top of page
  • תמונת הסופר/תNoam Rapaport

רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-9 באוקטובר בעולם הרוק

עודכן: לפני 10 שעות



כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.


כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם ממקורות שונים שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.


אז מה קרה ב-9 באוקטובר (9.10) בעולם של רוק קלאסי?


חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט


הציטוט היומי: "הייתי רוצה להופיע יום אחד מול 56,000 איש ולמחרת להופיע בפאב" (פול מקרטני, במלודי מייקר, בשנת 1973)


ב-9 באוקטובר בשנת 1973 התגרש המלך, אלביס פרסלי.


לאנשים היה קשה לחשוב שזה יקרה אך הבלתי נמנע קרה. אלביס פרסלי התגרש מפרסיליה, האשה היפהפייה שרבות קינאו בה. היא חשה שבעלה איבד בה עניין ומצאה נחמה בזרועות אחר.


לפי ההסכם, קיבלה פרסיליה במזומן 725,000 דולר (שזה כארבעה מיליון וחצי דולרים כיום) וגם 4,200 דולר מדי חודש (שזה כ-25,000 דולרים כיום). השניים עזבו את בית המשפט יחדיו כשהם יד ביד מול מצלמות התקשורת.


השניים היו נשואים כשש שנים וחצי, למרות שפרסיליה גרה באחוזתו שבממפיס כמה שנים לפני כן. הם נפגשו בספטמבר 1959, בזמן שאלביס היה חייל ששירת בגרמניה. היא הייתה נכדתו שלבכיר בחיל האוויר האמריקני. באישור הוריה, בילתה פרסיליה את חג המולד של 1960 עם אלביס והוריו בממפיס. במהרה היא עברה לגור שם אצלו.


לאחר תריסר שנים כאשתו של אגדה היא הפכה משועממת וגם מודאגת מהסביבה הלוחצת והמוגזמת שילדתם, ליזה מארי פרסלי, גדלה בו. היא חיפשה אהבה ולא מצאה אותה יותר מכיוון בעלה. היא מצאה את האהבה הזו אצל מייק סטון, שעבד כמאמן הקארטה של אלביס. כשאלביס גילה זאת, הוא ביקש לרצוח את סטון. בסוף זה לא הצליח לו. פרסיליה וסטון גרו יחדיו במשך שלוש שנים. הם לא נישאו ולאחר מכן נפרדו דרכיהם.


סיפור הרצון של אלביס להתנקש בסטון החל ב-18 בספטמבר 1973 כשהוא הופיע הופעת חצות בלאס וגאס. ארבעה בחורים עלו לפתע לבמה ונראה היה שהם באים לתקוף את הזמר, שמיהר להגיב בכמה תנועות קארטה שלמד. כששכחה המהומה והתוקפים הועפו מהבמה (גם בעזרת שומריו של אלביס) הוא הודיע לקהל ההמום: "אני מצטער, גבירותיי ורבותיי. אני מצטער שלא שברתי להם את המפרקת".


למחרת כבר התברר כי היו אלו מעריצים נלהבים מדי שעלו לבמה, אבל אלביס נותר נחוש בדעתו שהיה יותר מזה ובשעות הבוקר כבר קבע שהם נשלחו על ידי מייק סטון ששבר את נישואיו וגם מנסה לקחת ממנו את בתו. הוא מחליט להרוג את סטון בלהט הרגע ורק לאחר מספר ימים הוא נרגע בעניין.


היה זה עוד לפני כן, ביוני 1972, כשהעיתונים החלו לספר שאלביס ופרסיליה נפרדו ושהיא נמצאת עם מומחה קראטה בעל חגורה שחורה. לאלביס נודע הדבר כשהיא הגיעה אליו, לאחר הופעה, ב-23 בינואר 1972 כדי להודיע לו שהיא מאוהבת במייק סטון. אלביס לא היה שמח בעניין.


פרסיליה בספרה: "כמו רוב הזוגות שנפרדו, עברנו תקופה קשה לפני שבסוף קיבלנו את העובדה שאנחנו נפרדים. התגרשנו ב-9 באוקטובר 1973. למרות שאלביס ואני המשכנו לדבר באופן קבוע, לא התראינו בחודשים האחרונים, מה שכן הייתה תקופה של מתח כשעורכי הדין ניסו לפתור פרטים. בסופו של דבר אלביס ואני פתרנו אותם בעצמנו. שנינו היינו מספיק רגישים ועדיין דואגים מספיק לרגשות אחד של השני כדי לדעת

שרצינו להימנע מהאשמות מרות ומניסיונות עקרים להקצות אשמה. הדאגה העיקרית שלנו הייתה ליסה, שהסכמנו שתהיה לשנינו משמורת עליה. כשאני מלווה באחותי מישל, חיכיתי בבית המשפט בסנטה מוניקה, קליפורניה, כדי שהוא יגיע, וכשהוא הגיע, הייתי בהלם מהמראה שלו. ידיו ופניו היו נפוחות והוא הזיע מאד.


כשעורכי הדין שלנו עוקבים אחרינו, נכנסנו ללשכת השופט. אלביס ואני ישבנו מול השופט והחזקנו ידיים בזמן שהוא העביר, באופן פורמלי, את הליך הגירושין. בקושי שמעתי מילה, הייתי מבולבלת ממצבו הפיזי של אלביס והמשכתי להזיז את אצבעותיי קדימה ואחורה על ידיו הנפוחות. תהיתי אם החברה החדשה של אלביס, לינדה תומפסון, יודעת איך להעניק הרבה אהבה ותשומת לב שהוא היה צריך. ואז השופט גמר את שלו. החלום שהיה לי על נישואים אידיאליים, שתפס את כל מחשבותיי מאז שהייתי בת ארבע עשרה, הסתיים במשיכת עט פשוטה. הרגשתי תחושת ריקנות גדולה, הלכתי אל המכונית שלי. אלביס, אביו, עורך הדין שלו וכמה מהחבר'ה ניגשו ללימוזינה שלו. בעודי חולפת עם מכוניתי, נופפתי והוא קרץ. הזיקה שחלקנו זה לזו תמיד תהיה שם".


ב-9 באוקטובר בשנת 1944 נולד בסיסט להקת המי, ג'ון אנטוויסל. בואו נראה איך הוא חגג את ימי הולדתו על הבמה.


- שנת 1965: הופעה באולם מארקט בקרלייל.


- שנת 1971: להקת המי הופיעה באוניברסיטה ב- SURREY. הכניסה להופעה הותרה לסטודנטים בלבד והם ידעו אודות קיומה רק 24 שעות לפני כן. כ-600 כרטיסים הוצעו למכירה, מה שהופך את האירוע למקום הקטן ביותר שלהקת המי הופיעה בו במהלך הסבנטיז.


הבמה שהוצבה באולם ההתעמלות הייתה נמוכה מאד יחסית והקהל ממש יכל לגעת בלהקה. ג'ון סבסטיאן, שהתארח עם אשתו בביתו של קית' מון המתופף, הגיע עמו להופעה ועלה לנגן במפוחית.


כתב המלודי מייקר, כריס צ'ארלסוורת', התגנב למקום, בעזרת קית' מון, עם הבטחה לא לסקר כלל את ההופעה לעיתון. מה רב היה כעסו כשגילה שמישהו צילם שם את ההופעה והעניק את הצילומים לכתב NME, העיתון המתחרה, כשהכתב שם, ריצ'רד גרין, מיהר לדוח על ההופעה - כשהוא רק מדבר על הלבוש של הלהקה על הבמה, כי לא שמע את המוזיקה וכתב את הדיווח לפי מה שראה בתמונות. צ'ארלסוורת': "עורך העיתון שלי ידע שאני המומחה הגדול ללהקת המי וגער בי שהעדפתי את צורך הלהקה מעל צורך העיתון. זה מאד הביך אותי".


- שנת 1976: להקת המי הופיעה באוקלנד, קליפורניה. לצד להקת המי הופיעה להקת גרייטפול דד ולמרות כוח המשיכה של שתי הלהקות, האולם לא היה מלא לגמרי.


- שנת 1982: להקת המי הופיעה באונטריו, קנדה. ג'ו ג'קסון היה אמן החימום, 68,000 איש הגיעו לצפות בהופעה והרווח של הלהקה (לפני קיזוז הוצאות) עמד על 1,280,000 דולר.


ב-9 באוקטובר בשנת 1940 נולד בליברפול ג'ון לנון. הוא נקרא על שם סבו כשאת שמו האמצעי (וינסטון) קיבל משם ראש ממשלת בריטניה אז, וינסטון צ'רצ'יל.


פעמים רבות, במהלך הקריירה שלו, סיפר לנון לקרוביו את רצונו העז להגיע לגיל מבוגר מאד. לפני מותו סיפר ש'מבחינתי יש עוד ארבעים שנים של יצירתיות שמחכות לי ועדיף להתפוגג באיטיות כחייל זקן מאשר להישרף. אני הולך להיות בן ארבעים והחיים מתחילים בגיל הזה. כך מבטיחים לנו ואני מאמין בכך'. אבל החיים קורים בזמן שאתה עסוק בתכנון דברים אחרים. הרי מישהו שר את זה, נכון?


הנה כמה דברים שקרו לג'ון לנון בימי הולדתו השונים.


1. באותו יום הולדת בשנת 1975 ילדה יוקו אונו בניתוח קיסרי את בנם המשותף היחיד, שון. לנון, שהיה אב לא מוצלח לג'וליאן (בנו מאשתו הראשונה סינתיה) החליט לתקן את דרכיו עם בנו השני ופרש מעסקי המוזיקה על מנת לטפל בו. אלטון ג'ון הוזמן על ידי לנון להיות הסנדק של שון. הכל נראה טוב מבחוץ אך עדויות מבפנים סיפרו שלנון פרש גם בגלל העייפות שלו מחוזים ותביעות נגדו כל הזמן עד כדי כך שהוא מאס מעולם עסקי המוזיקה.


2. ביום הולדתו ה-30, בשנת 1970, ראה ג'ון לנון בפעם האחרונה בחייו את אביו, אלפרד. ג'ון הזמין את אביו לאחוזתו לארוחת צהריים. מה שקרה שם, מפורט היטב בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!". בהחלט לא היה נעים שם.


3. בשנת 1971 ערך ג'ון לנון ב- SYARCUSE שבניו יורק מסיבת יום הולדת 31 מיוחדת מאד. המסיבה נערכה לאחר פתיחת תצוגת אמנות של יוקו אונו, שנקראה THIS IS NOT HERE. לפני שהאורחים הגיעו למסיבה הספיק לנון להלחין שיר בשם ATTICA STATE. יוקו הזמינה עוגת יום הולדת מעוטרת עם הכיתוב TO JOHN FROM YOKO AND THE WHOLE WORLD. בין האורחים במסיבה היו רינגו סטאר ואשתו מורין, פיל ספקטור, קלאוס פורמאן, מאל אוונס (העוזר המסור של הביטלס), ניל אספינל (שהיה גם עוזר מסור של הביטלס שהפך אז לאחד מבכירי חברת APPLE), אריק קלפטון, המשורר אלן גינסברג והמתופף ג'ים קלטנר.

במהלך המסיבה ראינה את ג'ון ויוקו כתבת עיתון יפנית. הראיון שיקף את המתח הרב ששרר אז בין השניים. הראיון הזה הפך להיקרא מאז בשם THE ARGUMENT TAPE.


4. בשנת 1956 השקיע לנון את כל כספי יום ההולדת, שקיבל לגיל 16, על שני תקליטים במהירות 78 סיבובים לדקה. אחד מהם היה HOUND DOG של אלביס פרסלי. תקליט שני היה תקליט קומי של THE GOONS. שני אלה עיצבו את חייו ואת השפעותיו המוסיקליות לעתיד.


5. בשנת 1961 נסע לנון עם פול מקרטני לחגוג את יום הולדתו ה-21 בפריז. עם מחסור קשה במזומנים הצליח מקרטני להזמין שם את חברו להמבורגר לכבוד האירוע.


6. בשנת 1966 חגג לנון את יום הולדתו בספרד, שם בילה לצילומי סרט של דיק לסטר, בשם HOW I WON THE WAR. יחד עימו הייתה אשתו סינתיה. רינגו סטאר ואשתו מורין קפצו לבקר את לנון השחקן.


7. בשנת 1968 נעדר ג'ון לנון מהקלטות באולפן EMI, של ארבעה שירים לאלבום הלבן.


8. בשנת 1969 זכה לנון ליום הולדת מזעזע, כשיוקו הובהלה לבית החולים עם דימום ברחם, שגרם לה להפיל את העובר שבבטנה. לנון נשאר לצידה בבית החולים וגם ישן שם.


9. בשנת 1964 הופיעו הביטלס בקןלנוע 'גאומונט' שבבראדפורד. ההופעה איחרה בשעתיים כי חברי הלהקה נתקעו בפקק תנועה וגם שוטרי תנועה עצרו אותם כדי לקבל חתימות.


10. בשנת 1980, ביום הזה, הפתיעה יוקו את ג'ון כששכרה מטוס שריסס בשמיים מעל בניין הדקוטה מסר יום הולדת שמח לו ולבנם, שון. במהלך כל היום שהה לנון באלפון ובגיע הביתה בשעת אחה"צ. בשעה חמש אחה"צ החל המטוס במשימתו. זמן קצר לאחר מכן נכתב בשמיים HAPPY BIRTHDAY JOHN AND SEAN - LOVE YOKO. שון רץ לגג הבניין וראה את הכיתוב המרגש. אביו פיספס את התצוגה כי ישן באותו זמן לאחר עבודה רבה באולפן.


היה זה יום הולדת אחרון בחייו של ג׳ון...


ב-9 באוקטובר בשנת 1978 התחתן הקלידן איאן מקלייגן (מלהקת THE FACES) עם חברתו קים קריגן, שהייתה לפני כן אשתו של המתופף קית' מון. הנה סיפור מסמר שיער שסיפר מקלייגן בספרו הנפלא, ALL THE RAGE:


"הגירושים של קים מבעלה, קית' מון, לא סידרו אותה היטב עם כסף. כל מה שהיא רצתה זה פשוט לברוח ממנו ולחיות את החיים שלה. למרות שהוא עדיין אהב אותה והיו לו תקוות לחזור אליה - זה לא היה כלל בתיכנון שלה. למרות שהוא ניסה כמה פעמים לכפות את עצמו עליה, אפילו אחרי הגירושים. זה היה ברור כי זה נגמר ביניהם. קים קיבלה סכום כסף קטן מהגירושים והיא עברה, עם מאנדי (הבת המשותפת שלה ושל קית') לבית בטוויקנהאם.


הבית הזה היה גדול מאד בשביל איש אחד ואני ניסיתי ללא הצלחה לשכנע את קים לעבור עם הילדה אליי. ברגעים ההם הייתה זקוקה קים לעצמאות שלה. ביליתי כמה לילות אצלן והן בילו גם אצלי, אך מאנדי הייתה צריכה ללכת לבית הספר בטוויקנהאם כך שבסוף תמיד מצאנו את עצמנו מתעוררים שם. ערב אחד, כשקים הייתה בבית שלי, התקשר קית' וביקש לדבר איתה. אמרתי לו שהיא לא נמצאת, אך הוא ידע שאני משקר כי חצי דקה אחר כך הוא כבר היה בדלת ביתי.


הוא ערך מעקב על הבית שלי והתחבא קרוב מאד. קים שמעה אותו וברחה מיד לקומה העליונה של הבית. נאלצתי להכניסו לביתי. הוא דווקא התנהג בסדר ולא היה קית' המופרע שאני מכיר בדרך כלל. הוא הציע שנצא לשתות בחוץ ולשוחח. לא רציתי שיהיה בביתי אז הסכמתי. קית' ביקש שלא אביך אותו בצורה בה אנו נראים בציבור ושנתנהג כידידים בלבד. כיבדתי את בקשתו. על כוס ברנדי בפאב ביקשתי ממנו שיעזוב את קים לנפשה. הייתה שתיקה מעיקה מכיוונו.


'קים היא אשתי, איאן. אני אוהב אותה ואני צריך לראות אותה' - כך אמר. זה נשמע כאילו זה נאמר מפיו של איש רע בתסריט תיאטרלי. ידעתי שיש לו חברים בכל מיני גופים מפוקפקים, אך האמנתי לו כשאמר שהוא באמת אוהב אותה. ביקשתי ממנו שלא יגיע יותר לבית שלנו. כשהגעתי בחזרה לבית, מצאתי אותה במצב לא היסטרי. מסתבר, שבזמן שהייתי עם קית' בפאב - הגיע מישהו שנכנס לבית וסרק אותו על כל חדריו.

קים שמעה אותו נכנס והתחבאה בארון. אחרי כמה דקות עזב אותו אדם. אין ספק שקית' רקח פה הטמעת הרגשת פחד בביתי. הוא היה מניאק ממזרי. כשנתקלתי בו במועדוני הבילוי המשותפים הוא היה לבבי ביותר.


ב-30 בדצמבר 1973 הוא התקשר לקים כדי לאחל לה יום הולדת. היא הודתה לו, כשלפתע שמעה אותו אומר 'דרך אגב, בפעם הבאה שתראי את איאן, האצבעות בידיו יהיו שבורות'. הסתבר כי הוא שילם 200 ליש"ט לבריון מקומי כדי לשבור את ידיי. את אותו בריון הכרתי עוד שנים קודם לכן, כשהייתי חבר בלהקת SMALL FACES. הבחור הזה היה קשוח מאד ונהג להכות באגרופו בקירות לבנים עם אגרופים חשופים, כדי להרשים. אסור היה לסמוך עליו או להיכנס איתו לעימותים.


כשפיט טאונסנד גילה על הסידור הזה של קית' נגדי, הוא התקשר לקים כדי להזהיר אותי ואז שילם 200 ליש"ט נוספים לאותו בחור בריון כדי לעזוב אותי לנפשי. זו אחת הסיבות שקים ואני קוראים לפיט בשם UNCLE PETE. במשך שבוע נהגתי לשאת במכוניתי מקל ממתכת להגנה, רק למקרה שקית' שילם לאותו בחור אקסטרה קטנה כדי להמשיך ולרדוף אחריי. קית' כנראה שכח מזה בסוף, כי לא קרה כלום..."


מאז כתיבת הספר הזה מתו שלוש הדמויות המרכזיות בו. קית' מון מת בשנת 1978, קים מתה באוגוסט 2006 ואיאן מקלייגן מת בדצמבר 2014.


ב-9 באוקטובר בשנת 2000 תבע דניס דה יאנג, הזמר והקלידן של להקת סטיקס, את הלהקה כי הופיעה בלעדיו.


דה יאנג ביקש למנוע מהגלגול הנוכחי של הלהקה, בהשתתפות צ'רלס פאנוצו, טומי שו וג'יימס יאנג, "לפגוע בדבר היפה הזה שיצרנו". הוא טען שההרכב הזה עשה שימוש לרעה בסימן המסחרי. דה יאנג ניגן עם הלהקה בסיבוב ההופעות שלה בשנת 1997, אבל כשהיא רצתה לצאת שוב בקיץ 1999, הוא ביקש מהחברים להתאפק, כי הוא הושבת עם תסמונת עייפות כרונית. במקום זאת, הם המשיכו בלעדיו.


"עכשיו הם לקחו את שם הלהקה והוציאו אותי מתהליך קבלת ההחלטות", התלונן דה יאנג. "ביקשתי פגישה מאז יולי 1998, והתגובה שקיבלתי היא שאין עניין לדבר". יאנג, הגיטריסט ואחד הנתבעים, ראה את העניין קצת אחרת. "דניס לא היה מוכן פיזית להיות בדרכים בשנה שעברה, ונדרשנו לערוך סיבוב הופעות בשנה שעברה מחברת התקליטים, לאחר שהוצאנו את האלבום BRAVE NEW WORLD. דניס לא נתן לאף אחד מאיתנו לדעת בשום אופן שהוא מוכן ומסוגל לצאת לסיבוב הופעות עם הלהקה. אז לא, הוא לא חבר כרגע".


ב-9 באוקטובר בשנת 2011 התחתן פול מקרטני עם ננסי שוול. החתונה נערכה באותו מקום בו התחתן פול עם לינדה איסטמן בלונדון בשנת 1969.


במה שהיה יום לציון 71 שנים מתאריך לידתו של ג'ון לנון המנוח, סר פול מקרטני התחתן עם ננסי שוול בטקס אזרחי קטן בבית העירייה של מרילבון בלונדון.


לאחר שהורעפו עליהם עלי כותרת של פרחים על ידי אורחי החתונה שלהם, החתן והכלה הצטלמו ונופפו למעריצים על מדרגות המשרד כשהם לובשים תלבושות שעיצבה סטלה, בתו של מקרטני. לאחר מכן התקיימה קבלת פנים בביתו, עם אורחים שכללו את רינגו סטאר ואשתו, השחקנית ברברה באך, וברברה וולטרס, ששידכה את השניים בשנת 2008.


זו הפעם השלישית שפול התחתן. הוא היה נשוי ללינדה איסטמן משנת 1969 ועד מותה מסרטן השד בשנת1998. לאחר מכן התחתן עם הת'ר מילס בשנת 2002, אך בני הזוג התגרשו בשנת 2008 לאחר מאבק מר בבית המשפט.


אפרופו מקרטני: ב-9 באוקטובר בשנת 1971 פורסם בעיתוני הפופ הבריטים שהוא החתים אמן אירי בשם פרסי ת'רילינגטון. זה היה שם הכיסוי שלו עצמו. אז מה הסיפור? בואו לקרוא...


בשנת 1971 בחר פול מקרטני להקליט את כל שירי התקליט RAM בעיבודי 'מוזיקת מעליות' אינסטרומנטליים. כל זאת תחת השם PERCY THRILLINGTON. התקשורת השתגעה לדעת מי זה הפרסי הזה. התקליט הזה יצא באנגליה רק ב-29 באפריל 1977.


בתחילת שנות השבעים היו הביטלס מפורקים סופית ופול מקרטני הפך להיות עצמאי לגמרי. באופן אישי, העצמאות הזו הובילה אותו קודם כל להתמוטטות עצבים שהובילה לאלכוהוליזם. מבחינה יצירתית, הוא החל לירות מוזיקה לכל הכיוונים. הפעם לא היו אנשים מסביבו שניסו לעצור אותו פה ושם. אחד הפרויקטים שיצר בתקופה הזו היה תקליט 'נעימות' בשם THRILLINGTON.



מקרטני החל לערוך ניסיונות באפקטים חדשים ולאחר שסיים את הפרויקט הזה, עטף אותו מיד במסתורין. קודם כל, הוא נעל את ההקלטות בארון במשך כשבע שנים. בשנת 1977 יצא התקליט תחת שם בדוי שהוא המציא. תקליט זה לא יצא בעת שנות הצלחתה של להקת כנפיים אלא דווקא בשנה בה התהפך עולם המוזיקה הבריטי, עם כניסתו של הפאנק.


התקליט RAM, שיצא ב-1971, היה אחרון אלבומי הסולו של מקרטני לפני הקמת להקת כנפיים. זה היה תקליט בו ניקה מקרטני את מצבורי הכעס שלו, בעיקר נגד פירוק הביטלס והתנהגותו של ג'ון לנון נגדו. בעוד הוא מקליט את האלבום הזה, החליט פול לחפש אנשים שיעזרו לו להקליט אלבום מתוזמר של שיריו החדשים, שלא יהיה באופן קלאסי טהור אלא בצורת תזמור שריפד את אלבומי TOP OF THE POPS המוזלים שנמכרו אז, במחירים מוזלים, ברשתות של סופרמרקטים, במטרה להביא לקהל הרחב גרסאות מוזלות של להיטי הפופ המצליחים.


עבודת התזמור נפלה על כתפיו של ריצ'ארד יוסון, שתזמר לפני כן את השיר THE LONG AND WINDING ROAD באופן שעיצבן מאד את פול. יוסון סיפר: "התקליט הזה היה קל מאד לעשייה. פול העניק לי חופש מוחלט ביצירת התיזמורים". לאחר התקליט הזה (THRILLINGTON) עבד יוסון עם מקרטני בתזמור לשיר המצליח MY LOVE. יוסון תזמר גם לאמנים כמו להקת סופרטרמפ וקארלי סימון.


שבועיים לפני צאת התקליט RAM לחנויות נפגש יוסון עם מקרטני ושמע לראשונה על הרעיון. פול דחף לידו של המתזמר את התקליט ואמר לו שברצונו לעשות תקליט מתוזמר עם השירים שבו. יוסון לא הקשיב לפני כן לאלבום אך תגובתו הייתה חיובית באופן מיידי. יש שחשבו כי מקרטני רקח את התקליט הזה כדי לסיים חוזה שלו מול חברת התקליטים CAPITOL. יוסון סיפר כי לדעתו הכוונה הייתה נסיונית לגמרי ולא על רקע חוזים.

הנגנים שיוסון בחר לסשן ההקלטה היו אלה שהוא היה רגיל לעבוד עימם באולפנים הבריטיים : הבסיסט הרבי פלאווארס, המתופף קלם קאטיני, הגיטריסט וויק פליק והקלידן רוג'ר קולאן. שלושה ימים נקבעו להקלטת התקליט. 14 שעות אולפניות בכל יום, באולפני 'אבי רואד' שבלונדון.


לאולפן הובעה גם קבוצת זמרים בשם THE MIKE SAMMES SINGERS, ששרה לפני כן בשירים של הביטלס, כמו I AM THE WALRUS ו-GOOD NIGHT.


השיר שפותח את התקליט, TOO MANY PEOPLE, הופך את השיר הידוע הזה למיצג פ'אנקי-ג'אז מדליק. כבר בשיר הזה אפשר לשמוע אפקט חדש שהובא באותו זמן לאולפן, בשם WATERY BOX. את האפקט הזה המציא ברני ספייטס, שבהמשך יצר לפינק פלויד שלל אפקטים. מטרת האפקט הייתה ליצור סוג של 'פייזר' סטריאופוני.


התקליט מסתיים עם אחד הרעיונות המוזרים יותר שבתקליט - הצלילים של BACK SEAT OF MY CAR מתערבבים בצלילים של מים שהוקלטו בשירותים של האולפן. יוסון: "הרעיון של המים הגיע כשפול ואני בילינו זמן להתפנות בשירותים. בזמן שעמדנו שם, שמענו את הפלייבק של ההקלטה מתנגן באולפן ביחד עם צלילי המים שסבבו אותנו בחדר בו היינו. אז לקחנו מיקרופון והקלטנו את זה".


באפריל 1977 פורסם בעיתון רקורד מירור אייטם נרחב על זה. לכן ניגשתי לארכיון העיתונות שלי והנה מה שנכתב שם: "השם של פרסי ת'רילינגטון החל להתפרסם כשפרסם כל יום טור אישי בעיתונים הטיימס והאיבנינג סטנדארט, בהם הוא עדכן את קוראיו שהוא אוהב ללכת למקומות החברתיים הטובים ביותר. הסטנדארט כה התלהב מהפרסומים שהוא ביקש לכתוב עליו ורדיו קפיטול אף ראיין את מזכירתו הצמודה, פנלופי טלפר. גם בתחנת הרכבת התחתית נראה פוסטר שבו נכתב 'היה לי זמן בילוי אלוהי במסיבת ארוחת הצהרים של פרסי ת'רילינגטון'. בשלב הזה תפס פרסי את תשומת הלב המירבית. עכשיו השאלה המרחפת באוויר היא 'מי זה האיש הזה?'. ועכשיו זה הזמן לגלות את התשובה.


לפני כמה ימים קיבלנו את עותק התקליט שלו. הידיים שלנו רעדו. התקליט מכיל גרסאות מתוזמרות את שירי התקליט RAM של פול מקרטני. בעטיפה האחורית יש תמונה של פול, כשהוא נראה משתקף בזכוכית חלון באולפן כשהוא משקיף על הקלטה תזמורתית. התקליט מסביר הרבה על הטעם המוזיקלי של פרסי אבל מעט ביותר על האיש. עם זאת, כעת אנחנו מגלים עוד קצת על חיי העבר שלו שהיו לוטים בערפל. בצעירותו הוא הגיע לארה"ב כדי ללמוד מוזיקה למשך חמש שנים. לאחר מכן הוא עבר ללוס אנג'לס ושם התמקצע בתחום השיווק והעיבודים. משם הוא הגיע ללונדון וביקש להקים תזמורת. זה הרגע בו הוא יצר קשר עם פול מקרטני. פרסי מסרב לערוך ראיונות. המזכירה שלו סיפרה לנו שהוא לא נשוי והוא חובב נשים מושבע. היא אישרה שפול מקרטני חבר שלו ושהוא עזר לו באלבום הזה. ואם האלבום יימכר מספיק, הוא יסכים להיחשף לציבור. האם המדינה שלנו מוכנה לזה?".


אז מי היה פרסי ת'רילינגטון? מקרטני הסביר: "אנחנו המצאנו את הכל. לינדה ואני. יום אחד היינו בדרום אירלנד ופגשנו בחוואי צעיר שנעמד בשדה. שאלנו אותו אם מתאים לו שנצלם אותו. רצינו להציג מישהו שלא יהיה קל לאנשים לאתר אותו. שילמנו לו כסף וצילמנו אותו, כשהוא לובש סוודר ולאחר מכן גם חליפת ערב. אך הוא לא נראה לנו מספיק פרסי ת'רילינגטון אז זנחנו את התמונות".


עם דמותו של החוואי על ריצפת העריכה החליטו פול ולינדה ליצור דמות פיקטיבית על ידי שליחת משפטים פיקטיביים בעיתונים.


כל מודעה שפרסמו השניים חשפה עוד קצת ממהות הפרויקט. כשהתקליט יצא לאור, עטיפתו ציינה ביוגרפיה של אותו אמן פיקטיבי: "מה שידוע על אותה דמות אניגמטית זה שפרסי נולד באנגליה בשנת 1939. הוא טייל בעולם עוד בגיל צעיר. הוא אף למד מוזיקה בארה"ב במשך חמש שנים. לאחר מכן הוא עבר ללוס אנג'לס - שם הוא צבר נסיון בניצוח ועיבוד. לבסוף הובילה אותו דרכו בחזרה ללונדון כדי להגשים חלום להקים תזמורת משלו. התקליט הזה נעשה אחרי שהוא פגש את פול מקרטני, שעזר לו לקבל חוזה הקלטה". הביוגרפיה הזו נחתמה בשם קלינט האריגן, שהיה אחד השמות הבדויים שמקרטני נתן לעצמו פה ושם. השם הבדוי הזה צץ שוב בעטיפה האחורית של התקליט WILD LIFE, של להקת כנפיים, שיצא זמן קצר לאחר מכן.


התקליט הזה נעדר, ברוב הפעמים, מהקטלוג של פול מקרטני. מבקרי המוזיקה הבודדים ששמעו אותו בזמן אמת דווקא אהבו את התוצאה.


התקליט הזה יצא בשנת 1995 על גבי דיסק ונעלם מהר מהמדפים; דבר שהפך אותו לפריט אספנות. בהמשך הוא יצא מחדש על גבי דיסק בקופסה מהודרת, שיצאה לתקליט RAM.


ב-9 באוקטובר בשנת 1972 יצא אלבום של להקת CREAM שנקרא HEAVY CREAM. האלבום הזה, שיצא ארבע שנים לאחר התפרקות הלהקה, הוא אוסף כפול עם מיטב יצירות הלהקה.


ב-9 באוקטובר בשנת 1970 יצא גיליון של עיתון להיטון ובו גם התופינים האלו:









ב-9 באוקטובר בשנת 2006 הופיעה ברברה סטרייסנד במדיסון סקוור גארדן בניו יורק. במהלך המופע היא אמרה גם כמה הערות מזלזלות על הנשיא בוש. מישהו בקהל צועק, "מה זה פה, גיוס תרומות?" וסטרייסנד הממה את הקהל בתשובה שלה: "למה שלא תסתום את הפה שלך?".



בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.


רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים




©נעם רפפורט
©נעם רפפורט
bottom of page