כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-11 בספטמבר (11.9) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "הפכנו פרנואידים בנוגע למצב שהוא גם מחמיא וגם תלוש מהמציאות. זה קורה כשאתה בעת עשיית אלבום ואתה מגלה כי ההזמנות המוקדמות שלו כבר מרקיעות שחקים והוא כבר מובטח להיות מקום ראשון במצעד, עוד לפני שבכלל סיימת אותו. זה מדהים כשאתה חושב שאתה יכול לגעות כפרה, להקליט את זה וזה כבר מובטח להיכנס למקום הראשון" (ריי תומאס, מלהקת מודי בלוז, בשנת 1971)
ב-11 בספטמבר בשנת 2001 הזדעזע העולם ממתקפת טרור במגדלי התאומים בארה"ב.
ברוס ספרינגסטין בספרו האוטוביוגרפי: "ב-11 בספטמבר 2001 ירדתי מהמיטה ונכנסתי למטבח, ואחת הנשים שעבדו בבית שלנו סיפרה לי שמטוס טס לתוך מרכז הסחר העולמי. זכרתי שמטוס קטן טס פעם לבניין האמפייר סטייט בערפל כבד והמחשבה הראשונה שלי הייתה, 'מסכן הטייס'. הבנתי שזה טייס חסר ניסיון שהטיס את המטוס הקטן שלו. היה רק דבר אחד. כשישבתי ליד שולחן ארוחת הבוקר שטוף השמש שלנו, השמיים בחוץ לא יכלו היה להיות ברורים יותר. לא יכולה הייתה להיות בעיית ראות. סקרן, נכנסתי לסלון והדלקתי את הטלוויזיה.
עשן היתמר מאחד ממגדלי הסחר וכשצפיתי, טס מטוס אחר לתוך המגדל שני. זה לא היה מטוס ססנה אלא מטוס נוסעים בגודל מלא. זמן קצר לאחר מכן הגיע הדיווח שמטוס נוסף בדרכו אל הפנטגון. היינו מותקפים. ישבתי, כמו שאר התושבים, מבולבל ליד מסך טלוויזיה, שבו התרחש הבלתי נתפס, מרגיש שכל דבר,
באמת כל דבר, יכול או עלול לקרות בהמשך. כשראיתי את המגדלים נופלים, כזה אירוע בלתי אפשרי ומבלבל שאיש חדשות לא יכל היה להגות את מה שראו עיניו.
בשעות אחר הצהריים המאוחרות, נסעתי לגשר RUMSON–SEA. שם, בדרך כלל, ביום בהיר פגעו מגדלי התאומים בשני קווים אנכיים זעירים באופק קודקוד הגשר. היום, זרמים של עשן התרוממו במרחק חמישה עשר קילומטרים בלבד. עצרתי בחוף המקומי שלי והלכתי אל שפת המים, מבט לצפון; קו אפור דק של עשן, אבק ואפר התפשט מזרחה מעל קו המים. ישבתי זמן מה, לבד, חוף ספטמבר ריק מתחת לשקט המפחיד של
שמים שקטים. אנחנו גרים לאורך מסדרון אוויר עמוס מאוד. מטוסים כל הזמן טסים ליד החוף המזרחי בדרכם לנמלי התעופה קנדי וניוארק, והזמזום הנמוך של מנועי מטוסים הוא חלק ממערך הסאונד בחוף לא פחות מהגלים המתנפצים בעדינות. לא היום. כל התנועה האווירית מקורקעת. החוף שקט כבסרט מדע בדיוני.
לאחר זמן קצר, הלכתי הביתה כדי להצטרף לפטי ולאסוף את ילדינו מבית הספר. כשנסעתי על החצץ של חניון מועדון החוף, היססתי אם להיכנס לתנועה בשדרות אושן. בדיוק אז מכונית חלפה על פני, החלון שלה למטה, והנהג ,שזיהה אותי, צעק, 'ברוס, אנחנו צריכים אותך'. בערך ידעתי למה הוא מתכוון, אבל... בדרך הביתה, הניסיון לשים את הבוקר בהקשר הוכח ככמעט בלתי אפשרי. נזכרתי בעצמי בבגדי התעמלות בתיכון שלנו
במגרש כדורגל כשמישהו בא בריצה וצעק מעבר למגרש החניה בקפיטריה של בית הספר. אני זוכר את הפנים שלי נלחצות אל גדר שרשרת בזמן שאני שומע, 'הנשיא נרצח, קנדי נורה'..."
ב-11 בספטמבר בשנת 1969 יצא תקליט הסולו הראשון של ג'ניס ג'ופלין ושמו I GOT DEM OL' KOZMIC BLUES AGAIN, MAMA.
SIDE 1
1. Try
2. Maybe
3. One Good Man
4. As Good As You've Been To This World
SIDE 2
1. To Love Somebody
2. Kozmic Blues
3. Little Girl Blue
4. Work Me, Lord
בשנת 1969 עמדה ג'ניס ג'ופלין על פרשת דרכים. לא עבר זמן רב מעזיבתה את להקת BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY, הלהקה שזניקה אותה לתהילה. אך ג'ופלין הקשיבה לקולות שגרסו מסביבה שהלהקה ההיא קטנה עליה ושהיא הכוכבת והשאר רק נתלים עליה. היא פרשה והתמודדה עם האתגר להגדיר את עצמה מחדש כאמנית סולו. היא הייתה להוטה להוכיח את יכולתה ולבסס את מקומה כאחד הקולות האדירים של הרוק. אבל משהו התפספס בדרך.
תקליט זה סימן רשמית את תחילת קריירת הסולו הקצרצרה של ג'ניס ג'ופלין, והוא בא עם שינוי מהותי לעומת קונספט העיבודים שהיו לה ולחבריה בלהקה ממנה פרשה. האלמנט הבולט בשוני בא עם עיבודים לכלי נשיפה בסגנון מוזיקת הנשמה האמריקנית בכלל והמוזיקה שיצאה מחברת התקליטים המשפיעה STAX בפרט. להקת הליווי כללה את הגיטריסט סם אנדרו, שבא איתה מהלהקה שציינתי מקודם.
עם הדינמיקה הווקאלית הרחבה שלה, היה ברור לכל שג'ניס היא הבוסית של ההרכב, אבל היא לא ידעה כיצד לנהל ארגון שכזה והעסק התפרק במהרה, כשמבחינה אולפנית נותר ממנו תקליט אחד.
כמו רוב הזמרות, ג'ופלין לא כתבה שירים רבים; היא פירשה בעיקר אנשים אחרים. אבל היא הפכה את השירים לשלה באופן שרק כמה זמרים מעזים לעשות (ג'ו קוקר הוא דוגמה טובה לזה). היא לא שרה אותם כל כך כמו שהיא נאבקה בהם ותקפה אותם. כמה מבקרים התלוננו, לא תמיד שלא בצדק, כי היא חנקה אותם למוות, אך במיטבה, היא יצקה בהם חיים חדשים.
ג'ניס אהבה מאד את הבלוז והרצון האמיתי שלה היה להיתפס כזמרת בלוז ולא כזמרת רוק. אבל לרוב היא שרה דווקא נגד הבלוז. לשיר את הבלוז היא דרך להתעלות מעל הכאב על ידי התמודדות איתו בכבוד, אבל ג'ניס רצתה לצרוח אותו כדי לקבל את הקהל.
כשזה עבד לה - זו הייתה מתנה מגן עדן. אבל כשזה היה מוגזם - אנשים הפנו לה את הגב. וכשהיא ניסתה להתקדם ולהיות זמרת בשמה בלבד, ולא חלק מהרכב - היו שמיהרו לשים לה רגליים. היא תלתה המון תקוות בתקליט הסולו הזה שלה, אך מעטים מאד שיבחו אותה על בחירת הנגנים שליוו אותה פה (למרות שאני דווקא מאד אוהב את מה שקורה בתקליט).
ברולינג סטון נכתב בביקורת על התקליט הזה בזמנו: "ג'ניס מעולם לא נשמעה טוב יותר בתקליט, אבל לקח לי ארבע האזנות מלאות לפני שבאמת שמעתי אותה, כי הלהקה שלה ממש גרועה, החל מהעיבודים ועד לביצוע המוזיקה. בני הכלבות האלו לא יכולים לעשות שום דבר נכון. התשובה היחידה היא להכיר את מה שהם עושים כדי שיהיה אפשר להתעלם מזה, ואז להגיע ולהבין את קולה של ג'ניס.
הם לא יכולים להיות כל כך גרועים, אתם אומרים? בשיר TRY, הם מגמגמים כמו משהו שחברת התקליטים סטקס הייתה דוחה מיד. אולי רק השיר ONE GOOD MAN נשמע טוב בתקליט כולו, בו סם אנדרו מנגן גיטרה נסבלת אבל חוסם את השירה של ג'ניס. לפחות שאר הלהקה רגועה בשיר הזה, גם אם הם לא מוסיפים דבר.
סנוקי פלאווארס מפליא לנגן את סולו הסקסופון בריטון הגרוע ביותר ששמעתי. הלהקה של ג'ניס נופלת לגמרי על הפנים. ההצטברות הגדולה היא אכזבה ענקית, מגושמת, ורק רצון מאסיבי מצד ג'ניס מצליח להביא את התקליט למשהו שאיכשהו אפשר להאזין לו. באופן שבו זה מוקלט, קולה קבור בין כלי הנשיפה, כך שלפעמים זה נשמע כמו דו -קרב גרוטסקי בינה לבין הצופר המכוער והנוחר של פלאווארס.
אחת התקלות העיקריות היא תיפוף מכני. אבל זה לא רק המתופפים, ולא רק קטע הקצב. על בסיס התקליט הזה, אין פה להקה פ'אנקית וזה גיהנום טהור: אין דבר מגעיל יותר מהאזנה לנגנים לא-פ'אנקיים שמנסים לנגן פ'אנק. למזלה של ג'ניס, היא פ'אנקית מספיק לבד בכדי להתגבר על זה. היא נשמעת מעולה. פשוט נהדר. זה פשוט עניין של להגיע לנקודה שבה אתה יכול לסגור את הלהקה לגמרי ולהקשיב לאישה הזאת שרה. אומנם זו אסטרטגיה מוזרה, אבל מובטח שזה שווה את זה".
ב-11 בספטמבר בשנת 1978 יצא תקליט חדש ללהקת הרוק המתקדם ג'נטל ג'יאנט. שמו הוא GIANT FOR A DAY. מעריצי הלהקה, חובבי המוזיקה המאתגרת, לא ידעו אם לבכות או לבכות חזק יותר.
SIDE 1
1. Words From The Wise
2. Thank You
3. Giant For A Day
4. Spooky Boogie
5. Take Me
SIDE 2
1. Little Brown Bag
2. Friends
3. No Stranger
4. It's Only Goodbye
5. Rock Climber
"כשהתחלתי לנגן מוזיקה", סיפר דרק שולמן בעיתון שיצא אז בניוקסל, "ידעתי רק שלושה אקורדים. עד היום אלו שלושת האקורדים הטובים ביותר, לדעתי".
להקת הרוק המתקדם הבריטית הזו שיווקה אז את אלבומה החדש, GIANT FOR A DAY, ושולמן וחבריו השתמשו בו בפחות אקורדים, כנראה, ממה שהיה להם להציע לפני כן. שולמן לאותו עיתון: "האלבום החדש שלנו הוא ג'נטל ג'יאנט מודל 1974 או 1971, רק בלי שיר אחד שיש בתוכו ארבעה שירים".
ריי שולמן, אחיו של דרק ובסיסט הלהקה, לאותו עיתון: "זה לא אומר שהמוזיקליות שלנו צנחה. פשוט גילינו שנלכדנו בכל הקטע הזה של עיבודים מורכבים ועמדנו מול סכנה באיבוד הניצוץ החיוני".
השולמנים עברו להתגורר בארה"ב, בעוד שלושת חברי הלהקה האחרים נשארו באנגליה. הדבר גרם להם ליצור בנפרד ללהקה. זה הביא לכך שמתופף הלהקה, ג'ון ווית'רס, זכה ששיר שלו ייכלל בתקליט.
באלבום זה היה ברור שהלהקה מחפשת אפיק מסחרי להצלחה. המוזיקה המורכבת של העבר פינתה את מקומה לנסיונות ליצור מוזיקה קליטה ונגישה יותר לקהל הממוצע.
לגיטריסט, גארי גרין, היה קושי רב עם זה: "זה אלבום לא טוב. יש פה ושם רגעים טובים אבל המוזיקה לא טובה והקונספט שעוטף אותה מצויר מדי. פה התחלנו להחליק מטה. כולנו שנאנו את זה. הבעתי את הגועל שלי מזה אך לא הקשיבו לי. את השיר SPOOKIE BOOGIE אני דווקא אוהב. השיר IT'S ONLY GOODBYE הוא שיר אהבה נחמד שהיה נסיון שלנו לכתוב להיט. אולי הזמן לא התאים לזה".
המתופף, ג'ון ווית'רס: "אני זוכר שראיתי בפעם הראשונה את עטיפת האלבום והזדעזעתי. כל הרעיון של לחתוך את העטיפה ולקשור לזה חוט, כדי ללבוש זאת כמסכה, היה טיפשי מאד בעיניי. מצב הרוח בלהקה, עם סיום ההקלטות, היה ירוד מאד. זה היה כמו להכות את ראשך שוב ושוב בקיר. המשכנו להופיע אבל זה כבר לא היה זה".
האלבום הוקלט באולפן הלונדוני של פיט טאונסנד, שהיה ממוקם בחלל כנסיה. והקלטות נוספות נעשו באולפן של ג'ת'רו טול.
עיתון רולינג סטון השחיז את סכיניו וחתך בברוטליות בבשר החי: "פעם ניגנה הלהקה הזו את הרוק המתקדם הטוב ביותר שיש. זו להקה שיצרה שיאים חדשים בתחום. אבל לאחרונה היא התמסחרה לחלוטין. היא מחפשת את הקהל הרחב והכסף הרב. זה ממש כואב לראות את זה. שיטת שיווק מסחרית זו הינה פגיעה קשה במעריצי הלהקה. התקליט הזה הוא עוגה בפרצוף. ג'נטל ג'יאנט לא יכולה לכתוב שירים בסגנון להקות כמו פורינר או בוסטון. השירים החדשים מציגים את הלהקה בחולשתה. לחברי הלהקה אין את היכולת להלחין מלודיות פשוטות וכובשות. תפקידי השירה נשמעים כחורים גדולים שלא מולאו. יש פה פיצוי קטן בצורת שיר לבבי בשם TAKE ME, שכתב דווקא מתופף הלהקה, ג'ון וית'רס. אבל בסך הכל זה בזבוז מוחלט של ויניל שלא ישביע כלל רצון כלשהו". הלהקה אף יצרה קליפים לשיר הפותח, WORDS FROM THE WISE ו- THANK YOU. האחרון מהשניים נשמע כבלדה חסרת חיים. בקליפ נראה קלידן הלהקה, קרי מינייר, מכווץ לגמרי. אולי בגלל שלא היה לו מה לעשות עם ידיו שחיפשו עוד תפקיד מורכב לנגן. הוא הפך לשחקן ספסל.
מינייר: "זה היה אלבום קשה לעשיה מבחינתי. אין לי מושג איך הצלחתי איכשהו להשתחל אליו. לא יכולתי לתרום בו משהו משמעותי. היה לי קושי רב לכתוב מוזיקה לזה. לא היה מקום לקלידים באלבום הזה".
לראשונה בתולדות הענק העדין, לא נקבע סיבוב הופעות לקידום האלבום, כי חברת התקליטים העיפה את הלהקה משורותיה מיד לאחר שיצא. לחברי הלהקה הייתה זו מכה כלכלית איומה.
גארי גרין: "הייתי צריך לשלם את שכר הדירה ולא נכנס לי כסף. חברת התקליטים בעטה אותנו ולא היה מי שיעסיק אותנו. עסקי המוזיקה השתנו סביבנו. מוזיקת הפאנק שינתה הכל אז. זו הייתה תקופה קשה ונאלצתי לעבוד בעבודה אחרת, ברישום מכוניות לעליה למעבורת".
עבור הענק העדין הזה, אלו היו כנראה ימים שהוא מעדיף לשכוח.
אוהבים רוק מתקדם? אם כן, סדרת הרצאותיי על הפרוג רוק של הסבנטיז ניתנת גם היא להזמנה. לפרטים והזמנות: 050-5616459
ב-11 בספטמבר בשנת 1979 יצא אלבומה השלישי של להקת פורינר ושמו HEAD GAMES. לא כולם אהבו את משחקי הראש האלו.
SIDE 1
1. Dirty White Boy
2. Love On The Telephone
3. Women
4. I'll Get Even With You
5. Seventeen
SIDE 2
1. Head Games
2. The Modern Day
3. Blinded By Science
4. Do What You Like
5. Rev On The Red Line
חברי הלהקה היו נרגשים ביותר לקראת הקלטת האלבום הזה. הם חשו כי כבשו את העולם בהצלחה בסיבוב ההופעות לקידום אלבומם השני, DOUBLE VISION. באווירת שימחה (לא של כולם, כפי שתקראו פה בהמשך) הם הגיעו לארה"ב כדי להקליט את אלבומם השלישי, שיתברר בהמשך כבעייתי. בהרכב חל אז שינוי קל, עם החלפתו של הבסיסט המקורי, אד גליארדי, בבסיסט ריק ווילס. גליארדי התעלף במשרד הלהקה כשהבין כי הוא מפוטר.
מנהיג הלהקה, מיק ג'ונס: "הכרתי את ריק מזה שנים. בשלב מסוים נוצר מתח רב בין גליארדי למתופף דניס אליוט, שביקש ממני לבדוק את ריק. האמת היא שאני ניגנתי את תפקיד הבס באולפן בכ-90 אחוזים משני האלבומים הראשונים ורציתי מישהו שישחרר אותי מהעול הזה. אני אוהב לנגן בבס אך אני מנגן באופן פשוט מדי. חשתי שצריך פה חטיבת קצב ששני האנשים בה מבינים היטב זה את זה".
גם מפיק חדש הגיע ללהקה בדמות רוי תומס בייקר, שהפיק לפני כן ובהצלחה את להקת קווין. מיק ג'ונס, רצה אותו כבר לאלבום הראשון אך בייקר לא היה פנוי אז. לאלבום הזה הוא הגיע ולצערי ההפקה פה פחות אהובה עליי מההפקה בשני האלבומים הראשונים. הזמר לו גראם בספרו: "מיק חשב שאנחנו צריכים שם גדול עוד יותר כדי להפיק את האלבום השלישי שלנו ושכר את רוי תומס בייקר, שקיבל שבחים מהמבקרים על עבודתו עם להקות קווין ו-THE CARS. למרבה הצער, לא בייקר ולא הטכנאי שלו עמדו בדרישות המוניטין שלהם. מיק אהב לעבוד עם מפיק אחר בכל אלבום כי, כפי שהוא אמר, 'אלבום אחד זה לא מספיק זמן שמפיק יטיל עלינו את הסגנון שלו'. אני גם חושב שמיק עשה את זה כי הוא לא רצה שאף מפיק יגזול את כוחו.
התזמון להקליט את התקליט היה לא טוב עבורי; הילד הראשון שלי, ניק, נולד ולא יכולתי להיות יותר גאה, וממש ציפיתי להפוך לאבא, אבל התוכניות האלה השתבשו מתי שקיבלתי טלפון ממיק שאמר לי שהם מוכנים להתחיל להקליט שוב - באולפן ב דרום קליפורניה ליד הבית שלו. הייתי מרוסק כי חשבתי שנעבוד על האלבום השלישי באולפן שלנו בניו יורק. עכשיו הוא רצה שאעזוב את אשתי ובני שזה עתה נולד לכמה חודשים. הייתי מפורק מזה, אבל לא הייתה לי ברירה. לא אם אני רוצה להמשיך לרדוף אחר החלום המוזיקלי הזה שלי, במיוחד בזמן שביר ללהקה במגמת עלייה. בדקתי אם אשתי וניק יוכלו לבוא איתי, אבל הוא היה קטן מדי לדבר שכזה. אז ארזתי את המזוודה ואת הטינה שלי, וטסתי לחוף המערבי, נחוש לעבוד הכי מהר שאני יכול על האלבום הזה כדי שאוכל לחזור לאשתי ולתינוק שלנו. לרוע המזל, מיק וחבריי ללהקה לא השתתפו בתחושת הדחיפות שלי.
במלון הרגשתי בודד ואשם לא להיות עם אשתי וניק. התקשרתי הביתה כל יום, וזה שבר את ליבי כשאשתי אמרה לי שניק עשה את זה או את זה בפעם הראשונה ולא הייתי שם כדי לראות את זה. אין הזדמנות שנייה לראות את אבני הדרך הללו. זה לא ניחם אותי שלמיק ולכמה חברים אחרים בלהקה היו בתים בגבעות הוליווד עם נשותיהם ומשפחותיהם. התוכנית הייתה להתחיל לעבוד על השירים החדשים שלנו בכל בוקר בערך בשעה 10:00. ובכן, הגעתי מיד בשעה 10:00 באותו היום הראשון של החזרות, ושאר הלהקה לא הופיעה עד 15:00 כי החברים חגגו בלילה לפני. זה נמשך כמה ימים, והמסיבה הזו המשיכה. זה הגיע לנקודה שבה עוד לפני שתו הושמע, העברנו בינינו שניים או שלושה בקבוקים של דום פריניון או שמפנייה. אני מודה, שתיתי יחד עם כולם, ובמהרה היו לנו את במדפים העליונים של הסטודיו בקבוקים ריקים. אפילו לא היינו באמצע הדרך בהכנת האלבום, וכבר לא היה יותר מקום לבקבוקים. אז היינו מורידים את הבקבוקים ומתחילים הכל מחדש.
בייקר, מפיק הסאונד המבריק, הפסיק להופיע באופן קבוע. הטכנאי שלו תיאם את פגישות ההקלטה בהיעדרו, ולפעמים הוא ממש חשש להיות שם. אחרי כמה שבועות, לא היה לנו דבר אחד שהקלטנו ששווה האזנה.
הפכתי ליותר כועס וממורמר, מרגע לרגע, כי פיספסתי זמן יקר עם הילד שלי. אז בוקר אחד נמאס לי, ותפסתי מונית כדי לטוס הביתה. הדבר המצחיק - או אולי דבר עצוב - זה שחזרתי לביתי למשך כמה ימים לפני שהם בכלל הבינו שנעלמתי. סוף סוף קיבלתי טלפון ממיק. הוא שאל אותי למה עזבתי, ואמרתי לו כי עסקנו יותר במסיבה מאשר ליצור מוזיקה חדשה. אמרתי שאני אשם כמו כולם, אבל הזמן לבילוי היה צריך להפסיק. היינו צריכים לחזור לעבודה רצינית או שנחליק במדרון ונלך בדרך של כל כך הרבה להקות כושלות בעבר. הבעתי גם את מורת רוחי מכך שאני רחוק ממשפחה צעירה ואם הייתי צריך להיות רחוק, לעזאזל עדיף שזה יהיה בשביל משהו פרודוקטיבי. מיק אמר שהוא הבין לגמרי ושהוא יתעקש שנתחיל לעבוד על האלבום השלישי ברצינות. טסתי בחזרה ללוס אנג'לס, והפעם התחלנו בעבודה קצת רצינית יותר על התקליט השלישי שלנו.
חשבנו שעשינו כמה שירים טובים, אבל קיווינו שהגאונות של בייקר בהקלטה תביא אותם לרמה אחרת. זה מה שקיווינו לו, אבל בייקר איכזב אותנו. אז כפי שהתברר, היינו צריכים להציל את האלבום ולעמוד במועד האחרון שלנו להגשתו, לפי החוזה. לא הייתי מרוצה מהמוצר המוגמר; היו עיוותים ובעיות אחרות עם הצלילים. זה נשמע לא גמור. אם זה לא הספיק, מילות שיר הנושא - יחד עם הצילום של נערה מתבגרת מנגבת את מספר הטלפון שלה בשירותי גברים - פגע ברבים. לפני שהצלחנו להבין על מה המהומה, נמסר לנו שאנו מוחרמים בבוסטון. התחנות שם הפסיקו לנגן את השירים שלנו והתקשרו לחנויות תקליטים להסיר את האלבום מהמדפים. עד מהרה התפשטה השמועה למקומות אחרים, כולל חגורת התנ"ך, ומטיפים דרשו נגד האלבום. שמעתי סיפורים שבהם הם למעשה שברו את האלבומים שלנו לשניים מול הקהילות שלהם. ניסינו להסביר בתקשורת אבל זה לא עזר ופגע גם בסיבוב ההופעות שלנו לקידום התקליט".
התקליט הזה מתחיל בשיר הנהדר DIRTY WHITE BOY, אך שאר השירים בצד הראשון נשמעים לאוזניי שבלוניים מדי. מיק ג'ונס על השיר הפותח הרוקי הזה: "הילד הרע והמלוכלך היה אלביס פרסלי. בעיני הוא תמיד היה אותו ילד לבן ומלוכלך ששינה את צורת המוזיקה לחלוטין. זה דיבר על סוג המורשת שהוא השאיר, ואני חושב שהוא השפיע על כל הנגנים שבאו אחריו, כמו מיק ג'אגר, שהיה גם ילד לבן מלוכלך. אלביס סלל את הדרך לכל זה". בתקופה ההיא עדיין השתולל עניין הגזענות והשיר נפסל לשידור.
האלבום נתקל בקשיי מכירה גם כי על העטיפה יש תצלום של צעירה במשתנה לגברים, כשהיא מנסה למחוק את מספר הטלפון שלה מהקיר. זה לא עבר טוב עם כמה בעלי חנויות תקליטים ותחנות רדיו. גם שם האלבום קיבל את הפירוש של אקט מיני.
גם צדו השני של האלבום לא חף משירים שבלוניים מדי שמעניקים את התחושה של להקה שמנסה בכוח לשמר את האנרגיה האדירה של אלבומיה הקודמים, אך כעת היא קרה כקרח (הייתי חייב להשתמש במשפט הזה... חחח..).
הרולינג סטון בביקורתו: "פורינר משקיעה מאמצים רבים כדי לשכוח שהיא תופעה עם כלכלה עצמאית ומוצרים פלטינום משלה ולא להקת רוק. אומנם הם יכלו להתאמץ יותר, כי התקליט החדש נשמע מוכר מדי, עם הסינטיסייזרים המתערבלים, הקלידים הגותיים וצלילי גיטרה שכבר שמענו ממנה שלא נועדו להיות יותר מקלף בטוח ברדיו. לעומת זאת., השיר 'מסונוור על ידי המדע', סובל ממנת יתר של כנות אקולוגית המורכבת ממקצבים עייפים. אבל התקליט מציג גם טיעון משכנע מאוד כי החבר'ה האלו יכולים לטלטל עם רוח ושכנוע".
בעיתון STEREO REVIEW נכתב בזמנו בביקורת: "עשו טובה לעצמכם - תתעלמו מהעטיפה הקדמית הוולגרית ותשכחו מהצד הראשון האומלל. תתחילו ישר מהצד השני. גם תתעלמו בו מהשיר האחרון.
אני חושד שהסיבה שהצד הראשון הוא אוסף מעצבן של שירים מעצבנים ובינוניים בגלל הצורך של פורינר בלהיטים. הם דפקו חצי תריסר שירים צועקים כדי לשמור על מעמדם בשוק. החומר הטוב יותר כאן מראה שהלהקה בדרך כלל מנגנת הרבה מתחת ליכולות שלה. אם הם יכולים להרגיל את הקהל שלהם לכישרונות האמיתיים שלהם, אולי יום אחד הם יוכלו להוציא אלבום שהכל בו טוב".
שני חברי להקה מקוריים נאלצו לראות, לאחר צאת האלבום הזה, כי גם דרכם נסללה מחוצה ללהקה. הגיטריסט / סקסופוניסט איאן מקדונלד עוד הספיק להיות שותף בכתיבת שיר חדש בשם WAITING FOR A GIRL LIKE YOU, אך לא זכה לקבל בו קרדיט, כשיצא בשנת 1981 באלבום 4.
מקדונלד: "מיק ולו (גראם הזמר) רצו לצמצם את נפח הלהקה. אל גרינווד (הקלידן) ואני הגענו יום אחד לאולפן וגילינו שאין שם אף אחד. אז הבנו שאנחנו מחוץ ללהקה". לו גראם: "איאן ואל כעסו ונפגעו באופן מובן, והם שיפדו אותנו די טוב בכתבה בלוס אנג'לס טיימס. הוצגנו בתור להקה בבלגאן, להקה שהייתה על סף הגשמה אך נקרעה מריב פנימי. בראיונות נפרדים, איאן ו אל תיארו את הפיטורים שלהם כמיותרים ולא הוגנים. הם אמרו ששניהם סבלו מתסכול יצירתי ושפורינר הפכה ללהקה של שני אנשים עם מיק ואני בתור כותבי שירים ראשיים".
ופורינר? היא המשיכה הלאה לכיוון הצלחה מסחרית אדירה, עם האלבום 4 (שנקרא כך כי הוא האלבום הרביעי וכי בלהקה היו אז ארבעה חברים). והאלבום HEAD GAMES? הוא נותר האח החורג במשפחה הנוכרית הזו.
ב-11 בספטמבר בשנת 1987 נרצח זמר הרגאיי, פיטר טוש (וינסטון יוברט מקינטוש).
בשנת 1973 עזב טוש את הלהקה בכעס כשראה כי אור הזרקורים מופנה בעיקר לחבר אחר בלהקה, בוב מארלי. הוא הקליט כמה אלבומי סולו והפך כוכב. בשנת 1978 הוא חימם את הרולינג סטונס וקהל רב נחשף לשמו, אך בגיל 42 הוא מצא את מותו, כמה חודשים לאחר שנהרג חבר אחר בלהקה ההיא, המתופף קרלטון בארט, שפסע, ב-17 באפריל, מביתו למכולת ושתי יריות מאוטו חולף, שכוונו לראשו, קיפדו את חייו. אשתו הפרודה של בארט, אלברטין, ומאהבה נהג המונית, גלנרוי קארטר, הואשמו ברצח.
גם טוש מצא את מותו ביריית אקדח משודדים שפרצו לדירתו שבג'מייקה. היריות הרגו גם את הטבח האישי שלו, וילטון בראון, ואת שדרן הרדיו ג'ף דיקסון. בדירה נכחו גם חברתו ומנהלתו של טוש (מרלין בראון), אשתו של דיקסון, המתופף קרלטון דייויס וחברם מייקל רובינסון, שנפצעו מהירי. המשטרה מיהרה לבקש את מעצרו של דניס לובאן, ששוחרר מהכלא על תנאי באוקטובר 1986 לאחר שריצה 13 שנות מאסר (מתוך 25 שנים שנגזרו עליו) בגין ניסיון רצח. טוש האמין שמגיעה ללובאן הזדמנות שניה, אך הוא טעה.
דפיקה נשמעה בדלת כשרובינסון ניגש לפתוח. אז קפצו פנימה השודדים החמושים, שהתחבאו בחוץ, וצעקו שזה שוד, כשהם תרים אחר הכסף שטוש הרוויח בסיבוב ההופעות האחרון שעשה בארה"ב. "תשכבו על בטן, על הרצפה", ציוו הם על הנוכחים ומיהרו לערוך חיפוש שהעלה חרס. בכעסם הרב הם הפנו את כלי הנשק וירו למוות.
"פיטר טוש העניק לג'מייקה ולעולם ספרייה בלתי נשכחת של יצירות מוסיקליות שיושמעו ויושרו על ידי דורות רבים של אנשים", אמר ראש ממשלת ג'מייקה לשעבר, מייקל מנלי.
לובאן החשוד נמלט אך נתפס, נשפט, נמצא אשם ונידון למוות בתלייה. "אני חף מפשע, אדוני" ענה לובאן כאשר השופט שאל אם יש לו מה לומר לפני שגזר עליו למות. הוא הצליח להתחמק מגזרה זו, כשהוא נהנה מפסיקה משנת 1994, לפיה מורשעים נידונים למוות שהמשיכו לחיות למשך יותר מחמש שנים מרגע הענישה, חייבים להמיר את עונשי המוות שלהם במאסר עולם.
ב-11 בספטמבר בשנת 1973 העמידו ג'ון לנון ויוקו אונו את אחוזתם באנגליה למכירה.
השניים רכשו את השטח הגדול הזה, שנקרא טיטנהרסט פארק ושכן בברקשייר, ב -4 במאי 1969 תמורת 145,000 ליש"ט. הם עברו לגור בו ב-11 באוגוסט באותה שנה והוציאו כפליים ממחיר הרכישה על שיפוצים, כולל יצירת אגם מלאכותי שאותו יכלו לראות מחלון חדר השינה שלהם.
בני הזוג עברו לארצות הברית באוגוסט 1971, ולנון מעולם לא חזר מאז לאנגליה. בשיחה טלפונית מניו יורק, הוא הורה, ביום זה, לסוכן נדל"ן להוציא את האחוזה למכירה בשוק הדיור.
בסוף היה זה רינגו סטאר שקנה ממנו את הנכס.
ב-11 בספטמבר בשנת 1977 צילמו דייויד בואי וזמר הבלדות הוותיק, בינג קרוסבי, דואט באולפן בלונדון.
מכיוון ששני ענקי הפופ בקושי הכירו זה את זה, התסריטאי, בוז קוהאן, הכין קטע שבו בואי נכנס לבית של קרוסבי והם מדברים על מנהגי חג המולד שלהם, כמו שירת מזמורים. בואי יבחר ב-LITTLE DRUMMER BOY ("זה השיר האהוב על הבן שלי") שאותו הם ישירו כדואט.
אולם זמן קצר מאד לפני צילום הסצנה, כפי שסיפר המעבד המוזיקלי של התוכנית איאן פרייזר, "דייוויד נכנס ואמר, 'אני שונא את השיר הזה. יש עוד משהו שאני יכול לשיר?'..." אז פרייזר, קוהאן וכותב השירים, לארי גרוסמן, מיהרו לרדת לפסנתר במרתף וכתבו את PEACE ON EARTH עבור בואי לשיר כקונטרה לשיר על הילד המתופף הקטן. לאחר פחות משעה של חזרה, קרוסבי ובואי ביצעו שלושה טייקים של העיבוד החדש. בואי נראה די מכווץ מכל הסיפור.
הרצאתי "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450
ב-11 בספטמבר בשנת 1971 התארחו ג'ון לנון ויוקו אונו בתוכנית האירוח הטלוויזיונית האמריקאית של דיק קאבט.
באותו זמן, לנון ופול מקרטני לא היו ביחסי טובים כלל וכלל. השיר הנקמני של לנון על שותפו לשעבר, HOW DO YOU SLEEP, שוחרר באותו שבוע שבו הראיון עם לנון היה יותר משמח לנעוץ את הסכין עוד יותר.
לא לקח הרבה זמן עד שהראיון עבר את שלב הסמול טוק ולדברים העסיסיים. הוא אמר למארח, "אם היא (יוקו) פירקה אותם (הביטלס), אז אנחנו יכולים לפחות לתת לה את כל הקרדיט על כל המוזיקה הנחמדה שג'ורג' עשה, רינגו עשה ופול עשה ואני עשיתי מאז שהם נפרדו".
לאחר מכן קאבט חפר קצת יותר לעומק מערכת היחסים שלהם ושאל את יוקו על היותה "ברת המזל" שהתחתנה עם "אחד מהארבעה". היא השיבה בחירוף נפש, "אני מתרעמת רק לחשוב עליו כעל 'אחד מהארבעה' שאתה יודע או על כל אחד מהארבעה וכו', כי למעשה פגשתי אותו כאמן אחר". כדי להדגים עוד יותר את חוסר החיבה שלה לביטלס, לנון חשף שהיא אפילו לא העריצה את הלהקה לפני שהם נפגשו. "היא לא ממש ידעה על אף אחד מאיתנו. השם היחיד שהיא הכירה היה רינגו כי זה אומר תפוח ביפנית", הוא הסביר בפנים חתומות.
הדברים התלהטו עוד יותר כשהפיצול של הביטלס הפך לנושא הדיון, ולנון הסביר שזה בלתי נמנע. הוא אמר בלהט, "בכל מקרה, היא לא פירקה את הביטלס. הם התרחקו לבד". בתגובה, קאבט שאל אם יש רגע מסוים שבו הוא ידע שזה נגמר. "לא, זה כמו להגיד האם אתה זוכר שהתאהבת? זה פשוט קורה", ענה לנון בחגיגיות.
בהמשך לטענתו, לנון הוסיף, "הכל כיף לסירוגין, אתה יודע, אז זה יכול היה להמשיך להיות כיף לסירוגין או שזה יכול היה להחמיר, אני לא יודע. אנחנו לא רוצים להיגרר על הבמה ולנגן SHE LOVES YOU עם אסטמה ושחפת כשאנחנו בני 50". אז הוא אמר מהלב, "לפני הרבה זמן, אמרתי שאני לא רוצה לשיר את SHE LOVES YOU כשאהיה בן 30. ובכן, הגעתי לגיל 30 באוקטובר האחרון וזה בערך הזמן שבו החיים שלי השתנו באמת".
הראיון היה נפיץ. לנון ידע ששאר חברי הלהקה יצפו בבית, מה שללא ספק גרם לו לשפוך שמן על המדורה כדי לשחרר כאוס ולתת לאנשים להבין את הפיצול של הביטלס מנקודת המבט שלו. ובעוד שאנשים עדיין טוענים שיוקו הייתה הכוח המניע מאחורי פירוק הביטלס, ההופעה הזו של לנון אצל דיק קאבט הראתה שני צדדים לסיפור, והיו בו הרבה יותר ניואנסים ממה שנראה לראשונה.
כל הסיפור של ארבעת המופלאים - בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".
הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות שלי,
להזמנה פה: 050-5616459
ב-11 בספטמבר בשנת 1950 נולד יגאל בשן שהלך מאיתנו בנסיבות טראגיות. לציון התאריך אספתי מספר אנקדוטות נדירות מעברו המקצועי.
מאות עטיפות שהודפסו לאלבום 'לצפון באהבה', של יגאל בשן, נזרקו לפח על ידי חברת התקליטים. העטיפה המקורית נועדה להיות צבועה בכתום ועם עיגולים אפורים. בעת הדפסת העטיפה הובן לחברת 'הד ארצי' כי התוצאה אינה משביעת רצון. העטיפות נגנזו והעטיפה החדשה הודפסה הפעם בצבע כחול וללא עיגולים אפורים.
בשנת 1970 הופיע יגאל באיצטדיון הכדורגל של פאלמרו. היה זה ערב שלא חף גם משערוריות. היה זה הלילה השלישי של הפסטיבל. כ-25,000 איש הגיעו למקום. המון עיתונאים וצלמים ביניהם. בפסטיבל הופיעו אמנים ידועים כמו להקת 'אקספשן' ההולנדית, האורגניסט הבריטי בריאן אוגר, אמן הג'אז דיוק אלינגטון ועוד. אבל היה זה אמן אחד שכמעט והרס את הכל. על הבמה עלה בחור בריטי שידע שנתיים לפני כן להיט גדול שחרך את המצעדים. שמו היה ארתור בראון והשלאגר שלו נקרא FIRE. בדרך כלל נהג בראון לשיר את להיטו כשקסדה בוערת על ראשו. הפעם הוא החליט להבעיר את העלילה יותר, כנראה בגלל סם שלקח. היה זה כשהקהל החל לזרוק חפצים לכיוונו. בראון לא חשב פעמיים ושלף דבר מהמכנסיים. למשטרה זה הספיק כדי לקפוץ לבמה ולעצור אותו. הרוחות התלהטו. הקהל דרש לעצור את בראון. להקות שעלו לאחר מכן לא הצליחו להרגיע את הרוחות בנגינתן. אז הגיע תורו של יגאל בשן לעלות לבמה. הייתה זו הפעם הראשונה בה טס לחו"ל ועמד מול קהל זר, והנה קרה נס; יגאל החל להרגיע את הקהל בשירתו. כשהגיע לשיר האחרון, אותו שר בשפה האיטלקית, כבר קם הקהל על רגליו. כמו שאומרים - אין אש ללא בשן!
לקראת סוף 1970 בוטלה תכנית יחיד של יגאל בשן. מדוע? כי שלטונות צה"ל לא אישרו למפיק, אברהם פשנל, להרכיב תכנית לזמר הפורץ, מחוץ למסגרת שירותו בלהקת פיקוד צפון. פשנל עמד להשקיע סכום של עשרות אלפי לירות בהעלאת התוכנית הזו אך המשא ומתן שניהל מול צה"ל הוציאו בצד הנפסד. יגאל חזר לבסיס הצבאי והמשיך לעבוד עם הלהקה.
השנה היא 1975 וא. מס, מניו יורק, נרעש ונרגש מהמודעה שגילה בניו יורק. כך כתב לעיתון העולם הזה: "ישראל זו ציון. ישראל היא ירושלים. ישראל - תפוזים? ישראל - זה צה"ל? ישראל - הגנה, פלמ"ח, אצ"ל? ישראל - לח"י? ישראל - גולדה מאיר? טעות! כשלון חרוץ בידיעת הארץ. ישראל היא יגאל בשן! כך כתוב בידיעות של עיתונות ניו יורק. עיר ואם בישראל, על שני מיליון תושביה היהודים ויותר מרבע מיליון הישראלים. ובמודעה נכתב: 'יגאל בשן זו המשמעות של ישראל. הוא חיבר את השירים המושרים ביותר שבה'.
בספטמבר 1977 הוציא יגאל בשן תקליט מיוחד, עם ניחוחות פ'אנקיים ותימניים יחדיו. הוא קרא לזה 'צבעים' והנה מה שהיה ללהיטון לפרסם בביקורת: "אם אלבום צריך להיקרא על שם הלהיט הגדול שבו, הרי שיגאל היה צריך לקרוא לאלבום זה בשם 'אבא תגיד לי למה'. ובמקום להחזיק שפופרת טלפון ביד הוא היה צריך להצטלם על העטיפה עם בנו, אורי. כי השם 'צבעים' איננו הולם ביותר את תוכנו של התקליט. הוא נקרא כך על שום הפזמון 'צבעים', שאיננו דווקא מן החזקים בתקליט זה. מזמורי תפילה תימניים מעובדים לקצבים מודרניים - הם הממלאים את רובו של האלבום ובכך ייחודו. צבע מיוחד נוסף בכל זאת לאלבום, בזכות עיבודיה המצוינים של אלונה טוראל, בתוספת קולות הרקע של גלי עטרי וריקי מנור. ליגאל בשן יש יומרות של מלחין ומחבר מילים, אולם נראה כי המוסיקה היא עדיין הצד היותר חזק שלו".
אוגוסט 1981. ארבעה שמות ידועים בתעשייה המוסיקלית מכריזים על להקה חדשה - 'כלים שלובים'. אלה הם גרי אקשטיין, דני ליטני, יגאל בשן ויצחק קלפטר. מי שרוצה לדעת היכן אפשר יהיה לראות את הלהקה בהופעת בכורה? בשביל זה, תשריינו כבר עכשיו כרטיסים ל'עיר הנוער' של שנת 1981. שם הלהקה המבטיחה הומצא על ידי דני ליטני, אחרי סיעור מוחות פעיל, שבמהלכו הציע קלפטר שמות כמו 'החפים מפשע', 'כישוף הכלבים' ו'פאנק קייק'. דבר אחד ברור לכל, הסגנון שלהם יחדיו הוא קאנטרי-רוק-פאנקי עם נגיעות בלוז. אתם הבנתם את זה? האמת? זה לא משנה - כי כל מה שהרביעייה הזו תפיק יהיה לא פחות מזהב. תנו להם כפיים!!!
בשנת 1976 הייתם צריכים להוציא מכיסכם 3,500 לירות כדי להזמין הופעה של יגאל בליווי להקה.
השיר "סיוון", עם מילותיו של שמוליק צ'יזיק, נקרא במקור MY SUZANNE.
יגאל בשן - המון תודה לך על היצירה שלך, שירתך המענגת וכל הטוב שהקרנת על התרבות שלנו. יהיה זכרך ברוך תמיד.
גם זה קרה ב-11 בספטמבר:
- בשנת 1972 הגיע גילברט אוסאליבן למקום הראשון במצעד השירים הבריטי עם 'קלייר'. אותה קלייר, עליה נכתב השיר, היא הבת של גורדון מילס, האיש שגילה את ריימונד אדוארד אוסאליבן, החתימו לחוזה של חמש שנים ושינה את שמו לשם הבמה הידוע, תוך הלבשתו בבגדים מוזרים שהתאימו לשנות העשרים יותר מאשר לשנות השבעים. בהמשך תבע הזמר את מנהלו וניצח.
- היום בשנת 1962 קרה דבר ששבר את ליבו של רינגו סטאר. המפיק ג'ורג' מרטין החליט להשתמש במקומו בהקלטה אולפנית באולפניEMI במתופף סשנים מקצועי בשם אנדי ווייט. רינגו היה מאד מצוברח מזה.
- בשנת 1967 הוכתרו בארה"ב אלבום הבכורה של הדלתות (שנושא את שם הלהקה) והתקליטון LIGHT MY FIRE כתקליט ותקליטון זהב.
- בשנת 1968 נעצר בלונדון לארי גרהאם, הבסיסט של להקת סליי ומשפחת סטון. באשמת אחזקת מריחואנה.
- בשנת 1948 נולד הגיטריסט/זמר הבריטי ג'ון מרטין. הוא מת ב-30 בינואר 2009.
- בשנת 1971 הופיעה להקת לד זפלין ברוצ'סטר שבניו יורק. להקת החימום הערב הייתה בלאק סאבאת. ערב כבד במיוחד.
- בשנת 1953 נולד הגיטריסט טומי שו, מלהקת סטיקס.
- בשנת 1964 הופיעה להקת הזומביס בתוכנית הטלוויזיה הסקוטית DIG THAT.
- בשנת 2002 תבעו את ג'יימס בראון שתי בנותיו בדרישה לתת להן תמלוגים על שירים שהן עזרו לו לכתוב.
- בשנת 1943 נולד מיקי הארט, המתופף של להקת גרייטפול דד.
- בשנת 1964 זכה בחור צעיר בגריניץ' בתחרות הכפיל של מיק ג'אגר, אותו בחור התגלה ככריס ג'אגר, אחיו הצעיר של מיק. הוא הגיע לתחרות בשם הבדוי לורי ירהאם.
- בשנת 2007 מת קלידן הג'אז-פיוז'ן החשוב, ז'ו זאווינול, בגיל 75. הוא הנהיג, בין השאר, את להקת הפיוז'ן המשפיעה, WEATHER REPORT.
ב-11 בספטמבר בשנת 1976 יצא האלבום A NEW WORLD RECORD של אי.אל.או. האם זה 'שיא עולמי חדש' או 'תקליט עולמי חדש'? שני התרגומים טובים.
SIDE 1
1. Tightrope
2. Telephone Line
3. Rockaria!
4. Mission (A Wrold Record)
SIDE 2
1. So Fine
2. Livin' Thing
3. Above The Clouds
4. Do Ya
5. Shangri-La
זה התקליט השני של ג'ף לין וחבורתו שהוקלט באולפני MUSICLAND, ששכנו במרתף של בית מלון במינכן. הסיבה שג'ף לין סיפר בראיונות על המעבר להקליט בגרמניה הייתה בעיקר היחס החם יותר שיצירתו קיבלה מנגני כלי הקשת הקלאסיים בתזמורות הגרמניות. הפרצוף החמוץ של נגני הפילהרמונית הבריטים גרמו לו לסלוד מהם.
אבל אני קיבלתי את הסיבה האמיתית למעבר לגרמניה, מריצ'ארד גולדבלאט - שהקליט את הלהקה באלבומה הקודם, FACE THE MUSIC, כשראיינתי אותו לספרי השני (בתור טכנאי ההקלטה באלבום הבכורה של שלמה גרוניך). על הדרך הוא גילה לי שהוא הקליט את אי.אל.או (יש לו קרדיט תודה באלבום ההוא שציינתי) והוא סיפר לי שהמעבר לגרמניה היה בריחה מהמס הבריטי, שהכריח כל אמן לשלם הון תועפות מרווחי תקליט במידה והוקלט באנגליה.
התקליט הזה של אי.אל.או הפך אותה לאחת ההצלחות הגדולות של שנות השבעים. כמו כן, התקליט הזה הוא הראשון שהציג בעטיפתו את לוגו הלהקה המפורסם בתוך צלחת מעופפת (שהורכבה מהעתק של מכונות התקליטים, ג'וקבוקס, שהיו אז). הלהקה החליטה בהתאם לצאת לסיבוב הופעות עם אפקטים חדשים של תאורה שנבנו מקרני לייזר.
התקליט נפתח באופן דרמטי עם שיר בשם TIGHTROPE. יש כאן את כל המוטיבים הנכונים שהפכו אותו לשיר פופ. כולל סאונד תופים שהרבה מתופפים היו מתים לקבל. הכל יושב כאן פשוט מושלם. השירה של לין. ההרמוניות שלו עם הבסיסט קלי גרוקאט, תפקידי הקלידים העשירים של ריצ'ארד טאנדי ועיבוד המקהלה והתזמורת שקשה לדמיין את השיר בלעדיהם. בגרסת הרימסטר של התקליט יש קטע בונוס עם מיקס מוקדם של השיר הזה שמגלה לנו תפקידי נגינה שהיה קשה לשמוע קודם לכן במיקס הידוע.
הפתיחה של השיר השני בתקליט, TELEPHONE LINE, הוקלטה מצליל חיוג של טלפון בארה"ב. חברי הלהקה, שהקליטו במינכן, הרימו את שפופרת הטלפון, חייגו למספר בארה"ב והקליטו את הצלילים שבקעו. לאחר מכן הקשיב טאנדי הקלידן לצלילים שהוקלטו ושיחזר אותם להפליא עם סינטיסייזר המוג שלו. מתופף הלהקה, בב בוואן, סיפר פעם שלא עלתה מחשבה להקליט צליל חיוג בריטי. וצליל החיוג הזה מוביל לאחד משירי הבלדה היפים ביותר שג'ף לין כתב. עוד אחד מהדברים המושלמים שיצאו תחת ידו. וכמובן שזה הפך ללהיט ענק.
השיר ROCKARIA נכתב על בחור שאוהב רוק אבל מתאהב בזמרת אופרה. אותה הזמרת מארי תומאס, שבאה להקליט את תפקידה קיבלה גם הנצחה של רגע חימום קולה כשניסתה לשיר ויצא לה 'אופס'. היא לא חלמה שכך ייפתח שיר עמה. מה שכן, לין סיפר בראיון שהיא לקחה זאת בקלות כי היה לה חוש הומור טוב. תומאס הייתה אז זמרת אופרה בריטית ידועה מאד בתחומה עם קולה הסופרן. וגם השיר הזה הפך אז ללהיט גדול.
צד א' מסתיים בשיר נהדר בשם MISSION. במהלך השיר הזה ניגן לין בגיטרת פנדר סטראטוקסטר כי, לטענתו, ניסה לנגן בה צלילים שיישמעו כמו מה שהאנק מארווין ניגן בלהקת הצלליות. למי שרוצה לשמוע גרסה עם מיקס שונה לשיר הזה, שייגש לקופסה של הלהקה בשם FLASHBACK ויגלה את השיר בצורה אחרת ומרתקת. ההקדמה של השיר כוללת מסר נסתר די מוזר שעדיין מפוענח באופן חלקי וללא הכרעה.
צד ב' נפתח עם שיר קצבי בשם SO FINE, שבמהלך עבודתו נקרא בשם SO BAD. אמצע השיר, עם המקצב השיבטי שלו, נוצר על ידי העברת צליל התופים דרך סינטיסייזר המוג, שהביא צלילים חדשים ומעניינים. סוף השיר נוצר כשלין ניתק את מכשיר הסלילים מהחשמל בעת השמעת כלי הקשת, כך שזה יצר צלילים גולשים יורדים, לעבר הלהיט הבא.
וכשאני אומר להיט גדול, אז אני מתכוון לשיר LIVIN THING, שקיבל הרבה פרשנויות. היו אף שטענו כי זה שיר נגד הפלות. ג'ף לין עצמו שלל זאת וציין שזה שיר על אהבה אבודה. זה שיר שזועק את המילה 'להיט' בכל צליליו. למרות שאפשר לשמוע פה ושם את עריכת הסלילים עם ההדבקות האנלוגיות, בכל זאת יש כאן אווירה זורמת. השיר הזה היה הלהיט הגדול ביותר של הלהקה באנגליה עד כה. אפשר לשמוע בשיר גם את הזמרת פאטי קוואטרו, אחותה של הזמרת המצליחה אז סוזי קוואטרו. פאט לא קיבלה קרדיט באלבום על קולה. יחד עמה שרו בשיר שתיים שהיו בעברן בלהקת הבנות FANNY (ברי בראנדט ואדי לי).
השיר הקצר ביותר בתקליט הוא ABOVE THE CLOUDS עם הפתיחה החלומית שלו. מה שכן, זה עוד אחד מהשירים שחברי הלהקה כינו באולפן בשם BAD SALLAD (במקום SAD BALLAD).
ואז מגיע הרגע הרוקי של אי אל או עם השיר DO YA. זה שיר שלין כתב עוד בשנת 1971 ללהקתו הקודמת, THE MOVE. השיר אף יצא אז על תקליטון. לגרסה באלבום הזה הוסיף לין עוד בית ועיבד את השיר באופן עשיר יותר. הלהקה נהגה לבצע קטע ממנו בהופעות עוד לפני כן. התלהבות הקהל הביאה להחלטה להקליטו מחדש. קיים מיקס שונה של השיר בקופסה של הלהקה שנקראת FLASHBACK.
התקליט מסתיים עם סוג של גן עדן בשם SHANGRILA. זה שיר נהדר עם הפקה דרמטית אפקטיבית. יש כאן סיומת של תקליט שמזכירה את השיר ONE SUMMER DREAM, שסיים את התקליט הקודם של הלהקה, FACE THE MUSIC. יש בשיר את אחת השורות הגאוניות של ג'ף לין, מעריץ הביטלס: "השאנגרילה שלי נעלמה. התאיידה כמו מה שהחיפושיות עשו בהיי ג'וד".
במהלך ההכנות לתקליט הזה עשו שני חברים מהלהקה פרויקטים מהצד: המתופף בב בוואן הוציא תקליטון עם קטע בשם LET THERE BE MORE DRUMS, שהוא חידוש אינסטרומנטלי לקטע הזה של בחור בשם סנדי נלסון. את הקטע הזה הקליט בוואן באולפני DE LANE LEA שבלונדון. ג'ף לין ניגן כאן בגיטרה ואילו רוי ווד (האיש שיסד במקור את אי אל או ופרש ממנה לאחר אלבום וקצת) בסקסופונים. צד ב' של התקליטון היה קטע אינסטרומנטלי נוסף בשם HEAVY HEAD. השם הזה היה של חנות התקליטים שבוואן פתח כמה שנים קודם לכן בבירמינגהם. בצד הזה של התקליטון מנגנים בוואן, לין, טאנדי וגרוקאט מאי.אל.או. גם קרדיט הכתיבה לשיר הזה הוא על ארבעתם, בפעם הראשונה והאחרונה.
ג'ף לין הקליט באותה שנה שני שירים של הביטלס - WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS ו- NOWHERE MAN שחוברו יחד לפסקול סרט מוזר בשם ALL THIS AND WORLD WAR II. למה מוזר? כי הסרט הכיל סרטים אמיתיים ממלה"ע השנייה עם ביצועים של אמנים ידועים את שירי הביטלס. ביניהם פיטר גבריאל, הבי ג'יז, סטטוס קוו ועוד.
הנה ביקורת על התקליט הזה של אי.אל.או שפורסמה ברולינג סטון ב-16 בדצמבר 1976: "התקליט הזה מכיל גרסה ירודה של השיר DO YA, שכבר הוקלטה בעבר באופן טוב יותר. גם שאר השירים פה הם צל חיוור מול שיריה הקודמים של הלהקה. אנשים ציניים יגידו כי יש פה מקרה של אמן שגונב מעצמו. אני לא חושב כך, אך לי נשמע התקליט כניסיון של ג'ף לין ולהקתו להביא לקהל את הצליל שהוא רוצה. עם זאת, יש עובדה שאי אפשר לקחת מג'ף לין - הבחור הוא בעל כישרון נדיר לכתיבת מלודיות קליטות. מה שבטוח, בחג המולד יהיה תקליט זה במיליוני בתים".
זה כמובן כבר עניין של טעם אישי. בעיניי זה אלבום מופלא ולאחרונה גם קניתי אותו במהדורת ויניל (שקוף) 180 גר'. אני מכיר את האלבום הזה מאז היותי בן שש ומעולם לא שמעתי אותו בסאונד טוב מזה. מומלץ בחום רב!
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.
