תקליט לאי בודד - על תקליט ההופעה של להקת רוק ושמה פרוקול הארום

תקליט ההופעה של להקת הרוק, פרוקול הארום, עם התזמורת הסימפונית של אדמונטון, יצא באפריל 1972 והוא הקלטה אגדית הלוכדת את הסאונד המובהק של הלהקה בסביבה ייחודית. התקליט, שהוקלט בשנת1971, אינו כולל את להיטה הגדול ביותר של הלהקה, A WHITER SHADE OF PALE. גם אין בו את להיטה השני, HOMBURG, אך יש בו מוזיקת רוק סימפונית שופרא דשופרא עם סאונד עוצמתי ומלכותי המציג את הכישרון והרבגוניות של הלהקה. מאז הפך התקליט לקלאסיקה ונשאר חביב בקרב מעריצי פרוקול הארום ומוזיקת רוק מתקדם תזמורתית בכלל.

מתי נחשפתי לראשונה לרוק מתקדם שכזה?

בשנות השמונים נהגתי להקשיב באופן קבוע ונלהב לשידורי הרדיו השונים ובעיקר אהבתי להאזין לתוכניות רוק מתקדם ורוק קלאסי שלימדו אותי בכל יום דבר חדש שפער לי את הפה והרחיב את הדמיון שלי אף יותר. זה המקום להביע את דעתי על חשיבות הרדיו כמורה דרך למוזיקת רוק ולא כמדיום שרק משמיע להיטים מז'אנר מוסיקלי זה וזהו. הרדיו שליווה את ימי נעוריי ובגרותי היה רדיו לימודי, עם שלל היצירות והצבעים של אז. עורכי המוזיקה היו מנטורים ולא רק משביעי רצון הקהל. אז מה קרה באחד הימים ההם בעודי מקשיב לרדיו?

יום אחד שמעתי ברדיו, בפעם הראשונה, את השיר CONQUISTADOR של פרוקול הארום. זה היה ביצוע בהופעה חיה עם תזמורת שלמה. הביצוע היה כה חי ומלהיב שלא יכולתי להירגע מזה זמן מה אחרי ההקשבה. הפתיחה האנרגטית עם החצוצרה התרועתית (סוג של מריאצ'י) נשמעה לי כדבר שלא שמעתי כמותו לפני כן.

עד אז הייתי בטוח שפרוקול הארום היא להקה של להיט אחד וזהו. רק אחרי החשיפה לתקליט ההופעה הזה, אי שם בנעוריי, התחלתי לחקור יותר עליה, הרבה לפני בוא האינטרנט כמובן, וגיליתי קטלוג עם תקליטים שלמים מופלאים. את תקליטי פרוקול הארום שלי אז רכשתי בשקיקה ובצמא רב בחנות תקליטים יד שניה בתל אביב. לא אשכח את האכזבה הגדולה מאד שחשתי כששמעתי את גירסת האולפן המקורית של CON QUISTADOR, שנשמעה לי חיוורת ועלובה לעומת היהלום המתוזמר-ספרדי הזה. מאז, אני מאד אוהב גם את זה. ומאז, אני גם אוהב מאד רוק מתקדם ולכן בהרצאות מוסיקה שלי יש גם הרבה מזה.

תקליט ההופעה הוקלט בקנדה, כחלק מסיבוב ההופעות של הלהקה בצפון ארה"ב, והוא סימן שינוי בהרכב הנגנים בלהקה, אם כי הסאונד נשאר נאמן מאד למקור. הנגנים החדשים היו הגיטריסט דייב בול והבסיסט אלן קארטרייט. חברי הלהקה הנוספים היו גארי ברוקר בשירה ופסנתר, בי ג'יי ווילסון בתופים, כריס קופינג באורגן האמונד וצ'מבלו וקית' ריד שכתב את מילות השירים. על הבמה הקנדית ניצבו עימם 52 נגני תזמורת ו-24 זמרי מקהלה.

זה רוק קלאסי עם תזמורת אמיתית!

ניתן לאתר את שיתופי הפעולה הראשונים של להקות רוק עם תזמורות מהמחצית השניה של הסיקסטיז, כאשר כמה מהן החלו להתנסות בשילוב עיבודים תזמורתיים במוזיקה שלהן. הראשונה לעשות כך היא להקת הביטלס, שבשנת 1965 הביאה את להיט הפופ המתוזמר הראשון ושמו YESTERDAY. שנה לאחר מכן היא הרחיבה את העניין ובמקום רביעיית כלי מיתר הגיעה הפעם שמיניית כלי מיתר לאולפני ההקלטה EMI, באבי רואד בלונדון, כדי להקליט את ELEANOR RIGBY. בשנת 1967 כבר נפרץ הסכר והביטלס השתמשה, לראשונה, בתזמורת סימפונית להקלטת A DAY IN THE LIFE.

התקליט הראשון שהציב לכל אורכו להקת רוק עם תזמורת סימפונית היה DAYS OF FUTURE PASSED, של להקת רוק בשם מודי בלוז, שהציג עיבודים תזמורתיים של פיטר נייט ונחשב לנקודת ציון בהתפתחות הרוק התזמורתי. מ אז, המון להקות בחרו גם הן להשתמש במיזוג זה באולפני ההקלטה. בסוף שנות השישים הייתה זו להקת דיפ פרפל שהביאה קונצ'רטו חדש שכתב אורגניסט הלהקה, ג'ון לורד, ללהקה ולתזמורת. השילוב של שני הכוחות היה הצלחה גדולה, כשבוצע על במת הרויאל אלברט הול בלונדון, בספטמבר 1969. מיד לאחר מכן הייתה זו להקת THE NICE, עם הקלידן והמלחין קית' אמרסון, שהביאה לבמה את יצירתה המתוזמרת ושמה FIVE BRIDGES. עם זאת, היה משהו רענן ביותר עם פרוקול הארום והתזמורת.

תקליט רוק קלאסי שמוקלט בעצבנות

חברי הלהקה היו מאד עצבניים לקראת הקלטת התקליט; ההפקה הזו הייתה מאד יקרה מבחינה כלכלית. מה גם שבכל סיבוב ההופעות הזה נקבע רק ערב אחד עם התזמורת השלמה. לכן ההקלטה בערב הזה הייתה חייבת להיות מושלמת מבחינת ביצוע כי אין לא היו אפשרויות להקליט ביצועים נוספים במקומות אחרים. כולם ידעו שזה הולך להצליח בגדול או להיכשל בענק - אין באמצע. לא פעם נרשמו מתחים גבוהים לקראת הביצוע. קודם כל, ציוד הלהקה עוכב במכס הקנדי והדבר גרם לביטול אפשרות של קיום חזרה גנרלית ראויה עם התזמורת. כמו כן, זמרי המקהלה לא היו אנשים מקצוענים בתחום. הם לא יכלו להגיע לחזרה המוזיקלית, שנערכה כמה שעות לפני המופע, בגלל שכולם עבדו עבודות יומיות בתחומים שונים. כדי להקשות אף יותר, איגוד המוזיקאים הקנדי אסר על הקלטת חזרה תזמורתית שנערכה לפני המופע. הדבר הביא לתיסכול בקרב טכנאי ההקלטה, שלא הייתה להם אפשרות לקיים איזון כלים ושירה (באלאנס) בניחותא. בעיה נוספת הייתה שמיקום הלהקה על הבמה לא איפשר לה לראות את תנועותיו של מנצח התזמורת, לורנס לאונרד, שעמד מאחוריה. בי ג'יי ווילסון המתופף מצא פיתרון מאולתר כששם לידו מראה של מכונית כדי להציץ בה בכל פעם שהיה זקוק לתנועותיו של המנצח.

הגיטריסט דייב בול, שהגיע מבירמינגהם, היה נרגש ועצבני לקראת הקלטת האלבום הראשון שלו עם פרוקול הארום. הוא היה אז רק בן 21 והרגיש שהוא נכנס לנעליים הגדולות שהשאיר אחריו הגיטריסט הקודם, רובין טראוואר. הוא הגיע להיבחן ללהקה, כשראה בתור עוד 60 גיטריסטים שמייחלים לקבל את הכרטיס פנימה. הוא בחור לנגן באודישן קטע בלוז של בי.בי קינג, פיזר כמה בדיחות והציע לחברי הלהקה הבוחנים לשתות איתו בפאב. זה שבר את הקרח והוא הפך לפורט המיתרים החדש. לא רק בול היה שרוי במתח לקראת ההקלטה כי אם גם חברת התקליטים, שזמן קצר לפני כן ידעה שהלהקה איבדה גיטריסט ענק והנה היא אף דורשת להקליט הופעה מורכבת שכזו.

זו הפעם הראשונה שללהקה אנגלית אי פעם הורשה להקליט עם תזמורת צפון אמריקאית בצפון אמריקה, וזו הפעם הראשונה שתזמורת אדמונטון הקליטה. סערה לא קטנה התעוררה אז בתקשורת המקומית עם הידיעה שמיזם כזה מתרחש באדמונטון - אז עיר של 500 אלף תושבים בצפון אלברטה, שם עדיין מדברים על היום שבו להקת רוק מתקדם אחרת, ג'ת'רו טול הגיעה לעיר. אדמונטון לא נמצאה במסלול סיבובי ההופעות של עולם הרוק. אולם אחד בעיר נמצא מספיק לקונצרט - מבנה לבנים ושיש המתאים יותר להפקה אופראית מאשר להופעה של פרוקול הארום. המושבים היו עם קטיפה אדומה, ומנהל האולם נרתע עד אז מלאפשר למופעי רוק להגיע לשם.

הכרטיסים להופעה נמכרו כולם כבר תריסר ימים מראש, מה שגרם לניסיון מופרך באותו אחר הצהריים לארגן מופע שני אחרי חצות. נגנית בצזמורת התלוננה שהיא לא מצליחה לרכוש כרטיס אפילו לבנה. ספסרי כרטיסים גבו בשטח בין 20 ל-30 דולר לכרטיס!

כך כתב גארי ברוקר ביומנו אז: "16 בנובמבר 1971 - הגענו לאדמונטון, אלברטה, מלוס אנג'לס, קליפורניה בשעה 20:00 שעון מקומי. בשעה 21:00 נכנסנו למלון. חצי שעה לאחר מכן יצאתי מהמלון עם כריס תומאס (מפיק) ובוב הונקה (מהאחראים על התזמורת) כדי להיפגש בפעם הראשונה עם לורנס לאונרד, מנצח התזמורת. מ-9.45 עד 23.15 בדקנו מהירויות של מקצבי השירים עם מר לאונרד בביתו.

23.15 עד 01.15 דיברנו על הקונצרט וזה הסתיים בוויכוח בין לורנס לביני שגרם לו לומר שהוא לא רוצה לעשות את הקונצרט ואני שאומר לו שהוא צריך לא להתערב יותר מדי ולהפריע. כריס תומאס שימש כשופט בתחרות: לורנס היה ילדותי מאד בהתנהגותו. ב-01:30 מגיעים חזרה למלון ודנים עם תומאס על הוויכוח והיבטים אחרים של הקונצרט הקרוב. הלכתי לישון בשעה 4:30 לפנות בוקר (עייף מאוד)".

למחרת ברוקר כתב ביומנו: "יציאה בשעה 9.30 לאודיטוריום לחזרה על התווים עם התזמורת. זה כרוך בתזמורת שמנגנת לאורך כל הפרטיטורה. החזרה איטית, (לא במפתיע) ובסיומה בשעה 13:00, חמישה שירים עדיין לא הושמעו. הפסקת צהריים ובשעה 14:00 חזרה מתוכננת לתזמורת. בינתיים הציוד שלנו מתעכב במכס הקנדי והוא לא צפוי להגיע עד השעה 16:00. אנחנו עוברים שוב על השירים האחרים, כשאני מנגן להם בפסנתר (וגדוד של אנשי הקלטה וסאונד מזמזמים בכל מקום עם 50 מיקרופונים על הבמה וחוטים בכל מקום, זה קדחתני). בשעה 15:30 יש הפסקת קפה ואנחנו מנצלים את זה לבדיקת הקלטת המוקלטת בה אנו מתכוונים להשתמש בהופעה. הציוד הגיע. עדיין יש שירים שלא עברו חזרות. אחד, קונקוויסטדור, אפילו לא הגיע לשלב של חזרה בצורה חלקית. בשעה 17:45 מגיעים חזרה למלון ובשעה 18:15 יוצאים לארוחת ערב בבית פרטי עם פקידים וחברים של התזמורת. בשעה 19:55 יוצאים לאולם לבדוק שוב תפקידי נגינה עם התזמורת. בשעה 23:30 יוצאים מהחזרה של המקהלה למלון. המשך דיון".

התקשורת בין הלהקה לתזמורת לא הייתה קלה. פרוקול הארום דיברה במונחים של סולואים וקטעים בעוד שחברי התזמורת הסכירו תיבות מוזיקליות ונקודות התייחסות על דפי התווים שלהן, מה שחייב את המנצח של התזמורת לתרגם הלוך ושוב בין שני המחנות.

למחרת, יום ההופעה, כתב ברוקר: "קמים בשמונה בבוקר. עוזבים את המלון בתשע לבדיקת סאונד קבוצתית. חזרות בשעה עשר עם תזמורת. בשעה 11:45 הפסקת קפה. בשעה 12:15 מגיעה המקהלה וחזרה מלאה עם כולם בין השעות 12.15 – 13:00. מיד לאחר מכן המשך חזרות עם התזמורת. כל השירים הושמעו כעת לפחות פעם אחת. בשעה 15:15 חוזרים למלון. מגיעים אחר כך לאולם ומחכים במתח עד שמונה בערב. הקונצרט מתחיל".

יצירה ארוכה בצד שלם של תקליט רוק קלאסי

התקליט מכיל רגעים יפים של מוזיקה טהורה. יש פה ביצוע חי ומתוזמר לשיר A SALTY DOG, שהוא לטעמי פסגת הכתיבה של פרוקול הארום, ויש כאן ביצוע חי ליצירה IN HELD TWAS I. למי שלא יודע מה פירוש שם היצירה, ארבע המילים שמרכיבות את השם הן המילים שפותחות ארבעה חלקים שונים ביצירה. כל מילה פותחת חלק אחד.

זה ידוע שגארי ברוקר תיזמר את השיר הפותח, CONQUISTADOR, במהלך הטיסה לקנדה. הנה הצלילים הראשונים של התזמורת, בכתב ידו של ברוקר.

למזלם של חברי הלהקה, ההצלחה הגיעה ובגדול. התקליט הזה הפך ללהיט גדול במכירות בחנויות תקליטים והגיע למקום החמישי במצעד האמריקני. בעטיפה האחורית של התקליט נרשמו גם מילות הסבר של ברוקר...

"בעוד כשלושים דקות דרק יאסוף אותנו כדי לנסוע לאולם, שם ממתין קהל של 3,000 איש עם 52 נגנים, 24 זמרים וגדוד של אנשי סאונד, הקלטות, ברק, במה ואפקטים מיוחדים. לומר שיום וחצי של ההקלטה שלנו עברו בצורה חלקה לא יהיה נכון, ולכן קיימת עצבנות נרגשת במקום ביטחון. הניסיון הקודם של הלהקה (בסטרטפורד, אונטריו 1969) הראה לנו שמוזיקאים סימפוניים נוטים לשמור את המיטב שלהם עד להופעה. על זה אנו מבססים את תקוותינו בשעה מאוחרת זו. מצאנו זמן לנסות את הקלטות האפקטים הקוואדרפוניים שלנו אחר הצהריים; כך שצליל הפיצוץ צריך לזעזע את היסודות. קית' (ריד) אומר לי שהשחפים נשמעים כאילו הם מסתובבים מעל הראש שלך כשאתה באולם.

המקהלה המוגברת צריכה להגיע גם מהבמה וגם מהחלק האחורי של התיאטרון כדי להקיף את הקהל בצליל שלו. הם כן יודעים מה הם עושים וההתלהבות שלהם הפכה למדבקת. הערב, יש לנו הזדמנות לנגן ביחד עם הכלים והקולות שאנחנו מרגישים איתם בבית ואני יודע שאנחנו וכל השאר נהיה במיטבנו".

ובכן, התשואות בסוף ההופעה נמשכו דקות. בינתיים מיהר המפיק כריס תומאס לבמה כדי לומר שצריך לתקן כמה דברים - נגני ההקשה של התזמורת היו לפעמים לא בקצב. אז הלהקה המאושרת הודיעה שתבצע מחדש כמה מהשירים - לטובת ההקלטה וגם כהדרן מתבקש לקהל. הערב הסתיים בניצחון.

פרוקול הארום, שהייתה מעודדת מהנסיון הזה עם תזמורת, חזרה על החווייה בשנת 1972 בהופעה שערכה באולם RAINBOW בלונדון עם התזמורת הפילהרמונית המלכותית ומקהלה.

באפריל 1972 פורסם בעיתון המוסיקה, דיסק אנד מיוזיק אקו:"הקונצרט היה הצלחה עצומה ועכשיו יש לנו חלק ממנו מוקלט. החברים לא ניסו חומר חדש. 'הסיבה שתמיד נהניתי מהעיבוד היא כי אני באמת מרגיש שתזמורת יכולה להוסיף משהו לסאונד שלנו', אמר גארי ברוקר. 'הייתי קצת מודאג בלילה. החזרות לא צלחו אבל המקום היה מלא באנשים וברור שהיה מאוחר מדי לחזור בנו. הוצאנו על זה 30,000 דולר, וגם אם היינו יוצאים לשם ומפשילים את המכנסיים שלנו, זה היה עולה לנו באותה מידה'.

תזמורת ולהקות רוק פועלות אחרת לגמרי, ברוקר גילה. 'הם רגילים לקרוא ישר מהדפים והם בכלל לא גמישים. אנחנו, לעומת זאת, התקשינו עם זה כך. תזמורות מנגנות רע בחזרות. הן פשוט לא נותנות כלום, בניגוד למוזיקאי רוק שמנסים כל הזמן, מחפשים את המשהו המיוחד הזה. בארי וילסון נהנה בלילה ההוא. אני מכיר אותו הרבה זמן ויודע למה הוא מסוגל, וזה היה מהתיפופים הטובים ביותר ששמעתי אי פעם'..."

ביוני 1972 פרסם עיתון רולינג סטון ביקורת על התקליט: 'אם אתם מחובבי מוזיקת הבוגי או הפ'אנקי - אז פרוקול הארום לא הייתה מעולם חלק מהמנה המוזיקלית שלכם והתקליט הזה לא ישנה את דעתכם. אם אתם מחפשים מוזיקת רוק מאתגרת ומיוחדת - התקליט הזה יהיה הגשמת החלום שלכם. בעוד שגארי ברוקר, המלחין-זמר-פסנתרן, דאג תמיד להציג את פרוקול הארום כלהקה עם מוזיקה דרמטית וציורית - בתקליט זה הוא הצליח להכניס פנימה את התזמורת והמקהלה באופן מושלם למוזיקה שלו. הקול שלו בוקע מהרמקולים החוצה כדבש ניגר. ברוקר הוא אחד הזמרים הגדולים ביותר בעולם הרוק".

בעיתון בילבורד נכתב אז בביקורת: "בתקליט הזה הוכיחה להקת פרוקול הארום שאצלה החיבור עם תזמורת סימפונית לא יוצר דבר יומרני, כמו שקרה בלהקות אחרות".

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.