רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-2 באפריל בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-2 באפריל (2.4) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "למה אני צריך להסתובב ולהשתכר עם אנשים? ממש לא אהבתי את כל מה שג'ון עשה. אבל אני בטוח שהוא לא כזה עכשיו. לא דיברתי איתו על זה אבל אני מכיר את ג'ון ואני יודע שרוב זה היה רק ​​משהו לספר לעיתונים. הוא היה במצב הרוח הזה אז והוא רצה שכל זה ייאמר. אני חושב שעכשיו, למרות שהוא כנראה לא מתחרט על זה, הוא לא התכוון לכל מה שאמר עליי. כלומר, הוא יצא עם דברים כאילו אני כמו אנגלברט האמפרדינק. אני יודע שהוא לא באמת חושב ככה. בעיתונות, הם מאוד רצו שאצא החוצה ואקטול את ג'ון בחזרה, אבל אני מאמין בלשמור על קור רוח ולתת לזה לעבור. אני לא מאמין שאם מישהו מכה אותך, אתה צריך ללכת להכות אותו בחזרה כדי להוכיח שאתה גבר ודברים מהסוג הזה. אני חושב שבעצם אתה מנצח ככה בסופו של דבר. שנאתי דברים שהוא אמר עליי. ישבתי והתעמקתי בכל פסקה קטנה, כל משפט קטן. 'הוא באמת חושב ככה עליי?' חשבתי. ובאותו זמן, חשבתי שהוא צודק ושאני פשוט כלום. אבל אז אנשים כמו לינדה אמרו, 'אתה יודע שזה לא נכון. יש לו טינה. הבחור מנסה לעקוץ אותך'. לאט לאט התחלתי לחשוב, נהדר, זה לא נכון. אז אני לא ממש כמו אנגלברט; אני לא כותב רק בלדות. וזה החזיק אותי, אבל בזמנו זה כאב לי באופן עמוק" (פול מקרטני, בשנת 1974)

ב-2 באפריל בשנת 1964 הקליטה להקת הביץ' בויז את השיר I GET AROUND, שהפך לשיר הראשון שלה שהגיע לצמרת המצעד האמריקאי.

ההקלטות נערכו באולפני WESTERN RECORDERS שבהוליווד. קארל ווילסון אחז בגיטרה המובילה, בריאן ווילסון (שכתב את השיר והפיק אותו) פרט בבס, אל ג'רדין היה מופקד על הגיטרה המלווה ודניס ווילסון הלם בתופים. בינתיים חיכה הזמר, מייק לאב, שהם יבצעו את תפקידם כהלכה ושיהיה לו על מה לשיר. בריאן החליט אז לקחת את הלהקה לכיוון מוזיקלי חדש ופה למעשה זה באמת מתחיל.

לאחר מספר נסיונות הקלטת ערוצי הנגינה לשיר I GET AROUND, הוחלט שטייק מס' 15 הוא הטוב שבהם. אז ניגשה החבורה להוספת שירה, קלידים וגיטרה נוספת להקלטה הקיימת של זה ושל שיר נוסף בשם LITTLE HONDA.

בניגוד לתוצרת הלהקה עד אז, שהתמקדה בשירי גלישה ומכוניות, החליט בריאן ללכת צעד קדימה ולהשתחרר מנושאים מלהיבים אך מגבילים אלו. התשוקה שלו להתקדם מינפה את הביץ' בויז לדרגה חדשה ששינתה גם את פני מוזיקת הפופ. הוא דחק בשאר חברי להקתו לשיר בדיוק רב וללא הנחות.

במהלך ההקלטות עשה בריאן צעד דרסטי נוסף כשפיטר את אב משפחת ווילסון, מאריי, מעמדת ניהול הלהקה. במקום לעודד אותם בהקלטות, הפך הוא 'קוץ בישבן' ולא פעם רק הפריע עם ביקורות קשות שירה עליהם, כשלרוב זילזל בערך בנו השאפתן. בריאן, שפחד לפגוע באביו עד אז, דאג לשים לו באולפן מיקסר הקלטה (שהיה מנותק, ללא ידיעת האב). מאריי, שחשב שהוא שולט בהקלטה עם המיקסר ההוא, סובב את הכפתורים מבלי לדעת שהוא ממש לא נחוץ שם.

הלחצים בין בריאן ואביו הגיעו לשיאם בסשן ההקלטה שנערך ביום הזה. הם צעקו זה על זה כשבסוף קיבל מאריי את הבעיטה ובלב שבור נכנס למיטתו ולא יצא משם כחודש. הביץ' בויז מיהרו לגייס את רואי החשבון של האב כמנהליהם החדשים.

אודרי, אמו של בריאן סיפרה, שנים לאחר מכן, לרולינג סטון: ,זה היה זמן נוראי עבורי. מאריי היה מרוסק מזה. כבר היה לו אז אולקוס וזה באמת היה יותר מדי בשבילו. הוא כל כך אהב אותם. הוא היה יותר מדי מגונן ופחד להרפות את אחיזתו מהם".

גם קארל ווילסון סיפר לרולינג סטון: "הייתה לי שיחה עם אבא, בזמן שהוא שכב במיטה מדוכא. אמרתי לו שהם באמת לא רוצים אותו יותר בלהקה. זה בטח מה ששבר אותו. אחרי הכל, הוא נתן לנו את ביתו ואת הביזנס שלו. הוא היה משוגע עלינו".

יחצ"ן הלהקה, פרד וייל: "מאריי היה איש עסקים. הוא גדל בדיכאון של מלחמת העולם השנייה והיה עקשן מאד בהתנהלותו. התפקיד שהיה לו בלהקה הפך אותה לגדולה שהיא. באמריקה של הימים ההם הייתה תבנית חיים ממש כמו בתוכנית הטלוויזיה שהייתה פופולרית אז, 'אוזי והארייט'. האב היה אמור להיות האיש המרכזי ומביא הכסף. האמא אמורה להישאר בבית. מאריי היה מנהל הלהקה וגם האבא של רובם והיה זה קו לא פשוט להתהלך בו. הכסף לא עניין אותו. הוא רצה לעזור לבניו. הוא לא היה חמדן כמו מנהלים אחרים. עבורו זו היתה אהבה ומשפחה. כשהביטלס פרצו לזירה, היו לפתע שתי להקות גדולות שחתומות באותה חברת תקליטים בארה"ב (קפיטול). אז מי היה אמור להילחם על הביץ' בויז שם אם לא מאריי? מעולם לא ראיתי אותו תוקף את בניו פיזית אבל ראיתי אותו קונס אותם על הפטרת קללה או ביצוע תעלול קונדס. אין ספק שתפקידו היה קריטי אז ללהקה".

ב-2 באפריל בשנת 1975 יצא תקליטה השני של להקת הסופרגרופ, באד קומפאני, ושמו STRAIGHT SHOOTER.

ביוני 1974 הוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה ושלושה חודשים לאחר מכן, חבריה כבר הקליטו לפחות שמונה שירים באנגליה כשמטרתם להדגיש את הגישה הפשוטה של הלהקה עם רוק מבוסס בלוז. בעוד שהלהקה הייתה אחת מלהקות הסופרגרופ בגל הראשון של הרוק (עם חברים מלהקות FREE, מוט דה הופל וקינג קרימזון) זו הייתה האנטיתזה לעודף היומרני שנקשר לכמה תצורות כאלה.

האלבום הוליד גם להיט גדול שנטחן ברדיו, FEEL LIKE MAKIN' LOVE, שהוא אב טיפוס של ה-POWER BALLAD. הזמר פול רודג'רס סיפר בגאווה שהרבה ילדים נוצרו לצלילי השיר הזה. השיר SHOOTING STAR הנוגה חשף צד רך יותר לדינמיקת הרוק הרגילה של הלהקה, שנראה רק לעתים רחוקות, אך היה יעיל באותה מידה, עם פול רודג'רס, שמוכיח גם פה מדוע הוא מזמרי הרוק הטובים ביותר שבאו מאנגליה.

הגיטריסט מיק ראלפס והמתופף סיימון קירק חשפו בראיון עמם שהשיר הזה (שסיפר את סיפורו של כוכב רוק שמת מוקדם) נוצרה בהשראת מקרי המוות הקשורים לסמים ולאלכוהול של ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין וג'ים מוריסון.

הביקורת אז ברולינג סטון הלכה כך: "התקליט הזה שומר על כל הבעירה הספונטנית של אלבום הבכורה הפופולרי במיוחד שלה הלהקה (שניהם הוקלטו באופן חי על ידי אולפנים ניידים), ובמקביל גם מצליחים לחדד את האנרגיה המוזיקלית שלה, לתת לה כיוון חד יותר ולהגיע עם הפתעות הארד-רוק אפקטיביות לחלוטין.

הצליל הדליל והכוחני של הלהקה עדיין שלם כשהגיטרה הקטלנית של ראלפס בונה ומבוקרת יותר מבעבר, ומאחדת בצורה מסודרת סולואים עם חטיבת הקצב. הבסיסט בוז בורל הרחיב את תחום הבס שלו, ובאופן טבעי המתופף סיימון קירק הלך בעקבותיו. פול רודג'רס, נאמן לצורתו בשירתו הידועה והמיוחדת.

הקטע הבולט של האלבום (ונקודת השיא בקריירת הכתיבה של פול רודג'רס), הוא נרטיב הרוק הבלתי תלוי, SHOOTING STAR. כשהוא נוטש את גישת הפוזה שלו לשירה, וכמעט נוטל על עצמו את התפקיד של הארי צ'אפין של רוק-המפשעה כשהוא מספר כלאחר יד את סיפורו המצמרר של כוכב רוק צעיר... מההתחלה ועד הסוף; 'ג'וני מת אתמול בלילה, מת במיטתו. בקבוק וויסקי, כדורי שינה ליד מיטתו. חייו של ג'וני חלפו על פניו כמו יום קיץ חם. אם אתה מקשיב לרוח, אתה עדיין יכול לשמוע אותו מנגן'.

האפקט המחושב של השיר מתחזק בזכות הגישה הנמוכה שלו למלודרמה. גיטרות מזמזמות, בס ותופים רועמים ורודג'רס מסיים את הקינה עם יללות וקריאות. נראה כי להקת הרוק האמיצה שכולם חשבו עליה כעל הבן הממזר של להקת FREE הגיעה למשהו משלה, ובעוצמה רבה. התקליט הוא דוגמה מצוינת לרוק עכשווי, אבל יותר מזה, זה צעד שני ומרגש קדימה של להקה צעירה שנראית כאילו היא עשויה להיות בסביבה עוד הרבה זמן. למרות הרמיזות הוויזואליות של העטיפה לעולם ההימורים, התקליט הזה אינו הימור כי אם הליכה בטוחה".

ב-2 באפריל בשנת 1973 יצאו שני אלבומי אוסף עם שירי הביטלס. במהרה דבקו במהרה כינויים לפי צבע מסגרת עטיפתם. לאחד מהם, שהתמקד בשירים מהשנים 1966-1962 קראו "האלבום האדום" ולשני, שהתמקד בשירים שיצאו בין 1970-1967, קראו "האלבום הכחול".

קצת לפני כן, ב-19 במרץ בשנת 1973, נערכה מסיבת עיתונאים בעניין הביטלס. האירוע נערך במשרדי חברת קפיטול שבהוליווד. סגן נשיא החברה, בראון מגס, הודיע לעיתונאים בעניין הוצאת שני אלבומי להיטים של הביטלס. הראשון יתמקד בשנים 1962-1966 והשני בשנים 1967-1970. כך הוא הכריז: "אנו נוציא דרך חברת אפל שני אלבומים עם שירי ביטלס ישנים במטרה להילחם במכירות בוטלגים של הביטלס המוצעים בשם ALPHA OMEGA, שמפורסמים בטלוויזיה ובמהדורות החדשות. אנו חשים שיהיה קל יותר להילחם במוצר ההוא עם מוצר משלנו מאשר לתבוע בבית משפט. זה נכון וראוי שהביטלס יקבלו אוסף להיטים משלהם דרך החברה שלהם".

למרות שחברת קפיטול תכננה אלבום של מיטב להיטי הביטלס עוד אי שם באמצע שנת 1964 חברת EMI הוציאה אוסף, בשנת 1966, בצורת A COLLECTION OF BEATLES OLDIES וקפיטול הוציאה בשנת 1970 אלבום אוסף בשם HEY JUDE, לא יצא אלבום אוסף מקיף של שירי הביטלס עד שנת 1973.

שני האוספים האלו יצאו במטרה ברורה למלא את הסעיף הנדרש בחוזה לספק מוצר לחברת קפיטול, כמו גם להילחם בהוצאות הפיראטיות שמפיקיהן לא חשבו כלל לשלם את הכסף שמגיע לבעלי הזכויות על השירים. חברות אפל, קפיטול ו- ABCKO (החברה של אלן קליין) היו מודאגות מאד מהעניין ובצדק.

המודאג מכולם היה אלן קליין, שכמה ימים לפני צאת האלבומים ספג מכה גדולה, כשג'ון לנון, רינגו סטאר וג'ורג' האריסון הודיעו לתקשורת שהם סיימו את התקשרותם העסקית עמו, כמנהל שלהם. פול מיהר להגיב על כך לתקשורת: "עכשיו אין בעיה לביטלס להתאחד, כשאלן קליין לא מעורב יותר בעניינים. כשקליין היה שם, הדרך הייתה חסומה לאפשרות שלנו לעבוד ביחד כלהקה שוב. עכשיו, הדרך נפתחה שוב ללא קליין, שרק עשה נזק".

ב-16 בפברואר 1973 הגישו ג'ורג' האריסון, אפל וקפיטול תביעה נגד יצרני הבוטלג ALPHA OMEGA, כמו גם נגד תחנות הרדיו והטלוויזיה שפרסמו מוצר זה. התחנות הורדו בהמשך מכתב התביעה.

בנחישות רבה ניגשה חברת קפיטול למשימת הרכבת האוספים מבלי לטרוח לקבל מאסטרים לשירי ביטלס מחברת EMI אלא להסתמך רק על מה שכבר יש לה. בגלל זה, כמה מהשירים שבאוספים נמצאים במיקס המונו שלהם, למרות שגרסאות סטריאו שלהם כבר היו קיימות.

מעצב העטיפות היה טום וילקס, שעיצב לפני כן את אלבומיו של האריסון, ALL THINGS MUST PASS והמופע לבנגלה דש. הרעיון לעטיפה בא מבכיר בחברת קפיטול, אלן סטקלר, שביקר במשרדים של אפל בלונדון וראה שם את התמונה שצולמה, בשנת 1969, כשיחזור לעטיפת התקליט הראשון של הביטלס, רק עם פרצופים עדכניים לסוף אותו עשור. במוחו נדלקה נורת רעיון לשים את שתי התמונות במוצר אחד. הוא גייס את וילקס, שהפליא להשתמש בצבעים האדום והכחול.

לתמונה בעטיפה הפנימית בחר סטקלר בצילום מסשן צילומים שערכה הלהקה, ב-28 ביולי 1968, והפך להיקרא MAD DAY OUT. הקונספט של העטיפה וסדר השירים המופתי בשני האלבומים הפך אותם לאבן דרך בקטלוג הלהקה. עד כדי כך שהם הפכו לחלק כה מכריע בקטלוג של קפיטול והופקו מחדש לקומפקט דיסק, בשנת 1993. מאז הם ממשיכים להוות נקודת התחלה מצוינת עבור אוהדי ביטלס חדשים, כמו גם תחנת עגינה מענגת לספינת מעריצי הלהקה שחושקים בזמן איכות עם הלהיטים הכה אהובים.

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

גם זה קרה ב-2 באפריל:

- בשנת 1998 מת המתופף של להקת SHOCKING BLUE, קור וואן ביק. הלהקה ההולנדית הזו הייתה ידועה בעיקר בזכות להיטה VENUS. בראיון עמו, שנעשה זמן לא רב לפני מותו, הוא הודה שנותר חסר כל.

- בשנת 1939 נולד זמר הנשמה המשפיע, מארווין גאי, שנורה למוות על ידי אביו, יום אחד לפני יום הולדתו, בשנת 1984.

- בשנת 1928 נולד סרז' גיינזבורג, הילד הרע של תרבות המוסיקה הצרפתית. גיינזבורג יצר לא מעט חומרים מוזיקליים מדהימים והפך איקון ובצדק. הוא מת ב-2 במרץ 1991.

- בשנת 1970 קעקעה ג'ניס ג'ופלין על החזה שלה את הכיתוב ONE FOR THE BOYS. ובאותו יום הופיע אלטון ג'ון בתוכנית הטלוויזיה הבריטית הפופולרית טופ אוף דה פופס, שם הוא שר בלייב עם ליווי פלייבק את השיר BORDER SONG. דאסטי ספרינגפילד, אחת מהאלילות של אלטון, הציגה את עצמה לו מאחורי הקלעים.

- בשנת 1967 הופיע המתופף הבריטי, מיק פליטווד, בפעם הראשונה עם הרכב הבלוז של ג'ון מאייאל. זו הייתה טבילת האש שלו. פליטווד היה מחוסר עבודה לאחר שלהקת THE SHOTGUN EXPRESS הגיעה לתחנתה הסופית בפברואר של אותה שנה, כשהזמר רוד סטיוארט עזב אותה והצטרף לגיטריסט ג'ף בק. פליטווד: "יום אחד צילצל הטלפון בביתי וזה היה פיטר גרין שהציע לי להצטרף להרכב בו הוא מנגן עם ג'ון מאייאל. הוא אמר לי שהמתופף הנוכחי בלהקה שלהם מנגן 'צפוף' מדי ושהבלוזברייקרז זקוקים למתופף סולידי יותר. למרות שפליטווד הוחמא ביותר עם קבלת שיחה זו, הוא היה מודע מאד לכך שהוא אמור להחליף מתופף נחשב מאד בסצנה. החשש קינן בו. פליטווד: "לא עשו לי אודישן קבלה ללהקה והגעתי להופעה הזו, במלון BLACK PRINCE שבדרום-מזרח לונדון, במכוניתי הקטנה. זה היה מוזר לי מאד, כי איינסלי היה עדיין חבר להקה. הגעתי לשם ונחרדתי לגלות שמעריצים שלו הגיעו גם כן ודרשו בקולניות לראות עוד ביצועים שלו במערכת התופים. מסתבר שמאייאל פיטר אותו בלילה בו הגעתי לנגן איתם. ידעתי שזה מתכון לצרות; כשהתיישבתי מאחורי מערכת התופים החלו להישמע צעקות מהקהל של 'איפה איינסלי?'. הלב שלי צנח. התחלנו לנגן ולפתע עוד צעקות נורו מהקהל לכיווני - 'היי! אתה לא טוב כמו איינסלי!'. אז ניגש בסיסט הלהקה, ג'ון מקווי, למיקרופון והציל אותי. הוא הורה באופן נחרץ לקהל לשתוק ולהקשיב. זו הייתה תחילתה של חברות מופלאה בין שנינו, שנמשכה מאז שנים ארוכות". ועל הדרך, ב-2 באפריל בשנת 1977 הגיע האלבום RUMOURS, של פליטווד מאק, בפעם הראשונה למקום הראשון במצעד המכירות האמריקאי.

- בשנת 1946 נולד בסיסט להקת לינירד סקינירד, ליאון וילקסון.

- בשנת 1997 נפגשה ג'וני מיטשל בפעם הראשונה עם ביתה, קילורן גיב, לאחר שמסרה אותה לאימוץ, 32 שנה לפני כן.

- בשנת 1947 נולדה אמילו האריס, זמרת הקאנטרי-פולק האמריקאית, שעבדה בשנות השבעים גם עם גראם פארסונס עד מותו הטראגי. מאז הוציאה הרבה תקליטים יפהפיים וזכתה בפרסי מוסיקה רבים, ביניהם 13 פרסי גראמי.

- בשנת 1969 הופיעה להקת לד זפלין במועדון TOP RANK SUITE בוויילס. זה היה מופע צדקה למען ארגון BIAFRAN RELIEF, אבל המופע הסתיים בעוגמת נפש. ערב זה פורסם אז תחת הכותרת "ליל בלוז פרוגרסיבי" כשלצד זפלין הופיעו שם גם להקות EYES OF BLUE ו- KIMLA TAZ. כחודש לאחר המופע סיפר ג'ימי פייג' לעיתון NME: "בתחילה לא הרשו לנו בכלל להיכנס לשם, בגלל שלא הסכמנו ללבוש עניבות במועדון היוקרתי ההוא, עם מנורות השנדליר שבו. רק כשהזעקנו את מנהל המקום, קיבלנו את כרטיס הכניסה להופעה שלנו. נאמר לנו במפורש שאסור לנו לחרוג מ-45 דקות של הופעה ושאם נחרוג ולו בדקה - הם ידאגו לכבות עלינו את ההופעה. אז דאגנו לקצר עניינים וכשהגענו לשיר האחרון, החליטו שם במקום שחרגנו מהזמן וניגשו לכפתור הפעלת הבמה המסתובבת עליה עמדנו. התקליטן המקומי דאג בינתיים לפרוץ ברמקולים עם המוזיקה שלו. הקהל שרק בוז. זה היה ממש לא הוגן כלפיהם ואנחנו לא נעשה יותר מופעים כמו זה".

- בשנת 1967 השליך מעריץ של הרולינג סטונס פצצת עשן לבמה בעת הופעת הלהקה באולם TOWN HALL בוינה, אוסטריה. הדבר הוביל להפיכה במקום ולמעצר של 154 אנשים.

- בשנת 1987 מת מתופף הג'אז באדי ריץ', שהשפיע על הרבה מתופפים מעולם הרוק בסגנון נגינתו הווירטואוזי. סיבת מותו הייתה גידול במוחו. בן 69 במותו.

ב-2 באפריל בשנת 1991 יצא אלבומו השני של לני קרביץ ששמו MAMA SAID. פה, מבחינתי הוא הגיע לשיא ומכאן והלאה העסק הזה נהיה מבאס למדי.

בעוד אלבומו הראשון של קרביץ, LET LOVE RULE, הציג סאונד עם אווירה של סיקסטיז, האלבום השני המשיך את הקו הזה עם תוספות מבורכות. בימים ההם היו מבקרים ששיבחו את כישרונו המוסיקלי בעוד שאחרים הטילו ספק במקוריותו. אפשר להבין אותם. אליסה גרדנר, שכתבה לרולינג סטון באפריל 1991, תיארה את MAMA SAID כ"אלבום די מפורק שחסר רעננות והבחנה". באופן דומה, גרג קוט מ"שיקגו טריביון" סבר כי "עד שקרביץ יתחיל לשנות את ההשפעות שלו במקום רק להעתיק אותן, הוא יישאר אמן מבטיח אך מינורי". 

הדחף היצירתי מאחורי MAMA SAID היה שזור עמוק באירוע אישי משמעותי בחייו של לני קרביץ: פרידתו מאשתו דאז, השחקנית ליסה בונה. תקופה זו של טלטלה אישית שימשה כזרז רגשי רב עוצמה שחלחל למוסיקה. בראיון עם הבילבורד בערך בזמן ההוצאה המחודשת של האלבום, הוא אמר: "זה היה הרבה להתמודד איתו. בסופו של דבר נכנסתי למצב תרדמה, כי בשלב הזה עברתי דיכאון די רציני. פשוט שחררתי את כל התחושות האלה אל השירים. זה היה מאוד מלחיץ עבורי".

מעבר להשפעה המיידית של חייו האישיים, חוכמתה של אמו של לני קרביץ, רוקסי רוקר, מילאה תפקיד משמעותי בעיצוב האלבום. השפעתה התרחבה מעבר להשראה בלבד; עצם המילים ותורותיה הפכו לחלק בלתי נפרד מזהות האלבום. הוא שר: "אמא שלי אמרה / לך תביא את כל מה שאתה מחפש / ואמא שלי אמרה / שאהבה זה כל מה שחשוב". טוב שיש אמא טובה.

אז כן, יש פה השפעות ברורות של ג'ון לנון, קרטיס מייפילד, ג'ימי הנדריקס, סליי סטון, לד זפלין, סטיבי וונדר, אל גרין ועוד - כששיר הפתיחה הוא קאבר נהדר לשיר ישן שעשתה להקת NEW YORK ROCK'N'ROLL ENSEMBLE ושמו FIELDS OF JOY, כולל צלילי מלוטרון חליליים נהדרים. השיר IT AIN'T OVER TILL IT'S OVER שואב השראה מהצלילים מלאי הנשמה של קרטיס מייפילד (כולל סגנון השירה). השיר STOP DRAGGIN AROUND מעוררת את רוחם של ג'ימי הנדריקס וסלי סטון, ו-ALWAYS ON THE RUN, בהשתתפות הגיטריסט סלאש, מהדהד ניחוחות לד זפלין. ויש את הבלדה העדינה BUTTERFLY שמזכירה את ימי הסינגר-סונגרייטר עם אמנים כמו ג'ים קרוצ'י, ג'וני מיטשל וג'ון דנבר. אז בעוד שחלק מהמבקרים ראו בתחילה את ההסתמכות החזקה על השפעות העבר כחוסר מקוריות, ניתן גם לטעון שקרביץ מצא את הקול הייחודי שלו על ידי פירוש מחדש של המוסיקה ההיא. התוצאה - מרעננת מאד.

לני קרביץ העדיף אז לעבוד עם ציוד הקלטה וינטג' והבחירה הזו בציוד ישן יותר הייתה מכרעת בהשגת הסאונד החם, האורגני והרטרו שחלחל לאלבום. בראיון בשנת 2014, קרביץ הסביר את הרציונל שלו: "היינו שקועים בציוד הישן, עם הסאונד הישן יותר. לא בגלל שזה היה רומנטי, אלא בגלל שזה נשמע כל כך טוב". קרביץ שיקף את יכולותיו לא רק בשירה, כתיבה והפקה - אלא הוא גם ניגן בלא מעט כלי נגינה פה. 

כפי שסיפר סלאש בראיון למגזין הרוק ULTIMATE CLASSIC ROCK, הריף בגיטרה של ALWAYS ON THE RUN היה משהו שהוא הגה אבל חשב שהוא "לא מתאים" ללהקתו, גאנס אנד רוזס. קרביץ, כששמע את זה, פשוט שאל אם הוא יכול להשתמש בזה. קרביץ: "הוא בא עם הריף הזה, ניגשתי אל מאחורי מערכת התופים וסידרנו את זה".

אני זוכר היטב כמה התלהבתי בזמן אמת מהאלבום הזה וכמה התאכזבתי כשיצא אלבומו השלישי, ARE YOU GONNA GO MY WAY" שחשתי שהוא כבר נוסחתי ועם לא מעט קלישאות. ציפיתי שאלבומו הרביעי יתקן זאת, אבל כשיצא CIRCUS - כבר הרמתי ידיים. לראות את קרביץ בתמונות עירום בספרון הדיסק (לא היו אז ממש תקליטים...) לא עשה לי את זה וגם לא מצאתי נחמה במוסיקה. נשארתי נאמן רק לשני אלבומיו הראשונים.

ב-2 באפריל בשנת 1942 נולד ליאון ראסל, שבשנות השישים והשבעים נחשב לאחת הדמויות החשובות יותר בתרבות מוסיקת הרוק.

ראסל עבד אז עם המון אנשים חשובים. הוא היה קלידן קבוע בהפקותיו של פיל ספקטור וניגן עם ג'ו קוקר, רולינג סטונס, בוב דילן ועוד. ראסל כתב גם כמה להיטים נצחיים, כמו DELTA LADY (ששר ג'ו קוקר) ו- SUPERSTAR, אותו כתב ביחד עם דלייני בראמלט על הזמרת ריטה קולידג' וידוע בעיקר בביצוע להקת הקארפנטרס. ראסל מת ב-13 בנובמבר 2016.

בפברואר 1971 קיבל ראסל הזדמנות לבקר כמה שירים במערכת העיתון 'מלודי מייקר' - מבלי לדעת מי שר אותם. הנה פסקי הדין שלו על מה שהשמיעו לו:

1. הוצ'י קוצ'י מאן בביצוע האחים אולמן: "זה נשמע כמו פול באטרפילד אבל אני לא בטוח. במקור היה זה מאדי ווטרס ששר את זה, נכון? השיר הזה לא מדליק אותי, אבל אני באופן אישי שונא לשפוט מוסיקה של אחרים - כי יש קהל לכל דבר".

2. ניל דיאמונד - 'סוויט קארוליין': "תעשו לי טובה ותשמיעו לי מהר אלבום של אלטון ג'ון, כדי שאוכל לומר משהו טוב".

3. סטיבן סטילס - LOVE THE ONE YOU'RE WITH: "זה השיר שהכי אהבתי עד כה ממה שניגנתם לי. אני מכיר אותו עוד לפני כן. לצערי לא יצרנו, סטיבן ואני, קשר מזה כמה שנים. שמעתי את האלבום השלם שלו. חלק ממנו אהבתי וחלק לא".

4. טים באקלי - DOWN BY THE BORDERLINE: "אני לא אוהב את זה. עם זאת, אני חוזר ואומר שזה לא נוח לי לשפוט מוסיקה של אחרים".

עכשיו, אם בא לכם להקשיב לראסל טוב היום - לכו על תקליט הסולו הראשון שלו, שיצא בשנת 1970. ראסל מציג בתקליט זה את אישיותו המוזיקלית במלוא הדרה. הוא מנגן רוק שטובל בהמון נשמה וגוספל שמזכירים המון גם את מה שהצמד דלייני ובוני עשו אז (השניים גם מתארחים בתקליט זה). כן, יש פה את השיר 'דלטה ליידי', שראסל כתב על ריטה קולידג' והפליא לבצע ג'ו קוקר. יש פה את ג'ורג' האריסון שמפנק בנגינת גיטרת סלייד (אותה גילה רק זמן קצר לפני כן והפכה לחלק ממנו). ויש פה גם שירים בשם GIVE PEACE A CHANCE ו- I PUT A SPELL ON YOU. לא, הם אינם השירים הידועים אלא יצירות מקוריות בשמות לא מקוריים ובכוונה.

ההדפסה הראשונה של תקליט זה הכילה גם את ראסל ששר 'אדוני המלחמה' של דילן, לפי לחן ההמנון האמריקאי. אפשר להבין מדוע זה הושמט מההדפסות הבאות, עד בוא עידן הדיסק. וכל זה נפתח עם A SONG FOR YOU, שאחר כך הפליא לבצע גם צמד הקארפנטרס. כמה עסיס יש פה! וגם אריק קלפטון, רינגו סטאר, צ'ארלי ווטס, ביל ווימן, כריס סטיינטון, סטיב וינווד ג'ו קוקר ואחרים נותנים פה מכישרונם.

עכשיו רק נותר לכם לסובב על הפטיפון את הראסל הטוב הזה (או בסטרימינג..).

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459