כל יום מציין אירועים משמעותיים בהיסטוריה של מוזיקת הרוק והפופ, עם שפע של אנקדוטות פורצות דרך שהתרחשו בעשורים קודמים. כשאנחנו מסתכלים אחורה בזמן, על היום הזה בתולדות המוזיקה, אנחנו נזכרים ברגעים המדהימים שעיצבו את נוף הרוק והפופ, החל מיציאתם של תקליטים אגדיים, הופעות אייקוניות וגם דברים משמחים לצד עצובים שקרו לאמני המוזיקה המובילים.
כחובבי מוזיקת רוק, אנחנו לא יכולים שלא לחוש תחושת נוסטלגיה כשאנחנו מהרהרים באירועים הבלתי נשכחים שהתרחשו אז. הנכם מוזמנים לצלול איתי למנהרת הזמן עם אירועי פופ ורוק שאספתי עבורכם ממקורות שונים ונדירים מאד שאינם ברשת. אהבתם וברצונכם לקבל עוד ועוד? בשביל זה בניתי עבורכם הרצאות מוסיקה מעשירות ומעניינות ופודקאסטים מומלצים.
אז מה קרה ב-18 במאי (18.5) בעולם של רוק קלאסי?
חקר, ערך וכתב: נעם רפפורט
הציטוט היומי: "התעצבנתי ממסכת ראש השועל שפיטר שם על ראשו. חשבתי שזה לא עושה צדק למוסיקה שלנו" (טוני בנקס, מלהקת ג'נסיס, במלודי מייקר, בשנת 1973)
ב-18 במאי בשנת 1965 נרשם כאוס בלהקת הקינקס.
להקת הקינקס ידועה לא רק בלהיטיה המיוחדים כי אם גם ביחסי אנוש לא מזהירים בין חבריה. מנהיג הלהקה – כותב השירים - הזמר ריי דייויס, לא סבל את אחיו הצעיר והגיטריסט דייב, שלא סבל את המתופף מיק אבורי שלא ממש חיבב את הבסיסט פיט קווייף. במאי 1965 החריפו העניינים בין דייב ומיק עד זוב דם. הסיפור הפעם מתחיל ב-18 במאי 1965, כשדייב הוזמן אחרי הופעה למסיבה בסומרסט, בה חולקו סמים ואלכוהול באופן חופשי וזה מאד שימח את ליבו.
שאר חברי הלהקה, שידעו כי סיבוב הופעותיהם נתון בסכנה אם לא יגררו אותו החוצה משם, החליטו לפעול. דייב ראה את חברי להקתו נכנסים למסיבה, הוא רתח מזעם ובמכונית, בדרך חזרה, הוא פצח בקרב אגרופים עם ריי, אחיו הגדול. כשהגיעו למלון, קווייף הבסיסט ואבורי המתופף החלו לברוח בבהלה פנימה אך דייב זרק מזוודה גדולה שפגעה בגבו של המתופף. זה הסתובב לאחור והחל לרדוף אחרי דייב במטרה לפגוע תוך הענקת אגרוף עסיסי בפניו. ובכן, זה רק הקדימון.
למחרת הופיעו הקינקס בקארדיף. שם אורגנו חדרי הלבשה נפרדים למניעת בלגאן ודייב נאלץ להגיע עם משקפי שמש כדי להסתיר את הפנסים בעיניו מתוצרת המתופף אבורי.
הכאוס פרץ אחרי ביצוע השיר השני בהופעה; דייב פנה לאבורי ושאל בעוקצנות, "למה שלא תוציא את השמוק שלך ותתופף איתו על תוף הסנר? זה בטח יישמע טוב יותר ממה שאתה עושה עכשיו". אז הוא שלח את רגלו ובעט בחוזקה במערכת התופים. מיד לאחר מכן הוא חזר לעמדת המיקרופון שלו והחל לנגן את השיר הבא. אבורי ראה באותו רגע מסך אדום מול עיניו, שיחרר מצילה אחת ממערכת התופים שלו, ניגש אל מאחורי דייב והנחית את המצילה החדה על ראשו של הגיטריסט הסורר. דייב התעלף במקום ודם החל לנזול בכמויות על הבמה. אבורי המבוהל נמלט מהזירה כי היה בטוח שהרג אותו ושהמשטרה מיד תרדוף אחריו. 5,000 איש בקהל לא האמינו למה שראו כשריי דייוויס עמד בהלם מוחלט מהצד שלו של הבמה והחל לצעוק בהיסטריה, "הוא הרג את אחי!".
דייב הובהל לבית החולים המקומי וזכה ל- 16 תפרים בראשו. אבורי המבוהל התחבא בבית חברו העיתונאי קית' אלת'ם, שפרסם הודעה שקרית בעיתון בנוגע למקום הימצאו. הסיפור הזה של הריב הפך מאז להיקרא בשם THE KINKS KONTROVERSY, דייב התאושש וחברי הלהקה נאלצו להמשיך ביחד ולקיים, בחריקת שיניים, חוזים עליהם חתמו.
ב-18 במאי בשנת 1966 הקליטה להקת ההוליס את השיר BUS STOP שכתב גרהאם גולדמן (שבשנות השבעים היה כוכב בזכות להקתו 10CC).
המנהל של הלהקה, מייקל כהן, אמר להם שהוא מכיר בחור יהודי ומוכשר בן 16 שגר קרוב אליהם שטוען כי הוא כותב שירים. ההוליס צעדו לביתו ושם השמיע להם גולדמן הצעיר את השיר הזה, שנכתב על זוג צעיר שנפגש ביום גשום בתחנת אוטובוס והאהבה בין השניים החלה לפרוח כשחלקו יחדיו מטריה.
גרהאם נאש בספרו: "בערך בזמן הזה, קיבלנו טלפון מהחבר והמנהל הוותיק שלנו, מייקל כהן, הבחור שהיה הבעלים של הטוגרי, שבו עבדתי כמוכר בגדים. 'השכנה שלי אומרת שהבן שלה כותב שירים, והיא משגעת אותי', הוא אמר. 'בכל פעם שאני פוגש אותה, היא שואלת אם אואיל להקשיב לדברים שלו. תראה, אני יודע שהוא כנראה נורא וזה הימור, אבל אני אוהב את האישה הזו. היינו שכנים זמן רב. אז תעשו לי טובה? פשוט תלכו לשם ותראו במה מדובר פה'. מייקל תמיד היה בחור הגון, אז אמרנו, 'בטח, תשאיר את זה לנו. אנחנו נוריד אותה מהגב שלך'.
אז ניגשנו לכתובת שהוא נתן לנו - בית דו משפחתי באחת השכונות הטובות יותר במנצ'סטר - לפגוש את מה שנקרא כותב שירים, ילד יהודי בן חמש עשרה בשם גרהאם גולדמן. עכשיו, אנחנו ההוליס - ואנחנו יודעים שאנחנו ההוליס, אז אנחנו לא הולכים להקל עליו, ילד או לא ילד. אנחנו יושבים בסלון היוקרתי הזה, ממעמד הביניים, כיסויים על הספות, אמנות נחמדה על הקיר. זרקתי למר כותב השירים את אחד המבטים הכי טובים שלי ואמרתי, 'בסדר, ילד - תן את ההזדמנות הטובה ביותר שלך'. הוא הרים גיטרה אקוסטית והתחיל לנגן וזה פאקינג מהמם! טוני, אלן ואני יודעים שזה שיר להיט. אנחנו יודעים מה אנחנו יכולים לעשות עם זה. היינו די נרגשים, מוכנים למהר לצאת משם ולקבל את השיר הזה. לפני שיצאנו שאלתי אותו אם יש לו עוד נשהו. הוא התחיל לשיר עוד שיר שלו ומיד רצינו גם אותו. אז שאלתי אותו אם יש לו עוד משהו. הוא אמר שכן, אבל הוא הבטיח את זה כבר לפיטר נון ולהקת מתבודדי הרמן. אז הוא שר לנו את NO MILK TODAY. היינו המומים".
גרהאם גולדמן כתב את השיר הזה בעת שנסע באוטובוס מס' 95 שבמנצ'סטר, שם גר אז עם משפחתו. גרהאם נאש סיפר שנים לאחר מכן לרולינג סטון: "השיר הזה הוא האהוב עליי ביותר מתקופתי בהוליס כי הקלטנו אותו בשלמותו בשעה ורבע והוא הפך ללהיט ענק. גרהאם היה אז רק בן 15 ואנחנו נדהמנו מהשירים שכתב".
גולדמן: "החלק האמצעי בשיר הגיע אליי ממש במקרה כשנסעתי באוטובוס. זה היה מסוג הרגעים הנדירים בהם מלודיה מכה בך כך. רציתי כל כך להגיע כבר לתחנה שלי, לרדת מהאוטובוס ולרוץ הביתה כדי לכתוב את זה". בתחילה היה אמור השיר להגיע ללהקת 'מתבודדי הרמן', כי מנהל אותה להקה היה נשוי אז לאחותו של גולדמן, אך האחרון חשב שהשיר הזה לא יתאים להם. סולן אותה להקה, פיטר נון, סיפר: "גרהאם לא רצה שנקליט את השיר הזה כי הוא היה בטוח שזה לא מתאים לנו. אבל ברגע ששמענו את הגרסה של ההוליס, באנו לגרהאם ואמרנו לו שאנחנו חייבים להקליט את זה! אז ג'ון פול ג'ונס, שלקח את השיר לעיבוד, המציא אותו מחדש עבורנו. הגרסה של ההוליס פחות טובה מהגרסה שלנו. הגרסה שלהם נשמעת כמו גרסת דמו בעוד הגרסה שלנו היא יצירת אמנות. ג'ון פול ג'ונס כמובן הצליח בהמשך גם כבסיסט של לד זפלין".
ב-20 ביוני 1966 הגיע השיר בגרסה של ההוליס למקום החמישי במצעד הבריטי.
ב-18 במאי בשנת 1979 יצא התקליט LODGER של דייויד בואי.
יש בו שילוב מעניין ביותר עם אלמנטים מבתי היוצר של סקוט ווקר, בריאן אינו ומקצבים אפריקניים. אז נכון שאין בו להיט מהגדולים ביותר שלו, אבל אצל דייויד בואי היצירה הכללית חשובה יותר מעוד איזה שלאגר.
בואי היה אמן של שינויים ובתקליט הזה רצה ליצור עוד פרסונה חדשה. הפעם החליט לעזוב את ברלין ולהקליט במקום עם אווירה שונה. את המקום הזה בחר בשווייץ הנינוחה יותר, אם כי עדיין אווירת ברלין לא נמוגה לחלוטין. במקור נועד להיקרא תקליט זה בשם 'תאונות מתוכננות' או 'למרות הקווים הישרים' כשבסוף החליט לקרוא לו בשם LODGER. בריאן אינו נמצא גם בתקליט זה, שהפעם הופק על ידי בואי עם טוני ויסקונטי. השפעתו של אינו על בואי הייתה גם בהצגת טעויות מוסיקליות כדבר מכוון. אינו גם הביא לבואי תקליט שהפך לפורץ דרך עבורו.
היה זה NITE FLIGHTS, שהוציאו האחים ווקר. מי שיקשיב לאלבום הזה של סקוט ווקר ושני אחיו (לא באמת - רק בשם), יבין הרבה יותר על יצירתו של בואי.
אפשר לראות בתקליט הזה של בואי כממשיכו של התקליט NITE FLIGHTS. היצירה החדשה של בואי הוקלטה באולפני MOUNTAIN שהיו בקומת הקרקע של קזינו מונטרה, ממש מול אגם ז'נבה. הקזינו נהרס בשריפה שהתרחשה במהלך הופעה של פרנק זאפה ב-4 בדצמבר 1971, אבל הבניין שוחזר בשנת 1975 והפך לאולפן הקלטה. במהלך קיץ 1978, להקת קווין הקליטה חלק גדול של התקליט שלה, JAZZ, באולפנים החדשים. על מנת להשיג צליל חזק, להקה זו הצליחה לשכור את הסלון הגדול של הקזינו, שאירח בעבר בקביעות הופעות במהלך פסטיבל הג'אז של מונטרה. לרוע המזל, בואי לא היה מסוגל להשיג את האולם הגדול ונאלץ להסתפק באולפן הקטן שם.
"לאולפן היה צליל כל כך מת", נזכר טוני ויסקונטי. "הרצפה הייתה עם שטיחים מקיר לקיר, הקירות היו מכוסים שטיחים והיו אריחים אקוסטיים בתקרה. ניסינו לשכור את האולם הגדול, אבל לא הצלחנו להשיג אותו, אז נאלצנו להקליט הכל בחדר הקטן, המחניק והחם הזה. יש לי כל כך הרבה תמונות של בריאן אינו עם חזה חשוף שם מקרוב חום. ברגע שקיבלנו טייק טוב - כולם מיהרו לעבר הדלתות ולצאת לאוויר הצח. הם אפילו לא רצו לשמוע את התוצאה".
ויסקונטי ובואי זכו לביקור של מיק ג'אגר במהלך עריכת המיקס של התקליט באולפני רקורד פלאנט בניו יורק, והם העניקו לו השמעה בלעדית של אחד השירים. ג'אגר העניק ביקורת על מה ששמע, לפני שקם ויצא החוצה עם מילות הפרידה: "בסדר, אני עוזב. אני הולך לסשן של ג'וני מיטשל לראות אם אני יכול לחבל גם בזה".
העטיפה של התקליט לא יכולה להשאיר את המביטים בה כאדישים. בואי מככב בה כקורבן של תאונה כלשהי. אפו נראה שבור ותנוחת גופו נראית ככזו שגוף אנושי חי לא יכול להציגה. לקהל הרחב לא היה קל, כנראה, לקבל עטיפה שכזו אך עבור בואי הייתה פה הצהרה אומנותית, כשבעטיפה הפנימית נראות גם תמונות של תינוק שוכב ולצדו תמונת גופתו השוכבת של צ'ה גווארה.
זמן לאחר מכן הודו בואי וגם ויסקונטי כי התקליט לא קיבל את המיקס הראוי לו. האחרון אף ערך מיקס חדש לאלבום בקופסה של בואי ושמה A NEW CAREER IN A NEW TOWN. עדיין, מעטים מציבים את התקליט הזה כרגעיו הגדולים באמת של בואי. סוג של יצירה למעמיקים יותר בקטלוג שלו.
עיתון מלודי מייקר פרסם בביקורתו כי 'זה תקליט פופ נחמד אך חסר פנים. צפו למכירות נאות ממנו'. עיתון NME הוסיף כי 'זה תקליט מדכא ואני אוהב את זה'. הרולינג סטון גרס בביקורתו כי 'התקליטים של בואי אינם אירועים, למרות שמי שעושה אותם מתעקש לכנותם כך, אך מציג אותם כאירועים בלב חצוי. רעיונות רבים שלו מתנוססים כדגל אך אי אפשר למצוא את התורן שלו. התקליט הזה ייחשב כאירוע רק אם נוכל בעתיד לראותו כשלב ביניים בין העבר לעתיד'.
בעיתון קורייר ג'ורנל, מקנטאקי, נכתב אז בביקורת: "התקליט החדש של דיוויד בואי הוא אלבום האולפן הראשון של הזמר הבריטי מזה יותר משנה וחצי. במקביל לכך שהוא נדחף על ידי חברת התקליטים שלו להפוך לאלבומו הפופולרי ביותר, הוא נותר סתמי יותר, אם לא מורכב יותר, מכל היצירות הרבות האחרות שלו. לאחר שנאבקתי עם האלבום במשך יותר מחודש, בניסיון להבין על מה מדובר ואז ניסיתי להסביר את זה, החלטתי שיש לי שתי אלטרנטיבות: או לזרוק את כל העניין ולא לכתוב ביקורת תקליט בכלל, או להתאמץ בכל זאת.
אז כמו בסרטים הטובים ביותר של מיכלאנג'לו אנטוניוני, התקליט מעורר התרגשות למרות עדינות השירים שלו והנטייה של המילים והלחן להישכח לאחר השמעת התקליט. בואי מעולם לא התעסק בנגינת מוזיקת רוק כמו ביצירת יצירות מופת. עם זאת, מעריצי בואי עדיין מתעניינים, כי כמו בהרבה מוזיקת רוק'נ'רול, העבודה של בואי עצמו מספקת דרך להסתכל על דברים מלבד הסטטוס קוו.
זה הוא אלבום בעיקר של עמדה וגישה. התמונות שבואי מתעד הן במסגרות הקפאה. כמו אצל אנטוניוני, מה שהכי חשוב עבור בואי זה מה שקורה כרגע ולא ממה הרגע צמח או לאן הוא יוביל ולמי זה קורה. השימוש של בואי במוזיקה כאן, בנגינה ובעיבוד, הוא הטוב ביותר שלו מאז התקליט DIAMOND DOGS. זאת בעזרת בריאן אינו, שמסיים כאן את שיתוף הפעולה בן שלושת האלבומים שלו עם בואי. הצליל המתקבל יוצר מתח מבלי להיות חזק או מנוגד. המנגינות מספיק מוצקות כדי להעניק לכידות לכל שיר, אך אינן בלתי נשכחות מספיק כדי להישאר. ככה זה צריך להיות. שכן בואי צייר את עצמו כגיבור קיומי וכל שיר הופך למקרה בלבד שחולף עם בוא השיר הבא.
עדיין, מסגרת התקליט היא כה רחבה, שגם אם החומר בו מאכזב, הדרך בה הוא מוצג מביאה את השלב המעניין ביותר בשילוב של בואי-אינו".
הרצאה על דייויד בואי ("סטאר מן") והרצאות מוסיקה נוספות, להזמנה: 050-5616459.
ב- 18 במאי בשנת 1966 השתמשה להקת הביטלס בפעם הראשונה בחטיבת כלי נשיפה לשיר שלה.
זה היה בהקלטת השיר GOT TO GET YOU INTO MY LIFE ולפני שהגיע לעולם הרוק טרנד ה-BRASS ROCK עם להקות כדם, יזע ודמעות ושיקגו.
היה זה סשן ארוך, באורך 12 שעות, שהתחיל בשתיים וחצי בצהריים. אחד מנגני הסקסופון טנור, פיטר קו, סיפר: "פול מקרטני וג'ורג' מרטין רצו לשים בשיר החדש שהלהקה מקליטה כלים מתחום הג'אז. לא היו תווים רשומים בשבילנו לנגן. פול התיישב מול הפסנתר והחל לנגן לנו את מה שבראשו. זאת בעת שהפלייבק הבסיסי הושמע באוזניות שלראשנו. ניסינו כמה פעמים להקליט את התפקיד שלנו, עד שג'ון לנון קפץ מכסאו בחדר הבקרה ורץ אלינו עם האגודל למעלה, כשהוא צועק שהצלחנו. רינגו לא היה בעניינים. הוא ישב בפינת האולפן ועסק במשחקים". יחד עם פיטר קו ניגנו גם החצוצרנים אדי ת'ורנטון, איאן האמר ולס קונדון. סקסופון נוסף נוגן על ידי אלן בראנסקומב.
ודרך אגב, את השיר הזה לא כתב פול על בחורה אלא על... מריחואנה. מקרטני בספרו: ""הייתי בחור די סטרייט ממעמד הפועלים, אבל כשהתחלנו להיכנס למריחואנה, זה נראה לי די מרומם". ולחשוב כמה הורים שמרניים שרו אז את שיר ההלל הזה לצמח הירוק מבלי להבין את מה שקורה.
ב-18 במאי בשנת 1970 פרצו שערורייה וכאוס בהפקת המחזה "שיער" בישראל.
זה היה בבוקר יום שני באולם 'הדר' שבגבעתיים, כשאורי אלוני (איש עיתון להיטון), ביקש לראיין את שחקני המחזמר המצליח. בעודו מצלם את השחקנים בחזרתם, נזעק לעברו במאי ההצגה, תקף אותו ודרש ממנו שימסור לו את סרט הצילום שצילם. אלוני סירב לדרישתו התקיפה אך הבמאי הזועם לא שעה להפצרותיו, חטף ממנו את המצלמה ו... הסיפור השלם של מה שקרה, נמצא בספר שכתבתי - "רוק ישראלי 1973-1967". לרכישה בלחיצה פה.
ב-18 במאי בשנת 1980 התאבד איאן קרטיס, זמר להקת ג'וי דיוויז'ן.
וב-18 במאי בשנת 2017 התאבד כריס קורנל, סולן להקות סאונדגארדן ואודיוסלייב.
הסיפורים המטרידים על התאבדותם נמצאים, עם פרטי מידע מטלטלים, בספר טרגדיות הרוק שכתבתי, "מדרגות לגן עדן, אוטוסטרדה לגיהנום". לפרטים על הספר ולרכישתו - תלחצו פה.
ב-18 במאי בשנת 1979 יצא תקליטון חדש לג'רי ראפרטי, עם השיר NIGHT OWL. זה הוא שיר הנושא של אלבום הסולו השלישי של ראפרטי, ההמשך לרב המכר שלו, CITY TO CIRT . בדומה ללהיט שלו BAKER STREET, השיר הזה הוא ללא ספק אוטוביוגרפי במידה מסוימת, כשהוא שר על הרווחה שהוא מקבל מחייו כמוזיקאי מבצע ועל הבדידות שמתגנבת כשהאורות נכבים. באותו זמן, ראפרטי עזב את מולדתו סקוטלנד ועקר לאנגליה. את סולו הליריקון ניגן רפאל רייבנסקרופט, הבחור שביצע את סולו הסקסופון המפורסם ב"בייקר סטריט". הליריקון הוא סינטיסייזר אנלוגי שפועל לפי נשימה, שהומצא על ידי ביל ברנרדי ורוג'ר נובל במסצ'וסטס בתחילת שנות ה-70. זה היה כלי הנשיפה האלקטרוני הראשון שנבנה.
ב-18 במאי בשנת 1973 יצא גיליון של עיתון להיטון. אז הנה כמה תופינים שאספתי לכם ממנו:
הנה ביקורת על תקליט של להקת הרוק הנשית (המגניבה) BIRTHA (שבלהיטון קיבלה את השם ברטה...). יש בגיליון זה גם ביקורות על האלבום JOURNEY FROM THE PAST של ניל יאנג, להיטים גדולים של אנדי ויליאמס וגם ניקו גומז ותזמורתו.
ב-18 במאי בשנת 1970, ויומיים לפני הפרמיירה של הסרט LET IT BE של הביטלס באנגליה, נערכה הקרנת בכורה לאנשי תקשורת וחברים של הלהקה.
גם זה קרה ב-18 במאי:
- בשנת 1964 נוצרה מהומה גדולה בהופעה של הרולינג סטונס במלון בסקוטלנד, כש- 4000 אנשים גילו שמכרו להם כרטיסים מזויפים.
- בשנת 1966 נכנס ברוס ספרינגסטין לראשונה בחייו לאולפן הקלטות בניו ג'רזי עם להקתו, הקאסטילס. הם הקליטו שני שירים שנחרטו ישירות על גבי חומר קשיח.
- בשנת 1968 התפרסם בעיתון 'מלודי מייקר' הבריטי מכתב שמאת הגיטריסט פיטר גרין ובו הוא נלהב ביותר שאריק קלפטון חזר לנגן את הבלוז באופן ישיר. גרין ציין שזה משהו שהוא חיכה זמן רב שיקרה.
- להקת הבאנד החלה ביום זה, בשנת 1971, את סיבוב ההופעות הראשון שלה מחוץ לארה"ב. זה קרה ברוטרדם בהולנד.
- בשנת 2007, התחתנה איימי ווינהאוס עם בלייק פילדר בטקס סודי במיאמי.
- בשנת 1959 הופיעה להקת הפלטרס לראשונה באנגליה.
- בשנת 1975 יצא באנגליה תקליטון חדש ללהקת קווין, עם השיר YOU'RE MY BEST FRIEND, שכתב הבסיסט ג'ון דיקון לאשתו. בשיר נשמע צליל פסנתר חשמלי מתוצרת וורליצר. פרדי מרקיורי, שכפסנתרן לא הסכים להניח את ידיו על כלי שלא ממש אהב, נתן לדיקון לנגן בו במהלך ההקלטה.
- בשנת 2004 מת מתופף הג'אז המשפיע מאד, אלבין ג'ונס בן ה-76, מהתקף לב. ג'ונס השפיע רבות על מתופפי ג'אז ורוק ידועים רבים.
- בשנת 1949 נולד הקלידן הווירטואוז, ריק וויקמן, מלהקת רוק מתקדם ושמה יס. ביום זה, בשנת 1974, קיבל וויקמן שיחת טלפון מאיש בחברת התקליטים שלו, שבישר לו כי תקליטו השלישי ("מסע לבטן האדמה") הגיע למעמד של תקליט זהב. באותו רגע הוא הבין כי אין לו טעם להמשיך כקלידן בלהקת יס ושהגיע הזמן לפרוש ממנה ולצאת למסע כאמן סולו. אל תדאגו, הוא יחזור אליה בהמשך.
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים