תקליט ישראלי - המיני תקליט המצליח של אריאל זילבר

אחרי שנים של שקט יחסי והתרחקות מהבמות הנוצצות, אריאל זילבר, האחד והיחיד, התפוצץ בחזרה אל מרכז סצנת המוזיקה הישראלית בשנת 1983! הקאמבק המסעיר סומן ביצירה חדשה ולוהטת: מיני-תקליט בן שישה שירים בלבד, שהגיח לעולם בפורמט ויניל 10 אינץ' סופר-מגניב ולא שגרתי. התקליט, שזכה לשם הפשוט והקולע "אריאל זילבר", לא רק בישר על שובו של האמן הענק, אלא גם צייר תמונה מדויקת של רוח התקופה הסוערת ושיקף את מצבו האישי המורכב באותן שנים. היצירה הזו, שיצאה תחת הלייבל "הד ארצי", הפכה ללהיט היסטרי, קצרה שבחים מהמבקרים ומהקהל כאחד, הולידה כמה מההמנונים הגדולים ביותר של זילבר, ומיצבה אותו מחדש כקול ייחודי, בועט ובלתי מתפשר בנוף המקומי, גם כשהוא כבר התחיל לצעוד בשבילים אישיים חדשים ומפתיעים.

רגע, רגע, בואו נחזור קצת אחורה. תחילת שנות ה-80 הייתה תקופת מעבר מסקרנת בקריירה הפורייה של זילבר. אחרי ההצלחה המטורפת של תקליט הבכורה "רוצי שמוליק" משנת 1976 ושיתוף הפעולה הפורה עם להקת ברוש בתקליט "אריאל זילבר ולהקת ברוש" משנת 1978 (שעליו תוכלו לקרוא כתבה נפרדת אצלנו!), זילבר הדהים את כולם כשהחליט בינואר 1979 לפרוש מפעילות מוזיקלית סדירה. כן, שמעתם נכון!

האמן האהוב עבר להתגורר בכפר שקט, הרחק מהמולת התקשורת והפלאשים, והתמקד בחיפוש עצמי. הופעותיו הפכו נדירות כמו יהלום, לפעמים באירועים חד פעמיים בלי להקה צמודה, לפעמים השתתפות מפתיעה בפסטיבלי ילדים עם שירים כמו "שן דובי שן" (שיר שהצליח לעורר מחלוקת קטנה סביב היותו על בובת מין, למילים של יונה וולך!) ו"איש המוסיקה", ואפילו ניסיון קצרצר להקים הרכב חדש בשנת 1980 בשם "קרבות קשים" שלא ממש תפס. נראה היה שהיצירתיות שלו שינתה פאזה, וההצלחה המסחרית לא עמדה בראש סדר העדיפויות שלו. הוא ניהל חיים שקטים יותר, התפרנס מהופעות מזדמנות – לפעמים לבדו על הבמה, לפעמים עם הרכבי ליווי בעלי שמות מתחלפים וקליטים כמו "חרגולי העיר" ו"ראשי הממשלה" – אבל הקהל הנאמן? הוא המשיך להגיע בהמוניו לכל הופעה, צמא לעוד קצת מהקסם הזילברי. התקופה הזו, של ירידה וולונטרית מהבמה המרכזית, הייתה למעשה השקט שלפני הסערה הגדולה של 1983.

הבחירה להשיק את החומרים החדשים והמרעננים דווקא בפורמט של מיני-תקליט הייתה לא פחות ממהפכנית בנוף המוזיקה הישראלית של אז. מיני תקליט? מקסי-הפתעה! בעוד שתקליטים מלאים בגודל 12 אינץ' היו הסטנדרט המקובל, המיני-תקליט, על ששת שיריו הקטלניים, הציע חוויה תמציתית ומדויקת יותר. האם זו הייתה "טעימה" מפתה לקראת התחייבות לתקליט מלא אחרי ההפסקה הארוכה? ייתכן מאוד שהבחירה הזו נבעה מכמות החומרים שהיו לו באותו זמן, או אולי מהשאיפה להגיש לקהל מארז מרוכז של שירים בעלי אמירה חזקה ובועטת. כך או כך, זה עבד בגדול!

התקליט המדובר, שהוא מיני-תקליט במהותו, מציג שישה קטעים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו, שלושה בכל צד, ומספק הצצה מרתקת ליצירה הישראלית התוססת של ראשית שנות השמונים.

צד א' – פותחים חזק!

"אני שוכב לי על הגב": הצד הראשון נפתח בקלאסיקה מיידית, שהוקלטה באולפני רולי הלוהטים באוגוסט 1983. השיר, פרי עטו של הפזמונאי האגדי יעקב רוטבליט והלחנתו של ג. גודסינגר המסתורי, הפך לאחד מהמנונים הגדולים שיצאו מהתקליט. למראית עין, השיר מתאר בטלה ושלווה פסיבית ("אני שוכב לי על הגב, מביט על התקרה / רואה איך שהחיים שלי עוברים עלי כמו הצגה"), אבל מתחת לפני השטח רוחשת תחושת ניכור עמוקה, אדישות קיומית ואפילו ייאוש קל. הדובר מתבונן בחייו מהצד, כמו צופה פסיבי בסרט של עצמו. פרשנויות מאוחרות קושרות את השיר לטראומה אישית של רוטבליט, שאיבד את רגלו במלחמה, או רואות בו משל לאדם שעקרונותיו קרסו והוא נותר שקוע בנהנתנות ריקה. הלחן הפשוט והקליט של גודסינגר, בשילוב העיבוד המינימליסטי יחסית של זילבר, יצרו קלאסיקה מיידית. זילבר עצמו ציין אז כי אינו מזדהה לחלוטין עם הדמות בשיר, אך בהחלט עם האווירה שהוא משרה. ולגבי המלחין המסתורי, גדעון גודסינגר (המוכר גם כגדעון אלרן)? הסיבה לעמימות הייתה הקריירה המקבילה והמפתיעה שלו ככדורגלן מקצועי, שוער ששיחק בליגה הבכירה בשנות ה-70, בין היתר במדי מכבי תל אביב! חששו מלגלוג מצד חבריו למגרש הוביל אותו לבקש קרדיט חלופי. מאוחר יותר, הוא התחרט על כך והבהיר בגאווה את זהותו כמלחין הלהיט.

"הנה אנו המיואשים": מיד אחריו מגיע עוד להיט ענק, שהוקלט בספטמבר 1982 באולפני טריטון, פרי עטו ולחנו של זילבר עצמו. זוהי הצהרה נוקבת וכואבת על תחושות התסכול וחוסר האונים שפשו בחלקים מהציבור הישראלי בראשית שנות ה-80, על רקע מלחמת לבנון הראשונה והמשבר הכלכלי הקשה. המילים "הנה אנו, המיואשים / בחיים אנחנו מתקשים / לא, אבל לא מתלוננים / רק תוהים ובוהים / אלוהים, איך עוברים החיים" מהדהדות בעוצמה גם היום. הקצב המהיר והמקפיץ עומד בניגוד מפתיע למסר המייאש. על העיבוד המבריק הופקדו זילבר ואיתן גדרון (זוכרים אותו מתמוז? כאן הוא גם על הבס), ולצדם ז'אן פול זימבריס בתופים, משה לוי בסינטיסייזר, וקולות רקע של גדעון כפן, משה ענתבי ועופר שניאור, כשזילבר עצמו מפליא בפסנתר. השיר הזה פשוט נטחן ברדיו של אז!

"טרף קל": את הצד הראשון חותם השיר "טרף קל" (הוקלט ברולי, אוגוסט 1983), גם הוא יצירה מלאה של זילבר, המציג אווירה שונה לגמרי, אפלה ומסתורית יותר. הסאונד כאן אלקטרוני יותר, עם שימוש במכונת תופים בסיועו של מאיר ישראל, עוד חבר מוכשר מלהקת תמוז. מעניין לציין שבאותה תקופה ממש תכננה להקת תמוז האגדית הופעות איחוד מצומצמות.

צד ב' נפתח בלהיט מגה-ענק, היהלום שבכתר – "בחברה להגנת הטבע" (הוקלט בטריטון, ספטמבר 1982). זהו ללא ספק היהלום שבכתר התקליט, ואחד מלהיטיו הגדולים והאהובים ביותר של זילבר בכל הזמנים! השיר נכתב והולחן על ידי שמוליק צ'יזיק, חברו הקרוב של זילבר, שהציעו תחילה למספר אמנים בכירים אחרים, ביניהם דיוויד ברוזה, דני סנדרסון ואפילו אריק איינשטיין, אך כולם, תאמינו או לא, סירבו! לאחר ניסיון הקלטה כושל של צ'יזיק עצמו, זילבר לקח את הסקיצה לידיו, עיבד אותה מחדש עם איתן גדרון, והפך אותה לפנינה נוצצת. המילים, המשלבות בווירטואוזיות סימפטיה לנשים מבוגרות, שאיפות לקידום חברתי דרך קשרים רומנטיים, ישיבה מיואשת ליד הסופרמרקט, והרצון הכן והפשוט להיות חבר בחברה להגנת הטבע – יצרו, יחד עם הלחן הקליט והביצוע האנרגטי והסוחף, שיר "זילברי" מובהק: הומוריסטי, נונסנסי, אך בעל עוצמה מקצועית אדירה. ההרכב המנגן כאן זהה לזה של "הנה אנו המיואשים". ובאופן אירוני לחלוטין, כאשר זילבר וצ'יזיק הציעו את השיר לחברה להגנת הטבע בתקווה לקבל כניסה חינם לאתרים, הם נדחו על הסף!

"התמהוני": בהמשך מגיע "התמהוני" (הוקלט ברולי, אוגוסט 1983), גרסת כיסוי מתורגמת ומגניבה לשיר MUSLI MAN של להקת BAP הגרמנית, מתקליטם משנת 1981 שנקרא FUR USSZESCHINGGE. את הנוסח העברי המצוין תרגם אבי לונישטיין (שלעיתים מאוית לוינשטיין). על הבס מיקי שביב, בתופים רוני צדיק, ובאורגן האמונד גרי וולדובסקי, כשזילבר כמובן על הפסנתר.

"אם יש משאלה": התקליט ננעל עם "אם יש משאלה" (הוקלט ברולי, אוגוסט 1983), יצירה נוספת של זילבר, מילים ולחן. זהו שיר איטי ומרגש החושף צד אחר ורגיש של האמן, בליווי דני ליטני האגדי במפוחית, מיקי שביב בבס, רוני צדיק בתופים ועופר זינגר בגיטרה חשמלית, וזילבר, איך לא, בפסנתר. סיום מעניין ומיוחד למיני-תקליט המיוחד הזה.

לחובבי הסאונד שביניכם, ראוי לציין את ההבדל בשיטות ההקלטה בין האולפנים: באולפני טריטון, עם 24 ערוצי הקלטה מרשימים, הוקלטה כל חטיבת הקצב במקביל, מה שנתן סאונד חי ונושם. לעומת זאת, באולפני רולי, שהיו בעלי 16 ערוצי הקלטה, הונחו הכלים זה על גבי זה בנפרד, שכבה אחר שכבה, מה שאפשר דיוק והפקדה על כל פרט.

ומה עם העטיפה?

עטיפת המיני-תקליט עוצבה על ידי שניים מהשמות הכי גדולים בעיצוב הגרפי הישראלי: הקונספט לעטיפה הוא של יוסי אורבך, והעיצוב עצמו של דוד טרטקובר. מה יש להגיד על העטיפה הזאת? היא תמיד הצליחה לבלבל ולהטריד אותי קצת. האם אני רואה פה את אריאל כשהוא סתם נהנה לו בכיף בשדה הפתוח? או שמא הוא נתפס פה ברגע אינטימי יותר, כשהוא בא, אתם יודעים, להטיל את מימיו? קשה לדעת... העטיפה הזו בהחלט משאירה מקום למחשבה ולא עושה את זה קל!

אבל אין מה להתווכח, הצלחת המיני-תקליט הזה ביססה מחדש ובגדול את מעמדו של זילבר כאחד הכוחות המרכזיים והמקוריים ביותר במוזיקה הישראלית. הוא הוכיח לכולם שגם בתקופה של חולשה יצירתית לכאורה, הוא מסוגל לשלוף מהשרוול יצירות משמעותיות, משפיעות ופשוט מעולות. עם זאת, וזה הקטע המפתיע, זמן קצר לאחר יציאת התקליט וההופעות המחשמלות שליוו אותו, החליט זילבר לפרוש שוב! הוא חזר לחייו השקטים במצפה מתת בגליל. איזה איש, איזו מוזיקה! הקאמבק של 1983 ייזכר לעד כאחד הרגעים הגדולים של הרוק הישראלי.

בלוג מוסיקה - כל מה שרציתם לדעת על מוסיקה - ועוד קצת.

הנכם מוזמנים לשתף את הבלוג עם חבריכם.

רוצים לשמוע עוד הרצאות מעניינות על הופעות מוסיקה? זמרים ישראליים? להקות רוק? הביטלס? תקליטים? רוק מתקדם? ועוד מגוון נושאים? מוזמנים ליצור איתי קשר. בינתיים, בואו ליהנות גם מפודקאסטים מומלצים 

הרצאות מוסיקה שלי ותכני מוסיקה מיוחדים לפלטפורמות שונות - לפרטים והזמנות: 050-5616459