רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-6 באפריל בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-6 באפריל (6.4) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "אני ממש לא מתגעגע לפול סיימון בשום צורה. אני יכול להעריך את הכתיבה שלו ולהרגיש כמה הייתי רוצה לשיר כמה מהשירים, אבל זה בערך כמו שאני ארגיש לגבי כל כותב שירים. שמעתי את האלבום BRIDGE OVER TROUBLED WATER בפעם הראשונה מזה זמן מה לאחרונה, ובסוף הצד הראשון, בשיר SO LONG FRANK LLOYD WRIGHT, הבנתי שבתקליטים שלנו תמיד היינו מאוד זהירים מבדיחות. זאת למרות שתמיד השתטינו. כמעט אף פעם לא נשמר שום דבר קליל בהקלטות שלנו. מי יודע למה. והבנתי שבמיקס הורדנו את אחד הדברים שמאוד נהניתי ממנו, כי אף אחד מעולם לא אמר לי ששמע את זה. זה מתרחש בסוף השיר הזה, כשאני חוזר על SO LONG שוב ושוב... ואני חושב שזה בחזרה הרביעית כשברקע פול ורוי היילי הטכנאי צעקו SO LONG ALREADY, ARTIE. אהבתי את זה. אמרתי שנצטרך לעשות את זה גדול אבל הם היו מאוד זהירים" (ארט גרפונקל בשנת 1973)

ב-6 באפריל בשנת 1974 נערך בקליפורניה פסטיבל CALIFORNIA JAM, מול קהל של כ-200,000 איש. בין האמנים שהופיעו היו: דיפ פרפל, איגלס,RARE EARTH, בלאק סאבאת', אמרסון לייק ופאלמר, אדמה רוח ואש, SEALS AND CROFTS ו- BLACK OAK ARKANSAS.

אחד הרגעים הבלתי נשכחים בכל הפסטיבל הזה בא לקראת סוף הופעתה של דיפ פרפל. כשריצ'י בלאקמור חטף עצבים ושבר את אחת הגיטרות שלו בכוונה לתוך עדשת מצלמת טלוויזיה. הצלם היה על סף התקף לב.

ההתעללות הזו של "האיש בשחור" (כינויו של בלאקמור) באה כתוצאה מסירובו לעלות לבמה לפני השקיעה. ההופעות שנערכו לפני דיפ פרפל הסתיימו בזמן (או אף לפני המועד המשוער) והקדימו את זמן עלייתה המשוער של דיפ פרפל. זה היה מפתיע ולא מתוכנן. המפיקים שמחו וחשבו שדיפ פרפל, הבאה בתור, תעלה לפני הזמן שנקבע. אבל בלאקמור לא הסכים לעלות לפני השקיעה. הוא עקשן. הוא לא היה מוכן להופיע באור יום. הוא לא סבל כשאחרים לא עושים את עבודתם נאמנה ומפילים את התוצאות על כתפיו. לא פעם הוא הוכיח שיש לזה תוצאות הרסניות. פסטיבל הרוק לא היה יוצא מן הכלל, במצב שכזה.

דיפ פרפל היו האמנים המובילים בפסטיבל וגם קיבלו את השכר הגבוה ביותר. לכן היו לבלאקמור דרישות ברורות. הוא לא הסכים לצאת מחדר ההלבשה עד שהשמש תשקע. להקת אמרסון, לייק ופאלמר, שהייתה אמורה לעלות אחרי דיפ פרפל, החלה ללחוץ שאם השעה תתאחר מאד חבריה לא יעלו לבמה ועדיין יקבלו את שכרם, לפי החוזה. כולם היו לחוצים חוץ מבלאקמור. הוא ידע שלפי החוזה היו אמורים להיות בקהל 60,000 איש בלבד. אבל בפועל הגיעו יותר מפי שלוש. כשדיפ פרפל הייתה עסוקה בבדיקת הכלים והסאונד על הבמה רץ אחד מאנשי ההפקה והורה להם לרדת מיד, כי אנשים כבר נכנסים למתחם. בלאקמור חרק שיניים ולא שכח זאת.

שנה לאחר מכן הסביר בלאקמור, בעיתון רולינג סטון, את הסיבה למעשיו שם: "המפיק, שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו, נכנס לחדר ההלבשה ודרש שאעלה מיד לבמה. התעלמתי ממנו. הוא המשיך לעמוד שם ואמר שיבטל את הופעתנו אם לא אעלה לבמה עד שיסיים לספור עד 30. ישבתי שם, כיוונתי את הגיטרה שלי והקשבתי לו סופר בקול רם. הוא לא הגיע ל-15 כשהעפתי אותו מהחדר. לא היה אכפת לי מהכסף שעמדנו להפסיד. זה היה עניין עקרוני. אפילו ג'ון לורד בא אליי והתחנן שאעלה כבר למען הלהקה. אמרתי לו שבפירוש לא ושאני מוכן לפרוש מהלהקה כאן ועכשיו. מישהו אחר מחברת ההפקה ניגש אליי וביקש בנימוס שאעלה. כעסתי מאד אבל בגלל שהוא היה נחמד אז עליתי".

בלאקמור עלה עם דיפ פרפל לבמה, ביצע הופעה מעולה כשבסופה החליט לעשות מעשה. זה היה בסוף ביצוע ארוך לשיר SPACE TRUCKIN. הוא שבר כמה גיטרות והעיף את השברים לקהל. גיטרה אחת הוא כמובן ניפץ לתוך עדשת מצלמה. את הסיבה לכך הוא הסגיר בהמשך: "לא תכננתי לשבור את המצלמה. רציתי להרוג את האיש שאיים עליי כשבא לספור עד 30. אם הוא היה ע הבמה הייתם רואים הרבה יותר ממצלמה אחת שבורה. אני לא אוהב אלימות אבל רתחתי באותה הופעה. הוא דיבר אליי כאילו הייתי זבל. לא מצאתי אותו על הבמה אז השתלחתי במצלמה".

בלאקמור הובהל מחוץ לבמה והוכנס לארגז משא. כך הצליח לחמוק משם מבלי שהמפיקים ימצאוהו וימסרוהו לשוטרים למעצר. לא רק המצלמה הפריעה להפקה. בלאקמור השתמש במהלך אקט ההשתלחות גם בפצצה שאפקט הרעם שלה היה אדיר וגרם להתחרשות של כמה אנשים שעמדו בקרבת המקום. מנהל הלהקה, ג'ון קולטה: "אנשים צרחו עליי כי ריצ'י גם זרק שברי גיטרה ומגברים מהבמה לקהל באופן שסיכן אנשים". אבל עם הגיעו של ריצ'י למסוק שהיה אמור לקחת את הלהקה סירב הטייס להתרומם. מכוניות עם סירנות החלו לדלוק לכיוון. הטייס עמד בסירובו עד שהבין כי לא יקבל תשלום על שירותיו וניגש לפעולה. בלאקמור היה חייב לעוף במהרה מהאזור לפני שייעצר. למחרת הוצפתי בשיחות טלפון קולניות ואיומים בתביעות. אנשים שהתחרשו, הצלם שמצלמתו נשברה, המפיקים. הצלם לא חזר לעבוד יותר. הוא לא יכל לשאת זאת יותר".

למרות כל האיומים, דיפ פרפל שילמו רק 5,000 דולר פיצויים לתיקון המצלמה. סכום קטן יותר שולם לג'ון טדסקו, פועל במה שטען כי התחרש מהפיצוץ שנגרם מהפעלול של בלאקמור.

ההרצאה "עשן על המים - סיפורה של להקת דיפ פרפל" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616459

גרג לייק, מלהקת אמרסון לייק ופאלמר, כתב על האירוע CALIFORNIA JAM בספרו:

"בחלק הספציפי הזה של סיבוב הופעות, הופעה אחת שעדיין תקועה בזיכרון שלי היא פסטיבל ג'אם בקליפורניה באונטריו ספידוויי, שהתקיים ב-6 באפריל 1974.ELP נוספו באיחור לרשימת האמנים על מנת לעזור להגביר את מכירת הכרטיסים. זה הפך להופעה שוברת שיא מבחינת כרטיסים בתשלום - כביכול בסביבות 350,000 איש - והיזמים נעשו כל כך מודאגים שהם הפסיקו למכור כרטיסים. ההערכות משתנות לגבי הגודל האמיתי של הקהל, וכל מה שאני יכול להגיד לכם הוא שמלמעלה על הבמה, הקהל נמתח לאחור ככל שהעין יכלה לראות - אולי היו חצי מיליון או יותר. הייתה שם מערכת ההגברה הכי רועשת שהותקנה אי פעם עד אז, והוצאנו צוות שלנו לשם רק כדי לוודא שאיכות הסאונד שלנו תהיה טובה ככל שיכולה להיות. הפסטיבל גם רץ לפי לוח הזמנים, אשר היה דבר מאוד חריג באותם ימים. מסיבה מוזרה, היזמים עדיין לא

קבעו סדר הופעות למופע עד שהגענו לאתר. נשאלנו מתי נעדיף להופיע, ואמרנו שממש לא היה אכפת לנו.

אני חושב שבסופו של דבר, כל המנהלים של האמנים הגדולים עשו הגרלה. התברר שנבחרנו לסיים את המופע

אחרי הסט של דיפ פרפל. נראה היה שחלק מחברי דיפ פרפל לא היו מרוצים מהעמדה שלהם כי הם רצו להופיע בשעת בין ערביים. לא משנה מה הסיבה, הם כנראה זרקו חלק מהציוד לתוך הקהל, ובשלב מסוים לקראת הסוף שלהם בהופעה, ריצ'י בלאקמור ריסק את ראש הגיטרה שלו לאחת ממצלמות הקולנוע היקרות מאוד של ABC ששימשו לצלם את הבמה. זה הביא לקנס ענק, שנוכה מהשכר שלהם. בסופו של דבר ELP עלתה לבמה בסביבות השעה 21:00, והיה קפוא שם במדבר אבל ביצענו את אחת ההופעות הטובות ביותר של הקריירה שלנו - היינו בשיא וזה דפק כמו שעון".

וקית' אמרסון כתב בספרו על הפסטיבל:

"הכנתי תלבושת מיוחדת להופעה הזו וזכור לי שלא היה קל להגיע אל האזור בגלל הפקקים. כשהגענו לשם, נתקלנו במנהלי להקות שצרחו זה על זה כדי לקבל את המקום הטוב ביותר בפסטיבל. לא היה צ'אנס לאף להקה לקבל בדיקת סאונד לפני ההופעה שלה או לבדוק משהו אחר, כולל הפסנתר המעופף שלי. אז בינתיים הציעו לי לבדוק בשטח אופנוע כבד. זה היה אופנוע של סוזוקי ובחיי, כמה שרציתי אותו. כשחזרתי אל מאחורי הבמה, ראיתי שיש מריבה בין המנהל שלנו, די אנתוני, לבין ההנהלה של דיפ פרפל. הם התווכחו מי יעלה ראשון. היה ידוע שהזמן הכי טוב לעלות בפסטיבל היה לפני החשיכה. כך אתה מסיים מוקדם את ההופעה שלך ונהנה מהתאורה. בסוף עלינו אחרי דיפ פרפל ואחרי שריצ'י בלאקמור תקע את הגיטרה שלו במצלמה וזה עלה להם המון כסף. מבחינתי, זה היה אירוע נהדר".

גם להקת בלאק סאבאת' סיפרה על האירוע בספריה...

הנה מה שהבסיסט, גיזר באטלר, כתב בספרו: "לאחר שבתון של ארבעה עשר חודשים, חזרנו לדרך במאי 1974. ההופעה הכי גדולה שלנו באותה שנה - וכנראה הכי גדולה שלנו אי פעם, מבחינת גודל הקהל - הייתה בקליפורניה ג'אם. זה היה אירוע ענק, התכנסות של כמה מהלהקות הגדולות בעולם. אבל באופן מוזר, פטריק מיהן, המנהל שלנו, לא טרח לספר לנו על זה עד הרגע האחרון. נרגעתי בבית כשקיבלתי טלפון מאחד מאנשי הצוות שלנו, ששאל היכן אני. אמרתי לו שאני באנגליה, והוא ענה, 'למה? יש לך הופעה באמריקה בשבוע הבא'. ישר פניתי בטלפון לפטריק ושאל אותו מה לעזאזל קורה. הוא ענה, 'סידרתי הכל, החוזים נחתמים, אז אתה לא יכול לנוח. היזמים יתבעו אותך'. שאלתי אותו מי עוד ברשימת האמנים והוא אמר דיפ פרפל ואמרסון, לייק ופאלמר, האיגלס ועוד. לא יכולנו באמת לדחות הופעה כל כך חשובה, כמה שאני נהניתי מהחופשה שלי באנגליה. ועד מהרה חזרנו לשם, טסנו למקום במסוק מצויד בקופסה של קוקאין. כשהגענו לשם, דיפ פרפל ו-ELP עדיין התווכחו מי תעלה אחרונה (שתיהן רצו להופיע בזמן שהשמש שוקעת, אז האמרגן אמר לנו,

'תראו, אתם הייתם אמורים להיות בראש האירוע, אבל שתי הלהקות האלה אומרות שהן לא יופיעו אלא אם כן השמש שוקעת. אכפת לכם להופיע קודם?' לא היה אכפת לנו. אם תצפו בסרט, אני נראה שם ממש מטורף כשאני קופץ על כל הבמה בשירים הראשונים - תוצאה של כמה גרם של קוקאין ו-400,000 אנשים שמסתכלים עליך".

ב-6 באפריל בשנת 1974 נערכה באולם "THE DOME" שבברייטון, אנגליה, תחרות האירוויזיון. להקת כוורת שלנו הגיעה לשם, בתור להקת POOGY, ושרה את "נתתי לה חיי", כששישה מחבריה על הבמה והשביעי, יוני רכטר, עמד על דוכן המנצחים.

בנוגע ללהקת אבבא וזכייתה, הנה כמה פרטי מידע מדליקים... אינגר סבנקה סיפרה: "הייתה לי חנות בנורלנדסגאטן, במרכז העיר. בני ופרידה ביקרו אותי מדי פעם כדי לקנות כמה בגדים. בשנת 1974 הם ביקשו ממני לעצב את בגדי הבמה שלהם בסגנון גלאם-רוק שהיה מאוד טרנדי אז. זה עלה כ-100 דולר לכל תלבושת. כל כך זול בהשוואה לעלויות היום!". בצירוף מקרים משמח, להקת אבבא שהתה בסוויטת נפוליאון במלון גרנד בברייטון. למרבה הצער, בין החזרות, ראיונות, מפגשי צילום ופגישות עם מפיצים פוטנציאליים,

היה לחברים מעט זמן לבקר בברייטון עצמה. ביורן אולבאוס סיפר: "אף אחד לא יכול לדמיין את המתח של אירוע כזה. העור שלך מצטמרר, הבטן שלך מתהפכת והגרון שלך מתייבש לגמרי. אתה רוצה לברוח מהכל".

בעקבות הניצחון שלהם בברייטון, חברי אבבא קיבלו מספר עצום של הצעות מכמה מדינות כולל ארצות הברית. אז החליט מנהל הלקה, סטיג אנדרסון, לבטל את סיבוב ההופעות שלהם בשבדיה, שסוכם בעבר בעל פה עם יזמים, כדי להתרכז בפעילויות הקידום הזרות שלהם. זו הייתה החלטה קשה שספגה ביקורת קשה אף יותר בקרב ארגונים ועיתונים שבדיים. אנייטה פלצקוג: "הזכייה באירוויזיון הייתה מהנה מאוד, אבל אחרי זה הגיעה תקופת עבודה שהייתה כה אינטנסיבית שהיה קשה ליהנות מההצלחה".

סיפורים על להקת כוורת מהאירוויזיון שלא הכרתם וסופרו לי אישית בראיונות שקיימתי עם חברי הלהקה, רק בהרצאתי על כוורת. לפרטים והזמנות: 050-5616459

ב-6 באפריל בשנת 1967 יצא תקליט הבכורה של להקת THE FREE DESIGN ושמו KITES ARE FUN.

למי שלא מכיר, זו להקה ווקאלית אמריקאית הידועה בהרמוניות השופעות והעיבודים המתוחכמים שלה, שהתגלתה בסוף שנות ה-60 כאחד הקולות הייחודיים של ז'אנר הפופ הרך. לעתים קרובות היא מזוהה עם תנועת הסאנשיין פופ, עם הרמוניות ווקאליות מורכבות, עיבודים ג'אזיים ומילים מהורהרות. למרות שחברי הלהקה לא זכו להצלחה מסחרית בתקופת הזוהר שלהם, המוסיקה שלהם חוותה פריחה מחודשת בעשורים האחרונים, משפיעה על אמנים בז'אנרים שונים וזוכה למעמד קאלט.

הלהקה הוקמה בשנת 1966 על ידי האחים כריס, ברוס וסנדי דדריק בדלבן, ניו יורק. אביהם היה טרומבוניסט בביג באנד ואמם פסנתרנית, מה שללא ספק השפיע על הכיוון המוסיקלי של הלהקה. כריס דדריק, כותב השירים והמעבד העיקרי, החדיר למוסיקה של ההרכב הבנה עמוקה של הרמוניה, קונטרפונקטים ועיבודים חכמים.

תקליט הבכורה של ההלהקה, KITES ARE FUN, יצא בתחילת 1968 וביסס את הסאונד המסחרי שלהם. שיר הנושא הפך ללהיט קטן ועזר ללהקה לצבור קהל מעריצים צנוע אך נאמן. השיר מדבר על ההנאות הפשוטות עם עפיפונים והדגים את היכולת של הלהקה לערבב פלא ילדותי עם מוסיקליות מתוחכמת. יש בריזה אפקטיבית שנושבת פה.

לקראת סוף אותה שנה יצא התקליט YOU COULD BE BORN AGAIN כשבעטיפתו האחורית הובטח ש"הנה הצלילים הרעננים ביותר ששמעתם אי פעם". אני לא בטוח בנוגע לצלילים הכי רעננים - אך זה בהחלט מרענן! כמו גם תקליט שירי חג המולד שיצא באותו זמן ונועד במקור להיות מוצר שחולק על ידי חיל האוויר - לא פחות! זאת כי כריס שירת שם אז כמוסיקאי. למעשה, צד אחד של התקליט בא עם זמרי הבלדות טוני סנדלר וראלף יאנג. הצד השני של התקליט בא עם הגיבורים שלנו. מן הסתם, זה התקליט הכי נדיר של FREE DESIGN.

למרות שבחי המבקרים ואיכות המוסיקה שלהם, החברים נאבקו לפרוץ להצלחה במיינסטרים. הצליל הרך והמורכב שלהם היה אולי נישתי מדי בעידן שנשלט על ידי רוק, פולק ומוסיקה פסיכדלית. המכירות של התקליטים לא היו משמעותיות. המשיכה של הלהקה הייתה בעיקר בייחודיות שלה, אבל זה גם הקשה לקטלג אותה בתוך סצנת המוסיקה הרחבה של אותה תקופה.

ביולי 1969 יצא התקליט HEAVEN / EARTH שהמשיך את הקו המוסיקלי והביא גם גרסאות כיסוי לשיר מהמחזמר "שיער" כמו גם IF I WERE A CARPENTER. שנה לאחר מכן יצא התקליט STARS - TIME - BUBBLES - LOVE. הפעם ביקשה החבורה לנוע יותר לכיוון רוק. יש פה יופי של אלמנטים בתחום - כמו למשל צליל הגיטרה הדיסטורשני בשיר BUBBLES או הסיטאר עם אפקט ה-PHASER בשיר I'M A YOGI. יכול להיות שזה התקליט הטוב ביותר שלהם. בהמשך אותה שנה הגיע SING FOR EVERY IMPORTANT PEOPLE. ההרכב פה צומצם לשלישיה לאחר פרישתו של ברוס דדריק. יש פה אפילו את שיר הנושא של רחוב סומסום. רק שיר אחד פה הוא מקורי של כריס דדריק. שירים אחרים פה נכתבו על ידי אבי הלהקה, ארט, כמו גם אחיותיו.

בשנת 1972 יצא התקליט ONE BY ONE. שוב יש פה מוסיקה נהדרת שהיא רכה אך מתוחכמת. למרות זאת, זה לא תקליט להתחיל איתו - למרות שיש פה אורחים כמו המתופף בילי קובהאם ואיש כלי הנשיפה מייקל ברקר. לצד השירים המקוריים יש פה גרסה ג'אזית ל-LIGHT MY FIRE ו-YOU ARE MY SUNSHINE. התקליט האחרון מה-FREE DESIGN בא באותה שנה תחת השם THERE IS A SONG. הפעם זה יא בחברת תקליטים אף קטנה יותר מהקודמים ואחריו העסק התפרק כאשר לחצים מסחריים ושינויים בתעשיית המוסיקה הקשו על הסאונד הייחודי שלהם לשגשג.

ייתכן שהמוסיקה של ה-FREE DESIGN הייתה נשארת כהערת שוליים נשכחת בהיסטוריה של הפופ אלמלא התחדשות ההתעניינות בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 בה. אמנים רבים החלו להצביע על ההרכב כבעל השפעה משמעותית עליהם.

כריס דדריק, שהמשיך בקריירה מצליחה כמלחין לקולנוע וטלוויזיה, הלך לעולמו בשנת 2010, אך עבודתו עם FREE DESIGN ממשיכה לפעום. המוסיקה מתוארת לעתים קרובות כ"הקדימה את זמנה" ומהדהדת בקרב מעריצים ומוסיקאים שמעריכים את תשומת הלב הקפדנית של בה לפרטים. אחחחח... כמה שאני אוהב את זה!

לאלו שרק נכנסים להכיר את הלהקה, אלבום הבכורה הוא נקודת ההתחלה המושלמת, עם המנגינות העדינות והשובבות שלו וההרמוניות הבלתי נשכחות באופן מיידי. משם תמשיכו באופן כרונולוגי. המוסיקה הזו מזמינה לקחת צעד אחורה מהמולת החיים, לעצום עיניים ולהעריך את היופי בפשטות.

ב-6 באפריל בשנת 1973 יצא באנגליה תקליטון חדש של דייויד בואי ובו השיר DRIVE IN SATURDAY.

בשיר הזה, בואי מדמיין תושבים בעתיד פוסט-אפוקליפטי כשהם מביטים לאחור על סרטי וידאו ישנים ששמרו משנות ה-60 וה-70. תקליטי ותקליטוני שנות החמישים של ילדותו של בואי נשמעים חזק בשיר הזה, במקצב הסלואו של 6/8, שממזג סגנון דו-וופ נוסטלגי עם הסאונד העתידני של העכבישים ממאדים. ההשראה לכתיבת השיר הגיעה במהלך מסע לילה ארוך ברכבת בנובמבר 1972: כשהוא לא מסוגל לישון ברכבת שמיהרה אי שם בין סיאטל לפניקס, בואי הסביר מאוחר יותר שהוא ראה "את הירח מאיר על שבע עשרה או שמונה עשרה כיפות כסף ענקיות. לא הצלחתי לברר מאף אחד מה הן היו. אבל הן נתנו לי חזון של אמריקה, בריטניה וסין לאחר קטסטרופה גרעינית. הקרינה השפיעה על מוחם של אנשים ואיברי רבייה, ואין להם חיי מין. הדרך היחידה שהם יכולים ללמוד לעשות אהבה שוב זה על ידי צפייה בסרטים של איך זה היה נעשה פעם".

באותו חודש נובמבר הוא כבר ביצע את השיר על הבמה רק עם גיטרה אקוסטית, כשהוא מסביר לקהל: "זה אי שם בשנת 2033 - על עתיד שבו אנשים שוכחים איך לעשות אהבה, אז הם חוזרים לסרטי וידאו שהם שמרו מהמאה הזו. זה אחרי קטסטרופה מסוג כלשהו".

את השיר הזה כתב בואי במקור ללהקת מוט דה הופל, כדי שתרכב על הצלחת שיר קודם שהביא לה כדי להציל אותה - ALL THE YOUNG DUDES. הפעם חברי הלהקה דחו את השיר. הסולן איאן האנטר התעצבן מההצעה הזו. לדעתו הלהקה שלו כבר לא הייתה זקוקה לעזרה חיצונית כזו ולכן הוא דחה אותו. אולי הוא לא טעה לגמרי, כי ללהקתו היה הלהיט HONALOOCHIE BOOGIE שיצא ביולי 1973 וגיע למקום ה-12 במצעדים בבריטניה. השיר של בואי, לעומת זאת, לא ממש זעזע את המצעד. לקח לו מאמץ רב להגיע למקום השלישי ומשם להחליק במהרה למטה. בואי אמר שנים לאחר מכן: "לא הבנתי אותם. הייתי בטוח שזה יהיה תקליטון אדיר בשבילם. אני יודע שאיאן האנטר מצא את הרעיון, לשיר עוד שיר של דיוויד בואי, דבר מעצבן". עם זאת, המתופף של מוט דה הופל, דייל גריפין, זכר אחרת: "בואי אמר שזה יהיה הסינגל הבא שלנו אבל אז הוא שינה את דעתו. אבל זה היה נהדר כי עכשיו היינו צריכים להמציא משהו משלנו".

בשיר בואי מזכיר את מיק ג'אגר וגם את הדוגמנית טוויגי (זו שתככב איתו בעטיפת התקליט PIN UPS בהמשך אותה שנה) שבאוטוביוגרפיה שלה כתבה על הפעם הראשונה בה שמעה ברדיו באת השיר: "כשהפזמון הגיע, הוא שר על טוויג ילדת הפלא, וחשבתי, שיט. אני זוכרת שהשתגעתי לחלוטין וכמובן מיהרתי לצאת החוצה ולקנות את זה, כדי לבדוק שמא אולי לא שמעתי נכון".

ב-6 באפריל בשנת 1981 יצא תקליט חדש ללהקת WHITESNAKE ושמו COME AN' GET IT.

אז הנה מה שמצאתי שנכתב בעיתון ליברפול אקו מאותה שנה בביקורת: "זה מה שהם רוצים. מוזיקה שתניע אותם. ראשים מתנדנדים כמו הכלבים המצחיקים במושב האחורי ברכב. קוברדייל ושות' מתרוצצים דרך קבוצה חזקה של שירי רוקרים רועשים, באופן מובטח שיגרום לשכנים לארוז כדי לעבור לחופשה ממושכת. ללא ספק זה אלבום שיגיע לצמרת מצעד המכירות תוך זמן קצר".

ובעיתון EVENING STAR מלנקשייר נכתב בביקורת אז: "מאז תחילת ההרכב הזה של דיוויד קוברדייל, עמדתה של הלהקה מעולם לא הייתה מוטלת בספק עם נגנים ותיקים ועם אחד הזמרים התובעניים החזקים ביותר של הרוק. זה היה עניין של זמן עד שהם יגיעו לשיא. ובכן, זה הגיע עם תקליט מעולה, נתח מאצ'ו-רוק עוצמתי מלא במילים סקסיסטיות של קוברדייל עם הגיטרות המסוגננות שטופות הבלוז של ברני מרסדן ומיקי מודי ועם חדר המכונות של איאן פייס, ג'ון לורד וניל מורי שמתקתק שוב ללא הפוגה. השיר CHILD OF BABYLON הוא הכוח בועט של האלבום, שנועד להיות אחד מהטובים ביותר של הלהקה עד כה. הפגם האמיתי היחיד הוא ההכללה המטרידה של קטעי מילוי לכאורה, כמו TILL THE DAY I DIE".

ב-6 באפריל בשנת 1981 יצא תקליט סולו ראשון של חבר כלשהו בלהקת קווין. ולא, זה לא פרדי מרקיורי (כפי שחירטטו לנו בסרט רפסודיה בוהמית) אלא המתופף, רוג'ר טיילור, ושם תקליטו הוא FUN IN SPACE.

האמת? זה תקליט שתמיד מזכיר לי את נעוריי, כמי שלהקת קווין הייתה אחת הלהקות הכי אהובות עליי. לכן, התקליט של רוג'ר טיילור העניק לו עוד זווית כייפית - מה גם שאהבתי מאד את קולו המחוספס, הרוקי והמדויק. עדיין, הופתעתי פה ממגוון סגנונות מוזיקה, כולל גל חדש ומוזיקה אלקטרונית. "כן, המגוון של החומר הוא כנראה נקודת התורפה היחידה, שבה המבקרים עלולים להאשים אותי", הוא אמר לעיתון פופקורן בשנת 1981. "אבל כאלבום סולו ראשון ניצלתי את ההזדמנות כדי להראות את כל הספקטרום שלי. האלבום השני יהיה בנוסח גל חדש יותר".

תקליט זה הגיע ארבע שנים לאחר שהוא היה גם הראשון מהלהקה להוציא תקליטון סולו בשם I WANNA TESTIFY. התזמון של צאת התקליט הצביע על כך שטיילור היה אולי החבר הכי חסר מנוחה בלהקה בזמן הזה או לפחות הכי לא מיוצג במונחים של קרדיטים לכתיבת שירים (עד לנקודה זו, הקרדיטים שלו בדרך כלל הגיע עד שני שירים בכל אלבום של קווין). לשם כך, הוא אמר בשנת 1984, "הרגשתי שאני הופך יותר יצירתי, ורציתי מוצא גדול יותר מזה שקווין נתנה לי. רציתי, אני מניח, להיות יותר מסתם חבר בלהקה".

זה החל במהלך הפסקה של שלושה שבועות מסיבוב הופעות עם קווין, בשנת 1978, כשטיילור הגיע לאולפן ההקלטות הקבוע אז של הלהקה, MOUNTAIN בשווייץ, לעבודה על אלבום סולו, שם הרכיב עשרה שירים עליהם הוא שר וניגן בכל הכלים, כשטכנאי ההקלטה, דיוויד ריצ'רדס, הוסיף סינטיסייזר - הכלי שממנו נמנעה קווין כל כך הרבה זמן ויעמוד במרכז הבמה ב-FUN IN SPACE ובאלבום האולפני הבא של קווין, THE GAME. אחרי הכל, הוא היה חבר הלהקה שקידם את השימוש בסינטיסייזרים, אז זה לא מפתיע שהאלבום שלו שופע צלילים מהם.

"ישנן סיבות שונות לכך שניגנתי בכל כלי הנגינה", טיילור הסביר לעיתון פופקורן. "ראשית, יש לי רעיונות משלי איך השירים צריכים להישמע. חשוב לי יותר להראות כמה יכולות משלי. בסופו של דבר אני לא רוצה לבלות את חיי מאחורי התופים. יש עוד המון מתופפים שמראים שאלבומי סולו הם לא רק עניין של נגני גיטרה, זמרים או נגני קלידים". היכולות של טיילור בגיטרה, בס וקלידים, מרשימות למדי.

לקראת סוף ההקלטות הראשונות של THE GAME, ביולי 1979, בזמן שהאחרים חזרו למשפחותיהם באנגליה, טיילור נשאר באולפן לעבוד על עוד רעיונות לאלבום הסולו. הוא המשיך להרכיב את האלבום שלו, צעד אחר צעד, עד שזה הושלם בתחילת 1981.

"בעבר, כתבתי כל כך הרבה שירים", אמר טיילור, "שזה היה בלתי אפשרי להכניס אותם לאלבום של קווין. אז אלבום סולו היה האפשרות היחידה. היו דברים מסוימים שרציתי לעשות שלא היו בפורמט של קווין; במובן מסוים, זה כמו לשטוף את המערכת שלך, ועד שעשית את זה - אתה פשוט לא מרגיש מסופק. אם אקבל עוד רעיונות לשירים, אולי בסופו של דבר אעשה עוד אלבום סולו, אבל קווין תמיד תזכה בעדיפות גבוהה יותר". טיילור יוציא בהמשך עוד אלבומי סולו.

בדיוק כמו האלבומים של קווין, FUN IN SPACE שוחרר דרך חברות התקליטים EMI ו-ELEKTRA אבל המכירות היו גרועות יחסית, במיוחד בארצות הברית. באנגליה הוא נכנס למקום ה-18, במצעד המכירות, ומשם הוא זחל במהרה החוצה. בארצנו יצא התקליט בזמנו עם כיתוב בעברית על העטיפה (בנוסף לאותיות העבריות בעיצוב המקורי שלא אמרו דבר מלבד נונסנס) שיסביר לצרכן הישראלי שמדובר במתופף של קווין. מה שברור פה, טיילור לא הלך על הנוסחה המנצחת של קווין אלא בחר להתנסות בכיוונים מוזיקליים שכנראה לא התאפשרו לו בלהקת האם המלכותית.

עטיפת התקליט רמזה על כיוון עתידני, כשדווקא מודל החוצן בה זרק לימי העבר של הלהקה, כי היה זה טים סטאפל, חברו של טיילור עוד מימי להקת SMILE, ממנה נבנתה להקת קווין, שבנה את המודל הזה כשהם עוד היו יחדיו. שנים לאחר מכן, הוא נדהם לגלות את יצירתו מתנוססת בעטיפת תקליט הסולו של חברו המצליח.

טיילור: "שם התקליט לא אומר שזה צריך להיות נחשב כמו הבן של הפרויקט 'פלאש גורדון' שעשינו, אבל במובנים רבים הוא נוסטלגי... יש לי כמה ספרי מדע בדיוני ישנים ומגזינים בהם אני מעיין מעת לעת. אולי יש דברים שם למעלה בחלל שצופים בנו. לא הייתי מוצא את זה מפתיע בכלל".

עדיין, עיתון רקורד מירור הבריטי כתב ביקורתו בדיוק את מה שטיילור לא רצה שיהיה: "זהו הבן של פלאש גורדון; יש לו מאפייני סגנון קומיקס דומים. להקשיב לזה זה הכי כיף שיש מלבד לשחק ב SPACE INVADERS".

בעיתון מלודי מייקר הבריטי פורסמה ביקורת קשה יותר: "זה מתענג על יהירות בומבסטית, עם ריח של קווין ושל איש עשיר עם פינוק עצמי שמתפרע בשני צדדים של אלבום".

ההרצאה "לילה באופרה - הסיפור של להקת קווין" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

ב-6 באפריל בשנת 1970 הודיע מנהל להקת פליטווד מאק, קליפורד דייויס, לעיתון המוזיקה הבריטי NME שפיטר גרין, הגיטריסט והיוצר הראשי של הלהקה, פורש ממנה באופן רשמי.

כותרת הידיעה הייתה "המנהיג של מאק פורש סופית ב-25 במאי" ונמסר גם שארבעת החברים הנותרים ימשיכו בלעדיו ואולי יצרפו אליהם גיטריסט. לאור עזיבתו של גרין הוחלט לבטל את סיבוב ההופעות הבריטי, שתוכנן ליוני 1970.

באותו גיליון של NME פורסם גם ראיון עם גרין ובו ביקש הגיטריסט להסביר: "יש הרבה סיבות לעזיבתי והעיקרית בהן היא הרצון שלי לערוך שינוי. אני רוצה לשנות את כל חיי. אני תמיד מודאג בנוגע למה שנכון לעשות מול אלוהים ומה אלוהים מתכנן עבורי. זה הדבר הכי חשוב אצלי, שתופס את כל מחשבתי. כפי שאתם יודעים, יש כעת תנועה גדולה שמתרחשת. סוג של מהפכה. אני רוצה להיות חלק מזה. לכן, בשביל להיות בלהקה - אני צריך סביבי את האנשים שחושבים בדיוק כמוני. חשתי שמקטינים אותי, בתור אחד משלושה גיטריסטים שעומד בקדמת הבמה.

זה היה כיף כשזה התחיל אבל לאחר מכן זה כבר לא היה נעים לי, הצורך לפסוע לאחור ולאפשר למישהו אחר בלהקה לבצע את שלו. אני רוצה לעשות מוזיקה בה אני נמצא במאת האחוזים. אני רוצה לבצע ג'אמים עם הרבה הרכבים. פליטווד מאק הפכה לסוג של עסק שאני לא רוצה להיות חלק ממנו. אני רוצה להיות חופשי לחלוטין ופשוט להעניק את המוזיקה שלי לאנשים. יהיו אנשים שיחשבו שאני משוגע, אך הם רק אנשי המוח העסקי. מבחינתם, מי שלא רוצה להיות עשיר הוא דפוק מיסודו. לחברי פליטווד מאק בישרתי את הרצון שלי לעזוב כשהיינו במינכן. הם הגיבו בפליאה גמורה ונראו מצוברחים מזה. אני גם רוצה שתקליט הסולו הבא שלי יימכר במחיר הנמוך ביותר וכך יגיע לכמה שיותר אנשים".

ב-6 באפריל בשנת 2025 מת מתופף להקת בלונדי, קלם ברק, לאחר מחלה - בגיל 70.

הוא מילא תפקיד מפתח בתנועת הגל החדש והופיע באלבומים של פיט טאונסנד, איגי פופ ובוב דילן, בנוסף לאלו של בלונדי. "בעצב עמוק אנו מעבירים את החדשות על פטירתו של חברנו האהוב קלם ברק בעקבות מאבק במחלת הסרטן", כתבה הלהקה בהצהרה. "קלם לא היה רק ​​מתופף; הוא היה פעימות הלב של בלונדי. הכישרון, האנרגיה והתשוקה שלו למוזיקה היו ללא תחרות, והתרומות שלו לסאונד ולהצלחתנו הן בלתי ניתנות למדידה. מעבר למוזיקה שלו, קלם היה מקור השראה הן על הבמה והן מחוצה לה. רוחו התוססת, ההתלהבות המדבקת והזכות הבסיסית להכיר אותו נגעו בכל מי שהיה לו אתיקה".

ברק הצטרף ללהקה בשנת 1975 והופיע בכל האלבומים שלה. "קלם היה כוכב אמיתי", אמרה הזמרת דבי הארי לשיקגו טריביון בשנת 2016. "הוא יכול היה לתופף היטב, ואפשר היה לדעת שזה בדיוק מה שעושה את החיים שלו".

למרות שהוא לא קיבל קרדיט לכתיבת שירים באלבומיה של בלונדי, יכולת ההסתגלות שלו הפכה אותו לחבר מכריע בלהקה. הוא הצליח להסתגל גם ליצירת מקצבים אפקטיביים ללהיטים כמו HEART OF GLASS או CALL ME או ATOMIC. מצד שני, הוא גם סיפק קליפסו ראוי בלהיט THE TIDE IS HIGH. הוא הרוויח את הקרדיט הראשון שלו לכתיבת שירים באלבום הקאמבק של הלהקה משנת 1999.

ברק אמר בשנת 2022 ש"ארל פאלמר, האל בליין, קית' מון, רינגו סטאר ואל ג'קסון ג'וניור מבוקר טי והאם ג'יז היו המתופפים האהובים עליי". הוא הסביר על כמה מהם, וכיצד הם קשורים לעבודתו בבלונדי: "קית' מון היה השראה גדולה עבורי כמו רינגו, ושניהם היו מתופפים של רוק, הם לא היו המתופפים אי שם מאחור. אני אוהב לנגן מוזיקה, אז אני לא באמת מסתכל על סשנים לאחרים כעבודה, במיוחד כשאני עושה דברים עם החברים שלי ופרויקטים צדדיים קטנים שלי שיש לי עם להקות שונות. עם תיפוף, אתה קצת צריך להמשיך לעשות את זה. אתה לא באמת רוצה לאבד את המגע שלך".

גם זה קרה ב-6 באפריל:

- בשנת 1971 נערכה היכרות מאחורי הקלעים בין הזמר ג'יימס טיילור והזמרת קרלי סיימון. זה קרה אחרי הופעתה במועדון הטרובאדור הידוע בלוס אנג'לס. הם נישאו בנובמבר 1972.

- בשנת 1968 הגיע קליף ריצ'ארד למקום השני באירוויזיון עם השיר CONGRATULATIONS. הייתה זו ספרד שניצחה אותו בנקודה.

- בשנת 1966 שהה בוב דילן בלוס אנג'לס על מנת לפקח על המיקס הסופי של אלבומו BLONDE ON BLONDE.

- בשנת 1968 פתחו משרדי APPLE CORPS LTD של הביטלס את משרדיהם בלונדון. הנה טריוויה קטנה: השם APPLE CORPS הוא ניסיון של פול מקרטני, שהגה את השם, להחביא בתוכו את המושג APPLE CORE (ליבת תפוח).

- בשנת 1966, בשעה 14:30, החלה להקת הביטלס לעבוד באולפני EMI על התקליט REVOLVER - ודווקא על השיר הכי מוטרף בו, TOMORROW NEVER KNOWS, שבשלב זה נקרא בשם MARK 1.

- בשנת 1973 וחמישה ימים לאחר שהוכרז רשמית שג'ון לנון, ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר סיימו את עסקיהם עם אלן קליין - ג'ון הגיע, ביחד עם יוקו אונו, למשרדי רשת ITN כדי לצלם ראיון לתוכנית בענייני אקטואליה, WEEKEND WORLD, ששודר יומיים לאחר מכן. שם הוא סיפר למצלמה את מה שקרה עם קליין: "יש סיבות רבות מדוע דחפנו אותו מאיתנו. אני לא מעוניין להיכנס לכל הפרטים, אז בואו רק נגיד שהחשדות של פול כלפיו היו מוצדקות. אני חושב שתוקף החוזה של שלושתנו מול קליין פג בפברואר. נהגנו לחדשו מדי חודש ואז מדי שבועיים, עד שהחלטנו לבעוט אותו. נכון שאני הוא זה שהביא אותו אבל מזה זמן רב לא הייתי מרוצה מהסיטואציה איתו. לא רציתי לעשות מעשה פזיז וחשבתי שאולי הדברים בינינו יסתדרו. עם זאת, אין סיכוי שהביטלס יחזרו, למרות שאני שונא לקבוע שמשהו לא יקרה במאת האחוזים, כי אני משנה את דעתי כל הזמן. אבל אין לי תחושה שאומרת לי שכדאי לחזור, וכך נראה לי שגם לאחרים. אנשים רוצים שנחזור במחשבה שהדברים בביטלס תמיד היו נפלאים. אבל זה כלל לא היה כך! ואם נחזור? תתארו לכם תחת איזו זכוכית מגדלת ישימו אותנו! אין דבר שנעשה שיתאים לחלום של האנשים עלינו. אז עדיף לשכוח את זה". הריאיון מסתיים עם לנון שמנופף למצלמה ואומר: "הי, דודה מימי. מה שלומך? אנחנו בסדר גמור פה! אנו אוכלים היטב ולא ויתרתי על האזרחות הבריטית שלי. אני רק רוצה לחיות פה בארה"ב. זה הכל".

- בשנת 1972 הופיעה ג’נסיס לראשונה באיטליה. זה היה בתיאטרון קומונלה ברוביגו. משם החל סיפור אהבה גדול של הקהל האיטלקי עם הלהקה. עוזר הלהקה, ריצ’רד מקפייל: “'באיטליה היו סצנות של היסטריה כלפינו. הקהל האיטלקי נראה הרבה יותר בהתאמה לדברים שהלהקה רצתה לתת. הם היו הרבה יותר רגישים לשינויים במצב הרוח, ודינמיקה שמשתנה. הם פשוט הגיבו ללא עכבות, מחאו כפיים באמצע שיר, כמו אחרי סולו. הקהל היה פשוט יותר מוכן לשבת ולהקשיב לשירים יותר לא נגישים. ואני חושב שתגובת הקהל נתנה ללהקה ביטחון להיות הרבה יותר מתקדמת ושונה”. טוני בנקס הסכים: "זה נתן לנו ביטחון וגרם לנו להרגיש שאנחנו מצליחים לעשות משהו. היה שווה להמשיך באיטליה, כי עם התגובה המאכזבת למדי ל-NURSERY CRYME באנגליה, חשבנו שאולי נפרק את הלהקה". "איטליה באמת הצילה אותנו", הוסיף מייק ראת’רפורד. ”אנגליה הקשתה עלינו מאד. טוני סטראטון-סמית’ לא אהב את התקליט הזה בכלל. קיבלנו אווירה צוננת כשהתקליט הזה יצא”. סטיב האקט: “ההופעות באיטליה תמיד נראו כמו אירועים שלמים, תמיד היה שם הדבר הנכון מבחינה רוחנית”.

- בשנת 1965 הופיע אריק קלפטון את הופעתו הראשונה עם ג'ון מאייאל ולהקתו. ההופעה נערכה במועדון בלונדון. לא ידוע באיזה מועדון זה התרחש. הייתה זו בכורה בימתית לא מרהיבה ומתופף ההרכב, יו פלינט, סיפר: "לא ערכנו חזרות עם קלפטון לפני כן. פגשתי אותו ברחוב, נכנסנו לרכב ההסעות ונסענו מיד למקום ההופעה. אריק ניגן שם כמו שרק הוא יכול". אותו רכב הסעות שפלינט הזכיר היה רכב המסחרית שקנה מאייאל, מתוצרת BEDFORD, ואף התקין בצידו האחורי מיטה לעצמו, שם גם חיכו לו פיג'מה וערכה לצחצוח שיניים. למרות ההיכרות השטחית עם שאר הלהקה ביום זה, החליק קלפטון בבטחה לעמדת הגיטריסט, שהייתה עד אז שייכת לרוג'ר דין. קלפטון גם נאלץ ללבוש את החליפה, בצבע בז', שנהג ללבוש דין לפניו על הבמה, כחלק מלבוש הלהקה. הגיטריסט גם אולץ לשים על עצמו עניבה ולהתחמש במכנסיים שחורים. מאייאל סיפר, שנים לאחר מכן, על הרושם הראשוני שקלפטון הותיר עליו: "הוא היה מדהים. הוא היה הגיטריסט הראשון ששמעתי שבאמת היה לו את זה. הקשבתי כל חיי לתקליטים וידעתי מיד שיש לו את הצליל הנכון. ברור שהוא היה האיש הנכון. זה היה קסם". הגיטרה שקלפטון ניגן בה בהופעה זו הייתה פנדר טלקאסטר אדומה, שהחזיר לידיו מג'ף בק, שהחליף אותו ביארדבירדס. "זו הייתה גיטרה מזופתת", קבע בק שנים לאחר מכן.

- בשנת 1969 שידרו ג'ון פיל ואלן פרימן, שני שדרנים ברדיו BBC, את השיר החדש של הביטלס, שנקרא GET BACK. השניים הכריזו בשידור שתאריך יציאת השיר לשוק יהיה ב-11 באפריל. אך מה שהמאזינים לא שמעו בשידור זה שהשניים שכנעו את מקרטני שהשיר הזה זקוק למיקס טוב יותר. מקרטני השתכנע.

- בשנת 1968 שיחררה להקת פינק פלויד הודעה רשמית על עזיבתו של סיד בארט את ההרכב. ההודעה הרשמית לא ציינה שמצבו הבריאותי הידרדר עקב שימוש מופרז בסמים שגרמו לנזק בלתי הפיך. שני המנהלים של הלהקה החליט להפסיק את ניהולה וללכת לנהל רק את בארט בחושבם כי הוא היוצר המוסיקלי היחיד והאמיתי בלהקה ושיש להשקיע אך ורק בו.

- בשנת 1968 נערכה הופעת הבכורה של להקת CARAVAN. כמאה איש נדחקו אז למועדון BEEHIVE שברחוב דובר מס' 52 שבלונדון. גם הקהל וגם הלהקה ידעו אז שיש פה משהו מוזיקלי מיוחד.

- בשנת 1956 חתם אלביס פרסלי חוזה צילומי סרטים לקולנוע מול חברת PARAMOUNT. החוזה הזה היה לשבע שנים. ושש שנים בדיוק לאחר מכן פורסמה כתבה בעיתון המוסיקה NME, שתהתה האם אלביס עושה יותר מדי סרטים ומזניח בהתאם את הקריירה המוסיקלית שלו.

- בשנת 1977 נעצר בניו יורק אלן קליין, לשעבר רואה החשבון של הרולינג סטונס ושל הביטלס, באשמת העלמות מס הכנסה.

- בשנת 1963 החלה אשתו של ג'ון לנון, סינת'יה, להרגיש כאבי צירים בעת שערכה קניות בסמטת פני ליין שבליברפול. ג'וליאן לנון נולד יומיים לאחר מכן.

- בשנת 1969 הקליטה להקת JEFF BECK GROUP את השיר SPANISH BOOTS, שיצא לבסוף בתקליט השני של הלהקה, BECK OLA. הזמר בלהקה הזו אז היה רוד סטיוארט והבסיסט היה רון ווד.

- בשנת 1969 פרש מהקינקס הבסיסט המקורי שלה, פיט קוואיף. עזיבתו יצרה התמרמרות לא קטנה של שאר החברים נגדו לאורך השנים. ריי דייויס אף התבטא בעיתונות בקוראו לבסיסט במילים "חובבן", "לא אוהב מוסיקה אמיתי". קוואיף הסביר את עזיבתו בשל אכזבתו מהיחס שקיבל משאר חברי הלהקה והנהלתה. הוא הרגיש שהם מחשיבים אותו כנגן מדרג ב'.. הוא אף הכחיש את ההשערה שעזיבתו נבעה מהנפילה בפופולריות הלהקה בתקופה ההיא.

- בשנת 1968 החלה להקת פינק פלויד להקליט מוזיקה לפסקול סרט דל תקציב שנקרא THE COMMITTEE. הסרט בן 55 הדקות בויים על ידי פיטר סייקס וכיכב בו פול ג'ונס (הסולן אז של להקת מנפרד מאן). גם ארתור בראון ולהקתו מתארחים בסרט. ההקלטות עם פינק פלויד ארכו ארבעה ימים. יום זה היה גם התאריך הרשמי בו נמסר לתקשורת כי סיד בארט עזב את הלהקה, כשהאמת היא שהוא פוטר ממנה. בארט, בתחילת הקריירה של פינק פלויד, החל מיד לכתוב שירים ללהקה, בהשפעת הזרם הפסיכדלי שחווה באותן שנים את ימי הזוהר שלו. עם עליית הפופולריות של הלהקה החלו הלחצים של החיים בדרכים והשימוש בסמים לערער את בריאותו הנפשית. בינואר 1968 צורף דיוויד גילמור ללהקה כדי לעזור לו לנגן ולשיר בהופעות. עם זאת, התנהגותו של בארט הפכה יותר ויותר בלתי אפשרית לשאר; הוא התנכר מהם לעתים קרובות, נשאר הרחק מהמציאות, ובאמצע הופעה הוא בהה בחלל, או שעלה עם גיטרה אך ללא מיתרים בה, ללא שום סיבה הגיונית.

- בשנת 1965 הקליטו הביץ' בויז את השיר CALIFORNIA GIRLS. בריאן וילסון כתב את הלחן ומייק לאב את המילים. באולפן נמצאת עמם חטיבת נגני האולפן המיומנת, שכוללת גם את המתופף האל בליין והבסיסטית קרול קיי.

- בשנת 1987 הוציאו עורכי דינו של רוג'ר ווטרס הצהרה שהוא הכוח היצירתי היחיד בלהקת 'פינק פלויד' ולפיכך הוא גם היחיד שראוי לשאת הלאה את שם הלהקה. בכך ניסה ווטרס למנוע משאר חברי הלהקה להמשיך להופיע ולהקליט תחת השם הזה. ניסיונותיו של ווטרס לא הצליחו למנוע זאת מהם.

- בשנת 1967 הורכב המאסטר הראשון של התקליט 'סרג'נט פפר' של הביטלס. במאסטר הראשוני הזה היה סדר השירים שונה במקצת מהגרסה הסופית. זאת כי צד א' של המאסטר הכיל את השירים בסדר הבא:

SGT PEPPER'S LONELY HEARTS CLUB BAND

WITH A LITTLE HELP FROM MY FRIENDS

BEING FOR THE BENEFIT OF MR KITE

FIXING A HOLE

LUCY IN THE SKY WITH DIAMONDS

GETTING BETTER

SHE'S LEAVING HOME

- בשנת 1984 הודיע הגיטריסט סטיב ואן זאנט, שהוא פורש מלהקת הליווי של ברוס ספרינגסטין, THE E STREET BAND. ואן זאנט חזר להרכב בשנת 1995.

- בשנת 1972 התאחדה להקת הרוק המתקדם הבריטית !GRACIOUS להופעה אחת במועדון מארקי בלונדון. הכרטיסים נחטפו חיש מהר, אך היה ברור לחברי הלהקה שאין טעם להמשיך כל עוד אין כסף בעניין.

- בשנת 1968 הגיעו סיימון וגרפונקל לצמרת המצעד האמריקאי עם פסקול הסרט THE GRADUATE.

- בשנת 1965 יצא באנגליה EP (תקליטון מורחב) של הביטלס בשם BEATLES FOR SALE. צד א' של התקליטון היה עם השירים NO REPLY ו- I'M A LOSER. צד ב' של התקליטון היה עם השירים ROCK AND ROLL MUSIC ו- EIGHT DAYS A WEEK.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459