רוק מסביב לשעון - על אירועי רוק קלאסי שקרו ביום אחד - 15 במאי

כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות איקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.

כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק בז'אנרים במוסיקה שאספתי עבורכם. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות העשרה מעניינות ופודקאסטים מומלצים.

אז מה קרה ב-15 במאי בעולם של רוק קלאסי?

ב-15 במאי בשנת 1976 יצא אלבומה השני של להקת ריינבאו, בהרכב שונה מזה שהיה באלבום הראשון.

התקליט השני הזה נקרא RAINBOW RISING ושמו אכן משקף את עליית הלהקה הן מבחינה מוזיקלית (לעומת התקליט הראשון) והן מבחינת פופולריות. הפעם הוחלט שכל התקליט יוקלט ללא עריכות ביניים בתוך השירים. זה די מרשים לאור העובדה שצד ב' של התקליט מכיל רק שני שירים באורך כתשע דקות כל אחד.

ריצ'י בלאקמור, גיטריסט ומנהיג הלהקה, נתן הפעם לשאר חברי הלהקה את החופש להתבטא במרקם המוזיקלי. זאת בניגוד לתקליט הראשון בו הוא שלט בכולם. ההקלטות נערכו באולפני MUSICLAND שבגרמניה, עם אולפן ההקלטות של הנייד של הרולינג סטונס שחנה מחוץ לבית המלון, שבמרתפו שכן אולפן זה. הסאונד שהתקבל היה מוצק, אגרסיבי ומלא חשמל. בלאקמור הסביר זאת בזמנו כשיקוף של מפגש מוזיקלי בין לד זפלין לדיפ פרפל.

צד א' של התקליט נפתח עם השיר TAROT WOMAN. פתיחת השיר נוגנה על ידי טוני קארי שהפליא להביא כאן סולו סינטיסייזר ראוי מאד. אחריו נכנסת הלהקה למפגן רוק כמו שצריך. המתופף קוזי פאוואל והבסיסט ג'ימי באין סיפקו קצב הולם לגיטרה של בלאקמור וקולו הרועם להפליא של רוני ג'יימס דיו.

השיר STARSTRUCK מזכיר מאד במקצב שלו את CAN'T GET ENOUGH של באד קומפאני. בלאקמור כתב את השיר על גרופית אחת בשם מיוריאל שעקבה אחריו בצורה אובססיבית במשך כמה שנים ברחבי אירופה. הוא כינה אותה 'מטורפת' ולקבל כינוי שכזה מבלאקמור זו מחמאה אדירה.

אחד הקטעים הבולטים באלבום הוא זה שפותח את צד ב' ושמו הוא STARGAZER. השורשים של השיר הזה החלו לצמוח יום אחד כשבלאקמור השתעשע בנגינה על צ'לו. הוא אהב מאד לנגן בכלי זה ויום אחד החל לנגן את הריף המרכזי לשיר STARGAZER. דיו הזמר כתב את מילות השיר על קבוצת אנשים שסגדה למכשף אחד ובנתה לו מגדל מיוחד בתנאי מזג אוויר קשים. אך בסוף אותו מכשף ניסה לעוף מהמגדל והתרסק. התזמורת הפילהרמונית של מינכן ניגנה בהקלטת השיר הזה.

הביקורת בעיתון ניוז פיילוט, מקליפורניה, לא יצאה מגדרה: "הקשת בענן הזו בהחלט עלתה עם התקליט הראשון, אבל עם השני היא רק תקועה במקום. בלדות הרוק עשירות הדמיון שהקיפו את אלבום הבכורה של הלהקה היו נישואים מוצלחים של כשפי הגיטרה של ריצ'י בלאקמור, שאין שני לו, ואפוסי הזמן הליריים שובי הלב של רוני ג'יימס דיו. סוג של שזירת סיפורים מפוארים ועוצמה מוזיקלית יוקדת שעוררו לא רק את כפות הרגליים אלא גם את המוח. פרט לכמה קטעים, חסר פה בתקליט את הדמיון, העומק והאופי המתקדם שהופיעו כל כך בבהירות באלבום הראשון שבישר הרבה, בעוד שקטעי הצד הראשון של התקליט החדש מוציאים אותו בצורת רוק אמינה, המבנים המוזיקליים החוזרים על עצמם של השירים מתחילים לשעמם עם הצד השני. יכולות העיבוד של בלאקמור לא מגיעות לשיא".

בעיתון הטיימס, מאינדיאנה, נכתב אז: "ההקלטה המיוחלת של התקליט הראשון הביאה עוצמה ולהט, אבל זה ללא ספק רק חימום ליצירה החדשה. גיטריסט דיפ פרפל לשעבר קיבץ סביבו כמה מהמוזיקאים הטובים יותר ומציג את חבריו כשווים, השקיע מזמנו כדי לגרום לכולם להישמע מהודקים יחדיו ובכך יוצר רוק חסר מעצורים ומחשמל. הלהקה שלו באה עם רוני ג'יימס דיו בשירה מעולה, קוזי פאוואל שהוא אגדת תופים כבדה, טוני קארי הקלידן המוכשר וג'ימי ביין הבסיסט המוביל. בלקמור כתב את כל המוזיקה ודיו כתב את כל המילים. הרוק הבסיסי והמוצק כמעט מציף אותך מהפתיחה".

אז שימו ווליום בבקשה כשתקשיבו היום לאלבום זה. אל תדאגו, השכנים יאהבו אתכם גם כך.

ב-15 במאי בשנת 1971 הופיעה להקת פינק פלויד ב- CRYSTAL PALACE BOWL בלונדון.

באירוע זה הופיעו גם להקות רוק כגון MOUNTAIN ו- THE FACES (עם רוד סטיוארט). בהופעה של פינק פלויד בוצעה יצירה חדשה בשם RETURN TO THE SON OF NOTHING. הקטע הזה הפך בהמשך להיקרא בשם ECHOES. הבמה הייתה מול אגם גדול ועקב הווליום הגבוה של הלהקה מתו באגם הזה כל הדגים. הלהקה קיבלה את חשבון התשלום על הנזקים.

להזמנת הרצאת מוסיקה על פינק פלויד, "הצד האפל של הירח": 050-5616459

ב-15 במאי בשנת 1953 נולד מייק אולדפילד. הנה דברים שהוא סיפר בעבר על יצירת רוק מתקדם משמעותית ראשונה שלו, TUBULAR BELLS:

"אני מניח שהייתי מתקדם לגילי. התחלתי לנגן בגיטרה אקוסטית במועדוני פולק בגיל תשע בערך, והמצאתי כלי נגינה. היה לי סוג של מוח שזוכר וסופג דברים - יכולתי לזכור את הלידה שלי, מה שגרם לי להתקפי פאניקה. כל אותן שנים, הרעיונות האלו נבנו. הקשבתי להכל, החל מרוק כבד ועד למה שנקרא כיום מוזיקת ​​עולם. לא הבנתי למה הם לא יכולים להתקיים באותה יצירה מוזיקלית.

'פעמונים צינוריים' היו בראשי כבר עידן ועידנים. הכנתי את הקלטת הדמו המקורית בדירה בטוטנהאם, עם מכונת הקלטה ישנה שהושאלה לי על ידי קווין איירס. ניגנתי באורגן, בס, גיטרה חשמלית ושני צעצועי כלי הקשה קטנים. אבל מאוחר יותר, כשהקלטתי איזו גיטרה עבור קווין באולפני אבי רואד, היו כל הכלים הנפלאים האלו בסביבה: צ'מבלו, טימפני, פעמונים צינוריים - אז ניסיתי אותם לפני שכולם הגיעו. כך הגעתי לנגן ב-20 כלים ביצירה שלי.

אחד מהם היה הגלורפינדל, דגם קדום לסינטיסייזר המודרני, שהוא מין קופסת עץ עם ידיות, שנקראה על שם דמות משר הטבעות. את רוב היצירה כתבתי על פסנתר הונקי-טונק שהיה של סבתי אבל הגיע לבית משפחתנו באסקס כשהיא מתה. לפני המלחמה היא הייתה פסנתרנית בפאב.

להקת בונזו דוג דו דה באנד הייתה אמורה להגיע לאולפן ביום שאחרינו. אז שאלתי את הזמר שלה, ויו סטנשל, אם הוא יכול להיכנס לאולפן ולהציג את כל הכלים בתקליט. הוא הסכים והפך למנהל הטקס בהקלטה. כשחברות התקליטים דחו את האלבום, כי לא היו בו מילים או תופים, קצת התעצבנתי לגלות את ריצ'רד ברנסון (הבעלים של חברת התקליטים וירג'ין) וטכנאי הקלטה נוסף עושים לו רמיקס. אז חזרתי לאולפן, שתיתי חצי בקבוק וויסקי והוספתי קולות של אנשי מערות. זו הייתה צורת המחאה שלי: 'תפסיקו להתעסק עם המוזיקה שלי!'

העטיפה האיקונית כללה פעמון צינורי מכופף מצופה כרום שהוקם בסטודיו לצילום. מאוחר יותר, כששאלתי מה קרה לזה, הם אמרו: 'זרקנו את זה, חבר'.

לא הרגשתי שאני יכול לשחזר את האלבום על במה. ריצ'רד נתן לי במתנה את הבנטלי שלו כדי שאעשה את זה, אבל מאוחר יותר גיליתי שהמכונית עלתה יותר לתקן ממה שהיא שווה. לאחר שנתפסתי כאידיוט הכפר, פתאום הייתי הגיבור הגדול ביותר של כולם. אז הלכתי לגור בגבעות, מוקף בכבשים.

תמיד היה לי מושג שאם מישהו ייתן לי את ההזדמנות, אוכל ליצור משהו מיוחד באמת. כשפגשתי את ריצ'רד, בדיוק גיליתי שבברית המועצות יש מוזיקאים מועסקי מדינה. אם זה לא היה איתו, יכולתי לנגן עכשיו בללייקה בכיכר האדומה. אם מישהו היה אומר לי בשנת 1970 שהמנגינה הקטנה שאני מנגן בדירה שלי בטוטנהאם תהיה תרועה החצוצרה שתפתח את המשחקים האולימפיים בשנת 2012, הייתי אומר להם שהם יצאו מדעתם".

ב-15 במאי בשנת 1970 יצא התקליט THE WAKE OF POSEIDON של להקת רוק מתקדם ושמה קינג קרימזון.

שם התקליט הזה שיקף היטב את מצבה של להקת קינג קרימזון באותה שנה. גל השיטפון הנורא של פוסידון איים להטביע את הלהקה המופלאה הזו. רק חזון של שני אנשים נחושים ופעולה כנגד כל הסיכויים מנעו מהלהקה לקרוס לגמרי. הנה הסיפור מאחורי האלבום השני והנהדר של קרימזון.

בנובמבר 1969 ידעה להקת קינג קרימזון הצלחה מטורפת. אלבום הבכורה שלה הפתיע בענק את שוק המוזיקה הבריטי ובעקבותיו טסה הלהקה לארה"ב לסיבוב הופעות. זו הייתה יכולה להיות הפריצה הגדולה לשוק האמריקני. אך משהו במסע הזה החל לבעבע באופן לא טוב. זה החל כבר בבריכה של המלון בו התאכסנה הלהקה. הגיטריסט רוברט פריפ ניהל שיחה רגילה עם המתופף מייקל גיילס כשלפתע האחרון פלט את דעתו כי קרימזון צריכה לחדול מהופעות חיות ולהתרכז רק בעבודת אולפן. פריפ המופתע החל לדאוג.

מה גם שחלק מהופעות הלהקה בארה"ב חטפו אז ביקורות לא אוהדות. חלק טענו שהם משעממים וחלק אחר טען שהם בסדר אך יומרניים מדי. הנסיון לפרוץ החוצה לא היה קל. בדצמבר התקבלה החלטה על ידי גיילס ואיאן מקדונאלד לפרוש מהלהקה. מקדונאלד היה נגן המלוטרון, החליל ואף המוח היצירתי מאחורי לחני האלבום הראשון. ההחלטה פרצה החוצה כשפריפ, גיילס ומקדונאלד ישבו יחדיו במכונית שהסיעה אותם להופעה. פריפ ישב מקדימה. מקדונאלד וגיילס מאחור. ואז באמצע הנסיעה החל לפתע הצמד שמאחור להטיח בפריפ שנמאס להם והם רוצים לפרוש. פריפ היה המום ולא הוציא הגה מפיו. הוא היה שבור לב ומאוכזב מחוסר ההערכה של שני אלה על הישגי הלהקה. לאחר זמן מה פריפ הציע כי אולי כדאי שהוא יפרוש במקום שניהם. הוא חשב שהוא עצמו הסיבה לפרישתם. מקדונאלד אף אמר לו כמה פעמים בעבר שסגנון נגינת הגיטרה שלו ממש לא מתאים למוזיקה שהוא (מקדונאלד) כותב.

פריפ חשב שהוא יציל את הלהקה במידה והוא בעצמו יפרוש. הגיטריסט אף הציע שבסיסט הלהקה, גרג לייק, יחליף אותו בגיטרה ועל עמדת הבס יהיה אחיו של מייקל גיילס, פיטר. אך מקדונאלד וגיילס סירבו להצעה. עכשיו נשארו פריפ, לייק והתמלילן פיט סינפילד לבדם לפתור את הבעייה. שני חלקים חשובים מאד בהרכב פרשו בין רגע. נותרו כמה תאריכים שקרימזון התחייבה להם בפילמור ווסט. להקה נוספת שהופיעה שם באותה חבילת הופעות הייתה THE NICE. לייק המיואש, שראה כיצד להקתו מתפרקת מול עיניו, פגש את הקלידן של THE NICE,קית אמרסון, בבאר של המלון בו שהו. שניהם הבינו מהר מאד שהם בסוף הדרך עם להקותיהם ודיברו על אפשרות לעשות משהו מוזיקלי חדש ביחד.

ביום שני, 13 בדצמבר 1969, יצאה טיסה לכיוון שדה התעופה הית'רו שבלונדון. במטוס ישבו בפעם האחרונה חמשת החברים של להקת קינג קרימזון המקורית. פריפ שאל את לייק אם הוא מוכן להמשיך את הלהקה תחת השם קינג קרימזון. לייק, שהבין כי שני אלמנטים חשובים ביותר נשרו, הבין שזה הסוף והשיב בשלילה. בזו השניה הבין פריפ שעכשיו הוא יצטרך לחפש גם זמר חדש. הוא שלח הודעה על כך להנהלת הלהקה. הדבר הוביל לכך שאחד ממנהלי הלהקה סגר באופן נמהר עם זמר אנונימי על הקלטות השירה לאלבום השני של קרימזון, כשהתהליך ליצירתו יתחיל.

שם הזמר היה אלטון ג'ון. אך בשניה שפריפ שמע את אלבומו של אלטון EMPTY SKY שיצא ב-1969, הוא הבין שאלטון ממש לא מתאים לו והחליט לבטל את העסקה. אלטון עדיין קיבל 250 ליש"ט כפי שהובטח לו, למרות ששירותיו להקלטה בוטלו. זמר נוסף שנבחן וכמעט הצטרף היה פיט סטרייקר, שהיה אז כוכב במחזמר שיער. פריפ רצה מאד להעסיק אותו, אך העסק נפל בגלל שמנהלו של סטרייקר דרש סכום גבוה יותר ממה שהנהלת קרימזון הסכימה לשלם. סטרייקר חזר לעולם התיאטרון.

הלחץ החל להכביד על פריפ וסינפילד מצד חברת התקליטים שדרשה מהם אלבום שני שירכב על גל הצלחת האלבום הראשון. מכייוון שלא נמצא זמר מחליף ראוי שכר פריפ את שירותיו של גרג לייק להקלטות כזמר סשנים. בתמורה לשירתו קיבל לייק, לפי דרישתו, את מערכת ההגברה של קינג קרימזון.

מייקל גיילס הוחזר לעמדת התופים, אך הפעם בתור נגן סשנים ולא בתור חבר להקה. פיטר גיילס (אחיו של מייק) גוייס לעמדת הבאס.

עכשיו יש ודאי ששואלים מדוע גרג לייק לא ניגן באס באלבום השני. הסיבה היא בגלל שלייק לא היה נגן באס טבעי. הוא היה צריך ללמוד במשך זמן כל תפקיד שהוצע לו ולפריפ לא היה הזמן להיכנס עם לייק לתקופת חזרות. הוא היה צריך להביא תוצאה ומהר. פיטר גיילס היה בסיסט מהיר ומיומן יותר מלייק ולכן הוא זה שניגן את הבס. פיטר גיילס, שהיה עם אחיו מייקל ועם פריפ בהרכב לפני קרימזון בשם GILES GILES AND FRIPP, עבד אז בחברת מחשבים ולא חשב להמשיך בקריירה מוזיקלית. הוא היה מאד מופתע לקבל את הטלפון מפריפ שבישר לו לבוא לאולפן. וכך נכנסה השלישייה של פריפ ושני האחים גיילס למרתף חזרות בלונדון בכדי ללמוד את הקטעים החדשים להקלטה.

במהלך ההקלטות נערכה פגישה מוזרה בביתו של איאן מקדונאלד. לביתו הגיעו פריפ וסינפילד עם הקלטות מהאולפן. הם באו להשמיע לו את מה שעשו לאחר פרישתו ולשמוע את דעתו. מקדונאלד לא אמר מילה בגלל שחשד כי שני אלה באו אליו בכדי לגנוב ממנו רעיונות מוזיקליים. חשדו של מקדונאלד התממש כשיצא הסינגל CAT FOOD שנעשה בו שימוש בלחן ישן של מקדונאלד. השיר נכתב ברובו במקור על ידי סינפילד ומאקדונלד בעת שהותם בהופעות בדטרויט. הפסנתרן קית' טיפט זומן לסשנים וסיפק את תפקיד הפסנתר הייחודי, שנשמע כמו חתול שרץ הלוך ושוב על הקלידים.

השיר יצא באופן ערוך על גבי סינגל, שתאריך יציאתו היה יום שישי ה-13 בחודש מרץ של 1970. העטיפה של הסינגל הכילה צילום של החתולה של סינפילד, שנקראה סינדרלה. צד ב' של אותו סינגל היה קטע מאולתר של פריפ עם שני האחים גיילס, שנקרא GROON. שם הקטע הזה בא משילוב של שתי מילים: GROOVE ו- GROAN והוא מאד מזכיר בגישתו את המוזיקה של ג'ון מקלאפלין בתקופת אלבומו EXTRAPOLATION. אך איאן מקדונאלד זעם ביותר כששמע שפריפ לקח לעצמו את לחן השיר CAT FOOD. הוא זימן פגישה דחופה במשרדי הנהלת הלהקה ושם דרש מייד לשנות את הקרדיט של לחן השיר לטובתו. לבסוף השיר קיבל את הקרדיט של סינפילד, מקדונאלד ופריפ יחדיו.

הופעה יחידה של קרימזון עם השיר הזה בתוכנית הטלוויזיה הבריטית TOP OF THE POPS נקבעה לתאריך 25 במרץ. כל הנגנים התייצבו באולפן הטלוויזיה - פריפ, לייק, טיפט והאחים גיילס. מייקל גיילס אף הגדיל והלך ישירות למשרדי הנהלת קרימזון ודרש מחיר כפול עבור הופעתו בתוכנית, אחרת הוא לא יתייצב. הוא דרש 50 ליש"ט במקום 25, ואכן והוא קיבל אותם ללא ידיעתו של פריפ על העניין. למרות הצילום בתוכנית - הסינגל לא הצליח במצעד. לפני מספר שנים צץ הוידאו של הלהקה בתוכנית. זה בגדר נס כי במשך עשרות שנים היה ידוע לכל שהבי.בי.סי מחק את המאסטר עם התוכנית הזו, אבל הקליפ שודר גם בתחנת טלוויזיה גרמנית, ששמרה את העותק שלה במחסנים ובמעשה זה הצילה דוקומנט חשוב ביותר.

עכשיו, כשלייק כבר מחוץ לתמונה, פריפ ניגש אליו ושאל אותו אם יוכל להצטרף אליו ואל קית אמרסון בהקמת הלהקה החדשה. אמרסון הטיל וטו על ההצעה. הוא לא ראה כיצד פריפ יכול להשתלב בפרויקט החדש שלו.

נגן סשנים נוסף שצורף להקלטת האלבום היה החלילן מל קולינס, שהיה לפני כן בלהקת CIRCUS.

בעוד להקת אמרסון,לייק ופאלמר מתחילה "לקרום עור וקלידים" נשאר עוד שיר אחד לאלבום שהייתה בו שירה לא מוצלחת של לייק לדעתו של פריפ. אך לייק כבר לא היה זמין לחזור להקלטה נוספת. השיר הזה היה CADENCE AND CASCADE. לפיכך התקשר פריפ לחבר ילדות שלו גורדון האסקל, שלא סבל את המוזיקה של קרימזון אך שמח להקליט את השיר בזכות העובדה שקיבל 50 ליש"ט על הקלטת שירתו. קית' טיפט סיפק כאן פסנתר מלודי ויפהפה. זהו ניגוד גמור לנגינתו האוואנגארדית שבדרך כלל.

לקטע THE DEVIL'S TRIANGLE פריפ רצה להשתמש בחלק מהקטע MARS שפותח את היצירה THE PLANETS של גוסטב הולסט. קינג קרימזון ביצעו רבות את MARS בהופעות חיות עם ההרכב הראשון. אך חברת התקליטים ציינה בפני פריפ שידוע לה כי מחזיקי הזכויות של הולסט לא מאפשרים לאף אחד לצטט מיצירותיו של הולסט. לכן פריפ שינה במקצת את הלחן והפך אותו לשלו.

הקטע הזה הוא אחד האפלים והמפחידים ביותר של קינג קרימזון. יש בו מפלי צלילים חשוכים של המלוטרון, מקצבי מארש מלחמה מתוחים, אפקטים מטרידים (כמו רעש לבן, למשל) ונגינת פסנתר אוואנגארדית מטורפת. בתוך כל הכאוס הזה ניתן לשמוע למספר שניות את צלילי הפיזמון של היצירה IN THE COURT OF THE CRIMSON KING מהאלבום הקודם. אך פה ההקלטה נבלעת מיד בתוך עיסת הכאוס הצלילי הזה. זה נראה כאילו פריפ בא לומר שמה שהיה באלבום הקודם נגמר ונבלע בתוך הכיוון החדש של קרימזון.

שימו לב כיצד הצד הראשון של האלבום השני הזה, IN THE WAKE OF POSEIDON, הורכב כך שיזכיר מאד באווירתו את האלבום הראשון והמצליח. זהו תעלול שיווקי שבא לטובתו.

הקטע PICTURES OF A CITY מזכיר מאד את 21ST CENTURY SCHIZOID MAN. השיר הזה, שנקרא במקור A MAN, A CITY, מתאר את ההלם הראשוני של חברי הלהקה בהגיעם לניו יורק בפעם הראשונה. הלחן של הקטע הזה נלקח מיצירה מוקדמת יותר של קרימזון שנקראה TREES. אחריו מגיע באלבום CADENCE AND CASCADE שמזכיר מאד באופיו את I TALK TO THE WIND. זהו שיר על שתי גרופיות (ששמן כשם היצירה) וחוויותיהן עם כוכבי רוק מפורסמים שעוברים דרכן. שיר הנושא שחותם את הצד הראשון הוא האח הכמעט תאום ליצירה EPITAPH, שחותמת את צד א' באלבום הבכורה. מילות השיר כאן מזכירות את הדמויות שמצוירות על עטיפת האלבום.