top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-12 באוקטובר בעולם הרוק

עודכן: 27 בינו׳





כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-12 באוקטובר (12.10) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "עסקי המוסיקה הפכו להיות נשלטים על ידי שחיתות. זה מחליא אותי" (אלביס קוסטלו, בעיתון NME בשנת 1982).


ב-12 באוקטובר בשנת 1981 יצא תקליט חדש ללהקת הרוק האירית, U2, ושמו OCTOBER.



SIDE 1

1. Gloria

2. I Fall Down

3. I Threw A Brick Through A Window

4. Rejoice

5. Fire


SIDE 2

1. Tomorrow

2. October

3. With A Shout

4. Stranger In A Strange Land

5. Scarlet

6. Is That All?


מבקר הרולינג סטון העניק לתקליט זה רק שלושה כוכבים והסביר אז: "אי אפשר לקחת את U2 ברצינות כמו שהם לוקחים את עצמם. כשהסולן בונו שר שורות כמו 'אף אחד לא עיוור ממי שלא יראה' או 'פתח את הדלת, פתח את הדלת', אני רוצה להסיט אותו הצידה ולאחל לו החלמה מהירה מגיל ההתבגרות. כמובן, הוא מתכוון לכל מילה. אין ספק, אבל עד שבונו יתגבר על הדחף להמציא מחדש כל קלישאה מאפס ולצעוק את זה לעולם, הדרך ליהנות מ-U2 היא להתייחס לשירה שלו כאפקטים קוליים. להתרכז, כמו שהלהקה עושה, בצליל הגיטרה.


התרומה של U2 להתקדמות הרוק היא שהם נפרדו מגיבורי גיטרה, מהרעיון של גיבור גיטרה מסנוור. למרות שהם ממש סוגדים לצליל הסטרטוקאסטר הכבד והמהדהד של THE EDGE - צד שני של התקליט נפתח עם העניין שלו - הוא אשף טכני בערך כמו ניל יאנג. כאשר לשיר U2 יש יותר משני אקורדים (אחד מהם E מינור, הסולם של הקהל הרחב), זה הלם. עם זאת, הצליל ש- THE EDGE מקבל, בתמיכתו של המפיק סטיב ליליוויט, חזק כמו המילים המטופשות. אקורדי הכוח שלו יוצרים תהום שמיעתית אימתנית שבונו יכול לצלול לתוכה, והריפים הפשוטים שלו עם צליל בודד, שטוף הד ותהילה, מצביעים על מוצא.


בניגוד לאלבום הבכורה של הלהקה, שנקרא BOY, הגיטרה נשמרת בקדמת הבמה. U2 כמובן מנסים לשנות את הסאונד שלהם, אבל אף אחת מהאסטרטגיות עדיין לא עובדת כמו הדינמיקה הבסיסית של הפאוואר-טריו.

התקליט הזה בקושי קוהרנטי. התקליט הקודם היה מסמך מסקרן, חד פעמי בלבד - הסיפור הפנימי של ילדים על סף גבריות - והלחנים שלו נוצרו על ידי המתח בין נגינת הגיטרה המצליחה בעולם של THE EDGE לבין הגאווה המפחידה של בונו. תודה לאל של-U2 אין מספיק שואו-ביז בנשמה כדי לחזור על הרעיון בתקליט זה. לרוע המזל, כשהם מנסים להקיש על חוויות ראשוניות אחרות, הם נשמעים כל כך רגישים שזה כואב. עד התקליט הבא שלהם, אולי U2 יבינו מה לעשות עם החרדה שלהם".


מאז, כמובן, U2 דהרו קדימה וביקורת זו נראתה בעיניהם כבדיחה רחוקה.



ב-12 באוקטובר בשנת 1979 יצא אלבום כפול ללהקת פליטווד מאק ושמו TUSK (ובתרגום - ניב). רבים ציפו לאלבום ההמשך הטבעי של האלבום המצליח RUMOURS. ובכן, נכונה להם הפתעה רבה.


SIDE 1

1. Over & Over

2. The Ledge

3. Think About Me

4. Save Me A Place

5. Sara


SIDE 2

1. What Makes You Think You're The One

2. Storms

3. That's All For Everyone

4. Not That Funny

5. Sisters Of The Moon


SIDE 3

1. Angel

2. That's Enough For Me

3. Brown Eyes

4. Never Make Me Cry

5. I Know I'm Not Wrong


SIDE 4

1. Honey Hi

2. Beautiful Child

3. Walk A Thin Line

4. Tusk

5. Never Forget


לאחר סיבוב הופעות עולמי ענק התכנסה פליטווד מאק מחדש, בשנת 1979, באולפן הקלטות יקר מאד בלוס אנג'לס כדי להכין את האלבום הבא שייצא אחרי רב המכר האדיר RUMOURS. בסוף יצא האלבום TUSK שקיפל בתוכו נסיונות מוזיקליים חדשים לצד צרות חדשות.


זמרת הלהקה, סטיבי ניקס: "השמועות עלינו היו מושלמות וזה הפך לתקליט מדהים. זה לא היה מתוכנן, אבל לא התכוונו לעשות את אותו התקליט שוב עם TUSK, שיצא אחרי כן. איש מאיתנו לא רצה לעשות את אותו הדבר בדיוק. לינדסי באקינגהם (הזמר / גיטריסט בלהקה) כל כך התעקש לעשות משהו שהוא ההפך הגמור מכל מה שהיה. הוא הודיע ​​על כך באופן כה בוטה, כל כך תובעני שלדעתי שהוא הפחיד את כולנו. היינו כמו, מה לעזאזל קורה כאן? מיק (פליטווד המתופף) רצה לעשות תקליט עם אופי אפריקני. אז הוא אמר, 'בואו נקליט כלי הקשה מדהימים'. הסכמנו איתו וכולם עלו לרכבת הקצב. אז יצאנו לדרך המסע שנפרם בתהליך והפך למשהו שונה אני חושבת ש-TUSK הוא אלבום מרהיב אבל לינדסי השתלט על התהליך והפך אותו לכבד.


השתרכנו אחריו במעלה ההר. הרומן שלי עם מיק פליטווד נמשך בשלושת החודשים הראשונים של הכנת האלבום. נפרדנו, החברה הכי טובה שלי, שרה, התאהבה בו וזה פשוט היה סיוט. היא עברה לגור עם מיק בן לילה והיה זה בעלה של שרה שסיפר לי את החדשות. השניים לא טרחו לספר לי. הלכתי והתיישבתי על הר במשך שלוש שעות וצפיתי בחיי עוברים לפני. אז הייתי צריכה לקום למחרת, להתלבש ולהיכנס לעבודה באולפן וכשבמשך חודשים לא יכולתי להסתכל על מיק. זה היה נורא להעביר כך את הזמן.


חודשים של ישיבה באולפן ההוא, חמישה ימים בשבוע, כל היום, וכל הלילה לפעמים, בישיבה על הספה שם. זו הייתה אווירה מאוד מוזרה. לא רציתי לדעת מה קורה. קיללתי את לינדסי על הרעיונות המוזיקליים החדשים שלו. קיללתי את מיק. ידעתי שאסמוך על כריסטין (מקווי הקלידנית) שתשמור איתי על הלהקה הזו מפני שני אלו שגוררים אותנו למקומות מוזרים. מה גם שלא הבנתי את משמעות השם TUSK. לא היה בו משהו יפה או אלגנטי בעיניי. לא ידעתי אז שזה קשור בגניבת שנהב מפילים שנמכר בשוק השחור. כשגיליתי בהמשך את משמעות השם, שנאתי את זה יותר".


המתופף מיק פליטווד: "אורח החיים שלנו ממש השתנה בעקבות הצלחת האלבום RUMOURS. זו הייתה הצלחה לא נורמלית. זה נראה כמו סצנה מסרט של פליני. והאולפן שהגענו אליו כדי להקליט את אלבום ההמשך היה משוכלל ומפנק ביותר. בכל זאת, עבדנו קשה מאד, זה היה הכסף שלנו והיה מותר לנו לממן את זה. מה שיצא משם זה אלבום כפול שבו יש הצלחה נסיונית ולצידה שיעור שלימד אותנו דבר חשוב בחיים - שחייבים לקחת סיכונים כדי להתקדם. האמת שזה האלבום האהוב עליי".


חלק מאגדה שגדלה עם השנים מספר על מנהלי חברת התקליטים, שהיו צמאים לאלבום המשך מוצלח, הקשיבו למוצר החדש וראו איך הבונוסים שלהם לחג המולד מתעופפים מהחלון של משרדם לרחוב. הם לא מצאו אף שיר מהאלבום שיכל לצאת כסינגל ברור.


פליטווד: "בזמנו נחשב האלבום לגרוע ומבקרי מוזיקה אהבו לקטול אותו. אבל שנים לאחר מכן הם ביצעו תפנית חדה וחזרו אלינו ובפיהם ההודאה שהם אוהבים את זה. מגיע ללינדסי את כל הקרדיט לתעוזה הזו. לא רק על תקליט זה אלא בכלל. הוא עבד קשה להביא את השירים של סטיבי למקום הראוי וכך הפך אותה לדמות הגדולה מקדימה, בעוד הוא נשאר הסוס החרוץ מאחור. הוא בהחלט התמרמר על זה בראיונות לאורך השנים".


ב-12 באוקטובר בשנת 1997 נספה הזמר ג'ון דנבר.



דנבר (או בשמו האמיתי הנרי ג'ון דאוצ'נדורף ג'וניור), ידע הצלחות רבות בחייו עם קול הטנור שלו וחזותו המלבבת. הוא היה קול הכנות הבריאה וההנאות הכפריות הפשוטות של שנות השבעים ובעוד שהמבקרים ביטלו את המוזיקה שלו כשמאלצית, הציבור אימץ אותה לחיקו. המוזיקה הזו תיעתעה בין זרמי מוזיקה שונים; האם זה פולק? האם זה פופ? האם זה קאנטרי?


מי לא מכיר את השיר COUNTRY ROADS TAKE ME HOME, שיצא בשנת 1971? דנבר שר את השיר בצורה כה משכנעת, שהיה נדמה שהוא מבקר כל יום במערב וירג'יניה, למרות שלא היה שם מעולם עד הקלטת השיר. אחד מכותבי השיר, ביל דאנוף: "פשוט חיפשתי שם אקזוטי וזה מה שעלה בראשי. מבחינתי זה יכל להיות גם מקום באירופה".


משנת 1976 הפך דנבר פעיל אקטיבי למען איכות הסביבה והקים קבוצת מחקר ללא מטרות רווח. להיטו הראשון בא עם המשפט "אני עוזב במטוס סילון / לא יודע מתי אחזור שוב", אבל לא היה זה מטוס סילון שגבה את חייו של הזמר האמריקני המצליח בן ה-53 כי אם מטוס זעיר מתוצרת עצמית, אותו הטיס ואיתו התרסק.


דנבר היה טייס חובב אך משנת 1996 נשלל רשיון הטיס שלו לאור שתי הרשעות בגין נהיגה בשכרות, בארבע השנים האחרונות. פניו היו תמיד חייכניים למצלמות, אך מאחוריהן השתררה לא מעט חשיכה; בשנת 1993 הוא נעצר בעוון שכרות בעת נהיגה ונידון למאסר על תנאי וביצוע מופע צדקה נגד אלכוהוליזם. שנה לאחר מכן הוא התנגש עם רכב הפורשה שלו בעץ. ללא רשיון בתוקף בידו, עלה דנבר למטוס הדו-מושבי, שרכש באוקטובר 1997, והטיס אותו מעל מפרץ מונטריי שבקליפורניה. המטוס התרסק לים.


חקירה העלתה כי הוא לא הצליח להחליף בין שני מיכלי הדלק בעת הטיסה, הדלק אזל, המטוס איבד מהירות וצלל למטה. נורמן היקס, השריף ממחוז מונטריי שבקליפורניה, אמר לניו יורק טיימס שעדי ראייה ראו את המטוס מתעופף כ-100 מטר מחופי פסיפיק גרוב, בגובה של כ-500 מטר. לפתע המנוע נעצר ובשעה 17:27 נפל היישר למים ולא הותיר לדנבר סיכוי להינצל. הוא זוהה על ידי טביעת אצבע בלבד.


בחקירת ההתרסקות נמצא כי דנבר ניסה לגשת למיכל הדלק הרזרבי, אבל הופתע כשלא הצליח לאתר את המתג שלו, שהועבר על ידי הבעלים הקודמים של המטוס אל מאחורי הכתף השמאלית. בהלווייה שלו, שנערכה חמישה ימים לאחר ההתרסקות, השתתפו אלפים רבים.


דנבר ניצל בעבר ממוות אווירי כשהיה נואש להיות האזרח ראשון בחלל, וניגש לבדיקה הפיזית והנפשית שערכה נאס"א. הוא עבר בצורה משכנעת וניגש לשדל את הממשל האמריקני לכלול אותו בסדרת ההכנות לשיגור מעבורת החלל הבאה, אך סורב. המעבורת "צ'אלנג'ר" עלתה בלעדיו השמיימה, ב-28 בינואר 1986, ורגעים לאחר השיגור היא התפוצצה באוויר והותירה מיליונים רבים בתדהמה כואבת. כל שבעת אנשי הצוות נהרגו ודנבר כתב לזכרם את השיר FLYING FOR ME.


ב-12 באוקטובר בשנת 1966 יצא בארה"ב תקליטון חדש לשלישיית הסופרימס, עם השיר שיהיה להיט, YOU KEEP ME HANGING ON.



שיר זה הוא סוג של פופ-פ'אנק ראשוני. ההקדמה בולטת הודות לפרץ גיטרה של רוברט ווייט שנשמע כקוד מורס, לצד ריפוד של אורגן האמונד, כשלפתע נשמעת תוף הסנר כיריית פתיחה אלה מצטרף הבס של ג'יימס ג'מרסון וקולות הסופרימס.


מדובר בפסיכודרמה עתירת קצב ונשמה, שלא דמתה לשום דבר שנשמע בעבר בחברת התקליטים מוטאון.


השיר נכתב על ידי צוות כותבי השירים, הולנד-דוזייר-הולנד, שביקש בכוונה לכתוב שיר רוק לסופרימס. אדי הולנד, למונט דוזייר ובריאן הולנד היו חלק חשוב מהמוטאון סאונד. הם לא רק כתבו את מרבית הלהיטים לסופרימס אלא גם הפיקו ועיבדו את הסשנים, מה שנתן להם שליטה כמעט מלאה במוצר.


השיר עוסק באישה שיודעת שהחבר שלה לא אוהב אותה, אבל הוא לא מספיק גברי כדי להיפרד ממנה. כל מה שהיא יכולה לעשות זה להפציר בו שישחרר אותה לחופשי.


למונט דוזייר הסביר בראיון, איך הוא המציא את סיפורי הצער האלו: "לעיתים קרובות נפרדתי מחברה לשבוע רק כדי להיות מסוגל לקבל את התחושה האמיתית של פגיעה כדי שאוכל לכתוב את מה שאני כותב מניסיון! אני צריך להוסיף שאני תמיד דואג שנתקן שוב את יחסינו אחרי שהשבוע נגמר. אבל אני כל הזמן עובד ליד הפסנתר - זה מקור השחרור שלי, כמו כדור הרגעה בשבילי". הוא גם יצר את ליין הגיטרה, בהשראת האות של הרדיו בתחילת מבזקי חדשות. קלאסיקה!


ב-12 באוקטובר בשנת 1978 נעצר בסיסט להקת הסקס פיסטולס, סיד וישס, והואשם בדקירה למוות את חברתו, ננסי ספאנג'ן, במלון צ'לסי.



גופתה, כשהיא לבושה רק בתחתונים וחזיה, נמצאה באמבטיה שבחדרם בקומה הראשונה של המלון עם פצע דקירה בודד וקטלני בבטנה. סכין גדולה, חדה ומגואלת בדם נמצאה בחדר השינה. חבריו של וישס לסצנת הפאנק מיהרו לספר כי השניים רצו למות יחדיו וכי היה ביניהם הסכם שכזה. אחרים טענו שיכול להיות שדווקא היא זו שדקרה את עצמה או שמא מישהו אחר פרץ לחדר וביצע זאת. וישס טען שלא זכר כלל את מה שקרה – "ישנתי במהלך התקרית", הוא אמר לחבר שבא לבקרו בכלא.


חמישה ימים לאחר מכן הוא הוצא מהכלא בערבות, בסך 25,000 דולרים שהפקידה חברת התקליטים וירג'ין. אז הוא ניסה להתאבד, כשהוא צועק בכאב כי לא קיים את הבטחתו לננסי. אמו של וישס מיהרה לטוס מלונדון לניו יורק והשמועות התעקשו אז כי חתמה על חוזה עם הניו יורק פוסט, שישלם לה 10,000 דולרים תמורת קבלת הסיפור שלה. בינתיים ליבה העיתון את האש היוקדת נגד וישס, בדיווחים יומיים ושליליים ביותר עליו.


וישס נותר חופשי עד ה-7 בדצמבר, כשנכלא שוב לאחר שתקף בפאב במנהטן את טוד סמית', אחיה של הזמרת פאטי סמית'. בויכוח בין השניים נטל וישס לידו כוס בירה וניפץ אותה בפניו של סמית', שנזקק לחמישה תפרים מעל עינו. וישס הגיע למחרת לבית המשפט כשידו חבושה וניסה להסביר לתקשורת, "אם מישהו בא לתקוף אותך,לא תתקפהו בחזרה?". הוא הושלך בחזרה לכלא עד היום הראשון של פברואר 1979, כששוחרר בערבות בסך 50,000 דולר, בעוד עורך דינו עמל לבטל את האישום ברצח ננסי.


למחרת נמצא וישס בן ה-21 שרוע ללא רוח חיים במיטה, בדירה שהייתה שייכת לידידתו, מישל רובינסון, שגילתה אותו כך בשעה 12:30. במשטרה מיהרו להצהיר כי סיבת מותו נבעה ממנת יתר של הרואין טהור. עורך דינו מסר לתקשורת: "אני בטוח שהיה לו טיעון מוצלח לחפותו במשפט. אנחנו היינו מוכנים לעמוד במשפט ולטעון לחפותו במקום שנכריז על הגנה פסיכיאטרית. הוא כבר לא היה מכור להרואין בתקופה האחרונה. הוא פשוט היה בחור צעיר ומבולבל. אתמול, כשדיברתי איתו, הוא היה חד כתער".



ב-12 באוקטובר בשנת 1969 שידר ראס גיב כהרגלו בתחנת הרדיו בדטרויט, WKNR-FM. אז הוא העלה לשידור שיחת טלפון ממאזין שאמר לו כי פול מקרטני מת.



גיב הביע ספק גדול ואותו בחור הורה לו לקחת את האלבום הלבן ולסובב את תחילת הקטע REVOLUTION 9 לאחור. גיב עשה כנתבקש ונדהם לגלות את מה שנאמר לו שם. סכר השמועות נפרץ. האגדה החלה להתגלגל.

הסיפור נמצא גם כן בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!" - עם פרטי מידע אמיתיים מאז, שאין באף מקום אחר.


ב-12 באוקטובר בשנת 1971 מת ג'ין וינסנט - מחלוצי הרוק'נ'רול, עם הלהיט "בי בופ א לולה". סיפורו היה רע ומר.



ג'ין וינסנט (יוג'ין וינסנט קראדוק) שייך לקבוצה קטנה משנות החמישים שעיצבה את ההיסטוריה המוקדמת של הרוק'נ'רול עם תדמית שלא נראתה כמותה לפני כן. בניגוד לאלביס פרסלי או באדי הולי, הצלחתו הבינלאומית של וינסנט נבנתה דווקא על תדמיתו הכועסת והמחוספסת שצעירים רבים הזדהו איתה. וינסנט ידע כאב כשבגיל 17 נדרס על ידי מכונית ורגלו נפגעה באופן חסר תקנה. הוא לא נתן למכשול זה לעצרו וביסס את מעמדו כילד הפרוע יותר של הרוק'נ'רול עם להיטו הגדול, "בי בופ א לולה". בתאונה עם אדי קוקראן הוא נפצע שוב באותה רגל והכאבים חזרו. בשנת 1964 כבר היו הכאבים ברגלו חזקים יותר והוא פנה לאלכוהול והפך לשתיין.


בסוף הסיקסטיז הוא כבר היה צל חיוור של עצמו והקריירה שלו צנחה לקרשים. כשהגיע להופיע באנגליה, הוא היה צל חיוור של עצמו וקיבל 35 ליש"ט בלבד עבור כל הופעה. הוא היה מכור לאספירין ובלע את התרופה ללא התייחסות למינונים רפואיים כשהוא מחליק אותה בגרון עם ג'ק דניאלס, להשכיח את כאבי רגלו שהייתה כבר גמורה. בדיילי מירור הבריטי ניסו אז להחיות את שמו: "תצביעו, כל האנשים שזוכרים את ג'ין וינסנט. בטח אין הרבה מכם, אבל זה מובן כי במשך שנים לא שמענו ממנו, אחד הכוכבים הגדולים של הרוק מפעם. מחוץ לבמה הוא היה איש של מצבי רוח משתנים. הוא לא תיקשר עם הסביבה אך זה לא היה בכוונה. הוא מיעט לדבר בקול שהיה חזק מלחישה. למרות שעל הבמה הוא עדיין ידע להופיע, הוא לא הצליח לסגל לעצמו פרסונה שכזו גם מחוצה לה. הייתי בטוח שהוא סיים את הקריירה שלו והנה הוא פה באנגליה, חתם בחברת התקליטים של השדרן ג'ון פיל ועומד להוציא אלבום. גרסתו החדשה ללהיט העבר, 'בי בופ א לולה', אמורה לזכותו בלהיט נוסף". ובכן, ההצלחה הזו לא הגיעה.


כשחזר משם לביתו שבדרום קליפורניה, גילה שאשתו לקחה את ארבעת ילדיהם ויצאה ללא כוונה לחזור.


נסיונו לחזור בהופעה בפסטיבל רוק בטורונטו (בו הופיע לראשונה ג'ון לנון ללא הביטלס) נתקבל באכזבה והוא שב לבית מוזנח, דרישות לדמי מזונות מגרושתו ולוח זמנים ריק מעבודה ומלא באכזבות, כאב נפשי, אולקוס ותסכול. הוא לא הצליח לאכול, שתה ללא הרף ובטנו התנפחה באופן מבהיל. הוריו נבהלו ממצבו וביקשו לאסוף אותו לביתם. הוא הסכים, אך עם כניסתו לבית חטף לפתע שבץ, נפל לרצפה, ראשו נחבט בחוזקה ופיו התמלא בדם. לפי הדיווחים, מילותיו האחרונות היו, בעת ההמתנה לאמבולנס: "אם אצא מזה, אהיה אדם טוב יותר". לאחר מספר שעות נקבע מותו, בבית החולים, בגיל 36.


ב-12 באוקטובר בשנת 1978 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:





גם זה קרה ב-12 באוקטובר.


- בשנת 1962 נפגשו חברי הביטלס עם הזמר ריצ'ארד הקטן בפעם הראשונה. זה היה כשהביטלס חיממו אותו בהופעה בניו ברייטון באנגליה.


- בשנת 1974 הופיע אורגניסט ההאמונד האגדי, ג'ימי סמית', בבנייני האומה שבירושלים. יחד עם סמית' ניגן הגיטריסט ריי קרופורד. לאחר מכן עברה החבורה להופעות גם בהיכל התרבות שבתל אביב, עין גב ואודיטוריום חיפה. סמית' עזב את הארץ בכעס רב לאחר שקרא בעיתון ביקורת שלילית על הופעתו וקבע שהקהל הישראלי כלל לא מבין בג'אז.


- בשנת 1975 הופיע רוד סטיוארט את הופעתו האחרונה עם להקת THE FACES באיצטדיון NASSAU COLISEUM שבניו יורק.


- בשנת 1980 נדקרו שמונה אנשים בקהל על ידי אדם מעורער,במהלך הופעה של להקת דם, יזע ודמעות בלוס אנג'לס.


- בשנת 1979 חטף סולן להקת ג'טרו טול, איאן אנדרסון, פגיעה ישירה בפניו במהלך הופעה במדיסון סקוור גארדן. זה היה ורד שנזרק אל הבמה על ידי מעריץ. אך הורד הזה הכיל גם קוץ בגבעולו שפגע בעינו הימנית של אנדרסון ופצע אותה.


- בשנת 2009 מת מסרטן בכבד דיקי פיטרסון - בסיסט וזמר להקת הרוק החלוצה מהסיקסטיז BLUE CHEER. בן 63 במותו.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים







Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page