
כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-25 בינואר (25.1) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "איזה מוסד שבועי ענק הייתה התוכנית הטלוויזיונית, טופ אוף דה פופס. זה נמשך כארבעים שנות קיום ותבינו איזה ביג דיל זה היה בשנת 1968. עם שתי תחנות טלוויזיה לאומיות בלבד בבריטניה באותה תקופה (כן, היה BBC2, אבל היית צריך אנטנה מיוחדת כדי לקבל את זה אז רק לאחוז קטן של אנשים היה את זה). ביצוע הסינגל האחרון שלך בתוכנית ההיא ההבטיח לך להיט רב מכר אדיר. כך זה הוכח עם השיר שלנו, 'תמונות של אנשי גפרורים'. למרות שהוא הגיע רק למקום ה-7 במצעד הבריטי, הוא זכה לזהב עבורנו, עם מכירות מעל מיליון. זה גם המשיך והפך כנראה ללהיט הגדול ביותר שלנו בשאר העולם, כשהוא מגיע לעשרת הגדולים בעשרות מדינות שונות. זה גם הפך ללהיט הגדול היחיד שלנו באמריקה, לשם זה הגיע
למקום 12. זה הפך ללהיט כל כך גדול עבורנו שלא הבנו איך זה היה מוצלח עד שנים מאוחר יותר. לא היו מדיה חברתית או אינטרנט לבדוק דברים כאלו אז; הסתמכת אך ורק על תרשימי החברות שאמרו לך והן לא מיהרו להגיד לך הרבה למקרה שתתחיל לשאול שאלות מסובכות כמו, 'אם כך, אז איפה כל התמלוגים שלי?'..." (פרנסיס רוסי, מלהקת סטאטוס קוו)
דמיס רוסוס: הקול שהדהד על פני דורות הלך! מה הפך אותו לאגדה בלתי נשכחת?
ב-25 בינואר בשנת 2015 מת הזמר הנהדר דמיס רוסוס, בגיל 68 בגלל סרטן בקיבה, בכבד ובלבלב.

הוא היה הזמר / בסיסט בלהקת 'בנה של אפרודיטה' ובתחילת הסבנטיז פנה לבניית קריירה כסולן עם שירי פופ נעימים. הזמרת היוונית, ננה מושקורי, ספדה לרוסוס בתחנת הרדיו הצרפתית RTL, ואמרה "היה לו קול מעולה, הוא טייל בעולם. הוא אהב את מה שהוא עושה. הוא היה אמן, חבר. אני מקווה שהוא בעולם טוב יותר". נשיא בלארוס דאז, אלכסנדר לוקשנקו, אמר: "אמן זה הותיר חותם עז באמנות המוסיקה העולמית ועשה היסטוריה כאחד הזמרים הגדולים ביותר, שאופן השירה האמוציונלי שלו תפס את לבם של מאזינים בכל רחבי העולם".
הלווייתו של רוסוס נערכה בבית הקברות הראשון של אתונה, מקום קבורתם של פוליטיקאים ואנשי תרבות יוונים רבים, ב-30 בינואר. הנה על רגע מכונן בקריירה שלו:
להקת 'בנה של אפרודיטה', שהגיעה מיוון, הפכה לסיפור הצלחה גדולה בזכות שיר ושמו RAIN AND TEARS. אבל ההצלחה לא הגיעה בן לילה. הם היו רביעייה, עם הקלידן ואנגליס פפטנאסיו, הזמר / בסיסט דמיס רוסוס, המתופף לוקאס סידראס והגיטריסט סילבר קולוריס, שנאלץ לפרוש מהמסע של הלהקה ללונדון, דרך צרפת, כי אולץ להתגייס לצבא היווני. כשהגיעו שלושת האחרים לאנגליה, נתקלו לוקאס ודמיס בבעייה כשאשרות העבודה שלהם לא היו תקינות. הם נאלצו לחזור לצרפת, שם התחוללו אז מהומות קשות.
בהמשך חזר ואנגליס לצרפת ופגש את השניים האחרים. השלושה איחדו כוחות, כשבכיסיהם יש כסף מועט לישון במלונות זולים ביותר. המהפכה-שביתה שבאה בצורת הפגנות סטודנטים קשות, במאי 1968, הלכו והחריפו, כשהשלושה מצאו את עצמם תקועים שם ללא אפשרות להתקיים על ידי הופעות. ואנגליס ולוקאס בילו שעות רבות בטלפונים ציבוריים כדי לנסות ולהשיג כסף מהוריהם שביוון. ואנגליס בא לצרפת, לפני כן כי הוצע לו חוזה מטעם חברת התקליטים 'פונוגראם'. לכן פנה ביאושו לשם, כדי לבדוק האם ההצעה עדיין בתוקף. אחד מבכירי החברה, פייר סברו, פגש את השלושה במשרדו והחליט להחתימם לחברת 'מרקיורי', שהייתה חברת-בת של פונוגראם. החוזה לא היה רווחי לשלושה, מבחינה כספית, אך לפחות העניק להם את ההזדמנות להקליט כראוי. החברה הכירה לשלושה את התמלילן, בוריס ברגמן, שרקח עבורם את המילים לשלאגר הראשון שלהם. שנים לאחר מכן סיפר רוסוס כי הגשם והדמעות שבשיר באו מפצצות הגז המדמיע שהמשטרה המטירה, במהפכת הסטודנטים ההיא, שגרמו לגשם של חומר לטפטף ולגרום לדמעות. ואנגליס לקח את המילים ויצק אותן על לחן ששאל מהקאנון של המלחין הגרמני, יוהאן פכלבל.
השיר הזה, שהצליח בארצות רבות באירופה (וגם בארצנו), לא זכה להצלחה רבה באנגליה. היה זה התקליטון היחיד של הלהקה שהצליח להשתחל למצעד הבריטי, והגיע שם בדצמבר 1968 למקום ה-29. זאת למרות שמודעת הפרסומת ששמתי בפוסט זה מגיעה מעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי (נובמבר 1968) ובגופה נכתב כי 'בעוד שהשמש זורחת באירופה לבנה של אפרודיטה והשיר 'גשם ודמעות', היה זה קיץ רטוב ועגמומי פה. עכשיו התחזית המקומית מצביעה על התבהרות שתגיע'.
בנה של אפרודיטה התפרקה מיד לאחר הקלטת אלבומה השלישי, 666, ורוסוס פנה ליצור מוסיקה מסחרית אף יותר שכבשה והרטיטה לבבות רבים, אך גם ספגה ביקורות שליליות. עיתון להיטון, למשל, פרסם על רוסוס, באוגוסט 1974, ביקורת על תקליטו, שנקרא (לפי תרגום העיתון) 'את קסמי המיוחד'. התקליט נמכר בחנויות התקליטים הישראליות במחיר 29.90 לירות ובביקורת נכתב:
"אלבומו החדש של רוסוס חוזר על מתכונתו של קודמו. לאחר כמה האזנות מתקבל הרושם שהשוני היחיד ביניהם הוא בשמות השירים. הפזמונים שבלוניים למדי ולעיתים צריך עצבים של ברזל כדי לשמוע את התקליט מתחילתו ועד סופו. אין ספק שהזמר, יוצא להקת 'בנה של אפרודיטה', ניחן בקול מרשים. אולם הוא מבוזבז על שמאלץ רומנטי שמזכיר את התקופה בה היו מלאים מצעדי הפזמונים שלנו בלהיטים מתקתקים של אדאמו, כריסטוף ודומיהם".
אוקי, אבל מה היה בקולו של רוסוס שבאמת הרטיט לבבות כה רבים? ובכן, היה לו קול מובהק ואקספרסיבי מאוד עם איכות אופראית לצד צרידות קלה אך כובשת שהוסיפו עומק ועושר לשירתו. זה נתן לביצועיו תחושה דרמטית ואף תיאטרלית. הייתה לו יכולת מדהימה להעביר רגשות דרך השירה שלו. בין אם זו בלדה רומנטית או מנגינה נוסטלגית או שיר רוק. הטווח הווקאלי שלו ההגיע לעיתים קרובות לרגיסטרים גבוהים ובקלות. ועדיין, הוא הצליח להעביר חמימות ורוגע עם העוצמה. קולו ניתן לזיהוי מיידי, משלב השפעות ים תיכוניות לצד השפעות מאירופה. המיזוג הייחודי הזה שיקף את המשיכה הבינלאומית שלו ואת הטעמים התרבותיים המגוונים במוזיקה שלו.
הסיפור שלא סופר מאחורי צנצנת הזבובים: יצירת המופת של אליס אין צ'יינס.
ב-25 בינואר בשנת 1994 יצא מיני-אלבום ללהקת אליס אין צ'יינס ושמו JAR OF FLIES. שם האלבום בא מניסוי מדעי שערך גיטריסט הלהקה, ג'רי קאנטרל, כשהיה תלמיד בביה"ס.

הגיטריסט, ג'רי קאנטרל: "זה אלבום משוגע. כבר היה לנו מיני אלבום אקוסטי באופיו לפני כן בשם SAP, שבא בין האלבום הראשון שלנו ל-DIRT, אז גם הפעם יצרנו משהו שיבוא בין DIRT לאלבום ALICE IN CHAINS (זה עם עטיפת הכלב בעל שלוש הרגליים). אני חושב שזה היה אחרי שתכננו לצאת לחופשה. לפני החופשה, החבר'ה אמרו, 'אנחנו רוצה שזה יהיה יותר עניין של להקה - אז אל תכתוב אסופת שירים על דברים רעים'. 'בסדר, זה מגניב - אין בעיה'. יצאתי לחופשה ולא ניגנתי בגיטרה שלי בכלל. יצאנו מהחופשה. כולם שאלו, 'בסדר, מה יש לך להציע?' ולא היה כלום. אז התחלנו אותו מאפס.. אני חושב שאולי היה לי את השיר DON'T FOLLOW מסיבוב ההופעות של DIRT באירופה, מתי שפשוט נשרפנו - אפשר להרגיש את זה במילים".
תהליך הכתיבה, ההקלטה והמיקס של זה היה מהיר. על פי מה שנמסר, האלבום נכתב והוקלט באולפן במהלך חמישה ימים תקופה ומעורבת מ-17 בספטמבר עד ה-22 כדי להפיק שבעה שירים. העבודה הייתה מסביב לשעון, כארבע עשרה עד שמונה עשרה שעות ביום. הבסיסט המקורי של הלהקה, מייק סטאר, כבר לא נכח פה כי נבעט לפני כן מהלהקה בגלל ענייני סמים. את מקומו תפס מייק אינז.
ברגע שרעיון של שיר עובד במלואו, חברי הלהקה היו יעילים בהקלטת התפקידים שלהם. זה היה טייק אחד או שניים והם סיימו. טכנאי ההקלטה זכר שראה את זמר הלהקה, ליין סטיילי, יושב על הספה בלובי האולפן צופה בטלוויזיה. בוקר אחד, ליין צפה בסרטים מצוירים ואכל דגני בוקר מהקופסה עם הידיים. בגב הקופסה היה משחק של להשלים את החסר, שליין השלים עם טוויסט של גסויות משלו. "הוא מילא אותו, וזה היה לגמרי מגעיל - מה שבא מראשו. הוא חתך את מה שכתב ותלה את זה על המקרר".
לאולפן גם הובעה רביעיית כלי מיתר שניגנה בשיר I STAY AWAY (שיר שכתב ליין סטיילי בתקופה הקצרה בה היה נקי מסמים). גיטריסט הלהקה שכתב את השיר, ג'רי קאנטרל, לא דאג לכתוב לזה עיבוד מיתרים לפני כן. הוא היה מאוד בטוח בעצמו, ויצא עם גיטרה לחדר הראשי שבו ישבה התזמורת וניגן לה את מה שהוא שמע, מה שהוא רצה, וזה לא משהו שעושים בדרך כלל כי נגני תזמורת בדרך כלל לא עובדים ככה. רביעייה זו הוקלטה גם לקטע האינסטרומנטלי WHALE & WASP.
המתופף, שון קיני, התעסק עם טכניקה מורכבת שפיתח עם פגיעה בשפת תוף הסנר עם צדו של מקל תופים. טכנאי ההקלטה לא אהב את הטכניקה וסירב להקליט כך. "בסופו של דבר סיימנו עם כמה בונגוס ועוד כלי הקשה קטנים".. זה הפך לפתיחת השיר NO EXCUSES (שיר שמדבר על המאבק הנואש של סטיילי נגד ההתמכרות לסם). ג'רי קאנטרל שר שירה מובילה וסטיילי שר הרמוניה בבתים, ואז הם החליפו תפקידים בפזמון. בכלל, שילוב הקולות של שני אלו היה מתוחכם מאד - מסוג הדברים שאי אפשר באמת להסביר אותם אלא רק להתענג עליהם ולהודות לאל שזה קרה.
השיר DON'T FOLLOW סיפק כמה מהרגעים הבלתי נשכחים יותר של מפגשי ההקלטה הללו. רנדי בירו - טכנאי הגיטרה של ג'רי קאנטרל, ומייק אינז שרו קולות רקע בחלק השני של השיר. נגן מפוחית הובא לאולפן. הוא היה בחור מבוגר שהיה נגן טוב, אבל הוא נהם כשהוא ניגן ולנוכחים זה נשמע כקולות מוזרים ומגעילים למדי. טכנאי ההקלטה: "אני זוכר שג'רי שאל, 'מה זה הרעש הזה?' ואז מישהו אמר לבחור, 'היי, זה נשמע נהדר. אתה יכול לעשות את זה עם פחות רעשי נהימה?' וההבחור היה אומר, 'אה כן, כן. סליחה על זה' ואז הוא היה עושה את זה שוב, עם אותם קולות נהימה".
אחרי שעה של זה, הם הבינו שזה לא יסתדר. בסופו של דבר, דיוויד אטקינסון נקרא לנגן את התפקיד. "אני זוכר את נגן המפוחית שהיה חבר של כריס קורנל. הוא נכנס, נלהב מסביב ועשה את תפקידו בטייק אחד.. ג'רי שר את המחצית הראשונה של השיר; ליין עשה את המחצית השנייה ויש לי הרושם שהוא לא אהב את השיר מסיבה כלשהי, כי בזמן שהוא הקליט את הקול שלו, הוא הוסיף משהו קטן נוסף שלא היה חלק מהמילים המקוריות של ג'רי. לאחר המשפט 'זה כואב לדאוג, אני יורד' מילת השיר לפני ההפסקה הקצרה שמובילה אל
במחצית השנייה של השיר, ליין התפרק, 'איך עכשיו, פרה חומה?' וזה היה בהקלטה הרבה זמן, אבל כשמיקססנו את זה, ג'רי ביקש מאיתנו להוציא את זה".
רוקי שנק היה זה שצילם את העטיפה בחדר האוכל שלו ב-8 בספטמבר 1993. "הלהקה הגתה את הרעיון לשם האלבום ורצתה שהעטיפה תהיה עם ילד צעיר שמסתכל לתוך צנצנת מלאה בזבובים. אני זוכר שהם ביקשו ממני להשתמש ב'צבעים מטורפים' בצילום, אז אני השתמשתי בהרבה פילטרים בצבעים שונים מעל האורות כדי להשיג את המראה הסופי". עוזרו של שנק עשה מספר נסיעות לאורווה סמוכה כדי לאסוף מאות זבובים עם רשת פרפרים.
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על המוצר: "עם שירים כמו GOD SMACK ו-HATE TO FEEL שהיו עמוסים בזעם נרקומני ומתח אדיפלי, האלבום DIRT היה המקבילה המוזיקלית של דם מגרונו של משתעל - מזעזע ואמיתי. גיטרות צפופות מסתובבות במנגינות שמבשרות רעות עם צליל של כלובים. ה-EP החדש בן שבעת השירים של רביעיית סיאטל, אליס אין צ'יינס, נוטה לנימה אקוסטית עדינה יותר. השירה של ליין סטיילי כמו הגיטרות של ג'רי קאנטרל, מעוררת פאתוס וגם כעס. אבל זה בקושי אליס בגרסה קלילה. כמעט בכל שיר, המילה 'בית' מהדהדת בצורה מצמררת - כאב, תפילה מרה".
אחרי הקלטת האלבום הזה נכנס ליין למערבולת עם התמכרותו להרואין.
לא כל הביקורות, בזמן אמת, אהבו את המוצר החדש הזה:




קטטות, אגרופים, אש וזעם בין שתי להקות רוק מאחורי הקלעים באוסטרליה! - מה באמת קרה?
ב-25 בינואר בשנת 1975 פרצה מריבה לא נעימה בין אנשי הצוות הטכני של להקת דיפ פרפל לאלו של ACDC.

זה קרה בפסטיבל סאנברי באוסטרליה. מפיקי האירוע ידעו שהם מתמודדים מול חורבן כלכלי לפני שהתקיימו ההופעות האחרונות. הלחצים המשולבים של מזג אוויר רע ומכירת כרטיסים דלה בגלל מחירם הגבוה, העלו את מד הלחץ.
גם בקרב דיפ פרפל היה לחץ גדול. ההרכב הזה כבר היה בשלב של שבר. הגיטריסט, ריצ'י בלאקמור, כבר פרש ובמקומו היה זה הגיטריסט טומי בולין. המפיקים שילמו ללהקה 60,000 דולר על מנת להופיע בסאנברי, והעובדה שהכסף הובטח ללהקה במזומן גרם לכך שהרכבים רבים אחרים יעזבו את הפסטיבל מבלי לקבל תשלום.
לעומת דיפ פרפל, הגיעה לפסטיבל להקה צעירה ורעבה אחרת ששמה איי.סי.די.סי. "הופענו בפאב הזה בשבת", הסביר הגיטריסט אנגוס יאנג, "והמנהל הזה תפס אותנו ואמר, 'שמעו, האם אתם יכולים להגיע למקום הזה בסאנברי?' הבחור שהפיק את האירוע היה קצת מודאג. הוא אמר, 'דיפ פרפל כנראה לא יעלו על הבמה'. הוא היה מודאג ולא רצה שהקהל יתפרע. אז הוא חשב, 'טוב, אני אקבל את איי.סי.די.סי והם ישמרו על המקום עם המוזיקה'. אז הגענו למקום, העפנו מבט על כל האנשים האלה בבוץ ונאלצנו ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לבמה. בדיוק כשהגענו לשם, כל מכוניות הרולס רויס האלו נסעו גם הן לכיוון. זה היה דיפ פרפל והם החליטו שהם יופיעו בכל זאת. עדיין, הכל הלך כשורה אבל אז, ברגע האחרון, קרה משהו. מישהו אמר לנו שמישהו הרביץ למנהל שלנו והיה אחד מאנשי הצוות של דיפ פרפל".
איי.סי.די.סי לא נותרו חייבים ונהג מלגזה מטעמם "הפיל ציוד" על כמה מאנשי הביטחון של דיפ פרפל, בעוד הזמר בון סקוט הצטרף לאקט האלימות.
כשכל התוהו ובוהו פרץ, טיפס יאנג לבמה. "ניגשתי למיקרופון ואמרתי לקהל שאנחנו צריכים קצת עזרה פה למעלה. איכשהו, המארגנים הצליחו להרגיע קצת את העניינים והוחלט שדיפ פרפל ינגנו ראשונים ואנחנו אחריהם. הסכמנו עם זה. דיפ פרפל עלו, ניגנו את הסט שלהם ואני חושב שהם קיצרו את ההופעה והלכו, ואז הצוות שלהם התחיל לקפל את הציוד. פה פרצה שוב מהומה".
גם דייויד קוברדייל, הזמר של דיפ פרפל, נזכר: "הגענו לפסטיבל שמזג האוויר בו היה רע. היזמים החליטו בגבורה להמשיך עם הפסטיבל. הרוח יללה, היא ממש הקפיאה ובשטח זה נראה כאמבטיית בוץ ענקית. הקהל כולו היה בתוך שדה בוץ. הם התעטפו בפלסטיק כך שזה דמה לקונדום אחד עצום! אחרי הופעה לא טובה שלנו, יצאנו מהבמה, נכנסנו למכוניות שלנו והתחלנו לנסוע משם. לפתע שמענו מוסיקה מגיעה מהבמה. ככל הנראה, להקה אוסטרלית צעירה קפצה על הבמה, התחברה לציוד שלנו והתחילה לנגן! ובכן, שערי הגיהנום השתחררו, ממה שאמרו לי אחר כך. אנשי הצוות שלנו נאבקו עם הלהקה הצעירה כדי להוריד אותה מהציוד שלנו ומהבמה".
"בסוף לא יצא לנו להופיע כמו שצריך בפסטיבל הזה", אמר אנגוס יאנג. "אבל למחרת היו המון כותרות בעיתון על הקטטה. זה היה שווה את הפרסום".
מדוע התקליט השלישי של להקת LITTLE FEAT הוא אלבום הרוק הדרומי הגדול ביותר שמעולם לא הערכתם לגמרי? אז הנה התקליט שכל חובב מוזיקה צריך לשמוע!
ב-25 בינואר בשנת 1973 יצא תקליטה השלישי והנהדר של להקת LITTLE FEAT, ששמו DIXIE CHICKEN. כן, זה עם הקלאסיקה FAT MAN IN THE BATHTUB.
כמפיק, הגיטריסט לואל ג'ורג' נתן לעצמו יותר מרחב פעולה כסולן ממה שהרגיש שקיבל עד אז ממפיקים אחרים שהיו ללהקה. "זה היה האלבום הראשון שבאמת נתנו לי לשיר בו, ולהתנסות עם מיקרופונים וכו'. זה ממש קשה, כי יש תמיד את התקציב תלוי מעל הראש שלך, וזה היה אלבום יקר לעשיה, אבל אתה צריך לחיות עם הדברים האלה עד סוף חייך וזה לא נעלם. אתה מנסה לעשות כמיטב יכולתך". לואל ג'ורג' נתן גם לשאר הלהקה לנגן כפי שהיא מרגישה.
סם קלייטון אמר שהקונגס שלו וכלי נגינה אחרים התאימו מיד. "ריצ'י (הייווארד המתופף) לא רצה את זה, אבל לואל אמר, 'לא, בנאדם, אני צריך שסם יחזיק אותך עם הקצב מלמטה'. הוא ידע שניגנתי ישר ויותר על הקצב. הרי בגלל זה התקבלתי לעבודה".
במהלך הקלטת האלבום, לואל ג'ורג' מעולם לא טען לתפקיד מנהיגותי, אבל בגלל שהוא כתב ושר את רוב השירים, הלהקה הניחה שהוא המנהיג. אבל כל מי שהיה לו שיר, הוא יכל להביא אותו, והשאר היו מנסים אותו, ואם כולם אהבו את זה - השיר היה נכנס. החוק היחיד היה שאין חוק ולכן כל סוג של מוסיקה התקבל כל עוד העסק התחבר.




גם זה קרה ב- 25 בינואר:
- בשנת 1973 סיים דייויד בואי סדרת חזרות מוסיקליות, שנמשכו שבוע, על מנת להעלות את סיבוב ההופעות הבריטי של זיגי סטארדאסט. בואי כבר הופיע לפני כן בדמות זיגי בצפון אמריקה וביפן.
- בשנת 1964 התקשר המפיק הידוע פיל ספקטור למפיק ידוע אחר בשם ג'ו מיק. סיבת הטלפון הייתה ניסיון של ספקטור להיפגש עם מיק. אך האחרון, שהאשים את ספקטור בגניבת רעיונות מוסיקליים ממנו, רתח מזעם וטרק את הטלפון בחוזקה עד שהשפופרת של המכשיר נשברה.
- בשנת 1975 נערך במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק מופע מיוחד שמטרתו הייתה לאסוף כסף למען ערעורו של המתאגרף רובין 'הוריקן' קארטר באישום הרצח נגדו. בערב הזה, שכונה NIGHT OF THE HURRICANE, הופיעו בוב דילן (שבזכותו צץ העניין המחודש במשפט הרצח הזה), אייזק הייז, סטיבי וונדר. אורחים מיוחדים היו רינגו סטאר, סטיבן סטילס וקרלוס סנטנה. אך אנשים רבים פיקפקו בחפותו של קארטר ומכירת הכרטיסים בערב הזה הייתה מאכזבת (30,000 כרטיסים למקום שהכיל הרבה יותר). בסוף קיבל קארטר רק כ- 10,000 דולר מכל הסיפור. ועל הדרך... ב-25 בינואר בשנת 1978 נערכה הקרנת בכורה לסרטו של דילן, "רנאלדו וקלרה", בלוס אנג'לס. יש שסברו כי הסרט ארוך מדי.
- בשנת 1963 קיבלה חברת התקליטים VEE JAY בלעדיות בהפצת תקליטי ותקליטוני הביטלס בארה"ב.
- בשנת 1980 יצא תקליטון חדש ללהקת קווין, עם שיר-בלדה שכתב גיטריסט הלהקה, בריאן מאי, ושמו SAVE ME. מאי הסביר שהשיר נכתב על חבר שלו שמערכת היחסים שלו הסתיימה. התקליטון לא הצליח כמצופה באנגליה, הגיע שם רק למקום ה-11 לזמן קצר ועורר בהלה בקרב הלהקה. רבים תהו האם היא איבדה את מגע הקסם שלה. בהמשך יתברר שלא.
- בשנת 1966 הקליטה להקת הבירדס את הגרסה הידועה לשירה החשוב, EIGHT MILES HIGH. ההקלטה נערכה באולפני "קולומביה" בהוליווד. כל תפקידי הנגינה התיישבו כגרעינים המסודרים להפליא בתוך רימון עסיסי. מעל הכל ריחפה הרמוניה ווקאלית שלא נשמעה כמותה לפני כן בקטלוג הלהקה. וכן, הגיטרה הזו של רוג'ר מגווין! אחרי השיר הזה כבר לא היו יותר האשמות על הלהקה ככזו שניזונה רק משירים של בוב דילן. חברי הלהקה הגיעו פה לליגה משל עצמם. והיכן שהציפורים האלה עפו - האחרים באו בעקבותיהן. גם הביטלס. באותו יום הקליטה להקה אחרת, LOVE, את רוב אלבום הבכורה שלה באולפן לא הרחק משם, שנקרא "סאנסט סאונד". "האלבום הראשון שלנו הושפע ללא ספק מלהקת הבירדס", אמר ארתור לי, מנהיג הלהקה, למלודי מייקר בשנת 1970.
- בשנת 1980 שוחרר פול מקרטני מהכלא היפני לאחר שנתפס בשדה התעופה, עם כניסתו ליפן, כשברשותו סמים. הוא טס משם מיד לאמסטרדם כדי להיפגש עם משפחתו שם. כל הסיפור על מקרטני בכלא היפני - בלחיצה פה.
- בשנת 1967 הפכו הזמרת גרייס סליק והגיטריסט פול קאנטנר, מלהקת ג'פרסון איירפלין, הורים לבת. הם החליטו לקרוא לה GOD. שמה שונה זמן מה לאחר מכן ל- CHINA.
- בשנת 1988 יצא תקליטון חדש לג'ורג' האריסון, עם השיר WHEN WE WAS FAB שהפיק לו ג'ף לין (שגם כתב איתו את השיר). לין, איש להקת אי.אל.או, היה מעריץ ענק של הביטלס ואף הופיע גם בקצרה בסרטון של השיר הזה. השפעתו של לין על השיר הזה ניכרת גם בצ'לו, שנוגן על ידי חבר התזמורת הפילהרמונית, בובי קוק. רינגו סטאר היה המתופף פה, בשיר שנכתב על ימי הביטלס העליזים. האריסון ולין חיברו את השיר בסוף 1986 כשהגיעו לאוסטרליה לראות את הגרנד פרי של אדלייד. הם הגיעו לביתו של מישהו לארוחת ערב והיה שם פסנתר כנף. שניהם התיישבו והחלו לכתוב את האקורדים ואת המלודיה הבסיסית. הם הקליטו את הסשן המאולתר שלהם על קלטת, שאותה הם שחזרו כשהחלו להקליט את האלבום של האריסון, CLOUD NINE, באנגליה.


- בשנת 1991 הופיע פול מקרטני בעונה השנייה של סדרת UNPLUGGED, של אם.טי.וי ובהמשך הוא יהיה האמן הראשון שיוציא את הופעתו מסדרה זו כאלבום שלם.
- בשנת 2003 ריסק בילי ג'ואל את המרצדס שלו בזמן נסיעה בלונג איילנד, ניו יורק. מאוחר יותר, הזמר אמר שהוא היה במצב של "ערפל נפשי", שנגרם על ידי בעיות ביחסים ודיכאון מתמשך לאחר התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 בארה"ב. הוא יצא מהתאונה עם אף שבור וחתכים בפנים. איש הכבאות המקומי הסביר: "מה שהציל את בילי בר המזל היה שמכוניתו הייתה מצוידת כהלכה". המשטרה לא מיהרה לעשות לג'ואל בדיקת ינשוף. שוטר בכיר הסביר שלא נמצאו בשטח עדויות לאלכוהול או סמים מהזמר, שיצא זמן קצר לפני כן מקליניקת התמכרות. "זה אזור בו יש המון תאונות", הוא הוסיף. זו הייתה תאונת הדרכים השנייה של ג'ואל מזה שבעה חודשים. עובר אורח ששמע לפתע את רעש התאונה הנוראי, מיהר אל הרכב וראה אדם מדמם בראשו באופן חמור. הוא לא ידע מי זה וידע רק דבר - שהאיש הזה פצוע לא קל. ג'ואל הצליח, עם כל זאת, לחזור לעצמו ולהמשיך להופיע בהצלחה רבה.

- בשנת 1986 מת אלברט גרוסמן, המנהל המיתולוגי של ג'ניס ג'ופלין, ג'ואן באאז, ריצ'י הייבנס ובוב דילן. בן 59 במותו מהתקף לב. גרוסמן היה אז בדרכו לוועידה בענייני מוסיקה בקאן, בצרפת.

- בשנת 1984 תרמה יוקו אונו 375,000 דולר לבית היתומים, סטרוברי פילדס בליברפול, שהיווה השראה לבעלה המנוח, ג'ון לנון, לכתוב את השיר של הביטלס STRAWBERRY FIELDS FOREVER.
בונוס: הסיפור על שירת הברבור הלוהטת של להקת בוקר טי והאם ג'יז! החודש, ינואר בשנת 1971, יצא תקליט חדש להרכב האינסטרומנטלי והמשפיע, בוקר טי והאם ג'יז. שם התקליט הוא MELTING POT והצלילים שבוקעים ממנו הם עוד פיסת יצירה טעימה להפליא.

בזמן שבו החלו ארבעת חברי הלהקה (האורגניסט בוקר טי ג'ונס, הגיטריסט סטיב קרופר, הבסיסט דונלד 'דאק' דאן והמתופף אל ג'קסון ג'וניור) לעבוד על התקליט הזה, הלהקה שלהם כבר ביססה את עצמה כאחת מהחלוצות של מוזיקת הנשמה האינסטרומנטלית. בתור להקת הבית של חברת סטאקס רקורדס, הם ניגנו באינספור להיטים של אמנים כמו אוטיס רדינג, ווילסון פיקט וסאם ודייב, ויצרו את הסאונד של מוסיקת הנשמה הדרומית. עם התקליט הזה, לעומת זאת, הם ביקשו לדחוף מעבר לתפקידם כאנשי צד לאחרים ולהתעמק בכיוון יותר ניסיוני ובעל ביטוי עצמי.
סוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 היו תקופה של מעבר עבור הלהקה. מאבקי זכויות האזרח, מתחים פנימיים בסטאקס רקורדס והנוף המוזיקלי המשתנה גרמו ללחצים. למרות הלחצים הללו, היה לארבעה חזון ברור לגבי תקליטם הבא - שיהיה התקליט המגובש וההרפתקני ביותר שלהם עד אז, עם ג'אמים נרחבים, גרובים שזורמים חופשי, ויציאה ממבנה השירים הקצרים והמובנים יותר של שנותיהם המוקדמות.
האלבום הוקלט בניו יורק, ולא באולפן בסיס הבית שלהם בממפיס, טנסי. שינוי הנוף הזה היה מכריע. לפי בוקר טי ג'ונס, ההחלטה להקליט באולפנים בניו יורק הייתה מכוונת: "היינו צריכים להתרחק מממפיס לזמן מה. סטאקס עברה הרבה, ורצינו להרגיש חופשיים להתנסות". האנרגיה התוססת של ניו יורק השפיעה על הסשנים, והעניקה למוסיקה יתרון.
בראיונות, סטיב קרופר נזכר כמה מהחומרים של האלבום התאחדו באופן אורגני: "היינו מתחילים עם ריף או קצב, ואז פשוט נותנים לו לגדול. לא חשבנו על סינגלים לרדיו או על מגבלות זמן. הכל היה בגלל התחושה". גישה זו העניקה למוזיקה איכות רופפת ומהפנטת, כאשר כל מוזיקאי משאיר מקום לאחרים להתבטא ולזרוח.
באותה תקופה ביקשה הלהקה לתבוע שליטה יצירתית יותר על המוזיקה שלה. ב-סטאקס, לעתים קרובות הוטל עליה לתמוך באמנים אחרים או לדבוק בנוסחה של הלייבל. עם האלבום הזה החברים השתחררו מהאילוצים האלה, ויצרו מוסיקה ששיקפה את הזהות האמנותית שלהם.
עם זאת, האלבום סימן גם את סוף עידן. לפני שחרורו, בוקר טי ג'ונס כבר רצה לעזוב את הלהקה, תוך ציון תסכולים מההנהלה של סטאקס ורצון לחקור פרויקטים אחרים. "אהבתי את הלהקה, אבל הייתי צריך לגדול", הסביר ג'ונס מאוחר יותר. בספרו הוא כתב: "הייתה פגישת להקה והלהקה הייתה עליזה. על המדרכה הדלקתי סיגריה וציינתי תחושה מוזרה שנראה לי שאני בצד הלא נכון של הרחוב. כולם היו מרוצים חוץ ממני. כבר עזבתי את ממפיס ואת סטאקס רקורדס, אבל לא עזבתי את האם ג'יז. עכשיו רציתי לעזוב את האם ג'יז. כל החומר המקורי החדש שניסינו להמציא באותו יום, ובכל מפגש לפני זה, מאז שזכרתי, נשמע כמו חיקוי צולע של אחד מהלהיטים הקודמים שלנו. נראה שאיש לא שם לב לזה. לא סטיב. אפילו לא אל. כולם היו מסונוורים מהצלחה וכסף. 'מה לא בסדר, ג'ונס?', אל ג'קסון הבהיל אותי, כשניגש מאחורי. צחוקו הרם של דונלד הגיע מבעד לדלת הסטודיו. 'הו, כלום, בנאדם; פשוט יוצא החוצה להפסקה קטנה'. 'מה לא בסדר, ג'ונס?', אל הכיר אותי. הוא פתח את הדלת לסטודיו, וחזרנו פנימה לתחילתו של דיון ארוך ולבבי על הקשת המוזיקלית של הלהקה, ואני התוודיתי איך הרגשתי שכבר אין מקוריות פה. פשוט הייתי לא מרוצה. למה הסתפקנו בפחות? החבר'ה החליטו לבטל את הפגישה, לחזור לממפיס. המילים האלה פגעו בי בחזה. האם הייתי תובעני מדי? היה זה סוף הדרך של הלהקה הזו? לא יכולתי לקחת בחזרה את מה שאמרתי, וזו הייתה האמת, אבל הצגתי אותה בצורה מגושמת. הישיבה הסתיימה בפתאומיות, והפרידה שלנו הייתה מביכה.
כעבור זמן מה, קיבלתי טלפון מאחד הבחורים. הם הזמינו סטודיו נהדר בניו יורק. 'תעלה על מטוס', הם אמרו לי. לא שאלתי שאלות. הייתה אנרגיה חדשה. יכולתי לראות את זה על פניהם של אל ודאק. הם ניגנו את הקצב ל-MELTING POT. מה יכולתי לעשות? חלפו כמה תיבות מוסיקליות בזמן שרק תהיתי על הקצב. לבסוף, זה הגיע אליי, שאוכל להתגנב פנימה על ידי פגיעה באקורד ולהביא אותו כך שיישמע כאילו זה בא משום מקום. זה עבד. עשיתי את זה שוב על אקורד אחר. ואז עוד אחד. עשיתי אורגן של האמונד מפחיד. החבר'ה ניגנו ללא רחמים בקצב. הייתי צריך לעשות איזה ניסיון בסולו. מי הייתי? מה התכוונתי לומר? איפה אתחיל? למטה נמוך. נמוך מאוד. חשתי אנחת רווחה מהחבר'ה כשסוף סוף ניגנתי משהו. קפצתי מצוק. עכשיו הייתי צריך לעוף. עצמתי את עיניי. הגיע הזמן לנטישה פזיזה. אני אצטרך לנגן כמה טעויות כדי להגיע לדברים הנכונים. למי היה אכפת? בניתי את הסולו שלי כאילו טסתי בחלל - ללא גבולות ונתתי למוסיקה לקחת אותי. לבסוף פקחתי את עיניי. הייתי צריך לחזור למציאות. אחרי מה שנראה כמו נצח, לא היה סיכוי שזה אי פעם יהיה תקליט רגיל".
זה הפך את התקליט לשירת הברבור של בוקר טי והאם ג'יז. זה לא זכה להצלחה מסחרית כמו חלק מהעבודות הקודמות של הלהקה. ג'ונס בספרו: "ביום הולדתי בשנת 1971, החוזה שלי עם סטאקס רקורדס הושעה. לא ידעתי על ההשעיה עד חודשים לאחר מכן. אולי היה מצב חוקי שדרש מהם לפעול. אני לא יודע. עם הפעולה הזו, החיים של הלהקה הגיעו לסופם רשמי".
הלהקה סיימה את דרכה והשפעתו של התקליט MELTING POT רק הלכה וגדלה עם הזמן. הגרובים שבו נדגמו על ידי אמני היפ-הופ רבים, מה שביסס את מקומו בפנתיאון של קלאסיקות ה-פ'אנק והסול.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459
