
כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-3 בפברואר (3.2) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "ברור שאם לאדם יש סוג כלשהו של סערה בחייהם, זה בדרך כלל בא לידי ביטוי במוסיקה, ולפעמים זה די מועיל. אני חושב שזה כנראה עזר לי אבל הייתי מוותר על הכל כדי שתהיה לי בריאות טובה. עד כה, זה היה סיבוב ההופעות המהנה ביותר שהיה לי אי פעם. באמת. אין לזה שום קשר למקומות הגדולים יותר או לאנשים שמנשקים לנו את התחת יותר. רק שהבטן שלי כבר לא מפריעה לי. אני אוכל. אכלתי אתמול בלילה פיצה ענקית. זה היה כל כך נחמד להיות מסוגל לעשות את זה. וזה פשוט מעלה את רוחי. במשך חמש שנים בזמן שהייתה לי בעיה בבטן, רציתי להתאבד כל יום. התקרבתי לזה הרבה פעמים. אני מצטער שאני כה בוטה לגבי זה. זה היה עד לנקודה שבה הייתי בסיבוב הופעות, שוכב על הרצפה, מקיא אוויר כי לא יכולתי. ואז הייתי צריך לעלות לבמה בעוד עשרים דקות. הייתי שר ומשתעל דם. זו לא דרך לחיות חיים. אני אוהב לנגן מוסיקה, אבל משהו לא היה נכון. אז החלטתי לטפל בעצמי. אבל שוב, תמיד פחדתי שאם אאבד את בעיה בבטן, לא אהיה כל כך יצירתי. מי יודע? יש שירים חדשים עכשיו. כל אלבום שעשינו עד כה, תמיד נשארו לנו שיר אחד עד שלושה מעבר למה שצריך ובדרך כלל הם היו די טובים, כאלו שאהבנו מאוד, אז תמיד היה לנו על מה לסמוך. אז האלבום הבא הולך להיות ממש מעניין, כי לא נשאר לי כלום. אני מתחיל מאפס. אני לא יודע מה אנחנו הולכים לעשות. (קורט קוביין, סולן להקת נירוונה, בשנת 1994)
ב-3 בפברואר בשנת 1981 הופיעה להקת המי בתיאטרון ריינבאו בלונדון - וזו הייתה הופעה מוזרה עד נוראית.

הגיטריסט, פיט טאונסנד, שתה הרבה יותר מדי וברגע שהחל לשיר, היה ברור מאוד שמשהו מאוד מוזר קרה איתו. הוא היה שיכור כלוט, לא נתן לרוב השירים להסתיים כמו שצריך, קילל ולרוב ניגן עם גבו לקהל.
הוא שתה בכבדות ועשה הרבה סמים קשים בזמן סיבוב ההופעות הבריטי הזה ב-1981. זמר הלהקה, רוג'ר דאלטרי, היה משוכנע שאם טאונסנד ימשיך כך, הוא יסיים כמו חברם המנוח בלהקה, קית' מון. הגיטריסט נכנס למרפאה לגמילה, זמן קצר לאחר סיום הסיור.
שנתיים לאחר מכן הוא הסביר לירחון פלייבוי: "התרגלתי להתנהג רע מאוד. פעם הייתי כל כך מחוק שבעצם השפלתי את הלהקה בפומבי. ניגנו בריינבאו בלונדון. זה היה בתחילת 1981 והמשכתי לעצור שירים ולנשוא נאומים בפני הקהל. המשכתי לנגן סולואי גיטרה ארוכים וממושכים של תווים מעוותים ורעים. הייתי משנה את נושא השיר וממציא שירים תוך כדי - נגד שאר הלהקה. זאת למרות שידעתי שזאת לונדון, וידעתי שהחברים והמשפחה שלי כולם שם, ובכוונה בחרתי את היום הזה כדי לחרבן את ההופעה. פשוט הפסקתי לדאוג. זרקתי את הכבוד שלי לפח".
ב-3 בפברואר בשנת 1967 ירה המפיק ג'ו מיק למוות בבעלת הבית שלו בלונדון. לאחר מכן הוא ירה בעצמו. הלהיט הגדול שמיק הפיק היה ללהקת הטורנדוס בשם TELSTAR. הסיפור המצמרר, עם פרטי המידע הנדירים, נמצא בספרי על טרגדיות הרוק - "מדרגות לגן עדן - אוטוסטרדה לגיהנום".

ב-3 בפברואר בשנת 1969 נפגשו הביטלס עם אלן קליין וג'ון איסטמן במשרד הישיבות בבניין חברת אפל, לונדון. במהלך הפגישה מונה רשמית קליין למנהל העסקים של הלהקה.

המשימה המיידית של קליין הייתה לבחון מקרוב את מצב הכספים שלה, ולמצוא דרך למנוע מחברת NEMS, לשעבר של בריאן אפשטיין המנוח וכעת המנוהלת כעת על ידי אחיו קלייב, לנגוס רבע מהרווחים.
פול מקרטני היה נגד המינוי הזה של קליין וכל הסיפור הזה, שלב אחר שלב כולל פרטי מידע מפתיעים ונדירים מאד שמשלימים את הפאזל - נמצא בספר "ביטלמאניה!".
ב-3 בפברואר בשנת 1997 יצא אלבום חדש לדייויד בואי ושמו EARTHLING.
דייויד בואי, זיקית הרוק האולטימטיבית, החליט באלבום זה לנטוש את הרוק התעשייתי שאפף את אלבומו הקודם, OUTSIDE, ולערוך ניסוי עם צליל אלקטרוני. זו הייתה תקופה שבה רוח של חדשנות שטפה את אירופה. בואי נמשך מיידית לטרנדים כמו דראם אנד בס וג'אנגל, שאומצו על ידי אמנים כמו גולדי. הרכבים כמו מאסיב אטאק ופורטיסהד תרמו לטריפ-הופ צליל אפל יותר, חושני ונינוח יותר. דיוויד בואי הפך למעריץ נלהב של המוסיקה האלקטרונית החדשה הזו. אז הוא אמר: "מי לא יכול להיות מושפע מזה? יש לזה הקצב המרגש ביותר של הרגע. 'אני לא רוצה לזרוק את ההזדמנות שלי להתנסות. לאחר שהלכת כל כך רחוק, אתה לא יכול לחזור אחורה. והגעתי כל כך רחוק. אני בארץ שלי, אני עושה את זה".
ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "אם היה ספק איזה אמן עשה את הרושם הגדול ביותר בסיבוב ההופעות של להקת דייויד בואי עם ניין אינץ' ניילס - האלבום החדש של בואי מציע רמז. כמעט כל שיר פה בא עם סוג של ריפים חזקים ותעשייתיים וקולות מטופלים אלקטרונית שטרנט רזנור כל כך אוהב. בואי אולי היה הכותרת הראשית בסיבוב ההוא, אבל כמו רוב המעריצים שהלכו להופעות, נראה שהוא היה שם בעיקר כדי ליהנות מאקט הפתיחה.
וזה לא דבר רע. אלבום הקאמבק של בואי משנת 1995, OUTSIDE, היה שילוב שאפתני של מושג עתידני ועניין תעשייתי, אבל הוא עבר את הטופ מבחינה אמנותית. באלבום ההוא, בואי ומשתף הפעולה בריאן אינו תקעו את השירים בקו עלילה מאולץ. מה שאאוטסייד היה צריך היה קצת מהאיפוק המוזיקלי ומחכמת הפופ שרזנור העניק ללהקתו. וזה בדיוק מה שבואי מביא לתקליט החדש, הטוב ביותר שלו מאז SCARY MONSTERS של שנות ה-80.
באלבום החדש בואי נותן לשירים לספר את הסיפור. נעלמו ההפסקות המדוברות והפריחה האוונגרדית המפוצצת. במקום זאת, הרצועות פה מקושרות רק על ידי כוחן של הגיטרות הגדושות, האנרגיה והעוצמה של מקצבי התופים והבס המתפצפצים, אווירת המלחמה הרוחנית-טכנולוגית במילים והבריטון הידוע של בואי.
הוא משתמש במוזיקת דראם-אנד-בס - הזעם הנוכחי בקרב תקליטני טכנו בריטיים - כבסיס קצבי לכל אורכו וגם חוזר לקטלוג שנות ה-70 שלו למספר רצועות. אם בואי ערער את האזהרות המבשרות שלו על עתיד טכנולוגי שהשתולל ב'אאוטסייד' עם קו עלילה נדוש, הוא יוצא יותר משכנע הפעם. רק בשני השירים האחרונים הסאונד והחזון של בואי מתחילים לאבד קיטור.
ובכל זאת, אפשר לברך על ההתלהבות המתמשכת שלו להרפתקאות מוזיקליות חדשות. האלבום לא פורץ דרך חדשה, אבל הוא בהחלט לוכד את מצב הרוח של התרבות הפופולרית העכשווית - מהייסורים של הרוק התעשייתי האמריקאי ועד לאקסטזה של מוזיקת הדאנס הבריטית".
הנה דברים שאספתי לכם מעיתוני הפופ הבריטיים הנדירים שיש לי, שפורסמו ב-3 בפברואר 1968:

- להקת THE LOVE AFFAIR לא הייתה ידועה לפני חודש אך עלתה לכותרות לפני שלושה שבועות בזכות סיבוב הופעות בריטי ושיר חדש בשם EVERLASTING LOVE. בלהקה יש את הסולן סטיב אליס, נגן הבס מיק ג'קסון, הגיטריסט רקס בריילי והמתופף מוריס בייקון - כולם בגילאים בין 16 ו-18 - אחת מלהקות הלהיטים הצעירות ביותר באנגליה.
- אלווין לי, הגיטריסט של להקת TEN YEARS AFTER, יכתוב את המוזיקה לסרט שידון בהתפתחות הבלוז והפולק בעשר השנים האחרונות. אלווין ולהקתו ינגנו את המוסיקה הזו וגם יופיעו בו. התקליטון שלהם, עם השיר PORTABLE PEOPLE, יראה אור ב-16 בפברואר.

- להקתו של סטיב מילר הגיעה לפני שבוע מאמריקה לאנגליה כדי לערוך הקלטות לתקליט ראשון. הלהקה קיבלה תקציב גדול לזה מחברת התקליטים קפיטול ועם מתן אפשרות ללהקה להקליט היכן שתחפוץ. חברי הלהקה בחרו בלונדון, באולפני אולימפיק.
- הנה מתוך ביקורת שפורסמה במלודי מייקר על הופעתה של להקת פיירפורט קונבנשן: "אחד הדברים המעניינים יותר בהופעתה של הלהקה במועדון MIDDLE EARTH, בקובנט גארדן, היה בחירת החומר. במקום לבצע את החומרים הברורים החברים ביצעו שירים של לאונרד כהן ("סוזאן") וריצ'רד פארינה ("רינו, נבדה"). הגיטריסט, ריצ'רד תומפסון, ניגן באופן שהזכיר את מייק בלומפילד והיה נחמד לשמוע לצדו את הכינור של סיימון ניקול והחליל של ג'ודי דייבל. מרטין לאמבל הוא מתופף מצוין בלהקה. הלהקה הזו יודעת לשלוט היטב בווליום ומעניקה חוויית הקשבה טובה בהרבה מהופעות של להקות שחושבות שווליום שווה ערך למוסיקה".
- ללהקת הטרמלוס נמאס מלהקות אחרות שקוטלות. הכל התחיל כשהם קראו בגיליון של המלודי מייקר שמיק ג'קסון מלהקת THE LOVE AFFAIRקטל את להקת THE HERD באומרו שיש בה רק איש חשוב אחד (פיטר פרמפטון) בעוד שבלהקתו כולם חשובים. אלן בלייקלי מהטרמלוס מיהר להשיב: "ראינו איך הלהקה הצעירה הזו ממהרת לקטול להקות וותיקות יותר ממנה. אי אפשר לקנות ניסיון וברור שאין להם את זה. לא האמנו כשהם קטלו את THE HERD, שהיא להקה מצוינת לדעתנו. להקת THE LOVE AFFAIR היא פשוט קבוצה של ילדים שהיה לה מזל לקבל להיט לידיה. אנחנו עובדים קשה מאד בשביל לקבל להיט. הם קיבלו שיר שמישהו אחר עבד עליו בשבילם".

- המודי בלוז זוכים עתה ללהיט חדש, אחרי שלוש שנים מלהיטם הקודם. זה בא מתקליטם הניסיוני DAYS OF FUTURE PASSED. הזמר ג'סטין הייווארד הסביר אז: "רצינו לעשות תקליט בו השירים יחוברו עם נושא. ראיון התזמורת שניגנה לצידנו בא מחברת התקליטים DECCA".

- בפינת "בליינד דייט" השבועית היה זה הפעם הזמר, מאט מונרו, שהגיב על צלילים חדשים מבלי לדעת במי מדובר. אז על השיר FIRE BRIGADE של להקת THE MOVE הוא אמר: "בתחילה חשבתי שזה יהיה שיר שרוכב על גל ההצלחה של בוני וקלייד, עם צלילי מכבי האש. אהבתי את פורמט השיר אבל הנושא הוא מוזר לשיר עליו. יש פה מגע קל של הביטלס. אני לא מכיר את הלהקה אבל נראה לי שזה יצליח". על SLY PILOT של האנימלס: "הרעיון חולני. אני בטוח שיש פה מסר חשוב אבל זה לא אמור להגיע ממקום של פופ. זה שיר נוראי".
- הנה מצעד התקליטונים השבועי של המלודי מייקר:

ה-3 בפברואר בשנת 1959 הוא "היום בו המוזיקה מתה". זה היום בו נהרגו באדי הולי, ביג בופר וריצ'י ואלנס בתאונת מטוס. הסיפור המצמרר, עם פרטי המידע הנדירים, נמצא בספרי על טרגדיות הרוק - "מדרגות לגן עדן - אוטוסטרדה לגיהנום".

ב-3 בפברואר בשנת 1975 מתה הזמרת המצרית, אום כולתום.

מותה של הזמרת הפך לאירוע אבל לאומי. "הסמלים של מצרים הם הפירמידות, הנילוס ואום כולתום, והיא הגדולה מבין השלושה", אמרו אז אנשים. הלווייתה של אום כולתום נתפסה על ידי הממשלה כניצוץ פוטנציאלי לצרות נוספות. מדינות מעטות נתנו הערצה דומה לזמרת. המצרים הישוו אותה לאדית פיאף הצרפתייה. במונחים אמריקאים, היא הייתה שילוב של בינג קרוסבי, אלביס פרסלי וג'ניס ג'ופלין.
כשהיא מתה עקב אי ספיקת כליות, מצרים נכנסה לתקופת אבל עמוק. הלווייתה, שנערכה בקהיר, הייתה מהגדולות שתועדו אי פעם בתולדות המדינה, כשמיליוני אנשים מילאו את הרחובות כדי לחלוק כבוד אחרון. הקהל, שכלל גם אזרחים מן השורה וגם דמויות פוליטיות, היה כל כך סוחף שמסע ההלוויה שלה נמשך שעות מהצפוי. היקף האבל העצום היה עדות למקומה שאין שני לו בחברה המצרית. וחשוב גם לציין - מעבר להופעותיה המרשימות ויצירותיה המיוחדות, היא פעלה לא פעם נמרצות נגד ישראל.
בונוס: החודש, פברואר (לא ידוע בדיוק מתי), יצא התקליט השני של להקת סטרובס הבריטית ושמו DRAGONFLY. איזה יופי זה!

בשל מגבלות תקציב בעקבות אלבום הבכורה שלהם שהוקלט בתקציב נרחב אך נכשל במכירות, הסטרובס בחרו פה בגישת הקלטה חסכונית יותר. הם נסעו לקופנהגן כדי להקליט באולפן IVAR ROSENBERG LYDTETEKNIK, החלטה שהושפעה הן מהעלות והן מהניסיון החיובי הקודם של החברים בהקלטה עם
הזמרת לעתיד של פיירפורט קונבנשן, סנדי דני, בעיר. הסשנים הופקו על ידי טוני ויסקונטי.
היה זה התקליט בו השתתף גם קלידן הסשנים העסוק אז, ריק ווייקמן. זה היה התקליט הראשון ששמו של ווייקמן הופיע בדפוס בעטיפה. הדבר מאד שימח את ליבו. מיד לאחר מכן ניאות הקלידן לקבל את הזמנתו של מנהיג הסטרובס, דייב קאזינס, להצטרף כחבר להרכב. משם נסללה דרכו ללהקת יס.
תקליט זה גם סימן גם את כניסתה של הצ'לנית קלייר דניז להרכב הלהקה. תרומות הצ'לו שלה, בשילוב עם עיבודי הגיטרה האקוסטיים והחשמליים של הלהקה, יצרו צליל יפהפה שאיזן בין פולק מסורתי לבין השפעות פרוגרסיביות.
החלק המרכזי של האלבום, THE VISION OF THE LADY OF THE LAKE, מרחיב את האגדה הארתוריאנית כשקאזינס הודה שהפך את הסיפור על פיו עם הגיבור שכדי להשיג את האישה אותה רצה, הוא היה צריך להרוג אותה. קאזינס: "אני חושב שהקרבתי הרבה בחיים באופן שעזר לי לכתוב על זה". חברים נוספים בלהקה היו אז הגיטריסט-זמר טוני הופר והבסיסט רון צ'סטרמן. במהלך ההקלטות לתקליט זה נוצר גם השיר שייצא כתקליטון הבא ושמו FOREVER.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים
הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459
