רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-8 במרץ בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-8 במרץ (8.3) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "הרעיון של פרוקול הארום היה בראשי מזה הרבה זמן. זה החל לקבל צורה כשחבר משותף ושמו גרי סטיבנס הכיר אותי לגארי ברוקר. בזמן ההוא היה גארי בלהקת THE PARAMOUNTS. יום אחד ישבתי וכתבתי מילים, שמתי אותן במעטפה ונתתי לו. לא ראיתי אותו מאז למשך חצי שנה. אבל כשנפגשנו הוא פלט, דרך אגב, כתבתי מוזיקה למילים שלך'. אחרי זה שוב עברה חצי שנה מבלי שראיתי אותו. לאחר מכן שמעתי שלהקתו התפרקה, אז יצרתי עמו קשר. אז החל להיבנות 'בהיר יותר מחיוורון'..." (קית' ריד, התמלילן של להקת פרוקול הארום, בשנת 1967)

ב-8 במרץ בשנת 1974 יצא תקליטה השני של להקת קווין ושמו QUEEN II.

כשלהקת קווין סיימה את הסשנים לאלבום הבכורה שלה במרץ 1973, היא לקחה הפסקה קלילה לפני שחבריה חזרו להקליט את אלבומם השני, החל מאוגוסט 1973. היה זה תהליך הקלטה מורכב שאחד השמות שהוצעו לשם האלבום היה OVER THE TOP (בתרגום - הגזמה) אך רעיון זה כמובן נגנז. רוג'ר טיילור שנא את שם האלבום שנבחר, כי זה נראה לו שם סתמי מדי לאלבום כה מורכב שהם עמלו קשות להכנתו.

הלהקה הגיעה לאולפן כשהיא מלאה ברעיונות חדשים. הפעם הורשה לה להקליט בזמנים נורמליים, לעומת שעות הלילה המפוזרות שהוקצו מטעם אולפני טריידנט להקלטת אלבומה הראשון. הרעיונות החדשים הובילו ליצירה מורכבת ושאפתנית יותר ממה שנמצא באלבום הבכורה.

חלק מפרץ היצירתיות נוצר בשל הרצון של קווין להבליט את עצמה משאר להקות הגלאם-רוק שצצו בתקופה ההיא. להקות כמו רוקסי מיוזיק, ספארקס, COCKNEY REBEL, סלייד, צ'יקורי טיפ, SWEET ועוד.

למרות שלאלבום QUEEN II אין קונספט מוגדר, יש הרגשה כי האלבום הינו בעל נושא אחיד. אז הוחלט כי כל שיריו של הגיטריסט בריאן מאי ושיר אחד של המתופף רוג'ר טיילור יהיו בצד א' של האלבום (שנקרא בתקליט הויניל המקורי SIDE WHITE) ואילו צד ב' של האלבום (שייקרא SIDE BLACK) יאכלס את כל שיריו של פרדי מרקיורי.

עטיפת האלבום ציינה בצד האחורי את המילים NO SYNTHESISERS, כדי להדגיש לקהל שכל הצלילים המרשימים שבאלבום נוצרו בעיקר דרך הגיטרה של בריאן מאי או בכבודה אולפנית קשה שהניבה אפקטים מעניינים. פרדי מרקיורי: "אין קונספט משמעותי בתקליט הזה. בזמן הקלטתו רקחנו באופן אימפולסיבי את עניין הלבן והשחור. זה היווה ניגודיות מעניינת בעינינו".

ברשותכם אתן סקירה קצרה על מהלך השירים שבאלבום:

קטע הפתיחה נקרא PROCESSION וזו פתיחה תרועתית אינסטרומנטלית לאלבום. בריאן מאי מתגלה כאן כמתזמר פנטסטי שעושה עבודת גיטרות מופלאה ומלאת צבעים. קטע זה מתחבר לשיר FATHER TO SON שיש בו גוון של רוק-כבד קלאסי שמושפע בהחלט מלהקות כמו לד זפלין. אחריו מגיע אחד משיריו העצובים והיפים ביותר של בריאן, שנכתב על ידו עוד בשנת 1968 כשהיה מאוהב בסטודנטית בקולג' בו למד. השיר ונקרא WHITE QUEEN (AS IT BEGAN). באמצע השיר נשמע מאי מבצע סולו בגיטרה שנשמע ממש כמו סיטאר.

בשיר SOME DAY ONE DAY מגיע לראשונה, בקטלוג קווין, קולו של בריאן מאי כסולן. יש לו קול מאד נעים ומרגיע שבא כאן באפקט מרחף.

השיר שחותם את צד א' הוא של רוג'ר טיילור, ששר כאן בקולו המחוספס. יש כאן סיפור ידוע של אמא שמגדלת את ילדה באהבה לאורך השנים עד שהוא קם כאדם בוגר ועוזב אותה ללא שום רגש טוב כלפיה. פרדי מרקיורי לקח מנוחה בשיר הזה ונתן לשלושת חבריו ללהקה להקליט את השיר הזה, שמעולם לא בוצע בהופעה חיה.

צד ב' של האלבום, עם שיריו של מרקיורי, הוא למעשה יצירה אחת ארוכה עם שירים שמתחברים זה לזה (חוץ מהשיר האחרון).

השיר OGRE BATTLE נפתח בקטע נהדר שמנוגן בהקלטה לאחור ומתחבר באופן גאוני לאותו לחן, רק שהפעם ההקלטה מנוגנת בכיוון הנכון. זאת אומרת שקווין היו צריכים לנגן את כל הקטע באופן הפוך לגמרי כדי ליצור את האפקט הזה. זו משימה לא קלה. השיר הזה הוקלט כבר ב-1973 בסשן לרדיו הבי.בי.סי. מה שאומר כי הוא נכתב עוד בתקופת האלבום הראשון. פרדי מרקיורי: "בשיר הזה השתמשנו בגונג ענקי שהיה אפילו גדול יותר מזה שפינק פלויד השתמשו בו על הבמה. רוג'ר נאלץ להשתמש בכל כוחו כדי להניף את מקל הגונג".

השיר THE FAIRY FELLER'S MASTER STROKE הוא אחד המורכבים יותר של מרקיורי שמנגן כאן נהדר בצ'מבלו. השיר הזה הושפע מציור באותו השם של השיר, שצייר אמן בשם ריצ'ארד דאד. דרך אגב, אותו דאד השתגע בהמשך ורצח את אביו בשנת 1843. פרדי מרקיורי לקח את כל הדמויות שדאד פירט בכתביו ויצר מהן שיר (משהו כמו תרגיל כתיבת שיר שעשה ג'ון לנון בראותו פוסטר של קרקס. לנון יצק את דמויות הפוסטר לשירו BEING FOR THE BENEFIT OF MR KITE שהוקלט לסרג'נט פפר). מפיק האלבום, רוי ת'ומאס בייקר, מנגן כאן באופן מופלא בקסטנייטות.

אחריו בא קטע מעבר של מרקיורי, בשם NEVERMORE, שהוא מין אתנחתא מוזיקלית בין שתיים מיצירותיו המורכבות ביותר. קווין הקליטו ביצוע שונה של השיר הזה באולפני רדיו הבי.בי.סי באפריל 1974.

אחת היצירות המורכבות ביותר של קווין נקראת MARCH OF THE BLACK QUEEN. רוג'ר טיילור ציין פעם כי מרוב העלאות אולפניות לשיר הזה התפורר הציפוי של סרט ההקלטה מרוב שימוש. ואחרי הטירוף הזה מגיע הרגע בו קווין פוגשת הפקה בסגנון פיל ספקטור, עם השיר FUNNY HOW LOVE IS. גם שיר זה לא בוצע מעולם בהופעה.

התקליט נחתם בלהיט SEVEN SEAS OF RHYE. מרקיורי: "זה שיר פיקטיבי לחלוטין מהדמיון שלי. זה בא מאחד התרגילים שעשיתי בעת שלמדתי לכתוב שירים".

להקת קווין הייתה חדורת מוטיבציה לניסיונות אולפניים מאסיביים. בנוסף לחטיבת בס-תופים-גיטרה-פסנתר, יש באלבום שימוש בכלים מעניינים כמו מרימבה, צ'מבלו, קסטנייטות, פעמונים צינוריים ועוד. סאונד ההפקה כאן קיבל גוון עשיר בהרבה יותר מאלבומם הראשון. המפיק רוי תומאס בייקר ועוזרו, רובין ג'פרי קייבל, דחפו כל הזמן ליצירת סאונד עשיר ומורכב.

האלבום שוחרר לחנויות לאחר דחיית זמן ארוכה בעקבות שגיאת כתיב על עטיפת האלבום, שנדרשה לתיקון. הסיבה באה מבסיסט הלהקה, ג'ון דיקון, שהתעצבן ששמו נכתב כ"דיקון ג'ון", כמו בתקליט הבכורה. הפעם הוא לא היה מוכן לעבור על זה בשתיקה עד שהשם יתוקן.

מה היו הביקורות על התקליט הזה וכיצד נוצרה העטיפה? את זה והרבה יותר מזה אני מספר בפירוט, בהרצאתי על להקת קווין, "לילה באופרה".

ב-8 במרץ בשנת 1965 יצא תקליטון חשוב מאד של בוב דילן. שיר הנושא בו הוא SUBTERRANEAN HOMESICK BLUES (בלוז געגועי בית תת-קרקעי).

השיר שוטף את המאזין בשרשרת נושאים שונים, כגון אי שביעות רצון חברתית, מעצרי סמים, אלימות של שוטרים בהפגנות, לחימה נגד הרשויות ועוד. את צורת המלל, שדילן יורה בביצוע, שאב מצורת הכתיבה של משוררים נערצים עליו כאלן גינזברג וג'ק קרואק.

דילן סיפר בזמנו כי גם השיר TOO MUCH MONKEY BUSINESS של צ'אק ברי השפיע עליו בכתיבת השיר הזה שלו.

השיר הזה היה הראשון של דילן שחצה את ארבעים הגדולים במצעד האמריקאי, כשהגיע למקום ה-39 בו. הוא גם פותח את אלבומו החמישי, BRINGING IT ALL BACK HOME, שהוא אריך הנגן הראשון שלו שנחלק לשני חלקים - אקוסטי וחשמלי. השיר הפותח, עם הליווי החשמלי שבו, גרם לקהילת הפולק האקוסטי להחרים אותו בגלל בגידתו עם הבאת להקת ליווי חשמלית מאחוריו.

באנגליה הגיע השיר הזה למקום ה-9 במצעד הבריטי, שם נשאר שבועיים לפני שירד. נו טוב, בוב דילן בדיוק שהה אז שם והופיע. זה עזר למכירות.

וב-8 במאי 1965 (בדיוק חודשיים אחרי יציאת התקליטון) צילם בוב דילן את הקליפ המפורסם עם השלטים הכתובים לשיר. הוא נעמד בסמטה ליד מלון SAVOY שבלונדון עם ערמת שלטים בהם כתובות מילות השיר. הרעיון לקליפ הזה הגיע מדילן עצמו. בקליפ הזה נראים גם המשורר אלן גינזברג ובוב ניוירת'. הקליפ הזה הפך לאחד מהקליפים המבוימים הראשונים בעולם הרוק. הקליפ צולם במסגרת צילומי הסרט DON'T LOOK BACK, שתיעד את מסע הופעותיו של דילן באנגליה.

ב-8 במרץ בשנת 1977 יצא תקליט בכורה נהדר זה של להקת FOREIGNER.

להקת פורינר (שנקראה בארצנו נוכרי או נכתבה במעריב לנוער כפוריגנר...) נחשבת כיום לסיפור הצלחה משומן עם להיטים רבים תחת ידה, הוקמה על ידי איש אחד בלבד, שרצה להגשים את חלומו. לאיש הזה קראו מיק ג'ונס, גיטריסט שניגן לפני כן עם להקת ספוקי תות' ושימש עוד לפני כן כמנהל מוזיקלי בלהקת הליווי של 'אלביס הצרפתי' - ג'וני האלידאיי.

בשנת 1976 היה ג'ונס בפרשת דרכים. הגיטריסט לזלי ווסט החליט לפרק את הלהקה בה ניגן. זה היה אחד מרגעי השפל של ג'ונס, שהחליט כי יש לעשות מעשה כדי להוציאו מהמצב הזה. הוא לא היה מיומן בהקמת להקות. זו הייתה משימה לא קלה עבורו לבחור את האנשים הנכונים לפרויקט שכזה ולהחליט החלטות רבות כמנהיג.

אחד הראשונים שגויסו לפרויקט היה הקלידן אל גרינווד, שהנהיג לפני כן להקת רוק מתקדם משלו. גרינווד קיבל את ההצעה והביא את הציוד שלו למשרד של מנהלו של מיק ג'ונס, באד פרייגר. שם הם החלו לעשות חזרות ביחד עם מתופף שחור ובסיסט בשם ג'יי דייויס, שהגיע מלואיזיאנה. בשבועיים הראשונים ערכה החבורה ג'אמים שהתבססו בעיקר על קטעי בלוז. הקטע המקורי הראשון שצץ היה 'מרגיש כמו הפעם הראשונה'. בגלל שהמתופף השחור היה חסיד נלהב של דיסקו, הוא החל לנגן את השיר במקצב האהוב עליו.

זמן קצר לאחר מכן עזבו המתופף והבסיסט את העניין כי הם חשו שזה לא הולך לכיוון כלשהו.

לאחר אודישנים נכנס להרכב המתופף דניס אליוט, שניגן לפני כן בלהקת פרוג-ג'אז בריטית בשם IF. ג'ונס הכיר את אליוט עוד לפני כן, כשהמתופף ניגן בלהקה של איאן האנטר ומיק רונסון. ג'ונס חש כי יש בגישת התיפוף של אליוט דבר שהוא יהיר ואגרסיבי. דבר שהתאים לו מאד. אליוט, שעבד אז למחייתו כעובד בתחנת דלק, קיבל הזמנה לאודישן וחש כי אין לו חשק להגיע לזה. בכל זאת הוא הגיע, נדהם מהפוטנציאל והצטרף ללהקה באותו רגע. בינתיים נכנס לפרויקט גם איאן מקדונלד, שהיה ממקימי קינג קרימזון. ג'ונס ומקדונלד נפגשו כשעבדו יחדיו באותו זמן, כנגני סשנים, בתקליט של זמר בשם איאן לויד, שהייתה לו אז להקה בשם STORIES.

נשארה עמדה אחת לאייש - עמדת הזמר. מיק ג'ונס נזכר שכשהיה בלהקת ספוקי תות', היה בחור שנהג להגיע להופעות הלהקה בניו יורק ויום אחד הביא עמו אותו בחור תקליט ונתן אותו במתנה לג'ונס. ג'ונס לקח את התקליט ולא הקשיב לו במשך יותר משנתיים. זה היה של להקה בשם BLACK SHEEP.

כשחיפש זמרים ללהקתו המתהווה, הקשיב ג'ונס לתקליט שקיבל ולפתע הזדקפו אוזניו לשמע קולו הברור של זמר הלהקה, לו גראם. ג'ונס לא היסס והרים טלפון לגראם לבוא אליו לניו יורק מרוצ'סטר. גראם הגיע, הקשיב להקלטות הדמו, לקח את דף המילים שניתן לו, נכנס לתא השירה באולפן וניסה את כוחו בשירה. הוא הצליח במשימה. האחרון להצטרף היה הבסיסט אד גליארדי, שהגיע לאודישן. לאחר שניגן, הוא חיכה בחדר הבחינה לשמוע את תגובת השאר, שיצאו מהחדר.

בעוד המחשבות בראשו מתרוצצות לגבי התוצאה, נכנסו כל החברים לחדר עם שלושה בקבוקי שמפניה ובישרו לו שהוא בפנים. עכשיו הגיע הזמן לחפש חברת תקליטים. היו לא מעט חברות שדחו את ההצעה. עד שהגיעה חברת 'אטלנטיק' שהסכימה להכניס את הלהקה, רק אחרי שג'ון קאלונדר - שעבד בחברה - התלהב מאד מהדמו. יום אחד הגיע מיק ג'ונס והנחית על חברי הלהקה שם שחשב לקרוא לה – פורינר. השאר קיבלו את העניין בהתלהבות רבה. זה לא היה השם הראשון שהוצע.

לו גראם בספרו: "היינו כל כך עסוקים בהקלטת שירים ובהכנת האלבום הראשון שלנו שלא הקדשנו הרבה מחשבה לשם. מיק הציע במקור את השם 'טריגר', כמו בהדק של אקדח. הוא ראה בעיני רוחו ציור של אקדח גדול על תוף הבס שלנו על הבמה. כשיום אחד הוא העלה את ההצעה שלו, אחד מהחבר'ה השמיע קול כמו סוס, כי השם הזכיר לו את הסוס של רוי רוג'רס, טריגר, בסדרת המערבון הטלוויזיונית הישנה. כולנו התחלנו לצחוק אבל מיק רצה לתת לזה צ'אנס, אז היינו 'טריגר' לזמן קצר ואז זה נגנז כי גילינו שהייתה להקה אחרת עם השם הזה. מיק הציע אז את פורינר והיה קונצנזוס ברגע שהוא הזכיר זאת".

עם האנרגיה הראשונית הזו נכנסו חברי הלהקה, בנובמבר 1976, להקליט בניו יורק את תקליטם הראשון. כבר מצלילי הפתיחה שבו אפשר לשמוע להקה שמאד גאה בצליל שלה. יש פה שימחה של נגינה בצוותא, שנעלמה לה בהמשך הדרך (מהתקליט השלישי והלאה...) התקליט הזה הפך באופן מיידי ללהיט מכירות ענקי. חברי הלהקה המופתעים גילו במהרה כי עליהם לחבר שירים נוספים כדי למלא רפרטואר להופעה שלמה. כך החלו להיווצר שירים, שנכנסו לאלבום השני - DOUBLE VISION. אחד הלהיטים הגדולים מהתקליט הזה היה 'קרה כקרח', שנכתב עם אקורדים לא שיגרתיים ללהיט פופ. מדובר בשיר מתוחכם מאד מבחינה הרמונית, ועם זאת - הוא כובש את האוזן ישר מהשמיעה הראשונה. זה הנשק של השיר הזה. הוא חד פעמי ותמיד נשמע רענן כשהוא מתנגן.

אחד הלהיטים הברורים בתקליט זה הוא COLD AS ICE.

מיק ג'ונס: "ניגנתי בהמון להקות לפני פורינר, אבל רק בפורינר הפכתי גם להיות כותב שירים עיקרי ובעל אחריות בהנהגת להקה. קניתי אז פסנתר קטן שנקרא MELODIGRAND והתחלתי להשתעשע בו, כשלפתע נתקלתי בכמה אקורדים מעניינים, שלא ניגנתי בעבר. לו גראם (זמר הלהקה) בא לביתי והשמעתי לו את זה. לא כתבתי שיר בפסנתר עד אז והופתעתי מהמהירות שזה לקח לכתוב את זה. והפסנתר שניגנתי באולפן בשיר הזה הוא הפסנתר שחברת התקליטים 'אטלנטיק' (בה היינו חתומים) קנתה במיוחד עבור ארית'ה פרנקלין. המילים בשיר הזה הן על בחורה קרת לבת, מהסוג הסטריאוטיפי וזה לא כוון כלפי מישהי ספציפית. היינו אז בניו יורק ובחוץ שרר קור מקפיא. זה ודאי תרם לכתיבת השיר. בתחילה דאגתי שהשיר קליט מדי, כי לא רציתי לעשות מוסיקת פופ, אבל כשראיתי שכולם נהנים ממנו, נרגעתי.

התקליטון הקודם שלנו היה FEELS LIKE THE FIRST TIME ותחנות הרדיו ציפו בקוצר רוח לשמע השיר הבא מאיתנו, שהיה השיר COLD AS ICE. כיום זה כבר חלק בלתי נפרד מזהות הלהקה".

ואם ג'ונס כבר הזכיר, אז הנה קצת מידע על השיר FEELS LIKE THE FIRST TIME, שפותח את האלבום ברוקיסטיות בשרנית. ג'ונס: "השיר נכתב על שינוי בחיי. יצאתי מנישואים עם מישהו שפגשתי בצרפת. חזרתי לאנגליה וסוף סוף עשיתי את המסע לאמריקה, כשהייתי חבר בלהקת ספוקי תות'. עבורי זה היה האתגר האמיתי להתחלה חדשה בחיי. זה פשוט בא באופן טבעי ולפתע פתאום. פגשתי מישהי, התחתנתי מחדש ועברתי איתה לאמריקה, וזה היה השיר שתיאר את החוויה הזו. זה היה השיר הראשון שכתבתי לפרק החדש בחיי וזה הוביל לאחר מכן להרכבת להקה. שם הייתי, סוף סוף הכותב העיקרי, והשיר הזה קבע את המסלול עבורי. כאשר אותו אלבום ראשון יצא, זו הייתה רק שאלה של לאן אני הולך מכאן. אז הייתי צריך לעבוד די קשה בכתיבת השירים האלו ולנסות לחדד את העניין. בהחלט היה הרבה לחץ באותן שנים ראשונות".

כתב הרולינג סטון, ג'ון מילוורד, פרסם בביקורתו ב-2 ביוני 1977: "ההשפעות שהובאו למוזיקה של פורינר הן ברורות מאד. יש פה 'באד קומפאני' ביחד עם אי.אל.או ורוקסי מיוזיק. יש בתקליט כותבי שירים טובים והפקה חזקה ונקייה. מיק ג'ונס הגיטריסט הוא מנהיג החבורה. התקליט הזה יצליח מאד. הוא מהנוסחה של כוכבי הרוק הגדולים שטסים במהרה למעלה. השיר 'רחוק, רחוק מהבית' הוא הטוב ביותר פה. הסולן, לו גראם, שר פה בניחוחות רוקיסטית שמזכירה לי את פול רודג'רס. הסקסופון בשיר הזה מזכיר לי את רוקסי מיוזיק. המלודיות בשירים מזכירות לי את מה שג'ף לין כותב. ללהקה הזו יש כל מה שצריך כדי להצליח. מה שכן, יש פה נוסחתיות ברורה מדי. הלהקה תצטרך לעבוד קשה כדי להביא משהו מקורי משלה".

ב-8 במרץ בשנת 1982 יצא תקליט הבכורה של להקת אסיה. חובבי הרוק המתקדם התפלצו כי עבורם הייתה זו מכה מתחת לחגורה, אבל ארבעת אנשי הפרוג-רוק גילו פה קהל חדש שקנה את התקליט במיליונים.

ברולינג סטון העניקו בביקורת על האלבום שני כוכבים וחצי וכך נכתב: "יש פה תיוג ברור של סופרגרופ מהסבנטיז עם הגיטריסט לשעבר של יס, סטיב האו, הקלידן שהיה איתו באותה להקה, ג'ף דאונס, הבסיסט לשעבר של קינג קרימזון, ג'ון ווטון, והמתופף קארל פאלמר, לשעבר בשלישיית אמרסון, לייק ופאלמר. למרות זאת, אין ללהקה הזו נגיעה עם הזרם בו שלטו בעבר. במקום זאת, אנו מקבלים אלבום שנבנה לככב במקומות של אוהבי להקת בוסטון, ג'רני וסטיקס. עם מלודיות כבדות שמרופדות בהפקת פופ. למען האמת, לאסיה יש יותר חיספוס מהלהקות שציינו פה למעלה כי קולו המחוספס של ווטון והגיטרה של האו עדיין מיוחדים. אפילו להיט כמו HEAT OF THE MOMENT סוחף לשיר איתו. מה שמעצבן פה הוא לראות מוזיקאים כה גדולים כשהם מתגלגלים בדרך ומתפשרים רק כדי לקבל השמעות ברדיו. השם שהם בחרו ללהקתם רחוק מאד מהמטרה האמיתית שלשמה הם באו; להגשים את החלום האמריקני".

בארצנו תורגם בזמנו המותג "סופרגרופ" ללהקה עילית והיה ברור לכולם שבמקרה זה אכן מדובר בכזו. מספיק היה להביט בעטיפת התקליט, שצוירה על ידי רוג'ר דין, שהיה אחראי לעטיפות המרהיבות בעבר של להקת יס, כדי לדמיין שהנה המחט תנחת על תחילת הוויניל ותשפריץ ממנו צלילים פרוגרסיביים להפליא. הציפייה הרקיעה שחקים ומה הייתה ההפתעה לקבל מנגנים אלו מוזיקת רוק באופן הכי מדוד שיש. רבים חשו מרומים. אחרים התאהבו בצלילים.

סטיב האו: "הזמנו בחוכמה את רוג'ר דין לעצב את הגרפיקה. זה נתן לרוג'ר הזדמנות להראות שהוא יכול להסתגל לדרישות חדשות ולהמציא מחדש את עצמו, כפי שנראה שעשינו. הלוגואים שלו היו מבריקים עם הקשר בין להקה לשמה".

הלהקה נולדה מהצורך להמשיך ולהתקיים מוזיקלית, בתחילת עשור בו נחשב הרוק המתקדם כדבר שכבר נותר מאחור ומת.

ווטון לעיתון NME: "בסוף שנת 1980 דיברתי עם מנהל המוזיקה, בריאן ליין, על הקמת להקה חדשה. זה היה בימים בהם רציתי לעבור מהנהלתה של חברת EG לחברה שלו. בדיוק באותו זמן עזבה אותו להקת יס, לאחר כעשר שנות ניהולו אותה. כך שלבריאן ולי לא היה מה להפסיד בצעד הזה. טסנו ללוס אנג'לס והגענו למשרדי חברת התקליטים GEFFEN, שהביעה עניין ברעיון שלנו. כשחזרנו משם ללונדון, בריאן הכיר לי את סטיב (האו). זה היה בינואר 1981. את קארל (פאלמר) רציתי לצרף אליי עוד כשהייתי בלהקת UK. הוא שמע שסטיב ואני עושים משהו ביחד והביע התעניינות".

באותו זמן היה פאלמר חבר בלהקה ושמה P.M ובה ניגנו לצדו ארבעה אמריקנים. ההרכב הזה הוציא תקליט אחד אך ההופעות נעשו רק בגרמניה ומול מצלמות טלוויזיה. פאלמר ראה שזה לא מתקדם והחליט להכות מכה חזקה על ראש הלהקה ולהתקדם הלאה. ההצעה להצטרף לווטון ולהאו קסמה לו מאד.

האו: "אז קארל נכנס לעניינים והוא היה מרשים! אתה לא צריך לשמוע אותו, אתה רק צריך לצפות בו. אז אמרתי שאנחנו צריכים גם קלידן. הם התנגדו כי רצו שנהיה טריו. אמרתי: "לא, לא, לא, אנחנו חייבים להכניס את הבחור הזה, ג'ף דאונס'. הם הסכימו לנסות. אז הבאתי את ג'ף כי אהבתי לעבוד עם בחור שבקיא בטכנולוגיה, כפי שעשיתי את זה עם הגיטרות והאפקטים שלי. ניסיתי לקבל את הצלילים הטובים ביותר. היה לנו גם רגע מוזר שבו ניסינו לגייס כותבים שירים וזמרים אחרים. רוי ווד היה אחד מהם. הוא היה בחור מקסים אבל לא ממש מתאים לנו. חיפשנו מישהו שיכול להוסיף לכתיבה וניסינו גם עם טרבור רבין, אבל שוב הכימיה פשוט לא הייתה שם. מועמד נוסף היה רוברט פליישמן, ששר לזמן קצר עם להקת ג'רני. בסוף נדבקנו ארבעתנו והכל פשוט זרם משם. כל המכונות שפעלו בעבר מאחורי יס קפצו על הספינה החדשה שלנו והגלגלים החלו לנוע".

ווטון: "סטיב הביא את ג'ף (דאונס) לערוך איתנו חזרות ולעזור לנו. ג'ף היה אז באמצע ההכנות לתקליט השני לצמד שלו, הבאגלס. כשראה שטוב אצלנו, הוא פרש מחברו לצמד, טרבור הורן, והצטרף אלינו. ברגע שארבעתנו ישבנו באותו חדר, הייתה תחושה של להקה אמיתית. היינו מוכנים לתזוזה!".

סטיב האו בספרו: "עם רוב השירים שהוקלטו, דיוויד גפן בגפן רקורדס, מי שהחתים אותנו, סקר את ההתקדמות שלנו ואמר שהוא רוצה רק עוד שיר אחד שיהיה חזק ובולט באמת. למרבה המזל, לג'ון וג'ף היה אחד כזה בצנרת. ג'ון עבר איתי על האקורדים של הפזמון. זה התגלגל יפה עם בס מעניין ולא לקח הרבה זמן עד שמצאתי תפקיד לשיר HEAT OF THE MOMENT. חיזקתי את המבוא והבתים עם גיטרת גיבסון לס פול ג'וניור דרך שבעה מגברים שונים לשבעה ערוצים של גיטרה. הוספתי פירוקי אקורדים נקיים יותר בפנדר טלקאסטר שלי במהלך הפזמונים וניגנתי גם בקוטו (כלי מיתר יפני) בחלק האמצעי כשטני מכפיל את קו המקלדת. סולו הגיטרה בסוף השיר נוגן באותה לס פול ג'וניור".

בסוף שנת 1982 פרסם עיתון בילבורד האמריקני שלהקת אסיה באה בזמן טוב לשוק התקליטים האמריקני והמדוכא אז. באותם ימים בקושי 15 אחוזים מכל תוצרת הפופ הצליחו לראות רווחים. התקליט הזה של אסיה סומן כרב המכר הברור. הדבר הציל את הקריירה של ארבעת החברים.

ווטון: "עסקי המוזיקה היו בנפילה איומה בתקופה ההיא. אנשים הזהירו אותנו שזה לא זמן טוב לעשות להקה. לשמחתי, דבקנו במטרה והצלחנו, כי היו מאחורינו המנהל הטוב ביותר, ההפקה הטובה ביותר וחברת התקליטים הטובה ביותר. אני חושב שכולנו ידענו, ברגע שהקלטנו את השירים הראשונים, שזה הולך למקום מיוחד. ברגע שעשינו את זה, כולם ידעו שזה הולך להצליח".

האו: "העובדה שאסיה הצליחה וטיפסה באותו שביל שהיה עם להקת יס סיפקה אותי מאוד. מיד הצלחנו באמריקה וחשבנו שאולי נוכל לצאת לסיבובי הופעות ביפן ובאוסטרליה. זה הרגיש לי כמו לידה שניה. עם להקת TOMORROW, בה הייתי בסיקסטיז, פרצנו דרך במידה מסוימת, אז זה היה עם יס שפרצה בשנות השבעים, והמשיכה להצלחה רחבה יותר, ועכשיו זה יכול לקרות לי שוב עם אסיה. בתוך ההצלחה הזו היה מעט זמן לשקול איזה מזל היה לנו, כמה התמזל מזלי או כמה עדין הולך העתיד להיות. להטוטנות בין החיים לעבודה אף פעם אינה קלה".

ב-8 במרץ בשנת 1971 הופיעה להקת בלאק סאבאת' ב-DOME, בווירג'יניה ביץ' שבווירג'יניה. להקת החימום הייתה SIR LORD BALTIMRE. חבר הלהקה, ג'ון גארנר, נזכר:

"אני הולך להגיד על סאבאת' משהו ממש שלילי. היינו בסיבוב הופעות איתם והיינו ידידותיים, אוזי אוסבורן היה בחור נחמד מאוד, ביל וורד היה נפלא, שני הבחורים האחרים - לא כל כך. הופענו בווירג'יניה, ואני מאמין

שהיו כחמשת אלפים אנשים פלוס. המנהל שלנו, משום מה, לא נתן לנו את מערכת ההגברה שלנו, ובחוזים שלנו היה קבוע שמי שמארגן את המופע צריך לספק לנו הגברה. טעות גדולה - זו טעות גדולה. אתה תמיד הולך עם ההגברה שלך. אתה לא יכול להיות תלוי באנשים. בכל מקרה, הוא עשה עסקה עם המנהל של בלאק סאבאת', שאנחנו יכולים להשתמש בהגברה שלהם בהופעות האלה שהיינו בהן יחד. אז אנחנו בווירג'יניה וכמובן שהופענו לפניהם, כי הם היו כבר פעילים בשטח לפנינו, והייתה להם הצלחה חלקית כבר. אז פתחנו את ההצגה, הכל מצוין, חמשת אלפים אנשים צורחים, נכנסים לזה, אוהבים אותנו... בום. האורות כבים. החשמל כבה, הכל כבה. בסדר, החשמל חוזר. אנחנו מתחילים שוב. אנשים נכנסים לזה, ממש מתחברים אלינו, באמת אוהבים אותנו, הכל הולך מצוין. בום, אורות, חשמל, שוב הכל כבוי. זה קרה שלוש פעמים. אני אז בן תשע עשרה, ואני בעניין של אהבה, שלווה ואושר. לא האמנתי שמישהו יכול להיות כל כך ערמומי ומתעתע כדי לחבל בחשמל באמצע הופעה. תקראו לי נאיבי, והייתי, אבל לא חשבתי על זה שאנשים יכולים להיות כל כך מרושעים ולעשות משהו כל כך בוגדני. וזה אף פעם לא עלה בראשי, כי מעולם לא חשבתי בצורה שלילית. פשוט חשבתי שזה קרה במקרה, אז מה אפשר לעשות, בנאדם? לא היה לי מושג שמישהו יוריד את הזרם. אבל בדיעבד, אני חושב על זה ומסתכל על החבר'ה האלה, ואתה יודע, בלאק סאבאת' נשמעים ממש מצוין. אבל בכנות, התוכן המוזיקלי בכל שיר לא היה עמוס כמו שיר של סר לורד בולטימור. אני חושב שהם ראו בנו איום ופשוט משכו לנו את התקע. הייתי מוכן להתערב על סט התופים החדש שלי. מעולם לא חשבתי על זה עד מאוחר יותר, עד שנהייתי קצת יותר חכם, פחות נאיבי, וראיתי את תחבולות העולם ואיך אנשים דופקים זה את זה כדי להתקדם".

ב-8 במרץ בשנת 1965 יצא בארה"ב תקליט חדש ללהקת הביץ' בויז. שמו הוא THE BEACH BOYS TODAY.

זה אלבומה הראשון של הלהקה לשנה זו וגם הראשון ששמו לא נקרא על שם שיר של הלהקה.

האלבום הפך אז להצלחה גדולה והגיע למקום הרביעי במצעד האמריקני. אבל למרות זאת החלה חברת התקליטים (בעידודו של זמר הלהקה, מייק לאב) להטריד את כותב השירים, בריאן וילסון, בטענה שהוא מתרחק מהסגנון המסחרי. הם הודיעו לו שהם מצפים ממנו לחזור ולהפיק שירי פופ קליטים במוצרים הבאים. ווילסון לא נכנע לדרישותיהם וחש בפנים כי הטוב ביותר ממנו ייצא בהמשך.

זמר הלהקה, מייק לאב: "היה לתקליט הזה פיצול אישיות. הצד הראשון הציג שירים אופטימיים בעוד שהצד השני כלל בלדות נוגות.

השיר מהתקליט, HELP ME RHONDA, נכתב על ידי בריאן ואני, למרות שאף אחד מאיתנו לא הכיר בחורה בשם רונדה. זה היה רק שם שהתאים לשיר".

למרות שמעטים הבינו את משמעות האלבום באותה תקופה, הוא סימן נקודת מפנה גדולה בעולם הלהקה, ובפרט בחייו האישיים של בריאן ווילסון. בסוף שנת 1964 לחוצה במיוחד, הוציאו הביץ' בויז ארבעה אלבומים תוך שנה. ווילסון נעשה תשוש פיזית ורגשית, וסבל מהתקף חרדה ב-23 בדצמבר 1964. מאוחר יותר הוא חשף כי החל להשתמש במריחואנה במהלך דצמבר 1964 כמשכך מתחים, אך הפך למשתמש קבוע לאחר שהבין שההשפעה של הסם עמוקה על הדרך שבה הוא תפס את המוזיקה.

בעוד רוב התקליט הוקלט בינואר 1965, הוא הודיע ללהקה שהוא רוצה לפרוש מסיבובי הופעות כדי שיוכל לתת את מלוא תשומת הלב שלו ליצירת מוזיקה. הלהקה הסכימה בעל כורחה, ולאחר ברית קצרה עם גלן קמפבל במקומו של ווילסון, ברוס ג'ונסטון הפך לנער חוף בהופעות, אפריל 1965.

בריאן ווילסון: "לילה אחד, אמרתי לחבר'ה שאני לא הולך להופיע יותר על הבמה, שאני לא יכול לנסוע. אמרתי להם שאני צופה עתיד יפה לביץ' בויז, אבל הדרך היחידה שנוכל להשיג זאת היא אם הם יעשו את העבודה שלהם ואני אעשה את שלי. באותו לילה, כשמסרתי להם את החדשות על החלטתי, כולם נשברו. כבר עברתי את ההתמוטטות שלי, ועכשיו הגיע תורם. כשסיפרתי להם, הם נרעדו... הרגשתי שאין לי ברירה. נדרסתי נפשית ורגשית עד לנקודה שבה לא היה לי שקט נפשי. הייתי כל כך מבולבל וידעתי שהייתי צריך להפסיק לצאת לסיבובי הופעות הרבה קודם כדי לעשות צדק עם ההקלטות שלנו".

גם זה קרה ב-8 במרץ:

- בשנת 1968 הופיעה להקת CREAM את ההופעה הראשונה מתוך שתיים באולם WINTERLAND בסן פרנסיסקו. המופע הוקלט, כשמספר קטעים ממנו נכללו בתקליט הכפול WHEELS OF FIRE.

- בשנת 1973 נקנס פול מקרטני במאה ליש"ט באשמת גידול קנאביס בחווה שלו שבסקוטלנד. מקרטני טען להגנתו שמעריץ אחד נתן לו כמה זרעים אותם הוא שתל באדמה מבלי לדעת מה הם ובמקרה הם יצאו לא חוקיים. נו, טוב...

- בשנת 2016 מת המפיק ג'ורג' מרטין, בגיל 90. תחת שמו נרשמו הפקות לאמנים רבים אך תמיד יהיו אלו הביטלס ששמו יהפוך עמם לדרגת מפיק-על. פול מקרטני אמר עליו: "מהיום בו הוא הגיש לנו, הביטלס, את החוזה הראשון, ועד הפעם האחרונה בה ראיתיו - הוא היה האיש הנדיב ביותר והמוזיקלי ביותר שהיה לי העונג להכיר".

- בשנת 1966 הלך ריי דייויס (המנהיג של להקת הקינקס) להיבדק אצל רופא שאיבחן כי חטף התמוטטות עצבים. באותו חודש אמר ריי לעיתון NME: "אני מלחין שאין לו זמן להלחין. כל עבודתי נעשית בזמן שאנחנו מופיעים בדרכים. זה קשה ביותר ומלחיץ". הופעות בוטלו ובהנהלת הלהקה הוחלט לחפש לו מחליף, שיקיים את ההופעות הבאות בעת היעדרו. ריי סירב גם להתראיין וכל הראיונות הועברו לשכון על כתפיו של אחיו הצעיר, הגיטריסט דייב דייויס. יומיים לאחר אבחנת הרופא את מצבו של ריי, בחנה להקת הקינקס מחליף עבורו, בדמותו של מייק גרייס, שהיה חבר בלהקת THE COCKNIES וגם חבר קרוב של הקינקס. דייב הופקד לשיר את תפקידי השירה שבקעו עד כה מגרונו של אחיו הגדול. דייב: "ההנהלה הכריחה אותנו לעשות את זה ויצאנו לסיבוב הופעות בן עשרה ימים, שהייתי מסטול מאד במהלכו. מייק גרייס הוא חבר שלנו מזה המון זמן ולכן התאים לנו. הוא גם דמה לריי בצורה החיצונית, אם כי הוא היה שמאלי ונגינתו הוויזואלית הייתה שונה. הגענו לבלגיה ושם ילדים צעקו שזה לא ריי.. זה היה סיבוב נוראי".

- בשנת 1975 יצא גיליון של עיתון NME ובו ביקורת על הופעתו האחרונה של אל סטיוארט באנגליה, במסגרת קידום התקליט MODERN TIMES. כך נכתב: "אל סטיוארט נפרד מהקהל הלונדוני שלו ביום ראשון בערב עם סט מצוחצח ובטוח בעצמו, אך לא משפיע. זה היה כאילו, לאחר שקיבל את ההחלטה להתרכז בשאיפותיו לאמריקה, המעורבות של סטיוארט בהופעה הבריטית האחרונה הזו הייתה מעט רחוקה. הלהקה היא הצעה קצת מאולצת עבור אל. תוך כדי הסרתו מתדמית הפולק וקבלת ליווי מקצועי, טיפול הלהקה במקרים מסוימים -

טריוויאלי מדי או מטביע את המילים שלו, ומשאיר את הרושם של עוד להקת רוק אחת טובה אך לא מרהיבה. בכוחות עצמו במשך כמה שירים אקוסטיים, הקול החזק, הצלול והאינטליגנטי של סטיוארט היה מרשים יותר. זה לא אומר שאל סטיוארט התמסחר בגלל שהוא נהיה חשמלי". באותו יום פורסם על ההופעה גם במלודי מייקר: "האמת, זו לא הייתה בדיוק הפרידה הגדולה שכולם רצו. בסוף זה הגיע עם קבלת פנים מלהיבה אבל קודם לכן היו רגעים של ספק וחוסר ודאות. סטיוארט מעולם לא היה המבצע המקצועי ביותר, למרות שהוא נתן הופעה מבריקה - אבל סימן שאלה גדול צריך להיות מעל הלהקה שמאחוריו".

- בשנת 1969 עזב סופית סטיב מאריוט את להקת SMALL FACES. הוא עבר ממנה להקמת להקה בשם HUMBLE PIE.

- בשנת 1974 הופיעה להקת דיפ פרפל במארלינד בארה"ב. ברולינג סטון נכתב על ההופעה הזו: "דיפ פרפל היו ביחד שש שנים, עם שני הרכבים שונים ואפילו מכרו מעל 12 מיליון תקליטים ברחבי העולם בשנת 1973. ובכל זאת הם נפגעו עם פרישתו של הזמר שלהם, איאן גילאן, והבסיסט, רוג'ר גלובר, בשנה שעברה ובדיוק כשהפופולריות שלהם התחילה להרקיע שחקים. הלהקה מתעסקת עכשיו עם בסיסט לשעבר של להקת טרפז שהוא גם זמר בשם גלן יוז וזמר לא ידוע בשם דיוויד קוברדייל. ההגעה שלהם הוסיפה ממד חדש לצליל הלהקה, עם עומק ורגש שהיה חסר עד כה בחומר של הלהקה. כדי להדגיש את העובדה שזו להקה 'חדשה', דיפ פרפל התחילו את ההופעה שלהם בלארגו, מארילנד, עם 40 דקות מהתקליט החדש ששמו BURN. אמנם בתחילה זה בלבל מהיעדר סטנדרטים מוכרים, אבל עד מהרה הגיב הקהל בהתלהבות. ההוספה של יוז וקוברדייל הפכה את הלהקה מטובה למצוינת".

- בשנת 1968 פתח בניו יורק המפיק ביל גרהאם אולם הופעות בשם FILLMORE EAST. בערב הפתיחה הזה הופיעו להקת BIG BROTHER AND THE HOLDING COMPANY, אלברט קינג וטים באקלי.

- בשנת 1966 הפכה הזמרת הבריטית לולו לזמרת הראשונה שהופיעה מעבר למסך הברזל.

- בשנת 1996 יצא תקליט חדש לסטינג, MERCURY FALLING. ברולינג סטון העניקו לו אז שלושה כוכבים, מתוך חמישה.

- בשנת 1975 דיווח עיתון המוזיקה הבריטי NME, באופן מטעה, שהגיטריסט החדש של הרולינג סטונס שבא להחליף את מיק טיילור הפורש הוא וויין פרקינס. לבסוף היה זה רון ווד שקיבל את הג'וב.

- בשנת 1945 נולד מיקי דולנץ, אחד מארבעת המאנקיז. בשנת 1946 נולד רנדי מייזנר, לשעבר הבסיסט של להקת איגלס, שמת ביולי 2023. בשנת 1958 נולד הזמר גארי ניומן, שבסבנטיז הביא פופ מסונטז ומעניין.

- בשנת 1973 מת רון פיגפן מקרנן, מלהקת גרייטפול דד, בגיל 27. ובשנת 2011 מת הבסיסט המקורי של להקת הגראנג', אליס אין צ'יינס. זה הוא מייק סטאר שבגיל 44 נכנע גופו לסמים. הסיפור של שני אלו נמצא גם כן בספרי על טרגדיות הרוק והפופ, "מדרגות לגן עדן אוטוסטרדה לגיהנום". לרכישה בלחיצה פה.

ב-8 במרץ בשנת 1994 יצא אלבום חדש ללהקת סאונדגארדן. שמו הוא SUPERUNKNOWN ובזכותו צברה הלהקה קהל מעריצים גדול בהרבה ממה שהיה לה עד אז.

זמר הלהקה, כריס קורנל, התבודד במרתף שלו עם כמה כלי נגינה ומכונת הקלטה ADAT בעלת שמונה ערוצים ובילה בבידוד שנכפה על עצמו, כשהוא מעלה רעיונות חדשים. "הלכתי עמוק לתוך הניסיון להתנסות עם איך שכתבתי - מנסה להתחמק קצת מהפחד, אני חושב שמישהו, כשהוא כותב שירים לבד, אולי עושה טעויות. לא הייתי ממש בקשר עם האופי האקספרסיבי של כתיבת שירים. ניסיתי לתמרן את זה יותר מדי ונכשלתי. אבל גם קצת מצאתי את עצמי יותר ככותב שירים מאי פעם".

ההשראה לשירים הגיעה ממקומות בלתי צפויים, כמו בשיר LIKE SUICIDE. יום אחד, בזמן שכריס עבד במרתף שלו, הוא שמע חבטה חזקה. הוא חשב שאולי מדובר בפורץ, אז הוא עלה לחקור. לאחר חיפוש מסביב קצת, הוא פתח את דלת הכניסה שלו ומצא ציפור שוכבת על הקרקע. הציפור הקטנה עפה לתוך חלון והפגיעה קרעה את צווארה. הציפור עדיין חיה אבל סבלה ביותר. קורנל תפס ליד לבנה וגאל את הציפור מייסוריה. כשחזר למרתף, הביטוי LIKE SUICIDE צץ במוחו, והוא החליט לכתוב על זה שיר.

רבים פירשו לא נכון את המשמעות המרכזית של השיר בהתבסס על הכותרת המעוררת, אבל שורת הפתיחה רומזת לטרגדיה במונחים ספציפיים: "מבולבלת בגינה עם צוואר שבור נחה לה המתנה השבורה שלי / סתם כמו התאבדות". מבחינת אווירה, קורנל רצה ללכוד את האווירה של קרידנס קלירווטר רווייבל בשיר BORN ON THE BAYOU וכיוון את הגיטרה שלו כך.

גם השיר 4TH OF JULY היה עוד אחד שבקלות קיבל פירוש לא נכון. זה התבסס על זיכרון מטריפ אסיד מטורף שקורנל חווה ביום העצמאות. בזמן הטריפ שלו, קורנל מצא את עצמו הולך לאורך שביל עם מקהלת קולות משתרכת עשרה מטרים מאחוריו. כשהוא הסתובב לאחור, הוא מצא דמות לבושה בחולצה שחורה וג'ינס ועוד אדם בחולצה אדומה. ככל שהוא ניסה להתמקד בכל אחד מהאנשים, הדמויות חמקו ממנו לאוויר. במקום למצוא את הזוג הזה מטריד, הוא מצא את נוכחותם מנחמת כי הוא לא חש בודד.

עד אז, קורנל הבטיח את מקומו כצרחן משכנע בעולם הרוק. אבל בזמן שכתב את קבוצת השירים האחרונה הזו, הוא ניסה לחקור את הטווח הדינמי של קולו. הוא העמיק יותר, ונשאר יותר מאופק פה ושם, מה שעשה את הרגעים שבהם נתן צרחת שירה להרבה יותר נפיצים. לכל אחד מהשירים באלבום SUPERUNKNOWN יש טעם ווקאלי שונה. לפעמים הוא נלחץ ממש לקדמת הרמקול, בפעמים אחרות הוא מרחף ממש מתחת למוזיקה. הכל היה מתוכנן.

קורנל התחיל לחשוב על הקול שלו כישות נפרדת. זה היה הכי חשוב לגישה החדשה שלו. הכל חזר לתקופה המכוננת שבה הוא ישב כנער לבד בחדר כשהוא מאזין לביטלס וחושב איך ארבע הקולות של ג'ון, פול, ג'ורג' ורינגו התחלפו בין השירים, נותנים גישה ותחושה שונה לכל אחד מהם. הוא לא תמיד יכל לגלות מי שר מה, אבל המגוון נשמע כל כך טוב. הגישה הזו התיישבה בראשו לקראת הכנת SUPERUNKNOWN.

קורנל, עם שלושת חבריו ללהקה (הגיטריסט קים ת'אייל, הבסיסט בן שפרד והמתופף מאט קאמרון) ניגשו להכין את האלבום שיפרוץ להם דרך. אבל המפיק שהחברים בחרו קיבל את הקסטה עם הרעיונות המוזיקליים שלהם והודיע בחזרה שעדיין אין מספיק חומר להצדיק כניסה לאולפן ההקלטות. הלהקה לא ממש התלהבה, מן הסתם, לקבל ביקורת כל כך נוקבת בשלב מוקדם של תהליך זה, אבל הוא היה נחוש בהשגת התוצאות הטובות ביותר. הוא ביקש לדחוף את החברים לעבר הקצה כדי להוציא מהם את האלבום הטוב ביותר, שיראה לעולם מי זו סאונדגארדן כלהקת-על.

התוצאה הייתה מסחררת וגרמה לאנשים רבים להימשך לגינת הסאונד הזו. גם קליפ אחד באם.טי.וי יעשה את העבודה כהלכה, אבל עליו אכתוב עוד מעט. קודם כל, אתן סקירה על כמה מהשירים באלבום...

אחרי פתיחה מוחצת ורועשת עם LET ME DROWN ואחריו MY WAVE, הגיע הזמן להירגע מוזיקלית.

להירגע? ובכן, לא בדיוק - כי זה הזמן ליפול על ימים שחורים (FELL ON BLACK DAYS). קורנל כתב את זה על איך שהוא סבל ממקרה חמור של דיכאון במהלך שנות העשרה שלו, ורק לעתים רחוקות יצא מהבית. בשלב מסוים הוא בילה שנה שלמה מבלי לצאת מביתו, ובמהלכה היה מנגן בתופים ובגיטרה. בראיון עמו הוא אמר שזה "על להתעורר ולהבין שאתה בתקופה אפלה של חייך". לקורנל היה רעיון לשיר הזה - והכותרת שלו - כשלוש שנים לפני שהשלים אותו. העיכוב הגיע בגלל שהוא לא הצליח להיכנס למצב הרוח המוזיקלי הנכון כדי לתמוך במילים, עד שיום אחד הוא ניגן בגיטרה שלו והגה את הריף שחיפש.

בשנת צאת האלבום סיפר קורנל: "זה היה כמו הפחד המתמשך הזה שיש לי במשך שנים. לקח לי הרבה זמן לכתוב את השיר הזה. ניסינו לעשות שלוש גרסאות שונות עם הכותרת הזו, ואף אחת מהן לא עבדה מעולם. זו הרגשה שכולם מקבלים. אתה מרוצה מהחיים שלך, הכל מתנהל כשורה, דברים מרגשים - אבל פתאום אתה מבין שאתה לא מרוצה בצורה קיצונית, עד כדי פחד ממשי. אין אירוע מסוים שאתה יכול להצמיד אליו את ההרגשה, זה רק שאתה מבין יום אחד שהכל בחייך הוא מטורף!"

אחרי שיר זה מגיע שיר כבד מאט קאמרון המתופף, MAILMAN, בו מנגן המתופף גם במלוטרון. אחריו מגיע שיר הנושא ולאחר מכן קטע ניסיוני נהדר מאת שפרד הבסיסט, HEAD DOWN. אחרי זה מגיע הלהיט הגדול של האלבום, BLACK HOLE SUN עם הקליפ שציינתי קודם וגרם לאנשים רבים, כמוני, להתמגנט למסך בכל פעם שהוא הוקרן. קודם כל, קורנל נראה בו אחרי שעשה תספורת לשערו. לפתע גילו אותו המון בחורות כסמל סקס ששר באופן מופלא. הקליפ עשה את הטריק וקהל המעריצים (והמעריצות, כמובן) גדל בהרבה.

קורנל סיפר כי הרעיון לשם השיר הגיע כששמע את המילים BLACK HOLE SUN בדיווח חדשות. זאת למרות שהשדרן ודאי אמר משהו דומה אך לא זה, לפי טענתו של הזמר. המילים באו קודם ועליהן הולבשה המנגינה.

קורנל: "מה שמדהים אותי הוא הקומבינציה של שמש וחור שחור. הרי חור שחור גדול פי ביליון פעמים מהשמש. זה מעגל ענקי של כלום. ויש את השמש שהיא זו שמעניקה את החיים. זו הקומבינציה של האור והחשיכה. התקווה ולצידה הדברים הקודרים. אני אוהב את המילים שבשיר הזה. הן מזכירות לי את אופן הכתיבה של סיד בארט בתקופתו בפינק פלויד, כשכתב דברים שמחים שתחתם שכנה האפילה. אני לא מצליח לכתוב כך בכוונה. זה פשוט יוצא לי כך".

לסאונדגארדן יצאו תקליטונים לפני כן אך השיר הזה הפך את לוח המשחק. חברי הלהקה קטפו את פרס הגראמי בקטגוריית ביצוע הרוק הכבד הטוב ביותר לאותה שנה.

אחרי שיר זה מגיע SPOONMAN, שעוסק באמן רחוב בשם ארטיס איש הכף, שניגן בכפות ברחובות סיאטל, שם נוצרה סאונדגארדן. ארטיס הוזמן לאולפן והקליט את הכפות שלו בשיר, כשאחר כך גם הופיע בקליפ לשיר זה. ארטיס קיבל 1,000 דולר על הקלטת השיר ועוד 7,000 דולר כדי להופיע בסרטון. כשתיאר איך סאונדגארדן יצרו איתו קשר, הוא אמר: "ב-1992, הם ביקשו ממני לעשות הופעת ביניים בינם לבין להקת MELVINS. המנהלת שלהם דאז, סוזן סילבר, אמרה לי שכריס כותב שיר והאם הייתי רוצה להקליט בו כשהוא יסתיים. הסכמתי וב-1993 נכנסתי לאולפן ותוך שעתיים הסתיימה המשימה". נגן הבס של פרל ג'אם, ג'ף אמנט, הוא שהמציא את התואר SPOONMAN.

אחרי איש הכפות מגיע השיר LIMO WRECK. זה שיר שבא להזכיר לאנשי האליטה החברתית שהם לא מעל התמותה. הוא קיבל את הרעיון כשישב בפקק בכביש המהיר של לוס אנג'לס והבחין בניגוד בין השברולטים והטנדרים המרוסקים המונעים על ידי אנשים ממעמד הפועלים לעומת המכוניות המנצנצות המונעות על ידי העשירים. "הרעיון לראות כמה לימוזינות מתנפצות זו לזו, מעולם לא ראיתי את זה קודם לכן, וחשבתי שהאנשים האלו במכוניות יקרות - במיוחד הלימוזינות שבהן החלונות מושחרים ומישהו אחר נוהג - נראה שיש להם תחושה שהם לא רגישים לתמותה".

קורנל ראה את דמותו של האיש העשיר הזה באקסל רוז, סולן גאנס אנד רוזס, בקליפ לשיר ESTRANGED. הוא הסביר: "בחלק גדול מהסרטון רואים את אקסל שיוצא מהאחוזה הענקית הזו על גבעה עם חבורת משרתים לובשים לבן והוא נכנס לתוך הקטע הענק הזה ועושה שיירה של שוטרים לובשים חליפות לבנות מהודרות. למי לעזאזל הוא חושב שהוא הולך להתחבר בכנות מלבד דונלד טראמפ? מי עוד ייתן תשובה על העובדה שהוא יכול להרשות לעצמו סוג כזה של תשומת לב? זו יריקה בפרצוף של האנשים ששמו אותך שם. נעלבתי מזה, ואני לא נעלב מהרבה אנשים".

אז מגיע השיר THE DAY I TRIED TO LIVE. קורנל ראה בזה שיר הזה את הנלווה לשיר FELL ON BLACK DAYS שעוסק גם בחסרון ובדיכאון.

אורכו של האלבום הוא שבעים דקות, עם עוד שירים בתבשיל המיוחד הזה. אני, כמו אחרים, רצתי מיד לקנות את הדיסק כשהוא יצא. בהמשך גם עברתי לוויניל עם זה. חרשתי את האלבום קדימה ואחורה. מיד התאהבתי בו.

הנה מהביקורת שפורסמה אז ברולינג סטון שאין לי ספק שחברי הלהקה קראו: "ברור, יש פה את המילים של קורנל שמברכות אותנו בכניסתנו לארמגדון ואת החותמת של סיאטל, אבל הסוד האמיתי להצלחת האלבום הוא המוזיקליות של הלהקה. להקה זו, לעומת נירוונה, אליס אין צ'יינס ופרל ג'אם, היא החדה ביותר מוזיקלית. הארבעה כותבים שירים כה מוצקים שאין להם בעיה לשים בהם מוטיבים מהמזרח או אפקטים אולפניים וזה יישמע הכי טבעי. זה אלבום אלגנטי ומפחיד כמה שהוא טוב".

העטיפה של האלבום היא צילום מעוות של חברי הלהקה מעל תמונת יער בוער הפוך בשחור-לבן. קורנל: "סאונדגארדן תמיד הייתה קשורה לתמונות של פרחים וצבעים שופעים וזה היה ההפך. זה עדיין נראה אורגני ומאוד חשוך וקר... אני הייתי בתוך הסיפורים האלו כילד שבהם יערות היו מלאים בדברים מרושעים ומפחידים, בניגוד להיותם גנים שמחים שאתם יוצאים לקמפינג בהם".

קורנל הוסיף כי ההשראה לשם האלבום הגיעה מקריאה שגויה שלו סרטון בשם SUPERCLOWN. "חשבתי שזה שם מגניב. מעולם לא שמעתי אותו לפני כן, מעולם לא ראיתי אותו לפני כן, וזה נתן לי השראה".

שנתיים לאחר מכן יצא האלבום המעולה DOWN ON THE UPSIDE, שהביא רוק משובח אך לא הניב להיטים מסחריים כמו BLACK HOLE SUN. החבילה התפרקה מיד לאחר מכן ושבה לפעולה רק שנים לאחר מכן.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459