top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-3 באפריל בעולם הרוק


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-3 באפריל (3.4) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "מעולם לא הייתי כל כך מאושר. קיבלתי שוב את ה'אני הולך לשנות את העולם' הישן והטוב הזה. היה לי את זה פעם. פעם הייתי אידיאליסט חזק, ואז כשראיתי את כל המאמצים שלי מתורגמים לא נכון, הפכתי לפסימי נלהבת. מאניה דפרסיה. עכשיו אני מרגיש שוב חזקה נפשית. התקליט YOUNG AMERICANS הוא הראשון שבאמת אהבתי מאז HUNKY DORY. בעיקרון לא אהבתי הרבה מהמוזיקה שעשיתי בשנים האחרונות. שכחתי שאני לא מוזיקאי ומעולם לא הייתי. תמיד רציתי להיות במאי קולנוע, אז באופן לא מודע שני המדיומים התאחדו. ניסיתי להכניס מושגים קולנועיים לבימוי אודיו. זה לא עובד. אני חושב שהשחקנים הכי מוכשרים בסביבה הם כולם ברוק'נ'רול. איגי פופ אף פעם לא היה צריך להיות זמר רוק, הוא שחקן. דייב ג'והנסן הוא שחקן. רנסנס בעשייה הקולנועית הולך לבוא מהרוק. אין לי שום קשר למוזיקה. תמיד שיחקתי תפקידים עם השירים שלי. רוק הוא מדיום מאוד נגיש לכל אמן צעיר. אני אוהב מוזיקה אבל זה לא החיים שלי. כלומר, הייתי צייר לפני כן, אבל כצייר לא יכולתי להרוויח מספיק כסף כדי לחיות. אז נכנסתי לפרסום וזה היה נורא. זה היה הכי גרוע. יצאתי מזה וניסיתי רוק כי זה נראה כמו דרך מהנה לעשות את הכסף שלי ולקחת ארבע או חמש שנים כדי להחליט מה אני באמת רוצה לעשות. אין לי אידיאלים להיות אמן מורעב בכלל" (דייויד בואי, בשנת 1976)


ב-3 באפריל בשנת 1977 יצא תקליט חדש ללהקת סופרטרמפ ושמו EVEN IN THE QUIETEST MOMENTS. איזה יופי של דבר זה!



החזרות להכנת התקליט הזה נעשו עם להקה שהייתה תשושה אחרי סיבוב הופעות לא קל אך חשוב, לקידום תקליטה הקודם CRISIS WHAT CRISIS. במאמצים רבים הצליחו חמשת החברים להרכיב שרשרת שירים, שהוקלטה כדמואים לפני ההקלטות הרשמיות. עתה הגיע הזמן לחפש מקום מתאים להקליט את השירים. היה צורך בשינוי גם בדמות מפיק שיטפל בעניינים. קן סקוט, שהפיק והקליט במקצועיות מרשימה את שני תקליטיה הקודמים של הלהקה, נשאר מאחור לטובת רצון הלהקה להפיק הפעם בעצמה.


הבחירה הראשונה של סופרטרמפ לטכנאי הקלטה הצביעה על ג'ף אמריק. זה פרט מעניין לאור העובדה שאמריק הקליט עם הביטלס, כמו קן סקוט. אבל אמריק שהה אז בהוואי עם להקת אמריקה ולא היה פנוי לעבודה. אבל הפניה אליו לא הייתה לשווא. הוא המליץ על פיט הנדרסון, שגוייס לעניין. אחרי מסע חיפוש אחר אולפן מתאים הוחלט להשתמש באולפני CARIBOU, שעל שמם קרא אלטון ג'ון את תקליטו משנת 1974. אולפן זה שכן בהרי הקולורדו והלהקה השתכנה שם ממש לפני חג המולד של 1976, למשך מספר חודשים. במהרה התגלה כי לא כולם בלהקה שמחו על מעבר זה.


נגן כלי הנשיפה, ג'ון האליוול: "התחלנו לעבוד שם יחד אך מבחינה אישית הייתה תחושה כי הלהקה לא מאוחדת כבעבר. אנשים משכו לכיוונים שונים". המתופף בוב סיבנברג: "נראה לי כי דאגי ת'ומפסון הבסיסט ואני היינו היחידים שנהנו להיות שם. ריק דייויס לא היה מרוצה וכך גם רוג'ר הודסון, שהיה שם בלי בת זוגו וחש געגועים ובדידות. אני נהניתי מאד להקליט במקום בו יש יער גדול ושלג. לכל אחד מאיתנו הייתה הבקתה שלו. המקום היה בכלל חווה לגידול בקר והאולפן שכן בתוכה. היה שם חדר אוכל עם זמני ארוחות קבועים. אני נהגתי לעשות סקי ולגלוש מצמרת ההר היישר לאולפן".


מכייוון שהאולפן שכן במקום גבוה מאד, החמצן בו היה דליל והודסון נאלץ להשתמש הרבה במיכלי החמצן שהיו שם, לפני שניגש להקליט את שירתו. הבסיסט דאגי ת'ומפסון: "לדעתי היינו שם זמן רב מדי. זה הרגע בו נוצר פער יצירתי בין ריק ורוג'ר. לריק הייתה פחות השפעה על התקליט והלוואי והייתה אפשרות אז לתת לו יותר".


ערוצי הנגינה הבסיסיים לשירים הושלמו וסופרטרמפ עברה להעלאת תוספות באולפני רקורד פלאנט שבלוס אנג'לס. במהלך שהות הלהקה שם הגיע לבקר העיתונאי מאט מייבל, שדיווח: "הלהקה מקווה שלא שכחו אותה באנגליה. הם לא אוהבים את לוס אנג'לס אבל נמצאים פה כדי להקליט תקליט. רוג'ר הודסון הודה בפניי כי אינו רוצה לחזור ולגור באנגליה בעוד השאר כן רוצים לעשות זאת. תקליטם הקודם היה אכזבה בעיניהם למרות שהקהל אהב אותו. עתה הם מקווים כי תקליטם החדש ימצא חן גם בעיניהם. 'עם קן סקוט היינו פרפקציוניסטים מדי', סיפר הודסון. 'בתקליט החדש אנחנו רוצים לחזור גם אל תחושת הרגש'. כלי נגינה חדש נוסף להם בצורת סינטיסייזר מתוצרת אוברהיים, שמעניק להם צלילי תזמור מעניינים. יצירה בולטת ששמעתי מתהליך ההקלטה תיקרא 'אוברטורת הטיפש', שלפני כן נקראה 'יצירת הסטרינג מאשין'. זה מה שיחתום את האלבום. שיר נוסף של הודסון ודאי יהפוך ללהיט והוא נקרא GIVE A LITTLE BIT".


הודסון: "אני חושב שזה שיר נהדר. לא הבנתי שזה היה כך כשכתבתי אותו לראשונה. למעשה לקח לי שש שנים עד שבכלל הבאתי אותו ללהקה. אבל כתבתי אותו בסביבות 1970. התקופה ההיא, סוף שנות ה-60, תחילת שנות ה-70, הייתה תקופה מאוד אידיאליסטית, תקופה של תקווה, הרבה שלווה ואהבה והחלום של שנות ה-60 היה עדיין חי. האמנתי באהבה - זה תמיד היה לאהבה - ופשוט הרגשתי שזה הדבר הכי חשוב בחיים. השיר הזה באמת קיבל חיים משלו, ולדעתי זה אפילו יותר רלוונטי היום מאשר כשכתבתי אותו. כי אנחנו באמת צריכים להעריך אהבה בצורה הרבה יותר עמוקה, וגם אנחנו צריכים להיות אכפתיים. השיר בעצם אומר, רק תראו שאכפת לכם. הושיטו יד ותראו שאכפת לכם. השיר הזה באמת, יש לו אנרגיה טהורה מאוד. ברגע שאני מתחיל לבצע אותו, אנשים פשוט מתחילים לחייך. זה מדהים".


שיר זה אכן הפך ללהיט גדול והוא נכתב על ידי הודסון כבר שנים לפני כן. סיבנברג המתופף העיד כי שמע את השיר עוד כשהצטרף ללהקה, בשנת 1973. סיבנברג: 'הפעם החלטנו לעבוד עליו ברצינות ורקחתי עבורו תפקיד תופים שנשמע כקצב נסיעת רכבת, עם דגש ששמתי עם תוף הסנר'.


על השיר השני, LOVER BOY, סיפר יוצרו, ריק דייויס: "הושפעתי אז מאד מפרסומות במגזיני גברים. שם ניתנו טיפים כיצד להתחיל עם בחורות. מודעות שהבטיחו כי אם לא תשכב עם חמש נשים במשך שבוע, כספך יוחזר לך. כלומר, פשוט אי אפשר לעצור את הבחור המאהב כי הוא נשלח למשימה. את השיר DOWNSTREAM כתבתי מזמן אבל המילים שבו חדשות יחסית. זה רק אני והפסנתר וזה נעשה בטייק אחד". סיבנברג: "זה השיר האהוב עליי בתקליט, למרות שאינני מנגן בו כלל. כי הוא כה אישי וטהור. אני ממש אוהב את הדרך בה ריק עובד עם פסנתר והוא מפיל אותי מעונג בכל פעם שהוא עושה את זה". הודסון: "ריק בדיוק התחתן אז וזה כנראה שיר אהבה שכתב לאשתו, סו".


הודסון על שיר הנושא: "זה שיר אהבה שכתבתי. זה יכול להיות אהבה לבחורה או לאלוהים. השארתי את זה עלום כדי שכל אחד יפרש זאת כראות עיניו. בעיקרון מדובר פה על בחור שמחפש משהו. וזה כנראה אני". כך גם עם השיר שפותח את צד ב' של התקליט, BABAJI.


סיבנברג: "השיר באבאג'י הוא האור של רוג'ר על החיים. יש ברוג'ר מין אור כזה שמוביל אותך. זה השיר שלקח לי הכי הרבה זמן לעבוד על תפקידי התופים שבו. כל נגיעה בתוף ומצילה הייתה צריכה להיות במקום והרגש הנכון". הודסון: "באבאג'י הוא רוח גבוהה, כמו ישו וקרישנה. הוא פחות ידוע מהם כי הוא היה פחות מיוחצן מהם. הוא איש החדר האחורי. הוא מסובב את היקום ומפעיל את הכל. הוא כוח לא יאמן. הוא למעשה אלוהים. הוא מהווה אגדה בהודו אך פחות ידוע במערב. אולי אני מקטין אותו בדיבורי עליו". את השיר כתב הודסון לאחר שקרא את הספר 'אוטוביוגרפיה של יוגי'. בשנות ה-60, הביטלס עקבו אחר מהארישי מאהש יוגי במסע רוחני, ואפילו הגיעו להודו כדי ללמוד איתו. הודסון היה אחד מאלו שהעריצו את הביטלס ואת הטיול שלהם לפילוסופיה המזרחית. "הייתי נער לאורך כל עידן הביטלס, כל ההיסטוריה שלהם, אז זה מה שהכי השפיע עלי, כי לא רק שהם שינו את חיי אלא שברור שראיתי את הדרך בה הם שינו את כל התרבות שלנו ושינו את העולם. כשנפגשתי עם ריק והקמתי את הלהקה, באמת רציתי לראות מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשפיע בצורה זהה או להשאיר מורשת חזקה כל כך. כלומר, הייתי באמת מונע על ידי המצוינות והגבורה ופריצת הגבולות החדשים שהביטלס לימדו אותי עם סופרטרמפ".


על השיר FROM NOW ON סיפר דייויס: "זה שיר על האדם הממוצע שנכנס לטריפ מוזר. הוא משחק משחקים מנטליים עם עצמו כדי להימלט מהמונוטוניות של חייו ועבודתו. הוא מדמיין שהוא מופיע בטלוויזיה וכך הוא נפתח להרפתקאות חדשות. בסוף האיש פורש מחייו האפורים לטובת חיים מלאים בפנטזיות". מסתבר כי זה שיר ישן, אי שם מבציר 1973. האליוול: "אני זוכר את השיר הזה מהרגע הראשון בו הצטרפתי ללהקה".


התקליט נחתם עם יצירה ארוכה ושמה FOOL'S OVERTURE. האליוול: "הקטע הזה הוא קומבינציה של כמה רעיונות". הודסון: "אני לא רוצה לספר בדיוק על מה כתבתי פה אך ארמוז שיש פה אזהרה מפני שואה נוספת. ההתרסקות של המין האנושי. זה עוד שיר חיפוש עבורי". את תפקידי התזמור עשתה הלהקה עם המעבד הידוע, מישל קולומבייה ובפתיחתו נשמעת הקלטה עם קולו של וינסטון צ'רצ'יל, בעת מלחמת העולם השנייה: "אנחנו נמשיך עד הסוף. אנחנו נילחם בימים ובאוקיינוסים. אנחנו נגן על האי שלנו ובכל מחיר. לא ניכנע לעולם!".


בימינו עושים עטיפות אלבומים בכמה לחיצות על מקלדת המחשב הביתי, אבל בימים ההם היה צורך במאמץ רב כדי להביא את הקונספט המושלם. כך חזרה הלהקה לאולפן ההוא בקולוראדו, גררה פסנתר החוצה וחיכתה שהשלג ייערם עליו. יחד עימם היה הצלם בוב סיידרמן שחיכה כי הפסנתר, שקפא היטב, יקבל עליו את כמות השלג הנכונה. אז הונחו עליו דפי תווים ובהם שם היצירה החותמת, כשמי שינסה לנגן אותה לפי מה שכתוב שם - יקבל למעשה את ההמנון האמריקני. הנה עוד פרט שלא ידעתם ויגרום לכם לחשוב מחדש על הצלילים שהכרתם מזה זמן רב.


ב-3 באפריל בשנת 1973 היו ג'ון לנון ויוקו אונו בניו יורק. הם ערכו מסיבת עיתונאים ובה ביקשו לספר על מצבם מול הממשל האמריקני שביקש להעיפם משם מבלי לתת להם גרין קארד.



עיתונאים שנכחו במקום המשיכו להציק ללנון על כך שהוא החליט להיפרד מאלן קליין ולא להעסיקו יותר כמנהלו.


"כן, נפרדנו מקליין", אישר ג'ון

"מדוע?", שאל אחד העיתונאים.

"מה אתה חושב?", התפרץ ג'ון בכעס. "אנחנו נספר לכם על כך בפעם הבאה".


אז הופסקה בפתאומיות מסיבת העיתונאים וג'ון ויוקו פנו לשדה התעופה כדי לטוס ללוס אנג'לס.


ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-3 באפריל בשנת 1967 החלה להקת CREAM להקליט בארה"ב את תקליטה השני. התוצאה לא הייתה מספקת.



התכנון המקורי של הלהקה היה לחזור כבר ביום זה לאנגליה מארה"ב ולמהר להקליט תקליטון חדש. אבל עם כמה ימים שנותרו עד לפקיעת אשרת העבודה בארה"ב, נכנסה שלישיית הרוק הזו לאולפנים של חברת התקליטים אטלנטיק, ליומיים של הקלטות.


טכנאי ההקלטה שחיכה להם שם היה טום דאוד, שלשמו נרשם קרדיט הקלטה של הרבה אמני ג'אז ונשמה ידועים. זו גם תהיה תחילת חברותו הקרובה, למשך שנים, עם קלפטון. נשיא חברת אטלנטיק, אהמט ארטגון, החליט לבוא לסשן ההקלטה ולפקח עליו.


הזמן היה קצר והמלאכה מרובה, כשהתכנון היה לסיים מחצית אלבום בארה"ב ולהשלים את השאר באנגליה. ארטגון התעקש שקלפטון הוא הכוכב והשניים האחרים (הבסיסט / זמר, ג'ק ברוס, והמתופף, ג'ינג'ר בייקר) הם רק מלוויו. הקלטות הדוגמה לשירים החדשים שכתב ברוס נתקלו בארטגון שניפנף אותן כ"שטויות פסיכדליות".


קלפטון לא בא עם שיר מוגדר ולכן הקליטה הלהקה קטע בלוז בשם HEY LAWDY MAMA, כשקלפטון מבצע בו סולו גיטרה בסגנון אלברט קינג. באולפן נכח גם בחור צעיר בשם פליקס פפלארדי, שהפיק פה ושם לאמנים זוטרים. הוא ביקש לקחת את ההקלטה הזו לביתו ושם, יחד עם אשתו גייל קולינס, כתב מילים ומלודיה חדשה לשיר, שיהפוך להיקרא STRANGE BREW. פפלארדי היה כה חביב בעיני השאר שהוא הפך במהרה להיות המפיק של התקליט.


ב-3 באפריל בשנת 2007 הכחיש קית׳ ריצ׳רדס, מהרולינג סטונס, בערוץ MTV, שהסניף את האפר של אביו, ברט, שמת בשנת 2002 בגיל 84. "זו הייתה בדיחת אחד באפריל".



זה היה אחרי הראיון שהעניק לעיתון המוזיקה הבריטי NME ובו סיפר שגופתו של אביו נשרפה והוא לא יכל להתאפק מלקחת הסנפה. כתב העיתון, מייק ביומונט, היה בטוח שריצ׳רדס רציני לגמרי ורץ לפרסם את הסקופ המזעזע. כך נכתב שם:


"אגדת הגיטרה של הרולינג סטונס, קית' ריצ'רדס, חשף שפעם הסניף שורה של אפר אביו. כשהוא מדבר באופן בלעדי ב-NME השבוע, הכוכב, הידוע לשמצה בשל עשרות שנות שימוש בסמים, הודה כי נתן לאביו יציאה מיוחדת מהעולם הזה לאחר שריפתו. הוא אמר: 'הדבר הכי מוזר שניסיתי להסניף? אבא שלי. הסנפתי את אבי. הוא נשרף ולא יכולתי להתאפק עם הסנפה קטנה. לאבא שלי לא היה אכפת מזה. זה הלך טוב ואני עדיין בחיים'...".


ב-3 באפריל בשנת 1968 יצא אלבומה השני של להקת מובי גרייפ האמריקאית. שמו הוא WOW והוא בא עם תקליט נוסף ששמו הוא GRAPE JAM.



מובי גרייפ הייתה אחת מאותן הלהקות, שכאשר נחשפו לראשונה לקהל הרחב, הותירו רושם שאינן נמצאות בשום מקום, למעט בסן פרנסיסקו, שם הקליטו. חברות תקליטים ייצרו לכאורה המון להקות רוק שרובן היו העתקים של ג'פרסון איירפליין וקאנטרי ג'ו והפיש, והדביקו לטשטוש הפרסום שלהן את המונח חסר המשמעות "הסאונד של החוף המערבי". מובי גרייפ יצאה מסן פרנסיסקו בשנת 1967 ובאמצע ההמולה המבולבלת הזו. אבל התנהלות מבולבלת בתוך הלהקה גרמה לענבים הטריים האלו לנבול במהרה.


למרות כל הפרסום שמובי גרייפ זכתה לו, התקליטים שלה לא זכו אז להשמעה מספקת. הייתה גם הרגשה שאם להקה מרגישה שהיא צריכה כל כך הרבה פרסום, היא לא חייבת להיות טובה מאד. עם זאת, האלבום הראשון שלה היה מעולה, אבל לאחר תקליט מסחרר זה הגיעה הנחיתה המהירה עבור חברי להקה זו, כשהקהל לא קיבל באהבה גדולה את המוצר הזה כקודמו. רבים חשו שיש חוסר מיקוד באלבום זה, שעתיר בנסיוניות ובבדיחות פנימיות. כמו למשל הקטע JUST LIKE GENE AUTRY, שהיה צריך פטיפון המנגן במהירות 78 סל"ד כדי לשמוע אותו במהירות הנכונה. ובתקופה ההיא כבר לא היו הרבה מכשירים כאלה והדבר עיצבן רבים. המילה אכזבה היא שרובצת מעל אלבום זה וזה לא עזר שהוא נמכר עם GRAPE JAM במחיר שהוא רק דולר אחד מעל מחירו של תקליט בודד אז בשוק. לאחר התקליט הזה מעטים נשארו לקחת את החבורה הזו ברצינות. אבל כיום אפשר להקשיב לזה וליהנות מזה בהחלט כמוצר תקופתי.


ברולינג סטון נכתב בביקורת עליו כך: "עצוב להגיד את זה, אך התקליט לא מתקרב לאיכות של הראשון. למעשה, זה אחד התקליטים האומללים ביותר מתוצרת סאן פרנסיסקו. אז נכון שהנגינה של חברי הלהקה מהודקת פה. ונכון שההרמוניה הווקאלית שלהם טובה (כל עוד בוב מוזלי סותם את פיו). ועם זאת, יש פה אכזבה מרה. מובי גרייפ החליקו לפסיכדליה מתקתקה וחמודה כשהיו צריכים להישאר בעולם הרוק".


בעיתון רקורד גייד הוסיפו: "הלהקה הזו פרדוקסלית עבורי. הקלטותיה הרשימו אותי בעוד הופעותיה החיות ממש לא. התקליט הזה יצא כאלבום כפול שניתן לרכוש אותו כשניים נפרדים או כחטיבה אחת מוזלת. ויש פה אפילו קטע אחד שאפשר לשמוע אותו כמו שצריך רק אם הפטיפון שלכם מנגן במהירות 78 סיבובים לדקה. מדוע הם עשו את זה? למה זה נחוץ? חבל על הגימיק!".


אלבום הג'אם (GRAPE JAM) הוא לא בדיוק אלבום של מובי גרייפ, כי הגיטריסט פיטר לואיס לא נמצא בו ובמקומו יש את האורחים אל קופר ומייקל בלומפילד. הג'אם נשען לא מעט על תבניות בלוז. והאמת? תבניות בלוז הן מה שקורה בג'אמים כשההרכב המג'מג'ם לא מוצא רעיון טוב מזה. אבל יש פה בתקליט דבר אחד שגרם לאחד השיאים הגדולים יותר של הרוק הקלאסי. השיר NEVER השפיע רבות על רוברט פלאנט, מלהקת לד זפלין, להעתיק כמה משפטים משם לשיר ושמו SINCE I'VE BEEN LOVING YOU. נראה לי שזה מספיק כדי להצדיק את קיומו של תקליט זה.


ב-3 באפריל בשנת 1968 יצא התקליט הרביעי והמדהים של סיימון וגרפונקל ושמו BOOKENDS. אחחח... הימים הטובים בהם עשו אלבומים מדהימים שאורכם היה חצי שעה. כמה זה נכון לא להעמיס אלא לתת תמונה פשוטה ומרוכזת מבלי להתפזר.



פול סיימון סיפר באותה שנה לעיתון 'רקורד מירור': "באמצע ההקלטות לאלבום הזה נאלצנו לטוס לצפון אנגליה כדי להופיע ואז לחזור בחזרה ולהקליט. כשהגענו לאולפן, נשארנו ערים במשך יומיים כדי להקליט ולחזור בחזרה במטוס לאנגליה כדי להופיע ברויאל אלברט הול. התזונה של שנינו הורכבה אז מכדורי מרץ, קפה וכל מה שצריך כדי להשאיר אותנו ערים. אבל בשלב מסוים הכדורים הפסיקו להשפיע וארט נמס בהתאם. הוא איחר לשדה התעופה לאנגליה כי התעלף מתשישות. בגלל זה בוטלה ההופעה שלנו באלברט הול ואני ממש כעסתי עליו בגלל זה. מאד רציתי להופיע באולם הזה".


זו הייתה תקופה מאד תוססת בקרב הצעירים בארה"ב. קיץ האהבה מצד אחד. הפגנות קשות ואלימות מצד שני. והאלבום הזה תפס את האנשים ומיגנט אותם אליו. הוא תפס באופן מושלם את כל האספקטים של התקופה. הרבה מכתירים אותו כאחד הגדולים שנוצרו בכלל בשנות השישים.


פול סימון: "לקח זמן רב בין האלבום הקודם שלנו לאלבום הזה, כי עברתי תקופה של קושי בכתיבת שירים. רציתי מאד לשמור על סטנדרט גבוה אז זרקתי כל שיר שלא נראה לי מתאים לציפיותיי. נראה לי שהצלחתי להתגבר על התקופה הזו. ארט ואני גאים מאד באלבום החדש שלנו. רוב השירים בו הם על ניו יורק, כי יש לי רגש חם לעיר הזו כאחד שנולד בה. צד אחד בתקליט הוא סיפר חיים - מלידה ועד מוות".


הקו המנחה של האלבום הוא LESS IS MORE. הפקה פשוטה אך מאד אפקטיבית. מה שבולט בהקשבה ראשונה לאלבום הוא שבצדו הראשון, כל השירים מחוברים זה לזה כמין שרשרת שיוצרת יצירה ארוכה אחת. השיר הפותח את האלבום, BOOKENDS THEME, מקבל גרסה שונה בסוף צד א' והופך את כל הצד לשמו של האלבום. BOOKENDS פירושו שני צדדיו של מדף ספרים שתומכים בספרים שנמצאים עליו. למעשה, יש כאן יצירה שהיא מסע מלידה ועד מוות.


בתוך היצירה הזו מתחבאות פנינים שכל אחת מהן היא עולם משל עצמה. השיר SAVE THE LIFE OF MY CHILD פורץ עם סאונד סינטיסייזר מוג שהיה מהפכני בתקופה ההיא. זה השיר המופק ביותר באלבום. מקהלות פורצות פה ושם, סאונד הסינטיסייזר המעניין, העיבוד הכללי המיוחד וההרפתקני. והמילים... הו המילים... כואב הלב להקשיב לתחינה להצלת הילד שלי.


השיר הזה משקף את תחושת הכאב והפראנויה של אמריקה בתקופת מלחמת ויאטנם שקרעה את האומה והגדילה יותר את הפער בין הורים לילדים. בשיר הזה אפשר אף לשמוע לשנייה את סיימון וגרפונקל שרים קטע קצר מלהיט העבר שלהם THE SOUNDS OF SILENCE. וכמה זה סימבולי ונכון לשים את האיזכור ההוא בשיר הזה.


ופנינה נוספת שיש כאן היא השיר AMERICA שגרם להמון זוגות צעירים לקום ולהתחיל לחפש את עצמם ואת מולדתם בטיולים ארוכי טווח. סיימון כתב את השיר הזה על עצמו ועל חברתו אז, קאתי צ'יטי. סיימון כתב בשיר את תחושותיו המבולבלות לנוכח הרצון לחוות את 'החלום האמריקני' ותחושת האכזבה ברגע שהוא מגיע לארה"ב.


השיר הזה הוא דוגמה לעוצמת הקולות של סיימון וגרפונקל כשהם שרים יחד ב- UNISON (שירה באותו צליל ללא הרמוניה). להקת YES, שהעריצה מאד את הצמד הזה, הקליטה בשנת 1972 גרסה משלה לשיר הזה עם עיבוד פרוגרסיבי מרהיב שלוקח את השיר למקום אחר.


ויש גם את VOICES OF OLD PEOPLE, שהוא בדיוק מה שהכותרת שלו מציעה. זוהי הקלטת קולאז' שגרפונקל עשה של אנשים בוגרים-קשישים שמדברים טקסטים מהלב שלהם לתוך המיקרופון (ללא ליווי של כלי נגינה...). זה נשמע כמו מסר של הדור הבוגר והעייף לדור הצעיר והתוסס, שחיבק את האלבום קרוב אליו. קשה להקשיב לקטע הזה מבלי שהלב ייצבט. פשוט מאסטרפיס מלנכולי. וזה מתחבר לשיר OLD FRIENDS, שהוא מדהים לכשעצמו בשל העובדה ששתי הדמויות בו הן בוגרות בשנים, שנזכרות בימי צעירותן. פול סיימון היה רק בן 24 כשכתב את השיר הזה ברגישות מהממת.


סיימון היה ידוע כאחד שלא נבהל מול לחצי הדד-ליין שהציבה מולו חברת התקליטים. ולכן הוא לא הגיע עם מספיק שירים גמורים להקלטת האלבום. ולכן צד ב' של האלבום הכיל שירים שיצאו כסינגלים בתקופה ההיא או כחלק מפסקול הסרט "הבוגר", לו הצמד תרם שירים, ביניהם "גברת רובינסון" (שזכה ב-1969 בפרס הגראמי לשיר הטוב ביותר של השנה). השיר PUNKY'S DILLEMMA כולל בין שאר האפקטים שבו גם את קולה של בוורלי מארטין. השיר הזה לבדו לקח 50 שעות להקלטה. זמן שנשמע שערורייתי במושגים של אז. זאת בגלל הפרפקציוניסטיות של סיימון וגרפונקל. הם לא וויתרו עד שהגיעו לתוצאה המושלמת בעיניהם. בוורלי הייתה אשתו של אמן הפולק הבריטי הנודע ג'ון מרטין. בתקופה הזו היא הייתה זמרת וגיטריסטית פעילה בעצמה בסצנת הפולק הבריטי.


השיר HAZY SHADE OF WINTER הוא שיר בו סיימון מדגים את התנהלות מעגל החיים כזרימה קבועה של עונות. בשיר הזה מתאר פול את המצב בו יש את החיפוש אחר משהו מושלם שלא בנמצא בעוד הזמן דוחק, מתקתק ומלחיץ.


ואם כבר הזכרתי את המשפט LESS IS MORE, גם עטיפת האלבום הולכת בקו הזה. יש כאן צילום גדול בשחור ולבן עם סיימון וגרפונקל. הצילום נטול אפקטים ושלל פסיכדליה של התקופה. פשוט שני יוצרים שמסתכלים לך אל תוך העיניים ואומרים לך - אלה אנחנו, זו היצירה שלנו, אנחנו אמיתיים ונטולי מסכות. והנה אנו מזמינים אותך להיכנס לעולם שיצרנו למענך.


פול סימון: "יש המון אמנים כיום שכותבים המון חומרים אך לא לוקחים את הזמן כראוי כדי להעבירם כראוי. בעבר נהגתי לקטול אמנים אחרים אך נראה לי שהתבגרתי בנושא. אני אוהב את התקליט החדש של בוב דילן ('ג'ון ווסלי הארדינג') וסרג'נט פפר הוא אחד התקליטים הטובים ביותר שהוקלטו עד כה". ובכן, אין ספק שהתקליט הזה שלו ושל חברו מושפע רבות מאותו תקליט חשוב של ארבעת המופלאים.


בעיתון NME נכתב בביקורת: "זה תקליט מעורר השראה, עתיר דמיון אך לעתים מבלבל". במלודי מייקר נכתב: "זה תקליט מלא מחשבה, חכם ומופק כהלכה. השירים לאו דווקא קליטים אבל סיימון וגרפונקל מגישים אותם בהשראת הביטלס. המילים בשירים משקפות את אמריקה של היום, כולל הטרגיות והחולניות שבה".

יש כאן רוק. יש כאן פולק. יש כאן מציאות נוקבת. יש אמנות מודרנית. ומעל הכל, יש כאן מוזיקה אמיתית ישר מהלב.


גם זה קרה ב-3 באפריל:



- בשנת 1951 נולד בסיסט להקת גראנד פאנק, מל צ'אצ'ר. עיתון מוסיקה אחד תיאר פעם את צליל הבס האימתני שלו כ"נפיחה של שור". זה בא כמחמאה, כמובן...


- בשנת 1960 הופיע צמד האחים אברלי בפעם הראשונה בחייו באנגליה.


- בשנת 1949 נולד הגיטריסט הבריטי ריצ'ארד ת'ומפסון, שהיה הגיטריסט המוביל של להקת FAIRPORT CONVENTION, לפני שהחל בקריירת סולו משגשגת.


- בשנת 1975 הואשם סטיב מילר בשריפת בגדיה של חברתו, בניטה דיוריו. שוטרים, שהגיעו לביתו של הגיטריסט הידוע, גילו את דיורדיו מנסה לכבות את הלהבות שאפפו את ערמת בגדיה. מילר עצמו נכנס לעימות עם השוטרים שהגיעו והואשם בהתנגדות למעצר. ההאשמות בוטלו יום לאחר מכן.


- בשנת 1943 נולד ריצ'ארד מנואל, הפסנתרן של להקת THE BAND. בנוסף לנגינת הפסנתר, מנואל ניחן גם באיכויות ווקאליות שפיארו לא מעט מקלאסיקות הלהקה. מדי פעם הוא גם היה מנגן בתופים, כשהמתופף ליבון הלם עבר לנגן בכלי נגינה אחרים. מנואל התאבד ב-6 במרץ 1986.


- בשנת 1960 הקליט אלביס פרסלי באולפני RCA שבנאשוויל את השירים IT'S NOW OR NEVER, FEVER ו- ARE YOU LONESOME TONIGHT. שלושת השירים האלה הפכו ללהיטי זהב עבורו.


- בשנת 1966 פתח זמר פולק צעיר בשם פיטר טורק סדרת הופעות פולק במועדון TROUBADOUR שבהוליווד. חייו של טורק ישתנו כשיתקבל זמן קצר לאחר מכן להיות אחד מארבעת חברי הלהקה המהונדסת, המאנקיז.


- בשנת 1989 הייתה תקרית לא נעימה מחוץ להופעה של להקת גרייטפול דד, כשהמשטרה עצרה כ-24 מהמעריצים שניסו להיכנס ללא כרטיסים.


- בשנת 1969 הסגיר ג'ים מוריסון את עצמו ל- FBI בלוס אנג'לס, אחרי הופעה שערורייתית של הדלתות במיאמי, שם נחשד כי הוא התערטל מול הקהל, הוא שוחרר בערבות של אלפיים דולר. הוטלו עליו שישה סעיפים של התנהגות לא מוסרית. עד היום אין הוכחה מצולמת שהוא אכן התערטל.


- בשנת 1968 הקליט דונובן את השיר HURDY GURDY MAN, בהפקתו של מיקי מוסט. השיר הזה קשור ללהקת לד זפלין כי הגיטריסט ג'ימי פייג' והבסיסט ג'ון פול ג'ונס מנגנים כאן. שניהם עוד לא הקימו את הלהקה הגדולה ההיא אלא תיפקדו כנגני סשנים. מה שכן, יש הסבורים (כולל פול ג'ונס) שהגיטריסט בשיר הזה היה בכלל אלן פארקר. דונובן עצמו סבור שפייג' היה הגיטריסט. בקיצור - לך תסמוך על מוזיקאים.


- בשנת 1971 עזבו קית' ריצ'רדס וצ'ארלי ווטס (מהרולינג סטונס) את אנגליה וטסו לצרפת. סיבת העזיבה הייתה בריחה מזרועות המס הבריטי. ריצ'ארדס התמקם באחוזה ענקית בשם "נליקוט", שם הסטונס הקליטו מיד לאחר מעברו את אלבומם הכפול והנחשב EXILE ON MAIN STREET.


- בשנת 1967 טס פול מקרטני ללוס אנג'לס במטרה להפתיע שם את בת זוגו בת ה-21, ג'יין אשר, ליום הולדתה. אשר שהתה אז בלוס אנג'לס במסגרת עבודתה כשחקנית בהפקה של רומיאו ויוליה. הוא הביא עמו מצלמת וידאו 8 מ"מ וצילם בה חלקים משהותו שם. המצלמה הזו נגנבה בשלב מאוחר יותר על ידי מעריצים של הלהקה.


- בשנת 1946 נולד די מאריי, שהיה הבסיסט הקבוע בלהקתו של אלטון ג'ון מתחילת הסבנטיז וגם באייטיז (חוץ מכמה הפסקות פה ושם). הוא מת מסרטן בשנת 1992.


- בשנת 1964 הגיע בוב דילן בפעם הראשונה למצעד הבריטי, עם תקליטו THE TIMES THEY ARE A-CHANGIN.


- בשנת 1964 גילה ג'ון לנון בראיון שהוא נדלק על גיטרות RICKENBACKER אחרי המלצה עליהן שקיבל מנגן מפוחית הג'אז הידוע, טוטס טילמנס.


- בשנת 1967 הקליט ג'ורג' האריסון, באולפני EMI, את תפקיד השירה שלו בשיר WITHIN YOU WITHOUT YOU, שיפתח את צד ב' בתקליט SGT PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND של הביטלס.


- בשנת 1980, שהתה להקת פריטנדרס בממפיס, במהלך סיבוב ההופעות הראשון שלה בארה"ב, כשזמרת הלהקה, כריסי היינד, נקלעה למריבה בבר. זה החל כשהיא לא רצתה לחכות בתור לשירותי הנשים ונכנסה לשירותי הגברים. לאחר מכן היא חזרה למקומה עם החבר'ה כשלפתע ניגש אליה איש מצוות הבר והורה לה לצאת משם. היינד הייתה במצב רוח להתווכח ולא אהבה שהבחור לא אמר לה את מילת הקסם – הלא היא, בבקשה. משטרה הוזעקה, היינד הושלכה לניידת, אך בפנים הצליחה להשתחרר מהאזיקים, פתחה את חלון הניידת ואמרה לשוטר, "סלח לי, האזיקים האלו שלך, נכון?" – השוטרים לא לקחו זאת בהומור ודאגו לאזוק אותה שוב, הפעם עם ידיים מאחורי הגב, כשהיא מנסה לבעוט בחלון הניידת ברגליה. היא כמובן בילתה את הלילה בתא המעצר.


- בשנת 1977, יצא תקליט הלהיטים הגדולים של להקת סמוקי. גם בארצנו הוא נמכר כלחמניות טריות.


- בשנת 2015 מת בוב ברנס, המתופף המקורי של להקת לינירד סקינירד. בן 64 במותו.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page