תקליטים גנוזים יימתקו - על תקליטים של מוזיקת רוק שלא יצאו לאור

אלבומי רוק שנגנזו מתייחסים לאלבומים שהוקלטו על ידי להקות רוק או אמנים אך הוסרו מהשוק, מיד לאחר צאתם ואינם זמינים עוד לרכישה - או כאלו שלא זכו אפילו לצאת. התקליטים הללו נמחקו מסיבות שונות, שחלקן מפורטות במאמר בבלוג מוסיקה זה.

תקליטים שיצאו ומיד נגנזו הפכו לפריטי אספנות מבוקשים בקרב חובבי מוזיקה ואספנים.

במקרים מסוימים, אלבומים שנגנזו הוצאו מחדש או שוחזרו שנים מאוחר יותר, לעתים קרובות לשבחי המבקרים. עם זאת, אלבומי רוק שנמחקו ממשיכים להיות היבט מרתק של היסטוריית המוזיקה, ומספקים תובנה לגבי תהליך היצירה והיחסים הסוערים לעתים קרובות בין אמנים לחברות התקליטים שלהם.

האלבום הטוב ביותר שלא יצא? - כשהחיוך של הביץ' בויז נמחק.

חברת התקליטים, קפיטול, הצהירה בדצמבר 1966 שהאלבום SMILE של הביץ' בויז ייצא בינואר 1967, כשהיא מוסיפה כתבלין את המילה HAPPY לתיאור המוסיקה ועיצוב העטיפה. באולפן ההקלטות היה הכל חוץ משמחה.

הכל התחיל כהבטחה ענקית ונגמר במפח נפש, זמן קצר אחרי צאת התקליט סרג'נט פפר של הביטלס. הכאוס היה כה גדול באולפן עם בריאן ווילסון שהנתונים המדויקים של מי הקליט ומה - התפוגגו כאבק.

יש הטוענים שפול מקרטני ניגן פה ושם בס בהקלטות, מעבר ללעיסת ירקות למיקרופון בשיר VEGETABLES. אך בסיסטית הסשנים האגדית, קארול קיי, טענה שהיא זו שניגנה בכל ההקלטות. כשאין דוקומנטים כתובים מרגע סשן ההקלטה, מתחילות הבעיות.

הסיפור של SMILE מתחיל עם GOOD VIBRATIONS. השיר-סימפוניה הזה הולחן עם חיבור רעיונות מוסיקליים שונים לגמרי ובאופן חלוצי למדי. המורכבות של השיר הזה גרמה להוצאת תקציב כספי ענק על ההקלטות. היה זה סכום שלא נשמע כמותו עד אז. 70 שעות הקלטה נרשמו לשיר הזה. עד אז נהגו להקליט שיר בזמן ממוצע של שלוש שעות (חוץ מהביטלס, כמובן).

ווילסון נהג בתקופה ההיא ליצור ולהקליט באולפן בזמן שחברי להקתו נדדו בדרכים בסיבובי הופעות. לפיכך הוא העסיק נגני אולפן מיומנים שהיו נרגשים לעבוד עם 'מוח הפלא המוסיקלי'. חוץ מפרנק זאפה, בריאן ווילסון היה האמן היחיד בעולם הפופ שהצליח באופן מושלם לכתוב, לעבד ולהפיק בצורה שכזו.

השם המקורי שווילסון הביא לפרויקט החדש שלו היה DUMB ANGEL והוא היה שקוע במלוא הרצינות בקונספט שלו ושאף במוחו כל הזמן להאפיל על היצירה האחרונה שהביטלס שיחררו לשוק. כל קטע חדש שהביטלס הוציאו היה כפצצת אטום שנחתה על ראשו ולא נתנה לו מנוח.

בזמן שהוא רצה להתקדם, חברי להקתו דאגו להופיע דווקא עם להיטיהם הישנים והקלילים יותר. כשהם הגיעו בחזרה לאולפן ההקלטות, על מנת לבצע את מה שבריאן כתב עבורם, נוצרו רגעים לא נעימים.

מצד אחד היה זה בריאן שדרש או הפציר בהם להקליט טייק אחרי טייק כדי להגיע לרגע המוסיקלי המושלם. מצד שני היו אלו חברי הלהקה שגיחכו מול המפיק המעורער שלהם. הם ראו במוסיקה שלו משהו מתוחכם מדי ולא מסחרי. הם אף לעגו במפורש שמבחינתם זו מוסיקה שיצאה ממוחו המסומם.

זמר הלהקה, מייק לאב, דאג לא פעם ולא פעמיים לשחרר משפטים ארסיים נגד בריאן. הוא היה נחרץ נגד הפרויקט הזה והתקיף גם את התמלילן שווילסון הביא - וואן דייק פארקס, שלא החזיק מעמד זמן רב מול המחסור באהבה מצד לאב. הוא החליט לפרוש מהפרויקט לטובת התמקדות בקריירת סולו משלו.

בריאן היה אומלל. הוא ניסה ליצור בעוד הוא נגרר כל הזמן לישיבות להקה משעממות על הקמת חברת תקליטים עצמאית בשם BROTHER RECORDS. מצד שני הוא הרגיש את החום השורף של נשיפות חברת קפיטול בעורפו, לספק לו סחורה מסחרית ועכשיו, כי התקליט PET SOUNDS נכשל בזמנו במצעדים והצעד היחיד לשמור על שם הלהקה היה לשחרר אלבום אוסף עם להיטי עבר.

ואם זה לא מספיק, גם הוגשה אז תביעה של הלהקה נגד קפיטול על תמלוגים שלא שולמו.

ב-1967 הגיע בריאן ווילסון לתשישות פיזית ומנטאלית. אובדן התמלילן שלו היה הקש ששבר את גב הגאון. ב-18 במאי 1967 נערך הסשן האחרון לפרויקט SMILE ובאופן סימבולי, מיד לאחר מכן יצא התקליט סרג'נט פפר. בריאן ווילסון הובס סופית. הסמים והדיכאון השתלטו עליו סופית. החיוך על פניו נמחק. התנודות הטובות פסקו מלהרטיט.

רגע, אז מה קרה אחר כך?

ב-18 בספטמבר בשנת 1967, יצא בארה"ב האלבום SMILEY SMILE של הביץ' בויז.

היה זה אלבום שונה ממה שתיכנן בריאן ווילסון להפיק ללהקה. חברת התקליטים דרשה מוצר חדש ולא הייתה ברירה אלא ללקט את השברים ולעשות מהם אלבום כלשהו - וזו התוצאה. רק השירים GOOD VIBRATIONS ו- HEROES AND VILLAINS מופיעים בגרסתם המקורית. השאר הוקלטו מחדש.

מתופף הלהקה, דניס ווילסון (שבקושי תופף אז בהקלטות כי נגן אולפן בשם האל בליין עשה לו את העבודה) סיפר אז: "זה לא אלבום שאפתני כמו פט סאונדס. אבל האלבום הזה הוא המהנה ביותר שעשינו. הקשבתי לו בעודי נמצא בג'ונגל באפריקה וזה היה ממש כיף".

הנה תקליט נוסף שנגנז בשנת 1967:

התקליט STAMPEDE, של להקת בופאלו ספרינגפילד, לא הגיע לקו הגמר.

זה היה אמור להיות התקליט שיעקוב בהצלחה אחרי הצעד המרשים הראשון שעשתה הלהקה עם תקליט הבכורה שלה. אם הוא היה מגיע אז לחנויות, הוא היה מציג לקהל את הצליל שהלהקה באמת רצתה להביא בין חריצי הוויניל. אבל כשחברת התקליטים הייתה כבר מוכנה עם תקליט ביד ועטיפה מעוצבת עבורו - הלהקה שינתה כיוון והעסק נגנז.

כשהעטיפה המיועדת צולמה, הבסיסט, ברוס פאלמר, כבר היה מחוץ ללהקה בגלל מעצר סמים שהעיף אותו בחזרה לקנדה. לכן האיש בקמת התמונה, עם הכובע וללא הפנים, היה מנהל ההופעות של הלהקה, דיק דייוויס.

האלבום הזה נגנז עקב מריבות על איזה שירים לכלול בו. המריבות סבבו גם סביב הצורך של כל אחד לקחת לעצמו את תפקיד המנהיג בחבורה. סטיבן סטילס היה העיקש מכולם בעניין.

וכיצד חובבי מוזיקת רוק קיבלו בסוף את התקליט?

מה שיצא הוא אלבום שני בשם BUFFALO SPRINGFIELD AGAIN. האלבום נמכר עם צאתו בכ-200,000 עותקים, אבל ללא להיט ברור ממנו, המכירות צנחו מיד לאחר ההצלחה הראשונה.

הביקורות היו חלוקות בדעתן. עיתון רולינג סטון כתב ביקורת על התקליט השני בנובמבר 1967: "הלהקה הזה הצליחה שוב להביא לנו אלבום מוסיקלי טוב. השירים לא תמיד טובים כמו באלבום הראשון אך הם עדיין עשויים טוב. מה שחסר בתקליט הזה הוא זרימה טבעית. גיוון זה דבר טוב אך פה הוא מסית את המאזין מהעיקר. התקליט הזה אינו כישלון אך מצד שני הוא לא משהו גדול". עיתון הג'אז DOWN BEAT פירסם בזמנו: "זה נשמע כמו תקליט של GREATEST HITS. יש פה את הביטלס, המי, קצפת, האחים אברלי, ג'פרסון איירפליין והסאונד של מוטאון. אך עם כל אלה אין פה את להקת בופאלו ספרינגפילד".

מספיק להסתכל בעטיפה האחורית של האלבום ולראות ברשימת התודות את החברים של בופאלו ספרינגפילד כדי להפיל לסת. ושימו לב, האלבום יצא בזמנו בשני מיקסים שונים, בסטריאו ובמונו. מדובר בצלילי גיטרה שונים פה ושם בין שתי הגרסאות, קולות רקע בעוצמות שונות ושאר עריכות שהופעות כל אחת מההוצאות לייחודית, עד כדי כך שנשמע כאילו מי שעשה את מיקס הסטריאו הוא אדם שונה לגמרי ממי שעשה את מיקס המונו.

והמוסיקה? נשארת סופר דופר משובחת!

בשנת 1968 גנזה להקת הקינקס אלבום בשם FOUR MORE RESPECTED GENTLEMEN.

שנת 1968 לא הייתה שנה טובה ללהקת הקינקס. מנהיג הלהקה, ריי דייויס, חש משועמם ולכוד בכלוב בלהקה שנתקעה במקום. ההופעות כבר לא היו מלהיבות והסינגל WONDERBOY נכשל (הבסיסט, פיט קוואיף: "השיר נשמע כמו להקת מתבודדי הרמן בזמן אוננות").

בעוד הלהקה חרקה שיניים כדי לשרוד, לריי דייויס היה קונספט חדש בראש; להביא לשירי הלהקה ניחוח מאורח החיים הבריטי. אבל למרות השירים המרשימים, התקליט המיועד לא יצא.

רגע, אז מה קרה אחר כך?

מה שיצא במקום תקליט זה הוא אחד התקליטים החשובים יותר של הקינקס ושמו THE KINKS ARE THE VILLAGE GREEN PRESERVATION SOCIETY. ומה עם התקליט הגנוז? בגלל שכל הקטעים כבר יצאו באלבומים לאחר מכן, חברת התקליטים לא מצאה טעם לשחררו במתכונתו המקורית.

האלבום BLACK GOLD של ג'ימי הנדריקס. האם היה זה כציור של רמברנדט שהעלה אבק במשך שנים בעליית גג? בואו לגלות.

בתקופה לקראת מותו של הנדריקס, בשנת 1970, היו עסקיו במצב של כאוס איום ונורא, עם המון חוזים שהגיטריסט חתם עליהם מבלי לטרוח להבין מה הוא אמור לעשות לפיהם.

הגיטריסט, מייק בלומפילד, הכיר את הנדריקס וכינה אותו "האספן הטוב ביותר של הקלטות הג'אם שלו". הנדריקס אהב להקליט את המוני הג'אמים שעשה. מדובר ביותר מ-1,500 שעות של הקלטות. מרוב הקלטות, הנדריקס נתן כמה מהן למתופף שלו, מיץ' מיטשל, שיקשיב ויראה מה הוא יכול להוסיף להן בתחום הקצב. המפיק של הנדריקס, אלן דאגלס, דיבר על קלטת אחרת שברשותו בראיון בשנת 1974.

הקלטת כללה "שמונה מנגינות, באורך של כ-30 דקות". הוא תיאר את זה בקצרה: "האיכות עשויה להיות בסדר עבורנו להוציא את זה בצורת אודיו, אבל זה סיפור כל כך מדהים שאני חושב על הקווים של סרט אנימציה". בזמן הראיון, הקלטות של מיטשל עדיין לא התגלו, כך שהקלטת היחידה של דאגלס הייתה כנראה פריט אחר.