top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-31 ביולי בעולם הרוק

עודכן: 24 בדצמ׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-31 ביולי (31.7) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "מוזיקאים נכנסים ללהקה שלי משתי סיבות - הם רוצים לקבל סטטוס כחברים בלהקה שלי וגם כי הם יודעים שיקבלו ממני כסף טוב עבור הסטטוס הזה". (פרנק זאפה בשנת 1978)


ב-31 ביולי בשנת 1980 נערכה הופעה מבישה של להקת איגלס.



יולי 1980 לא היה זמן של חגיגות בלהקת באיגלס. חברי הלהקה, שהיו מותשים לאחר תהליך הקלטות ממושך מדי לאלבום THE LONG RUN (שכבר נקרא בבדיחות מרירה ביניהם בשם THE LONG ONE), איבדו את תחושת השותפות והחברות ביניהם. היה זה כבר ביזנס אטום ומכוער לכל דבר ובהופעה ביום זה, שנערכה בקליפורניה כתמיכה בסנטור אלן קראנסטון, נערך על הבמה קרב מילולי זועם ומביש בין הגיטריסט, דון פלדר, והסולן, גלן פריי.


יותר מ-18,00 איש רכשו כרטיסים בהתלהבות רבה, כש-45 דקות מתחילת המכירה כבר לא נותר כרטיס פנוי.

לפני המופע נפגשו חברי הלהקה עם קראנסטון. כשהגיע הסנטור ללחוץ את ידו של פלדר ולהגיד לו תודה, הושיט פלדר את היד שלו ופלט, "בבקשה", אך כשהסנטור הפנה את גבו, פלדר המשיך ואמר, "כנראה...". פריי, שתמך באופן נלהב בקראנסטון, שמע את המילים והעצבים שלו התלהטו.


פלדר, שנים לאחר מכן: "פוליטיקה לא מעניינת אותי כלל. לא ידעתי כלל מי זה קראנסטון. זה לא עניין אותי". פריי לא יכל לסבול זאת, הוא התעצבן יותר מרגע לרגע. "רציתי להרוג את פלדר", הוא אמר שנים לאחר מכן.

הלהקה עלתה לבמה, מול קהל רב ונלהב, אך פריי ראה בעיניו רק שני דברים - את פלדר ואת הרצון לכסח לו את הצורה. במהלך ההופעה שמע לפתע הקהל את פריי אומר למיקרופון, "עוד שלושה שירים ואני מכסח לך את הישבן". פלדר המופתע השיב ב"נהדר. לא יכול לחכות". בינתיים שרה הלהקה את להיטה האחרון, HEARTACHE TONIGHT, כשהמילים בו תיארו היטב את המצב על הבמה - "מישהו הולך לפגוע במישהו / לפני שהלילה ייגמר".


פלדר: "ככל שהמופע התקדם, שנינו התעצבנו והחלפנו משפטי שנאה מול הקהל. טכנאי הסאונד חששו שהקהל ישמע את ההתפרצויות שלנו, אז הם השתיקו את המיקרופון של גלן עד שהגיע תורו לשיר. הוא ניגש אלי אחרי כל שיר כדי להשתולל, לקלל ולהודיע ​​לי כמה שירים נותרו לפני שנלך מכות".


פריי: "כל המופע רק הסתכלתי על פלדר ואמרתי בקול, 'אתה בן זונה חסר כבוד'...".


לקהל הם שרו את שירי האהבה, כשבתוכם חשו פריי ופלדר שכל מה שבא להם זה להחטיף מכות זה לזה.

פריי רטן בעוקצנות למיקרופון: "אתה ממש מקצוען, דון. כל הזמן".


פלדר השיב: "כן, גם אתה, באופן בו אתה מתנהג לאנשים. חוץ מאלו שאתה משלם להם, איש לא שם קצוץ עליך".


פריי: "לך תזדיין. אני משלם לך כבר שבע שנים, ראש דפוק שאתה". הוא רצה רק דבר אחד; להניח את ידיו על פלדר ולתת לו מנה הגונה של מכות.


כשהמופע הסתיים, מיהר פלדר לברוח מהבמה, תוך כדי ניתוץ גיטרה אקוסטית בקיר בטון. הוא ברח לרכב שהסיע אותו מיד הרחק משם. הבסיסט הטרי בלהקה, טימות'י בי שמידט, התקשר למחרת לפריי וזכה לקבל את הבשורה, שלהקת החלומות אליה הצטרף לא מזמן, מחוסלת. להקת איגלס הגיעה לסוף הדרך. פריי פרש באותו יום מהלהקה, אך המנהל שלה לא מיהר לפרסם על כך בתקווה שהחבר'ה המסוכסכים יוכלו להשלים ביניהם.


פלדר: "תוך כמה ימים נרגעתי והטלפון צלצל. זה היה המפיק שלנו, ביל שימצ'יק. ‘מה לוח הזמנים של הלהקה?’ שאלתי אותו. דממה נפלה. 'דון, אין להקה כרגע', הוא אמר".


הכרזת הפירוק הרשמית לא הגיעה, אך היה ברור לכל שכבר אין להקה. חברי איגלס לא חזרו לנגן יחדיו עד שנת 1994 ולאלבום ההופעה שלהם הם קראו HELL FREEZES OVER, לפי תשובה של פריי לשאלה עם הלהקה תתאחד - "זה יקרה כשהגיהנום יקפא". הגיהנום אכן קפא, אך אחריו שוב התחממו העניינים והמריבות.


המתחים הישנים עם פלדר נותרו, והוא עזב את הלהקה בשנת 2001, כשהוא מתקשר עם השאר רק באמצעות עורכי דין והערות רעות בעיתונות.


הסנטור קראנסטון הביס את יריבו הרפובליקני בבחירות של 1980 בהפרש מוחלט של 1.7 מיליון קולות. לא משנה כמה כסף הוא שלשל לקמפיין שלו מהמופע של אותו לילה, אבל הוא קיבל קרדיט ברור כאיש שבלי כוונה פירק אז את להקת איגלס.


ב-31 ביולי בשנת 1966 היה היום השלישי של פסטיבל הג'אז והבלוז שנערך בוינדזור, אנגליה. ביום זה הופיעה להקת CREAM (לעתיד). הלהקה היתה עדיין ללא שם כך שעל מודעות הפסטיבל נרשמו פשוט שמות חבריה (אריק קלפטון, ג'ק ברוס וג'ינג'ר בייקר).



ביום הראשון של הפסטיבל הופיעו שם להקות ספנסר דייויס והפנים הקטנות. למחרת הוקדש היום לג'אז ובאותו ערב למוזיקת פופ, עם להקת המי. גם להקת היארדבירדס הייתה אמורה להופיע בערב זה, אך הגיטריסט שלה, ג'ף בק, חלה וההופעה בוטלה. בק עשה המון צרות ללהקה ההיא ובגללו בוטלו הופעות רבות.


ביום השלישי עלו קלפטון, ברוס ובייקר. הייתה זו שעת ערב מוקדמת וקלפטון, שכבר סומן אז כאלוהי הגיטרה, לבש מכנסיי פעמון לבנים ועליונית כסופה. הוא ניגן בגיטרת גיבסון לס פול ששאל ממישהו, כי הגיטרה שלו נגנבה. מגברי מארשל עוצמתיים הוצבו על הבמה כמו תופיו של בייקר, עם שני תופי בס בהם. היה זה מחזה מרשים לקהל, שמנה כ-20,000 איש.


לאחר מספר הדרנים ניגש קלפטון למיקרופון והודיע לקהל, "אנו מצטערים, אין לנו יותר שירים שעבדנו עליהם". הם ביצעו את SPOONFUL ואת SLEEPY TIME TIME. גם קטע בשם TRAINTIME בו הפליא ברוס לנגן במפוחית. בייקר הציג לקהל סולו תופים עוצמתי בקטע שנקרא TOAD.


למחרת כבר נכנסו השלושה לאולפן ההקלטות הזול RAYRIK SOUND STUDIOS, שבצ'וק פארם, לונדון, כדי להקליט שירים לתקליטון ראשון. אחד השירים היה THE COFFEE SONG, אותו כתבו להם טוני קולטון וריי סמית', שנכחו איתם באולפן. אותו קפה בשיר התקרר במהרה ולא יצא בסוף כסנונית הראשונה.


ב-31 ביולי בשנת 1980 נעצר ג'ון פיליפס, מלהקת האמהות והאבות, באשמת אחזקת קוקאין ושימוש במרשם מזויף איתו פעל בבית מרקחת מקומי. המעצר נעשה על ידי סוכני סמים פדרליים בבית הקיץ המפואר שלו בווטר מיל, לונג איילנד.



עמו נעצרו גם שני בעלי בית מרקחת בשדרת מדיסון ואם יורשעו בקשירת קשר להפצת סמים, שלושתם היו צפויים ל-15 שנות מאסר וקנסות של 25,000 דולר.


פיליפס השיג לכאורה טפסי מרשם ריקים גנובים והלך עם זה לבית המרקחת, שם סופקה לו הסחורה באופן לא חוקי, כשהוא קונה כמויות גדולות באופן קבוע. עכך הבטיח אספקה ​​גדולה של סמים, לעצמו ולחבריו, וגם רווח - יותר מאלף דולר בכל פעם.


פיליפס נידון לשמונה שנים בכלא אך העונש הומתק לחודש בכלא ו- 250 שעות של עבודות שירות.


ב-31 ביולי בשנת 1981 יצא תקליט חדש, מרתק ואמיץ מאד ללהקת אי.אל.או ושמו TIME.



SIDE 1

1. Prologue

2. Twilight

3. Yours Truly, 2095

4. Ticket To The Moon

5. The Way Life's Meant To Be

6. Another Heart Breaks


SIDE 2

1. Rain Is Falling

2. From The End Of The World

3. The Lights Go Down

4. Here Is The News

5. 21st Century Man

6. Hold On Tight

7. Epilogue


שנה לפני כן עוד עסק ג'ף לין בהפקה סבנטיזית מרהיבה, כשיצר שירים לפסקול סרט (מזעזע לטעמי) ששמו קסנאדו. לפתע, עם פתיחת עשור חדש, הוא שם בצד את התזמורת הסימפונית והמקהלה הגדולה כדי להכניס פנימה יותר את הסינטיסייזרים. גם צילום ארבעת חברי הלהקה בדף המילים, עם תספורות קצרות יחסית וביגוד שפוי יותר, מראה כי השינוי קיצוני ובמקרה הזה לטובה, עם אחד התקליטים הקונספטואליים הטובים ביותר שכתב והפיק לין, על בחור שנשאב מאה שנה קדימה ואת התובנות שהוא מגלה שם.


התקליט מתחיל בצלילים מבעבעים ומסונטזים, בקטע שנקרא PROLOGUE. ועם מהלך האקורדים העתידני פורץ לפתע צליל מסונטז, שבא עם העברת קולו של ג'ף באפקט ושמו ווקודר (VOCODER). 'יש לי מסר מזמן אחר' הוא אומר ולפתע הצלילים מאיצים ככניסה למנהרת-מגלשה שמובילה היישר למימד אחר שנשפך ללהיט ושמו TWILIGHT. 'זה שיר על נסיעה בזמן', אמר עליו ג'ף ואין שיר קצבי וטוב מזה לפתוח אלבום שכזה.


'האם אני ער או שמא אני חולם? התמונות המוזרות ביותר שראיתי. לילה הוא יום ושעת הערביים נעלמה ללא שוב', שר ג'ף כשהוא מביא את קול גיבור הסיפור, שיוצא למסע בזמן ומתחיל לדווח ממקום עתידני אחר. אז אנחנו מגיעים לשיר שמביא אותנו אל שנה עתידית מאד (YOURS TRULY 2095) ג'ף לין שר שם על השתלטות המחשב על האדם, מבלי לשער כי זה יקרה עוד הרבה לפני כן. הוא מתגעגע לאישה שהשאיר בשנת 1981 ומדבר על האישה העתידנית כרובוט.


"היא מתוכנתת להיות נחמדה מאד אך היא קרה כקרח כשאני מנסה להתקרב. היא אומרת לי שהיא מחבבת אותי מאד אך כשאני מנסה לגעת היא מבהירה את המצב. היא החדישה ביותר מבחינה טכנולוגית וכמעת מיתולוגית. אבל יש לה לב של אבן. יש לה איי קיו של 1001, סרבל וגם טלפון". גיבורנו לא מצליח להתחבר אליה, מבין שיש פער גדול מדי בין האנלוגי לדיגיטלי ומחליט בינתיים לעזוב אותה לנפשה, כשהדבר היחיד שהיא יודעת להגיד בחזרה הוא 'האם זה מה שאתה רוצה?'. המכונה השתלטה ואת הזמן אי אפשר להחזיר לאחור. השאלה היא, האם זה גם באמת מה שהמין האנושי רוצה?


'תזכרו את שנות השמונים הטובות כשדברים לא היו כה מורכבים. הלוואי ויכלתי לחזור לשם והכל היה חוזר לקדמותו', שר לין בפתיחת השיר TICKET TO THE MOON, שאותי אישית מרגש מאד. יש לג'ף לין את הכשרון הנדיר של כתיבת מלודיות מיוחדות. השיר, שזכה כמו TWILIGHT, לקליפ פרומו, מציג את העגמומיות במצב העתידני הזה. 'יש לי כרטיס לירח אבל אני מעדיף לראות את השמש זורחת בעינייך', הוא שר ואני מאמין לו.


ג'ף לין הוא איש של השפעות מהסיקסטיז וכך זה נשמע בשיר הבא,THE WAY LIFE'S MEANT TO BE. הבחור בשיר הולך באותו רחוב בו הלך מאה שנים לפני כן אך כעת אינו מזהה אותו. הוא מביט בכל הפרצופים הזרים ומגלה כי הוא הזר היחיד שם במקום שהיה ביתו. כעת נוספה לרחוב זה שכבה חדשה מגדלים משנהב ופרחים מפלסטיק וכל רצונו הוא לחזור לשנת 1981. ניחוחות נוספים בשיר באים עם הקסטנייטות שניגן בהן מתופף הלהקה, בב בוואן, והביא את האווירה הספרדית והחמימה, באופן מנוגד, לסיפור. לא הרבה יודעים אך שיר זה הוקלט באולפני ההקלטה שהקימה להקת אבבא בשווייץ.


הקטע שחותם את צדו הראשון של התקליט נקרא ANOTHER HEART BREAKS והוא אינסטרומנטלי ושונה ממה שאי.אל.או עשתה עד אז. כל הסולואים מנוגנים כאן בסינטיסייזרים כדי לשקף את התמונה הרובוטית. 'עוד לב אנושי נשבר', שר לין ועוד מכונה מסונטזת משתלטת.


צד א' הסתיים והגיע הזמן להפוך לצד השני שתחילתו עם צלילי גשם שמובילים לשיר מקסים שנקרא, כמה מפתיע, בשם RAIN IS FALLING. הבחור בשיר, שמביט בחלון ורואה את הגשם, נמצא אלף שנים קדימה כשהוא חושב על עברו הרחוק שהיה הווה רק לפני כמה שעות, לפני שנשאב למסע בזמן. משם אנו הולכים ל- FROM THE END OF THE WORLD, עם סגנון מוזיקלי נוסף שג'ף לין טרם ניסה אך נשמע משכנע. השיר מדבר על שליחת חלומות להווה מזמן עתיד מרוחק. גיבורנו בסיפור מנסה לשלוח מהעתיד אליו נקלע מסר לאהובתו שנמצאת הרחק מאחור אך היא אינה מקבלת אותו.


לכן האורות כבים בשיר הבא, THE LIGHTS GO DOWN, וגיבורנו ממשיך לחוש כי חייב לצאת משם. הוא רואה יותר מדי וזה לא מתאים לו. בשיר HERE IS THE NEWS נשמע קולו של קריין אמריקני שהובא לאולפן כדי לספק בשיר דיווח אמין. בב בוואן: "כתבנו לו כל מיני תחזיות עגומות שיגיד למיקרופון. אולי כך נצליח לנבא מה יקרה בעוד מאה שנים'.


ג'ף לין: "תחנות רדיו רבות התקשרו אליי והאשימו אותי בגניבת דיווחים מהן, אבל האמת היא שהמצאנו את הכל בעצמנו". הקליפ שצולם לשיר זה משעשע ביותר עם ארבעת חברי הלהקה, כשהם משחקים כמערכת חדשות טלוויזיה. בזמן הזה ישבו שלושה חברי להקה לשעבר וקוננו כי גורלם הרע להם. אלו הם הכנר מיק קמינסקי והצ'לנים יו מקדואל ומלווין גייל, שקיבלו הודעה כי שירותיהם אינם נחוצים עוד. קמינסקי יחזור להופיע עם הלהקה על הבמות אך פרצופו לא יופיע יותר בעטיפות התקליטים ובקליפים.


אחרי כן מגיע השיר האהוב עלי ביותר בתקליט - 21ST CENTURY MAN. גיבורנו נמצא בעתיד אבל יש סכנה גדולה כי יחזור להווה וייתפס כשוטה הגמור שמדבר שטויות שלא אוחזות במציאות. 'למרות שאתה רוכב על גלגלי המחר / אתה עדיין נודד בשדות הצער שלך', שרה אי.אל.או בפזמוני השיר ומסר זה מגיע גם הרבה לפני כן, בין השירים TWILIGHT ו- YOURS TRULY 2095, כשתשמעו שירה לא מובנת ורק אם תסובבו את התקליט לאחור, תגלו את הפזמון הזה. הגיבור בשיר הוא איש המאה ה-21 שלו יחזור לזמן ההווה, של שנת 1981, יוכל להיות האיש החשוב ביותר שיוכל לספר לאן העולם התקדם. אבל השאלה היא באיזה מחיר. האם יתקבל עם 'כשתחזור עם מה שלמדת הם ינשקו את האדמה שאתה צועד בה'. או שמא זה יהיה 'דברים אינם כפי שחשבת שיהיו. לא יקרה דבר כפי שתיכננת. אז תארוז את חפציך כי אינך האיש של המאה ה-21'. כמו שנאמר קודם בשיר - יום אחד אתה גיבור ובשני אתה ליצן ואין משהו ביניהם.


לקראת סיום מגיע גם הלהיט הגדול שבתקליט, HOLD ON TIGHT, שכתקליטון נשמע כשיר פופ-רוק רגיל אך בתקליט הוא שזור בקונספט הכללי, עם אחיזה בחלומות כדבר טוב. ג'ף לין ראה כי הקונספט מקבל מסלול עגמומי מדי והחליט לסיים עם שיר עליז ושמח. שימו לב כי אין כאן תיפוף אמיתי, לאורך השיר, אלא סימפול כמה הלמות תוף מידיו של בב בוואן שהודבקו ללופ מתמשך. כשהשיר מסתיים אנו מגיעים לסיום התקליט, עם EPILOGUE שמזכיר לנו את מסר הפזמון בשיר על האיש של המאה ה-21, לפני שהכל נשאב שוב למכונת זמן, הצלילים מסתחררים ומבעבעים כשלפתע הכל נקטע. תם התקליט.


תקליט נפלא ביותר, שבאותה שנה עמדו לצידו גם שני שירים שיצאו רק בתקליטונים. אלו הם JULIE DON'T LIVE HERE הקצבי ו- WHEN TIME STOOD STILL האיטי והלא ברור מדוע אינו נמצא גם בתקליט עצמו. עכשיו, כשהבנתם יותר את הקונספט, שימו את האלבום הזה ותישאבו לשנת 2081. אז תשמעו את המסר שיש לג'ף לין לספר לכם משם.


ההרצאה "התזמורת המחשמלת - הסיפור של אי.אל.או" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה פה: 050-5616459


ב-31 ביולי בשנת 1969 הקליטה להקת ואן דר גראף ג'נרייטור, באולפני TRIDENT בלונדון, את רוב תקליטה הראשון, AEROSOL GREY MACHINE.



להקת ואן דר גראף ג'נרייטר נולדה באוניברסיטת מנצ'סטר בסוף 1967. שני המייסדים בה היו חברים סטודנטים בשפ פיטר האמיל וכריס ג'אדג' סמית'. האחרון ניגן לפני כן בלהקה שניגנה בעיקר קטעי בלוז וג'אז. הוא גילה את האמיל באוניברסיטה כבחור שאהב לכתוב שירה, וכך חברו שניהם ליצירה משותפת ומקורית.


השם ואן דר גראף ג'נרטור הוצע על ידי ג'אדג' להרכב שהקימו. זה על פי מכשיר שפיתח רוברט ג'יי ואן דר גראף, שיצר חשמל סטאטי. שניהם, ביחד עם חבר נוסף בשם ניק פירני, הקליטו כמה דמואים ובעזרתם חברו לסטודנט נוסף שהיה סבור כי יוכל להשיג להם חוזה הקלטות. אך חוזה ההקלטות המובטח של אותו חבר הפך במציאות להקלטה בבית הוריו, בזמן שאלו שהו בחופשה מחוץ לבית.


מגבר הגיטרה שהובטח להאמיל להקלטה הפך במציאות למכשיר טלוויזיה שיצר רעש איום כשחוברה אליו גיטרה. למרבה הפלא, ההקלטה הזו הצליחה להגיע ללו רייזנר, אחר מראשי חברת התקליטים מרקיורי, שהרגיש בפוטנציאל והחליט להחתים את הלהקה. החוזה נראה רקוב ביותר מבחינת תנאים וסמית' ופירני סירבו לחתום עליו. רק האמיל מיהר ברוב התלהבותו לחתום על המסמכים מבלי אפילו לקרוא אותם. היה זה צעד מטופש.


שלישיית ואן דר גראף המוקדמת הופיעה רק פעם אחת, בנשף באוניברסיטה שלהם בפברואר 1968. ההופעה הזו זכתה לתגובה של הקהל בצורת זריקת בקבוקים על הבמה. ניק פירני פרש מההרכב וצמד החברים שנותר החליט לא לוותר ולהמשיך במשימתם לעבר ההצלחה.


האורגניסט, יו בנטון, שהיה אז אח של חבר שלהם באוניברסיטה, הצטרף אליהם. השלישייה החדשה בילתה את הקיץ של 1968 בחזרות וכתיבת מוזיקה. מיד לאחר מכן הצטרפו אליהם עוד שני חברים והנהלה חדשה.

החברים החדשים היו המתופף גאי אוונס ונגן הבס קית' אליס. ההנהלה הגיעה בצורת טוני סטראטון סמית', שבדיוק אז רצה להקים לייבל תקליטים משלו, בשם 'קאריזמה', וענה למודעה בעיתון שפרסם בנטון בנוגע ללהקה שמחפשת ניהול. במקביל לפתיחת הלייבל הקליטה ואן דר גראף כמה דמואים ללו רייזנר לפני שהקליטה את הסינגל הראשון, שנקרא PEOPLE YOU WERE GOING TO. צד ב' של אותו סינגל היה FIREBRAND. הסינגל יצא בינואר 1969 בחברת פולידור באנגליה וחברת טטראגראמאטון בארה"ב.


בנטון סיפר בשנת 1971: "ואן דר גראף ג'נרייטור הייתה הלהקה הראשונה והיחידה שלי. אח שלי הכיר את פיטר האמיל במאנצ'סטר והתחלתי לעבוד עמו כשהאורגניסט הקודם שהיה איתו עזב. לא היה לי כלל ניסיון. מאז שמתי את ההשפעה הקלאסית שלי בצד והלכתי לכיוון המוזיקה החשמלית הקיצונית".


אך הסינגל נגנז ימים ספורים לאחר יציאתו בשל בעיות חוזיות מול חברת מרקיורי, שהאמיל חתם לה את החוזה ההוא בתור זמר סולן. אך למרות ההבטחה הגדולה הלהקה התפרקה לראשונה בשלב הזה.


הרבה סיבות היו לכך; ההרכב לא הרוויח כלל כסף, הציוד של הלהקה נגנב עם ואן ההסעות והבעיה הגדולה של חתימתו של האמיל בחברת מרקיורי שסירבה לשחררו מהחוזה.


לאחר כמה הופעות נכנס האמיל לאולפני TRIDENT שבלונדון על מנת להקליט אלבום כסולן. בהקלטות, שארכו תריסר שעות בלבד, עזרו לו אוונס המתופף, בנטון הקלידן וקית' אליס על הבס, כשהאלבום שנקרא AEROSOL GREY MACHINE, יצא תחת השם של ואן דר גראף ג'נרייטור. הדבר התאפשר בזכות סטראטון סמית' שהצליח לסגור עיסקה מול חברת מרקיורי בה הוא הבטיח להם את קבלת האלבום הזה לקטלוג החברה (בתנאי שייצא תחת שם הלהקה) ולשחרר את האמיל מהחוזה הנוראי שחתם עליו.


האלבום הזה הופיע באופן מוזר רק בארה"ב, כשיצא בספטמבר 1969. זאת למרות שעותקים מוקדמים הודפסו באנגליה תחת עיצוב עטיפה שונה. בשל הצלחת הוצאת האלבום החליט חברי הלהקה להחיותה. קית' אליס החליט לא להצטרף להרכב ובמקומו צורף ניק פוטר. חבר נוסף ומשמעותי שהצטרף בזמן הזה היה נגן כלי הנשיפה דייויד ג'קסון שסיפר: "אחד המפגשים הראשונים שלי עם הכתיבה האפלה של האמיל הייתה בשיר NECROMANCER, מהאלבום הראשון ההוא. לא ידעתי אז אפילו מה משמעות שם השיר. רק ידעתי כי זה משהו שקשור במאגיה שחורה. לא ידעתי אז כי מדובר באנשים שרוצים לעשות סקס עם מתים".


ב-31 ביולי בשנת 1951 התחתן ריי צ'ארלס לראשונה. עם בחורה בשם איילין וויליאמס. הנישואים נמשכו רק שנה.



ב-31 ביולי בשנת 1969 - אלביס פרסלי בא לראשונה ללאס וגאס!



בעיתון ניוזוויק נכתב אז על ההופעה הזו: "כשהוא לבוש בטוניקה שחורה שיקית ומכנסי פעמון שהתאימו לשיערו הארוך אך המסורק למשעי, אלביס פרסלי עלה על הבמה בשבוע שעבר במלון אינטרנשיונל בלאס וגאס ונע לקצב הדוחף של 'נעלי זמש כחולות'. הקהל עם 2,000 איש, רובם מעל גיל 30, שאג וצווח בהערכה נוסטלגית. למרות המראה המעודכן שלו, אלביס לא השתנה כלל במשך כמעט תשע השנים מאז הופעתו האישית האחרונה.

כשהאגן שלו רועד, הוא שוב הוכיח שהוא ראוי לכינוי שלו. מגובה בתזמורת בת 30 נגנים ומקהלה של שבעה זמרים. כשהוא נוטף את המיניות הזועפת שהכניסה את אמריקה למצב של הלם בשנות ה-50,קשה היה להאמין שהוא בן 34 וכבר לא בן 19. למעשה, יש כמה דברים מדהימים על אלביס, אבל המדהים ביותר הוא כוח ההישארות שלו בעולם שבו קריירות מטאוריות דועכות כמו כוכבים נופלים.

הכנסתו של פרסלי מוערכת ב-5 מיליון דולר בשנה והוא מבזבז אותם בחופשיות. בין רכישותיו ניתן למנות אחוזה בשם גרייסלנד ליד ממפיס (הבית צבוע בכחול וזהב שזוהר בחושך), כמויות אדירות של פוחלצים, ורצף של מכוניות כולל קאדילק מוזהבת. אף אחד לא יודע כמה משלמים לבחור הזה מממפיס עבור ארבעת השבועות שלו בלאס וגאס, אבל לדברי מקורבו של פרסלי, 'כשאתה נכנס לנעליה של ברברה סטרייסנד, אתה יודע שזה יותר ממיליון'.

הקרדיט על התחזוקה המוצלחת של תדמית פרסלי מגיע בעיקר למנהל שלו, "קולונל" פרקר, שבמשך כמעט חמש עשרה שנים שמר על המחיר ועל החשיפה החיה. כשבמהלך מסיבת עיתונאים לאחר הפתיחה, יזם בריטי הציע לאלביס מיליון פאונד עבור הופעה אחת בלונדון, היה זה פרקר שענה: 'תביא לי פיקדון מחר'. נראה שלפרסלי לא אכפת לתת לפרקר להפריע, כי הוא אוהב פרטיות ומבלה את זמנו הפנוי באחד הבתים שלו עם אשתו, בתו התינוקת וקבוצת חברים-שומרי ראש הנקראים לפעמים 'המאפיה של ממפיס'.

אלביס הגיע ללאס וגאס שבוע לפני ההופעה ומיד החל להתאמן חמש שעות ביום תוך כדי הורדת 10 קילו. 'הוא טוב מתמיד', טענה בחורה אחת. 'השירים האחרונים שלו היו גרוביים'. התוכניות של פרסלי כוללות הופעות אישיות אחרות, עד לא צוינו תאריכים ותפקידים נוספים בסרט. 'אני הולך על חומר רציני יותר. נמאס לי לשחק בחור שנקלע לריב, ואז מתחיל לשיר לבחור המוכה'. וכמובן, הסבא של הרוק ימשיך לנסות להדביק את הזמן, בתחושה שהוא לא יכול לסחור בכוחה של הנוסטלגיה לנצח. 'יש הרבה תקליטים חדשים עכשיו שיש להם את אותו סאונד שהתחלתי. אבל הם טובים יותר', הוא הודה, 'כלומר, אי אפשר להשוות שיר כמו YESTERDAY עם HOUND DOG, נכון?'..."

בעיתון LIMA NEWS נכתב אז: "לאס וגאס - זה היה בקיץ 1956 כשהתחלנו לשמוע לראשונה על אלביס פרסלי שעושה תנועות אגן בתוכנית בהנחיית טומי וג'ימי דורסי. הטורים שלנו היו מלאים באותם ימים בהרבה אנשים שכבר לא איתנו - מרילין מונרו, ג'יין מנספילד ועוד. שמונה שנים מאוחר יותר הגיעו הביטלס והמעריצים שלהם. הייתם מאמינים שזה היה לפני חמש שנים... 1964? איפה כל הביטלמנים הקטנים האלו שהיו כותבים לי מכתבים נוראיים כשהייתי כל כך נועז לטעון שאלביס פרסלי יחזיק מעמד?

עכשיו לאלביס יש פריצת דרך חדשה - הוא פתח כזמר סלונים במלון לאס וגאס אינטרנשיונל בלילה. זה בא עם להיט חדש בשם IN THE GHETTO. הוא הופיע כל כך מבריק, רוכב על הגיטרה שלו ועושה תרגילים ציקלוניים עם המיקרופון שבהחלט יאתגרו את עובדי האלילים של טום ג'ונס , במיוחד הנקבות המעריצות.

זו הייתה ההופעה האישית הראשונה שלו מזה תשע שנים, והמעורבות היחידה שלו במועדון הלילה מאז הופיע כאן ב-FRONTIER בשנת 1956. בקהל היו ידוענים מלאס וגאס ומלוס אנג'לס - ברט בכרך, שירלי בייסי ועוד, שלא הפסיקו למחוא כפיים בהתלהבות. שלטים שאמרו רק ELVIS היו בכל רחבי לאס וגאס. קולונל פרקר, אשף קידום מכירות גדול, חיכה עד שברברה סטרייסנד סגרה את סבב הופעותיה שם לחודש, ואז הגיע לעיר עם הבשורה החדשה". אלביס פרסלי הפך לסחורה הלוהטת של לאס וגאס. ויוה לאס וגאס!

ב-31 ביולי בשנת 1971 הופיעה להקת המי באצטדיון פורסט הילס בניו יורק. לא רק היא הייתה על הבמה והתרוצצה. מי עוד? ובכן...



בניגוד להופעה הקודמת של הלהקה שם, הפעם מזג האוויר היה חם יותר וג'וקים רבים יצאו מחוריהם והתרוצצו גם על הבמה. כמו כן, פיט טאונסנד חווה תקלות טכניות עם מגבר הגיטרה שלו.


בלילה הזה גם קרתה טרגדיה כאשר מאבטח בן 22 נדקר למוות באצטדיון. השומר, ג'ורג' ברינגטון, נהרג על ידי קרי פלאהרטי, אסיר לשעבר בן 21 ששוחרר לאחרונה מהכלא, שם ריצה עונש בעוון תקיפת סכין בשנת 1967. פלהארטי לא הורשה על ידי ברינגטון להיכנס להופעה ללא כרטיס והחליט לנקום.


ב-31 ביולי בשנת 1969 קיבלו חברי להקת לד זפלין תקליט זהב על מכירת חצי מיליון עותקים מאלבום הבכורה. תקליטי הזהב הוענקו על ידי סגן נשיא חברת התקליטים אטלנטיק, ג׳רי ווקסלר, במהלך סיבוב הופעות הלהקה בארה״ב.



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.





Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page