התקליט JOHN COLTRANE AND JOHNNY HARTMAN
הוקלט ב- 7 במרץ 1963.
יצא ביולי 1963.
כשהייתי סטודנט בביה"ס רימון, אי שם בניינטיז, התמקד מוסד זה רק במוזיקת ג'אז. לכן, בספרייה שם היו בעיקר תקליטי ג'אז להקשבה בפטיפונים שפוזרו שם. בין שיעור לשיעור אהבתי להיות שם ולגלות כל פעם תקליט חדש בתחום שהיה אז רחוק מהתחום העיקרי שלי - רוק. יום אחד נתקלתי שם בתקליט זה, שמתי בפטיפון והתאהבתי.
על ג'ון קולטריין שמעתי ברימון פה ושם. ג'וני הרטמן? לא שמעתי ולא ידעתי עליו. קולו התגלה לי לראשונה פה. מצאתי את עצמי שקוע באווירה המרגיעה שיצרה המוזיקה. כבר מהרצועה הראשונה, THE SAY IT'S WONDERFUL, הבנתי שמשהו יוצא דופן מתפתח. הבריטון העשיר והמושך של הרטמן הדהד ברגש עמוק ובאותנטיות, ומשך אותי לעולם האינטימי. שכחתי שאני ברימון והצלילים גרמו לי לדמיין מקום אחר לגמרי בתקופה אחרת.
אבל נגינת הסקסופון המופתית של ג'ון קולטריין היא שהעלתה את האלבום הזה לגבהים יוצאי דופן. הסגנון הייחודי והיכולת הטכנית שלו הוצגו במלואם לאורך האלבום. הסולואים שלו, בין אם רכים ומופנמים ובין אם לוהטים ואינטנסיביים, הותירו חותם בל יימחה בכל יצירה. האלתורים שלו? עוצרי נשימה.
לא סתם התקליט של ג'ון קולטריין וג'וני הרטמן הוא אחד מיהלומי הכתר של קטלוג חברת תקליטי הג'אז, IMPULSE. השילוב של הרטמן וקולטריין הוכח כהצלחה אמנותית וגם (רחמנא לצלן, בתחום הג'אז) מסחרית, למרות שבתקליט יש שישה שירים בלבד. לצדם נמצאים נגני הרביעיה הקבועה אז של קולטריין (עם הפסנתרן מקוי טיינר, הבסיסט ג'ימי גריסון והמתופף אלווין ג'ונס).
אז איך נוצר החיבור? ובכן, מה שעבד היטב עבור ג'ימי הנדריקס בשנות השישים לא היה בדיוק מהלך קריירה חכם של זמרי ג'אז בעשור הקודם. ג'וני הרטמן, נולד בשיקגו ושר בלהקות גדולות בראשות ארל היינס ודיזי גילספי, כשעשה את המעבר לאנגליה בתחילת שנות החמישים, עשה שם דברים רבים אך בינתיים נשכח בארה"ב.
לפי הגדרתו, הרטמן היה זמר כלבויניק. הוא שר בסגנונות שונים ולא הרגיש בנוח עם כינוי הג'אז ("למדתי
קלאסי ןפעמים רבות אני חוזר לשיר שירי נשמה"). הוא שיקם את הקריירה שלו והיה בסיבוב הופעות ביפן כאשר מפיק בשם בוב ת'יל הרים את שפופרת הטלפון, חייג אליו ובא עם הצעה. "הייתי מעריץ של קולטריין, והקשבתי לו במשך שנים. עם זאת, אמרתי לבוב ת'יל שאני לא חושב שנתאים יותר מדי".
קולטריין והרטמן הכירו במעומעם, למרות האגדות שטענו כי השניים הופיעו יחדיו בלהקתו של דיזי גילספי והכירו היטב. זה לא היה כך, כי קולטריין הצטרף לגילספי רק כמה חודשים לאחר שהרטמן עזב. על פי ראיון של הרטמן בשנת 1978, הוא וקולטריין מעולם לא נפגשו או הופיעו יחד לפני פרויקט האלבום המשותף הזה.
הרטמן הוא הזמר היחיד שאיתו הסקסופוניסט הידוע והמהפכן יתועד כשהנהיג הרכב. קולטריין: "ג'וני הרטמן - אדם שתקעתי במוחי איפשהו. אהבתי את הצליל שלו, אז חיפשתי אותו ועשיתי את האלבום הזה".
ת'יל עודד את הרטמן ללכת לראות את קולטריין מופיע במועדון הג'אז "בירדלנד" שבניו יורק, כדי לראות אם אפשר להתחבר מוסיקלית. הרטמן עשה זאת, ואחרי סגירת המועדון באותו לילה, עבדו השניים על כמה שירים ביחד. כשהם כבר קבעו את רשימת השירים לתקליטם, בדרך לאולפן הם שמעו ברדיו את נאט קינג קול מבצע את LUSH LIFE. הרטמן החליט מיד שיש לשלב את השיר באלבום.
חמישה שירים נעשו בטייק אחד בלבד באולפן ונשמרו כמקפיאי רגע ספונטני לנצח (כיאה למוסיקת ג'אז מוקלטת, שאינה מתוזמרת לחלוטין). המתופף, אלווין ג'ונס, נזכר שרק השיר YOU ARE TOO BEAUTIFUL דרש שני טייקים מכיוון שהוא הפיל את אחד ממקלות התוף שלו במהלך הטייק הראשון.
באופן מעניין, בוב ת'יל נזכר בשיר אחר בתור השיר שהיה זקוק ליותר מטייק אחד. "אני זוכר את ג'וני הרטמן כל כך מרותק לסולו של קולטריין בשיר MY ONE AND ONLY LOVE שהוא שכח לגמרי לחזור לשיר. היה צורך לעשות טייק שני ומכיוון שחיבור סרטי הקלטה שונים היה עדיין מלאכה פרהיסטורית, כאב לנו הלב שביצוע משובח שכזה ילך לאיבוד. עם זאת, לטייק הבא, ג'ון קולטריין לא היה מודאג ואז יצר עוד סולו נצחי".
תקליט זה שירת מטרה כפולה: הוא החזיר לאוזן הציבור את אחד הזמרים הנשכחים יותר של עידן הבופ והוכיח למאזינים שקולטריין ושלושת רעיו ללהקה יודעים לנגן ולרגש היטב גם בבלדות. אף זמר מעולם לא הופיע או הקליט עם רביעיית ג'ון קולטריין, שעסקה עד אז בדברים אחרים. עבור הרטמן היה זה כקאמבק.
בשנת 1961, עיתונאי הג'אז, ג'ון טיינן, התייחס בחריפות להקלטותיו האחרונות של ג'ון קולטריין כאנטי ג'אז, מחרידות ומפוזרות. בהתחשב בביקורת זו החליט בוב ת'יל, שהיה גם מקודקודי חברת התקליטים IMPULSE בה הקליט הסקסופוניסט, לכוון את האמן שלו לעבר הקלטת סדרת אלבומים של בלדות ומנגינות סטנדרטיות.
התקליט הראשון שיצא בקונספט החדש נקרא פשוט BALLADS וכשמו כן הוא. האלבום השני זיווג את הסגנונות של קולטריין ודיוק אלינגטון. לאחר ההצלחה של שני האלבומים הללו, הוחלט שיש צורך בעוד בלדות. ת'יל הציע שמות של זמרים וזמרות להקלטה, אך קולטריין דחה את כולם, כשבראשו אדם אחד, כפי שסיפר: "ג'וני הרטמן היה אדם שתקעתי במוחי אי שם. פשוט הרגשתי משהו כלפיו, אני לא יודע מה זה. אהבתי את הצליל שלו, חשבתי שיש שם משהו שאני צריך לשמוע". בהזדמנות אחרת הציע קולטריין נימוק פשוט אך לבבי לחיפוש אחר הרטמן: "הוא זמר משובח, ורציתי שיעשה קאמבק".
ת'יל: "שנינו סיכמנו על כמה זמרים, אבל לילה אחד, ג'ון אמר, 'יש בחור שאני חושב שהוא נהדר', והוא תיאר לי את הרקע שלו, היכן שמע אותו ולמה אהב אוֹתוֹ. אז יצרתי קשר עם ג'וני וזה היה האלבום של הרטמן-קולטריין".
והתוצאה? קלאסיקה! קולטריין נשף בסקסופון האלט שלו, הרטמן שר מהלב ושלושת הנגנים האחרים ידעו בדיוק את מה שהם עושים. ברור שהייתי רוצה להיות שם באולפן, ברגע החד פעמי הזה שנשפך לסליל ההקלטה. אני מאמין שגם אתם...
בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוזיקה - ועוד קצת.
הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.
רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסט מומלץ ומבלוג המוסיקה באתר.
