top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-25 בינואר בעולם הרוק


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-25 בינואר (25.1) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "איזה מוסד שבועי ענק הייתה התוכנית הטלוויזיונית, טופ אוף דה פופס. זה נמשך כארבעים שנות קיום ותבינו איזה ביג דיל זה היה בשנת 1968. עם שתי תחנות טלוויזיה לאומיות בלבד בבריטניה באותה תקופה (כן, היה BBC2, אבל היית צריך אנטנה מיוחדת כדי לקבל את זה אז רק לאחוז קטן של אנשים היה את זה). ביצוע הסינגל האחרון שלך בתוכנית ההיא ההבטיח לך להיט רב מכר אדיר. כך זה הוכח עם השיר שלנו, 'תמונות של אנשי גפרורים'. למרות שהוא הגיע רק למקום ה-7 במצעד הבריטי, הוא זכה לזהב עבורנו, עם מכירות מעל מיליון. זה גם המשיך והפך כנראה ללהיט הגדול ביותר שלנו בשאר העולם, כשהוא מגיע לעשרת הגדולים בעשרות מדינות שונות. זה גם הפך ללהיט הגדול היחיד שלנו באמריקה, לשם זה הגיע

למקום 12. זה הפך ללהיט כל כך גדול עבורנו שלא הבנו איך זה היה מוצלח עד שנים מאוחר יותר. לא היו מדיה חברתית או אינטרנט לבדוק דברים כאלו אז; הסתמכת אך ורק על תרשימי החברות שאמרו לך והן לא מיהרו להגיד לך הרבה למקרה שתתחיל לשאול שאלות מסובכות כמו, 'אם כך, אז איפה כל התמלוגים שלי?'..." (פרנסיס רוסי, מלהקת סטאטוס קוו)



ב-25 בינואר בשנת 2015 מת הזמר הנהדר דמיס רוסוס, בגיל 68 בגלל סרטן בקיבה, בכבד ובלבלב.



הוא היה הזמר / בסיסט בלהקת 'בנה של אפרודיטה' ובתחילת הסבנטיז פנה לבניית קריירה כסולן עם שירי פופ נעימים. הזמרת היוונית, ננה מושקורי, ספדה לרוסוס בתחנת הרדיו הצרפתית RTL, ואמרה "היה לו קול מעולה, הוא טייל בעולם. הוא אהב את מה שהוא עושה. הוא היה אמן, חבר. אני מקווה שהוא בעולם טוב יותר". נשיא בלארוס דאז, אלכסנדר לוקשנקו, אמר: "אמן זה הותיר חותם עז באמנות המוסיקה העולמית ועשה היסטוריה כאחד הזמרים הגדולים ביותר, שאופן השירה האמוציונלי שלו תפס את לבם של מאזינים בכל רחבי העולם".


הלווייתו של רוסוס נערכה בבית הקברות הראשון של אתונה, מקום קבורתם של פוליטיקאים ואנשי תרבות יוונים רבים, ב-30 בינואר. הנה על רגע מכונן בקריירה שלו:


להקת 'בנה של אפרודיטה', שהגיעה מיוון, הפכה לסיפור הצלחה גדולה בזכות שיר ושמו RAIN AND TEARS. אבל ההצלחה לא הגיעה בן לילה. הם היו רביעייה, עם הקלידן ואנגליס פפטנאיסו, הזמר / בסיסט דמיס רוסוס, המתופף לוקאס סידראס והגיטריסט סילבר קולוריס, שנאלץ לפרוש מהמסע של הלהקה ללונדון, דרך צרפת, כי אולץ להתגייס לצבא היווני. כשהגיעו שלושת האחרים לאנגליה, נתקלו לוקאס ודמיס בבעייה כשאשרות העבודה שלהם לא היו תקינות. הם נאלצו לחזור לצרפת, שם התחוללו אז מהומות קשות.


בהמשך חזר ואנגליס לצרפת ופגש את השניים האחרים. השלושה איחדו כוחות, כשבכיסיהם יש כסף מועט לישון במלונות זולים ביותר. המהפכה-שביתה שבאה בצורת הפגנות סטודנטים קשות, במאי 1968, הלכו והחריפו, כשהשלושה מצאו את עצמם תקועים שם ללא אפשרות להתקיים על ידי הופעות. ואנגליס ולוקאס בילו שעות רבות בטלפונים ציבוריים כדי לנסות ולהשיג כסף מהוריהם שביוון. ואנגליס בא לצרפת, לפני כן כי הוצע לו חוזה מטעם חברת התקליטים 'פונוגראם'. לכן פנה ביאושו לשם, כדי לבדוק האם ההצעה עדיין בתוקף. אחד מבכירי החברה, פייר סברו, פגש את השלושה במשרדו והחליט להחתימם לחברת 'מרקיורי', שהייתה חברת-בת של פונוגראם. החוזה לא היה רווחי לשלושה, מבחינה כספית, אך לפחות העניק להם את ההזדמנות להקליט כראוי. החברה הכירה לשלושה את התמלילן, בוריס ברגמן, שרקח עבורם את המילים לשלאגר הראשון שלהם. שנים לאחר מכן סיפר רוסוס כי הגשם והדמעות שבשיר באו מפצצות הגז המדמיע שהמשטרה המטירה, במהפכת הסטודנטים ההיא, שגרמו לגשם של חומר לטפטף ולגרום לדמעות. ואנגליס לקח את המילים ויצק אותן על לחן ששאל מהקאנון של המלחין הגרמני, יוהאן פכלבל.


השיר הזה, שהצליח בארצות רבות באירופה (וגם בארצנו), לא זכה להצלחה רבה באנגליה. היה זה התקליטון היחיד של הלהקה שהצליח להשתחל למצעד הבריטי, והגיע שם בדצמבר 1968 למקום ה-29. זאת למרות שמודעת הפרסומת ששמתי בפוסט זה מגיעה מעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי (נובמבר 1968) ובגופה נכתב כי 'בעוד שהשמש זורחת באירופה לבנה של אפרודיטה והשיר 'גשם ודמעות', היה זה קיץ רטוב ועגמומי פה. עכשיו התחזית המקומית מצביעה על התבהרות שתגיע'.


בנה של אפרודיטה התפרקה מיד לאחר הקלטת אלבומה השלישי, 666, ורוסוס פנה ליצור מוסיקה מסחרית אף יותר שכבשה והרטיטה לבבות רבים, אך גם ספגה ביקורות שליליות. עיתון להיטון, למשל, פרסם על רוסוס, באוגוסט 1974, ביקורת על תקליטו, שנקרא (לפי תרגום העיתון) 'את קסמי המיוחד'. התקליט נמכר בחנויות התקליטים הישראליות במחיר 29.90 לירות ובביקורת נכתב:


"אלבומו החדש של רוסוס חוזר על מתכונתו של קודמו. לאחר כמה האזנות מתקבל הרושם שהשוני היחיד ביניהם הוא בשמות השירים. הפזמונים שבלוניים למדי ולעיתים צריך עצבים של ברזל כדי לשמוע את התקליט מתחילתו ועד סופו. אין ספק שהזמר, יוצא להקת 'בנה של אפרודיטה', ניחן בקול מרשים. אולם הוא מבוזבז על שמאלץ רומנטי שמזכיר את התקופה בה היו מלאים מצעדי הפזמונים שלנו בלהיטים מתקתקים של אדאמו, כריסטוף ודומיהם".


ב-25 בינואר בשנת 1994 יצא מיני-אלבום ללהקת אליס אין צ'יינס ושמו JAR OF FLIES. שם האלבום בא מניסוי מדעי שערך גיטריסט הלהקה, ג'רי קאנטרל, כשהיה תלמיד בביה"ס.



הגיטריסט, ג'רי קאנטרל: "זה אלבום משוגע. כבר היה לנו מיני אלבום אקוסטי באופיו לפני כן בשם SAP, שבא בין האלבום הראשון שלנו ל-DIRT, אז גם הפעם יצרנו משהו שיבוא בין DIRT לאלבום ALICE IN CHAINS (זה עם עטיפת הכלב בעל שלוש הרגליים). אני חושב שזה היה אחרי שתכננו לצאת לחופשה. לפני החופשה, החבר'ה אמרו, 'אנחנו רוצה שזה יהיה יותר עניין של להקה - אז אל תכתוב אסופת שירים על דברים רעים'. 'בסדר, זה מגניב - אין בעיה'. יצאתי לחופשה ולא ניגנתי בגיטרה שלי בכלל. יצאנו מהחופשה. כולם שאלו, 'בסדר, מה יש לך להציע?' ולא היה כלום. אז התחלנו אותו מאפס.. אני חושב שאולי היה לי את השיר DON'T FOLLOW מסיבוב ההופעות של DIRT באירופה, מתי שפשוט נשרפנו - אפשר להרגיש את זה במילים".


תהליך הכתיבה, ההקלטה והמיקס של זה היה מהיר. על פי מה שנמסר, האלבום נכתב והוקלט באולפן במהלך חמישה ימים תקופה ומעורבת מ-17 בספטמבר עד ה-22 כדי להפיק שבעה שירים. העבודה הייתה מסביב לשעון, כארבע עשרה עד שמונה עשרה שעות ביום. הבסיסט המקורי של הלהקה, מייק סטאר, כבר לא נכח פה כי נבעט לפני כן מהלהקה בגלל ענייני סמים. את מקומו תפס מייק אינז.


ברגע שרעיון של שיר עובד במלואו, חברי הלהקה היו יעילים בהקלטת התפקידים שלהם. זה היה טייק אחד או שניים והם סיימו. טכנאי ההקלטה זכר שראה את זמר הלהקה, ליין סטיילי, יושב על הספה בלובי האולפן צופה בטלוויזיה. בוקר אחד, ליין צפה בסרטים מצוירים ואכל דגני בוקר מהקופסה עם הידיים. בגב הקופסה היה משחק של להשלים את החסר, שליין השלים עם טוויסט של גסויות משלו. "הוא מילא אותו, וזה היה לגמרי מגעיל - מה שבא מראשו. הוא חתך את מה שכתב ותלה את זה על המקרר".


לאולפן גם הובעה רביעיית כלי מיתר שניגנה בשיר I STAY AWAY (שיר שכתב ליין סטיילי בתקופה הקצרה בה היה נקי מסמים). גיטריסט הלהקה שכתב את השיר, ג'רי קאנטרל, לא דאג לכתוב לזה עיבוד מיתרים לפני כן. הוא היה מאוד בטוח בעצמו, ויצא עם גיטרה לחדר הראשי שבו ישבה התזמורת וניגן לה את מה שהוא שמע, מה שהוא רצה, וזה לא משהו שעושים בדרך כלל כי נגני תזמורת בדרך כלל לא עובדים ככה. רביעיה זו הוקלטה גם לקטע האינסטרומנטלי WHALE & WASP.


המתופף, שון קיני, התעסק עם טכניקה מורכבת שפיתח עם פגיעה בשפת תוף הסנר עם צדו של מקל תופים. טכנאי ההקלטה לא אהב את הטכניקה וסירב להקליט כך. "בסופו של דבר סיימנו עם כמה בונגוס ועוד כלי הקשה קטנים".. זה הפך לפתיחת השיר NO EXCUSES (שיר שמדבר על המאבק הנואש של סטיילי נגד ההתמכרות לסם). ג'רי קאנטרל שר שירה מובילה וסטיילי שר הרמוניה בבתים, ואז הם החליפו תפקידים בפזמון. בכלל, שילוב הקולות של שני אלו היה מתוחכם מאד - מסוג הדברים שאי אפשר באמת להסביר אותם אלא רק להתענג עליהם ולהודות לאל שזה קרה.


השיר DON'T FOLLOW סיפק כמה מהרגעים הבלתי נשכחים יותר של מפגשי ההקלטה הללו. רנדי בירו - טכנאי הגיטרה של ג'רי קאנטרל, ומייק אינז שרו קולות רקע בחלק השני של השיר. נגן מפוחית הובא לאולפן. הוא היה בחור מבוגר שהיה נגן טוב, אבל הוא נהם כשהוא ניגן ולנוכחים זה נשמע כקולות מוזרים ומגעילים למדי. טכנאי ההקלטה: "אני זוכר שג'רי שאל, 'מה זה הרעש הזה?' ואז מישהו אמר לבחור, 'היי, זה נשמע נהדר. אתה יכול לעשות את זה עם פחות רעשי נהימה?' וההבחור היה אומר, 'אה כן, כן. סליחה על זה' ואז הוא היה עושה את זה שוב, עם אותם קולות נהימה".


אחרי שעה של זה, הם הבינו שזה לא יסתדר. בסופו של דבר, דיוויד אטקינסון נקרא לנגן את התפקיד. "אני זוכר את נגן המפוחית שהיה חבר של כריס קורנל. הוא נכנס, נלהב מסביב ועשה את תפקידו בטייק אחד.. ג'רי שר את המחצית הראשונה של השיר; ליין עשה את המחצית השנייה ויש לי הרושם שהוא לא אהב את השיר מסיבה כלשהי, כי בזמן שהוא הקליט את הקול שלו, הוא הוסיף משהו קטן נוסף שלא היה חלק מהמילים המקוריות של ג'רי. לאחר המשפט 'זה כואב לדאוג, אני יורד' מילת השיר לפני ההפסקה הקצרה שמובילה אל

במחצית השניה של השיר, ליין התפרק, 'איך עכשיו, פרה חומה?' וזה היה בהקלטה הרבה זמן, אבל כשמיקססנו את זה, ג'רי ביקש מאיתנו להוציא את זה".


רוקי שנק היה זה שצילם את העטיפה בחדר האוכל שלו ב-8 בספטמבר 1993. "הלהקה הגתה את הרעיון לשם האלבום ורצתה שהעטיפה תהיה עם ילד צעיר שמסתכל לתוך צנצנת מלאה בזבובים. אני זוכר שהם ביקשו ממני להשתמש ב'צבעים מטורפים' בצילום, אז אני השתמשתי בהרבה פילטרים בצבעים שונים מעל האורות כדי להשיג את המראה הסופי". עוזרו של שנק עשה מספר נסיעות לאורווה סמוכה כדי לאסוף מאות זבובים עם רשת פרפרים.


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על המוצר: "עם שירים כמו GOD SMACK ו-HATE TO FEEL שהיו עמוסים בזעם נרקומני ומתח אדיפלי, האלבום DIRT היה המקבילה המוזיקלית של דם מגרונו של משתעל - מזעזע ואמיתי. גיטרות צפופות מסתובבות במנגינות שמבשרות רעות עם צליל של כלובים. ה-EP החדש בן שבעת השירים של רביעיית סיאטל, אליס אין צ'יינס, נוטה לנימה אקוסטית עדינה יותר. השירה של ליין סטיילי כמו הגיטרות של ג'רי קאנטרל, מעוררת פאתוס וגם כעס. אבל זה בקושי אליס בגירסה קלילה. כמעט בכל שיר, המילה 'בית' מהדהדת בצורה מצמררת - כאב, תפילה מרה".


אחרי הקלטת האלבום הזה נכנס ליין למערבולת עם התמכרותו להרואין.



ב-25 בינואר בשנת 1975 פרצה מריבה לא נעימה בין אנשי הצוות הטכני של להקת דיפ פרפל לאלה של ACDC.



זה קרה בפסטיבל סאנברי באוסטרליה. מפיקי האירוע ידעו שהם מתמודדים מול חורבן כלכלי לפני שהתקיימו ההופעות האחרונות. הלחצים המשולבים של מזג אוויר רע ומכירת כרטיסים דלה בגלל מחירם הגבוה, העלו את מד הלחץ.


גם בקרב דיפ פרפל היה לחץ גדול. ההרכב הזה כבר היה בשלב של שבר. הגיטריסט, ריצ'י בלאקמור, כבר פרש ובמקומו היה זה הגיטריסט טומי בולין. המפיקים שילמו ללהקה 60,000 דולר על מנת להופיע בסאנברי, והעובדה שהכסף הובטח ללהקה במזומן גרם לכך שהרכבים רבים אחרים יעזבו את הפסטיבל מבלי לקבל תשלום.


לעומת דיפ פרפל, הגיעה לפסטיבל להקה צעירה ורעבה אחרת ששמה איי.סי.די.סי. "הופענו בפאב הזה בשבת", הסביר הגיטריסט אנגוס יאנג, "והמנהל הזה תפס אותנו ואמר, 'שמעו, האם אתם יכולים להגיע למקום הזה בסאנברי?' הבחור שהפיק את האירוע היה קצת מודאג. הוא אמר, 'דיפ פרפל כנראה לא יעלו על הבמה'. הוא היה מודאג ולא רצה שהקהל יתפרע. אז הוא חשב, 'טוב, אני אקבל את איי.סי.די.סי והם ישמרו על המקום עם המוזיקה'. אז הגענו למקום, העפנו מבט על כל האנשים האלה בבוץ ונאלצנו ללכת קילומטר וחצי כדי להגיע לבמה. בדיוק כשהגענו לשם, כל מכוניות הרולס רויס ​​האלו נסעו גם הן לכיוון. זה היה דיפ פרפל והם החליטו שהם יופיעו בכל זאת. עדיין, הכל הלך כשורה אבל אז, ברגע האחרון, קרה משהו. מישהו אמר לנו שמישהו הרביץ למנהל שלנו והיה אחד מאנשי הצוות של דיפ פרפל".


איי.סי.די.סי לא נותרו חייבים ונהג מלגזה מטעמם "הפיל ציוד" על כמה מאנשי הביטחון של דיפ פרפל, בעוד הזמר בון סקוט הצטרף לאקט האלימות.


כשכל התוהו ובוהו פרץ, טיפס יאנג לבמה. "ניגשתי למיקרופון ואמרתי לקהל שאנחנו צריכים קצת עזרה פה למעלה. איכשהו, המארגנים הצליחו להרגיע קצת את העניינים והוחלט שדיפ פרפל ינגנו ראשונים ואנחנו אחריהם. הסכמנו עם זה. דיפ פרפל עלו, ניגנו את הסט שלהם ואני חושב שהם קיצרו את ההופעה והלכו, ואז הצוות שלהם התחיל לקפל את הציוד. פה פרצה שוב מהומה".


גם דייויד קוברדייל, הזמר של דיפ פרפל, נזכר: "הגענו לפסטיבל שמזג האוויר בו היה רע. היזמים החליטו בגבורה להמשיך עם הפסטיבל. הרוח יללה, היא ממש הקפיאה ובשטח זה נראה כאמבטיית בוץ ענקית. הקהל כולו היה בתוך שדה בוץ. הם התעטפו בפלסטיק כך שזה דמה לקונדום אחד עצום! אחרי הופעה לא טובה שלנו, יצאנו מהבמה, נכנסנו למכוניות שלנו והתחלנו לנסוע משם. לפתע שמענו מוסיקה מגיעה מהבמה. ככל הנראה, להקה אוסטרלית צעירה קפצה על הבמה, התחברה לציוד שלנו והתחילה לנגן! ובכן, שערי הגיהנום השתחררו, ממה שאמרו לי אחר כך. אנשי הצוות שלנו נאבקו עם הלהקה הצעירה כדי להוריד אותה מהציוד שלנו ומהבמה".


"בסוף לא יצא לנו להופיע כמו שצריך בפסטיבל הזה", אמר אנגוס יאנג. "אבל למחרת היו המון כותרות בעיתון על הקטטה. זה היה שווה את הפרסום".



ב-25 בינואר בשנת 1975 נערך במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק מופע מיוחד שמטרתו הייתה לאסוף כסף למען עירעורו של המתאגרף רובין 'הוריקן' קארטר באישום הרצח נגדו.



בערב הזה, שכונה NIGHT OF THE HURRICANE, הופיעו בוב דילן (שבזכותו צץ העניין המחודש במשפט הרצח הזה), אייזק הייז, סטיבי וונדר. אורחים מיוחדים היו רינגו סטאר, סטיבן סטילס וקרלוס סנטנה. אך אנשים רבים פיקפקו בחפותו של קארטר ומכירת הכרטיסים בערב הזה הייתה מאכזבת (30,000 כרטיסים למקום שהכיל הרבה יותר). בסוף קיבל קארטר רק כ- 10,000 דולר מכל הסיפור.


ועל הדרך... ב-25 בינואר בשנת 1978 נערכה הקרנת בכורה לסרטו של דילן, "רנאלדו וקלרה", בלוס אנג'לס. יש שסברו כי הסרט ארוך מדי.


ב-25 בינואר בשנת 1973 יצא תקליטה השלישי והנהדר של להקת LITTLE FEAT, ששמו DIXIE CHICKEN. כן, זה עם הקלאסיקה FAT MAN IN THE BATHTUB.



כמפיק, הגיטריסט לואל ג'ורג' נתן לעצמו יותר מרחב פעולה כסולן ממה שהרגיש שקיבל עד אז ממפיקים אחרים שהיו ללהקה. "זה היה האלבום הראשון שבאמת נתנו לי לשיר בו, ולהתנסות עם מיקרופונים וכו'. זה ממש קשה, כי יש תמיד את התקציב תלוי מעל הראש שלך, וזה היה אלבום יקר לעשיה, אבל אתה צריך לחיות עם הדברים האלה עד סוף חייך וזה לא נעלם. אתה מנסה לעשות כמיטב יכולתך". לואל ג'ורג' נתן גם לשאר הלהקה לנגן כפי שהיא מרגישה.


סם קלייטון אמר שהקונגס שלו וכלי נגינה אחרים התאימו מיד. "ריצ'י (הייווארד המתופף) לא רצה את זה, אבל לואל אמר, 'לא, בנאדם, אני צריך שסם יחזיק אותך עם הקצב מלמטה'. הוא ידע שניגנתי ישר ויותר על הקצב. הרי בגלל זה התקבלתי לעבודה".


במהלך הקלטת האלבום, לואל ג'ורג' מעולם לא טען לתפקיד מנהיגותי, אבל בגלל שהוא כתב ושר את רוב השירים, הלהקה הניחה שהוא המנהיג. אבל כל מי שהיה לו שיר, הוא יכל להביא אותו, והשאר היו מנסים אותוו, ואם כולם אהבו את זה - השיר היה נכנס. החוק היחיד היה שאין חוק ולכן כל סוג של מוסיקה התקבל כל עוד העסק התחבר.


ב-25 בינואר בשנת 1966 הקליטה להקת הבירדס את הגירסה הידועה לשירה החשוב, EIGHT MILES HIGH.



ההקלטה נערכה באולפני "קולומביה" בהוליווד. כל תפקידי הנגינה התיישבו כגרעינים המסודרים להפליא בתוך רימון עסיסי. מעל הכל ריחפה הרמוניה ווקאלית שלא נשמעה כמותה לפני כן בקטלוג הלהקה. וכן, הגיטרה הזו של רוג'ר מגווין! אחרי השיר הזה כבר לא היו יותר האשמות על הלהקה ככזו שניזונה רק משירים של בוב דילן. חברי הלהקה הגיעו פה לליגה משל עצמם. והיכן שהציפורים האלה עפו - האחרים באו בעקבותיהן. גם הביטלס.


באותו יום הקליטה להקה אחרת, LOVE, את רוב אלבום הבכורה שלה באולפן לא הרחק משם, שנקרא "סאנסט סאונד". "האלבום הראשון שלנו הושפע ללא ספק מלהקת הבירדס", אמר ארתור לי, מנהיג הלהקה, למלודי מייקר בשנת 1970.


גם זה קרה ב- 25 בינואר:



- בשנת 1973 סיים דייויד בואי סדרת חזרות מוסיקליות, שנמשכו שבוע, על מנת להעלות את סיבוב ההופעות הבריטי של זיגי סטארדאסט. בואי כבר הופיע לפני כן בדמות זיגי בצפון אמריקה וביפן.


- בשנת 1964 התקשר המפיק הידוע פיל ספקטור למפיק ידוע אחר בשם ג'ו מיק. סיבת הטלפון הייתה ניסיון של ספקטור להיפגש עם מיק. אך האחרון, שהאשים את ספקטור בגניבת רעיונות מוסיקליים ממנו, רתח מזעם וטרק את הטלפון בחוזקה עד שהשפופרת של המכשיר נשברה.


- בשנת 1963 קיבלה חברת התקליטים VEE JAY בלעדיות בהפצת תקליטי ותקליטוני הביטלס בארה"ב.


- בשנת 1980 שוחרר פול מקרטני מהכלא היפאני לאחר שנתפס בשדה התעופה, עם כניסתו ליפן, כשברשותו סמים. הוא טס משם מיד לאמסטרדם כדי להיפגש עם משפחתו שם. כל הסיפור על מקרטני בכלא היפני - בלחיצה פה.


- בשנת 1967 הפכו הזמרת גרייס סליק והגיטריסט פול קאנטנר, מלהקת ג'פרסון איירפלין, הורים לבת. הם החליטו לקרוא לה GOD. שמה שונה זמן מה לאחר מכן ל- CHINA.


- בשנת 1991 הופיע פול מקרטני בעונה השניה של סדרת UNPLUGGED, של אם.טי.וי ובהמשך הוא יהיה האמן הראשון שיוציא את הופעתו מסדרה זו כאלבום שלם.


- בשנת 2003 ריסק בילי ג'ואל את המרצדס שלו בזמן נסיעה בלונג איילנד, ניו יורק. מאוחר יותר, הזמר אמר שהוא היה במצב של "ערפל נפשי", שנגרם על ידי בעיות ביחסים ודיכאון מתמשך לאחר התקפות הטרור של ה-11 בספטמבר 2001 בארה"ב.


- בשנת 1986 מת אלברט גרוסמן, המנהל המיתולוגי של ג'ניס ג'ופלין ובוב דילן. בן 59 במותו מהתקף לב.


- בשנת 1984 תרמה יוקו אונו 375,000 דולר לבית היתומים, סטרוברי פילדס בליברפול, שהיווה השראה לבעלה המנוח, ג'ון לנון, לכתוב את השיר של הביטלס STRAWBERRY FIELDS FOREVER.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים


























































Opmerkingen


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page