רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-23 באוקטובר בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-23 באוקטובר (23.10) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "יש דבר אחד שאני לא מבין ב-ASTRAL WEEKS... אף אחד לא יגיד לי שזה אלבום רוק. למה הם ממשיכים לקרוא לו כזה, אין לי מושג" (ואן מוריסון)

ב-23 באוקטובר בשנת 1970 יצא התקליט הזה של פרנק זאפה ושמו CHUNGA'S REVENGE. שמו בא לתאר נקמה של שואב אבק קטן ושמו CHUNGA, בסיפור אהבה משולש בינו לבין בחור ובחורה.

SIDE 1

1. Transylvania Boogie

2. Road Ladies

3. Twenty Small Cigars

4. The Nancy & Mary Music

SIDE 2

1. Tell Me You Love Me

2. Would You Go All The Way?

3. Chunga’s Revenge

4. The Clap

5. Rudy Wants To Buy Yez A Drink

6. Sharleena

עד כמה זאפה לקח את המוזיקה שלו ברצינות, והאם היה לו הרבה כבוד למוזיקה עליה לעג בעדינות באלבומים שלו, כמו הבלוזים הכבדים באלבומו זה? את התשובה הוא העניק לעיתון MUSIC NOW.

"אני כן לוקח את המוזיקה שלי ברצינות, אבל זה לא אומר שאני צריך להמשיך להיות עגום כל הזמן, תמיד יש הרבה ממה לצחקק. כשהתחלתי כמוזיקאי מקצועי הייתי מתופף בלהקת רית'ם אנד בלוז. אנשים היו אומרים לי, 'היי אחי, אתה שומע קצת ג'אז?', ואני תמיד חשבתי שזה נשמע די מופרך. התחברתי רק לבלוז באותם ימים והאהבה שלי אליו עברה. אותו דבר לגבי הרוק משנות החמישים שאנחנו עושים, אנחנו כבר לא עושים ממנו כל כך הרבה אבל יש לי הרבה מאוד חיבה אליו. מבחינה מספרית, אוסף התקליטים שלי כולל כאלף סינגלים משנות החמישים, אותם אני אוסף מאז שהייתי בתיכון, ואחר כך אולי מאתיים אלבומים של מוזיקה עכשווית וקלאסית”.

בתקליט CHUNGA'S REVENGE הציג זאפה הרכב חדש של "אמהות ההמצאה", לאחר שפירק את ההרכב הקודם. על כך אמר אז למלודי מייקר: "הלהקה העכשווית מפגרת בכוונה - אבל האופן שבו היא מפגרת הוא עדיין יצירתי. כל אדם ממוצע יכול להבין את ההרכב הנוכחי. רק אנשים מוזרים הבינו את הלהקה הישנה. הפורמט של הלהקה הזו אולי קונבנציונלי, אבל החומר מורכב כמו האמהות המוקדמות יותר. הקצב תמיד חזק פה, אבל הדבר הכי חלש בלהקה הישנה היה תמיד קטע הקצב".

אחד החברים בהרכב החדש אז היה הקלידן ג'ורג' דיוק. זאפה פנה אליו במועדון שנקרא EXPERIENCE, בלוס אנג'לס. "עבדתי שם עם הכנר ז'אן לוק פונטי. המפיק של ז'אן נפגש עם פרנק כדי לעבוד על האלבום 'קינג קונג' (אלבום שזאפה הפיק לפונטי בשנת 1969 - נ.ר), ושניהם הגיעו לשמוע את הלהקה. פרנק ביקש ממני להופיע איתו ומאז הופתעתי מכמות העבודה החיה שעשינו. בחודשיים האחרונים היינו בשלושה סיורים עם שבוע חופש בלבד. דבר נוסף שהפתיע אותי הוא המשמעת של המוזיקה. זה חופש מאורגן בתוך מבנה, שהוא לא באמת סוג החופש שהייתי רגיל אליו. פעם נהגתי רק לעצום את העיניים ולנגן, ועכשיו אני צריך לפקוח את עיניי על פרנק ולראות כל סימן שהוא מאותת. אני מניח שהמשמעת עשויה להיות טובה עבורי, כל כך קשה לי להסביר מה יוצא לי מזה מוזיקלית, קשה לומר מה אני מרוויח מזה. אני כן יודע שזה עוזר לי להגיע לקהל גדול יותר, למרות שזה אותו סוג של קהל שהגעתי אליו כשהייתי עם דון אליס. זה טיול אחר רק בגלל שזה סוג אחר של מוזיקה. כל עוד אני מרגיש שאני תורם אז אני שמח, וזה עוזר גם לכיס שלי".

בעטיפת התקליט נראה זאפה כשהוא בתהליך פיהוק מתקדם. צלם התמונה, פיל פראנקס, תפס את זאפה במלון שבמערב ססקס, שבאנגליה וכך סיפר: "כשהגעתי לשם, ראיתי שישה צלמים שעמדו במעגל סביב זאפה שנראה אומלל. הוא רצה ליהנות מהרמי מרטיני שלו מבלי שיפריעו לו. הוא לא רצה להצטלם ואני כיוונתי מרחוק את עדשת המצלמה שלי עליו, בדיוק כשפיהק. כשפיתחתי את התמונה הזו, הבנתי שאני חייב לשלוח לו אותה".

עיתון רולינג סטון בביקורת שלילית: "נראה לנו שהרבה אנשים יתאכזבו מהתקליט הזה. אין בו את סולואי הגיטרה המשעממים אך האווירה של הדבקת הקטעים ללא קשר ביניהם ממשיכה. קטע הפתיחה נשמע כמו מישהו שמנסה, באופן חובבני, לנגן בגיטרה בסגנון הסולמות של גאבור סאבו עם הסאונד של ג'ון מקלאפלין - ללא הצלחה. שאר קטעי הנגינה סטנדרטיים ולא מעבר לכך. רק הקטע TWENTY SMALL CIGARS נשמע טוב. זאפה לא צריך לדאוג. הוא יכול להמשיך להוציא תקליטים כאלה ותמיד יהיה מישהו שיקנה אותם".

עיתון HIGH FIDELITY בביקורת מפברואר 1971: "יש כאן את כל התבלינים הרגילים של זאפה; אוואנגארד וקלאסי עם רוק. זאפה ממשיך לאתגר אותנו". עיתון JAZZ AND POP במרץ 1971: "סוף סוף מצא זאפה את הנוסחה המושלמת של נגינה עם קולות ועם הרכב נגנים מהשורה הראשונה".

זאפה: "אחת ההפתעות הגדולות שלי בעניין התקליט הזה, שאינו משמעותי בעיניי, היא שהוא הפך להיות להיט גדול בתאילנד ובאיטליה".

ב-23 באוקטובר בשנת 1975 הגיע בחור בשם ג'ף וואלד עם אשתו הזמרת, הלן רדי, למלון 'קהאלה הילטון' שבהונלולו. הם ציפו להיכנס לחדר האהוב עליהם במלון. אך מה רבה הייתה הפתעתם כשגילו כי החדר עדיין תפוס על ידי רוד סטיוארט וחברתו בריט אקלנד.

וואלד החליט להראות את אי שביעות רצונו עם שיחת טלפון שערך מהלובי לחדרו של סטיוארט, שם קיבלה אקלנד את צעקותיו.

מיד לאחר מכן החל לצעוק וואלד בלובי: "אני רוצה שתעיפו את סטיוארט הנבזי הזה מהחדר ותערכו בו חיטוי בעשן!". סטיוארט לא נשאר חייב. הוא עזב את החדר בשעה שתיים וחצי בצהריים. לא לפני שדאג לנתק בו כל כבל אפשרי, לשבור את המיטה ולאטום בדבק את חורי הניקוז באמבטיה ובכיור תוך הפעלת הברזים.

ב-23 באוקטובר בשנת 1968 הקליטה להקת פינק פלויד את השיר POINT ME AT THE SKY באולפני EMI. ביום זה הקליטו ארבעת החברים את תפקידי הנגינה הבסיסיים, לקראת הוספות בהמשך.

זה לא היה קל להקליט את השיר הזה, עם האווירות השונות בין הבתים והפזמונים (שמזכירים את אווירת הפזמונים של "לוסי ברקיע היהלומים"). למרות שהתוצאה תהיה ראויה, התקליטון לא זכה להצלחה וגרם לפינק פלויד להבין ששוק התקליטונים אינו עבורה.

רוג'ר ווטרס: "זה היה התקליטון האחרון מסדרת תקליטונים לא ידועים שעשינו. אין לי מושג למה עשינו את זה. זה היה נסיון בהרכבת שיר וזה לא הצליח".

ב-23 באוקטובר בשנת 1980, יצא בארה"ב תקליטון הקאמבק, 'כמו להתחיל שוב מההתחלה', של ג'ון לנון. בעוד לנון שר על התחלה מחדש, החתים בחור בשם מארק צ'אפמן את כרטיס העבודה שלו כשומר ביטחון בהונלולו בפעם האחרונה. עד אז הייתה חתימתו בכל יום עם הכינוי 'צ'אפו'. הפעם הוא חתם את כרטיסו בשם ג'ון לנון.

השיר הזה, אותו כתב ג'ון לנון במהלך חופשה שלו בברמודה (ללא יוקו), גילם את תחושת ההתחדשות בחייהם המקצועיים והאישיים של השניים. "זה היה די ברור על מה עוסק השיר", אמר העיתונאי דיוויד שף, שערך את הראיון הגדול האחרון עם לנון לפני הירצחו. "הוא לא בטח ביוקו, היא לא בטחה בו, כל הדברים האלו. אבל בשיר האחד הזה הייתה האופטימיות והשמחה המדהימים האלה".

לנון: "במהלך ההקלטה של ​​'להתחיל מחדש', קראתי למה שעשיתי 'אלביס אורביסון'. חזרתי פה לתקליטים שאני מכיר - אלביס ורוי אורביסון וג'ין וינסנט וג'רי לי לואיס.כתבתי את השיר ליוקו, אבל אחר כך הבנתי שזה מסר לכל הנשים וכתחינה לכולנו להתחיל מחדש. סקסיזם זה נושא כה גדול, שאפילו לא התחלנו לדון בו כראוי. יש המון סוגים של אי שוויוניות בעולם - הגזע הזה מול הגזע ההוא. אבל תמיד הנשים נמצאות שם למטה".

אבל למרות רצונו הטוב של לנון, מבקרי המוזיקה מיהרו לתקוע סכינים בתקליטון החדש. איאן פיי מהמלודי מייקר: "בפברואר 1975 יצא לחנויות תקליט שירי הרוק'נ'רול של הוד מלכותו ואחר כך קיבלנו את האוסף SHAVED FISH. חמש שנים אחרי היעלמות שלו, בה הוא בילה זמן עם משפחתו, הוא חוזר. אם זה כדי לספק את הדרישה או לראות האם הוא יכול עדיין לספק את הסחורה בגיל 40 - הוא בא עם השיר הזה ומותיר את הרצון לקוות לאלבום שלם שיהיה טוב יותר מהשיר הסנטימנטלי להחריד הזה שלו. למרבה הפלא, פעם הוא אמר על ג'ורג' האריסון את אותו הדבר, לפני שפרש מהמוזיקה - 'ובכן, הוא התנתק. זה קל להתנתק, אם אתה מוקף באנשים שאינם עושים רוק. אז אתה שוכח מה זה'. מה שקרה ללנון במוזיקה החדשה שלו מראה שכל עולם המוזיקה חלף לידו לגמרי. התקליטון החדש שלו גרוע מכל מה שעשה עד כה. הבה נקווה שעוד אלוף אחד שצולע עכשיו, חסר נשימה ועל ברכיו, לא יגיע לשפל שכזה כה מהר". במשפט האחרון התכוון המבקר לפול מקרטני.

עיתון רקורד מירור מיהר לפרסם ביקורת ארסית: "אז, ג'ון לנון, הנה חזרת. תקליטך המקורי האחרון הושפע מפרידת הנסיון שלך מאשתך השניה, יוקו, אבל מיד לאחר מכן חזרתם להיות ביחד ולא עשיתם דבר מאז, חוץ מבייביסיטר על התינוק ומכירת פרות. ובכן, בזמן הזה הפכה מולדתך החדשה לתעשייתית מאד. להקות בריטיות רבות הפכו מצליחות בניו יורק. יש הקוראים לזה גל הפלישה הבריטית השנייה. אנו בטוחים שאתה זוכר את הראשונה. הרי יש לך 25 אחוזים מהאחריות לכך שזה קרה. והיית איש חשוב כי הרי בתוכנית של דייויד פרוסט, ביום האחרון של הסיקסטיז, הוכתרת לאיש העשור. אתה בטח זוכר את הסיקסטיז, ג'ון. כי הנה יצרת פה שיר סיקסטיז נוסף, אבל האם בכוונתך להיפרד שוב מיוקו? האם זו הסיבה שאתה חוזר אלינו עם שיר כזה חלול?".

תקליטון זה לא הצליח כשיצא. היה נדמה שג'ון לנון איבד את זה. רק עם מותו החלו המעריצים לקנות גם את המוצר הזה בכמויות ובכך הביאו את השיר למקומות גבוהים במצעדים.

הרצאת בוטיק על הביטלס והרצאות מוסיקה נוספות, להזמנה: 050-5616459

ב-23 באוקטובר בשנת 1971 פורסמה במלודי מייקר, בפינת השאלות, גם שאלה שנועדה לגרג לייק (מאמרסון, לייק ופאלמר):

"באיזו גיטרה חשמלית השתמש גרג לייק באמצע הקטע BATTLEFIELD שביצירה TARKUS? מה גרם לו לעזוב את קינג קרימזון ולהצטרף לאמרסון, לייק ופאלמר? כמו כן, במהלך הסולו של גרג בשיר TAKE A PEBBLE נשמע צליל קל כמו חלוקי נחל שנזרקים למים. איך זה נעשה?"

כך ענה לייק:

"השתמשתי בגיטרה פנדר טלקאסטר ובה פיק-אפ של גיבסון. אבל בזמן שהייתי בארצות הברית לפני כמה שבועות החלפתי את הגיטרה הזו לגיטרת גיבסון. לא עזבתי את קינג קרימזון אלא הלהקה התפוגגה ובמקביל פגשתי במקרה את קית' אמרסון. צליל חלוקי הנחל הושג עם סינטיסייזר מוג. השתמשנו גם באפקט מהדהד כדי לקבל צליל כמו של מים שמטפטפים במערה".

ב-23 באוקטובר בשנת 1966 הובא גיטריסט אמריקני שמאלי ובעל שיער מקורזל לסשן הקלטה ראשון באנגליה. קראו לו ג'ימי הנדריקס.

הסשן נערך באולפני DE LANE LEA שבלונדון. המפיק היה צ'אס צ'אנדלר (מנהלו החדש של הנדריקס) וטכנאי ההקלטה היה דייב סידל.

צ'אנדלר, לשעבר בסיסט האנימלס, החליט להשקיע מכיסו בתגלית החדשה שלו ("היה לי כסף רק לכסות הקלטת שיר אחד. לא יכולתי לחשוב על הקלטת שיר נוסף לצד ב' של תקליטון, עד שיהיה עליי עוד כסף מזומן") והציב לצידה את הבסיסט נואל רדינג והמתופף מיץ' מיטשל.

צ'אנדלר: "זו הייתה הקלטת מבחן לנואל ולמיץ', כדי לבדוק איך הם מתחברים עם ג'ימי. קבעתי את האולפן הזה כי שם הקלטתי, עם האנימלס, את רוב שירינו. הכרתי היטב את האולפן. בזמנו גרתי בדירה אחת עם הנדריקס וניצלנו אותה לעריכת חזרות על השיר, עם נואל ומיץ', כך שהגענו מוכנים לאולפן".

עם נסיונו הרב, ידע צ'אנדלר שאסור לערב יותר מדי גורמים בהחלטות: "לא הדאיג אותי שלנואל ומיץ' לא ניתן מקום להביע את דעתם. הדבר האחרון שהייתי זקוק לו זה בלבול. הופעתי והקלטתי ללא הרף עם האנימלס מזה שנים וראיתי איך כל דבר, כשמעורבים בו כמה אנשים, הופך לפשרה ואיש לא קיבל באמת עד הסוף את מה שרצה. לא הייתי מוכן שזה יקרה גם עם מה שתכננתי לג'ימי".

צ'אנדלר ידע שאסור לבזבז זמן באולפן כי כל דקה מיותרת תמומן מכיסו. המטרה הייתה להקליט גרסה לשיר HEY JOE, שאמני פולק אמריקנים רבים נהגו לבצעו. לאחר מכן אימצוהו גם להקות חשמליות כמו הבירדס, THE LEAVES ולהקת LOVE. היה זה בחור בשם דינו וולנטה שטען כי הוא זה שכתב את השיר, אך הוא נסוג מדרישת הקרדיט לאחר שעורך דין מטעמו של בחור בשם בילי רוברטס טען שלמרשו מגיע הקרדיט הבלעדי.

דרך אגב, הגרסה של הבירדס לשיר הזה הושגה בסוף על ידי התעקשותו של חבר הלהקה, דייויד קרוסבי, שהכיר את השיר עוד כמה שנים קודם לכן כשהזמר דינו וולנטה השמיע לו אותו והציג אותו כמשהו שהוא כתב בעצמו.

בחזרה לאנגליה ולהנדריקס; ככל שהתקרב מועד ההקלטה, החל הנדריקס להביע חששות רבים בנוגע לאיכות שירתו. הוא חשב שהוא זמר גרוע והפך להיות מתוח מאד בימים שלפני ההקלטה. הוא פחד ששירתו תהרוס את המטרה שלשמה הובא כל הדרך מארה"ב ללונדון.

צ'אנדלר: "ג'ימי היה פרנואיד בעניין קולו, מהרגע בו פגשתי אותו. מהיום הראשון שלי איתו באולפן ועד היום האחרון בו היינו ביחד - הוא כל הזמן רצה שקולו יהיה קבור אי שם בתוך המיקס. אני כל הזמן דאגתי דווקא להבליט את הקול הזה".

בינתיים נאלץ צ'אנדלר לרוץ למשרד ההגירה כדי להאריך את אשרת השהייה של הנדריקס בלונדון ולאפשר את קיום ההקלטה הזו. צ'אנדלר: "כשג'ימי הגיע ללונדון, האשרה שלו הייתה מאד מוגבלת. קיבלתי הארכה שהייתה אמורה להסתיים דווקא ביום בו נקבע סשן ההקלטה הראשון. נאלצתי לרוץ בבוקר יום זה למשרד ההגירה כדי לקבל הארכת אשרה לעוד שלושה חודשים. התהליך היה ארוך ונאלצתי לרוץ משם היישר לאולפן. בעודי מגיע לשם מתנשף, נתקלתי בהנדריקס זועף".

הנדריקס זעף על צ'אנדלר וטכנאי ההקלטה שלא הירשו לו לנגן בעוצמת הווליום החזקה והרצויה מבחינתו. "אם לא תתנו לי לנגן בווליום שאני רוצה - עדיף שאחזור לניו יורק!", הוא אמר ברצינות. צ'אנדלר הרגיש כיצד הדרכון וטפסי אשרת השהייה של הנדריקס בוערים בכיסו. הוא הוציאם וזרק אותם בזעם על קונסולת המיקסר של האולפן תוך כדי שהוא צועק על הנדריקס: "הנה הטפסים שלך ותתחפף מכאן תיכף ומיד!".

הנדריקס הסתכל על הטפסים והחל לצחוק: "אוקיי, עלית על ההצגה המטופשת שלי". ממשיכים להקליט.

בשעתיים שהוקצבו לעניין הצליחה הלהקה להקליט פלייבק (נגינה ללא שירה) של HEY JOE. כשלושים טייקים של השיר הוקלטו, כשחלקם לא צלחו את אמצע הדרך, עד שלבסוף הושלמה המשימה. הקלטת שירתו של הנדריקס ומקהלת הקולות הנשיים (עם להקת הבנות THE BREAKAWAYS) נדחתה לתאריך אחר.

צ'אנדלר היה מבסוט. הוא אהב את הצליל ששמע מסליל ההקלטה וידע שהוא הולך לבשר לעולם בשורה חדשה לגמרי.

גם זה קרה ב-23 באוקטובר:

- בשנת 1966 הופיעה להקת היארדבירדס את הופעתה הראשונה עם ג'ימי פייג' באולם פילמור ווסט בסן פרנסיסקו.

- בשנת 1972 החלו צילומי הסרט THAT'LL BE THE DAY בכיכובם של רינגו סטאר, קית' מון, דייויד אסקס, בילי פיורי ועוד...

- בשנת 1947 נולד הבסיסט גרג רידלי, שניגן בלהקות SPOOKY TOOTH, HUMBLE PIEולהקת VIP'S. הוא מת ב-19 בנובמבר 2003.

- בשנת 1970 טס פיטר גרין מוורמונט ללוס אנג'לס כדי לצפות בהופעה של הגיטריסט גארי מור עם להקתו, SKID ROW במועדון WHISKEY A GO GO. המופע של גארי מור וחבריו קיבל לאחר מכן ביקורת לא טובה בעיתון הוליוודי. הטענה העיקרית של מבקרת המופע הייתה שהווליום גבוה מדי.

- בשנת 1967 הקליטה להקת הבירדס את הקטע SPACE ODYSSEY ('ספייס אודיסי') שנחשב כקטע הראשון בעולם הרוק שנעשה בו שימוש בסינטיסייזר MOOG (מוג)

- בשנת 1962 הקליט סטיבי וונדר את הסינגל הראשון שלו בחברת MOTOWN. שם השיר הוא THANK YOU FOR LOVING ME ALL THE WAY.

- בשנת 1975 נערכה ההופעה האחרונה בהחלט של זמר העם האמריקאי, פיל אוקס. זה היה במסיבת יום הולדת למייק פורקו, שהיה בעל המועדון 'פולק סיטי' בו ידע אוקס בעבר זמנים טובים. עתה הוא בלתי צפוי ושיכור לרוב. הוא ציפה מבוב דילן להזמינו לסיבוב הופעות חדש שייקרא ROLLING THUNDER REVUE, אך כשיצא הסיבוב, זמן קצר לאחר מסיבה זו, גילה כי הוא נותר מחוץ לתמונה. הוא ידע כי הסיבה לכך היא התמכרותו לטיפה המרה ואי יציבותו בשל כך. עדיין, הדחיפה החוצה פגעה בו. הוא התאבד באפריל 1976.

- בשנת 1963 השלימה להקת הביטלס את הקלטת אלבומה השני עם הקלטת השיר I WANNA BE YOUR MAN. באותו יום הלהקה טסה מלונדון לשטוקהולם על מנת להתחיל את סיבוב ההופעות הראשון שלה ברחבי אירופה. שם קיבלה את הלהקה קבוצה של מאות מעריצות, שלקחו חופש מבית הספר על מנת להתייצב בשדה התעופה.

- בשנת 1978 הכעיסה חברת התקליטים CBS את קהל קוני התקליטים כשהעלתה את מחיר התקליטים שלה ל- 8.98 דולר.

- בשנת 2010 נערך איחוד של להקת בופאלו ספרינגפילד, אחרי 43 שנים של היעדרות מהבמה, למען גיוס כספים לבית הספר שהקים ניל יאנג, BRIDGE SCHOOL.

- בשנת 2014 מת כוכב הגלאם-פופ הסבנטיזי, אלווין סטארדאסט, לאחר מאבק בסרטן. בן 72 במותו.

ב-23 באוקטובר בשנת 1970 הופיעה להקת דרק והדומינוס את ההופעה הראשונה שלה משתיים בפילמור איסט בניו יורק.

ההקלטה מהמופע הזה יצאה לאחר מכן (באופן ערוך) באלבום ההופעה החיה של הלהקה, שיצא ב-1973 (אחרי שההרכב כבר התפרק וקלפטון היה שקוע בלצרוך הרואין במקום לנגן). להקת החימום בערב הזה הייתה להקת HUMBLE PIE. להקה נוספת שהופיעה לפני שתי אלה בערב הזה נקראה BALLIN JACK.

ליסה מלמן כתבה על ההופעה לעיתון המוזיקה 'דיסק': "אריק נראה ככוכב הפופ הבריטי הבטוח בעצמו. עם זאת הוא ניגן את צלילי הגיטרה הטובים ביותר ששמעתי. המוזיקה שהוא ולהקתו עושים מעניינת יותר מכל מה שהוא עשה עד כה".

מייק ג'אן, מהניו יורק טיימס, דיווח גם הוא על ההופעה: "דרק והדומינוס הם קבוצת הרוק החדשה של אריק קלפטון, ואנשים בקהל שצעקו 'קלפטון' לפני שהחבורה עלתה על הבמה, לא התאכזבו. הגיטריסט הבריטי נחשב לאחד הטובים ברוק. הלהקות הקודמות שלו היו מוצלחות מאוד, כפי שכנראה זו תהיה.

קלפטון ניגן שירים משלו, נוטה בכבדות לכיוון שירי בלוז קצביים. הוא ניגן בלוז איטי אחד. נגינתו מקצועית ביותר, כמעט חסרת מאמץ, אך מרגשת מספיק. הוא גם שכלל דרך טובה לעבור מקצב לניגון מלודיה, והוא יכול לנגנם באותו אופן וללא מאמץ. הביקורת היחידה שניתן להעלות על הביצוע היא שהשירים בדרך כלל נשמעים חוזרים על עצמם".

בוב דילן נראה צופה במופע, אך לא הצליח להגיע אל מאחורי הקלעים כי לא היה לו אישור כניסה. נשמע הזוי, אך אכן קרה. גם פול מקרטני, שעבד אז בניו יורק על תקליטו השני, RAM, הגיע לצפות בהופעה.

לאחר המופע נערכה מסיבה לכבוד קלפטון ונראה בה גם קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג.

קלידן הלהקה, בובי ויטלוק, בספרו: "כשהדומינוס הופיעו בניו יורק, בפילמור איסט, במה שהיה בסופו של דבר ההופעות היחידות שלנו בעיר ההיא, לאריק היה קצת זמן פנוי בידיו וכיס מלא בכסף. הופענו שני לילות. הלילה השני היה נס בפני עצמו. היינו כל כך מחוקים מסמים. עדיין ההופעה עברה כהלכה. אני חושב שזה היה אהמט ארטגון שהכיר שם לאריק את הבחורה השחורה והיפה ההיא, במסיבה שנערכה עבורנו על ידי חברת התקליטים שלו, אטלנטיק, במהלך שהותנו בניו יורק. היינו שם במשך יותר משבוע ואריק התחבר אל הבחורה איכשהו. הוא היה המום ממנה לחלוטין ולקח אותה למסעות קניות והוציא עליה אלפי דולרים. הוא קנה לה מעיל פרווה ומלתחה שלמה. זה נראה מסתדר בסדר גמור. הוא היה מאוהב שוב - או שזה היה תאווה - שוב? היא הייתה יותר מדי פרועה בשבילו. אריק קרא לי לחדר שלו ואמר שהוא רוצה לדבר איתי על משהו פרטי. עליתי לחדר שלו. הוא שאל אותי, 'מה אתה חושב על זה שאקח אותה לאחוזה שלי באנגליה אחרי שנסיים את סיבוב ההופעות?'

פעמוני אזעקה נשמעו לי בראש ואמרתי לו שאני חושב שהיא אישה יפה, אבל לא ראיתי איך היא הולכת להשתלב שם באזור הכפרי האנגלי ועושה קניות. אריק היה נחוש לשאול אותה, אז אמרתי לו פשוט לעשות את זה. חזרתי לחדר שלי וכמה שעות לאחר מכן התקשר אליי ברוס, מנהל ההופעות שלנו, כדי לקבל קצת כסף בשבילה. מסתבר שכאשר אריק ביקש ממנה לחזור איתו לאנגליה, היא פשוט אמרה שהוא חייב לה 5,000 דולר עבור שירותיה. אריק שפך מולה את ליבו והיא פשוט דרכה עליו. ברוס ואני לקחנו את הכסף והוא נתן את זה לאריק. לא עבר יותר מדי זמן עד שהיא דפקה בדלת. אריק פתח אותה וזרק חופן של שטרות בפניה וטרק את הדלת. השטרות התעופפו לכל עבר. יצאתי אל המסדרון והתבוננתי בה כשהיא על הברכיים ואוספת את השלל. זה היה בעיקר שטרות קטנים. פשוט עמדתי שם נדהם ומתבונן בה כשהיא מרימה הכל מהרצפה. אמרתי לה, 'את יודעת שהוא באמת השתגע עליך ורצה לקחת אותך איתו הביתה?' ו'לא אכפת לך ממה שעשית זה עתה ולמי עשית את זה?' היא לא אמרה מילה. היא פשוט המשיכה לאסוף את הכסף שלה וכשהיה לה הכל היא עזבה. איזו פרוצה יפה!"

ב-23 באוקטובר בשנת 1975 הופיעה להקת כוורת ב"המגדל" ברמלה.

הרצאת בוטיק על להקת כוורת, עם הסיפור של הכרתם, והרצאות מוסיקה נוספות,

להזמנה פה: 050-5616459

ב-23 באוקטובר בשנת 1968 יצא גיליון יחיד של העיתון "פופ חדש". הנה כמה תופינים ממנו שבחרתי לכם:

ב-23 באוקטובר בשנת 1970 יצא תקליטה השני של להקת ג'נסיס, TRESPASS, שמעטים נחשפו לו והתאהבו בו בזמן שיצא.

SIDE 1

1. Looking For Someone

2. White Mountain

3. Visions Of Angels

SIDE 2

1. Stagnation

2. Dusk

3. The Knife

משמעות המילה TRESPASS היא הסגת גבול וזה בדיוק מה שעשתה להקת ג'נסיס בשנת 1970 כשחצתה את הגבול ממוזיקת פופ למוזיקה מתקדמת. השירים הקצרים של אלבום הבכורה פינו את מקומם ליצירות ארוכות עם תעוזה מוזיקלית רבה. חברי הלהקה אז היו פיטר גבריאל בשירה וחליל צד. טוני בנקס בפסנתר, האמונד ומלוטרון. אנת'וני פיליפס בגיטרות. מייק ראת'רפורד בבס, צ'לו וגיטרות. ג'ון מייהו בתופים.

מייהו המתופף הצטרף ללהקה לאחר שעבר אודישן בבית הוריו של פיליפס. הוא סחב את כל מערכת התופים שלו ברכבת וחיכה בתחנה לחברי הלהקה שיאספו אותו משם לאודישן, כשלפתע הגיעה מכונית קטנה ושחורה. בתוכה היו פיטר גבריאל והאיש הטכני של הלהקה, ריצ'רד מקפיל, ששכחו כי מייהו אמור להגיע עם מערכת תופים לאודישן. אופס!

אבל במהרה המתופף הנבחן הבין שיש לו עסק עם אנשים רציניים וגבריאל לא הפסיק לשרבט מילים על פתקאות. טוני בנקס ציין אז שאם בעוד שנה הם לא יגיעו להופעות באמריקה - הוא יעזוב את הלהקה. נו, אז הוא אמר...

המתופף הנרגש נכנס להתגורר עם שאר החברים בקוטג' מבודד ללא הסקה ועם כמות אוכל מזערית. אלו היו ימים של חורף כשהחברים הקדישו את שעות היום ליצירת מוזיקה באופן אינטנסיבי. הם גרו שם כמו נזירים. הם לא הלכו מעולם לפאב או למסעדה. הם רק נשארו בקוטג' ויצרו מוזיקה. אחת הסיבות הייתה כי הם היו תפרנים. מייהו היה גם טכנאי האלקטרוניקה של הלהקה ותיקן כל תקלה במגברי הגיטרות או באורגן של בנקס. ברקע נשמעו, פעמים רבות, צלילי תקליטה הראשון של להקת קינג קרימזון, שיצא כמה חודשים לפני כן ונוגן שוב ושוב כמקור להשראה. פיליפס: "כל חוויית הבקתה ההיא הייתה מטופשת. נכון שהפכנו שם ללהקה אבל זה לא היה צריך להיעשות כך. הרעיון שנגור יחדיו 24 שעות ביממה ונרגיש טוב זה עם זה היה רצוי על הנייר אך בלתי מציאותי. אני חושב שאם היינו עובדים כל יום, במשך שש או שבע שעות ואז נפרדים עד ליום הבא, היינו משיגים את אותה התוצאה".

טוני בנקס: "עלינו שם זה לזה על העצבים. הויכוחים אז היו חלק מתהליך היצירה. כל תו היה חשוב לנו ויכולנו לאבד שינה יקרה רק מלריב על זה". פיטר גבריאל: "טוני ואני היינו אז הכוחניים ביותר בעניין קבלת ההחלטות". מייק ראת'רפורד: "פיטר ואני היינו היחידים אז שהיו לנו בנות זוג, כך שהיו לנו גם חיים מחוץ ללהקה. אני זוכר שפיטר יצא לילה אחד לכביש כדי להיפגש שם עם ג'יל. אחר כך הוא חזר אלינו ספוג כולו במים כי ירד אז מבול". בנקס: "החברים שלי נהנו מאד בתקופה ההיא ואילו אני הייתי תקוע בלהקה שמנסה להשיג משהו".

פיטר גבריאל: "ניסיתי לקבוע הופעות ללהקה, כשההופעה הראשונה נקבעה במטרה שנספק מוזיקת רקע במסיבה. היינו בטוחים שאנשים יגיבו בתדהמה לגאונות שלנו אבל הם רצו שננגן רק להיטים שיוכלו לרקוד להם. גמרנו את המסיבה עם כמה שירים שביצענו של הרולינג סטונס". ראת'רפורד: "היינו רגילים לנגן בביקתה במעגל ולא חשבנו על נגינה כלהקה על במה. זה יצר הרבה מריבות כשהגענו להופעות ונאלצנו להסתדר באופן שונה. היינו להקה ממש עניה. ההורים שלי ניסו קצת לעזור עם כסף וירקות. סבתא של חבר קרוב הביאה לנו חמישים ליש"ט, שהיו סכום אדיר שהפקדנו בבנק. ריצ'רד, העוזר שלנו, לא ידע לנהוג במכונית ולכן הכרחתי אותו ללמוד לנהוג איתי. אבא שלו נתן לנו רכב חבוט, שלפני כן שימש למשלוחי לחמים. הרכב הזה לא יכל לעבור את הארבעים קמ"ש. בשלב מסוים, בתוך השיעור, החליט ריצ'רד לנהוג באזור עמוס. אמרתי לו שאי אפשר אך הוא התעקש והחליף אותי. לא עבר זמן והוא התנגש בעוצמה ברכב אחר. הנזק נאמד בחמישים ליש"ט וריצ'רד הפך לאיש הכי לא פופולרי בקרב הלהקה, למשך כמה ימים".

בתקופה בין האלבום הראשון של הלהקה, שנקרא FROM GENESIS TO REVELATION, לאלבום הזה, חיפשה ג'נסיס מישהו שינהל אותה. המשימה הייתה לא קלה. גבריאל: "אני זוכר שטוני ואני הלכנו לסוכנות אחת וישבנו במשרד המנהל. הוא הקשיב למוזיקה שלנו ואז אמר, בקול עוקצני, שעלינו לחזור לעשות את מה שעשינו בעבר, בתקליט הראשון שלנו. חשתי שענן שחור מגיע מרחוק כדי לרבוץ עלינו. פעם אחת, בשנת 1970, הלכתי לנסות את מזלי בחברת 'האחים וורנר'. חיפשתי חוזה הקלטה לג'נסיס. השגתי לפני כן את שמו של אחד הבכירים שם ועם המידע הזה ניגשתי בצהריים למשרדי החברה. כשנכנסתי, ניגשתי למזכירה ושאלתי 'האם איאן חזר מארוחת הצהריים?'. המזכירה השיבה לשלילה. אז עניתי לה 'טוב, אז אני הולך לחכות לו במשרד שלו'. המזכירה נראתה מתוחה כי היא חשבה שאני חבר קרוב של אותו איאן. כך פילסתי את דרכי ישר לצמרת החברה כדי להגיש את הקסטה של ג'נסיס להתרשמותו. נו, לפחות הדחייה הגיעה ישר מהצמרת... והיה בחור בשם אלק, שהקליט אותנו בבית של אנת'וני פיליפס והביא את ההקלטה למפיק של קט סטיבנס, פול סאמואל סמית'. הוא היה המפיק החם של התקופה. הוא הסכים להקליט דמואים איתנו. אני אהבתי את מה שעשה אבל השאר חשדו בו, שהוא בא לשנות אותנו. היה גם בחור בשם מרקוס ביקנל שהתלהב מאיתנו ורצה לנהל את הלהקה. אבל לא היה לו כסף ולא היו לו קשרים. החלטנו להישאר עמו עד שנמצא מישהו טוב יותר".

GENESIS PLAYS JACKSON

בזמן שחברי ג'נסיס התאמנו בקוטג' על מוסיקה, מפיק של ה-BBC פנה אליהם כדי לכתוב מוסיקה לסרט תיעודי שהוא צילם על צייר הפולחן מיק ג'קסון. הסשנים לזה הוקלטו ב-9 בינואר 1970 באולפני ה-BBC, אבל בסופו של דבר הסרט התיעודי מעולם לא שודר. כאשר, 30 שנה לאחר מכן, נודע ללהקה כי קלטות המאסטר נמכרות במכירה פומבית, היא הצליחה לקנות אותן בחזרה והוציאה אותן כחלק מקופסה מהודרת של דיסקים, בשם GENESIS 1975-1970.

ג'נסיס הקליטה פה ארבע קטעי מוסיקה - כל אחד מהם סביב התנהגות או רגש אנושיים. קטעים אלו מעניינים בכך שהם מדגימים כיצד ג'נסיס פיתחה שירים על ידי חיבור יחד קטעי מוסיקה שהיו כתובים בנפרד. כך אנו מוצאים רעיונות שצצו מאוחר יותר ביצירות של הלהקה כמו ANYWAY, THE FOUNTAIN OF SALMACIS, THE MUSICAL BOX ו- LOOKING FOR SOMEONE.

הלהקה הוחתמה בחברת תקליטים טריה בשם CHARISMA. פיטר גבריאל לא התלהב מההחתמה ללייבל הזה כי הוא ציפה בכל ליבו שבשורת ההחתמה תגיע מחברת התקליטים ISLAND, שהייתה בתקופה ההיא נחשבת מאד. גבריאל טעם קצת מאותה חברה כשניגן חליל צד בשיר של אמן שהיה חתום בחברה ההיא, קט סטיבנס, שנקרא KATMANDU. הוא היה נרגש ביותר כשהגיע לסשן הזה.

פיטר גבריאל: "טוני בנקס ואני נהגנו ללכת באופן קבוע לראות הופעות במועדון מארקי שבלונדון ואחת הלהקות שהכי אהבנו הייתה THE NICE (עם האורגניסט קית' אמרסון). אני זוכר שישבתי פעם אחת ליד הפסנתר וניסיתי לכתוב מוזיקה בסגנון הקטע 'רונדו' שניגנה הלהקה ההיא. כשהגיע לי רעיון אז הבאתי אותו לטוני, שחיבר לו קטע נוסף, וכך נוצר הבסיס ליצירה שלנו שנקראת THE KNIFE". המילים לשיר הזה באות לשקף את הנער שהייתי בבית הספר, שניסה למרוד. הייתי נגד אלימות וגם דגלתי בצימחונות בהתאם. באתי להראות בשיר הזה את האלימות כדבר שמביא דיקטטורה. כיום אני מסתכל על המילים שכתבתי בשיר הזה ואני די מתכווץ ממבוכה.".

ב-11 במרץ 1970 הופיעה להקת ג'נסיס בפסטיבל בשם ATOMIC SUNRISE באולם 'ראונדהאוס' בלונדון. יחד עם הלהקה שובץ למופע גם דייויד בואי, שהלהיט שלו SPACE ODDITY כבר הפך ללהיט עבר והותיר אותו בסכנת תיוג כ-ONE HIT WONDER. בואי ולהקתו לבשו חליפות חלל בצבע כסף. בשלב הזה הנהיג בואי להקת בשם THE HYPE (התרמית). מה שכן, חברי ג'נסיס כלל לא דיברו עם בואי באותו יום. מבחינתם זה היה פשוט עוד יום של הופעה וזהו. הבמה של המקום הייתה די קטנה והאווירה הכללית לא הייתה מחממת לב. אך היה אחד שראה את הלהקה בהופעה ומאד רצה אותה לחברה שלו. זה היה הקלידן מייק פינדר מלהקת מודי בלוז. הוא היה להוט להחתים את הלהקה הטריה לחברת התקליטים החדשה שפתחה להקתו, בשם THRESHOLD. זה היה אחרי שאותו לייבל הפסיד שנה לפני כן את קינג קרימזון (חברת ISLAND זכתה בה). פינדר לא רצה להפסיד שוב. המלוטרוניסט של המודיז היה כה להוט עד שמיהר להכניס את הלהקה לאולפן ולהקליט אותה, אך מריבה שלו עם טוני בנקס גרמה להעפתו ולגניזת רעיון ההחתמה. זה קרה כשבנקס ניגן תו אחד לא נכון במהלך ההקלטה של השיר LOOKING FOR SOMEONE. פינדר לא הראה סימני התרגשות ורצה לשמור את הטעות בתקליט. בנקס רתח מזעם בגלל שהוא היה פרפקציוניסט ולא אהב טיאטוא טעויות מתחת לשטיח. הוא הראה לפינדר, ששילם על ההקלטה, את הדלת החוצה.

היה זה טכנאי ההקלטה של להקת ציפור נדירה, ג'ון אנת'וני, שהמליץ למנהל חברת התקליטים החדשה CHARISMA, טוני סטראטון סמית', על ההרכב. חיזוק בעניין הגיע מגרהאם פילד, האורגניסט של ציפור נדירה, שהשחיל לידו של סמית' קסטה עם הקלטות של ג'נסיס ואמר לו שכדאי לו מאד לקחת את הלהקה תחת חסותו. תוך שבועיים הגיעה ההחתמה המיוחלת, שהביאה ללהקה משכורת חודשית של 10 ליש"ט בשבוע שיקוזזו בהכנסות העתידיות.

עם ההחתמה המיוחלת החלו הסשנים להקלטת האלבום TRESPASS באולפני TRIDENT במרכז לונדון. ג'נסיס היו כה מאומנים ביצירתם שההקלטות באולפן עברו באופן די חלק. פיליפס נכנס פה ושם לוויכוחים לא נעימים עם טכנאי ההקלטה, רובין קייבל, על הסאונד שאמור להיות לדעתו עם גיטרת 12 המיתרים. קייבל נהג להציב את המיקרופונים מול הגיטרה באופן שלא מצא חן בעיני פיליפס, שדאג להזיזם כל הזמן לפי רצונו. המצב הזה גרם למתח רב בין שניהם.

ללהקה היו מספיק שירים שיכלו למלא שני אלבומים בו זמנית, כששירים כמו EVERYWHERE IS HERE, GRANDMA, LITTLE LEAF, MOSS ואחרים לא ראו אור יום מאז שנכתבו והלהקה עבדה עליהם בחזרות..

שיר נוסף, GOING OUT TO GET YOU, בוצע הרבה בהופעות בתקופה ההיא ואף היה דיבור להקליט גירסה שלו בשנת 1971 (עם ההרכב הבא של ג'נסיס, עם פיל קולינס וסטיב האקט) כדי להוציאו כתקליטון, אך הרעיון נגנז. שירים נוספים כמו PACIDY, LET US NOW MAKE LOVE, THE SHEPHERD כיכבו בהופעות החיות ולמזלנו הוקלטו בסשן לרדיו הבי.בי.סי, וכך נשמרו לאורך השנים כדי שנוכל להקשיב להם.

כבר מהצלילים הראשונים בתקליט TRESPASS ניתן לחוש כי מדובר פה בלהקה יוצאת מגדר הרגיל. קולו של גבריאל שר בבטחון, ללא הקדמה מיותרת, ומוביל את המוזיקה באופן תיאטרלי. תפקידי הגיטרה והאורגן שזורים זה בזה באופן בוגר ומשכיל לגמרי. ג'נסיס, הידועה כחלוצת הרוק המתקדם הבריטי, נולדה מחדש פה. אנת'וני פיליפס: "תמיד חשתי שהקול של פיטר פה נשמע בלוזי עם נשמה בסגנון של סטיב וינווד. יש בנגינה השפעות מקינג קרימזון. טוני ופיטר הושפעו המון מפרוקול הארום ואני הושפעתי מנגינת הגיטרה האקוסטית בלהקת פאמילי".

הקטע השני באלבום, WHITE MOUNTAIN, מביא מעשיה על זאב בשם פאנג, שחיפש לערער את מעמדו של מנהיג החבורה שנקרא ONE EYE. העונש על מעשהו של פאנג היה מוות. במהלך היצירה פאנג נרדף על ידי חבורת זאבים בראשותו של ONE EYE ובקרב שנערך בין שניהם, פאנג נהרג. סיפור זה נשען על ספר, מאת ג'ק לונדון, ושמו WHITE FANG ובשיר זה יש את הפעם הראשונה בה צליליו של אורגן המלוטרון מפארים יצירה של ג'נסיס. כלי זה יהפוך במהרה לאחד מסימני ההיכר של הלהקה.

צד א' מסתיים עם היצירה השלישית ששמה VISIONS OF ANGELS, שחותמת טרילוגיה מרשימה של יצירות. במקור הוקלט השיר כבר בשנת 1968 לתקליטה הראשון של הלהקה אך נגנז ברגע האחרון. למזלנו, הלהקה חזרה אליו והוסיפה לו קטעים דרמטיים מעניינים בתוספת מלוטרון אפקטיבי. פרט מעניין - זה שיר אהבה שבמקור כתב פיליפס לג'יל מור, שבהמשך הפכה דווקא לחברתו (ואשתו) של פיטר גבריאל.

עכשיו הגיע הזמן לקום ולהפוך את התקליט לצד השני. היצירה הפותחת נקראת STAGNATION שהוצמדה לה הקדשה שציינה כך: "לת'ומאס ס. אייזלברג, איש עשיר מאד שהיה נבון לבזבז את כל הונו כדי לקבור את עצמו עמוק מתחת לאדמה. כשריד אחרון לגזע האנושי, הוא ירש את כל העולם". אלמנטים רבים של מוזיקת פולק בריטית מעטרים את היצירה הזו וגם את היצירה שבאה אחריה ושמה DUSK. זה השיר הקצר באלבום אך אפקטיבי לא פחות, עם צלילי האקוסטיות וחליל הצד של גבריאל. פיליפס: "זה שיר על בחור בסוף חייו שמסתכל לאחרו על מה שהיה לו. מעניין שהיינו אז כה צעירים. מדוע כתבנו שיר שכזה על אדם שלקראת מותו?".

היצירה שחותמת את התקליט, THE KNIFE, נפתחת עם צליל אורגן ההאמונד של בנקס, שבא להזכיר את להקת THE NICE עם צליל אורגן ההאמונד של קית' אמרסון, שנהג אז לתקוע בו סכינים כשהופיע עמו על הבמה.

טוני בנקס: "לאחר זמן מה גילינו שהשיר 'הסכין' מקבל תגובה נלהבת מהקהל. אז העברנו אותו לסוף ההופעות שלנו כהדרן אנרגטי. מה שכן, ציוד הנגינה שלנו נראה אז על הבמה כאילו הוא נזרק ממקומות שונים. זה היה ציוד זול. מייק (ראת'רפורד) הבאסיסט נהג לנגן צ'לו באחד השירים וכולנו ניגנו בגיטרות אקוסטיות עם 12 מיתרים, שהיה דבר לא שיגרתי אז. ופיטר גבריאל ניגן בחליל ודפק ברגל על תוף בס שהציב לעצמו".

פיטר גבריאל: "תוף הבס הזה איפשר לי להשתתף עם הלהקה בקטעים הרועשים. לא הייתה עליי גיטרה להסתובב עמה וטוני היה רכון כולו על הקלידים. כל מה שנותר לי הוא להביא לבמה את הכישרון הרעוע שהיה לי בתור מתופף בעבר".

פיליפס החל לחוש כי משהו בו אינו כשורה. פחד במה קינן בו והפך לבלתי נסבל. הפעם הראשונה בה הרגיש את זה הייתה במופע של ג'נסיס לצד להקת אטומיק רוסטר. פיליפס הסתכל לפתע על מיתרי הגיטרה שלו ומוחו החל להתבלבל ולא ידע איזה אקורדים צריך לנגן. הוא קפא במקום וגם הנאתו על הבמה עם ג'נסיס קפאה, כשהרגיש הקלה רק כשהמופע עמד להיגמר. זה היה סיוט עבורו. הוא אף פיתח מחלת נשיקה בעקבות כך וג'נסיס נאלצו בגלל זה לבטל הופעות.

פיליפס הבין שימיו עם הלהקה שהקים הסתיימו כאן והוא חייב לפרוש. הודעת פרישתו הגיעה כרעם ביום בהיר לשאר הלהקה. הם היו המומים ואף כעסו עליו מבלי להבין עד הסוף את מצוקתו. עזיבתו נראתה כמו משיכת השטיח מתחת לרגליהם. בלילה שלאחר הופעתם האחרונה איתו החליטו גבריאל, בנקס וראת'רפורד להמשיך כלהקה ולחפש גיטריסט חדש.

אנתוני פיליפס: "אחרי ארבעה חודשים של הופעות לקידום התקליט השני שלנו החלטתי לפרוש מהלהקה. התחלתי לפתח פחד במה. אם היינו מדברים על זה בלהקה אז הייתי וודאי מתגבר על זה, אך לא היה עם מי לתקשר אז. הרבה מתח נבנה בתוך הלהקה. הייתי בן 17 ולא חוויתי דבר שכזה לפני כן. אני ממש פחדתי לעלות לבמה".

מייק ראת'רפורד: "לא יכולתי לעשות הרבה בעניינו של אנתוני, גם אם הייתי מטר לידו על הבמה. אתה יכול רק לחייך לכיוונו ולנסות לעודד אותו אבל הבעיה קיננה עמוק בתוכו. כתוצאה מכך הוא איבד חשק מלהיות בלהקה".

טוני בנקס: "אני חשבתי אז שאנתוני מתנהג באופן ילדותי. הוא היה המנהיג שלנו. לרגע אחד חשבתי שבלעדיו לא תהיה להקה". ג'ון אנתקוני: "אחרי שסיימנו את ההקלטות וכולם אהבו את זה, יום אחד הגיעו מייק ופיטר והם היו מצוברחים. הם אמרו: 'אנחנו לא יודעים איך להגיד לך את זה, אבל מישהו עזב את הלהקה'.ואני אמרתי, 'לא טוני בנקס!' והם אמרו, 'לא, זה אנת'וני פיליפס'. אז אמרתי, 'תודה לאל על זה!' והם צחקו. ידעתי שהם ימצאו גיטריסט טוב אחר".

בנקס החליט שאם כבר נכנסים לתהליך של החלפת חלק בלהקה, אז כדאי כבר למצוא גם מתופף חדש. הבשורה נחתה על ג'ון מייהו בבית קפה כשנפגש עם גבריאל. הוא חש בכאב ההשפלה ודמעות זלגו מעיניו באותו הרגע כי עבר עד אז שבועות ארוכים של דיכאון קליני וחש כי הוא לא מרוצה מעצמו באופן אישי. הפיטורים מג'נסיס לא הוסיפו למצבו. חברי הלהקה עשו מוסיקה רגישה מאד אך באופן אישי הם לא היו רגישים זה לזה.

מייק ראת'רפורד: "ג'ון מייהאו (המתופף) עשה עבודה טובה אך לקח לו זמן רב ללמוד תפקידים והוא גם לא הביא הרבה רעיונות מוזיקליים משלו ללהקה"

מפיק התקליט, ג'ון אנת'וני, הציע לג'נסיס לנסות מתופף ושמו רוג'ר מדואוס טיילור, שהיה עסוק אז בהקמת להקת קווין. אנת'וני הכיר את טיילור כי הקליט דמואים ללהקתו. אך הסגנון של טיילור לא התאים לג'נסיס עד כדי כך שאפילו לא נערך אודישן בשבילו. אנת'וני סיפר אז לעיתון מלודי מייקר: "אני מאמין בשיתוף מוזיקלי מוחלט של המפיק עם הלהקה. לכן לרוב אני גם שר באלבום עם הלהקה. כמו, למשל, עם פיטר גבריאל, הזמר של ג'נסיס, שחש חוסר בטחון כשהוא נכנס לאולפן. השירה שלי עוזרת לו לקבל בטחון".

על הפקת תקליטה השני של הלהקה, אמרו בזמנו שהייתה זו עבודת הטכנאות האולפנית המעולה של ג'ון אנת'וני אבל גבריאל ביקש להסביר: "אני לא מסכים עם זה. זה לא תקליט שהוא קודם כל של הפקה. אני חושב שג'ון עשה עבודה טובה, אבל זו תמיד התפשרות מולנו. הוא מבחינתנו אחד מהלהקה ולא מישהו שעומד מולנו עם כל הכוח שלו. אנחנו עשינו את כל העיבודים לפני שנכנסנו לאולפן איתו. ידענו כבר אז מה אנחנו רוצים להשיג. אבל בדיעבד נראה לי שכמה מהשירים ארוכים מדי. ניסינו להיות מתקדמים יותר ויותר".

ג'ון אנת'וני: "למרבה הצער, מהרבה סיבות, זה פשוט היה האולפן הלא נכון. בדיעבד היינו צריכים אולפן עם סאונד הרבה יותר חי ומצוחצח, אבל אלו דברים שאני יודע עכשיו כי למדתי, ואין מי שילמד אותך להיות מפיק, אתה רק צריך לגלות עם זמן וניסיון. הייתי אז בשנה הראשונה שלי כמפיק, ועבור ג'נסיס זו הייתה ההקלטה האמיתית הראשונה. אבל זה הרגיש טוב, כי גדלנו יחד, וכל מה שעשינו היה תמיד מאוד גלוי, פתוח ורציני. רציתי לשחזר באלבום את מה שהרגשתי וראיתי בהופעה שלהם במועדון של רוני סקוט בלונדון, וזה קרה רק בחלקים מהאלבום. ג׳ון מייהו לא באמת יכל לתופף; הוא לא נתן להם קצב אלא עקב אחרי הקצב שלהם".

ריצ'רד מאקפייל, עוזר הלהקה, בספרו: "לקח לג'נסיס כמה חודשים לעשות את האלבום הזה, אבל אני חייב לומר שבאופן אישי התאכזבתי מאוד כששמעתי את זה. פעם האשמתי את ג'ון אנת'וני אבל זה לא ממש הוגן, כי אני לא חושב שהוא היה המפיק הנכון עבורם. למען האמת, אני לא בטוח שמישהו היה כזה אז. פשוט ידעתי איך הם נשמעים בהופעה כי בשלב הזה אני ערכתי את הסאונד על הבמה וידעתי שהסאונד הזה לא הגיע להקלטה. אנשים שמעולם לא שמעו את הלהקה בהופעה חיה אהבו את התקליט ויש בו מוסיקה נהדרת, אבל בשבילי זה היה חסר את הכוח שידעתי שיש להם, את הכוח שהגיע כשהם ניגנו על הבמה".

טוני בנקס: "התקליט הזה מכיל כחמישים דקות מהמופע שלנו אז, שארך שעה וחצי. הייתה לנו אז המון מוזיקה שלא הוקלטה. אחד השירים היה TWILIGHT ALEHOUSE, שהקלטנו רק מאוחר יותר לצד ב' של תקליטון. אבל כשהקלטנו אותו, הוא כבר היה שחוק עבורנו. בתקליט TRESPASS יש מיליון טעויות. למשל בשיר STAGNATION יש כמה ערוצי הקלטה עם גיטרה אקוסטית, שמנוגנת בדיוק באותו אופן. זה גרם לצליל להישמע בוצי. ג'ון אנת'וני היה טרי בתחום".

עטיפת האלבום צוירה ועוצבה על ידי פול ווייטהד, באווירה רומנטית עם עט ודיו. פיטר גבריאל: "פול הקשיב לחומר הפולקי שלנו וצייר בהתאם. אבל חשתי שזה רומנטי מדי אז הצעתי שאת הציור יחתוך סכין. היו הרבה דיונים על זה בלהקה אבל בסוף הם הלכו איתי על זה. רציתי סכין גסה למראה אך פול בחר סכין אלגנטית שלא הייתה מה שדמיינתי, אבל זה עשה את העבודה".

בעיתון מלודי מייקר פורסמה ביקורת חיובית על התקליט: "הנה עוד אלבום מחברת התקליטים החדשה יחסית, קאריזמה, שבינתיים הביאה לנו רק מוצרים ברמה גבוהה. האלבום הזה לא נופל בעניין. כל השירים, שהם די ארוכים, זורמים זה לתוך זה ויוצרים זרימה טבעית לכל אורך התקליט. החוזק שלהם נמצא במילים הרגישות ועתירות הדמיון. והמוזיקה משרתת היטב את המילים האלה. השיר האהוב עליי הוא WHITE MOUNTAIN שמתאר את הקרב למוות בין זאב ושועל, באופן שמזכיר את מה שעשה ג'ק לונדון. האמת שאין לי משהו לא טוב להגיד על האלבום הזה".

בעיתון MUSIC BUSINESS נכתב אז בביקורת: "העטיפה היפה הנפתחת מכילה בתוכה גם מוזיקה יפהפיה באותה רמה. יש שם כלי נגינה שמאורגנים היטב ביחד עם הרמוניות כשל מקהלה וקולו מלא הרגש של פיטר גבריאל. ג'נסיס התקדמה היטב כשהיא באה בסגנון שדומה לזה של המודי בלוז וקינג קרימזון".

בעיתון MUSIC NOW נכתב אז: "זה יכול להיחשב כמאסטרפיס פואטי או כאגו טריפ יומרני. זה הכל תלוי בכמה אתם חושבים שהמוזיקאים האלו כנים. קשה שלא להשוות את זה למודי בלוז".

בעיתון SOUNDS נכתב: "יש יותר מדי מה לעכל בהקשבה ראשונה אך לאחר מספר הקשבות הגעתי למסקנה שג'נסיס ממש טובה. אין ספק שהתקליט הזה לא יהיה רב מכר אך הוא מאד מהנה ומופק היטב".

טוני בנקס: "פיטר ניגן חזק מדי על תוף הבס הזה. ובדרך כלל הוא גם היה מפספס את הקצב. לא פעם מצאתי את עצמי צועק עליו על הבמה שיפסיק לעזאזל לנגן על זה כי זה מפריע לריכוז שלי. כשיצאנו בשנת 1970 להופעות, דאג איש הטכני שלנו להצטייד בסל עם נקניקיות קרות. להקות אחרות, שראו אותנו מגיעות עם זה, צחקו עלינו. אבל זה עבד היטב לטובתנו. לא היה אז נהוג לספק אוכל לאמנים לפני הופעות ומי שלא היה מביא מהבית היה נאלץ לקנות בחוץ. ולנו לא היה כלל כסף. היינו עניים".

להזמנת הרצאה מיוחדת על להקת ג'נסיס והרצאות אחרות: 050-5616459

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים