top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-2 בינואר בעולם הרוק

עודכן: 7 בינו׳


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-2 בינואר (2.1) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "נהגתי לבלות עם ג'ימי הנדריקס במועדון היפופוטמוס שבניו יורק. ישבנו בתא חשוך מאחור. דיברנו על תהילה שמגיעה במהרה ויכולה להתאייד באותה מהירות. דיברנו על כל המזדנבים והשחיתויות וראיתי את ג'ימי מביט על עור נמר שהיה תלוי על הקיר. 'כך הם רוצים אותי', הוא אמר לי. 'כמו פרס על הקיר'..." (ג'ון פיליפס, מלהקת האמהות והאבות)


ב-2 בינואר בשנת 1969 החלו הביטלס לעבוד, באולפני טוויקנהאם, על פרויקט חדש שקראו לו בשם GET BACK. פרטים רבים ומפתיעים עליו תמצאו בספר שכתבתי על הביטלס, "ביטלמאניה!"



וב-2 בינואר בשנת 1971 הגיע אלבומו המשולש של ג'ורג' האריסון, ALL THINGS MUST PASS, למקום הראשון במצעד המכירות האמריקני. ביום זה הצטלמו פול ולינדה מקרני בחוותם שבסקוטלנד. הצילומים באו לשקף אווירה משפחתית וביתית וכמה חודשים לאחר מכן הם נערכו ליצירת קליפים לשני שירים מהאלבום RAM.


ובדיוק ביום זה, בשנת 1975, קבע שופט שמותר לג'ון לנון ולעורך דינו, ליאון וויילדס, לקבל גישה לתיקי מחלקת ההגירה האמריקנית, שדנים ברצון לגרש את לנון מארה"ב. כך הוא יכל לבדוק האם הרצון לגרשו מארה"ב נבע ממשפט סמים שהתחולל נגדו באנגליה בשנת 1968 או שמא בגלל דברים פוליטיים שנשא נגד הממשל האמריקני.



ב-2 בינואר בשנת 1974 יצא אלבום הסולו השני של גרהאם נאש ושמו WILD TALES.



רוב שירי האלבום הזה באו מכאב גדול בליבו של נאש על רציחת חברתו הקרובה, איימי גוסאג' בת ה-19. אחיה, איבן בן ה-20, הוא שרצח אותה, כשישב זמן קצר לפני כן בכלא בגין זיוף צ'קים של אמם וסבתם. אנשים שהיו קרובים לאיימי ואיבן טענו שהם היו קרובים ביותר, אך בשבועות שקדמו לרצח שרר מתח ביניהם. איימי נמצאה דקורה ומוכה למוות בדירתה. נאש: "הרצח של אהובתי החדיר בי המון רגשות אפלים. איימי הייתה נפש מדהימה והאובדן שלה השפיע על כל מה שעשיתי".


האלבום הזה נמכר בכמויות זעומות לאחר שיצא לאור. העטיפה, בשחור ולבן, לא עזרה למכירות נאות, עם נאש שנראה עם זקן עבה ומבט אבוד בעיניו. בצד האחורי של העטיפה יש ציור בצבעי מים של ג'וני מיטשל שציירה את נאש. גם בו האווירה עגמומית. נאש: "זה באמת היה אלבום קודר מאד שוודאי הבריח אנשים, אבל זה המקום בו הייתי אז".


נאש לקח לליבו את כישלון האלבום וחש שחברת התקליטים לא קידמה אותו כראוי. בשנת 1980 הוא אמר: "השקעתי שלוש שנים מחיי לחשוב שזה היה הכישלון האישי שלי ורק אז גיליתי שנעשה מהלך מכוון של חברת התקליטים להכשיל את האלבום. זו הייתה עובדה שהיה קשה לי לעכל".


נשיא אותה חברת התקליטים "אטלנטיק", אהמט ארטגון, אמר: "כשאלבום לא מצליח זה רק בגלל שהקהל לא מגיב לו. זה מה שקרה עם האלבום של נאש".


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: "בניגוד לשם התקליט, נאש לא מביא לנו מעשיות פראיות אלא הצצה מהוססת פנימה בליווי צלילי קאנטרי-רוק. נאש הפיק את עצמו פה באופן צנוע מדי. נראה שנאש כבר לא מעוניין בהתמודדות מול המציאות של הסבנטיז. נאש הוא מוזיקאי טוב שהפך להיות עייף מדי או נחוש מדי בדרכו החדשה".


בעיתון מפלורידה (TALLAHASSEE DEMOCRAT) נכתב אז בביקורת: "הוא לא שר טוב במיוחד והסגנון שלו בשום אופן לא רענן או ממריץ. המילים שלו הן לא בדיוק החומר שממנו עשויות אגדות ומעשיות. אבל גרהאם נאש נוגע בקלות, לא משנה מה המסר שלו. יש נגיעה משותפת למילים ולמוזיקה שלו שלדעתי מאפשרת לו לעקוף את הצורך בגימיק משטח.


גרהאם נאש לא יכול להיחשב לכוכב-על רק על סמך השירים שלו. אבל בגלל שהוא היה חבר באחת הלהקות האנגליות הטובות ביותר שיצאו מהפלישה הבריטית (ההוליס) ובגלל שהוא המשיך והפך לחלק מאחת הלהקות הכי טובות אי פעם (קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג) - לעתים קרובות הוא נמצא בקטגוריה זו.


כשאתה מתחבר לסוגים כאלה של תוויות, לפעמים קשה לעמוד בתדמית שלך. כאמן סולו, נאש לא הצית את העולם, אבל הוא הצחיק רבים מאיתנו במאמציו, ולעתים גרם לנו לחשוב על הזמנים המבלבלים שאנו חיים בהם היום.


מבין שני אלבומי הסולו שהוא עשה, אני חושב שהראשון שלו טוב יותר בסך הכל. אבל השירים הטובים בתקליט החדש טובים בערך כמו כל דבר שהוא כתב, אם כי יש רק פחות מהם. זה כנראה לא במקרה שהשירים הטובים ביותר של נאש הפעם הם השניים עם מסר פוליטי ברור. אחרי הכל, הוא אכן ביסס את עצמו באזור הפוליטי כשכתב את השיר CHICAGO בשנים האחרונות. הפעם נאש שר על חוסר העקביות המטופש בחוקי המריחואנה של האומה. נאש מספר על שני חברים שנתקלים במערכת המשפט של האומה על ידי הפרת חוקי המריחואנה.


זה סוג אלבום שישתפר ככל שתאזינו לו יותר כי השירים של נאש בדרך כלל צריכים לגדול עליכם לזמן מה. לא, הוא לא אגדה או כוכב-על, אבל הוא נוגע טוב מאוד ותמיד יש מקום למישהו כזה בעסקי המוזיקה העכשווית".


ב-2 בינואר בשנת 1971 פורסמה ביקורת בעיתון NME על הופעה של להקת גרנד פ'אנק ריילרואד במדיסון סקוור גארדן בניו יורק:



"כשלהקה זו הופיעה במדיסון סקוור גארדן, אזלו הכרטיסים כל כך מהר שמיד ארגנו הופעה נוספת שם. הופעת ה"בונוס" נקבעה לשבוע לפני ההופעה הראשונה!


ספסרי כרטיסים, שכמובן היו נרגשים לעודף אקשן מהמכירה המקורית, רכשו המון כרטיסים להופעה המיוחדת הזו. אז מחוץ לאולם היו רבים מהם שהתרוצצו כמו משוגעים, וניסו למכור את מרכולתם. חבר שלי, שלא היה לו כרטיס, פשוט חיכה עד השעה שמונה, נתן זמן לספסרים לדאוג, וקיבל כרטיס של 6.50 דולר ב-4.00 דולר! הפאניקה של הספסרים אז החלה.


היה קהל מאוד גדול, לא סולד אאוט, אבל התכנסות מרשימה בלשון המעטה. גרנד פ'אנק תויגה כל הזמן כלהקת סבון לבני הנעורים כאן. עם זאת, יש כמה אנשים אוהבי 'מוזיקה כבדה', שנשבעים בהם. הקהל של ההופעה הזו היה בעיקר בסביבות גיל ה-14.


להקת BLOODRUCK פתחה את הערב. להקת רוק טובה, שמעט מדי אנשים יודעים עליה הרבה. להקה זו מופקת על ידי טרי נייט, שהוא גם המפיק של גרנד פ'אנק. הם ביצעו בעיקר שירים מהתקליט החדש שלהם, והשיר LUCKY IN THE MORNING הוא טוב מאוד, והם קיבלו את הכבוד לחזור להדרן.


גרנד פ'אנק קיבלה קבלת פנים גדולה ועד מהרה החזירה לאנשים עם שירים אהובים כמו HEARTBREAKER, ARE YOU READY והסינגל הפופולרי היחיד שלה, CLOSER TO HOME. מחיאות הכפיים ששיר זה קיבל היו מרשימות.


המדיסון סקוור גארדן גדול מדי בשביל זה, וחלק מה'כוח' של הלהקה אבד בניסיון להגיע לאנשים בצד האחורי. הם עושים בעצם את אותן תנועות בכל הופעה, כך שאם אתה רואה אותם בפעם השנייה או השלישית, במיוחד באולם הגדול מדי והלא אישי, זה יכול להיות מעייף.


לאולם זה יש בעיה נוספת, בהד ה'טבעי' שלו, בשל שטחו הענק. להקה כמו גרנד פ'אנק מנגנת די חזק, וההד באולם נוטה לשבור את הסאונד. למרות הסאונד, האחדות וכל מה שכואב ולא עוזר בשטח גדול - הם קיבלו דרישה רועמת להדרן, והם חזרו ועשו את INSIDE LOOKING OUT.


ואז בהדרן השני הם עשו את INTO THE SUN ועזבו את הבמה. הקהל היה מרוצה, אבל אני באמת תוהה, גם אחרי שראיתי אותם, על מה כל המהומה. יש הרבה להקות רועשות מסביב. יש עוד הרבה להקות 'מקוריות' בסביבה. אבל, כנראה, יש רק גרנד פ'אנק אחת. אולי הם התשובה לצעירים".


ב-2 בינואר בשנת 1997 טבע למוות הגיטריסט רנדי קליפורניה, מלהקת SPIRIT.



הצל של ג'ימי הנדריקס נמצא אצל גיטריסטים רבים, אבל לרנדי קליפורניה הייתה יותר זכות מרובם לקחת על עצמו את הקרדיט הזה; כשרק היה בן 15, פגש רנדי (וולף) את הנדריקס בחנות מוזיקה בניו יורק. הם דיברו, ניגנו קצת ובמהרה הוסיף הנדריקס את הכינוי "קליפורניה" לשמו של רנדי וביקש ממנו להצטרף ללהקתו בהופעה בגריניץ' וילג'.


שלושת החודשים שאחרי כן השפיעו על שניהם; הנדריקס נתגלה על ידי מגלה הכשרונות החדש, צ'אס צ'אנדלר, שהיה עד אז בסיסט להקת האנימלס וקיבל שמועה לאוזנו לבוא ולבדוק גיטריסט חדש. הנדריקס הציע לקליפורניה לטוס איתו כדי לנסות לכבוש את לונדון אבל הוריו של הגיטריסט הקטין סירבו בתוקף.

הנדריקס טס לבדו, כבש בסערה את אנגליה וקליפורניה נשאר מאחור כדי להקים עם אביו החורג, המתופף אד קאסידי, את להקת SPIRIT. סגנון המוזיקה של הלהקה, שהתפרקה בשנת 1970 והתאחדה מאז בהרכבים שונים, נע בין זרמים רבים; רוק, ג'אז, קלאסי ועוד.


אבל זרם אחד בלתי צפוי, ב-2 בינואר בשנת 1997, שינה את התמונה. קליפורניה נפש אז באי מולוקאי שבהוואי, שם גרה אמו, וגלש בים עם בנו בן ה-12, קווין. לפתע נקלעו השניים לזרם שסחף אותם מהחוף. קליפורניה מיהר לדחוף את קווין ולהצילו אך הוא לא הצליח להציל את עצמו. גופתו לא נמצאה ולאחר חיפושים שנערכו במשך יומיים, הרשויות ביטלו את המשך מבצע החילוץ בגלל מזג האוויר החורפי והמקשה.


מותו של קליפורניה הביא את הסוף המוחלט של להקתו ארוכת החיים, לאחר ששרדה שורה ארוכה של פיצולים, גיבושים מחדש וחילופי כוח אדם. הלהקה התכנסה לפני מותו כדי להקליט את "קליפורניה בלוז", הכולל תריסר הקלטות חדשות לגמרי בתוספת חומר חי שהוקלט על ידי ההרכב המקורי משנת 1967.

ב-18 בינואר ערכו משפחתו וחבריו טקס אזכרה, שבמהלכו ביצעו חברי ספיריט גרסאות אקוסטיות לשירי הלהקה.


קצת טריוויה: קליפורניה התנסה גם עם קריירת סולו וגם החליף לזמן קצר, בשנת 1971, את ריצ'י בלאקמור בלהקת דיפ פרפל, כשהגיטריסט הסגלגל נפל למשכב עקב מחלה וביטול סיבוב הופעות, בימי טרום הביטוחים, יכל לעלות ללהקה המון כסף.


ב-2 בינואר בשנת 1978, וחודשיים לאחר שפרש מלהקת בלאק סאבאת', חזר הזמר אוזי אוסבורן לשורותיה. מה קרה שם? בואו לקרוא...



הנה ציטוטים ששלפתי מהספרים שכתבו חברי הלהקה...


הבסיסט גיזר באטלר: "היינו בבעיה, כי היה לנו לפי החוזה תקליט שהיינו צריכים לעשות וסיבוב הופעות, בזמן שהסכמנו גם לעשות תוכנית טלוויזיה אזורית בבירמינגהם כמה שבועות לאחר מכן. בבהלה קלה, טוני שכר את חברו הוותיק דייב ווקר, שהיה בלהקות סאבוי בראון ופליטווד מאק. דייב היה האדם היחיד שחשבנו שיכל לעשות את זה בהתראה כה קצרה, אבל זה היה אסון מוחלט. אהבתי את הדברים שדייב עשה עם סאבוי בראון, אבל הוא לא התאים לנו. בכנות, הייתי בטוח שהנה בא הסוף.


בזמן שכל זה נמשך, אוזי דיבר עם העיתונות על התחלת להקה משלו. אבל בסופו של דבר הוא חזר אלינו. הוא לא באמת רצה אבל, כמוני, הוא לא יכול היה לחשוב מה עוד לעשות והוא לא היה בשום סוג של

תנאי להתחיל לחרוש את התלם שלו. אלו היו חדשות רעות עבור דייב, שהיה עסוק בכתיבת מילים לאלבום החדש, אבל כולנו חשנו הקלה מאסיבית. לפחות עם אוזי בתור איש החזית שלנו, אנשים עדיין ירצו לראות אותנו".


הזמר אוזי אוסבורן: "מסיבה כלשהי, הדברים לא הסתדרו שם עם דייב, אז כשבאתי כמה שבועות לאחר מכן, הכל חזר לקדמותו - על פני השטח, לפחות. אף אחד לא באמת דיבר על מה שקרה. אבל היה ברור שדברים השתנו, במיוחד ביני לבין טוני (איומי הגיטריסט). בכל זאת, מיד כשחזרתי המשכנו מהמקום שבו הפסקנו עם האלבום".


הגיטריסט טוני איומי: "עשינו חזרות עם דייב ווקר וכתבנו איתו שניים או שלושה שירים. השמועה יצאה אל

העיתונות ואפילו עשינו תוכנית טלוויזיה מקומית בבירמינגהם איתו, אבל פשוט לא הרגשנו שזה נכון. ואז אוזי אמר: 'אני מצטער' וכל זה, והוא חזר. סיפרנו לדייב והוא הלך. עם זאת, אוזי לא חזר עד יומיים או שלושה לפני שהיינו אמורים להיכנס לאולפן בטורונטו. לא יכולתי לבטל את זה כי שילמנו הרבה כסף מראש. אבל עדיין לא היו לנו שירים מלבד השלושה שסיימנו עם דייב, ואוזי לא היו מוכן לשיר אותם".


ב-2 בינואר בשנת 1986 נפתח משפט תביעה נגד מיק ג'אגר.



בשנה זו נהנה ג'אגר מלהיט סולו בשם JUST ANOTHER NIGHT. שיצא מאלבום הסולו הראשון שלו, SHE'S THE BOSS. אבל במהרה הוטל בספק כי ג'אגר הוא שכתב את השיר, למרות שהאבן המתגלגלת טענה כי כן. הזמר וכותב השירים הג'מייקני, פטריק אי גלאנוויל, טען אחרת וניגש לתבוע.


גלאנוויל השתמש בחייו המקצועיים בשם הבמה פטריק אלי וב-2 בינואר החל בתהליך התביעה בבית משפט בניו יורק. בתביעתו דרש פטריק לקבל את כל הרווחים מהשיר, שאמורים להיות בסך מיליוני דולרים.


את גרסתו של ג'אגר הכיר פטריק לראשונה כשחבר סיפר לו על כך, בשנת 1985. "כששמעתי את זה, הבנתי מיד שזה ממש דומה לשיר שלי", הוא טען. "הייתי בהלם. מיד ניגשתי לבדוק את קרדיט כתיבת השיר שרשום על גבי התקליט של ג'אגר. למרבה ההפתעה, שמי נעדר משם". עורך דינו של פטריק מיהר להבהיר שזה אותו השיר - "אלו הן אותם המילים, זו אותה המנגינה ולכן זה אותו השיר".


אותו חבר שסיפר לפטריק על השיר היה נגן כלי ההקשה המקצועי, סליי דנבאר, שאף ניגן בהקלטת הגירסה של ג'אגר. "מיק הצליח להתעלות על הגירסה שלך", אמר דנבאר לפטריק, לפי דברי האחרון. בינתיים מיהר ג'אגר להגן על השלאגר ולהגיב שהוא כלל לא העתיק את השיר. במהלך המשפט אף העניק הצצה נדירה לתהליך כתיבת שיר, כשהשמיע לנוכחים הקלטות ובהן תהליך יצירת השיר הזה.


אז איך זה נגמר? ביוני 1988 פורסם שג'אגר הוא שניצח בקרב המשפטי הזה. שישה אנשים בחבר המושבעים פסקו לטובת הזמר הידוע, באומרם שפטריק לא הצליח להוכיח שג'אגר אי פעם שמע את שירו. ג'אגר לתקשורת בצאתו מבית המשפט: "אני לא חושב שהתובע באמת האמין בתוכו ששירו נגנב. הוא ראה הזדמנות להרוויח הרבה כסף וניגש לפעולה".


האמת? השיר של פטריק אלי לא דומה מדי לזה של ג'אגר. חבל היה על המאמץ שלו.


ב-2 בינואר בשנת 1969 הופיעה להקת לד זפלין במועדון 'ויסקי א גו גו' שבלוס אנג'לס, לצד להקת אליס קופר.




לאחר שבוע של הופעות זפלין כחימום ללהקת ונילה פאדג', עברה הלהקה ממזג האוויר החורפי לצד השמשי יותר של לוס אנג'לס. אליס קופר: "אני וחבריי ללהקה לא הכרנו אז כלל את לד זפלין. מבחינתנו זו הייתה עוד להקה. זאת עד שהגענו למקום ונתקלנו בג'ימי פייג'. היינו מעריצים של היארדבירדס והוא היה מוזיקאי חשוב עבורנו. אז התחלנו באמת להתרגש. מאד נהנינו להיות עם חברי לד זפלין שם".


גיטריסט הלהקה, ג'ימי פייג', חש ברע ורופא שהגיע לבדוק אותו אמר לו כי ינהג בטירוף אם יופיע כך. פייג' התעקש, הרופא הזריק זריקה והקהל (שמנה כמאה איש) קיבל הופעה. פייג': "הופענו ולא אכזבנו את בעל המקום, אבל הוא דאג לקזז את הרווחים שלנו בטענה שעשינו הופעה אחת ארוכה במקום שתיים קצרות. ברור שזה עיצבן אותנו".


ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



גם זה קרה ב-2 בינואר:



- בשנת 1926 יצא הגליון הראשון של עיתון בריטי ושמו מלודי מייקר, שהבטיח לספק חדשות על המוסיקה הפופולרית. בין הכתבות ניתן היה לקרוא על גיטרות יוקלילי, אייטמים על להקות ריקודים וכיצד לקרוא תווים.


- בשנת 1969 הוחרמו, על ידי משטרת ניו ג'רסי, עותקים שנשלחו לשם מתקליטם של ג'ון לנון ויוקו אונו ששמו 'שתי בתולות'. תמונת העטיפה, בה רואים את השניים עירומים כביום היוולדם, נתפסה בעיני המחרימים כפורנוגרפית.


- בשנת 1985 התחתן הגיטריסט רון ווד (מהרולינג סטונס) בפעם השנייה. הכלה הייתה ג'ו קרדלייק ובין אורחי החתונה נראו גם רינגו סטאר, רוד סטיוארט, ג'ף בק וחברי הסטונס, כשמיק ג'אגר דווקא נעדר משם. הזוג יתגרש בשנת 2009.


- בשנת 1948 נולד קרי מינייר, הקלידן של להקת הרוק המתקדם, GENTLE GIANT. קלידן בריטי נוסף, שנולד ביום זה ובשנת 1946, הוא צ'יק צ'רצ'יל, מלהקת TEN YEARS AFTER.


- בשנת 1979, נפתח משפטו של הבסיסט סיד וישס, שנאשם בדקירתה למוות של חברתו, ננסי ספאנג'ן. המשפט לא יגיע לסיומו כי וישס ימות ממנת יתר, כחודש לאחר מכן ואחרי שני נסיונות התאבדות שלו בתאו שבכלא.


- בשנת 1967 יצאו שלושת חברי להקת CREAM לחופשה של כמה ימים. ג'ק ברוס נסע לסקוטלנד. ג'ינג'ר בייקר המתופף נשאר בלונדון. אריק קלפטון נסע עם חברתו שארלוט לצרפת. המטרה של החופשה הייתה לאפשר לכל אחד מהחברים לכתוב שירים לאלבום השני של הלהקה.


- בשנת 1965 הופיע סיד בארט (שיהפוך בהמשך למייסד הפינק פלויד) עם הרכב בשם THOSE WITHOUT במסיבה פרטית בקיימברידג'.


- בשנת 2012 מת הגיטריסט לארי ריינהארדט, שהיה בלהקות IRON BUTTERFLY ו-CAPTAIN BEYOND. בן 63 במותו.




בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים




































































©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page