רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-12 בנובמבר בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-12 בנובמבר (12.11) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "ריצ'רד הקטן, קארל פרקינס וג'רי לי לואיס היו האנשים שהקשבתי להם לפני שנכנסתי למוזיקת פולק. אבל הסצנה שלהם לא התרחשה יותר. זה נגמר. שלישיית קינגסטון והארי בלפונטה הפסיקו לקבל להיטים בסוף שנות החמישים. שמעתי את לידבלי איפשהו וזה מה שהכניס אותי למוזיקה עממית, שהתפוצצה לתוך הסצנה. לי זה נראה כמו הדבר היחיד שאפשר לעשות. מעולם לא שמעתי מזה הרבה כשגדלתי, חוץ מדברי קאנטרי כמו ביל מונרו, האחים סטנלי והאנק וויליאמס. ניו יורק הייתה מרכז הפעילות של מוזיקת העם, מקום העלייה לרגל. הכל יצא מניו יורק, אבל לא נסעתי לשם מהר ככל שיכולתי. הצלחתי להגיע לשם בסיבוב. זה היה תהליך למידה כי היו שם כל כך הרבה אנשים שידעו יותר ממני. קלטתי מה שיכולתי ועבדתי על זה. כשהגעתי לניו יורק, היה קהל קטן של אנשים בגילי, אבל רוב האנשים שפגשתי היו מבוגרים ממני בחמש עד עשר שנים. למיטב זכרוני, הסצנה שם נשארה כך עד אמצע הסיקסטיז. כשהתחלתי להקליט, עם התקליטים המוקדמים, היו אנשים במסדרונות שעמדו עם שירים שאוכל להקליט. אף פעם לא השתמשתי באף אחד מהם. כבר היה לי חומר משלי, אבל אנשים תמיד הופתעו לגלות שאני עושה רק שירי-עם ושירים משלי. בשלב הזה, אפילו לא החשבתי את עצמי ככותב שירים. אז פשוט המשכתי. כל השירים המוקדמים האלו היו טיוטות ראשונות שאפילו לא שרתי, מלבד כשהתחלתי להקליט. ההקלטה הייתה כל כך חדשה עבורי ולא הייתי יכול להיכנס לאולפן בלי השירים. אז בכל פעם שהמפגשים שלי היו מתוכננים לקרות, הייתי פשוט כותב שירים על הדרך, או אפילו במפגשים עצמם. היום אתה כותב שיר וחושב עליו ומשנה כמה שורות. בימים עברו כתבת אותם בעשר דקות וזהו. הרגשתי נלהב מכל השירים האלו כי הייתי צריך לשיר אותם. הם נכתבו בשביל לשיר. כדי לעמוד מול אנשים ולשיר, אז אני צריך לדאוג לשירים. ידעתי שהעבודה שלי זוכה להערכה ברמה טהורה, אבל לא ידעתי כמה זמן השירים האלו יהיו בסביבה. מעולם לא באמת יכולתי לדמיין אז שעדיין אשיר את אותם השירים באייטיז" (בוב דילן).

ב-12 בנובמבר בשנת 1972 החלו להישמע קולות קידוח רמים בשטח האחוזה של ג'ורג' האריסון.

מטרת החיפושית לשעבר בצעד זה לא הייתה לחפש נפט כי אם מקורות מים (או ליתר דיוק 500,000 גלוני מים) כדי להשתמש בהם לאגמים בשטחו. צוות נרחב הגיע עם טרקטורים ושאר כלי קידוח.

ה-12 בנובמבר הוא יום הולדתו של ניל יאנג, שנולד בשנת 1945.

ביום הולדתו בשנת 1968 יצא לאור תקליט הסולו הראשון שלו, שנקרא כשמו. זמן קצר לאחר שלהקת בופאלו ספרינגפילד התפרקה סופית, קיבל ניל יאנג את האפשרות לחתום על חוזה הקלטות כאמן סולו, עבור חברת התקליטים REPRISE. יאנג לא חיכה ונכנס מיד לאולפני ההקלטה השונים שללוס אנג'לס כדי להגשים את חלומו.

הוא ניגן בכלי נגינה רבים באלבום, כשהוא משקיע שעות רבות בהוספתם ובטוויית חלומו בהתאם. "יכול להיות שזה האלבום, בכל הקריירה שלי, בו הוקלטו כל כך הרבה כלי נגינה זה על זה", סיפר שנים לאחר מכן. לצידו ניגנו בהקלטה המתופף ג'ורג' גרנטהאם, הבסיסט ג'ים מסינה והגיטריסט ריי קודר. יאנג היה ממש נרגש בתהליך הפקתו.

האלבום יצא מיד לאחר צאתו הקשיב לו יאנג ונזעק.

יאנג: "את ההקלטות מסרתי לחברת התקליטים שערכה להן מאסטרינג. אבל כשהתקליט יצא, הקשבתי לו ולחרדתי הבנתי שזה לא הצליל שרציתי שיהיה בו. משהו נשמע ממש לא בסדר באלבום הזה שלי! חקרתי את העניין לעומק וגיליתי לצערי שבאותה חברה בחרו להעביר את ההקלטות שלי בתהליך שנקרא CSG, שנועד לאפשר לאלבומי סטריאו להיות מנוגנים בפטיפונים של מונו ללא בעיה. זה היה בתקופה בה עולם המוזיקה עבר ממונו לסטריאו, אך החברה לא רצתה לאבד את הקהל שעדיין הקשיב רק במערכות מונו. התעצבנתי מהצליל שנותר באלבום שלי ודרשתי בתוקף לגנוז את התוצאה ולהוציא מחדש את האלבום עם הסאונד האמיתי שלי".

ובשנת 1975 הוא סיפר על עצמו לרולינג סטון: "יש לי הרבה מה לומר. אף פעם לא עשיתי ראיונות כי הם תמיד הכניסו אותי לצרות. תמיד. הם אף פעם לא יצאו כמו שצריך. אני פשוט לא אוהב אותם. אמרתי יותר בכך שלא אמרתי כלום. אבל דברים משתנים ואני מרגיש מאוד חופשי עכשיו. אין לי אישה יותר. אני מתייחס לזה הרבה. חזרתי לגור בדרום קליפורניה. אני מרגיש יותר פתוח ממה שהרגשתי מזה זמן רב. אני יוצא ומדבר עם הרבה אנשים. אני מרגיש שמשהו חדש קורה בחיי.

אני ממש נדלק על המוזיקה החדשה שאני עושה עכשיו, בחזרה עם קרייזי הורס. היום, גם כשאני מדבר, השירים רצים לי בראש. אני מתרגש. אני חושב שכל מה שעשיתי תקף, אחרת לא הייתי מוציא אותו, אבל אני כן מבין ששלושת האלבומים האחרונים זיכו אותי בפרסום רע עבורם. איכשהו אני מרגיש כאילו עליתי על פני השטח מתוך איזשהו בור עכור. וההוכחה תהיה באלבום הבא שלי. 'הלילה הוא הלילה' , הייתי אומר, הוא הפרק האחרון של תקופה שעברתי.

האלבום TIME FADES AWAY היה אלבום מאוד עצבני. ובדיוק שם הייתי בסיור. אם אי פעם תשבו ותקשיבו לכל התקליטים שלי, היה מקום לזה שם. לא שהייתם הולכים לשם בכל פעם שרציתם ליהנות ממוזיקה, אבל אם אתם במסע שכזה, אז כל תקליט שלי חשוב בו. בעיני, זה כמו אוטוביוגרפיה מתמשכת. אני לא יכול לכתוב את אותו הספר בכל פעם. יש אמנים שיכולים. הם מוציאים שלושה או ארבעה אלבומים כל שנה והכל פאקינג נשמע אותו דבר. מישהו מנסה לתקשר עם הרבה אנשים ולתת להם את סוג המוזיקה שהם יודעים שהם רוצים לשמוע. זה לא הטיול שלי. הטיול שלי הוא להביע את מה שעל ליבי. אני לא מצפה שאנשים יקשיבו למוזיקה שלי כל הזמן. לפעמים זה אינטנסיבי מדי. אם אתה מתכוון לשים תקליט שלי ב-11:00 בבוקר, אל תשים עוד אחד שלי בלילה. תשים את האחים דובי.

אני מתאר לעצמי שיכולתי להמציא את אלבום ההמשך המושלם ל-HARVEST. תקליט מנצח אמיתי. אבל זה היה משהו שכולם ציפו לו. וכשזה הגיע לשם הם היו חושבים שהם מבינים על מה אני מדבר וזה היה זה בשבילי. הייתי מצייר את עצמי בפינה. העובדה היא שאני לא דמות בודדה ורגועה עם גיטרה. אני פשוט לא ככה יותר. אני לא רוצה להרגיש שאנשים מצפים ממני להיות כך בצורה מסוימת. אני לא מצטער שהוצאתי את האלבום ההוא בהופעה חיה. לא הייתי צריך את הכסף, לא הייתי צריך את התהילה. אתה חייב להמשיך לשנות דברים. אני מעדיף להמשיך להשתנות ולאבד הרבה אנשים בדרך. אם זה המחיר, אני אשלם אותו. לא אכפת לי אם הקהל שלי הוא מאה איש או מאה מיליון. זה לא משנה לי. אני משוכנע שמה שמוכר ומה שאני עושה הם שני דברים שונים לגמרי. אם הם נפגשים, זה צירוף מקרים. אני פשוט מעריך את החופש להוציא אלבום כמו 'הלילה זה הלילה', אם אני רוצה".

"אני כמו דינוזאור עם זנב ארוך", סיפר יאנג בשנת 1982 לעיתון NME. "אני כל כך גדול שאני חייב לאכול כל הזמן. אני מסתכל מסביב ורואה שלא נותרו הרבה דינוזאורים. רק המון חיות קטנות שרצות מהר מאד. ואני זקוק לאנרגיה הנמרצת שלהן כדי להישאר בחיים".

ובכן... ניל יאנג נשאר בחיים ועוד איך! וגם מוביל את הדרך. צעיר לנצח!

ב-12 בנובמבר בשנת 1981 פורסם בדיילי מירור הבריטי על אהבה חדשה ליוקו אונו... הכותרת שלה, "יוקו ואיש כמו ג'ון".

כך לשון הכתבה (בתרגום שלי, כמובן): "זיכרונות מציפים את יוקו אונו כשהיא פוסעת, יד ביד, אם איש שדומה מאד לבעלה שנרצח, ג'ון לנון. השניים צחקו רבות והחזיקו ידיים בעודם הולכים בסטרוברי פילדס, האזור בסנטרל פארק ששמור לזכר הביטל שנרצח.

זה נמצא במרחק קצר מביתה בבניין דקוטה, המקום בו ג'ון נרצח לפני 11 חודשים. האיש שהיה לצדה הוא בעל שער ארוך ומשקפיים ללא מסגרת. הוא מזכיר את ג'ון לנון והוא רווק ששמו סאם הבאטולדה. הוא נראה לאחרונה הרבה עם יוקו ששמועות מלחששות שהם מאוהבים ושבקרוב יתחתנו.

אבל השמועות על רומן נשללו מיד על ידי דובר מטעמה של יוקו. הוא הוסיף שסאם, שהיה חברו של ג'ון, הוא מעצב ועוזר כשכיר בצוות של יוקו. "סאם מודאג משמועה שכזו", אמר הדובר. "הוא לא רוצה שיוקו תובך מכולם שעושים מזה רומן".

ב-12 בנובמבר בשנת 1971 נערכה ההופעה הראשונה של להקת THE DOORS ללא ג'ים מוריסון.

הופעה נערכה באודיטוריום PEREHING שבנברסקה. לצידם של הגיטריסט רובי קריגר, האורגניסט ריי מנזרק (שגם לקח על עצמו את תפקיד השירה) והמתופף ג'ון דנסמור ניצבו בובי ריי הנסון (בגיטרת ליווי) ווג'ק קונראד בבס.

חברי הלהקה לא יכלו לשער מה תהיה תגובת הקהל ללהקה בגלגולה החדש. לכן הוחלט שלא להסתער, עם שם הלהקה הידוע, על הופעות באולמות גדולים ולהתמקד במקומות קטנים יותר. הקהל שהגיע היה בדרך כלל מתוח בתחילת ההופעות, אך נרגע לרוב כששמע את הצלילים המוכרים של האורגן, התופים והגיטרה.

מנזרק על אותו סיבוב הופעות ראשון, לעיתון NME: "כפי שאתם יכולים לדמיין, זה היה מוזר, אבל הקהל קיבל אותנו בחמימות. למזלנו, הרוב הגיע ללא דעות קדומות ועם ראש פתוח - ולא עם ציפיה מאיתנו לערוך סיאנס על הבמה ולהביא לשם רוח רפאים. אנחנו מאד שמחים מקבלת הפנים שזכינו לה".

הופעת הבכורה נפתחה עם השיר החדש, TIGHTROPE RIDE והעיתון המקומי דיווח על הארוע (בו הופיעה גם ספנסר דייויס גרופ): "ריי מנזרק היה פנטסטי. הוא מוכשר ביותר באורגן ובפסנתר. כשהוא מנגן את הבלוז, הוא סופרסטאר אמיתי".

הרצאתי" הרוכבים בסערה - הסיפור של להקת הדלתות" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450

ב-12 בנובמבר בשנת 2008 נמצא המתופף מיץ' מיטשל ללא רוח חיים בחדרו בבית מלון באורגון. בן 61 במותו.

מיטשל ידוע בעולם הרוק רק בגלל שהיה המתופף של ג'ימי הנדריקס. הוא לא הצליח לעשות דבר אחר משמעותי במוזיקה לאחר מותו של הגיטריסט הידוע ב-1970. מיטשל אף נכשל באודישן ללהקה החדשה של קית' אמרסון וגרג לייק, כשהגיע לפגישה מלווה בשומר אישי חמוש. בסוף זכה במשרה ההיא קארל פאלמר. מיטשל נכשל גם באודישן שערך פול מקרטני להקמת להקת WINGS. למרות היותו אחד ממתופפי הרוק הגדולים של שנות השישים, מיטשל לא הצליח לעבור בבטחה אל הסבנטיז והלאה, מבחינה מקצועית - למרות היותו מתופף מעולה וידוע.

לאחר הנדריקס נשאר מיטשל בעיקר מתחת לרדאר, והופיע מדי פעם בסשן או הופעה מזדמנת, לפני שבסופו של דבר הצטרף לראשונה ל-GYPSY SUN EXPERIENCE ולפני מותו, לסיבוב ההופעות של EXPERIENCE HENDRIX (הוא שהה בסיבוב ההופעות בפורטלנד כשנמצא מת). עם מותם של הנדריקס בשנת 1970 ונואל רדינג בשנת 2003, מיטשל היה החבר המקורי האחרון ששרד מה"ג'ימי הנדריקס אקספריינס" - שלישייה שהממה את עולם הרוק. למרבה הצער, מיטשל הוא המתופף השני הקשור להנדריקס שמת באותה שנה, כי באדי מיילס, שניגן עם הנדריקס גם הוא (ב"להקת הצוענים" בעיקר) מת בפברואר של אותה שנה.

ג'ני הנדריקס, אחותו של ג'ימי, מסרה הצהרה רשמית עם מותו של מיטשל: "כולנו הרוסים לשמוע על מותו של מיץ'. הוא היה איש נפלא, מוזיקאי מבריק וחבר אמיתי".

כבר מהרגע בו נכנס מיטשל לעמדת התופים בשלישיה החדשה, שהרכיב מנהלו החדש של ג'ימי הנדריקס, צ'אס צ'אנדלר בשנת 1966, חש המתופף כי הוא טוב מדי ללהקה הזו. לא משנה העובדה שאת העבודה הזו הוא קיבל רק בזכות זכיה בהטלת מטבע מול מתמודד אחר שניגש לאודישנים, איינסלי דנבאר. ג'ון גרהאם מיטשל (הידוע בכינויו מיץ') זכה לאורות הבמה כבר כשהיה ילד ושיחק בתפקיד ראשי בסדרת טלוויזיה ושמה JENNINGS AT SCHOOL. לאחר מכן עסק כמתופף הקלטות וניגן בשירים של פטולה קלארק, ברנדה לי ועוד. במשך שנה וחצי תופף בלהקתו של האורגניסט ג'ורג'י פיים. כשהגיע להיבחן ללהקה של ג'ימי הנדריקס, חש המתופף כי לא מדובר פה בעבודת החלומות ותיכנן לתופף עם הגיטריסט זמן קצר עד שיקבל הצעה טובה יותר לעבודה. הוא לא ידע כי השלישיה הזו תהפוך למרכז חייו ודבר שיהיה כאבן ריחיים על צווארו.

בתחילת הדרך של הלהקה נודע מיטשל במהרה לסובביו שם כאחד שעושה צרות באופן סדרתי. מבחינת ההנהלה הוא היה מאחר קבוע לחזרות ולהופעות. רק ברגע בו קיבל מיטשל את הקנס על איחור, הבין כי חייב לשנות את הרגליו בנושא הזה. הוא ידע שעוד פעם אחת שכזו והוא יוחלף במי שהפסיד לו בהטלת המטבע ההיא. בשלב הזה כבר הפך הנדריקס לסיפור הצלחה. היה זה בסוף 1966 והשיר 'היי ג'ו' הפך לשלאגר גדול. מיטשל חש כי הנדריקס נותן לו חופש ביטוי מבורך בנגינה, דבר שלא קיבל לפני כן בעבודות שביצע לאחרים, גם כשהיה חבר בלהקה ושמה THE RIOT SQUAD. המתופף האנרגטי ידע שכל מקום אליו יילך אחרי הנדריקס יהיה כבית כלא מוזיקלי עבורו.

צ'אנדלר המנהל סיפר בראיונות עמו כי הנדריקס 'אהב את תיפופו של מיטשל אך לא אהב אותו באופן אישי'. הנדריקס לא פעם התעצבן על מיטשל, שנהג להיסחף יותר מדי בהופעות עם אילתורים, והיכה בגיטרה שלו במערכת התופים בעצבנות. אבל הנדריקס עצמו ידע אז שאסור לו לאבד את מיטשל. לשניים הייתה טלפאתיה מוזיקלית מיוחדת במינה. מיטשל גם הסתגל, בקלות רבה יותר מזו של הבסיסט נואל רדינג, לסגנון חייו של הנדריקס. הוא זרם עם ביטולי הופעות, הקלטת אין ספור טייקים באולפן, עריכת ג'אמים היכן שרק אפשר וכך הצליח לראות מבחוץ את היחסים של הנדריקס ורדינג שהורעו מרגע לרגע.

כשהנדריקס הודיע, בנובמבר 1968 למלודי מייקר, כי הלהקה לוקחת הפסקה, מיטשל זרם עמו בתקווה שהעבודה תימשך. והעבודה עם הנדריקס אכן נמשכה, כי הוא המשיך כיד ימינו - חוץ מרגעים בהם הוא הוחלף על ידי באדי מיילס ל'להקת הצוענים'. מותו של הנדריקס, בספטמבר 1970, היה גם סוג של זריקת מוות לקריירה של מיטשל. חברת התקליטים רצתה עוד תקליט אחד של הנדריקס והמנהל, מייק ג'פריס, הקפיץ לאולפן ההקלטה שת מיטשל, כדי שיעזור ויפקח על הכנת האלבום CRY OF LOVE, שהורכב מהקלטות ישנות שעברו תהליך של שיפור והוספת כלי נגינה. מיטשל נאלץ לעבוד עם הקלטות מסוימות שג'פריס הציג לו, מבלי שידע כי הקלטות רבות וראויות נחסמו מהפרויקט, בגלל חוב כספי של ג'פריס לחברת 'האחים וורנר', שהחזיקה בהקלטות.

מיטשל חשב אז כי זה יהיה התקליט האחרון שייצא תחת שמו של הנדריקס. הוא לא ידע אז את מה שיגלה לחרדתו בהמשך שנותיו. ההתעניינות בשמו של הנדריקס רק הלכה וגברה ועמה רצון בעלי ההקלטות לרכב על גל זה. לכן נוצר שיטפון אדיר של תקליטי הנדריקס שהכיל הקלטות מכל הסוגים. בספטמבר 2011 הצהיר עיתון FORBES כי הנדריקס נחשב לאחר מ-15 הסלבריטאים המתים ששמם הוא החם ביותר בתעשיה. הכסף זרם בבטחה לידיים רבות, כשידיו של מיטשל נותרו ריקות.

באוקטובר 1966 חתמו מיץ' מיטשל ונואל רדינג על מסמך חוזה שהציבו מולם מייק ג'פריס וצ'אס צ'אנדלר. במסמך זה, שנועד להעסיקם כשכירים, צוין כי הם הופכים עם חתימתם בו לחברים בלהקה של הנדריקס. בחוזה זה הובטחה לכל אחד מהשניים משכורת שבועית בסך 15 ליש"ט. כמו כן נטען על ידי רדינג ומיטשל כי בתחילת הדרך היה הסכם שבעל פה עם הנדריקס לפיו הבטיח הגיטריסט שכל דבר יחולק ביניהם כך שהוא, כשם המוביל, יקבל חמישים אחוז והם יקבלו 25 אחוז, כל אחד. אבל מה שהשניים לא ידעו זה שהנדריקס עצמו חתם על חוזה ניהול מול חברה ושמה YAMETA. כשנתח גדול מהרווחים נכנס לקופת אותה חברה, הנדריקס קיבל ממנו את שהובטח אך השניים האחרים לא ידעו כלל על כך. התוצאה - סכום גדול מאד מהרווח עבר מאחורי גבם.

נואל רדינג היה עסוק, כבר משנת 1967, בנוגע לרווחי הלהקה, ובדרך כלל לא קיבל תשובות ישירות. עכשיו, כשהנדריקס מת - החל הצד הכלכלי בעסק של הנדריקס להעסיק גם את מוחו של מיטשל. השניים תבעו את חלקם לפי ההסכם ההוא שבעל פה, אך עורך הדין של אל הנדריקס, אביו של ג'ימי, טען כי ללא מסמך שמאשר זאת - מבחינתו לא נעשה כלל הסכם שכזה ומבחינתו אפשר ללכת לפשרה. וכך, בשנת 1972, נאלצו השניים להסכים לסכום חד פעמי כפשרה, מבלי לדעת כי בעתיד יהפוך הקטלוג שעשו עם הנדריקס לדבר שמניב כסף רב מאד. מיטשל קיבל ב-1973 סכום בסך 300,000 דולר וחשב אז כי פה הסתיים הסיפור.

מיטשל עסק בתביעה נוספת, שבאה נגד הוצאת ספר, מאת דייויד הנדרסון, ושמו SCUSE ME WHILE I KISS THE SKY. רבים ממקורביו של הנדריקס כעסו על ספר זה של הנדרסון, שהיה שחום עור והציב בסיפורו את מיטשל ורדינג כשני גזענים שלעגו להנדריקס על מוצאו.

מיטשל היה גם האוחז היחיד בהקלטה נדירה ביותר של הנדריקס, שהפכה בעיני רבים לדוקומנט אחד ויחיד. הייתה זו שרשרת שירים אישית שהנדריקס הקליט תחת השם BLACK GOLD SUITE. הנדריקס העניק את הקסטה היחידה למיטשל, בעת שצילמו את הסרט RAINBOW BRIDGE. המטרה של הנדריקס הייתה לאפשר למיטשל לתכנן תפקידי תופים לשירים החדשים שיצר. עם מותו של הנדריקס הפכה הקלטה זו לאחד הדברים הנחשקים ביותר בקרב אספני הנדריקס. מיטשל לא ידע על חשיבות ההקלטה עד שנות התשעים, כשנשאל על ידי עיתונאי בנוגע להקלטה זו. רק אז הבין שיש בידו זהב אמיתי והוא מכר אותו למשפחתו של הנדריקס. ביצירה זו תכנן הנדריקס להציג צדדים שונים באישיותו. אחד מהם הוא ASTRO MAN. אחר הוא CAPTAIN COCONUT וכן האלה. בידי מיטשל הייתה גם גיטרה מיוחדת ביותר של הנדריקס. הפנדר סטרטוקאסטר הלבה עמה ניגן בפסטיבל וודסטוק. בשנת 1990 הוא מכר אותה, עם סימני החריכה בסוף הצוואר שלה שנוצרו מהסיגריות שג'ימי נהג לתחוב שם בעת נגינתו בה. בצד האחורי של הגיטרה היה כתם של צבע שנוצר משילוב של חולצתו של ג'ימי והזיעה שנטפה ממנו בעת הופעה.

מיטשל מת בשנתו בנובמבר 2008, כשהקרדיט המשמעותי היחיד שנדבק לשמו היה עם נגינתו לצד הנדריקס. מאז מותו של הנדריקס לא הצליח המתופף המוכשר הזה לעשות משהו משמעותי מבחינה מוזיקלית אישית, אך ההשפעה שלו על מתופפים אחרים נשארה עצומה במשך עשרות שנים.

ב-12 בנובמבר בשנת 2001 יצא תקליט חדש לפול מקרטני - DRIVING RAIN.

פול: "זה היה קצת מסע אל הלא נודע. זה התחיל עם בחור במשרד שלי בניו יורק, ביל פוריצ'לי שאמר, 'מי הולך להפיק את האלבום הבא שלך? אני יכול לתת לך כמה הצעות?' הוא שלח לי הצעות של מפיקים אפשריים. כולם היו טובים מאוד, ברמה גבוהה. מתוך כולם, דיוויד קאהן היה זה שהכי אהבתי. אהבתי את הגישה שלו; הוא מאוד מוזיקלי, אבל מודרני. פגשתי אותו, חיבבתי אותו; הוא מאוד שקט ומאוד ברור ובדיבור התברר שמה שהוא רצה לעשות ומה שרציתי לעשות היה מאוד דומה.

לשנינו היה קצת זמן פנוי בפברואר אז יצאתי לראות אם אנחנו יכולים לעשות הכל. לפני כן דיברתי על הדרך הישנה בה נהגנו להקליט עם הביטלס בזמן האלבומים המוקדמים. כלומר, מביאים את השירים ישר לאולפן. בלי הכנת שיעורי בית לפני כן. זו הגישה שנקטנו באלבום החדש. המילים באלבום די פשוטות; אין שום דבר עמוק. אני לא מתאמץ יותר מדי, אני לא מודאג אם שמעתי משפט בעבר ופשוט הלכתי על זה".

באותו יום שבו שוחרר האלבום, טרגדיה אווירית גדולה התרחשה בניו יורק כאשר מטוס נוסעים התרסק לתוך קווינס. באותו יום נחתו שם פול ואשתו, הת'ר. פול: " בזמן שהקונקורד נחת, ההתרסקות פשוט קרתה.

הסתכלתי החוצה בצד שמאל של המטוס והיה עשן בכל מקום. זה היה אירוני נוראי וטרגי, כשבעודי מנסה לגייס כסף לקורבנות ההתרסקות האחרונה - משהו נורא קורה שוב. כשנחתנו, ה-FBI ליווה אותנו מהטיסה. לא ממש דאגנו עד שעברנו את המכס ולא מצאנו שם אף אחד שיבדוק את הדרכונים או משהו. עמדנו שם ופטפטנו כעשרים דקות, תוהים מה לעזאזל קורה עד שהת'ר שמעה שני אנשי FBI שאמרו ששדה התעופה נסגר. ואז התחלנו לשאול שאלות וצוות שדה התעופה אמר בסופו של דבר שמטוס התרסק. זו מכה איומה לניו יורק. אבל העיר תתאושש ואנחנו חייבים לעזור לה".

ב-12 בנובמבר בשנת 1965 נערכה הופעת הבכורה הטלוויזיונית של מארק בולאן.

הזמר הצעיר, ששינה את שמו ממארק פלד לטיילר טובי וממנו למארק בולאן, הופיע בתוכנית READY STEADY GO עם שיר בשם THE WIZARD.

דרך אגב, שם המשפחה הבימתי של הבחור (בולאן) בא מצירוף התחלת השם הפרטי וסיום שם המשפחה של בוב דילאן.

ב-12 בנובמבר בשנת 1984 יצא תקליט הופעה ללהקת דוראן דוראן ושמו ARENA. אם בסיקסטיז הייתה ביטלמאניה, התקופה הזו באייטיז הייתה דוראנ-מניה.

קודם כל אתחיל מביקורת שפרסם הרולינג סטון אז, עם שני כוכבים בלבד מצדו: "להקשיב לאלבום הזה דומה לצפייה בטלוויזיה ללא סאונד. אתה מקבל תחושה שאלמנט חשוב במצגת חסר. בלי כל הזוהר והנצנוצים, התקליט הזה צריך לקום או ליפול לפי המוזיקה – והנפילה פה חזקה.

קודם כל, אין פה שום חומר חדש, חוץ משיר הסינגל הלא מזהיר, THE WILD BOYS, שנשמע כגירסה מותכת של UNION OF THE SNAKE. אותו סוג נחש עם עור חדש. אין פה שיר אחד מהתשעה שנשמע ממש שונה מהגירסה האולפנית. הלהקה הוסיפה, לסיבוב ההופעות שלה בשנת 1984, ארבעה נגני חיזוק, אך חטיבת כלי הנשיפה בקושי נשמעת פה. זמרות הרקע ונגן כלי ההקשה גם טואטאו. יש פה חייץ ברור בין אמן לקהל.

הלהקה בחרה לאלבום סט שירים חסר חיים, במטרה להציב את חבריה כסופרסטארים כובשים. שני השירים הראשונים דווקא מעלים את האנרגיה (IS THERE SOMETHING I SHOULD KNOW ואחריו HUNGRY LIKE THE WOLF) אבל זה מחליק משם לתהום ללא סוף".

ג'ון טיילור הבסיסט בספרו: "למעשה, לא הקשבתי לאלבום המוגמר עד עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, כי בכל פעם שאנחנו מסיימים אלבום, אני לא רוצה להקשיב לו. אני לא יכול. אני צריך זמן כדי לקבל על זה פרספקטיבה - אם כי, אפילו לפי הסטנדרטים שלי, עשרים וחמש שנים זה מוגזם. מה שהדהים אותי בו, כשהקשבתי לו סוף סוף, זה כמה חלש נשמע הקהל, בהתחשב בכמה הם היו רועשים. יש תחושה של ניתוק בין הלהקה לקהל. זה כמעט כאילו אנחנו בממדים שונים. הלהקה נשמעת ממש צמודה, נהדרת למעשה, ואתה יכול לדעת שיש קהל, קהל גדול, אבל זה נשמע רחוק מאד. בחלק מהאלבומים החיים, אתה יכול אנשים צועקים דברים לאמן, אבל אין דבר כזה באלבום הזה. זה מרוחק. יש תחושה שרצינו להקטין את עניין להקתנו כמשווקת לשוק של נערים ונערות. ניסינו להיות מבוגרים. האם הבס היה שם חזק מספיק? בהחלט".

ב-12 בנובמבר בשנת 1944 נולד האורגניסט בוקר טי ג'ונס (האורגניסט המופלא מלהקת בוקר טי והאם ג'יז).

אז הנה על תקליט שמביא באופן מופלא את הצד השני של אבי רואד. שדרת מקלמור זה המקום בו ניצבו בזמנו אולפני ההקלטה מהמשפיעים ביותר בתרבות המוזיקה מסוף שנות החמישים ועד אמצע הסבנטיז - אולפני STAX. היה זה בימים בהם האנשים השחורים סבלו מגזענות נוראית. אנשים שלא יכלו לסעוד יחדיו במסעדות, נפגשו באולפן של STAX כדי לעשות יחדיו מוזיקה. ועוד איזו מוזיקה!

חברת STAX הייתה בבעלות אנשים לבנים ושכנה באזור של אוכלוסיה שחורה ממעמד הפועלים. היא העניקה תגובה הולמת עם חספוס הפקתי לצליל המוקפד של חברת מוטאון.

להקת BOOKER T AND THE MGS הייתה להקת הבית המופלאה של אולפני חברת התקליטים הזו. ארבעת חבריה הורכבו משני שחורים (בוקר טי ג'ונס באורגן האמונד ושאר מקלדות ואל ג'קסון ג'וניור בתופים) ושני לבנים (הגיטריסט סטיב קרופר והבסיסט דונאלד 'דאק' דאן). זו הייתה רביעייה של מוזיקאים שהקליטה בעיקר מוזיקה אינסטרומנטלית. הסאונד שיצרו הפך לאחד הדברים הטובים והמשפיעים יותר בתרבות המוזיקה השחורה - ואני ממש לא מגזים פה.

הלהיט הידוע ביותר של הלהקה הזו היה GREEN ONIONS. מאז יצרה שרשרת של קטעים אינסטרומנטליים נהדרים ואחד השיאים שלה, לטעמי, הוא האלבום שיצא בינואר 1970 בשם MCLEMORE AVENUE. כל האלבום מכיל עיבודים, בסגנון הלהקה, לשירים שהביטלס הקליטו זמן קצר לפני כן לאלבומם האחרון ABBEY ROAD. באופן מעניין למדי. באותו הזמן הקליט גיטריסט הג'אז, ג'ורג' בנסון, תקליט שלו ובו פירושיו לשירי התקליט הזה, בשם THE OTHER SIDE OF ABBEY ROAD.

כבר מעטיפת האלבום הנהדרת אפשר להבין במה מדובר פה. על העטיפה רואים את ארבעת החברים כשהם חוצים את הכביש שצמוד לאולפן ההקלטות של STAX, שנמצא בממפיס ברחוב ששמו מונצח כשם התקליט (ממש כמו אבי רואד). רק שאצל בוקר טי ולהקתו אין מעבר חצייה שמצויר על הכביש. וברור ששם הלהקה נוסף לתמונה, בשלט מצד ימין, לאחר הצילום.

זה קצת אירוני לאור העובדה שהביטלס היו אלו שלקחו בהתחלה מוטיבים מחברת STAX למוזיקה שלהם. כך שיש כאן סוג של סגירת מעגל. התקליט הזה נשמע כמקשה מוזיקלית אחת, אך הגיטריסט סטיב קרופר הקליט את תפקידי הגיטרה שלו באולפן אחר - WALLY HEIDER שבקליפורניה. זו הפעם הראשונה בה הלהקה הקליטה את תפקידיה באולפנים שונים ובזמנים שונים.

האלבום הזה, שברובו אינסטרומנטלי, מוצג כאן בעיקר בצורת מחרוזות, ממש כמו בצד השני של האלבום אבי רואד. מה שיפה כאן הוא שהלהקה רקחה מחרוזות משל עצמה שלא נאמנות למקור וכך יצרה דבר רענן ולא ממוחזר.

עיתון CIRCUS כתב על התקליט ביולי 1970, תוך שהוא מפספס את העניין: "התקליט הזה נשמע טוב, אך מדוע הוא עדיף על פני המקור? בסך הכל מדובר באלבום שלא ממש מצליח לפגוע".

עיתון רולינג סטון פרסם ב-23 ביולי 1970: "הנה תקליט שיש מאחוריו תכנון רציני. הרגעים בהם האלבום קם לתחייה הם כשהרביעיה הזו מתרחקת מהצלילים המקוריים של הביטלס ויוצרת פרשנויות משלה. החולשות שלה הן כשהיא מנסה ליצוק מקצבים פ'אנקיים במלודיות הידועות. אם אתם מעריצים של בוקר טי ולהקתו - זה אלבום בשבילכם. אם אתם לא - האלבום המקורי של הביטלס בהחלט יספיק".

ב-12 בנובמבר בשנת 1971 יצא תקליטון מחאה של בוב דילן ושמו GEORGE JACKSON. בצד אחד של התקליטון נחה גרסת הלהקה השלמה ובצד השני זו גרסה אקוסטית של השיר.

כפי שעשה מאוחר יותר עם השיר "הוריקן ", בוב דילן כתב את השיר הזה על מורשע שעבר משפט שנוי במחלוקת. ג'ורג' ג'קסון, יליד שיקגו בשנת 1941, נשלח לבית ספר קתולי אך עד מהרה מצא את עצמו רץ עם כנופיות רחוב. בגיל 18 הוא נידון למאסר בגין שוד בתחנת דלק. בכלא סן קוונטין הוא הפך מעורב במטרות רדיקליות והפך למעריץ נלהב של האידיאולוגיה של קרל מרקס ופגש והתיידד עם וו. ל. נולאן ויחד הם הקימו את משפחת הגרילה השחורה בשנת 1966. שלוש שנים מאוחר יותר, שני המהפכנים הועברו לכלא סולדד בקליפורניה. ג'קסון החל לקדם את לימודיו והצטרף לפנתרים השחורים. בשנת 1970 יצא לאור ספר מכתבי הכלא שלו שזכה לשבחים, SOLEDAD BROTHER.

אבל נולאן נורה למוות על ידי שומר במהלך מהומה בחצר שעוררו חברי האחים האריים ב-13 בינואר 1970. שנה לאחר מכן, ג'קסון ושני מורשעים נוספים נקמו את זה ברצח שומר, וינסנט ג'ון מילס. משוכנע שהוא יישלח לתא הגזים, ג'קסון ניסה להימלט מהכלא ב-21 באוגוסט 1971. הוא נורה למוות במהלך ניסיון הבריחה.

דילן סיים לקרוא את ספרו של ג'ורג' ג'קסון ב-2 בנובמבר 1971 ולמחרת הוא כתב את השיר הזה. מיד לאחר מכן הוא התקשר לאולפני קולומביה ודרש שיתנו לו זמן למחרת, כדי להקליט באולפן את מה שיצר. הם, כמובן, לא יכלו לסרב לדרישתו, כי בתקופה ההיא הקהל היה צמא לכל דבר ממנו. הוא הגיע לאולפן עם ליאון ראסל שניגן בבס, בן קית' שניגן בגיטרה סטיל, קנת' באטרי בתופים ושתי זמרות ליווי - ג'ושי ארמסטד ורוז היקס. דילן מספר את סיפורו של ג'קסון בשיר הזה, כשהוא שר שסוהרים הפילו את ג'קסון כי "הם פחדו מהאהבה שלו". הוא גם שר, "לפעמים אני חושב שכל העולם הזה / הוא חצר כלא גדולה / חלקנו אסירים / השאר שומרים".

ב-12 בנובמבר בשנת 1982 יצא תקליטון חדש ללהקת MADNESS עם השיר OUR HOUSE.

ובכן, השיר הזה מתאר בית עמוס בזיכרונות נעימים ושוקק פעילות. היו רבים כמוהו באנגליה במיוחד בשנות ה-80, כאשר כלכלה קשה אילצה צעירים רבים לגור עם הוריהם. השיר מלא בנוסטלגיה משמחת, אך יחד עם זאת, יש בו קורטוב של אמירה נוגה יותר. אנו שומעים את קול ההיגיון הזה בשורה "משהו אומר לך שאתה חייב להתרחק מזה".

הסולן סאגס סיפר לדיילי מירור בשנת 2009: "זו הייתה הפעם הראשונה שעבדנו עם מעבד כלי הקשת, דיוויד בדפורד. היה לו ברור מה התקליטים שלנו צריכים והוא עשה עבורנו דברים נהדרים. זה מוזר עכשיו לחשוב שאנחנו היינו כל כך פילוסופיים לגבי דברים יומיומיים כאלה".

אמו של סאגס הגיבה על מילות השיר מול החיים שהיו לבנה בבית המשפחה: "הוא הרגיש שהוא בסדר עם הכל ולא לקח בחשבון שהוא מפסיד כל כך הרבה. המילים האלה מתארות חיי משפחה שלא היו לו. פשוט הייתי צריכה לעבוד בשביל פרנסה, נאלצת למצוא לו בייביסיטר. אלה היו החיים שלנו במשך די הרבה זמן. הוא כנראה החמיץ הרבה מאוד הורות ואני מתחרטת על כך: אני חושבת שהיה לו נורא, באמת. כל מה שהוא הרגיש היה סוג של נטישה, במובן מסוים".

להקת מאדנס הייתה פופולרית מאד בבריטניה, שם זה היה הלהיט ה-11 שלה שהגיע לעשרת הגדולים במצעד המכירות. אבל בקושי שמו לב אליה באמריקה, שם השיר הזה היה הלהיט המשמעותי היחיד שלה. חלק גדול מהצלחתו של השיר בארה"ב נבע מהקליפ השנון שלו, שהושפע רבות מהקומדיה של בני היל ועבר יפה במהלך הימים הראשונים של MTV. זו הייתה גם תקופה שבה להקות בריטיות היו פופולריות בארצות הברית.

ב-12 בנובמבר בשנת 1964 ניצב באולפני הטלוויזיה של הבי.בי.סי, בפעם הראשונה, בחור בשם דייבי ג'ונס (שבעתיד ייקרא דייויד בואי) במטרה לשמש דובר של 'הקבוצה למניעת התאכזרות כלפי בחורים ארוכי שיער'.

זה היה בתוכנית החדשות של הבי.בי.סי, 'הלילה', וג'ונס הצעיר והשעיר סיפר למנחה התוכנית, קליף מיצ'למור, שבשנתיים האחרונות הוא וחבריו המגודלים סופגים עלבונות מצד אנשים על שיערם. מה שרבים לא ידעו אז זה שבואי הצעיר הגיע לצילום כחלק מתכנית שרקח עם אביו, ג'ון ג'ונס, במטרה לקדם את שמו. האב היה איש יחסי ציבור והפעיל את קשריו כדי להכניס את בנו לטלוויזיה.

מיצ'למור למצלמת האולפן ולצופים בבית: "זה חייב להיפסק. נמאס להם. מורדי השיער הארוך מגיחים מלמטה. נמאס להם לאבד את עבודותיהם, נמאס להם להישלח הביתה מהקולג', נמאס להם להישלח הביתה מבית הספר וגם נמאס להם להידחות בתור לקבלת דמי אבטלה. אז עם כמה מחבריו הגיע אלינו דייבי ג'ונס בן ה-17, שייסד את התנועה למניעת התאכזרות לבחורים ארוכי שיער".

אז פנה המנחה לג'ונס ושאל אותו מי התאכזר לו. הוא מקבל ממנו את התשובה הזו: "אנחנו די מאופקים אך בשנתיים האחרונות אנחנו סופגים הערות עוקצניות כמו 'יקירתי' או 'האם אפשר לסחוב את התיק הנשי שלך?'. אני חושב שזה חייב להיפסק עכשיו".

ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי", והרצאות מוסיקה אחרות, להזמנה: 050-5616459

ב-12 בנובמבר בשנת 1971 יצא באנגליה תקליטון ללהקה חדשה ושמה אמריקה. השיר בו היה A HORSE WITH NO NAME.

להקת אמריקה הוקמה באנגליה על ידי בנים של חיילים אמריקאים שהוצבו שם. הסולן דיואי באנל כתב את השיר כשהיה בן 19. השיר לפעמים מפורש באופן שגוי לגבי סמים (כי המילה HORSE קשורה ישירות בסלנג להרואין), אבל באנל ביסס את המילים על דברים שראה בזמן ביקור בארה"ב - ולא סמים. זה נקרא במקור "שיר המדבר", שכן באנל כתב אותו על סמך הנוף המדברי שנתקל בו כאשר אביו הוצב בבסיס חיל האוויר במחוז סנטה ברברה, קליפורניה. השיר מספר סיפור מעורפל למדי על טיול במדבר. לפי באנל, ה"סוס" מייצג אמצעי כניסה למקום של שלווה.

באשר למה לסוס לא היה שם ומדוע הוא יצא לחופשי אחרי תשעה ימים, לבאנל אין תשובות - נראה שהפרשנויות השונות של המאזינים צבעוניות הרבה יותר מכל משמעות שהוא ייחס לזה. עם זאת, התקליטון הגיע באנגליה למקום השלישי במצעד המכירות, בינואר 1972, מה שגרם לחברה שהחתימה את הלהקה להוציא את זה גם בארה"ב ולהוציא גם את האלבום הראשון של הלהקה, עם השיר כלול בו. אנשים רבים חשבו שזה שיר של ניל יאנג כששמעו אותו, ומבקרי רוק רבים הצביעו על קווי הדמיון. יאנג הביע מורת רוח כששמע בפעם הראשונה את השיר. הוא חש שגונבים ממנו את הסגנון שלו. בטוויסט מוזר, השיר של אמריקה החליף את השיר HEART OF GOLD של יאנג במקום הראשון במצעד בארה"ב. באנל טען שהוא לא ניסה לחקות את יאנג.

ב-12 בנובמבר בשנת 1963 הגיעו הביטלס לשתי הופעות בגילדהול שבפורטסמות'. משהו לא נעים קרה שם.

הם נקבעו גם להצטלם, לפני ההופעות, באולפן טלוויזיה אך פול נתקף מיחושים בבטנו והצילום הומר בראיון, כשהוא נראה לא במיטבו, עקב הבחילות. עדיין במטרת הארבעה היה לקיים את ההופעות, אך המחלה שתקפה את הבסיסט חשבה אחרת והחמירה את מצבו. שתי ההופעות נדחו ל-3 בדצמבר.

הרצאותיי "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" ו"הביטלס למיטיבי לכת" כמו גם הרצאות מוזיקה מרתקות אחרות, להזמנה: 050-5616450

ב-12 בנובמבר בשנת 2003 מת מתופף הסשנים טוני תומפסון, מלהקות שיק ו- POWER STATION, מסרטן בכליות, בגיל 48. זאת חודשיים לאחר שחבר להקת "תחנת הכוח", הזמר רוברט פאלמר, מת מהתקף לב. אז, למי שלא זוכר את ההרכב הזה – הנה לזכרם של שני אלו.

הרכב זה, שהיה מין סופרגרופ (עם ג'ון טיילור ואנדי טיילור מדוראן דוראן) נקרא על שם אולפן הקלטות עסוק בניו יורק. זה היה בזמן בו דוראן דוראן הסתכסכה מבפנים, התפצלה לשני מחנות ונראה היה שהלהקה מתה. סיימון לה בון, רוג'ר טיילור וניק רודס בחרו לפעול תחת שם חדש (ארקדיה) ואילו ג'ון טילור ואנדי טיילור בחרו לעשות לעצמם להקה. הם בחרו עבורם מתופף חם בעסק – טוני תומפסון. ג'ון טיילור: "טוני תומפסון, שהיה עכשיו על הסיפון עם אנדי ואיתי בלהקה, התעקש שהוא האיש שצריך להפיק את הפרויקט. המפגש איתו במסעדה בניו יורק היה מדהים; הוא היה השפעה, סמל, אבל הוא מעולם לא היה גרנדיוזי. פרויקט תחנת הכוח נועד כדי שאנדי ואני נחלוק כבוד לטוני תומפסון, ובתקווה לשים אותו באור הזרקורים. הרגשנו שמגיע לו.

לנגן עם טוני היה אחרת לגמרי מאשר ללנגן עם רוג'ר (טיילור, המתופף של דוראן דוראן). שניהם היו מתופפי רוק פ'אנקיים עם אוריינטצית גרוב, אבל האנרגיות היו שונות מאוד. רוג'ר היה דמות עקבית; הוא לא התלבט, ותמיד ידעתי למה לצפות ממנו. לטוני הייתה הרגל הכי כבדה בעסק, והכוח ועוצמת הקול שירדו ממנו כשהוא ניגן היו עצומים".

עכשיו נותר לחפש זמר. למעשה, הרעיון המקורי היה להביא קבוצת זמרים (כמו מיק ג'אגר) כשכל אחד ישיר שיר שמתאים לו. אחד האנשים שהוצעו לפרויקט היה רוברט פאלמר. הוא בא לשיר שיר אחד (SOME LIKE IT HOT), היה כה נלהב מהתוצאה והפך לזמר היחיד בלהקה. כך הם ניגשו להקלטות, כשהם מבצעים שירים חדשים וגרסה ללהיט GET IT ON של טי רקס.

אנדי טיילור: "הפרויקט עצמו לא הכניס לנו הרבה כסף וגם לא עצר אותנו מלבזבז עליו הון, אבל זה כן נתן לנו מיקוד מחודש, ועל כך אני אסיר תודה. המוזיקה שג'ון ואני עשינו יחד בתחנת הכוח נולדה בחלקה מתוך תסכול מכך שלא יכולנו לנגן את מה שרצינו בדוראן דוראן. הזיכרון המר של הקלטת התקליט השלישי של דוראן היה עדיין טרי בתודעתנו, אז כאשר הגיעה ההזדמנות לעשות משהו שונה, קפצנו על זה. ההקלטות התחילו בעיקר בשעה 22:00. או חצות והמשיכו עד שש או שמונה למחרת בבוקר. אבל היינו עדיין מזוהים וצולמנו בכל פעם שנכנסנו או יצאנו, כך שתמיד היינו צריכים להתלבש בהקלטות בבגדי כוכבי הרוק שלנו. גרמנו להרבה תשומת לב. בנקודה אחת צוות צילום הופיע עם אישה ותינוק, והם טענו שזה הילד של ג'ון. עד מהרה הוכח שהסיפור שלה היה שקרי".

בחברת התקליטים EMI לא התלהבו מפיצול הכוחות שעמד לפגוע בלהקת האם. אנדי טיילור: "הנה בא בנאדם ומצווה עלינו בבוטות, 'אתם לא יכולים לעשות את זה'. אפילו לא הכרתי, ובכל זאת כאן הוא ניסה לעשות סדר בדברים. ניסינו להסביר אבל EMI דבקה בעקרונותיה ואמרה שאי אפשר לשחרר את התקליט שלנו. זה הזכיר לי את המאבק שהיה לנו עם חברת התקליטים קפיטול על השיר THE REFLEX כי הם חשבו שהוא שחור מדי. הם פחדו בחברה שעכשיו יש פה להקה עם לבנים ושחורים. הם פשוט רצו בחברה לשלוט בנו, אך כשג'ון ואנדי הודיעו שיקחו את התקליט לחברה אחרת – הם ניצחו במערכה.

ג'ון טיילור: " חגגנו את יציאת האלבום עם הופעה בסאטרדיי נייט לייב. זו הייתה הפעם היחידה בה רוברט שר איתנו בלייב בטלוויזיה. משם הוא המשיך לקריירת סולו והוציא את הלהיט ADDICTED TO LOVE. זה היה המשך ישיר ללהקה שעשינו".

פרט טריוויה קטן: את מעבר התופים בתחילת השיר SMELLS LIKE TEEN SPIRIT לקח מתופף להקת נירוונה, דייב גרוהל, מתיפוף שכזה שעשה טוני תומפסון עם CHIC. גרוהל אף הספיק להגיד זאת לתומפסון שהשיב לו: "אני ידעתי את זה מהרגע ששמעתי את זה".

ב-12 בנובמבר בשנת 1971 יצא תקליטה השלישי של להקת ג'נסיס, NURSERY CRYME

הסיפור השלם על תקליט זה, כולל המון פרטי מידע שלא ידעתם, נמצא בספר שכתבתי על הרוק המתקדם, "תמונות בתערוכה - כרונולוגיית הרוק המתקדם 1971-1972".

ב-12 בנובמבר בשנת 1971 יצא תקליטה הרביעי של להקת יס ושמו FRAGILE (שביר). את שם האלבום הציע המתופף ביל ברופורד שביקש לשקף בו את מצבה של הלהקה באותו זמן. עם זא

ההרצאה "קרוב לקצה" - הסיפור האמיתי של להקת יס, והרצאות מוזיקה אחרות, להזמנה: 050-5616459

ב-12 בנובמבר 1979 הופיע בילי ג'ואל בבוסטון גארדן. "אין לנו תקליט חדש או משהו כזה", הוא הודיע לקהל. "רק באנו לנגן".

מאותו רגע הוא ולהקתו העניקו שעתיים של הופעה מסחררת, כשג'ואל רץ כל הזמן בין שני פסנתרי כנף שהוצבו בשני צידי הבמה. הוא ניגן בהם גם כקלדן מטורף שבא להתחרות בתחרות של מהירות. הקהל לא מיהר לזהות את הציטוט שג'ואל הביא מהשיר MY FUNNY VALLENTINE הג'אזי אך הוא ידע מיד למחוא כפיים כשנשמעו צלילי נעימת הפתיחה של השיר THE STRANGER.

"גם זה קרה החודש" - והפעם נובמבר 1970 (ללא תאריך מדויק):

האלבום הראשון של להקת הבי ג'יז המאוחדת, TWO YEARS ON, רואה את האור. חברי הלהקה לא הפסיקו להתקוטט ביניהם, אך רובין גיב הסביר: "למעשה, חזרנו להיות ביחד ביום שישי, ה-21 באוגוסט. יום לפני כן גם היינו ביחד, אך עם עורכי הדין של כל אחד מאיתנו. רבנו שם על כל מיני דברים. למחרת נפגשנו במשרד ההנהלה כדי להמשיך ולריב. לפתע הוויכוח נגמר והחלטנו לחזור לאולפן ההקלטה ביחד". בינתיים חזר מוריס גיב מאירלנד, שם הוא השתתף בהקרנת הבכורה של הסרט "בלומפילד" (בכיכובו של ריצ'רד האריס) שצולם גם בישראל והיה בזמנו דיבור שהצ'רצ'ילים ישתתפו בו - אך בסוף זה לא קרה. הבי ג'יז עסוקים גם בתיכנון הקרנת הספיישל הטלוויזיוני שלהם, CUCUMBER CASTLE, שצולם לפני חזרתו של רובין ללהקה.

בריאן וילסון, מהביץ' בויז, נלחם נגד חירשות טוטאלית. בחודש זה הוא הגיע לטיפולים בלוס אנג'לס אבל לא יחזור להופעות סדירות, גם אם שמיעתו תחזור.

הרולינג סטונס דחו את ההצעה להחתים בחברת התקליטים החדשה שלהם את להקת MATTHEW'S SOUTHERN COMFORT. זאת כי מיק ג'אגר חשב שהצליל שלהם לא מספיק מתקדם. זאת למרות שלהקה זו מצליחה בגרסתה לשיר "וודסטוק".

התקליטון של מונגו ג'רי, IN THE SUMMERTIME, נמכר ביותר משישה מיליון עותקים. בינתיים כתב סולן הלהקה, ריי דורסט, שיר חדש ללהקת הצ'רצ'ילים, שתקליט אותו בהמשך בשם TIME IS NOW.

"כל הילדים שלנו חייבים לנקות היטב את החדרים שלהם, לשטוף היטב כלים ולשפשף היטב את הרצפות, כי אנחנו רוצים שהם יהיו בחורים טובים ויכבדו את אמא ואבא שלהם". (ג'ו ג'קסון, האבא של הג'קסונים, לעיתון NME)

הנהלת הרויאל אלברט הול סירבה לאפשר ללהקת "עשר שנים אחרי" לקבוע הופעה במקום, מחשש שהקהל של הלהקה המצליחה יגרום לנזק. זאת לאחר שמנהלי המקום קיבלו דיווח על הופעה אחרת בה הקהל השתולל יותר מדי.

להקת שיקגו נאלצה לבטל סיבוב הופעות עקב תשישות חבריה. זאת לפי הוראת רופאים.

הבסיסט המפוטר של דיפ פרפל, ניק סימפר, הקים להקה חדשה בשם WARHORSE.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים