ג'אז מומלץ - מופע היחיד של קית' ג'ארט, בקלן, גרמניה

כשאומרים את השם קית' ג'ארט יודעים ישר כי מדובר בעולם הג'אז. מדוע? מפני שג'ארט נחשב לפסנתרן מהמובילים בשטח המוזיקלי ההוא. נגינתו מלאת ההשראה והדמיון נמשכת כבר מזה כמה עשורים ומדהימה בכל פעם מחדש. הוא ידוע בכישורי האלתור המדהימים שלו וביכולתו למזג ללא מאמץ סגנונות וז'אנרים במוסיקה שאינם דווקא מהג'אז. סגנון הנגינה של ג'ארט מסומן בווירטואוזיות, בכושר הביטוי ובעומק הרגשי שלו.

ג'ארט ידוע גם ביכולת שלו לשלב בצורה חלקה אלמנטים של מוזיקה קלאסית, מוזיקה עממית ואפילו ג'אז-חופשי בנגינה שלו. הוא הקליט למעלה מ-80 אלבומים לאורך הקריירה שלו, הן כאמן סולו והן עם הרכבים שונים. קית' ג'ארט הוא אמן ג'אז חדשני ומשפיע שתרומתו לז'אנר השפיעה עמוקות על מוזיקת ג'אז ומוזיקאים ברחבי העולם.

הנה כמה היבטים על סגנון הנגינה שלו:

ג'ארט ידוע בכישורי האלתור שלו. הוא יכל ליצור באופן ספונטני נרטיבים מוזיקליים מורכבים ומגובשים. האלתורים שלו מרבים לשלב אלמנטים של ג'אז, קלאסי ומוזיקה עממית. לעתים קרובות הוא יוצר מנגינות מורכבות ויפות להחריד, שוזר אותן לתוך האלתורים שלו בצורה חלקה. השימוש שלו בקצב הוא מתוחכם, כשהוא לעתים קרובות משתמש במקצבים מורכבים. ידו השמאלית יכלה לספק קו בס מניע, בעוד שידו הימנית השפריצה משפטים חופשיים ומלודיים יותר. השליטה הדינמית שלו הייתה יוצאת דופן. הוא יכל לעבור מקטעים רכים לאקורדים עוצמתיים ורועמים, לעתים קרובות בתוך אותה יצירה, דבר שהוסיף מתח ושחרור דרמטיים לביצועיו. ההכשרה של ג'ארט במוזיקה קלאסית ניכרת בנגינה שלו. הוא שילב טכניקות ומבנים של מלחינים קלאסיים, מה שהעניק לביצועי הג'אז שלו עומק ומורכבות ייחודיים. כשצ'יק קוריאה הוזמן לנגן איתו, הוא סיפר שהרגיש צורך ללכת ולהתאמן היטב לקראת מעמד זה. ג'ארט ידוע גם בהשמעת הקול שלו בזמן הנגינה. לעתים קרובות הוא זמזם או שר יחד עם הנגינה שלו. האמת? לפעמים זה הסיח את דעתי מהנגינה שלו, אבל זאת עם הבנה שכך הוא היה ממש בתוך המוסיקה. כי כשאתה שר את הרעיונות שאתה מאלתר באותו רגע - אתה לגמרי בתוך העניין.

האם קית' ג'ארט ממשיך לנגן בזמננו?

לצערי, אין לי חדשות טובות במקרה הזה; בסוף 1996 חטף קית' ג'ארט אירוע מוחי גדול שהותיר אותו משותק חלקית ולא מסוגל לנגן בפסנתר בשתי ידיו. שבץ זה השפיע על הצד השמאלי של גופו, כולל יד שמאל, החיונית לנגינה בפסנתר. לאחר השבץ עמד ג'ארט בפני דרך ארוכה וקשה להחלמה. הוא עבר פיזיותרפיה מקיפה ועבד עם מגוון מומחים כדי לנסות להחזיר לעצמו את כישוריו המוטוריים ואת מיומנותו. למרות שהוא הצליח להתקדם, הוא מעולם לא הצליח להחזיר את היכולת לנגן בפסנתר באותה רמה שהוא עשה לפני השבץ.

הוא נותר דמות נערצת בעולם הג'אז, ותרומתו לז'אנר ממשיכה להיחגג על ידי מעריצים ומוזיקאים אחרים.

ג'ארט התחיל את דרכו קרוב יותר למוזיקת רוק?

תקליט הבכורה של ג'ארט, כאמן סולו, יצא בשנת 1969 ונקרא RESTORATION RUIN. זאת לאחר תקליט שיצא לו כטריו שנתיים קודם לכן, בשם LIFE BETWEEN THE EXIT SIGNS. התקליט נפל אז על אוזניים ערלות.

מבקרי התקליט נהגו בעיקר לשחוט את המוזיקה והאמן שמאחוריה בתקליט בגלל המוזרות שלה. מה שמותיר אותי לתהות, כיצד היה נתפס התקליט לו היה יוצא תחת שם של אמן אחר?

יש במוזיקה שבתקליט תבלינים של פולק עם הזיה קלילה שמתאימה לתקופה. יש פה בלוז. יש פה ג'אז. יש פה גם בוסה נובה. נשמע לעיתים כי ההשפעה על ג'ארט בתקליט הזה היא בוב דילן.

דבר מדהים נוסף הוא שג'ארט מנגן פה בכל כלי הנגינה. ביניהם חליל, מפוחית, גיטרה ואף גיטרה בס. בהמשך דרכו לא נשמע ג'ארט בסגנון נגינה שכזה. את כל השירים הקליט באולפני חברת התקליטים 'אטלנטיק', ב-12 במרץ 1968. כמו כן יש תיזמור של רביעיית כלי קשת בארבעה מעשרת השירים. מפיק התקליט, ג'ורג' אווקין, אמר שרעיון הנגינה בכל הכלים בא מג'ארט. הוא הוסיף: "הייתי כל כך נבוך מהתקליט הזה, שהביא את חברת אטלנטיק להעיף את קית' ממנה".

ובכן, לא מדובר בתקליט המאה, לטעמי, וגם לא בתקליט העשור - אך מדובר פה בתגלית מרעישה כשידוע כי מי שעומד מאחוריה שינה את עורו והפך מיד לאחר מכן לדמות מובילה בג'אז.

ואם כבר ג'אז, בואו נראה מה היה לעיתון הג'אז הנחשב DOWN BEAT לפרסם בביקורתו על התקליט הזה באפריל 1969: "בואו נקווה שהתקליט הנוראי הזה הוציא את כל הרפש ממערכת הגוף והנפש של ג'ארט. הקונספט של הקרקס הזה הוא שג'ארט מנגן בהרבה כלים וגם שר. אך רוב נגינתו פה משעממת והוא גם לא מצליח לשמור על קצב ראוי. גם בתחום כתיבת השירים אין לג'ארט מזל כי המילים שלו רדודות וקולו דק. ברור שדילן השפיע עליו פה אך גם ברור שלג'ארט אין את הכוח שיש למנטור שלו - למרות שהוא מזייף כמותו. זה פולק-רוק במצב הכי גרוע שלו".

עיתון STEREO REVIEW פרסם ביקורת משלו ביוני 1969: "כבר בגיל עשרים יודע ג'ארט לאלתר היטב בתחום אוואנגארד או ג'אז סווינג ברור. אך אם כל זאת לא הייתי מוכן לקראת התקליט הזה שלא מעיף אותי. נראה כי הוא שר גרוע בכוונה כדי להטביע את החומר שכתב. אך השירים שכתב יפים והוא בורך בחוכמה מוזיקלית רבה. לטעמי זה אלבום מהנה".

אוקיי, אז מה הוא רגע של שיא אצל ג'ארט?

אם כך, מכאן אקפוץ אתכם לשנת 1975, אז יצא אלבומו הכפול, THE KOLN CONCERT, שהפך לרב מכר גדול. זאת למרות שמדובר ביצירת סולו פסנתר. אבל איזה סולו הוא זה! ג'ארט כבר היה אז אחרי חברות בלהקתו של החצוצרן המוביל, מיילס דייויס, וכבר ביסס את מעמדו כדמות ג'אז חשובה. עדיין, אנשים הופתעו כשיצא THE KOLN CONCERT, בחברת התקליטים ECM.

אחת מהטכניקות הברורות שלו באה לידי ביטוי במלוא עוצמתה באלבום זה, בו הוא מנגן רעיון מוזיקלי קצר, ואז מפתח אותו הלאה, לפעמים במשך כמה דקות, ומאלתר על הרעיון עד שזה מתפתח למשהו חדש לגמרי. גישה זו איפשרה לו ליצור קטעי מוסיקה מורכבים ובעלי ניואנסים להפליא בזמן אמת.

נו, אז מה הסיפור פה?

הסיפור של התקליט הזה מהפנט כמו המוזיקה. זה מהחומרים הטובים מהם עושים הרצאות מעניינות.

ג'ארט היה אז במהלך סיבוב הופעות באירופה וכשהגיע לקלן, בגרמניה, בינואר 1975, הוא היה תשוש אחרי 24 שעות ללא שינה. זאת כי המופע הקודם שלו נערך בלוזאן, שווייץ, והוא נאלץ לצאת משם לדרך ולנסוע לקלן. כשהגיעו למלון בגרמניה, ג'ארט לא היה במיטבו, כפי שסיפר: "ישבתי בלובי המלון והבטתי בתנועת האנשים שחלפו מולי, כאילו היו אמבות שהוגדלו במיקרוסקופ. זה גרם לי לפרצי צחוק לא מוסברים".

במהרה הפכו פרצי הצחוק לרצינות ודאגה; מפיקת ההופעה בקלן, ורה ברנדס, הגיעה ללובי וסיפרה לג'ארט שכל הכרטיסים להופעה נחטפו. אז היא לקחה אותו לאולם, בו הכל נראה מרשים ונהדר - חוץ מדבר אחד.

על הבמה חיכה לו פסנתר כנף, מתוצרת BOSENDORFER, שלא כוון כהלכה והצלילים הגבוהים בו לא נשמעו היטב. ג'ארט: "הפסנתר האומלל הזה נשמע כמו צ'מבלו במצב גרוע". למרות נסיונותיו של ג'ארט למחות, נמסר לו שחברת ההובלה כבר עזבה ואין אפשרות להביא עבורו פסנתר אחר. ג'ארט המותש חזר למלון וניסה לישון, אך ללא הצלחה. על העייפות הרבה שלו הצטברה עוד שכבה מכבידה. לחרדתו, הוא ידע שחברת התקליטים שלו מוכנה להקליט את המופע ואין באפשרותה לגנוז את זה ברגע האחרון. לבסוף הוחלט להקליט את ההופעה לשימור, כי מכשירי ההקלטה כבר הוקמו שם.

ג'ארט: "לא הצלחתי לישון, אז הלכתי לאכול ונקלעתי למסעדה הכי חמה שהייתה שם. זו הייתה מסעדה איטלקית והזעתי שם ללא הפסקה. המלצרים שירתו את כל האנשים מסביבי לפני שבכלל חשבו לגשת אליי. האוכל הגיע רק רבע שעה לפני שהייתי אמור כבר לעלות לבמה ולנגן ונאלצתי לבלוע מזון שלא היה ממש טוב. לאחר מכן עליתי לבמה וממש מצאתי את עצמי נרדם שם. אז דמיינתי כיצד אני מרביץ כמתאגרף לטכנאי ההקלטה והדמיון הזה הצליח קצת לעורר אותי".

הפסנתר הבעייתי גרם לג'ארט להתמקד במנעד הנמוך יותר שבכלי וליצור מקצבים מהפנטים. העייפות המצטברת שלו גרמה ליצירת מקצבים אלו על חשבון יצירת הרמוניות, בהן הוא כה נודע. התוצאה הייתה מפתיעה. ג'ארט הקשיב להקלטה והבין שיש בה משהו מיוחד, כנגד כל הסיכויים. המכירות האדירות הפכו את חברת ECM מחברת ג'אז קטנה לכוח מוביל בתחום. בסוף שנת 1975 הכתיב המגזין טיים את התקליט כאחד מתקליטי השנה. הקטעים מסומנים בפשטות כחלק I וחלק II, כאשר החלק השני מחולק לשלושה מקטעים. אני מוצא את המתח היצירתי של עבודתו הזו מהפנט. גמקווה שגם אתם ודאי חשתם או תחושו כך.

מאז נישא שמו של ג'ארט כפסנתרן גאון ומסחרי - והכל בגלל פסנתר אחד מקולקל ומחסור חמור בשינה.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.