רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-13 במרץ בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-13 במרץ (13.3) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "העיפו אותנו מבית המלון בו היינו אמורים לשהות בפרנקפורט. לא בגלל סיבה מסוימת. כנראה בגלל שלא אהבו שם את האופן בו נראינו. כולם נועצים בנו שם מבטים. אבל הצעירים מגניבים לגמרי. הם אוהבים אותנו. בברלין עשינו רושם טוב. אני מאמין שכשנגיע להמבורג אנחנו נעשה שם בלגאן. כרגע אני נהנה לי עם בירה גרמנית חזקה. זה חומר טוב. יש לנו כבר חמישה שירים חדשים לקראת אלבומנו הבא. התחלתי עכשיו גם לכתוב מוסיקה בעצמי. השיר הראשון שכתבתי נשמע רע למדי - לטעמי. גם מיץ' המתופף כתב שיר לאלבום הבא. הוא קורא ליצירתו MIND OCTOPUS. כרגע נמצאים השירים PURPLE HAZE ו-HEY JOE במקומות גבוהים במצעד הגרמני. אנחנו אוהבים את גרמניה. יש פה סצנה נהדרת" (נואל רדינג, הבסיסט של ג'ימי הנדריקס אקספריינס, בשנת 1967)

ב-13 במרץ בשנת 1973 נכנסה להקת קיס לאולפני ELECTRIC LADY בניו יורק והקליטה דמו עם חמישה שירים ביחד עם טכנאי ההקלטות הביתי שם, אדי קריימר. האולפן הזה נוסד על ידי קריימר עם ג'ימי הנדריקס כשלוש שנים לפני כן.

בסיסט הלהקה, ג'ין סימונס: "המנהל שלנו דאז, לו לינט, ניהל גם זמרת/כותבת שירים בשם דיאנה מרקוביץ', שנשמעה כמו לורה נירו, וגם את J.F MURPHY ו- FREE FLOWING SALT שהיו חתומים בחברת ELEKTRA והופיעו במועדון 'קנזס סיטי של מקס' ועשו גרסה של שיר לאונרד ברנשטיין מ'סיפור הפרברים' שחשבנו שזה הדבר הכי נדוש ששמענו אי פעם מלבד העובדה שאדי קריימר היה הטכנאי בתקליט הזה.

אמרנו, 'כן, אדי קריימר, הוא הבחור שהקליט את ג'ימי הנדריקס, והאמבל פאי, לד זפלין - הרבה דברים מגניבים'. חשבנו שהבחור הזה היה מגניב. מאוחר יותר גילינו שהוא גם הקליט את BABY YOU'RE A RICH MAN של הביטלס. הוא זכה להערכה רבה באותה תקופה. אהבנו להקשיב למוזיקת פופ כמו STRAWBERRY ALARM CLOCK ו-THREE DOG NIGHT — היו להם שירים טובים אבל לא היה להם את הצליל האנגלי של הגיטרה הגדולה. אדי קריימר הבין את זה היטב. לפול (סטאנלי) ולי היו חייבים כספים מהקלטות שעשינו לאחרים בחברת ELEKTRA. אז נאמר שהם יכולים לשלם לנו במזומן או שאנחנו יכולים להשתמש בכסף כדי להיכנס לאולפן ולעשות הקלטת דמו".

פול סטאנלי: "אמרנו, 'תנו לנו קצת זמן באולפן עם אדי קריימר".

אדי קריימר: "אמרתי ללהקה שנעשה את זה בדרך הישנה. אנחנו הולכים לעשות את זה בתור הקלטה עם ארבעה ערוצים, בלי להתעסק עם זה. הם ניגנו, וכל מה שיצא הלך לארבעה ערוצים. תופים, בס, גיטרה, שירה. עשינו לזה מיקס וזהו. הקלטנו את זה באולפן B, שהוא אולפן קטנטן. למרות שהם היו די פרימיטיביים מבחינה מוזיקלית בתחילת הקריירה שלהם, הם ניגנו בצורה צמודה למדי. ברור שהם עשו שיעורי בית ועשו חזרות. עשינו את זה מהר מאוד תוך מספר ימים. אייס פרלי הרשים אותי כגיטריסט. אני יכול לומר שהוא נגן גיטרה מוכשר למדי. ההתלהבות של פיטר כריס בתיפופו הייתה עצומה. לג'ין היה הרעיון ופול היה זמר הרוק הכוכב. התוכנית שלי הייתה ללכוד את רוח הלהקה. זה כמו קפסולת זמן במובן מסוים. אתה תופס את הרגע הזה שבו האנרגיה היא גולמית ולנסות לא לייפות יתר על המידה. אתה רוצה ללכוד את האווירה. וזה הטריק. היה לי מזל גדול שהצלחתי לעשות את זה עם קיס בהקלטה ההיא".

ב-13 במרץ בשנת 1972 הקליטו פול מקרטני ולהקת כנפיים שיר ישן בשם TRAGEDY, שמאחוריו אכן הייתה טרגדיה.

השיר נכתב על ידי פרד ב. בורץ' וג'רלד ה. נלסון, והיה להיט למוזיקאי יליד מיסיסיפי, וויין פרקינס כשהוקלט תחת הכינוי תומאס וויין והדילונס. השיר טיפס למקום ה-5 במצעד מאה הגדולים של בילבורד, ב-23 במרץ 1959.

ליציאת התקליטון ההוא באנגליה, בסוף 1958, הייתה הצלחה מוגבלת, אבל מותו של פרקינס בהתנגשות מכונית, כאשר נסע להקלטה בממפיס בשעות המוקדמות של ה-15 באוגוסט 1971, הובילה להתעוררות מחודשת ברדיו.

פול ולינדה מקרטני היו מרותקים לשיר כששמעו אותו ברדיו בניו יורק, כמה חודשים לאחר מכן. "זה היה אחד מהשירים האלו שהרבה אנשים היו שומעים באולמות שעשועים בקיץ כשהיו צעירים יותר", אמר הגיטריסט של להקת כנפיים, הנרי מקולוק, על הלהיט הישן. אז כשלהקת כנפיים עסקה בהקלטת התקליט RED ROSE SPEEDWAY, ביקשו פול ולינדה לחדש את השיר הזה.

מקרטני רצה להקליט את השיר באופן הפקה דומה לזה שעשה במקור סקוטי מור (הגיטריסט הראשון של אלביס פרסלי שהפך לטכנאי הקלטה). אז פול ניגן בס, דני ליין ומקולוק ניגנו בגיטרות אקוסטיות והתיפוף של דני סיוול. למרות שהוא ביקש להדהד את הרגש של ההפקה המקורית, מקרטני פישט את העיבוד של סקוטי מור בכמה מקומות, ואיפשר לקולו לקבל יותר מקום לנשימה.

ב-13 במרץ בשנת 1995 יצא אלבומה השני של להקת רדיוהד ושמו THE BENDS.

בעקבות ההצלחה של השיר CREEP, היה לחץ על רדיוהד לספק משהו אפילו טוב יותר. לאחר סיבוב הופעות מפרך בארה"ב, הלהקה ביטלה את הופעתה בפסטיבל רידינג. כי הזמר שלה, תום יורק, חלה פיזית ונפשית. אבל חברת התקליטים שלהם, EMI, הודיעה שהם חייבים להתארגן על עצמם אחרת הם יקבלו את הבעיטה החוצה. אז עם לחץ על כתפיהם נכנסו חברי הלהקה לאולפן עם ג'ון לקי, המפיק מאחורי אלבום הבכורה של הסטון רוזס. לקי הביא איתו טכנאי הקלטה בשם נייג'ל גודריץ', שימשיך להפיק גם את אלבומיה הבאים של רדיוהד ולעצב בצורה משמעותית את הסאונד שלה.

האלבום סימן את נקודת המפנה הראשונה בצליל של הלהקה. מלהקה פוסט-גראנג' הפכה רדיוהד ללהקה אלטרנטיבית ניסיונית יותר. האלבום THE BENDS שונה מאלבום הבכורה PABLO HONEY, ומהווה תחנת מעבר לקראת OK COMPUTER.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על האלבום: "השיר CREEP היה להיט הרדיו של הקיץ של 1993. הוא כה נחנק שאפילו הגיטריסט של הלהקה, ג'וני גרינווד, שנא את המנגינה, והגיטרה המקרטעת שלו באה מלכתחילה כניסיון להרוס את השיר. אף על פי כן, הלהיט השאיר לרדיוהד את התקוות הגדולות להיות שם למעלה. אבל טווח ההגעה של רדיוהד לשם עשוי להיכשל עם THE BENDS, אלבום שאפתני מבחינה קולית שמציע להיטים לא קלים".

הנה קצת על כמה מלהיטי האלבום: שם השיר MY IRON LUNG בא להזכיר מכשיר רפואי מסורבל ששימש לעזור לאנשים חולים לנשום בשנות ה-50. המילים משקפות עד כמה הלהקה הרגישה מוגבלת כשנודעה רק בזכות הלהיט שלה CREEP. השיר נכתב ביום שבו נאלצו החברים לפרוש מפסטיבל רידינג בגלל מיתרי הקול המתוחים של תום יורק. והשיר HIGH AND DRY לא נועד מלכתחילה לאלבום הזה. תום יורק סיפר שנאלץ לשים אותו באלבום בגלל שהיה לו גוון מסחרי. השיר נכתב עוד כשהוא היה סטודנט שביקש לתאר את טיפשות המצ'ואיזם. אז הוא הביא את דמותו של הפעלולן, אוול קניבל, שהתפרסם בשנות ה-60 וה-70 בזכות קפיצות האופנוע הנועזות שלו מעל מכוניות, אוטובוסים ומכשולים אחרים. עם זאת, הפעלולים שלו לא תמיד הצליחו והוא סבל מפציעות רבות לאורך הקריירה שלו. יורק השתמש במעלליו של קניבל כדי להמחיש עד כמה הרדיפה אחר תהילה והצלחה היא סיכון - כישלון הוא תמיד אפשרות, ומשאיר אותנו, כשם השיר, במצב קשה וללא עזרה.

ב-13 במרץ בשנת 1981 יצא תקליטון חדש לג'ון לנון, WATCHING THE WHEELS. הזמר כבר לא היה אז בחיים.

ג'ון לנון כתב את השיר כדי להסביר מה הוא עשה בשנים האחרונות, מפרישתו מעולם המוסיקה ועד חזרה אליו עם הקלטת האלבום DOUBLE FANTASY. הוא כבר לא התעניין בתהילה, והתמסר למשפחה עם אשתו יוקו ובנו הצעיר שון. השיר משמיע אמירה לקחת את זה בקלות ולבלות עם אנשים אהובים. עבודה קשה מדי בניסיון להיות פרודוקטיבי ככל האפשר, מצד שני, יכולה להיות די לא מספקת בסופו של דבר. הלך הרוח הזה שמתאר לנון בשיר הזה הוא ניגוד מוחלט למה שהיה איתו בשנים 1974-1973, כאשר הוא יצא ל"סוף השבוע האבוד" שלו, אחרי שעזב את יוקו ועסק בהתנהגות הרסנית. הוא חזר ליוקו בשנת 1975 ושינה את אורח חייו.

ג'ון לנון: "זו גרסת שיר של מכתב האהבה מג'ון ויוקו. זו תשובה לשאלה 'מה עשית? - 'טוב, אני עושה את זה - מה שמניע את הגלגלים. בשיר הזה אני שר, 'אנשים אומרים שאני עצלן, חולם את חיי שחולפים ממני. הם נותנים לי כל מיני עצות שנועדו להאיר אותי...' ובכן, הם אמרו את זה כל חיי, החל מבית הספר. זה יותר מסיפור החיים של ג'ון מאשר של ג'ון ויוקו. זה אומר, 'הוא עצלן, הוא עצלן', אבל אף פעם לא הייתי עצלן. איך אתה יכול לחשוב אם אתה עושה משהו כל הזמן? כשאתה אוכל, תאכל. כשאתה מצייר, תצייר. כשאתה יושב, תשב. יש זמן לישיבה וזמן לריצה. ורק בגלל שהחיים שלי הם חצי חיים בציבור, אנשים מעירים על זה. אני לא עצלן. עשיתי יותר בחיי ממה שרוב האנשים היו עושים בעשר תוחלות חיים. בהחלט! גם אם רק שכבתי על הגב או דאגתי לשון או עשיתי משהו, עדיין עשיתי יותר עבודה ממה שרוב האנשים עושים במהלך חייהם - אפילו בתקופת הביטלס בת עשר השנים. להיות איש ציבור, כפי שאמרתי, זו עבודה של עשרים וארבע שעות ביממה. אנשים מעירים אותך באמצע הלילה ומבקשים ממך להציל את פרו. כשהייתי בהרי יפן, איזה אידיוט קיבל את המספר והעיר אותנו באמצע הלילה כדי לנסות לגרום לנו לעשות קונצרט של יוניצ'ף".

ג'ק דאגלס (מפיק ההקלטה של השיר): "הגרסה המקורית של השיר הזה הייתה כמו שיר של בוב דילן. ג'ון אמר שאנחנו צריכים משהו שנשמע מוזר". אמרתי, 'אני יודע מה אנחנו צריכים, דולצימר'. הוא אמר, 'בסדר, תוכל למצוא מישהו שמנגן בזה?'... אז יצרתי קשר עם האיגוד ולא היה אחד שכזה בניו יורק. זה היה פשוט הדבר הכי מוזר. כמה ימים אחר כך הלכתי ברחוב 72 ובשדרת קולנינס והאיש הזה יושב ברחוב, ניגן בדולצימר, ואנשים זרקו כסף בקופסה שלו".

טוני דביליו (מעבד בתקליט DOUBLE FANTASY): ג'ק שמע את הבחור הזה שקראו לו מת'יו קנינגהם כשהוא מנגן בדולצימר ברחוב והוא היה טוב. הוא היה היפי אמיתי עם שיער ארוך. הוּא היה מוסיקאי רחוב אופייני. הם הביאו אותו לנגן בדולצימר בהקלטת השיר. הוא נכנס לאולפן ונראה די מסטול. ג'ק קרא לי לבדוק אם הבחור יודע לנגן לפי הקצב. אז ניגשתי לפסנתר וניגנתי כמה תווים והוא המשיך להניד בראשו ואמר, 'זה נשמע לא טוב, זה לא בזמן'. אבל זה היה. אז הוא ישב שם וניגן יחד עם ההקלטה והטייפ נעצר. ג'ון נעמד בחדר הבקרה ואמר לו משהו מחדר הבקרה, דרך האינטרקום, לחלל האולפן. מת'יו צמצם את עיניו, הביט

אליו, ואמר: 'מה שמך?' וג'ון השיר באינטרקום 'קוראים לי ג'ון'. הבחור הזה רק בהה בו ואמר 'היי, ג'ון'. ואז ג'ון אומר, 'היי, מאט' ואז אני רואה שכולם צחקו שם כי הבחור הזה לא ידע מי מדבר איתו. ככל הנראה, הוא היה האדם היחיד בארץ שלא הכיר את ג'ון לנון".

ג'ון לנון: "הוא למד לנגן בדולצימר עם מישהו מפורסם. הוּא היה מאוד קוסמי. הוא היה צריך לבחור את היום הנכון מהאסטרולוג שלו כדי להגיע להקלטה. זה הצחיק אותי כי יוקו ואני בחרנו את האנשים להקלטת התקליט שלנו לפי נומרולוגיה או אסטרולוגיה".

ג'ק דאגלס: "אחרי שהוא עשה את ההקלטה, הוא חזר הביתה והתקשר אליי יומיים לאחר מכן. 'תגיד, אני ניגנתי עבור ג'ון לנון?" ואני אמרתי, 'כן, כן'. אני חושב ששילמנו לו רק 200 דולר על זה".

ג'ון סמית' (עוזר טכנאי הקלטה): ג'ון ניגש לפסנתר החשמלי ללמד את הלהקה את השיר. הוא בילה הרבה זמן ליד הפסנתר, חוזר על זה שוב ושוב. הוא לא תכנן לנגן בפסנתר בשיר, אבל ג'ק שכנע אותו שיהיה ממש מגניב אם הוא ינגן בפסנתר אחד וג'ורג' (סמול - הקלידן של הסשנים) ינגן בפסנתר אחר".

ג'ורג' סמול (קלידן ההקלטות) "השיר הזה ממש הפיל אותי, זה פשוט שיר מדהים. יש פשוט משהו מיוחד בזה. זה השיר הכי מכוון לקלידים בתקליט. זה אני בפסנתר וג'ון ניגן בפסנתר כנף חשמלי של ימאהה. אני גם מנגן תפקידים בסינטיסייזר PROPHET 5 והדבר נשמע כמו קרן צרפתית. בחלק הסיום - שבו ג'ון שר, 'פשוט הייתי חייב לשחרר את זה' - הוא באמת הקפיד לוודא שניגנתי את הרומנטיקן הזה בתפקיד הפסנתר. הוא אמר לי שהוא היה בבר בלילה אחד והאזין לנגן פסנתר והריף הזה פשוט היה תקוע בראשו. אז הוא היה צריך לקבל את הריף הזה בסוף השיר".

ג'ק דאגלס: "זה עוד שיר שמשקף את ערכי ההפקה שלי. האטתי אותו וקיבלתי את התחושה שביטאה את מה שג'ון עשה במשך חמש השנים האלה מחוץ לעסק. הוא היה מאוד מרוצה ממה שהשגנו באולפן".

ארל סליק (גיטריסט בהקלטות): "זה אחד השירים האהובים עלי בתקליט. מהשירים שבהם לא הייתה הרבה גיטרה. לא היה שום דבר בשבילי לעשות בשיר הזה. אתה לא מדבר על להקת הרוק הטיפוסית שלך פה. היה לנו מעבד. היה לנו נגן כלי הקשה. היה לנו קלידן, היו שלושה נגני גיטרה. אז לפעמים היית צריך לדוג חלקים קטנים שנותנים לך לעשות".

גם זה קרה ב-13 במרץ:

- בשנת 1965 פרסם עיתון מלודי מייקר לקוראיו שאריק קלפטון פרש מהיארדבירדס. הכתבה כללה גם תגובה פשוטה של קלפטון: "הם פשוט נהיו מסחריים מדי עבורי". הזמר, קית' רלף, הצטער על עזיבת הגיטריסט ואמר לעיתון: "זה עצוב בגלל שכולנו חברים. לא הייתה תחושה של עוינות בינינו, אבל אריק לא הסתדר עם הצד העסקי של הדברים. הוא לא אוהב את הצד המסחרי. אני מניח שהוא כה אוהב את הבלוז שהוא לא אהב שזה מנוגן על ידי להקה לבנה שאנחנו".

- בשנת 1913 נולד בסנט לואיס איש הבלוז לייטנין סלים. יש שקראו לו "איש בלוז הביצות הטוב ביותר". טוב, ברור לכם שהשם הזה לא היה שמו האמיתי. הוא נקרא אוטיס היקס. הוא מת בשנת 1974.

- בשנת 1981 יצא תקליט חדש ללהקת סופט מאשין ושמו LAND OF COCKAYNE. זה התקליט האחרון שיצא תחת שם הלהקה עד בוא שנת 2018, אז ייצא אלבום חדש אבל עם הרכב שונה.

- בשנת 1966 הופיעה להקת המחתרת פינק פלויד בפעם הראשונה במועדון מארקי (MARQUEE) בלונדון. ארבעת חברי הלהקה ניגנו שם מוסיקה חופשית ופסיכדלית למדיי תחת השם 'מחתרת ספונטנית'. בקהל עמד דייויד בואי שהתרשם ביותר מההופעה והחל לרקוח רעיונות דומים למופע עתידי וספונטני משלו. עם מותו של סיד בארט, בשנת 2006, סיפר בואי: "סיד השפיע עליי ביותר והייתי בטוח שהוא לא ייכשל לעולם. הוא היה כישרון מאסיבי והראשון שראיתי בסיקסטיז שדאג לעצב במה חוץ מלנגן עליה. דמותו נראתה מיסתורית בעיניי. הוא נהג אז לצבוע את ציפורניו בצבע שחור ועיניו אופרו כראוי. אני ממש נמשכתי אליו כי היה משהו שונה לחלוטין מכל מה שחוויתי עד אז בעולם הפופ. הופעותיו יישארו תמיד בזיכרוני כדבר מפעים. הוא היה כריזמטי ויוצר שירים מקורי, שהדגיש בשירתו את המבטא הבריטי. הוא ממש השפיע על מחשבתי ויצירתי ואחת החרטות הגדולות בחיי הייתה שלא זכיתי להכיר אותו".

- בשנת 1971 הגיעה להקת לד זפלין, במסגרת הופעותיה האינטימיות יחסית (בסיבוב שלה שנקרא "בחזרה למועדונים"), ל-BATH PAVILLION שב-BATH. היה זה אולם בו הופיעה הלהקה לפני כן, ב-16 בדצמבר 1968, כשהחליפה את להקתו של ג'ף בק שלא הצליחה להגיע להופעה שנקבעה לה שם. מעריץ של הלהקה, פול שפרד, נכח בקהל וסיפר: "הווליום היה גבוה מדי למקום קטן שכזה. בפינה האקוסטית שבהופעה, התיישבו חברי הלהקה על כסאות ממתכת". יום לאחר מכן נערכה הופעה ב-TREMTHAM GARDENS BALLROOM, שבהנלי. לקראת סוף ההופעה החל המגבר של ג'ימי פייג' להעלות עשן. ההופעה, שהייתה אמורה להיות ב-16 ביוני באוניברסיטה בליברפול נדחתה, בגלל שרוברט פלאנט סבל מדלקת בגרונו. יומיים לאחר מכן הופיעה לד זפלין בניוקאסל ויום לאחר מכן באוניברסיטה במנצ'סטר.

- בשנת 1939 נולד הזמר ניל סדאקה, שידע להיטים גדולים רבים וביניהם BREAKING UP IS HARD TO DO, CALANDER GIRL, OH CAROL, YOU MEAN EVERYTHING TO ME ועוד. את השיר "הו קרול" הוא כתב על חברתו לשעבר, קרול קינג. בהמשך היא כתבה לו שיר-תגובה, "הו ניל". בינואר 1962, פורסמה בעיתון "דיסק" הבריטי כתבה על סדאקה, כשהביטלס עוד לא היו ידועים ורק חיממו מנועים לקראת הפריצה הגדולה. בהופעתו של סדאקה, באולם פלאדיום הלונדוני, הפתיע את מעריציו כשלצד להיטיו הגדולים ביצע גם את היצירה הקלאסית, FANTASY IMPROMPTU מאת הנדל. "בעבר נחלתי הצלחה רבה עם הקלטותיי והקלטות שעשיתי לאחרים, כמו קוני פרנסיס, רוי המילטון ודיינה וושינגטון. עתה אני חש שעליי להתמקד רק בי, בניל סדאקה. אני מנגן שופן בהופעתי כי למדתי מוזיקה קלאסית בקולג' ונראה שהקהל אוהב את הקטע הזה. אני אוהב לכתוב שירי פופ ורוק ומישהו לא מזמן העניק לי מחמאה גדולה, כשאמר שקולי נשמע שמח בהקלטותיי. אני בחור שמח, אך לא שיערתי ששירי האחרון, SWEET SIXTEEN, יהיה כה מצליח. לא הייתי בטוח בעניינו. חששתי שהוא לא מתאים למצעדים ולמזלי התבדיתי. כשאחזור הביתה מסיבוב ההופעות, אקליט גם גרסאות לשיר הזה בגרמנית, איטלקית, ספרדית ויפנית".

- בשנת 1970 יצא תקליט חדש לצמד טירנוזאורוס רקס (עם מארק בולאן) בשם A BEARD OF STARS. זה כנראה התקליט הקרוב ביותר אליו הגיע מארק בולאן אי פעם עד אז כאלבום סולו. התפקיד הזניח של נגן כלי ההקשה, מיקי פין, היה קשור לזה, למרות שהכי חשובים היו העיבודים, הפעם ללא הפקה נרחבת ועם הרבה יותר בולאן, אם בגיטרה או בשירה. זה נתן לאלבום תחושה אינטימית של פייטן בחדר השינה, קו ישיר

לבולאן עם צליל צלול וסגנון לירי יעיל. הבתים בשירים היו קצרים יותר ושורות בהם היו תמציתיות יותר. זה היה התקליט שהעביר את בולאן מעמדה של מוסיקאי היפי לעמדה של רוק סטאר בהתהוות.

- בשנת 1960 נולד בסיסט להקת U2, אדם קלייטון.

- בשנת 1981 יצא תקליט חדש ללהקת סלייד ושמו WE'LL BRING THE HOUSE DOWN. הגיטריסט, דייב היל, בספרו: "זה היה שונה מפעם - פה לא הייתה ההיסטריה של שנות השבעים המוקדמות - אבל היה לנו עסק טוב. קיבלנו כבוד והרווחנו לעצמנו עוד סוג של הצלחה".

ב-13 במרץ בשנת 1978, כאשר דייויד בואי עדיין היה בסיור בקניה, החלה להקת ההופעות שלו בעריכת חזרות לסיבוב הופעות, במחסן גדול בדאלאס.

קרלוס אלומר, הגיטריסט שחזר לתפקידו כמנהל המוזיקלי, עבר עם הנגנים על הרשימה הקבועה, וחילק להם דפים עם אקורדים.

אדריאן בילו, רכש טרי בהרכב לאחר שהופיע עם פרנק זאפה, נרשם כמחליפו הרשמי של הגיטריסט סטייסי היידון. הבחירה הראשונה של בואי בגיטריסט הראשי הייתה עם רוברט פריפ, אך האחרון נבהל מלוח הופעות שנמשך חמישה חודשים ומיהר לסרב. גם בריאן אינו סירב לצאת לסיבוב ההופעות.

"הקדשתי לזה מחשבה", אמר אז אינו. "אני לא אוהב לעשות הופעות, אבל אני חושב שיש כמה אנשים שהייתי רוצה לעשות זאת איתם, והוא אחד מהם. הבעיה היא שהוא דיבר על סיבוב הופעות ארוך וזה אומר שלא אוכל לעבוד שוב עד הקיץ".

אינו המליץ לבואי ​​על רוג'ר פאוול, הקלידן שהיה בלהקת UTOPIA של טוד ראנדגרן והיה מיומן מבחינה טכנית, לאחר שפיתח את אחד הסינטיסייזרים הפוליפוניים הראשונים. (פוליפוניים = מאפשרים נגינה בכמה צלילים יחדיו).

בואי הכיר את הכנר סיימון האוס עוד מהימים הראשונים בלונדון, אז ניגן בלהקה המתקדמת, HIGH TIDE. מאוחר יותר ניגן האוס עם להקת הוקווינד, עד שבואי קרא לו להצטרף לסיבוב ההופעות.

אדריאן בילו: "דייויד איפשר לי להוסיף הרבה צבעים וצלילים לשיריו; לנגן סולו ולהיות מעורב במוזיקה עצמה".

יומיים לאחר מכן, 15 במרץ, חזר בואי מקניה ללונדון, שם בילה יום ואז טס לדאלאס כדי להצטרף לנגניו. למחרת כבר היה ברור לכולם שאין זמן רב להתכוננות ויש בין 40-30 שירים ללמוד. לפתע הכריז בואי לנגנים: "בואו נלמד את כל האלבום זיגי סטארדאסט. נפתיע את הקהל!". הם למדו גם את כל האלבום ובסוף נבחרו ממנו שישה לרשימת השירים.

ב-13 במרץ בשנת 2006 פרש בכעס זמר הנשמה הוותיק, אייזק הייז, מהפקת תוכנית האנימציה הפרועה, סאות' פארק, בה דיבב את דמותו של שף. מה הסיבה לפרישתו הכועסת? בואו לקרוא.

אייזק הייז נתן את קולו של שף מאז העונה הראשונה של התוכנית בשנת 1997. דמותו של שף עבדה בקפיטריה של בית הספר, שם הוא עזר לילדים להבין מושגים של מבוגרים, כמו זנות ("לא משלמים לה כדי להישאר, אתה משלם כדי שהיא תעזוב אחר כך"). דעתו הוסחה לעתים קרובות כשהתחיל לשיר על התעלסות מתוקה עם אישה וההפסקות המוזיקליות שלו הפכו לפופולריות בתוכנית. שיר שלו, בתור שף, שנקרא CHOCOLATE SALTY BALLS (עם פירושיו השונים), אף יצא כסינגל והגיע למקום הראשון במצעד הבריטי.

כל פרק בסדרה סאות' פארק התחיל בכתב אזהרה, "התוכנית הבאה מכילה שפה גסה ובשל תוכנה אסור לצפות בה על ידי אף אחד". עם סאטירה מרושעת, היא ירדה על סלבריטאים, תרבות ודת. הפרק שהתמקד בסיינטולוגיה נקרא "לכודים בארון" ושודר ב-16 בנובמבר 2005. ההצהרה של הייז את עזיבת התוכנית פורסמה בהודעה לעיתונות זמן קצר לאחר מכן.

"יש מקום בעולם הזה לסאטירה, אבל יש זמן שבו הסאטירה מסתיימת ומתחילים חוסר סובלנות וקנאות כלפי אמונות דתיות של אחרים", קבע הייז. "כפעיל זכויות אזרח ב-40 השנים האחרונות, אני לא יכול לתמוך במופע שלא מכבד את האמונות והמנהגים האלה".

מאט סטון, אחד מיוצרי התוכנית, קבע בתגובה נוזפת. "זה קשור ב-100 אחוז באמונתו בסיינטולוגיה... והאיש פדה המון צ'קים עם ההצגה שלנו שלעגה לנוצרים".

בשנת 2016, בנו של הייז, אייזק הייז השלישי, אמר ששבץ הוא שהותיר את אביו ללא יכולת, ומישהו אחר פרסם את ההודעה על הפרישה לעיתונות, ועזב את התוכנית בשמו. "אבא שלי לא היה כל כך צבוע להיות חלק מתוכנית שתצחק כל הזמן על אנשים אפרו-אמריקאים, יהודים, הומוסקסואלים - ותפסיק רק כשזה מגיע לסיינטולוגיה", הוא אמר.

ב-13 במרץ בשנת 1967 נערך עוד סשן של הביטלס לאלבום סרג'נט פפר. ביום זה הוקלטו כלי הנשיפה בשיר GOOD MORNING GOOD MORNING.

סשן זה החל בשעה 19:00 והסתיים בשעה 02:30 בלילה, כשבאולפן נכחו נשפנים מלהקת SOUNDS INC, שנוהלה על ידי מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין. אלו הם הסקסופוניסטים בארי קמרון, דייויד גלייד ואלן הולמס בסקסופון. ג'ון לי ואדם נוסף שלא זוהה, ניגנו בטרומבון, ונגן שזוהה רק בשמו הפרטי (טום) ניגן בקרן צרפתית.

אלן הולמס: "היינו שם באולפן כשש שעות. בשלוש השעות הראשונות קיבלנו כיבוד ובינתיים הביטלס ניגנו לנו את השירים שהושלמו עבור האלבום החדש שלהם".

ג'ון לנון, שכתב את השיר, ביקש לקבל צליל מיוחד של כלי הנשיפה. לא צליל רגיל ששומעים בהפקות לרוב. אחרי הכל, זה אלבום שנועד לפרוץ גבולות.

טכנאי ההקלטה, ריצ'רד לאש: "הם השקיעו זמן רב בהעלאת כלי הנשיפה לשאר הערוצים, בערך שלוש שעות ואולי יותר, אבל ג'ון לנון חשב שזה נשמע ישר מדי. אז בסופו 'הלבשנו' על צליל הנשיפה אפקטים כמו FLANGER, דחיסה וגם הפעלנו את ה- LIMITER האולפני. עשינו כל דבר כדי שזה יישמע בניגוד לנגני כלי נשיפה רגילים. זה היה ג'ון לנון טיפוסי שפשוט רצה שזה יישמע מוזר".

וב-13 במרץ בשנת 1973 חזרו שלוש חיפושיות לנגן יחדיו.

הפעם זה קרה למענו של רינגו סטאר, שרצה לפצוח בקריירה כסולן עם אלבום רוק - לאחר שניסה את מזלו כזמר בלדות מתקתקות ומיד לאחר מכן כזמר קאנטרי. באותו יום נפגשו השלושה (רינגו, ג'ון וג'ורג') להקליט שיר שכתב ג'ון לרינגו ושמו I'M THE GREATEST. מקום ההקלטה נקבע באולפני SUNSET שבלוס אנג'לס. יחד עימם היו שם גם הקלידן בילי פרסטון והבסיסט קלאוס פורמן.

בתחילה היה אמור רינגו לעבוד שם באולפן רק עם ג'ון. אבל בעודם יושבים שם באולפן, עם יוקו אונו, צלצל לפתע הפעמון. על הקו היה זה ג'ורג' שביקש לדעת מרינגו כיצד מתקדמת ההקלטה שלו. כששמע כי גם ג'ון שם הוא ביקש להגיע. ג'ון, שישב בדיוק על ספסל הפסנתר וניגן להנאתו, צעק משם שיגידו לג'ורג' שיגיע. לנון הוסיף כי הוא זקוק להאריסון שיבוא לעזור לו לסיים ולכתוב קטע אמצעי לשיר, I'M THE GREATEST, שהביא עמו לאולפן. כחצי שעה לאחר מכן כבר נעמד האריסון באולפן. בידו נשא תיק של גיטרה וניגש לפתוח אותו ולגשת ישר לעניינים.

האווירה בין השלושה הייתה שמחה מאד באולפן. כאילו לא עברו תהליך מייגע של פירוק להקתם החשובה, כמה שנים לפני כן. טכנאי ההקלטה, ריצ'ארד פרי, סיפר מאוחר יותר: "זה היה פשוט ככה. ללא תכנונים. שלושה חברי ביטלס לשעבר הקליטו שיר של ג'ון. כל מי שהיה בחדר פשוט זרח משמחה. יש איזו הילת שימחה עם הביטלס".

האריסון סיפק את פירוקי האקורדים בסגנון הידוע שלו. פרסטון הוסיף צלילי אורגן משגעים ולנון שר את קולות הרקע. התוצאה סיפקה לקהל הרחב תמונת מצב של שלוש חיפושיות במצב טוב, בשנת 1973. ברגע שנודע לתקשורת על הרכב הנגנים בשיר זה - לא חיכו שם ודאגו מיד לבשר לעולם כי איחוד של הביטלס באופק. המעריצים, ששתו אז בצמא כל ידיעה שכזו, הפכו נרגשים ביותר.

נציגים של רינגו, ג'ורג' וג'ון מיהרו למהר לכלי התקשורת ולשפוך מים על האש שפרצה לפתע. ג'ון הוסיף כי נהנה מאד מההקלטה אך הוא אינו שרוי באופוריית נוסטלגיה. מקרטני, ששמע כי רינגו עבד עם שני חבריו לשעבר, מיהר לתרום לתקליט שיר משלו, שנקרא SIX O'CLOCK. כמו כן הוא סייע בהקלטת הביצוע המחודש של רינגו לשיר YOU'RE SIXTEEN. ארבעת הביטלס לא התאחדו באותו תקליט אך היה זה מספיק בשביל לזרוע זרעים של תקווה גדולה בקרב המעריצים. קרני שמש חדרו את השמיים הקודרים והחלו ללטף בחמימות ולהמיס את הקרח ששרר בין הארבעה. כך זה, בכל אופן, נראה על פני השטח.

ב-13 במרץ בשנת 2023 מת בכלא המתופף הידוע, ג'ים גורדון, שניגן בהקלטות חשובות רבות בעולם הרוק, אך בשנת 1983 רצח את אמו.

ג׳ים גורדון היה מתופף מבוקש ביותר בשנות השישים והשבעים. סגנון התיפוף שלו היה החלום הרטוב של מוסיקאים ידועים רבים כי הוא ידע היטב היכן ומתי להלום בכל חלק ממערכת התופים שלו כדי שיישמע מיוחד ביותר. אבל סיפורו אפל יותר מקצב הרוק.

כל מעריצי להקות הרוק של שנות ה-60 וה-70 שמעו את התיפוף של ג׳ים גורדון. אם זה בשירים של הביץ׳ בויז (כולל בתקליט המופתי PET SOUNDS משנת 1966), סטילי דן (באלבום PRETZEL LOGIC משנת 1974), קרלי סימון (בלהיטה הידוע YOU'RE SO VAIN משנת 1972), ג׳ון לנון (בין השאר בשיר POWER TO THE PEOPLE), גורדון לייטפוט, הארי נילסן, פרנק זאפה, ג׳ק ברוס, סוני ושר, ננסי סינטרה, גלן קמפבל, ליאון ראסל, דרק והדומינוס, להקת טראפיק והרשימה עוד ארוכה מאד. הוא היה ללא ספק אחד ממתופפי הרוק הגדולים של תקופתו, אבל הכל נעצר כשהוא שמע קולות בראשו וציית להם.

גורדון, שהיה בעל קול מלטף כשדיבר, היה ידוע לסובביו גם בהתפרצויות הזעם האלימות שלו. הייתה לו היסטוריה של מחלת נפש ובשנת 1970 הוא גם תקף את הזמרת ריטה קולידג׳, חברתו באותה תקופה, בזמן ששניהם היו בסיבוב הופעות עם ג׳ו קוקר. "ג׳ים אמר בשקט מאוד, רק אני יכולתי לשמוע, 'אפשר לדבר איתך רק לרגע לבד?' אז יצאנו יחד מהחדר בו היו כולם, שמחים אחרי עוד הופעה טובה. באותו רגע הייתי בטוחה שהוא יציע לי להתחתן איתו. הייתי כה מאוהבת בו ועמדתי שם וחיכיתי שהוא יציע לי. ואז הוא היכה אותי כל כך חזק שהורמתי מהרצפה ונתקעתי בקיר, בצד השני של המסדרון ... הוא היכה בעין שלי ולרגע איבדתי הכרה. זה בא כך, לפתע פתאום. ג׳ים היה גדל ממדים ואני הייתי קטנה. איש לא היכה אותי בעבר. מיד לאחר מכן הגיעה זמרת נוספת בלהקה, ניקי בארקלי, ששמעה את המכה של הגוף שלי בקיר, שהחדר שלה היה בצדו השני. בינתיים גורדון כבר לא היה שם. הוא חזר לחדר עם שאר הנגנים והתנהג כאילו כלום לא קרה. המשכתי להופיע עם פנס. לא הגשתי תלונה נגד ג׳ים אבל חתמתי על צו הרחקה ממני".

גורדון קיבל בשקט טיפול אמבולטורי במצבו והראה סימנים מועטים אם בכלל בפני חבריו המוסיקאים. "הוא היה בחור מדהים, פשוט כל כך כריזמטי", אמרה קולידג׳. "אבל אחרי שהכל קרה, התחלתי לזהות את המבט הזה בעיניים שלו".

עם זאת, סיבוב ההופעות והקריירה העמוסה של גורדון נמשכו גם לאחר התקיפה. גורדון המשיך לתופף וגם לצרוך עוד ועוד סמים שהרעו את מצבו. הקלידן של דרק והדומינוס, בובי וויטלוק, בספרו: "בילינו לפחות שנה ביחד, מנגנים ביחד כל היום וכל הלילה, ומשתגעים מכל סם זמין עם נטישה מוחלטת של אחריות. טיילנו בכל רחבי אנגליה, הופענו במועדונים בלי שאף אחד יידע מי אנחנו, וזה היה גן עדן, רק לעשות מוסיקה למען הכיף הטהור של זה".

אבל זה לא היה באמת כיף טהור ואחת שתיעדה את התפרצותו המפחידה של ג׳ים גורדון מולה הייתה כריס אודל. בשנת 1970 היא עזבה את עבודתה בחברת אפל, של הביטלס, והחלה לעבוד כעוזרת של אריק קלפטון, כשיום אחד חזרו קלפטון ולהקתו ממיאמי לאחר שסיימו להקליט שם את אלבומם, LAYLA AND OTHER ASSORTED LOVE SONGS. גורדון ואודל היו לבדם כשלפתע הוא הוציא מכיסו חבילה לבנה, שפך את התוכן שלה על מכסה הפסנתר והחל לחתוך ולחלק את החומר לשורות. "קדימה", הוא אמר לאודל, "קחי שורה". אודל לקחה את הצעתו והסניפה שורה ארוכה. שניות לאחר מכן היא החלה להרגיש שהיא חולה. שמשהו לא כשורה קורה.

"את בסדר?", שאל ג׳ים. אודל חשה בגלים גדולים של בחילה שנעו מכיוון המעיים אל הגרון. "מה זה?", שאלה אודל בחרדה, כשהבינה שלא הסניפה קוקאין. "זה הרואין", באה תשובתו של המתופף המודאג כי לא ציפה ממנה להתנהג כך לסם שהוא צורך ללא בעיה.

לילה אחד התווכחו גורדון ואודל בקולניות רבה, אחרי שתיית אלכוהול מרובה והסנפת קוקאין בצידה. קלפטון ושאר החבורה שהו מחוץ לבית המשותף וגורדון ואודל היו לבד בדירה. הפעם הצית משהו את גורדון ללכת רחוק יותר והכעסים הפכו לזעם גדול. פני הילד שלו הפכו לפנים של שטן. עיניו נראו כעיני משוגע. לפתע הוא ניתר ממקומו, ניסה לתפוס את אודל ולרתק אותה למיטה בידיו החזקות. היא הצליחה להימלט ממנו וברחה דרך המדרגות לקומה התחתונה כשגורדון דולק אחריה. בשניה שסובבה את ראשה לראות אם הוא רץ אחריה היא גילתה שבידו סכין קצבים. היא השתמשה בספה שביניהם כמחסום. גורדון נראה אחוז תזזית.

"ג׳ים! עזוב אותי!", צרחה אודל. "אני הולך להשיג אותך!", ירה גורדון בחזרה. "תשתקי או שאשתיק אותך!". הוא צעק ונופף בסכין. כשניסה לעקוף את הספה ידעה אודל שההזדמנות היחידה שלה היא לברוח שוב למעלה במדרגות ולנעול את עצמה באחד החדרים. כשניסתה לברוח, הוא דלק אחריה וכמעט השיג אותה והיא ידעה שאזלו סיכוייה להינצל. לפתע נשמע קול בכניסה - "הלו, יש מישהו בבית?". זה היה רוברט סטיגווד שפתח את הדלת ונכנס פנימה. עם הישמע קולו הפך גורדון במהרה לאיש הרגוע שמקודם. אך הפעם היה מבטו מרוקן. הוא ירד במדרגות, הניח את הסכין על הפסנתר בעדינות וחייך במתיקות אל אודל. לא היה לו מושג מה קרה דקה לפני כן.

בובי וויטלוק: "כשבאנו להקליט את האלבום השני של דרק והדומינוס, ג׳ים כבר היה איש אחר. הוא נכנס לאולפן מבלי שאף אחד מאיתנו ידע זאת ועשה דברים בעצמו, ובעצם ניסה להקליט אלבום סולו תוך שימוש בזמן האולפן שלנו, והוא הגיע לנקודה שבה הוא התנהג כאילו הוא באמת יודע לשיר ולכתוב שירים, ולנגן בגיטרה ופסנתר. הוא עשה יותר מדי הרואין וקוקאין מעורבבים יחד אז הוא חשב על כל מיני רעיונות זבל. למעשה, כולנו היינו במקום די מוזר בגלל הסמים. היו הרבה כעס ופרנויה בינינו, במיוחד בנושאים שקשורים לכסף. אני לא יודע איך הוא התמודד עם זה, אבל ג׳ים פיתח משהו במשרד, וקנה סט חדש של תופים ומכונית חדשה. לא יכולנו להבין איך פתאום נראה שיש לו כמות גדולה כזו של כסף לבזבז. הכל היה אמור להיות מחולק שווה בינינו. אריק (קלפטון) ואני היינו שנינו עם הכנסה קבועה מהמשרד, וכספי ההופעות היו רק תוספת. לג׳ים ולקרל (ריידל הבסיסט) היו סידורים משלהם עם המשרד. מבחינתי, כולנו שרפנו את הכסף בסיבובי הופעות והנה הוא מגיע עם מכונית חדשה. זה לא היה רק עניין של כסף, זה היה יותר עניין עקרוני. ג׳ים ביקש מאריק, קארל (ריידל הבסיסט) ואותי לפגוש אותו מול דירתו. עמדנו שם ולפתע הוא הגיח ברחוב עם מכונית פרארי דייטונה ספיידר לבנה. אריק ואני חשבנו, "על מה לעזאזל כל זה?" הבחור הזה אפילו לא יודע כלום על מכוניות".

ג׳ים גורדון שמע קולות בראשו והקול שהטריד אותו במיוחד היה קולה של אמו שהנחה אותו בראשו להרעיב את עצמו ולמנוע מעצמו שינה. רופאים שטיפלו בו שגו באבחנתו וניסו לרפאו מאלכוהוליזם. המצב הלך והחמיר עד שגמלה החלטה בלבו, להרוג את אמו ולחסל את ייסוריו. ב-3 ביוני 1983 הוא ארז בתיק סכין קצבים וגם פטיש ונסע לבית אמו. השעה הייתה 23:30 והוא ראה אור דולק בביתה. הוא דפק בדלת ושמע את אמו בת ה-72 נועלת את נעלי הבית שלה ופוסעת לכיוון הדלת. הדלת נפתחה, היא קראה בשמו וזה הספיק לו כדי להתנפל עליה. הוא תקף אותה שלוש פעמים בפטיש, בעודה צורחת לעזרה. הוא דקר אותה עם הסכין שלוש פעמים בחזה והרג אותה כשהוא מבטיח לעצמו שהייה רבת שנים מאחורי סורג ובריח. עם כליאתו הוא אובחן כחולה בסכיזופרניה אך לא יכל להשתמש בזה כסיבה לשחרורו, בגלל שינוי בחוק של קליפורניה בנוגע להגנה בשל אי שפיות.

כשראה גורדון בטלוויזיה, בתא שלו, כי אריק קלפטון, חברו ללהקת 'דרק והדומינוס', קיבל פרס מכובד על השיר LAYLA, הוא ניתץ בזעם כל מה שהיה בחדרו. בחדרו נתגלה פתק ובו רשימה של אנשים שהוא ביקש לחסל - מנהל להקת דרק והדומינוס רוברט סטיגווד, קלידן הלהקה בובי וויטלוק ואריק קלפטון.

ב-13 במרץ בשנת 2006 נערך סוג של איחוד בלהקת בלונדי, עם הקלידן ג'ימי דסטרי שעזב אותה בכעס. היה זה באירוע היכל התהילה של הרוק'נ'רול.

לאורך השנים 2004 ו-2005, להקת בלונדי התיישבה בדפוס רגיל של סיבובי הופעות והפסקות בין לבין כדי לאגור כוחות. למרות שלא היה סימן לאלבום חדש במהלך תקופה זו, נראה שהלהקה הגיעה למעמד של מוזיקאים מבוגרים שהופיעו בקביעות בפסטיבלים לצד להקות שהן סיפקו להן השראה. עם זאת, עד 2006 הליבה הלא מתפקדת באמת של רביעיית בלונדי ניצתה שוב לחיים.

ג'ימי דסטרי הודח מהלהקה בגלל בעיות הסמים המתמשכות שלו. הגיטריסט, כריס סטיין: "נהגתי לעשות טונות של סמים ודברים כאלו, אבל הפסקתי אחרי זמן מה וג'ימי התקשה יותר להוציא את עצמו מכל זה. למרות שהוא חשב שהוא בסדר, כל השאר לא ראו זאת כך".

"מה שהם עשו לי היה צעד שגוי," התעקש ג'ימי. "לכריס הייתה בעיית סמים רצינית מאוד ועזרנו לו לעבור אותה, היו לי כמה בעיות סמים והנה אני מנודה בגלל זה".

הזמרת, דבי הארי: "יש בג'ימי משהו נפלא, אבל יש גם זוועה מוחלטת כשזה בא עם סמים. כשהוא חי בצד האימה - מה שהוא נהג לעשות לא מעט - אתה לא יכול להיות איתו. אתה לא יכול להיות בקרבתו ואתה לא יכול לעבוד איתו".

דסטרי סיכם: "אני חושב שאנחנו עוברים אחד את השני כמו סכין לוהטת דרך חמאה, ואני לא יכול לראות את עצמי אי פעם עובד איתם שוב. לא על הבמה. לעולם לא. הם הפסידו המון בגלל שהם זרקו אותי".

"היינו צריכים להרגיע את כולנו לגבי ההתלהבות של כולם מהפרויקט", קבעה הארי. "ככל שזה הסתדר, לשלושה מאיתנו באמת הייתה השראה ודחף לעשות את זה, והאדם הרביעי נשר". עמדת הקלידים של דסטרי בבלונדי נלקחה על ידי המוזיקאי קווין פטריק - נראה היה שאין סיכוי שדסטרי יחזור אי פעם ללהקה. "ג'ימי פשוט לא ישלים עם דבי וקלם (ברק המתופף). אין שום דבר שאני יכול לעשות בקשר לזה", אמר סטיין. "החבר'ה האלו והוא מסוכסכים. זה תלוי בו לעשות את הגישור אבל הוא פשוט לא יעשה את זה".

ב-13 במרץ 2006, ג'ימי התאחד לזמן קצר עם חבריו לשעבר ללהקה כשבלונדי הוכנסה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול. בהתחשב באופן האומלל שבו הוא נפלט מהלהקה, היה הרבה מקום לעימותים. דסטרי לא ניגן עם השאר על הבמה.

"אם הוא באמת היה רוצים לנגן, הוא היה צריך להתקשר מראש, מה שהוא לא עשה", הסביר סטיין. "אז היינו צריכים לערוך חזרה. הרעיון שפשוט אפשר לשוטט על הבמה ולנגן כאילו זה היה בימים ההם שוב ... אני חושש שהחיים הם כך רק בסרטים. גם חברי עבר בלהקה נוספים לא הורשו לעלות עם ההרכב הנוכחי. סטיין: "אם החבר'ה האלו לא היו תובעים אותנו אולי היינו שוקלים את בקשתם ברצינות רבה יותר".

ב-13 במרץ בשנת 1984 יצא תקליט חדש ללהקת THE CARS ושמו HEARTBEAT CITY. היה בו גם מגה-להיט ושמו DRIVE.

הלהקה הגיעה לשיא הצלחתה עם התקליט החמישי הזה שלה ולהיטיו YOU MIGHT THINK ו-DRIVE. אבל ההקלטה של ​​האלבום, שנמשכה כמעט שנה עם מפיק הפופ-מטאל רוברט "מאט" לאנג, השאירה את זמר ומנהיג הלהקה, ריק אוקאסק, סחוט, והוא הביע מאוחר יותר את התסכולים האלו. "אני לעולם לא רוצה לעשות תקליט כזה שוב. אתה מבלה ארבעה ימים בקבלת צליל בס לשיר אחד. זה ממש מדכא".

עניין התהילה הרס אז אותו. זה נראה כאילו זה הפך להיות יותר מטלה עבורו ואחרי הצלחת התקליט הזה נזרעו הרבה זרעים של אי שביעות רצון. לאוקאסק והבסיסט, בנג'מין אור, היו חילוקי דעות עוד הרבה לפני כן אבל הבעיות החמירו אף יותר כאשר הלהקה הוציאה את התקליט הבא שלה, DOOR TO DOOR, בשנת 1987 . השניים לא הסתדרו ומפגשי ההקלטה היו לא נעימים.

אשתו לשעבר של אוקאסק, הדוגמנית פולינה פורז'יקובה, אמרה: "ריק היה הדיקטטור של מדינה קטנה מאוד, שהיא הלהקה, ואני חושבת שזה השפיע על כולם. כל החבר'ה מאוד חיבבו אחד את השני, אבל זה עבר את הסף באותה תקופה. מבחינה יצירתית הוא מאוד רצה למתוח כנפיים ולהיות קצת יותר מוזר. אנשים ציפו מהלהקה להמשיך להיות מה שהיא. הוא היה כמו, 'לעזאזל עם זה - אני רוצה לעשות משהו אחר'...".

והנה כמה מילים על הלהיט DRIVE: זה שיר מלנכולי מאוד שכתוב מנקודת מבטו של בחור שצופה באישה (שכנראה יצא איתה) ששוקעת בדיכאון, מנסה לגרום לה להסתכל היטב על מה שקורה איתה. ריק אוקאסק כתב את השיר הזה אבל הוא לא שר בו אלא הבסיסט, בנג'מין אור.

ב-13 במרץ בשנת 2015 מת, בגיל 77, דייויד אלן, מייסד ומנהיג להקת הרוק המתקדם הנפלאה, גונג.

הסיפור של להקת גונג החל באופן מקרי כשדייויד אלן היה חבר בלהקת 'סופט מאשין', שהחלה את הדרך המשותפת בצרפת, אבל לא קיבל אישור להיכנס עם שאר חברי הלהקה לאנגליה, בגלל בעיות של אישורים. לכן נאלץ לנסוע לפריז ולהתחיל שם הרפתקה חדשה משלו. גונג החלה לגדול בשנת 1969, כשאלן יצק לתוכה אלמנטים של בחור שהעניק לו השראה גדולה - סיד בארט.

המטרה של אלן הייתה ליצור מוזיקה שתביא שינוי רוחני בעולם. באותה שנה הוא צירף אליו את שותפתו גילי סמית, הסקסופוניסט דידייה מאלהרב ונגן כלי הקשה בשם ראצ'יד הוארי. בשנת 1970 יצא ללהקה התקליט MAGICK BROTHER שהכיל גיטרות קוסמיות ולחישות חלליות מכיוונה של סמית.

דייויד אלן על השם גונג: "הרעיון של השם הזה ללהקה הגיע מכך שראיתי בגונג דבר סימבולי לחיים. הוא עגול, אתה מכה בו והוא מצלצל לזמן רב מאד - ממש כמו שירה רוחנית של המילה OHM". המטרה של אלן הייתה להפוך את יצירתו המוזיקלי לסוג של מדיטציה ושינוי רוחני בעולם. בשנת 1970 יצא התקליט הראשון של גונג ושמו MAGICK BROTHER. תקליט מלא באפקטים מרחפים עם גיטרות, לחישותיה החלליות של שותפתו, גילי סמית' וגם ניחוחות רוק. כבר בתקליט זה אפשר לשמוע את הגאונות של דייויד אלן שתפרח אף יותר בהמשך הדרך.

בשנת 1971 יצא התקליט CAMAMBERT ELECTRIQUE הנהדר ובאפריל 1972 יצא בצרפת התקליט CONTINENTAL CIRCUS עם מוזיקה של להקת גונג. תקליט-פסקול זה הוקלט כבר באפריל 1971 באולפני CHATEAU D'HEROUVILLE שיפורסמו לאחר מכן לכשיבואו להקליט בהם (מטעמי מס הכנסה) אלטון ג'ון ודיוויד בואי.

ארבעת הקטעים בתקליט הזה הוזמנו על ידי הקולנוען, ג'רום לפרוסאז, כדי לספק פסקול עבור סרטו על רוכב האופנועים האוסטרלי, ג'ק פינדליי. הסרט עצמו, כולל מונטאז' הפתיחה המצמרר של תאונות אופנועי מירוץ (עם צילומי הרוגים), המשיך והפך לזוכה בפרסים.

מלבד השירה המובהקת של מנהיג הלהקה, דייויד אלן, וגיטרת הגליסאנדו הממיסה את המציאות, הפסקול מביא את להקת גונג באופן חסכני, ללא צלילי סינטיסייזרים. גילי סמית' נמצא פה ומשמשת כלוחשת החלל האמיצה והסקסופוניסט / חלילן, דידייה מלהרבה, נמצא גם הוא בהישג יד, ולצדם באים המתופף פיפ פייל והבסיסט כריסטיאן טריטש.

מי שמחפש בתקליט זה את הטריפ הגונגי הברור, עלול להתאכזב מרה. אחרים, שמחפשים לגלות צד נוסף בלהקת גונג האהובה עליהם - יופתעו ולטובה.

האלבום בנוי סביב ארבעה קטעים, כשהקטע WHAT DO YOU WANT הוא וריאציה של FOHAT DIGS HOLES IN SPACE שנמצא בגרסה שונה באלבום CAMAMBERT ELECTRIQUE. הקטע BLUES FOR FINDLAY מגיע בגרסאות ווקאלית ואינסטרומנטלית.

בשנת 1973 הכניס אלן את קונספט ה- RADIO GNOME שלו ללהקה. המטרה הייתה ליצור מציאות מדומה בשילוב עם הומור סוריאליסטי ומחאה אנרכית. הקונספט הזה החזיק במשך שלושה אלבומי אולפן ואין ספור הופעות מסביבם.

דייוויד אלן על הקלטת האלבום הראשון בטרילוגיה, THE FLYING TEAPOT, שיצא ב-25 במאי 1973:

"בהשוואה לאולפן הצרפתי בו הקלטנו את האלבום הקודם, CAMEMBERT ELECTRIQUE, אולפני 'מאנור' היו ברמת העולם השלישי. הצליל שהתקבל בחדר הבקרה היה רחוק מאד מהצליל של הלהקה שנוגן באולפן. הקלטנו מספר טייקים של שיר הפתיחה, שהיה גבוה בהרבה מהנחוץ. ועדיין הלהקה נשמעה לא טוב בהקלטה.

הזמן החל להלחיץ אותנו מאד וקבענו שנתקן את הסאונד בעת עריכת המיקס. בינתיים חשנו שהמוזיקה שאנו מנגנים ברגש רב לא מתקבלת היטב בציוד ההקלטה. לא ידענו מה לעשות. לא הבנתי מה גרם ליצירה TUBULAR BELLS להישמע כה טוב באותו אולפן וליצירה שלנו להישמע רע. מה קורה שם שעוצר אותנו?

כשהגיטריסט סטיב הילאג' הצטרף ללהקה, כבר לא נותר לו כמעט מקום להוסיף את צליליו בהקלטה. הוא הוסיף קצת גיטרת ווא-ווא פה וקצת אקורדים של ג'אז שם וסולו בקטע FLYING TEAPOT.

כשערכתי את המיקס לאלבום, דמיינתי את הרמקולים בחדר הבקרה כשתי קופסאות שיוצאים מהן 32 איש ובבת אחת! זאת כי כל חברי הלהקה והנספחים עמדו שם והתווכחו על כל צליל. זה לא היה רחוק מהתמוטטות עצבים".

בעיתון NME נכתב בביקורת עליו אז: "האלבום הזה מוזר. מאד מוזר. אבל הוא גם ממש טוב. המוזיקה בו לא יכולה להיכנס לתוויות כרוק, פופ או ג'אז. חברי הלהקה ממיסים את הגבולות בין הסגנונות האלו. מה שיוצא מזה הוא התקפה על אונות המוח וגם נגינה בסטנדרט גבוה מאד".

בעיתון מלודי מייקר נכתב אז בביקורת: "המוזיקה פה מספקת את העיקר. ברגע שהלהקה מפסיקה לשיר על רדיו גנום וספלי תה, זה ממש טוב, כרוק זורם עם אפקטים מוזרים. כמה חבל שהמוזיקה מתחבאת לרוב מאחורי מילים מטופשות".

התקליט השני בטרילוגיה נקרא ANGEL'S EGG, שהציג לאוהבי הלהקה את המתופף החדש בחבורה - פייר מורלן. השלישי בטרילוגיה היה YOU שהוא הראשון של הלהקה שקניתי בזמנו בתקליט ויצא במקור באוקטובר 1974. זו הייתה הפעם הראשונה בה טעמתי טעמו של גונג.

רק אחרי כמה השמעות מרוכזות עם אוזניות התחלתי להבין באמת מה קורה שם. ומאז ועד היום התקליט הזה נחשב לאהוב מאד אצלי. יש פה רגעים מוזיקליים קומיים עם וירטואוזיות מופלאה לצד רגעים מוזיקליים בהם ההרגשה היא ששערי השמיים נפתחו ויצאתי לריחוף בחלל. או שמא שערי המוח שלי נפתחו וקיבלתי כרטיס טיסה אל הממד המקביל. האלבום YOU הוא השלישי מתוך טרילוגיית אלבומים בשם RADIO GNOME, שהגה מנהיג הלהקה, דייויד אלן. שני האלבומים הקודמים בטרילוגיה היו THE FLYING TEAPOT ו- ANGEL'S EGG, שהיו בהם מוטיבים ברורים של SPACE-ROCK מתובל בהבלחות ג'אזיות מתקדמות ואלקטרוניקה שטופת סינטיסייזרים אנלוגיים. את 'ביצת המלאך' הקליטו חברי גונג ביער בצרפת, כשלצידם אולפן ההקלטות הנייד של אולפני מאנור. חברי הלהקה גרו שם כקומונה והתמסטלו כל הזמן ויצרו טלפתיה מוזיקלית ביניהם.

האלבום YOU נחשב לאלבום ההדוק והמאוחד ביותר משלושת אלבומי הטרילוגיה. אולי העובדה שהאלבום הזה מכיל פחות טקסטים מהאלבומים הקודמים היא שהפכה אותו להכי פחות מוזר מהטרילוגיה. שילוב תפקידי הנגינה המהפנט בין חברי הלהקה הופך את המוזיקה שכאן לרצינית ביותר.

זה גם האלבום האחרון במסגרת גונג הקלאסית שדייויד אלן יככב בה כמנהיג השבט. בתוך מחנה הלהקה שררה בזמן ההוא אווירה של דמוקרטיה. לפיכך המוזיקה שבאלבום נוצרה משיתופי פעולה פוריים בין כל החברים.

הסשנים להקלטת האלבום הזה התרחשו באווירה שונה לגמרי מאלו של האלבומים הקודמים. בעוד שבאלבומים הקודמים היה זה אלן ששלט על כתיבת החומר המוזיקלי, הפעם הוחלט שכל חברי הלהקה יצרו את המוזיקה יחדיו. לפיכך שכרו חברי הלהקה קוטג' באוקספורדשייר וגרו שם במשך שבוע. בקוטג' ההוא לקחו יחדיו כל חברי הלהקה טבליות של LSD ויצאו לטריפ הזייתי משותף. הטריפ הזה היה נטול הרגשות של פרנויה או פחד. הטריפ היה כולו מלא קסם ואור וחברי הלהקה ניגנו תוך כדי הטריפ. הם ניגנו ויצרו מוזיקה בזמן שהיו בחוויה. הנגינה ההזייתית הוקלטה ואחר כך התיישבו כל חברי גונג במעגל והקשיבו למה שהוקלט. מההקלטה הם בחרו את הקטעים שנראו להם הטובים ביותר ואלה הפכו לרעיונות מוזיקליים לתקליט YOU.

באלבום הזה המשיך הקו העלילתי שהחל בשני האלבומים הקודמים.

הדמות המרכזית של הסיפור, ZERO THE HERO, חוזר מהמסע לכוכב גונג. עם חזרתו הוא מבקש מהיראם, שהוא מה שנקרא בסיפור THE MASTER BUILDER, לבנות לו מקדש בלתי נראה לעצמו.

לאחר מכן פונה זירו הגיבור לארגן את מפגש הפריקים במקום שנקרא THE ISLE OF EVERYWHERE. במפגש הזה כולם נהנים ולכן נדלקת אצל כל אחד מהם העין השלישית. אך גיבור הסיפור מחמיץ את המסיבה כי באותו זמן הוא אכל עוגת פירות במקום אחר. לפיכך הוא מפספס את ההזדמנות ועינו השלישית לא נדלקת ולפיכך נידון למשך כל חייו לעבור גלגולי נשמות.

האלבום YOU הוקלט באולפני מאנור. יש כאן פתיחה פסיכדלית קמעא שנבנית עד שמגיעה לסוג של טראנס מוזיקלי. הדבר הזה הביא את להקת גונג לשלמות מוזיקלית ואף גרם לה להיות להקה משפיעה מאד על הרכבי אמביינט וטראנס, שיצוצו כעשרים שנה מאוחר יותר.

כשהאלבום YOU יצא, הוחלף המתופף מורלן במתופף אחר בשם לורי אלן, שניגן לפני כן בתקליט THE FLYING TEAPOT ולפני זה עם סופט מאשין. מתופפים נוספים עברו במחנה של גונג בתקופה ההיא, ביניהם בריאן דוויסון (שהיה לפני כן המתופף של THE NICE) ומאק פול (שהיה לפני כן המתופף של להקת WARHORSE).

באפריל 1975 התרחש קרע בין דייויד אלן לשאר חברי הלהקה. זה קרה באולם TOWN HALL שבצ'לטנהאם, אנגליה. הוא הסביר את מה שקרה בספרו:

"כשהיינו במכונית המסחרית, הבנתי שאני חייב להסביר לשאר את עצמי. אבל כיצד? סטיב (הילאג', הגיטריסט - נ.ר) היה עתיר חמלה ומודאג למצבי אבל כשניסיתי להסביר להם, מצאתי את עצמי חסר מילים, מוצף ברגשות ובדמעות. צנחתי לתוך דכאון עמוק. באותו זמן הורידה הלהקה ממני את המטען המוזיקלי, אבל אם אני כבר לא תורם כלום, אז מדוע אני בכלל שם? זה היה נראה בלתי אפשרי לשתף אותם באי הרלוונטיות שלי ללהקה, מאחר והם התחשבו בי. זה היה נראה ככפיות טובה מצדי.

הם התחשבו בי גם כשערכנו בדיקת כלים לקראת ההופעה והם ניגנו איתי על הבמה את מעט הקטעים שנותרו לי לנגן איתם. הלכתי להסתובב בעיר ולא הצלחתי לנער ממני את תחושת הערפל שנחתה עלי.

מאחורי הקלעים חשתי בחוסר חשק תהומי להחליף לבגדי ההופעה שלי. בלומדידו (נגן כלי הנשיפה - נ.ר) ראה את מצבי וניסה לעזור לי עם הנחת מקטרת גראס מולי. ישבתי והבטתי בזה ללא תחושה. העשב הוא דבר טריקי - שם נוצרה גונג ועם זה היא גם תיעלם. אז, כנראה מתוך הרגל, לקחתי את המקטרת ועישנתי אותה. אז חזרה אליי האנרגיה, התלבשתי והייתי מוכן.

כל חברי הלהקה עלו לפניי לבמה וניגנו ואז נאלצתי לחכות לרגע בו אעלה לבמה. כשהרגע הגיע, מדדתי באופן נפשי את המרחק שיש לי לצעוד מאחורי הבמה אל המיקרופון. באתי לצאת מחדר ההלבשה אל הבמה אל נדחפתי לאחור. מבלי להבין מה קרה לי, ניסיתי שוב לצאת מהחדר ושוב הופלתי לאחור. זה היה רגע מפחיד ומטורף ותחושת התסכול קיננה בי. ניסיתי פעם שלישית ושוב נפלתי לאחור. היה מין כוח בלתי נראה שחסם אותי. הלב שלי צנח והנפש שלי התרסקה.

הבטתי מסביבי בפניקה מוחלטת. שמתי לב שיש דלת נוספת בצד השני של החדר. רצתי אליה אבל היא הייתה נעולה. המפתח היה בה, אז סובבתי אותו, פתחתי את הדלת ונסתי על נפשי. רצתי במהירות רבה. רצתי למען חיי. רצתי בשביל לשרוד. לפתע עצרתי. הבטתי לעבר בניין האולם, כשעכשיו אני נמצא אי שם בחוץ בין עצים. הייתי בטוח כרגע. המשכתי ללכת דרך הגן ולכיוון הכביש. להקת גונג נעלמה ממני.

תזרים של הופעות עבר הבזיק מולי בשידור חוזר. היה גשום והנה אני בבגדי ההופעה שלי. פחדתי ששוטרים יעצרו אותי. התחבאתי מאחורי השיחים הרטובים. אולי הייתי האנס שגרם לטרור באותה שכונה? אולי בגלל זה אנשים הביטו בי בפחד תהומי. התחלתי לרעוד והבנתי אז שאני רטוב לגמרי. פשוט רציתי להגיע כבר הביתה. יצאתי מהשיחים, הרמתי את אגודלי לתפיסת טרמפ ומכונית עצרה לידי. בכוחותיי האחרונים אמרתי שאני צריך להגיע לוויטני.

הם הביאו אותי לביתי מבלי שהוצאתי מילה נוספת. רצתי מיד פנימה ונשכבתי במיטתי. לאחר מכן הגיעה גילי (סמית') ואמרתי לה בתרועת ניצחון שעזבתי את להקת גונג. Wאבל איך אנחנו נחיה?W, היא שאלה בדאגה. "אל תדאגי", עניתי לה. Wאין לי מושג כיצד, אבל זה יקרה כי אני עכשיו חופשי לגמריW.

הצחוק שיצא ממני באותו רגע נשמע צחוק של טירוף. חשתי אושר כמותו לא חוויתי מזה המון זמן. שעה לאחר מכן חזרה כל הלהקה ובלומדידו התיישב לצדי. אמרתי לו שפרשתי והוא ניסה לשכנע אותי אחרת. לא היה לו סיכוי. ההחלטה שלי הייתה ברורה כשמש. ידעתי שגונג תוכל להמשיך בלעדיי. בלילה חלמתי שאני קבצן מרוט בצד הדרך שהעולם עובר לצדו".

בונוס: ג'ון לורד, הקלידן של דיפ פרפל, סיפר החודש (מרץ) בשנת 1972 למלודי מייקר:

"השנה הזו נהיה מאד עסוקים. אני יודע מה יקרה עד חג המולד. אנחנו מתחילים להצליח בארה"ב ונצא לסיבוב הופעות שם. עבדנו שם בעבר עם באדי מיילס, שממש עבד נהדר על הקהל שלנו והותיר אותנו עירניים להיות טובים כמוהו. גם עשינו סיבוב עם להקת THE FACES שהיו נהדרים והתקבלו היטב עם הקהל שמתאים לנו.

זה היה נחמד לפגוש שוב את רוני ווד כי בעבר היינו חברים בלהקה ששמה SANTA BARBARA MACHINE HEAD (מעניין אם מפה הגיע שם התקליט של דיפ פרפל שיצא באותה שנה - נ.ר). בלהקה ההיא היינו אני, רוני בבס, קים גרדינר בגיטרה וטווינק בתופים. המפיק גאס דאדג'ן הקליט שלושה שירים איתנו אבל נגמר לנו הכסף להקליט עוד. אז רוני קיבל הצעה להצטרף ללהקה של ג'ף בק. טווינק הצטרף ללהקת TOMORROW ואני הצטרפתי כקלידן ללהקת THE FLOWER POT MEN. זה היה בשנת 1967.

כרגע אנחנו, בדיפ פרפל, מרוצים עם התקליט החדש שהקלטנו. סיימנו להקליט תוך שלושה שבועות בלבד. הגענו לקזינו בשווייץ כדי להקליט אבל ידוע לכם שהוא נשרף. המזל שלנו היה שאנשי הצוות שלנו לא מיקמו את הציוד שלנו שם יום לפני תחילת ההקלטות. אחרת היינו מאבדים אותו לשריפה. פרנק זאפה איבד שם את כל הציוד שלו. נדמה לי שהדבר היחיד שנשאר לו היה פעמון פרה שהותך מהחום. אז מצאנו שם בית מלון שהיה ריק בגלל החורף. הבאנו לשם את אולפן ההקלטות הנייד של הרולינג סטונס. האווירה הייתה רגועה.

אני לא מרגיש שיש ממש תחרות שלנו עם להקות אחרות. אני חושב שהתקליט 'תמונות בתערוכה', של אמרסון לייק ופאלמר, מופק ממש כהלכה כתקליט הופעה. זה התקליט החי הראשון שנשמע לי עם ציפוי נפלא של אולפן. גם אנחנו רוצים לעשות תקליט בהופעה כי קשה להירגע באולפן. הלוואי שנעשה אלבום כפול כזה במחיר תקליט בודד.

האמת שלא מזמן היו בעיות בלהקה שלנו וזה קרה בגלל מחסור בתקשורת. כל השנים שנלחמנו יחד עבור משהו וכשפתאום יש לנו את זה כבר אין צורך להילחם ביחד יותר. עכשיו אנחנו יכולים לעבוד על תקליטי סולו. ריצ'י בלאקמור עובד על תקליט סולו בסגנון רוק. הוא יודע שהלהקה שלנו היא לפני הכל. אנחנו חופשיים לעשות את מה שבא לנו. אני רוצה לעשות דברים עם תזמורת. הבלט המלכותי השבדי ביקש שאכתוב לו קונצ'רטו שיהיו בו גם גיטרה חשמלית וסינטיסייזר מוג. גם קיבלתי הצעות לעשות מוסיקה לסרטים. עשיתי פסקול אחד שנקרא THE LAST REBEL. זה מערבון אמריקאי".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459