רוק מתקדם למתקדמים - על תקליטי פרוג שכנראה לא הכרתם - חלק 2

שנות ה-70 היו תקופה מהפכנית עבור תעשיית המוזיקה, עם תקליטי רוק מתקדם אגדיים וידועים רבים שיצאו במהלך אותה תקופה. עם זאת, היו גם תקליטים רבים פחות מוכרים שהיו פורצי דרך וחדשניים באותה מידה, אך לא הצליחו לקבל את ההכרה הראויה. האלבומים האלו היו לעתים קרובות ניסיוניים, לקחו סיכונים עם צלילים ומבנים לא שגרתיים שדחפו את הגבולות של מה שנחשב אז למוזיקת מיינסטרים. למרות חוסר ההצלחה המסחרית שלהם, התקליטים הללו זכו מאז למעמד של קאלט בקרב חובבי מוזיקת רוק וכיום נחשבים לכמה מהיצירות המשפיעות ביותר בז'אנר הרוק המתקדם. במאמר זה, אחקור כמה מתקליטי הרוק המתקדמים הפחות מוכרים אך האגדיים הללו משנות ה-70.

ביוני בשנת 1972 יצא אחד האלבומים המקוריים יותר בתחום הרוק המתקדם של תחילת שנות השבעים. הוא גאוני, מרשים, מקורי, מרתק ומי שמחפש מוסיקה באמת מקורית חייב להכיר אותו.

זה האלבום הכפול, שנקרא 666, של להקת APHRODITE'S CHILD שיכול בקלות להיחשב כאלבום סולו גאוני של קלידן הלהקה, ואנגליס פאפאטאנאיסו.

יצירת האלבום הזה סימנה למעשה את הסוף של "בנה של אפרודיטה" כלהקה מצליחה ואת התחלת דרכו האמנותית האמיתית של ואנגליס.

בשנת 1967 הוקמה הלהקה הזו ביוון. ואנגליס פאפאטאנאיסו בקלידים, דמיס רוסו בבס ושירה, המתופף לוקאס סידראס והגיטריסט סילבר קולוריס. בשנת 1967 קראו לעצמם ארבעת החברים בשם "הסט של פאפאטאנאיסו" והוציאו סינגל אחד בשם PLASTIC NEVERMORE. הרביעיה הבינה שהסיכוי שלה לפריצה יהיה רק במידה והם יעברו ללונדון, שהייתה אז מרכז העניינים בתרבות המוסיקה. קולוריס הגיטריסט נאלץ לפרוש ברגע בו הלהקה החליטה לעזוב, בגלל שהוא קיבל צו גיוס מיידי לצבא היווני.

השלישייה ניסתה להיכנס ללונדון אך נדחתה בגלל בעיה של אישורי עבודה מתאימים. לפיכך הם פנו לכיוון פריס. בפריס הם הרגישו עוד יותר מבודדים וחסרי יכולת לעבוד בשל בלגאן ששרר שם באותו הזמן: שביתת תחבורה כללית, שביתה תעשייתית ושביתה אלימה של הסטודנטים. בזמן הקשה הזה הם הצליחו בכל זאת ליצור קשר עם אחד מאנשי חברת התקליטים "פיליפס", שהביא לחתימתם שם, תוך שינוי שם להקתם ל"בנה של אפרודיטה".

וכאן החל השינוי שהוביל לקריירה מצליחה ומרשימה ביותר עבור הלהקה. סינגלים מעולים כגון RAIN AND TEARS ו- IT'S FIVE O'CLOCK צעדו גבוה במצעדים באירופה.

סינגלים נוספים ושני אלבומים מצליחים בשנים 1968-1969 מיצבו את הלהקה גבוה מאד מבחינת פופולאריות. האלבום השני IT'S FIVE O'CLOCK אף הוקלט באולפני TRIDENT שבמרכז לונדון.

בשנת 1970 נערכה באחד ממועדוני הלילה המפורסמים בפריז מסיבת עיתונאים גדולה בהשתתפות עשרות אמנים. באותה מסיבת עיתונאים, שנערכה על ידי הלהקה, הודיע דובר מטעמה כי בזה הרגע הפכה משלישייה לרביעייה. לאחר מכן עלתה הרביעייה לבמה, שאכלסה כמה דקות לפני כן כמה חשפניות, ונתנה את הופעתה הראשונה בהרכב המורחב. הגיטריסט היה כמובן סילבר קולוריס, החבר המקורי שהצטרף מחדש לחבריו.

בזמן שקולוריס היה חייל ושלושת חבריו הצליחו באירופה, הם דאגו לשלוח לו כל תקליט ותקליטון שיצא להם כדי שיתעדכן בעניינים. הם אף שלחו לו תווים של שיריהם כדי לקבל ממנו הערות בנוגע לעיבודיהם. כמו כן נשלחו אליו כתבות מעיתונים וגם סכום כסף מהלהקה כדמי כיס. סילבר היה אז החבר הרביעי והבלתי נראה של הלהקה. עד שהגיע זמנו להצטרף אליה בחזרה באופן רשמי.

בזמן הזה החלו להתגלות סדקים בתוך הלהקה. זה קרה כשהלהקה כבר נתפסה כלהקת צמרת. ההצלחה הגדולה החלה לשבור את המעטפת. ואנגליס החל להראות סימנים של תיסכול וחוסר שביעות רצון מהכיוון המוסיקלי של הלהקה בשוק הפופ.

למרות שהוא נחל הצלחה אדירה - הוא היה מאד לא מסופק. מלכתחילה הוא רצה לנגן אך ורק את המוסיקה שלו ולא של אחרים. בפאריס הוא הרוויח מספיק כסף עם הלהקה בכדי שיוכל לפתוח אולפן משלו למימוש יצירותיו. ואנגליס היה מתוסכל עד כדי כך שהוא למעשה נעדר מסיבוב ההופעות של הלהקה באותה השנה באיטליה ובספרד. הקלידן היווני חאריס צ'אלקיטיס החליף אותו שם. פגישה בפריס בין ואנגליס לבין עוד יווני שגלה משם לצרפת, קוסטאס פריס, הוביל למסע יצירתי חדש ומעניין עבור הקלידן השאפתן.

קוסטאס פריס היה אחד מבמאי הקולנוע המבטיחים ביוון. הוא נפגש לראשונה עם ואנגליס ב-1966 כשהוא צילם סרט עם להקתו המוקדמת של ואנגליס - FORMYNX. ב-1968 ערק הבמאי הצעיר לפריס בגלל הבלגאן הפוליטי שגאה אז ביוון.

פריס החל לעבוד על סרט קיצוני שמראה את השינוי החברתי במערב אירופה בעקבות מרד הסטודנטים הגדול של 1968. לפרויקט הזה חיפש פריס מלחין מתאים שיספק את המוסיקה האווירתית. אז הוא מצא את ואנגליס.

ואנגליס לא התלהב מהרעיון על הסרט אך התלהב מדרכו האמנותית של פריס וביקש ממנו לכתוב את התסריט ליצירה חדשה שהוא רקח כאלבום הבא של "בנה של אפרודיטה". פריס הסכים וכתב תסריט. הקונספט שלו ליצירה היה מין קרקס גדול שמציג מופע גרנדיוזי בשם "אפוקליפסה".

מופע שיש בו אקרובטים... רקדנים... פילים... סוסים... ונמרים...

אך בזמן שהמופע הקרקסי מתרחש קורה משהו מטריד מחוץ לאוהל הקרקס. המשהו הזה בא בצורת אסון גדול אפוקליפטי שממיט אלוהים בעצמו. הקהל בתוך הקרקס נוטה להאמין שמה שקורה מחוץ לאוהל הוא חלק מהמופע עצמו. אך הכרוז של הקרקס, שמבין היטב כי בחוץ שורר אסון אמיתי - נהיה היסטרי. בסופו של דבר אוהל הקרקס ניתק ממקומו ועף ושתי ההתרחשויות (מופע הקרקס מול האסון האמיתיׂ) מתאחדות למופע אחד שהוא למעשה קרב בין טוב לרע.

ואנגליס החל להלחין את היצירה תחת השם APOCALYPSE. הוא יצק אלמנטים של רוק, אוונגארד, מוסיקה יוונית וג'אז-חופשי ביצירתו. חברי הלהקה נכנסו ב-1970 לאולפני EUROPA SONOR שבפריס בכדי להקליט את האלבום הבא עם היצירה הזו על הקרקס האפוקליפטי. הפעם הצטרף אליהם בחזרה הגיטריסט המקורי קולוריס, שהשלים בינתיים את שירותו הצבאי. שירי הפופ נדחקו הצידה לטובת יצירה ארוכה ומורכבת מאד.

בקטע שפותח את האלבום, BABYLON, המתופף הוא ואנגליס (ולא לוקאס סידראס). ומשם התקליט מטלטל את המאזין באוקיינוס של סגנונות שונים עד מטורפים. אחד הקטעים הידועים יותר בתקליט הוא THE FOUR HORSEMEN, שבו מפליא רוסוס בשירתו מלאת ההבעה. ההפקה מסביב לקולו מקורית ומרשימה ביותר. ואי אפשר לדבר על האלבום הזה בלי להזכיר את הקטע שמסיים אותו, BREAK, שאף יצא כסינגל. הסולן בשיר הזה הוא המתופף סידראס (ואנגליס הוא זה שעונה לו בעליצות מאחור). השיר הזה נחשב לאחד משיאיה היצירתיים של הלהקה.

בסשנים לקטע שנקרא THE BEAST הוקלט ואנגליס כשהוא צועק לחבריו ללהקה הוראות ביוונית תוך כדי נגינה. חלק מההוראות נכנסו לתקליט עצמו.

האווירה לא הייתה קלה באולפן ההקלטות. שלושת חברי הלהקה, ואנגליס, רוסוס וסידראס רבו כל הזמן ביניהם וכלל לא תיקשרו באופן הרמוני זה עם זה. בזמן ההקלטות הם עמדו רחוקים זה מזה בפינות האולפן (כל אחד עם אשתו או חברתו, שהייתה צמודה לו) ותיקשרו ביניהם דרך טכנאי ההקלטות (רוג'ר רוץ') או קוסטאס פריס. רק כשהתחילו לנגן - חזרו החברים להביט זה בזה באופן חברותי יותר. ברגע שהסתיימה הנגינה, הם חזרו להיות אויבים.

קטע שערורייתי אחד שהוקלט לאלבום מנע ממנו לצאת כבר ב-1971. אני מדבר על קטע שנקרא "∞" ובו מאלתרת השחקנית היווניה איירין פאפאס פסוקים מתוך ספר ההתגלות הנוצרי. הבעיה הגדולה הייתה שפאפאס הקליטה את הפסוקים האלה באופן בו היא נשמעת כאילו היא בעת משגל ומגיעה במהלכו לשיאים שיכולים להתפרש כאורגזמות. ואנגליס מנגן כאן ברקע בכלי הקשה. זהו קטע אמנותי לא פחות ממהמם. מומלץ להשמיעו בפול ווליום ברמקולים העוצמתיים שלכם, באמצע הלילה. השכנים יאהבו אתכם מאד לאחר מכן.

כשהמיקסים הסופיים לאלבום הוצגו בפני חברת התקליטים, סירבו אנשיה, פה אחד, לאפשר ליצירה הזו לצאת. הם דרשו שהקטע עם איירין פאפאס ייחתך מהאלבום בטענה שמדובר בקטע פורנוגרפי. ואנגליס לא הסכים לדרישה וכתוצאה מכך עוכבה יציאת האלבום במשך שנה מאז הקלטתו.

מעצב עטיפת האלבום, ג'רארד פאלק, הוא זה שהחליט לשנות את שם האלבום המקורי (APOCALYPSE) למספר 666, בטענה שהמילה "אפוקליפסה" כבר קיבלה שימוש בכמה יצירות אחרות. לטענתו, המילה הזו כבר איבדה מכוחה. הוא רצה שם חזק שיבלוט כמה שיותר. וכך הוא עלה על הרעיון של 666. במקור עוצבה העטיפה ברקע שחור עם הכיתוב 666 בלבן. אך ואנגליס ביקש לשנות את הרקע לאדום.

הסאגה הזו של אי-הוצאת האלבום הביאה להכנת מסיבה מיוחדת במלאת שנה לאי-הוצאתו. המסיבה נערכה באולפן ההקלטות בו הוקלט האלבום. במסיבה הזו נכחו כל חברי הלהקה, קוסאטס פריס, איירין פאפאס וחברים קרובים שלהם. אדם נוסף שהגיע למסיבה היה הצייר סלבאדור דאלי, שהכריז על האלבום כמאסטרפיס ואף רצה לערוך עימו מיצג סוריאליסטי בברצלונה (שלא יצא לבסוף).

באוקטובר 1971 החלו התפרסמו בעיתונים הידיעות על התפרקותה של הלהקה. זאת לאחר שואנגליס פרש קודם לכן ושני האחרים הביאו במקומו קלידן מחליף לסיבוב ההופעות. בינתיים שיחרר רוסוס לרדיו שיר שהפך ללהיט, WE SHALL DANCE. וכך החל לרקוד את דרכו מחוץ ללהקה. בינתיים פיזר לעיתונים את דעתו השלילית כלפי האלבום 666, שעוד לא יצא ואינו מכיל את סגנונו המוסיקלי המועדף. לבסוף, לאחר לחץ מאסיבי ביקורתי, התקפלה חברת התקליטים והוציאה את האלבום, בסוף 1971, אך ורק בצרפת, בלייבל המתקדם VERTIGO.

ההוצאה של האלבום המשיכה להתעכב בשאר הארצות. בספרד הוא הוחרם לגמרי. לאנגליה הוא הגיע רק ביוני 1972 ומיד נתן שם את אותותיו. ג'ון אנדרסון (הסולן של להקת יס) הכריז כבר אז שזה אחד האלבומים מלאי ההשראה והמשפיעים ביותר. אך זה היה מאוחר מדי ללהקה שהתפרקה.

על עטיפת האלבום נרשם שהוא נוצר תחת השפעת SAHLEP. הרבה חשבו אז שזה סוג של סמים או שם של דמות שטנית אך למעשה מדובר במשקה חם ומתוק שהיה מאד פופולארי ביוון. או בקיצור - סחלב.

ואנגליס המשיך משם ליצור שרשרת אדירה של אלבומים שהפכו אותו לאחד המלחינים המקוריים והשאפתניים ביותר. דמיס רוסוס פנה לכיוון השני והתמקד בהפיכתו לכוכב פופ מצליח עם שירים מתקתקים וקלילים בניחוח יווני. אך רוסוס ואנגליס לא איבדו קשר. רוסוס תרם את קולו לכמה מיצירותיו של ואנגליס (כולל שירה בפסקול הסרט "בלייד ראנר" שהלחין ואנגליס).

האלבום 666 נחשב עד היום לאחד המיוחדים ביותר שיצאו מהתקופה ההיא. הוא מיוחד וייחודי ונראה שקשה מאד לעקוף אותו מבחינת מקוריות. מאז צאת האלבום לא התאחדה הלהקה מחדש וזה, מן הסתם, גם לא יקרה.

על תקליט הבכורה של להקת IF, שיצא בשנת 1970.