף בק, הקהל הבין עם מי יש לו עסק וקנה את האלבום. המכירות היו טובות. באנגליה יצא התקליט בפברואר 1970 בלייבל VERTIGO (שהיה תת-לייבל של חברת פיליפס למוזיקה המתקדמת של התקופה).


השם של התקליט בהוצאה האנגלית היה AN OLD RAINCOAT WON'T EVER LET YOU DOWN. למרות שחברת וורטיגו הבריטית ידועה בעיצוב העטיפות המיוחד שלה - מישהו לקח את שם האלבום הזה של סטיוארט צעד אחד יותר מדי. בעטיפת האלבום נראה איש מבוגר עם מעיל כשהוא רודף אחרי שלושה ילדים קטנים. כיום, עטיפה שכזו הייתה מעוררת סנסציה עם מחשבות פדופיליה.


עוד אנשי מוזיקה שנולדו ביום הזה:



1939: הזמר סקוט מקנזי, זה עם הלהיט של 1967 "סן פרנסיסקו".


1946: המתופף איינסלי דנבאר, שבסיקסטיז ניגן עם ג'ון מאייאל, ג'ף בק, הנהיג להקה משלו ובסבנטיז ניגן עם פרנק זאפה ולהקת JOURNEY.


1955: הגיטריסט מייקל שנקאר, מהלהקות סקורפיונס ו-UFO.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים


































































Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page