top of page
Search
  • Noam Rapaport

רוק מתקדם למתקדמים - על תקליטי פרוג שכנראה לא הכרתם - חלק 3

Updated: Dec 16, 2022



על להקת REFUGEE, שהוציאה תקליט נהדר אחד בשנת 1974 ונעלמה.


הקלידן פטריק מוראז: "כשלהקת הנייס הייתה לקראת פירוק, עם עזיבתו של קית' אמרסון, החלפתי בזמנו מספרי טלפון עם לי ג'קסון ובריאןן דוויסון ואמרתי להם, 'אם אי פעם תצטרכו זוג ידיים נוסף, תתקשרו אליי'. הם לא התקשרו אליי במשך ארבע שנים. אבל יום אחד, בדיוק כשסיימתי להקליט את המוזיקה לסרט בשם THE INVITATION, שזכה בפרס בפסטיבל קאן, לי התקשר ואמר לי להגיע אליהם, כי הוא ובריאן רוצים להקים איתי שלישיה. למחרת הגעתי ללונדון ואז החל המסע המשותף שלנו עם להקת REFUGEE".


בזמן שלי ג'קסון ניסה בכוח לשמר את להקתו JACKSON HEIGHTS, היה שקוע דוויסון בצרות; בעיות האלכוהול שלו החמירו עד כדי איבוד שליטה וחוסר אפשרות לנגן. נישואיו השניים סבלו והתמוטטו בהתאם. בסוף 1972 התארח דוויסון באלבום LIFEMASK של רוי הארפר אך הביקוש עבורו לסשנים היה דליל והמצב נראה עגום. בינתיים תכננו ג'קסון ומוראז את צעדם הבא והמשותף במוזיקה.


התכנון המקורי של שניהם היה הרחבתה של להקת JACKSON HEIGHTS אך כתיבת המוזיקה שלהם יחדיו הובילה להבנה כי מדובר כאן במשהו שונה לגמרי ודרוש מתופף שיודע לנגן אותה היטב. ג'קסון ידע מיד את מי הוא רוצה למשימה הזו. הלחץ הגדול ביותר הופעל על מוראז, כי כולם ידעו שהשלישייה החדשה הזו תקבל השוואה מיידית ללהקת הנייס והוא יאלץ לעמוד כל הזמן בהשוואה מול קית' אמרסון, שהיה בשנת 1974 אחד האורגניסטים הפופולריים ביותר.



למעשה, אמרסון הציע לג'קסון ודוויסון את מוראז כמחליף ראוי להמשיך את להקת הנייס במקומו, אך בתקופה ההיא של 1970 היו השניים מותשים נפשית מפירוק הלהקה בלל חברם הקלידן והעדיפו להפסיק את פעילותה.


ביום החזרות הראשון של REFUGEE, דוויסון היה כה נרגש ועצבני ששתה המון והגיע לחדר החזרות עם האנג אובר רציני. אך מכאן המצב רק השתפר וכל מי ששמע את הלהקה בחזרות נדהם מהעובדה הברורה שפטריק מוראז היה עדיין קלידן אלמוני בשלב הזה. זמן קצר לפני כן הוא הנהיג להקה טובה בשם MAINHORSE שלא הצליחה להתרומם והשאירה תקליט אחד טוב, שיצא בשנת 1971, ומוזיקה שהקליטה לפסקול של סרט.



הכל החל עם להקה זו בשנת 1969 כשמוראז הגיע ללונדון עם הבסיסט ז'אן ריסטורי במטרה למצוא זמר ומתופף. לאחר שפרסמו מודעה בעיתון המלודי מייקר, הם ניגשו לערוך אודישנים ומצאו את המתופף בן ה-17, ברייסון גרהאם. להרכב הצטרף גם הסולן לשעבר של להקת WORLD OF OZ, דייויד קיובינק.


אבל לצד קיובינק הם מצאו כי גם הזמר של להקת IF הבריטית פנוי ומוכן להצטרף אליהם. אז מוראז החליט לקבוע לפי משימה: על השניים הוטל לכתוב תוך עשר דקות מילים ללחן שניתן להם. קיוביק הצליח לכתוב מהר יותר את המילים לשיר ושמו PALE SKY וניצח.

החבורה טסה לשווייץ ושם הוחלט לקרוא ללהקה בשם MAINHORSE AIRLINES. את האישור נתן להם המיליונר השבדי סאם מיסגס, שמימן את הסיפור. באותה תקופה הוא מימן להקה נוספת ושמה סופרטרמפ, שתחזיר לו בהמשך את השקעתו ובגדול (בניגוד למוראז וחבריו).


בשנת 1970 חתמה הלהקה, שקיצרה את שמה, בחברת התקליטים 'פולידור' ושנה לאחר מכן יצא תקליטה. המכירות לא היו היסטריות וההרכב לא שרד את האכזבה. השירים נגישים ועסיסיים (תקשיבו ל- BASIA האהוב עליי). גם הקטע המסיים, GOD, נפלא, ארוך ופרוגרסיבי להפליא.


במלודי מייקר לא התלהבו מהאלבום וכך נכתב בביקורת: "לרוב מדובר בתקליט עם גיטרות בוערות ואורגן שנשמע כיוצא מבית הספר של קית' אמרסון. אבל זה הרכב שגרתי עם מוזיקה שגרתית. זה פשע להיות בינוני בביזנס הזה". בעיתון SOUNDS נכתב בביקורת: "יש להם רעיונות מעניינים בצלילים ובעיבודים. אבל האלבום צפוי ברובו".

עכשיו אחזור, ברשותכם אל המשך בנייתה של להקת REFUGEE.



שלושת חברי הלהקה ערכו חזרות רבות במטרה להופיע עוד לפני הקלטת אלבום הבכורה. זו הייתה החלטה נבונה. ההופעה הראשונה ל-2 בדצמבר 1973 במועדון ROUNDHOUSE שבלונדון, כשהרפרטואר נע בין חומר מקורי חדש ושירים ישנים של הנייס.


ההקלטות הפכו פוריות ביותר כשמוראז מלהטט בין קלידיו באולפן ובאופן מרשים. קטע הפתיחה האינסטרומנטלי שכתב, PAPILLON, נקרא כך כי חברי הלהקה הרגישו שצלילי סינטי המוג מזכירים להם פרפרים. גם סרטו של סטיב מקווין, שהיה להיט גדול אז בבתי הקולנוע, השפיע.



הקטע השני באלבום, SOMEDAY, מכיל בתוכו הרבה כאב ולא סתם. הוא נכתב על התפרקות נישואיו הראשונים של לי ג'קסון. צד א' של התקליט נחתם עם היצירה הארוכה THE GRAND CANYON SUITE. מוראז כתב את המוזיקה ליצירה זו אחרי שצפה בסרט דוקומנטרי של הבי.בי.סי על הגרנד קניון. הוא ביקש מג'קסון לכתוב לזה מילים אך הבסיסט נתקף במחסום יצירתי עד שבלילה חלם שהוא עף מעל קניון תוך שימוש בידייו ככנפיים.

צד ב' של האלבום נפתח בקטע האינסטרומנטלי RITT MICKLEY. השם המוזר בא בעקבות מבטאו השוויצרי של מוראז כשבא להגיד את המילה RHYTHMICALLY (קצבי). והקטע שחותם את האלבום נקרא CREDO והוא יצירה מתקדמת ומרשימה מאד לאלבום מנצח.

אחד האנשים שהתרשמו מאד לטובה מהאלבום של REFUGEE היה קית׳ אמרסון. ג'קסון הגיע לביתו עם ההקלטה כדי להשמיע לו ולקבל פידבק. התגובה של אמרסון הייתה כתדהמה. אבל האלבום לא נמכר לרוב כשיצא, למרות שהביקורות היו חיוביות והעתיד נראה מבטיח. היה אף דיבור על הקלטת אלבום שני ויציאה לסיבוב הופעות בארה"ב כלהקת חימום לאריק קלפטון.

אבל בסוף הקיץ של 1974, אירע הדבר שפירק את הלהקה.


דוויסון המתופף קרא כהרגלו את מגזין המלודי מייקר ולפתע נחו עיניו על כתבה ובה דווח על פרישתו של הקלידן ריק וויקמן מלהקת יס. הוא נסע מיד לביתו של מוראז, הראה לו את העיתון ואמר לו שבטח להקת יס תרדוף אחריו. מוראז השיב שאם תגיע הצעה כזו אז הוא ידחה אותה על הסף.

אך דוויסון היה מודאג מאד ובצדק. השיחה הזו עם מוראז לא הרגיעה אותו.



אחרי שלהקת יס ניסתה ללא הצלחה כמה קלידנים מחליפים לוויקמן (כולל את ואנגליס, הקלידן של קט סטיבנס והקלידן של להקת WALLY) גילה המנהל של הלהקה, בריאן ליין, את שמו של מוראז. ליין הזמין את מוראז לחזרה ושם הוצעה לו עבודה בלהקה ותמורת שכר מפתה. מוראז הסכים וכינס את שני חבריו ל-REFUGEE להודיע להם על פרישתו לטובת הלהקה הגדולה ההיא.


זרקור על להקת הפרוג GRACIOUS


להקת הפרוג הבריטית GRACIOUS הוקמה עוד באמצע שנות השישים על ידי הגיטריסט אלן קאודרוי והמתופף/זמר פול דייויס. שניהם למדו באותו בית ספר ובתחילה הם קראו לעצמם SATAN'S DECIPLES, בהשפעת האווירה הקתולית בבית ספרם. אחרי כמה שנים ומיליון קאברים לשירים - הצטרף אליהם הקלידן מרטין קיטקאט. הבסיסט טים ויטלי היה הבא בתור להצטרף.


השם GRACIOUS הומצא על ידי מנהלם החדש. קאודרוי לא סבל את השם הזה אך הוא נאלץ לסגת מסירובו כי היה במיעוט. מה גם שלא היה לו רעיון אחר להציע. להרכב היה אף העונג להיות להקת החימום לקינג קרימזון. הדבר השפיע מאד על קיטקאט הקלידן לקנות מלוטרון.


בשנת 1969 הקליטה הלהקה תקליטון, לחברת פולידור, עם השירים BEAUTIFUL ו- OH WHAT A LOVELY RAIN. התקליטון לא נחל הצלחה והלהקה פנתה ליצירה פרוגרסיבית יותר ועבדה על יצירה שקראה לה OPUS 31 ובה ביקשה לתאר את ארבע העונות כגרסה מודרנית ליצירה של ויואלדי.



ב-2 בדצמבר 1969 התקבלה הצעה מחברת התקליטים המתקדמת החדשה, VERTIGO, לחתום על חוזה הקלטות. חברי הלהקה, שרצו דווקא לחתום בחוזה אחר שהוצע להם מטעם חברת התקליטים ISLAND, מצאו את עצמם בסוף חותמים להצעה הראשונה.


קיטקאט ביקש בזמנו מחברת המלוטרון בה הוא קנה את הכלי שלו, שתסדר לו צלילים מובילים בשני צידי המלוטרון. המלוטרון האורגינלי נבנה כך שבמקלדת הימנית שלו נמצאו כל הצלילים המובילים (חלילים, STRINGS, BRASS וכו') ואילו במקלדת השמאלית היו הצלילים הפחות מובילים (צ'לו, גיטרה). הבעיה הייתה להעביר בין הסאונדים במלוטרון. כל מעבר סאונד היה לוקח כעשרים שניות עד שמערכת הסלילים של הסאונד שנבחר הייתה יושבת במקומה מול ראשי הטייפים שבתוך המלוטרון. בהופעות זה היה פשוט סיוט לעשות מעבר צלילים. בבקשתו זו, קיטקאט הבטיח לעצמו סאונדים מובילים בשני צדדי המלוטרון.


באביב 1970 יצא אלבום הבכורה של הלהקה (עם העטיפה הלבנה הנפתחת). בארה"ב הוא יצא בחברת CAPITAL ועם עיצוב עטיפה שונה. יש בתקליט הבכורה הזה מוטיבים קלאסיים לצד הרמוניות בסגנון הביטלס, קטעי בוגי לצד רוק מתקדם מרחף ורווי מלוטרונים. הקטעים כאן מורכבים למדי ושונים זה מזה. זה מדהים לחשוב שחלק מחברי הלהקה פסעו לראשונה באולפן הקלטות להקלטת הדבר הזה. טכנאי ההקלטה באולפני פיליפס, יו מרפי, לא היה איש נחמד והוסיף מתח לאווירת ההקלטה.



הצד הראשון של האלבום הוא יצירת סוויטה בשלושה חלקים.

הקטע הראשון, INTRODUCTION, הוא בדיוק כפי ששמו משקף. הוא מציב לנו את הסיפור של גן עדן מול גיהנום. הקטע הבולט באלבום הוא הקטע השני שנקרא HEAVEN, שיש בו לו מעט קטעי ריחוף שמיימיים יפהפיים. עבור חברי הלהקה, לשמוע באולפן את יצירתם עם צלילי מלוטרון כאלו היה כתחושת אורגזמה. דמעות של אושר נקוו בעיניהם. הקטע שחותם את צד א' נקרא HELL והוא כמובן בא לשקף מוסיקלית את נוראיות המקום ההוא.

צד ב' נפתח בפוגה ברה מינור לצ'מבלו, שתי גיטרות ובס.


לאחר מכן מגיעה היצירה הארוכה שנקראת THE DREAM. המוטיבים הפסיכדליים הולכים כאן יד ביד עם הרוק המתקדם הסימפוני. פשוט יפהפה, אך אלן קאודרוי הגיטריסט סיפר: "רצינו להקליט את היצירה הזו בחלקים ואז לחברם, אבל המפיק אמר לנו לנגן את הכל בבת אחת, כי מסתבר שהוא לא רצה להשקיע זמן נוסף אחר כך כדי לערוך את זה".



עיתון 'מלודי מייקר' הבריטי פרסם ביקורת על התקליט ביולי 1970: "הלהקה מטפסת עם הבאך שלה על העץ הלא נכון. לעשות עיבודי רוק ליצירות קלאסיות כבר לא ממש עושה לנו את זה. הלהקה מנגנת טוב למדיי אך התוצאה של המוזיקה שלה משעממת ויומרנית".

עיתון DISC הבריטי פרסם ביקורת בספטמבר 1970: "הלהקה הטובה הזו עושה שימוש טוב עם המלוטרון שלה. יש להם צליל מרשים והמוזיקה שלהם טובה וקשה לקיטלוג. לפעמים זה אפל ומריר ולפעמים שקט ויפהפה".


בעיתון RECORD BUYER נכתב בביקורת אז: "זה תקליט מאד מוזר. הוא נע בין צליל פראי לצליל מתקתק. הקטע THE DREAM מתנודד בטירוף ויש שם פסנתר חשמלי בסגנון ג'אזי. התופים מוקלטים באופן מוזר ונשמעים כאילו הם בחדר אחר משאר הלהקה. השירה הורסת פה ושם את המוזיקה אבל האלבום נותר מרתק".



באותה שנה הוקלט גם תקליטון בשם ONCE ON A WINDY DAY, שבהופעות נמתח עד לכדי 18 דקות עם סולואים והשפעות מקינג קרימזון. אך חברת התקליטים דרשה לקצץ את העניין לפורמט של תקליטון ולחץ רב נוצר מזה.


כשהגיע הזמן להופיע בפסטיבל האי ווייט, מול מאות אלפי אנשים, קרה ללהקה דבר שהעיב על ההופעה; המלוטרון של קיטקאט הפסיק לפתע לעבוד. דווקא כשהלהקה ביצעה בהשמעת בכורה את יצירתה החדשה, SUPERNOVA. כשקיטקאט ניסה לתקן את הכלי, מיהרו המצלמות לתעד אותו כאילו מדובר בגימיק מוזיקלי, כפי שנהג לעשות קית' אמרסון לאורגן שלו.



חברי הלהקה הקליטו בקיץ של 1971 אלבום שני ומצוין, ששמו המקורי היה אמור להיות SUPERNOVA, אך הוא נדחה על ידי חברת התקליטים ויצא באיחור רב, תחת השם THIS IS... GRACIOUS. גם הפעם טכנאי ההקלטה היה יו מרפי ומריבות רבות פרצו באולפן בין חברי הלהקה. כשהתקליט יצא - הלהקה הייתה מפורקת. הפירוק הרשמי נעשה ב-5 באוגוסט 1971.



בנסף למריבות המוזיקליות, גם העניינים העסקיים, אותם ניהל מנהלה שבכלל היה רופא שיניים, לא הביאו כסף טוב לקופה. לכן היצירה המרהיבה הזו יצאה בתת-לייבל קטן של חברת פיליפס שנהג להדפיס תקליטים מוזלים של אמנים ולהציגם בכותרת THIS IS... לכן כך גם נקרא אלבום זה, בסופו של דבר.



תת-הלייבל הזה היה כה זול עד שבצד האחורי של התקליט המקורי הודפסה פרסומת שלא קשורה כלל לאלבום. את עטיפת האלבום השני אייר רוג'ר דין, אך סגנון האיור שלו כאן שונה מהסגנון הידוע שלו בהמשך לעטיפות של יס, גרינסלייד ועוד...


צד א' של התקליט השני הזה מכיל יצירה ארוכה בת ארבעה חלקים בשם SUPER NOVA. במקור היו אמורים להיות ביצירה הזו חמישה חלקים, אך הזמן המוגבל על גבי הויניל אילץ את חברי הלהקה לקצר אותה קצת. הקטע החמישי היה אמור להיות השיר WHAT'S COME TO BE, שנכלל בצד השני של האלבום.


אחד הקטעים בצד השני נקרא CBS, בגלל שהלהקה אהבה אז את להקת שיקגו המצליחה, שהייתה חתומה בחברת התקליטים ההיא. קיטקאט אף השתמש בקטע זה בצליל כלי הנשיפה במלוטרון שלו, כדי לדמות את הגישה של שיקגו. בעיתון רקורד מירור נכתב אז ביקורת לא נלהבת.


הלהקה התאחדה, ב-6 באפריל 1972, להופעה אחת במועדון מארקי בלונדון. הכרטיסים נחטפו חיש מהר, אך היה ברור לחברי הלהקה שאין טעם להמשיך כל עוד אין כסף בעניין.


פינת "פרוג איטלקי" - והפעם זה התקליט ATLANTIDE של להקת THE TRIP.


זה הוא אלבום האולפן השלישי של להקה זו והוא יצא בשנת 1972, עם הרכב מחודש בהשתתפות ג'ו וסקובי (קלידים, שירה), ארוויד אנדרסון (בס, שירה) ופיוריו צ'יריקו (תופים, כלי הקשה) שנכנס לאחר עזיבתו של מתופף הלהקה המקורי, פינו סינונה.

הגיטריסט בילי גריי עזב את הלהקה לקריירת סולו ולא הוחלף, אז הלהקה המשיכה כשלישייה שפנתה לצליל שנשען על קלידים ומדי פעם הזכיר את אמרסון, לייק ופאלמר. התוצאה הראשונה של ההרכב החדש הזה היא אלבום קונספט בהשראת המיתוס של אטלנטיס. עטיפת התקליט המצוירת, המורכבת והיפהפיה באה לתאר את התוכן המוזיקלי המורכב.



הפתיחה האינסטרומנטלית, שבאה כשם התקליט, נועדה להראות זריחה מרהיבה ביבשת אטלנטיס. זה מתחיל ברכות על ידי צלילי פסנתר חשמלי עדינים, ואז הקצב עולה וזרועות השעון מתחילות ללכת אחורה, מהר יותר ויותר. כשהקצב נרגע, המוזיקה מעלה באוב נוף חלומי ואקזוטי.


לאחר מכן מגיע הקטע EVOLUZIONE שבו המוזיקה והמילים מתארות את סימני החיים הראשונים ביבשת המסתורית והציוויליזציה שלה שבה מוחות ריקים עוקבים בעיוורון אחר המנהיג הנבחר שלהם, הנבחר, שמתגלה כאיש רע וחסר רחמים שמתריס מול אמא טבע ומחפש עוד כוח לעצמו.


בקטע השלישי, LEADER, אנשי אטלנטיס מאמינים במנהיגם ובהבטחותיו לחיים טובים יותר בעתיד בו האנרגיה שולטת... ואז בא הקטע שחותם את הצד הראשון, ENERGY, ומתאר באופן אינסטרומנטלי את הרגע שבו האנרגיה, שמקורה בכוח בלתי מוגבל, מתפרצת. הטירוף של המנהיג מתפוצץ וכל בני האדם הופכים לעבדים.

הקטע ORA X פותח את הצד השני של התקליט ונותן קול לטירוף של המנהיג שרוצה להיות מלך לעולמי עד, אבל הרעם מתקרב ואנרגיה פורצת דרך נושבת במנהיג וחסידיו כלפי למעלה.


הקטע ANALISI הוא סוג של אזהרה לעתיד. האשליה לרתום את אמא טבע מתפוררת כאשר גברים שאינם משתמשים בכוחותיה החיוניים בצורה הנכונה ונסחפים בכוחה. יבשת שלמה נהרסה על ידי תאוות בצע כי המונים טיפשים לא נלחמו כדי לחיות בחופשיות אלא בחרו למלא אחר הבטחותיו הריקות של מנהיג חסר מצפון וחסר רחמים.


קצב של צעדה אפלה מוביל את הדרך אל שתי הרצועות האינסטרומנטליות האחרונות, DISTRUZIONE (הרס) מתאר אנרכיה וקטקליזם וכולל סולו תופים. התקליט נחתם עם IL VUOTO (הריק) הקצר שסוגר את האלבום ומתאר את הרגעים האחרונים של אטלנטיס, שנמחקה מהמפות ושקעה בים. הניצחון של אמא טבע היה חסר רחמים.

אין ספק שהקונספט שהתקליט בא לתאר עדיין ממשי גם לימינו.


על האלבום TIME IS של להקת הרוק המתקדם הבריטית RAW MATERIAL, שיצא בשנת 1971.



לפני זה, נלך קצת לאחור; שני מייסדי הלהקה היו האורגניסט קולין קאט והבסיסט פיליפ גאן. אחרי שהם עזבו את הקולג', הם החליטו לצרף אליהם נגנים נוספים והגיטריסט, ג'ון ברקהרסט, הצטרף. פול יאנג הושם בעמדת התופים.


הלהקה החדשה הוציאה שני תקליטונים ויצאה למצוא קהל במועדונים השונים. באחת מגיחותיה היא נתקלה בסקסופוניסט מיק פלצ'ר - שלפני כן היה חבר בלהקות DANIEL ו- STEAM.


כשהקשבתי לאלבום הבכורה של להקה זו, שנקרא כשם הלהקה, לא נפלתי ממנו. אבל האלבום השני הזה שלה? פה חבריה שכנעו אותי ביצירתם, שיצאה בנובמבר 1971 בחברת התקליטים NEON.




זה נפתח עם צלילי רוח סערה ומקפיאה שמובילים לתוך המערה של ICE QUEEN. קטע נהדר זה שפותח את האלבום מזכיר לי, משום מה, את היצירה KILLER של ואן דר גראף ג'נרייטור. והאמת? אין בזה שום רע!



משום מה, הביקורות על האלבום לא חיוביות. במלודי מייקר נכתב עליו כך: "כמה שהלהקה הזו מנסה להיות יצירתית, היא לא יצירתית דיה. אז יש לנו פה קטעים ארוכים שמנסים להגיע לשיאים אבל מתמוטטים בגלל המחסור ביסודות".

אבל אם תשאלו אותי, אגיד לכם שזה אלבום פשוט נהדר, שהפך מאד נדיר עם הזמן, בקרב אספני ויניל.


פינת "פרוג איטלקי" והפעם משהו מסחרר למדי, שיצא בשנת 1972 בשם YS, והלהקה שביצעה אותו היא IL BALLETTO DI BRONZO.


להקה זו החלה לפעול בנאפולי בסוף שנות השישים ובשנת 1970 הוציאה אלבום בכורה בסגנון פסיכדלי, בשם SIRIO 2222.

שנתיים לאחר מכן יצא המאסטרפיס הזה, עם הרכב מחודש בהשתתפות חברי הלהקה המייסדים לינו אג'לו (גיטרה) וג'יאנצ'י סטינגה (תופים) יחד עם ויטו מנזארי (בס) וג'יאני לאונה (שירה, אורגן, פסנתר, מלוטרון, מוג ועוד).


זה אלבום קונספט שנוצר בהשראת האגדה על עיר מיתית שנבנתה על חוף בריטניה ולאחר מכן נבלעה על ידי האוקיינוס. יש פה הרבה שינויים בקצב (שחובבי פרוג אוהבים לרוב), קלידים נפלאים ועסיסיים, סולאי גיטרה מסחררים, צלילי בס חזקים ותיפוף אנרגטי. הקשבה ראשונה עלולה לגרום להצפת יתר. הקשבות נוספות יביאו את העדנה.



המילים המעורפלות מציירות תמונות איומות של ייסורים ופחד ואין ספק שיש מצב רוח אפל סביב כל האלבום שלא מומלץ למי שמחפש משהו להירגע איתו.


הקטע הפותח, INTRODUZIONE (מבוא) קובע את האווירה. קול על טבעי אומר לשורד האחרון מהי "המציאות האמיתית" ואז מורה לו לצאת למסע כדי לספר לכולם את מה שהוא שמע. ההצגה מתחילה... הקול דוחק חזק והאדם האחרון מרגיש את כאב הדברים שהבין, כאב הדברים שחווה... "שירתו של יום סוער / עלה אחרון של עץ גוסס / יום השמש הראשון באפריל / גוף חם, יד קרובה אליו...”. אלבום לא קל לעיכול ראשוני.


הקטע PRIMO INCOTRO (פגישה ראשונה) מתאר את החלק הראשון של המסע. הגיבור ממשיך ללכת, הוא חוצה מישורים והרים והולך עוד ועוד בלי לחזור אחורה. לבסוף הוא נתקל באדם אחר... "אדם נמצא שם ופניו מופנות / הקיסוס כבר מכסה את גופו / שחור הוא הדם על פצעי אוזניו הקרועות...". בשלב זה, הקול המסתורי מאלץ את הניצול לצעוק את כל מה שהוא מרגיש שגוסס בתוכו. הרוח סוחבת את המילים הלאה והגיבור מתחרש...


הקטע SECOND INCONTRO (מפגש שני) מתחיל בשירת "א-קפלה". הגיבור חירש עכשיו אבל הוא עדיין יכול לראות. הוא רואה נשים בחושך שמוכנות לבגוד או גברים טובים שמתים בזמן שהרשעים והחזקים חיים וצוהלים. הניצול לא יכול לעצור והולך רחוק יותר עד שהוא פוגש אדם אחר עם זרועותיו פרושות על צלב. הוא מתקרב ויכול לראות שבעיניו של הצלוב יש מסמרים. "הוא הרגיש את הכאב של הפצעים האלה / ואז האור כבה...". עכשיו הגיבור שלנו חירש ועיוור!


תודו שזה קונספט חזק מאד.


הלהקה התפרקה בשנת 1973 לאחר יציאתו של הסינגל LA TUA CASA COMODA (הבית שלך נוח). קטע זה יצא כבונוס בגרסת דיסק של האלבום. כמו כן, חלק מהאלבום YS הוקלט גם בשפה האנגלית וזה יצא לפני שנים בגרסת דיסק נפרדת וראויה.


הפעם אני שם זרקור על האלבום A TIME BEFORE THIS של להקת JULIAN'S TREATMENT שיצא בשנת 1970.


ובכן, יש לנו פה אלבום כפול ומיוחד שמביא מוטיבים של מדע בדיוני עם ניחוחות רוק מתקדם ובהם הצליל הבולט במיוחד של אורגן ההאמונד, מידיו של מנהיג החבורה והמלחין, ג'וליאן ג'יי סאווארין, שגם עסק בכתיבת סיפורי מדע בדיוני ומותחנים יחד איתו היו בלהקה גם דל ווטקינס בגיטרה וחליל, ג'ון דובר בבס וג'ק דראמונד בתופים. הנשק הסודי בלהקה הזו היא הזמרת קאת'י פרודן שמביאה דרמה בריאה לדבר הנהדר הזה, שהוא עיבוד מוזיקלי לאחד מסיפוריו של סאווארין.


ב-9 במרץ בשנת 1970 הופיעה הלהקה במועדון מארקי הלונדוני ואז פורסמה כתבה על הלהקה במלודי מייקר: "השם הזה של הלהקה הוא לא המקורי ביותר בו נתקלנו אבל הוא בהחלט מקיים את שעומד מאחוריו. ג'וליאן ג'יי סאווארין, האיש שמאחורי הפרויקט, מקווה באמת לרפא את העולם מהאדישות שאופפת לא מעטים בקהל עולם הפופ. את הלהקה הזו הקים סאווארין, שמנגן באורגן, לפני חצי שנה. המטרה שלו הייתה להציג באופן מוזיקלי מחזה, בן שלושה חלקים, שכתב. כיום הוא מרוצה מהביקורת החיובית שהוא מקבל מהתקליט. ג'וליאן: 'נהגתי מזה זמן רב לכתוב סיפורי מדע בדיוני. זה התחיל כתחביב ואז זה הפך לספר. הכיוון שלי הוא ליצור טרילוגיית תקליטים שתכסה את הסיפור שכתבתי'. אני תוהה האם מדובר בלהקה אמיתית או בפרויקט של איש אחד ונגני ליווי מסביבו.



ג'וליאן מסביר: 'ברור ששאר חברי הלהקה לא נלהבים על מדע בדיוני כמוני. אני שופט אנשים לפי המחויבות שהם מסוגלים לתת לפרויקט הזה. היה לנו רגע לא טוב בלהקה הזו לפני כחודשיים אבל הצלחנו להישאר מאוחדים. כל אחד בלהקה הזו הוא אינדיבידואליסט וגם מחויב למוזיקה שלנו. אנחנו נתפרק אחרי השלמת שלושת האלבומים'.

אחרי שהקשבתי לדעותיו של ג'וליאן בנוגע לחיי העבר והעתיד של האנושות על גבי כדור הארץ - נראה לי שקהל המועדונים לא יקבל בחיבוק רב את הלהקה הזו כשתבוא להופיע מולו.


ג'וליאן: 'ברור שהמוזיקה שלנו תישמע מוזרה לקהל. וברור שאני לא יכול לבוא ולומר לאנשים שהמטרה שלי היא לחנך אותם. הקהל האוהד ביותר שלנו כרגע נמצא בקולג'ים. אנחנו רוצים שאנשים יקשיבו למוזיקה שלנו ויחליטו בעצמם מה לעשות איתה. אני לא מצפה מאנשים לאהוב את זה. עם זאת אני בטוח שזה יצליח בסופו של דבר. מסביבנו יש מספיק להקות שעובדות על מוזיקה גופנית. אנו באים לדבר אל הנפש'. כרגע נמצא בחנויות תקליטון חדש שיצא מהלהקה הזו, שנקרא PHANTOM CITY. זה שיר שנלקח מהאלבום הכפול הראשון וג'וליאן נראה מופתע שהתקליטון הזה נמכר".



עד כאן הכתבה שמצאתי במלודי מייקר והנה מה שמבקר הבית של עיתון קנסינגטון פוסט כתב על ההופעה של הלהקה במארקי:

"רעש גדול מאד היה הדבר הראשון שפגע בי במועדון הפופ האפלולי של סוהו. ההגברה הגיעה לנקודת שבירת אוזניים ותווי בס כמעט קרעו את המעיים. צלילים עפו מהמגברים ופגעו בעור התוף כמו גושי גרניט. המתופף לקח סולו ששמעתי אותו מתחרה רק על ידי בתו בת השנה של חבר שלי ובידיה כפית וצלחת.


זו הייתה להקה שנקראה 'הטיפול של ג'וליאן'. היא באה ממערב לונדון והוקמה לפני כשנה. האלבום הראשון והסינגל הראשון שלה אמורים לצאת בחודש הבא. אז הם התחילו לנגן, עם תופים, שתי גיטרות ואורגן. הרעש היה שם בהחלט, אבל מורכבות ודמיון שנשמעו לעתים נדירות ניכרו מאחורי הרמקולים הצורמים.


ככל שהאוזניים שלי התרגלו, הרגשתי יותר ויותר את הדופק של המוזיקה ואת המומחיות שהושקעה בה. האמרגן של הלהקה המליץ לי לנסות ולשמוע סביב הרעש. באמצע השיר הראשון עלתה לבמה החברה האחרונה והאטרקטיבית ביותר. קאת'י פרודן בת ה-21 עם שיער אדום עד המותניים וקול ענק. הייתי רוצה לשמוע את זה פחות מעוות על ידי ההגברה של המארקי.



ג'וליאן אמר לי אחר כך, 'שלא היינו הציוויליזציה האנושית הראשונה על פני כדור הארץ. נניח שהיו לפנינו אנשים שהשמידו את עצמם כמעט לחלוטין עם פצצה גרעינית או משהו כזה'. הוא המשיך והרחיב את התיאוריה שלו שייתכן שהאנשים האלו היו מכוכב אחר. הוא השווה אותם לאירופים שלפני מאות שנים יכלו לצאת בסירת משוטים כדי למצוא איים באוקיינוס ​​השקט.


כשהם מצאו את האי שלהם, הם נשארו במקום ויצרו ציוויליזציה חדשה. ג'וליאן: 'כתבתי ספר על זה במקור אבל אף אחד לא היה רוצה לקרוא על זה עדיין, אז בתור מוזיקאי ניסיתי להביא את זה לתוך המוזיקה. שאר חברי הלהקה מתעניינים יותר במוזיקה מאשר בתיאוריה, אבל הם מוכנים ללכת איתי. היה לי מזל למצוא את האנשים האלו, קאת'י הצטרפה אלינו רק לפני ארבעה חודשים'...



...האלבום הראשון שלהם עוסק ב'זמן שלפני': עם הקולוניסטים המקוריים של ג'וליאן. האלבום השני שלהם עדיין בשלב ההכנה וימחיש את הזמן הנוכחי, כשהאלבום השלישי יעסוק בעתיד כפי שג'וליאן רואה אותו. אני לא מצויד מבחינה פילוסופית לדון בעתיד התיאוריות של ג'וליאן, אבל המוזיקה שלו טובה ואני חושב שנשמע עוד הרבה מהטיפול של ג'וליאן".



הנה ביקורת שמצאתי על האלבום במלודי מייקר: "עם כל הכבוד, ארבעה צדדים של אורגן מהדהד וקולות נשיים יוצרים שעמום חוצה גלקסיות".

בעיתון רקורד מירור נכתב בביקורת: "בדרך כלל, אלבומים המתובלים באפקטים אולפניים נופלים למחלקת היומרנות המאוסה, אבל האלבום הזה לא עושה זאת ואף מצליח להעביר אותנו לעולם עתיר דימויים".

בעיתון ביט אינסטרומנטל נכתב בביקורת: "זו חוויה קוסמית בצורת תריסר פרקים, המתפרשת על פני ארבעה צדדים. זו הפקה מנצחת שעושה שימוש מושלם בקולות, אפקטים ונגינה".


למי שאהב את האלבום ורוצה לגשת לחלק השני של הסיפור, שייגש לאלבום הבא של סאווארין, שהפעם יצא תחת שמו בשנת 1973 (ולא בשנת 1971 כפי שכמה מקורות טועים ומטעים) ונקרא WAITERS ON THE DANCE.



יש באלבום הזה את אותו קו מוזיקלי של קודמו, כשהזמרת הפעם היא ג'ו מיק, שהייתה לפני כן חברה בלהקת CATAPILLA.

בעיתון DISC נכתב בביקורת על האלבום, במרץ 1973: "האלבום מבוסס על ספר בשם זה, שנכתב על ידי מר סאווארין. ההאזנה לאלבום תהיה אפקטיבית יותר לאחר שתקראו את הספר, שזכה לביקורות טובות. האלבום מהנה מאד".


להקת EKSEPTION ההולנדית נחשבת כיום לאחת המצליחות יותר שיצאו מהולנד בסוף שנות השישים. העיבודים המתקתקים-יחסית ליצירות קלאסיות ידועות הפכו את הלהקה לפופולרית מאד גם לאלו שלא חיפשו את הרוק המתקדם שלהם עם 'רוק'.


קלידן הלהקה, ריק וואן דר לינדן, הוביל בגאווה את ההרכב הזה עם נגינה מופלאה באורגן ההאמונד, המלוטרון, הפסנתר והצ'מבלו שלו.


הכל התחיל עם החמישית של בטהובן, הקטע שפותח את אלבום הבכורה של הלהקה. אך הקטע הקלאסי הגיע במקרה למחנה הלהקה. זה היה כשחבריה נכחו בפסטיבל להקות והחליטו להביא קטע שייחד אותם מהשאר. מישהו מהם הציע לאלתר על החמישית של בטהובן וכך התחיל קונספט שנמשך כמה אלבומים וסיבובי הופעות ארוכים, כולל גיחה לארצנו באפריל 1972.



בכל אופן, ההופעה בפסטיבל ההוא גרמה לחברת 'פיליפס' להתעניין בלהקה ולהחתימה. אך כשהגיע הרגע להקליט את החמישית של בטהובן נתקלה הלהקה במחסום ממנהל התזמורת הפילהרמונית של הולנד שסירב לתת לתזמורתו להקליט את הקטע בשביל להקת רוק. הוא ראה בזאת חילול קודש.


בלית ברירה פנתה הלהקה לחפש ביצוע של תזמורת אחרת ולהשתילו בביצוע שלה. הפיתרון הגיע מלקיחת ביצוע שכזה מתקליט קלאסי קיים.


בתקופה ההיא מנתה הלהקה חמישה חברים: הראשון הוא ריק וואן דר לינדן באורגן. בשלב הזה כבר היה לו עבר מוסיקלי עשיר כנגן עוגב מקצועי שהופיע עם התזמורת הפילהרמונית מהאג. השני בלהקה הוא ריק ואן דר ברוק שמומחה לכלי נשיפה ממתכת. ברוק החל לנגן בגיל שמונה ושלוש שנים לאחר מכן הוא כבר התיישב בלהקה יצוגית של הולנד בשם 'סקיימאסטרס'. השלישי הוא דיק רמלניק שמנגן בסקסופון וחליל. הבסיסט הוא קור דקר והמתופף הוא פיטר דה ליאו.


בשנת 1971 צירפה הלהקה לשורותיה את הזמר (הקצת בינוני לטעמי) סטיב אלט. ההרכב הזה עם אלט הקליט את התקליט השלישי המצויין שנקרא EKSEPTION 3. זהו סוג של תקליט קונספטואלי שמבוסס על סיפור עם מוסר השכל.




עלילת הסיפור בתקליט מתרחשת על כוכב לכת קטן בשם B612. יש בכוכב הזה שני הרי געש פעילים וגר בו נסיך שתפקידו היומי הוא לטאטא את אותם הרי געש. יום אחד מוצא הנסיך פרח מוזר שמאלץ אותו לשרתו ולדאוג לכל מחסורו. הנסיך עושה את הנדרש אך לא מקבל הכרת תודה מהפרח. הפרח והנסיך באו, לפי תיאורים שסיפקו בזמנו חברי הלהקה, לשקף את פער הדורות.


פינת "פרוג איטלקי" והפעם זה תקליטה השני של להקת LATTE E MIELE, שיצא בשנת 1973 ונקרא PAPILLON.


היה זה עוד ניסיון למזג השפעות קלאסיות עם רוק, פופ וג'אז - במה שנשמע קרוב מאד ללהקת ELP - אבל לא כולם השתכנעו מטיבה של יצירה זו, שלטעמי האישי נשארה מעניינת ביותר, למרות שקטעי השירה יכלו להיות טובים יותר.


הלהקה נוצרה בשנת 1971 ובמהרה גובשה כשלישיית קלידים באותו סגנון כמו ELP או LE ORME האיטלקית. לחברי הלהקה הייתה טכניקה טובה אבל נוסחת הקלידים/בס/תופים שלהם הייתה חוזרת על עצמה ומעורבבת עם קול מלודי עם תוצאה לא משכנעת מדי.

הפרויקט של PAPILLON התחיל כסיפור אגדה שמיועד לילדים, לאחר מכן שולבו כמה סוגיות מוסריות בסיפור כולל אפליית השונה.



יצירת הנושא היא סוויטה ארוכה המחולקת לשמונה חלקים (פתיח ושבעה קטעים נוספים) המספרת את סיפורה של בובה מעץ בשם פפיון. העלילה נשענת על הסיפור של פינוקיו כשהפתיח האינסטרומנטלי המצוין קובע את האווירה.


מיד לאחר מכן מתואר לנו בשירה שהבובה בורחת ממחנה של מופע נודד שבו היא נועדה לבדר את הציבור. לאחר הבריחה, פפיון מגיע לשוק של כפר שם הוא פוגש ילדה קטנה שמעוררת את רגשותיו. אנשי הכפר חושבים שהוא רוצה לפגוע בילדה ומכניסים אותו למעצר. אחר כך הם מעמידים אותו למשפט ופפיון נידון למוות. רגע לפני ההוצאה להורג הוא מתחיל לבכות והופך לילד קטן ממשי שבסוף מצליח לברוח מגורלו המר.


צד ב' של התקליט נפתח עם עוד סוויטה ארוכה שנשענת על יצירה של בטהובן (PATHETIQUE). גם צד זה הוא חגיגה לאוהבי הפרוג רוק בשנותיו הטובות וצליליו המיוחדים. שימו לב - אלבום זה הוקלט גם בגרסה אנגלית אך יצא לאור רק שנים רבות לאחר מכן.


להקת CRESSIDA הבריטית הוציאה שני אלבומים נהדרים ב-1970 וחזרה בסוף אותה שנה אל תהום השכחה למשך שנים ארוכות. האלבומים האלו נחשבים מאז לפריט אספנים רציני, בין השאר בשל העובדה שיצאו בלייבל VERTIGO הידוע והנחשק.


הרכב הלהקה כלל את אנגוס קולן בשירה. ג'ון הייוורת' בגיטרה (באלבום הראשון), ג'ון קאלי בגיטרה (באלבום השני), פיטר ג'נינגס באורגן האמונד, פסנתר ומלוטרון, קווין מקארת'י בבס ואיאן קלארק בתופים.


להקת קרסידה החלה להופיע ברחבי לונדון בשנת 1968 ולאחר גישוש לחתימה בחברת ELEKTRA הגיעה הצעה מפתה מחברת PHILLIPS לתת-הלייבל שלה, שנקרא כאמור VERTIGO.


באוגוסט 1969 נערך אודישן לקלידן וג'נינגס זכה בתפקיד. גם הלהקה זכתה באורגניסט האמונד כשרוני מאד. ההרכב החדש נסע מיד לאחר הצטרפותו של ג'נינגס להמבורג להופעות במועדון סטאר קלאב.



מיד עם החזרה מגרמניה, נכנסו חברי הלהקה לאולפן WESSEX כדי להקליט את אלבומם הראשון. האולפן היה מהיחידים בתקופה ההיא שהפעיל מיקסר עם 16 ערוצי הקלטה. חדר האולפן היה ענקי והתנאים הללו ריגשו מאד את הלהקה, שהתרגלה להקליט עד אז את הדמואים (הקלטות דוגמה) שלה באולפן קטן וצפוף. הלהקה הגיעה מוכנה וחמה להקלטה, שהסתיימה חיש מהר. ג'נינגס שם את ידיו גם על המלוטרון ששכן שם. תריסר שירים הוקלטו לאלבום הבכורה, כשרובם נכתבו על ידי קולן הסולן והייוורת' הגיטריסט.