תקליט לאי בודד - פול מקרטני ישיר לנו סולו

אינני זוכר מתי ואיפה נתקלתי לראשונה בתקליט הסולו הראשון הזה של פול מקרטני, שיצא ב-17 באפריל 1970. אני רק זוכר שהייתי נער, כששמעתי אותו לראשונה והופתעתי מאד לשמוע את האופן "הביתי" בהקלטה הזו, שהיה יציאה מהסאונד המלוטש והמורכב של הביטלס. נכבשתי בפשטות המכוונת שלו, עם השירים שמכסים מגוון נושאים, כולל אהבה, משפחה והנאות של חיי היומיום. ואם נסכם בחריזה - פול עושה פה הכל.

התקליט זכה לביקורות מעורבות עם יציאתו, כאשר חלק מהמבקרים שיבחו את החופש היצירתי של מקרטני ואחרים מתחו ביקורת על מה שנראה בעיניהם חוסר אמביציה. עם זאת, מאז הפך התקליט לחביב בקרב מעריצי מקרטני והביטלס - כולל עבדכם הנאמן שלא מפסיק לשבח אותו בהרצאות מוסיקה שלי. בסך הכל, אלבום הסולו הראשון של מקרטני הוא חלק חשוב מהמורשת המוזיקלית שלו ותמונת מצב מרתקת של התפוקה היצירתית שלו לאחר ההתפרקות של הביטלס. אז בואו ניגש אליו...

יש משפט שאומר כי החיים הם קערה מלאה בדובדבנים. אם כך, מדוע הדובדבנים נמצאים בעטיפת אלבומו הראשון של מקרטני מחוץ לקערה? האם זה עוד סימן למותו של פול מקרטני? כן, זה מסוג החומרים שהופכים להרצאות מעניינות. אז בואו נראה...

(אבל קצת לפני כן... הנה לינדה בעת צילום העטיפה)

הפעם נראה שמקרטני מת באופן אחר לגמרי, שמהווה מרכיב חשוב בהכנת התקליט הזה, אלבום הסולו הראשון שלו. פול מקרטני ידע שהוא בצרות בבוקר בו לא יכל להרים את הראש. יום אחרי יום. שבוע אחרי שבוע. המצב שלו הלך והחמיר. לילות ללא שינה עם רעידות גוף מרוב מתח. הימים מצאו אותו שותה אלכוהול בכמויות מפחידות. ולא סתם אלכוהול - אלכוהול בקוקטייל מאסיבי עם מריחואנה. בנוסף הוא עישן בשרשרת. הדליק סיגריה באחרת. פול מקרטני של סוף שנת 1969 היה שבר כלי שנפל למצב של התמוטטות עצבים. קודם לכן, הוא ניסה במשך כמה שנים להחזיק במו ידיו את להקתו האהובה - להקת נעוריו. הלהקה הראשונה שלו - החיפושיות. לולא הוא, הביטלס היו מתפרקים כבר ב-1967 לאחר מות האמרגן שלהם, בריאן אפשטיין. או אולי לפני כן, כשהארבעה הפסיקו להופיע ונפוצו לכל עבר. אז לנון רצה לפרק ומקרטני התעקש להישאר. בשנת 1969 חמקו לו הביטלס כמי שמנסה להחזיק מים בשתי כפות ידיו.

ההכרזה של ג'ון לנון באחת הפגישות על רצונו לעזוב את הביטלס הייתה מכת מחץ למקרטני. זאת למרות שג'ורג' האריסון ורינגו סטאר כבר עזבו לפני כן את הלהקה וחזרו אליה. לנון צרח באמצע פגישת עסקים רגילה, במשרדי חברת 'אפל', שהוא רוצה 'להתגרש מהלהקה כפי שעשיתי מסינתיה'. היה זה שישה ימים בלבד לפני צאת התקליט 'אבי רואד'.

אחרי סרג'נט פפר ומותו של מנהל הביטלס, בריאן אפשטיין, הפך מקרטני למנהיג הביטלס. האיש שהניע את הדברים. הוא זה שהגה את סרג'נט פפר, את MAGICAL MYSTERY TOUR או את הקונספט לסשנים של GET BACK ב-1969. הוא זה שהתקשר לשאר לבקש מהם להתאחד כדי ליצור אלבום שייקרא 'אבי רואד'.

והנה לראשונה בחייו הוא הרגיש חסר תועלת. כל חייו הקדיש ללהקתו הראשונה - הביטלס. מאז גיל 15 הוא לא ידע שום דבר אחר.

מדוע פירוק הביטלס היה קשה מנשוא לפול?

הוא לא ידע מה זה לנגן עם להקה אחרת. פול היה תמיד חיפושית. וכשזה נגמר - נפלו עליו השמיים.

זה נראה כאילו הוא איבד לפתע את עבודתו הקבועה. בגיל 27 הוא הרגיש כי סיים את חייו וחווה משבר זהות רציני. הוא לא ידע מי הוא כשלמעשה אין יותר את הביטלס שיעטפו אותו ואת מהותו. חייו נראו ריקים מתמיד. הוא כעס על עצמו. הוא איבד את ביטחונו שהיה כה ידוע בו. הוא האשים בזה רק את עצמו. ממקרטני השנון והחריף הוא הפך לצל של אדם שלא יכול לצאת מחדר השינה שלו מרוב דיכאון. ממנהיג של הלהקה הטובה ביותר בעולם הוא הפך לאיש השנוא ביותר בקרב מחנה הביטלס. הוא אף גידל שוב זקן עבות. לא מתוך רצון לקיים אופנה כלשהי אלא בגלל היותו בדיכאון כבד.

אשתו הטריה, לינדה, היא זו שהצילה אותו. היא הבינה שבעלה שוקע בחול טובעני ותפקידה הוא להוציא אותו מזה. פול ולינדה של סתיו 1969 התחבאו בביתם החדש שבסקוטלנד. התחבאו מלונדון וכל הבלגאן של הביטלס שאפף את העיר הזו. הבית הזה שבסקוטלנד היה חורבה כשפול קנה אותו. למעשה הבית נקנה בעצת רואי החשבון של פול שאמרו לו להשקיע בקניית שטח אחרת הכסף הזה יישאב לתוך חובות מס ההכנסה הגבוהים עד להחריד ששררו אז בבריטניה.

בנוסף לצרה הזו החלו לזרום בארה"ב שמועות בדבר מותו של מקרטני. הרמזים למוות הזה פשטו במהירות. הדבר לא הקל כלל על פול השבור. הוא החליט כי הגיע הזמן להוכיח שהוא חי וקיים. למרות שבתוכו הוא הרגיש באמת כאיש מת. בחג המולד של 1969 הוא חזר ללונדון והחל לעבוד על אלבום הסולו הראשון שלו. ההקלטות נעשו בביתו הלונדוני. למרות שג'ון לנון וג'ורג' האריסון הוציאו אלבומי סולו תחת שמם עוד לפניו, האלבום הראשון של מקרטני היה הראשון מבין חברי הלהקה שהכיל שירי פופ מקוריים. רינגו הוציא לפני כן אלבום של שירי סטנדרט, שאמו אהבה להאזין להם.

השיר הראשון והקצרצר באלבום, THE LOVELY LINDA, הוקלט כניסיון לבדוק את ציוד ההקלטה החדש שבביתו. זה היה מכשיר הקלטה של ארבעה ערוצים, ממש כמו זה שהביטלס הקליטו בו את סרג'נט פפר. את השיר הזה הוא כתב בחווה שלו בסקוטלנד בשנת 1969. מקרטני גם חש צורך לשקף את אהבתו לאשתו החדשה על גבי תקליט, לכל העולם, כפי שעשה ג'ון לנון ללא הרף מאז שפגש את יוקו אונו. בהקלטת השיר נשמע מקרטני מתופף על ספר טלפונים ובהמשך סיפר שאפשר לשמוע בשיר את חריקת הדלת כשלינדה נכנסה בדיוק בעת שהקליט את השיר. השיר הזה קצר מאד בתקליט הזה ומקרטני ציין כמה פעמים, בתקופות מאוחרות יותר, שבכוונתו להשלים אותו - אך זה לא קרה עדיין. לא נראה לי שזה גם יקרה.

=========================================

במהלך הסשנים האלה הוא קפץ לאולפני אבי רואד (ב-3 בינואר 1970) כדי להקליט עם ג'ורג' ורינגו את השיר I ME MINE. ג'ון לא היה נוכח בהקלטה וזה היה למעשה השיר האחרון שהוקלט על ידי הביטלס תחת שמם. המסמר האחרון. למרות שכלי התקשורת ציינו שהאלבום הזה הוקלט כולו בביתו של פול, האמת הייתה אחרת. זאת כי חלק מהשירים הוקלטו באולפני ABBEY ROAD או MORGAN. אך עדיין הייתה באלבום אווירה ביתית. הקונספט לאלבום הזה היה במרחק שנות אור מהישגו של מקרטני באלבום 'אבי רואד' של הביטלס, שקדם לו. כאן הלך על קונספט ביתי עם סאונד מחוספס ועריכה לא גמורה של שירים. הוא רצה שזה יהיה אלבום משפחתי עם כל הרגשת הביתיות שבו. מקרטני לא רצה שאלן קליין, שאר הביטלס ושאר העולם יידעו על האלבום שלו מבעוד מועד. לפיכך הוטלה סודיות על הפרויקט. רק מעטים בחברת APPLE וטכנאי אולפן ידעו על כך ונשבעו לסודיות, כשלינדה קבעה את ההקלטות באולפנים תחת השם הבדוי 'בילי מרטין'.

הצרות שלו מול הביטלס החלו כשהוא קבע את תאריך יציאת אלבומו (בלייבל של APPLE) באפריל 1970. הבעיה הייתה שהוא קבע את התאריך רק מול אחד האנשים היחידים שידע על ההקלטות - העוזר של הביטלס, ניל אספינל. מקרטני הקליט את האלבום ביודעו שזה יהיה תאריך יציאתו. אך הדבר נודע לאלן קליין הערמומי, שעדכן את שאר הביטלס בעניין. בתחילה קיבל מקרטני מחבריו ללהקה אישור לשחרר את אלבומו כפי שתכנן, אך חמישה ימים לפני המועד המתוכנן קרה משהו ששינה הכל. לנון והאריסון הודיעו שבדקו את נושא יציאת אלבומו של מקרטני והחליטו שהם דוחים את תאריך יציאת האלבום ליוני 1970. במקום לשלוח מישהו חיצוני מטעם הביטלס, התנדב רינגו לקפוץ לביתו של מקרטני ולבשר לו על כך בעצמו. המתופף נעמד בכניסה לביתו של פול, שהיה במרחק כמה דקות הליכה מהאולפן ב'אבי רואד', מבלי לדעת כי הוא הולך לחוות תקרית לא נעימה. הוא חשב כי דמותו המשעשעת והקלילה יחסית תעזור למקרטני להתרכך. בידו היה מכתב, שנכתב על ידי ג'ון לנון והיה חתום גם על ידי ג'ורג' האריסון. זה היה הניסוח שבו:

"פול היקר. אנחנו חשבנו רבות על התקליטים המיועדים שלך ושל הביטלס והחלטנו שזה יהיה טיפשי לחברת 'אפל' להוציא שני תקליטים 'גדולים' במרחק שבעה ימים זה מזה. אז שלחנו מכתב לחברת EMI ובו דרשנו לדחות את תאריך יציאת התקליט שלך ל-4 ביוני (יש וועידה גדולה באותו יום של חברות 'אפל' ו'קפיטול' בהוואי). חשבנו שתהיה איתנו באותה דעה, כשנודע שהתקליט של הביטלס ייצא ב-24 באפריל. צר לנו שזה יצא כך. אין פה שום דבר אישי. באהבה, ג'ון וג'ורג'...".

פול, שעצביו היו גם ככה בשלבי התרופפות, הזמין את רינגו לביתו. שם קרא לראשונה את המכתב, התפוצץ מכעס ודרש מרינגו לעוף מיד מביתו תוך איומים קשים וקללות. הוא חש ששאר חברי להקתו מתייחסים אליו כאל זבל שבועטים בו. לבסוף נסוגו הביטלס מדחייתם והאלבום של מקרטני יצא באנגליה ב-17 באפריל 1970 והתקליט LET IT BE נדחה ל-8 במאי.

האם זה תקליט רוק קלאסי אמיתי, לפי הביקורות?

הביקורות לתקליט של פול היו קשות. אנשים לא הבינו. האכזבה הייתה מרה... אנשים ציפו ממנו למאסטרפיס הפקתי בסגנון אבי רואד וקיבלו אלבום לא-אפוי ומחוספס לגמרי.

עיתון 'מלודי מייקר' הבריטי פרסם ביקורת ביום יציאתו של התקליט: "זה תקליט הסולו הראשון של מקרטני. חוץ משני שירים הוא שונה לגמרי ממה שציפינו ממנו. זה נשמע כאיש אחד שניצב לבדו באולפן הקלטות קטן ומשתעשע עם כמה שירים לא גמורים והמון כלי נגינה סביבו. עם התקליט הזה ברור לנו כי יש פה מחסור ברור של ג'ורג' מרטין. התקליט הזה כולל את הטוב ביותר וגם הרע ביותר מכישרון יוצא מן הכלל שכמותו". עיתון DISC AND MUSIC ECHO הבריטי: "זה פשוט אכזבה מרירה. יש פה ממש תחושה של בגידה שלו בנו".

ברולינג סטון נכתב בביקורת בזמנו: "מקרטני הוא אלבום שרוצה נואשות לשכנע. ההודעה המפורשת והאחידה שלה היא כי פול מקרטני ואשתו לינדה ומשפחתם מצאו שלווה ואושר שקט בבית שנמצא הרחק מהעיר, הרחק מהטרחה של תעשיית המוזיקה. זהו חזון יפה וכמו רוב המאזינים רציתי מאוד להאמין שזה נכון ועל בסיס המוזיקה בלבד שוכנעתי לגמרי. 14 הקטעים על מקרטני הם דוגמאות מופלאות לאושר, הרפיה ושביעות רצון.

לרוע המזל, יש יותר באלבום הזה מאשר רק מוזיקה. יש גם מידע חיצוני שבא ישירות מפול עצמו, מה שמטיל ספק אמיתי בתמונה היפה שהשירים יוצרים. עטיפת האלבום, עם עשרות תמונות משפחתיות, מכריזה כי פול ולינדה מצאו שלווה ואושר באופן שנראה מיותר ומוגזם. סיפורים רבים בעיתונות העולמית הפכו את אותו המסר לאירוע-כותרת שלושה ימים בלבד לפני שהאלבום יצא למכירה. אד סאליבן הכריז בשבוע שעבר לצופיו ​​כי 'פול מקרטני יציג את התקליט החדש שלו לקהל האמריקני'. כשמיליוני צופים נכנסו, התוכנית הבזיקה על המסך עם תמונות נוספות של המשפחה המאושרת בעוד אחד משירי האלבום שהתנגן ברקע. זה לא היה משכנע". (הקליפ ששודר אצל סאליבן היה עם השיר MAYBE I'M AMAZED ובו תמונות סטילס שצילמה לינדה).

הביקורת של הרולינג סטון נמשכת: "אולם המטרידים מכולם הם ארבעת דפי המידע שנכתבו לאלבום - דפים שלמרות רצונו של פול אינם נכללים במהדורה האמריקנית. ה מכילים עוד יותר טענות על כמה שמחים ושלווים פול ולינדה בימים אלה, ויש בהם הצהרות של פול בנוגע ליחסיו עם הביטלס - אמירות שמטפטפות מעין נקמנות לא נעימה.

אף על פי שזו שאלה כואבת לשאול, מדוע בחר פול לכסות תקליט יפה מאוד ונעים בתעמולה כל כך מרושעת?

הן באיכות שיריו והן בדמות הפקתו, 'מקרטני' יהיה ללא ספק אכזבה עבור מעריצי הביטלס רבים. רוב האנשים כנראה קיוו שהאלבום של פול יהיה קפיצה ענקית 'מעבר לביטלס', אקסטרווגנזה סוחפת נפש עם שירים שיגרמו להיי ג'וד ולט איט בי להיות חיוורים בהשוואה. זה לא קרה. בהשוואה למיטב היצירות הקודמות של הביטלס, השירים על מקרטני הם מדרגה שנייה מובהקת.

במקום לאמץ את התפקיד של 'סופר פול', בחר מקרטני לשמור על הדברים מאוד אישיים ופשוטים - 'קלילים ומשוחררים', כפי שהוא מזכיר בראיון הרשמי. שני הלחנים והמילים באלבום דלילים ולא מסובכים. לשני השירים הראשונים בצד אחד, למשל, אין כמעט תוכן מילולי או מלודי כלשהו. השיר הפותח מתחיל עם 'לה-לה-לה-לה לינדה המקסימה, עם הפרחים המקסימים בשערה'. פול חוזר על זה פעם אחת, מצחקק ואז עוצר.

הדגש הזה על הפשטות הוא המפתח המרכזי של האלבום כולו. למרבה ההפתעה, הוא מצליח להתגבר על הציפיות שלנו ממשהו מונומנטלי יותר וזה עובד טוב מאוד. אמנם אין שירים בפרופורציות ביטלס קלאסיות באמת, אך רוב הקטעים בטוב טעם וכיפיים להאזנה.

בקיצור, אם אפשר לקבל את האלבום במונחים משלו, 'מקרטני' עומד ביצירה טובה מאוד, אם כי לא מדהימה. הבעיה שלי היא שכל הפרסום סביב התקליט מקשה עלי להאמין ש'מקרטני' הוא מה שהוא נראה. בחבילת המידע המיוחדת שפול רצה לכלול באלבום אנו מוצאים הצהרות קשות להפליא.

מה שהחומר הזה אומר שמעריצי הביטלס צריכים להכיר בכך שהקבוצה לגמרי מושבתת ועכשיו הזמן לעקוב אחרי האיש שהיה הגאון האמיתי של ההרכב מלכתחילה, כלומר פול מקרטני. אם רוצים להרחיב ספקולציות על מה כל זה אומר, האפשרויות הן אינסופיות. מדוע, למשל, שיתף פול את לינדה באלבום זה? האם זה היה ניסיון הבל שלו לעשות את ג'ון ויוקו טוב יותר?

אני מאוד אוהב את מקרטני. אבל אני זוכר שאנשי טרויה אהבו גם את סוס העץ הזה שהם גלגלו בשעריהם עד שגילו שהוא חלול מבפנים ומלא עם לוחמים עוינים".

עד כאן הביקורות ותוכלו לקרוא עוד על התגובות מאז לאלבום זה בספר על הביטלס, "ביטלמאניה!"

מכאן אמשיך עם סקירת השירים בתקליט. על שיר הפתיחה הקצרצר על לינדה כבר כתבתי. ובכן...

השיר THAT WOULD BE SOMETHING הוא עוד שיר אהבה שנכתב על ידי פול בסקוטלנד. גם שיר זה נכתב בחווה של פול בסקוטלנד. ג'ורג' האריסון, שהיה אז מריר כלפי פול וכלפי התקליט הזה - דווקא התחבר לשיר הזה. הנה מה שהוא אמר עם יציאת התקליט: "השיר THAT WOULD BE SOMETHING וגם השיר MAYBE I'M AMAZED הם נהדרים. שאר השירים לא משהו ואף מאכזבים. אולי פשוט צריך לגשת לדברים ללא ציפייה, ואז כל דבר טוב מתקבל כבונוס נהדר בחיים".

הקטע האינסטרומנטלי VALENTINE DAY הוקלט בביתו של פול בדצמבר 1969. זה החל מאלתור רעיוני שלו. את התהליך לבניית השיר הזה הוא תיאר שנים לאחר מכן בראיון: "נכנסתי כל יום לאולפן והתחלתי עם בניית ערוץ תופים. אחרי שהקלטתי ערוץ תופים, התחלתי לעבוד על כתיבת שיר שיתאים להם. זו ממש הדרך ההפוכה ממה שכתבתי מוזיקה עד אז". את השיר EVERY NIGHT הציע מקרטני לביטלס שיקליטו אותו. השיר לא הושלם אז ב-1969 ונעשו רק שני נסיונות קצרים של הלהקה לעבוד עליו. מקרטני השלים את כתיבתו במהלך חופשה ביוון. השיר הוקלט באולפני אבי רואד ב-23 בפברואר 1970. זה אחד השירים שאני הכי אוהב מהאלבום הזה.

הקטע הבא נקרא HOT AS SUN / GLASSES והוא מורכב מאפקטים של סאונד וחתיכה קטנה משיר אחר שלו, שלא מצוין כאן שמו. מקרטני ציין שאת הקטע HOT AS SUN הוא כתב בסוף שנות החמישים ושהביטלס נהגו מדי פעם לנגן אותו בחזרות. הקטע הזה הוקלט לאלבום באולפני MORGAN. הוא מתחבר לקטע בשם GLASSES ונוגן עם כוסות יין. הקטע מסתיים בכמה שניות מהשיר SUICIDE בסגנון קבארט סטייל פרנק סינטרה. מקרטני אף שלח לסינטרה דמו של השיר בנסיון לפתות אותו להקליט אותו, אך ל'מר עיניים כחולות' לא היה שום רצון להקליט שיר ששמו הוא התאבדות.

השיר JUNK נכתב בשנת 1968 במהלך השהייה של הביטלס בהודו. הוא אף ניסה להשחילו לאלבום הלבן, אך ללא הצלחה. אחד השמות שנקראו לו אז, בעת העבודה עם הביטלס, היה JUBILEE. שם אחר היה JUNK IN THE YARD. מקרטני הקליט שני טייקים לשיר הזה. הטייק השני הוא שנבחר לאלבום.

צד א' נחתם בשיר בשם MAN WE WAS LONELY. השיר הזה נכתב לקראת סוף ההקלטות לאלבום והושלם תוך 12 טייקים. לינדה היא זו ששרה כאן את הקולות ההרמוניים. בארצנו הקטנטונת אף צעד השיר הזה במצעדים של גלי צה"ל (תחת השם 'כמה היינו בודדים'). ב-6 בספטמבר 1970 הגיע השיר בגלי צה"ל למקום השמיני.

(את המצעד בשלמותו תוכלו לראות בספר שלי, 'רוק מסביב לשעון').

צד ב' נפתח בקטע OO YOU שהוא שיר אהבה עם מוזיקת רוק. אחד השירים שאני יותר אוהב באלבום. הוא הוקלט בדצמבר 1969, ומשום מה לא מוזכר כשמדברים על התקליט הזה. אני חושב שזה אחד הקטעים היותר מדליקים של מקרטני בתקופה הזו. הקטע MOMMA MISS AMERICA הוא אינסטרומנטלי שהוקלט כולו בביתו של פול. מקרטני נשמע בתחילת הקטע אומר ROCK AND ROLL SPRING TIME. כנראה זה היה אמור להיות השם המקורי של השיר. השיר TEDDY BOY היה לחן שמקרטני הביא לביטלס שיקליטו אותו. למעשה, השיר הזה נכלל ברשימת השירים המקורית שהייתה אמורה להיות באלבום GET BACK המתוכנן (שנגנז מן הסתם). הביטלס הקליטו שישה טייקים לא מוצלחים שלו. שם השיר הוא כינוי לנערים פרחחים (כפי שקראו להם בליברפול בסוף שנות החמישים).

לשיר SINGALONG JUNK לקח מקרטני את הטייק הראשון של השיר JUNK והפך אותו לאינסטרומנטלי. בשם השיר הוא מציע למאזינים, ששמעו אותו בצד הראשון של התקליט, לשיר אותו להנאתם בקטע הזה, שמופיע בצדו השני. הקטע MAYBE I'M AMAZED הוא לטעמי השיר הטוב ביותר באלבום. הוא נכתב על ידי פול בלונדון זמן קצר לאחר שהחל לצאת עם לינדה. השיר הוקלט ב-22 בפברואר 1970 באולפני אבי רואד והוא מהווה שיר ניצחון למקרטני, שמראה היטב איזה זמר מדהים הוא. אחד מהקולות הנדירים ביותר של עולם המוזיקה. זה היה יכול להיות סינגל נהדר למקרטני, אך המדיניות שלו אז הייתה לא להוציא שום שיר מהאלבום על גבי תקליטון.

הקטע שחותם את האלבום נקרא KREEN AKRORE והוא קטע אווירתי שיש בו בעיקר תיפופים. מקרטני רצה בקטע הזה להמחיש את הציד שהאדם הלבן ביצע כלפי שבט אינדיאנים בשם הזה, שחי בברזיל. הוא ראה בטלוויזיה סרט על ההתרחשות הזו והחליט לשמרה בכדי להעלות את המודעות על כך. מקרטני אף הקליט לאלבום חץ וקשת אמיתיים. הוא סיפר שהקשת נשברה לו במהלך ההקלטה. טכנאי ההקלטה, רובין בלאק, היה אז בן 19 בלבד, כשהקליט באולפני MORGAN את הקטע הזה עם מקרטני.

כך הוא סיפר שנים לאחר מכן, בספר שרכשתי על אולפני ההקלטה הגדולים של אנגליה בימים ההם: "פול נכנס לאולפן כשהוא כולו נרגש מתוכנית שראה בטלוויזיה על שבט בברזיל, בעוד אני עסקתי בהעמסת סלילי הקלטה למכשיר שמונת הערוצים שהיה באולפן - לקראת ההקלטה עימו. לפתע מקרטני הצהיר שהוא קופץ שניה לחנות 'הרודס'. הוא חזר לאחר זמן מה עם חץ וקשת אמיתיים. אני כמובן נדהמתי. הוא הסביר לי לי שהוא רוצה בקטע הזה צליל של חץ שטס באוויר. לקחתי כמה מיקרופונים והצבתי אותם בחלל החדר הגדול, כדי לקלוט את צליל שליחת החץ מהקשת, התעופה המהירה שלו באוויר ונעיצתו במטרה שפול הציב בצד השני. פול נעמד בכניסת האולפן וכיוון את הקשת והחץ לעבר המטרה בצד השני. אני התפללתי שהוא לא יפגע באחד המיקרופונים היקרים שהוצבו בדרך. למזלי הוא היה מיומן ביריית חיצים".

עטיפת האלבום שיקפה היטב את הקו המשפחתי בביתם של הזוג מקרטני - כל התמונות בעטיפה החיצונית והפנימית (הנפתחת) צולמו על ידי לינדה. בעטיפה הפנימית יש 21 תמונות.

עובדה אחת ברורה בתקליט הסולו הראשון - לפול מקרטני היה אומץ בכמויות (גם אם אינו חש כך באותו הזמן). עדיין, פול לא היה אז להוט לעשות הופעות מוזיקה לקידום התקליט.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.