רוק מסביב לשעון: מה קרה ב-15 במאי בעולם הרוק

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-15 במאי בעולם של רוק קלאסי?

חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט

הציטוט היומי: "כל מה שאנחנו עושים נע בין ליצור את הדברים הכי שקטים לבין לפוצץ את הראש של האנשים" (פיטר האמיל, מלהקת ואן דר גראף ג'נרייטור, בעיתון מלודי מייקר, בשנת 1971)

ב-15 במאי בשנת 1976 יצא אלבומה השני של להקת ריינבאו, בהרכב שונה מזה שהיה באלבום הראשון.

SIDE 1

1. Tarot Woman

2. Run With The Wolf

3. Starstruck

4. Do You Close Your Eyes

SIDE 2

1. Stargazer

2. A Light In The Black

התקליט השני הזה נקרא RAINBOW RISING ושמו אכן משקף את עליית הלהקה הן מבחינה מוזיקלית (לעומת התקליט הראשון) והן מבחינת פופולריות. הפעם הוחלט שכל התקליט יוקלט ללא עריכות ביניים בתוך השירים. זה די מרשים לאור העובדה שצד ב' של התקליט מכיל רק שני שירים באורך כתשע דקות כל אחד.

ריצ'י בלאקמור, גיטריסט ומנהיג הלהקה, נתן הפעם לשאר חברי הלהקה את החופש להתבטא במרקם המוזיקלי. זאת בניגוד לתקליט הראשון בו הוא שלט בכולם. ההקלטות נערכו באולפני MUSICLAND שבגרמניה, עם אולפן ההקלטות של הנייד של הרולינג סטונס שחנה מחוץ לבית המלון, שבמרתפו שכן אולפן זה. הסאונד שהתקבל היה מוצק, אגרסיבי ומלא חשמל. בלאקמור הסביר זאת בזמנו כשיקוף של מפגש מוזיקלי בין לד זפלין לדיפ פרפל.

צד א' של התקליט נפתח עם השיר TAROT WOMAN. פתיחת השיר נוגנה על ידי טוני קארי שהפליא להביא כאן סולו סינטיסייזר ראוי מאד. אחריו נכנסת הלהקה למפגן רוק כמו שצריך. המתופף קוזי פאוואל והבסיסט ג'ימי באין סיפקו קצב הולם לגיטרה של בלאקמור וקולו הרועם להפליא של רוני ג'יימס דיו.

השיר STARSTRUCK מזכיר מאד במקצב שלו את CAN'T GET ENOUGH של באד קומפאני. בלאקמור כתב את השיר על גרופית אחת בשם מיוריאל שעקבה אחריו בצורה אובססיבית במשך כמה שנים ברחבי אירופה. הוא כינה אותה 'מטורפת' ולקבל כינוי שכזה מבלאקמור זו מחמאה אדירה.

אחד הקטעים הבולטים באלבום הוא זה שפותח את צד ב' ושמו הוא STARGAZER. השורשים של השיר הזה החלו לצמוח יום אחד כשבלאקמור השתעשע בנגינה על צ'לו. הוא אהב מאד לנגן בכלי זה ויום אחד החל לנגן את הריף המרכזי לשיר STARGAZER. דיו הזמר כתב את מילות השיר על קבוצת אנשים שסגדה למכשף אחד ובנתה לו מגדל מיוחד בתנאי מזג אוויר קשים. אך בסוף אותו מכשף ניסה לעוף מהמגדל והתרסק. התזמורת הפילהרמונית של מינכן ניגנה בהקלטת השיר הזה.

הביקורת בעיתון ניוז פיילוט, מקליפורניה, לא יצאה מגדרה: "הקשת בענן הזו בהחלט עלתה עם התקליט הראשון, אבל עם השני היא רק תקועה במקום. בלדות הרוק עשירות הדמיון שהקיפו את אלבום הבכורה של הלהקה היו נישואים מוצלחים של כשפי הגיטרה של ריצ'י בלאקמור, שאין שני לו, ואפוסי הזמן הליריים שובי הלב של רוני ג'יימס דיו. סוג של שזירת סיפורים מפוארים ועוצמה מוזיקלית יוקדת שעוררו לא רק את כפות הרגליים אלא גם את המוח. פרט לכמה קטעים, חסר פה בתקליט את הדמיון, העומק והאופי המתקדם שהופיעו כל כך בבהירות באלבום הראשון שבישר הרבה, בעוד שקטעי הצד הראשון של התקליט החדש מוציאים אותו בצורת רוק אמינה, המבנים המוזיקליים החוזרים על עצמם של השירים מתחילים לשעמם עם הצד השני. יכולות העיבוד של בלאקמור לא מגיעות לשיא".

בעיתון SOUNDS נכתב אז בביקורת כך: "...'עם המוזיקה של ריינבאו אני מתכוון להמשיך ולהרחיב את המהות של דיפ פרפל - אגרסיביות - ובו בזמן להוסיף סוג של תחושה של ימי הביניים לכל זה'. כך אמר ריצ'י בלאקמור בראיו לעיתון SOUNDS מה-2 באוגוסט 1975 - כשבפעם האחרונה, למיטב ידיעתי, הגיטריסט החד-פעמי של דיפ פרפל ביקר בבריטניה. כמובן, עבר עוד יותר מאז שהוא באמת הופיע כאן, ולמרות שזה מאכזב, אני לא יכול שלא להרגיש, בצורה מעוותת ומופשטת, שההיעדרות הארוכה הזו שלו מארץ הולדתו לא פעלה לטובתו.

בהתחשב בתצוגות הבריטיות העלובות האחרונות, הנדונות רבות, של התגלמות הגיטריסט המחליף, טומי בולין, בדיפ פרפל, ריצ'י בלאקמור הוא כעת, עבור רוב האנשים, זיכרון מעורפל, לא ברור, אם כי חביב. מידה רבה של מיסטיקה אופפת לא רק את האיש אלא גם את הלהקה שלו. כרגע, ריינבאו היא נכס לא ברור שהופיע באלבום הבכורה האמורפי של השנה שעברה. המתופף גארי דריסקול, הקלידן מיקי לי סול והבסיסט קרייג גרובר כבר מזמן עזבו את החבורה, רק בלאקמור והסולן, רוני ג'יימס דיו, נותרו כעת. שאר הלהקה היא, לקהל הבריטי לפחות, חדשה ולא מנוסה.

המותג של ריינבאו, לעומת זאת, עוצב בקפידה, הורכב יחד עם כמות לא קטנה של דיוק על ידי בלקאמור ודיו. ההרכב כולל כעת, מלבד הצמד שהוזכר לעיל, את נגן הבס הסקוטי ג'ימי באין, טוני קארי בקלידים וקוזי פאוואל הוותיק בתופים. מה אני יכול להגיד? ההרכב החדש הזה משתלב בצורה מסודרת כמו כבל הגיטרה לתוך השקע של גיטרת הפנדר השחוקה היטב של בלאקמור. זה עובד.

התקליט החדש משיג את המטרה העיקרית של בלאקמור, כפי שמתואר בציטוט הפתיחה של הביקורת הזו, עם מוזיקת רוק כבדה, מרגשת ועם השפעה מימי הביניים הבסיסית. הביוגרפיה הנלווית של האלבום שמה דגש רב על ההערצה של בלאקמור למוזיקת ​​הבארוק הגרמנית, וזה בא לידי ביטוי חזק - במיוחד ברצועה הבולטת שנקראת STARGAZER. אם למינסטרלים של פעם היו גיטרות חשמליות במקום לאוטות, האודות שלהם היו יכולות להישמע כך.

ההתלהבות חסרת הגבולות של בלאקמור מהלהקה שלו זורחת כמו הקשת הצבועה בשמן על עטיפת האלבום. הריפים שלו קולחים, זורמים בחופשיות, רחוקים מתרגילי החבטות המייגעים שחדרו לכל כך הרבה מהשירים באלבומי דיפ פרפל שאחרי MACHINE HEAD. משאר חברי הלהקה, דיו ופאוואל זוהרים מעל האחרים. דרך עבודתו עם להקת ELF, דיו תמיד הוכר כסולן מוכשר. אבל עם האלבום הזה, מבחינה לירית, הוא בא לידי ביטוי. המילים שלו נוטות לעבר נושאים פנטסטיים, חרבות וכישופים. פאוואל, בינתיים, חוטף את האלבום כמו ג'ון בונהאם, עבודת התופים שלו בעלת עדינות של מתאגרף. אין בכך כדי לזלזל גם בבאין או בקארי, שניהם מושכים את משקלם ומרגישים את נוכחותם בהתאמה.

יש רק שישה שירים פה, ארבעה בצד הראשון, שניים בשני. כשניגנתי את האלבום בבית, ההערה שהכי נדמה לי הייתה: 'כמה זה יוצא דופן, זה יותר טוב מכל מה שבלאקמור אי פעם עשה עם דיפ פרפל'... אני נוטה להסכים, ורוב הסיכויים שגם אתם תסכימו".

בעיתון הטיימס, מאינדיאנה, נכתב אז: "ההקלטה המיוחלת של התקליט הראשון הביאה עוצמה ולהט, אבל זה ללא ספק רק חימום ליצירה החדשה. גיטריסט דיפ פרפל לשעבר קיבץ סביבו כמה מהמוזיקאים הטובים יותר ומציג את חבריו כשווים, השקיע מזמנו כדי לגרום לכולם להישמע מהודקים יחדיו ובכך יוצר רוק חסר מעצורים ומחשמל. הלהקה שלו באה עם רוני ג'יימס דיו בשירה מעולה, קוזי פאוואל שהוא אגדת תופים כבדה, טוני קארי הקלידן המוכשר וג'ימי ביין הבסיסט המוביל. בלקמור כתב את כל המוזיקה ודיו כתב את כל המילים. הרוק הבסיסי והמוצק כמעט מציף אותך מהפתיחה".

אז שימו ווליום בבקשה כשתקשיבו היום לאלבום זה. אל תדאגו, השכנים יאהבו אתכם גם כך.

ב-15 במאי בשנת 1971 הופיעה להקת פינק פלויד ב- CRYSTAL PALACE BOWL בלונדון.

באירוע זה הופיעו גם להקות רוק כגון MOUNTAIN ו- THE FACES (עם רוד סטיוארט). בהופעה של פינק פלויד בוצעה יצירה חדשה בשם RETURN TO THE SON OF NOTHING. הקטע הזה הפך בהמשך להיקרא בשם ECHOES. הבמה הייתה מול אגם גדול ועקב הווליום הגבוה של הלהקה מתו באגם הזה כל הדגים. הלהקה קיבלה את חשבון התשלום על הנזקים.

להזמנת הרצאת מוסיקה על פינק פלויד, "הצד האפל של הירח": 050-5616459

ב-15 במאי בשנת 1953 נולד מייק אולדפילד. הנה דברים שהוא סיפר בעבר על יצירת רוק מתקדם משמעותית ראשונה שלו, TUBULAR BELLS:

"אני מניח שהייתי מתקדם לגילי. התחלתי לנגן בגיטרה אקוסטית במועדוני פולק בגיל תשע בערך, והמצאתי כלי נגינה. היה לי סוג של מוח שזוכר וסופג דברים - יכולתי לזכור את הלידה שלי, מה שגרם לי להתקפי פאניקה. כל אותן שנים, הרעיונות האלו נבנו. הקשבתי להכל, החל מרוק כבד ועד למה שנקרא כיום מוזיקת ​​עולם. לא הבנתי למה הם לא יכולים להתקיים באותה יצירה מוזיקלית.

'פעמונים צינוריים' היו בראשי כבר עידן ועידנים. הכנתי את הקלטת הדמו המקורית בדירה בטוטנהאם, עם מכונת הקלטה ישנה שהושאלה לי על ידי קווין איירס. ניגנתי באורגן, בס, גיטרה חשמלית ושני צעצועי כלי הקשה קטנים. אבל מאוחר יותר, כשהקלטתי איזו גיטרה עבור קווין באולפני אבי רואד, היו כל הכלים הנפלאים האלו בסביבה: צ'מבלו, טימפני, פעמונים צינוריים - אז ניסיתי אותם לפני שכולם הגיעו. כך הגעתי לנגן ב-20 כלים ביצירה שלי.

אחד מהם היה הגלורפינדל, דגם קדום לסינטיסייזר המודרני, שהוא מין קופסת עץ עם ידיות, שנקראה על שם דמות משר הטבעות. את רוב היצירה כתבתי על פסנתר הונקי-טונק שהיה של סבתי אבל הגיע לבית משפחתנו באסקס כשהיא מתה. לפני המלחמה היא הייתה פסנתרנית בפאב.

להקת בונזו דוג דו דה באנד הייתה אמורה להגיע לאולפן ביום שאחרינו. אז שאלתי את הזמר שלה, ויו סטנשל, אם הוא יכול להיכנס לאולפן ולהציג את כל הכלים בתקליט. הוא הסכים והפך למנהל הטקס בהקלטה. כשחברות התקליטים דחו את האלבום, כי לא היו בו מילים או תופים, קצת התעצבנתי לגלות את ריצ'רד ברנסון (הבעלים של חברת התקליטים וירג'ין) וטכנאי הקלטה נוסף עושים לו רמיקס. אז חזרתי לאולפן, שתיתי חצי בקבוק וויסקי והוספתי קולות של אנשי מערות. זו הייתה צורת המחאה שלי: 'תפסיקו להתעסק עם המוזיקה שלי!'

העטיפה האיקונית כללה פעמון צינורי מכופף מצופה כרום שהוקם בסטודיו לצילום. מאוחר יותר, כששאלתי מה קרה לזה, הם אמרו: 'זרקנו את זה, חבר'.

לא הרגשתי שאני יכול לשחזר את האלבום על במה. ריצ'רד נתן לי במתנה את הבנטלי שלו כדי שאעשה את זה, אבל מאוחר יותר גיליתי שהמכונית עלתה יותר לתקן ממה שהיא שווה. לאחר שנתפסתי כאידיוט הכפר, פתאום הייתי הגיבור הגדול ביותר של כולם. אז הלכתי לגור בגבעות, מוקף בכבשים.

תמיד היה לי מושג שאם מישהו ייתן לי את ההזדמנות, אוכל ליצור משהו מיוחד באמת. כשפגשתי את ריצ'רד, בדיוק גיליתי שבברית המועצות יש מוזיקאים מועסקי מדינה. אם זה לא היה איתו, יכולתי לנגן עכשיו בללייקה בכיכר האדומה. אם מישהו היה אומר לי בשנת 1970 שהמנגינה הקטנה שאני מנגן בדירה שלי בטוטנהאם תהיה תרועה החצוצרה שתפתח את המשחקים האולימפיים בשנת 2012, הייתי אומר להם שהם יצאו מדעתם".

ב-15 במאי בשנת 1965 רקדו את הטוויסט ברמת גן, עם אמן הטוויסט המקוי - צ'אבי צ'קר!

ב-15 במאי בשנת 1970 יצא התקליט THE WAKE OF POSEIDON של להקת קינג קרימזון.

SIDE 1

1. Peace - A Beginning

2. Pictures Of A City

3. Cadence And Cascade

4. In The Wake Of Poseidon

SIDE 2

1. Peace - A Theme

2. Cat Food

3. The Devil's Triangle

4. Peace - An End

שם התקליט הזה שיקף היטב את מצבה של להקת קינג קרימזון באותה שנה. גל השיטפון הנורא של פוסידון איים להטביע את הלהקה המופלאה הזו. רק חזון של שני אנשים נחושים ופעולה כנגד כל הסיכויים מנעו מהלהקה לקרוס לגמרי. הנה הסיפור מאחורי האלבום השני והנהדר של קרימזון.

בנובמבר 1969 ידעה להקת קינג קרימזון הצלחה מטורפת. אלבום הבכורה שלה הפתיע בענק את שוק המוזיקה הבריטי ובעקבותיו טסה הלהקה לארה"ב לסיבוב הופעות. זו הייתה יכולה להיות הפריצה הגדולה לשוק האמריקני. אך משהו במסע הזה החל לבעבע באופן לא טוב. זה החל כבר בבריכה של המלון בו התאכסנה הלהקה. הגיטריסט רוברט פריפ ניהל שיחה רגילה עם המתופף מייקל ג'יילס כשלפתע האחרון פלט את דעתו כי קרימזון צריכה לחדול מהופעות חיות ולהתרכז רק בעבודת אולפן. פריפ המופתע החל לדאוג.

מה גם שחלק מהופעות הלהקה בארה"ב חטפו אז ביקורות לא אוהדות. חלק טענו שהם משעממים וחלק אחר טען שהם בסדר אך יומרניים מדי. הנסיון לפרוץ החוצה לא היה קל. בדצמבר התקבלה החלטה על ידי ג'יילס ואיאן מקדונאלד לפרוש מהלהקה. מקדונאלד היה נגן המלוטרון, החליל ואף המוח היצירתי מאחורי לחני האלבום הראשון. ההחלטה פרצה החוצה כשפריפ, ג'יילס ומקדונאלד ישבו יחדיו במכונית שהסיעה אותם להופעה. פריפ ישב מקדימה. מקדונאלד וג'יילס מאחור. ואז באמצע הנסיעה החל לפתע הצמד שמאחור להטיח בפריפ שנמאס להם והם רוצים לפרוש. פריפ היה המום ולא הוציא הגה מפיו. הוא היה שבור לב ומאוכזב מחוסר ההערכה של שני אלה על הישגי הלהקה. לאחר זמן מה פריפ הציע כי אולי כדאי שהוא יפרוש במקום שניהם. הוא חשב שהוא עצמו הסיבה לפרישתם. מקדונאלד אף אמר לו כמה פעמים בעבר שסגנון נגינת הגיטרה שלו ממש לא מתאים למוזיקה שהוא (מקדונאלד) כותב.

פריפ חשב שהוא יציל את הלהקה במידה והוא בעצמו יפרוש. הגיטריסט אף הציע שבסיסט הלהקה, גרג לייק, יחליף אותו בגיטרה ועל עמדת הבס יהיה אחיו של מייקל ג'יילס, פיטר. אך מקדונאלד וג'יילס סירבו להצעה. עכשיו נשארו פריפ, לייק והתמלילן פיט סינפילד לבדם לפתור את הבעייה. שני חלקים חשובים מאד בהרכב פרשו בין רגע. נותרו כמה תאריכים שקרימזון התחייבה להם בפילמור ווסט. להקה נוספת שהופיעה שם באותה חבילת הופעות הייתה THE NICE. לייק המיואש, שראה כיצד להקתו מתפרקת מול עיניו, פגש את הקלידן של THE NICE,קית אמרסון, בבאר של המלון בו שהו. שניהם הבינו מהר מאד שהם בסוף הדרך עם להקותיהם ודיברו על אפשרות לעשות משהו מוזיקלי חדש ביחד.

ביום שני, 13 בדצמבר 1969, יצאה טיסה לכיוון שדה התעופה הית'רו שבלונדון. במטוס ישבו בפעם האחרונה חמשת החברים של להקת קינג קרימזון המקורית. פריפ שאל את לייק אם הוא מוכן להמשיך את הלהקה תחת השם קינג קרימזון. לייק, שהבין כי שני אלמנטים חשובים ביותר נשרו, הבין שזה הסוף והשיב בשלילה. בזו השניה הבין פריפ שעכשיו הוא יצטרך לחפש גם זמר חדש. הוא שלח הודעה על כך להנהלת הלהקה. הדבר הוביל לכך שאחד ממנהלי הלהקה סגר באופן נמהר עם זמר אנונימי על הקלטות השירה לאלבום השני של קרימזון, כשהתהליך ליצירתו יתחיל.

שם הזמר היה אלטון ג'ון. אך בשניה שפריפ שמע את אלבומו של אלטון EMPTY SKY שיצא ב-1969, הוא הבין שאלטון ממש לא מתאים לו והחליט לבטל את העסקה. אלטון עדיין קיבל 250 ליש"ט כפי שהובטח לו, למרות ששירותיו להקלטה בוטלו. זמר נוסף שנבחן וכמעט הצטרף היה פיט סטרייקר, שהיה אז כוכב במחזמר שיער. פריפ רצה מאד להעסיק אותו, אך העסק נפל בגלל שמנהלו של סטרייקר דרש סכום גבוה יותר ממה שהנהלת קרימזון הסכימה לשלם. סטרייקר חזר לעולם התיאטרון.

הלחץ החל להכביד על פריפ וסינפילד מצד חברת התקליטים שדרשה מהם אלבום שני שירכב על גל הצלחת האלבום הראשון. מכייוון שלא נמצא זמר מחליף ראוי שכר פריפ את שירותיו של גרג לייק להקלטות כזמר סשנים. בתמורה לשירתו קיבל לייק, לפי דרישתו, את מערכת ההגברה של קינג קרימזון.

מייקל ג'יילס הוחזר לעמדת התופים, אך הפעם בתור נגן סשנים ולא בתור חבר להקה. פיטר ג'יילס (אחיו של מייק) גוייס לעמדת הבאס.

עכשיו יש ודאי ששואלים מדוע גרג לייק לא ניגן באס באלבום השני. הסיבה היא בגלל שלייק לא היה נגן באס טבעי. הוא היה צריך ללמוד במשך זמן כל תפקיד שהוצע לו ולפריפ לא היה הזמן להיכנס עם לייק לתקופת חזרות. הוא היה צריך להביא תוצאה ומהר. פיטר ג'יילס היה בסיסט מהיר ומיומן יותר מלייק ולכן הוא זה שניגן את הבס. פיטר ג'יילס, שהיה עם אחיו מייקל ועם פריפ בהרכב לפני קרימזון בשם GILES GILES AND FRIPP, עבד אז בחברת מחשבים ולא חשב להמשיך בקריירה מוזיקלית. הוא היה מאד מופתע לקבל את הטלפון מפריפ שבישר לו לבוא לאולפן. וכך נכנסה השלישייה של פריפ ושני האחים ג'יילס למרתף חזרות בלונדון בכדי ללמוד את הקטעים החדשים להקלטה.

במהלך ההקלטות נערכה פגישה מוזרה בביתו של איאן מקדונאלד. לביתו הגיעו פריפ וסינפילד עם הקלטות מהאולפן. הם באו להשמיע לו את מה שעשו לאחר פרישתו ולשמוע את דעתו. מקדונאלד לא אמר מילה בגלל שחשד כי שני אלה באו אליו בכדי לגנוב ממנו רעיונות מוזיקליים. חשדו של מקדונאלד התממש כשיצא הסינגל CAT FOOD שנעשה בו שימוש בלחן ישן של מקדונאלד. השיר נכתב ברובו במקור על ידי סינפילד ומאקדונלד בעת שהותם בהופעות בדטרויט. הפסנתרן קית' טיפט זומן לסשנים וסיפק את תפקיד הפסנתר הייחודי, שנשמע כמו חתול שרץ הלוך ושוב על הקלידים.

השיר יצא באופן ערוך על גבי סינגל, שתאריך יציאתו היה יום שישי ה-13 בחודש מרץ של 1970. העטיפה של הסינגל הכילה צילום של החתולה של סינפילד, שנקראה סינדרלה. צד ב' של אותו סינגל היה קטע מאולתר של פריפ עם שני האחים ג'יילס, שנקרא GROON. שם הקטע הזה בא משילוב של שתי מילים: GROOVE ו- GROAN והוא מאד מזכיר בגישתו את המוזיקה של ג'ון מקלאפלין בתקופת אלבומו EXTRAPOLATION. אך איאן מקדונאלד זעם ביותר כששמע שפריפ לקח לעצמו את לחן השיר CAT FOOD. הוא זימן פגישה דחופה במשרדי הנהלת הלהקה ושם דרש מייד לשנות את הקרדיט של לחן השיר לטובתו. לבסוף השיר קיבל את הקרדיט של סינפילד, מקדונאלד ופריפ יחדיו.

הופעה יחידה של קרימזון עם השיר הזה בתוכנית הטלוויזיה הבריטית TOP OF THE POPS נקבעה לתאריך 25 במרץ. כל הנגנים התייצבו באולפן הטלוויזיה - פריפ, לייק, טיפט והאחים ג'יילס. מייקל ג'יילס אף הגדיל והלך ישירות למשרדי הנהלת קרימזון ודרש מחיר כפול עבור הופעתו בתוכנית, אחרת הוא לא יתייצב. הוא דרש 50 ליש"ט במקום 25, ואכן והוא קיבל אותם ללא ידיעתו של פריפ על העניין. למרות הצילום בתוכנית - הסינגל לא הצליח במצעד. לפני מספר שנים צץ הוידאו של הלהקה בתוכנית. זה בגדר נס כי במשך עשרות שנים היה ידוע לכל שהבי.בי.סי מחק את המאסטר עם התוכנית הזו, אבל הקליפ שודר גם בתחנת טלוויזיה גרמנית, ששמרה את העותק שלה במחסנים ובמעשה זה הצילה דוקומנט חשוב ביותר.

עכשיו, כשלייק כבר מחוץ לתמונה, פריפ ניגש אליו ושאל אותו אם יוכל להצטרף אליו ואל קית אמרסון בהקמת הלהקה החדשה. אמרסון הטיל וטו על ההצעה. הוא לא ראה כיצד פריפ יכול להשתלב בפרויקט החדש שלו.

נגן סשנים נוסף שצורף להקלטת האלבום היה החלילן מל קולינס, שהיה לפני כן בלהקת CIRCUS.

בעוד להקת אמרסון,לייק ופאלמר מתחילה "לקרום עור וקלידים" נשאר עוד שיר אחד לאלבום שהייתה בו שירה לא מוצלחת של לייק לדעתו של פריפ. אך לייק כבר לא היה זמין לחזור להקלטה נוספת. השיר הזה היה CADENCE AND CASCADE. לפיכך התקשר פריפ לחבר ילדות שלו גורדון האסקל, שלא סבל את המוזיקה של קרימזון אך שמח להקליט את השיר בזכות העובדה שקיבל 50 ליש"ט על הקלטת שירתו. קית' טיפט סיפק כאן פסנתר מלודי ויפהפה. זהו ניגוד גמור לנגינתו האוואנגארדית שבדרך כלל.

לקטע THE DEVIL'S TRIANGLE פריפ רצה להשתמש בחלק מהקטע MARS שפותח את היצירה THE PLANETS של גוסטב הולסט. קינג קרימזון ביצעו רבות את MARS בהופעות חיות עם ההרכב הראשון. אך חברת התקליטים ציינה בפני פריפ שידוע לה כי מחזיקי הזכויות של הולסט לא מאפשרים לאף אחד לצטט מיצירותיו של הולסט. לכן פריפ שינה במקצת את הלחן והפך אותו לשלו.

הקטע הזה הוא אחד האפלים והמפחידים ביותר של קינג קרימזון. יש בו מפלי צלילים חשוכים של המלוטרון, מקצבי מארש מלחמה מתוחים, אפקטים מטרידים (כמו רעש לבן, למשל) ונגינת פסנתר אוואנגארדית מטורפת. בתוך כל הכאוס הזה ניתן לשמוע למספר שניות את צלילי הפיזמון של היצירה IN THE COURT OF THE CRIMSON KING מהאלבום הקודם. אך פה ההקלטה נבלעת מיד בתוך עיסת הכאוס הצלילי הזה. זה נראה כאילו פריפ בא לומר שמה שהיה באלבום הקודם נגמר ונבלע בתוך הכיוון החדש של קרימזון.

שימו לב כיצד הצד הראשון של האלבום השני הזה, IN THE WAKE OF POSEIDON, הורכב כך שיזכיר מאד באווירתו את האלבום הראשון והמצליח. זהו תעלול שיווקי שבא לטובתו.

הקטע PICTURES OF A CITY מזכיר מאד את 21ST CENTURY SCHIZOID MAN. השיר הזה, שנקרא במקור A MAN, A CITY, מתאר את ההלם הראשוני של חברי הלהקה בהגיעם לניו יורק בפעם הראשונה. הלחן של הקטע הזה נלקח מיצירה מוקדמת יותר של קרימזון שנקראה TREES. אחריו מגיע באלבום CADENCE AND CASCADE שמזכיר מאד באופיו את I TALK TO THE WIND. זהו שיר על שתי גרופיות (ששמן כשם היצירה) וחוויותיהן עם כוכבי רוק מפורסמים שעוברים דרכן. שיר הנושא שחותם את הצד הראשון הוא האח הכמעט תאום ליצירה EPITAPH, שחותמת את צד א' באלבום הבכורה. מילות השיר כאן מזכירות את הדמויות שמצוירות על עטיפת האלבום.

ואם כבר עסקינן בעטיפה, אז אנצל את הפסקת המוזיקה בין צד א' לצד ב', כדי להסביר מה בכלל יש כאן. ובכן, הציור מדבר על תריסר הפנים של האנושות, שצייר טאמו דה יונג בשנת 1967.

צד ב' של האלבום נפתח בקטע סולו גיטרה קצר של פריפ שנכתב עוד בשנת 1967. אחריו מגיע הקטע CAT FOOD. לייק שר את השיר כשלפתע הוא פורץ בצחוק אדיר. הצחוק הזה היה ספונטני בשל העובדה שמעבר לחלון הזכוכית בחדר הבקרה צץ לפתע ישבנו החשוף של פריפ, שהפשיל את מכנסיו בכוונה מול לייק בזמן שזה הקליט את שירתו.

גרסת קאבר לשיר הזה נעשתה כבר שנה לאחר מכן על ידי זמרת הג'אז אני רוס. הגרסה שלה יצאה באלבומה YOU AND ME BABY. בגרסה שלה מנגנים הבאסיסט ריק לאיירד (ממהאווישנו אורקסטרה) ודייב מקריי (הקלידן שהחליף מאוחר יותר את דייב סינקלייר בלהקת מאצ'ינג מול של רוברט וויאט). רוברט פריפ הוא זה שהפיק את האלבום השני של מאצ'ינג מול עם מקריי על הקלידים.

ואז מגיע הצד האפל של קרימזון שמהווה את שער הכניסה לעולם הבא של קרימזון מעתה ואילך. זוהי היצירה THE DEVIL'S TRIANGLE.

המלוטרון בקטע הזה לא נשמע מעולם יותר אפל ומפחיד יותר מאשר כאן. פריפ לקח את כלי המלוטרון ודחף אותו לשיאי דרמה מרשימים ביותר. זהו אחד מרגעי המוזיקה שהופכים את קינג קרימזון ללהקה שלא מתפשרת באמנות שלה. אין כאן חנפנות מוזיקלית בשום צורה אלא רק אמירה מוזיקלית אמיתית נטו. פריפ הודה בזמנו שלקח המון זמן להקליט את הקטע הזה. ואחרי כל הבלגאן המוזיקלי הזה, האלבום מסתיים כפי שנפתח, עם שירת א-קפלה מרגיעה של גרג לייק.

האלבום קיבל ביקורות חיוביות בעיתונות הבריטית, אך במגזין הרולינג סטון נכתבה ביקורת קצרצרה ומזלזלת, שהתמקדה בעיקר בצלילי המלוטרון ולא ציינה שום דבר מעבר לכך, כשבסוף הביקורת נכתב כי התקליט הראשון היה טוב בהרבה.

בעיתון דיסק נכתב אז: "למי שלא מכור ללהקה הזו, זה הוא שיפור ניכר מאלבום הבכורה והוא הרבה יותר זורם, פחות פריקי ויותר מהודק. למכורים זה ודאי יהיה אכזבה בכך שזה דומה מדי לאלבום הראשון".

בעיתון MUSIC BUSINESS נכתב בביקורת: "התקליט השני הזה מאשר את סטטוס הליגה הגבוהה שבה נמצאת להקה זו. התקליט משקף אף יותר את העומק והגמישות שלה. זה נפתח בשירה מוזרה ומלאת הד שאחריה פורצים לפתע לחיים, ובאופן מחוכם, המון כלי נגינה שנוצקים יחדיו לסוג של ג'אז מדבק. בתקליט יש גם את שיר התקליטון, CAT FOOD, אם כי בגרסה קצת שונה. יש גם סימפוניה בארבעה חלקים שהיא כנראה היצירה הקלאסית-פרוגרסיבית הכבדה ביותר חוץ מתקליט של המודי בלוז".

בעיתון MUSIC NOW נכתב אז בביקורת: "המוזיקה שלהם רצינית - קלאסיקה מודרנית (אם תיאור שכזה קיים). זה פשוט מאסטרפיס".

בעיתון RECORD BUYER נכתב בביקורת: "כשהופיע התקליט הראשון של להקה זו, אנשים החלו לתהות אם חברת התקליטים באה למכור משהו מוזר. אבל אנשי אותה חברה ידעו מה הם עושים, כי התקליט השני הזה הוא גאונות. זה תקליט שינוגן במשך שנים רבות ויהווה אחת העבודות החשובות ביותר שהביאה סצנת המחתרת. מקשיבים לזה כמו שמקשיבים לסימפוניה קלאסית. התחושה פה דומה ליצירה THE PLANETS או גם ליצירה THE RITES OF SPRING. יש פה אווירה קודרת להפליא עם דגש על צלילים".

בעיתון OZ נכתב בביקורת אז: "לקח לרוברט פריפ וחבריו מהגלקסיה כ-300 שעות להקליט את זה. יש פה רגעים של יופי וכאב, הלמות תופים מדוייקות וחליל עדין ושימוש מרשים במלוטרון. אבל עם כל זאת, הריחוק של הנגנים באולפן ההקלטה גרם לאיבוד האיזון ביניהם ומבלי שהם יהיו מודעים לכך, הם יצרו לנו אלבום שנשמע כפינוק יתר".

בעיתון FRIENDS נכתב אז בביקורת: "צד א' בתקליט זה הוא כמעט זהה לצד הראשון של התקליט הראשון. זה מוזר, כי קינג קרימזון אמורה להיות הלהקה מהטובות ביותר. צד ב' מביא לנו את CAT FOOD, שהוא השיר הטוב ביותר פה. היצירה שממשיכה את הצד השני צריכה לקבל הקשבה מרוכזת, אחרת זה יישמע כקקפוניה. למה הלהקה צריכה לבזבז את כשרונה על יצירת מוזיקה אפלה ומדכאת, שממנה טעמנו כבר מספיק באלבום הראשון? זו תעלומה".

במלודי מייקר פורסם בביקורת אז: "האלבום השני אולי לא ימיר את אלו שלא אהבו את הראשון שלהם, אבל הוא עדיין בגדר אמירה שמנה, שנולדה מתוך עומק ניכר של נסיון. המוזיקה מכילה ניגודיות רבה. המלוטרון קפוא וחיזרי, ואחראי בעיקר לשכבה הקרה של המוזיקה של קרימזון. זה אלבום נהדר של כמה מוזיקאים בריטים שונים במהותם".

כתבות עיתון אופטימיות בישרו שקינג קרימזון תתחיל להופיע ב-5 באפריל. פיטר ג'יילס התבקש על ידי פריפ להצטרף כחבר קבוע בהרכב החדש. ג'יילס ביקש אישור ממעסיקיו בחברת המחשבים לצאת לחצי שנה של סיבוב הופעות עם קרימזון, אך זה לא קרה בסוף. מה שהפיל את הסיפור היה חוסר ההסכמה של הנהלת קרימזון בנוגע לאישור דרישתו הכלכלית של פיטר ג'יילס. עכשיו סיבוב ההופעות נראה רחוק מתמיד.

עם האלבום בחנויות, פריפ וסינפילד נותרו בעמדה המביכה שיש להם חומרים והתקליט של קינג ארגמן, אך לא הייתה להקה שתנגן אותו. פריפ וסינפילד נכנסו לתקופה לא ברורה ואפלה שתוליד את האלבום השלישי והמדהים "ליזארד".

אהבתם? מידע מיוחד ביותר על קינג קרימזון תמצאו גם בהרצאות מוסיקה מיוחדות שלי על הלהקה.

להזמנה: 050-5616459

ב-15 במאי בשנת 1975 יצא תקליטה הרביעי של להקת קאמל ושמו THE SNOW GOOSE.

SIDE 1

1. The Great Marsh

2. Rhayader

3. Rhayader Goes to Town

4. Sanctuary

5. Fritha

6. The Snow Goose

7. Friendship

8. Migration

SIDE 2

1. Rhayader Alone

2. Flight of the Snow Goose

3. Preparation

4. Dunkirk

5. Epitaph

6. Fritha Alone

7. La Princesse Perdue

8. The Great Marsh (Reprise)

אחרי שארבעת חברי הלהקה המתקדמת הבריטית הזו סיימו סיבוב הופעות ברחבי אירופה, הם סגרו את עצמם בבית שכור ב- DEVON כדי להתחיל לכתוב את האלבום השלישי. הקלידן, פיטר בארדנס, הציע לעבוד על היצירה של הרמן הסה, שנקרא 'סידהרתא'. הלהקה ניסתה להתחיל עבודה על זה אך העסק לא התרומם.

שיר אחד מהפרויקט כן הוקלט וכמעט ראה אור. ביוני של שנת 1974 נכנסו חברי הלהקה לאולפני DECCA על מנת להקליט שיר חדש של גיטריסט הלהקה, אנדרו לאטימר, שנקרא RIVERMAN. השיר הזה היה מועמד אז לצאת כתקליטון, אך בגלל שכל הקונספט של סידהרתא כאלבום של קאמל נדחה, כך גם נגנז הסינגל. אז בארדנס הגיע עם רעיון נוסף בצורת הספר STEPPENWOLF, שהוא גם של הרמן הסה, אבל גם הרעיון הזה נפל. הישועה הגיעה מדאג פרגסון הבסיסט, שהציע לעבוד על סיפור קצר שנכתב בשנת 1941 על ידי הסופר האמריקני פול גאליצ'ו.

הסיפור THE SNOW GOOSE סיפר על חברות בין נערה מתבגרת ושמה פרית'ה לאמן מתבודד בשם פיליפ ראייאדר, שגר במגדלור נטוש. היחס בין שניהם העמיק כשהחלו לטפל יחדיו באווזת שלג שנפצעה מיריה. אותה אווזה טופל כהלכה ועפה לשמיים כדי ללוות את ראייאדר, ששט בסירתו הקטנה במטרה לעזור לפינוי חיילים בריטיים שנלכדו על ידי הצבא הגרמני. ראייאדר נהרג במהלך הפינוי והאווזה, שראתה את מותו מלמעלה במהלך מעופה, חזרה למגדלור והחלה לחוג מסביב לפרית'ה, שראתה בכך שיקוף לנשמתו של ראייאדר שעוזבת את העולם הזה.

לאטימר ובארדנס לקחו את הרעיון לידיהם והחלו לעבוד יחדיו על המוזיקה. כבר באוקטובר של 1974 החלו הקלטות ראשונות של האלבום באולפן, אך חברי הלהקה לא היו מרוצים מהכיוון המוזיקלי. ועם ההרגשה הזו טסה הלהקה להופעות בארה"ב ביחד עם להקת ווישבון אש. בארה"ב החברים לא התקבלו בברכה בגלל ששיבצו אותם לחבילות של הופעות ביחד עם להקות רוק כמו KISS. הקהל נהג לשרוק להם בוז והם נאלצו לנגן רק שירים מהירים על מנת לשרוד את ההופעה. אחרי החוויה הזו חזרה קאמל להקליט את היצירה החדשה באופן רציני יותר בינואר 1975 באולפני ISLAND שבלונדון. המלחין / מנצח דייויד בדפורד, שעבד לפני כן עם אמנים כמו מייק אולדפילד, קווין איירס, רוי הארפר ועוד, גוייס על מנת לתזמר את התפקידים לתזמורת הסימפונית של לונדון.

הרעיון המקורי היה לעשות את האלבום כאינסטרומנטלי, עם קריינות בין הקטעים מספרו של גאליצ'ו.

אך הסופר האמריקני סירב לתת אישור לשימוש בסיפורו. הסיבה העיקרית לכך הייתה שגאליצ'ו כבר נתן לפני כן אישור לשימוש בסיפורו למלחין אד וולץ', שתיזמר עימו אלבום שתוכנן לכלול את קריינותו של השחקן ספייק מאליגן. כמו כן, גאליצ'ו היה אדם שסלד מעישון וסיגריות, כששמע את שם הלהקה והבין את הקונוטציה שלה לחברת הסיגריות הידועה, הוא איים בתביעה במידה וקאמל תעשה שימוש ביצירתו. בגלל זה הפך שם האלבום מ- THE SNOW GOOSE למשהו ארוך יותר עם המילים MUSIC INSPIRED BY THE SNOW GOOSE.

כך הסבירו חברי להקת קאמל בכתבה נדירה ששלפתי מעיתון ביט אינסטרומנטל באותה שנה: "זו התקדמות טבעית מהתקליט הקודם שלנו. היה שם שיר בשם LADY FANTASY שהיה די ארוך וגם מבוסס על ספר. אבל עם SNOW GOOSE בילינו הרבה זמן לקרוא את הספר, לדון בנוגע לאילו חלקים מתאימים בצורה הטובה ביותר להיות מאוירים מוזיקלית, ואז הכנו תוכנית עבודה. ערכנו חזרות במשך שבועות ב-DEVON ומשם זה גדל לתוך פרויקט יקר מאד. אנחנו לא מרוויחים מזה כסף כרגע. בילינו בערך ארבעה חודשים בסטודיו, כל יום

ולילה ובאמצע ההקלטה נודע לנו שנקבע לנו סיבוב הופעות לארצות הברית באמצע ספטמבר, ממש באמצע

הקלטה. ובכל זאת זה היה דבר טוב באמת, כי זה נתן לנו הפסקה כשהפכנו קצת מבולבלים מרוב שהייה באולפן. בהתחלה היו לנו תוכניות למצוא מקום מבודד נחמד בחוף ים ולעשות הקלטות אפקטים משלנו,

אבל בסופו של דבר המפיק שלנו, דיוויד היצ'קוק, ואנחנו צללנו לתוך ספריית הסאונד של חברת DECCA

ושלפנו כמה הקלטות משם. סיימנו עם תערובת של כארבעה קולות שונים של ציפורים. יש לנו כמה ציפורים משם אבל לא הצלחנו למצוא קול של אווז שלג".

פיטר בארדנס השתמש בהקלטות בקלידים חדשים עבורו: "אחד היה אורגן צינורות מונע בקיטור אשר

היה באולפן כשהגענו לשם. השתמשתי גם בסינטיסייזר ARP, שלא היה מוכר לי כי אני בדרך כלל משתמש בסינטי מיני-מוג על הבמה. השתמשתי בפסנתר כנף עוד מגוון של אורגני האמונד שונים, כי אין שני דגמים שנשמעים זהים".

חברת התקליטים האמריקנית של הלהקה, שהבינה כי האלבום השלישי יהיה אינסטרומנטלי, תלשה שיערות מרוב כעס וחרדה. אנשי החברה לא ידעו כיצד הם אמורים למכור דבר שכזה או כיצד שדרני רדיו אמורים לשדר את זה. הרי גם לא היו גרובים (חלקי מעבר) בויניל בין הקטעים.

הפשרה הושגה בזכות סינגל שיצא עם שני קטעים ערוכים מהאלבום. האלבום יצא באפריל 1975 והגיע למקום ה-22 במצעד הבריטי והפך לאחד הידועים ביותר של הלהקה. זה האלבום שהביא את ההצלחה הגדולה ללהקת קאמל.

ב-17 באוקטובר, בשנת 1975, עלו ארבעת חברי 'קאמל' הבריטית לבמה של אולם רויאל אלברט הבריטי. יחד איתם הייתה שם התזמורת הסימפונית של לונדון, בניצוחו של בדפורד. אווזת השלג חגגה אז חצי שנה לצאתה וארבע דבשות הגמל היו נרגשות מתמיד, כשאמן החימום בא בדמותו של מייקל צ'אפמן.

בארדנס סיפר לפני המופע לעיתון המוזיקה SOUNDS: "להופיע ברויאל אלברט הול, בשלב הזה בקריירה שלנו, זה צעד יומרני, ללא ספק, אבל התגובות לאלבום 'אווזת השלג' טובות מאד כך שאנו מצפים לתגובה טובה מהקהל גם בהופעה זו. הגיטריסט, אנדי לאטימר: "חזרנו עכשיו לאנגליה כדי לעשות כמה הופעות קטנות לפני המופע הגדול באלברט הול. אני נזהר לא להתלהב יותר מדי כי יש אנשים שחושבים שלנגן שם זה נוצץ מדי. אבל לא רק נופיע שם אלא גם נקליט את ההופעה ואם זה יישמע טוב, נוציא זאת כתקליט. אני ממש מצפה להופעה הזו. רצינו כבר זמן מה להופיע עם תזמורת אבל עד כה לא יכולנו לממן את זה. בטוח שנפסיד כסף מההרפתקאה הזו אבל אין לנו ברירה. זה אחד הדברים המוזרים באנגליה. אנחנו מרימים מופע עם תזמורת באלברט הול וגם אם נמכור את כל הכרטיסים - נפסיד כאלפיים ליש"ט. זה לא יאמן. לא נראה לי שנעשה זאת שוב, בגלל העניין הכלכלי הכרוך בזה".

דייויד בדפורד סיפר את הצד שלו בפרויקט: "זה החל בשיחת טלפון ובו בישרה לי להקת קאמל שהיא מקליטה תקליט על ספר מאת פול גאליצ'ו והאם ארצה לתזמר כמה קטעים בו. הסכמתי ותיזמרתי חמישה קטעים, כשהעבודה על כך ארכה לי כחודש. לאחר מכן נכנסתי לאולפן עם תזמורת והוספנו את הצלילים למה שקאמל כבר הקליטה. בתחילה היה רעיון לעשות את המופע עם התזמורת באולם 'ראונדהאוס', אבל חברת התקליטים של הלהקה לא הסכימה לממן את זה. זה היה בזמן בו התקליטטרם הוכתר כהצלחה. אבל עכשיו, כשברור כי אווזת השלג הצליחה, חברת התקליטים החלה לחשוב אחרת". המופע הוכתר כהצלחה וחלקו יצא באלבום הכפול A LIVE RECORD.

הגיטריסט, אנדי לאטימר, בכתבה מביט אינסטרומנטל: "אני חושב שנעשה את התקליט הבא שלנו שיהיה רגיל יותר, עם הזדמנות לכולם להתבטא בו. אני אשיר בו יותר. התקליט ששינו מאוד מדויק וקרא להרבה מאוד ריכוז. אני לא חושב שאנחנו מוכנים לעבור את זה שוב".

ב-15 במאי בשנת 1970 פורסם גם זה בעיתון להיטון:

ב-15 במאי בשנת 1972 יצא בארה"ב ובאנגליה תקליט חדש ללהקת הביץ' בויז. שמו CARL AND THE PASSIONS - SO TOUGH.

SIDE 1

1. You Need A Mess Of Help To Stand Alone

2. Here She Comes

3. He Come Down

4. Marcella

SIDE 2

1. Hold On Dear Brother

2. Make It Good

3. All This Is That

4. Cuddle Up

בעוד שבאנגליה יצא התקליט הזה באופן עצמאי, בארה"ב הוא יצא כאלבום כפול עם יצירת העבר של הלהקה, PET SOUNDS. הדבר עורר השוואות שלרוב באו לרעת התקליט החדש.

חבר הלהקה, ברוס ג'ונסטון, אמר אז לכתב עיתון המוזיקה הבריטי, NME: "אם אסכם את התקליט הזה, אני לא חושב שהוא טוב כמו התקליט האחרון שלנו, SURF'S UP. ואני לא חושב שהוא מתקרב להישג שלנו מהתקליט שקדם לו, SUNFLOWER. אני משתוקק לראות את בריאן ווילסון חוזר לעבוד איתנו בצורה עקבית יותר. דיברתי איתו לפני כמה שבועות והוא אמר לי שלא היה לו הרבה מה לעשות עם התקליט החדש. באמת שבקושי שומעים את הקול שלו פה".

זמר הלהקה, מייק לאב, הודה בספרו: "התקליט הורכב מחתיכות שאינן קשורות זו לזו. השירים נאספו בחופזה בין הופעות. יותר מכל, התקליט הדגיש כמה היינו מבולבלים לגבי המותג שלנו. חברת התקליטים הוציאה אותו כחצי של אלבום כפול, יחד עם PET SOUNDS. זה היה במסגרת הסדר עם חברת התקליטים הקודמת שלנו, שהייתה בעלת הזכויות על התקליטים שלנו מאז 1965 ולמשך עשר שנים, אז למישהו בחברת התקליטים הנוכחית (האחים וורנר) היה רעיון מבריק של הצמדת שני תקליטים כה שונים".

ברולינג סטון נכתב אז בביקורת על התקליט: הבעיה הבלתי פתירה של התקליט היא שרק ארבעה מתוך שמונה השירים שבו נכנסים למעמד 'מקובל' (אנסח זאת בזהירות) של חומרי ביץ' בויז. זה היה, לפחות צעד מלא בכנות, לקרוא ללהקה CARL AND THE PASSIONS. כי ההבדל בין שתי הלהקות הוא בריאן ווילסון, וההבדל כואב".

ב-15 במאי בשנת 1970 יצא באנגליה התקליטון האחרון של להקת פליטווד מאק עם פיטר גרין. צד א' של התקליטון היה השיר המדהים THE GREEN MANALISHI. צד ב' שלו היה קטע בשם WORLD IN HARMONY.

בעיתון NME התלהבו מהסינגל ונרשם בביקורת: "נאמר לנו שהמנאלישי זה שם כינוי לשטן והלהקה מביאה בשיר הזה שלה מיסטיות בעלת אווירה אירוטית עם כוח מאופק שמאיים בכל רגע להתפרץ כלבה רותחת". גם ברקורד מירור ובמלודי מייקר שיבחו את המוצר החדש.

מה שכן, באותו גליון של המלודי מייקר בו פורסמה הביקורת הנלהבת פורסמה גם דעתו של המתופף, ג'ינג'ר בייקר, על השיר. הנה מה שהוא אמר: "יש פה השפעות ברורות שאני יודע מה הן. אני ממש לא מתלהב מזה".

עבור פיטר גרין היה זה שיר אישי שתיאר את הנפילה שלו לתוך אווירת גיהנום מלאת קולות, טירוף וייאוש. היה זה שיר נגד הרוע שבכסף והמנאלישי הירוק היה השטן שבא לידי ביטוי במזומנים הירוקים (דולרים).

גרין הסביר: "חלמתי חלום שבו התעוררתי ולא יכולתי לזוז, הייתי ממש חסר תנועה על המיטה. הייתי צריך להילחם כדי לחזור לגופי. היה לי את המסר הזה שהגיע אליי כשהייתי כך, ואמר לי להיפרד מאנשים כמו עובדי חנויות, וראיתי תמונה של עובדת בחנות ומעט שטרות, והייתה ההודעה הנוספת הזו שאומרת, 'אתה לא מה שהיית פעם. אתה חושב שאתה טוב יותר מהם. פעם היית אדם יומיומי כמו עובד בחנות'. אז הופרדתי מזה כי היה לי יותר מדי כסף. אז חשבתי, איך אוכל לשנות את זה? וכשהתעוררתי, מצאתי שאני כותב את השיר הזה. למחרת יצאתי לפארק והמילים התחילו להגיע אליי. לקח לי שנתיים להתאושש מהשיר הזה. כשהקשבתי לו אחר כך היה שם כל כך הרבה כוח שממש התיש אותי".

בדיעבד, השיר נראה כזעקת עזרה ברורה מצדו של גרין, אבל זה לא היה כל כך ברור לחבריו ללהקה, שסברו כי הירידה המנטלית שלו הייתה תהליך הדרגתי.

ב-15 במאי בשנת 1967 פגש פול מקרטני (מהביטלס) לראשונה בחורה ושמה לינדה איסטמן.

פול מקרטני הגיע למועדון האהוב עליו "באג או'ניילס", שהיה במרתף צר ברחוב קינגלי מס' 9 בצמוד לרחוב האופנתי קארנבי. הפעם הוא הגיע לשם כדי ליהנות מהופעתו של האורגניסט ג'ורג'י פיים, ששר על הבמה גם את להיטו 'יה יה' עם להקת הליווי הקבועה שלו - הבלו פליימס. במקום היו גם אריק ברדן וצ'אס צ'אנדלר, בעבר חברים יחד בלהקת האנימלס. בשלב הזה המשיך ברדן עם האנימלס החדשים בעוד צ'אנדלר כבר פרש מהלהקה לטובת ניהול גיטריסט שגילה פחות משנה לפני כן ושמו ג'ימי הנדריקס.

עם ברדן וצ'אנדלר ישבה לינדה איסטמן, צלמת אמריקנית וחייכנית שהגיעה ללונדון כדי להעשיר את תיק העבודות שלה בעולם הפופ. כשראה פול שהחבורה עומדת לעזוב, הציע לאיסטמן וחבריה להתלוות אליו לבילוי במועדון "ספיק-איזי" ברחוב מרגרט. כשהגיעו לשם, הזמינו הבליינים סטייק וצ'יפס כשמהרמקולים בקעו לפתע צלילים מהפנטים של אורגן האמונד שנשמעו כמו-כנסייתיים. הפתיחה הזכירה מאוד את היצירה AIR ON THE G STRING של יוהן סבסטיאן באך (המוכרת פשוט כ-AIR). היה זה השיר A WHITER SHADE OF PALE של להקת פרוקול הארום.

הלילה הסתיים ופול נפרד מלינדה בידיעה שארבעה ימים לאחר מכן הם ייפגשו שוב, במסיבה שיערוך בביתו מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין, לקראת צאת האלבום החדש, שייקרא "מועדון הלבבות הבודדים של סרג'נט פפר".

בינתיים ניגן רדיו ה-BBC, בהשמעת בכורה, את שירי התקליט החדש הזה של הביטלס, כשהוא מתעלם בכוונה מהשיר החותם, "יום בחיים". ככל הנראה בגלל השורה "אני רוצה להדליק אתכם" הרומזת על שימוש בסמים.

גם זה קרה היום - 15 במאי.

- בשנת 1948 נולד הבסיסט גארי ת'יין, שידוע בעיקר כבסיסט של להקת אוריה היפ בין השנים 1972-1975. עקב בעיות סמים קשות הוא פוטר מאוריה היפ בתחילת 1975 והוחלף על ידי ג'ון ווטון. הוא מת ב-8 בדצמבר 1975 ממנת יתר.

- בשנת 1948 נולד בריאן אינו.

- בשנת 1975 ניגנה להקת פליטווד מאק לראשונה בהרכב שכלל גם את הזמרת סטיבי ניקס ובן זוגה הגיטריסט-זמר לינדזי באקינגהאם. המופע הזה נערך באל פאסו, טקסס, כשהתקליט החדש של הלהקה, ולראשונה עם הצמד החדש, טרם יצא לחנויות.

- בשנת 2003 מתה ג'ון קארטר, אשתו ויד ימינו של זמר הקאנטרי ג'וני קאש, במהלך ניתוח שנעשה בלבבה. בת 73 במותה.

- בשנת 1977 ניגנה להקת פרוקול הארום את הופעתה האחרונה לפני התפרקותה. זה קרה באולם ACADEMY OF MUSIC בניו יורק.

- בשנת 1996 התגלה הסרטון המצולם המוקדם ביותר של הביטלס בו הם נראים (ללא סאונד) כשהם מופיעים במועדון CASANOVA בליברפול. ההופעה היא מהתאריך 14 בפברואר 1961. זה נמצא ושודר בטלוויזיה הבריטית.

- בשנת 1968 הגיעו ג'ורג' האריסון ורינגו סטאר להקרנת הבכורה של הסרט WONDERWALL שהאריסון כתב לו את הפסקול. זה היה במסגרת פסטיבל קאן.

- בשנת 1968 חזרה להקת האנימלס להופעות באנגליה בהרכב חדש, עם הקלידן זוט מאני.

- בשנת 1954 עשה אלביס פרסלי אודישן עם להקת הבית במועדון MEMPHIS HI HAT CLUB. הבוחנים אמרו לו שהוא לא עבר והוסיפו שזמר מקצועי לא יצא ממנו לעולם.

- בשנת 1963 חתמו חברי הרולינג סטונס על חוזה הקלטות מול חברת התקליטים DECCA. וזה בזכות הביטלס. הסיפור המלא בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!".

- בשנת 2004 מת קלינט וורוויק. אתם בטח שואלים מי זה? ובכן, הוא היה הבסיסט הראשון בלהקת המודי בלוז. בן 63 במותו.

- ובשנת 2020 מת, בגיל 75, הזמר פיל מאי, שהיה חבר מקורי בלהקת הרוק הבריטית, THE PRETTY THINGS.

- בשנת 1995 נעצר סולן להקת סטון טמפל פיילוטס, סקוט ווילנד, בגין החזקת הרואין וקוקאין מחוץ למוטל בפסדינה. זה המעצר המתוקשר הראשון שלו. מכאן הדרך הייתה סלולה מטה עד למחיר הכבד מכל.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.