top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-18 באוגוסט בעולם הרוק

עודכן: 11 במאי



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-18 באוגוסט (18.8) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "הקליפים הויזואליים היו חשובים לדוראן דוראן כמו שסאונד סטריאופוני היה חשוב לפינק פלויד" (ניק רודס, הקלידן של דוראן דוראן, ברולינג סטון בשנת 1985)


ב-18 באוגוסט בשנת 1980 יצא התקליט DRAMA של להקת יס. היה זה נסיון להציל להקה בשלבי צליעה. והתוצאה? מהממת!



הבה נלך טיפה אחורה, ליולי של אותה שנה, וברקורד מירור התפרסמה ביקורת על הופעה של להקת יס בהאמרסמית' אודיאון הלונדוני, עם סולנה החדש, טרבור הורן: "מסכן טרבור. הוא ממש שר כשהוא לחוץ על הבמה וניכר כי קולו נשבר מזה. חוץ מזה, המופע כמעט והיה הצלחה גדולה. למרבה ההפתעה, לא היו מהקהל צעקות להבאתם של ג'ון אנדרסון וריק ווייקמן, ונראה שצמד הבאגלס (עם הורן והקלידן, ג'ף דאונס) התברג היטב ללהקת יס. למרות המגבלות של האולם, יס הביאה עמה מערכת תאורה שעובדת היטב. ועדיין, כל האירוע הזה היה גדול על הורן שנראה סובל וחסר כריזמה. הוא היה ממש גיבור בערב זה. להקת יס ביצעה גם שירים מהעבר הקלאסי שלה, שנשמעו טובים מאד, כמו גם קטעי הסולו של החברים. כפי שאמרתי, המופע הזה הוא כמעט הצלחה גדולה והוא מהווה שיפור משמעותי מהופעה קודמת שראיתי שלהם בוומבלי".


כלפי חוץ, DRAMA נראה כמו עוד תקליט של להקת יס. עם עטיפה מאוירת מאת "מעצב הבית", רוג'ר דין, ושלושה חברי להקה ותיקים (הגיטריסט סטיב האו, הבסיסט כריס סקווייר והמתופף אלן ווייט). אליהם הצטרפו הצמד THE BUGGLES (הבסיסט / זמר טרבור הורן והקלידן ג'ף דאונס - שניהם מעריצי יס). לשניים האחרונים היה לפני כן להיט פופ מצליח בשם VIDEO KILLED THE RADIO STAR. אתם ודאי מכירים את הלהיט הזה.


אבל הגורל חישב אחרת. השניים היו חתומים תחת ניהולו של בריאן ליין, שניהל גם את להקת יס, שבאותו זמן הייתה להקת רוק מתקדם מופלאה שחדלה מלהתקיים כי הזמר ג'ון אנדרסון והקלידן ריק וויקמן עזבו אותה. גם לעניינים פיננסיים היה חלק בעזיבת השניים, וסטיב האו אישר שההתנתקות עם אנדרסון הביאה לחיכוכים נוראיים. "השינוי של ההרכב היה קשה בגלל המעורבות של ג'ון וכל העבודה שעשיתי איתו בכתיבת שירים. המהפך האחרון היה רק על הצלת הלהקה כי הדברים לא היו כל כך טובים עבור יס. השנים הרזות הגיעו. מכירות התקליטים ירדו ואם רצינו להמשיך היינו צריכים להשקיע בלהקה היטב". שלושת הנותרים ניסו להרכיב חומרים חדשים והבינו שצריך פה כוח חיזוק. ליין נחלץ לעזרה והציע את הצמד המצליח.


הבאגלס!!!? בלהקת יס!!!? אם אנשים חשבו שעזיבתו של אנדרסון קברה את הלהקה, הטוויסט הזה בסיפור נראה כמו מסמר אחרון נוסף בארון הקבורה שלה. אבל, למרבה ההפתעה, זה לא היה כך ובמקרה, זה למעשה הבטיח לה הישרדות מבורכת - ולו לזמן קצר של אלבום, סיבוב הופעות אחד וזהו.


אלן וויט: "ההרכב החדש הזה נוצר על ידי, עם סטיב וכריס. נכנסנו למשטר חזרות במינכן במטרה לעשות תקליט חדש כטריו. באולפן הסמוך היו צמד הבאגלס, שכל הזמן נכנסו אלינו כדי להקשיב למה שאנו עושים. עד שיום אחד הציע טרבור הורן שנעשה שיר שלהם. עבדנו עליו איתם ומכאן זה התפתח לתקליט שלם". השיר שהוצע נקרא WE CAN FLY FROM HERE.


בתחילה זה נראה כנוסחה לאסון. כמו השמת מלפפון גינה בתוך עוגת שמנת, ללא קשר בין הצדדים. אבל ההימור על החיבור הצליח ובתקליט הזה יש ניצוצות מוזיקליים רבים שחסרו בתקליטה הקודם של הלהקה, TORMATO.


אלן ווייט לעיתון רקורד מירור: "הלהקה החלה להתפורר כשריק ווייקמן אמר לנו שנשלח לו הקלטות לציריך ושם הוא יוסיף את צליליו. אם זה לא מספיק, ג'ון אנדרסון רצה לקחת שנת הפסקה ובינתיים החל לעבוד עם הקלידן ואנגליס. הלהקה הגיע למצב בו שניים מחבריה לא יכלו יותר לעבוד במסגרתה. היו לנו שלדים של שירים אך לא בשר שיכולנו לשים על העצמות. לא יכולנו להמשיך יותר כך. אתה חייב להיות מחויב לזה לחלוטין או לצאת מזה. אם אנשים יישבו רגע, יירגעו ויחשבו שוב - הם יבינו שהשילוב שלנו עם הבאגלס הוא דווקא שילוב רציונלי. זה בטח לא יוביל להתאבדות מוזיקלית. ג'ף דאונס הוא קלידן אדיר וטרבור הורן כותב יופי של שירים. אנחנו ממציאים מחדש את הרעיון של להקת יס ומביאים אותה אל האייטיז. הרעיון לצרף את ג'ף וטרבור היה ספונטני. זה לא משהו שתיכננו במשך חודשים. הם כתבו שיר בשם WE CAN FLY FROM HERE שהוא טוב בהרבה מהחומר המסורבל שכתבנו לפני שהם הגיעו. אין ספק שג'ון אנדרסון לא פעם נסחף רחוק מדי. עם ההרכב החדש הזה אני מוצא את עצמי נלהב מחדש ממוזיקה וחושב עליה 24 שעות ביממה".


סטיב האו בספרו: "אחרי עוד זמן הכנה הלכנו להקליט את התקליט באולפני TOWNHOUSE, בבעלותו אז של ריצ'רד ברנסון, בשפרד'ס בוש, לונדון. עבדנו באולפן 2, הידוע כחדר האבן שפיל קולינס ואחרים התפרסמו

בו עם צלילי תופים חדים ודחוסים שתרמו כל כך הרבה להם (כמו, למשל, כניסת התופים בלהיט של קולינס, IN THE AIR TONIGHT - נ.ר). התחלנו לעבוד עם הטכנאי אדי אופורד, כריס התעקש מתוך אמונה שהשותפות 'תהיה כמו פעם'. ובכן, זה לא היה וזה גם לא יכל להיות כמו בימים ההם. באחת הפעמים, אדי נכנס לחדר הבקרה כשהיינו בעת השמעת מיקס, הניח שהוא מגיע לשלב הערוצים המופרדים שהושמע יחדיו והחל להזיז כפתורים, להוסיף אפקטים ובכך שינה את הצליל. צעקנו עליו, 'אדי, זה היה המיקס!'


אדי עזב אותנו אחרי שלושה שבועות. אחר צהריים גורלי אחד הוא אמר לנו, 'יש דברים מעניינים יותר שיכולתי לעשות מאשר לנהל את מכונת ההקלטה פה'. הדברים לא הלכו לשום מקום והוא היה צריך להיות בשליטה

כל הזמן. אבל העניינים הגיעו לפיצוף כשהגעתי לסטודיו וצוות המסעדה ביקש ממני לעצור את אדי מלבשל יונה לונדונית מתה שמבעבעה בתוך סיר. 'נכון, זה הקש האחרון. אתה מפוטר!’ אמרתי לו. 'רשמית! לך מכאן, עכשיו!' (חשוב גם לציין שסטיב האו היה צמחוני - נ.ר). אדי ארז את החפצים שלו ושל חברתו מהפנטהאוז למעלה בסטודיו שבו הוא התגורר ועזב. אדי היה טכנאי ממש מיומן, אבל גם קצת משוגע. הסתירות היו רבות. דמיינו אותו דוחף אופנוע דרך לובי של מלון להיכנס למעלית, ואומר, 'אני רק הולך לתקן את זה אצלי

בחדר'.


באמת התחלנו ליהנות באולפן כשיו פאדג'הם החליף את אדי. הוא כבר היה בדרך המקצועית למעלה. כדי להישאר בלוח הזמנים (חשבנו: 'סיבוב הופעות אורב לנו'), התחלנו להפעיל שניים ואחר כך שלושה אולפנים במקביל. כשהקשבנו לכל מה שנעשה בכמה אולפנים והודבק, תערובת של עונג והלם אפפה את החדר. הייתי מרוצה מהבהירות של הצלילים שלי אם כי כמה מהצלילים שעשיתי נפסלו על ידי השאר.


תהליך המיקס היה ממש אינטנסיבי. טרבור ואני ונשארנו לעערוך את המיקס כשהחבר'ה האחרים יצאו לחופשה, מה שכולנו תכננו לעשות בהתחלה. במקום זאת, שנינו נשארנו ועבדנו. ניסינו לסחוט כל טיפה אחרונה של טוב מהקלטות. זה היה צריך להיות אלבום יס שלם ורוג'ר דין חזר לספק לנו עטיפה בהתאמה מושלמת. הוא הפיק צבעים עמוקים וצורות משוננות - היה בו חושך מבהיל. בפנים, צילום הראה אותנו נשענים על דלתות הזזה מזכוכית בין חדר הבקרה לבין חדר האבן של אולפני TOWNHOUSE".



בתחילה לא רצו מעריצי הלהקה לאבד את הקול הכה מוכר של אנדרסון. הם לא היו מוכנים לקבל זמר חדש והתעקשו שהוא בלתי ניתן להחלפה. לכן רבים מאז פספסו את התקליט הזה וחבל.


עם הנחת המחט על הצד הראשון של התקליט מתקרבים אלינו צלילי הפתיחה של MACHINE MESSIAH הרוקי והפרוגרסיבי כאחד. הצליל נשמע נוקשה יותר מבתקליטיה הקודמים של יס - אבל במקרה הזה אין הדבר רע. צלילי הסינטיסייזרים של דאונס שונים במהותם מאלו של שלושת קלידני הלהקה בעבר - טוני קיי, ריק ווייקמן ופטריק מוראז. וויקמן ופטריק מוראז עם כניסת הלהקה לעשור החדש, היה בזה צעד מרענן.

שיר שמאד אהוב עליי בתקליט הוא DOES IT REALLY HAPPEN, שחותם את הצד הראשון, שלהקת יס עבדה עליו עוד כשאנדרסון היה בשורותיה. פה מקבל השיר מקצב מלהיב ומתוחכם ולצידו עיבוד כלי נגינה מרשים מאד. אלן ווייט וכריס סקווייר ממש מככבים פה.


גם צדו השני של התקליט מרשים לא פחות. הוא נפתח עם INTO THE LENS ההרפתקני, ממשיך עם RUN THROUGH THE LIGHT המרחף (בו הורן הוא הבסיסט וסקווייר מנגן בפסנתר חשמלי) והשיר המסיים והמסחרר, TEMPUS FUGIT.


שישה קטעים יש בסך הכל ב"דרמה" הזו וכולם טובים בעיניי, אבל בעיתון NME נכתב בזמנו בביקורת: "יש את האפשרות לחשוב שהבאגלס עושים כאן פרודיה על להקת יס ומשתמשים בשאריות מהלהקה ההיא לשם כך". בעיתון מלודי מייקר נטען שהתקליט "חסר כיוון והתלהבות". אני ממש לא מסכים עם הביקורת האחרונה. התלהבות מהמוזיקה נשמעת בכל שנייה פה והכיוון המוזיקלי בהחלט ברור.


ממליץ למי שהיסס לגבי התקליט, להקשיב לו מבלי לחשוב שזה תקליט של יס. מדובר ביצירה עם הרבה טעם טוב. גם חברי הלהקה שעשו אותו סיפרו, אחרי שנים, שהוא עדיין מאד אהוב עליהם. נראה לי שהדרמה הזו דווקא תפתיע אתכם וממש לטובה.


ההרצאה "קרוב לקצה - הסיפור של להקת יס", להזמנה: 050-5616459


ב-18 באוגוסט בשנת 2020 מת מסרטן ריאות הזמר-בסיסט-יוצר, גורדון האסקל. הוא הקליט אלבומים רבים, אבל לנצח ייזכר כזמר והבסיסט של קינג קרימזון, בשנת 1970, בתקליט LIZARD (וגם שר שיר באלבום שקדם לזה). האסקל ראה בימיו בקרימזון ימים שחורים ומיותרים ומי ששאל אותו על הלהקה ההיא, נתקל לא פעם בהזעפת פנים או אף יותר מזה. בן 74 במותו.



לאחר שעזב את קינג קרימזון בכעס רב (לאחר שרב עם מנהיג הלהקה, רוברט פריפ, באחת החזרות לקראת הופעות), המשיך האסקל בקריירה שלו כאמן סולו. עם צאתו מלהקת הרוק המתקדם הזו הוא פנה להקליט ולהוציא, בשנת 1971, תקליט סולו בשם IT IS AND IT ISN'T. בעיתון MUSIC WEEK נכתב אז בביקורת: "תקליט זה יגיע כהפתעה לכל מי שזוכרים את תרומתו של האסקל לקינג קרימזון. עיבודי להקה מורכבים פינו את מקומם לפשטות גמורה. החוזק של היצירה הזו נמצא במילים, למרות שיש בכוחו גם להפיק מלודיות טובות".


בעיתון רקורד מירור נכתב אז: "יש ג'נטלמניות ברורה באמן הזה, שמשתקפת בשיריו ובאישיותו. יש לו הרבה מה להגיד בתקליט הזה ויש רגיעה מעניינת שנעה במהלכו".


למרות שהאסקל המשיך להקליט מאז, הוא חווה תקופות של מחסור גדול, חי מהיד לפה ולא פעם עבד כבדרן בהפלגות. מדי פעם העבר שלו בקינג קרימזון היה חוזר לרדוף אותו גם שם עם בקשות מהנוסעים שישיר את CADENCE AND CASCADE, שיר שהוא כבר תיעב.


לאחר שהוציא את האלבום BUTTERFLY IN CHINA בשנת 1996, הוא ערך סיבוב הופעות קטן באמריקה ששימח את מעריצי קינג קרימזון למרות שהיה שם רק כדי לבצע חומרי סולו ולראות אם הוא יכול להשיג חוזה בחברת תקליטים. לא הצליח לו והוא חזר לאנגליה כדי להמשיך להופיע בברים. לאחר מכן הכיר את הגיטריסט, רובי מקינטוש (שהיה חבר בלהקת הפריטנדרס) והשניים תיכננו הופעה משותפת. זה היה בשנת 2000 כשהוציא את האלבום ALL IN THE SCHEME OF THINGS. לאחר שראה הזדמנות, פנה אליו המנהל של רובי מקינטוש, איאן בראון, לגבי הזדמנויות הקלטה. האסקל שמח על ההזדמנות, אבל ציין שהוא רוצה לעשות את האלבום שלו בדרך הישנה: בהקלטה חיה, בלי תוספות, ומבוסס על כתיבת שירים וביצועים בסגנון קלאסי.


האלבום, שנוצר בפברואר 2001, נקרא LOOK OUT, ועמו יצא האסקל סיבוב הופעות עם האמיש סטיוארט (לשעבר בלהקת AVARAGE WHITE BAND ובלהקתו של פול מקרטני) ורובי מקינטוש לגרמניה ביוני 2001.

השיר שביצע, HOW WONDERFUL YOU ARE, קיבל תאוצה בהשמעות ברדיו הבי.בי.סי והפך למבוקש מאד, למרות קידום מכירות מוגבל מטעם חברת התקליטים.


כאשר השיר הגיע למצעד התקליטונים הבריטי, העיתונות הבריטית החלה לשים לב לסיפורו של האסקל שאמר: "פתאום, אחרי כל השנים האלה, יש את כל תשומת הלב הזו. אבל אני חי בעוני כל כך הרבה זמן שאם אני ארוויח מיליון עכשיו, זה לא ממש ישנה". כתוצאה מהצלחת השיר הוצע להאסקל חוזה הקלטות של מיליוני דולרים מחברת התקליטים EAST WEST RECORDS. האלבום HARRY'S BAR יצא בינואר 2002 והגיע למקום ה-2 במצעד מכירות האלבומים הבריטי. הוא זכה להצלחה דומה באירופה. מאוחר יותר באותה שנה שוחרר SHADOWS ON THE WALL, אך הגיע רק למקום ה-44 במצעד. אז חברת התקליטים העיפה אותו כאשר כינה במגזין מוסיקה את אחד מבכירי החברה בכינוי אנדרואיד. האסקל לא התחרט והצהיר שלא הוא שחתם בחברה אלא המנהל שלו, שחתם במקומו, אז הרגיש שאין הפסד שכן כל העניין הוא בדיה. לטענתו, הוא רק אמר את האמת, דבר שהמשיך לשרת אותו בשנותיו המאוחרות כשהמשיך להופיע, לכתוב ולהקליט.


בשנת 2005 והאסקל פרסם את האוטוביוגרפיה שלו ויצאו לו עוד כמה אלבומים במרווחים ניכרים זה מזה, כשאלבומו האחרון, THE CAT WHO'S GOT THE CREAM, יצא בינואר 2020. בהמשך אותה שנה, כאמור, האסקל מת.


ב-18 באוגוסט בשנת 1948 נולד גרי (גרשון) אקשטיין. הנה חלק מהדברים שאספתי לקריאתכם ובהם היה פעם גרי מעורב, בקריירה רבת השנים שלו.



בשנת 1976 חברו שלושה מוזיקאים לנגן יחדיו חומר מקורי ("היה לי טוב" ו"יש לנו זמן", שמתוך מחשבה שעבר זמנן של להקות הקצב, השירים הופיעו על תקליטי שדרים כשהקרדיט ניתן לגרי בלבד). הם ביצעו גם קטעי רוק של להקות כמו לד זפלין, דיפ פרפל, אוריה היפ, להקת המי ועוד. מי הם השלושה? אקשטיין בגיטרה, יוסי מנחם בבס ויעקב אגת בתופים. השלושה, שקראו לעצמם "קליידוסקופ", הופיעו את הופעת הבכורה שלהם במועדון הרוק, 'חולצה כחולה'. אחר כך הגיעו הופעות גם במקומות כמו "דיסקוטק וודסטוק", בקריית יובל.


לאחר מכן החל גרי להצליח בארצנו, עם שלאגרים כמו "קפטיין ג'ק", "בוגי איתי הלילה", "אני הולך לבית שאן" (קריצה על "אני הולך לאן שאן", של צביקה פיק) ו"היום זה היום". בסוף הסבנטיז הוא היה מיוצרי המוזיקה למחזה "טרמפ למוות", שר וניגן בתקליט של שלמה ארצי ("פתאום כשלא באת", "צוותא") ובשנת 1980 הוציא תקליט בשם "פטה מורגנה".


באותה שנת 1980 היה גרי חבר להקת 'סתיו', עם יאיר שרגאי, מוטי דיכנה, שלמה חממי. דיכנה וחממי היו לפני כן חטיבת הקצב של להקת 'גזוז', שהתפרקה חודשים ספורים לפני הקמת הרכב זה. חממי ניגן לפני כן עם שרגאי בלהקת 'גברת תפוח' של שלמה ארצי - כך שהכל התחבר.


היה זה במועדון 'סבוי' שבחולון שם הופיעה הרביעייה לראשונה. הקהל הרב שהציף את המקום רקד בהשתוללות חסרת רסן, שהעניקה לארבעה תלמידי תיכון מקומיים שברים ברגליים. הלהקה המשיכה משם להופיע גם בקולנוע שביט בחיפה, בירושלים, באמפיתאטרון צמח ועוד מקומות, עד שהתפרקה במהרה.


בשנת 1981 הכריזו ארבעה שמות ידועים בתעשייה המוזיקלית המקומית ל להקה חדשה - 'כלים שלובים'. אלו הם גרי אקשטיין, דני ליטני, יגאל בשן ויצחק קלפטר. מי שרוצה לדעת היכן אפשר יהיה לראות את הלהקה בהופעת בכורה? בשביל זה, תשריינו כבר עכשיו כרטיסים ל'עיר הנוער' של שנת 1981.


שם הלהקה המבטיחה הומצא על ידי דני ליטני, אחרי סיעור מוחות פעיל, שבמהלכו הציע קלפטר שמות כמו 'החפים מפשע', 'כישוף הכלבים' ו'פאנק קייק'. דבר אחד היה ברור לכל; הסגנון שלהם יחדיו הוא "קאנטרי-רוק-פאנקי עם נגיעות בלוז". הבנתם את התמונה. גם הסופרגרופ הזה לא החזיק מעמד זמן רב.

בשנת 1984 יצא גרי עם הרכב חדש, אך הפעם זה דבר שנועד להיות רק מיזם הקלטות אולפני. הוא קרא לזה "סרט" ויחד עמו היו המתופף מאיר ישראל, הקלידן משה לוי והבסיסט מיכה מיכאלי. הרעיון להרכב צץ כבר בשנת 1982 אך מלחמת שלום בסוף התקבצו הם באולפני "סיגמא", הקליטו ו הוציאו שירים לרדיו, כגון "בוא לראות", "היא אבודה" ו"ג'וקים". התוצרת יצאה בתקליט שלא נמכר היטב בזמן אמת. מדוע נקראה הלהקה בשם "סרט"? כי באולפן צעק טכנאי ההקלטה כל הזמן "סרט רץ", כדי להבהיר שמקליטים.


ברור שמה שכתבתי פה הוא רק חלק מסוים מהקריירה של גרי אקשטיין. אתם מוזמנים לכתוב בתגובות את דעתכם על דברים שונים שהוא עשה במסלול המוזיקלי שלו, שנגעו בכם.


גרי מת ב-20 בספטמבר 2021. יהיה זכרו של גרי היקר ברוך.


להזמנת הרצאות על הרוק הישראלי: 050-5616459



ב-18 בספטמבר בשנת 1987 הופיעה להקת הפריטנדרס בגני יהושע, בפארק הירקון בתל אביב.



ב-18 באוגוסט בשנת 1962 הופיע רינגו סטאר על הבמה לראשונה כחבר רשמי בלהקת הביטלס.



זה היה בבירקינהד שבאנגליה. רינגו ערך באותו יום, לפני ההופעה, חזרה בת שעתיים עם חברי הלהקה. בינתיים ישב בביתו מתופף הלהקה הקודם, בשם פיט בסט, וביכה את מר גורלו לאחר שקיבל ממנהל הלהקה, בריאן אפשטיין, את ההודעה כי אינו רצוי יותר.


סטאר לא היה זר ללהקה, כי תופף עבורה פה ושם בהמבורג, כמחליף של בסט, בעת שעבד בעיר הגרמנית כמתופף בלהקת 'רורי סטורם וההוריקנים'. בשנת 1965 רמזו הביטלס, למגזין פלייבוי, כי סטאר החליף בהמבורג את בסט, בגלל שהאחרון נטל סמים. בסט לא היסס ותבע את הביטלס על הוצאת דיבה. התביעה הסתיימה מחוץ לכתלי בית המשפט, בשנת 1969, כשבסט שילשל לכיסו סכום כסף, אך נמוך מזה שדרש בתביעתו.


בכל מקרה, ביום זה נוצר לראשונה המונח 'ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו' ואת הרגע המיוחד הזה ראו כ-500 איש שהגיעו לצפות בלהקה ואף לרקוד ולצרוח עמה.


כל הסיפור של ארבעת המופלאים - בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".


הרצאה על הביטלס ("ביטלמאניה!" ו"הביטלס למיטיבי לכת") והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459



ב-18 באוגוסט בשנת 2012 מת הזמר סקוט מקנזי, לאחר שנתיים של מאבק בתסמונת גיליאן-בארה. בן 73 במותו. מקנזי ידוע בעיקר בלהיט אחד בשם SAN FRANCISCO. ההמנון הזה, שיעץ לאנשים להגיע לשם עם פרחים בשיער, נכתב על ידי מנהיג להקת THE MAMAS AND THE PAPAS, ג'ון פיליפס.



שיר זה יצא בשנת 1967 וקיבל את כותרת המשנה BE SURE TO WEAR FLOWERS IN YOUR HAIR.

ג'ון פיליפס, מלהקת "האמהות והאבות", כתב זאת כהמנון הלא רשמי לפסטיבל הפופ של מונטריי, שנערך בסמוך לסן פרנסיסקו. פיליפס, שלפני כן היה עם מקנזי בלהקה ושמה "אנשי המסע", סייע אז בארגון הפסטיבל. הוא ניגן בגיטרה בהקלטת השיר הזה והפיק אותו עם המפיק הנודע, לו אדלר (שהפיק גם את האמהות והאבות). סקוט מקנזי אכן שם פרחים בשיערו באולפן, כששר למיקרופון את השיר.


מקנזי: "כשהקלטתי את השיר הזה, חלק מחבריי שהיו בעניין המהארישי ומדיטציות, יצאו מהאולפן וקטפו לי פרחים שנשזרו כזר אותו שמתי על ראשי. הקלטת כלי הנגינה נעשתה באולפני WESTERN ואת השירה שלי הוספתי לזה באולפן אחר". ג'ון פיליפס: "אני חושב שהאולפן האחר נקרא SOUND FACTORY".


מקנזי זכה ללהיט מינורי נוסף לאחר שיר זה, בשם LIKE AN OLD TIME MOVIE. לאחר מכן בחר לעבור ולהתגורר במדבר.


"סאן פרנסיסקו" היה אחד הלהיטים הגדולים של ההיפים במהלך "קיץ האהבה" של שנת 1967. פעילי שלום רבים שמו פרחים בשערם, בהשפעת השיר. סקוט מקנזי מת באוגוסט 2012 אבל קולו ממשיך להיות מושמע לרוב, עם שיר זה, בתחנות רדיו ברחבי העולם.


פיס אנד לאב!



ב-18 באוגוסט בשנת 1964 טסו הביטלס מלונדון לסן פרנסיסקו ולסיבוב ההופעות האמריקני הראשון שלהם ובו 25 הופעות.



הם עצרו לזמן קצר בוויניפג, קנדה, שם המתינו 500 אוהדים על גג שדה התעופה לקבלת הצצה על האלילים שלהם. הביטלס התראיינו לתחנת הרדיו HELLO AMERICA בזמן שהמטוס המתין להמראה ליעדו.


הייתה גם עצירה בלוס אנג'לס, שם חיכו לביטלס 2,000 אוהדים. הביטלס התראיינו גם שם לפני שעזבו לסן פרנסיסקו. הם הגיעו בשעה 18:24, עם סצנות היסטריה מכ-9,000 מעריצים.


הביטלס נופפו אל ההמונים לפני שהובלו במהירות בחזרה ללימוזינה שלהם ונלקחו למלון הילטון. באותו ערב ביקרו ג'ון לנון, רינגו סטאר, היחצ"ן דרק טיילור ומנהל הלהקה בריאן אפשטיין ב"ריקשה", מועדון בצ'יינה טאון, שם הכירו את השחקן דייל רובינסון.


רינגו סטאר: "המשטרה הייתה טובה לנו מאוד באותם ימים. הייתה פעם אחת בסן פרנסיסקו שהייתה נהדרת. הלכנו לבר ודייל רוברטסון היה שם. זאת אומרת, דייל רוברטסון! זה היה, 'היי, דייל, מה שלומך?' - 'אני בסדר'. קליפורניה נסגרת בשעה 02:00; זה סוף הלילה. אז הם סגרו את הבר ואת הברמן וכולם יצאו ואז חזרנו פנימה והמשכנו. אהבתי את כל זה".


ב-18 באוגוסט בשנת 1977 נערכה הלווייתו של אלביס פרסלי בממפיס. אלביס יצא אז להופעה האחרונה, והפעם בתוך ארון קבורה.



אביו של אלביס, ורנון, איפשר למעריצים לעבור ליד הארון ולהיפרד בין השעות שלוש לחמש אחה"צ. כמות האבלים הייתה מבהילה בגודלה. אנשים מכל הסוגים הגיעו להיפרד מהאיש שהשפיע עליהם באופן זה או אחר בחייהם. אלפי אבלים עמדו לאורך המסלול בן חמש קילומטר מהאחוזה לבית העלמין. אלביס הונח בארונו בחליפה בצבע שמנת, חולצה בצבע תכלת, עניבת כסף, כפתורי חפתים ויהלומים. ארון הנחושת שלו היה מכוסה בוורדים אדומים.


טקס הקבורה היה אינטימי, אך העצים שמסביב לכנסיה כמעט וקרסו ממשקל האנשים שטיפסו עליהם כדי להציץ פנימה, מעבר לגדר. מכונית הגיעו בזו אחר זו עם זרי פרחים מאלטון ג'ון ועד מחלקת המשטרה. אנשים רבים בכו ובשעה 17:00 החל גשם קל לרדת. המשטרה הורתה למעריצים לפנות את המקום ולאפשר את הטקס. אבל לחץ המעריצים להיפרד הביא את משפחתו של אלביס לאפשר להם עוד שעה וחצי של פרידה, שאחריו נערך טקס הלוויה. הקהל לא הצליח להירגע ולהרפות גם לאחר הקבורה ונשאר לעמוד ולבכות שעות לאחר מכן. שלוש בחורות, אליס הובאטאר, חואניטה ג'ונסון ותמי באיטר, פנו לשוטר שנעמד שם ואמרו לי כי הן לא מצליחות לעכל את מותו של אלביס.


לפתע הגיחה מכונית פורד לבנה, תוצרת 1963, שנהג בה טריטיז ווילר בן ה-18. הוא נסע לאט, אך בהבזק של שניה החליט לבצע פרסה מהירה ודהר לכיוונן. השוטר ניסה לזרוק את הפנס שלו על המכונית כדי להאט אותה, אך הרכב פגע בבחורות. הובאטאר וג'ונסון נהרגו במקום ובאיטר נותרה במצב אנוש. שוטרים זינקו על הנהג הפוגע ועצרוהו במקום. כמה ימים לאחר מכן הגיעה אמו להעיד כי בנה סובל ממחלת נפש.


ב-18 באוגוסט בשנת 1978 יצא התקליט WHO ARE YOU של להקת המי - היה האחרון עם קית' מון. מאבקי עבר המשיכו להיערך, אובססיות שליליות צצו שוב ושוב ומתופף מתפורר אחד קד את קידתו האחרונה. האם זה קוסמי שעל הכסא בו ישב בעטיפה נכתב המשפט NOT TO BE TAKEN AWAY?



התקליט הזה יצא לאחר ימים מוזרים בהם גל חדש סחף את אנגליה. זה היה גל הפאנק. רבים מאנשי הרוק של העבר ראו בפאנק דבר מאיים ושהאנשים שעושים אותו אינם יודעים לנגן. באותו זמן ניסה פיט טאונסנד, גיטריסט הלהקה ואיש הקונספטים שלה, להעביר את הלפיד הבוער מלהקתו ללהקת הסקס פיסטולס.


אבל מפגש שנערך בינו לבין שניים מחברי אותה להקה, במועדון SPEAKEASY הלונדוני, הפך מביך עבורו, כי היה שיכור מדי. עבורם הוא נראה רוקר מזדקן שימי ה"מקווה שאמות לפני שאזדקן" נראו הרחק מאחור וחסרי מימוש.


בשנת 1977 לא יצאה מוזיקה מוקלטת מלהקת המי. זו השנה היחידה עד אז שקרה דבר שכזה עמה. טאונסנד עשה אז תקליט עם רוני ליין והסולן רוג'ר דאלטרי עסק בענייניו. כשהגיעה העת לחזור כלהקה, לא היה ברור האם קית' מון יצליח לתופף כבעבר. כמויות האלכוהול שגמע וסגנון החיים ההרסני שלו הראו את אותותיהם. הוא עלה מאד במשקל והפך מסורבל. כשהתייצבו באולפני RAMPORT, לא הצליחו הארבעה להפיק מוזיקה ופנו כל אחד לדרכו בתיסכול. מון פנה לנסיון חזרה לחיים נורמליים עם כניסתו לחוות בריאות. טאונסנד שבר אצבעות עם אגרוף לחלון.


בשנת 1978 חזרו הארבעה לנסיון נוסף. הפעם הצליחו להרכיב תקליט ובו הם שאלו WHO ARE YOU. היה זה נסיון לדחוף מחדש את הפרויקט השאפתני, LIFEHOUSE, שכתב טאונסנד בשנת 1970 אך נגנז. לדברי טאונסנד, רוג'ר דאלטרי דחף אותו לנסות שוב את הפרויקט והוא ניגש לכתוב טיוטה חדשה של התסריט. גם הפעם נפל הדבר והתקליט יצא עם תשעה שירים מופרדים, בתוכם שלושה מאת הבסיסט ג'ון אנטוויסל, המכילים דיאלוג מוצלח בין גיטרות וסינטיסייזרים, כשהדוגמה הטובה ביותר לזיווג שכזה באה בשיר הנושא העוצמתי.


השיר הזה מבוסס על יום בחייו של טאונסנד. זה התחיל בפגישה ארוכה מאוד שעסקה בתמלוגים לשירים שלו; אחרי הפגישה המפרכת הזו הוא קיבל צ'ק גדול לתמלוגים, עזב והלך לבר והשתכר לחלוטין. באותו הבר הוא נתקל בפול קוק וסטיב ג'ונס מהסקס פיסטולס, שהעריצו אותו. טאונסנד השתכר כהוגן ויצא משם כדי להתעלף. שוטר זיהה אותו ("שוטר ידע את שמי") והיה אדיב, העיר אותו ואמר לו "אתה יכול ללכת לישון בבית הלילה (במקום בתא כלא), אם אתה יכול לקום וללכת משם". תגובתו של פיט: "מי קיבינימט אתה?".


על פי ראיון רדיופוני עם טאונסנד משנת 1985, הוא סיפר שהשיר יצא שונה ממה שהתכוון, כאשר רוג'ר דאלטרי שר אותו. טאונסנד אמר כי השיר הפך לתפילה מגבר חסר כל. האיש נמצא ברחוב, מביט לשמיים ושואל את אלוהים, "מי אתה?".


רוג'ר דאלטרי: "קיבלנו שבחים מדהימים מחברי כמה מלהקות הפאנק החדשות. הם אמרו כמה הם אוהבים את המי ושאנחנו הלהקה היחידה שהשאירו בחיים אחרי שהוציאו את השאר של הממסד! אבל בהתחלה הרגשתי מאוד מאוים מהעניין של הפאנק. בעיניי זה היה כמו 'טוב, הם חושבים שהם קשוחים, אבל אנחנו קשוחים יותר'. כשאני מקשיב לשיר הזה, אני שומע שזה גרם לי להיות תוקפני להפליא. אבל זה מה שהשיר הזה התייחס אליו. להיות מעוצבן ואגרסיבי! רק כמה שנים אחרי זה הבנתי איזו טובה גדולה עשה הפאנק למוזיקה. עשינו בשנת 1982 סיבוב הופעות עם להקת הקלאש. לקחנו אותם איתנו לארה"ב ואהבתי לצפות בהם. אני עדיין מעריץ ענק של ג'ו סטראמר".


טאונסנד: "הקלטת התקליט הזה לא הייתה כייפית. הייתי מאד גאה בשיריי החדשים אבל רוג'ר דאלטרי חשב שההפקה מורכבת מדי. הוא לא נלחם בי הפעם, אך היה זה גלין ג'ונס הטכנאי שהפעם חטף ממנו אגרוף לאפו".


בעיתון NME נכתב אז בביקורת: "להקת המי השילה מעצמה את תפקידה כספקית הרוק העוצמתי עם אלמנט שמביא לזה סוף; אין כמעט מקום אחד בתקליט בו הסינטיסייזר אינו שולט בעניין".


מצד שני, נכתב במלודי מייקר: "זו להקת המי בצבע שונה לגמרי. זה יהיה מטופש מצדם להמשיך עם הסאונד הישן של פעם".


ברולינג סטון נכתב בביקורת לתקליט בזמנו: "זה בהחלט תקליט מצוין, אבל למרות הספק, האשמה, הדאגה וההחמצה העצמית שיש כמעט בכל שיר פה, יש גם ביטחון מוזר. שוב ושוב, הפרסונה הראשית היא של הנכה והקורבן.


אין ספק שהתקליט מחלחל לאט. במנגינות חסר גרוב טבעי (חוץ מ-"905" של ג'ון אנטוויסל ושיר הנושא של פיט טאונסנד). הדרייב שאנו מצפים מלהקת המי מוחלף בתזמור שמנמן ולפעמים מסורבל עם כלי קשת, כלי נשיפה, מוזיקת ​​סינתיסייזרים. זה נותן תחושה שהלהקה לא זזה, שהיא לא מתכוננת לקראת יריות רוק ורק עומדת במחבוא ומנסה לחשוב איך לצאת מזה. עדיין, זו תהיה אכזבה של ממש אם יעברו עוד שלוש שנים לפני התקליט הבא שלה.


נראה שהתקליט האחד הזה השאיר אותה מוכנה למוזיקה החדשה שחבריה טוענים שהם לא יכולים לעשות והנה הם עושים. החברים לא מסתפקים בהישרדות בלבד ומחיאות כפיים אוטומטיות לביצועים של להיטי עבר. פיט טאונסנד מזהה את העובדה שאחרי עשור באו להקות כמו הקלאש ופרצו גבולות שהוא פרץ לפניהן. במקרה זה, הילד הוא באמת האבא של הגבר, וזה אומר שהסיכוי להתחיל מחדש הוא בקצות האצבעות של טאונסנד".


אבל פחות מחודש לאחר צאת התקליט - קית' מון מת. הכיסא עליו ישב לא מימש את הבטחתו ולהקת המי מצאה את עצמה במצב בו לא הצליחה לענות באמת על השאלה שנשאלה בשם התקליט הזה.



ב-18 באוגוסט בשנת 1979 יצא תקליט חדש לרנדי ניומן. שמו הוא BORN AGAIN ואפילו יש בו שיר פרודיה על להקת אי.אל.או (אהובת לבי!).




בשנת 1977 היה לרנדי ניומן את השיר-להיט הגדול ביותר בקריירה שלו עד אז, SHORT PEOPLE, שמשך כמות לא מבוטלת של מחלוקות על ידי אנשים שלא הבינו את המסר הסאטירי בו - "יש להם אצבעות קטנות מלוכלכות / ומוחות קטנים ומלוכלכים / הם הולכים להשיג אותך בכל פעם" - היו סאטיריים. "אנשים נמוכים הם בדיוק אותו דבר כמוך ואני / כולם גברים הם אחים עד יום מותם".


השיר הפך את ניומן לכוכב, אבל משום מה תקליטו הבא, BORN AGAIN, לא מצוין אצל רבים כתקליט מהמובילים שלו. זה מוזר כי יש בו איכויות נהדרות וציניות מופלאה מבית היוצר של ניומן.


השיר שבא לצחוק על אי.אל.או (להקה מ-א-ד אהובה עליי) נקרא THE STORY OF A ROCK AND ROLL BAND והוא יורד על הסאונד המופק והזוהר שלה, אבל הבדיחה היא שבעוד המספר טוען שהוא אוהב אותה, נראה שהוא לא יודע עליה כלום. ככזה, הוא מנסה לעצב אותה לקווי המתאר של סיפור רוק'נ'רול סטריאוטיפי. הוא מדמיין ששמות הלהקה הם ג'וני ובובי ג'ו; הוא אומר שבמקור היה הוצע השם THE RENEGADES ("ג'וני אמר, 'טוב, אני לא יודע / אני מעדיף את ELO'..."); והוא כל כך קשור לרעיון הרוק'נ'רול שהוא אפילו לא יודע איך קוראים לכלי הנגינה שלהם: "וג'וני ניגן בכינור הקטן / ובובי ג'ו ניגן בכינור הגדול /זה שעומד על הרצפה / כולם היו בלהקת הרוק'נ'רול".


גאוני... ושנים לאחר מכן היה זה ג'ף לין, המנהיג של אי.אל.או, שהפיק אלבום לרנדי ניומן.



ב-18 באוגוסט בשנת 1972 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:







ב-18 באוגוסט בשנת 1968 יצא תקליטה הרביעי של להקת ג'פרסון איירפליין - CROWN OF CREATION.



אותה שנה הייתה שנה בלתי נשכחת עבור הלהקה. היא פיטרה את המנהל שלה, ביל גרהאם, שהיה האמרגן המצליח של אולמות ההופעות "פילמור ווסט" בסן פרנסיסקו ו"פילמור איסט" בניו יורק.


בפברואר 1968 הגיעו חברי הלהקה לוושינגטון כדי לנגן באירוע צדקה עבור רוברט קנדי. הוא ​​נרצח כארבעה חודשים לאחר מכן, כשבין שני ארועים אלו נרצח מרטין לות'ר קינג. מלחמת וייטנאם השתוללה, ומיליוני אנשים שזעמו נגד ממשל ארה"ב יצאו לרחובות במחאה. במהלך השנה הזו הקליטה הלהקה את התקליט הזה ובו שירים מהשפעות שונות. לא סתם העטיפה הקדמית מראה פצצה גרעינית, כי הייתה אז תחושה שהעולם משתגע והולך לאבדון.


השיר LATHER נכתב על ידי זמרת הלהקה, גרייס סליק, על המתופף בה, ספנסר דריידן, שחגג יום הולדת 30. סליק: "אז נהגו להגיד שאי אפשר לסמוך על איש מעל גיל 30, והנה המתופף שלנו הגיע לגיל הזה".


את השיר TRIAD הציג לראשונה איש הבירדס, דייויד קרוסבי, לחברי להקתו. הם נבהלו מהתוכן שלו, בו קרוסבי מדבר על יחסים עם שתי בחורות בו זמנית, ודחו את היצירה. הוא רתח מזעם והעביר את השיר לג'פרסון איירפליין. סליק לקחה את השיר והפכה אותו לכשלה וזה נשמע שהיא שרה על יחסיה עם שני גברים בו זמנית.


כמו כל התקליטים של ג'פרסון איירפליין, גם תקליט זה היה תיעוד של המחשבות והרגשות המתרוצצים במוחותיהם ובלבם של שישה אנשים מוכשרים מאוד בזמן מסוים. עם זאת, בניגוד לתקליטים האחרים שלהם, זה הוקלט פה ושם ולא בבת אחת, אלא בין נסיעות בדרכים מהופעה להופעה.


מדובר בעוד תקליט חשוב מההרכב הקלאסי של הלהקה, עם הסולנים גרייס סליק ומרטי באלין, גיטריסט הקצב והזמר פול קאנטנר, הגיטריסט הראשי יורמה קאוקונן, הבסיסט ג'ק קאסידי והמתופף ספנסר דריידן - כולם בערו אז מרצון ליצור ולנסות דברים.


"ניגנו הרבה ואז היינו צריכים להיכנס לאולפן ולעשות תקליט", נזכר באלין על יצירת התקליט. "בעצם, היינו יוצרים את רוב הדברים ישירות באולפן. לפעמים לג'ק ויורמה היו כמה גרובים שהם יצרו ואז גרייס ואני היינו כותבים על זה מילים", כך שהלהקה לא נכנסה לתהליך ההקלטה עם נושא ספציפי בראש, מלבד לעשות את התקליט הבא שלה. זה היה פשוט אמור להיות אוסף של השירים החדשים שלה. למרבה המזל, הם יצאו מצוין. זה היה תוצר של להקה שהתקדמה מוזיקלית בקצב מהיר.


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: "ללהקה הזו, על כל הצלחתה המסחרית וחשיבותה האמנותית, הייתה קריירת הקלטות לא מאוזנת במיוחד; אחרי ששומעים כל אלבום באופן טוטאלי, מתקבל הרושם שהוא איכשהו יכול היה להיות טוב יותר - גם אם מה שניתן לנו די ראוי להערצה בהיבטים רבים.


כך בתקליט הבכורה שלה, TAKES OFF, יש כמה יצירות מופת של רוק על רקע בינוניות והקלטה שבדרך כלל מהונדסת בצורה גרועה. התקליט AFTER BATHING AT BAXTER'S יכול לפעמים להישמע מפונק מדי ויחד עם כמה רצועות רוק מהודקות וחדשניות יש בו כמה שירים שלא מצליחים לעמוד בהאזנות חוזרות.


סגנון למעשה הוא גם הקללה וגם ההישג של ג'פרסון איירפליין. אין ספק שיש עמידה בפלט של המטוס הזה (כמו שיש לזה של הבירדס) שמסמנת מיד אלבום או רצועה של הלהקה לפי סגנון בלבד. אולם הבעיה עם הסגנון (שהוא לא רק חיוני אלא תנאי מוקדם לכל יצירת אמנות) היא הסכנה של התדרדרות לסגנונות שעלולה להפוך למפלט מהתפתחות אמנותית. האלבום החדש של ג'פרסון איירפליין מציג להקה שנקלעה בעיצומו של מאבק בין סגנון לסטייליזציה, והתוצאות שלפעמים מעורפלות.


ברור שאחת הנקודות החזקות של האיירפליין, כמו גם מקור הבעיה של הלהקה, היא העובדה שיש בין אנשי הלהקה מספר סטייליסטים מובהקים וכוחניים: גרייס סליק, יורמה קאוקונן ומרטי באלין הם הדמויות הברורות ביותר בלהקה מהבחינה הזו. קחו את המקרה של גרייס סליק: הנה זמרת מוכשרת, ללא ספק, שיכולה להפוך שיר למשהו ייחודי - אבל יחד עם זאת, גרייס לא נמצאת מתחת למנייריזם המעוות המוצע במקום שתביא סגנון מתחשב.


הניסוח שלה הוא, בלשון המעטה, אקסצנטרי. לפעמים מילים וביטויים מוזרים מודגשים בצורה כזו שקופצים על המאזין. גרייס אינה חסינה מפני הסכנות שבסגנון שלה, שעלול, דרך הגזמה, לגבול בפרודיה עצמית ומנייריזם.

יורמה קאוקונן גם פיתח סגנון ייחודי; נגינת הגיטרה שלו מיוחדת, וזה דבר נדיר בימים אלו של מיני קלפטונים, בלומפילדים ובי.בי. קינגים למיניהם. עם זאת, בניגוד לגרייס, קאוקונן נוטה פחות ליפול למשחק.


עניין מיוחד בתקליט הוא השיר TRIAD, מאת דיוויד קרוסבי. אחד ההפסדים הגדולים לעולם הרוק היה עזיבתו של קרוסבי את הבירדס, שם הכתיבה שלו (שלא לדבר על השירה שלו) תמיד הייתה נקודת אור. 'טריאד', עם עיבוד הגיטרה האקוסטית שלו, מזכיר מבחינה טקסטואלית את התקליט של ג'וני מיטשל שהפיק קרוסבי; כמו כל כך הרבה שירים של קרוסבי, השיר הזה די עצוב, וכרגיל עם העבודה שלו, עושה רושם מרתיע. ההכללה שלו בתקליט הזה היא יתרון גדול שעושה קרדיט טוב גם לקרוסבי וגם לאיירפליין.


לתקליט הזה יש את נקודות השיא שלו, אבל בהחלט יש גם את נקודות השפל המאכזבות שלו. אם האיירפליין תוכל להימנע מהמלכודות של סטייליזציה מנומסת, יש כל אפשרות שהיא תישאר בין להקות הרוק היציבות הטובות פה - ואולי אז נקבל, יום אחד, את האלבום המשביע לחלוטין שהלהקה אמורה להיות מסוגלת להקליט".



גם זה קרה ב-18 באוגוסט.



- בשנת 1969 נפצע מיק ג'אגר בידו במהלך הצילומים לסרט 'נד קלי'. הפציעה אירעה כתוצאה מפליטת כדור מאקדח שהונח בסט הצילומים כחלק מהאביזרים.


- בשנת 1955 העיד זמר העם האמריקני, פיט סיגר, בפני ועדה שביקשה לחקור האם הופיע מול קומוניסטים. הוא השיב: "שרתי לאמריקאים מכל מצע פוליטי, ואני גאה בכך שאני אף פעם לא מסרב לשיר לקהל, לא משנה איזו דת או צבע עורם, או מצבם בחיים. שרתי בג'ונגלים של הנוודים, ואני שרתי בשביל הרוקפלרים, ואני גאה שמעולם לא סירבתי לשיר עבור אף אחד".


- בשנת 1966 עזב הזמר פול ג'ונס את להקת מנפרד מאן, בדיוק כששירה PRETTY FLAMINGO טיפס במצעד האמריקני. במקומו הובא הזמר מייק ד'אבו.


- בשנת 1967 יצא באנגליה הסינגל WE LOVE YOU של הרולינג סטונס. יש הטוענים שג'ון לנון ופול מקרטני שרו בו קולות רקע. אחרים טוענים כי השניים רק נכחו באולפן בעת ההקלטה אך לא שרו.


- בשנת 1943 נולד הזמר הבריטי, קארל וויין, שבסיקסטיז היה חבר בלהקת THE MOVE. שנים לאחר מכן הצטרף ללהקת ההוליס. הוא מת באוגוסט 2004.


- בשנת 1977 הופיעה להקת פוליס את הופעתה הראשונה על במה כשלישייה, בבירמינגאם, אנגליה. הגיטריסט השני בהרכב, הנרי פדובאני, פרש זמן מה לפני כן. מאחורי השלישייה הזו קרדיט נגינה בסצנת הרוק המתקדם הבריטי. הגיטריסט אנדי סאמרס ניגן עם אנשי סצנת הפרוג מקאנטרברי. סטיוארט קופלאנד המתופף ניגן בלהקת CURVED AIR.


- בשנת 1950 נולד המתופף דניס אליוט, שהיה בסוף שנות השישים המתופף של להקת הרוק-מתקדם הג׳אזית IF. משם הוא עבר לנגן עם הגיטריסט לזלי ווסט עד שמצא את אושרו ועושרו כמתופף רוק של להקת פורינר. עם סיום כהונתו בלהקה הוא החל לעסוק בפיסול באופן מקצועי.


- בשנת 1982 הוכרז בליברפול על ארבעה רחובות שיישאו את שמם של ארבעת חברי הביטלס.


- בשנת 1976 נכנס הזמר מארווין גיי לעשרה ימים בבית כלא בגלל אי תשלומי מזונות.


- בשנת 1992 הפכו מנהיג להקת נירוונה, קורט קוביין, וזוגתו המוזיקאית, קורטני לאב, להורים עם לידת בתם, פרנסס בין.


- בשנת 1969 הפך האלבום TOMMY, של להקת המי, לאלבום זהב בארה"ב.


- בשנת 1991 נעצר בילי פרסטון באשמת תקיפת פרוצה בת 16, לאחר שגילה כי היא טרנסווסטיט. עונשו היה חמש שנות מאסר על תנאי.


- בשנת 2003 מת טוני ג'קסון, הבסיסט המקורי של להקת הסיקסטיז המצליחה, המחפשים. סיבת מותו - שחמת הכבד, בגיל 65.


- תגידו מזל טוב לקלידן להקת דוראן דוראן, ניק רודס, שהתחתן ביום זה, בשנת 1984, עם חברתו הדוגמנית האמריקנית, ג'ולי אן. אין צורך להביא צ'קים.


- בשנת 1966 חתמו חברי להקת הדלתות על חוזה מול חברת התקליטים ELEKTRA. החוזה הזה יהפוך לרשמי בנובמבר, כשהלהקה הסכימה לתנאי בו היא מחויבת לשבעה אלבומים עבור החברה. שנה לאחר מכן ביום הזה הופיעה הלהקה בעיר ילדותו של ג'ים מוריסון בווירג'יניה. מוריסון הלך לבקר ביום הזה בבית ספרו.


ב- 18 באוגוסט בשנת 1972, הופיע קליף ריצ'רד באולם צ'רצ'יל בטכניון חיפה. יום קודם לכן הוא עינג את הקהל הירושלמי שבא לראותו בבנייני האומה.



התזמורת שליוותה אותו הייתה בהנהגת בריאן בנט, מתופף הצלליות. למחרת ההופעה בחיפה הופיע ריצ'רד בהיכל הספורט שבתל אביב (כשהוא עורך לפני כן חזרה בבית ציוני אמריקה).


"קשה לי לתאר במילים כמה אני שמח שאני נמצא כאן", הוא אמר עם הגעתו. "‬בשבילי, לבוא לישראל זאת אחת החוויות העמוקות ביותר שיכולים החיים להציע לאדם".



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.


Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page