כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-12 בספטמבר (12.9) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "אפילו בהתחלה קראו לנו כולם 'עובדי השטן'. אני לא חושב שהיה לנו דימוי שטני. היה לנו שם אפל, אך השירים עצמם לא באו לקדם שטניות. אני גדלתי בבית קתולי והאמנתי בישו ואלוהים. בגיל 17 התחלתי לחקור קצת את נושא השטן - מתוך סקרנות כתחביב בלבד. בגלל שאני כתבתי את מילות שירי הלהקה - הנושא הזה חילחל פנימה, אבל מבחינתי אני כתבתי את המילים כאזהרה נגד השטן" (גיזר באטלר, הבסיסט של להקת בלאק סאבאת)
ב-12 בספטמבר בשנת 1980 יצא האלבום SCARY MONSTERS... AND SUPER CREEPS של דייויד בואי.
SIDE 1
1. It's No Game (No.1)
2. Up The Hill Backwards
3. Scary Monsters
4. Ashes To Ashes
5. Fashion
SIDE 2
1. Tennage Wildlife
2. Scream Like A Baby
3. Kingdom Come
4. Because You're Young
5. It's No Game (No.2)
כך אמר על התקליט בואי, עשר שנים לאחר מכן: "האלבום הזה תמיד היה עבורי משהו טהור. באלבום הזה ביקשתי להוציא ממני את תחושת אי הנעימות שהייתי שרוי בה".
ובכן, בואי הצליח לא רק להוציא ממנו תחושה זו כי אם גם להחזיר לעצמו הצלחה מסחרית. האלבום נמכר היטב כשיצא, בין השאר הודות ללהיט ושמו ASHES TO ASHES. כך חזר בואי, שלפני כן השתכשך בבריכת הנסיוניות, להיות ממותג כאליל פופ. הגישה המוזיקלית השונה של בריאן אינו הוזזה הצידה. לא עוד מוזיקת אמביינט. בואי הפעם היה חדור מטרה להתנסות באופן שונה, אך גם להגיע ליותר קהל.
מאחורי הקהל בואי עדיין רתח על מנהלו לשעבר, טוני דפרייס, שלטענתו ניהל אותו בחוסר שקיפות שהביא נזקים. השניים הפרידו כוחות באופן משפטי, בשנת 1976. תוצאות המשפט הכריחו את בואי להפריש מתמלוגיו העתידיים לדפרייס. לכן היה מרוצה כשאלבומיו הנסיוניים לא הביאו לכיס מנהלו לשעבר את המצלצלים הרבים מאד. אבל עשור חדש הגיע ועמו הצורך להמציא מחדש. הסכם התמלוגים מול דפרייס היה תקף עד ה-30 בספטמבר 1982. בואי נשך את שפתיו והבין שחייבים להמשיך בחיים וליצור כהלכה.
הוא גייס לצדו חברים קרובים שעזרו לו היטב בעבר. ביניהם הגיטריסטים קרלוס אלומאר ורוברט פריפ. גם רוי ביטן, הפסנתרן של ברוס ספרינגסטין, בא לעזור. וגם פיט טאונסנד בא וניגן בשיר. בזמן הכנת האלבום שקל בואי ברצינות גם לשחק בהצגה ושמה "איש הפיל". בסוף הוא יעלה עם זה לבמה ובהצלחה. לאחר שסיים לשחק בהצגה, באפריל 1980, הוא חזר לאולפן להמשך הקלטות. תוכן ההצגה המעורער השפיע גם על בואי, שניגש למיקרופון ושר באופן שונה מזה שהיה שר, לפני משחקו בהצגה ההיא.
באוגוסט 1980 יצא הסינגל עם ASHES TO ASHES.
אפשר לראות בשיר זה המשך ללהיטו של בואי משנת 1969, SPACE ODDITY. הוא מבקר מחדש את האסטרונאוט הבדיוני, מייג'ור טום, שנמצא כעת בחלל וחוזר לתקשר עם בקרת הקרקע ואומר להם שהוא מאושר, אבל הם לא רואים אותו אלא כנרקומן. המעריצים מאמינים שזו היצירה האוטוביוגרפית של בואי על מאבקו נגד שימוש בסמים ונגד שדים אישיים אחרים.
הפזמון הסוגר של השיר הזה, "אמא שלי אמרה שכדי לעשות את הדברים, עדיף שלא תתעסק עם מייג'ור טום", מציע שכדי להפיק את המיטב מהעתיד, אסור להתעכב על העבר.
בואי הסביר שהשיר INCHWORM, ששר דני קיי בשנת 1952 בסרט 'הנס כריסטיאן אנדרסן', השפיע עליו לכתוב שיר זה. בואי: "אהבתי את זה בילדותי וזה נשאר איתי לנצח. אני ממשיך לחזור לזה. יש בשיר INCHWORM אלמנט חריזה של ילדים, ויש בזה משהו כל כך עצוב ונוקב. זה החזיר אותי לרגשות של המחשבות העצומות הטהורות שיש לך כילד, ואיך הם כל כך מזוהים גם כשאתה מבוגר".
מפיק האלבום, טוני ויסקונטי: "השיר הזה הפתיע את כולנו. כי ציפינו לעוד שיר בסגנון LODGER או LOW והנה שיר פופ מושלם לפנינו, עם בית ופזמון חמודים, כשבתוכם הוא הורג את מייג'ור טום".
התקליטון הצליח כראוי (ובא עם קליפ מושקע לזמנו) וגם האלבום "מפלצות מפחידות" נחל את אותה הצלחה. האלבום נפתח ונסגר עם צליל פילם של סרט המסתובב במהירות. בשיר הראשון, IT'S NO GAME, נשמע קודם קול המקריא ביפנית לפני שבואי נכנס במלוא הסערה.
להיט נוסף באלבום הוא FASHION, שבואי אמר כי הוא רואה בו המשך לשיר DEDICATED FOLLOWER OF FASHION, של הקינקס, על סצנת האופנה, בואי מפוצץ פה את האופי הרדוד של תעשיית האופנה, אך יחד עם זאת, מבטא סקרנות חולנית כלפיה: "כשהתחלתי ללכת לדיסקוטקים בניו יורק, בראשית שנות ה -70, הייתה התלהבות גדולה מאוד. לסצנה היה מהלך טבעי בעניין. נראה כי כעת היא מוחלפת בנחישות עגומה וערמומית להיות אופנתית, כאילו היא למעשה ייעוד. יש איזושהי הילה מוזרה בקשר לזה".
שיר זה משרטט אנלוגיה מרומזת בין אופנה לפשיזם. בשנת 1974 עורר בואי מחלוקת לאחר שהעיר כמה הערות פרו-פשיסטיות, כולל תקרית בה כינה את היטלר "אחד מכוכבי הרוק הראשונים". מאוחר יותר האשים בואי את הערותיו המטורפות בכמות הסמים העצומה שצרך באותה תקופה. ואין עוררין על כך שדייויד בואי הוא מלך של אופנה.
בעיתון NME נכתב בזמנו בביקורת: "בואי מתקשר עם הקהל בכנות כובשת ומשכנע שפסימיות מנומקת טובה יותר ליצירה מאשר אופטימיות מזויפת. זה האלבום של דייויד הריאליסטי". במלודי מייקר נכתב: "זה אלבום עם הסאונד של ברלין לצד גישה מרוככת יותר".
ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת: "בסרטו של ניקולס רוג, 'האיש שנפל לכדור הארץ', יש סצנה שבה דיוויד בואי, המגלם אורח חוצני פגיע, צופה בכוונה באלימות הטקסית, הגדולה מהחיים, של הופעת קאבוקי. הסצנה הזו - הדרך שבה בואי תחילה נדהם ואז נעלם בפתאומיות, כאילו שבע וראה מספיק - ממשיכה לעלות בראש בזמן ההאזנה ל'מפלצות מפחידות'. באלבומיו המוקדמים, בואי השתנה כגבר שמעביר זכוכית מגדלת בגופו. האסתטיקה שלו כללה ריחוק. בעזרת שיתוף הפעולה של האמן עם האגדה שלו, ברכתו העצמית לעיתים קרובות, וסירובו לחשוף את המנגנון המכריע, היה קל לאנשים לטעות בשינויי הפרסונה שלו.
'מפלצות מפחידות' מבהיר את ניסויי דייוויד בואי/בריאן אינו כפרויקטים לחינוך מחדש: בואי עמל במחנה האימונים של האוונגרד המוזיקלי, רכש עוד אוצר מילים סינתטי ושחרר תרגילים מיניאטוריסטיים שהתפשטו מיומרותיהם. זה הפך להיות חלק מעבודותיו הטובות ביותר.
דיוויד בואי תמיד ניצל את המרחק לשימור עצמי, אבל עכשיו הוא רועד מהתוצאות כשהניכור הופך לא רק למושג המחשה אלא לקוד שאפשר לחיות לפיו. 'אפר לאפר', המשך לספייס אודיטי, הוא כתב האישום העצמי המפורש ביותר של בואי. בשיקוף חולשת הזמנים, מייג'ור טום-הגיבור האסקפיסטי התהפך לג'אנקי שמרחף בחלל, נצמד חזק לגאוותו ולפנטזיה שהוא 'יישאר נקי הלילה'. אף על פי שהתמונה מצמררת, קשה לראות את 'אפר לאפר' כמשהו חוץ מהתרגשות עצמית מעוותת. מוצלחת יותר היא היצירה FASHION, כפרודיה כבדה, עמוסת אירוניה על הפשיזם הסגנוני ("אנחנו כיתת הגאונים / ואנחנו מגיעים לעיר / ביפ ביפ"), עם מחיאות כפיים וזמזום אופנתי. המנגינה מדבקת מספיק כדי להיות להיט על רחבת הריקודים, אשר רק יוכיח את טענתו.
אף אחד לא נשמר פה. מייג'ור טום נותר ללא הצלה. הומואים אינם יכולים להציל את חבריהם - או את תג ההבדל ביניהם. דוגמניות האדם של 'אופנה' לא יכולות להפסיק לצעוד. ואכן, הילדים ב'כי אתם צעירים' אפילו לא יכולים להבדיל ביניהם.
אז לאן הולכים כשהתקווה נעלמה? האלבום הבא של בואי עשוי לראות אותו מחפש, אבל בתקליט הנוכחי הוא אוכל את הצעירים שלו".
ב-12 בספטמבר בשנת 2003 מת ג'וני קאש, "האיש בשחור", בגיל 71.
בשנים האחרונות סבל קאש מהפרעה במערכת העצבים שגרמה לו להיות רגיש לדלקת ריאות. ארבעה חודשים לפני מותו מתה אשתו, זמרת וכותבת השירים ג'ון קרטר קאש, מסיבוכים מניתוח לב בגיל 73.
החל מאמצע שנות החמישים, כשיצר את התקליטים הראשונים שלו עבור חברת התקליטים "סאן", יצר קאש מוזיקת קאנטרי-פולק קשוחה, שבמרבית עוצמתה נראה כי היא מוחקת את הגבול בין שירה, סיפורים ונסיון חיים. הוא נולד בעוני בארקנסו והשפל הביא אותו לקטוף כותנה, לכרות עצים ולהניח מסילות רכבת. בעבודותיו למד את הסיפורים הפשוטים של שותפיו לעבודה ושאב מהם השראה.
קאש היה המשורר הבולט ביותר של מוזיקת הקאנטרי עבור העניים העובדים. שיריו תיארו את חייהם של כורי פחם, אסירים, בוקרים, עובדי רכבת ועוד.
השפעתו חרגה הרבה מעבר לתחום מוזיקת הקאנטרי; יחד עם אלביס פרסלי, ג'רי לי לואיס וקרל פרקינס, חבריו לסאן רקורדס באמצע שנות החמישים, הוא נחשב לחלוץ הרוק'נ'רול עם להיטו I WALK THE LINE. ואכן, בשנת 1992, ותריסר שנים לאחר בחירתו להיכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי, הוא הוכנס להיכל התהילה של הרוק'נ'רול.
הרבה לפני שהוטבע המונח "אלבום קונספט", יצר קאש אלבומי קונספט כמו "תרכב על הרכבת הזו" (1960), "דם, זיעה ודמעות" (1963), "דמעות מרירות" (1964) ו"ג'וני קאש שר בלדות של המערב האמיתי" (1965). והוא בהחלט ידע לשיר כל שיר ושיר ולהטביע בו את חותמו.
שיר אחד שכתב זמן קצר לאחר שעזב את חיל האוויר, תפס מרכיב חיוני במיסטיקה שלו, עם דמותו של הפושע המתוקן. כך הוא שר ב- FOLSOM PRISON BLUES: "אני שומע את הרכבת מגיעה / זה מתגלגל סביב העיקול / ולא ראיתי את אור השמש / אני לא יודע ממתי / אני תקוע בכלא פולסום / והזמן ממשיך להתגלגל".
למעשה הוא בילה רק יום אחד מחייו בכלא, באל פאסו, בגין החזקת כדורים שהיו חוקיים עם מרשם. החוטאים שג'וני קאש שר עליהם היו בדרך כלל נגועים באשמה ובחיפוש אחר סליחתו של אלוהים.
שלא כמו זמרי קאנטרי אחרים, קאש לא שתק בנושאים חברתיים או פוליטיים. הוא הקליט כמה שירי מחאה נוקבים אבל קשיי הסיבובי ההופעות והנטייה של שלו לדיכאון הביאו לתלות בכדורים, שהחלה בתחילת שנות השישים והחמירה בהתמדה. הוא החל להחסיר הופעות והעדיף להתבודד בטבע מבלי שיידעו לאן הלך. אשתו, ויויאן, תבעה גירושין ממנו. הייתה זו אשתו השניה, ג'ון קרטר, שהייתה שותפה לשינוי מהלך חייו. היא שכנעה אותו לעבור טיפול בתלותו בסמים ועזרה לו לגלות מחדש את האמונה הנוצרית. לאחר שנישאו בשנת 1968, הם הפכו לזוג בלתי נפרד.
הקריירה המוזיקלית שלקאש ידעה מאז עליות ומורדות וקיבלה תפנית יוצאת דופן בשנת 1994, כאשר הוא הוחתם על ידי ריק רובין, מפיק הידוע בעיקר בהפקות רוק יוצאות דופן. אלבומו הראשון בחברה החדשה, AMERICAN RECORDINGS, היה אלבום קאנטרי-פולק חשוף שבו הוא החיל את חותמו המיוחד על שיריהם של טום ווייטס, לאונרד כהן ואחרים. האלבום נמכר רק קצת יותר מ-100,000 עותקים, אך הוא זכה בו בפרס הגראמי, בקטגוריית אלבום הפולק העכשווי הטוב ביותר. תחייתו נמשכה עם אלבומו הבא, UNCHAINED, שהיה מועמד לשני פרסי גראמי. הקהל הבין שיש פה רגע מוזיקלי מיוחד והתאהב בקאש מחדש.
ב-12 בספטמבר בשנת 1969 יצא אוסף שירים פנטסטי לרולינג סטונס ושמו THROUGH THE PAST DARKLY. יש באלבום הזה גם עצב, בהתחשב בעובדה שאחד האנשים בעטיפתו ובמוזיקה בו, בריאן ג'ונס, מת כחודשיים לפני כן.
SIDE 1
1. Jumpin' Jack Flash
2. Mother's Little Helper
3. 2,000 Light Years From Home
4. Let's Spend The Night Together
5. You Better Move On
6. We Love You
SIDE 2
1. Street Fighting Man
2. She's A Rainbow
3. Ruby Tuesday
4. Dandelion
5. Sittin' On The Fence
6. Honky Tonk Women
למרות שהוא עשוי להופיע על פני השטח כאוסף סטנדרטי של "הלהיטים הגדולים", לאלבום הזה יש משמעות עמוקה יותר, המסמנת צומת קריטי בהיסטוריה של הלהקה. זו הייתה עדות הן לסגירת עידן תוסס אחד. כל העולם ידע אז שלסטונס יש גיטריסט חדש ושמו מיק טיילור. עדיין, העטיפה של אוסף זה הגבירה געגועים לבריאן ג'ונס, החבר המייסד שבמהלך הסיקסטיז התרחק יותר ויותר מהלהקה ותרומותיו פחתו ככל שהמאבקים שלו עם שימוש בסמים ובשדים אישיים הפכו חמורים יותר. ביוני 1969, ג'ונס הודח רשמית מהלהקה, והוחלף על ידי מיק טיילור. למרבה הצער, שזמן קצרצר לאחר מכן, ג'ונס נמצא מת בבריכת השחייה שלו, כשמותו מסמל את סופו של עידן עבור הסטונס ומעריציהם.
שם האלבום, שבא כהומאז' לסרטו של אינגמר ברגמן, משנת 1961, שנקרא THROUGH A GLASS DARKLY, מרמז על התבוננות פנימית והרהור על ההיבטים האפלים והמורכבים יותר של החיים - מטאפורה הולמת למצבם של הסטונס באותה תקופה. עיצוב העטיפה - המציג את חברי הלהקה בתוך מסגרת שבאה גם עם סימנים של שברים, מדגיש עוד יותר את זה.
למרות הסערה הפנימית, התקליט זכה להצלחה מסחרית וביקורתית כאחד, מה שמאשר את הפופולריות המתמשכת של הלהקה בתוך כאוס ובמקביל לחזרתה לבמות לאחר הפסקה של שנתיים, כולל ההופעה החינמית שלה בהייד פארק ב-5 ביולי 1969. אירוע זה, שנועד לשמש כחלון הראווה להרכב החדש עם מיק טיילור והפך לפרידה פומבית מבריאן ג'ונס, המדגיש עוד יותר את המשמעות של האוסף הזה הן כמבט לאחור והן כצעד קדימה. סוף מסע אחד ותחילתו של אחר.
בעטיפה הפנימית של האלבום, שיצאה במקור כשהיא חתוכה בצורת מתומן, ישנה מחווה לג'ונס, שכתוב עליה: "כשאתם רואים, זכרו אותי, והישארו לי בראש. תנו לכל העולם להגיד מה שהם יכולים לדבר עלי, כפי שאתם מוצאים לנכון". אוסף זה של הסטונס הוקדש לזכרו ושמו בא כהומאז' לסרטו של אינגמר ברגמן, משנת 1961, שנקרא THROUGH A GLASS DARKLY.
ברולינג סטון האמריקני נכתב בביקורת עליו בזמנו: "זהו אחד מתקליטי המסיבות הגדולים. כל הקטעים מועדפים, כולם נהדרים - רוק'נ'רול רועש, קשוח, נוצץ. גם אם יש לכם כבר כל שיר, כנראה שהם יחד לא נשמעו טוב כמו שהם מצליחים על התקליט הזה. בין אם השירים נבחרו בזהירות רבה או באופן אקראי, הם יוצרים אלבום בעל השפעה אדירה, ממש כמו כל תקליט של להיטיו הגדולים של ריצ'רד הקטן. אם אתם מעריצים אמיתיים של הסטונס, לא תוכלו להוריד את העיניים מהעטיפה.
עם זאת, זה עדיין מאכזב שדברים כמו MOTHER'S LITTLE HELPER נכללו בעוד ש- WE LOVE YOU ו- CHILD OF THE MOON, שמעולם לא היו באלבומים, הושמטו. אם הסטונס באמת עוברים את העבר באפלה, הם היו צריכים לפחות לתת לנו תזכורת היכן הם באמת היו - למשל בכלא, ואולי הם היו נותנים למאזינים אמריקנים פינוק על ידי הכללת מיטב החומרים הישנים שלהם באמת עם גרסאותיהם הגאות כתלמידים בבית הספר לצ'אק ברי".
ובכן, מי שמכיר את האלבום בהדפסתו הבריטית, יודע שהשיר WE LOVE YOU מככב בו בגאווה. בהדפסה האמריקנית הוא אכן לא נמצא. אז מה יש לנו כאן? ג'ק פלאש בהחלט מקפץ, ריחוף במרחק אלפיים שנות אור מהבית, הזמנה לבלות את הלילה ביחד, הזמנה לפרידה מגרופית ושמה יום שלישי האדמדמה, לנשוף על פרח שן הארי ולבלות עם נשות ההונקי טונק.
ב-12 בספטמבר בשנת 1995 יצא אלבום חדש ללהקת רד הוט צ'ילי פפרס, ONE HOT MINUTE. הפעם נמצא בשורותיה גיטריסט חדש - דייב נאבארו, לשעבר מלהקת ג'יינס אדיקשן.
1. Warped
2. Aeroplane
3. Deep Kick
4. My Friends
5. Coffee Shop
6. Pea
7. One Big Mob
8. Walkabout
9. Tearjerker
10. One Hot Minute
11. Falling Into Grace
12. Shallow Be Thy Game
13. Transcending
להקת רד הוט צ'ילי פפרס ידעה הצלחה כבירה עם האלבום BLOODSUGARSEXMAGIK והציפיות היו אדירות בנוגע להמשך הדרך שלה. אבל אז החליט הגיטריסט, ג'ון פרושיאנטה, לפרוש ממנה. הלהקה ניסתה לחבר אליה את הגיטריסט ג'סי טוביאס, מלהקת MOTHER TONGUE. אחרי כמה שבועות של ניסיונות הובן לחברי הלהקה שג'סי לא מספק את הסחורה. לפתע הבריק המתופף, צ'אד סמית', עם ההצעה להביא את דייב נאבארו. הוא הביא ללהקה צליל שונה מקודמו, אך גם חש כל הזמן לא בנוח ולא כשווה בין החברים. שנים לאחר מכן הוא הודה בפני הזמר, אנתוני קידיס, שהוא היה בטוח בכל רגע שהם יפטרו אותו.
הזמר, אנתוני קידיס, בספרו: "לפני הקלטת האלבום הזה לקחתי שיעורי פיתוח קול עם המאמן שהיה למייקל ג'קסון. לא אהבתי אותו ופיטרתי אותו אחרי שני שיעורים. אז מצאתי מישהו אחר, פחות מפורסם, ובמקום לשיר איתו סולמות - פתחנו ספר שירי ביטלס ועבדתי עם זה. אני לא יודע אם זה שיפר את יכולותיי הווקאליות אבל זה היה כיף גדול. היינו גאים באלבום ONE HOT MINUTE, גם אם זה לא היה אלבום טוב כמו שיכולנו לעשות אם היינו שומרים על אחדות אחרי האלבום הקודם שלנו. אבל עבור להקה חדשה לגמרי, זה היה מאמץ טוב, בנוסח, של למשל, MOTHER'S MILK. הוא לא נמכר היטב כמו האלבום הקודם שלנו ואנשים איבדו בנו אמון. בחברת התקליטים סברו שהנה אנחנו להקה שהצליחה קצת לקבל אור שמש וזהו".
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "הרד הוט צ'ילי פפרס, להקת הפ'אנק-פאנק שהתפרסמה כשהיא לובשת גרבים על אברי המין שלה, צוללת אל הקצה העמוק מבחינה רגשית של התמכרות ואובדן לסמים, נושאים שהלהקה נגעה בהם לראשונה בלהיט הגדול ביותר שלה עד כה, UNDER THE BRIDGE, מאלבום המגה-פלטינה שלה מ-1991, BLOODSUGARSEXMAGIK. עבור החבר'ה האלה, הרצינות מתגלה כהרבה יותר משחררת מכל הרפתקאה. לפני מותו של הגיטריסט המקורי שלה, הלל סלובק, בשנת 1988 בגלל מנת יתר בשוגג, הטירוף העליז של הפפרס הסתיר לעתים קרובות את אוצר המילים המוזיקלי הרחב והקולח שלה, כולל התעניינותו של הבסיסט FLEA בג'אז ובמוזיקה קלאסית. כעת האמונה שלהם בכוח של ג'אמינג, חדשנות וספונטניות משתחררת במלואה. האלבום החדש הוא אקלקטי ועתיר דמיון שמציג גם את חברי הלהקה כמחושבים יותר, רוחניים - אפילו מבוגרים. אחרי קריירה של 10 שנים פלוס, הם סוף סוף מממשים את הפוטנציאל שלהם.
מכיוון שהצ'ילי פפרס הם ותיקים בעסק והמפיק החוזר אליהם, ריק רובין, אינו טיפש, האלבום הזה מציע גם שירים שמזכירים את הלהיטים מהעבר. רצף של גיטריסטים הגיע לפפרס בעקבות מותו של סלובק. אולי החבר החדש ביותר, דייב נבארו, לשעבר מג'יינס אדיקשן, יהפוך לתוספת קבועה. הוא תורם תרומה אמיתית בכך שהוא לוקח צעד אחד קדימה את הנטייה של הצ'ילי פפרס לניואנסים ג'אזיים, דברים בלתי צפויים וטלפתיה קולית. הוא גם עוזר ללהקה להתחבר לשורשי הפ'אנק-מטאל שלה, כמו גם לפ'אנקיות רטרו יותר מסונכרנת".
על הלהיט AEROPLANE: זה מבוסס על שיר בלוז מסורתי בשם JESUS IS MY AEROPLANE, כשחברי הלהקה הסבירו בראיון שככה הם מרגישים לגבי מוזיקה, שהיא לוקחת אותם למקום גבוה יותר. בראיון למגזין BASS PLAYER, הבסיסט FLEA הסביר שהשיר הזה עשה לו קצת צרות. "זה היה השיר היחיד שדאגתי ממנו - חשבתי שזה נשמע כמו עוד שיר של ילד לבן טיפש שמנסה להיות פ'אנקי! כאשר ניגנתי את זה בלייב באולפן עם הלהקה, הבס לא הוקלט כמו שצריך משום מה, אז זה היה אחד מהדברים הבודדים שהייתי צריך לנגן אחר כך על הקלטה קימת של השאר. החלק שלי בשיר הרגיש לי כל הזמן נוקשה. לא זרמתי עם התופים. רציתי לעשות את זה מחדש, אבל ריק רובין אמר שזה מגניב ולכן זה נשאר".
על השיר הפותח, WARPED: באוטוביוגרפיה של זמר הלהקה, אנתוני קידיס, הוא מסביר שהשיר הזה נכתב בערך בזמן בו הוא חזר לסמים. הוא נגמל מסמים בשנת 1989, אבל התמכר שוב בתקופה זו. הוא שמר על הסוד הזה מהלהקה, אבל היה המום שאף אחד לא הבין את זה על סמך כמה מהמילים שכתב, במיוחד לשיר הזה.
גם זה קרה ב-12 בספטמבר:
- בשנת 1974 החל בוב דילן להקליט את התקליט BLOOD ON THE TRACKS באולפני A&R בניו יורק.
- בשנת 1980 הוציא סולן להקת בלאק סאבאת' לשעבר, אוזי אוסבורן, את תקליט הסולו הראשון שלו בשם BLIZZARD OF OZ. זה היה אלבום פורץ דרך בז'אנר ההבי מטאל וחלק ניכר מהצלחתו מיוחס לעבודת הגיטרה הייחודית של רנדי רודס, ששילב השפעות קלאסיות עם רוק כבד, ויצר צליל ייחודי. במקור זה נועד להיות פרויקט של להקה ולא אלבום סולו; עם זאת, החלטות ניהול ושיווק הפכו את זה כמיזם הסולו של אוזי. השינוי הזה גרם למתח בקרב חברי הלהקה, במיוחד הבסיסט בוב דייזלי והמתופף לי קרסלייק, שלימים נלחמו על קרדיט ראוי ותמלוגים.
- בשנת 1952 נולד בקנדה ניל פירת, המתופף המבריק והתמלילן של להקת RUSH. הוא מת מסרטן בינואר 2020.
- בשנת 1967 המשיכו הצילומים לסרט MAGICAL MYSTERY TOUR של הביטלס. האוטובוס, בו הצטלמה הלהקה עם שאר השחקנים, פנה לדרך צדדית, כדי לעקוף תנועה כבדה, ובסופו של דבר נתקע על גשר ויצר פקק תנועה גדול ועצבני.
-בשנת 1980 יצא תקליט חדש ללהקת XTC ששמו BLACK SEA.
- בשנת 2007 יצאה לראשונה הודעה רשמית על מופע איחוד של לד זפלין. עם ההצהרה יצאו לשוק 18,000 כרטיסים, כל אחד במחיר 255 דולר, שהיה צריך להיכנס להגרלה כדי לזכות בהם.
- בשנת 1944 נולד הזמר המצליח בארי ווייט, שמת ביולי 2003.
- בשנת 1995 יצא אלבומו הרביעי של לני קרביץ ששמו CIRCUS. אני חייב להודות שבאלבום זה כבר איבדתי אותו. אחרי שני אלבומים ראשונים מופלאים ואלבום שלישי שהיה בסדר (ועדיין עם להיטים) - בא אלבום זה שהיה מאכזב לטעמי. חוסר חדשנות ואנרגיה רעננה שאפיינו את יצירותיו הקודמות - נעדרו פה. קרביץ לא הציע שום דבר חדש או מרגש במיוחד ובמקום זאת נדמה היה שהוא רוכב פה על נוסחה ברורה. מה גם שה אווירה הכללית פה הייתה קודרת מדי ובין לבין היו שירים שנדמה כי עדיין לא נאפו כהלכה בתנור המוסיקלי של קרביץ. הפעם לא יצא ממוצר זה להיט גדול. ייתכן שהציפייה העצימה את תחושת האכזבה שלי ושל רבים אחרים.
- בשנת 1985 פרסם הרולינג סטון ריאיון עם פרינס, לאחר שלוש שנות שתיקה תקשורתית שלו. הוא נשאר חמקמק, אבל הסביר מדוע המציא סיפורים בשנותיו הראשונות כדי לבלבל את הכתבים: "נהגתי להקניט הרבה עיתונאים בשלב מוקדם, כי רציתי שהם יתרכזו במוסיקה".
- בשנת 2001 הצהיר קלידן להקת THE BAND, גארת' האדסון, על פשיטת רגל.
- בשנת 1975 יצא באנגליה תקליטון חדש לג'ורג' האריסון, עם השיר YOU. הוא כתב את השיר הזה בשנת 1970, למרות שהוא לא יצא במשך חמש שנים. האריסון סיפר, עם צאת השיר, שזה נכתב עבור הזמרת רוני ספקטור, שהייתה נשואה אז לפיל ספקטור, שהפיק רבים משירי הסולו של אקס-הביטלס עד אז.
- בשנת 2014 מת, בגיל 72, הזמר-בסיסט ג'ון גוסטפסון, שבסבנטיז היה חבר בלהקות רוקסי מיוזיק ו-QUATERMASS. גוסטפסון היה פעיל מאד בסצנת המוסיקה הליברפולית של תחילת הסיקסטיז והיה ידוע לכל חברי הביטלס, עוד לפני שהם פרצו לתהילה.
- בשנת 1990 הודיעו סטיבי ניקס וכריסטין מקווי, שתי הנשים בלהקת פליטווד מק, שהן עוזבות את הלהקה. היה זה בגלל שילוב של סיבות אישיות ומקצועיות, שנבעו בעיקר מהדינמיקה האינטנסיבית בתוך הלהקה ומלוח הזמנים המפרך. עד 1990, חברי הלהקה התמודדו עם מתחים פנימיים ארוכי שנים ושחיקה משנים של סיבובי הופעות והקלטות. לכריסטין מקווי נמאס מהקונפליקטים ומהלחצים המתמידים. היא רצתה לבלות יותר זמן באנגליה ופחות בעולם הרוק. סטיבי ניקס נהנתה מהצלחה משמעותית כאמנית סולו לאורך שנות ה-80 ורצתה להתמקד יותר במוסיקה שלה. בנוסף, היא התמודדה עם בעיות אישיות, כולל בעיות בריאות הקשורות להתמכרותה לתרופות מרשם. השתיים ידעו שהגיטריסט לינדסי בקינגהאם, שהיה כוח יצירתי מרכזי בלהקה, עזב בשנת 1987 והותיר את השאר לדשדש בביצה. עזיבתו יצרה שינוי משמעותי בדינמיקה של הלהקה שהתקשתה למצוא כיוון יצירתי, מה שאולי תרם להחלטתם ה שלהן לפרוש.
- בשנת 2003 תבעו חברי הביטלס הנותרים ויוקו אונו את חברת APPLE בטענה ש- ITUNES מפרה את זכויות היוצרים שלהם בתור מחזיקי השם במקור.
- בשנת 1980 יצא תקליטון חדש לסטיבי וונדר, עם השיר MASTER BLASTER. בשיר הזה, סטיבי וונדר ראה בעיני רוחו את תושבי העולם מתאחדים בשלום, חזון שהוא חלק עם כוכב הרגאיי בוב מארלי - ולכן שם השיר באם גם המילה JAMMIN' בסוגריים. וונדר ומארלי הכירו בשנת 1975 כשהראשון הופיע בקינגסטון. הם הפכו לחברים טובים ודיברו על עריכת אירוע ענק שבו שניהם יופיעו. התוכניות לפרויקט סוכלו כשמארלי חלה בסרטן.
- בשנת 1956 נולד בריאן רוברטסון, הגיטריסט של להקת THIN LIZZY.
- בשנת 1977 נולד בן לפול ולינדה מקרטני. שמו הוא ג'יימס לואיס מקרטני.
- בשנת 1980 גילתה להקת ואן היילן שתנאי החוזה שלה להופעה בדנבר קולורדו לא קוימו במלואם. סעיף אחד בחוזה ציין שהלהקה רוצה צנצנת גדולה של סוכריות M&M בשלל צבעים, אך ללא צבע חום. כשגילו שיש סוכריות חומות בצנצנת, הם לא היססו ושברו לגמרי את אחורי הקלעים תוך יצירת נזק בסך 10,000 דולר.
- בשנת 1970 פרסם עיתון מלודי מייקר הבריטי שלהקת פינק פלויד תכתוב מוסיקה לבאלט של הכוריאוגרף הצרפתי רולאן פטי, בכיכובו של רודולף נוראייב. התיכנון המקורי היה לעשות עשר הופעות של הלהקה, מה-1 עד ה-10 ביולי 1971, עם 60 רקדנים ועם תזמורת ובה 108 נגנים.
- בשנת 1983 יצא תקליט רביעי ללהקת יו.בי 40 ושמו LABOUR OF LOVE. תקליט זה הפך להצלחה גם בזכות להיטים כגון RED RED WINE (במקור של ניל דיאמונד - אך חברי הלהקה לא ידעו שהמקור הוא שלו עד אחרי שהקליטו את זה לפי גרסת רגאי, משנת 1969, של טוני טרייב) ו-MANY RIVERS TO CROSS וגם CHERRY OH BABY.
- בשנת 2011 ביצע גלן קאמבל, שסבל ממחלת אלצהיימר, את IT`S YOUR AMAZONG GRACE, בתוכנית הלילה עם ג'יי לנו. על הבמה הוא הצליח להופיע כשקרא את המילים מהמסך שמולו. הוא רק התחיל אז את סיבוב הופעות הפרידה שלו, שנמשך יותר משנה, עד שמצבו הידרדר עד כדי כך שהוא כבר לא יכל להופיע יותר.
- בשנת 1966 החלה לרוץ בטלוויזיה תוכנית חדשה עם להקה מהונדסת חדשה בשם THE MONKEES. הנוסחה של הלהקה הזו הייתה להידמות לביטלס בתקופת הביטלמאניה. הלהקה הפכה למצליחה מאד עם להיטים גדולים ובחורות שצרחו אחר חבריה.
- בשנת 1952 נולד גרי באקלי, אחד משלושת הזמרים יוצרים שבלהקת AMERICA.
ב-12 ביולי בשנת 1975 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:
ב-12 בספטמבר בשנת 1975 יצא באנגליה האלבום WISH YOU WERE HERE של פינק פלויד.
SIDE 1
1. Shine On You Crazy Diamond (Parts 1 - 5)
2. Welcome To The Machine
SIDE 2
3. Have A Cigar
4. Wish You Were Here
5. Shine On You Crazy Diamond (Parts 6 - 9)
הנה מתוך ביקורת של עיתון רולינג סטון, שפורסמה מיד לאחר צאת התקליט:
"ללא פינק פלויד לא היו לנו כל מיני להקות מדע-בדיוניות כמו הוקווינד, קאן, אמון דול 2 וכל חבריהם הקטנים. פינק פלויד היו הראשונים לחקור את המרומים באופן כימיקלי. והמסחריות של הלהקה הזו הוכחה בתקליטה הקודם, הצד האפל של הירח. בשלב זה נמכר התקליט ההוא בכשישה מיליון עותקים ברחבי העולם, כשמחצית מזה רק בארה"ב. העיכוב בהוצאת התקליט הנוכחי נרמז לקהל הרחב כפרנויה מצד הלהקה להוציא דבר שיתחרה במאסטרפיס שלה. אם זו הסיבה לעיכוב - אז הסיבה הזו הפכה להתגשמות עם התקליט הזה. להקת פינק פלויד לא מנפנפת בווירטואוזיות מבחינת נגינה.
היא משתמשת באותם שלושה אקורדים בהם משתמשים רבים בעולם ומומחית בלקיחת אלמנטים פשוטים והפיכתם, באופן מניפולטיבי, לגרנדיוזיים. אחד הדברים שהביאו להצלחת התקליט הקודם היה הבלטת מגבלת הנגינה של חברי הלהקה לכדי יצירת דבר ששלם מסך חלקיו. דייויד גילמור, המוכשר בחבורה מבחינת נגינה, לא מצליח בתקליט החדש להימנע מלנגן תפקידים שנשמעים ככאלו שנוצרו מאצבעותיו ולא מראשו. שיר הנושא בתקליט הוא המוצלח שבו, עד שהלהקה כולה מתחילה לנגן ואז זה נופל. אחרי ההישגים שהלהקה הגיעה אליהם עד כה, זה מדהים לראות כיצד היא משתמשת בשיר הזה בעיבוד ונגינה פשטניים יותר מדי.
להקת פינק פלויד מצליחה לטשטש את המגבלה שלה עם טריקים אולפניים רבים. השיר SHINE ON YOU CRAZY DIAMOND הוא חשוב כי נכתב על סיד בארט, מנהיגה לשעבר של הלהקה שאיבד את דרכו. אבל גם הלהקה עצמה איבדה את הדרך פה והיא יכלה לשיר בשיר הזה על אחיו של רוג'ר ווטרס שקיבל דו"ח חניה - וזה יישמע אותו הדבר. התקליט מדבר על תעשיית המוסיקה שרמסה וריסקה את סיד בארט. הם אפילו הביאו להקלטה את הזמר רוי הארפר, זמר לא מוכר יחסית שנראה כי גלגלי התעשיה ריסקו גם אותו. אם אתה בא לדבר על מכונה תעשייתית גדולה אבל אינך מצליח לשמר את האנושיות שבך - הרי שאתה לכוד בתוך אותה מכונה. וזה בדיוק המצב של פינק פלויד".
גם במלודי מייקר לא התרשמו בזמנו מהתקליט, כפי שנכתב בביקורת שם: "לא משנה מאיזה כיוון תגיעו לאלבום הזה, הוא עדיין נשמע לא משכנע בכנות המגוחכת שלו ומקרין מחסור חמור בדמיון בכל מקום בו".
מצד שני, בעיתון NME הבריטי גם כן - דווקא אהבו: "היכן שהצד האפל של הירח היה שטוח, מרוחק, חסר כיוון ומאובן - התקליט החדש מדויק ומלודי מאד".
ההרצאה "הצד האפל של החומה - הסיפור של פינק פלויד" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות שלי,
להזמנה: 050-5616450
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר.
