רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-18 באפריל בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-18 באפריל (18.4) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "אומרים שבורות היא אושר, אבל אושר אינו בורות - זה ההפך מזה, שהוא ידע. ויש הרבה אנשים שיש להם פחד. זה כמו שאמרתי קודם על כל החבר'ה בליברפול שהכירו אותנו בימים הראשונים ומנהלים עכשיו את פסטיבלי הביטלס. לכל החבר'ה האלו הייתה הזדמנות טובה, כשהביטלס עזבו את ליברפול, גם לעזוב; הם יכלו להפעיל תוכניות טלוויזיה משלהם ולעשות כל מיני דברים עכשיו. אבל הם היו כמו דגים גדולים בבריכה קטנה. והפחד מכישלון הוא דבר רע בחיים; זה מונע מאנשים לצבור עוד ידע או פשוט להבין דברים עמוקים יותר. אז כשמישהו מציג בפניהם סט שלם של רעיונות רוחניים שהם לא מבינים, הפחד משתלט. הם רוצים להרוס אותו, לחתוך אותו. בעיקרון, אני מרגיש בר מזל שהבנתי מה המטרה בחיים. אין טעם למות לאחר שעברת את חייך מבלי לדעת מי אתה, מה אתה או מהי מטרת החיים. וזה כל מה שזה. אנשים התחילו להתעצבן כשהתחלתי לומר שהמטרה היא להפגין אהבת אלוהים - מימוש עצמי. אני חייב להודות, הייתה תקופה שניסיתי לספר על זה לכולם; עכשיו, אני לא טורח אלא אם מישהו ישאל במפורש. אני עדיין כותב על זה בשירים שלי, אבל זה פחות בוטה, יותר נסתר עכשיו. אני דוגמה גרועה מאוד לאדם רוחני" (ג'ורג' האריסון בשנת 1979)

ה-18 באפריל בשנת 1975 היה היום בו ג'ון לנון הופיע את הופעתו האחרונה בהחלט.

בתקופה זו כבר היה ג'ון לנון שמח; אשתו, יוקו אונו, נכנסה להריון ושופט בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק ביטל את צו הגירוש שהיה תלוי נגדו וכך ואיפשר לו להישאר בארה"ב. לנון גם סיים תביעה משפטית ארוכת שנים על תמלוגים לכתיבת שירים גם עם המוציא לאור שלו, וזה מה שהביא אותו למלון וולדורף אסטוריה בניו יורק כדי לתת הופעה לאותו מו"ל. האירוע היה ספיישל עתיר כוכבים וחגיגי, שאורגן לכבוד איש הטלוויזיה, לו גרייד.

גרייד היה איש עסקים שבשנת 1969 תמרן כהלכה את לנון ופול מקרטני להשתלט על הבעלות על השירים שלהם. כשהם עברו לקריירת סולו, בסופו של דבר הגיש גרייד תביעות משפטיות נגד שניהם (ולנון תבע נגדו בחזרה), כאשר השניים החלו לחלוק קרדיטים לכתיבת שירים עם נשותיהם ובכך קיצצו את ההכנסות הפוטנציאליות מכתיבת שירים בחצי עבור חברת ההוצאה לאור של גרייד, ATV.

מקרטני בסופו של דבר זכה בתיק התביעה שלו, אבל לנון נאלץ להתפשר, מה שהפך את ATV למוציאה לאור של כל השירים החדשים של לנון בשנת 1974. אז לנון היה על הבמה כדי לחלוק סוג של כבוד לגרייד - והוא לא נמנע מלהביע את דעתו האמיתית על גרייד באותו רגע; הלהקה שלו הופיעה עם מסכות שנוצרו במיוחד ומביעות את דעתו של לנון על הדו-פרצופיות של גרייד. "זו הייתה התייחסות לעגנית לרגשות שלי על אישיותו של לו גריד", לנון אמר בהמשך. ביקורת נוספת נגד גרייד נמצאה על תוף הבס עם הכיתוב BOMF (ראשי תיבות של BROTHERS OF MOTHER FUCKERS), שהיה שמה המקורי של להקת הליווי, שהפכה להיקרא בערב הזה בשם ETCETERA. המופע ללו גרייד הכיל קהל של ידוענים רבים, ביניהם ג'ורג' סיגל, וויליאם קונרד, שירלי מקליין, קירק דאגלס, ג'ין קלי, גולדי הון ולורן בקול.

ג'ון לנון מת בשנת 1980. לו גרייד מת בשנת 1998 כשהבעלות על שירי הביטלס כבר עברה ממנו למייקל ג'קסון, שגם כבר מת מאז.

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

ב-18 באפריל בשנת 1969 נערכה חתונה גדולה בין שני סלבריטאים: הזמרת לולו ואיש הבי ג'יז, מוריס גיב.

השניים נפגשו לראשונה מאחורי הקלעים בצילומי תכנית הטלוויזיה, טופ אוף דה פופס. לולו הייתה בן 20 ומוריס היה בן 19. הם התאהבו במהירות ובסופו של דבר התחתנו באותה שנה, כשהחתונה נערכה שבועות ספורים לפני ההופעה שלה באירוויזיון.

לולו: "חשבתי שמוריס חמוד. הוא לקח אותי לדייט ואף פעם לא ציפיתי שיגיע מזה הרבה, אבל למעשה מערכת היחסים בינינו גדלה. אבל להפוך את מה שהיה בינינו לקשר קבוע היה הדרך השגויה לתאר את מה שקורה בינינו. התנהלות לא יציבה עשויה לסכם טוב יותר את הדרך שבה נפלנו זה עם זה".

בני הזוג התחתנו בג'רארדס קרוס, עיירה בבקינגהמשייר, אנגליה ונאלצו לדחות את ירח הדבש שלהם במקסיקו עקב הופעתה של לולו באירוויזיון.

לולו קיוותה לשמור על תוכניות החתונה שלה בסוד, אבל כ-1,000 אנשים מילאו את שטח הכנסייה. כמה צעירים נפגעו כשהקהל, שחיכה שעה, זינק קדימה כאשר לולו הגיעה ברולס רויס ​​הירוק שלה, באיחור של 20 דקות. היא נדהמה כי כך והתחננה שיאפשרו לה לעבור.

המשטרה יצרה חלל כדי לאפשר לכלה להגיע לכנסייה, כשמוריס המתין בפנים עם השושבין שלו, אחיו התאום רובין, שנישא שלושה חודשים לפני כן. בארי גיב, האח הבכור בלהקה, הגיע 10 דקות לאחר מכן, לאחר שהתנגד מוקדם יותר לחתונה ואמר שהזוג צעיר מדי.

לאחר טקס שארך חצי שעה, בראשותו של הכומר גורדון הריסון, נלכד הזוג הטרי בכנסייה למשך 10 דקות נוספות עד שפונה שביל למכונית הממתינה שלהם. הם בילו כמה דקות בבית הוריו של החתן בן ה-19 בג'רארד קרוס לפני שנסעו ללונדון לקבלת הפנים שלהם. לולו אמרה שהיא רוצה לצמצם את עומס העבודה שלה כדי להתרכז במשפחתה וללדת הרבה ילדים.

למרבה הצער, הדברים לא הסתדרו עבור הזוג הנוצץ, שכן נאמר כי מוריס נאבק באלכוהוליזם באותה תקופה.

לולו: "חשבנו שאנחנו מלך ומלכת העולם והיינו מדהימים. השתייה הייתה חלק מזה, אבל לא היינו צריכים להתחתן מלכתחילה. היינו צריכים לקיים רומן ותו לא. החלטתי שזה חייב להיגמר. הוא לא רצה שזה ייגמר וזה כאב לו. לגמרי אהבתי והערצתי אותו אבל... מאוהבת בו? כנראה הייתי מאוהב ברעיון של להתאהב". מוריס טען כי לא היה מאוהב בלולו מלכתחילה אלא אהב את שמחת החיים שלה.

הם התגרשו בשנת 1974 והלכו כל אחד לדרכו.

ב-18 באפריל בשנת 1970 הופיעה להקת יס בקולג' בריטי בשם LUTON. זו הייתה ההופעה האחרונה שלה עם הגיטריסט המקורי, פיטר באנקס.

בימים ההם עמדה להקת יס על פרשת דרכים. חבריה היו מלאי כישרון מופלא ואמביציה חסרת גבולות. מאחוריהם כבר עמדו שני תקליטים שהם הקליטו (השני, TIME AND A WORD, טרם יצא לחנויות) ובתוך לוח הזמנים העמוס שלהם היה התאריך במכללת לוטון לטכנולוגיה ביום שבת, 18 באפריל, בשנת 1970, כמו עוד תחנה במעגל. לצדה של יס עלו לבמה גם הלהקות MIGHTY BABY ו-TINY CLANGER. יס עלו לבמה עם ג'ון אנדרסון בשירה, כריס סקווייר בבס, ביל ברופורד בתופים, טוני קיי באורגן ופיטר באנקס בגיטרה. זה היה המקום בו ההרכב המקורי של יס נשבר, מה שסלל את הדרך לעלייה של הלהקה למלכות הרוק המתקדם העולמי זמן קצר לאחר מכן. מה שקרה שם לא היה פרידה ידידותית. המתחים העמוקים וחילוקי הדעות האמנותיים שהתבשלו בתוך הלהקה, גבו מחיר.

פיטר באנקס לא היה רק ​​הגיטריסט הראשון של יס; הוא היה אבן יסוד בזהותה של הלהקה. הוא היה זה שהציע את שם הלהקה, כי חיפש שם קצר ואפקטיבי בסגנון להקת THE WHO. עם זאת, נטיית האלתור שלו, שהובילה אותו לנגן רק לעתים רחוקות סולו באותה צורה פעמיים, התנגש עם הרצון הגובר של הלהקה לעיבודים מורכבים יותר. ההחלטה להעיף את הגיטריסט מהלהקה גובשה לקראת סוף הקלטת האלבום השני, כשהיה ברור לעין שהוא לא מסתדר כלל עם מפיק האלבום, טוני קולטון, עד כדי צעקות ואיומים.

המתחים המבעבעים בתוך יס רתחו במהלך יצירת התקליט הזה. הזרז, שצוטט רבות בדיווחים על עזיבתו של באנקס, היה ההחלטה של ג'ון אנדרסון וכריס סקווייר לשלב תזמורת מלאה בהקלטות. עבור באנקס, זו לא הייתה התפתחות מבורכת. הוא ראה בזה רעיון מטופש ונחרד לגלות שתרומותיו לתקליט הונמכו לטובת צלילי התזמורת שניגנו, תו לתו, דברים שיצר עבור הגיטרה שלו. באנקס עצמו, שהרהר מאוחר יותר, הודה בחלק שלו בסכסוך, והציג את עצמו בגילוי לב כעקשן שהעריך יתר על המידה את ערכו ללהקה במהלך ההקלטות. התנהגותו, על פי הודאתו, כנראה תרמה לפיטוריו.

פיטר באנקס: "הועפתי לאחר ההופעה הזו, שאני חושב שהייתה לא רעה ולא טובה. הם הנחיתו עלי את הבשורה אחרי ההופעה, בחדר ההלבשה. ג'ון (אנדרסון) היה זה שאמר לי את זה. כריס (סקווייר) עמד לצידו. למעשה, טוני (קיי האורגינסט) וביל (ברופורד המתופף) לא ידעו כלל על זה עד אותו רגע. את זאת גיליתי אחר כך. ג'ון אמר לי שנראה לו שעדיף לי וללהקה שאלך. הוא החלל למנות את הסיבות אבל בשלב הזה כבר השתגעתי והתפוצצתי כשאני צורח שלא ייתן לי סיבות מזורגגות לזה. לא רציתי לדעת וכנראה הייתי במצב של הלם. אז ארזתי את הגיטרה שלי והבעיה הייתה שלא יכולתי פשוט לצאת מהדלת של המקום בכעס ולהמשיך לבדי, כי כולנו נסענו באוטו אחד ומרחק לא קטן כדי להגיע להופעה הזו. אז נאלצתי לנסוע איתם בחזרה ללונדון. הנסיעה הביתה הייתה מאד לא נוחה. השתיקה הייתה רועמת. אם מישהו היה אומר לי משהו בנסיעה הזו, סביר להניח שהיה חוטף ממני מכות. כל זה בא לי בהפתעה גמורה. לא היה לי שמץ של מושג שאפוטר מהלהקה שאני כה אוהב".

עבור באנקס, הפיטורים היו הלם עמוק. מאוחר יותר הוא הודה כי היה בהלם ולא בטוח בצעד הבא שלו, לכן פנה לאלכוהול וסמים מיד לאחר מכן. ניסיונותיו להקים להקה חדשה סוכלו בתחילה בגלל הקושי למצוא מוזיקאים מתאימים ובלתי מחויבים לאחרים. הוא הצטרף לזמן קצר להרכב הבלוז-רוק, בלודווין פיג, למשך כחצי שנה בסוף 1970, כשנכנס לאחר עזיבתו של הגיטריסט מיק אברהמס. בעוד שהוא נהנה מהחברות שלו שם, הוא מצא שההתאמה המוזיקלית לא קרתה, ניסיונותיו להציג עיבודים מורכבים יותר התנגשו עם הסגנון של החבורה. רק בשנת 1971 הוא מצא רכב יציב יותר, והקים את להקת פלאש.

ב-18 באפריל בשנת 1975 יצא האלבום !FANDANGO של להקת זיזי טופ.

בעוד שאלבומי האולפן של תחילת שנות ה-70 מלהקה זו אכן היו דוגמאות מצוינות לז'אנר הבלוז-רוק, ההופעות החיות של הלהקה היו המקום שבו היא באמת פרחה.

באלבום זה השלישייה הוציאה מוצר בו צד ראשון היה בהקלטה מהופעה והצד השני עם הקלטות אולפן. זה היה האלבום שהזניק את זיזי טופ לפסגת הרוק של שנות ה-70, בעיקר בזכות הלהיט הסוער TUSH, שמושמע בתחנות רדיו (לא בישראל...) מאז ועד היום. זה הוקלט בהופעה במועדון THE WAREHOUSE, בניו אורלינס, וללא גימיקים אולפניים.

ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת כך: "כשהוא מוכר את נשמתו לנוסחה, הרוק מת. או לפחות כך הטיעון אומר: המוזיקה נכנסה לתרדמה כאשר הגיבורים הפרועים של הרוק'נ'רול המוקדם הוחלפו באלילים המטופחים של הרוק המתקדם. החיוניות האקסצנטרית החיונית לרוק פינתה את מקומה, תחת לחצים מסחריים, לשילוב צפוי של מרכיבים מוכרים שהבטיחו פופולריות, אך מנעו מהמוזיקה את חוד החנית שלה. ללא החן המגולוון של הספונטניות, הרוק הופך לסטייה בלבד: אם אתה מחפש התעלות, תקליט מהונדס אינו דרך לאושר.

להקה מוזרה שיוצאת מהכלל היא זיזי טופ, להקת פאוואר בלוז מטקסס שעדיין בונה למעמד של כוכבי-על. התקליט השלישי שלהם, TRES HOMBRES, הפתיע את כולם כשהיה במצעדים במשך שנה וחצי, ובסופו של דבר זכה לזהב (נמכר יותר מ-500,000 יחידות) וזאת משלישיית מוזיקאים שניגנו את המגוון החשוף ביותר של בלוז שניתן להעלות על הדעת. התקליט החדש ביותר שלהם, כולל צד אחד של חומר חי שהופך את הצלחתם לבלתי מוסברת עוד יותר, על ידי הצגת תשע דקות של שטויות בשם BACKDOOR MEDLEY, שבו הלהקה מדמה פרות מגהקות (שאולי לא כל כך מוזר כי לאחרונה נטען שגיהוק הבקר הוא מקור עיקרי לזיהום אוויר).

הנוסחה של זיזי טופ מתנהלת בערך כך; קחו ליק בלוז של בי.בי קינג, תאיצו אותו ותגבירו לשאגה עמומה, תדביקו יתר על המידה שירה קודרת ואז תקשטו בנגיעה של מרקאס, טמבורין או מחיאות כפיים. הלהקה מתקשה למלא את הנוסחה באופן עקבי.

מצד שני, אם להקה יוצאת לסיבוב הופעות לעתים קרובות מספיק, ומדי פעם מגיעה לנוסחה, היא עשויה לשמור על קריירה למרות הסיכויים. לנוסחאות, אתם מבינים, יש תכונות נפלאות: הן נגישות מיד, כי כבר שמענו הכל בעבר. אם הקהל יכול לזהות להקה עם נוסחה, הוא כבר בחצי הדרך הביתה".

גם זה קרה ב-18 באפריל:

- בשנת 2013 מת מסרטן סטורם ת'ורגרסון, מעצב עטיפות מוביל בחברת HIPGNOSIS, שעשה עטיפות חשובות גם לפינק פלויד, לד זפלין ועוד. בן 69 במותו.

-בשנת 1981 החלו חברי להקת יס לשעבר, הבסיסט כריס סקווייר והמתופף אלן ווייט, לערוך חזרות עם גיטריסט להקת לד זפלין לשעבר, ג'ימי פייג'. הם הקליטו כמה רצועות דמו, אבל למרות שיתוף הפעולה המבטיח, הפרויקט עמד בפני אתגרים. פייג' ביקש לערב את סולן לד זפלין לשעבר רוברט פלאנט, אבל פלאנט סירב להצטרף, בטענה למורכבות המוזיקה ומצבו הרגשי לאחר מותו של המתופף של זפלין וחברו הקרוב, ג'ון בונהאם.

-בשנת 2024 מת מסרטן דיקי בטס, הגיטריסט-מייסד של להקת האחים אולמן. בן 80 במותו. "נגינת הגיטרה יוצאת הדופן שלו לצד הגיטריסט דוואן אולמן יצרה צליל גיטרה ייחודי שהפכה לצליל החתימה של הז'אנר המכונה רוק דרומי", כתבה להקת האחים אולמן בהצהרה. "הוא היה נלהב בחיים, בין אם זה מוזיקה, כתיבת שירים, דיג, ציד, שייט, גולף, קראטה או איגרוף. דיקי היה מעורב והצטיין בכל מה שמשך את תשומת לבו". למרות שלעתים קרובות האפילו בלהקה עליו גרג ודוואן, האחים שהעניקו לאולמנים את שמם, בטס היה חיוני באותה מידה ללהקה. בטס היה אחראי ללהיט הגדול ביותר של הלהקה, RAMBLIN' MAN משנת 1973, כמו גם לכמה מהשירים המזוהים ביותר שלהם. לאחר מותו של דוואן אולמן בתאונת אופנוע בשנת 1971, בטס הפך לגיטריסט ולפרונטמן הראשי של הלהקה בפועל, תפקיד שלא תמיד היה לו נוח איתו. אבל לאחר שגרג אולמן העיד במשפט סמים בו היה מעורב עובד להקה, מה שהכעיס את בטס, להקת האחים אולמן התפרקה לראשונה. בטס הקליט שני אלבומים עם להקה משלו והאחים אולמן התאגדו מחדש, נפרדו שוב כעבור כמה שנים, והתאחדו שוב בשנת 1989. "דיקי תמיד היה סוג של הבחור שהיה - אני לא רוצה לומר מוטרד, אבל היה יותר מתבודד משאר החבר'ה", אמר מנהל הלהקה, ברט הולמן. בשנת 2017, בטס הסתכל אחורה על חייו ללא חרטות, ואמר לרולינג סטון: "היו לי חיים נהדרים ואין לי שום תלונות. אם הייתי יכול לעשות את זה שוב, אני לא יודע מה יכולתי לעשות כדי שזה יהיה שונה".

- בשנת 1981 פורסם ברקורד מירור שהחומה של פינק פלויד תמשיך לפעול בפעם השנייה. "ובכן, אל תגידו לנו שלא אמרנו לכם את זה; ללהקת פינק פלויד תציג שוב פעם את המופע שלה עם החומה, בחודש יוני, בארלס קורט שבלונדון. הגורל בנוגע להמשך ההופעות האלה היה מוטל בספק מזה יותר מחודש. המפיק, הארווי גולדסמית', היה עסוק אז במשא ומתן 'עדין' עם גוף שלישי ששכר את האולם לפעילות אחרת בצורת תערוכה אמנותית. כעת ניתן לגולדסמית' האור הירוק והמופעים של החומה יוצגו שם בין ה-13 ל-17 ביוני. במופעים האלו יהיה שימוש חוזר באותה תפאורה. לפי מה שהבנו, זה יהיה אותו מופע אך עם הפתעות קטנות חדשות בו. אז הבשורה הזו מסבירה שהשמועות על פירוק פינק פלויד, שצצו לאחרונה, אינן נכונות, לעת עתה. עם זאת, לא יהיה אלבום חדש של הלהקה בזמן הקרוב, אלא רק אלבום סולו ממתופף הלהקה, ניק מייסון. במקום אלבום, פינק פלויד תעשה סרט שייצא כשחלקו מצויר וחלקו דוקומנט בהופעה חיה של המופעים. זה יקרה בסוף הקיץ הזה. נראה שהרצון לסיים את הסרט ולצלם עוד חומר בהופעה חיה בשבילו היה הדבר שאיפשר את ההופעות הבאות". ובכן, כפי שאנו כבר יודעים - הסרט "החומה" ייצא בשנת 1982 ולא יכיל צילומים מהופעות הלהקה.

- בשנת 1978, יצא תקליטון חדש לרינגו סטאר - עם השיר LIPSTICK TRACES. הניסיון הזה נכשל. מדוע? בואו לקרוא... בדומה לתקליט EXTRA TEXTURE של ג'ורג' האריסון ו-MIND GAMES של ג'ון לנון - התקליט BAD BOY היה אלבום של רינגו שנוצר בחיפזון מופרז, לכאורה כדי לשטוף את הסירחון של מה שקדם לו. תוך הימנעות מהפגמים הברורים שהיו בתקליט RINGO THE FOUTH, התקליט BAD BOY נפל לתוך פגמים אחרים. כשהוא עקוץ מהכישלון המוחלט של אלבומו האחרון, רינגו ביקש לחשב מסלול מחדש. מוטיב הדיסקו, שהיה בתקליט הקודם, ירד. חברת התקליטים PORTRAIT, שהחתימה אותו, לא הסכימה לקחת את הסיכון שהיה בתקליט הקודם. עם כל הכבוד של רינגו בתור אקס-ביטלס, בסוף הסבנטיז החברים כבר היו צריכים להוכיח את עצמם בשוק כאמני סולו. מקרטני הצליח במשימה בענק. לנון פרש מעסקי המוסיקה לטובת חיי בית. האריסון דשדש ורינגו נראה בצרות. היו תקוות גדולות שהתקליט BAD BOY, שיצא במקביל לספיישל הטלוויזיה המפורסם אז של רינגו, יוכל להחזיר אותו למסלול המסחרי. אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד - התקליט הגיע למקומות נמוכים במצעדי המכירות והחליק החוצה במהירות כמו שהוא הופיע. השיר LIPSTICK TRACES נבחר כשיר הנכון לצאת מהתקליט הזה כתקליטון. זה היה להיט מינורי משנת 1962 בביצוע בני ספלמן. אבל עבור רינגו זה אפילו לא היה להיט. התקליטון נכשל ובחברת התקליטים התחילו להצטער שהחתימו אותו.

- בשנת 1963, אחרי הופעה של הביטלס ברויאל אלברט הול בלונדון, פגש פול מקרטני את ג'יין אשר, שהייתה שם כדי לראיין את הלהקה. השניים הפכו במהרה לזוג לוהט ואף התארסו. אבל מקרטני לא ממש חפץ בנישואים איתה ובשנת 1968 היא סיימה את הקשר ביניהם, לאחר שהוא בגד בה עם פרנסי שוורץ. כמו כן, ביום זה בשנת 2012 נמכר באיביי עותק מונו מקורי ונדיר משנת 1963 של האלבום PLEASE PLEASE ME, של הביטלס וחתום על ידי הארבעה. סכום המכירה עמד על כמעט 25,000 דולר. החתימות נחתמו במאי 1963.

- בשנת 1935 נולד המפיק פול רוטשילד, שהפיק, בין השאר, תקליטים חשובים ללהקת הדלתות ולג'ניס ג'ופלין. לולא הוא - הדלתות היו נשמעים אחרת לגמרי בהקלטות.

- בשנת 1972 הופיעו בהיכל הספורט שבתל אביב הזמרת מארי הופקין (עם הלהיט 'אלה היו הימים') ולהקת 'אמצע הדרך'. לפי הדיווחים בזמנו, הופקין, שהגיעה לארץ עם בעלה המפיק טוני ויסקונטי, לא הקרינה לבביות מרגע ירידתה מהמטוס. לעיתונאים שביקשו לשאול אותה שאלות היא ענתה שישכחו מראיון איתה. אמרגנה התנצל בשמה והסביר שברצונה לשכוח את ימי העבר (בהם הפיק אותה פול מקרטני), שהיא לא אוהבת את להיטי העבר שלה ואין בכוונתה לשיר אותם בהופעתה. מטרתה הייתה ליצור לעצמה שם כזמרת עם הבעה אישית. הקהל הישראלי נוכח לגלות שהיא עומדת במילתה העיקשת והחל להראות שהוא אינו מרוצה. בעודה שרה שירים לא מוכרים, הוא החזיר צלילים משלו בצורת שריקות בוז. כרבע שעה מתחילת הופעתה כבר ירדה הופקין מהבמה. במופע השני באותו ערב היא הואילה לשיר שיר מהעבר אבל חזרה לרפרטואר העלום והקהל שרק בוז כשהוא גם הולם בפטישי יום העצמאות המרעישים שבידיו. היא ירדה מהבמה בחמיצות ואחריה עלו טריפונס וללואיג'י (זה אחר זה), שידעו לשלהב כראוי. להקת "אמצע הדרך" הצליחה גם היא להלהיב והקהל שר עם הלהקה את להיטיה הקצביים והקלילים. גם השחקן רוג'ר מור הגיע אז לישראל וסחרר את המקומיים בחזותו המרעננת.

- בשנת 1970 הופיעה להקת לד זפלין באריזונה. המופע נפסק באמצע. זמר הלהקה, רוברט פלאנט, סבל מדלקת בגרון ולא חש בטוב במהלך ההופעה. הוא התמוטט על הבמה וההופעה הופסקה. רופא שבדק אותו מיד לאחר מכן הורה לבטל את ההופעה הבאה כדי למנוע נזק תמידי לקולו של הזמר. שמונה שירים נוגנו בהופעה הזו וסולו תופים של ג'ון בונהאם, שארך 25 דקות! פלאנט, שכאמור לא שר היטב, מיעט לצרוח ולשיר במנעד גבוה וניסה לשמור על הקיים עם שירה במנעד הנמוך יותר. בהופעה זו, דרך אגב, בוצע בפעם האחרונה בהחלט השיר WE'RE GONNA GROOVE.

- בשנת 1975 נלקחו ארבע מעריצות של להקת הפופ, ביי סיטי רולרס, לבית החולים ו-35 אחרים נדרשו לטיפול רפואי במקום לאחר שניסו לשחות באגם בפארק מאלורי, כדי לפגוש את גיבוריהם שהיו על סירה, במסגרת יום כיף שהפיק הבי.בי.סי.

- בשנת 1984 עבר מייקל ג'קסון ניתוח, בבית חולים בלוס אנג'לס, לתיקון נזקים שנגרמו לאחר ששיערו עלה באש במהלך צילומי פרסומת לפפסי.

- בשנת 2021 מת ג'ים סטיינמן, פסנתרן-מפיק-מלחין שידוע בעיקר בשיתוף הפעולה שלו עם מיט לוף באלבום BAT OUT OF HELL. בן 73 במותו.

- בשנת 1980 יצא התקליט השני של להקת קיור ושמו SEVENTEEN SECONDS.

- ובעולם הג'אז: ביום זה בשנת 1959 נכנסו הסקסופוניסט באד שאנק, הגיטריסט בילי בין, המתופף צ'אק פלורס והבסיסט גארי פיקוק לאולפן הקלטה בלוס אנג'לס כדי להקליט את פסקול סרט הגלישה של ברוס בראון, SLIPPERY WHEN WET.

ב-18 באפריל בשנת 1980 יצא תקליט חדש של להקת בלאק סאבאת', HEAVEN AND HELL, כשבשורותיה סולן חדש - רוני ג'יימס דיו. מה היה שם? בואו לקרוא...

התקליט היה כמשב רוח רענן אחרי עזיבתו הלא נעימה של אוזי אוסבורן את הלהקה. שנת 1979 הייתה שנה קשה מאד לרביעיית החברים, שבתחילת אותו עשור הקימו בבירמינגהם להקה שפרצה גבולות. עתה הם עמדו מול שוקת שבורה שלתוכה נשפכו כמויות אדירות של אלכוהול ולצידה שטרות כסף מגולגלים ששימשו קשיות הסנפת קוקאין. באפריל של אותה שנה פוטר אוסבורן ונזרק בבושת פנים. חמישה חודשים לאחר מכן נאלצו הגיטריסט טוני איומי והמתופף ביל וורד לראות כיצד חברם הבסיסט, גיזר באטלר, נאלץ לעזוב כדי להתמודד עם שדים משלו, כולל גירושים מאשתו.

אוסבורן הסביר אז את הצד שלו בעיתון רקורד מירור: "לקראת סוף שירותי כזמר הלהקה חשתי כאילו אני חבר בלהקת מוקיונים כמו האוסמונדס. ההיסטוריה של בלאק סאבאת' הייתה רק אסון אחר אסון. המון משברים וענייני אגו".

אחד המקרים שאוזי דיבר עליהם בא עם ג'ים סימפסון, מנהלה הראשון של הלהקה שהגיע כמו חבריה מבירמינגהם. בשלב מסוים החליטה הלהקה שהוא לא מתאים לה יותר וכשפרסמה שהיא תרה אחר מנהל אחר, פאט מיהאן מיהר להציע את שירותיו. לא עבר זמן רב וסימפסון ניגש לתבוע את המנהל החדש ושש שנים לאחר מכן התביעה הסתיימה עם 30,000 ליש"ט ששולשלו לכיסו של המנהל לשעבר.

בזמן הזה גם מיהאן כבר לא ניהל את סאבאת', שחבריה החליטו לנהל לבד את להקתם. אבל כלל הלחץ שהתיישב עליהם גבה מחיר. אוסבורן נפרד מהלהקה בסוף 1977 כי רצה לצאת לקריירת סולו ונמצא במקומו זמר אחר, דייב ווקר, שעבד בעבר בלהקת הבלוז-רוק הבריטית, סאבוי בראון.

אבל בשנת 1978 חזר אוסבורן למחנה ונדמה היה שיש אפשרות להמשיך יחדיו להצלחה נוספת. אבל הריקבון שבפנים לא הותיר סיכוי. אוסבורן: "לא הייתי מאושר מהלהקה בשנתיים או שלוש האחרונות. רציתי שהמוזיקה שלנו תישאר בסיסית, כי זה מה שהצעירים רצו לשמוע מאיתנו. אבל במקום זה עלינו לבמה וטוני (איומי) החל לנגן סולואי גיטרה ג'אזיסטיים מחורבנים. זה היה כל כך משעמם. נהגתי לעמוד בצד הבמה ורק להתפלל שיפסיק כבר עם זה. בבוקר אחד, כשהקלטנו אלבום, נכנסתי לאולפן ופתאום מולי יש תזמורת ומקהלה. היו שם כחמישים איש, למען השם! מה לעזאזל יש לחמישים נגני תזמורת לעשות עם סאבאת'? היה לי ברור שאיבדנו שליטה. רציתי להביא מפיק חיצוני שיחזיר אותנו לעניינים, אבל השאר לא רצו לשמוע מזה".

אוסבורן גם סיפר על הסכם פרידה: "היינו אמורים לצאת לסיבוב הופעות עולמי ואז להתפרק. סיכמנו בינינו שלא יהיה איש מאיתנו שיוכל להשתמש לבדו בשם בלאק סאבאת'. אבל הסיבוב העולמי לא יצא לדרך, הם פגשו את רוני ג'יימס דיו והם המשיכו עם השם בלעדיי. חשבתי אז שהם ממשיכים הלאה ואני צולל למטה".

על הבעיות שהיו בתוך סאבאת': "תמיד נתפסתי כאיש ההומור של הלהקה. טוני היה בדרך כלל שותק או עושה שטויות וגיזר (באטלר) היה צועק שהוא רוצה חופשה. טוני גם פעם אחת הצית את הזקן של ביל (וורד) וזה היה ממש לקראת אסון. הפרצוף של ביל העלה עשן ולמזלו של טוני, ביל הצליח לכבות את הדבר בזמן, יחסית. האמת שאני מתגעגע רק לביל בלהקה. הוא איש נהדר. טוני ואני לא מדברים כלל. הגענו לסוף עצוב. ממש כמו להתגרש ואולי אפילו גרוע מזה".

המזל שיחק ללהקה זו רק כשלתמונה נכנס רוני ג'יימס דיו והצילה ממוות בטוח. קיימות גרסאות שונות בעניין אופן כניסתו ללהקה. יש הטוענים כי הייתה זו דווקא שרון ארדן (הבת של האמרגן הקשוח, דון ארדן, ובהמשך אשתו של אוזי) שערכה את ההיכרות. אחרים טוענים כי דיו ואיומי נפגשו בג'אם מאולתר במועדון והתחברו. בינתיים חזר באטלר למחנה והארבעה החלו לעבוד על תקליט חדש, כשדיו משפריץ אנרגיה חדשה ודינמיות שהייתה חסרה מזה זמן רב. התוצאה באה בתקליט ממוקד ומעניין, שחלקו הוקלט במיאמי שידעה בעבר את רביעיית סאבאת' המקורית במלוא התמכרותה.

דיו סיפר בזמנו: "איבדתי הרבה מהחזון שלי בלהקת ריינבאו. איבדנו כל קשר עם מה שרצינו לעשות והלהקה הפכה למכונה מסחרית. לא עשיתי כלום במשך שישה חודשים. אני שר את המילים שאני כותב ולפתע דרשו ממני בריינבאו לכתוב מילים מסוג אחר לגמרי שלא האמנתי בו. טוני (איומי, הגיטריסט) התכוון לעזוב את סאבאת' והוא התקשר אליי ושאל אם אני רוצה להקים איתו להקה אחרת. דבר הוביל לדבר ומצאתי את עצמי עם שלושת רבעי בלאק סאבאת' המקורית".

השיר הפותח, 'אבירי הניאון', הוא גם הקצר בתקליט וערך למעריצי הלהקה היכרות עם גישה חדשה לקונספט ישן. דיו משתלח בקולו הרועם וגם מעניק לו תוספת עם קולות רקע הרמוניים מדויקים. כל מי שחשב אז כי רק אוזי אוסבורן מתאים לשלושת החבר'ה ההם, כדאי שיקשיב לשיר הזה. בשיר DIE YOUNG יש פתיחת קלידים-גיטרה בסגנון פינק פלויד ושיר כמו LADY EVIL יכל לשבת בכיף גם בתקליט של ריינבאו, הלהקה ממנה הגיע דיו להרכב זה. הרשו לי להציב את האלבום הזה כמשב רוח מרענן לפני צלילת הלהקה לאייטיז ולשבלונות רוק מביכות ביותר. ויש את שיר הנושא שהוא לא פחות מקלאסיקת סאבאת' כשדיו שר פה את ליבו ומגלה שוב כמה הוא ענק בתחומו. וזאת מבלי לגרוע מאוזי אוסבורן, שתמיד יהיה הזמר האולטימטיבי של בלאק סאבאת', בקונספט המקורי שלה. איומי: "כשהיינו מקליטים עם אוזי, לא ידענו כלל מה הוא ישיר, עד שנכנסנו לאולפן. רוני הביא גישה אחרת בשירה. הוא תיכנן מראש את מהלכיו וזה היה תענוג לעבוד איתו".

אבל ההנאה לא נמשכה זמן רב כי ביל וורד המתופף החל להתנהג באופן בלתי נסבל, כתוצאה מהתמכרותו לטיפה המרה. שנים לאחר מכן הוא הודה שהוא ממש לא זוכר את הקלטת התקליט הזה. הוא נאלץ אז להתאבל על מות אביו ופעם אחת החמיץ הופעה במיניאפוליס וגרם לביטולה. הוא פרש מהלהקה באוגוסט 1980 והוחלף במתופף הצעיר, ויני אפיס. גם סיפור האהבה של דיו עם איומי ובאטלר לא נמשך זמן רב. ועדיין, התקליט הזה היה תרועת ניצחון עבורם ויריית פתיחה לעשור חדש, שיגרום ללהקה להישמע ולהיראות, לצערי, כאח הבכור של ספיינל טאפ.

התקליט הזה הוכיח כי סאבאת' יכלה להתעדכן עם סאונד הפקה חדש אך עדיין לשמר את עצמה ולהשיג קהל חדש שלא ידע מה הוא פרנואיד. אבל המשב הרענן הוביל לתקליט ששמו MOB RULES, שיצא בשנת 1982 וחטף קטילה איומה ברולינג סטון: "אחרי התקליט הכבד והמהיר הקודם, ציפינו שרוני ג'יימס דיו יוציא את בלאק סאבאת' מעגלת הרוק הכבד הצפויה. הלהקה הזו כבר לא חושבת כצוות עבודה וכל אחד ממנה עסוק רק בעצמו. התוצאה אומללה".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459