top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-7 במאי בעולם הרוק

עודכן: 9 במאי


כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.



אז מה קרה ב-7 במאי (7.5) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "זה מדהים אותי שהמודי בלוז יכולים להוציא תקליט כל שישה חודשים וזה מזנק מיד למקום הראשון. הרי זה להקשיב כל הזמן לאותו הדבר. זה מדהים אותי שאנשים אמרו לי ולאלטון שאנחנו תקועים וצריכים לצאת מזה. זה ממש מוזר. למה להציק לנו? למה לא להציק ללהקה כמו ג'ת'רו טול, שם המוסיקה תמיד נשמעת אותו הדבר אבל הרכב האנשים משתנה? יש בלהקה הזו את אותו מבנה שירים, אותה התחושה. לא שזה רע, כי אני מחבב את ג'ת'רו טול" (ברני טאופין, התמלילן של אלטון ג'ון, בשנת 1973)


ב-7 במאי בשנת 1976 הופיע פול מקרטני עם להקת כנפיים ב"אולימפיה" שבדטרויט. אבל במסיבת העיתונאים לקראת המופע הוא התעצבן.



זאת כשכתב מקומי שאל אותו כל הזמן שאלות על הביטלס. פול: "תראה יקירי, אנחנו בשנת 1976 ואני חושב שלרוב האנשים פה לא אכפת מה קרה לפני עשר שנים. מה שמעניין אותם הוא מה שאני עושה עכשיו. העבר מת ולא יחזור". כתב אחר, הפעם מאנגליה, שאל, "האם ג'ון לנון יופיע איתך בשבוע הבא במדיסון סקוור גארדן?". פול ענה, "אני יודע שהוא רוצה להגיע להופעה. אני לא יודע אם הוא גם יעלה לבמה. פשוט תחכו ותראו".


גם במהלך ההופעה עצמה פול התעצבן כשמערכת ההגברה שלחה גם רעשי פידבק מצפצפים. הוא גם לא יכל לנגן כראוי בגיטרה האקוסטית שלו כי יום לפני כן חתך את אצבעו כשביקש לחתוך לעצמו פיצה. הביצוע שלו את השיר BLACKBIRD סבל בהתאם.


ב-7 במאי בשנת 1967 שבר בוב דילן את שתיקתו לאחר תאונת האופנוע שעבר, והעניק ראיון לעיתון ניו יורק דיילי ניוז.



כך נכתב בעיתון עם פרסום הכתבה: "בפעם הראשונה, מאז תאונת האופנוע שכמעט עלתה לו בחייו לפני יותר מתשעה חודשים, בוב דילן המצולק רגשית ופיזית דיבר אתמול על החיים מאז ההתפרקות שלו.

'מה שעשיתי בעיקר זה לראות רק כמה חברים קרובים, לקרוא קצת על העולם החיצון, לקרוא ספרים של אנשים שמעולם לא שמעתי עליהם, לחשוב לאן אני הולך ולמה אני רץ, והאם אני מתבלבל יותר מדי, ומה אני יודע, ומה אני נותן, ומה אני לוקח. ובעיקר מה שעשיתי זה לעבוד על שיפור וליצור מוזיקה טובה יותר, וזה מה שהחיים שלי עוסקים בו'.


בראיון בלעדי, הראשון שהוא העניק מאז התאונה שלו, דילן תיבל את דבריו בשירה מרה-מתוקה על חוזה התקליטים שלו, ספיישל הטלוויזיה שלו, ספרו והשמועות שהתאונה סיימה את הקריירה שלו.


הוא דיבר במחבוא שלו ליד מושבת האמנות הזו שנמצאת כ-100 מיילים מניו יורק. הוא יהיה בן 26 ב-24 במאי. עיסוקו הוא כתיבת שירים. הוא משורר, זמר ונגן גיטרה חשמלית. יצירותיו הוקלטו על ידי אמנים החל מלורנס וולק ועד הבירדס, והוא זוכה לתחילת שיגעון הרוק-פולק. התמלוגים שלו הפכו אותו למיליונר, ובכל זאת הוא חי כמו נזיר ולא הוציא תקליט מאז התאונה שלו. בובי נכנס כמעט לטראנס כשהוא תיאר כיצד נזרק מהאופנוע.


'הגלגל האחורי ננעל, אני חושב', הוא אמר. 'איבדתי שליטה, סטיתי משמאל לימין. הדבר הבא שאני יודע שהייתי במקום שמעולם לא שמעתי, מידלטאון, אני חושב שהפנים שלי היו חתוכות אז עדיין יש לי כמה צלקות והצוואר שלי נפצע היטב. צילומי רנטגן חדשים אמורים להגיע בכל יום עכשיו. אני יודע שלא אוכל לרכוב על אופנוע יותר. אבל השירים נמצאים בראש שלי כמו שהם תמיד, והם לא הולכים להיכתב עד שחלק מהדברים יתאזנו'.


בזמן שדיבר, אצבעותיו הדקות ליטפו את הזקן והשפם החדשים שגורמים לפניו להיראות רגישות בצורה מוזרה. בנדנה כחולה כיסתה את חלקו העליון של ראשו 'זה כמה צלקות על הפנים שלי מהתאונה', הוא הסביר ודבריו הצביעו על כך שעולם התקליטים הותיר אותו גם עם כמה צלקות. 'בינתיים מה שקורה בעולם בלעדיי בסדר מבחינתי. אני אצטרך רק להשתפר לפני שאשמיע תקליטים, אבל הגיע הזמן לתקליט חדש'. הוא חייב לחברת התקליטים עוד תקליט מחוזה שכבר פג תוקפו, אך הוקפא בגלל שסירב להקליטו בגלל פציעתו.

'הכל הוסדר בידידות אם בובי יקליט עבורנו ברגע שיוכל', אמר דובר חברת התקליטים קולומביה. נראה שבובי לא ממהר אף על פי שחברת MGM הציעה לו מיליון דולר כדי לעבור אליה. 'מה זה כסף?', אמר דילן בנונשלנטיות של מישהו שיש לו את זה. 'אדם הוא הצלחה, אם הוא קם בבוקר ונכנס למיטה בלילה ובין לבין יעשה מה שהוא רוצה'. מה שאני רוצה לעשות זה להכין מוזיקה'.


הוא גם רצה לעשות סרט ולכתוב ספר וקיבל מקדמות לעשות את העבודה, אבל הספיישל הטלוויזיוני עליו עבד בוטל. 'הסרט מוכן'. זה כל מה שדילן יאמר. לגבי הספר הוא אמר, 'השמועה גרסה שהספר שלי מוכן, בעוד שלי היו רק כמה שירבוטים. עורכים המשיכו ליצור, איך הם קוראים לזה? גרסאות, ולעשות את זה שגוי יותר ויותר וזה פשוט לא יכול להיות מודפס עד שזה יהיה ברור'.


בוודסטוק יש סיפור שאשתו של בובי עקבה אחריו בזמן התאונה והבהילה אותו לרופא. 'אני לא זוכר את זה', אמר בובי, כמו תמיד הוא נרתע מלדבר על חייו האישיים. 'הרבה דברים שאני לא זוכר מהיום הזה' - דילן בהה לרגע ארוך במגפי הבוקרים האפורים שלו. הוא היה דמות דמוית צועני בבגדי נעליים דהויים, מעיל עם צווארון מופנה מעלה כדי לכסות את צווארו ובלייזר עם פסים סגולים. שערו נראה ארוך ורחב מתמיד. הוא צוחק מהסיפורים עליו שהסתפר.


אבל הוא לא צוחק מחרושת השמועות שסיפרה שהתאונה סיימה את הקריירה שלו, שהוא נכה ושהוא כה מצולק שהוא מסרב לצאת מהמחבוא שלו, שהוא מדבר רק עם חבריו ואז רק דרך אינטרקום. כל מי שניסה לבדוק את השמועות בניו יורק עם המנהל של בובי, אלברט גרוסמן, יגיד שנאמר לו שבובי שבר את הצוואר בתאונת אופנוע. 'הוא מתאושש', אמר גרוסמן, 'והוא לא רואה אף אחד'.


אז אתה מחייג לחברת התקליטים קולומביה. 'אנחנו לא יודעים איפה בובי נמצא', אומר דובר. 'אתה אף פעם לא מוצא אותו. למה לבזבז את הזמן שלך?'


אולי זה בגלל החרדה בקולו של אייב צימרמן, ושואל אותו על בנו, בובי דילן. 'בובי בסדר', אומר אייב, סוחר מכשירי חשמל משגשג שבנו הבכור העדיף את שמו של משורר על השם שקיבל בלידתו. 'כן, שמעתי על התאונה', אומר אייב, 'אבל בובי ער מאז. הוא הלך לקרב האחרון של קסיוס קליי. הוא בסדר, לא? מה אומרים במשרד בניו יורק?'


אז הדבר הבא שאתה יודע שאתה נוסע למעלה לכיוון עיירה הוא שתיצור קונספירציה של שתיקה סביב מר דילן המסתורי.


'אני מנסה להיות כמו המדיום בסיאנס', הוא הסביר. 'יש תעלומה, קסם; אמת והתנ"ך במוזיקה עממית נהדרת. אני לא יכול לקוות לגעת בזה, אבל אני הולך לנסות'. בוודסטוק, אתה נתקל בתשובות מעורפלות לגבי מקום המצאו של בוב דילן החמקמק. אתה מבלה 48 שעות בשיחה עם בני נוער, סוחרים מקומיים והשוטר המקומי. וודסטוק היא קהילה אמנותית והאנשים מעריכים את זה. אדם שמנסה לעשות עבודה כמיטב יכולתו, במיוחד כשהוא מבטיח לא לחשוף את מיקום ביתו של בובי. סוף סוף מישהו יפלוט מידע ויש לך על מה לעבוד. אחרי ארבע שעות של נסיעה במעלה שבילי הרים צרים, בריחה מכלבי שמירה, תקיעה בבוץ והתפתלות בחוסר תקווה - אתה מקבל תשובה ישירה ואתה שם, מתרשם מהעושר של האחוזה שמולך.


לפניך זו לימוזינת הקאדילק השחורה של דילן שנמצאת במוסך מקצה השביל ויש מגרש משחקים מיניאטורי לבנו הצעיר של בובי. אתה מזדהה ומבקש את דילן. 'אף פעם לא שמעתי על דילן', קול אומר לך. 'אין כאן אף אחד מלבד אשתי וילד ואני', אומר האדון בדלת. 'עכשיו תסתלק מכאן'. אתה עוזב, אבל בזמן שאתה עושה זאת, מכונית נוספת נוסעת פנימה ויוצאת מהחנייה. מסתבר שזהו הבעלים הקודם של הבית שמראה את המקום לחברים. 'זה הבית של דילן?', אתה שואל את מי שבמכונית שהגיעה. הוא עונה שכן.


למחרת ירד שלג במאי ואתה מאמין שהכל אפשרי, אז אתה חוזר לבית ודופק בדלת עד שדמות מביטה בך מאחורי הסורג - זה בובי שעומד מולך ואתה כל כך שמח לראות שהוא בסדר שאתה פולט: 'זה נהדר לראות שאתה בסביבה והשמועות אינן נכונות'. הוא מסתכל על הפנים שלך בסקרנות, מנסה למקם אותן, ואז הוא נזכר באותו ראיון מזמן שעשינו במשרדו של המנהל שלו. 'אנחנו לא יכולים פשוט לעמוד פה ולדבר', הוא אומר ומזמין אותי לקפה. ואז הוא דיבר על החיים מאז התאונה".


ב-7 במאי בשנת 1968 נרשם באופן חוקי ורשמי שם חדש לרג'ינלד דוויט. השם החדש הוא אלטון 'הרקולס' ג'ון.



השם אלטון נלקח משמו של נגן כלי הנשיפה, אלטון דין (שניגן איתו בלהקה בשם BLUSULOGY, שבהמשך יהיה חבר בלהקת סופט מאשין). השם ג'ון נלקח משמו של הזמר לונג ג'ון בולדרי, עמו ניגן הפסנתרן.

למרות מה שמצוין בסרט הקולנוע "רוקט מן", לא התמונה של ג'ון לנון היא שהעניקה לאלטון החדש את שמו. אז שיהיה לו בהצלחה עם שמו החדש.


אלטון בספרו האוטוביוגרפי: "ידעתי שאני יכול לשיר ולנגן בפסנתר, אבל ברור שלא הייתי חומר ממנו קורץ כוכב פופ. דבר אחד, אני לא נראה כמו כוכב פופ. ר'ג דווייט. זה לא שם של כוכב פופ. שאר חברי הלהקה בה הייתי באו עם שמות שאתה יכול לדמיין שיכריזו עליהם בתוכנית הלהיטים הטלוויזיונית, טופ אוף דה פופס. סטיוארט בראון. פיט גאווין. אלטון דין. אלטון דין! אפילו הסקסופוניסט נשמע יותר כמו כוכב פופ ממני, והיה לו רק רצון להיות איש ג'אז רציני, שמעביר זמן עם הלהקה עד שיוכל להתחיל לנשוף בכלי שלו באיזו חמישיית אלתור חופשי. אז אמרתי לג'ון בולדרי וללהקה שאני עוזב אחרי הופעה בסקוטלד. זה היה בסדר, בלי רגשות קשים: כמו שאמרתי, ג'ון היה אדם מדהים. אדם נדיב. בטיסה הביתה החלטתי שאני צריך לשנות את השם שלי אחרי הכל. מסיבה כלשהי, אני זוכר שחשבתי שאני חייב להמציא משהו ממש מהר. אני מניח שהכל היה סמלי להתחלה חדשה: לא עוד להקת בלוזולוג'י, לא עוד רג' דווייט. מכיוון שמיהרתי, הסתפקתי בהעתקת שמות של אנשים אחרים. אלטון מאלטון דין, ג'ון מלונג ג'ון בולדרי. אלטון ג'ון. אלטון ג'ון וברני טאופין. צמד כותבי השירים אלטון ג'ון וברני טאופין. חשבתי שזה נשמע טוב. בלתי שגרתי. מהמם. הודעתי על החלטתי לחבריי לשעבר ללהקה באוטובוס בחזרה מהית'רו. כולם נפלו מצחוק, ואז איחלו לי בהצלחה".


ב-7 במאי בשנת 1973 הוציא ג'ורג' האריסון בארה"ב את התקליטון הראשון שלו מאז שנת 1971. באנגליה זה יצא בהמשך החודש. זה היה הסינגל היחיד שיצא מאלבום הסולו השני שלו אחרי פירוק הביטלס, LIVING IN THE MATERIAL WORLD.



השיר המרכזי בו הוא GIVE ME LOVE (GIVE ME PEACE ON EARTH) וצדו השני בא עם השיר MISS O'DELL., שלא נכלל באלבום השלם. פול מקרטני נשאל אז על השיר המרכזי וענה, "התקליטון נחמד מאד. סולו הגיטרה בו מעולה ואני גם אוהב את השינוי במשקל הריתמי".


האריסון הסביר על השיר באוטוביוגרפיה שלו, I ME MINE: "לפעמים אתה פותח את הפה ואתה לא יודע מה אתה הולך להגיד, ומה שיוצא הוא נקודת ההתחלה. אם זה יקרה ויש לך מזל, זה יכול להפוך לשיר. השיר הזה הוא תפילה ואמירה אישית ביני, אלוהים, ובין מי שזה מוצא חן בעיניו".


האריסון ניגן בגיטרות בשיר. המוזיקאים האחרים הם הפסנתרן ניקי הופקינס, המתופף ג'ים קלטנר, הבסיסט קלאוס פורמן והקלידן גארי רייט.


קלטנר נזכר בתרומתו לשיר: "התופים די מאופקים, אבל ניגנתי חלק מאד קצבי, ניסיתי לתופף לפי קצב הגיטרה - וג'ורג' היה כל כך קל לנגן איתו. כשסוף סוף הצלחנו להקליט את זה, אני זוכר שהקשבתי וחשבתי, לא הייתי יוצא מנגינת קצב שכזה עם אף אחד אחר. כי כל מפיק אחר בטח היה אומר, 'בסדר, זה מגניב, עכשיו בוא נעשה קצב טוב ונסיים את זה'...".


ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



ב-7 במאי בשנת 1967 הופיעו הביץ' בויז באמפייר פול וומבלי, בלונדון. לצדם הופיעו שם אמנים רבים אחרים, במסגרת זוכי הסקרים בעיתון הפופ הבריטי NME. זו הפעם היחידה בה הלהקה האמריקאית הופיעה באירוע זה של העיתון וזה היה מול כ-10,000 בני נוער צרחניים.



בסוף הופעתה קיבלו חבריה את פרס הלהקה הטובה בעולם וזה גרם למבוכה בקרב חבריה, שהחשיבו את הביטלס כלהקה הטובה בעולם. ברוס ג'ונסטון: "אמרתי את דעתי שם לרינגו והוא אמר שזה שטויות ואיחל לנו בהצלחה. זה היה מאד נחמד מצדו". בעיתונים דווח אחר כך שהקהל צרח בהיסטריה כשהביץ' בויז עלו לבמה ושהרעש דמה למטוס סילון.


בהמשך הערב הצטרפו הביץ' בויז לרינגו, חברי להקת המודי בלוז, ספנסר דייויד, בריאן ג'ונס (מהרולינג סטונס) וג'ורג' פיים, כדי לצפות בהופעה של ג'ימי הנדריקס ולהקתו בתיאטרון סאביל בלונדון.


ב-7 במאי בשנת 1977 הגיע לראשונה השיר "מלון קליפורניה" של להקת איגלס לצמרת המצעד האמריקני.



שיר זה כה ידוע ואהוב במשך השנים שקשה להאמין שלקח לו למעלה מחודשיים עד שהגיע לראש טבלאות הבילבורד, דבר נוסף שקשה להאמין לו הוא שהשיר נשאר בצמרת מצעד זה במשך שבוע אחד בלבד! אבל זו האמת. שיר נושא זה של אלבומה החמישי של הלהקה שוחרר ב- 22 בפברואר 1977 והחל לטפס למעלה עד שהחליף בצמרת את "לילות דרומיים" של גלן קמפבל. אבל שבוע לאחר מכן הוא הורד למקום השלישי. "כשאני זקוק לך" של ליאו סייר זכה להיות אז במקום הראשון ו"סיר דיוק" של סטיבי וונדר במקום השני.

ועדיין - כשמזכירים את השם "איגלס" - שיר אחד בולט מעל כולם. נכון, מדובר ב"מלון קליפורניה".


בדיוק שנה לאחר מכן, 5 במאי 1978, נערך משחק בייסבול שהיה למעשה משחק תוכחה. השתתפה בו להקת איגלס מול צוות כותבי עיתון רולינג סטון. הכל החל כשצוות העיתון טען שהלהקה מחפשת להתמודד רק מול צוותי ספורט חלשים יותר ממנה כדי לנצחם בקלות. איגלס קראו זאת והחליטו להוכיח שלא כך וקראו לרולינג סטון לארגן נבחרת חזקה. התוצאה במשחק נקבעה לטובת אנשי צוות מלון קליפורניה, כשבקהל הגיעו לעודד אותם גם ג'וני מיטשל וצ'בי צ'ייס.


ב-7 במאי בשנת 2024 מת המפיק החשוב, סטיב אלביני, מהתקף לב באולפן ביתו. בן 61 במותו.



סטיב אלביני, מוזיקאי רוק וטכנאי אולפן נערץ שמילא תפקיד ייחודי בפיתוח הצליל של מוזיקה אלטרנטיבית בשנות השמונים, התשעים ואילך - כולל הקלטת אלבומים עטורי שבחים של נירוונה, פי.ג'יי הארווי והפיקסיז, יחד עם מאות אחרים - בזמן שהפך למבקר גלוי של תעשיית המוזיקה, מת בביתו בשיקגו.


עם חזון חד לאופן שבו להקה צריכה להיות מוקלטת - גולמית ככל האפשר - ולשון חדה עוד יותר לכל מה שנראה לו בינוני או מתפשר, אלביני היה איש עתיר רעיונות באולפן ואחד מהמוחות החריפים יותר של הרוק. בכוחות עצמו, הוא הוביל את הלהקות ביג בלאק ו-SHELLAC, ששתיהן באו עם גיטרות רועשות ושירה נוהמת. בשנות ה-90, כאשר עבד כטכנאי הקלטות, הוא לעג על התואר מפיק, בחושבו שהמונח הזה מרמז על שליטה ביצירה של אמן. הוא גם לא התנצל על קבלת סכומים גבוהים מאד עבור שירותיו. הוא גם הפך לשחקן פוקר מקצועי ברמה גבוהה מאד וזכה באליפות העולם בפוקר בשנת 2022. הוא אימץ את המדיה החברתית, ענה על שאלות באריכות ולעתים קרובות בכנות מאירת עיניים. בשנים האחרונות הוא גם הפתיע רבים מחסידיו ומתנגדיו כאחד על ידי מבט מחודש שלו בפרסונת העבר המגעילה שלו ועם תחושת חרטה. "הרבה דברים שאמרתי ועשיתי מעמדה מטופשת של נוחות וזכות הם בעליל נוראיים ואני מתחרט עליהם", הוא כתב.


כשלהקת נירוונה ביקשה את שירותיו, להקליט את האלבום שאחרי ההצלחה המסחררת של NEVERMIND (מה שייקרא IN UTERO), הוא שלח מכתב מפורט מאד לשלושת חבריה ובו הסביר מדוע האלבום צריך להיעשות בכמה ימים בלבד. "אם אלבום לוקח יותר משבוע של עבודה להכנתו, מישהו בצוות דופק את העניין", הוא כתב להם. "תתנו כמה שפחות הפקה וכמה שיותר איכות גבוהה. אל תתנו לאנשי החליפות להיכנס ולהפריע. אני רוצה לקבל את שכרי כשרברב, ללא נקודות זכות מעבר לזה". חברת התקליטים שמעה את התוצאה ומיהרה לשלוח כמה שירים למיקס מחדש, עם טכנאי הקלטה אחר. הדבר פגע לשמו למשך זמן מה, עד שרוברט פלאנט וג'ימי פייג' לקחו אותו לעשות את אלבומם המשותף, WALKING INTO CLARKSDALE. מאז, הוא הקליט המון אמנים ובגישתו השפיע על המונים".


מה קרה עם דייויד בואי ב-7 במאי? בואו ניכנס למנהרת הזמן...



ביום זה, בשנת 1967, הגיע בואי לצפות בהופעה של ג'ימי הנדריקס, בתיאטרון סאביל בלונדון. להקת החימום של הנדריקס הייתה 1-2-3, שהורכבה מחברים של בואי אז. כמו כן הופיע דני ליין (לשעבר סולן המודי בלוז) עם להקת ELECTRIC STRINGשלו. לאחר המופע הלך בואי לשתות עם האורגניסט של 1-2-3, בילי ריצ'י.


בשנת 1970 נפגש בואי עם מנהלו, קן פיט. בפגישה הבהיר פיט שאין טעם שהם ימשיכו יחדיו מקצועית, כי אין סיפוק מצד הזמר בעניין ההתנהלות. פיט ביקש לקבל פיצויים על הוצאותיו לקידומו של בואי. לאחר שבואי יצא מהפגישה, מלווה במנהלו החדש, טוני דפרייס, חש פיט הקלה עצומה. בשעות הלילה של יום זה הקליט בואי באולפני טריידנט.


ביום זה, בשנת 1971 יצא תקליטון חדש לבואי עם השירים MOONAGE DAYDREAM ו- HANG ON TO YOURSELF. התקליטון יצא תחת שם להקת ארנולד קורנס והמוצר החדש לא מעורר הדים. שם הלהקה הגיע בהשראת השיר "ארנולד ליין" של פינק פלויד.


וביום זה בשנת 1973 הגיע בואי להקרנת הבכורה של הסרט "היטלר - עשר הימים האחרונים" בקולנוע אמפייר בלונדון. אורחת הכבוד בהקרנה הייתה הנסיכה מרגרט.


ההרצאה "סטאר מן - הסיפור של דייויד בואי" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450



גם זה קרה ב-7 במאי:



- בשנת 1946 נולד ביל קראוצמן, המתופף הוותיק של להקת גרייטפול דד.


- בשנת 1968 התפרצו כוחות משטרה לבמה בפסטיבל פופ ברומא כדי לעצור את הופעת להקת הרוק הבריטית THE MOVE, שהשתמשה בנפצים חזקים בחלק האחרון של הופעתה.


- בשנת 1994 שבר הגיטריסט הקנדי רנדי באקמן (שניגן בלהקות GUESS WHO ו'באקמן טרנר אוברדרייב') שיא. זה קרה כשהוא ניצח בהופעה חיה בואנקובר על תזמורת של 1322 גיטריסטים, שניגנה במשך שעה רצוף את הלהיט שלו TAKIN' CARE OF BUSINESS.


- בשנת 1970 העניקה להקת פינק פלויד הופעה לא מתוכננת בחינם לכ-10,000 סטודנטים באוניברסיטה בקליפורניה. זאת לאות הזדהות עם כאב וזעם הסטודנטים לאחר תקרית הירי בסטודנטים שבאוהיו כמה ימים קודם לכן.


- בשנת 2002 הוכה עולם הרוק בתדהמה כשפיט טאונסנד (גיטריסט להקת המי) הואשם בהורדת תמונות פורנוגרפיות עם קטינים למחשב שלו. טאונסנד טען להגנתו שהתמונות הורדו למחקר שהוא עושה לקראת ספר חדש שלו, שמגולל בין השאר ניצול מיני שהוא בעצמו עבר כילד. הגיטריסט הידוע הודה בשלב מאוחר יותר שעלתה בראשו מחשבה רצינית להתאבד אחרי פיצוץ הפרשה הזו.


- בשנת 1966 התחיל השיר MONDAY MONDAY של להקת THE MAMAS AND THE PAPAS שהיה של שלושה שבועות בצמרת המצעד הבריטי. עיתון בריטי דיווח בזמנו שכל חברי הלהקה שנאו את השיר הזה חוץ מיוצרו, ג'ון פיליפס.


- בשנת 1967 החל ההרכב האמריקני PEARLS BEFORE SWINE להקליט את אלבום הבכורה המשובח שנקרא ONE NATION UNDERGROUND. האלבום כלל גם שיר שנקרא MISS MORSE, שהוחרם להשמעה בארה"ב בגלל שסולן ההרכב, טום ראפ, שר בו את המילה FUCK בקידוד מורס. כשהשיר הושמע לראשונה באופן תמים בארה"ב - התקשרו מאזינים נזעמים לתחנה וביקשו להתלונן על העניין.



- בשנת 1971 הגיע בארה"ב תקליטה השני של להקת בלאק סאבאת', PARANOID, למעמד של תקליט זהב.


- בשנת 1974 ערכה להקת לד זפלין מסיבה בניו יורק לכבוד השקת הלייבל החדש שלה, שנקרא SWAN SONG. בין הנוכחים במסיבה היו גם ההחתמות החדשות לאותה חברת תקליטים: הזמרת מגי בל וחברי להקת באד קומפאני.


- בשנת 1952 נולד הגיטריסט קרלוס אלומאר, שידוע בעיקר לחובבי הרוק כנגן שתרם רבות ליצירתו של דייויד בואי החל מאמצע הסבנטיז.


- בשנת 1998 פרש הזמר סטיב פרי באופן רשמי מלהקת JOURNEY. הפרישה באה אחרי שיחה של פרי עם קלידן הלהקה, ג'ון קיין, שבה הוחלט אם מצב בריאותו של פרי לא יאפשר לו להתחייב לסיבוב הופעות - הם ימצאו לו מחליף. אז הוא פרש והם מצאו את הזמר סטיב אוגרי, לשעבר מלהקת TALL STORIES, שנשמע כקודמו באופן מרשים (כי אחרי הכל, קול הפלצט של פרי קשה לחיקוי), אבל עדיין פרי נחשב לזמר הטוב והמשמעותי ביותר בלהקה זו, שפעלה מזה שנים רבות.


- בשנת 1966 יצא תקליטון חדש, בארה"ב, לרולינג סטונס, עם השיר PAINT IT BLACK. באנגליה זה יצא חמישה ימים לאחר מכן.


- בשנת 1991 נעצר הזמר וילסון פיקט (שידוע בעיקר עם להיטו IN THE MIDNIGHT HOUR) לאחר שדרס במכוניתו איש בן 86 תוך כדי צעקות איומי מוות כלפיו. מכוניתו של פיקט המשיכה במסלולה ודהרה מיד לאחר מכן על מדשאת ביתו של ראש העיר ניו ג'רזי. במכונית נמצאו לאחר מכן בקבוקים פתוחים של אלכוהול.


בונוס: החודש, מאי בשנת 1974, יצא ביפן אלבום משולש בהופעה של להקת סנטנה ושמו LOTUS. כמה שאני אוהב את האלבום הזה! אז בואו נראה מה היה שם - מלפניו ומאחוריו.



ביוני 1973, לאחר שהקליטו את אלבום האולפן החמישי שלהם WELCOME, יצאו חברי להקת סנטנה לסיבוב הופעות ביפן, המזרח הרחוק, אוסטרליה וניו זילנד. הלהקה יכלה להרשות לעצמה לנסוע בנוחות ושכרה מטוס משלה לסיבוב ההופעות הזה. נגן כלי ההקשה חוזה "צ'פיטו" אריאס כינה את המטוס בעל ארבעת המנועים בשם "הצב המעופף" בגלל מהירותו האיטית שגרמה לטיסות להימשך כנצח. המטוס נשא שנים עשר טון של ציוד, כשהלהקה יושבת בתא קדמי של 22 מושבים מאחורי תא הטייס והצוות שלה ישב בתא האחורי. הלוגו של סנטנה צויר בגאווה בקדמת המטוס.


סיבוב ההופעות התחיל ביפן בסדרת הופעות שאורגן על ידי אמרגן בשם מר אודו. קרלוס סנטנה על מר אודו: "יש אנשים שקוראים לו ביל גרהאם מיפן, כי הוא היה האיש שבאמת התחיל להביא לשם מופעי רוק גדולים. אני מסכים עם זה, אבל הוא גם הרוויח את הכינוי שלו כי הוא כיבד את המוזיקה והתייחס יפה למוזיקאים".


הלהקה הנציחה את מר אודו בלחן אינסטרומנטלי שנקרא על שמו אותו ביצעו באותו סיבוב הופעות.

סנטנה הופיעה בסך הכל תריסר מופעים ביפן בערים פוקווקה, הירושימה, נגויה, אוסקה, קיוטו, טוקיו וסאפורו. בטוקיו הם הופיעו באולם בודוקאן, הידוע בקונצרט הרוק הראשון ביפן בשנת 1966 עם הביטלס. המקום הפך מאז פופולרי ומבוקש להקלטות חיות, עם אמנים הכוללים דיפ פרפל, בוב דילן, CHEAP TRICK, אריק קלפטון. כולם הקליטו שם אלבומים חיים.


עם זאת, סנטנה לא הקליטה את המופע שלה בבודוקאן, אבל כן הקליטה את כל שלוש ההופעות באוסקה, בתחילת יולי 1973. הקלטות מהמופע השני והשלישי שוחררו מאוחר יותר באלבום LOTUS, כשקרלוס סנטנה כתב בעטיפתו: "שמענו את הקלטות ההופעות שלנו באוסקה, והן היו נהדרות - הן לכדו את הלהקה במיטבה, והיינו ממש גאים בזה. הייתה לנו תוכנית נהדרת להביא את המוזיקה הזו החוצה, להפוך אותה לחוויית קונצרט שלמה של סנטנה: שלושה תקליטים, עם חוברת ותמונות מיפן, הכל נעשה על ידי אמנים יפנים מוכשרים".


זהו אחד האלבומים הפחות מוכרים של להקת סנטנה מחוץ ליפן, מהסיבה הפשוטה שעד 1991 הוא לא יצא בארה"ב. קרלוס סנטנה: "זה היה יפה ושאפתני והמוזיקה הייתה רעננה, אבל זה לא משהו שחברת התקליטים קולומביה יכלה להתמודד איתו. עם עטיפת האלבום והאריזה ושלושת התקליטים, זה פשוט היה יקר מדי עבורה. אנשיה לא האמינו שזה ימכור מספיק. גם אחרי שהיפנים שחררו סוף סוף את לוטוס בקיץ 1974 וזה הפך למוצר מיובא נמכר מאד באותה תקופה, חברת קולומביה לא זזה, ואפילו ביל גרהאם לא הצליח לשכנע אותה. אז למדתי כמה שונתה החברה מאז שהנשיא שלה, קלייב דייויס, פוטר ממנה (כי מימן בכספי החברה אירוע בר מצווה לבנו - נ.ר). למדתי איך דברים ביורוקרטיים כאלו יכולים להיות בארה"ב וכמה אחרת ממנה נהגו חברות שנוהלו באירופה וביפן. אתם יודעים מה חברת קולומביה עשתה בערך בזמן שיצא ביפן 'לוטוס'? אנשיה הרכיבו תקליט אוס, להיטים בודד, כאילו היינו איזו להקה שסיימה את דרכה, והוציאו אותו לחנויות באותו זמן. זו הייתה נקודת שפל".


מייקל שרייב המתופף על ההופעה באוסקה: "זה היה יום ההולדת שלי. היו כרזות גדולות שבהן נכתב 'יום הולדת שמח מייקל'. ההופעות היו אינטנסיביות, כל הזמן. זה היה סנטנה 2.0. מבחינה עסקית קראנו לה להקת סנטנה החדשה. כולנו היינו בשיא מבחינת נגינה. זו הייתה יחידה גדולה, טונות של כלים".

קרלוס סנטנה: "הנה עוד רגע מיוחד משנת 1975; באותו יום שזכיתי לפגוש את בוב דילן בפעם הראשונה, יצא לי לג'מג'ם עם הרולינג סטונס! נשארתי במלון פלאזה, מול סנטרל פארק, וכך גם בוב. הכרתי את המוזיקה שלו משנות ה-60, כמובן, אבל בשנים שחלפו מאז למדתי להעריך את הגאונות שלו. אז הפגישו אותנו והסתובבנו בסוויטה של המלון, מכירים אחד את השני לראשונה, כשקיבלתי שיחה שהאנשים מחברת CBS, מהמחלקה היפנית, היו שם. נזכרתי שקבעתי איתם פגישה. הם היו שם כדי להראות לי את האלבום לוטוס, ושאלתי את בוב אם הוא רוצה לראות אותו. אז האנשים מחברת התקליטים הגיעו והתחילו לפתוח את עטיפת האלבום וכל מה שנלווה לזה, ופיזרו את יצירות אמנות על הרצפה, כולל הדפים בספר, וזו הייתה חבילה מדהימה. ראיתי את העיניים של בוב יוצאות מחוריהן".


בונוס 2: החודש, מאי בשנת 1976, יצא (ללא תאריך ידוע של יום) תקליט של הגיטריסט ג'ף בק ושמו WIRED.



לאחר הצלחת אלבומו הקודם, BLOW BY BLOW, בק שמר על שניים מהתורמים העיקריים שלו להמשך הדרך; הקלידן מקס מידלטון והמפיק ג'ורג' מרטין. בק גם התחיל מערכת יחסים מוזיקלית עם יאן האמר, הקלידן לשעבר של להקת הפיוז'ן המשפיעה, מהאווישנו אורקסטרה. התוצאה של משחק הגומלין בין בק להאמר הפכה לצליל "מסונטז" יותר מזה של התקליט הקודם שלו, ומכאן שם האלבום החדש, WIRED.


מן הסתם, BLOW BY BLOW השאיר את השאיפות של ג'ף לא מסופקות לפחות חלקית, אבל השאלה החשובה היא, האם עדיף תקליט מגוון מבחינת סגנונות (כפי שהיה BLOW BY BLOW)? או תקליט עם להקה שנצמדת בעיקר לגרוב פ'אנקי מחושב עם פחות הישענות על מלודיות מיוחדות (כפי שנמצא WIRED?). עם זאת, נגינת הסולו של בק נוצצת ומבריקה מבחינה טכנית כמו תמיד. אבל התקליט הזה נשמע דומה מדי, מקטע לקטע, חוץ מקטע הסיום, LOVE IS GREEN, שיש בו ניחוח אקוסטי. ועדיין, ג'ף בק לא נשאר באותו מקום, אלא תמיד צעד מתקליט אחד למקום אחר בתקליט שבא אחריו. זאת יאמר מאד לזכותו, כאמן מוזיקה.

בעיתון רקורד וורלד נכתב אז בביקורת: "העדינות של BLOW BY BLOW פינתה את מקומה לגישה ישירה יותר. עבודת הגיטרה של בק זורמת כמו תמיד אבל מבטאת את ההצהרות שלה בצורה יותר חזקה. COME DANCING הוא מנגינה של דיסקו והצד השני הוא ג'אז/רוק סטנדרטי".


ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט הזה: "למוזיקת ​​פיוז'ן ג'אז-רוק אין נציג גדול יותר מג'ף בק, שהאלבום האחרון שלו, WIRED, מדגים עד כמה הז'אנר הזה יכול להיות חיוני. חשוב עוד יותר, התקליט מציג את בק בהקשר שסופסוף מספק גם את הסטנדרטים המוזיקליים הבלתי מתפשרים שלו וגם את הצורך המסחרי.


הלהקה הראשונה של בק, היארדבירדס, הייתה להקת הבלוז הבריטית המוקדמת ביותר של שנות הסיקסטיז, וכעת היא זוכה להפקת שלושה מהגיטריסטים החשמליים החשובים ביותר בעשר השנים האחרונות - אריק קלפטון, בק וג'ימי פייג'. גם קלפטון (עם קרים) וגם פייג' (עם לד זפלין) התפרסמו לאחר שעזבו את היארדבירדס.


אבל בק נשאר דמות עלומה יחסית. זאת למרות שהלהיטים הרבים של היארדבירדס הופעלו על ידיו עם גיטרה מובילה מבריקה. לשם השוואה, קלפטון היה סטייליסט שמרני ביותר ופייג' היה רק טכנאי. אבל עבודת הגיטרה של בק הייתה בעלת חזון והראתה את שליטתו בסולואי גיטרה בסגנון ראגה ורעיונות אחרים שהיו בחיתולים באותה תקופה.


לאחר שעזב את היארדבירדס, בק עשה אלבום סולו קלאסי, TRUTH, עם להקה שכללה את רוד סטיוארט ורון ווד. פייג', בינתיים, הקים להקה משלו, לד זפלין, שהמוזיקה שלה הייתה וריאציה על הקונספט של בק, שחזר שנתיים לאחר מכן עם תלבושת רית'ם אנד בלוז בהדגשת ג'אז המבוססת על הקלידן מקס מידלטון והזמר בוב טנץ'.


שני האלבומים שלהם כללו סגנון גיטרה קליל ומתקדם יותר. אבל בק עדיין לא היה מרוצה וניסה השלכה קצרה והרסנית לתוך עולם ההבי מטאל עם חטיבת הקצב לשעבר של להקת ונילה פאדג', עם הבסיסט טים בוגרט והמתופף כרמין אפיס.


בשנה שעברה, המפיק ג'ורג' מרטין איחד את בק ומידלטון לשיתוף הפעולה הגדול ביותר שלהם שהפך לאלבום הסולו הנמכר ביותר של בק וביסס אותו היטב בהיררכיית הג'אז-רוק. אבל בק רק פיתח רעיונות שהוא שיחק איתם במשך שנים.


בתקליט החדש, בק מזמין השוואה ישירה וטובה עם ג'ון מקלאפלין (עמו יצא לסיבוב הופעות בשנה שעברה) על ידי שיתוף פעולה עם הקלידן לשעבר של מהאווישנו אורקסטרה, יאן האמר ולהקתו. הסינטיסייזר של האמר ממלא את כל החללים, אבל האלבום מוקלט טוב יותר ויש לו סאונד מלא הרבה יותר מזה של BLOW BY BLOW. התרומה של מידלטון עדיין חיונית - הקטע היחיד שלו, LED BOOTS, פותח את האלבום בקצב החם ביותר שלו.


בק לא כתב שירים לתקליט הזה כדי להתרכז בנגינה שלו, אבל הוא שולט באלבום מבחינה רעיונית. רבים ממעריציו המבוגרים יותר טוענים שהוא נאלץ לנגן את המוזיקה הזו, אבל בהקשבה מקרוב אפשר לשמוע את כל האש והדמיון שאפיינו כל שלב בקריירה שלו. זה הוא המימוש של סגנון שבק עבד לקראתו במשך שנים, וסוף סוף אמור להביא את ההכרה שמגיעה לו".


בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 



Comments


©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page