top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-6 באוקטובר בעולם הרוק

עודכן: 17 בנוב׳ 2023



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-6 באוקטובר (6.10) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "גרמניה? אני שונא את המקום הזה! אני שונא את היהירות שלהם. הם לא יודעים מתי לצחוק. הפעם היחידה בה הם צוחקים זה כשהם פוצחים במלחמות. המלחמה עדיין לא הסתיימה בעיני המנוולים האלו. הם עדיין שונאים את כולם בעולם. מעל גרמניה רובץ ענן ההרס והדיכאון. המקום התוסס היחיד אליו הלכתי בגרמניה היה דכאו. היה שם יותר חיים מאשר ברחוב ריפרבאן שבהמבורג. גם בלגיה מדכאת". (איזי אוסבורן, בעיתון NME, בשנת 1982)


ב-6 באוקטובר בשנת 1972 יצא האלבום הרביעי של להקת ג'נסיס. זה הוא מאסטרפיס ששמו FOXTROT.


SIDE 1

1. Watcher Of The Skies

2. Time Table

3. Get 'Em Out By Friday

4. Can-Utility & The Coastliners


SIDE 2

1. Horizons

2. Supper's Ready


ריקוד ה- FOXTROT היה ריקוד סלוני פופולארי מתחילת המאה העשרים, שידוע בגרסתו האנגלית האיטית, העדינה ורכת התנועות. אותו הדבר אפשר להגיד גם על המוזיקה של להקת ג'נסיס משנת 1972. האלבום האהוב עליי ביותר עליי, של ג'נסיס, הוא האלבום הזה וכשהייתי נער נתקלתי בחנות התקליטים בעטיפה המיוחדת שלו, אבל מתוצרת הארץ - ללא עטיפה נפתחת והברק של ההדפסה מחו"ל. אבל היי - גם זה משהו!


היה מצויר שם שועל לבוש בשמלה אדומה כשהוא עומד על קרחון כשברקע הרים והמראה הזה הצית את דמיוני, עוד לפני שהקשבתי לצליל מהויניל שבפנים. כשניגשתי עם התקליט לעמדת ההקשבה בחנות נשטפתי בצלילים הראשונים שבקעו מהאוזניות והיו פתיחה דרמטית, מהממת ומפחידה כאחת של צלילי מלוטרון והאמונד יחדיו. זה היה כמובן השיר WATCHER OF THE SKIES ובאותה שניה נפתחו שמי הדמיון שבראשי. הייתי המום. לא ציפיתי לכזה דבר על ההתחלה ולא הייתי צריך יותר מזה כדי לקנות את התקליט. הוסיפה לכך העובדה שהמוכר בחנות אמר לי שיש בצד ב' של התקליט יצירה אחת ארוכה. זהו. אני חייב את זה. אני קונה את זה!


ומאז ועד היום המוזיקה של התקליט הזה גורמת לי לעונג עילאי. חמישים וקצת דקות של מוזיקה חסרת פשרות וברמה הגבוהה ביותר. זהו התקליט שגרם ללהקת ג'נסיס לפרוץ החוצה. אחרי שלושה אלבומים הגיעה בשנת 1972 הפצצה שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנה בעולם הרוק האירופאי. תפקידי הקלידים הקסומים של טוני באנקס, התיפוף היצירתי והבלתי נתפס של פיל קולינס, הגיטרה המלטפת של סטיב האקט, השירה התיאטרלית של פיטר 'המלאך' גבריאל וחיזוק הבס המלודי המדוייק של מייק רות'רפורד. אלו הם חמשת המופלאים של הפרוג הבריטי.


הרעיון לשם האלבום FOXTROT בא מאורגן המלוטרון שג'נסיס השתמשה בו. המלוטרון, מדגם MARK 2, כלל שתי מקלדות. במקלדת השמאלית נשמרו מקצבי מוזיקה מוקלטים מראש. אחד ה-PRESETS של מקצבי המלוטרון היה FOXTROT. דרך אגב, אותו מלוטרון באלבום הזה הוא המלוטרון שרוברט פריפ מלהקת קינג קרימזון מכר לג'נסיס. הוא אמר להם שזה המלוטרון שעמו הקליט עם חבריו לאלבום הראשון של קרימזון.


היצירה הראשונה WATCHER OF THE SKIES פותחת את האלבום במפלי מלוטרון מרשימים וביחד עם נגינת להקה מהודקת וסולן כריזמטי ששר בקול תיאטרלי יש לנו כאן כרטיס כניסה לתיאטרון המושלם הזה שנקרא ג'נסיס. מדובר באחד מקטעי הרוק המתקדם המרשימים יותר שמנוגנים במשקל ריתמי של 6/4. טוני בנקס היה הכותב העיקרי של השיר והוא זה שסיפק את פתיחתו המרשימה. אז כיצד הושג הצליל הזה שלו? בנקס רצה שיהיה צליל מרשים למלוטרון פה, כשהוא והלהקה עבדו באולפן מס' 2, במתחם אולפני איילנד (ששכנו אז ברחוב BASING בלונדון). אז טכנאי ההקלטה, ג'ון ברנס, הציע להשתמש ברמקולים הגדולים באולפן מס' 1, ששטחו היה גדול בהרבה. הצלילים שבנקס ניגן במלוטרון באולפן מס' 2 הופנו לרמקולים הגדולים באולפן מס' 1, שהיו בקומה הגבוהה יותר בבניין, והוקלטו משם, כשהם מתובלים בחלל החדר. בנקס השתמש בשילוב של צלילי STRINGS ו- BRASS מהמלוטרון שלו, כשאת הצליל הנמוך במרקם האקורדים הזה הוא סיפק עם צליל ה-PIANO ACCORDION שבו.


פיל קולינס המתופף: "בכל יום רביעי נהגתי ללכת לראות הופעה של להקת יס במועדון מארקי בלונדון. רציתי להביא לג'נסיס מהמוסיקליות של יס, עם העיבודים הטריקיים שלהם".


סטיב האקט, הגיטריסט: "הקצב שפותח את השיר, אחרי פתיחת המלוטרון, בא מרעיון של פיל (קולינס) ליצור משהו כמו קוד מורס. אני ממש אוהב את השיר הזה. זה משהו שאחרים לא עשו עד אז". טוני בנקס: "אני לא חושב שהשיר הזה עמד במבחן הזמן כמו האחרים שעשינו. לדעתי, חלק מתפקידי השירה פה מביכים".


למעשה, מילות השיר נכתבו על ידי בנקס ובסיסט הלהקה, מייק ראת'רפורד, כשהיו עם הלהקה באיטליה, באפריל 1972. ההשראה הגיעה אליהם עם נוף פתוח שנשקף מהמלון בו שהו. השניים ישבו על גג המלון וראו שיש מעט מאד אנשים בסביבה. מבחינתם זה דמה למשהו שרואים על הירח - המחסור במין האנושי. ראת'רפורד: "למדתי מאז שאי אפשר להשתמש לשיר במילים שאתה רוצה להגיד, כי הן לא מושרות היטב. קשה מאד לשיר WATCHER OF THE SKIES' WATCHER OF ALL".


השיר השני, TIME TABLE, הוא אחת מהבלדות היפות ביותר ששמעתי בחיי. השיר הזה כל כך מקסים מבחינת מילים ולחן עד כדי התפעמות. טוני בנקס היה זה שכתב את השיר (כשגם הפעם חולק הקרדיט בין חמשת החברים). מה שנשמע ככלי פריטה מעניין בסולואים באמצע ובסוף השיר זו אכן פריטה, שנעשה במפרט במיתרי הפסנתר (כשדוושת ה-SUSTAIN הימנית לחוצה ברגל). זה לא היה קל לנגן כך, במיוחד עם שינוי הסולם בשיר בסופו. ודאי נדרשו כמה וכמה טייקים עד שהמשימה הושלמה. עד כה, לא שמעתי מעולם גירסה שג'נסיס עשתה בהופעה חיה לשיר זה.


היצירה השלישית, בצד הראשון של התקליט, נקראת GET 'EM OUT BY FRIDAY והיא אמירה נוקבת חברתית של ג'נסיס. היא מתחילה עם צלילים שנכתבו עוד בשנת 1969 כחלק מיצירה של הלהקה (שלא יצאה) בשם THE MOVEMENT. אם תשימו לב בפתיחה, צלילי הגיטרה באים עם צלילי אבוב, בו למד פיטר גבריאל לנגן אז. המטרה בביקורת בשיר היא על הממשלה ואנשי הנדל"ן חסרי הלב שזורקים אנשים מבתיהם בכדי לבנות בניינים גדולים עם דירות קטנות בפנים בכדי לאכלס כמה שיותר. פיטר גבריאל מגלם בשירתו את איש הנדל"ן הקשוח וגם את הקורבן האומלל שמפונה מדירתו.


היצירה הרביעית, שחותמת את האלבום, CAN UTILITY AND THE COASTLINERS, היא מפגן מוזיקלי מרשים שמתחיל בנגינת גיטרות אקוסטיות בסגנון פולק. ג'נסיס הושפעה המון מלהקת FAIRPORT CONVENTIONׂׂ. מיד אחרי כן מתחילה ההפלגה כשברקע מפלי מלוטרון ופירוקי אקורדים עם אורגן ההאמונד כמו שרק טוני בנקס הקלידן יכול להפיק מאצבעותיו וממוחו. והתיפוף המרשים והוירטואוזי של פיל קולינס מורגש פה היטב. כותב המילים היה הפעם סטיב האקט שסיפר: "זה מספר על מלך אנגלי ששמו CNUT. הוא היה מודאג בנוגע לאנשים שכל הזמן החמיאו לו ואמרו לו שהוא כל יכול. אז הוא שם את חרבו על קו המים בחוף הים והורה לגלים להגיע ולשטוף אותה. הגלים לא הגיעו. הוא ניסה להוכיח את הנקודה שהוא אנושי. מלך שהייתה בו מידה רבה של צניעות".


צד ב' נפתח בקטע קצר אך יפהפה של סטיב האקט, שנקרא HORIZONS. האקט מנגן כאן על גיטרה אקוסטית עם מיתרי ניילון והקטע הזה הפך להיות אחד הקטעים הכי מוכרים שלו, מאז ועד היום. האקט סיפר שלקח לו כשנה להלחין את הקטע הקצר הזה, אותו ביסס על יצירה של באך לצ'לו.


ואז מגיעה היצירה הארוכה והמפעימה, SUPPER'S READY. היצירה נפתחת בקטע מלודי מקסים בו מתואר מצב אמיתי בין פיטר גבריאל לאשתו. כך הוא סיפר בספר על ג'נסיס מאת ארמנדו גאלו: "ממש הרגשתי שאני כותב על עצמי בהרבה מובנים. הרצף הראשון היה בערך סצנה שהתרחשה ביני לבין ג'יל... זה היה לילה אחד אצל בבית ההורים שלה בקנסינגטון, מתי שכולם הלכו לישון... אנחנו רק בהינו אחד בשניה, ודברים מוזרים החלו לקרות. ראינו פרצופים אחרים זה בזו, וזה היה מאד מפחיד, למעשה. זה היה כמעט כאילו הגיע משהו אחר נכנס בנו, והשתמש בנו בתור נקודת מפגש. זה היה מאוחר בלילה, ואנחנו היינו עייפים וכל השאר, אז זה היה די קל לנו להזות או משהו כזה. לא שתינו או השתמשנו בסמים, אבל היא לפתע התחילה לדבר בקול אחר.

היינו עם ג'ון אנתוני, טכנאי ההקלטה של ג'נסיס, והבחורה הזו שהיתה חברה ותיקה של ג'ון שהתעסקה במאגיקה שחורה ודברים כאלה. וג'יל התחילה לדבר בקול הזה, וזה מאוד מוזר כאשר מישהי שאתה חי איתה פתאום מתחילה לדבר עם קול אחר. לפתע הווילון נפתח למרות שלא הייתה רוח, והחדר נעשה קר כקרח. ואני הרגשתי שראיתי דמויות בחוץ, דמויות בגלימות לבנות. זה היה ממש כמו סרט אימה, רק שזה היה אמיתי. רעדתי כמו עלה והתכסיתי בזיעה קרה. ג'יל הגיבה אליי כמו חיה פראית. ג'ון ואני היינו צריכים להרגיע אותה. במשך הלילה השקטנו אותה, עשינו לה כוס תה ודיברנו אליה כדי להוציא אותה מזה. לקחנו אותה לחדר אחר בבית שם היא נרדמה מיד. כלומר, הכל היה מוזר רק בחדר הספציפי הזה בבית. לא הצלחתי לישון באותו לילה.


במקביל, כמה דברים מוזרים קרו במקום שבו היא עבדה, ובביתה. הגיעו לבית שלנו פתקים עם תאריכים עליהם. תאריך הלידה שלה, ועוד תאריך שאמור להגיע בעוד חודש. הנחתי שזו בחורה שמנסה לנקום בה. ממש פחדנו כשהתאריך בפתק השני הגיע. באותו יום נשארתי איתה כל היום בבית לוודא שלא קורה לה דבר רע. רק כשהמחוגים עברו את חצות הלילה, חשתי הקלה. זה גרם לי לחשוב על טוב ורע וכוחות שפועלים זה נגד זה. על זה מתבססת היצירה SUPPER'S READY. כשג'יל הפכה למשהו אחר, עשיתי בחדר צלב מנרות. עד אז, הצלב לא אמר לי דבר אבל חשתי צורך לעשות כך כי ראיתי מולי סרט אימה אמיתי".


מכאן היצירה לוקחת אותנו לתמונות שונות מאד זו מזו שהורכבו משירים קצרים שהולחנו בזמנים שונים וחוברו להם יחדיו.


למי שתהה מדוע סולו אורגן ההאמונד לקראת סוף היצירה של טוני באנקס נשמע כה מיוחד ומדהים, זה בעיקר כי הלהקה ניגנה במשקל ריתמי של 9/8 בעוד טוני באנקס ניגן עימה סולו אורגן כשבראשו מתנגן משקל ריתמי של 4/4 שהוא קצב שונה לגמרי. בכל אחד מהמשקלים האלה, הפעמה המודגשת החזקה מגיעה במקום אחר לגמרי (המשקל בו מנגן באנקס הוא סימטרי לעומת המשקל בו מנגנת שאר הלהקה שהוא א-סימטרי). לכן סולו האורגן נשמע לפעמים בקצב של שאר הלהקה ואז פתאום הוא בורח משם שוב למקום אחר. פיל קולינס, שכיום לא מחשיב את התקופה הזו של ג'נסיס למשהו גדול ולמעשה לא מקשיב לאלבומים האלה של פעם, טען לא מזמן שהיצירה הספציפית הזו היא אחד הדברים האהובים עליו ביותר.


אך היו גם מתחים באולפן ההקלטות בין חברי הלהקה. טוני באנקס זעם ביותר על גבריאל כשהאחרון שר מיד אחרי הסולו של באנקס ביצירה הארוכה את המשפט SIX SIX SIX IS NO LONGER ALONE. באנקס הרגיש שגבריאל הורס לו את החזון המוזיקלי עם השירה שלו והמריבות בעקבות זה היו קולניות מאד. הקלידן הגאון הודה, שרק כששמע את התוצאה הסופית הוא הבין כמה כוח נותנת השירה של גבריאל לקטע הזה ביצירה.


כשהאלבום יצא לחנויות הוא נכנס גבוה למצעד הבריטי והפך לאלבום הראשון של ג'נסיס שצעד במצעדים. בארה"ב הוא לא נכנס למצעד. אחד הדברים שלהקת ג'נסיס הבינה היטב כבר בשלב ההוא זה הכוח שמסתתר מאחורי עיצוב עטיפות תקליטים. מעצב העטיפה, פול ווייטהד:


"בזמן שעבדתי עם ג'נסיס (ומסתבר כי גם הבאתי להם רעיונות לשמות תקליטים עם ציוריי) נהגתי לצייר דברים שיש בהם סאונד. כלומר, אפשר ממש לשמוע את הציורים. נהגתי לשבת עם חברי הלהקה במשך ארבעה ימים ברציפות כדי להקשיב למוזיקה שהם עבדו עליה לתקליט מסויים. אחר כך נערכו פגישות עם סיעור מוחות בשביל למצוא את הקונספט המתאים. נהגתי להביא עימי לפגישות ספרים שונים כנקודות להשראה. בפגישות רשמתי בעיפרון סקיצות עם רעיונות שצצו לי באותו רגע. פיטר גבריאל דקלם מולי טקסטים מסיפוריו הדמיוניים - ועם כל זה הלכתי ליצור להם עטיפה, אותה ציירתי בצבעי שמן. את הצגת העטיפה נהגתי לעשות במשרדו של מנהלם, טוני סטראטון סמית'.


אני זוכר שתמיד הייתה שמפניה באירוע של הצגת עטיפה חדשה ללהקה. העטיפה של 'פוקסטרוט' נועדה לשמש כהמשך טבעי לעטיפת התקליט הקודם, NURSERY CRYME. המטרה שלנו הייתה 'לעשות צחוק' מהחברה הגבוהה הבריטית, ממנה הגיעו פיטר, טוני ומייק. יש בעטיפה של 'פוקסטרוט' סצנה מפחידה של משחק קרוקט - שהיה משחק בידורי קבוע במעמד הגבוה. בחרנו, בנוסף לקרוקט, סימן נוסף שהיה משויך לאצולה ההיא - ציד שועלים. את משחק הקרוקט, שהיה הדבר המרכזי באלבום הקודם, שמתי הפעם ברקע, כדי ליצור המשכיות.


יש ארבע דמויות מרכזיות בעטיפה של 'פוקסטרוט'. זו האינטרפרטציה שלי לארבעת הפרשים של יום הדין. יש פתגם שאומר DEATH RIDES ON A PALE HORSE. אפשר לראות את הדמות על הסוס הלבן כשהיא מתייפחת. ארבע הדמויות מגיעות לקו המים, כשהן נראות כבתוך סצנת ציד שועלים. השועלים ידועים כחיות ערמומיות ולכן בחרתי להביא את השועל פה, כשהוא מתחבא בתוך שמלה אדומה ובורח מהציידים על גבי גוש קרח שצף על המים. באמריקה נהגו לכנות בחורה יפה במילה FOX. אני שמעתי את חברי קית' רלף, הזמר לשעבר מלהקות היארדבירדס ורנסאנס, אומר את המילה הזו במשמעות של בחורה חתיכה - SHE IS SUCH A FOX.


יש בעטיפה דבר שהשחלנו בכוונה כדי לבדוק אם הוא יעבור את הצנזורה. והוא אכן עבר. אתם יכולים להביט בעטיפה הזו מאות פעמים אבל אוכל להתערב אתכם שלא ראיתם את זה עד כה - עד כמה 'מרוגש' הסוס הרביעי, שנמצא בצד הימני הקיצוני הקרוב ביותר לשועל. כמו כן, שתלתי בעטיפה מילים שצצו פה ושם ביצירה החדשה לתקליט - SUPPER'S READY. היה לנו חשוב להביא לעטיפה דברים שמשקפים את מצב העולם בזמן בו עשינו אותה. בתוך הים, בצד הימני העליון של העטיפה, אתם יכולים לראות צוללת גרעינית שבאה לייצג את נוכחותה של ארה"ב בחופי סקוטלנד. הרבה אנשים בפרלמנט הבריטי לא היו מרוצים מזה שהאמריקאים הציבו צוללות כאלו שם. שני הדולפינים והדג שמתרוממים ממי הים באים לשקף את הזיהום שהיה ניכר אז במי הים והשפעתו על חיינו.


האיש שטומן את ראשו בחול בא לשקף את 'עסקי המוזיקה' שעדיין לא טיפלו בלהקת ג'נסיס בכבוד הראוי. בצד השמאלי של העטיפה אתם יכולים לראות איש רוכב על אופניים באופן לא יציב. כפי שאתם ודאי יודעים - רכיבה שכזו קשה מאד לביצוע על חול. פיטר גבריאל נהג להגיע לפגישות שלנו כשהוא רוכב באופניים, אך לי היה נראה שהוא לא ידע ממש לשמור על שיווי משקל. את הדבר הזה רציתי לשקף בדמות הזו. ברקע יש בית מלון, שבא לשקף את רשת מלונות HOLIDAY INN. זו הייתה רשת בתי מלון שנהגה לארח בה כוכבי רוק רבים ורציתי להראות לג'נסיס שיתחילו להתרגל גם הם לשהות שם, כלהקה שמתחילה לעשות סיבובי הופעות במקומות רחוקים. מסתבר שצדקתי".


אבל חברי ג'נסיס לא אהבו את העטיפה הזו. הנה מה שהם אמרו; ראת'רפורד: "אני חושב שזו עטיפה חלשה. פול ווייטהד לא שיכנע אותי פה. האווירה הנהדרת בעטיפות תקליטינו הקודמים הייתה חסרה פה. אולי כי הפעם פול הדביק כל מיני דמויות מהשירים שלנו". גבריאל: "לא אהבתי את העטיפה. הסטייל של פול כבר לא עבד לי פה". קולינס: "לטעמי. העטיפה הזו צפופה מדי. חסרה פה אלגנטיות. זה לא נראה מקצועי ושנים לאחר מכן אני רואה בעטיפה הזו מיושנת. אין בה משהו מיוחד". האקט: "העטיפה בסדר אך יש בה תחושה של חד ממדיות". בנקס: "לדעתי זו העטיפה החלשה ביותר מהעטיפות שפול עשה לנו".


פיטר גבריאל לקח את ציור העטיפה והפך אותה לדבר שהמם את הקהל ומבקרי המוזיקה בהופעות ג'נסיס. בספטמבר 1972 הוא החל ללבוש שמלה אדומה שהייתה שייכת לאשתו ושם על ראשו מסכה של שועל. הקהל, שעדיין לא הכיר את עטיפת התקליט שעדיין היה בשלבי הדפסה אז, היה בהלם וזה מה שלמעשה הזניק את להקת ג'נסיס לתודעה מעל שאר להקות הרוק המתקדם של התקופה ההיא. מאותו רגע הפכה התיאטרליות של פיטר גבריאל למשהו בלתי נפרד מהלהקה ופיל קולינס סיפר, זמן קצר לאחר מכן לכתב העיתונות, ריצ'ארד קרומלין: "אנחנו עשינו את ההופעות שלנו מזה זמן רב, אבל רק כשהאלמנט הוויזואלי נכנס לשם - התחילו לשים לב אלינו. הופתענו מאד לגלות כמה זה קל להיכנס לעיתון המלודי מייקר, רק על ידי השמת מסכה של פרח גדול על הראש שלך".


בעיתון מלודי נכתב בביקורת על התקליט: "ג'נסיס הגיעה פה לשיאה עד כה. החמישה יודעים ליצור, באופן מושלם, אווירות מיוחדות". עבור ג'נסיס הגיע התקליט הזה כנקודה בה הוחלט להמשיך במקום להתפרק. הקלף האחרון שלה, במקרה הזה, הוכח כקלף מנצח. עם זאת, התקליט הזה מסמן את הפעם האחרונה של ג'נסיס בימי הנעורים. מעתה והלאה הייתה מולנו ג'נסיס שחבריה התבגרו ויצירתם כבר נשמעה אחרת, מהתקליט SELLING ENGLAND BY THE POUND והלאה.


ב-6 באוקטובר בשנת 2019, מת המתופף ג'ינג'ר בייקר. בן שמונים במותו.


בייקר עזר להגדיר מחדש את תפקיד התופים בעולם הרוק והפך לכוכב על תוך כדי כך. הוא הפנה את תשומת הלב העולמית בגישתו לתופים, מתוחכמת ככל שהייתה עוצמתית, כשחבר עם הגיטריסט אריק קלפטון והבסיסט ג'ק ברוס בלהקה הבריטית המצליחה ביותר ב-1966 - הלא היא CREAM.


הוא היה מתופף הרוק הראשון שהופיע בצורה בולטת כסוליסט והפך לכוכב בפני עצמו. קלפטון שיבח אותו כ"מוזיקאי מעוצב לגמרי שיכולותיו המוזיקליות נעות על כל הספקטרום".


הן כחבר בהרכב והן כסולן, בייקר ריתק את הקהל וזכה לכבוד מצד חבריו בעולם כלי ההקשה, כפי שאמר ניל פירט, המתופף עם להקת RUSH: "מוחצן, ראשוני וממציא. הוא קבע את הרף למה שיכול להיות בתיפוף רוק".


אבל בייקר, שהתחיל את דרכו בהרכבי ג'אז ומנה את דמויותיהם של מקס רואץ' ואלווין ג'ונס כהשפעות, התעצבן כאשר המילה "רוק" הוחלה על נגינתו. "אני מתופף ג'אז", אמר לעיתון הבריטי "הטלגרף" בשנת 2013. "אתה חייב לעשות סווינג ואין כמעט מתופפי רוק שאני מכיר שיכולים לעשות זאת”.


הופעתו של בייקר מאחורי מערכת התופים - עם שיער אדום בוער, זרועות מתנודדות, עיניים בולטות בהתלהבות או עצומות בריכוז - עשו רושם בל יימחה. אז, למרבה הצער, באו בעיות הסמים המתוקשרות שלו ואישיותו נהייתה הפכפכה. בייקר סיפר שעבר 29 נסיונות גמילה מהרואין. הוא נזכר שטס מלוס אנג'לס לסן פרנסיסקו, במהלך סיבוב הופעות עם להקת בליינד פיית' בשנת 1969, והיה משועשע ומופתע כששמע דיווח ברדיו שהוא מת ממנת יתר של הרואין.


על סיבוב הופעות מאוחר יותר, הוא כתב בספרו הנהדר: "בשנים 1984-1983 הקמתי את שלישיית ג'ינג'ר בייקר, עם הגיטריסט ג'ון סימס והבסיסט איאן מקדונלד. עשינו סיבוב הופעות שכלל את מלטה, ספרד וגרמניה; אבל אני לא זוכר שום דבר מזה בגלל ששתיתי כל כך הרבה".


הוא גם היה, לכל הדעות, איש לא חביב במיוחד. עיתונאים שראיינו אותו נטו למצוא אותו אינו משתף פעולה במקרה הטוב, או בעימות איתם במקרה הרע. העוינות בין בייקר לג'ק ברוס, שהובילה לעיתים לוויכוחים על הבמה, הייתה חומר לסיפורים בעולם הרוק.


אבל אם היה קשה להתמודד איתו, אי אפשר היה להתעלם מהכישרון שלו. המוזיקה של בייקר הייתה בסופו של דבר הסיבה היחידה שהתעניינו בו - והוא היה כולו בה.


פיטר אדוארד בייקר נודע כג'ינג'ר בילדותו בגלל שיערו האדום. הוא נמשך לתופים בגיל צעיר. עד מהרה הוא היה מבוסס היטב בזירת הג'אז בלונדון. היה לו אז גם הרגל של צריכת הרואין שישמש אותו במשך עשרות שנים.


בייקר כמעט ולא החזיק מעמד יותר משנתיים עם להקה אחת. לא תמיד היה זה באשמתו. הוא בילה חלק גדול משנות השבעים בלאגוס שבניגריה, שם בנה אולפן הקלטות והשתקע במוזיקה אפריקאית, הופיע והקליט עם הזמר, כותב השירים והפעיל הפוליטי פיילה קוטי. הוא גם פיתח אהבה לפולו שעם השנים תתגלה יקרה כמעט כמו הרגל הסמים שלו: הוא הכניס את עצמו לחובות יותר מפעם אחת כשקנה וייבא סוסי פוני.


בייקר ושאר חברי CREAM הוכנסו להיכל התהילה של הרוק'נ'רול בשנת 1993 והלהקה התאחדה מחדש לקונצרטים בלונדון ובניו יורק בשנת 2005 וקיבלה פרס גראמי על מפעל חיים בשנת 2006.


בשנת 2012, בייקר היה נושא הסרט הדוקומנטרי שזכה לשבחי הביקורת, "היזהרו ממר בייקר", שביים ג'יי בולגר, שספג אלימות מצד המתופף שגרמה לאפו לדמם.


"ראיתי היכן CREAM אחראית ללידת הרוק הכבד", אמר בייקר בראיון בשנת 2015. "ובכן, בהחלט הייתי הולך על הפלה ולא לידה, במקרה הזה. אני מתעב רוק כבד. אני חושב שזו הפלה. הרבה מהחבר'ה האלו באים ואומרים, 'גבר, היית ההשפעה שלי; האופן שבו הכנסת את התופים לעניין'. נראה שהם לא מבינים שהרסתי את עצמי כדי לשמוע מה אני מנגן. זה היה כעס, לא הנאה. היה בזה גם כאב. סבלתי על הבמה בגלל החרא הזה של מגברים חזקים. לא אהבתי את זה אז ופחות מזה עכשיו".


"מעולם לא היה לי סטייל", אמר בייקר על פילוסופיית התיפוף שלו. "אני מנגן לפי מה שאני שומע, אז למי שאני מנגן איתו יש השפעה רבה על מה שאני מנגן, כי אני מקשיב לאחרים".


כשנשאל כיצד הוא רוצה להיזכר, הוא עצר לרגע ולאחר מכן נתן תשובה במילה אחת: "מתופף".


ב-6 באוקטובר בשנת 1972 הופיע גיטריסט הבלוז בי.בי קינג באולם הטכניון שבחיפה יחד עם להקת הג'אז של סוני פרימן והאניוז'ואלס. משם המשיך להופעות בעין גב (7.10) והיכל התרבות שבתל אביב (10.10)... הידעתם שקינג נפצע בים המלח בידו ובפיו, בעת צילומים לסרט דוקומנטרי איתו?


ב-6 באוקטובר בשנת 2020 נתבשר עולם הרוק שהגיטריסט אדי ואן היילן מת מסרטן בגרונו, בגיל 65. ולא - זה לא אדי ואן הלן - כמו שאוהבים לקרוא כך בארצנו.


אני חייב לתת לכם וידוי קטן, לפני שתקראו את המשך הפוסט. הרבה שנים שלא אהבתי את הלהקה הזו. אולי כי לא אהבתי TAPPING בנגינת גיטרה ולא אהבתי זמרים שמתהלכים כמו טווסים במכנסי טייץ (דייויד לי רות'). אבל כן, מדובר בגיטריסט שידע הרבה, הושפע מהדברים שאני אוהב והוסיף לזה חלוציות. דבר אחד ברור - בכל פעם שאתקל ברדיו או בטלוויזיה בואן היילן, לא אעביר ערוץ. יש בהם משהו שממגנט באותו רגע של הקשבה. מה זה בדיוק? לא יכול להסביר.


בשנת 1978 החל הר הגעש הזה לפרוץ, עם אלבום בכורה שחולל סערה. להקות הרוק הכבד מהגל הראשון נתפסו אז כדינוזאוריות. להקות כמו לד זפלין, דיפ פרפל ובלאק סאבאת'. היה צורך בהזרקת אנרגיה חדשה ולאדי ואן היילן היה בדיוק את מה שצריך לזה. הוא ניגן צלילים מבית הספר של הרוק הישן, הוסיף להם טכניקת גיטרה מהפכנית והוא תמיד נראה טוב וחייכן, כאחד המשדר שהכל בא לו בקלות.


היה זה בזכות ג'ין סימונס (מלהקת קיס) שמימן הקלטת דמו, שהובילה להחתמה בחברת התקליטים "האחים וורנר". המון לגימות של ג'ק דניאלס והורמונים מחשמלים תרמו להקלטת אלבום הבכורה. המטרה הייתה ליצור שירים קצרים אך אפקטיביים שיביעו בעיטה לאשכי מפלצת הרוק. דייויד לי רות השתולל בקולו המחוספס והתאטרלי ואדי ואן היילן והבסיסט מייקל אנת'וני סיפקו מאחוריו קולות הרמוניים גבוהים. האח השני למשפחת ואן היילן, אלכס, הלם בעוצמה ובדיוק רב בתופים.


ואן היילן המם הרבה מאזינים ששמו לראשונה את מחט הפטיפון שהפגישה אותם עם סולו גיטרה בשם ERUPTION. ואן היילן סיפר שזה הוקלט באופן ספונטני. הוא הוסיף שאף יש לו טעות בסוף נגינת הקטע. אבל זו טעות שאחרים לא הבחינו בה. ואדי ואן היילן שלט היטב באלבום זה. הוא השפריץ צלילים וחיוכים לכל עבר וגרם לרבים לקנא בו.


בין השירים באלבום הבכורה תמצאו גירסה רועשת ללהיט הקינקס YOU REALLY GOT ME. אני אישית מעדיף את המקור, אך בכל פעם שהביצוע של ואן היילן יקפוץ לאוזניי, אבקש רק להגביר את הווליום.

לאחר צאת האלבום יצאה הלהקה לחמם את בלאק סאבאת' בהופעותיה. לפתע נתקל טוני איומי, הגיטריסט של סאבאת' ומאסטר הריפים של החשמלית, בבחור שידע לשלוף ריפים בנקל. להקת ואן היילן ניצחה בזירה והאלבום הפך לרב מכר אדיר.



ב-6 באוקטובר בשנת 1972 הקליטו דייויד בואי והעכבישים ממאדים עוד קלאסיקה. הפעם קוראים לזה THE JEAN GENIE.


בעת ההקלטה, שנערכה באולפן בניו יורק, נכתב על קופסת סליל ההקלטה כי שם השיר הוא THE DREAM GENIE.


תפקיד הגיטרה הקצבי שבשיר מחקה ובהצלחה את מה שנעשה בשיר I'M A MAN, בביצוע היארדבירדס. ואילו סיום השיר נלקח משיר אחר של היארדבירדס, הפעם ביצוע שלהם לשיר SMOKESTACK LIGHTNING, שנכתב על ידי איש הבלוז, האולין וולף.


הבסיסט טרבור בולדר חיקה בכוונה את נגינת הבס של פול סמואל סמית', שהיה בסיסט היארדבירדס. "עשינו את זה כבדיחה בתחילת הסשן אבל דייויד אמר שהוא אוהב את זה ושנשאיר זאת בשיר", סיפר בולדר בשנת 1995. "עשינו את זה בטייק אחד בלבד, הוספנו מפוחית ועוד מספר דברים וזהו. כל הסיפור לקח כשעה וחצי".


את המילים של השיר כתב בואי כשדמותו של איגי פופ מתרוצצת בראשו. את שם השיר הוא לקח משם המחזאי הצרפתי, ז'אן ז'נה. בואי פגש לפני כן את ז'נה במסעדה בלונדון ואף ביקש ממנו לגלם תפקיד בגירסה קולנועית שתיכנן להפיק לספר שכתב המחזאי ושמו "הליידי שלנו בפרחים".


לאחר ההקלטה בניו יורק נכנסו בואי וחברי להקתו לאוטובוס שלקח אותם לשיקגו, להמשך הופעות.



ב-6 באוקטובר בשנת 1967 הופיעה להקת הדלתות בלוס אנג'לס. אחד הנוכחים היה דני שוגרמן, שהיה אז בן 12 ועם השנים ידאג ללבות את אש המיסטיות סביב ג'ים מוריסון (כולל בספר NO ONE HERE GETS OUT ALIVE).


הנה מה שהיה לו לספר על אותה הופעה שראה כנער: "שום דבר בחיים שלי לא הכין אותי לבואו של ג'ים מוריסון. שמעתי צעקה, ארוכה, כואבת, עבה וצרודה: חזקה מספיק כדי להעיר אותי. בלבוש העור השחור שלו, עם שיער חום ארוך ותכונות מלאכיות, הזמר היה פנטום, מתנודד על הבמה, עומד ליפול אבל איכשהו שומר על שיווי המשקל שלו, שואג סדרה של צרחות ונהמות... הוא צנח אחורה, ואז זינק קדימה, זורק את פניו אל פנינו, עיניו עגומות, מבועת, קורע את המיקרופון, על סף אי שפיות, והוא צורח שוב, כקולם של אלף וילונות נקרעים. זה היה סוף העולם, כפי שראיתי את זה. שום דבר לא יהיה עוד אותו הדבר עבורי, אחרי הופעה זו".


ההרצאה "הרוכבים בסערה - הסיפור הטרגי של להקת הדלתות" והרצאות מוסיקה אחרות,

להזמנה: 050-5616459


6 באוקטובר בשנת 1973 הוא יום ארור בתולדות מדינת ישראל. בשעה 13:55 נחתה ההפתעה הכמעט גמורה לכל. האופוריה הסתיימה אך עיתון עולם הקולנוע ניסה לשדר, כמה ימים לאחר מכן, שהעסקים כרגיל.


הגליון הראשון שיצא לאחר פרוץ המלחמה, ב-12 באוקטובר, הוא עם תמונת השער שאני מצרף פה ורק במודעה קטנה בעמוד הראשון שבפנים נכתב כך: "מערכת עולם הקולנוע מבקשת את סליחת והבנת הקוראים על השיבושים שחלו בגליון זה".


בעידכוני הפופ שבפנים ביקשו לספר לקוראים על מותו של גראם פארסונס, פרישת להקת ג'ת'רו טול מהופעות ואולי אף פירוק הלהקה, בדיוק כאשר האלבום "משחק התאווה" החל להצליח. כמו כן, אלבום עם הקלטות של ג'ים מוריסון ללא הלהקה עומדות להתפרסם בחברת התקליטים "אלקטרה", הסרט הדוקומנטרי על ג'ימי הנדריקס מוקרן ברחבי העולם וזוכה להצלחה, הזמר אלן קלארק עומד לחזור ללהקת ההוליס, הגיטריסט מיק ראלפס החליט לעזוב סופית את מוט דה הופל, להקת האריות זוכה להצלחה במצעד עם השיר "גלגל האהבה", המתופף דני סיוול פרש מלהקת כנפיים.


וזה רק חלק קטן מהעידכונים שם. יופי של גליון בתקופה כה גרועה.


גם זה קרה ב-6 באוקטובר:


- בשנת 1963 פרש הבסיסט בריאן 'ליקוריץ' לוקינג מלהקת 'הצלליות'. לוקינג, שהחליף את הבסיסט ג'ט האריס כ-17 חודשים לפני כן, כבר חשב על פרישתו במשך כמה חודשים. כאחד שנמנה עם 'עדי יהווה' החליט לוקינג שטוב לו יותר לממש את אמונתו במקום אחד מאשר להסתובב בעולם.


- בשנת 1967 הופיע ג'ימי הנדריקס בתוכנית רדיו חדשה בבי.בי.סי שנקראה TOP GEAR. סטיבי וונדר, שהגיע לבקר באולפן, הצטרף לג'אם עם הנדריקס כשהוא על התופים. הם ניגנו בג'אם הזה קטע ג'אם מאולתר ואת שירו של וונדר I WAS MADE TO LOVE HER.


- בשנת 1980 תבעו חברי הבי ג'יז את מנהלם לשעבר, רוברט סטיגווד בסך 136 מיליון דולר. הם טענו שהוא הונה אותם ולא שילם להם תמלוגים. שני הצדדים יסיימו את העניין מחוץ לכתלי בית המשפט.


- בשנת 1969 הודיע אריק קלפטון שהוא יוצא לסיבוב הופעות עם דלייני ובוני. הוא הוסיף שבהרכב יהיה גם ג'ורג' האריסון.


- בשנת 1968 חזרו חברי להקת פליטווד מאק לאולפני CBS על מנת להקליט חומר חדש. זאת לאחר חמישה חודשים בהם הלהקה לא הקליטה. השיר שהוקלט היום היה ALBATROSS. ג'רמי ספנסר, אחד הגיטריסטים בלהקה, לא היה נוכח היום בסשן כך שהוא לא הופיע בגירסה הידועה של 'אלבטרוס'.


- בשנת 1966 החליט הבסיסט-זמר, ג'ק ברוס, להפר צו מנוחה של רופא וחזר להופיע עם CREAM באוניברסיטה ביורקשייר. זאת לאחר ארבע הופעות שבוטלו בגלל מחלתו.


"יום בחיי חיפושית" - 6 באוקטובר.


1960: הופעה שלישית של הביטלס במועדון קייזרקלר, בהמבורג.


1962: הביטלס משתתפים בסשן חתימות בחנות המוזיקה של דוסון, ברחוב אלברט 29 בווידנס, צ'שייר. זה החל בשעה 16:00 ונמשך חצי שעה. כל חבר להקה חתם את שמו על התקליטון החדש שיצא ללהקה, יום לפני כן (עם השירים LOVE ME DO ו- PS I LOVE YOU). עותקים אלו כיום הם בעלי ערך רב בקרב אספנים. בהמשך אותו יום נערכה הופעה של הביטלס ב-HUMLE HALL בפורט סאנלייט.


1963: הופעה של הביטלס בתיאטרון קרלטון, קירקלדי.


1964: מקליטים את השיר EIGHT DAYS A WEEK באולפן מס' 2 במתחם אולפני EMI, באבי רואד, בלונדון. בשלב מוקדם זה, הלהקה שקלה לשחרר אותו כסינגל הבא שלה. הטייק השישי היה זה שהם היו מרוצים ממנו, ולרצועה הבסיסית הזו הם הוסיפו מספר דברים כולל שירה עם הרמוניות. לאחר סשן ההקלטה פנו ג'ון לנון, פול מקרטני ורינגו סטאר לבלות במועדון AD LIB עם מיק ג'אגר וסילה בלאק.


1967: מקליטים את השיר BLUE JAY WAY של ג'ורג' האריסון.


1969: יוצא בארה"ב התקליטון עם השירים SOMETHING ו- COME TOGETHER. זו הפעם הראשונה בה שיר של ג'ורג' האריסון זוכה למקום טוב יותר מרק צד ב' בתקליטון.


1986: יצא לאור ספר שלישי מאת ג'ון לנון (שכבר לא היה אז בחיים) ושמו SKYWRITING BY WORD OF MOUTH.


1988: יצא לאקרנים הסרט IMAGINE, על ג'ון לנון ובו קטעי ארכיון מרתקים עמו. מפיק הסרט היה דייויד ל. וולפר, שסיפר: "יש יותר צילומים אישיים על ג'ון לנון מכל מי שהיה אי פעם חי במאה העשרים. יוקו יצרה איתי קשר לראשונה בשנת 1986. היא רצתה להיפגש ולדבר. אמרתי לה שאשמח ומצאתי אותה רהוטה, מקסימה ומלאת מטרה. היא הגיעה ממש לנקודה, אומרת לי שהיא הרגישה שהגיע הזמן לעשות סרט תיעודי על חייו של ג'ון והיא רצתה שאעשה את זה. היא שאלה אותי מה שידעתי על ג'ון לנון ואמרתי לה את האמת. לא ידעתי כלום עליו. באופן טבעי תהיתי למה היא בחרה בי לעבוד על הסרט והתשובה שלה הרשימה אותי. היא אמרה, 'אני רוצה מישהו קשוח. מישהו שאני לא יכולה לדחוף לידו'. האזהרה היחידה שלה הייתה שחשובה לה הכנות בסרט. היא המשיכה ואמרה שהיו לה כ-200 שעות של סרטים וקלטות וידיאו, שחלק גדול מזה לא נראה על ידי הציבור, והכל מכסה כל היבט של חייו של ג'ון. הודיתי לה על הצעתה האדיבה ואמרתי שאני צריך זמן לחשוב על זה. הדאגה העיקרית שלי הייתה פשוט שאני רוצה לוודא שנוכל להרכיב את החומר בצורה כזו שנוכל לחשוף לא רק את המוזיקה של ג'ון אלא את ג'ון לנון, האיש מאחורי המיתוס. אבל כאשר התחלתי לצפות בצילומים הזמינים, החששות שלי התפוגגו. הסכמתי לעבוד על הפרויקט אבל אמרתי ליוקו שאני צריך שליטה מלאה בזה. התעקשתי גם שלא אצטרך לקבל ממנה אישורים לפרויקט בכל נקודה, וגם שלא תהיה לה מילה במוצר המוגמר. כפי שהתברר, יוקו לא רק שהסכימה ללא תנאי אלא גם רצתה שזה יהיה כך, כי אחרת זו תהיה הגירסה שלה לסיפורו של ג'ון לנון".



ב-6 באוקטובר בשנת 1974 יצא האלבום האולפני האחרון של קינג קרימזון בסבנטיז ושמו RED. המאמר הזה יגרום לכם להבין את התקליט הזה, כמו שצריך.


SIDE 1

1. Red

2. Fallen Angel

3. One More Red Nightmare


SIDE 2

1. Providence

2. Starless


האלבום RED נחשב כיום לאחד מאלבומי הרוק המתקדם הטובים והחדים ביותר. ולא סתם. באלבום הזה קרימזון הפכה להרכב טריו. סוג של פאוואר-טריו. רוברט פריפ בגיטרה ומלוטרון, ג'ון ווטון בבס ושירה וביל ברופורד בתופים וכלי הקשה. עד לא מזמן היה חבר בהרכב גם הכנר (ונגן המלוטרון השני) דייויד קרוס, אך הוא לא החזיק מעמד בהרכב כי הרגיש ששאר חברי הלהקה 'רומסים' אותו בהופעות עם הווליום החזק שלהם. וככל שהגביר את הווליום של הכינור שלו, כך שאר חברי הלהקה הגבירו את שלהם. המירוץ לווליום היה נגדו והוא החל להישבר. בסוף הוחלט, על פי רוב, שקרוס יפוטר מההרכב. ברופורד היה היחיד שלא הסכים לפיטורים.


ביום שני ה-8 ביולי 1974 נכנסה להקת קינג קרימזון לאולפני OLYMPIC להקלטת האלבום השמיני, אבל יום אחד, בעת ההקלטות, הטיל לפתע פריפ פצצה באולפן. הוא הכריז לשאר החברים שמעתה ואילך דעתו המוסיקלית לא תיחשב. ווטון וברופורד לא ייחסו חשיבות רבה לאמירה הזו שלו. מה שווטון וברופורד לא ידעו אז זה שפריפ עבר ארבעה ימים לפני תחילת הסשנים הארה נפשית ששינתה אותו. אותו סוג של הארה קיבל שנתיים קודם לכן הפרקשניסט ג'יימי מויר, שפרש מהלהקה בעקבות כך. פריפ הבין באותה הארה, שהוא חייב להיפטר מהאגו שלו על מנת להמשיך ולהתקדם באופן אישי. המצב החדש גרם לפריפ להזדחל לתוך עצמו ובקושי לתפקד. ההחלטות המוסיקליות נחתו עכשיו על כתפיהם של ווטון וברופורד. המתופף הודה בשלב מאוחר יותר כי זהו נס שהאלבום הזה בכלל הושלם. בסוף כל סשן עלה ברופורד על אופניו ונסע לביתו כשווטון היה נשאר באולפן כדי להקליט תפקידי שירה.


הנגינה של ברופורד באלבום RED היא אולי אחד משיאיו המוסיקליים כמתופף. זה היה ברור לכל הנוכחים כי האלבום הזה הולך להיות הכבד ביותר בקטלוג של קרימזון. לפיכך הוחלט שיש צורך בנגנים אורחים שיבואו להעניק למוסיקה באלבום עוד מימד מעבר לכבדות והנוקשות שבו.


ווטון חשב לבקש מאיאן מקדונאלד, החבר הראשון שפרש מקרימזון ב-1969, להגיע ולנגן בהקלטות. הסיבה הייתה נסיון של ווטון להוציא את קרימזון מתיוגה כלהקת קאלט מחתרתית ונסיון להפוך אותה לסטאטוס מוצלח כמו זה של פינק פלויד שנחלה הצלחה אחרי DARK SIDE OF THE MOON. הבאת חבר מקורי מהעבר נראתה לווטון פיתרון טוב שיעזור לעניין, אך פריפ היה מהוסס בעניין. הוא לא הסכים להתפשר למען הצלחה מסחרית.


בכל זאת איאן מקדונאלד נכנס לאולפן ההקלטות והקליט שני סולואים מרהיבים בשני קטעים - ONE MORE RED NIGHTMARE ו- STARLESS. ווטון גייס להקלטות עוד חבר קרימזון מהעבר, מל קולינס. פריפ גייס שני נגנים שהקליטו בעבר לקרימזון כאורחים - מארק צ'ריג בקורנית ורובין מילר באבוב. חבר נוסף היה בהקלטות אך לא קיבל כלל קרדיט. הוא ניגן צ'לו בחלק האמצעי של הקטע RED וגם בפתיחה של FALLEN ANGEL. אף אחד לא זוכר את שמו. הוא היה אחד מנגני המוסיקה הקלאסית שבאו להקליט בזמנו באולפני OLYMPIC.


בזמן המיקסים לאלבום החלו דיונים על עיצוב העטיפה. בעת השמעת הפלייבקים ראה ווטון את מחוגי הווליום קופצים לצד ימין ומגיעים לאיזור האדום. הוא ראה בכך משהו סימבולי לעוצמה המוסיקלית שלהם ואף הציע זאת כתמונה לעטיפה הקדמית, אך משרד ההנהלה של הלהקה חשב שהגיע הזמן שיהיה צילום של חברי הלהקה על העטיפה הקדמית. המחשבה מאחורי זה הייתה לחדור כמה שיותר אל השוק האמריקאי.


הקטע הפותח נקרא RED. זהו הקטע הראשון שהוקלט בסשנים האלה והוא בעל אופי כבד אך מהפנט. אולי אפשר אף להגדירו כבעיטה מפתיעה לשיניים. ווטון, שהתרשם כל כך מיופי היצירה הזו, הציע באולפן שהם יכתבו גם יצירה שנקראת BLUE. פריפ עצמו אמר בראיון שהוא אכן הביא רעיון ליצירה בשם BLUE אך התהליך לא המשיך משם הלאה. זה לא היה קל להקליט את הקטע הזה. ביל ברופורד לא הבין בתחילה מה הוא אמור לנגן שם. הוא לא מצא תפקיד לתופים. פריפ החליט לפיכך לגנוז את הקטע אך ווטון התעקש לכלול אותו באלבום. ברופורד טען שבגלל ששניים אחרים בלהקה טוענים שזה קטע יפה אז הוא ינגן בו בכל זאת. לאור הנסיבות האלו החליט פריפ שהקרדיט לקטע הזה יירשם על שמו בלבד. הסיבה הייתה שאם יש מישהו שלא חושב שהקטע הזה יפה (ברופורד) אז מן הראוי שלא יקבל על כך קרדיט. לטעמי האישי, ברופורד כן תפס באופן מושלם את הקטע והוא פשוט מנגן כאן באופן גאוני.


הקטע השני נקרא FALLEN ANGEL. השיר מספר על מהלך חייו של חבר כנופיה מהשניה בה נולד עד למותו. בזמן הקלטת השיר הזה נהג פריפ להתנצל בפני רובין מילר, נגן האבוב, על כך שלדעתו הקטע הזה פחות טוב מוסיקלית מדברים שנתן בעבר למילר לנגן. אך הנגינה של מילר כאן מעניקה לשיר חותמת של יופי טהור. החלק האמצעי של השיר נלקח מקטע שווטון הלחין בתקופה הזו ללהקה, שלא הצליח לעבור את שלב הדמו. לקטע הזה קראו WOMAN. זוהי הפעם האחרונה שבה פריפ ניגן על גיטרה אקוסטית באלבום של קרימזון.


הקטע השלישי שסוגר את צד א' נקרא ONE MORE RED NIGHTMARE. ג'ון ווטון סיפר, שנים לאחר מכן: "באותה תקופה, טסנו כשלוש טיסות ביום. אם היו לנו נקודות טיסה באותם ימים, עדיין היו נותרות לי מהן למימוש. כך זה נמשך חודשים על גבי חודשים על גבי חודשים. עד כדי כך שהכרנו באופן אישי את צוותי התעופה. היינו הולכים במטוס ואומרים 'אה, הי, ג'ו. הי סינדי, מה שלומך? איך הילדים?'. זה פשוט מדהים לגלות את כמות הטיסה שהלהקה עשתה. וחווינו בשמיים כמה חוויות די סוערות. השיר הזה מדבר בדיוק על כל זה". השיר נפתח עם איזכור שמה של חברת תעופה ידועה, פאן אמריקן.


הריף העצבני והכבד שמנוגן כאן מאפשר לביל ברופורד את החופש לנגן מעברי תופים מרהיבים. אחת המצילות שברופורד משתמש בה כאן נותנת צבע ברור לאלבום. אני מדבר על המצילה שנשמעת כמו מצילת CHINA. ברופורד מצא את המצילה הזו, כשהיא שבורה, בפח הזבל של האולפן. המצילה הזו הצליחה לשרוד קצת מעבר לסשנים של האלבום לפני שנשברה לגמרי. מה שמדהים הוא שהרבה רוצים כיום למצוא את סאונד המצילה הנהדר הזה. איאן מקדונאלד הקליט את תפקידו כאן על הפלייבק המוכן אך טייפ הסלילים נגמר באמצע ההקלטה של הסולו הזה. חברי הלהקה התרשמו מאד מהסולו של מקדונאלד ורצו להשאיר את כל מה שנותר ממנו. הפיתרון היה להקליט לאחור תו בודד של בס דרך אפקט FUZZ ואז להפוך את ההקלטה. ועם האפקט הזה מסתיים לו השיר באופן קטוע ומפתיע.


צד ב' נפתח בקטע PROVIDENCE. הקטע הזה נלקח מהופעה של קרימזון במקום שנקרא PALACE THEATRE ב- PROVIDENCE בתאריך 30 ביוני 1974. באלבום שכאן מגיע הקטע הזה באופן ערוך. מי שרוצה לשמוע את הגירסה המלאה, שייגש לקופסת ארבעת הדיסקים של קרימזון עם הופעות מהשנים 1973-1974. לקופסה קוראים THE GREAT DECEIVER.


והיצירה שמסיימת את צד ב' נקראת STARLESS. זהו הקטע השני שהוקלט בסשנים לאלבום הזה. אין לי הרבה מה להוסיף על היצירה הזו חוץ מהיותה יצירה מושלמת וגאונית, בעלת דינמיקה מהפנטת. למרות הסולו המרהיב של מקדונאלד ונסיון הצטרפותו להרכב, לא נערך בסוף איחוד רשמי שלו בקינג קרימזון. הסיבה לכך נעוצה בעיקר בפריפ שרצה להוציא את עצמו לגמרי מעולם המוסיקה. הרצון המוחלט הזה של פריפ המם את ווטון וברופורד וזאת בגלל שהאלבום RED היה מבחינתם הדבר הכי טוב שהקליטו.


הם אף שקלו להמשיך ביחד כשבמקום פריפ יהיה איאן מקדונאלד. פריפ שאל את מקדונאלד זמן מה לפני כן אם הוא רוצה להצטרף לקרימזון. מקדונאלד ענה בחיוב אך נתקל באכזבה מרה כשהגיטריסט החליט לפרק את הלהקה זמן קצר לאחר כן. בספטמבר 1974 פורסמו כתבות בעיתון שבישרו את סופה של קרימזון. פריפ הצהיר את המשפט הבא: "קינג קרימזון חדלה מלהתקיים".





בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים


Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page