top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-6 באפריל בעולם הרוק

עודכן: לפני 5 ימים


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-6 באפריל (6.4) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "אני ממש לא מתגעגע לפול סיימון בשום צורה. אני יכול להעריך את הכתיבה שלו ולהרגיש כמה הייתי רוצה לשיר כמה מהשירים, אבל זה בערך כמו שאני ארגיש לגבי כל כותב שירים. שמעתי את האלבום BRIDGE OVER TROUBLED WATER בפעם הראשונה מזה זמן מה לאחרונה, ובסוף הצד הראשון, בשיר SO LONG FRANK LLOYD WRIGHT, הבנתי שבתקליטים שלנו תמיד היינו מאוד זהירים מבדיחות. זאת למרות שתמיד השתטינו. כמעט אף פעם לא נשמר שום דבר קליל בהקלטות שלנו. מי יודע למה. והבנתי שבמיקס הורדנו את אחד הדברים שמאוד נהניתי ממנו, כי אף אחד מעולם לא אמר לי ששמע את זה. זה מתרחש בסוף השיר הזה, כשאני חוזר על SO LONG שוב ושוב... ואני חושב שזה בחזרה הרביעית כשברקע פול ורוי היילי הטכנאי צעקו SO LONG ALREADY, ARTIE. אהבתי את זה. אמרתי שנצטרך לעשות את זה גדול אבל הם היו מאוד זהירים" (ארט גרפונקל בשנת 1973)


ב-6 באפריל בשנת 1974 נערך בקליפורניה פסטיבל CALIFORNIA JAM, מול קהל של כ-200,000 איש. בין האמנים שהופיעו היו: דיפ פרפל, איגלס,RARE EARTH, בלאק סאבאת', אמרסון לייק ופאלמר, אדמה רוח ואש, SEALS AND CROFTS ו- BLACK OAK ARKANSAS.



אחד הרגעים הבלתי נשכחים בכל הפסטיבל הזה בא לקראת סוף הופעתה של דיפ פרפל. כשריצ'י בלאקמור חטף עצבים ושבר את אחת הגיטרות שלו בכוונה לתוך עדשת מצלמת טלוויזיה. הצלם היה על סף התקף לב.

ההתעללות הזו של "האיש בשחור" (כינויו של בלאקמור) באה כתוצאה מסירובו לעלות לבמה לפני השקיעה. ההופעות שנערכו לפני דיפ פרפל הסתיימו בזמן (או אף לפני המועד המשוער) והקדימו את זמן עלייתה המשוער של דיפ פרפל. זה היה מפתיע ולא מתוכנן. המפיקים שמחו וחשבו שדיפ פרפל, הבאה בתור, תעלה לפני הזמן שנקבע. אבל בלאקמור לא הסכים לעלות לפני השקיעה. הוא עקשן. הוא לא היה מוכן להופיע באור יום. הוא לא סבל כשאחרים לא עושים את עבודתם נאמנה ומפילים את התוצאות על כתפיו. לא פעם הוא הוכיח שיש לזה תוצאות הרסניות. פסטיבל הרוק לא היה יוצא מן הכלל, במצב שכזה.


דיפ פרפל היו האמנים המובילים בפסטיבל וגם קיבלו את השכר הגבוה ביותר. לכן היו לבלאקמור דרישות ברורות. הוא לא הסכים לצאת מחדר ההלבשה עד שהשמש תשקע. להקת אמרסון, לייק ופאלמר, שהייתה אמורה לעלות אחרי דיפ פרפל, החלה ללחוץ שאם השעה תתאחר מאד חבריה לא יעלו לבמה ועדיין יקבלו את שכרם, לפי החוזה. כולם היו לחוצים חוץ מבלאקמור. הוא ידע שלפי החוזה היו אמורים להיות בקהל 60,000 איש בלבד. אבל בפועל הגיעו יותר מפי שלוש. כשדיפ פרפל הייתה עסוקה בבדיקת הכלים והסאונד על הבמה רץ אחד מאנשי ההפקה והורה להם לרדת מיד, כי אנשים כבר נכנסים למתחם. בלאקמור חרק שיניים ולא שכח זאת.


שנה לאחר מכן הסביר בלאקמור, בעיתון רולינג סטון, את הסיבה למעשיו שם: "המפיק, שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו, נכנס לחדר ההלבשה ודרש שאעלה מיד לבמה. התעלמתי ממנו. הוא המשיך לעמוד שם ואמר שיבטל את הופעתנו אם לא אעלה לבמה עד שיסיים לספור עד 30. ישבתי שם, כיוונתי את הגיטרה שלי והקשבתי לו סופר בקול רם. הוא לא הגיע ל-15 כשהעפתי אותו מהחדר. לא היה אכפת לי מהכסף שעמדנו להפסיד. זה היה עניין עקרוני. אפילו ג'ון לורד בא אליי והתחנן שאעלה כבר למען הלהקה. אמרתי לו שבפירוש לא ושאני מוכן לפרוש מהלהקה כאן ועכשיו. מישהו אחר מחברת ההפקה ניגש אליי וביקש בנימוס שאעלה. כעסתי מאד אבל בגלל שהוא היה נחמד אז עליתי".


בלאקמור עלה עם דיפ פרפל לבמה, ביצע הופעה מעולה כשבסופה החליט לעשות מעשה. זה היה בסוף ביצוע ארוך לשיר SPACE TRUCKIN. הוא שבר כמה גיטרות והעיף את השברים לקהל. גיטרה אחת הוא כמובן ניפץ לתוך עדשת מצלמה. את הסיבה לכך הוא הסגיר בהמשך: "לא תכננתי לשבור את המצלמה. רציתי להרוג את האיש שאיים עליי כשבא לספור עד 30. אם הוא היה ע הבמה הייתם רואים הרבה יותר ממצלמה אחת שבורה. אני לא אוהב אלימות אבל רתחתי באותה הופעה. הוא דיבר אליי כאילו הייתי זבל. לא מצאתי אותו על הבמה אז השתלחתי במצלמה".


בלאקמור הובהל מחוץ לבמה והוכנס לארגז משא. כך הצליח לחמוק משם מבלי שהמפיקים ימצאוהו וימסרוהו לשוטרים למעצר. לא רק המצלמה הפריעה להפקה. בלאקמור השתמש במהלך אקט ההשתלחות גם בפצצה שאפקט הרעם שלה היה אדיר וגרם להתחרשות של כמה אנשים שעמדו בקרבת המקום. מנהל הלהקה, ג'ון קולטה: "אנשים צרחו עליי כי ריצ'י גם זרק שברי גיטרה ומגברים מהבמה לקהל באופן שסיכן אנשים". אבל עם הגיעו של ריצ'י למסוק שהיה אמור לקחת את הלהקה סירב הטייס להתרומם. מכוניות עם סירנות החלו לדלוק לכיוון. הטייס עמד בסירובו עד שהבין כי לא יקבל תשלום על שירותיו וניגש לפעולה. בלאקמור היה חייב לעוף במהרה מהאזור לפני שייעצר. למחרת הוצפתי בשיחות טלפון קולניות ואיומים בתביעות. אנשים שהתחרשו, הצלם שמצלמתו נשברה, המפיקים. הצלם לא חזר לעבוד יותר. הוא לא יכל לשאת זאת יותר".


למרות כל האיומים, דיפ פרפל שילמו רק 5,000 דולר פיצויים לתיקון המצלמה. סכום קטן יותר שולם לג'ון טדסקו, פועל במה שטען כי התחרש מהפיצוץ שנגרם מהפעלול של בלאקמור.


ההרצאה "עשן על המים - סיפורה של להקת דיפ פרפל" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616459



גרג לייק, מלהקת אמרסון לייק ופאלמר, כתב על האירוע CALIFORNIA JAM בספרו:



"בחלק הספציפי הזה של סיבוב הופעות, הופעה אחת שעדיין תקועה בזיכרון שלי היא פסטיבל ג'אם בקליפורניה באונטריו ספידוויי, שהתקיים ב-6 באפריל 1974.ELP נוספו באיחור לרשימת האמנים על מנת לעזור להגביר את מכירת הכרטיסים. זה הפך להופעה שוברת שיא מבחינת כרטיסים בתשלום - כביכול בסביבות 350,000 איש - והיזמים נעשו כל כך מודאגים שהם הפסיקו למכור כרטיסים. ההערכות משתנות לגבי הגודל האמיתי של הקהל, וכל מה שאני יכול להגיד לכם הוא שמלמעלה על הבמה, הקהל נמתח לאחור ככל שהעין יכלה לראות - אולי היו חצי מיליון או יותר. הייתה שם מערכת ההגברה הכי רועשת שהותקנה אי פעם עד אז, והוצאנו צוות שלנו לשם רק כדי לוודא שאיכות הסאונד שלנו תהיה טובה ככל שיכולה להיות. הפסטיבל גם רץ לפי לוח הזמנים, אשר היה דבר מאוד חריג באותם ימים. מסיבה מוזרה, היזמים עדיין לא

קבעו סדר הופעות למופע עד שהגענו לאתר. נשאלנו מתי נעדיף להופיע, ואמרנו שממש לא היה אכפת לנו.


אני חושב שבסופו של דבר, כל המנהלים של האמנים הגדולים עשו הגרלה. התברר שנבחרנו לסיים את המופע

אחרי הסט של דיפ פרפל. נראה היה שחלק מחברי דיפ פרפל לא היו מרוצים מהעמדה שלהם כי הם רצו להופיע בשעת בין ערביים. לא משנה מה הסיבה, הם כנראה זרקו חלק מהציוד לתוך הקהל, ובשלב מסוים לקראת הסוף שלהם בהופעה, ריצ'י בלאקמור ריסק את ראש הגיטרה שלו לאחת ממצלמות הקולנוע היקרות מאוד של ABC ששימשו לצלם את הבמה. זה הביא לקנס ענק, שנוכה מהשכר שלהם. בסופו של דבר ELP עלתה לבמה בסביבות השעה 21:00, והיה קפוא שם במדבר אבל ביצענו את אחת ההופעות הטובות ביותר של הקריירה שלנו - היינו בשיא וזה דפק כמו שעון".


וקית' אמרסון כתב בספרו על הפסטיבל:


"הכנתי תלבושת מיוחדת להופעה הזו וזכור לי שלא היה קל להגיע אל האזור בגלל הפקקים. כשהגענו לשם, נתקלנו במנהלי להקות שצרחו זה על זה כדי לקבל את המקום הטוב ביותר בפסטיבל. לא היה צ'אנס לאף להקה לקבל בדיקת סאונד לפני ההופעה שלה או לבדוק משהו אחר, כולל הפסנתר המעופף שלי. אז בינתיים הציעו לי לבדוק בשטח אופנוע כבד. זה היה אופנוע של סוזוקי ובחיי, כמה שרציתי אותו. כשחזרתי אל מאחורי הבמה, ראיתי שיש מריבה בין המנהל שלנו, די אנתוני, לבין ההנהלה של דיפ פרפל. הם התווכחו מי יעלה ראשון. היה ידוע שהזמן הכי טוב לעלות בפסטיבל היה לפני החשיכה. כך אתה מסיים מוקדם את ההופעה שלך ונהנה מהתאורה. בסוף עלינו אחרי דיפ פרפל ואחרי שריצ'י בלאקמור תקע את הגיטרה שלו במצלמה וזה עלה להם המון כסף. מבחינתי, זה היה אירוע נהדר".


גם להקת בלאק סאבאת' סיפרה על האירוע בספריה...


הנה מה שהבסיסט, גיזר באטלר, כתב בספרו: "לאחר שבתון של ארבעה עשר חודשים, חזרנו לדרך במאי 1974. ההופעה הכי גדולה שלנו באותה שנה - וכנראה הכי גדולה שלנו אי פעם, מבחינת גודל הקהל - הייתה בקליפורניה ג'אם. זה היה אירוע ענק, התכנסות של כמה מהלהקות הגדולות בעולם. אבל באופן מוזר, פטריק מיהן, המנהל שלנו, לא טרח לספר לנו על זה עד הרגע האחרון. נרגעתי בבית כשקיבלתי טלפון מאחד מאנשי הצוות שלנו, ששאל היכן אני. אמרתי לו שאני באנגליה, והוא ענה, 'למה? יש לך הופעה באמריקה בשבוע הבא'. ישר פניתי בטלפון לפטריק ושאל אותו מה לעזאזל קורה. הוא ענה, 'סידרתי הכל, החוזים נחתמים, אז אתה לא יכול לנוח. היזמים יתבעו אותך'. שאלתי אותו מי עוד ברשימת האמנים והוא אמר דיפ פרפל ואמרסון, לייק ופאלמר, האיגלס ועוד. לא יכולנו באמת לדחות הופעה כל כך חשובה, כמה שאני נהניתי מהחופשה שלי באנגליה. ועד מהרה חזרנו לשם, טסנו למקום במסוק מצויד בקופסה של קוקאין. כשהגענו לשם, דיפ פרפל ו-ELP עדיין התווכחו מי תעלה אחרונה (שתיהן רצו להופיע בזמן שהשמש שוקעת, אז האמרגן אמר לנו,

'תראו, אתם הייתם אמורים להיות בראש האירוע, אבל שתי הלהקות האלה אומרות שהן לא יופיעו אלא אם כן השמש שוקעת. אכפת לכם להופיע קודם?' לא היה אכפת לנו. אם תצפו בסרט, אני נראה שם ממש מטורף כשאני קופץ על כל הבמה בשירים הראשונים - תוצאה של כמה גרם של קוקאין ו-400,000 אנשים שמסתכלים עליך".


ב-6 באפריל בשנת 1974 נערכה באולם "THE DOME" שבברייטון, אנגליה, תחרות האירוויזיון. להקת כוורת שלנו הגיעה לשם, בתור להקת POOGY, ושרה את "נתתי לה חיי", כששישה מחבריה על הבמה והשביעי, יוני רכטר, עמד על דוכן המנצחים. הסיפור שלא הכרתם על כוורת באירוויזיון, לאחר שראיינתי את חבריה לעומק גם על זה, נמצא בגרסה המורחבת של ספר הרוק הישראלי. לרכישה בלחיצה פה.



ב-6 באפריל בשנת 1965 הופיע אריק קלפטון את הופעתו הראשונה עם ג'ון מאייאל ולהקתו. ההופעה נערכה במועדון בלונדון. לא ידוע באיזה מועדון זה התרחש.



הייתה זו בכורה בימתית לא מרהיבה ומתופף ההרכב, יו פלינט, סיפר: "לא ערכנו חזרות עם קלפטון לפני כן. פגשתי אותו ברחוב, נכנסנו לרכב ההסעות ונסענו מיד למקום ההופעה. אריק ניגן שם כמו שרק הוא יכול".

אותו רכב הסעות שפלינט הזכיר היה רכב המסחרית שקנה מאייאל, מתוצרת BEDFORD, ואף התקין בצידו האחורי מיטה לעצמו, שם גם חיכו לו פיג'מה וערכה לצחצוח שיניים.


למרות ההיכרות השטחית עם שאר הלהקה ביום זה, החליק קלפטון בבטחה לעמדת הגיטריסט, שהייתה עד אז שייכת לרוג'ר דין. קלפטון גם נאלץ ללבוש את החליפה, בצבע בז', שנהג ללבוש דין לפניו על הבמה, כחלק מלבוש הלהקה. הגיטריסט גם אולץ לשים על עצמו עניבה ולהתחמש במכנסיים שחורים.


מאייאל סיפר, שנים לאחר מכן, על הרושם הראשוני שקלפטון הותיר עליו: "הוא היה מדהים. הוא היה הגיטריסט הראשון ששמעתי שבאמת היה לו את זה. הקשבתי כל חיי לתקליטים וידעתי מיד שיש לו את הצליל הנכון. ברור שהוא היה האיש הנכון. זה היה קסם".


הגיטרה שקלפטון ניגן בה בהופעה זו הייתה פנדר טלקאסטר אדומה, שהחזיר לידיו מג'ף בק, שהחליף אותו ביארדבירדס. "זו הייתה גיטרה מזופתת", קבע בק שנים לאחר מכן.


ב-6 באפריל בשנת 1966, בשעה 14:30, החלה להקת הביטלס לעבוד באולפני EMI על התקליט REVOLVER - ודווקא על השיר הכי מוטרף בו, TOMORROW NEVER KNOWS, שבשלב זה נקרא בשם MARK 1.



ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-6 באפריל בשנת 1973 וחמישה ימים לאחר שהוכרז רשמית שג'ון לנון, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר סיימו את עסקיהם עם אלן קליין - ג'ון הגיע, ביחד עם יוקו אונו, למשרדי רשת ITN כדי לצלם ראיון לתוכנית בענייני אקטואליה, WEEKEND WORLD, ששודר יומיים לאחר מכן.



שם הוא סיפר למצלמה את מה שקרה עם קליין: "יש סיבות רבות מדוע דחפנו אותו מאיתנו. אני לא מעוניין להיכנס לכל הפרטים, אז בואו רק נגיד שהחשדות של פול כלפיו היו מוצדקות. אני חושב שתוקף החוזה של שלושתנו מול קליין פג בפברואר. נהגנו לחדשו מדי חודש ואז מדי שבועיים, עד שהחלטנו לבעוט אותו. נכון שאני הוא זה שהביא אותו אבל מזה זמן רב לא הייתי מרוצה מהסיטואציה איתו. לא רציתי לעשות מעשה פזיז וחשבתי שאולי הדברים בינינו יסתדרו. עם זאת, אין סיכוי שהביטלס יחזרו, למרות שאני שונא לקבוע שמשהו לא יקרה במאת האחוזים, כי אני משנה את דעתי כל הזמן. אבל אין לי תחושה שאומרת לי שכדאי לחזור, וכך נראה לי שגם לאחרים. אנשים רוצים שנחזור במחשבה שהדברים בביטלס תמיד היו נפלאים. אבל זה כלל לא היה כך! ואם נחזור? תתארו לכם תחת איזו זכוכית מגדלת ישימו אותנו! אין דבר שנעשה שיתאים לחלום של האנשים עלינו. אז עדיף לשכוח את זה".


הראיון מסתיים עם לנון שמנופף למצלמה ואומר: "הי, דודה מימי. מה שלומך? אנחנו בסדר גמור פה! אנו אוכלים היטב ולא ויתרתי על האזרחות הבריטית שלי. אני רק רוצה לחיות פה בארה"ב. זה הכל".


ב-6 באפריל בשנת 1968 החלה להקת פינק פלויד להקליט מוזיקה לפסקול סרט דל תקציב שנקרא THE COMMITTEE.



הסרט בן 55 הדקות בויים על ידי פיטר סייקס וכיכב בו פול ג'ונס (הסולן אז של להקת מנפרד מאן). גם ארתור בראון ולהקתו מתארחים בסרט. ההקלטות עם פינק פלויד ארכו ארבעה ימים.


יום זה היה גם התאריך הרשמי בו נמסר לתקשורת כי סיד בארט עזב את הלהקה, כשהאמת היא שהוא פוטר ממנה.


בארט, בתחילת הקריירה של פינק פלויד, החל מיד לכתוב שירים ללהקה, בהשפעת הזרם הפסיכדלי שחווה באותן שנים את ימי הזוהר שלו. עם עליית הפופולריות של הלהקה החלו הלחצים של החיים בדרכים והשימוש בסמים לערער את בריאותו הנפשית. בינואר 1968 צורף דיוויד גילמור ללהקה כדי לעזור לו לנגן ולשיר בהופעות. עם זאת, התנהגותו של בארט הפכה יותר ויותר בלתי אפשרית לשאר; הוא התנכר מהם לעתים קרובות, נשאר הרחק מהמציאות, ובאמצע הופעה הוא בהה בחלל, או שעלה עם גיטרה אך ללא מיתרים בה, ללא שום סיבה הגיונית.


ההרצאה "הצד האפל של החומה - הסיפור של פינק פלויד" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-6 באפריל בשנת 1981 יצא תקליט חדש ללהקת WHITESNAKE ושמו COME AN' GET IT.



אז הנה מה שמצאתי שנכתב בעיתון ליברפול אקו מאותה שנה בביקורת: "זה מה שהם רוצים. מוזיקה שתניע אותם. ראשים מתנדנדים כמו הכלבים המצחיקים במושב האחורי ברכב. קוברדייל ושות' מתרוצצים דרך קבוצה חזקה של שירי רוקרים רועשים, באופן מובטח שיגרום לשכנים לארוז כדי לעבור לחופשה ממושכת. ללא ספק זה אלבום שיגיע לצמרת מצעד המכירות תוך זמן קצר".


ובעיתון EVENING STAR מלנקשייר נכתב בביקורת אז: "מאז תחילת ההרכב הזה של דיוויד קוברדייל, עמדתה של הלהקה מעולם לא הייתה מוטלת בספק עם נגנים ותיקים ועם אחד הזמרים התובעניים החזקים ביותר של הרוק. זה היה עניין של זמן עד שהם יגיעו לשיא. ובכן, זה הגיע עם תקליט מעולה, נתח מאצ'ו-רוק עוצמתי מלא במילים סקסיסטיות של קוברדייל עם הגיטרות המסוגננות שטופות הבלוז של ברני מרסדן ומיקי מודי ועם חדר המכונות של איאן פייס, ג'ון לורד וניל מורי שמתקתק שוב ללא הפוגה. השיר CHILD OF BABYLON הוא הכוח בועט של האלבום, שנועד להיות אחד מהטובים ביותר של הלהקה עד כה. הפגם האמיתי היחיד הוא ההכללה המטרידה של קטעי מילוי לכאורה, כמו TILL THE DAY I DIE".


ב-6 באפריל בשנת 1981 יצא תקליט סולו ראשון של חבר כלשהו בלהקת קווין. ולא, זה לא פרדי מרקיורי (כפי שחירטטו לנו בסרט רפסודיה בוהמית) אלא המתופף, רוג'ר טיילור, ושם תקליטו הוא FUN IN SPACE.



האמת? זה תקליט שתמיד מזכיר לי את נעוריי, כמי שלהקת קווין הייתה אחת הלהקות הכי אהובות עליי. לכן, התקליט של רוג'ר טיילור העניק לו עוד זווית כייפית - מה גם שאהבתי מאד את קולו המחוספס, הרוקי והמדויק. עדיין, הופתעתי פה ממגוון סגנונות מוזיקה, כולל גל חדש ומוזיקה אלקטרונית. "כן, המגוון של החומר הוא כנראה נקודת התורפה היחידה, שבה המבקרים עלולים להאשים אותי", הוא אמר לעיתון פופקורן בשנת 1981. "אבל כאלבום סולו ראשון ניצלתי את ההזדמנות כדי להראות את כל הספקטרום שלי. האלבום השני יהיה בנוסח גל חדש יותר".


תקליט זה הגיע ארבע שנים לאחר שהוא היה גם הראשון מהלהקה להוציא תקליטון סולו בשם I WANNA TESTIFY. התזמון של צאת התקליט הצביע על כך שטיילור היה אולי החבר הכי חסר מנוחה בלהקה בזמן הזה או לפחות הכי לא מיוצג במונחים של קרדיטים לכתיבת שירים (עד לנקודה זו, הקרדיטים שלו בדרך כלל הגיע עד שני שירים בכל אלבום של קווין). לשם כך, הוא אמר בשנת 1984, "הרגשתי שאני הופך יותר יצירתי, ורציתי מוצא גדול יותר מזה שקווין נתנה לי. רציתי, אני מניח, להיות יותר מסתם חבר בלהקה".


זה החל במהלך הפסקה של שלושה שבועות מסיבוב הופעות עם קווין, בשנת 1978, כשטיילור הגיע לאולפן ההקלטות הקבוע אז של הלהקה, MOUNTAIN בשווייץ, לעבודה על אלבום סולו, שם הרכיב עשרה שירים עליהם הוא שר וניגן בכל הכלים, כשטכנאי ההקלטה, דיוויד ריצ'רדס, הוסיף סינטיסייזר - הכלי שממנו נמנעה קווין כל כך הרבה זמן ויעמוד במרכז הבמה ב-FUN IN SPACE ובאלבום האולפני הבא של קווין, THE GAME. אחרי הכל, הוא היה חבר הלהקה שקידם את השימוש בסינטיסייזרים, אז זה לא מפתיע שהאלבום שלו שופע צלילים מהם.


"ישנן סיבות שונות לכך שניגנתי בכל כלי הנגינה", טיילור הסביר לעיתון פופקורן. "ראשית, יש לי רעיונות משלי איך השירים צריכים להישמע. חשוב לי יותר להראות כמה יכולות משלי. בסופו של דבר אני לא רוצה לבלות את חיי מאחורי התופים. יש עוד המון מתופפים שמראים שאלבומי סולו הם לא רק עניין של נגני גיטרה, זמרים או נגני קלידים". היכולות של טיילור בגיטרה, בס וקלידים, מרשימות למדי.


לקראת סוף ההקלטות הראשונות של THE GAME, ביולי 1979, בזמן שהאחרים חזרו למשפחותיהם באנגליה, טיילור נשאר באולפן לעבוד על עוד רעיונות לאלבום הסולו. הוא המשיך להרכיב את האלבום שלו, צעד אחר צעד, עד שזה הושלם בתחילת 1981.


"בעבר, כתבתי כל כך הרבה שירים", אמר טיילור, "שזה היה בלתי אפשרי להכניס אותם לאלבום של קווין. אז אלבום סולו היה האפשרות היחידה. היו דברים מסוימים שרציתי לעשות שלא היו בפורמט של קווין; במובן מסוים, זה כמו לשטוף את המערכת שלך, ועד שעשית את זה - אתה פשוט לא מרגיש מסופק. אם אקבל עוד רעיונות לשירים, אולי בסופו של דבר אעשה עוד אלבום סולו, אבל קווין תמיד תזכה בעדיפות גבוהה יותר". טיילור יוציא בהמשך עוד אלבומי סולו.


בדיוק כמו האלבומים של קווין, FUN IN SPACE שוחרר דרך חברות התקליטים EMI ו-ELEKTRA אבל המכירות היו גרועות יחסית, במיוחד בארצות הברית. באנגליה הוא נכנס למקום ה-18, במצעד המכירות, ומשם הוא זחל במהרה החוצה. בארצנו יצא התקליט בזמנו עם כיתוב בעברית על העטיפה (בנוסף לאותיות העבריות בעיצוב המקורי שלא אמרו דבר מלבד נונסנס) שיסביר לצרכן הישראלי שמדובר במתופף של קווין. מה שברור פה, טיילור לא הלך על הנוסחה המנצחת של קווין אלא בחר להתנסות בכיוונים מוזיקליים שכנראה לא התאפשרו לו בלהקת האם המלכותית.


עטיפת התקליט רמזה על כיוון עתידני, כשדווקא מודל החוצן בה זרק לימי העבר של הלהקה, כי היה זה טים סטאפל, חברו של טיילור עוד מימי להקת SMILE, ממנה נבנתה להקת קווין, שבנה את המודל הזה כשהם עוד היו יחדיו. שנים לאחר מכן, הוא נדהם לגלות את יצירתו מתנוססת בעטיפת תקליט הסולו של חברו המצליח.

טיילור: "שם התקליט לא אומר שזה צריך להיות נחשב כמו הבן של הפרויקט 'פלאש גורדון' שעשינו, אבל במובנים רבים הוא נוסטלגי... יש לי כמה ספרי מדע בדיוני ישנים ומגזינים בהם אני מעיין מעת לעת. אולי יש דברים שם למעלה בחלל שצופים בנו. לא הייתי מוצא את זה מפתיע בכלל".


עדיין, עיתון רקורד מירור הבריטי כתב ביקורתו בדיוק את מה שטיילור לא רצה שיהיה: "זהו הבן של פלאש גורדון; יש לו מאפייני סגנון קומיקס דומים. להקשיב לזה זה הכי כיף שיש מלבד לשחק ב SPACE INVADERS".


בעיתון מלודי מייקר הבריטי פורסמה ביקורת קשה יותר: "זה מתענג על יהירות בומבסטית, עם ריח של קווין ושל איש עשיר עם פינוק עצמי שמתפרע בשני צדדים של אלבום".


ההרצאה "לילה באופרה - הסיפור של להקת קווין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-6 באפריל בשנת 1970 הודיע מנהל להקת פליטווד מאק, קליפורד דייויס, לעיתון המוזיקה הבריטי NME שפיטר גרין, הגיטריסט והיוצר הראשי של הלהקה, פורש ממנה באופן רשמי.



כותרת הידיעה הייתה "המנהיג של מאק פורש סופית ב-25 במאי" ונמסר גם שארבעת החברים הנותרים ימשיכו בלעדיו ואולי יצרפו אליהם גיטריסט. לאור עזיבתו של גרין הוחלט לבטל את סיבוב ההופעות הבריטי, שתוכנן ליוני 1970.


באותו גיליון של NME פורסם גם ראיון עם גרין ובו ביקש הגיטריסט להסביר: "יש הרבה סיבות לעזיבתי והעיקרית בהן היא הרצון שלי לערוך שינוי. אני רוצה לשנות את כל חיי. אני תמיד מודאג בנוגע למה שנכון לעשות מול אלוהים ומה אלוהים מתכנן עבורי. זה הדבר הכי חשוב אצלי, שתופס את כל מחשבתי. כפי שאתם יודעים, יש כעת תנועה גדולה שמתרחשת. סוג של מהפכה. אני רוצה להיות חלק מזה. לכן, בשביל להיות בלהקה - אני צריך סביבי את האנשים שחושבים בדיוק כמוני. חשתי שמקטינים אותי, בתור אחד משלושה גיטריסטים שעומד בקדמת הבמה.


זה היה כיף כשזה התחיל אבל לאחר מכן זה כבר לא היה נעים לי, הצורך לפסוע לאחור ולאפשר למישהו אחר בלהקה לבצע את שלו. אני רוצה לעשות מוזיקה בה אני נמצא במאת האחוזים. אני רוצה לבצע ג'אמים עם הרבה הרכבים. פליטווד מאק הפכה לסוג של עסק שאני לא רוצה להיות חלק ממנו. אני רוצה להיות חופשי לחלוטין ופשוט להעניק את המוזיקה שלי לאנשים. יהיו אנשים שיחשבו שאני משוגע, אך הם רק אנשי המוח העסקי. מבחינתם, מי שלא רוצה להיות עשיר הוא דפוק מיסודו. לחברי פליטווד מאק בישרתי את הרצון שלי לעזוב כשהיינו במינכן. הם הגיבו בפליאה גמורה ונראו מצוברחים מזה. אני גם רוצה שתקליט הסולו הבא שלי יימכר במחיר הנמוך ביותר וכך יגיע לכמה שיותר אנשים".


גם זה קרה ב-6 באפריל:



- בשנת 1971 נערכה היכרות מאחורי הקלעים בין הזמר ג'יימס טיילור והזמרת קרלי סיימון. זה קרה אחרי הופעתה במועדון הטרובאדור הידוע בלוס אנג'לס. הם נישאו בנובמבר 1972.


- בשנת 1968 הגיע קליף ריצ'ארד למקום השני באירוויזיון עם השיר CONGRATULATIONS. הייתה זו ספרד שניצחה אותו בנקודה.


- בשנת 1966 שהה בוב דילן בלוס אנג'לס על מנת לפקח על המיקס הסופי של אלבומו BLONDE ON BLONDE.


- בשנת 1968 פתחו משרדי APPLE CORPS LTD של הביטלס את משרדיהם בלונדון. הנה טריוויה קטנה: השם APPLE CORPS הוא ניסיון של פול מקרטני, שהגה את השם, להחביא בתוכו את המושג APPLE CORE (ליבת תפוח).


- בשנת 1969 שידרו ג'ון פיל ואלן פרימן, שני שדרנים ברדיו BBC, את השיר החדש של הביטלס, שנקרא GET BACK. השניים הכריזו בשידור שתאריך יציאת השיר לשוק יהיה ב-11 באפריל. אך מה שהמאזינים לא שמעו בשידור זה שהשניים שכנעו את מקרטני שהשיר הזה זקוק למיקס טוב יותר. מקרטני השתכנע.


- בשנת 1968 שיחררה להקת פינק פלויד הודעה רשמית על עזיבתו של סיד בארט את ההרכב. ההודעה הרשמית לא ציינה שמצבו הבריאותי הידרדר עקב שימוש מופרז בסמים שגרמו לנזק בלתי הפיך. שני המנהלים של הלהקה החליט להפסיק את ניהולה וללכת לנהל רק את בארט בחושבם כי הוא היוצר המוסיקלי היחיד והאמיתי בלהקה ושיש להשקיע אך ורק בו.


- בשנת 1968 נערכה הופעת הבכורה של להקת CARAVAN. כמאה איש נדחקו אז למועדון BEEHIVE שברחוב דובר מס' 52 שבלונדון. גם הקהל וגם הלהקה ידעו אז שיש פה משהו מוזיקלי מיוחד.


- בשנת 1956 חתם אלביס פרסלי חוזה צילומי סרטים לקולנוע מול חברת PARAMOUNT. החוזה הזה היה לשבע שנים. ושש שנים בדיוק לאחר מכן פורסמה כתבה בעיתון המוסיקה NME, שתהתה האם אלביס עושה יותר מדי סרטים ומזניח בהתאם את הקריירה המוסיקלית שלו.


- בשנת 1977 נעצר בניו יורק אלן קליין, לשעבר רואה החשבון של הרולינג סטונס ושל הביטלס, באשמת העלמות מס הכנסה.


- בשנת 1963 החלה אשתו של ג'ון לנון, סינת'יה, להרגיש כאבי צירים בעת שערכה קניות בסמטת פני ליין שבליברפול. ג'וליאן לנון נולד יומיים לאחר מכן.


- בשנת 1969 הקליטה להקת JEFF BECK GROUP את השיר SPANISH BOOTS, שיצא לבסוף בתקליט השני של הלהקה, BECK OLA. הזמר בלהקה הזו אז היה רוד סטיוארט והבסיסט היה רון ווד.


- בשנת 1969 פרש מהקינקס הבסיסט המקורי שלה, פיט קוואיף. עזיבתו יצרה התמרמרות לא קטנה של שאר החברים נגדו לאורך השנים. ריי דייויס אף התבטא בעיתונות בקוראו לבסיסט במילים "חובבן", "לא אוהב מוסיקה אמיתי". קוואיף הסביר את עזיבתו בשל אכזבתו מהיחס שקיבל משאר חברי הלהקה והנהלתה. הוא הרגיש שהם מחשיבים אותו כנגן מדרג ב'.. הוא אף הכחיש את ההשערה שעזיבתו נבעה מהנפילה בפופולריות הלהקה בתקופה ההיא.


- בשנת 1965 הקליטו הביץ' בויז את השיר CALIFORNIA GIRLS. בריאן וילסון כתב את הלחן ומייק לאב את המילים. באולפן נמצאת עמם חטיבת נגני האולפן המיומנת, שכוללת גם את המתופף האל בליין והבסיסטית קרול קיי.


- בשנת 1987 הוציאו עורכי דינו של רוג'ר ווטרס הצהרה שהוא הכוח היצירתי היחיד בלהקת 'פינק פלויד' ולפיכך הוא גם היחיד שראוי לשאת הלאה את שם הלהקה. בכך ניסה ווטרס למנוע משאר חברי הלהקה להמשיך להופיע ולהקליט תחת השם הזה. ניסיונותיו של ווטרס לא הצליחו למנוע זאת מהם.


- בשנת 1967 הורכב המאסטר הראשון של התקליט 'סרג'נט פפר' של הביטלס. במאסטר הראשוני הזה היה סדר השירים שונה במקצת מהגירסה הסופית. זאת כי צד א' של המאסטר הכיל את השירים בסדר הבא:

SGT PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND

WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS

BEING FOR THE BENEFIT OF MR KITE

FIXING A HOLE

LUCY IN THE SKY WITH DIAMONDS

GETTING BETTER

SHE'S LEAVING HOME


- בשנת 1984 הודיע הגיטריסט סטיב ואן זאנט, שהוא פורש מלהקת הליווי של ברוס ספרינגסטין, THE E STREET BAND. ואן זאנט חזר להרכב בשנת 1995.


- בשנת 1968 הגיעו סיימון וגרפונקל לצמרת המצעד האמריקאי עם פסקול הסרט THE GRADUATE.


- בשנת 1965 יצא באנגליה EP (תקליטון מורחב) של הביטלס בשם BEATLES FOR SALE. צד א' של התקליטון היה עם השירים NO REPLY ו- I'M A LOSER. צד ב' של התקליטון היה עם השירים ROCK AND ROLL MUSIC ו- EIGHT DAYS A WEEK.


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page