רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-9 באפריל בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-9 באפריל (9.4) בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "ג'ון לא היה סמל כשהיה עדיין כאן. הוא היה בנאדם. איש מדהים. אבל זה מה שקורה. אם ג'יימס דין עדיין היה בסביבה, אולי הוא היה זקן שמן. זה קשה יותר למי שנשאר בסביבה. זו הסיבה שפול עשה כל כך הרבה ראיונות בניסיון לשנות את התפיסה אותו כביטל הקליל יותר, אבל זו הבעיה של פול. הוא רוצה להיות ידוע בתור האמנותי, זה שעשה הכל - מה שלדעתי אינו נכון. אבל זה גם לא נכון שג'ון עשה הכל. ג'ורג' ואני חברים ותיקים. אנחנו לא קרובים כמו שהיינו. כלומר, אני אוהב את ג'ורג', אבל אנחנו לא מסתובבים אחד עם השני. אם אני כועס או פגוע או שמח או מה שלא יהיה, הוא לא זה שאני מתקשר אליו מיד. גם פול לא. אבל אם אני בלונדון, נאכל ארוחת ערב. אז אנחנו חברים מההתחלה, אבל אנחנו לא קרובים רגשית כמו פעם" (רינגו סטאר בשנת 1992)

ה-9 באפריל בשנת 1970 היה יום אחרון לקיום הביטלס. למחרת כבר יידע כל העולם שאין יותר ביטלס. אז מה היה ביום הזה? קבלו הצצה נדירה.

השמועות מתרוצצות וחברת אפל מכחישה שפול מקרטני עזב את הביטלס. גב' מייוויס סמית', העוזרת של דרק טיילור (יחצ"ן החברה), הבהירה: "זה ממש לא נכון. אם כי נכון שאין כרגע תוכניות להקלטות נוספות של הביטלס. אבל זה מצב נורמלי. בחודש הבא ייצא תקליט חדש שלהם. הוא כבר הוקלט, כך שיש לנו חומר של הביטלס. אין תוכניות לעוד הקלטות. אני מקווה שהביטלס יחזרו להקליט שוב לאחר הקיץ. פול לא נראה במשרד שלנו מאד חג המולד אבל הוא מתקשר איתנו בטלפון ובגלל שיש לו אולפן הקלטות בביתו, אין לו צורך להגיע לפה. הוא מתכוון לשחרר היום הצהרה בעניין אלבום הסולו שלו, אבל אין זה אומר שהלהקה מתפרקת".

בינתיים התקשר פול, שידע את תוכן המכתב היחצ"ני שצירף לאלבום הסולו שלו, לג'ון לנון, ששהה בקליניקה של ארתור ג'יינוב (בטיפול בשיטת "פריימל סקרים"). ג'ון: "פול אמר לי 'אני עושה את מה שאתה ויוקו עשיתם בשנה האחרונה. אני מבין את מה שאתם עושים', וכל החרא הזה. אז איחלתי לו בהצלחה". גם עיתון דיילי מירור קיבל עותק יחצ"ני של אלבום הסולו והכתב שלו, דון שורט, ראה מול עיניו סקופ וניגש לכתוב. למחרת יגלה ג'ון, כמו שאר העולם, מה קורה באמת עם פול.

ועל הדרך... ב-9 באפריל בשנת 1965 יצא באנגליה התקליטון TICKET TO RIDE של הביטלס. צד שני של התקליטון בא עם השיר YES IT IS. הנה מה שמצאתי שפורסם אז במלודי מייקר:

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

ב-9 באפריל בשנת 1978 יצא תקליטה האולפני השלישי של להקת ריינבאו ושמו LONG LIVE ROCK'N'ROLL.

תהליך ההקלטה לאלבום זה החל במאי 1977 והפעם הגיעה הלהקה לאולפן כשבאמתחתה מעט מדי רעיונות מוזיקליים. לכן הוחלט ליצור שירים באולפן ולהקליטם תוך כדי - כפי שבלאקמור נהג לעשות עם דיפ פרפל. הבעיה הייתה שחברי הלהקה הקליטו באולפני CHATEU D'HEROUVILLE, שהיו ממוקמים ליד פריז. הייתה זו אחוזה מפוארת עם בריכה וחדרי משחק. חברי הלהקה העדיפו להשתכשך במים מאשר לעבוד שם על מוזיקה.

האווירה הגותית של המקום הציתה בבלאקמור את הדמיון. כך סיפר : 'מצאנו כי כל מה שהקלטנו שם בשעות היום עבד אך בשעות הלילה הדברים תמיד הלכו בכיוון הלא נכון. לכן נאלצנו לעבוד קשה בשעות היום, עד שהשמש שקעה'. האווירה הזו גרמה לבלאקמור וסולן הלהקה, רוני ג'יימס דיו, לחקור את העניין שם לעומק. השניים החלו בסשנים של סיאנס עם תוצאות מפחידות.

דיו סיפר: 'ריצ'י היה תמיד המפעיל. אבל הוא מעולם לא לקח חלק פעיל בעת הסיאנס עצמו. בדרך כלל היו אלה אני ואיש צוות טכני שקראנו לו THE OX. כשהקלטנו את THE GATES OF BABYLON היה מכשיר ההקלטה מתקלקל תמיד - אז החלטנו לעשות סיאנס בעניין. מישהו מאיתנו ביקש להעלות את רוחו של שופן, שהיה הבעלים של אחוזה זו. לפתע הפסנתר בחדר הוציא צליל - למרות שלא היה איש לידו. כולם נכנסו לפאניקה וברחו'.

דיו סיפר גם על סיאנס אחד שערך שם שגרם לו לנטוש את התחביב הזה: 'רוב הסיאנסים יקללו אותך או ישתמשו בתחביר שגוי. אבל לפתע צץ סיאנס אחד בו נאמר לנו : 'אני הוא BAAL. אני יוצר כאוס. אתם לעולם לא תצאו מפה אפילו אם תנסו. איפה בלאקמור ? לא משנה, הנה הוא בא'.. ומיד לאחר מכן נפתחה הדלת ובלאקמור נכנס. אני החוורתי כולי. גם ריצ'י. ברגע זה החלטתי שאין יותר סיאנסים עבורי'.

הבסיסט מארק קלארק, שהיה לשעבר חבר בלהקות קולוסיאום ו'טמפסט', הגיע להקלטת האלבום הזה, לאחר כמה הופעות מוצלחות בהן ניגן עם ריינבאו. אך באולפן הדברים לא עבדו אצלו. המתופף קוזי פאוואל סיפר כי כל טייק עם קלארק נגמר כשנודע לכל שהבסיסט שוב לא מכוון בגיטרה שלו. קלארק נשאר עם ריינבאו שלושה חודשים והחליט לפרוש.

בלאקמור לא היסס והחליט לשכור את שירותיו של חבר להקה נוסף שפרש - הבסיסט ג'ימי באין, שסיפר: 'ידעתי שיש להם קושי להחליף אותי. הטלפון צלצל והתשובה שלי באותה שיחה הייתה שלילית'. בלאקמור הבין שאין לו ברירה וניגש להקליט את תפקידי הבס לתקליט הבא של ריינבאו בעצמו. הגיטריסט גם ניגן מחדש את הבס בקטעים בהם קלארק ניגן, חוץ משיר הנושא של התקליט.

המחסור בבסיסט גרם לדחייה נוספת בהשלמת התקליט. הלחץ של חברת התקליטים חסרת הסבלנות החל לנשוף חזק בעורף הלהקה. טוני קארי הקלידן חש כי הוא מבודד מכל השאר. קוזי פאוואל סיפר: 'היה זה יום אחד בו קארי שהה בחדרו וניגן בקלידים שלו עם אוזניות במשך שעות. הוא בודד את עצמו אז ריצ'י ואני החלטנו להראות לו מה זה להתנהג כך. ריצ'י לקח גרזן והטיח אותו בדלת חדרו של קארי וברח משם. הקלידן המבוהל מיהר להתקשר לאביו שישלח לו כסף במהירות כדי לרכוש כרטיס טיסה משם ומיד. הוא יצא משם ולא חזר'.

קארי סיפר בשנות השמונים: "אני הייתי בן 21. כל האחרים שם היו בני מאה ושתיים. אני הייתי הילד בחבורה. והם התייחסו אליי בהתאם. עד היום יש כמה מהלהקה שאני ממש לא מכבד על מה שעשו לי". צלילים שניגן קארי בתקליט נשמרו אך הוא לא קיבל עליהם קרדיט בעטיפה. בינתיים, הוחלט לתת לחברת התקליטים אלבום בהופעה חיה, כדי להרגיע את הלחץ. כך נוצר האלבום הכפול ON STAGE.

תקליט ההופעה הצליח לסגור את הפער, למרות שהוא תקליט משופע בהדבקות אולפניות שנשמעות היטב - דבר שהופך אותו ללא משקף מבחינת הופעה אמיתית של הלהקה. סולואים, קטעי קישור וקטעי אלתור נחתכו פה ושם באופן גס למדיי. גם סדר השירים המקורי בהופעות הלהקה שונה בתקליט כדי להתאים את המוזיקה לארבעה צדדים של ויניל. ולמרות זאת - מפתיע שהאלבום הכפול הזה אורכו רק 64 דקות. זה אומר ששירים אהובים של הלהקה כמו STARGAZER ו- DO YOU CLOSE YOUR EYES (שנהג לחתום את הופעותיה של ריינבאו) הושמטו. לא ידוע היכן בדיוק הוקלט התקליט הזה, אם כי השמועות מתעקשות על יפן.

בינתיים ערך בלאקמור אודישנים לבסיסטים, עד שגילה באוגוסט את בוב דייזלי האוסטרלי בן ה-27, שהפך לחבר להקה וניגן בסיבוב ההופעות לקידום התקליט החדש. כשהאלבום LONG LIVE ROCK'N'ROLL יצא לבסוף, באפריל 1978 (באיחור של כשנה) הוא הפך להצלחה גדולה. עם היצירה האפית על THE GATES OF BABYLON וקטעי רוק מושחזים כשיר הנושא, LADY OF THE LAKE או KILL THE KING (שנהג לפתוח אז את הופעות הלהקה).

אבל דיו לא היה מרוצה, כפי שסיפר: "זה היה תקליט עצוב. ראיתי את ריצ'י עובר שם שינויים שעלולים להשפיע עליי ועל האחרים בלהקה. עד היום קשה לי להקשיב לאלבום הזה יש בתקליט שירים טובים אבל אין שיר מיוחד שם בשבילי". הרבה מעריצים של הלהקה לא הסכימו עמו. עטיפת התקליט ציינה את הקרדיט NO THANKS TO BAAL, בעקבות אותו סיאנס מפחיד. היה זה התקליט האחרון בו שימש דיו כסולן הלהקה. ריב בינו לבין ריצ'י סיים את השותפות ביניהם עד יום מותו של הזמר.

בעיתון "קאונטר ג'ורנל" (מקנטקי) נכתב בזמנו כך בביקורת: "להקות רוק רבות פועלות כדי להרוויח כסף. אין שם גילוי גדול. רבים חשבו שהבי מטאל יהיה הישועה לרוקנ'רול שהולך ונהיה אנמי. אחרי הכל הקצב חוזר ורק צריך לגרום לאנשים לזוז. לגיטריסט ריצ'י בלקמור היו מספיק שנים של ניסיון עם דיפ פרפל כדי לדעת איך להעלות מופע רוק מיושן. הבעיה היחידה עם שירי מטאל כבדים היא שהם נוטים להיות משעממים בהשמעה חוזרת. אלבומים של מיטב הלהקות כמו לד זפלין ופולחן הצדפה הכחולה, למשל, מחזיקים מעמד. אבל מה עם אלו של השאר? ב-1971 וב-1972 נמכרו היטב אלבומים של דיפ פרפל, אבל מי מאזין להם עכשיו?

אלה יהיו אותם אנשים שיקשיבו לתקליט החדש של ריינבאו בעוד חמש שנים, כלומר כמעט אף אחד. השירים של ריינבאו נראים חזקים בהתחלה, אבל אין מה שיגרום להם להחזיק מעמד. אין בהם מנגינות אמיתיות, הסגנון הווקאלי של הזמר, רוני ג'יימס דיו, מעניין אבל לא כזה נדיר. והנושא של השירים הוא בדרך כלל מחוץ לתחום החוויה של המבצעים או הקהל".

בעיתון שפרדס בוש גאזט (מהאמרסמית', אנגליה) נכתב אז: "מעריצי רוק כבד רבים שמחים על כך שיש להם את ריצ'י בלאקמור שנשאר נאמן לסגנון זה. ריינבאו היא להקה כבדה ומלאה דמיון כמו תמיד. חבריה משלבים ריפים ומקצבים רועמים עם מנגינות ודקויות אמיתיות. בלאקמור עבר דרך ארוכה מאז דיפ פרפל, עבודת הגיטרה שלו עדיין חזקה, אבל מראה בגרות הולכת וגוברת בימים אלה. הוא היה שותף לכתיבת כל שיר באלבום הזה, אולי הדינמי ביותר עד כה של ריינבאו. והכל בא עם רוק מוצק ומרגש, שלא מאבד את הנשיכה שלו לדקה".

ב-9 באפריל בשנת 1965 פרצה מהומה באולם TIVOLI שבקופנהגן. המשטרה הרביצה נמרצות בבחורים הצעירים שהגיעו לראות את ההופעה של הקינקס. אז מה קרה שם? בואו לקרוא.

קודם כל, הקינקס לא הופיעו לבדם בערב זה. הייתה זו חבילת אמנים שכללה גם את להקת "חלות הדבש" (HONEYCOMBS), דני והרויאל סטרינגס, הטלסטארס, להקתו של ג'ו אי קארטר ועוד. המנחה של הערב היה יורגן מיליוס.

הערב הפך להיות מכוער כשבערך ארבעים שוטרים הסתערו לפתע במהלך הופעתה של הקינקס, כשנערות התגודדו מול הבמה וצרחו לאליליהן הבריטים. פרצה תיגרה לא נעימה בין השוטרים לבין כאלפיים נערות. בינתיים נדרשה הלהקה להפסיק לנגן. ארבעת הקינקס הורדו במהרה על ידי האמרגן המקומי וננעלו בחדר קטן מאחורי הבמה. בינתיים נשמעו רעשים רמים וצורמים של מריבות בין אנשי החוק לקהל הצעיר. חלונות, ריהוט ומראות התנפצו שם לרסיסים. עשרה אנשים נעצרו.

כתוצאה מכך, בוטלה מיד ההופעה שתוכננה למחרת וחברי הלהקה חזרו למלון EUROPA כשהם לא מאמינים למה שקרה. גיטריסט הלהקה, דייב דייויס, היה כה מתוסכל ששבר מראה בבר המשקאות של המלון, כשהשליך עליה בקבוק ברנדי. מיד לאחר מכן הוא גם העליב עובד בכיר במלון. המשטרה הוזעקה למקום והוא נעצר.

מנהל הלהקה אז, גרינוויל קולינס, מיהר לתחנת המשטרה כדי לשחררו בערבות אבל נתבשר שהגיטריסט ייאלץ לבלות את הלילה בתא המעצר. השוטרים הבטיחו לקולינס שלא יאונה לו רע.

למחרת ערכו הקינקס מסיבת עיתונאים במסעדת "לה קרוסל" שבקופנהגן. דייב כבר שוחרר ממעצר ובאותו אירוע הכירו לו ולבסיסט הלהקה, פיט קוואיף, שתי עלמות חן שבהמשך יהפכו לנשותיהם הראשונות.

מסיבת העיתונאים התמקדה באירועי אמש, כשאנשי התקשורת סברו פה אחד שזו הייתה אשמת המשטרה בלבד.

ב-9 באפריל בשנת 1969 יצא התקליט הזה של בוב דילן, NASHVILLE SKYLINE (קו הרקיע של נאשוויל). זה התשיעי במספר שלו וגם הפעם ביצע דילן תפנית מוזיקלית חדה מאד.

הקונספט העיקרי באלבום הזה הוא הטיית המוזיקה לכיוון סגנון הקאנטרי, דבר שהפך את דילן גם לאחד מהחלוצים בתחום הרוק-קאנטרי. האלבום הזה ממשיך את הקו המוזיקלי שנוצר באלבומו הקודם, JOHN WESLEY HARDING, ואף צולל פנימה יותר אל מחוזות הקאנטרי. דילן הקליט את האלבום בנאשוויל עם טובי הנגנים של האזור, כשמשהו חדש, מפתיע ומהותי קיבל את מעריציו של דילן, שהקשיבו לאלבום הזה לראשונה: קולו של דילן לא היה מחוספס כבאלבומי העבר אלא הוא בחר לשיר כאן בקול נקי, רך, מלא בנפח ומדויק מבחינה מלודית. דילן נשמע כאן ממש כאילו הוא בא לחקות זמרי קאנטרי אחרים בצורת הגשתו את השירים האלה.

יש שאהבו מאד את התוצאה של התקליט אך היו שראו בתקליט זה בגידה נוספת של דילן בארה"ב. בעוד שמלחמת ויאטנם רעשה וגעשה, נשמע מבשר הדור והנביא בעיני העם כאחד שיותר מדי שמח בתקליטו. האלבום נכנס למצעד האמריקני במקום השלישי ובמקום הראשון במצעד האנגלי. אך דבר אחד מאד העיק על דילן בתקופה ההיא - העיתונות עדיין המשיכה להכתיר אותו כדובר הדור למרות שהוא ביקש לברוח כמה שיותר מתיוג שכזה. הוא לא היה זקוק לתיוג שכזה והוא אף לא התחבר למושג הזה.

האלבום הזה מאד קצר. אך כמו שאומרים - "הדברים הטובים באמת באים בחבילות קטנות". והדבר כל כך נכון פה. האלבום ממוקד ולא בורח לסתימות חורים מוזיקליות. כל שיר כאן הוא מתנה מוזיקלית.

יש כאן 27 דקות של יופי מופלא.

השיר LAY LADY LAY (שפותח את צד ב' של האלבום) הפך לאחד מלהיטיו הגדולים של דילן והגיע למקום השביעי במצעד האמריקני.

השיר הזה נכתב במקור עבור הסרט "קאובוי של חצות", אך דילן לא שלח אותו בזמן למפיקי הסרט ולכן הוא לא נכלל בו. דילן לא התלהב מהוצאת השיר הזה כסינגל. למעשה הוא די התנגד לרעיון. אך התעקשותו של קלייב דייויס, ראש חברת התקליטים קולומביה, גרמה לו להתרכך בעניין.

כשנשאל דילן בראיונות בנוגע לשיר שהוא הכי אוהב באלבום הזה - הוא ענה שזה השיר TONIGHT I'LL BE STAYING HERE WITH YOU. את השיר TO BE ALONE WITH YOU כתב בוב דילן במקור בשביל זמר הרוק'נ'רול ג'רי לי לואיס. כשהאלבום יצא במקור הוא לא היווה גורם תחרותי מול דברים אחרים שיצאו אז בעולם הרוק. אנשים היו אז חצויים בדעתם כלפי מוזיקת הקאנטרי הבסיסית. חלק אהבו אותה מאד וחלק תיעבו אותה. האלבום הזה היה גלולה קשה לבליעה לחלק מהאנשים, אך במהרה הוא כבש גם אותם במוזיקה החמה והעדינה שבו.

סשן ההקלטה הראשון לאלבום הזה נערך ב-12 בפברואר 1969 ונמשך מספר ימים. אורח חשוב נהג לבקר אותו בסשנים להקלטות האלבום - זהו הזמר ג'וני קאש, שהיה חתום באותה חברת תקליטים של דילן ואף נהג לשבח בפומבי במשך זמן רב את המוזיקה שלו. בזמן ההקלטות לאלבום, קאש הקליט אלבום עם הלהקה שלו באולפן הסמוך. המפגש הוביל להקלטת כמה דואטים בין שניהם.

ב-18 בפברואר נעשתה ההקלטה שפתחה את האלבום הזה של דילן. זהו הדואט של דילן וקאש לשיר GIRL FROM THE NORTH COUNTRY. ההקלטה האחרונה לאלבום נעשתה ב-21 בפברואר 1969.

דרך אגב, הבסיסט באלבום הזה הוא צ'ארלי דניאלס, שהיה דמות מוזיקלית חשובה מאד בנאשוויל. הוא זה שהקים בשנות השבעים להקה, שהצלחתה המסחרית הגדולה ביותר הייתה עם הלהיט THE DEVIL WENT DOWN TO GEORGIA.

עיתון להיטון פרסם ביקורת על התקליט ב-9 לינואר 1970. תרגום שמות השירים הוא כפי שפורסם בביקורת המקורית: "נאשוויל הוא כידוע מרכז שירת העם האמריקנית ו"שירת הבוקרים". בוב דילאן הוא... אותו כבר אין צורך להציג. אבל אלבום זה מהווה שינוי מוחלט של סגנון, ליווי וקול. די אם נזכיר כדוגמא את הלהיט 'נוחי גברת נוחי' הכלול בתקליט זה. לא עוד שירי מחאה בקול יבש אלא שירי אהבה ואחווה המושרים בקול עמוק ובליווי להקה עשירה מאד. קטע מבריק כאן הוא 'קו הרקיע של נאשוויל' בו מפגין בוב את שליטתו הנהדרת בכל הכלים הבאים: גיטרה ספרדית, גיטרת הוואי, גיטרה רגילה, פסנתר ומפוחית פה. נוגעים ללב הם גם שיריו 'השליכי זאת', 'הלילה אישאר כאן איתך', 'פאגי דיי' ו- 'הנערה מצפון הארץ' אותו שר בוב יחד עם ג'וני קאש".

בעיתון מלודי מייקר הבריטי פרסמו שהתקליט הזה הוא הקליל ביותר שיצא עד כה תחת שמו של דילן. תקליט נטול מחאה, מסתורין או דעה פוליטית. ברולינג סטון נכתב אז בביקורת: "באלבומו התשיעי של בוב דילן יש פחות תעלומות ובכל זאת, באופן פרדוקסלי, הוא מציע תגמולים גדולים יותר מכל יצירותיו הקודמות. הפרצוף המחייך הזה על הכריכה אומר הכל - והאם זה לא נפלא? זה ממשיך את הרומן שהתגלה מחדש של דילן עם מוזיקה כפרית (כאן עם קול 'קאנטרי' מתאים יותר ועדין). התקליט החדש מייצג התקדמות טבעית, הן מבחינה היסטורית והן מבחינה רגשית, מנופי מוזיקת ​​הפולק של ג'ון ווסלי הארדינג לעולמות הקאנטרי המודרניים יותר של האנק וויליאמס, אלביס פרסלי, ג'וני קאש, באדי הולי, האחים אוורלי וג'רי לי לואיס.

ב'הארדינג', דילן הטיל חזון של מורכבות אינטלקטואלית על המיסטיקה החמה והטבועה של מוזיקת ​​ההר הדרומי, ממש כמו במאים צרפתים מסוימים (במיוחד ז'אן-לוק גודאר) שלקחו סרטי גנגסטרים אמריקאים והוסיפו להם שכבות של פילוסופיה של המאה ה-20. שני השירים האחרונים של התקליט, הם כמעט מיקרוקוסמוס של הגיאוגרפיה העתידה לבוא.

'קו הרקיע של נאשוויל' הוא תכשיט של בנייה עם שלוש התחלות ברורות. הדואט הגיטרה-ווקאלי המיוחל עם ג'וני קאש, ביצוע מפואר ויפהפה של 'נערה מהארץ הצפונית', הוא בונוס מתחשב למאזין, גלויה מוזיקלית לאהבה ישנה של מינסוטה ותזכורת שדילן תמיד היה מסוגל לרוך. הפסוק הכואב ביותר של השיר - 'פעמים רבות התפללתי לעתים קרובות / בחשכת הלילה שלי' - נמחק מכאן.

ההתחלה השנייה - או, אם תרצו, הפסקה שבה כל שחקן מקבל הזדמנות לסולו - NASHVILLE SKYLINE RAG, משמשת כהקדמה אינסטרומנטלית לסגל המצוין של האלבום: קני באטריי, צ'רלי מקוי, פיט דרייק, נורמן בלייק, צ'רלי דניאלס ובוב ווילסון. זו מוזיקת ​​קאנטרי במיטבה המשמחת והבועטת. דילן מכריז סוף סוף על ההתחלה ה'אמיתית' של התקליט עם TO BE ALONE WITH YOU, כאשר הוא שואל את המפיק בוב ג'ונסטון, 'האם סרט ההקלטה מסתובב, בוב?'... אולי הוא לא ירצה לקחת אותנו איתו הביתה כמו הביטלס, אבל הוא מבהיר לגמרי שצריך לראות את הדברים הבאים כעימות אישי: 'הכל תמיד בסדר / כשאני לבד איתך'.

השיר I THREW IT ALL AWAY הוא הראשון מבין שלושת שירי האהבה הקלאסיים של התקליט, משלב מנגינה רודפת ושירה מרהיבה להבנה ש'אהבה היא כל מה שאנחנו צריכים / היא גורמת לעולם להסתובב'. בניגוד ל'זה לא אני, בייב' הקודם, דילן, שלוהק כמי שניסה בעבר להסתדר בלי חיבה עמוקה, רוצה עכשיו מאוד להיות 'מאהב לחיים שלך ותו לא'. ברור שזה הולך להיות אלבום של להישאר, לא לעזוב.

הצד השני מתחיל עם עוד קלאסיקה. לשיר LAY LADY LAY יש את צליל האורגן של דילן מתקופת HIGHWAY 61, והמילים אינן קשורות בז'אנר. 'כל הצבעים שיש לך בראש / אני אראה לך אותם ותראי אותם זורחים' הוא יותר קפיצה מטאפיזית מאשר קפיצה נטורליסטית, בעוד ש'בגדיו מלוכלכים / אבל ידיו נקיות' נראה כניסיון מודע להחזיר את הכל הביתה ללא צורך.

במובנים מסוימים, השיר האחרון של התקליט צריך להיות באופן הגיוני COUNTRY PIE, מחווה חסרת בושה למוזיקת ​​קאנטרי ואמירה ברורה של האמונה הנוכחית של דילן. כמו עם סרג'נט פפר, דילן שומר מציל את הטובים ביותר עד הרגע האחרון. 'הלילה אני אישאר כאן איתך' ממזג מחויבות אישית עם העדפה מקצועית, ומתפקד כמעין 'יום בחיים'. מוזיקלית, זה מבריק, עם פסנתר חזק בסגנון ג'רי לי לואיס המוביל את הדרך. הסצנה של המנגינה, המילים והביצוע גוברת ומפוצצת כל מגבלות ז'אנר בזרימה מפוארת של כל סוג של ניצחון שניתן להעלות על הדעת.

אולי, אחרי הכל, קשה יותר להעביר בצורה משמעותית הגשמה כוללת של חיי נישואים וחיי משפחה מאשר ליצור עולם בלהות של הזיות מורכבות. במובנים רבים, התקליט הזה משיג את הבלתי אפשרי מבחינה אמנותית: אמירה עמוקה, אנושית ומעניינת על להיות מאושר. זה בהחלט יכול להיות מה שדילן חושב שזה, האלבום הכי טוב שלו".

ב-9 באפריל בשנת 1982 יצא אלבום חדש לאלטון ג'ון ושמו JUMP UP.

אלטון הודה בספרו: "התקליט הזה הביא שיפור מבחינת מכירות, אבל רק בגלל שהיה בו להיט על ג'ון לנון, וזה היה בגלל שהוא נרצח".

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת עליו: "זה האלבום שגואל את אלטון ג'ון משנות הרעב שלו ככוכב-על שנפל למקומות פחות מרהיבים. הוא מציג פה יותר ממה שמישהו יכול היה לצפות ממנו כעת. הוא החזיר את עצמו לפסגה על ידי הקלטת תקליט מנצח שאומר שהוא יודע שהוא שווה את זה. גם אם הוא לעולם לא יתקרב להיסטריה ההמונית שהורעפה עליו באמצע שנות השבעים, המנעד הסגנוני העצום של JUMP UP אמור לשמר את אלטון ג'ון כמאסטר נדיר של הפופ.

נגינת הפסנתר שלו והמקצבים הפריכים מעולם לא נשמעו טוב כל כך כמו בשיר SPITEFUL CHILD והוא מצא הבעה חדשה בשירתו.

תמלילי השירים נחלקים פה בין גארי אוסבורן לברני טאופין. נראה שהראשון משדל להלחנה תוססת יותר של ג'ון, ואילו האחרון צומח לעוצמה רגשית, למשל בשיר EMPTY GARDEN, שנכתב לזכרו של ג'ון לנון.

אלטון ג'ון פשוט יכול להיות המקבילה של עולם הרוק'נ'רול לאיש הפח בקוסם מארץ עוץ. לשירים שלו יש סוג של מרץ מכני, הוא פס ייצור של מוזיקת ​​פופ של איש אחד, אבל לבחור יש לב שלא מפסיק לפעום. "אני הרובוט שלכם / אני איש הרובוט שלכם", הוא שר ב-JUMP UP, באופן שמציע כי הוא מסתפק בהערכה העצמית הזו. כן, הוא אולי רובוט, אבל הוא הרובוט שלנו וזה בסדר. אלוהים יברך אותו".

בהמשך תיאר טאופין את השירים באלבום זה כנוראיים ואת כל האלבום כמוצר מבולגן. כך הוא כתב בספרו: "לא הרבה יצא מפגישות הכתיבה האלה ומה שיצא לא היה משהו להתגאות בו. בסופו של דבר, שניים או שלושה מהשירים הגיעו לאלבום הזה. אבל כמו כל דבר אחר שנכתב בין הפיצול של אלטון ושלי בסוף שנות ה-70 עד החזרה שלנו בשנת 1983 היה בהחלט נמוך בסטנדרטים שלנו. היו יותר מדי טבחים במטבח, כמות הולכת וגוברת של סמים, וחוסר חמור של תקשורת בין שנינו. עבודת השותפות שלנו הייתה שבורה כעת, ועם כותבי מילים נוספים בתערובת, זה יצר משהו לא אחיד. זה לא כדי לזלזל במשתפי פעולה אחרים, אבל ההיכרות האוניברסלית עם סגנון החתימה שלנו נראה לא אחיד כאשר משולבים בו סוגים שונים לחלוטין של

מילים ומוזיקה. בכל הכנות, כנראה שהייתי צריך לסגת מהכנת תקליטים שהכילו שירים של מספר כותבים. מצד שני, אם זה היה קורה, לא היה מגיע השיר EMPTY GARDEN. זה היה היהלום המחוספס, ועד היום עדיין אחד השירים הטובים והנוקבים ביותר שלנו. שאר התרומות שלי באלבום הזה היו, לרוב, טרגיות. אני לא נהנה לכתוב מילים למנגינות קיימות, אבל ניסיתי לעשות זאת כאשר אלטון, אבוד בערפל של סמים ומסתגר בפריס, נשאר ער עד מאוחר אל תוך הלילה להביא זרם אינסופי של רעיונות קומפוזיציה. ניסיתי אבל לא הצלחתי לעמוד בקצב שלו. פשוט עשיתי מה שיכולתי".

להיט אחר וממיס שנכתב בתקליט זה, לא על ידי טאופין, היה BLUE EYES, שאת מילותיו כתב גארי אוסבורן בהסתמכו על עיניו הכחולות של פרנק סינטרה.

גם זה קרה ב-9 באפריל:

- בשנת 1943 נולד טרי נייט, שהפך בסוף שנות השישים מזמר למפיק והמנהל של להקת הרוק GRAND FUNK RAILROAD. נייט היה זה שהזניק את הפופולריות של הלהקה לשיאים מרשימים בעולם הרוק. אבל בשנת 1972 הוא נתבע על ידי חברי הלהקה על העלמת כספים מהם ודרכיהם נפרדו לאחר התכתשות מכוערת בבתי משפט. נייט נדקר למוות בביתו ב-2 בנובמבר 2004, על ידי בן זוגה של הבת שלו.

- בשנת 1944 נולד ג'ין פארסונס, שהיה מתופף בלהקת הבירדס.

- בשנת 1976 התאבד בתלייה זמר הפולק האמריקאי, פיל אוקס בן ה-35. וב-9 באפריל בשנת 1988 נהרג בתאונת דרכים דייב פרייטר, חצי הצמד סאם אנד דייב, שהביא להיטים כמו HOLD ON I'M COMING ו- SOUL MAN. בן 50 במותו. גם הסיפורים הטראגיים שלהם נמצאים, עם פרטי מידע נדירים ומטלטלים, בספר הרביעי שלי, "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום".

- בשנת 1972 נכנס מתופף חדש ללהקת גונג. שמו הוא מאק פול. מנהיג הלהקה, דייויד אלן, סיפר: “המתופף הקודם שלנו, לורי אלן, החליט לעזוב ולא היה מוכן לחשוב אחרת. הוא טען שהגיע למצב בו הכל בהופעות הלהקה הפך להיות צפוי מדי עבורו וחש שאתגרים חדשים מחכים לו בלונדון. אז השגנו מתופף מבירמינגהם בשם מאק פול, שלפני כן ניגן בלהקה בשם WARHORSE. מערכת התופים שלו הייתה גדולה ורועשת יותר מזו של לורי והסגנון שלו היה באזור הרוק הכבד יותר. הוא העדיף את הסגנון של ג’ון בונהאם, מלד זפלין, והעוצמה שלו דרשה שנביא מגברים גדולים יותר עבורנו. זה היה מחריש אוזניים על הבמה והתסכול בלהקה היה רב. כשמאק תופף, לא ידעתי אם אני שר בצלילים הנכונים. אבל הקהל בצרפת מחא כפיים בהתלהבות כשמאק הצליח לנצח בסולואים שלו את עוצמת התיפוף של כריסטיאן ואנדר, מלהקת מאגמה. למעשה, הייתה יריבות ברורה בין שתי הלהקות. שתיהן השתמשו בסמלי כוח ובשתיהן הקונספט בא עם כוכב לכת אחר. בשתיהן נעשה שימוש בשפה עם מילות קוד חדשות ושתיהן צצו באותו זמן מבלי לדעת זו על זו - ושתיהן פעלו בכיוונים שונים לגמרי על האלמנטים הדומים. הוא גם אהב להשתעשע כלהטוטן עם מקלות התופים שלו בעת הסולואים. אבל הלהקה מיהרה למחות נגד עוצמת התיפוף שלו והוא הסכים לנגן ברגישות רבה יותר. האור חזר ללהקת גונג. מאק פול לא החזיק זמן רב אצלנו”.

- בשנת 1965 החליף ברוס ג'ונסטון את בריאן וילסון בלהקת הביץ' בויז. זאת כי האחרון חטף התמוטטות עצבים. אז מה היו לנו ביומו הראשון של ג'ונסטון כחבר להקה? ובכן, הביץ' בויז הופיעו באודיטוריום "מוניציפל" שבניו אורלינס. לצדם הופיעה גם להקת "סאם שאם והפרעונים". הביץ' בויז חשבו באותו יום יותר על המוזיקה ולא על ביגוד. לכן אולץ ג'ונסטון המסכן להיכנס למכנסיים רזרביים של הגיטריסט אל ג'רדין, שהיו קטנים עליו. ג'ונסטון, שגם ניגן על הבמה בפסנתר חשמלי, היה אחראי על שירת הקול הגבוה שבריאן וילסון נהג לעשות, בעוד שג'רדין (שניגן עד אז בגיטרה) נאלץ לעבור לנגינת בס במקום בריאן. ג'ונסטון ימשיך להופיע עם הלהקה גם בהופעותיה הבאות וסיפר לעיתון הנוער TEEN BEAT: "בריאן היה עדיין חולה והשאר ביקשו ממני להישאר ולמלא את מקומו. מצאתי את עצמי ממשיך איתם את שאר סיבוב ההופעות. מעולם לא הייתי בסיבוב הופעות עד אז ולא ידעתי כיצד לנגן בבס. אז נעלתי את עצמי בחדר במלון במיאמי ולימדתי את עצמי לנגן את כל השירים. לימדתי את עצמי גם כיצד לחייך ולהירגע. ממש פחדתי. בהופעה הראשונה שלי עם הביץ' בויז, צעקו מהקהל 'איפה בריאן?' והייתי בטוח שירגמו אותי באבנים. מה שכן, כמות הצרחות כלפי הלהקה בהופעות הממה אותי. האוזניים שלי עדיין מצלצלות מזה. אמא שלי לא מאמינה שאני מנגן בלהקה מצליחה. היא חשבה שאני נמצא בדרכים עם עוד להקה עלובה, עד שהיא ראתה אותנו בשידור ישיר בטלוויזיה ונרגעה".

- בשנת 1969 נערכה הופעת בכורה של להקה ושמה קינג קרימזון, במועדון ספיקאיזי בלונדון. האירוע היה, למעשה, השקת הלהקה, והיה מסיבת עיתונאים כמו הופעה. המקום היה פופולרי ללהקות חדשות ועיתונאים, סוכנים, מוזיקאים אחרים ואפילו אנשי חברות תקליטים הגיעו כדי לבדוק את הסחורה. רבים היו שם כדי לשתות כמה שיותר משקאות בחינם מאשר לשים לב למוזיקה, אבל זה עדיין היה מקום שבו להקה הייתה עלולה להיתפס בחכה של מישהו משמעותי. מוזיקאי צעיר אחד שהיה שם באותו ערב של קרימזון היה הגיטריסט של להקת יס, פיטר בנקס, שהיה כה שקוע בלהקה שהוא שכח לשתות את הבירה שלו. גם דייויד בואי הגיע לשם עם הדייט החדשה שלו, אנג'לה, שבהמשך תהיה אשתו.

- בשנת 1973 הגיע מפיק התקליטים הקנדי, בוב אזרין, לצפות בהופעה של לו ריד בטורונטו. אזרין רכב אז על הגל עם ההצלחה שהביא לאליס קופר. לו ריד היה אז בתקופת הגלאם שלו. אזרין לא ממש התרגש. הוא סיפר שנים לאחר מכן שהגיע למעשה לראות את הופעת החימום, עם להקת ג'נסיס. עם זאת הוא הפיק ללו ריד את האלבום הקודר של אותה שנה, BERLIN.

- בשנת 1977 נאלץ ג׳ימי פייג׳ לקצר הופעה של לד זפלין בשיקגו מול 20,000 איש בגלל הרעלת מזון שחטף. השיר השני שנוגן בהופעה הזו לא יכל לתאר את פייג' טוב יותר. זה היה השיר SICK AGAIN. זיקוקים שהופעלו ממישהו בקהל הפריעו גם הם ורוברט פלאנט ניגש למיקרופון, אחרי שבוצע השיר TEN YEARS GONE, ואמר: "לג'ימי יש קצת בעיות גסטרונומיות כרגע והזיקוקים פה לא עוזרים לזה כרגע. אז ניקח חמש דקות הפסקה". מאחורי הקלעים נערכה התייעצות מהירה ואחריה עלה לבמה מנהל סיבוב ההופעות של הלהקה (ריצ'רד קול) והודיע במיקרופון שפייג' לא מעוניין לנגן הופעה שלא בלב שלם ולכן מעדיף לבטל ולקבוע תאריך חלופי. "תשמרו על הכרטיסים שלכם פה, כי הם יכובדו בהופעת הפיצוי שנקבע בהמשך", הוא הבטיח לקהל שלא האמין למשמע אוזניו. למחרת אמר פייג' לתקשורת: "זו הייתה הרעלת מזון והרופא אסר עליי לאכול מוצקים כרגע. זו הפעם הראשונה שעצרנו ככה הופעה. אנחנו תמיד רוצים להמשיך, כי אנחנו לא להקה שמרמה את הקהל שלה. אבל הכאב היה בלתי נסבל ואם לא הייתי מתיישב, הייתי נופל על הבמה. אנחנו נפצה את הקהל". ובכן, ההיסטוריה מראה שתאריך פיצוי להופעה הזו לא נקבע לקהל המאוכזב.

- בשנת 1932 נולד גיטריסט הרוקאבילי האגדי, קארל פרקינס. הוא כתב להיטים רבים בתחום זה כמו גם את הלהיט הענק BLUE SUEDE SHOES. הוא מת בשנת 1998.

- בשנת 1979 יצא אלבומה השני של להקת סקוויז הבריטית. שמו הוא COOL FOR CATS. באלבום זה יש ארבעה שירים שהפכו ללהיטים במצעד הבריטי.

- בשנת 1973 הופיעה להקת קווין את הופעתה הראשונה כלהקה שחתומה לחברת התקליטים ׁEMI. ההופעה הייתה במועדון MARQUEE הלונדוני.

- בשנת 1970 יצא התקליט REMEDIES שהוא השלישי של דוקטור ג'ון (שאז תייג את עצמו גם בשם THE NIGHT TRIPPER).

- בשנת 1965 הגיע השיר FOR YOUR LOVE של היארדבירדס למקום הראשון במצעד של עיתון המוסיקה הבריטי NME. הדבר הזה הביא את גיטריסט הלהקה, אריק קלפטון, להחלטה המוחלטת לפרוש ממנה עקב התמסחרות יתר. בעת שהותו של קלפטון בלהקה הזו הוא קיבל על ידי המנהל של להקת היארדבירדס, ג'ורג'יו גומלסקי. את הכינוי 'סלוהאנד'. הגירסאות לסיבת הכינוי הן חלוקות. אחת מהן גורסת שהכינוי נוצר כי לקלפטון לקח זמן רב להחליף על הבמה מיתר בגיטרה שנקרע. קלפטון טען שזו הייתה בדיחה של גומלסקי כי במקור הוא דווקא נהג אז לנגן מהר.

- בשנת 1974 פגש לראשונה ברוס ספרינגסטין את העיתונאי ג'ון לנדאו, שיכריז בהמשך בדפוס כי ראה את עתיד הרוק'נ'רול והוא ברוס. לנדאו יהיה אחרי פרסום זה מנהלו של הבוס.

- בשנת 1966 התעלף הגיטריסט ג'ף בק על הבמה, במהלך הופעה של היארדבירדס בצרפת. העילפון הגיע כתוצאה מתשישות. זו לא הפעם הראשונה בה הגיטריסט הזה גרם בעיות ללהקה זו על הבמות.

- בשנת 2018 נשברה שוב השרשרת של להקת פליטווד מאק. שאר חברי הלהקה הודיעו לתקשורת כי הם פיטרו את הגיטריסט לינדסי באקינגהאם, שהצטרף לראשונה ללהקה בשנת 1975 ומאז יצא ממנה, חזר, שוב יצא, שוב חזר, שוב יצא...

- בשנת 1997 התפרקה להקת סאונדגארדן בגלל מתיחות בין חבריה. להקה זו הייתה אחת הבולטות והחזקות של סצנת הגראנג'-רוק בניינטיז. ארבעת חבריה יתאחדו שוב 13 שנים לאחר מכן.

- בשנת 1976 יצא אלבום שישי ללהקת 'אמריקה' ששמו HIDEAWAY. הפעם אין בו להיטים בולטים.

ב-9 באפריל בשנת 1971 יצא תקליטון סולו של רינגו סטאר, עם השיר IT DON'T COME EASY.

לאחר שרינגו, המתופף ההוא של הביטלס, הוציא שני אלבומים בסגנונות שונים - הוא החליט לחזור לכיוון הרוק. אלבום הסולו הראשון שלו היה SENTIMENTAL JOURNEY שהורכב משירי סטנדרטים שאמו אהבה. האלבום השני נקרא BEAUCOPS OF BLUES שהיה אלבום בסגנון קאנטרי, אותו הוא מאד אהב, שהוקלט בנאשוויל. המטרה שלו בזריקה מוסיקלית לכיוונים שונים הייתה לאתגר את הקהל שלו, כפי שציין בראיון ישן עמו. החזרה לענייני הפופ הגיעה עם התקליטון IT DON'T COME EASY.

השיר הזה נכתב על ידי רינגו עם עזרה (וללא קרדיט) מחברו הטוב, ג'ורג' האריסון. גרסה מוקדמת של השיר הוקלטה ב-18 בפברואר 1970 תחת הכותרת YOU GOTTA PAY YOUR DUES והיא הוקלטה במהלך הסשנים לאלבום SENTIMENTAL JOURNEY כשמפיק הסשן הזה היה ג'ורג' מרטין, המפיק הראשי שהיה לביטלס. הגרסה המוקדמת הזו כללה את הרכב הנגנים הבא: רינגו בתופים ושירה, ג'ורג' האריסון בגיטרה אקוסטית, קלאוס פורמן בבס וסטיבן סטילס בפסנתר.

20 טייקים נדרשו עד שהתוצאה המיוחלת הגיעה. על הפלייבק הזה הקליט רינגו את שירתו והאריסון הוסיף שני תפקידים של גיטרה חשמלית, כולל סולו. בערב שלמחרת חזר רינגו לבדו לאולפן ההקלטות והוסיף עוד תפקיד שירה. אז הוא החליט שהתוצאה לא מספקת אותו ושהוא רוצה להקליט את כל השיר מחדש.

אחרי שהשלים את התקליט SENTIMENTAL JOURNEY, חזר רינגו להקליט מחדש את השיר הזה. הדבר קרה ב-8 במרץ 1970. ג'ורג' האריסון היה המפיק בסשן הזה. ההקלטה ביום הזה נערכה באולפני TRIDENT. יחד עם רינגו והאריסון היה שם גם קלאוס פורמן. השיר הונח בצד עד אוקטובר 1970. כשלפלייבק המחודש התווספו תפקידי פסנתר של גארי רייט, שהיה הקלידן של להקת SPOOKY TOOTH וחבר קרוב של האריסון. כמו כן הוספו קולות ליווי של טום אוונס ופיט האם מלהקת 'באדפינגר' (או אצבע פצועה' - כפי שאהבו לתרגם אותה בארצנו).

האריסון הקליט לפני כן שירת GUIDE (הקלטת שירה שנועדה רק להדריך את הזמר המיועד להקליטה בגרסה הסופית) על הפלייבק הזה. האריסון דאג לשתול בהקלטתו איזכורים של 'הארה קרישנה', כפי שעשה כמעט בכל רגע נתון בחייו בו יכל. לפני מספר שנים התגלתה קופסה עם סליל טייפ בפנים שהכילה מיקס שונה לגמרי של השיר הזה. על הקופסה היה רשום התאריך 23 במרץ 1971. במיקס הזה אפשר היה לשמוע שירה שונה לגמרי של רינגו והדגשה יתרה של ערוץ הפסנתר. כמו כן הייתה בהקלטה תוספת אינסטרומנטלית שהגיעה אחרי סולו הגיטרה של האריסון. התוספת הזו הורדה בגרסה הידועה של התקליטון.

הקופסה הזו הכילה כיתוב שציין את האריסון כמפיק ואת קן סקוט כטכנאי ההקלטה. הצד השני של התקליטון הכיל שיר של רינגו בשם EARLY 1970. את השיר הזה כתב רינגו על שלושת חבריו מהביטלס כשהוא מהרהר היכן הם נמצאים והאם הם יבואו לנגן עמו שוב. השיר כולל בית אחד שמוקדש כל פעם לחבר אחר בלהקה. רינגו מספר בשיר של פול מקרטני שהוא חי בחווה ושיש לו אישה חדשה ומשפחה. אך סוף הבית מסגיר את העובדה שמקרטני וסטאר לא היו מיודדים בשלב ההוא של הקלטת השיר. הבית על ג'ון לנון מספר על כך שהוא רובץ במיטתו עם אמו שהיא יפנית (זו כמובן יוקו אונו, שלנון אימץ אותה לעצמו כדמות-אם שהייתה חסרה לו מאז שאמו נדרסה למוות). רינגו הוסיף לבית של לנון את המילה COOKIES כקריצה על זה שלנון השתמש במילה הזו בשירו HOLD ON בתקליט PLASTIC ONO BAND, בו רינגו היה המתופף.

רינגו הוסיף בבית על לנון שהוא צרח ובכה ועכשיו הוא חופשי. הוא התייחס כאן לתהליך שלנון ויוקו אונו עברו ב-1970, שנקרא PRIMAL SCREAM. רינגו סיים את הבית בידיעה שלנון בטוח יבוא לנגן עמו כשיחפוץ.

האריסון מתואר בבית עליו כגיטריסט ארוך שיער שיושב ישיבה מזרחית. יש לו בית עם שטח רחב מאד (הכוונה לביתו של האריסון ב- FRIAR PARK). רינגו מוסיף שהאריסון לא רואה את כל השטח בביתו כי הוא תמיד בעיר ומוכן לנגן עמו. אחרי שרינגו מסביר בשיר על ההגבלות שלו בנגינה על פסנתר, בס וגיטרה - הוא מוסיף שהוא היה מאד רוצה לראות את שלושת הביטלס ביחד איתו. השיר הזה הוקלט באולפני אבי רואד ב-3 באוקטובר 1970. 13 טייקים נדרשו להשלמתו והשם שלו במהלך העבודה עליו היה WHEN I COME TO TOWN - FOUR KNIGHTS IN MOSCOW.

ההרצאה "ביטלמאניה! - הסיפור של הביטלס" והרצאות מוזיקה מרתקות אחרות,

להזמנה: 050-5616450

============================

בונוס: הגיטריסט של להקת קאמל, אנדי לאטימר, אמר החודש, אפריל בשנת 1976, למלודי מייקר:

"אני מאד מרוצה מהתקליט החדש שלנו, שנקרא MOONMADNESS, אם כי הקלטנו אותו באופן נמהר מדי. כתבנו אותו שלושה שבועות לפני שנכנסנו לאולפן ההקלטות. דאג פרגסון הבסיסט ואנדי וורד המתופף ערכו רק שתי חזרות על החומר החדש לפני שנכנסנו להקלטות. ולא רק זה - אנדי גם היה חולה בשפעת, אז הייתי מעדיף שהיה לנו יותר זמן להתארגן להקלטות. השלמתי עם התקליט כפי שיצא אבל אני לא אוהב פשרות. זה היה תקליט נמהר מדי אבל הוא יצא יותר ג'אזי ממה שעשינו עד כה.

תכננו שהתקליט ישקף את האישיות של כל אחד מארבעתנו אבל זה לא היה אמור להיות עוד תקליט קונספט. יש ארבעה קטעים פה שמשקפים כל אחד מאיתנו. הג'אזי ביותר הוא הקטע LUNAR SEA אותו כתבנו עם אנדי וורד בראשנו. רצינו לפצות אותו הפעם כי הוא היה מאד מוגבל מבחינת תפקידי תיפוף בהקלטת היצירה הקודמת שלנו, THE SNOW GOOSE.

אני מקשיב להרבה תקליטי ג'אז. אני אוהב את הנגינה של אלן הולדסוורת' שמצליח להביא דברים חדשים עם הגיטרה שלו. הוא מהיר מאד. אני אוהב לנגן במהירות אבל לשמור על מלודיה. יש הרבה גיטריסטים, שלא אציין את שמותיהם, שמנגנים מהר אבל משעממים אותי. אני אוהב את קרלוס סנטנה וג'ים הול. הראשון שאהבתי בחיי היה האנק מארווין מהצלליות. אחר כך היה זה קלפטון שהכניס אותי לאהבת הבלוז. גם הקשבתי המון למוזיקה קלאסית והיה לי מורה לנגינה קלאסית - אבל אני לא בטוח אם זה השפיע עליי. בשלב מסוים ויתרתי על נגינה קלאסית כי המורה שלי היה ממש טוב בנגינה והבנתי שלא אגיע לרמה שלו. מה גם שהאגודל שלי כל הזמן עיצבן אותו. יש תנוחה מסוימת לאגודל בנגינה קלאסית והמורה ההוא ממש התעצבן שאני לא יכול ליישם היטב את מה שהוא דרש.

הסגנונות של הבלוז והקלאסי התנגשו אצלי. הייתי חייב לוותר על אחד מהם. אבל אני תמיד אוהב ללמוד. קניתי עכשיו סקסופון אלט ואני ממש בעניין. אני מאד אוהב את חליל הצד אבל יותר את הגיטרה. אני לא משקיע מספיק באימון בחליל. גם קשה להתאמן בסקסופון כי זה מרעיש לשכנים היכן שאני גר.

הייתי רוצה לפתוח מועדון הופעות - כמו שעשה רוני סקוט בלונדון. אני גם רוצה לבנות סטודיו משלי, אבל אין לי כסף לזה. אנשים חושבים שאנחנו מרוויחים הרבה בלהקה אבל זה לא נכון. מה שכן, בטח ניכנס לענייני מס הכנסה אם נצליח באמריקה. אני זוכר שכשעשינו סיבוב הופעות באירלנד, כשרק התחלנו, היינו ממש מרוששים. לפיטר בארדנס אפילו לא היה אורגן כשהוא הצטרף אלינו. הופענו תחת כל מיני שמות מוזרים. אחד השמות שלנו היה ON. פיטר ואני נהגנו אז לריב הרבה אבל עכשיו אנחנו מסתדרים. זה היה ענייני אגו בהתחלה. בגלל ששנינו היינו נגנים מובילים. היום, כשמישהו מנגן סולו - השני מגבה אותו. שנינו התרככנו.

אולי בהמשך נעשה פרויקטים סולו. ברור שיש דברים שאני רוצה לעשות ולא יכול בקאמל".

============================

בונוס: החודש, אפריל בשנת 1976, פורסם במלודי מייקר שלד זפלין הולכת לשבור שיא מבחינת מכירות תקליטים.

מדובר בתקליט PRESENCE שכבר הבטיח לה תקליט זהב עוד לפני צאתו לחנויות. זאת בגלל מכירות מוקדמות. דייב די, מנהל בחברת התקליטים אטלנטיק,אמר: "התקליט הסה של זפלין הולך להיות להיט היסטרי. אנחנו מוכנים לקראתו. שמענו את ההקלטות לפני זמן מה וידענו שזה יביא דרישה אדירה. כולנו ממש נלהבים לקראת זה".

ג'ימי פייג' אמר אז על התקליט שייצא: "יש הרבה דחיפות בריאה במוסיקה שיצרנו הפעם. יש פה מתקפה טובה".

============================

בונוס: החודש, אפריל בשנת 1969, פורסם במלודי מייקר שהרולינג סטונס קיבלו הצעה מפתה להופיע במשך עונה בלאס וגאס.

הסכום שדובר עליו להבאת הסטונס לשם היה 100,000 דולר (של אז) והמיקום.סומן במלון אינטרנשיונל (החדש אז) שנחשב כגדול ביותר שם אז. המחיר שהוצע לסטונס היה אותו המחיר שהוצע אז לברברה סטרייסנד. גם שמו של אלביס פרסלי עלה כאופציה. בינתיים, ללא אישור מהסטונס בעניין עיר ההימורים הגדולה, נמסר שהם עסוקים בהקלטת תקליט ותקליטון.

ספוילר - הסטונס לא יופיעו בלאס וגאס אז...

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459