top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-20 באפריל בעולם הרוק


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.



אז מה קרה ב-20 באפריל (20.4) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אנחנו עושים הופעות כמו שעתיים וחצי, שלוש ואנחנו ממש מוכנים לזה. זה בלתי אפשרי לעשות יותר מזה, פיזית ונפשית. אני מודה שיש הרבה מקומות שבהם אנחנו עובדים יותר. זה בגלל שלמנהל שלנו יש סידור שאם דברים הולכים כשורה ויש הרבה אנשים שירצו לראות אותנו, אנחנו עושים הופעה שנייה שם באותו יום. אבל זה שונה. זה די חבל כי, בטח, נוכל להופיע פעמיים ולהגיע ליותר אנשים. אבל האנשים שיהיו שם להופעה מאוחרת יותר, ההופעה האחת הזו... הם אלו שירוויחו. הקלטנו הופעות שלנו כשעבדנו בקרניגי הול בניו יורק, כל ערב במשך שבוע. מתישהו יהיה מזה אלבום חי... לחברת התקליטים קולומביה יש תוכניות. כרגע אני אישית מעדיף לא להוציא את זה למשך כמה שנים. זה רק מבט אישי עבורי. אם עשינו את זה עכשיו, צריך לתת לזה זמן. אנחנו בדרכים הרבה. אנחנו באמת מסוג הלהקות שעובדות הרבה. כל התיכון עבדתי בלהקות. תנו לי רק לנגן. אם אני מקבל יותר מדי חופש, אני נהיה חסר מנוחה. זו הסיבה שאנחנו אוהבים סיבובי הופעות" (טרי קאת', הגיטריסט של להקת שיקגו, בשנת 1971)


ב-20 באפריל בשנת 1974 יצא תקליטו השני של הגיטריסט, רובין טראוואר, ושמו BRIDGE OF SIGHS. יש מצב שמדובר במאסטרפיס שלו.



האלבום הופק על ידי נגן האורגן ושותף של טראוואר בלהקת פרוקול הארום, מת'יו פישר. טכנאי ההקלטה היה ג'ף אמריק, שהיה ידוע בעיקר בשל העבודה שעשה עם הביטלס. לצדו של טראוואר מנגנים בתקליט הבסיסט / זמר ג'יימס דיואר והמתופף רג' איזידור.


שם התקליט בא בהשראת גשר פונטה דה סוספירי המפורסם בוונציה, הידוע גם בשם "גשר האנחות". הגשר קיבל את שמו במאה ה-17, כאשר אסירים שעברו בו בדרכם לתאי הכלא בצד השני, סביר להניח שראו בפעם האחרונה את המראה היפה של הלגונה והחופש.


טראוואר: "האלבום הזה הוקלט ממש מהר - בסביבות 16 או 17 ימים. הופענו הרבה בתקופה ההיא והכנסנו הרבה חומרים לסט שלנו, אז עשינו כך חזרות טובות והכרנו את השירים. האולפן היה די גדול ובזמן שניגנו בו, ג'ף (אמריק) פשוט הקשיב בזמן שהוא הסתובב בחדר והציב את המיקרופונים במקום שבו הוא חשב שהדברים נשמעים הכי טוב. הוא בעצם שם מיקרופון אחד קרוב למגבר, אחד באמצע השדה ואחד רחוק. לא היה פה עניין של מדע - זה היה רק הוא ואזני הקסם שלו.


הוא היה נהדר במהלך המיקס. מדי פעם הייתי שואל אם הגיטרה רועשת מדי, והוא תמיד היה אומר 'לא'. הגיטרה אף פעם לא הייתה רועשת מדי בשבילו! אבל זה בערך הדבר הגדול בלנגן בשלישייה. שום דבר לעולם אינו רועש מדי; שום דבר לא באמת מפריע לשום דבר אחר. תמיד יש הרבה מקום".


טראוואר לעיתון SOUNDS בזמנו: "בוודאי שהגיטרה, ככלי רוק עיקרי כמעט מאז שהמוזיקה התחילה, היא כלי ליצירת משהו מקורי אבל זה גם הכלי הכי קל לנגן בו בצורה גרועה, מה שהרבה אנשים עושים. מנקודת מבט של גיטריסטים, לקלפטון יש מגע מדהים, אבל הוא לא ידוע במיוחד במקוריות שלו. את פיטר גרין אהבתי מאוד. פליטווד מאק איתו הייתה אחת הלהקות הבריטיות האהובות עליי כי לפיטר גרין היה משהו להגיד מוזיקלית שעניין אותי, וזו הנקודה... לכל כך מעט גיטריסטים יש משהו לומר. אני מאוד אנטי להרבה דברים שקורים במוזיקה. אני כותב מוזיקה במיוחד לגיטרה ואני מנסה להימנע מלהיות קונבנציונלי בכל דרך, אז המוזיקה שאנחנו יוצרים היא כמו הצהרה אנטי ממסדית".


ברולינג סטון נכתב בביקורת: "הגיטריסט רובין טראוואר מודה ששאב את השראתו מג'ימי הנדריקס ויש לו ארסנל של ליקים, טריקים ומנגינות כדי להוכיח זאת. הוא גם הרכיב להקה מאוזנת שתלווה את טיסות הסולו שלו: הבסיסט ג'יימס דיואר הוא זמר מיומן בסגנון נשמה המסוגל למלא בצורה מעוררת הערצה מטלות ווקאליות מבלי לגרוע מההופעה של הגיטריסט.


הטון של טראוואר בשרני, ידו בטוחה: בקוהרנטיות ובבזק, צלילי הסולו שלו עומדים בהשוואה לזה של המנטור שלו. אבל בעוד שהקבוצה הנוכחית שלו מנגנת באיפוק ראוי לשבח, ולמרות כושרו האינסטרומנטלי של טראוואר, האלבום החדש כקודמו חסר את הניצוץ היצירתי הזה שמפריד בין עדינות נגזרת לבין עיבוד סגנוני אישי יותר. ההבטחה המלוטשת מאוד של טראוואר מחמיצה את הפאתוס המחייה את ההקלטות האחרונות של הנדריקס. ברור שטראוואר יצטרך להדיח את רוחו של הנדריקס לפני שימצא את הקול שלו. בינתיים, להקתו הנוכחית מנגנת בעוצמה תמציתית שממלאת חלל עכשווי".



ב-20 באפריל בשנת 1992 נערך מופע הוקרה ענק לזכרו של פרדי מרקיורי. חברי להקת קווין הנותרים הובילו את הערב המיוחד הזה עם רשימה ארוכה ומרשימה של אמנים ידועים שהצטרפו לבמה. המופע נקרא בשם A CONCERT FOR LIFE.



בערב ה-24 בנובמבר 1991, יום מותו של פרדי מרקורי מאיידס, החליטו שלושת חבריו ללהקה לחגוג את חייו ומורשתו של כוכב הרוק הכריזמטי בסגנון מיוחד. שבוע לאחר מכן חשפו בריאן מאי ורוג'ר טיילור שהם מתכננים להעלות קונצרט לזכרו של פרדי מרקורי. הם עשו זאת בתוכנית בוקר טלוויזיונית. "יהיה סוג של אירוע על שמו, שיהיה חיובי ובתקווה לגייס הרבה כסף לצדקה", אמר טיילור.


"זה נראה כמעט בלתי נתפס לדמיין את קווין מופיעה בלי פרדי בתור הסולן הראשי", הגיבה מנחת הטלוויזיה. "כן, די בלתי נתפס", ענה טיילור בחיוך עצוב.


שלושה חודשים לאחר מכן נודע לעולם התאריך בו זה יקרה. בערך בשעה 18:00, עלו שלושת חברי קווין על הבמה כדי לנאום. "ערב טוב, וומבלי והעולם", אמר בריאן מאי לפני שהבטיח לתת לפרדי מרקיורי את 'האירוע הגדול בהיסטוריה'. רוג'ר טיילור דיבר על איך שהאיידס משפיע על כולנו ואז הכריז, "לג'ון (דיקון) יש מה לספר". דיקון לקח את המיקרופון ונשמע כמו מנהל המודה להורים שהגיעו למופע בית הספר. "קבלו בבקשה... מטאליקה!" הוא הכריז וכך יצא מופע הרוק לדרך.


במהלך האירוע נראו על הבמה כמה רגעים לא שגרתיים; אלטון ג'ון ואקסל רוז (שרבים האשימו אותו בהומופוביה) התחבקו באופן מביך ומאולץ. לפני המופע יצא קמפיין להעיף את גאנס אנד רוזס מהאירוע. בריאן מאי התנגד. זה היה יום קשה עבור אלטון. הוא דפק על דלת חדר ההלבשה של אקסל שעות קודם לכן כדי לעשות חזרות, אבל שומר הראש של אקסל אמר לו להתחפף משם כי הבוס שלו ישן.


גם השחקנית, אליזבת טיילור, עלתה לבמה ונצצה למרחקים מתכשיטיה המאד יקרים. "אל תדאגו, לא אשיר לכם", היא אמרה בחיוך ואז צעקה לאיצטדיון, "יש כאן 70,000 איש. תסתכלו על עצמכם. בעוד שבועיים קצרים יהיו כמה שיותר נדבקים חדשים כמו שיש כאן אנשים. תגנו על עצמך! בכל פעם שאתם מקיימים יחסי מין, תשתמשו בקונדום!"


דייוויד בואי כרע ברך והתפלל באופן שגרם לקהל להתבלבל (כשגם רוג'ר טיילור נראה מופתע מזה מאחורי התופים). וג'ורג' מייקל שר באופן כה משכנע שרבים האמינו שהוא יהיה הזמר הבא של להקת קווין.


כשהכרטיסים לקונצרט המחווה לפרדי מרקורי יצאו למכירה, הם נמכרו כולם תוך שעות. הקונצרט שודר ב 76 מדינות, וכמיליארד איש צפו בתוכנית בשידור חי. כל ההכנסות נתרמו לארגון צדקה לחקר האיידס.

החלק הראשון של הערב היה עם להקות שביצעו שירים משלהן כמו גם קאברים של קווין. הגיטריסט, בריאן מאי, הודה שהוא היה עצבני ביותר לפני תחילת המופע, כי חשש שישכח לקרוא למישהו לבמה.

לא כל האמנים הידועים הצליחו לשיר את שיריו של פרדי בצורה מושלמת; רוג'ר דאלטרי, לשעבר סלן להקת המי, לא הצליח להגיע לטונים הגבוהים בשיר I WANT IT ALL. ורוברט פלאנט התקשה והתפתל בעת שניסה לבצע את INNUENDO. פלאנט: "ניסיתי ללמוד את המילים בזמן שהייתי בחופשה במרוקו, אבל בסופו של דבר היה לי דף ענקי שהודבק על הבמה".


גם נסיון של חברי קווין, ביחד עם הזמר ג'יימס הטפילד והגיטריסט טוני איומי (מבלאק סאבאת') לבצע את STONE COLD CRAZY נתקל בטעויות נגינה מביכות באמצעו. כשהמופע יצא לאחר מכן באופן רשמי - הדבר תוקן באולפן.


היו גם שהתלוננו שרבים מהאמנים המופיעים לא היו קשורים לפרדי מרקורי. מצד שני, רבים אז גם לא הבינו מה ליזה מינלי עושה על הבמה, ברגע הסיום, כי לא ידעו כמה מרקיורי העריץ אותה. אבל כולם הסכימו על דבר אחד; פרדי היה מבצע את ההופעה טוב יותר מסך כל אלו שבאו להופיע למענו.


אחרי המופע נערכה מסיבה בהארד רוק קפה, במלון מייפייר בלונדון, כשלימוזינות נראו חונות בחוץ, פגוש אל פגוש, משחררות את המטען המפורסם שבהן. הנתונים מתפרסמים זמן קצר לאחר עם המספר 35 מיליון דולרים שנאספו מהאירוע. גורמים בתעשייה חלקו על כך מאוחר יותר בהוסיפם את עלות ההפקה, הטיסות, הוצאות ומלונות מפוארים לאמנים, כך שאולי נאספו איפשהו בין 12-8 מיליון דולר. אנשי קווין התעקשו שהמופע נועד "להעלות את המודעות ל-HIV ולאיידס ולא לכסף". בהארד רוק קפה נראה מאי תשוש ומודאג. הוא הבין שאחרי זמן רב של הכנות למופע הזה, הוא עכשיו באמת רק עם עצמו להמשיך מכאן הלאה כשהוא מותיר מאחוריו יום של מופע עם שיאים ושפל, של טרגדיה וקומדיה, של שינוי חוקי משחק מבחינת מודעות חברתית וגם ביצועים מגדירי קריירה.


ההרצאה "לילה באופרה - הסיפור של להקת קווין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-20 באפריל בשנת 1968 התפרסמה מודעה בעיתון NME הבריטי, שמשכה הרבה עיניים.



במודעה נתבקשו אנשים לשלוח קלטות הדגמה לחברת תקליטים חדשה ששמה הוא "אפל". זה למעשה סימן את השקת חברת "אפל רקורדס" של הביטלס. המודעה הציגה את עוזר הלהקה, אליסטר טיילור, כלהקה של איש אחד, ומשכה כ-400 איש לשלוח קלטות בשבועיים שלאחר מכן. כל אלו לא הביאו להחתמות המשתוקקים לתהילה.


טיילור בספרו: "סשן הצילומים היה מצחיק. הנה אני, כתזמורת של איש אחד, עם תוף כבד על הגב שלי עם מצילה, גיטרה, מפוחית, הרבה כלים. מדי פעם עלה במוחי שפול מתלוצץ פה, אבל זה לא היה חדש ולא ממש הפריע לי. ניסינו לא מעט תנוחות כשאני יושב שם ונראה ומרגיש כמו שזיף מיובש, אבל פול הבין שצריך משהו ואמר בהתלהבות, 'זה לא טוב אם אתה לא באמת שר. תשיר לנו משהו. כל דבר שאתה אוהב'. הפעם היחידה שאני שר היא באמבטיה ולא יכולתי אפילו לחשוב על מה לשיר. התפשרתי על 'כאשר עיניים איריות מחייכות' ופשוט שרתי את זה, מנסה לא למות ממבוכה. הצלם תיקתק במצלמה בשמחה ובסוף הפגישה, פול ואני יצאנו מהסטודיו לסוהו וניסיתי להחזיר את זרימת הדם לכתפיי לאחר שהורד ממני התוף הכבד".


את נוסח המודעה חיבר פול מקרטני: "יום אחד הוא שר את שיריו למכשיר הקלטה, אותו שאל משכן. בכתב ידו המסודר הוא כתב מכתב הסבר, עם שמו וכתובתו. הוא גם זכר לצרף תמונה של עצמו. את המכתב הוא שלח עם ההקלטה לחברת אפל, ברחוב בייקר 94, לונדון. אם חשבתם לעשות את אותו הדבר - תעשו זאת עכשיו! האיש הזה הוא עכשיו בעליה של מכונית בנטלי".


את הסיפור השלם של חברת אפל, מהקמתה ועד התרסקותה - תמצאו, עם פרטי מידע נדירים, בספר "ביטלמאניה!". לפרטים ולרכישה, תלחצו פה.


ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-20 באפריל בשנת 1991 נספה הזמר סטיב מאריוט (סולן להקות SMALL FACES ו-HUMBLE PIE) בדליקה שפרצה בביתו. מה קרה שם? בואו לקרוא את הפרטים הנדירים והמטלטלים בספרי, "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום". לפרטים ולרכישה בלחיצה פה.



ב-20 באפריל בשנת 1973 הגיע הקטע האינסטרומנטלי SYLVIA, של להקת פוקוס, למקום הראשון במצעד של גלי צה"ל. במצעד המקביל, בשידורי ישראל, הוא שהה במקום השני.



האורגניסט / חלילן / זמר הלהקה, טיס ואן ליר, כתב את הקטע לפני שהוקמה פוקוס, ובמקור היו לזה מילים. בעבר הוא היה חבר בלהקת הליווי של זמר הקבארט ההולנדי המפורסם, ראמסס שאפי. במהלך המופע גם ניתנה ההזדמנות לזמרות הליווי לבצע קטע וואן ליר לא אהב את השיר שבוצע על ידי חברתו לבמה, סילביה אלברטס. לכן הוא חיבר עבורה שיר עם מילים מאת לינדה ואן דייק.


השם של זה היה "חשבתי שאני יכול לעשות הכל לבד, תמיד הסתובבתי בעיר לבדי", אבל כשהוא ניגן לסילביה את השיר, היא בכלל לא אהבה את זה. לאכזבתו הרבה, הוא נאלץ לשים את השיר במגירה. שנים לאחר מכן, ולאחר ההצלחה האדירה עם הלהיט "הוקוס פוקוס" ניגש ואן ליר ליצירה הישנה, הוריד מעליה את שכבת האבק ועם להקתו הפך את זה להצלחה מסחררת.


ב-20 באפריל בשנת 1968 הופיעה להקת דיפ פרפל את הופעתה הראשונה בהחלט.



ההופעה התקיימה באולם בית ספר בדנמרק מול קהל של כ-500 איש. חברי הלהקה, שאז נקראה בשם ROUNDABOUT, היו האורגניסט ג'ון לורד, הגיטריסט ריצ'י בלאקמור, הזמר רוד אוונס, הבסיסט ניק סימפר והמתופף איאן פייס.


הלהקה החליטה לפני הופעתה, כי אם זו לא תהיה מוצלחת והביקורת המקומית תהיה שלילית, היא תשנה את שמה, כדי לפתוח דף חדש, חלק ונקי. אחרי הכל, היא לא רצתה להופיע את הופעת הבכורה שלה באנגליה ולשרוף את עצמה שם במידה והמופע לא יהיה טוב. סימפר ובלאקמור אף התאמנו מול מראה בנגינה ובצעדים תיאטרליים. בתום ההופעה, עזבה הלהקה את המקום כשחבריה לא שמו לב כי סימפר הבסיסט לא נמצא עם שאר החברים באוטו. סימפר היה עסוק בהטלת מימיו בשירותי אולם בית הספר וכשיצא משם, גילה לחרדתו כי ננטש.


למרות קשיי השפה המקומית והעובדה שלא זכר את שם המלון בו התאכסנה הלהקה, הצליח סימפר לתפוס טרמפ ולהגיע לבסוף למלון בו שוכנה להקתו. כשהגיע למלון, ראה את ארבעת חבריו יושבים ליד בר המשקאות במלון ולוגמים להנאתם. הבסיסט רתח מזעם והביע את דעתו בקול רם ותקיף על כי נזנח.


למרות שהמופע הראשון בדנמרק עבר כשורה, מבקר המוזיקה בעיתון המקומי ציין כי לטעמו הלהקה נראתה כמו להקת הפופ 'דייב די, דוזי, ביקי, מיק וטיץ'. זו לא הייתה מחמאה גדולה במיוחד ללהקה, מאחר והלהקה שהושוותה אליה הייתה להקת פופ במלוא מובן המילה.


בלאקמור וחבורתו לא שאפו להיות מתויגים כלהקת פופ - זה נראה להם כמו סוג של קללה. הם רצו להיות 'להקת מחתרת' ולכן הוחלט באופן מיידי לשנות את שם הלהקה. לאחר סיעור מוחות הוחלט לשנות ללהקת "דיפ פרפל". ואם חשבתם שהיה זה שם מקורי, - הנה האמת. חברי הלהקה טענו מאז שהם בחרו את שם הלהקה כשבלאקמור הוסיף שהיה זה משם של יצירה שסבתו אהבה במיוחד. אבל יש כמה נתונים שנשכחו ומראים שמשהו אחר קרה שם. רוד אוונס ואיאן פייס פעלו לפני כן יחדיו בלהקה בשם THE MAZE וכמה חודשים לפני שהקימו את דיפ פרפל, הם הופיעו כשלהקת החימום הייתה אחת שפעלה תחת השם... דיפ פרפל. אז האם אוונס או פייס העלו את שם הלהקה המחממת ההיא בעת סיעור המוחות אחר השם? או שמא כל זה היה מקרי ביותר?


ההרצאה "עשן על המים - סיפורה של להקת דיפ פרפל" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616459



גם זה קרה ב-20 באפריל:



- בשנת 1949 התאבד אביו של המפיק האגדי פיל ספקטור (אז בן תשע) עקב חובות כספיים גדולים מאד שהלכו ותפחו. ספקטור הבן כתב עליו את השיר TO KNOW HIM IS TO LOVE HIM. זה היה משפט שאמו של ספקטור דאגה שייכתב על המצבה של אביו ומשם ספקטור הבן קיבל את ההשראה לכתיבת השיר.


- בשנת 1942 נולד אייזק הייז, אחד ממובילי המוסיקה השחורה של שנות השישים והשבעים בחברת התקליטים STAX. הייז ידוע בעיקר בזכות הלחנת פסקול הסרט SHAFT משנת 1971. הוא ידע קאמבק מטורף בזכות דיבוב דמותו המצוירת של 'שף' בסדרה SOUTH PARK. הוא מת ב-10 באוגוסט 2008.


- בשנת 1981 הורשע סולן 'האמהות והאבות', ג'ון פיליפס, במכירת תרופות מזויפות. בנוסף הוא גם הורשע באחזקת סמים. גזר הדין המקורי של חמש שנים בכלא צומצם לעונש של חודש ו-250 שעות של מתן עבודה לקהילה בצורת נאומים נגד סמים.


- בשנת 1948 נולד קרייג פרוסט, שבשנת 1973 הצטרף כקלידן ללהקת גראנד פ'אנק.


- בשנת 1999 הודיע בילי ג'ואל לקהל המופתע בהופעה בניו ג'רזי שהוא פורש מהופעות והקלטות פופ ושברצונו להתמקד מעתה במוזיקה קלאסית. פרישתו לא תהיה לזמן רב והוא חזר בדצמבר של אותה שנה.


- בשנת 1968 הקליטו חברי הרולינג סטונס את השיר JUMPING JACK FLASH באולפני OLYMPIC שבלונדון. זה השיר שהחזיר את הסטונס לסאונד השורשי שלה, אחרי תקופה של ניסיונות מוסיקליים פסיכדליים.


- בשנת 1951 נולד זמר הנשמה לות'ר ואנדרוס. לפני שהפך זמר מפורסם בשמו ליווה ואנדרוס גם את דייויד בואי (בשנת 1975 באלבום YOUNG AMERICANS, למשל). הוא מת ביולי 2005.


- בשנת בשנת 1976 הופיע ג'ורג' האריסון על הבמה ומעטים ביותר בקהל זיהו אותו. זה היה כשהוא שהה בניו יורק וקיבל הזמנה מחברו הקרוב, השחקן אריק איידל, להצטרף למונטי פייטון, על במת המדיסון סקוור גארדן, כדי לבצע את המערכון עם "שיר חוטב העצים". האריסון צפה בחלק הראשון של המופע בקהל וניגש לחדר ההלבשה בהפסקה. שם הוא קיבל את ההזמנה להצטרף למערכון. שמו כמובן נשמר בסוד. למחרת, הגיע הזמר הארי נילסון לצפות במופע וביקש לבצע גם הוא את המערכון עם החבורה המצחיקה. אבל אצלו התוצאה הייתה מחרידה, כשהוא נפל מהבמה ושבר את ידו.


ב-20 באפריל בשנת 1970 יצא תקליטה השלישי של להקת ג'ת'רו טול ושמו BENEFIT.



לאחר הפסקה יזומה לטובת חופשת חג המולד של 1969 חזרה הלהקה לפעילות ויצאה לסיבוב הופעות בדנמרק, פינלנד, גרמניה ושבדיה. כל זאת לפני הטיסה ללוס אנג'לס, כדי להופיע בתוכנית טלוויזיה מיוחדת שנקראה SWITCHED ON SYMPHONY. בתוכנית הופיעו גם להקות סנטנה, THE NICE והתזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס בניצוחו של זובין מהטה.


ג'ת'רו טול ניגנו בתוכנית את הקטע BOUREE ביחד עם תזמורת אך מנהיג הלהקה, איאן אנדרסון, סירב להשתתף בהדרן של התוכנית, למרות בקשתו של מהטה. הסיבה שלו הייתה כי מצא במיזוג של להקת רוק ותזמורת פילהרמונית דבר בינוני כשזה נוצר רק כגימיק למען תוכנית טלוויזיה ולא למען אומנות אמיתית. כך לקח אנדרסון את יצירתו ובגישה זו גם ניגש להכנת התקליט השלישי.


שנת 1970 החלה עם עוד גיחה לאולפני מורגן, בלונדון, כדי לעשות שירים לאלבום הבא. רובין בלאק היה הטכנאי ההקלטה הפעם וזה היה המפגש הראשון במערכת יחסים ארוכת שנים של הלהקה עמו. בזמן שהלהקה הקליטה, עיתון NME חיבר את הקולות שהקוראים שלחו למועמדים ללהקה החדשה הטובה ביותר. הזוכה, עם רוב של 3,000 קולות, הייתה לא אחרת מאשר ג'ת'רו טול, ותוצאות המשאל הודפסו בגיליון שיצא ב- 24 בינואר.


ההקלטות במורגן היוו את הבסיס לאלבום BENEFIT, שנקרא כך על ידי מנהל הלהקה, טרי אליס. יש לציין שאיאן אנדרסון לא אהב את שם האלבום הזה וגם את קודמו (STAND UP).


באופן אישי, איאן אנדרסון לא היה מאוד מרוצה באותה תקופה, והרגיש לא במקום עם חבריו. רק לעתים נדירות הוצגה אופטימיות בשירים האלו שלו. הוא היה חוסר שביעות רצון מסיבובי הופעות ובדידות בדרכים שהיו הגורמים העיקריים בהתבוננות שלו פנימה, אבל תהליך כתיבת השירים היה טיפולי בהוצאת הרגשות הללו מהמערכת שלו. אנדרסון: ""היה קשה מאוד להיות במלון ופשוט להכריח את עצמך לקחת גיטרה ולנגן כשממש נמאס לך מזה ורק רצית לחזור הביתה. הכרחתי את עצמי לקחת גיטרה ולנגן בה כי רציתי להזריק משהו אחר לחדר בודד במלון מלבד גרופיות וסמים, שנראה דבר מאוד משעמם ומשהו שכל השאר עשו. לא ראיתי הרבה טעם לעשות את זה, אז פשוט כתבתי את השירים. וזה כל מה שהיה לי וזה היה הבילוי היחיד שלי".


שירים כמו WITH YOU THERE TO HELP ME עסקו בג'ני פרנקס, מזכירה במחלקת ההוצאה לאור של חברת התקליטים בה הייתה חתומה הלהקה אנדרסון. יתחתן עמה מאוחר יותר, באותה שנה, במשרד הרישום של ווטפורד באנגליה.


אנדרסון יצר לאלבום הזה כמה מהשירים הכבדים יותר של הלהקה בתקופה ההיא. הוא אף ביקש מחברו ג'ון אוון, אז סטודנט מצליח לרוקחות, לתרום להקלטות הלהקה בנגינה על פסנתר, אורגן האמונד ומלוטרון.

סגנון נגינת הקלידים של אוון התאים לצליל של הלהקה כמו כפפה ליד ודרך אגב, שמו האמיתי הוא ג'ון אוונס, אך החליט לקצר את שם משפחתו כי לטעמו זה נשמע טוב יותר. בעוד שבאלבום הקודם, STAND UP, הבא אנדרסון שירים גמורים להקלטה, בהקלטות לאלבום הזה הובאו לאולפן שירים לא גמורים שדרשו השלמה. הדבר גרם לתהליך ההקלטה להיות פחות נינוח מבפעם הקודמת.


האלבום הזה הפך את שמו של אנדרסון לדמות המרכזית של הלהקה, באופן רשמי. למרות ששאר החברים תרמו רעיונות לעיבודים, בסופו של דבר הלך הקרדיט כולו לחלילן.


מבחינה טכנית, אולפן ההקלטות עצמו הכיל מיקסר של שמונה ערוצים שהיה די קשה לתפעול. מה גם שהלהקה עצמה מצאה קושי בכיוון הגיטרות שלה. גיטריסט הלהקה, מארטין באר, גילה שנמאס לו לכוון את גיטרת הגיבסון SG שלו ונתן אותה במתנה לאנדרסון, שניסה לתפעל אותה בהקלטה אך נתקל גם הוא בקשיים. האלבום הזה מאד מגוון. יש כאן שירי רוק חשמליים לצד בלדות. דווקא הצד הפולקי, שבדרך כלל מקבל דגש רחב באלבומי הלהקה, יחסית נעדר כאן.


זו אחת הפעמים היחידות בהן אנדרסון ובאר ניגנו יחדיו בגיטרות חשמליות תפקידים שמשלימים זה את זה. כמו כן נעשה כאן שימוש באפקטים מיוחדים כמו נגינת סלילי הטייפ לאחור. עטיפת האלבום עוצבה על ידי מנהל הלהקה, טרי אליס ואנדרסון לא אהב את העיצוב, אם כי לטעמי האישי הוא נהדר.


ג'ון אוון עשה תפקיד כה טוב בהקלטות עד שהוחלט בלהקה למשוך אותו החוצה מלימודיו האקדמיים ולהפוך אותו לחבר קבוע בלהקה. אוון התלבט מאד כי הוא לא רצה לעזוב את לימודיו. בסוף הוא שוכנע להצטרף ללהקה כשנתיים, לעשות כסף טוב ולחזור ללימודיו. בסוף הוא נשאר בלהקה כעשר שנים ולא השלים את לימודיו. לטעמי זוהי אחת התקופות היפות ביותר של להקת ג'ת'רו טול והאלבום הזה הוא אחד מהטובים שיצאו תחת שמה.


הביקורות בזמן אמת הלכו כך...

בעיתון דיסק אנד מיוזיק אקו פורסם: "זה לא מתקדם בקפיצה דרסטית כל כך כמו מה שהאלבום 'סטנד אפ' עשה מ-THIS WAS. זה יותר כמו הג'ת'רו טול שראינו ושמענו בשנה האחרונה. זה נראה אלבום ארוך להפליא, ומראה איזו להקה מרגשת היא זו. מרגש כי הם יכולים לעשות הפסקות סולואי גיטרה די ארוכות ועדיין לשמור על צליל הדוק מאוד. כל השירים הם של איאן אנדרסון ובמקומות מסויימים המילים חלשות מאוד, עם חרוזים ממש מביכים".


בעיתון MUSIC NOW נכתב: "היתרונות טובים כמו 'סטנד אפ' - כנראה קצת יותר טובים והכל נשמע קצת יותר ביחד. לג'ת'רו טול יש צליל מאוד ייחודי, וזה לא השתנה הרבה. זה אוסף נוסף של שירי איאן אנדרסון שהחליל שלו מנגן במתיקות ויצירת הפסנתר של ג'ון אוון זורחת. הכל שם - אני חושב שתהנו מזה".


בעיתון ביט אינסטרומנטל נכתב: "האלבום השלישי של ג'ת'רו טול הוא פנומנלי ובטוח שיהיה להיט מיידי, אבל בכל זאת הוא קצת מאכזב. זה הכל חומר של איאן אנדרסון כאן, עם דברים מוצקים וטובים, אבל נראה שהקבוצה מסתמכת על אותה נוסחה להצלחה, והסאונד הכללי שלה לא כל כך רענן".


בעיתון RECORD BUYER נכתב: "איאן אנדרסון עדיין מקפץ על רגל אחת, אבל למוזיקה של ג'ת'רו טול - להקה בריטית שהפכה לגדולה מאוד באמריקה ומדורגת לצד לד זפלין - כבר אין את החוד הקשה והנשכני שלה. זו מאד אכזבה, שכן, עם הריכוך שלה, המוזיקה שלה איבדה את רוב הייחודיות והמשיכה שלה. עכשיו הם נשמעים בדיוק כמו כל כך הרבה להקות פרוגרסיביות אחרות. נעלם החליל הנושם והחריף של המנהיג אנדרסון. עכשיו הוא מנגן הכל. גם קול הבלוז הקשה שלו נעלם, בעוד שהגיטרה של מרטין באר, אף על פי שהיא דומה בסגנון, חסרה את העוקץ של החבר לשעבר בלהקה, מיק אברהמס".



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page