רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-2 באוקטובר בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-2 באוקטובר (2.10) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "אני מנסה להגיד במוסיקה את מה שאלפי אנשים חושבים ומרגישים. אני רק מדיום" (נענה סימון, בעיתון NME בשנת 1969)

ב-2 באוקטובר בשנת 1982, נערך מופע איחוד של להקת ג'נסיס בהרכבה הפרוגרסיבי, עם פיטר גבריאל. למופע הזה הם קראו בשם SIX OF THE BEST. היה זה גם יום הולדתו של חבר הלהקה, מייק ראת'רפורד.

איחוד עם ג'נסיס היה הדבר האחרון שעבר בראשו של פיטר גבריאל בשנת 1982. הוא היה מחוץ ללהקה הזו במשך שבע שנים וקריירת הסולו שלו התחילה סוף סוף להמריא. הסינגל שלו SHOCK THE MONKEY היה להיטו הראשון בארבעים הגדולים בארה"ב. הקהל בהופעותיו גדל מדי שנה והמבקרים אהבו את שני האלבומים האחרונים שלו.

הדבר היחיד שהיה מחזיר אותו לג'נסיס היה אם אנשים ממש מאיימים לרצוח אותו... וזה בדיוק מה שקרה לאחר שפסטיבל WOMAD שהוא העלה באנגליה, להעלת המודעות למוסיקת עולם, הייתה אסון פיננסי. "החובות היו יותר ממה שיכולתי לשער אי פעם", הוא אמר. "קיבלתי כמה שיחות טלפון עם איומי רצח ברורים מאנשים שאני חייב להם כסף. זה היה סיוט מעיק מאוד”.

גבריאל עדיין לא היה כוכב הסולו שהפך מאוחר יותר בעשור האייטיז, כך שכל מופע גיוס כספים שהיה מעלה בשמו לא היה מרוויח מספיק כסף כדי להוציא אותו מהתסבוכת. למרבה המזל, עזיבתו את ג'נסיס הייתה ידידותית וחברי הלהקה, שהמשיכו בלעדיו לעבר הצלחה גדולה יותר, שמחו לסייע לו. "בין אם הוא הרגיש שהוא זקוק לעזרה או לא כדי לצאת מהצרות, זה היה הגיוני מבחינתנו להתגייס לזה", אמר פיל קולינס. "אין ספק שזו לא הייתה מחווה מתנשאת".

ג'נסיס הייתה אז בשלבים אחרונים של סיבוב הופעות שנועד לשווק את אלבומה, THREE SIDES LIVE. ברגע שזה הסתיים, החברים החלו להתאמן עם גבריאל בהאמרסמית' אודאון בלונדון. גבריאל היה פרפקציוניסט שהקפיד על פרטים בכל הנוגע להתכוננות לכל סוג של מופע, אבל במקרה הזה היו לו יומיים בלבד להתכונן לפני שהופיע עם חבריו בפני קהל עצום, במילטון קיינס, אנגליה. זה עשוי להסביר את ההחלטה שלהם לא לצלם את המופע או אפילו להקליט אותו באופן מקצועי, אם כי אנשים בקהל הביאו מכשירי הקלטה ודאגו שהצלילים (באיכות לא טובה) ייצאו בבוטלגים.

לאחר פתיחת חימום של ג'ון מרטין (אותו הפיק קולינס זמן קצר לפני כן) ולהקת טוק טוק, עלתה ג'נסיס לבמה. בצעד דרמטי, הלהקה נשאה את גבריאל אל הבמה בארון קבורה ממשי. כשהחברים פתחו עם BACK IN NYC הוא יצא מהארון כשהוא לבוש כמו ראאל, הדמות המרכזית אותה הציג על הבמה, בשנת 1975, במסגרת THE LAMB LIES DOWN ON BROADWAY. ההרכב של ג'נסיס כלל על הבמה את צ'סטר תומפסון ופיל קולינס בתופים, מייק ראת'רפורד (שביום זה חגג יום הולדת) בבס ובגיטרה, דריל סטראמר בגיטרה ובס וטוני בנקס בקלידים. בינתיים, סטיב האקט (הגיטריסט שפרש מג'נסיס בשנת 1977) סיים הופעה משלו, לא הספיק להגיע בזמן ועלה לבמה רק בהדרן עם שני השירים האחרונים.

רבים מהשירים שבוצעו באותו ערב נכללו בסיבובי הופעות ג'נסיס האחרונים. רק יצירות כמו THE MUSICAL BOX לא בוצעו מאז עזב גבריאל את הלהקה בשנת 1975. מכיוון שגבריאל כמעט ולא ביצע שירי ג'נסיס בהופעות הסולו שלו, הוא התאמץ לא מעט לאורך כל הלילה לשחזר עניינים. "הייתי מתוסכל כי זה היה מרושל מאוד", הוא אמר. "בהחלט לא הייתי חד מספיק וזה היה קצת כמו ללכת לבית הספר כשלא היית שם שלושים שנה".

השיר היחיד, לא של ג'נסיס, שבוצע במהלך ההופעה היה "גבעת סולסברי", שבא לשקף את החלטתו של גבריאל לעזוב את הלהקה. אחריו בוצע TURN IT ON AGAIN שבו גבריאל וקולינס החליפו מקומות על הבמה. גבריאל החל את דרכו כמתופף לפני שהפך להיות זמר, אבל הוא לא שם לב שבשיר זה יש מקצב לא סימטרי והתיפוף הרגיל שלו הרס את הביצוע. חברי ג'נסיס סגרו את המופע עם I KNOW WHAT I LIKE ו- THE KNIFE (שני השירים שהאקט הספיק להגיע אליהם ולנגנם עם חבריו).

"טעינו שלא צילמנו את זה", אמר ראת'רפורד. "התחושה הייתה שאסור לנו להקליט את זה כי זה לא יהיה מופע נהדר. היו קצוות גסים, אבל היינו צריכים לעשות את זה בכל זאת. זה היה רגע שהיינו צריכים לתעד, עם כל היבלות שלו".

לאחר אותו לילה גורלי ניצל גבריאל מנזקי גוף אפשריים ומזעם של נושיו. להקת ג'נסיס הצילה אותו.

הרצאה מיוחדת על ג'נסיס עם פיטר גבריאל, להזמנות 050-5616459

ב-2 באוקטובר בשנת 1981 (ויום הולדתו של סטינג), יצא אלבומה הרביעי של להקת פוליס, GHOST IN THE MACHINE, ששמו נלקח מספר מאת ארתור קוסטלר, שדן בפסיכולוגיה התנהגותית.

SIDE 1

1. Spirits In The Material World

2. Every Little Thing She Does Is Magic

3. Invisible Sun

4. Hungry For You (J'Aurais Toujours Faim De Toi)

5. Demolition Man

SIDE 2

1. Too Much Information

2. Rehumanize Yourself

3. One World (Not Three)

4. Omegaman

5. Secret Journey

6. Darkness

אלבום זה הוקלט באולפני AIR של ג'ורג' מרטין, באיים הקריביים. עבור שלושת חברי הלהקה היה זה חלום והם היו בטוחים שימכרו מיצירתם החדשה מיליונים רבים, ממש כמו שהיה באלבומיהם הקודמים. לכן הם הרשו לעצמם להשקיע הרבה כסף בהקלטת האלבום הזה ולהתפנק עם מנעמי המקום וללא תחתית בהוצאות.

אבל הכיוון המוזיקלי השתנה. סטינג הזמין להקלטות קלידן מקנדה, ז'אן אליין רוסל, מבלי להתייעץ עם שני חבריו ללהקה, אנדי סאמרס וסטיוארט קופלנד. אותו קלידן היה גדל מימדים והאגו שלו היה גדול בהתאם. עבור סאמרס, שעד אז היה האחראי לריפוד חטיבת הקצב עם הגיטרה שלו, הייתה זו פלישה גסה לטריטוריה שלו. הקלידן הציף, בעיניו, את השיר החדש של סטינג, EVERY LITTLE THING SHE DOES IS MAGIC.

קלידן זה ניגן בעבר ובהצלחה עם קאט סטיבנס ובהמשך ניסה את מזלו כמחליפו של ריק וויקמן בלהקת יס. אך האגו שלו, שעמו העיר לגיטריסט סטיב האו יותר מדי, גרם לו לקבל את הבעיטה בעכוזו.

סאמרס וקופלנד ניסו לשכנע את סטינג להוציא מהאולפן את רוסל אך הזמר / בסיסט היה נטוע בדעתו. לאחר שלושה ימים גם סטינג נשבר. רוסל נשלח לדרכו.

אבל הצרות לא עצרו פה. סאמרס וקופלנד רצו להביא גם משיריהם לאלבום אבל סטינג לא הסכים והחליט שהוא שר רק בשיריו. עבור סאמרס זה היה רגע קשה כי הוא חש שיש באמתחתו שירים טובים יותר מכמה שירים שסטינג כתב.

אחד הלהיטים הגדולים בתקליט הוא EVERY LITTLE THING SHE DOES IS MAGIC. סאמרס הסביר בהמשך כי השיר הזה "הוא שיר נהדר אך הוא רחוק מלהישמע שיר אמיתי של פוליס". את השיר הזה כתב סטינג עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה, לפני שהלהקה נקראה פוליס ותיפקדה למעשה תחת השם STRONTIUM 90, כשהבסיסט בה היה מייק האולט, לשעבר מלהקת גונג.

להיט נוסף בתקליט היה SPIRITS IN THE MATERIAL WORLD, שלפי סאמרס הוא הושפע מג'ורג' האריסון. סטינג, שכתב את השיר בקלידים, התעקש שצליל הקלידים יהיה גם פה.

האווירה באולפן לא הייתה קלה כבעבר ויום אחד מצא את עצמו סאמרס עומד שם כשמולו נמצא סטינג וצורח עליו כל קללה אפשרית שמצא להשתמש בה באותו רגע. שאר הנוכחים היו בהלם. סאמרס, שבקושי הצליח להתגבר על המצב הזה, נאלץ גם לקבל טלפון מביתו הרחוק ומעבר לקו בישרה לו אשתו שברצונה להתגרש ממנו. האיים הקריביים הפכו לפתע בעיניו למקום הכי מכוער עלי אדמות. בתחושה מזופתת הוא נאלץ להמשיך ולהקליט עם הלהקה.

כשהסתיימו ההקלטות חשו השלושה שיש בידם תקליט טוב, אך לא בטוח עד כמה הוא טוב. האלבום יצא והביקורות התלהבו לרוב. אבל משהו בתדמית הלהקה נסדק. לא עוד שלושת הבלונדינים המגובשים והחייכניים נתפסו בעיני התקשורת כי אם שלושה אנשים שבעיקר רבים זה עם זה.

האלבום המשיך להפתיע את המאזינים עם צלילים כסקסופונים, כלי מיתר ולצידם תמלילים ובהם ביקורת חברתית. השיר INVISIBLE SUN, למשל, מדבר על האלימות הגואה בצפון אירלנד. הבי.בי.סי מיהר להחרים את הקליפ של השיר.

הרולינג סטון התלהב מהאלבום והעניק לו ארבעה כוכבים, כשבכותרת הביקורת הוא פרסם "הפוליס חוקרים את עצמם". בביקורת נכתב כך: "אספרנטו היה אחד מאותם רעיונות טובים שפשוט לא הצליחו. הוא נועד כשפה בינלאומית שנכשלה כי העיצוב שלה נתן לילה לכל תרבות תוך שהוא לוכד את התשוקה של אף אחת מהן. לעתים קרובות הדבר נכון גם לגבי מוזיקת ​​פופ המנסה לאחד את המשאבים של מדינות שונות. ניבים מקומיים, כאשר הם יוצאים מהקשרם, עלולים לאבד את הניצוץ הילידי שלהם עד שהם הופכים למגוחכים בהקשר פופ. הגשר שקבוצות רבות מנסות לבנות לעולם השלישי משתמש לעתים בהתנשאות. האלבום החדש של פוליס מבשר שהגיע הזמן לשנות ולאתגר הנחות ישנות. לאחר שראו את העולם, החבר'ה האלו מתחילים להסתכל מקרוב על עצמם".

ב-2 באוקטובר בשנת 1964 יצא באנגליה תקליט הבכורה של להקת הקינקס.

SIDE 1

1. Beautiful Delilah

2. So Mystifying

3. Just Can't Go To Sleep

4. Long Tall Shorty

5. I Took My Baby Home

6. I'm A Lover Not A Fighter

7. You Really Got Me

SIDE 2

1. Cadillac

2. Bald Headed Woman

3. Revenge

4. Too Much Monkey Business

5. I've Been Driving On Bald Mountain

6. Stop Your Sobbing

7. Got Love If You Want It

האלבום הוקלט בשלמותו במשך יומיים, באולפנים של חברת PYE. שישה שירים מקוריים והשאר גרסאות כיסוי, שנועדו לספק את השוק הבריטי, שהיה אז בענייני מוסיקת הרית'ם אנד בלוז. רבים ציינו מאז כי מדובר בתקליט שהורכב בחופזה רבה מדי. אבל עטיפת התקליט הייתה אפקטיבית ביותר, עם שם הלהקה שכתוב באותיות גדולות ומתחתיו ארבעה בחורים מגודלי שיער וחמורי סבר, כשהרקע האדום שולט מסביב.

לריי דייויס לא היה קל להקליט את האלבום הזה כי הוא לא אהב את העובדה שיש באולפן מפיק ברור (של תלמי) שאמור להגיד לו ולחבריו כיצד לנגן ולשיר. "הוא חשב שיוכל לעשות זאת טוב יותר ממני, אך הוא היה תקוע איתי לפי החוזה מול חברת התקליטים", אמר תלמי. דייב דייויס, האח הצעיר והגיטריסט הראשי, הודה שהמשפט היחיד שהוא זוכר מפיו של תלמי בהקלטות ההן היה: "אוף, לעזאזל. נו טוב, אף אחד לא ישים לב לטעות הזו...".

לכל אורך הצד הראשון נשמע שהקינקס מנסים לחקות אחרים, עד שמגיע לפתע השיר האחרון, YOU REALLY GOT ME, וטורף את הקלפים. מחט הפטיפון הייתה חייבת לאחר מכן לנוח קמעא עד שהוחלף הצד והיא המשיכה במסעה עם שירים מלהיבים, שעדיין נשמעים כמנסים לחקות טרנד של אחרים. יקח לריי דייויס עוד כמה אלבומים עד שיגיע למלוא כוחו כיוצר שירים וקונספטים.

עיתון NME פרסם אז בביקורתו: "נראה כי לריי דייויס יש יכולות רבות יותר מאשר לחקות להקות אופנתיות כמו THE FOURMOST ו- GERRY AND THE PACEMAKERS". בעיתון "דיסק" פורסם: "הקינקס מביאים שירים עם ניגודים שיוצרים עניין רב".

ה-2 באוקטובר בשנת 1970 היה יום קריטי לאלטון ג׳ון.

זה קרה ברויאל אלברט הול שבלונדון. אלטון בדיוק חזר מהופעות מוצלחות במועדון ׳טרובאדור׳ שבלוס אנג׳לס. באנגליה הוא עדיין היה אמן לא ידוע וברויאל אלברט הול הוא חימם להקת פולק-רוק ושמה פות׳רינגיי (FOTHERINGAY), עם הזמרת סנדי דני.

סנדי עזבה, זמן קצר לפני כן, את להקת פיירפורט קונבנשן. המפיק ג׳ו בויד, שהפיק את פיירפורט קונבנשן, התחנן בפניה שתפצח בקריירת סולו. סנדי לא רצתה בכך והעדיפה לחבור לבן זוגה, טרבור לוקאס, במטרה להקים להקה משותפת, פות׳רינגיי. בויד נאלץ להסכים, כדי לא להפסיד אותה. לוקאס פירק באותו זמן להקה בשם ECLECTION ואחת הסיבות שבגללן סנדי עזבה את פיירפורט קונבנשן הייתה בגלל רצונה לעבוד עמו.

בספטמבר 1970 ביקש בויד מחלק מחברי להקת פות׳רינגיי להגיע לאולפן כדי להקליט עם אלטון ג׳ון וזמרת בשם לינדה פיטרס (שבהמשך הפכה להיקרא לינדה תומפסון, עם נישואיה לגיטריסט ריצ׳ארד תומפסון) סשן ובו ביצועים שלהם לשירים שכתב הכישרון החדש שלקח תחת חסותו ושמו ניק דרייק.

הסשן נערך בשעות אחה״צ ואלטון ניגן בו מול האחרים גם שירים שהלחין. השאר התענגו והבינו כי מולם יוצר מיוחד. לקראת הופעתה של פות׳רינגיי הבינו חבריה שחסר להם אמן חימום להופעה ברויאל אלברט הול. ניק דרייק לא היה זמין. חברי פות׳רינגיי שניגנו בסשן ההוא עם אלטון המליצו עליו לסנדי דני וטרבור לוקאס.

לוקאס שמע על אלטון פה ושם, אך לא תהה על קנקנו וסמך על חבריו. הוא התקשר לאלטון והציע לו את עמדת החימום.

באותו ערב ברויאל אלברט הול הלכו סנדי דני וטרבור לוקאס לקהל כדי לצפות בהופעתו של אלטון. השאר חיכו מאחורי הקלעים כי כבר שמעו אותו בסשן ההקלטה וציפו לאותו דבר ממנו. אבל אלטון לא ריחם באותו ערב. הוא עלה לבדו לבמה וסחף את הקהל עם נגינה ייחודית בפסנתר, שירים נהדרים וכריזמה כובשת.

עם תום ההופעה ועם שאגות הקהל אצה סנדי אל מאחורי הקלעים כשהיא המומה ומזועזעת. היא מילמלה, 'כיצד אנחנו אמורים לעלות עכשיו לבמה?'. ההופעה שלה ושל להקתה הייתה מאכזבת בהתאם. אלטון עזב את המקום מיד אחרי הופעתו.

בינואר 1971 התפרסמו הסקרים שנערכו בעיתון המוסיקה הבריטי הנחשב, מלודי מייקר. סנדי דני נבחרה במקום הראשון כזמרת הטובה ביותר. הפעם ג׳ו בויד לא ויתר והורה לה לצאת לדרך כאמנית סולו. היא הקשיבה לו ופירקה את פות׳רינגיי.

ב-2 באוקטובר בשנת 1973 יצא אלבום חדש לאל סטיוארט ושמו "עבר, הווה ועתיד". באלבום זה מנגנים גם רוג'ר טיילור (המתופף של להקה חדשה יחסית ושמה קווין), ריק וויקמן (מלהקת יס), ונגני המנדולינות דייב סוורבריק (מלהקת פיירפורט קונבנשן) וחיים רומנו (מלהקת הצ'רצ'ילים שהפכה להיקרא ג'ריקו).

SIDE 1

1. Old Admirals

2. Warren Harding

3. Soho (Needless To Say)

4. Last Day Of June 1934

5. Post World War Two Blues

SIDE 2

1. Roads To Moscow

2. Terminal Eyes

3. Nostradamus

רומנו סיפר לי: ״מיד לאחר פירוקה של ג׳ריקו, הוזמנתי לסשן הקלטה באולפני טריידנט שבמרכז לונדון, עבור זמר עם בשם אל סטיוארט. הגעתי עם המנדולינה שלי לאולפן, והמתנתי בחדר ההמתנה עם נגן מנדולינה נוסף. אל סטיוארט נכח באולפן אך לא ניגש אלינו. בשלב מסוים קראו לנו להיכנס לתוך האולפן, הקלטנו כמה צלילים והתבשרנו שתפקידנו הסתיים וכי אנחנו יכולים ללכת. סטיוארט הודה לנו במילים ספורות ויצאנו משם לאוויר החופשי".

"ארבעת האלבומים הראשונים שלי שונים לגמרי מכל השאר", אמר סטיוארט. "תמיד התייחסתי אליהם כאל חניכת הקריירה שלי. התקליט, 'עבר, הווה ועתיד', הוא הראשון שאני באמת עומד בו על רגליי".

תקליט זה התקבל בחמימות עם המבקרים והמעריצים כאחד בבריטניה, במהלך 1974-1973. זה היה גם הראשון באלבומיו שהפליג מעבר לאוקיינוס ​​האטלנטי, לארצות הברית - למרות שההפלגה ארכה שנה, והאלבום יצא שם בחברת תקליטים קטנה. "לקחנו את האלבום לכל החברות הגדולות, וכולם דחו אותו", נזכר סטיוארט. "חברת RCA צחקה ואמרה, 'אתה בטח מתבדח - שירים בני שמונה דקות על הפלישה לרוסיה?'...".

סטיוארט ימשיך כמובן ללטש את גישת הפולק-רוק שלו להפקות נוצצות שימכרו הרבה עותקים ויהפכוהו לאמן מבוסס יותר, אך המעריצים האדוקים לא יכולים לשכוח כלל את התקליט המיוחד הזה שאיגד בתוכו את העבר, ההווה והעתיד של אל סטיוארט.

ב-2 באוקטובר בשנת 1967 הופיעה להקת הדלתות במועדון STEVE PAUL'S SCENE בניו יורק.

זו תהיה הפעם האחרונה בה הלהקה תופיע במועדון קטן כמו זה. ההצלחה של הלהקה תזנק באופן מרשים וההופעות יהפכו מכאן והלאה להיות במקומות גדולים.

מאחורי הקלעים במועדון, פנו חברי הלהקה להתראיין לעיתון SAN FRANCISCI CHRONICLE ולהביע דעות.

ג'ים מוריסון: "אנחנו מופיעים הרבה יותר טוב במקומות קטנים. האלבום שהוצאנו הוא רק חלק ממי שאנחנו".

ריי מנזרק: "אנשים מתחילים להכיר אותנו בזכות האלבום. אבל כשהם רואים אותנו בהופעה, אז הם מבינים אותנו. המוזיקה שלנו מקצרת את קו המחשבה. זה מאפשר לתת הכרה לצוף חופשי". (נו טוב, מנזרק תמיד הפליג בתיאורים לגבי הדלתות).

ג'ים מוריסון: "אני רוצה להופיע במועדון בו נוכל להתערבב עם אנשים אחרים במהלך ההופעה. לעשות הופעה בה יהיה רק שולחן ענק אחד וכולם, כולל אנחנו, נשב סביבו ונדבר".

המראיין גם דיווח על ההופעה: "יש פה דרמה שדוחפת אותך היישר אל הקיר. ג'ים מוריסון מנצח על הכל ביד רמה ובקול המשלח רעמים חשמליים. זה תיאטרון אמיתי".

ההרצאה "הרוכבים בסערה - הסיפור האמיתי של להקת הדלתות", להזמנות: 050-5616459

ב-2 באוקטובר בשנת 1989 יצא תקליט חדש לניל יאנג ושמו FREEDOM.

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "נראה שסוף עשור באמת מוציא את הפחד והתיעוב אצל ניל יאנג. בשנת 1969 הוא נפרד ממורמר מהבטחת הסיקסטיז המטלטלת של שלום ואהבה עם הגיטרות הנסערות והייאוש של התקליט EVERYBODY KNOWS THIS IS NOWHERE. עשר שנים מאוחר יותר, ב- RUST NEVER SLEEPS הוא התייחס לדלקת המפרקים המתקדמת ולשאננות של כוכבי העל של רוק הסבנטיז עם שירים זועפים ואלימות של גיטרה, שלא לדבר על הפרובוקציה המכוונת על אלביס פרסלי וג'וני רוטן באותו שיר.

התקליט FREEDOM הוא הצליל של ניל יאנג שמסתכל שוב בכעס ובפחד. השירים מאוכלסים בפצועים מהלכים ועמוסים בתקוות נכזבות ובאביזרים לסמים. הבגידה היא הנורמה. יאנג זורק עליך את כל הכאב הזה, והוא מכה כמו דלי עם מי קרח בפנים. אתה בהלם בהתחלה, אחר כך כועס ולבסוף חש סוג של התרגשות נקמנית. התקליט מותיר אותך מותש ומלא כוחות, מבוהל ממה שעשינו ובכל זאת נחוש לתקן את זה. זוהי תפילתו של יאנג לניינטיז, תזכורת קשה לכך שלכל דבר עדיין יש מחיר. כולל לעשות רוק בעולם חופשי".

ב-2 באוקטובר בשנת 1969 נסע דייויד בואי, שלא מזמן עבר את מבחן הנהיגה, עם אמו ומנהלו לאולפני הבי.בי.סי, כדי להצטלם לתוכנית "טופ אוף דה פופס".

הוא לבש ז'קט בצבע כסף ומול המצלמות שר (עם פלייבק של כלי הנגינה) את להיטו, "ספייס אודיטי". הפקת התוכנית דאגה לעטר מסביב לדמותו של בואי צילומים מהחלל. התוצאה שודרה שבוע לאחר מכן ומאז כנראה נמחקה מהארכיב.

ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי", להזמנות 050-5616459

ב-2 באוקטובר בשנת 1975 יצא אלבום משותף לפרנק זאפה וקפטיין ביפהארט, ששמו BONGO FURY.

SIDE 1

1. Debra Kadabra

2. Carolina Hard-Core Ecstasy

3. Sam With The Showing Scalp Flat Top

4. Poofter's Froth Wyoming Plans Ahead

5. 200 Years Old

SIDE 2

1. Cucamonga

2. Advance Romance

3. Man With The Woman Head

4. Muffin Man

השנה היא 1975 וסיבוב ההופעות שפרנק זאפה ערך, לקידום תקליטו ONE SIZE FITS ALL, היה בעייתי למדי. המתופף צ'סטר תומפסון פרש לפני צאת ההרכב לסיבוב הופעות נוסף שתוכנן לאפריל ומאי של אותה שנה. למזלו הרב, מצא זאפה במהרה מתופף חדש, צעיר וסופר אנרגטי שיחליף אותו. שמו היה טרי בוזיו.

עם המתופף החדש הוקלטו שתי הופעות בטקסס, שחלקים מהן נכללו בתקליט BONGO FURY. כמו כן, ישנם בתקליט קטעים שהוקלטו עוד קודם לכן, עם תומפסון בתופים. כך שהתוצאה היא תקליט ובו שילוב של הקלטות בהופעה לצד קטעים אולפניים. זו הפעם האחרונה בה צויין כי מדובר בתקליט של להקת THE MOTHERS.

בסוף הסיבוב הזה נוצר קרע רציני בין זאפה וביפהארט. זו לא הפעם הראשונה בה השניים הסתכסכו. הם היו חברים בגיל הנעורים ושיתפו פעולה מוזיקלית בסוף הסיקסטיז, כשביפהארט התארח בתקליט HOT RATS של זאפה (בשיר WILLIE THE PIMP) ואילו זאפה הפיק את תקליטו המוטרף של ביפהארט, TROUT MASK REPLICA. היריבות בין השניים גרמה לפירוק השותפות. שנת 1975 קירבה ביניהם שוב אך לזמן קצר. ביפהארט היה אז בצרות. הוא חתם על כל חוזה אפשרי והגיע למבוי סתום בו נחסמה ממנו אפשרות להקליט או להופיע כאמן סולו. לפי גרסתו, הוא התקשר לזאפה להודיע לו שפרש מעסקי המוסיקה והאחרון יעץ לו לצאת מיד לסיבוב הופעות משותף.

הנה מה שאמר נגן כלי הנשיפה של זאפה, נפוליאון מרפי ברוק, על קפטיין ביפהארט: "אני אהבתי אותו. הוא היה חתיכת טיפוס. האופן בו הופיע על הבמה היה זהה לאופן בו התנהג בחיים הרגילים. אם ישבת לצדו, עם כוס קפה או תה, היית מקבל הגיון עם כל הסיפור שלו. אני אהבתי את זה. ביפהארט ידע כיצד למגנט את הקהל ומאד הערכתי את זה כאמן".

עיתון הרוק CREEM פרסם ביקורת על התקליט בשנת 1976: "זה אחד התקליטים הקלים יותר לעיכול של זאפה. מעריציו של קפטיין ביפהארט ודאי יתאכזבו. מהר מאד קולטים כי ביפהארט לא שר את התמלילים שלו אלא את המילים שזאפה דחף לתוך פיו. המוזיקה של זאפה מנוגנת להפליא אך אני עדיין עייף מהחמיצות שלו". ברולינג סטון פורסם: "זאפה, ביפהארט ושות' מבקשים מהמאזין לבצע את אקט האמונה האולטימטיבי: לקבל את התוקף של כל מהלך מוזיקלי שלהם. אבל התוצאה נטו היא חבילה מנותקת וצורמת של הרהורים שאני חושש שרוב המאזינים לא יוכלו להתמודד איתה; התקליט כל כך מעורבב מבחינה רעיונית עד שזה נראה בלתי אפשרי לשמר לכל אורכו את ריכוז המאזינים. בשנה זו, בה יצא אלבומו הכפול של לו ריד ('מוזיקת מכונת מתכת') קשה להכתיר את האלבום הזה כאלבום הגרוע ביותר, אבל...".

התקליט צעד באופן מינורי במצעד המכירות האמריקני, עם הגיעו למקום ה-66.

ב-2 באוקטובר בשנת 2017 מת טום פטי. בן 66 במותו.

פטי לקה בדום לב בביתו במאליבו, קליפורניה, והועבר למרכז הרפואי UCLA, שם לא ניתן היה להחיותו. מותו נקבע בשעה 20:40 עם בני משפחה, חברים וחברי להקה שנכחו בבית החולים. עבור מיליונים, הוא סימל את היופי שברוק'נ'רול.

להיטיו היו רבים והוא נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול בשנת 2002. בארצנו, הוא הוכנס להיכל שכזה כשהופיע לפני בוב דילן וגנב לו את הבמה (דילן, מצדו, לא סיפק אז את הסחורה).

הייתה התרסה הן במילותיו והן בבחירות הקריירה שלו. "הפכתי את הכעס לשאפתנות", אמר לאחד המראיינים. "כל סוג של עוול היה מקומם אותי. לא יכולתי להכיל את עצמי".

בסוף שנות השמונים, פטי התחבר עם כמה מחבריו הבכירים והמשפיעים כדי ליצור את הטראוולינג ווילבוריז. אלו היו בוב דילן, ג'ורג' הריסון, ג'ף לין ורוי אורביסון.

בוב דילן הגיב מיד לדיווחים על מותו של פטי בהצהרה: "אלה חדשות מזעזעות ומחרידות. חשבתי שזה העולם של טום. הוא היה נגן נהדר, מלא באור, חבר, ולעולם לא אשכח אותו”.

אם פטי היה מלא באור, הרי שבילדותו האור לא היה חזק. הוא היה ילדם הראשון של ארל פטי, סוכן ביטוח, וקתרין אייברי. ילדותו לוותה במכות תכופות מאביו. הוא היה גרוע בלימודים, אך פנה למוזיקה, קיבל את הגיטרה הראשונה שלו בשנת 1962 וזמן קצר לאחר מכן, בהשפעת הביטלס, צימח שיער ארוך ועבר לגיטרה חשמלית. הוא הצטרף ללהקתו הראשונה, SUNDOWNERS, באמצע שנות השישים ועד מהרה הופיע לרוב. מותו היכה רבים בתדהמה. לאחר חודשים של ספקולציות, נקבע כי פטי מת ממנת יתר בשוגג של תרופות שהובילה לכשל רב-מערכתי. משפחתו מסרה כי פטי קיבל תרופות לטיפול באמפיזמה, בעיות ברכיים ושבר בירך. מחלת העורקים הכליליים של פטי הייתה בעיה מתמשכת לאורך כל סיבוב ההופעות האחרון שלו. אשתו של פטי כתבה בהצהרה: "משפחתנו ישבה הבוקר יחד עם הבוחן הרפואי ממשרד חוקר מקרי המוות והתבשרנו על הניתוח הסופי שלהם שקבע שטום פטי מת עקב מנת יתר של תרופות כתוצאה מנטילת מגוון תרופות.

לרוע המזל גופתו של טום סבלה ממחלות קשות רבות, כולל אמפיזמה, בעיות בברכיים ובעיקר משבר בירך. למרות הפציעה הכואבת הזו הוא התעקש לשמור על מחויבותו לאוהדיו והוא הופיע במשך 53 הופעות עם שבר בירך וכפי שעשה, זה החמיר לפציעה חמורה יותר. ביום מותו נודע לו כי הירך שלו גמורה וההרגשה שלנו היא שהכאבים הבלתי נסבלים שחש היו הגורם לשימוש יתר שלו בתרופות.

כמשפחה אנו מקווים שבדרך כלשהי הדו"ח הזה יכול להציל חיים. אנשים רבים אינם מבינים את עוצמתן ואת אופיין הקטלני של תרופות אלו וממהרים ליטול מהן לשכוח כאבים.

אנו יודעים כעת בוודאות שהוא עשה את מה שהוא הכי אהב, בפעם האחרונה, כשהופיע עם להקת הרוק שלו, שאין דומה לה, למעריציו הנאמנים בסיבוב ההופעות הגדול ביותר בקריירה שלו בת 40 פלוס. הוא היה גאה מאוד בהישג הזה בימים שלפני מותו.

אנו ממשיכים להתאבל אתכם ולהתפעל מההשפעה של טום פטי ושוברי הלבבות על המוזיקה בעולם. אנו מודים לכולכם על אהבתכם ותמיכתכם בחודשים האחרונים. נשמח אם תוכלו לכבד את הפרטיות של כל משפחת "שוברי הלבבות" בתקופה קשה זו".

ב-2 באוקטובר בשנת 1969 המשיך הבי.בי.סי עם החרם שהטיל על להיט האנחות של סרז גיינסבורג וג'יין בירקין - JE T'AAIME… MOI NON PLUS.

ג'וני סטיוארט, מפיק תכנית הלהיטים הבריטית המצליחה, טופ אוף דה פופס, הכריז אז שגם אם השיר הזה יגיע למקום הראשון באנגליה, הוא ידאג לא להשמיעו. "אם זה יקרה והשיר יגיע למקום הראשון, אשמיע לצופים את הגירסה האינסטרומנטלית שעשה ההרכב SOUNDS NICE. כבר פניתי לחברי אותו הרכב, ואם הם יהיו פנויים באותו שבוע בו זה יקרה - הם יבואו להצטלם אצלי, במקום סרז' גיינסבורג".

פיליפ סולומון, המנהל של חברת MAJOR MINOR שלקחה על עצמה את שיווק התקליטון לאחר שחברת התקליטים פיליפס (בה היה חתום הצמד הגונח) סירבה לטפל בזה: "אם הם יעשו כך בטופ אוף דה פופס, זה יפגע בי אישית וכנראה שאפעל מבחינה משפטית. הבי.בי.סי משלם 5,000 ליש"ט בשביל לעשות שימוש במצעדים ועכשיו הוא לא משתמש בהם. אני אעמוד נחרצות נגד השמעת הגרסה האינסטרומנטלית".

שבוע לאחר מכן הגיע השיר למקום הראשון במצעד הבריטי

גם אצלנו הגיע השיר למקום הראשון בגלי צה"ל

גם זה קרה ב-2 באוקטובר.

- בשנת 1965 הופיעה להקת 'מנפרד מאן' בצ'כוסלובקיה. האירוע הפך אותה ללהקה הראשונה בתולדות הרוק המערבי שהופיעה שם.

- בשנת 1945 נולד דון מקלין.

- בשנת 1967 נעצרו רוב חברי להקת גרייטפול דד בסן פרנסיסקו באשמת אחזקת מריחואנה. בשעה 15:30 פרצו שוטרים לבית המגורים של הלהקה. מאז נטען שהייתה זו הלשנה. גיטריסט הלהקה, ג'רי גרסיה, לא נכח בזמן הפשיטה וניצל מהמעצר.

- בשנת 1983 נפצעה אנייטה פאלסקוג (הבלונדינית מלהקת אבבא) בתאונת מכונית בשבדיה וספגה זעזוע מוח.

- בשנת 2018 מת ג'ף אמריק, טכנאי ההקלטה שידוע בעיקר במה שעשה באולפן עם הביטלס. בן 72 במותו.

- בשנת 1973 הופיעה לד זפלין בבודוקאן, בטוקיו יפן. לאחר שסיימו את הקלטת אלבומם החמישי, HOUSES OF THE HOLY, חזרו חברי לד זפלין כדי להעניק לקהל המקומי שש הופעות. הראשונה מהן נערכה ביום זה באולם בודוקאן. את הערב בבודוקאן פתח המנחה המקומי, מר גורו איטוי, ואחריו העניקה הלהקה הופעה אנרגטית עם סדר שירים שונה ממה שהיה לה לתת עד כה. השיר ROCK AND ROLL נבחר כקטע הפותח והשיר COMMUNICATION BREAKDOWN בוצע רק בהופעה זו מכל ההופעות בסיבוב היפני הזה.

- בשנת 1976 התארח ג'ו קוקר בתכנית SATURDAY NIGHT LIVE בשיר FEELIN ALRIGHT. לצידו הופיע ג'ון בלושי שחיקה אותו באופן מושלם. שניהם אף לבשו את אותה התלבושת. קוקר האמיתי נראה בתוכנית (בכוונה...) רגוע יותר בתנועותיו מבלושי.

- בשנת 1955 נולד פיל אוקי, סולן להקת הגל החדש הבריטית "הליגה האנושית". התסרוקת יוצאת הדופן של אוקי עוררה תשומת לב באייטיז כמעט כמו המוזיקה שלו ושל הלהקה.

- בשנת 1968 תבעה חברת התקליטים מוטאון את שלישיית כותבי הלהיטים שלה HOLLAND - DOZIER - HOLLAND על כך שהשלישייה דרשה להעלות את שכרה ואף הוסיפה שלא ייכתב שום שיר עד שהתנאי יסופק. לבסוף שוחררו שלושת הכותבים ממוטאון ועברו להקמת חברות משלהם בשם INVICTUS ו- HOT WAX.

- בשנת 1975 הופסקה הופעה של ברוס ספרינגסטין בתיאטרון UPTOWN שבמילוואקי. זאת בגלל חפץ חשוד שהונח באיזור. ספרינגסטין פרש למלון שלו, שם שתה כמה כוסות וחזר לאחר שהעניינים נרגעו.

"יום בחיי חיפושיות"- 2 באוקטובר

1960 - הופעה במועדון אינדרה בהמבורג.

1962 - הופעת צהריים במועדון קאברן בליברפול.

1964 - הביטלס הוזמנו להקליט הופעה בתוכנית הטלוויזיה האמריקנית המשפיעה SHINDIG. הלהקה כבר חזרה הביתה מסיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב, אז המפיק ג'ק גוד טס לבריטניה כדי ליצור מהדורה מיוחדת עם הביטלס. יום זה נקבע לחזרות, לקראת ההקלטה למחרת. הביטלס היו בראש רשימת האמנים שכללה גם את סנדי שו, פי.ג'יי פרובי, שלישיית קארל דנבר, טומי קוויקלי, סאונד אינקורפורד ולין קורנל.

מכיוון שזו הייתה הפקה אמריקאית, גוד לא הצליח להשתמש באולפנים הקשורים ל-BBC או ל-ITV, אז החזרות והצילומים התקיימו באולפן גרנוויל העצמאי.

יוצא לאור באנגליה ספרו האוטוביוגרפי של בריאן אפשטיין ושמו A CELLARFUL OF NOISE. ספר זה מטוייח ולא מגלה את כל האמת, בין השאר כי נכתב למעשה על ידי דרק טיילור ולא על ידי אפשטיין. חברי הביטלס גיחכו מאחורי גב מנהלם וטענו שיותר מתאים לקרוא לספר בשם A CELLARFUL OF BOYS. הם ידעו היטב את מעלליו הנסתרים.

1967 - מקליטים באופן מס' 2 באולפני EMI. הסשן הזה, שהתחיל ב-22:00 והסתיים ב-2:30 בבוקר שלמחרת, הושקע עבור מיקס מונו אחרון לשיר YOUR MOTHER SHOULD KNOW ולטייקים הראשונים של השיר HELLO GOODBYE, שנכתב מאוחר מדי לסרט MAGICAL MYSTERY TOUR ויופיע רק במהלך הקרדיטים בסיום. במקום זאת הוא נועד להיות התקליטון הבא של הביטלס.

1968 - מקליטים את השיר HONEY PIE באולפני טריידנט בלונדון. לאחר שהוקלטו ביום הקודם תפקידי הליווי, הביטלס הוסיפו עוד דברים להקלטה ההיא. פול מקרטני, שכתב את השיר, הקליט את השירה הראשית שלו במהלך הסשן הזה, וג'ון לנון הקליט סולו גיטרה קצר אך יעיל. ג'ורג' האריסון: "ג'ון ניגן סולו מבריק בשיר הזה. הוא נשמע כמו ג'נגו ריינהרדט או משהו כזה. זה היה אחד מהרגעים בהם אתה פשוט עוצם עיניים ובמקרה מנגן את כל התווים הנכונים... זה נשמע כמו סולו ג'אז קטן".

1969 - הביטלס הסכימו לאפשר לשיר ACROSS THE UNIVERSE להיכלל באלבום צדקה של קרן חיות הבר העולמית, NO ONE'S GONNA CHANGE OUR WORLD . לשם כך, השיר קיבל שני מיקסים של סטריאו ביום זה. השיר הוקלט עוד בפברואר 1968 אך טרם יצא לאור. בשלב זה, לפני הטיפול של פיל ספקטור בשנת 1970, לתקליט LET IT BE, הוא עדיין הציג קולות רקע של שתי מעריצות ביטלס שנשלפו על ידי פול משער האולפן היישר פנימה. בכל אופן, ג'ורג' מרטין האיץ את השיר חצי טון למעלה מהמקור ושני המיקסים שהוא עשה היו שונים; אחד ללא אפקטים קוליים ואחד עם ציפורים, ילדים וסוסים דוהרים.

1976 - לורן מייקלס, המפיק של תוכנית הטלוויזיה האמריקנית סאטרדיי נייט לייב, לא ויתר על הנסיון להביא את הביטלס לתוכניתו. לפני מספר חודשים הוא ניסה להביאם תמורת 3,000 דולר. ג'ון ופול צפו בתוכנית וכמעט הגיעו לאולפן. רק העצלנות מנעה זאת מהם. ביום זה החליט מייקלס להכות שוב בעניין. "קיבלתי לא מזמן טלפון מאריק איידל, שאמר לי שאם אתן לו להנחות את התוכנית, הוא יביא עמו את הביטלס. בטיפשותי הסכמתי ושלחתי לו צ'ק בסך 3,000 דולר. כי הוא אמר שהביטלס רוצים את הכסף לפני בואם כדי לקנות בגדים הולמים לאירוע. כשפגשתי את אריק בשדה התעופה, להפתעתי הוא היה לבדו. הוא אמר שהביטלס יגיעו בטיסה בהמשך. אחר כך הוא אמר שהם לא יגיעו וישלחו סרט במקום. ובכן, הסרט הגיע מאנגליה לפני עשרים דקות. ראיתי את זה והאמת שזה טוב, אבל זה לא הביטלס. אלו הם THE RUTLES. אין מה לעשות, כי אריק כבר ביזבז את 3,000 הדולרים, אז הנה הם - THE RUTLES!". כך הקהל זכה להכיר את הפרודיה הכי טובה שנעשתה על הביטלס.

ביום זה פורסם ראיון עם רינגו סטאר במלודי מייקר. בראיון זה הוא כועס על חברת התקליטים EMI שמוציאה אלבומי ביטלס ללא אישור. הוא במיוחד כועס על עיצוב עטיפת האוסף ROCK'N'ROLL MUSIC. "אני רוצה לדעת מי שם מוציא את הדבר העלוב הזה. ברור שהם יכולים לעשות מה שבא להם עם חומר העבר שלנו, כי הוא שלהם. אבל לעזאזל! אני הייתי שם כשנלחמנו על סדר שירים נכון בכל תקליט שהוצאנו. ג'ון התקשר אליי וסיפר ששאל את חברת התקליטים אם היא רוצה שהוא יצייר לה עטיפה לאחד התקליטים. הם השיבו לו שהוא יכול להתחפף". על התביעה נגד ג'ורג' בעניין גניבתו המוזיקלית לשיר MY SWEET LORD, אמר רינגו: "ג'ורג' היה חסר מזל. אין ספק שהשירים דומים וכל בנאדם שהיה הבעלים של השיר ממנו זה נלקח היה טיפש לו היה נמנע מתביעה ומפסיד הרבה כסף בגלל זה".

1997 - פול מקרטני מוציא לאור את הספר שלו, MANY YEARS FROM NOW, אותו כתב עם בארי מיילס. פול בראיון לעיתון ניו סטייטסמן: "מאז שעשיתי ראיונות לפני כמה שנים לביוגרפיה, חשבתי האם הייתי צריך לעשות את זה או לא. אני לא רוצה להמשיך לנסות להצדיק את עצמי. אבל אני לא מתחרט על שיתוף הפעולה עם כתיבת הספר... היה לי מוניטין של איש הבלדה, זה שתמיד מאוהב. קראו לי 'האחד החמוד'. ובכן, אני יכול להגיד לכם שכשחזרתי הביתה לא הייתי חמוד בכלל. אז, בלי לרצות להפיל את ג'ון, או להיראות כאילו אני מצדיק את עצמי, כן רציתי לתקן את התמונה. אל תניח שאני סתם אידיוט שלא ידע כלום וג'ון לימד אותי הכל. אז הנה לכם. אם מישהו רוצה להתעמק בתקופה הזו, עכשיו הוא יידע שאני לא סתם התבטלתי בזמן שג'ון הודיע ​​לי על כל הדברים".

הסיפור השלם של הביטלס, בספר "ביטלמאניה". להזמנת הרצאות ביטלס: 050-5616459

ב-2 באוקטובר בשנת 1970 יצא התקליט הכי אהוב עליי של פינק פלויד - ATOM HEART MOTHER.

SIDE 1

1. Atom Heart Mother

a) Father's Shout

b) Breast Milky

c) Mother Fore

d) Funky Dung

e) Mind Your Throats Please

f) Remergence

SIDE 2

1. If

2. Summer '68

3. Fat Old Sun

4. Alan's Psychedelic Breakfast

a) Rise And Shine

b) Sunny Side Up

c) Morning Glory

התקליט הזה הוא הציר המרכזי בין תקופת הפסיכדליה עם סיד בארט לבין מה שהגיע אחר כך עם היצירות הידועות של הלהקה, משנת 1973 והלאה. ללא ספק זה אלבום חשוב מאד ברצף הקריירה של הפלויד ורבים מחשיבים אותו לאחד האהובים בקטלוג העשיר של הלהקה. זאת למרות שחברי הלהקה דאגו עם השנים לרמוס אותו פעמים רבות כ'קשקוש ניסיוני' ותו לא. כבר הבנתם מה דעתי על אלבום זה.

היצירה המרכזית בו, שתופסת את כל הצד הראשון, הולחנה ובוצעה על ידי הלהקה ביחד עם מלחין האוונגארד הסקוטי, רון גיסין. בתחילה ווטרס הזמין את גיסין ליצור ביחד עמו תקליט שהוא פסקול לסרט שנקרא THE BODY. שיר הסיום בתקליט הזה, GIVE BIRTH TO A SMILE, נוגן על ידי כל פינק פלויד, כששאר החברים קיבלו על נגינתם מחיר איגוד של נגני סשנים. מכאן הדרך לאלבום משותף ומתוזמר של הפלויד עם גיסין הייתה קצרה. הסשנים להקלטות החלו במרץ ואפריל 1970 עם קונסולת מיקסר של שמונה ערוצים בלבד. נתון מדהים לכשעצמו.

לפלויד היה רעיון אחד שצץ ממוטיב מקורי שגילמור ניגן בגיטרה. המוטיב נשמע כמו לקוח מפסקול של סרט מערבונים, אך הלהקה נתקעה עם האקורדים הבסיסיים האלה ולא ידעה כיצד להמשיך. הם היו מותשים מסיבובי הופעות בלתי נגמרים והיצירתיות שלהם לא הייתה בשיאה. כאן הגיע רון גיסין להצלה.

הם סיפקו לו הקלטה עם הקצב הבסיס של הבס והתופים, שעליה הוא אמור ליצור תזמור. גיסין תזמר הכל וקיבל יד חופשית בעניין. בין השאר בגלל העובדה ששאר חברי הלהקה לא ידעו כלל לקרוא תווים והגיעו לקראת סוף כתיבת התזמור שלו כדי לשמוע את הרעיון המוגמר. במהלך ההקלטות, שנערכו באולפני אבי רואד, נתקלו הלהקה וגיסין בהתנגדות נחרצת מצד נגני התזמורת השמרניים שנקבעו לנגן. אותם נגנים נקבעו על ידי חברת התקליטים של הלהקה (EMI) ופשוט הגיעו לנגן כדי לקבל את שכרם ותו לא. בנוסף לתזמורת, נקבעה להקלטות גם מקהלה גדולה של זמרים וזמרות, כשהמנצח עליה, ג'ון אלדיס, ניסה לא פעם לפשר בין כל הצדדים.

בתקופת ההקלטה של היצירה באולפן, היא נקראה בשם הזמני THE AMAZING PUDDING. השם הידוע ATOM HEART MOTHER נוצר באופן מוזר למדי; זה היה ב-16 ביולי בשנת 1970 כשפינק פלויד הקליטה הופעה שלמה בתוכנית PEEL SUNDAY CONCERT, של הבי.בי.סי, אותה הנחה השדרן ג'ון פיל. זה לא היה שידור ישיר של המופע, שהחזרות לקראת הקלטתו נערכו שם החל מהשעה שלוש וחצי אחה"צ. זו לא הפעם הראשונה בה בוצעה בהופעה יצירתה החדשה של פינק פלויד, עם מקהלה של גברים ונשים ותזמורת כלי נשיפה.

היצירה, עדיין לא בשמה הידוע, קיבלה את השמעת הבכורה שלה מול קהל בפסטיבל באת'. מתזמר היצירה, רון גיסין, בא לשמוע את עיבודיו בהופעה ההיא וסיפר שברח משם בדמעות מרוב כעס ומבוכה על כאוס הצלילים ששמע. בפסטיבל קראו ליצירה החדשה ההיא בשם THE AMAZING PUDDING.

כשהגיע הזמן לעשות את הקלטת המופע הרדיופוני לג'ון פיל, שהכיל גם שירים כמו EMBRYO, FAT OLD SUN, IF, CAREFUL WITH THAT AXE EUGENE, הגיע הזמן למצוא שם ראוי ליצירה כדי לרשום אותו באופן רשמי לקבלת תמלוגים, וגם כדי שיהיה לג'ון פיל שם ראוי להציגו לקהל המאזינים. רון גיסין נכח במקום וסיפר: "ישבנו בחדר הבקרה וזכור לי שכולם אמרו שעדיין אין להם שם ליצירה. לפתע רוג'ר (ווטרס) לקח את העיתון שהיה בידו ובחר שם - ATOM HEART MOTHER". היה זה עיתון THE TIMES שיצא באותו יום ובו גם כתבה על אישה, קונסטנס ליידל בת ה-56, שהושתל לה, לראשונה באנגליה, קוצב לב מלאכותי. האחרים שמעו את הצעתו ומיהרו להגיב בהתלהבות. ג'ון פיל הציג זאת בדיוק כך בהקלטה (כשהוא מסביר כי זה שם זמני בלבד) והשאר היסטוריה. "אמא לב אטום" נשארה בסוף.

במהלך הקלטת היצירה לתקליט הופיעה באולפן דמות מעניינת שקשורה לפינק פלויד וקוראים לה סיד בארט, שהקליט באותו הזמן את אלבומו השני בסטודיו אחר באבי רואד. הוא לבש מעיל ארוך, הסתובב קצת באולפן ונעלם כאילו לא היה.

ניתן לשמוע במהלך היצירה מישהו שאומר בקול מוזר את המשפט SILENCE IN THE STUDIO ומי שאמר את המשפט הזה בתקליט הוא המתופף, ניק מייסון והמשפט הוקלט תוך כדי כך שהקול שלו עבר דרך מגבר לזלי (שהיה במצב סיבוב מהיר). יש באותו תיזמון ביצירה גם פסנתר שעובר דרך המגבר במצב הזה. אפקט זה יככב גם כצליל הפתיחה ביצירה ECHOES.

צד ב' של האלבום נפתח ביצירת סולו אקוסטית בגוון פולק של ווטרס שנקראת IF. השיר הוקלט באוגוסט 1970. זהו אחד השירים האינטימיים והחמימים ביותר שיצאו אי פעם תחת שרביטו של ווטרס. השיר הזה קיבל ביצוע בהופעה חיה רק פעם אחת בלבד (בתקופת הפלויד כלהקה); בהקלטת קונצרט מיוחד לרדיו הבי.בי.סי הבריטי, ב-16 ביולי 1970. זו אותה הופעה שבה נקבע שם ליצירה הארוכה, כפי שסיפרתי כאן קודם לכן.

השיר הבא, SUMMER 68, נכתב על ידי הקלידן ריק רייט ומספר על תופעת הגרופיות חסרות השם. השם הזמני של השיר במהלך העבודה עליו היה ONE NIGHT STAND וממחיש את תחושת הבלבול של רייט בדרכים עם הפלויד (נושא שהוא יעלה שוב מחדש שנתיים לאחר מכן בשירו STAY, מהאלבום הקסום OBSCURED BY CLOUDS). השיר הזה לא בוצע מעולם בהופעה חיה של הפלויד.

השיר FAT OLD SUN, שנכתב על ידי גילמור, נחשד כגניבה מוזיקלית משיר של הקינקס שנקרא LAZY OLD SUN. גילמור עצמו הודה שיש דמיון בין השניים. תגובתו של גילמור לכך ש- FAT OLD SUN דומה לשיר של הקינקס: "אולי העתקתי מהם באופן בלתי מודע. מי יודע. הם עדיין לא תבעו אותי על כך". בשיר הזה, שהוקלט באוגוסט 1970, מנגן דייויד גילמור, בנוסף לגיטרה, גם בבס ובתופים. רק ריק רייט נמצא עמו בשיר הזה בפסנתר. השיר הצנוע הזה קיבל בהופעות החיות עיבוד שונה וארוך בהרבה מהגרסה האולפנית.

הקטע שחותם את האלבום, ALAN'S PSYCHEDELIC BREAKFAST, נוצר רק כדי לסתום חור להשלמת האלבום (הרי הפלויד היו בבעיית יצירתיות בתקופה הזו). הדמות שמככבת כאן היא אלן סטיילס, שהיה איש צוות של הפלויד בתקופה ההיא. הוא גם מופיע בעטיפה האחורית של UMMAGUMMA. הקטע הזה הוא פשוט קולאז' צלילים של הכנת ארוחת בוקר (בתוספת קטעי נגינה פה ושם) כשצלילי המטבח הוקלטו במטבח ביתו של ניק מייסון ההוצאות הראשונות של האלבום יצאו כך שסיום הקטע הזה נכנס לגרוב סופי בתקליט שלא איפשר למחט להתרומם מהתקליט המסתובב עם סיום ההשמעה. הדבר גרם לכך שהקלטת טיפות המים בסוף הקטע המשיכה להישמע ללא הפסקה עד שהמאזין נאלץ להרים את המחט מהתקליט בעצמו.

הרצאה מיוחדת על פינק פלויד ("הצד האפל של החומה"), להזמנות 050-5616459

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר