top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-27 בספטמבר בעולם הרוק

עודכן: 17 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-27 בספטמבר (27.9) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אם האופן בו אתם מוצאים בחורה תלוי באוסף התקליטים שלכם, אז כדאי לכם מאד שהאוסף הזה יורכב רק מתקליטים שהם להיטים" (טום ווייטס, בעיתון NME, בשנת 1976)


ב-27 בספטמבר בשנת 1979 נמצא הגיטריסט ג'ימי מקולוק בן ה-26 מת בדירתו שבלונדון.


מה שהבחור הצעיר הזה דחס בחייו הקצרים, מוזיקאים רבים לא יוכלו לעשות זאת גם אם יחיו שנים רבות מאד. בשנות השישים המאוחרות הוא היה חבר בלהקת הפופ THUNDERCLAP NEWMAN שגם זכתה ללהיט גדול בשם SOMETHING IN THE AIR. עם מותו של הגיטריסט, לס הארווי, הוא נכנס כגיטריסט בלהקת STONE THE CROWS שלא החזיקה מעמד. לאחר השתתפות בעוד מספר להקות קיבל מקולוק לפתע, בשנת 1974, את השיחה שתשנה את חייו.


מעבר לקו היה זה אחד האמנים העשירים והידועים יותר בתעשיה ושמו פול מקרטני, שרצה אז לחזור ולהפעיל את להקת כנפיים כלהקה אמיתית שמקליטה וגם מופיעה על במות. עם כנפיים זכה מקולוק הצעיר להסתובב בעולם, להופיע על הבמות הנחשבות ביותר ולככב בשלושה אלבומים ("ונוס ומאדים", "כנפיים במהירות הקול" ו"כנפיים מעל אמריקה"). מקולוק היה גם בעל אופי מתוח ולא פעם גרם למריבות בתוך מחנה הלהקה, עד שפרש ממנה באוקטובר 1977 כדי להצטרף לאיחוד של להקה ותיקה, SMALL FACES.


מקרטני מסר אז: "ג'ימי ניגן נהדר בגיטרה, אבל צצו עמו בעיות. לכן אנחנו נמשיך הלאה בלעדיו".


בשנת 1979 הקים מקולוק את להקת THE DUKES. שלושה ימים לפני הופעת הבכורה של הלהקה הוא לפתע נעלם. לאחר יומיים החליט אחיו ג'ק, שתופף בלהקה, לגשת לביתו שבלונדון ולבדוק מה קורה. הוא הגיע לדירה ופרץ את הדלת. שם גילה את אחיו שוכב בחדר השינה וללא רוח חיים, בגלל התקף לב שנגרם משימוש במורפין ושתיית יתר של אלכוהול. עם הידיעה על מותו של ג'ימי, שיחרר מקרטני הודעה קצרה לתקשורת: "הוא היה גיטריסט נהדר ואנחנו מאד עצובים".


ב-27 בספטמבר בשנת 1975 פרסם עיתון מלודי מייקר הבריטי שחברת התקליטים לא עומדת בעומס לחץ הזמנים של הדפסת התקליט WISH YOU WERE HERE של פינק פלויד והבאתו לחנויות.


ואם אני כבר עוסק בפינק פלויד, ב-27 בספטמבר בשנת 1968 הופיעה הלהקה בסקוטלנד באולם בשם QUEEN'S HALL ב- DUNOON. בשל מזג האוויר החורפי מדי בוטלו כל הפלגות המעבורות לשם. הלהקה החליטה לקחת סיכון ולהפליג בספינה ששכרה בעצמה. לכן היא איחרה להופעה והקהל, שמנה כ-400 איש, החל לגלות סימני חוסר מנוחה וחוסר השביעות המשיך גם מהמוסיקה שהייתה לפינק פלויד להציע. רק מעטים שם אהבו את ששמעו.


וב-27 בספטמבר בשנת 1970 הופיעה פינק פלויד באולם פילמור איסט בניו יורק. יחד עם ארבעת חברי הלהקה עלו לבמה נגני כלי נשיפה ומקהלה גדולה כשמולם עמד מנצח. ביחד הם ביצעו את היצירה ATOM HEART MOTHER שטרם יצאה על גבי תקליט לחנויות התקליטים.




ב-27 בספטמבר בשנת 1975 פורסמם ברקורד מירור אייטם על להקת קווין ונטען שם שהיא נעלמה לאחרונה וזה כנראה היה מכוון. בגוף המאמר פורסמו דבריו של רוג'ר טיילור, מתופף הלהקה:


"חיפשנו מנהל חדש ללהקה ודיברנו עם הרבה מנהלים, עד שהגענו לג'ון ריד. עכשיו, כשיש לנו אותו, אנחנו יכולים להירגע ולהתמקד בלהביא לקהל שלנו משהו חדש. בנובמבר ייצא תקליט חדש שלנו ואנחנו עדיין בשלב של הקלטתו. זה יהיה אלבום שונה ממה שעשינו באלבום הקודם שלנו, SHEER HEART ATTACK. שם האלבום (שיהיה "לילה באופרה", אך רוג'ר לא גילה זאת עדיין - נ.ר) משקף את האווירה בו. זה לא אלבום קונספט אלא אלבום של אווירה. אנחנו עדיין לא בטוחים בנוגע לאיזה תקליטון נוציא ממנו, אך בטוח שזה יהיה משהו מיוחד שלא נעשה כמותו אצלנו. זו משימה לא קלה, לבחור שיר לתקליטון. מדהים אותי לגלות שתיבת הדואר של מועדון המעריצים שלנו גדולה מאי פעם בה באנגליה. הייתי בטוח שאנשים שכחו מאיתנו".



ב-27 בספטמבר בשנת 2018 מת הזמר מארטי באלין, מלהקת ג'פרסון איירפליין. בן 76 במותו.


באלין היה המייסד, הסולן וכותב השירים בלהקה הפסיכדלית ופורצת הדרך מסן פרנסיסקו, ג'פרסון איירפליין. הוא היה המניע העיקרי בפריחת הרוק הפסיכדלי באמצע שנות השישים של סן פרנסיסקו, לא רק כחבר מייסד של אותה להקה בשנת 1965, אלא גם כבעלים המקורי של מועדון מטריקס, שנפתח באותה שנה (בעזרתו הכספית של אביו ושותפיו האחרים) ואותו טיפח. ג'פרסון איירפליין הייתה הלהקה הראשונה שהופיעה שם, והיא המשיכה להופיע לעתים קרובות במועדון, הן לבדה והן כלהקת גיבוי לאמני בלוז אורחים.


המוזיקה של ג'פרסון איירפליין הייתה התגלמות הפסיכדליה של שנות השישים: עם תערובת מאולתרת של פולק, רוק, בלוז, ג'אז, מוזיקה מהמזרח ועוד. לפעמים אימצה הלהקה מבנים מוזיקליים ברורים של שירים ולעתים דאגה בכוונה לפוצצם וללכת אל הלא נודע. השירים היו על אהבה, חופש, תפיסה שונה, מרד ואפוקליפטיות.


הלהקה הייתה מרכיב עיקרי באולם פילמור ווסט בסן פרנסיסקו ובפילמור איסט בניו יורק, והופיעה בארועים מכוננים בסיקסטיז, כולל פסטיבל מונטריי בשנת 1967 וגם פסטיבלי וודסטוק ואלטמונט בשנת 1969.


באלטמונט ניסה באלין לכבות קטטה בין איש בקהל לבין איש כנופיית מלאכי הגיהנום ששימש כאיש אבטחה. זה הסתיים באגרוף שהותיר את הזמר מחוסר הכרה.


בשיאה של ג'פרסון איירפליין היה באלין אחד מארבעת הזמרים המובילים בה, לצד גרייס סליק, פול קנטנר והגיטריסט יורמה קאוקונן. ביחד הם טוו הרמוניה ווקאלית שהפכה לצליל ברור של ההרכב. אבל זה גם הוביל לחיכוך גובר בתוך תא הטייס; סליק נבחרה לעתים קרובות למוקד תשומת לב, והיא שרה בלהיטי הלהקה הברורים (WHITE RABBIT ו- SOMEBODY TO LOVE) שהפכו את הלהקה לנחשקת בתקשורת. הקהל רצה לשמוע אותה בהופעות עם קולה הכה ברור. באלין חש לא פעם שהוא נדחק לצד בלהקה אותה הקים.

"תמיד נתתי לכל השאר לקחת את הקרדיט", אמר באלין למגזין היי טיימס בשנת 2000. "גרייס הייתה הילדה הכי יפה ברוק באותה תקופה, אז נתנו לה קרדיט על הכל". אפשר לראות זאת היטב בסרט התיעודי של פסטיבל מונטריי, כאשר באלין שר את הבלדה היפהפיה שלו, TODAY, והמצלמה מציגה במקום זאת את סליק. באלין עזב את ג'פרסון איירפליין בשנת 1971.


בהמשך הפכה אותה להקה להיקרא ג'פרסון סטארשיפ והוא התארח בה בשנת 1974 ושנה לאחר מכן הפך לחבר קבוע שם כשהוא שר את הלהיט MIRACLES.


זמן קצר לאחר שעזב את ג'פרסון סטארשיפ, בשנת 1978, דחה באלין המותש את ההצעה להיות סולן בלהקה חדשה בסן פרנסיסקו ושמה JOURNEY. במקום זאת, הוא המשיך לסלול קריירת סולו בשנות השמונים. בהמשך אותו עשור הוא חזר לפעול גם עם חבריו לשעבר מג'פרסון איירפליין, אבל שוב פעם נותר בפיו טעם מר. "יצאנו ועשינו 36 הופעות, וחשבתי שאנחנו מדהימים", אמר להיי טיימס. "בסוף סיימנו, וכולם אמרו 'זה היה נהדר' ואז התפצלו. כולם הלכו הביתה. אף אחד לא מתקשר לאף אחד ואף אחד לא אומר כלום. אותה להקה ותיקה".


במהלך סיבוב הופעות שלו בשנת 2016, הוא חש כאבים בחזה ועבר ניתוח לב פתוח בבית החולים "הר סיני בית ישראל" בניו יורק. לאחר מכן הוא תבע את בית החולים על טיפול רשלני במהלך החלמתו, כאשר איבד אגודל ומיתרי קולו שותקו. אבל בשנת 2018 הוא אמר שהוא התאושש מספיק כדי להמשיך לכתוב שירים ולעשות מוזיקה. “אנשים רוצים לשמוע אותי שר, ועכשיו זה מה שאני עושה; אני רק שר. זה מה שאני עושה - פשוט לטוס הלאה”.


ב-27 בספטמבר בשנת 1979 התמוטט אלטון ג'ון במהלך הופעה באמפיתאטרון יוניברסל בלוס אנג'לס.


סיבוב ההופעות העולמי הזה החל באמצע ספטמבר 1979 וכלל גם עשר הופעות שנקבעו באמפיתאטרון יוניברסל בלוס אנג'לס.


אבל בלילה השני שם הוא התמוטט במהלך ההופעה. לפני ההופעה הוא התלונן שיש לו שפעת, וזמן קצר לאחר תחילת השיר BETTER OFF DEAD הוא אחז בבטנו פתאום והתקפל מכאבים על הפסנתר. בתחילה חשב הקהל שזה קטע קומי בהופעה ופלט צחוקים. אבל לפתע עוזר במה אץ לעברו והזמר התמוטט לזרועותיו ונישא אל מחוץ לבמה. לאחר מכן אמרו קרוביו כי הוא פשוט היה מותש.


אמבולנס נשלח למקום והעניק לאלטון לשאוף חמצן. כעבור 10 דקות בלבד הוא חזר לבמה וסיים את ההופעה. "אני לא רוצה לאכזב את מעריציי", הוא הודיע בנחרצות למארגני ההופעה שכבר חשבו לבטל.


זה היה סיור שונה מהרגיל עבורו; במקום לצאת לדרך עם הלהקה שלו, הוא ניגן את ההופעות רק עם נגן כלי הקשה, ריי קופר. הם החלו באירופה בפברואר ובמאי הפכו לאקט הפופ המערבי הראשון שהופיע ברוסיה. במהלך הסיבוב הגיע אלטון גם להופיע בישראל.


"עשיתי מאמץ מודע לעשות משהו אחר בסיור ההוא", אמר אלטון ללוס אנג'לס טיימס בשנת 1998, מבלי להזכיר את ההתמוטטות הבימתית. "הרעיון היה לאתגר את עצמך על הבמה, אז הייתי צריך להרגיש קצת מפוחד שוב".


ב-27 בספטמבר בשנת 1973 דווח בעיתון הרולינג סטון שהגיטריסט קרלוס סנטנה הוסיף באופן רשמי שם אמצעי - DEVADIP, בעקבות לימודיו באותו הזמן עם המאסטר הספיריטואלי SRI CHIMNEY.


סנטנה הרגיש בטקס זה כמו במסיבת יום הולדת בה נולד מחדש. אז קיבלה נשמתו את השם שמבטאים DAY VA DEEP והפירוש שלו הוא "מנורת האל" או "עין האל". רוב ימי ההולדת שלו לפני כן היו עצובים, כך לפי הצהרתו בראיון, אך אותו טקס היה משהו אחר. אור גדול קינן בו והוא בכה בו מאושר ביחד עם אשתו, דבי, שקיבלה את השם יורמילה שפירושו "האור הנעלה".


יום בחיים של חיפושית: 27 בספטמבר.


1960: הופעה במועדון אינדרה, המבורג.


1961: הופעות צהריים וערב במועדון קאברן, ליברפול.


1964: רינגו סטאר הוא בין שופטי תחרות להקות קצב, בתיאטרון הנסיך מווילס, בלונדון.


1966: שני ספריו של ג'ון לנון (IN HIS OWN WRITE ו- A SPANIARD IN THE WORKS) יוצאים יחדיו כספר אחד. בריאן אפשטיין מתאשפז בבית חולים פרטי לאחר נסיון התאבדות בתחילת אותו חודש.


1967: הקלטה באולפן עם נגני כלי מיתר לשיר I AM THE WALRUS, לפי תזמור שכתב ג'ורג' מרטין. בהמשך אותו יום הוקלטה גם מקהלת גברים ונשים (ממקהלת מייק סאמס) ששרה מספר רב של פעמים את השורה EVERYBODY'S GOT ONE, שמופיעה בסוף השיר.


1974: ג'ון לנון מתארח בתוכנית הבוקר ברדיו KHJ-FM שבלוס אנג'לס ומתפקד שם כשדרן תקליטים. באולפן הרדיו הוא גם מקליט פרסומת לאלבומו החדש, "חומות וגשרים", שתנוגן ברשתות התקליטים TOWER. בהמשך אותו יום הוא טס לניו יורק.


1975: מלודי מייקר מפרסם חלק שני של כתבה על להקת כנפיים, שהפעם מתמקדת בלינדה מקרטני. היא מספרת, בין השאר, על אהבתה לכדורגל. "לא חשבתי להיות מוזיקאית כשהתחתנתי עם פול ואם הוא לא היה אומר זאת, לא הייתי כלל מציעה את הדבר", היא גם אמרה שם. "כיום אני יותר רגועה בסיבובי הופעות מאשר בעבר".


1979: הביטלס תובעים את מארגני המופע "ביטלמאניה" בסך 60 מיליון דולר. בכוונת הארבעה גם להוריד את המופעים של ההפקה הזו שרצים בכמה מקומות בעולם. סטיב לבר, האיש שאחראי להצגות, אמר: "החברה שלי קנתה את כל הזכויות שמאפשרות לנו להשמיע את שירי הביטלס בהצגותינו. הביטלס מרוויחים פה מתמלוגי ההצגות יותר כסף ממני".


1982: חברת התקליטים האמריקנית והקטנה PHOENIX מוציאה אלבום ושמו THE SILVER BEATLES VOL. 1-2. המוצר מכיל תריסר מתוך 15 השירים שהקליטו הביטלס בתחילת דרכם באודישן לחברת התקליטים DECCA. חלק מהשירים קיבלו מתיחה כשנערכה בהם עבודת הדבקה של קטעים חוזרים.



ב-27 בספטמבר בשנת 1964 הופיעה להקת הביץ' בויז בתוכנית האירוח הטלוויזיונית של אד סאליבן.


חברי הלהקה ביצעו, באופן חי, את השיר I GET AROUND כשלצדה שתי מכוניות יפהפיות. בהמשך את השיר WENDY. כשסאליבן הציג את הלהקה, הוא אמר בטעות שזו להקה משבדיה. מאחורי הקלעים, שלושה מחברי הלהקה השתעשעו מהטעות הזו והעמידו פנים שהם אכן שבדים.



ב-27 בספטמבר בשנת 1969 יצא גיליון של המלודי מייקר הבריטי ובו גם הדיווחים האלו:


- סיבוב ההופעות האמריקאי הראשון של הלהקה הבריטית THE MOVE נדחה בגלל בעיות ויזה. אז במקום לפתוח את הסיבוב באולם פילמור איסט בניו יורק, חברי הלהקה החלו את הסיבוב, כמה ימים מאוחר יותר, בבוסטון. השמועות שמתופף הלהקה, בב בוואן, הסכים להצטרף ללהקה חדשה עם סולן להקת THE LOVE AFFAIR (סטיב אליס), נשללו על ידי הנהלת הלהקה.


- האורגניסט, גרהאם בונד, נעצר במועדון בהמפסטד רק כמה שעות לפני שהיה אמור לעשות את הופעת הקאמבק שלו באנגליה. המעצר שלו בא בעקבות זילזול בבית המשפט על פשיטת רגל עליה הכריז שנתיים לפני כן. לפי הדיווח, הוא נשאר במעצר עד ה-2 באוקטובר.


- הזמרת, ג'ולי דריסקול, חזרה מאמריקה קצת לפני חמישה חודשים ומאז נפרדה מעבודה מוסיקלית עם האורגניסט בריאן אוגר ולהקת טריניטי לטובת חיים מבודדים. היא אכן נסעה לאי וייט לראות את בוב דילן והבאנד בהופעה וסיפרה למלודי מייקר: " הייתי ממש קרובה להתמוטטות והייתי חייבת מנוחה. לקח לזה זמן לצאת מהדרך בה הרגשתי. הרחקתי את עצמי. לא הייתי רואה אף אחד, אני לא רואה אף אחד. כתבתי כמה שירים אשר עזרו לי להירגע. אני הולכת להכניס הכל לתקליט הבא שלי. זה יהיה אני ומה שאני רוצה להגיד. אני לא רוצה להרגיש מגבלות כלשהן. אני שמחה שהופעתי הרבה כי למדתי כל כך הרבה אבל זה מאחורי עכשיו. היו הרבה פעמים כאשר הייתי על הקצה והרגשתי מבולגנת לגמרי. העבודה עם בריאן הייתה מדהימה וזה קשה לעזוב אנשים שיש כזו קירבה אליהם. זה היה מוזר אבל פשוט לא יכולתי להמשיך ככה. אני רוצה למצוא את הקצב שלי. עם בריאן זה היה הקצב שלו. אני רוצה לחדד את הרמה שלי. אני רוצה לשנות את

איך שאני חיה".


רוברט פלאנט, סולן לד זפלין, לכתב העיתון: "הקול שלי באמת התחיל להתפתח כשהייתי בן 15. אני לא ממש יודע למה זה חזק כמו שהוא. אני מאוד אוהב שירים של מובי גריפ וארתור לי, מלהקת LOVE. אלו דברים נחמדים, ואני רוצה לכתוב בסגנון כזה. לד זפלין ממש העירה אותי מתרדמת. שנים ארוכות ללא הצלחה יכולות לדכדך אותך כהוגן".


-ב-10 באוקטובר ייצא תקליט הבכורה של להקת קינג קרימזון וכבר התפרסמה בגיליון זה פירסומת עם דברים חיוביים שהיו לפיט טאונסנד, מלהקת המי, להגיד על התקליט. ובכן, הוא אמר שם הרבה, כשמאמרו נפתח במילים, "זה מאסטרפיס מוזר".



ובמקום אחר בגיליון זה ביקשו חברי הלהקה להתנצל על אי הגעתם למועדון וילאג' בלוז בדאגנהם, ב-20 בספטמבר, בגלל שנגן המלוטרון-חליל של הלהקה, איאן מקדונלד, היה חולה. אז היכונו - הם יופיעו במועדון הזה ב-18 באוקטובר 1969.


- אריק קלפטון נבחר בקרב קוראי העיתון למוסיקאי השנה.


- ובפינת הבליינד דייט, בה השמיעו לאמנים צלילים חדשים מבלי שידעו במי מדובר - הפעם זה היה רוג'ר צ'אפמן, הזמר של להקת FAMILY. על השיר THE SOFT PARADE של להקת הדלתות הוא אמר "אני אוהב את ג'ים מוריסון פה אך לא כאמן על הבמה. אהבתי את תקליטיהם הישנים יותר". על הצד הראשון של התקליט ABBEY ROAD של הביטלס: "זה לא טוב. אם להקה אחרת הייתה עושה את זה, היו מטאטאים אותה מיד. פעם הביטלס היוו השפעה עצומה על עולם המוסיקה. הם כבר לא שם". על השיר SATURDAY NIGHT AT THE WORLD של אסתר עופרים: "אין לי מושג מי זו. אסתר עופרים? יש לה קול טוב מאד והיא מזכירה לי את ברברה סטרייסנד. עם זאת, אני לא אוהב את השיר". ויש עוד הערות שלו על אמנים אחרים שם...


ב-27 בספטמבר בשנת 1974 יצא גיליון של להיטון ובו גם התופינים האלו:






ב-27 בספטמבר בשנת 1986 קרתה תאונה קטלנית שהותירה את להקת מטאליקה ללא הבסיסט שלה, קליף ברטן.


בארה"ב של סוף שנות השבעים החל לבעבע זרם מוזיקלי חדש, חשמלי ומהיר מאד. זה היה רוק כבד שקיבל חיים חדשים. הלהקות שהשפיעו על ז'אנר זה, כבלאק סאבאת', נראו לפתע כדינוזאורים עתיקים כשעמדו מול ההרכבים החדשים שצצו והחברים בהם שניגנו בגיטרות ובתופים במהירות הברק. הבלוז, שהיה חלק מסממני הרוק הכבד של תחילת הסבנטיז, לא היה קיים בז'אנר הרענן של תחילת האייטיז.


להקות רבות קמו והתחרו ביניהן מי המובילה ולאחר שאבק ההתגוששות שקע, הובן לכל כי יש להקה אחת שבולטת מהשאר - להקת מטאליקה.


ב-27 בספטמבר 1986 סיימה מטאליקה הופעה בשטוקהולם ופנתה לקופנהגן. זה היה סיבוב ההופעות האירופאי הראשון שלה כלהקה מובילה. ברטן והאמט רבו ביניהם מי יזכה לישון במיטה שמאחור. הגרלה שערכו השניים זיכתה את ברטן במקום המרבץ הנכסף. קצת לפני שבע בבוקר גמעה החבורה כשני שליש מהדרך כשלפתע חשו הנוסעים בבאמפרים שגלגלי הרכב עברו עליהם, בצידו הימני של הכביש. הנהג ניסה לסובב את ההגה לשמאל וליישר את הרכב אך הגלגלים ננעלו על הכביש וחלקו האחורי של הרכב החליק ימינה וירד מהכביש לחצץ שבצד. הרכב נפל על צדו והחברים ההמומים והפצועים יצאו דרך החלונות השבורים בו. מנוע הרכב נשאר לדלוק. השמש כבר זרחה והאירה את המצב העגום מאד. הקור היה מקפיא. בינתיים עמל מנהל סיבוב ההופעות לשחרר מהרכב הנטוי את פועלי הבמה שנלכדו במיטות שברכב. הטפילד ההמום ניסה לגבש את מחשבותיו כשלפתע ראה את רגלו של ברטן מבצבצת מתחת לרכב שמחץ אותו למוות.


הטפילד: "נכנסתי לפאניקה איומה. הנהג ניסה למשוך שמיכה שהייתה מתחתיו כדי לעזור לאחרים. צרחתי עליו לחדול מזה. רציתי להרוג אותו. לא ידעתי אם הוא היה שיכור או שפגע בגוש קרח בכביש. כל שידעתי הוא שהוא נהג ברכב וקליף לא חי עוד". מעטים האמינו לנהג שעלה על שכבת קרח. בתקופה זו היו הכבישים בשבדיה יבשים. גשם לא ירד ולמרות שהמעלות בלילה ירדו אל מתחת לאפס, לא היה מצב להצטברות גושי קרח על הכביש.


ברטן לא זז ולא היה דבר שהם יכלו לעשות עד שכוחות ההצלה הגיעו. בינתיים הגיע למקום רכב ההסעות השני של הלהקה, בו היו שאר אנשי הצוות. נהג הרכב הראשון נעצר על ידי המשטרה, תוחקר ושוחרר בתנאים מגבילים למחרת. דו"ח נתיחת הגופה קבע כי המוות נגרם מדחיסת בית החזה וחבלות חמורות בריאות כתוצאה מכובד משקל הרכב שנחת על ברטן.


שאר חברי הלהקה השתכרו כהוגן כשהגיעו לבית מלון. זה היה לילה ראשון ללא חברם הקרוב. הטפילד יצא לרחוב ושאג: "קליף! היכן לעזאזל אתה??". האמט לא יכל לשאת זאת ופרץ בבכי. המשך הסיבוב בוטל מיד. לפי דבריו של אחד ממנהלי הלהקה לרולינג סטון: "הם ירצו להמשיך לעבוד. אני לא חושב שהלהקה הזו תתפרק". משהו במטאליקה התרסק ללא שוב באותו לילה קטלני.


המורשת של ברטן עם מטאליקה נותרה בשלושה אלבומים חשובים בז'אנר הת'ראש-מטאל; KILL EM ALL, RIDE THE LIGHTNING, MASTERS OF PUPPETS. כמו כן הקליטה מטאליקה שירים שיצאו בסינגלים מורחבים (שנאספו מאוחר יותר באלבום בשם GARAGE INC).


חברי להקת מטאליקה מיהרו לגייס אליהם בסיסט חדש, ג'ייסון ניוסטד, שהיה נרגש מאד לקבל את בשורת העסקתו. אבל האפקט היה ברור; ניוסטד, שנחשב לילד החדש בחבורה, נאלץ לעבור לא פעם התעללות אישית ומוזיקלית מצד שלושת האחרים שהיו מגובשים וזועמים על מותו של חברם המשפיע. ברטן, שנחשב ללב והנשמה של הלהקה, לא זכה ליהנות מההצלחה הסופר מסחררת לה תגיע להקתו בהמשך דרכה.


ב-27 בספטמבר בשנת 1972 יצא התקליט CATCH BULL AT FOUR של קט סטיבנס.


SIDE 1

1. Sitting

2. Boy With A Moon & Star On His Head

3. Angelsea

4. Silent Sunlight

5. Can't Keep It In


SIDE 2

1. 18th Avenue

2. Freezing Steel

3. O Caritas

4. Sweet Scarlet

5. Ruins


עד אז רכב קט סטיבנס על הצלחה אדירה שלו כסינגר-סונגרייטר בעל סגנון אישי. אלבומיו נמכרו בכמויות רבות והיו הפסקול המושלם למי שחיפש צלילים רגועים אך בעלי משמעות. התקליט CATCH BULL AT FOUR יצא לקהל מעריצים שקיווה לקבל עוד מנה טעימה וידועה במסעדה המוזיקלית הכה אהובה עליו. אבל משהו קרה פה.


האלבום עדיין הצליח מבחינה מסחרית, אך רבים טענו שהוא חסר את המיקוד ואת המשיכה המיידית של קודמיו. ובכל זאת, האלבום הציג את כישרונו המדהים של סטיבנס בכתיבת מילים מרתקות, מרגשות ומנגינות בלתי נשכחות. העובדה שסטיבנס התנסה פה ביותר סגנונות, בעיבודים ובדינמיקה אולי נתנה לכמה מעריצים לתהות מה קורה, אך קסם הסימן המסחרי שלו עדיין היה שם. זה האלבום שחתם תקופת יצירה אצל סטיבנס, שבשנה לאחר מכן יקח את מעריציו למסלול אלבומים מאתגר אף יותר.


ברולינג סטון נכתב בזמנו בביקורת על התקליט: "תקליט זה מיוצר ללא דופי. התכנים המוזיקליים שלו דומים לאלו של TEASER AND THE FIRECAT -מנגינות פשוטות וקצרות ועיבודים תוססים. עם זאת, ישנם הבדלים בולטים בין החדש לקודמו. הרפרטואר האינסטרומנטלי הורחב מעט: שלושה קטעים עושים שימוש מינימלי בסינטיסייזר, ובארבעה שירים קט מנגן בפסנתר. התוצאה היא הרפיה מובהקת מהפשטות הקפדנית של האלבום הקודם - פשטות, שבעיני הייתה רק צעד אחד ממונוטוניות, במיוחד כיוון שהכיוון הדגיש את הרדידות של המילים המושכות אך הקלות מדי של קט.


לשמחתי, ההבדל הגדול בין האלבום הקודם לנוכחי טמון בנושאים הליריים של השירים. אף שחלק מהמילים שומרות על הדימויים הדמיוניים של קט, הוא מציג ישירות רגשית חדשה, במיוחד בצד השני, הצד 'למטה' של האלבום. זה בא לידי ביטוי בשירה שלו, שהופכת בטוחה ואמוציונלית יותר עם כל אלבום. למרבה הצער, מה שחסר פה הוא מנגינה עם ייחוד וחן סוחף בסגנון של MORNING HAS BROKEN.


הטון של הצד הראשון הוא מאושר באופן מהוסס. זה מתחיל בשיר SITTING, עם קט בפסנתר ובמנדולינה חשמלית. התבניות המלודיות המעגליות של השיר מבטאות באופן הולם פילוסופיה אישית: "רק תמשיך לדחוף חזק, ילד, נסה ככל שאתה יכול / אתה תסיים איפה שהתחלת". השיר 'הילד עם הירח והכוכב על ראשו' הוא אגדה נרטיבית מטופשת, המעוצבת על פי בלדה כפרית אנגלית טיפוסית עולמית, על 'ילד אהבה' לא לגיטימי. השיר CAN'T KEEP IT IN סוגר את הצד הראשון כראוי, עם קט ששר בלהט.


צד שני מכיל את בשר האלבום. מצב הרוח כאן הוא של פסימיות, אימה, התנשאות אפוקליפטית - אזור באישיות של קט שלא השתקף לנו כל כך ישירות בעבר, והצלחתו לחשוף אותו כך מתארת ​​דרך מבטיחה מאוד לחקר אמנותי בעתיד. 'השדרה ה-18 (סיוט קנזס סיטי)', הפותח, הוא היצירה השאפתנית ביותר של האלבום ובכל המובנים. חזון של אי שפיות והידרדרות פיזית ונפשית, שאין לו שום טעם מילולי מלבד לגלם בכוח תחזית של קריסה מטאפיזית. המוזיקה גם היא נפרדת, אבל בצורה מבריקה. בהפסקה האינסטרומנטלית המורחבת של הקטע, בל ניומן תורם את אחד מעיבוד המיתרים הטובים ביותר שלו אי פעם, ויש עבודת הקשה מהממת של קט וגרי קונוויי.


השיר FREEZING STEEL, אם כי לא עוצמתי, ממשיך את נושא הסיוט ושוב מביע אינדיקציות של אי שפיות.

השיר RUINS, שחותם את האלבום, הוא ההצהרה הפסימית ביותר בו, מכיוון שהוא לא סיוט ולא זיכרון רומנטי, אלא התבוננות מדכאת של האנושות. 'אני רוצה לחזור, אני רוצה לחזור / בחזרה לתקופה שבה כדור הארץ היה ירוק / ולא היו חומות גבוהות והים היה נקי'.


בסך הכל, אני חושב שתקליט זה מעניין יותר מ-TEASER, אבל מה יכול לקרות לאחר מכן, אם קט ימשיך בכיוון זה? אני חושב שיש פה אתגר של קט להתעלות מעל אקסצנטריות פיוטית ולצאת החוצה עם ביטוי ברור יותר, מאוחד יותר, ישיר יותר רגשית למה שהוא עוסק. אני מקווה שהוא ימשיך להתמודד עם האתגר הזה, גם אם התוצאה שלו היא יותר אמת ופחות יופי".


ב-27 בספטמבר בשנת 1968 יצא אלבום הבכורה של להקת סטטוס קוו, שנקרא PICTURESQUE MATCHSTICKABLE MESSAGES FROM THE STATUS QUO. מאמר שלם על התקופה ההיא תמצאו בלחיצה פה.



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים ומבלוג המוסיקה באתר



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page