top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-26 באפריל בעולם הרוק

עודכן: 7 במאי


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.



אז מה קרה ב-26 באפריל (26.4) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "הגראמי היה מאוד משמעותי עבורי. זה היה כמו ללכת על חבל דק. בקהל הזה היו בעיקר אנשי שואו ביזנס מזדקנים ממעמד הביניים. זו הייתה שאלה של לבדר אותם או לצאת כמו סתם עוד זמר רוק. באמת הרגשתי שאני דיוויד בואי ולא זמר רוק. זה היה מאוד מוזר. יש מעט מאוד שפרצו מהרוק לכל מדיום אחר, כולל סרטים. אני נחוש לעשות את זה. יש להשתמש במדיה. אתה לא יכול לתת לזה להשתמש בך, וזה מה שקורה לרוב כוכבי הרוק בסביבה. ולגבי סיבוב הופעות, אני באמת מאמין שזה הורג את האמנות שלי. לעולם לא אעשה שוב סיבוב הופעות" (דייויד בואי בשנת 1975)


ב-26 באפריל בשנת 1969 יצא עיתון המוזיקה הבריטי DISC עם סקופ חדשותי ומרעיש: אריק קלפטון הוא זה שניגן גיטרה בשיר של הביטלס, WHILE MY GUITAR GENTLY WEEPS. עד אז הנושא הזה נשמר בסוד. על הסשן הזה ואת כל סיפור הביטלס תמצאו בספר "ביטלמאניה!", הספר שאתם הכי צריכים על הביטלס - בלחיצה פה.



ב-26 באפריל בשנת 1967 הופיעה זמרת בת 16 בשם ג'ניס איאן בספיישל טלוויזיוני של ליאונרד ברנשטיין בשם INSIDE POP. היא שרה את שירה השערורייתי SOCIETY CHILD שדיבר על יחסים בין גזעיים.



איאן סומנה באותה שנה כזמרת קטנה בגיל ועם קול גדול שהפך לשופר של הדור הצעיר. בשיר שציינתי היא שרה על בחורה לבנה שלא מוכנה יותר לצאת עם בחור שחור כי מופעל עליה יותר מדי לחץ בעניין. אותה בחורה לבנה אומרת בשיר שיום אחד היא תפסיק להקשיב לקולות הדורשים אותה להתרחק ממנו.

שיר זה הוקלט ביוני 1966 והוחרם מיד על ידי תחנות רדיו רבות. רק כשהיא הופיעה עם זה באותה תוכנית טלוויזיה של ברנשטיין, הפך שירה להיט שמכר המון עותקים. איאן דאגה אז לשלול את הסברה שמדובר בשיר אוטוביוגרפי. בזמנו היא אמרה: "אני הולכת להקליט תקליט נוסף שיהיה שונה מהראשון. התקליט הראשון שלי דיבר על הורים שמערבים את עצמם יותר מדי בחיי ילדיהם".


ב-26 באפריל בשנת 1974 החל פול מקרטני לערוך אודישנים למתופף חדש ללהקת כנפיים.



האודישנים נערכו בתיאטרון אלברי בלונדון וכחמישים מתופפים הגיעו להיבחן, ביניהם ג'ף בריטן.

בריטן: "הייתם צריכים לראות את האנשים שהגיעו להיבחן שם. זה היה כמו רשימת המי ומי של המתופפים בעולם הרוק. אני הייתי קצת מאוכזב מהאודישן כי ציפיתי לנגן שם עם פול, אך במקום זה הוא שכר נגני סשנים שינגנו עם כל מתמודד. חברי כנפיים רק ישבו שם והביטו. לא הייתי ממש מתוח. אני בדרך כלל לא מתוח אבל לפעמים אני חושש. כל מתופף נדרש לנגן ארבעה שירים, שחלקם מתקדמים יותר מהקצב הרגיל. עשיתי את שלי וכמה ימים לאחר מכן קיבלתי שיחת טלפון ובה נתבשרתי שעליתי לשלב הבא, להתמודד מול ארבעה נוספים שגם הם עלו. גם נאמר לי שהפעם פול ושאר הלהקה ינגנו עם כל נבחן. הפעם היה לי סיכוי של עשרים אחוזים, אבל חששתי מאד. אחרי האודישן הזה קיבלתי שיחת טלפון ובה נאמר לי שבאודישן הבא אתמודד מול מתופף נוסף שנבחר. כל אחד מאיתנו בילה יום עם הלהקה וגם אכל איתם. לאחר מכן פול התקשר אליי ואמר שהם החליטו ולאחר שמתח אותי היטב, מעבר לקו, בסוף הוא אמר שזה אני שאהיה המתופף שלהם".


ב-26 באפריל בשנת 1969 הופיעה לד זפלין באולם וינטרלנד בסאן פרנסיסקו. זו הפעם הראשונה בה זכה הקהל לשמוע שיר חדש בשם WHOLE LOTTA LOVE.



במהלך ההופעה התרשם הקהל גם מסולו הגיטרה החשמלית של ג'ימי פייג', שהשתמש ברכיב ושמו טראמין (כלי הנגינה הראשון שהנגינה בו מבוצעת ללא מגע).


כשבוע לאחר מכן פורסם דיווח מההופעה: "המופע בשבוע שעבר בווינטרלנד הוכיח את עצמו כאחד מאירועי הצליל הבלתי נשכחים של בעל האולם והמפיק, ביל גרהאם. לד זפלין הופיעו שם לצד ג'ולי דריסקול, בריאן אוגר והטריניטי. כולם הביאו את המיטב. לד זפלין הגיעו חזקים להפליא ועמדו בכל הציפייה שהייתה לי מהם. התוצאה הייתה כתחושה של מעוף בחלל. כשג'ימי פייג' לא ניגן עם אפקטים מיוחדים, הוא ביצע ריפים שיכולים לבייש את אריק קלפטון (יכול להיות?). הערה מיוחדת לסולן הראשי רוברט פלאנט; קולו הוא רב-תכליתי והעשיר ביותר ששמעתי בלהקת רוק. השילוב שלו עם פייג' אינו ניתן לתיאור. הבס והמתופף (שעשה סולו של 20 דקות) היו גם הם מעולים. אל תחמיצו אותם בפעם הבאה שהם בסביבה!".


חברת התקליטים של הלהקה, אטלנטיק, כבר דחקה בה להקליט תקליט שני וחברי זפלין, שכבר החלו לעבוד על WHOLE LOTTA LOVE, החליטו לנסות אותו על הבמה. השיר, בגרסתו החיה הראשונית, בוצע כהדרן.


ההרצאה "מדרגות לגן עדן - הסיפור של לד זפלין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



גם זה קרה ב-26 באפריל:



- בשנת 1962 הגיע ג'רי לי לואיס לסיבוב הופעות באנגליה. זה היה הסיבוב הראשון שלו באנגליה מאז גורש ממנה ארבע שנים קודם לכן כשנודע כי נישא לבת דודתו בת ה-13.


- בשנת 1964 הגיעו חברי הביטלס למסיבת יום הולדת לכבוד רוי אורביסון במועדון בלונדון.


- בשנת 1965 הגיע בוב דילן לאנגליה כדי לקדם את אלבומו BRINGING IT ALL BACK HOME. ביחד עמו הגיעו זמרת הפולק ג'ון באאז ומנהלו של דילן, אלברט גרוסמן. שהייתו של דילן באנגליה תועדה לסרט שנקרא DON'T LOOK BACK.


- בשנת 1967 ילדה מאמא קאס (מלהקת האימהות והאבות) את הבת היחידה שלה, אוון ונסה.


- בשנת 1971 הודו ג'ון לנון, ג'ורג' הריסון ורינגו סטאר, דרך עורך הדין שלהם, שהם מקבלים את החלטתו של פול מקרטני לעזוב את הביטלס ושלא יערערו על כך.


- בשנת 1978 החל הסרט "הוואלס האחרון", עם להקת הבאנד ושלל אורחים, להיות מוקרן בבתי הקולנוע. הבמאי הוא מרטין סקורסזה.


- בשנת 1972 יצא תקליטון ללהקת אמריקה עם השיר I NEED YOU. את הבלדה הנהדרת הזו כתב ג'רי באקלי כשהיה רק בן 16 והביא אותה ללהקה שהייתה לו אז DAZE (שהיו חברים בה גם דיורי באנל ודן פיק, חבריו לעתיד בשלישיית 'אמריקה').



- בשנת 1965 הופיע להקת הרולינג סטונס ב- TREASURE ISLAND GARDENS באונטריו, קנדה. ההופעה הזו לא הגיעה לסיומה המתוכנן כי המשטרה המקומית הפסיקה את זרם החשמל באמצעה בגלל התפרעות הקהל.


- בשנת 1994 הודתה הזמרת גרייס סליק (מלהקת ג'פרסון איירפליין) על כיוון נשק כלפי שוטר, שהגיע לביתה. השופט דן אותה ל-200 שעות של שירות ציבורי ושלח אותה לטיפול גמילה במרכז לאלכוהוליסטים אנונימיים.


- בשנת 1977 נפתח בניו יורק הדיסקוטק המפורסם ביותר בעידן הדיסקו. שמו היה STUDIO 54 ובין כתליו רקדו (והסניפו קוקאין למכביר) סלבריטאים רבים.


- בשנת 1969 נולד רוג'ר טיילור (המתופף של להקת הפופ דוראן דוראן - לא קווין!).


- בשנת 1976 החלה להקת כנפיים לערוך חזרות לקראת סיבוב הופעות באמריקה.


- בשנת 1991 נערך מופע לזכרו של הזמר / יוצר טים באקלי, בכנסיה בברוקלין. זו הפעם הראשונה בה בנו, ג'ף באקלי, ביצע שירים של האב. בהמשך יהפוך הבן ליוצר מוזיקלי חשוב בשמו וגם לעוד אחד שמת צעיר מדי.


- בשנת 1976 יצא תקליטון חדש לסטיב מילר באנד, עם השיר TAKE THE MONEY AND RUN. סטיב מילר כתב את השיר הזה, שמספר סיפור בסגנון צמד השודדים, בוני וקלייד, על זוג צעיר (בילי ג'ו ובובי סו) שהרגו אדם בשוד וברחו.


- בשנת 1963 יצאה באנגליה גרסת הסטריאו של אלבום הבכורה עם הביטלס, PLEASE PLEASE ME. גרסת המונו יצאה קודם לכן.


- בשנת 1972 יצא תקליטון ללהקת אליס קופר עם השיר SCHOOL'S OUT. עם הופעתה המשכנעת וההפקה של בוב אזרין (כולל הקלטת מקהלת ילדים בפזמון) הפך שיר זה ללהיט ואף להמנון.



- בשנת 1982 נשדד רוד סטיוארט בהוליווד. השודדים גנבו לו את מכונית הפורשה היוקרתית שלו.


- בשנת 1941 נולד מפיק העל, ג'ורג'יו מורודר.


ב-26 באפריל בשנת 1955 הוקלטה הגרסה הידועה של הלהיט (ONLY YOU (AND YOU ALONE של הפלטרס.



הפלטרס - להקה ווקאלית עם הרמוניות מענגות ועשירות שזכתה להיות ההרכב השחור הראשון שזכה להצלחה מיינסטרימית כה גדולה, עם להיט ראשון בצמרת מצעדי הפופ. היה זה שיר סלואו שהמיס המון לבבות ונכתב על ידי מנהל הלהקה, באק ראם. למעשה, הפלטרס כבר היו חמישייה כשבאק ראם פגש אותם בסוף 1953. החמישה (טוני וויליאמס, ג'ו ג'פרסון, דייויד לינץ' ואלכס הודג' והרבט ריד) חתמו חוזה עם ראם ב-15 בפברואר 1954. ההרכב השתנה לאחר שהודג' הסתבך עם החוק (נטען כי הוא הואשם באחזקת מריחואנה) והוחלף עם פול רובי. גם ג'ו ג'פרסון הועף והוחלף עם צלע נשית להרכב - זולה טיילור בת ה-15, שלפני כן שרה בלהקת שירלי גנטור והקווינס.


השיר ONLY YOU, נכתב על ידי באק ראם והוקלט לחברת התקליטים FEDERAL ב-20 במאי 1954. גרסה זו לא יצאה לאור אבל הפלטרס כבר עבדו אז היטב ואף הרוויחו 150 דולר ללילה. היה זה סכום אדיר ללהקה שלא היה לה להיט גדול עדיין. כשלהקת הפינגווינים שמעה שכך, היא ביקשה לחתום גם כן מול באק ראם. במהרה, חברת התקליטים מרקיורי ביקשה להחתים את הפינגווינים אצלה. לבאק ראם הייתה דרישה - להחתים שם גם את הפלטרס. שם הפלטרס הקליטו את השיר שוב (ב-26 באפריל 1955) ועם קולו הבלתי נשכח של טוני וויליאמס.


חברת התקליטים מרקיורי הוציאה זאת לראשונה עם מדבקה סגולה על גבי התקליטון, מה שסימן כי מדובר בתקליטון לשוק הרית'ם אנד בלוז. באק ראם התעקש שהחברה תוציא את התקליטון שוב ועם מדבקה שחורה - סימן לשוק הפופ המיינסטרימי. עדיין, השיר לא הפך בן לילה להצלחה, כי הפינגווינים היו עדיפות גבוהה יותר לחברת מרקיורי מבחינה שיווקית. אבל אשתו של טוני וויליאמס עבדה כמזכירה עבור האנטר הנקוק, שדרן רדיו פופולרי ולבן בלוס אנג'לס שהשמיע הרבה רית'ם אנד בלוז. הוא השמיע את ONLY YOU בתוכניתו וכך שמע את זה שדרן מסיאטל, בוב סולטר, שקפץ לביקור ולקח עמו את השיר בחזרה לתחנה שלו. החשיפה גרמה לביקוש גדול. השיר הפך ללהיט.


חברת מרקיורי ראתה כי כך ודרשה מיד לקבל שיר שימשיך את ההצלחה של הפלטרס. באק ראם השיב שאין בעיה כי יש לו כבר שיר בשם THE GREAT PRETENDER. ובכן, היה לו רק את השם. השיר טרם נכתב. הוא מיהר, עם הבטחתו, לכתוב שיר ותוך פחות משעה יצא לו להיט נוסף. טוני וויליאמס לא רצה לשיר את זה בהקלטה כי זה נשמע לו דומה מדי לסגנון ה"הילבילי". באק ראם לא הסכים וכמנהל הוא דרש מהזמר לתת את קולו גם פה.


ב-26 באפריל בשנת 1988 יצא אלבום חדש לפרנק זאפה ושמו GUITAR.



בהופעות של זאפה היה נהוג שכשהוא נותן את "הסימן" לחברי להקתו, המתופף מתחיל לתת קצב מדוד וזה הזמן של הבוס לצאת לסולו גיטרה. זה נחשב לאחד משיאי כל הופעה. זאפה ידע לתת לגיטרה שלו לדבר באופן שהפך לחותם הברור שלו. אז GUITAR היה האלבום השני שהוא הוציא ובו אלתורי סולואים בהופעות. האלבום הקודם נקרא SHUT UP 'N PLAY YER GUITAR. פה משקף האלבום את מה שקורה כשהדמיון של גיטריסט שווה ליכולותיו הטכניות.


החומר נלקח מהופעות של זאפה בין 1979 ל-1984, כש-14 מ-32 הקטעים הוקלטו באופן דיגיטלי. מה שבטוח אצל זאפה הוא שהטבע הבלתי צפוי של הסולואים שלו הוא מה שהופך את העסק למלהיב. הוא יכול לעבור מצלילי סטקאטו לצלילי פידבק ארוכים לפני שהוא חוזר לשליטה. הוא יכול לכופף צלילים לגבהים מרשימים ואז להפיל אותם לאזור הנמוך. ברגע אחד נגינתו מלודית וברגע שני אגרסיבית. הוא מביא לסולואים שלו השפעות מבלוז, ג'אז, רוק, קלאסי, מוסיקה ניסיונית, רית'ם אנד בלוז ועוד. לדוגמה, בקטע IN A GADDA STRAVINSKI הוא מורה לבס לנגן את הליין הידוע של הקטע של איירון באטרפליי, בעוד שהגיטרה שלו מפלרטטת עם FIREBIRD של סטרבינסקי. הוא גם אהב אז לשלב מקצבי רגאי ובסך הכל מדובר פה בסט חובה לכל מי שאוהב את הזאפה שלו כשהוא פורט בשישה מיתרים כפי שרק הוא יודע.


ב-26 באפריל בשנת 1982 יצא אלבום חדש לפול מקרטני ושמו TUG OF WAR. האם רואים לראשונה שערות שיבה מבצבצות בראשו של הפיטר פן הנצחי?



בשנת 1981 היה פול מקרטני קרוב מאד לגיל ארבעים. מי שנחשב תמיד כאישיות צעירה וניסה לדמות לציבור כי פניו לא יקבלו לעולם קמטים, החל להתבגר יותר. גם מות חברו מהביטלס, ג'ון לנון, השפיע עליו עמוקות. התוצאה באה עם אלבום סולו רציני שהפיק עבורו ג'ורג' מרטין. הייתה זו הפעם הראשונה שהשניים חזרו לעבוד, לאחר שבשנת 1973 הם פעלו ביצירת השיר LIVE AND LET DIE, לסרט של ג'יימס בונד בשם זה.

שנת 1981 הייתה שנה בולטת בקריירה של פול מקרטני ודווקא מסיבה שונה - זו הפעם הראשונה בה פול לא הוציא תקליט או תקליטון כלל. הוא היה צריך לנשום עמוק. גם מות חברו, ג'ון לנון, ביחד עם פירוק להקת כנפיים והמעצר ההוא ביפן גרמו לו להוריד הילוך. כשהגיע הזמן להקליט אלבום חדש, הגיע אליו פול מקרטני אחר.


האלבום התקבל באהדה רבה בקרב הציבור הרחב שהתגעגע ללנון, לביטלס ולשירים של פעם. לכן הגיע מוצר זה למקום הראשון באנגליה ובארה"ב במהרה עם הוצאתו. פול יצר כאן מלודיות כובשות ומשכנעות לרוב. גם קשת הסגנונות הייתה רחבה ועדיין - הכל נשמע זורם היטב. פול ידע שעכשיו, ללא לנון בסביבה, הלפיד של הובלת אש הביטלס הוא על כתפיו בלבד. רינגו וג'ורג' נותרו אז מאחור.


פול ידע שאחרי אלבום מבולבל בשם MCCARTNEY II, בו הוא התנסה בהקלטות ביתיות ואיבד אמון בקרב רבים, הוא חייב להביא לשוק אלבום מצוחצח. אז הוא קרא לנבחרת נגנים חלומית שתבוא לעזור לו. אם זה בסיסט הפיוז'ן סטאנלי קלארק, המתופף סטיב גאד, אריק סטיוארט (לשעבר מלהקת 10CC), סטיבי וונדר או גיטריסט הרוקאבילי האגדי קארל פרקינס. גם רינגו מתארח פה.


התקשורת של אז הכריזה בגאווה (ואני זוכר זאת היטב) שזהו אלבום קאמבק לפול מקרטני. החל משיר הנושא שמביא לנו את מאבק ההישרדות האנושי היומי עם תקווה לעתיד טוב יותר. ההפקה הסימפונית פה עשירה בידיו הטובות של מרטין.


מקרטני אמר, שנה לאחר צאת התקליט: "זה אמור להיות תקליט על הפכים, אני שוכח איך אתה קורא לזה, דיכוטומיה או משהו. הדואליות. כן ולא, למעלה ולמטה, גבר ואישה. תמיד סוג של קונפליקט, גם אם אתה נשוי ומאוהב, היא עדיין בת, אתה עדיין בן... שחורים ולבנים. דואליות. זה לא קל להפגיש בין שני צדדים של מטבע. אז זה היה סוג הנושא איתו השתעשעתי פה".


הצד הראשון של האלבום סוחף עם השיר הקצבי TAKE IT AWAY, שמוביל לבלדה מקסימה בשם SOMEBODY WHO CARES. מקרטני: "ישבתי מחוץ לאולפן עם הגיטרה שלי. ידעתי שסטיב גאד וסטנלי קלארק יגיעו למחרת ואנחנו הולכים לעשות סשן. אז במקום לעשות את אחד השירים שכתבתי, חשבתי שזה יהיה ממש נחמד אם אכתוב משהו טרי ואשמיע להם את זה טרי וכולנו נעבוד על זה. אז כתבתי את SOMEBODY WHO CARES, לקחתי את זה לסשן אבל עדיין לא היה לי חלק אמצעי בו. אז אמרתי, 'חכו כמה דקות, יש לי שיר קטן, זה הולך להיות טוב. תנו לי בערך שעה. לכו לשתות כוס תה'..."


לאחר מכן יש את WHAT'S THAT YOU'RE DOING שהוא ללא ספק דבר מוזיקלי שנשמע כבא היישר מהמטבח של סטיבי וונדר. צד א' נחתם עם השיר אולי המשמעותי ביותר באלבום. הוא נקרא HERE TODAY שכתב פול לזכר ג'ון לנון. בשיר זה ביקש פול ליישר את ההדורים עם חברו, לאחר שנים בהן החברות שלהם לא הייתה על הגובה.


מקרטני: "דאגתי שאולי זה לא מספיק טוב ושמישהו יחשוב שאני מנסה להרוויח מזה או משהו. יכולתי פשוט לדמיין את כל האנשים האלו יושבים אחרי מותו של ג'ון ואומרים, 'אני הולך לכתוב על זה שיר... זה רעיון נהדר'. אף אחד משלושתנו (הביטלס לשעבר) לא היה חושב ככה, אבל היו לי הדאגות האלה. הבנתי שעדיף פשוט להימנע מזה. אבל בסופו של דבר פשוט הבנתי שזה טיפשי. חשבתי שפשוט אתן לזה לקרות באופן טבעי, אם אכתוב שיר על ג'ון, בסדר. אם לא אעשה, זה גם בסדר. תמיד היו בי שני צדדים: היצירתי והשיפוטי. הקריאייטיב מתחיל לעשות משהו והשופט מתחיל להטיל ספק: 'האם זה נכון? האם זה הגיוני? מה אנשים יחשבו?’ התחלתי לנסות לוודא שהשופט לא יפריע ליצירתי. בכל מקרה, קצת שכחתי מכל העניין עד שהתיישבתי יום אחד ופתאום השיר בא לי. זה רק שיר שאומר, 'אם היית כאן היום, בטח היית אומר שמה שאני עושה זה המון שטויות. אבל לא היית מתכוון לזה, כי אתה אוהב אותי מאוד, אני יודע'. זה אחד מאותם דברים של 'צא מאחורי המשקפיים שלך, תסתכל עליי'. זה היה שיר אהבה, באמת, לא לג'ון אלא שיר אהבה על ג'ון, על היחסים שלי איתו. ניסיתי לגרש את השדים בראש שלי. זה קשה כשמישהו כמו ג'ון מקלקל אותך בפומבי, אז כתבתי את השיר הזה כדי לנסות ולהשלים איתו".


הגיע הזמן לצידו השני של התקליט שנפתח עם שיר קצבי מאד ושמו BALLROOM DANCING ובו פול גורם עונג לקהל הבריטי, שבאותה תקופה החזיר את אופנת ריקודי אולמות הנשפים. בארה"ב לא הבינו על מה פול מדבר עם זה. מקרטני: "כמו רוב האנשים, יש לי זיכרונות מכשהייתי נער, כמו כשג'ורג' האריסון ואני היינו הולכים לערב הריקודים המקומי ואף אחד מאיתנו לא היה מעז לבקש מבחורה לרקוד עד הוואלס האחרון. זה היה אז שחשבנו, 'אוי אלוהים, בזבזנו את כל הכסף שלנו כשכל מה שהגענו לכאן בשביל זה היה לגעת בבחורה. אנחנו חייבים לעשות את זה. אוקיי, בוא נעשה ואלס, קדימה.' תמיד היינו ביישנים מדי אבל תמיד ניסינו לתפוס מישהי לריקוד האחרון הזה. אבל ברוב הפעמים היינו מקבלים סירוב. אף פעם לא ממש נכנסנו לריקודים סלוניים, לשם הלכת אם רצית לרקוד. עם הביטלס עשינו הרבה אולמות נשפים, בתחילת הקריירה שלנו, לפני שנכנסנו לתיאטראות. השיר BALLROOM DANCING היה רק אוסף תמונות קטנות שיש לך בתור ילד. כל תמונות הילדות האלה מתערבבות באולם האירועים הזה. זה הרבה תמונות קטנות שמעורבות בהתבגרות".


הצד השני ממשיך עם מנעד מוזיקלי רחב (כולל THE POUND IS SINKING שנכתב בשנת 1977 וחובר משני שירים שונים של מקרטני) ו- WANDERLUST, שנכתב בעת חופשה של המקרטניז בים. הצד מסתיים בשיא, לדעתי, עם שיר הפופ המושלם EBONY AND IVORY. כל צליל בשיר הזה הוא מלאכת מחשבת והשילוב של מקרטני-וונדר הוא אחד מאותם רגעי מוזיקה באמת נדירים.


מקרטני: "רציתי זמר שחור ואותי כזמר הלבן - חשבתי שזו הדרך שבה צריך לעשות זאת: זה נראה מובן מאליו. חשבתי שאם אני יכול לקבל מישהו זה יהיה סטיבי וונדר, אז שלחתי לו הקלטת דוגמה ואמרתי 'אשמח שתהיה הזמר השני בזה' וסטיבי שלח הודעה חזרה ואמרה בטוח, הוא אהב את זה והוא עשוי לעשות את זה. אז אמרתי, אנחנו נעשה את זה באולפן בשווייץ. ואז המנהל שלי נכנס עם פרצוף דואג ואמר 'אני לא חושב שסטיבי מגיע'. למזלי הוא עדיין היה בטלפון, אז קפצתי לטלפון: 'סטיבי, אתה חייב להגיע!' 'ובכן, יש לי פה כמה דברים לעשות' (המשפט חמקמק הזה שהוא תמיד עשה). אבל הוא בחור מקסים, אז אמרתי 'קדימה, אתה חייב להגיע. לא הייתה לך חופשה וזה פנטסטי כאן: שחייה, שמיים בהירים - זה מהמם'. אז הוא בא ועשינו את השיר וזה היה נהדר".


במלודי מייקר נכתב בביקורת לאלבום זה: "האלבום הזה הוא הוכחה שמקרטני עדיין יכול לצקת דמיון ומאמץ ביצירותיו".


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "זו היא יצירת המופת שכולם תמיד ידעו שפול מקרטני יכול לעשות. בסגנון ובפורמט, האלבום לא שונה כל כך מיצירתו הקודמת, אך השירים משמעותיים בהרבה מהשרבוטים המוזרים של האלבומים האחרונים. במקום מאמץ ביתי נוסף, מקרטני חבר למפיק ג'ורג 'מרטין כדי ליצור תקליט עם היקף צלילים מפואר שמזכיר את סרג'נט פפר ואבי רואד. יחד, מקרטני ומרטין חיברו אנציקלופדיה אמיתית של פופ אולפני עכשווי במסורת ההייטק המפוארת של RUMOURS (פליטווד מק), מייקל ג'קסון של OFF THE WALL ושיריו של סטיבי וונדר במפתח החיים. כל שיר מציע מונטאז' סגנוני כזה או אחר, ויוצר משיכת חבל ממשית בין תפישות פופ שונות. אבל מקרטני לא רק מציג את האופוזיציות הללו, הוא מאחד אותן. דו הקיום ההרמוני שלו הוא גם האתיקה וגם האסתטיקה של האלבום. מבחינה רעיונית, התקליט מאורגן סביב שני דואטים של פול מקרטני וסטיבי וונדר. אף על פי שזה לא היה מובן מאליו עד כה, שני המוזיקאים חולקים אהבה למנגינות ילדותיות ולצדדים שובבים, והשיר EBONY AND IVORY הוא התצוגה האולטימטיבית של קרבה זו. הפשטות הפונטית של המנגינה ודמותם של מקשי הפסנתר בשחור לבן כמטאפורה ליחסי גזע, הופכים את שיר הילדים העולמי לגאוני".


בניו יורק טיימס נכתב בביקורת: "פול מקרטני היה 'הביטל החמוד''. הוא היה גם הביטל שכתב את ''אתמול' ואת 'אלינור ריגבי', בלדות שהפכו לסטנדרטים, שהוקלטו על ידי אמנים מכל סגנון. ולמרות שעברו הרבה יותר מעשר שנים מאז התפרקות הביטלס, התדמית של מר מקרטני לא השתנתה הרבה. לציבור הרחב, הוא עדיין מנגנון הפופ החמוד. הוא גם החבר שנותר בחיים בשותפות כתיבת השירים של לנון-מקרטני שהפכה את הביטלס למה שהם היו, וככזה הוא עבר בחינה תקשורתית עזה מאז מותו של ג'ון לנון לפני כמעט שנה וחצי. כשהחל לעבוד על אלבום חדש עם ג'ורג' מרטין, שהפיק את הביטלס מההתחלה, השמועות החלו לעוף. כאשר רינגו סטאר הופיע לנגן בתופים בשיר או שניים, השמועות על איחוד של הביטלס ששרדו התלקחו שוב. היו אפילו דיווחים כי יוקו אונו, אלמנתו של מר לנון, עומדת להשתתף בפרויקט. היא לא עשתה זאת; גם הגיטריסט הראשי של הביטלס, ג'ורג' האריסון, לא עשה. עכשיו האלבום של מר מקרטני הגיע וזה הוא יצירתו השאפתנית ביותר מזה מספר שנים".


בונוס של אפריל: אפריל 1967 ולהקת המאנקיז בחשש כבד... לפי עיתון NME:



"ידיעות שעדיין לא אושרו סופית מדווחות כי זמר להקת המאנקיז, דייבי ג'ונס, נמצא כשיר לשרת בצבא ארה"ב ושהוא אף קיבל את צו הגיוס. לפיכך נראה כי הוא יעזוב את הלהקה.


אך דובר הלהקה, האל קון, סיפר לעיתונאים בעת ביקורו בלונדון: 'דייבי לא יכול להתגייס לצבא כי יש עוד בדיקות שהוא צריך לעבור. הוא עדיין צריך לעבור מבחני ידע ופסיכולוגיה ואינו יכול להתגייס עד שאלה יושלמו'.

דייבי עירער על גיוסו לצבא. גם אם הדבר ייכשל, נראה כי הצבא יתיר לו לסיים קודם כל את התחייבויותיו המקצועיות. אם הממשלה תתעקש על גיוסו, הצהיר קון כי יעשו את כל שנדרש כדי לדחות את מועד הגיוס עד 1968.


דיווח אחר מאותו זמן הצהיר כי טים רוני, בנו של השחקן מיקי רוני, גוייס כממלא מקום ללהקה במידה וג'ונס אכן יגוייס".


הערה שלי - ההר הוליד לבסוף עכבר. ג'ונס המשיך עם הלהקה עד לפירוקה הסופי. והבן של מיקי רוני נשאר כאחד שיכל להיות קוף.


בונוס נוסף של החודש: להקת ג'נסיס מודל אפריל 1978. "אנחנו עושים דברים בקלאסה".



לאחר שפיטר גבריאל עזב את להקת ג'נסיס, נשלחו המון קסטות לשאר חברי הלהקה ובהן זמרים שאיחלו לעצמם את כרטיס הכניסה לתאטרון המוזיקלי המיוחד הזה. אחד מהם היה, לא תאמינו, ניק לואו. כן זה עם הלהיט I LOVE THE SOUND OF BREAKING GLASS.


פיל קולינס סיפר לרקורד מירור: "יחד עם הקסטה שלח לואו גם תמונה שלו. אבל בסוף הוחלט שאני אקח את תפקיד הזמר. האמת שפחדתי לתקשר כך עם הקהל. לא הרשיתי לעצמי לעלות שיכור לבמה מפחד שאמלמל בקושי את המילים. אולי ניק לואו היה מתאים בכל זאת לג'נסיס. אבל הוא היה צריך להתחייב להיות פיכח. פיטר (גבריאל) היה משתכר רק מלהריח כוס של יין".


באפריל 1978 לא רק גבריאל נחשב לאקס-ג'נסיס כי אם גם גיטריסט הלהקה, סטיב האקט. קולינס: "דווקא האובדן של פיטר גרם לנו להתחזק יותר וכך נמשיך גם עם עזיבתו של סטיב. עכשיו הכל הרבה יותר גמיש בלהקה. סטיב חשב שהלהקה סיימה את תפקידה. הוא כתב הרבה דברים אבל מצא שהלהקה לא יכלה להשתמש בהם. שוחחנו איתו ואנו מאחלים לו המון בהצלחה. אני בטוח שסטיב לא ייעלם, כמו שפיטר לא נעלם, למרות שחושבים שהוא לא נמצא בסביבה. הוא כרגע עורך מיקסים לאלבום חדש שלו. לא הרה יודעים שלא מזמן הופעתי איתו בצרפת. היה חסר לו נגן כלי הקשה, אז התנדבתי. אנחנו עדיין חברים טובים אך בניגוד לו, אני מופיע באופן פשוט יותר ונטול כל מיני תחפושות".


קולינס על מצבה של ג'נסיס: "אנחנו כרגע במצב טוב ועושים כסף. אני לא פוחד מהקהל האמריקני. זו רק התקדמות טבעית שלנו כלהקה מצליחה. זה כמו להופיע לילה אחד במארקי שבלונדון ואז אתה מקבל שני לילות ברציפות להופיע שם. זו התקדמות. לא רצינו להיות להקת חימום בהופעות באמריקה. לא רצינו לעלות לבמה ולהיות מחוייבים לנגן רק חצי שעה ואז לרדת ולתת ללהקה המרכזית להשתולל. האמת שהרבה להקות פחדו לקבל אותנו כלהקת חימום כי הן ידעו שנעיף אותן מהבמה".


על ההשוואה ללהקות אחרות: "אנחנו עושים דברים בקלאסה ויש לנו ביקורת עצמית גבוהה. אנשים מנסים לדחוף אותנו בכוח לקופסה של ELP ופינק פלויד, אבל אנחנו ממש לא שם. אמרסון, לייק ופאלמר זו להקה עם שלמות טכנית ופינק פלויד היא להקה מעודנת. אפקטים בימתיים מבחינתי נועדים להוסיף לאווירה שמתרחשת על הבמה ולא להציף ולהטביע אותה. לדעתי, להקת אי.אל.או משתמשת יותר מדי בקרני לייזר בהופעותיה. זה מייבש את אלמנט ההפתעה ואם רואים כל הזמן את הלייזר הזה, זה הופך לדבר משעמם. אבל הם עושים דברים נחמדים על הבמה".


בונוס: פינת "שיר השירים" - והפעם זה CROSS EYED MARY של ג'ת'רו טול, שיצא בשנת 1971 בתקליט AQUALUNG.



השיר הזה נכתב על ידי מנהיג הלהקה, איאן אנדרסון, שתיאר את הדמות מרי כ"טיפוס פרוצתי של תלמידת בית ספר שחיה באורח חיים עלוב והציעה את שירותיה". אנדרסון אמר שהנושא החשוב בשיר הזה ובאלבום כולו הוא לראות את הרוחניות בכל האנשים, אפילו בפרוצה. "ישנם טיפוסים אנושיים כמותה שיחשבו שהם לא רצויים ולא נעימים, אבל הם כולם יצירותיו של אלוהים בדרך זו או אחרת, וחייבת להיות בתוך האנשים האלו איזו אנושיות מאוד מהותית, אפילו צד טוב שלהם. אופי או אישיות שראויים לשבח".


אנדרסון ציין שאותה מרי בשיר היא סוג של פרוצה בסגנון רובין הוד: היא לוקחת כמה שיותר כסף מלקוחותיה שיכולים להרשות זאת לעצמם, אבל תתן את שירותיה למי שלא יכול לממן. ודרך אגב, JACK KNIFE BARBER הוא אדם שמבצע הפלות.


אנדרסון: "יש הרבה אנשים בעולם של מטאל והארד רוק שהשפעותיהם כוללות את ג'ת'רו טול, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשים את זה בפרספקטיבה שברוס דיקינסון הצעיר או חברי איירון מיידן (שהקליטו את השיר הזה) כשהם גדלו וכילדים ששמעו את ג'ת'רו טול, זה השפיע עליהם וזה גרם להם לשקול את המוסיקה הזו בין השפעות רבות אחרות, במונחים של מה שהיא יכולה לעשות עבורם. תמיד צריך לזכור שבכל פעם שמישהו אומר, 'גדלתי על האזנה למוסיקה שלך', רק בגלל שהם מצליחים מאוד בזכות עצמם כמוזיקאים היום, זו טעות לחשוב שאתה ההשפעה העיקרית שלהם. מה שהם עושים זה לצטט אותך אבל כנראה בין 50 השפעות אחרות שהיו חשובות להם בתהליך הלמידה שלהם".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page