רוק מתקדם - על להקת הרוק אמרסון, לייק ופאלמר

שנים רבות הייתה להקת אמרסון, לייק ופאלמר מהאהובות יותר עליי. ינקתי כל צליל מארבעת תקליטי האולפן הראשונים - החל מתקליט הבכורה כשם הלהקה, דרך TARKUS, ממשיך ל- TRILOGY ומסתיים, מבחינתי ב- BRIAN SALAD SURGERY. ביניהם צץ גם תקליט ההופעה PICTURES AT AN EXHIBITION הנהדר משנת 1971. הקלידן קית' אמרסון היה מהאנשים שגרמו לי לחלום להיות נגן האמונד מקצועי בעצמי (דבר שהצלחתי להגשים, בין שאר מטרותיי בחיים).

לאחר שהתוודעתי בנעוריי לשלישיה הזו, הבנתי שקיימים לה שורשים עמוקים יותר וכך חפרתי באדמה סביב העץ ההוא וגיליתי גם את להקת THE NICE. הרבה ראו בקית' אמרסון איש של מצגת חיצונית ופעלולים, אך אני ראיתי בו גאון מוסיקלי אמיתי ואף חלוץ בתחומו. הוא אמר בזמנו שנאלץ לעשות כל מיני פעלולים רק כדי שאנשים ישימו לב אליו, כי בניגוד לגיטריסטים שיכולים לרוץ על הבמה - אורגניסטים כבולים לכלי המאסיבי שלהם. הוא ביקש לפרוץ את זה והצליח, למרות שרצונו האמיתי היה שיכירו בו כמוסיקאי ופסנתרן ופחות כפעלולן.

אז הנה דברים שקית' אמרסון סיפר לאורך הקריירה, סקירה על כמה מתקליטי הלהקה וגם על סופו העצוב של אותו קלידן-מוסיקאי גאון.

הכל החל כשאמרסון פירק את להקת הנייס (THE NICE) ונפגש בארה"ב עם הזמר-בסיסט, גרג לייק, שבדיוק התפרקה אז להקתו, קינג קרימזון. השניים החליטו לשתף פעולה.

"גרג (לייק) ואנוכי עשינו חזרות עם מתופפים אחרים, לפני שהבאנו את קארל (פאלמר). אחד מהם היה מיץ' מיטשל, שניגן עם ג'ימי הנדריקס. אבל גרג לא התרשם ממנו לטובה. עשינו כמה אודישנים בלונדון אבל זה לא התקדם. אז הציע טוני סטראטון סמית', שניהל אותי בלהקת הנייס, שאבדוק את קארל, שהסכים, אבל עם חשש, להגיע לאודישן. הוא לא הסכים להבטיח לנו שיוכל להתחייב אלינו. הוא כל הזמן אמר שהוא לא בטוח שברצונו להצטרף, כי הוא אהב לנגן בלהקת אטומיק רוסטר, בה היה אז חבר".

"היה עלינו לחץ גדול מהתקשורת. למעשה, באמרסון לייק ופאלמר עשינו ראיונות עוד לפני שהשמענו את הצליל הראשון שלנו ביחד. זה נועד כדי להרגיע כתבים שכעסו עליי על שפירקתי את הנייס. רצינו להגיד לאותם כתבים, 'תראו, אני יודע שאהבתם את הנייס ואת קינג קרימזון ואת אטומיק רוסטר, אבל עלינו להמשיך ואנו מקווים שתאהבו את הלהקה החדשה שלנו. לכן היו המון ציפיות מהם לסופרגרופ שלנו".

"הקטע THE BARBARIAN, שפותח את תקליט הבכורה של אמרסון, לייק ופאלמר, בא כהקדשה לג'ימי הנדריקס. עלינו לבמה אחרי שהנדריקס מת והודענו לקהל, 'זה קטע לג'ימי'. הקטע הזה אף נפתח בערך כמו מה שפותח את השיר PURPLE HAZE".

אמרסון וחבריו הופיעו, למחרת מותו של הנדריקס, בווינטר גארדנס, ב-MALVEN, באנגליה.

"היה דיבור על כך שנערוך את הופעת הבכורה של ELP ב-PLUMPTON כי הופעתי שם לפני כן עם להקת הנייס. אני חושב שאז כבר ראינו את ההופעה בפסטיבל האי ווייט, שבאה לאחר מכן, כדבר הגדול האמיתי. הייתה שם הרבה יותר יוקרה. לפני הופעת הבכורה עמדתי מאחורי הוילון וממש קיוויתי שהקהל יקבל אותנו כמו שהוא קיבל את הנייס. מבנה ההרכב היה דומה, חוץ מזה שהוספתי לבמה את סינטיסייזר המוג. כמו כן, גרג (לייק) לא רק ניגן בס אלא גם בגיטרה אקוסטית. וכמה שגרג וקארל (פאלמר) שנאו כל שיוך ללהקת הנייס ולא רצו להופיע כלהקת הנייס החדשה, חשתי צורך לתת לקהל גם חומרים שעשיתי בלהקה ההיא, ואף לשפר אותו".

ב-20 בנובמבר בשנת 1970, יצא באנגליה אלבום הבכורה של אמרסון, לייק ופאלמר.

הייתה זו יריית פתיחה מרשימה מאד ללהקת הסופרגרופ החדשה הזו, שביולי 1970 נכנסה לאולפן ההקלטות ADVISION. גרג לייק הזמר והבסיסט תפס מיד את עמדת מפיק האלבום. טכנאי ההקלטות היה אדי אופורד.

תהליך יצירת האלבום היה לא קל. חברי הלהקה לא הגיעו עם רעיונות מוכנים מהבית והיו רק פיסות קטנות של רעיונות. בינתיים לחצה עליהם חברת התקליטים באופן יומי לעשות את האלבום. הרעיונות שקית' אמרסון הקלידן הביא לאולפן נתקלו בחומה מהוססת של לייק. לפיכך הציע אמרסון שיתחילו את ההקלטות עם עיבוד משלהם ליצירה קיימת, "תמונות בתערוכה" של מוסורגסקי. הוא ראה הופעה תזמורתית של היצירה ברויאל פסטיבל הול שבלונדון ונדהם מיופייה של היצירה, שנכתבה במקור לפסנתר בלבד.

אמרסון קנה למחרת את חוברת התווים על מנת לעבוד איתה על העיבוד המחודש. השלישייה התחילה לעבוד על עיבוד משלה אך הבינה שדרוש מאמץ גדול יותר ממה שחשבה. עבודה שכזו עלולה לגרום לדחייה בעייתית בהשלמת יצירת אלבום הבכורה. לפיכך הוחלט לשים את הרעיון של "תמונות בתערוכה" בצד. חברי הלהקה ידעו שיחזרו ליצירה הזו מיד אחרי הקלטת האלבום הראשון.

ההקלטות לאלבום הזה לא התנהלו באווירה שמחה; גרג לייק דאג לספק כאבי ראש לשאר הנוכחים. הוא נהג להתווכח עם כולם על כל תו שנוגן ביצירה זו או אחרת. הדבר שיגע את אמרסון.

הקטע הראשון באלבום נקרא THE BARBARIAN והוא נוצר מקטע שהלחין בשנת 1919 המלחין ההונגרי, בלה בארטוק, בשם ALLEGRO BARBARO. צורת הלחנתו האגרסיבית של בארטוק קיבלה ייצוג נאה בצורת ההגשה הרוקיסטית של השלישייה כאן, עם בס הפנדר הפותח של לייק (שהוצמד אליו אפקט FUZZ), ההאמונד הבשרני של אמרסון (לצד נגינת הפסנתר הקלילה שלו באמצע) ותיפופו האנרגטי של קארל פאלמר. זה הקטע הראשון שהוקלט בסשנים האולפניים.

גרג לייק: "כמה שבועות לאחר צאת האלבום ישבתי במשרד של הלהקה כשלפתע צלצל הטלפון. הרמתי את השפופרת ומעבר לקו ענה לי קול נשי שביקש לדבר איתי על הקטע הזה. שאלתי במה מדובר והיא מיד ענתה שזו יצירה שכתב בעלה. זו הייתה גברת בארטוק! לא היה לנו מושג שעלינו לטפל בענייני זכויות ותמלוגים. אבל היא הייתה נחמדה מאד והצלחנו להסדיר את העניין עם הקרדיט לבעלה המנוח. זו הייתה חוויה מיוחדת. ממש כמו שאשתו של בטהובן תתקשר אליך פתאום. ואני בכלל חשבתי שבארטוק מת לפני 500 שנים, כשקיבלתי לפתע את שיחת ההשכמה הזו".

הקטע השני, TAKE A PEBBLE, החל מקטע סולו אקוסטי שכתב לייק ונמתח ליצירה ארוכה ונפלאה, עם עבודת פסנתר קסומה של אמרסון. זה לטעמי אחד מרגעי הפסנתר היפים ביותר שהוקלטו עם קית' אמרסון אי פעם. שירתו של לייק עתירת נוכחות ועבודת התיפוף של פאלמר מראה כי יש כאן מתופף שיודע לחשוב עלמוזיקה ולא רק להכות לפי הקצב וזהו. זו היא יצירה פסטורלית שמחולקת לשלושה חקים: השיר המקורי של לייק שפותח את היצירה, קטע אינסטרומנטלי ואווירתי מאד שנשמע כאילו הוקלט בתוך מערת נטיפים (עם טיפטופי מים) וחזרה אל שירו של לייק. נכון שהשיר קיבל את קרדיט הכתיבה של לייק, אך עבודת הקומפוזיציה של אמרסון בו חשובה לא פחות.

הקטע שסוגר את צד א' נקרא KNIFE EDGE. זהו קטע רוק חזק עם תפקידי אורגן האמונד סוערים. הקטע הולחן על בסיס נושא כלי הנשיפה ביצירה SINFONIETTA מאת JANACEK, ובשל כך קיבלה הלהקה עוד תביעה למתן קרדיט שלא ניתן במקור.

באמצע השיר יש אף קטע מתוך הפרק הראשון ביצירה FRENCH SUITE NO. 1 של באך. קרדיט כתיבת המילים לשיר הזה ניתן ללייק ולבחור בשם אלכס פרייזר, שהיה אז איש צוות טכני בהופעות הלהקה הראשונות. פרייזר קיבל קרדיט אך מעולם לא קיבל כסף על תרומתו בשיר הזה או בעזרתו במילים ליצירה 'תמונות בתערוכה'.

צד ב' של האלבום נפתח ביצירה של אמרסון שנקראת THE THREE FATES ונכתב בהשראת המיתולוגיה היוונית על שלוש אחיות שכל אחת מהן מילאה תפקיד במהלך חייו של אדם; CLOTHO הייתה אחראית על קו החיים, LACHESIS הכניסה בחיים את הטוב והרע ו- ATROPOS שיקפה את הגורל האכזר שאי אפשר להימלט ממנו. אמרסון פותח אותה בנגינת עוגב תרועתית, שתוכננה להיות מוקלטת באולם הרויאל פסטיבל הול בלונדון עם העוגב העוצמתי שנמצא שם. אך לטענתו של אמרסון, לעוגב שם היה קצת דיסטורשן בצליל שלו ולפיכך נאלצו הוא וצוות ההקלטה ללכת לכנסייה אחרת בשם ST MARKS.

הקטע הבא נקרא TANK והוא יצירה מקורית ומרעננת מאד לזמנה. קארל פאלמר קיבל פה את ההזדמנות לסולו תופים (בימים בהם זה היה אופנתי לתת סולואים כאלו באלבומי רוק) ולמלא כמה שיותר מקום בתקליט. הזמן דחק בחברי הלהקה וחומר מקורי חדש לא היה בנמצא. אמרסון נשמע כאן מנגן בקלווינט בעל הצליל המתכתי (שמתי כספי, שניגן לא מעט בהפקותיו בכלי זה, הסביר לי בפגישה אישית בבית קפה, שבפנים יש מיתרים בנג'ו קטנים). צליל נוסף מגיע פה עם סינטיסייזר המוג החדשני.

הקטע שמסיים את האלבום הזה הפך ללהיט הענק שהזניק את האלבום והלהקה לתודעת הקהל הרחב. זה לא היה מתוכנן כך.

לייק החל לכתוב את השיר הזה כשהיה רק ​​בן 12. "הייתי בבית של חבר שלי והייתה לו גיטרה ישנה ומפורקת. למען האמת, היה בה רק מיתר אחד. למרבה המזל, זה היה המיתר עם הצלילים הנמוכים. זה גרם לי לחשוב שאולי אוכל לנגן בגיטרה. אז הגיע חג המולד ואמרתי לאמא שלי, 'את חושבת שיש סיכוי שאקבל גיטרה לחג המולד?' והיא אמרה 'לא'. היינו די עניים. קיבלתי את העובדה הזו. אבל בכל מקרה חג המולד הגיע, והנה חיכתה לי גיטרה כמתנה. וכמובן שהתלהבתי. ארבעת האקורדים הראשונים שלמדתי, עמם כתבתי את השיר הקטן הזה. זה באמת שיר לילדים וזו הייתה מין פנטזיה באווירת ימי הביניים, אף פעם לא כתבתי את המילים על דף נייר. פשוט נזכרתי בזה כשבאתי להציע את זה להקליט במסגרת אמרסון, לייק ופאלמר".

זה אולי השיר הידוע ביותר של אמרסון, לייק ופאלמר - שלישיה שעסקה בעיקר ביצירות רוק מתקדם מורכבות. הוא נוצר במקרה. ביום האחרון להקלטת אלבומם הראשון לא היה מספיק חומר מוזיקלי כדי לעמוד בדרישות החוזה של הלהקה מול חברת התקליטים ובו היה על השלושה לספק 21 דקות בכל צד באלבום. לייק: "כולם הסתכלו מסביב ושאלו זה את זה אם למישהו יש עוד חומר. היה שקט נוראי. אז אמרתי, 'נו, יש לי את הדבר הקטן הזה שכתבתי כשהייתי ילד. ואם אין שום דבר אחר, אולי זה מה שנעשה'. קית' (אמרסון) אמר,' נו, נגן את זה. בוא נקשיב'. ניגנתי אותו ואף אחד לא אהב את זה. אז אמרתי, 'כן, אבל העניין הוא שאין לנו שום דבר אחר'. קית אמר, 'ובכן, תקליט את זה בעצמך ואני בינתיים הולך לפאב'. והוא הלך. אז קארל (פאלמר) ואני הקלטנו את החלק הראשון ביחד. רק תופים וגיטרה אקוסטית. וזה נשמע די נורא. אבל הוספתי בס וזה נשמע קצת יותר טוב. הוספתי עוד גיטרות וסולו לגיטרה חשמלית. בסוף זה נשמע די טוב ומתאים להיות בתקליט".

סוף השיר הזה מכיל את אחד הסולואים המפורסמים ביותר של סינטיסייזר המוג. אמרסון השיג את המכשיר זמן קצר לפני כן והחליט להשתעשע איתו בהקלטה. לייק: "קית' חזר מהפאב, שמע את מה שקארל ואני עשינו והיה בהלם. זה עבר משיר קטן ומטופש להפקה די גדולה זו. אז הוא ביקש לנגן סולו ואני השבתי שכבר הקלטתי שם סולו גיטרה. הוא אמר 'תראה, אני יכול לנגן משהו בסוף'. אז אמרתי, 'אוקיי. למה שלא ננסה?'. וכך קית' יצא לחדר הסמוך וניגן על ההקלטה. אני וטכנאי ההקלטה, אדי אופורד, הקשבנו בזמן הנגינה והסכמנו שזה נהדר".

הסולו הזה של אמרסון היה למעשה החימום שלו לקראת ההקלטה. הוא ניגן תוך כדי שהוא מכוון את הסינטיסייזר לצלילים שהוא רוצה. הוא לא ידע שסרט ההקלטה רץ והקליט אותו לתוך השיר. כששמע את התוצאה, הוא לא הסכים לשחרר את הטייק הזה כסולו המוגמר. רק לחץ מצד שאר החברים ריכך אותו בעניין.

אין לשיר הזה סוף טוב כי לאותו איש בר מזל יש עושר ויוקרה, אך הוא מחליט להילחם למען ארצו, נורה ומת. לייק: "המילים מעולם לא השתנו אבל באופן מוזר, עם הזמן השתנה האופן בו אנשים תפסו את השיר. אולי זה קשור במעורפל למלחמת וייטנאם, התקופה ההיא, ממש בסוף מלחמת וייטנאם. יש אנשים שקשרו את זה עם ג'ון פ. קנדי. רצח. אבל המילים באמת התפרשו באופן שמעולם לא התכוונתי שיהיו, כמובן, שכשכתבתי את זה כילד צעיר".

עם השלמת ההקלטות יצאה השלישייה להופעה הראשונה שלה. זה קרה ב-23 באוגוסט 1970 במועדון VAN DYKE בפלימות'. חברי הלהקה בחרו בכוונה בפלימות' כמופע הבכורה מפני שפלימות' הייתה רחוקה מהסצנה הלונדונית התוססת. הביטחון של השלישייה עדיין לא היה מושלם אז.

שישה ימים לאחר מכן הם הופיעו מול כרבע מיליון איש בפסטיבל ISLE OF WIGHT הידוע. השלישייה ניגנה שם את כל מה שעבדה עליו עד כה. כולל הבאת שני תותחים פעילים משני צידי הבמה, אותם הפעילו אמרסון ולייק בסיום הביצוע של 'תמונות בתערוכה'. קולות הרעמים של התותחים בישרו על הגעת שלישייה חדשה לעולם המוזיקה. את התותחים האלה מצא אמרסון ייומיים לפני ההופעה הזו בחנות עתיקות בלונדון. הוא שיכנע את בעל החנות להשאיל לו אותם לניסוי בשדה פתוח. הכל הלך כשורה, אך במופע הגדול בפסטיבל נעמד ליד התותח של אמרסון אחד מצלמי האירוע, שנחרד מהפיצוץ הפתאומי שאירע לידו מלוע התותח. הרבה אנשים שיבחו את ההופעה, למרות ששדרן הבי בי סי הידוע, ג'ון פיל, טען לשלילה כי ההופעה הזו הייתה פשוט ביזבוז נוראי של חשמל וכישרון.

איך הצליחה השלישייה החדשה הזו להשתחל לפסטיבל הענק הזה? זה קרה כי אמרגן הפסטיבל, ריקי פאר, היה אחיו של הזמר גארי פאר. אמרסון היה שנים קודם לכן הקלידן הקבוע של פאר הזמר. כשגארי פאר שמע שלאמרסון יש להקה חדשה, הוא לחץ על אחיו האמרגן להשחיל אותם פנימה ממש ברגע האחרון.

ציור העטיפה של האלבום נוצר במקור על ידי הצייר ניל דארטנל בשביל אלבום של להקת SPIRIT האמריקנית. למעשה, האיש הקירח בציור העטיפה היה אמור להיות המתופף הקירח של ספיריט, אד קאסידי.

השיר LUCKY MAN יצא כסינגל והצליח יפה מאד במצעדים. עד כדי כך שכשהלהקה הגיעה להופעות בארה"ב, נדהמו רבים לגלות כי מאחורי השיר האקוסטי והעדין הזה מסתתרת להקה עם עוצמות רוק-מתקדם חזקות ביותר.

בעיתון "דיסק אנד מיוזיק אקו" הבריטי נכתב בזמנו על האלבום: "זה מראה בבירור כמה הלהקה הזו טובה מלהקתו הקודמת של אמרסון, THE NICE. השלושה עובדים היטב כחטיבה מוזיקלית. אם טכניקת נגינה אינה הקטע שלכם, אל תיגשו לאלבום זה כי הוא כנראה ישעמם אתכם".

האלבום הזה הוא התחלה של קריירה מרשימה ללהקה שנחשבת כיום לאחת המובילות בזרם הרוק המתקדם הבריטי של שנות השבעים.

אני ממליץ מאד להשיג את גרסת הרימסטר החדשה שיצאה ב-2012. היא כוללת שני דיסקים ודי וי די עם המון בונוסים יפהפיים ומיקס סראונד חדש וסאונד רימסטר מעולה. בין השאר יש שם בבונוסים קטע קצר מהקלטה אולפנית של "תמונות בתערוכה" שהלהקה ניסתה בזמן הסשנים. עכשיו, ברשותכם, אני ניגש לפטיפון שלי ושם את התקליט. כי ויניל זה מה שמרגש אותי באמת.

קית' אמרסון על התקליט החדש של להקת ג'נסיס (NURSERY CRYME), מתוך מודעה בעיתון מלודי מייקר משנת 1971:

"בימינו, זה קשה ללהקה חדשה לעבור את הקו, כדי לקבל הכרה וגם קהל שיקשיב. בייחוד להקה שיש ביצירה שלה דקויות נסתרות. במצב של מצוקה קשה זו, רצוי שהעיצוב המקורי של היצירה יטופל שוב וישופר. עד שמישהו יגלה אותך. אם זה לא קורה - אז מה!! אתה מוסיקאי וזה מה שחשוב. יש הרבה אנשים שמגלים את ג'נסיס אבל לא מספיק. במוקדם או במאוחר חברי הלהקה יצליחו מאד ואז תתחרטו שלא הייתם שם בשבילם לפני כן. זו לא ההתחלה של להקת ג'נסיס וזה גם לא הסוף שלה. אני לא מבלף. האלבום החדש שלה הוא נהדר".

בשנת 1971 קורא של המלודי מייקר משפילד שאל: "כיצד קית' אמרסון עשה את צליל האורגן בלהקת הנייס, בעת הסולו באלבום ELEGY, ואיזה אורגן הוא משתמש בו כעת בלהקת ELP"? קית' אמרסון ענה לו במגזין:

"הצליל המיוחד של האורגן נוצר עם חיבור ההאמונד שלי, מדגם L100, לאפקט FUZZ. כיום אני משתמש גם באורגן האמונד מדגם C3. התחלתי לנגן בפסנתר בגיל 10 ועברתי לנגן באורגן בגיל 19. זה היה מעבר קל עבורי. למרות זאת, סגנון הנגינה בין שני הכלים שונה מאד. אני משתמש לרוב ביד שמאל כדי לנגן צלילים בודדים שיהוו קונטרה לצלילים שאני עושה ביד ימין".

קית' אמרסון למלודי מייקר בשנת 1971:

"מוסיקה היא כלי מצויין ליצירת שלום עולמי. זו השפה החדשה ואם הרבה אנשים ישתמשו בה, זו תהיה תפנית. אני רואה בסינטיסייזר של היום כלי להתקדמות ולא גימיק. אני עדיין מחפש את הסינטיסייזר שיהיה לי קל לתפעלו על הבמה. כשהופעתי בניו יורק, ביקשתי מבוב מוג שיעמוד בצד הבמה ויראה את הקשיים שיש לי בתפעול המכשיר שהוא יצר. בנוגע למוסיקת רוק - היא תגדל, ללא ספק, אבל היא לא תגיע לרמה של יצירה מאת המלחין דבוסי".

הלהקה ממריאה אף יותר מזה

על אלבומה השני של שלישיית אמרסון, לייק ופאלמר. שמו הוא TARKUS והוא יצא ב-14 ביוני 1971.

אחרי אלבום בכורה מצליח, תקליטון עם להיט ענק בשם LUCKY MAN וסיבובי הופעות ללא הפסקה, הגיע זמנם של השלושה לרקוח את אלבומם השני ולהוכיח שהם כאן כדי להמשיך ובהצלחה. הציפיות היו גבוהות ביותר, הלחץ היה גבוה ומשוכת האלבום השני היא אחת הקשות ביותר שכל להקה או אמן בודד צריכים לעבור. לאלבום הראשון יש את כל הזמן �