top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-14 באוגוסט בעולם הרוק

עודכן: 15 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-14 באוגוסט (14.8) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אני מאותם אמנים שמרגישים שניצלו אותם, אבל אני לא מרירה על זה בכלל. שדדו אותי ביג טיים, אבל לא אכפת לי. אני עשירה יותר ממה שהייתי קודם". (דונה סאמר)


ב-14 באוגוסט בשנת 1988 התאבד הגיטריסט רוי ביוקאנאן.


אז מי הוא רוי ביוקאנאן? התשובה בשתי מילים: אגדת גיטרה. ובשלוש מילים: אגדה גיטרה מדהימה. בין מעריציו אפשר למנות את אריק קלפטון, הרולינג סטונס, רובי רוברטסון (הגיטריסט של THE BAND), אל קופר, נילס לופגרן והמון אחרים.


לירוי (רוי) ביוקאנאן נולד בארקנסו. בגיל חמש קנה לו אביו את הגיטרה הראשונה, אחרי שביוקאנאן אמר לו שהוא אוהב להקשיב לרדיו. 'איזה סגנון אתה אוהב לשמוע?' שאל האב. התשובה שביוקאנאן הקטן השיב הייתה במילה אחת: 'גיטרה'. אחרי כמה שנים, בהן ניגן בלהקות מקומיות משלו וכנגן ליווי לאחרים, יצא לשידור בטלוויזיה הסרט שהביא להחתמתו בחברת התקליטים 'פולידור'. הוא הוציא את אלבום הסולו הראשון שלו בשנת 1972. זאת אחרי שנים שהופיע נון סטופ בדרכים בשביל גרושים. עד שיום אחד הוא הבין שהוא אמור לקבל יותר כסף כשהוא מנגן עבור אנשים אחרים. אז הוא החליט לפרוש ולפצוח בדרך עצמאית. בתקופה ההיא ניגן בגיטרת פנדר טלקאסטר משנת 1953.


ביוקאנאן לא היה גיטריסט של ווליום בדציבלים גבוהים. בעוד שרוב הגיטריסטים של התקופה הקיפו את עצמם עם מגברים עתירי עוצמה בחר ביוקאנאן לנגן במגברים שהרמקול בהם בקוטר קטן יותר אך מלהיב לא פחות. הוא הודה פעם בראיון שהוא לא יודע לקרוא תווים ושהוא לא מקשיב כלל לרדיו. אם הוא רוצה משהו חדש לנגן, הוא פשוט נשכב במיטתו והוציא את זה מראשו. הוא אפילו לא היה צריך גיטרה עליו כשחשב על תפקידי נגינה חדשים. הכל היה בראשו. רבים אהבו לשמוע את נגינתו והופעתו האחרונה נערכה ב-7 באוגוסט בניו הייבן. אחריו נקבע לצאת לסיבוב הופעות בקנדה.


אבל ב-14 באוגוסט 1988 נתקבלה במשטרה, בעשר בלילה, שיחה ובה נמסר על מריבה חמורה בבית משפחת ביוקאנאן. אשתו של רוי, ג'ודי, מסרה לשוטרים שבעלה צעק עליה ויצא מהבית שיכור כלוט. השוטרים דלקו אחריו ועצרוהו לא הרחק משם. הוא הושלך לתא מעצר בבית הכלא בווירג'יניה. המשגיחים לא בדקו את תאו וחצי שעה לאחר שהושאר שם לבדו, בשעה 23:10, נמצא ביוקאנן בן ה-48 כשהוא תלוי וללא רוח חיים. חולצתו שימשה כחבל התליה שנקשר לסורג החלון. הוא הובהל לבית החולים אך דקה לפני חצות הוכרז מותו באופן רשמי. הוא השאיר מאחוריו רעיה, שבעה ילדים, חמישה נכדים וקטלוג מוסיקלי מרשים ביותר.


ב-14 באוגוסט בשנת 1966 - הביטלס מוציאים אנשים מדעתם.


אז נערכה ההופעה השלישית בתוך סיור ההופעות האחרון של הביטלס. ההופעה בקליבלנד, אוהיו, נערכה מול 20,000 אנשים משולהבים ביותר.


הכאוס גבר על השליטה והמופע הופסק, באופן זמני, במהלך השיר הרביעי של הביטלס, DAY TRIPPER, כאשר כ-2,500 מעריצים פלשו לתחום מגרש הבייסבול בו נערכה ההופעה. הלהקה עזבה במהירות את הבמה ובילתה זמן מה מאחורי הקלעים עד שהוחזר הסדר.


דובר משרד הלהקה, טוני בארו, סיפר בספרו האוטוביוגרפי: "אחת ההופעות הפראיות ביותר של הביטלס התקיימה באיצטדיון העירוני בקליבלנד - שם התפרע הקהל, פרץ דרך גדר ביטחון באורך מטר וחצי ופלש לתחום במהלך ביצוע השיר DAY TRIPPER. מספר הפולשים עלה משנייה לשנייה. המשטרה המקומית נכנסה להלם, ויתרה על נסיון לעצור את הקהל ועמדה מאחור, בעוד המוני מעריצים השתלטו על הבמה ועל אזור הדשא "המאובטח" שסביבו. הביטלס מיהרו אל חדר ההלבשה המאולתר שלהם, שהיה בצורת קרוואן שעמד מאחורי הבמה. הקונצרט הופסק למשך 30 דקות עד שהוחזר הסדר. הסבל של הלהקה, מל אוונס, נאלץ לעצור בגופו את האוהדים המשולהבים מלגנוב את כלי הנגינה של הביטלס מהבמה כאילו היו מזכרות".


כל הסיפור של ארבעת המופלאים - בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".


הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-14 באוגוסט בשנת 1940 נולדה ג'וזי (ג'וזפין מרסיה) כץ. ג'וזי, שעלתה לישראל מפיטסבורג, הייתה הצלע הנשית בהרכב הישראלי המהפכני, 'החלונות הכבוהים', לפני שיצאה לפרויקטים מעניינים נוספים.


הנה, להנאתכם, כרטיס הביקור של ג'וזי כץ, תקף לשנת 1972 בעיתון עולם הקולנוע:


השכלה: תיכונית אחים ואחיות: קני - האחות הגדולה שגרה בארץ. יואל שחי בארה"ב. זמר אהוב: גילברט אוסליבן, קט סטיבנס, שמוליק קראוס, שלום חנוך ואריק איינשטיין. זמרת אהובה: קרול קינג, אלה פיצג'ראלד ונינה סימון. להקה אהובה: קרוסבי סטילס נאש ויאנג, החיפושיות, בופאלו ספרינגפילד, POCO. שחקן נערץ: מרלון ברנדו. שחקנית נערצת: פיי דאנאוויי. אוהבת במיוחד: מוסיקה ולישון. צבע אהוב: צהוב. שונאת במיוחד: שקרים. מקום אהוב: ראש פינה. מאכל אהוב: סלט ירקות. משקה אהוב: יין. ספורט: לרכב על סוסים וטניס. תחביבים: לצייר, לשיר ולקרוא ספרים.


את ג'וזי ראיינתי לעומק על התקופה ההיא והמון דברים שהיא סיפרה לי, נמצאים בספר הרוק הישראלי שכתבתי והוצאתי.




ב-14 באוגוסט בשנת 1971 ילדה הזמרת דיאנה רוס בת, רונדה, שאביה הוא נשיא חברת התקליטים, מוטאון, ברי גורדי. הבת גדלה אצל דיאנה ובעלה, רוברט אליס זילברשטיין, ורק כשהגיעה לגיל 12 היא גילתה את זהותו האמיתית של אביה.


ברי גורדי בספרו: "זה היה עכשיו 1971. לא הגענו לסוף ינואר כאשר לסוזאן הייתה המשימה הלא נעימה להביא לי את החדשות - דיאנה התחתנה עם גבר בשם בוב זילברשטיין. כשהיא התקשרה אליי למשרד באותו יום, היו לי כל מיני רגשות. הופתעתי והזדעזעתי, אבל במקביל הוקל לי. ההקלה הגיעה כי ידעתי שזה יביא לסוף כל רגשות רומנטיים שעד לשלב זה סירבו למות. עכשיו יכולתי להתמקד לחלוטין בתחומים חדשים של

הקריירה שלה - טלוויזיה, סרטים, במה.


בהתחלה לא היה לי מושג שהיא בהריון אבל ברגע שהיא התחילה להראות בטן תופחת היו לי כמה מחשבות חולפות - האם זה יכול להיות...? לא. ואז חשבתי על לילה לפני כמה חודשים, ממש לפני חג המולד. למרות שנפרדנו, הייתי בבית שלה כשהטבע תפס את המקום של שיקול דעת טוב יותר ומצאנו את עצמנו שלובים זה בזה ונכנעים לאותה 'פעם אחרונה' או אולי זה היה רק 'עוד אחד לדרך'.


באוגוסט 1971, דיאנה ילדה תינוקת שהיא קראה לה רונדה. צפיתי בה כשהיא גדלה ולא לקח לי הרבה זמן להבין שאני אביה. דיאנה ואני סוף סוף הבנו שזה כך. היא סיפרה לבעלה ומאוחר יותר לרונדה. במהלך השנים הראשונות של רונדה ביליתי איתה הרבה פעמים והיה כיף. היא, ומאוחר יותר שתי אחיותיה, גדלו והתייחסו אלי כדוד. דיאנה הביאה אותן לביתי לעתים קרובות, שם שיחקנו כמעט בכל משחק בספר, בעיקר חידות ומשחקים מנטליים יצירתיים.


לקחתי את הנישואים של דיאנה בקלות. שכנעתי את החברים המודאגים שלי שזה הדבר הכי טוב שיכל לקרות. שמחתי בשבילה. שמחתי בשבילי. שמחתי בשביל כולם".


ובכן, על פי כתבה של מגזין פיפל משנת 1976, דיאנה רוס ורוברט אליס זילברשטיין נפגשו בצורה די יוצאת דופן, כשהיא קנתה מתנה לגבר בחייה באותה תקופה. כשהבחינה בזילברשטיין כשהייתה בחנות, ניגשה אליו וביקשה ממנו את עצתו לגבי מתנה לברי גורדי. היא התאהבה מיד במי שעמד מולה.


היא כל כך התלהבה עם זילברשטיין באותה תקופה שהיא התייחסה אליו כאל "כל דברי הפנטזיה שאתה חושב עליהם בבעל". במהלך נישואיהם, שניהם נהנו מהצלחה רבה. לדוגמה, דיאנה רוס המשיכה להופיע בקביעות על הבמה והיא גם נכנסה לעולם המשחק. הקריירה של זילברשטיין המריאה גם היא כשהוא הפך למומחה בנדל"ן והוא גם התחיל לנהל הרבה אמנים כולל דיאנה רוס, צ'אקה קאן ומיט לוף, בין היתר. בעוד שהדברים הלכו טוב עבור בני הזוג מבחינה קריירה, ברמה האישית הייתה להם הרבה שמחה גם בחייהם.


אבל למרבה הצער, רוס וזילברשטיין התגרשו בשנת 1977, אבל נראה ברור שהם עשו עבודה טובה בהורות משותפת. זילברשטיין נשאר גם בחייה של גרושתו ושל הילדה החורגת שלו, רונדה.



ב-14 באוגוסט בשנת 1983 שבר ג'וני ראמון, גיטריסט להקת הראמונס, את הגולגולת שלו בקרב מכות עם סת' מקלין, מלהקת SUB ZERO CONSTRUCTION. הריב התחיל כשראמון הבחין במקלין עם חברתו, רוקסי וויטני (היא חשבה שהייתה להם מערכת יחסים פתוחה - נו, אז חשבה...). ראמון מובהל לבית החולים ועבר ניתוח בראשו. מקלין נעצר והואשם בתקיפה.


ב-14 באוגוסט בשנת 1981 וארבע שנים לאחר מותו בטרם עת של אלביס פרסלי, שופט בממפיס קבע שהעיזבון שלו כבר אינו מחויב כלכלית למנהלו, "קולונל" טום פרקר.


ב-14 באוגוסט בשנת 1964 פורסמה ביקורת בעיתון TIME האמריקאי, על הסרט הראשון של הביטלס, "לילה של יום מפרך"...


"ההשתוללות המוזיקלית השעירה הזו בכיכובם של ג'ון לנון, פול מקרטני, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר - בדמות הביטלס - היא אחד הסרטים הטריים והמצחיקים ביותר שנעשו אי פעם למטרות ניצול בלבד. זה נראה טוב יותר ממה שזה אמור להיות. הם נראים כמו ארבעה בלו בויז תועים, הבחורים איכשהו עברו את צעדיהם הזריזים בתסריט שנחבט יחדיו בצורה ממולחת על ידי התסריטאי אלון אוון ובוים ​​בסגנון 'קולנוע חדש' עז על ידי ריצ'רד לסטר. הם כלואים בתהילה מאחורי חומה בלתי סבירה באופן גחמני של נימפות מייללות, אבל לא מסונוורים לרגע מהטיפשות הבוטה באמת של עולם המבוגרים שסביבם.


יש מספיק משחקי מילים מטורפים וקטעי קומדיה כדי לגרום לכל ביטלמניאק עוויתות של שמחה. בזיוף מסיבות עיתונאים, הביטלס נותנים לכל שאלה בנאלית את התשובה הראויה לה: 'איך מצאת את אמריקה?' - 'פניתי שמאלה בגרינלנד'... 'איך אתה קורא לתספורת הזאת שלך?' - 'ארתור'. לפעמים ההומור נראה מאולץ".


ב-14 באוגוסט בשנת 1970 יצא באנגליה תקליט הבכורה של להקת הספייס-רוק, HAWKWIND, שנושא את שמה.


היה זה דיק טיילור, הגיטריסט לשעבר של להקת THE PRETTY THINGS, שחיפש מיזם חדש לאחר שעזב את הלהקה, נמשך להוקווינד על ידי הקשבה לכמה הופעות שלה והחליט להפיק את התקליט הזה. הגיטריסט, דייב ברוק: "דיק בא וניגן איתנו בגיטרה בכמה מההופעות כדי לקבל תחושה של מה שעשינו. הוא עזר מאוד באולפן. הוא כיוון אותנו. הוא היה עם ראש טוב על הכתפיים והוא היה יצירתי ועשה עבודה טובה. הוא היה בסדר, דיק היה בסדר". האמת שדיק טיילור החליף בלהקה, למשך כמה הופעות, את הגיטריסט הפורש, מיק סלטארי. זאת עד שברוק הביא ללהקה את הגיטריסט יו לודי לנגטון.


ההקלטות החלו במרץ 1970, באולפני טריידנט בלונדון. לאחר מספר ניסיונות לא מוצלחים באולפן ההקלטות, שבו הלהקה לא אהבה להקליט את חלקיה בנפרד, הם בחרו להקליט באופן חי באולפן.


עיקר האלבום מורכב מיצירה אינסטרומנטלית בצורה חופשית שהלהקה כינתה SUNSHINE SPECIAL אך היא הופרדה לרצועות שונות. המילים מועטות, אבל אלו שקיימות, כמו גם שמות השירים, מתייחסות לחוויית הסמים, כפי שמסבירות הערות בעטיפה: "זו ההתחלה. ברגע זה אנחנו כבר אחרי האלבום הזה. התחלנו לנסות להטריף אנשים (טריפרים), עכשיו אנחנו מנסים להרחיב את דעתם, בצורה נחמדה, בלי אסיד, ובסופו של דבר זה עניין אודיו-ויזואלי לחלוטין. שימוש במתחם של אלקטרוניקה, אורות וחוויות סביבתיות".


כמו כן, כל חבר מביע בעטיפה כמה משפטים מאיפה הוא בא. ברוק:" אני לא באמת עושה הרבה מלבד לנגן מוזיקה". טרנר: "אני פשוט אוהב סקסופונים". דיק מיק (מייקל דייויס, איש הצלילים האלקטרוניים) הוא מראש לא מתנצל: "אין לי כמעט ידע מוזיקלי, אבל אני חושב שאם אתה תתן לזה להפוך לכל הטריפ שלך... אתה יכול לעשות כל מה שאתה רוצה". רק הבסיסט, ג'ון האריסון, מצהיר ישירות על עניין ב"מוזיקה אלקטרונית" - באופן אירוני, עד לצאת התקליט הזה, הוא הוחלף בתומס קרימבל.


ואם מדברים על העטיפה, היא באה עם ציור פנטזיה המציג כמה דמויות דרקון הבוקעות מערימות עלים המפרטות גם את שם הלהקה. על העטיפה הקדמית, הדרקונים מוצגים עם זרועות אנושיות, בעוד שבעטיפה האחורית יש ראש דרקון כמכונית עם נהג המרכיב משקפי שמש.


מארק פלאמר, מעיתון מלודי מייקר, סקר את התקליט בהקשר של מוזיקה אלקטרונית כ"מעניין ומרגש. הסיבה לכך היא שהלהקה אף פעם לא משתגעת מדי, וחבריה שומרים על גבולות מוזיקליים, משתמשים בסאונד בצורה אפקטיבית, ורק כשצריך אותו, להעביר תחושה. כל להקה שחושבת להשתמש בצלילים מוזרים, צריכה להאזין לתקליט הזה, הוא אדיר". הביקורת בעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו מיהרה להשוות את הוקווינד ללהקת ספייס-רוק אחרת, פינק פלויד.



מה חברי הלהקה אמרו על התקליט?


"זה היה האלבום הקסום הגדול. זה היה די נועז, חשבתי אז" - הגיטריסט דייב ברוק


"זה היה די מטורף. חוויה מטורפת. הייתי בן 18, ילד שמעשן יותר מדי סמים. כולנו עישנו די הרבה. להיות באולפן עם דיק טיילור המפורסם עשה אותי מאוד מופנם. זה היה קצת מאיים. נסקלתי, מה שגרם לי להיות פרנואיד וחסר ביטחון, וזה עיכב את שלי חופש הביטוי די הרבה. חלק ממה שניגנתי נשמע, בגלל זה, כקלישאתי. אבל נהניתי מהחוויה. בשלב מסוים באולפן, כולנו נקרענו מצחוק, לא הצלחנו להפסיק עד שטכנאי ההקלטה הציע שהוא יקליט אותנו במצב המצחיק הזה. פתאום הפסקנו לגמרי לצחוק. הטכנאי הזה ניסה להוציא מאיתנו את הצחוק שוב, אבל נכשל בגדול. איכשהו, עשינו את התקליט ויצא טוב מאוד, אפילו שאולפני טריידנט היו סטריליים מדי ולא אנושיים" – הגיטריסט יו לויד לנגטון.


"אנחנו להקה שנשמעת הכי טוב בהופעה חיה - למעט האלבום הראשון שלא היה לי מה לעשות איתו, ולדעתי היה אלבום האולפן הטוב ביותר שעשתה הוקווינד - אני חושב שהאלבום SPACE RITUAL הוא הטוב ביותר שעשינו נעשה, כי זה היה בהופעה, זה הוקווינד, זה אנחנו כמו שאנחנו" – המתופף סיימון קינג


דייב ברוק הוסיף: "זה היה ייצוג טוב של מה שעסקנו בו. אם אתם מקשיבים לו, חלק גדול ממנו מאורגן בצורה סבירה. ההשפעות המוקדמות של מוזיקה אלקטרונית ובלוז יצאו דרך מה שהיינו. היו לנו אנשים בעלי דעות דומות שהתעסקו במוזיקה חופשית. היה לנו סקסופוניסט, ניק טרנר, שלא ידע לנגן בסקסופון. הוא קנה לעצמו פדאל ווא-ווא והוא נהג לנגן עמו בסקסוופון ריצות למעלה ולמטה. זה היה בעצם אוונגארד. זה היה ההישג הנפלא ביותר בחיי, לעשות תקליט אמיתי".


ב-14 באוגוסט בשנת 1983 הופיע פיטר האמיל (איש להקת ואן דר גראף ג'נרייטור) בקולנוע דן, בתל אביב. הוא הופיע שם גם יומיים לאחר מכן כשב-19 באוגוסט הוא הגיע לאמפיתיאטרון ווהאל. יחד עמו הופיעו המתופף גאי אוונס, הבסיסט ניק פוטר והכנר-גיטריסט ג'ון אליס.


ב-14 באוגוסט בשנת 2022 מת הזמר-מלחין, צביקה פיק, בגיל 72.


הרצאה על צביקה פיק ("תמיד אותו חלום") והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-14 באוגוסט בשנת 2014 פשטה המשטרה על האחוזה של קליף ריצ'רד בברקשייר, אנגליה, בחיפוש אחר עדויות לתקיפה מינית לכאורה, משנת 1985. הזמר נמצא באותו זמן בפורטוגל, אך ה-BBC קיבל מידע על הפשיטה ודאג להציב במקום כתבים וגם להזניק מסוק. מאוחר יותר תבע ריצ'רד את החודרים לפרטיותו כדי להשיג סקופ וזכה.


ב-14 באוגוסט בשנת 1941 נולד דייויד קרוסבי. הוא מת בינואר 2023. הידעתם שאביו היה צלם קולנוע, שצילם אצלנו את הסרט 'סלאח שבתי'? שמו היה פלויד קרוסבי.


ב-14 באוגוסט בשנת 1995 נפגשו חברי הגרייטפול דד והחליטו להתפרק רשמית. זאת בשל מותו של גיטריסט הלהקה, ג'רי גרסיה.


אלו נפרדו מאיתנו ב-14 באוגוסט:

- בשנת 1988 מת רוברט קאלוורט, מלהקת HAWKWIND, מהתקף לב בגיל 43.

- בשנת 2010 מת ריצ'י הייוורד, המתופף של להקת LITTL FEAT ממחלת ריאות, תוך שהוא נאבק גם בסרטן הכבד. בן 64 במותו.

- בשנת 2013 מת אלן לנייר (קלידן/גיטריסט קצב של להקת BLUE OYSTER CULT מסיבוכים ממחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) בניו יורק, בגיל 67.


ב-14 באוגוסט שנת 2012 תבע ג'ון ג'יילס, הגיטריסט לשעבר בלהקת J. GEILS BAND את חברי הלהקה האחרים כדי למנוע מהם להופיע תחת שמו, מאז שעזב את הלהקה. האירוניה עקצה כמו אקונומיקה בפצע (זה יהיה כמו שלהקת סנטנה תופיע בלי קרלוס סנטנה...). למרות המהלך הזה, חברי הלהקה הנותרים אמרו שהם בכל מקרה יערכו סיבוב הופעות.


ב-14 באוגוסט בשנת 2007 נכנסה הזמרת, איימי וויינהאוס, לגמילה בפעם הראשונה, באנגליה, עם בעלה, בלייק פילדר. שניהם יחזרו להשתמש בסמים ברגע שהם ייצאו משם.


ב-14 באוגוסט בשנת 1971 הוקלט תקליט הבכורה של להקת הג'אז-רוק, מהאווישנו אורקסטרה, ושמו THE INNER MOUNTING FLAME. הסיפור שלו ושל הלהקה - בלחיצה פה.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.




©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page