כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-18 בדצמבר (18.12) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "כשהתחלתי לשיר עם אייק, בעצם עיצבתי את עצמי אחרי רוב הזמרים הגברים שהיו בסביבה, כמו ריי צ'ארלס וסם קוק. כשהתחלתי לשיר, היו יותר זמרים מאשר זמרות. אני חושב שהצריבה בקול שלי היא הצליל הטבעי. אבל הסגנון באמת בא מחיקוי והעתקה של הסביבה שלי. הקול שלי הוא לא קול יפה. למעשה, זה נשמע מכוער לפעמים אבל כך אני אוהבת אותו. לפני שנים, אני חושבת שזה היה בתקופה שלג'ניס ג'ופלין היו כמה יבלות שהוסרו ממיתרי הקול שלה, חשבתי שאולי יש לי יבלות כי במהלך שנות השישים הייתי צרודה כל הזמן. הלכתי לרופא והוא אמר שלמרות שהקול שלי היה מוגזם, הוא היה חזק... כשיש לי בעיות בקול אני פשוט שותקת לגמרי. אני לא משתמשת בשמנים או תרסיסים. אני פשוט לא מדברת... היו הרבה עליות ומורדות, אבל אייק המשיך לפעול בגלל שהיה לו חלום שתהיה לו כמות מסוימת של שירים בראש המצעד. הוא ממש עבד בשביל זה. הסמים גרמו לו לאבד את הכיוון... עזבתי אותו וזו הייתה תקופה נהדרת כי
באמת קיבלתי את ההחלטה לעזוב, והערכתי את החופש שלי. באמת הרגשתי שהטיהור שווה הכל ואני חושבת שצמחתי מזה. זה היה זמן לימוד, אחרי שעזבתי את אייק. אלה לא היו זמנים קשים; זו הייתה תחילתם של זמנים גדולים. מה שהרבה אנשים לא מבינים בי זה שמעולם לא עשיתי סמים ומעולם לא עישנתי. אני אף פעם לא שותה כשאני עובדת. אני אדם חזק ובריא, וזה נובע מאכילה די טובה ולהיות הומאופתית ולעולם לא להתעלל בגוף שלי. אני נהנית מהעבודה שלי. אילו התעללתי בעצמי בשנים הראשונות, לעולם לא הייתי מגיעה הכי רחוק שהגעתי. אבל אני בריאה ושולטת" (טינה טרנר)
ב-18 בדצמבר בשנת 1966 אירעה תאונה מחרידה שהפכה מאז לאחת הקלאסיקות הידועות ביותר של הביטלס.
השם טארה בראון לא מוכר להרבה חובבי מוזיקת רוק קלאסי אך הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה של הביטלס. בייחוד בשיר A DAY IN THE LIFE. טארה בראון היה הנכד של איש תעשיית השיכר הבכיר אדוארד ססיל גינס. משפחתו הייתה שייכת למשפחת האצולה האירית ORANMORE AND BROWNE. כסף לא היה חסר לו. וכשהגיע לגיל 21 הוא החליט שהוא רוצה להרים מסיבת יום הולדת ראוותנית. הוא החליט להזמין חברים לבית עתיק ומיוחד באירלנד ולפנק אותם עם הופעה של להקה חיה. הלהקה שהוא הזמין לאירוע הזה הייתה THE LOVIN SPOONFUL (שהייתה ידועה בלהיטים SUMMER IN THE CITY ו- DAYDREAM).
בין החברים שנכחו במסיבה היו מיק ג'אגר, קית ריצ'ארדס ובריאן ג'ונס מהרולינג סטונס. סך הכל היו במסיבה כחמש מאות איש. יום הולדת ראוותנית כראוי לאיש במעמדו. טארה בראון היה עשיר, יפה תואר, כריזמטי ואיש חכם. הוא נהג להסתובב הרבה בחיי הלילה התוססים בלונדון של שנת 1966 ביחד עם קית' מון, המתופף המופרע של להקת המי. הוא היה נוטל אל אס די ביחד עם קית ריצ'ארדס ובריאן ג'ונס ובסך הכל הוא העניק מגע אריסטוקרטי לסצנת הלילה. פול מקרטני היה אורח קבוע בביתו של טארה בראון שהיה ב- ETON. שם היו שניהם מפנקים את עצמם בעישון חשיש מהאיכות הטובה ביותר. בראון היה שחצן לא קטן. הוא נהג להסתובב ברחבי העולם כבר מגיל צעיר והרגיש בלתי מנוצח.
למסיבת יום ההולדת ה-21 שלו, הזמין בראון את האל אס די הטוב ביותר שיכל למצוא. זה הגיע לו בייבוא מארה"ב. במהלך המסיבה נטל גיטריסט להקת LOVIN SPOONFUL, זאל ינובסקי, תמיסת אל אס די והחל להשפריץ על כל הנוכחים במיכל סודה. הדבר הוביל מהר מאד למלחמת אוכל גדולה בין האורחים. מיק ג'אגר נטל גם הוא אל אס די במסיבה ונכנס לטריפ גרוע משל עצמו.
לטארה בראון ציפתה ירושה ענקית. לפי הסיכום הכתוב הוא היה צריך להגיע לגיל 25 על מנת לקבל מיליון דולר. זה היה החלק שלו במניות חברת גינס. אך הדבר נמנע ממנו. ב-18 בדצמבר 1966 בילו בראון וחברתו הדוגמנית בת ה-19, סוקי פוטייר, בבית של חבר באיזור דרום קנסינגטון. בתקופה ההיא הוא חי בנפרד מאשתו, נורין ומשני בניו. השעה הייתה אחת בלילה. בראון כנראה נטל קצת אל אס די לפני כן. הוא וחברתו היו רעבים וחיפשו משהו לאכול. בעוד הם נוסעים במכוניתו, חתכה לפתע את נתיבו מכונית חיפושית. בראון, שניסה להימנע מלהתנגש בה, נכנס לצומת דרכים ב-110 קמ"ש והתנגש באחורי מכונית מסחרית שחנתה שם. אחד מעדי הראייה סיפר שראה את בראון משופד במכונית המעוכה כמו בובה. הגה המכונית היה עקום כולו. בראון הובהל לבית החולים אך הוכרז שם כמת מיד בהגעתו. המוות נגרם כתוצאה ממעיכת גולגלתו. באופן פלא, חברתו הדוגמנית יצאה מהתאונה בפגיעות קלות והלם.
כשהחדשות על מותו של בראון החלו להתרוצץ בלונדון, הן הגיעו לאוזניו של בריאן ג'ונס מהסטונס, שהגיב מיד בבכי והלם. המוות שלו השפיע מאד על ג'ונס, שצלל מאז יותר אל תוך הסמים. זו הייתה הפעם הראשונה שנפשו השברירית של ג'ונס נאלצה להתמודד עם מוות של חבר בגיל צעיר. היה זה ג'ונס שעזר לחברתו של בראון לצאת מהיגון שלה. הוא נתן לה כתף לבכות עליה. הכתף הזו הפכה זמן קצר לאחר מכן לרומן לוהט בין שניהם.
ב-17 בינואר 1967 פתח ג'ון לנון את עיתון DAILY MAIL וגילה שם דיווח על נתיחת הגופה של בראון. לנון, שנהג לכתוב אז שירים על דברים שראה בטלוויזיה או קרא בעיתון, החל לכתוב את A DAY IN THE LIFE.
ב-26 במרץ 1976 נולד בן לקית ריצ'ארדס ולחברתו אניטה פאלנברג. לילד הזה הם קראו בשם טארה, שמת במיטתו עשרה חודשים לאחר מכן. את כמות הצער העמוק פירט ריצ'ארדס היטב באוטוביוגרפיה שלו.
ה-18 בדצמבר הוא יום הולדתו של קית' ריצ'רדס מהרולינג סטונס (הוא נולד בשנת 1943). אז מה קרה בימי הולדתו הקודמים? הבה נגלה...
1943: באותו יום בו נולד קית' נולד גם הסקסופוניסט בובי קיז, שניגן רבות עם הסטונס.
1968: מיק ג'אגר, ריצ'רדס, מריאן פיית'פול ואניטה פאלנברג טסים לברזיל.
1969: ריצ'רדס מתראיין למלודי מייקר ומספר על פסטיבל אלטמונט: "חשבתי שראוי היה להפסיק את המופע, אבל לא היה מי שהקשיב לי. האלימות בקדמת הבמה הייתה אדירה. זה לא היה רעיון טוב להעסיק את מלאכי הגיהנום כאבטחה, אבל חברי הגרייטפול דד, שאירגנו את הדבר, חשבו שהם הטובים. אני חושב שהאלטרנטיבה הייתה עם הפנתרים השחורים. אין לי מושג אם היו יותר אלימים ממה שקרה". על בריאן ג'ונס: "יש אנשים שאתה יודע שלא יזדקנו. אמרתי לבריאן שהוא לא יגיע לגיל שלושים. הוא הסכים איתי".
1970: קית' ריצ'רדס עורך מסיבת יום הולדת באולפני ההקלטה אולימפיק. בין האורחים גם אריק קלפטון ואל קופר.
1981: הופעה של הסטונס בווירג'יניה. המופע משודר בשידור ישיר בטלוויזיה האמריקנית. מעריץ פורץ במהלך המופע לבמה וחוטף מכה הגונה מהגיטרה של ריצ'רדס, שלאחר מכן מחזיר אותה לגופו וממשיך לנגן. לאחר המופע נערכת מסיבת יום הולדת מאחורי הקלעים לריצ'רדס ובובי קיז.
1983: קית' ריצ'רדס חוגג ארבעים בחתונה חשאית עם פאטי האנסן, במקסיקו. מיק ג'אגר הוא היחיד מהלהקה שנוכח בטקס.
ודרך אגב, ממש ביום בו נולד קית', נולד גם הסקסופוניסט בובי קיז - שעבד המון שנים עם הסטונס.
ב-18 בדצמבר בשנת 1964 יצא תקליטון חג המולד השני של הביטלס, שנקרא "עוד תקליט חג מולד של הביטלס".
בעוד התקליטון הראשון, מסוג זה, הודפס ב-30,000 עותקים, הפעם גדל המספר, לאור גדילת מספר החברים במועדון המעריצים הרשמי, ל-65,000 עותקים. טוני בארו נשלח לכתוב את התסריט שהושם בפי הארבעה. פול הודה למעריצים שקנו את התקליטים.
ג'ון הודה להם שקנו את ספרו הראשון ('זה הזבל הספרותי הרגיל אך זה לא יעלה לכם הרבה'). כמו כן הצליח ג'ון להשחיל בדבריו את המילים BEATLES PIDDLE, מבלי שרבים יקלטו כי PIDDLE היא מילה שמתארת, בשפה הגרמנית, את איבר המין הזכרי.
ג'ורג' הודה להם שהגיעו לצפות בסרט הקולנועי שלהם והודיע כי סרטם הבא יהיה בצבע. ורינגו הרהר בקול על כמות הטיולים שארבעתם ערכו, בעת סיבובי ההופעות באותה שנה. מילותיהם של הארבעה עוטרו בשלל אפקטים, כשמוסיקה ממשית אין כאן, מלבד גרסה קצרצרה לשיר JINGLE BELLS.
ביום זה, בשנת 1970, קיבלו מעריצי הלהקה אריך נגן ובו שבעת תקליטוני חג המולד שהקליטה הלהקה.
הסיפור השלם של הביטלס - בספר "ביטלמאניה!"
ב-18 בדצמבר בשנת 1980 הופיעה להקת יס באולם ריינבאו הלונדוני. לאחר מכן ישבו חבריה בביתו של הגיטריסט, סטיב האו, והחליטו לפרק את החבילה.
לאחר שסיבוב ההופעות הסתיים, טרבור הורן, זמר הלהקה אז, גילה במהרה שיש לו עוד מה לדאוג מאשר לאבד את הקול שלו על הבמה. "כשבאתי בחזרה הביתה, הייתי צריך לעשות משהו מהר, כי הייתי שבור כלכלית! במהלך כל אותה שנה הרווחתי עשרת אלפים דולר וזה ניתן לי במזומן בעת טיסה". טרבור הסביר שהשכר שלו עבור סיבוב ההופעות עם 44 התאריכים בארה"ב היה צריך להיות בסביבות 14,000 ליש"ט, אבל הודיעו לו שהוא לא יכול לקבל את הסכום המלא שכן לא נשאר כסף מהסיבוב. "למה לא היה כסף? כי אנשים הטיסו את ילדיהם ואת המטפלות שלהם במחלקה ראשונה לסיבוב ההופעות שלנו. אנשים אפילו שילמו את המשכנתאות שלהם מהסיבוב הזה. בינתיים, התבקשתי לחתום על מסמך כדי לשלם 25,000 דולר עבור עלות הפקה. סירבתי לחתום על המסמך הזה".
באפריל 1981 פורסם ברקורד מירור: "למרות הכחשות רשמיות, נראה שלהקת יס התפרקה לגמרי. המתופף, אלן ווייט, והבסיסט, כריס סקווייר, מקליטים עם חבר לד זפלין בעבר, הגיטריסט ג'ימי פייג', באולפן הקלטות בברקשייר. נראה שהשלושה יקימו סופרגרופ חדשה.
לפי מה שהובן, ווייט וסקווייר לא היו מרוצים מהגלגול האחרון של יס והצטרפו לפייג' כדי להקליט אלבום ולהקים להקה. הם עורכים חזרות מזה כמה חודשים אבל לא ברור אם הזמר, רוברט פלאנט, או הבסיסט, ג'ון פול ג'ונס, יצטרפו אליהם. פלאנט הופיע לאחרונה בכמה מקומות עם הרכב חדש, אבל לא בטוח אם זה יהיה פרויקט ארוך טווח שלו.
חברת התקליטים וההנהלה של יס סירבו להגיב על פירוק הלהקה: "לא שמענו על כך", אמר דובר חברת התקליטים 'אטלנטיק'. מהמשרד של להקת יס נמסר ש'אין מה להגיב כרגע'. מצד שני, גם החברה של זפלין, SWAN SONG, לא יכלה לאשר שפייג' מצטרף לשני החברים של יס.
טרבור הורן וג'ף דאונס, שפעלו לאחרונה ביס, ימשיכו כצמד 'הבאגלס', כי כשהשניים הצטרפו ליס, נותר לפי החוזה שלהם עוד אלבום אחד לעשות לחברת התקליטים ISLAND. העתיד של הגיטריסט סטיב האו לא ברור. הוא כנראה יהיה מעורב בהפקות ויעשה אלבום סולו. אולי הוא יצטרף לג'ון אנדרסון וריק ווייקמן.
לפי מה ששמענו, הפירוק של יס בא בגלל אי שביעות הרצון של הורן ודאונס מהלהקה. כבר מתחילת סיבוב ההופעות נשמעו דיבורים נגד הגישה של דאונס ואורך הסולואים המוגזם שלו בהופעות. גם הורן נראה כאילו לא התאים מעולם ללהקה. ברור שהוא נראה ונשמע כך על הבמה כשיס הופיעה באנגליה. לא מזמן קם ההרכב הזה כשחבריו הצהירו לתקשורת שהם ממציאים מחדש את רעיון הלהקה ושהשותפות תהיה ארוכת טווח. כשהלהקה הופיעה בהאמרסמית' אודיאון, אמר הורן לקהל שהם עובדים על תקליט שני. עכשיו לא ברור אם זה ייצא בכלל ומה יקרה עם יס".
עד כאן הידיעה. ללהקה הזו של פייג', ווייט וסקווייר הוצע בזמנו לקרוא בשם XYZ (אקס יס זפלין) והיה נדמה לרגע שפלאנט יצטרף אליהם, אך למרות שהוזמן - הזמר לא הגיע לחזרות. הוקלטו מספר קטעים לא גמורים, שצצו מאז בבוטלגים, וכל העסק של הסופרגרופ הזה קרס במהרה.
ההרצאה "קרוב לקצה - הסיפור של להקת יס" והרצאות מוזיקה מרתקות נוספות, להזמנה: 050-5616459
ב-18 בדצמבר בשנת 1965 יצא בארה"ב תקליטון חדש לרולינג סטונס, עם השיר AS TEARS GO BY.
השיר נכתב על ידי מיק ג'אגר, קית' ריצ'רדס ומנהל הלהקה, אנדרו לוג אולדהאם. זה היה אחד הלחנים המקוריים הראשונים של ג'אגר וריצ'ארדס, שכן עד לאותו שלב הרולינג סטונס ביצעו בעיקר שירים שכתבו אחרים. הסיפור הידוע הוא שאנדרו לוג אולדהאם נעל את ג'אגר ואת ריצ'רדס במטבח כדי לאלץ אותם לכתוב שיר ביחד, ואף הציע איזה סוג שיר הוא רוצה מהם: "אני רוצה שיר עם קירות לבנים, חלונות גבוהים ובלי יחסי מין”. התוצאה נקראה בתחילה "כשהזמן עובר", כמו שדולי ווילסון שרה בסרט קזבלנקה. זה היה אולדהאם ששינה את המילה "זמן" למילה "דמעות".
לאחר מכן נתן אולדהאם את הלחן האיטי הזה (פורמט שהסטונס עדיין לא היו ידועים בו) למריאן פיית'פול, הזמרת בת ה-17 שהוא ניהל, כדי שתקליט אותו כצד ב' של תקליטון. הצלחת ההקלטה גרמה לחברת התקליטים DECCA להחליף אותו לצד הראשון בתקליטון, שיצא בשנת 1964. השיר הגיע למקום התשיעי במצעד הבריטי והשיק את הקריירה של פיית'פול כזמרת מובילה.
יש האומרים שהשיר הזה נכתב כתשובה של הסטונס לשיר "אתמול "של פול מקרטני, אך דבר זה אינו נכון.
הרולינג סטונס (או ליתר דיוק ג'אגר וריצ'רדס) הקליטו גרסה משלהם לשיר זה בשנת 1965. הקלטה זו בולטת בעיבוד המיתרים שעיבד מייק לינדר (שבהמשך יעבד גם את כלי המיתר לשיר של הביטלס, SHE'S LEAVING HOME).
קית' ריצ'רדס (בשנת 1992): "פתאום, זה היה 'אה, אז אנחנו עכשיו כותבי שירים', עם השיר הכי אנטי-סטונס שניתן לחשוב עליו באותה תקופה. אנדרו נעל את מיק ואותי במטבח בדירה הקטנה והנוראית הזו שהייתה לנו. היינו במטבח עם קצת אוכל וכמה גיטרות. שם תרם אנדרו את תרומתו הגדולה לסטונס. זה היה רעיון גס כל כך, שפתאום אתה הולך לנעול שני בחורים בחדר, והם יהפכו להיות כותבי שירים. זה עבד".
מיק ג'אגר (1995): "כתבתי את המילים, וקית' כתב את המנגינה. זה שיר נוגה מאוד עבור ילד בן 21, בערב של היום, כשהוא צופה בילדים משחקים - זה מאוד מטומטם ונאיבי, אבל מצד שני יש פה בגרות. זה כמו מטאפורה להזדקנות; אתה צופה בילדים משחקים ומבין שאתה לא ילד. זה שיר בוגר יחסית בהתחשב בשאר היצירה שלנו באותה תקופה".
ב-18 בדצמבר בשנת 1975 ירה מביתו סולן להקת BAY CITY ROLLERS, לס מקואן, ופצע מעריצה.
ימים ספורים לאחר החזרה מסיבוב הופעות מתיש באוסטרליה, עם חדשות כי השיר SATURDAY NIGHT כמעט בטוח להגיע למקום הראשון באמריקה, נורתה מעריצה בראשה מחוץ לביתו של מקואן, שהביע רוגז על קהל המעריצות הקבוע שהשתכן מחוץ לביתו. באותו לילה, כמו בדרך כלל, היו בערך מאה מהן. זה פגע בנסיונותיו להירגע בביתו. נטען כי כמה מהן עברו את השערים הקדמיים של הבית וניסו לזחול במעלה
שביל גישה.
עיתונים דיווחו שמרגרט נס, בת 15, נזקקה לתפרים לאחר שנורתה במצחה ברובה אוויר. המשטרה מיהרה לביתו של מקואן, מצאה את רובה האוויר שלו והוא הואשם בפזיזות עם נשק טעון. נס אמרה שהיא ניסתה להביא לו כרטיס חג מולד, ישבה על קיר נמוך מחוץ לבית כאשר נורתה. מקואן עמד מול סכנה להיכנס לכלא. הוא עדיין היה נאשם בגין תקיפה קודמת. איש יחסי הציבור של הלהקה בבריטניה, אלן וולש, אמר: "התפקיד שלי עבר מקידום הלהקה להגנה. הייתי שם לעצור את הפרסום הרע ולעודד את הפרסום הטוב. עם הירי
של רובה אוויר החוצה מהחלון ופגיעה במעריצה... התפקיד שלי שם היה לרכך את הענין. אז אמרנו שזו הייתה תאונה והוא התנצל והרגיע אותה באמת. לא נתנו לזה להתפתח לסיפור גדול יותר. הייתי עיתונאי מיומן וזה אפשר לי לפנות לעיתונאים אחרים ולהגיד להם 'אל תבנו את זה למשהו שלא היה. זו הייתה תאונה והכל נגמר'. הם היו מוכנים לקבל את זה בגלל שהם יכלו לראות שהלהקה צפויה להיות גדולה יותר ויותר והם לא
רצו להרוג אותה ולעשות אותי אויב ושל הנהלת הלהקה בגלל פירוקה בעקבות העניין".
פרשת נס לא תגיע לבית המשפט עד ספטמבר 1976. עד אז, מקואן פעל תחת איום של עונש מאסר. לוח הזמנים המלחיץ לא הרפה. המנהל, טאם פאטון, היה להוט שהרולרס ייראו עושים הופעות צדקה כדי לשפר
התדמית שלהם, שנפגעה מהפזיזות האחרונה של מקואן.
פינת "על החיים ועל המוות" - 18 בדצמבר.
בשנת 1938 נולד צ'אס צ'נדלר, שהיה הבסיסט המקורי של האנימלס ולאחר מכן שינה את פני עולם הרוק כשגילה והביא לאנגליה את ג'ימי הנדריקס. הוא מת מהתקף לב ביולי 1996.
בשנת 1941 נולד סאם אנדרו, גיטריסט להקת BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY, שג'ניס ג'ופלין הייתה הזמרת בה. הוא מת בפברואר 2015.
בשנת 1944 נולד גיטריסט להקת MAN הבריטית הנהדרת, דיק ליאנרד. הוא מת בינואר 2017.
בשנת 1948 נולד ביל נלסון - גיטריסט וכותב שירים, שייסד והוביל את להקת "בי בופ דלוקס".
בשנת 1954 נולד הגיטריסט אולי ג'ון רות', מלהקת הרוק הגרמנית, סקורפיונס.
בשנת 2001 מת הזמר וכותב השירים בסגנון פולק-רוק, קליפורד טי וורד. בן 57 במותו.
בשנת 2022 מת הזמר טרי הול, חבר הלהקות THE SPECIALS ו-FUN BOY THREE. בן 63 במותו.
ב-18 בדצמבר בשנת 2000 מתה הזמרת קירסטי מקול. מה קרה שם? הפרטים המצמררים פה...
קירסטי מקול נחשבה לאחת הזמרות עם הקול היפה יותר שיצא מאנגליה. היא ידעה הצלחה גדולה ובינואר 2000 נדמה היה שהיא מצאה סוף סוף שביעות רצון בחייה.
היא חתמה עם חברת תקליטים חדשה והוציאה אלבום שזכתה לשבחי הביקורת, ובו שירים בהשפעת המוסיקה הקובנית. עם תמריצים אלו היא תכננה חופשת צלילה לאהובה ולשני בניה, בסוף השנה, במקום בעולם בו התאהבה. קוזומל הוא האי הגדול ביותר במקסיקו ובו רצועת חול לבנה באורך של 28 קילומטר ומים צלולים להפליא. עבור חובבת צלילה כמו מקול, זה היה גן העדן האולטימטיבי.
ב-18 בדצמבר 2000 היא לקחה את בניה לחוות את העולם התת-ימי עם מדריך הצלילה ומספר צוללנים אחרים, באזור המיועד במיוחד עבור ספורט זה. כאשר מקול ובניה התכוננו לעלות מצלילה מענגת, דהרה לעברם סירת מנוע, שלא הייתה אמורה להיות שם. הסירה נסעה מהר מדי ומקול, באינסטינקט מיידי, דחפה את בניה ממסלול הסירה, שהכתה בה והרגה אותה במקום.
הבן לואי סיפר פרטים מחרידים. "עמדנו לעשות שתי צלילות. בראשונה, בסביבות השעה 14:00, כולנו צללנו יחד. היו שם דברים נפלאים. עליתי קודם אל פני השטח, אמא הייתה לידי. אמרתי, 'וואו!' והיא חייכה ואמרה 'זה נהדר!'. ואז היא פתאום צרחה, 'תיזהר!' וניסתה לדחוף אותנו מהדרך. הסירה כבר הייתה מעלינו ויכולתי לראות את המדחפים”.
לואי שחה מהר בכיוון אליו דחפה אותו אמו והבחין שהים בו הוא שוחה הופך לצבע אדום. "שחיתי בדם של אמי ושמעתי את אחי צועק, 'איפה אמא?'. אז צרחתי שהיא נפגעה, הוריתי לו לשחות בכיוון השני ולא להסתכל כלל לאחור".
כאשר הנערים נאספו לסירת הצלה, הם ראו את אמם צפה בים עם הפנים כלפי מטה, והמים סביבה בגוון אדום ומטלטל. נהג הסירה נסע עוד 300 מטר לפני שעצר. צינורות שנקרעו מציוד הצלילה של מקול, מנעו את פעולת המדחף ואז הוא הבין שפגע במשהו.
מקול הייתה בת 41 במותה ולאחר הטרגדיה עלה על פני השטח גם אי הצדק הנבזי; נהג הסירה אולץ לשלם 1,500 ליש"ט בלבד לבניה של מקול, סכום שנקבע לנוכח שכרו הזעום מאחראי הסירה, איש העסקים האמיד גילרמו גונזלס נובה, שחמק ממשפט ועונש.
גם זה קרה ב-18 בדצמבר:
- בשנת 1968 בילו ג'ון לנון ויוקו אונו 45 דקות בתוך שק שחור על בימת רויאל אלברט הול שבלונדון, בעת אירוע בשם 'חתונה אלכימאית'. הרעיון שלהם היה לגרום לכך שאנשים יתקשרו עימם באופן טבעי ולא כשני ידוענים. אם כך, מעניין מדוע לא עשו זאת על המדרכה ליד האולם כשהם נטולי שק וללא פירסום?
- בשנת 1974 נזרקה להקת סלייד מבית מלון מפואר 'אינטרקונטיננטל' שבפריס. למרות שחבריה דאגו להזמין חדרים מראש, כשהגיעו למלון התבשרו כי כל החדרים תפוסים. לאחר ויכוח קולני מאד נזרקה הלהקה מהמלון, שמחשיב את עצמו יוקרתי מאד עם ראשי ממשלות ואנשים חשובים נוספים שנוהגים להתאכסן בו.
- בשנת 1965 הופיעו חברי פינק פלויד (שנקראו אז בשם THE TEA SET) באולם בשם VILLAGE HALL בהאנטינגטון, אנגליה.
- בשנת 1972 יצאו חברי להקת איגלס לחווה נטושה ב-AGOURA HILLS כדי לצלם עטיפה לתקליטם השני, DESPERADO. הצלם, הנרי דילץ: ״ביום הצילום שיחקנו בלהיות קאובויים. ג'יי די סאות'ר, שבא איתנו, הביא עמו את הספר על פורעי החוק. בספר הזה נראו גם צילומים של חלק מאותם פורעים כשהם מתים וקשורים זה לזה על הקרקע. אז השכבתי את הארבעה על הקרקע, כדי לשחזר את צילום המתים, בשביל העטיפה האחורית".
- בשנת 1969 ערך דייויד בואי חזרות עם קלאודיו פאבי, שתירגם עבורו את מילות להיטו 'תעלומה בחלל' לשפה האיטלקית, שתצא תחת השם RAGAZZO SOLO RAGAZZA SOLA. המטרה של השניים הייתה לעבוד על הגייה נכונה של המילים לקראת ההקלטה. יומיים לאחר מכן התייצב בואי באולפני מןרגאן, בלונדון, כדי להקליט את הגרסה האיטלקית הזו, שנקראת RAGAZZO SOLO, RAGAZZA SOLA. פאבי הפיק את הסשן הזה והמפיק הבריטי, גאס דאדג'ן, נכח שם כדי לעזור. הגרסה הזו תצא באיטליה כתקליטון, בפברואר 1970, ובואי קיבל את העותק שלו מפאבי ב-9 בפברואר.
- בשנת 1968 החלה ג'ניס ג'ופלין לערוך חזרות עם ההרכב החדש שלה, THE KOZMIC BLUES BAND ('קוזמיק בלוז באנד'). ג'ופלין פרשה לפני כן מלהקת 'אח גדול וחברת האחזקה'. ג'ופלין הוציאה עם ההרכב הזה אלבום אחד בלבד בשנת 1969.
- בשנת 1963 פסעו הביטלס מחוץ לאולפני הבי.בי.סי והצלם, דיזו הופמן, תיקתק מולם במצלמתו. התוצאה תתנוסס שנים לאחר מכן באוסף ההקלטות שלהם שם, שיצא באופן רשמי.
- בשנת 1964 נערכת בשיקגו הלווייתו של זמר הנשמה סאם קוק. כ-200,000 איש הגיעו ללוויה ויצרו אי סדרים מרובים. הזמר ג'יימס בראון, שהגיע לנחם, אולץ לעזוב מהר כדי לא ליצור בלגאן. זמר נוסף, ריי צ'ארלס, שר במהלך האירוע את השיר ANGELS KEEP WATCHING OVER ME ('מלאכים ממשיכים לשמור עליי').
- בשנת 1975 עזב רוד סטיוארט סופית את להקת THE FACES והחל לפסוע בדרך עצמאית משלו תחת חברת התקליטים ATLANTIC.
- בשנת 1972 החל בוב דילן לשחק מול המצלמה את תפקידו בסרט 'פאט גארט ובילי הנער'. ובאותו יום בדיוק נערכה פרמיירה לסרט, שביים רינגו סטאר עם להקת טי רקס ושמו BORN TO BOOGIE. באירוע, שנערך בבית הקולנוע 'אוסקר', שברחוב ברואר הלונדוני, נכחו סטאר, חברי טי רקס וגם אלטון ג'ון, שהופיע גם הוא בסרט זה.
- בשנת 1967 הגיע מנהיג להקת הקינקס, ריי דייויס, לניו יורק כדי להיפגש עם אלן קליין, שבאותו יום חגג יום הולדת, במטרה לסגור עסקה שיכתוב מוסיקה לסרט הוליוודי. בסופו של דבר לא נסגרה עסקה בין השניים.
ב-18 בדצמבר בשנת 1970 יצא אלבום ללהקת (או שמא צמד) טי רקס.
בתחילת הדרך היו אלו מארק בולאן בשירה ובגיטרה וסטיב פרגרין טוק בכלי הקשה. בשנת 1969 החליף בולאן את סטיב פרגרין ולקח אליו את נגן כלי ההקשה מיקי פין, אותו פגש במסעדה. השניים הקליטו את האלבום A BEARD OF STARS, שהיה האחרון שיצא תחת השם המלא של הצמד, טירנוזאורוס רקס. זו גם הפעם הראשונה בה נשמעו צלילי גיטרה חשמלית בשירים רבים באלבום.
בעידודו של מפיק הצמד, טוני ויסקונטי, קוצר השם לטי רקס, מעתה והלאה.
האלבום T REX הוא החוליה הברורה שמקשרת בין A BEARD OF STARS לאלבום ההצלחה הפנומנלית שיבוא אחריו, ELECTRIC WARRIOR. באלבום יש כמה שירים שהוקלטו בעבר, אך הפעם קיבלו טיפול חשמלי יותר.
בעיתון 'דיסק' הבריטי פורסם בביקורת על האלבום: "זה אלבום טוב יותר ממה שציפינו לו.יש פה קטע רוק נהדר בשם JEWEL, עם בולאן באורגן ובגיטרה מובילה".
במלודי מייקר נכתב: "בולאן ופין באים פה עם רוק כבד יותר ממה שנעשה איתם עד כה. יש פה המון דמיון ואינני יכול לחשוב אחרת מכך שבולאן יהיה הצלחה אדירה בשנת 1971".
הרולינג סטון (האמריקאי) אהב את המוזיקה - ופחות את העטיפה: "באופן מדהים, הכל פה זה רוק'נ'רול; אין עוררין על זה. אבל רוק'נ'רול עם מילים העוסקות בנושאים כמו קוסמים, דרואידים ומשוררים. ברור שבולאן מאוהב במיסטיקה, כמו גם בצלילים הטהורים של השפה האנגלית.
קשה לבודד שיר אחד או שניים בתור מועדפים מיוחדים; ONE INCH ROCK הוא שיר כיף, שמתחיל בצורה אינסטרומנטלית כמו קטע סווינג של להקה גדולה (הכל על גיטרות, כלי הקשה ושירה) ואז הופך לשיר רוק קטן וקל. SEAGULL WOMAN, עם קולות רקע של מארק וולמן והווארד קיילן, נשמע כאילו הוא נלקח מתוך כתריסר שירים שונים של הביטלס, אבל בלי להיות דומה לאף אחד מהם. THE WIZARD הוא היצירה הארוכה ביותר באלבום, בערך שמונה דקות, אבל העניין נשמר יפה דרך השינויים במצב הרוח.
אחד ההיבטים המרתקים ביותר של טי. רקס (חוץ מהקול של בולאן, שריי דורסט ממונגו ג'רי מעתיק בצורה גרועה למדי) הוא היכולת שלהם לערבב צלילים ווקאליים ואינסטרומנטליים - הקולות נכנסים לעתים קרובות לחיקוי צלילי גיטרה. זה לא סוג טריק שכל להקה צריכה לנסות.
מקום חמצמץ אחד נשמע עם עיבודי כלי המיתר של טוני ויסקונטי, שמיושמים פה ושם על ידי מה שנשמע כמו מלוטרון ישן וחלוד במאמץ מיותר 'לעבות את השירים'. הצליל היה הרבה יותר נקי ללא התוספת של זה.
כל מה שטוב באלבום אפשר למצוא בסינגל RIDE A WHITE SWAN שהיה להיט, אלא שעד שחברת BLUE THUMB גילתה איזה תקליטון נהדר זה היה, היא שחררה את הלהקה הזו לחברת האחים וורנר. כדאי לנסות למצוא את הסינגל.
וכמחשבה אחרונה, פרס האריזה המטומטמת של השנה צריך לעבור לחברת GRAPHREAKS, שעיצבה לחברת וורנר את האלבום הנוכחי. כאשר מפרידים את שני חלקי העטיפה כדי להגיע לתקליט, זה נפרד לשני חלקים. אחד בא עם תמונה נחמדה של מארק ומיקי, אם אתם בעניין של דברים כאלה, ויש לה את המילים לכמחצית מהשירים מאחור. היצירה השנייה היא הז'קט האמיתי, וכוללת את החצי השני של המילים. ברגע שהעטיפה נחצתה, אין דרך להדביק את שני החלקים ביחד. בוז גדול!".
פינת "גם זה קרה החודש", דצמבר, בשנת 1982:
כשהסרט החדש של סטיבן ספילברג, "אי.טי", עמד לצאת לאקרנים בלונדון, העיניים עקבו אז אחר תביעה שבה חברת CBS באה נגד חברת MCA בגלל תקליט ושמו ET - THE EXTRA-TERRESTRIAL. הקריין בתקליט היה מייקל ג'קסון שגם שר פה ושם. התקליט הורד מהמדפים, לאחר שנמכרו מאות עותקים, בגלל שג'קסון היה חתום ב-CBS, שבתביעתה דרשה מיליוני דולרים בגלל נזקים שנגרמו לה מזה. לכן, תקליט זה הוא כיום פריט אספנות.
צמד האחים אברלי החליט להתאחד, מיד לאחר חג במולד. פעילות השניים, שידעו להיטים ולא מעט מריבות על הבמה ומחוצה לה, החלו לתכנן הופעות חדשות וגם אלבום. זאת לאחר שדווח כי שני האחים לא דיברו ביניהם מזה שנים.
מארווין גאי אמר אז: "אני לא עושה תקליטים לשם הנאה. עשיתי אותם כך כשהייתי צעיר, אבל זה ממש לא כך עכשיו. אני מקליט כדי לחוש את מה שאנשים צריכים היום. אני מקווה שבהקלטותיי אני עוזר לאנשים לעבור תקופה רעה עבורם".
פול וולר, מנהיג להקת הג'אם, אמר אז על פירוק הלהקה, לאחר הופעתה האחרונה בברייטון: "אני לא מתחרט על זה ואני מעריך מאד את מה שעשינו. אני חושב שזה טוב שאנו מסיימים. באמת האמנתי במה שעשינו ועדיין כך, אך כאדם אני זקוק לאתגרים חדשים".
הלהקה האנרכיסטית, CRASS, התמקמה באולם הנטוש שפעם פעל כאולם הופעות בשם ריינבאו, בלונדון. חברי הלהקה היו מתוסכלים ביותר אז כי לא הורשה להם להופיע בסצנת המועדונים הבריטית בגלל שהתקשורת געשה על הוצאתם שיר נגד המלחמה בפולקלנד, HOW DOES IT FEEL. חברי הלהקה הבינו את המצב וכדי לאפשר לקהל שלהם לראותם בכל זאת בהופעה - הם התנחלו באולם הגדול ולמחרת גורשו משם על ידי המשטרה.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
