top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-17 במרץ בעולם הרוק


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-17 במרץ (17.3) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "מוזיקאים נגנבים ללא רחמים על ידי חברות התקליטים שלהם, שיש להן הרבה פחות מה לעשות בעידן הדיגיטלי אבל עדיין מקזזות את אותם אחוזים. גנבים נוספים הם שירותי הסטרימינג, שנותנים תשלומי תמלוגים נמוכים. מוזיקאים לא יכולים להתפרנס יותר בתעשיית התקליטים. זה מגוחך, והם נשדדים ללא הרף על ידי הסטרימינג וחברות התקליטים, כי החוזה עוסק בחברות תקליטים שהיו קיימות בסבנטיז, האייטיז והניינטיז. אני עדיין עובד על אותם אחוזים של פעם וכמובן, בחברות התקליטים לא עושים שום עבודה. שם פשוט לוחצים על כפתור וזה יוצא לדיגיטל. זה לעומת העבר, שם הם היו צריכים לייצר מוצר, להפיץ וכו'. היום לא עושים שם כלום אבל הם לוקחים את כל הכסף, והמוזיקאים לא מקבלים כלום. מוזיקאים צעירים יותר לא יכולים להתפרנס מכתיבת מוזיקה. חברות הסטרימינג משלמות כל כך מעט מלכתחילה ואז חברות התקליטים לוקחות 90-85 אחוז מזה. אתה צריך מיליארד הזרמות כדי להרוויח 200 ליש"ט. זו המציאות. נתנו את תעשיית המוזיקה שלנו להרבה חברות בבעלות זרה, והכסף כבר לא מגיע לכאן. זה נורא" (רוג'ר דאלטרי, הזמר של להקת המי).


ב-17 במרץ בשנת 1968 שודרה התוכנית של אד סאליבן עם להקת הבי ג'יז. מה קרה שם? בואו לקרוא...



רובין גיב סיפר אז על רגע של לחץ: ""מוריס ננעל בשירותים של מלון רג'יס ורק הרגע הוצאנו אותו בזמן להגיע לתוכנית". התוכנית של סאליבן הכירה את אלביס והביטלס למיינסטרים האמריקאי. זה היה באותה תקופה הבידור החשוב ביותר שם. אבל סאליבן נראה בתרדמת ולא נלהב במיוחד כשהבי ג'יז הגיעו להופיע אצלו.


"אני חושב שלאד היה סוג של דמנציה", אמר רובין, "כי הוא הציג אותנו במילים, 'ועכשיו, להקה נהדרת מאנגליה: קארי גרנט!'..." אבל למעשה, סאליבן הציג את הלהקה כ"הלהקה המושכת הבי ג'יז עם הסולן בארי גיב".


חברי הלהקה התבאסו שסאליבן לא הציג אותם כלהקה אלא כנגני ליווי לבארי גיב, שאמר: "נראה שהוא באמת לא ידע מי אנחנו. הוא היה אומר דברים לא הגיוניים, ההצהרות המוזרות האלה, כאילו משהו לא בסדר איתו".


הלהקה העמידה פנים בלי עניין לנגן לפי השיר המוקלט שהושמע כפלייבק, חוץ משירה חיה של בארי. שני שירים בוצעו בתוכנית - WORDS ו- TO LOVE SOMEBODY. חברי הלהקה נראו מתוחים ונבוכים מדי שם. רובין ישב באי נוחות ליד הפסנתר, חיוך מאולץ על פניו כשכולם נראו נוקשים.


ב-17 במרץ בשנת 1970 הקליטו ג'ימי הנדריקס וארתור לי (מלהקת LOVE) שירים ביחד. אז מה היה שם?



השניים החליטו להזמין זמן באולפן כדי להקליט שיר. "ארתור שהכיר לי את ג'ימי היה גולת הכותרת של ההיסטוריה המוזיקלית שלי", אמר טכנאי ההקלטה ריילי רייסר, כשהוא נזכר בהקלטה ההיא. "ראיתי את ג'ימי בהופעה ב-UCLA, פחות משנה לפני והנה עכשיו פגשתי אותו. זה היה די מגניב. ארתור מעולם לא באמת דיבר על להכיר אנשים כמו ג'ימי הנדריקס. הוא לא היה כזה. ג'ימי היה רק עוד אחד מבני גילו. הם היו כמו שני חברים מזדמנים שנפגשו ומדברים על הזמנים הישנים. אני לא יודע אם הפגישה תוכננה; אני לא חושב שג'ימי בא במיוחד לנגן; זה פשוט קרה. הם עשו את השיר THE EVERLASTING FIRST. להנדריקס היה בו הסולו הקצר הזה וממה שקראתי על ג'ימי, הוא היה די פרפקציוניסט ונהג לעשות הרבה טייקים עד שהיה מרוצה. ארתור אמר, 'לא, זה נהדר!' לפעמים, הטייק הראשון הוא הטוב ביותר".


למעשה, להקת LOVE הקליטה שלושה שירים באולפן עם הנדריקס, כשהשני היה EZY RIDER (לא הגרסה שהוא הקליט גם לבדו ויצאה לאור) והשלישי הוא ג'אם ארוך עם השם LOON.


לגיטריסט הלהקה אז, גארי רולס, היו גם זיכרונות משהותו עם הלהקה בלונדון: "כשהייתי באנגליה, חזרתי מהליכה והנה ג'ימי הנדריקס, יושב על הספה בדירה שלנו. אני פשוט חשבתי, 'ואווו... בן אדם, איזה מגניב זה?' אמרתי לו שאני אוהב את מה שהוא עשה ואיזה תענוג זה לפגוש אותו. דיברנו, והראיתי לו את הפנדר סטרטוקאסטר שלי משנת 1954. הוא התלהב מזה. הוא ניגן בה קצת, ואז ארתור אמר, 'היי, אולי נוכל לעשות מוזיקה ביחד?' כולם חשבו שזה רעיון מגניב. אז עוזר הלהקה הבריטי שלנו, שפשוט קראנו לו H ונראה כמו חבר בפרלמנט, רק עם קוקו קטן, התקשר לאולפן OLYMPIC וזה היה זמין. אז ירדנו לשם ובסופו של דבר שניגנו ביחד כ-12 שעות".


ארתור לי: "כשהייתי לפניכן בניו יורק, כשהופעתי בפילמור איסט, פגשתי בחורה שנראתה בדיוק כמו בריג'יט בארדו. שמה היה דסה והיא אמרה לי שהיא מפינלנד. זה היה בערך כמו אהבה ממבט ראשון. למרות שגרתי עם סוזן בלוס אנג'לס, לא היינו נשואים ורק הייתי חייב לראות את דסה שוב. אמרתי לה שאני יוצא לסיבוב הופעות בבריטניה ושאלתי אם היא תרצה לבוא. היא אמרה שהיא מאוד תרצה ואחרי שהייתי בלונדון כמה ימים, היא הגיעה.


כשהגענו לדירה, פנינו היישר לחדר השינה ושם רזיתי כעשרה קילו. אמרתי לה שאני הולך למועדון לפגוש את ג'ימי. אני לא יודע למה, אבל שאלתי אותה אם היא מכירה את ג'ימי. אני זוכר שאמרתי לעצמי, 'אל תיתן לזה להיות כך'. היא חייכה אליי ואמרה, 'כן, אבל ג'ימי הוא כמו אחי. אתה המאהב שלי'. ובכן, זה עשה את זה. לג'ימי ולי היה קטע עם הגרופיות. נראה היה שכמעט כל בחורה שרציתי הייתה לפני כן עם ג'ימי, וכל בחורה שהייתה איתו, הגיעה גם אליי. למחרת בבוקר, סיפרתי לדסה שאני נשוי, יש לי ארבעה ילדים, והצטערתי אבל הייתי צריך לחזור ללוס אנג'לס כדי לראות אותם. שילמתי לה על כרטיס הטיסה לפינלנד.


אז אחת הדרכים שגרמתי לג'ימי לעשות את ההקלטה איתי מלכתחילה - או איך משכתי את תשומת ליבו, בכל מקרה - קרתה לילה אחד ב-מועדון SPEAKEASY בלונדון. הוא ואני הגענו יחד. הבחור בדלת הכניסה אמר לי שאני יכול להיכנס אבל ג'ימי לא יכול. כששאלתי אותו למה, הוא אמר שג'ימי התקוטט שם בעבר והם לא רצו שזה יקרה שוב. אז אמרתי לו שג'ימי מגניב, הפמליה שהייתה איתנו מגניבה, ואני לא חושב שיתקיים קרב באותו הלילה. לבסוף הוא הסכים. אמרתי לג'ימי, 'תראה, בנאדם, אף אחד מאיתנו לא הולך להיות בסביבה הרבה זמן, בכל מקרה; אז בזמן שאנחנו כאן, כדאי שנעשה משהו ביחד'. כשאמרתי את זה, נראה שהוא פשוט נעצר ונתן לי את מלוא תשומת הלב שלו. הוא נכנס למחשבה עמוקה כשהביט בי מעבר לשולחן. הוא הסתכל לתוך עיניי וידעתי שהוא יכול לחשוב רק על מקרי מוות מוקדמים.


סשן ההקלטה התנהל אחרת לגמרי מהדרך שבה הייתי רגיל להקליט. חשבתי שזה יהיה מפגש פרטי. אני לא זוכר שסיפרתי על זה למישהו מלבד הלהקה; אבל, להפתעתי, היו המון אנשים שם. היו בחורות שמעולם לא ראיתי קודם ואנשים זרים ומוזרים. הייתי במצב של הלם, אבל ג'ימי אמר, 'זה בסדר, תן להם להישאר'. יותר מפעם אחת, ג'ימי חשב שסיימנו והלך לארוז הכל. ואז הוא חזר לאולפן בזמן שניגנו ושאל, 'באיזה סולם אתם מנגנים?' חברי הלהקה שלי היו מאושרים ביותר".


ב-17 במרץ בשנת 1967 יצא תקליט הבכורה של להקת גרייטפול דד, שנקרא כשמה.



בתקליט זה, שאורכו 35 דקות בלבד, יש שני אלמנטים שמתנגשים באופן מעניין. האלמנט הראשון הוא אלמנט המסחריות, עם שירים ברורים וקצרים (לפי דרישת חברת התקליטים) לצד אלמנט החופשיות והרצון להימתח, כמו למשל בקטע המסיים ששמו VIOLA LEE BLUES.


גרייטפול דד זו להקה שלא אהבה את אולפני ההקלטה ותמיד העדיפה את הבמה והקשר הישיר שלה עם הקהל. חבירה רצו תמיד להרקיד את הקהל בצליליהם. לגרום לו להישאב אליהם ולחוש יחדיו כבתוך טקס מוסיקלי מיוחד במינו. באולפן ההקלטה לא היה מי שירקוד לצליליהם, בניסיונותיהם להרכיב טייק טוב. טכנאי האולפן, דייויד הייסינגר (שהובא להקלטות בשל הצלחתו בהקלטת הסטונס והג'פרסון איירפליין), היה עסוק בלעשות את עבודתו כראוי ולתמוה לעצמו האם עבודתו תוכר אי פעם מעבר לזה שהוא קיבל עבורה כמה פרוטות. בעיני הגרייטפול דד הוא נראה כאיש חלקלק מלוס אנג'לס, עם שיזוף תמידי ושיער משוח בקפידה לאחור.


יש לנו פה בתקליט עסק עם חמישייה, שנקראה לפני כן THE WARLOCKS והורכבה מהגיטריסטים ג'רי גרסיה ובוב וויר. הבסיסט הוא פיל לש, האורגניסט רון 'פיגפן' מקרנן והמתופף ביל קראוצמן. המוסיקה שיצרו בסביבתם הטבעית הייתה הפסקול המושלם להתנסויות ההזייתיות שסם האל.אס.די סיפק לציבור שבהייט אשבורי.


היה צורך בהחלפת שם והוחלט על שם ללהקה שמתייחס לסדרת סיפורי עם עתיקים באנגלית ובהם אותו נושא בסיסי; מטייל נכנס לכפר ומגלה את תושביו מחללים, או מסרבים לקבור גופת מת משום שהוא מת בגלל כספי נושים. המטייל משלם את חובותיו של המת ודואג לקבורה מכובדת. בהמשך מסעותיו, האיש ניצל על ידי אירוע מסתורי, אשר נזקף לזכות רוחו אסירת התודה של אותו מת.


בינואר 1967, ועם ידע מועט בהקלטות אולפניות, הגיעו חברי הלהקה להקלטת תקליט בכורה באולפן בלוס אנג'לס, כשבאופן אירוני הם היו אמורים להביא עמם את "הצליל של סאן פרנסיסקו". חברת התקליטים, "האחים וורנר" שהחתימה את הלהקה, לא ידעה לאיזו צרה היא נכנסה עם צעד ראשון זה שלה בתחום הרוק.

הזמן דחק נגד הלהקה, עם ארבעה ימים בלבד להקליט תקליט שלם. חבריה, שפחדו לפשל, לא העזו לקחת אל.אס.די באולפן בעת שהקליטו. לא היה להם את הכסף המיותר בשביל לבזבז יום הקלטה במידה וההזיה תיקח אותם רחוק מדי. חברת התקליטים נשפה חזק בעורף והשיר THE GOLDEN ROAD נוצר במאמץ רב להביא תקליטון מסחרי. עם זאת, השיר לא הצליח לעורר הדים, מעבר להיותו חלק מהתקליט הזה. נשאלה מאז השאלה - האם הגרייטפול דד לא היו מוכנים לאולפן? או שמא האולפן לא היה ערוך לגרייטפול דד?

רק בשיר הסיום, שציינתי קודם, חשו החמישה כי באפשרותם לנגן באולפן את הצליל החי שלהם. שיר זה מהווה כקו העובר בין הניסיון להיות להקת פופ, בתקליט זה, לפסיכדליה האולטימטיבית שתושפרץ באלבומה השני של הלהקה, ANTHEM OF THE SUN.


ב-17 במרץ בשנת 1972 הופיע דייויד בואי בטאון הול שבבירמינגהם. רק חצי אולם היה מלא.



אבל ביום זה קרה משהו טוב עבורו. למקום הגיע הצלם, מיק רוק, כדי לראיינו לירחון בשם MEN ONLY. השניים המשיכו ממקום ההופעה לביתו של בואי כדי לקיים את המשך הראיון. מיק רוק: "מיד נוצר בינינו קליק. אמרתי לו שאני מאד אוהב את לו ריד ואת סיד בארט. לא היה צריך יותר מזה".


רוק הפך במהרה להיות הצלם הקבוע של בואי. במהלך הריאיון היה שיערו של בואי צבוע בצבע אדום בהיר, אך הוא אמר שם שברצונו לצבוע אותו באדום מזעזע יותר.


כמה ימים לאחר מכן, כשרוק הגיע לבית של בואי כדי לצלם אותו, הוא נוכח לראות שבואי לא רק איים - הוא גם קיים. השיער היה צבוע כרצונו.


ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-17 במרץ בשנת 1967 יצא באנגליה התקליטון השני של שלישיית ג'ימי הנדריקס אקספריינס, כשהשיר המוביל בו נקרא PURPLE HAZE.



זה השיר הראשון שהכיל את האפקט OCTAVIA, שקיבל מרוג'ר מאייאר. טכנאי ההקלטה, אדי קריימר: "בסוף השיר הזה אפשר לשמוע גיטרה שמנוגנת באוקטבה גבוהה מאד".


רוג'ר מאייאר: "הבסיס היה הבלוז, אבל הקירות של בית הבלוז היו קרובים מדי זה לזה והיה כבר צורך לבקע אותם. דיברתי עם ג'ימי על האופן בו אפשר לעשות משהו מיוחד בשיר הזה. הוא נהג כל הזמן להביע את רצונו בצורת צבעים. התפקיד שלי היה לספק לו את הרכיב האלקטרוני שיגשים צבע מסוים שבמוחו".


השיר הוקלט ב-11 בינואר בשנת 1967, באולפני די ליין לי, שבלונדון. בעוד השיר 'היי ג'ו' טיפס במצעד התקליטונים הבריטי.


מילות השיר נכתבו מאחורי הקלעים במועדון UPPER CUT, ב-26 בדצמבר 1966, כשריף הגיטרה הידוע נוצר בראשו כעשרה ימים לפני כן. צ'אנדלר, שגר אז עם הנדריקס באותה דירה, שמע אותו יום אחד מנגן את הרעיון החדש וההתלהבות הציפה אותו. הוא ציווה על הגיטריסט להמשיך ולעבוד על זה כי לדעתו זה יהפוך לתקליטון הבא.


צ'אנדלר: "לקח לנו ארבע שעות להקליט את השיר הזה. בזמנו זה היה נחשב לזמן רב מדי באולפן להקלטת שיר. זה השיר בו התחלנו להתנסות בחיפוש אחר צלילים ואפקטים שונים ומשונים. בעוד שבשיר 'היי ג'ו' הייתי הבסיסט לשעבר של האנימלס שמנסה את כוחו בלהיות מנהל, הפעם כבר הייתי בשליטה מלאה".


הנה מילים מוקדמות שכתב הנדריקס לשיר הזה:

PURPLE HAZE BEYOND INSANE

IS IT PLEASURE OR IS IT PAIN

DOWN ON THE CEILING LOOKING AT THE BED

SEE MY BODY PAINTED BLUE AND RED


ב-17 במרץ בשנת 1968 חגגו הביטלס יום הולדת 24 לאשתו של ג'ורג' הריסון, פאטי, באשראם של המהארישי מאהש יוגי, ברישיקש.



באותו יום חגג שם גם המוזיקאי פול הורן את יום הולדתו ולכן המסיבה הייתה גם לכבודו. כל הביטלס היו שם בלוויית מייק לאב, מהביץ' בויז, הזמר דונובן ועוד. כולם שרו HAPPY BIRTHDAY בקולי קולות. פאטי ופול הורן ישבו, בישיבה מזרחית, על במה קטנה שמולה הוצבה עוגת יום ההולדת שלהם.


פאטי לבשה ביגוד הודי מרהיב ופול הורן לבש ביגוד דומה, כשמקדימה נכתב שמו הפרטי ומאחור המילים JAI GURU DEV (שפירושן באנגלית LONG LIVE GURU DEV). ג'ון לנון, כידוע, השחיל משפט זה בשירו ACROSS THE UNIVERSE. בגד זה ניתן לו במתנה מפול מקרטני ובת זוגו, ג'יין אשר.


ג'יין גם חתכה את עוגת יום ההולדת וחילקה ממנה לחוגגים. לאחר מכן העניק מקרטני לפאטי מתנה בדמות דילרובה, שזה כלי נגינה דמוי צ'לו שמנגנים בו עם קשת. הוא אף ניסה להדגים לנוכחים את הנגינה בכלי, עד שהתייאש והניח אותו בצד.


האריסון נטל לידיו סיטאר והחל לנגן בו ראגות להנאת הנוכחים. לאחר מכן ניגן בכלי זה את ההמנון GOD SAVE THE QUEEN. מקרטני ליווה אותו כשהוא מנגן בטאמפורה, שהיה שייך לדונובן. בינתיים עסק לנון בשיתוף רשמיו בענייני מדיטציה עם אייב, שהיה בחור אמריקאי ששהה עימם שם ועסק גם הוא בכך.


לאחר הצלילים המוסיקליים הגיע הזמן למפגן זיקוקי דינור. זו הפעם השלישית שזיקוקים היו חלק ממסיבת יום הולדת שם. הפעם הראשונה הייתה עם יום הולדתו של האריסון, שלושה שבועות לפני כן. ויומיים לאחר מכן חגג גם מייק לאב את יום הולדתו.


האירוע הסתיים במופע קסמים שהציג קוסם הודי, שהגיע במיוחד מ- DEHRA DUN. הביטלס התנדבו לעזור לקוסם בכל פעם שהוא ביקש עזרה מהקהל להציג את קסמיו.

 

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-17 במרץ בשנת 1968 הופיעה להקת הדלתות בתיאטרון באק ביי שבבוסטון.



מפיקי המופע גילו ממש ברגע האחרון כי הלהקה תגיע להופיע 'רק' בעיכוב של שעתיים. בניסיון נואש למלא את החלל גייסו הם במהרה שתי להקות חימום ושמן OREGON FACTORY ו- TURTLE CRY. לאחר מכן 'קנו' המפיקים עוד זמן עם הקרנת שני קליפים שיווקיים שהדלתות צילמו לשירים BREAK ON THROUGH ו- THE UNKNOWN SOLDIER. הקליפ השני מהם הוחרם משידור בטלוויזיות שבבוסטון בגלל תוכנו, בו נראה מוריסון כבול לעמוד כאדם מול כיתת יורים. לאחר מכן נשמע צליל ירי והוא נראה יורק דם מלאכותי מפיו ומוביל לסצנות קשות שצולמו במלחמת ויאטנם ונערכו בקליפ.


הקהל במקום דווקא התלהב מקליפ זה וביקש להקרינו שוב. המפיקים היו חייבים למשוך עוד זמן ולכן נטל אחד מהם מיקרופון ועבר בין אנשים בקהל כדי לקבל את תגובתם לקליפ ששודר. בסוף הגיעו ארבעת חברי הלהקה ועלו לבמה כשג'ים מוריסון נראה חסר חשק להופיע והראה זאת באדישות יתר מול הקהל, שהריע מבלי לשים לב כי מולו עומד מישהו שלא רוצה להיות איתם הערב.


ההרצאה "הרוכבים בסערה - הסיפור של להקת הדלתות" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450


ב-17 במרץ בשנת 1978 יצא תקליט שני לאלביס קוסטלו ושמו THIS YEAR'S MODEL.



אלבום זה יצא כשמונה חודשים לאחר צאת תקליט הבכורה של קוסטלו. עם זאת, הוצגה פה חיה מוסיקלית שונה לגמרי - להקת ליווי שנקראה THE ATTRACTIONS. הזיווג של להקה זו עם קוסטלו ועם המפיק, ניק לואו, מוכח פה כקלף מנצח.


זה תקליט שהוא תענוג אמיתי ואחת השעות היפות של קוסטלו. הוא הצליח סוף סוף להרכיב להקת ליווי יציבה שנשלטת בעיקר על ידי סטיב נייב בקלידים. הייתה זו גישה של "פאנק רך" עם אלמנטים של גל חדש ועם קוסטלו שמוותר על התפקיד של דמוי באדי הולי עבור הדור החדש ומטפס במקום זאת על האוכף של הקלאש.

האם זה עובד? בהחלט. הכעס של קוסטלו נשמע היטב גם פה והוא אפקטיבי מאד. במלודי מייקר נכתב אז בביקורת: "זה הדבר הטוב ביותר ששמעתי מאז הדבר הטוב ביותר ששמעתי לפני כן".


ב-17 במרץ בשנת 1969 צולמה להקת לד זפלין לתוכנית טלוויזיה בדנמרק. צילום זה הפך לאחד הידועים ביותר מימיה הראשונים של הלהקה.



ההופעה באולפן נערכה בשעות אחה"צ כשהלהקה העניקה סט מחשמל ביותר מול קהל קטן, קשוב ומנומס. המופע צולם בשחור-לבן והופק על ידי אדמונט ג'נסן. השידור הראשון של זה נערך ב-19 במאי 1969 כשלאחר מכן הושחלו חלקים ממנו בהמון סרטים דוקומנטריים על הלהקה. לבסוף מצא המופע השלם את מקומו במארז הדי-וי-די הכפול והרשמי שהוציאה הלהקה.


עיתונאית ושמה אן ביורנדל נכחה במופע ודיווחה: "להקת לד זפלין בנתה לעצמה קהל אוהד בדנמרק, שראה הופעות של הלהקה כאן והגיע גם לצילום. כולנו הגענו למקום הצילום, באולפן שבגלאדסאקסה. כל הצילום ארך כשעה וחצי, כולל ארגון הבמה והתאורה. הלהקה הופיעה באופן נפלא ברגע בו נדלקו המצלמות".

ג'ימי פייג' ניגן במופע זה בגיטרת הפנדר טלקאסטר אותה צבע בצבעים פסיכודליים (שאי אפשר לראותם בצילום זה, מן הסתם). קולו של פלאנט עדיין רועם כאריה המשחר לטרף. וחטיבת הקצב של ג'ון בונהאם וג'ון פול ג'ונס נעה כספינה מיטלטלת בין רוגע מהפנט להתפרצות געשית חורכת.


ארבעה שירים תועדו במופע זה:

COMMUNICATION BREAKDOWN

DAZED AND CONFUSED

BABE, I'M GONNA LEAVE YOU

HOW MANY MORE TIMES


ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



גם זה קרה ב-17 במרץ:



- בשנת 1968 נערכה בלונדון הפגנה גדולה נגד מלחמת ויאטנם, שסערה אז. מיק ג'אגר (מהרולינג סטונס) נכח בה וכתב לאחר מכן את השיר STREET FIGHTING MAN.


- בשנת 1957 רכש אלביס פרסלי את אחוזת גרייסלנד שבממפיס. האחוזה כללה 23 חדרים. אלביס שילם עליה 102,500 דולר ועבר להתגורר בה כמה שבועות אחרי רכישתה. שם האחוזה הוא על שם בתו של בונה האחוזה, שקראו לה גרייס טוף.


- בשנת 1958 הופיע קארל פרקינס בפעם הראשונה בטלוויזיה, בתוכנית אמריקנית בשם OZARK JAMBOREE.


- בשנת 1967 סיימו חברי הביטלס את העבודה על השיר SHE'S LEAVING HOME, עם הקלטת קולות רקע. שילה ברומברג, נגנית הנבל בשיר הזה, הייתה האישה הראשונה שניגנה בהקלטה כלשהי של הביטלס.


- בשנת 1976 נפתח מחדש תיק הרצח נגד המתאגרף רובין 'הוריקן' קארטר. הדבר קרה הרבה בזכות השיר HURRICANE של בוב דילן, שהביא את הסיפור בחזרה לידיעת הציבור. דילן שר בשיר הזה שקארטר הואשם בפשע שלא ביצע.


- בשנת 1962 הקים ריי צ'ארלס חברת תקליטים משלו בשם TANGERINE.


- בשנת 1990 מת בגיל 43 הבסיסט ריק גרץ', שבתקופת הזוהר של הרוק (סוף הסיקסטיז ותחילת הסבנטיז) הוא היה חבר בלהקות פאמילי, בליינד פיית' וטראפיק. לאחר מכן עומעם כוכבו ומסלול חייו פנה לאלכוהול רב מדי.


- בשנת 1944 נולד הזמר ג'ון סבסטיאן, שבסיקסטיז היה בלהקת THE LOVIN SPOONFUL. הוא גם זה שפתח את פסטיבל וודסטוק, שנערך בשנת 1969. סבסטיאן לא היה אמור להופיע בפסטיבל אך עלה לבמה לשיר כי נתבקש על ידי המפיקים של האירוע למשוך זמן עקב פקקים שמנעו מהאמנים הראשונים להגיע בזמן.


- בשנת 2010 מת אלכס צ'ילטון, שידוע בעיקר כמנהיג להקת ביג סטאר ובעברו הרחוק יותר כסולן של להקת הבוקס טופס (עם הלהיט THE LETTER). בן 59 במותו. הוא היה אמור להופיע עם ביג סטאר שלושה ימים לאחר מותו ולכן האירוע ב-SXSW הפך למופע לזכרו.


- בשנת 2008 זכתה הת'ר מילס ב-23.7 מיליון פאונד (כ-47 מיליון דולר) בגירושיה מפול מקרטני, הרבה יותר מ-32 מיליון הדולרים שפול הציע לה. במהלך הגירושין, מילס הושמצה בעיתונות הבריטית כאופורטוניסטית. מילס התחתנה עם מקרטני ב-2002 למרות חיזור סוער שכלל זריקת טבעת יהלומים וספיר בשווי 25,000 דולר מחלון מלון במיאמי (למרבה המזל, היא הוחזרה על ידי צוות המלון החרוץ וגלאי מתכות). במהלך דיון הגירושין בן ששת הימים, מילס ביקשה מבעלה 125 מיליון ליש"ט, אך השופט כינה אותה "עדה פחות מרשימה" בניגוד למקרטני, שהוא "עקבי, מדויק וישר".


- בשנת 1969 יצא בארה"ב תקליטון של להקת CREAM עם השיר BADGE, שנכתב על ידי אריק קלפטון וג'ורג' האריסון. השם של השיר נוצר מטעות בקריאה של קלפטון, שראה את האריסון כותב את מילות השיר על נייר. קלפטון, שקרא בהיפוך את הנייר, ראה את המילה BRIDGE, שהיא בעגה המוסיקלית מעבר מוסיקלי בשיר שאינו בית או פזמון) כמילה BADGE. כששאל את האריסון לפשר המילה, האריסון צחק ותיקן אותו על טעותו. אך שם השיר נשאר על פי טעותו של קלפטון.


- בשנת 1951 נולד סקוט גורהאם, הגיטריסט של להקת ליזי הרזה.


- בשנת 1966 התחתן בסודיות מתופף להקת המי, קית' מון, עם קים קאריגן שהייתה אז בהריון.


- בשנת 1979 הופיעה להקת 'ראשים מדברים' את הופעתה הטלוויזיונית הראשונה. ארבעת חברי הלהקה ביצעו עם פלייבק בתוכנית האמריקנית הפופולרית 'אמריקן בנדסטאנד' את TAKE ME TO THE RIVER.


- בשנת 1941 נולד פול קאנטנר, הגיטריסט בלהקת ג'פרסון איירפליין וג'פרסון סטארשיפ. הוא מת בשנת 2017.


- בשנת 1967 נולד בילי קורגן, מנהיג להקת הרוק החשובה, סמאשינג פאמפקינז.


- בשנת 1974 יצא תקליטון חדש לרינגו סטאר, עם השיר BACK OFF BOOGALOO. למי שתהה מה זה בוגאלו, ובכן זה הכינוי של רינגו סטאר את פול מקרטני אז. השיר נועד למסור למקרטני להפסיק עם ההערות הארסיות שלו בתקשורת נגד שאר הביטלס ולהתמקד בעשיית מוסיקה טובה (כפי שהוא שר - GIVE ME SOMETHING TASTY).


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page